הרות ישמוח השמח...it, too, may join our enemies, and will wage war against us and go up...

ArtScroll® Series

mılsteın edıtıon

Rabbi Nosson Scherman / Rabbi Gedaliah ZlotowitzGeneral Editors

Rabbi Meir Zlotowitz ז״ל, Founder and President

חמשה חומשי תורהעם ליקוטי בבלי וירושלמי

WITH THE

teachıngs of the talmUd

Reproduced from The Milstein Edition of Chumash With Teachings of the Talmud – Sefer Shemos Copyright 2018 ArtScroll / Mesorah Publications Ltd. Reprinted with permission. https://www.artscroll.com/Books/ct2h.html

פרשת שמות �Parashas Shemos

A NOTE TO READERS:

� The citations reflect statements made in the Talmud, but frequently do not repre-sent the Gemara’s conclusion or the final halachah. Thus, the citations can in no way be relied upon in practice.

� In addition to halachic discussions, this work includes the Aggadic — non-halachic — teachings and observations of the Sages. Many of these apparently esoteric statements and narratives conceal deeper meanings and moral lessons. Although we have presented the teachings, a full explanation of these citations is beyond the scope of this work.


הוא .6 דור ה� יו וכל ה� ל אח� ת יוסף וכ� מ� י� Yosef died, and all — ו�his brothers and that entire generation.

� First to Pass Awayשהנהיג מפני יו? לאח� קודם יוסף מת ה מ� מפני יו. אח� ל וכ� יוסף ת מ� י� ו�

נות (ברכות נה.): ב� צמו בר! ע!Yosef was the eleventh of the twelve brothers; his ten

older brothers were as much as six years older than he. Yet our pasuk tells us that first Yosef died before all his broth-ers. Why was that?

This happened because he acted with authority, and that shortens a person’s life (Berachos 55a).1

ירבו .7 ישרצו ו� רו ו� אל פ� The Children of Israel — ובני ישר�were fruitful, teemed, increased.

� No Going Backל דבור בי יוסי: כ� ן משום ר! נ� בי יוח� ר ר! מ! ירבו. וא� ישרצו ו� רו ו� אל פ� ובני ישר�ן? א ל� ר בו. מנ� ז! אי, לא ח� ל תנ! ה, אפילו ע! א מפי הקב"ה לטוב� צ� ודבור שי�ואעשה וגו' שמידם וא! ממני "הרף יד) ט, (דברים ר שנאמ! בינו, ר! ממשה ה, טל� וב! א דמלת� ה על� חמי ר! משה א דבע� ב ג! ל ע! ף צום". א! ע� לגוי אותך�

משה "בני טו־יז) כג, הימים־א (דברי ר שנאמ! רעיה, בז! ה אוקמ� כי ה� אפילו בו ה ר� בי� ראש וגו' ובני רח! ה ה� בי� יהיו בני אליעזר רח! גרשום ואליעזר . . . ו!ה, כתיב ה רבי� א רבי� תי� ה מששים רבוא, א! על� ב יוסף: למ! ני ר! ה". ות� על� למ�ירבו" (ברכות ז.): ישרצו ו! רו ו! אל פ� ם "ובני ישר� ת� ה", וכתיב ה� על� בו למ� א "ר� כ� ה�

If Hashem promises to give a person blessing, He will not go back on His promise, even if He made it dependent on a condition that was not fulfilled.

After Klal Yisrael’s sin of the Eigel (Golden Calf), Hashem told Moshe, Allow Me, and I shall destroy them. . .and I shall make you a mightier and more numerous nation than they.2 Now, even though Hashem accepted Moshe’s tefillos and did not destroy the nation,3 Hashem fulfilled His promise to give Moshe many descendants.

The Torah here describes Bnei Yisrael’s population in-crease (eventually, to a total of 600,000 adult males4) with the word ירבו -they became numerous. Moshe’s descen ,ו!dants are described with a form of the same word:5 The sons of Moshe…the sons of Eliezer…Rechaviah…the sons of Rechaviah were exceedingly numerous (ה על� למ� בו This .(ר�tells us that Rechaviah, too, had over 600,000 descen-dants (Berachos 7a).

1. See Schottenstein Edition, note 25. 2. Devarim 9:14. 3. See below, 32:11-14. 4. Below, 12:37. 5. I Divrei HaYamim 23:15,17.

בשמותם ייהם בח� שמנאן פי ל ע� ף א� ישראל. בני שמות ואלה (א) כניסם כוכבים שמוציאם ומ� חז�ר ומנאם במיתתם, להודיע� חיבתם, שנמשלו ל�מוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא“ (ישעיה ר ”ה� במספר ובשמותם, שנאמ�הלא ו� במצרים. היה ויוסף (ה) ב): ישן תנחומא ג; א, רבה שמות כו; מ, יודעים שהוא היינו וכי לא מדנו, לל� ה בא שבעים, ומ� ל בכל� היו ובניו הוא צאן את הרועה יוסף הוא יוסף, של צדקתו להודיעך אלא במצרים. היה דברים (ספרי בצדקו ועומד מלך עשה ונ� ים במצר� שהיה יוסף הוא אביו,

ישרצו. שהיו יולדות ששה בכרס אחד (שמות רבה א, ח; תנחומא שלד): (ז) ו�ר: ד אמ� מש וח� ר: חדש מ� ד אמ� ב ושמואל, ח� יקם מלך חדש. ר� ה): (ח) ו�צמו ע. עשה ע� דשו גזרותיו (שמות רבה א, ח; סוטה יא.): אשר לא יד� שנתח�כמה לו. כל ”הבה“ לשון הכנה כאילו לא ידעו (שם ושם): (י) הבה נתח�לעם. לו. כמה נתח� לכך: צמכם ע� זמינו ה� ר, כלומ� הוא, לדבר זמנה וה�כם למושיען של ישראל לדונם בותינו דרשו: נתח� עשות לו. ור� ה ל� כמה מ� נתח�ל כל העולם בול לעולם [והם לא הבינו שע� ע שלא יביא מ� ים, שכבר נשב� במ�

פרשת שמותב עק ת י� ה א� ימ� ים מצר� א� ב� ל ה� א י ישר� לה שמות בנ� [א] א ואר שכ% ג יש� ה: יהוד( ו, י לו� שמעון ן ב ראוב� או: ב( וביתו יש א/י פש יצא0 ל־נ3 י כ� ר: ה ויה ש7 ד וא� י ג% ל� פת� ן ונ� ן: ד ד% מ, ן ובני� זבול>ת יוסף מ� ים: ו וי@ ה במצר( ף הי% Cפש ויוס ים נ� Dב שבע עק רך־י� Fיל פרו וישרצו וירבו א י ישר� הוא: ז ובנ� יו וכל הדור ה� ל־אח� וכ�

ם: פ ♪ רץ את( Nא א ה� ל0 תמ� ד ו� ד מא צמו במא ע� וי�ף: את־יוס7 ע Rא־יד ל ר Sאש ים ל־מצר� ע� ש Nלך־חד Fמ ם ק� ח וי%

נו: Fממ צום וע� ב Uר ל א ישר� י בנ� ם ע ה הנ מו אל־ע� ט ויאמר

ה מ� מלח� ה אנ� Wי־תקר כ, ה והי� ה פן־ירב לו ה Nכמ נתח� ה ב� י ה%

אונקלוס לו דע! אל ישר� בני ת ה! שמ� א ואלין לו: ש ביתה ע! ר ואנ! עקב גב! ים עם י! למצר�ר שכ� ה: ג יש� ב ראובן שמעון לוי ויהוד�שר: וא� ד לי ג� פת� ונ! ן ד ד� מן: ובני� זבולן עקב א די! רכ� פקי י! א נ! ת� פש� ל נ! א כ� הו� ה ו!ים: במצר� ה הו� ד! ויוסף ן פש� נ! בעין ש!הוא: א ה! ר� חוהי וכל ד� ל א! ו ומית יוסף וכ�וסגיאו דו ל� ואתי! נפישו אל ישר� ז ובני ת ואתמליא! א חד� ל! א חד� ל! ותקיפו א דת� ח! א לכ� מ! ם ח וק� מנהון: א רע� א!יוסף: ת גזר! ים מק! א די ל� ים מצר� ל ע!אל ישר� בני א מ� א ע! מה ה� ר לע! אמ! ט ו!ם להון כ! בו נתח! א: י ה� נ� קיפין מנ� ן ות! ג� ס�ב א קר� נ� רענ� ארי יע! ויהי יסגון א דלמ�

רש“י

פרשת שמות א / א־י 2 / ספר שמות

PARASHAS SHEMOS

1.


PARASHAS SHEMOS 1 And these are the names of the Children of Israel who were coming to Egypt; with Yaakov, each man and his household came. 2 Reuven, Shimon, Levi, and Yehudah; 3 Yissachar, Zevulun, and Binyamin; 4 Dan and Naphtali; Gad and Asher. 5 And all the persons who emerged from Yaakov’s loins were seventy souls, and Yosef was in Egypt. 6 Yosef died, and all his brothers and that entire generation. 7 The Children of Israel were fruitful, teemed, increased, and became strong — very, very much so; and the land became filled with them. 8 A new king arose over Egypt, who did not know of Yosef. 9 He said to his people, ‘‘Behold! the people, the Children of Israel, are more numerous and stronger than we. 10 Come, let us outsmart it lest it become numerous and it may be that if a war will occur,

1The generation

passes

Pharaoh’s plot

6. Bereishis 39:20 ff. 7. See ibid. 40:9-13. 8. Below, 7:29. 9. As the pasuk says (Yeshayah 54:9), I have sworn never again to pass

� Time to Blossomה" (בראשית מ, ה נצ� לת� ת ע� ח! ירבו. "והוא כפר! ישרצו ו� רו ו� אל פ� ובני ישר�אל אל לפרות ולרבות, וכן הוא אומר "ובני ישר� ן של ישר� נ� י), הגיע! זמ!

ישרצו" (חולין צב.): רו ו! פ�While Yosef was in prison, he was joined by Pharaoh’s

cupbearer and baker, who had each sinned to Pharaoh.6

The Torah relates that one morning, each was troubled by a dream he had seen the night before. The cupbearer told Yosef that in his dream he saw a grapevine, and it was as though it budded, its blossoms bloomed. Yosef inter-preted the dream as a positive message to the cupbearer.7

In reality, this dream referred to far more than the cup-bearer’s future; it also hinted to the future of the Jewish people. According to one interpretation, the phrase, and it was as though it budded, its blossoms bloomed, hints that the time had arrived for the Jewish people to “blossom”: to be fruitful and to multiply. This vision was indeed fulfilled a few years later, when ישרצו רו ו! אל פ� The Children of ,ובני ישר�Israel were fruitful, and they teemed (Chullin 92a).

ע את יוסף .8 ד� ים אשר לא י� ל מצר� ש ע� ד� ם מלך ח� ק� י� A new — ו�king arose over Egypt, who did not know of Yosef.

� What’s “New”?ד ב ושמואל, ח! ע את יוסף. ר! ד� ים אשר לא י� ל מצר� ש ע� ד� ם מלך ח� ק� י� ו�ש מ� ש מ! ד� ר ח� מ! אן דא� יו. מ! דשו גזירות� ר: שנתח! מ! ד א� ש, וח! מ� ש מ! ד� ר: ח� מ! א�ת מ� י� ו! כתיב מדלא יו גזירות� דשו שנתח! ר מ! דא� אן ומ! ש", ד� "ח� דכתיב: ע את ד! א כתיב "אשר לא י� יו, ה� דשו גזירות� ר שנתח! מ! אן דא� ימלוך. ולמ! ו!ליה ע יד! א דל� אן כמ! מי ד� ה הו� ד! יוסף" את ע ד! י� לא "אשר אי מ! יוסף",

ל (עירובין נג.; סוטה יא.): ליוסף כל�According to one opinion, this Pharaoh was a new king,

while a second opinion says that it was the same Pharaoh who reigned in Yosef’s time, but now his decrees were new. The second opinion points out that the Torah does not say that the previous king died.

Now, the phrase, who did not know of Yosef, does seem to say that a genuinely new king now ruled; the king who ruled all along “knew Yosef” personally for many years! This opinion explains that because the king passed harsh

decrees against the Jewish people, it seemed as if he did not know Yosef (Eruvin 53a; Sotah 11a).

אל .9 ם בני ישר� מו הנה ע� יאמר אל ע� He said to his — ו�people, ‘‘Behold! the people, the Children of Israel.”

� First Come, First Servedה, ה תחיל� א, הוא התחיל בעצ� נ� אל. ת� ם בני ישר� מו הנה ע� יאמר אל ע� ו�אל יאמר "ו! דכתיב ה תחיל� ה בעצ� התחיל הוא ה. תחיל� ה ק� ל� ך לפיכ�ל ובכ� מך� ובע! ה "ובכ� כט) ז, (להלן כדכתיב ה, תחיל� ה ק� ל� ך לפיכ� מו", ע!

" (סוטה יא.): דיך� עב�Our pasuk tells how Pharaoh was the first to suggest act-

ing against the Jews. This is why he was later the first to be punished when the makkos began.

When Moshe told Pharaoh about the upcoming makkah of frogs (tzefarde’a), he said, Into you and into your people and into all your servants; the makkah will first come into you, and only then into your people (Sotah 11a).8

ה לו .10 כמ� ה נתח� ב� .Come, let us outsmart it — ה�

� Trying to Play It Safeאל. ן של ישר� ם למושיע� עי ליה? . . . באו ונחכ! הם מיב� ה לו. ל� כמ� ה נתח� ב� ה�רוך הוא שאינו דוש ב� ק� ע ה! ר נשב! ים, שכב� מ! מה נדונם? . . . בואו ונדונם ב! ב!ל ם כולו אינו מביא, אב� עול� ל ה� ל כ� ן יודעין שע! ם. . . והן אינ� עול� בול ל� מביא מ!אין ונופלין ל הן ב� מי הוא אינו מביא, אב� ת הוא מביא, אי נ! ח! ה א! ל אומ� ע!יא.): (סוטה אתו" לקר� סים נ� ים "ומצר! כז) יד, (להלן אומר הוא וכן בתוכו,

If Pharaoh was seeking a way to reduce the Jewish popu-lation, he should have said, “Come, let us outsmart them.” He used the singular “it” (or “him”) because he was actually trying to outsmart Klal Yisrael’s Savior, meaning Hashem.

Knowing that Hashem punishes evildoers ה ה כנגד מד� ,מד�measure for measure, in a way that is similar to the evil they did, Pharaoh tried to persecute the Jews in a way that would not bring a similar punishment from Hashem. He decided to kill them using water — by having their male babies drowned — since Hashem had sworn after the Mabul, the Flood in Noach’s time, that He would never again bring a flood upon the world.9

3 / SHEMOS/EXODUS PARASHAS SHEMOS 1 / 1-10


But the Egyptians made a mistake; they did not realize that Hashem swore only that He would never again destroy the entire world through a flood, but He could still punish a single nation through water. Also, they did not realize that even if Hashem would not bring floodwaters upon a nation, He could arrange it so that the people themselves would come into the water, as the pasuk says,10 the Egyptians were fleeing toward it (Sotah 11a).

רץ א� ה מן ה� ל� נו וע� ם ב� will wage [The Jewish nation] — ונלח�war against us and go up from the land.

� Pharaoh’s Real Worryלל את ם שמק! ד� . . . כא� עי ליה? לינו מיב� רץ. וע� א� ה מן ה� ל� נו וע� ם ב� ונלח�

חבירו (סוטה יא.): תו ב! צמו ותולה קלל� ע!Pharaoh’s true concern was that the Jewish nation would

multiply and eventually defeat the Egyptians in a war, re-sulting in the Egyptians being exiled from the country. But Pharaoh did not want to speak openly about such a bad occurrence. Therefore, he worded it as though he meant that the Jews would leave Egypt (Sotah 11a).

ם .11 נתו בסבלת� ן ע� ע� רי מסים למ� יו ש� ל� שימו ע� י� So they — ו�appointed taskmasters over it/him in order to afflict

it/him with their burdens.

� Everyone Works!לבן שהביאו מ! מד מל! . . . ליה? עי מיב� עליהם מסים. רי יו ש� ל� שימו ע� י� ו�הם איסטניס ר ל� מ! אל שא� ד מישר� ד ואח� ל אח� ארו, וכ� ו� רעה בצ! לו לו לפ! ות�ר ב� ד� מסים" רי "ש� רעה?, מפ! יותר ה ת� איסטניס א! כלום לו, מרו א� אני, רעה נותו לפ! ן ע! ע! עי ליה? למ! ם מיב� נות� ם" ע! נתו בסבלת� ן ע! ע! שמשים. "למ!

אל (סוטה יא.): ם דישר� בסבלות�Since taskmasters were appointed over the Jewish na-

tion, the Torah should have said, “They appointed task-masters over them.” Why does it say that taskmasters

were appointed יו ל� a singular form that means “over it” or ,ע�“over him”? Additionally, why does the Torah say to afflict it/him with their burdens, when it means to say to afflict them (the Jews) with their burdens?

This singular him and he in this pasuk refer to Pharaoh himself, and taskmasters refers not to officers, but to some-thing that would make the Jews feel forced to work.

The Egyptians hung a brick mold around Pharaoh’s neck, in order to force the Jews to work. If a Jew would say he was too delicate to work, the Egyptians would say to him, “Are you more delicate than Pharaoh?”

Thus, the taskmasters — that is, the brick mold — was placed on him, Pharaoh, who wore it around his neck. He carried this burden that “forced” people to work, by taking away their excuse (Sotah 11a).

רעה רי מסכנות לפ� יבן ע� .It built storage cities for Pharaoh — ו�

� Inadvisable Buildingאת כנות שמס! ר: מ! א� ד ח! ושמואל, ב ר! רעה. לפ� מסכנות רי ע� יבן ו�ן עוסק בבני� ל ה� ר: כ� ר מ! מ! עליהן, דא� סכנות את ב! ר: שממ! מ! ד א� עליהן, וח! ב!

סכן (סוטה יא.): מתמ!The word מסכנות, miskenos, here hints to general advice

about construction. According to one opinion, the word is similar to ה נ� כ� ,ס!

danger, for construction is dangerous; for example, some-one can fall off a building and be killed.

Another opinion holds that the word comes from the term miskeinus (מסכנות), which means poverty. This is because doing construction makes the owners poor (Sotah 11a).11

מסס ע� .Pisom and Raamses — את פתם ואת ר�

� One City, Two Namesא ה נקר� מ� ה, ול� ר: פיתום, שמ� מ! ד א� ב ושמואל, ח! מסס. ר! ע� את פתם ואת ר�

the waters of Noach over the earth. 10. Below, 14:27. See Schottenstein Edition, note 36. 11. See Schottenstein Edition, notes 61-63.

שם): סוטה ט; שם רבה (שמות ת] ח� א� אומה ל ע� מביא הוא אבל מביא אינו צמו ותולה לל ע� בותינו דרשו: כאדם שמק� ל כרחנו. ור� ועלה מן הארץ. ע�(שם יירשוה והם הארץ, מן ועלינו ב כת� כאלו הוא הרי ו� אחרים, ב� קללתו ס. מ� ה� מהם שגובין שרים ס. מ� לשון מסים. העם: ל ע� (יא) עליו. ושם): נתו בסבלתם. של ן ע� ע� רעה: למ� ס, שיבנו ערי מסכנות לפ� מ� הו ה� ומ�זה“ (ישעיה כב, סוכן ה� רגומו. וכן ”לך בא אל ה� מצרים: ערי מסכנות. כת�מסס. ע� ל האוצרות (שמות רבה שם י): את פתם ואת ר� ממונה ע� טו), גזבר ה�

עשאום חזקות ובצורות לאוצר: ך (שם; סוטה שם) ו� שלא היו ראויות מתחלה לכ�קדוש כן לב ה� נות ה שהם נותנין לב לע� נו אתו. ככל מ� אשר יע� (יב) וכ�קודש פריץ: כן ירבה. כן רבה וכן פרץ. ומדרשו, רוח� ה� רבות ולה� ברוך הוא לה�אני אומר ”כן ירבה“ (שמות רבה שם יא; תם אומרים ”פן ירבה“ ו� אומרת כן, א�בותינו דרשו: כקוצים היו בעיניהם (שם ייהם. ור� יקצו. קצו בח� סוטה יא.): ו�רתו (שמות רבה ב� גוף ומש� מפרכת את ה� עבודה קשה ה� ושם): (יג) בפרך. ב�

שם; סוטה יא::

רץ: א( מן־ה� ה ל% וע� נו Nם־ב ונלח� ינו נא ל־ש ע� ם־הוא ג� ף Yונוסי Zם ויבן ער נתו בסבלת� ן ע� ע� Uים למ י מס ליו שר� ימו ע� ש[ יא וי�

נו אתו אשר יע� ס: יב וכ� מס7 ע� ם ואת־ר� ה את־פת מסכנות לפרעדו מצרים עב_ ל: ♪ יג וי� א7 י ישר� י בנ0 Cצו מפנ ן יפרץ ויק ה וכ� bן ירב כ0ה ש� ה ק� cעבד ם ב� ררו את־חייה רך: יד וימ( ל בפ( Cא י ישר� את־בנ0

ויגיחון א נ� נא� ס! ל ע! אנון ף א! ויתוספון ניאו יא ומ! א: רע� א! מן ויסקון ב קר� א נ� ב�נואהון שין בדיל לע! בא! עליהון שלטונין מ!רעה א לפ! ר� נהון ובנו קרוי בית אוצ� לח� בפ�ן להון נ! א דמע! מסס: יב וכמ� ע! ת ר! ת פיתם וי� י�ם בני אי מן קד� ת למצר� עק! קפין ו! ן וכן ת! ג! כן ס�אל ת בני ישר� ים י� חו מצר! פל� אל: יג וא! ישר�א שי� א ק� נ� לח� ייהון בפ� ת ח! רו י� מר� שיו: יד וא! בק!

רש“י

פרשת שמות א / יא־יד 4 / ספר שמות


it, too, may join our enemies, and will wage war against us and go up from the land.’’ 11 So they appointed taskmasters over it in order to afflict it/him with their bur-dens; it built storage cities for Pharaoh, Pisom and Raamses. 12 But as much as they would afflict it, so it will increase and so it will spread out; and they became disgusted because of the Children of Israel. 13 The Egyptians enslaved the Chil-dren of Israel with crushing work. 14 They embittered their lives with hard work,

12. See Schottenstein Edition, note 65. 13. See Schottenstein Edition, note 1. 14. Mishnah, Pesachim 2:6. 15. See Bereishis 47:6.

ה מ� ה, ול� מסס שמ� ע! ר: ר! מ! ד א� מסס? שראשון ראשון מתרוסס, וח! ע! ה ר! שמ�ה פיתום? שראשון ראשון פי תהום בולעו (סוטה יא.): א שמ� נקר�

There was actually just one city with two names: its real name and a “nickname.”

One opinion maintains that its real name was Pisom. It was called Raamses since every little bit they built, misro-seis (מתרוסס), would crumble and fall over.

The other opinion maintains that its real name was Raamses; it was called Pisom since pi tehom (פי תהום), the depths, would swallow it; whatever they built would sink into the ground (Sotah 11a). 12

נו אתו כן ירבה וכן יפרץ .12 אשר יע� But as much as — וכ�they would afflict it, so it will increase and so it

will spread out.

� Not According to Your Planעי ליה? . . . רצו מיב� בו וכן פ� נו אתו כן ירבה וכן יפרץ. כן ר� אשר יע� וכ�

ן: כן ירבה וכן יפרץ (סוטה יא.): רת� ש! קדש מב! רוח! ה!The pasuk should have spoken of the population in-

crease in the past tense, as it does in the previous pasuk, which says, they appointed…it built. Why does it say so “it will” increase and so “it will” spread out?

The words in future tense were actually spoken by Hashem, saying that the Egyptian plan against the Jews would fail, because the more the Egyptians oppressed the Jews, the more Hashem would increase the Jewish popu-lation (Sotah 11a).

אל קצו מפני בני ישר� י� And they became disgusted — ו�because of the Children of Israel.

� A Thorny Situationיו דומין בעיניהם כקוצים (סוטה יא.): מד, שה� אל. מל! קצו מפני בני ישר� י� ו�

The word קצו י� means became disgusted, but it is also ו!related to the word קוצים, thorns. Seeing the Jews’ increase pained the Egyptians as greatly as if their eyes and bodies were being stuck by thorns (Sotah 11a).

רך .13 אל בפ� ים את בני ישר� עבדו מצר� י� The Egyptians — ו�enslaved the Children of Israel with crushing work.

� Soft Words or Hard Work?בי ך, ר! ר: בפה ר! מ! ר א� ז� בי אלע� רך. ר! אל בפ� ים את בני ישר� עבדו מצר� י� ו�

ה (סוטה יא:): ר: בפריכ� מ! ני א� חמ� ר נ! שמואל ב!There are two explanations for the word רך .farech ,פ�

According to the first, it is a contraction of two words, peh rach, a soft mouth. This hints at how the slavery start-ed: Pharaoh began with encouraging words and good pay, until he had gotten them used to working.13

According to the second explanation, ferach is to be understood literally, as breaking; the Egyptians made the Jews do backbreaking labor (Sotah 11b).

ייהם .14 ררו את ח� ימ� .They embittered their lives — ו�

� Bitter TimesOne of the mitzvos at the Pesach Seder is to eat maror,

bitter herbs. We are also required to say the reason for this commandment.

יי אבותינו מצריים את ח! ל שום שמררו ה! רור, ע! ייהם. מ� ררו את ח� ימ� ו�ייהם" (פסחים קטז:): ררו את ח! ימ� ר "ו! ים, שנאמ! במצר!

We are commanded to eat maror on the night of Pesach, because the Egyptians embittered [ררו ימ� the lives of our [ו!ancestors in Egypt (Pesachim 116b).

� An Appropriate HerbOne of the mitzvos of the Pesach Seder is to eat maror,

bitter herbs. We are told14 that there are five herbs with which one can fulfill this mitzvah. One herb is chazeres (commonly translated as a type of lettuce).

שו ע� ך כ� ר, מ! ה וסופ� תוק מ� ה ת� תחיל� חזרת ה מ! ייהם. ח� את ררו ימ� ו�ביך� רץ הושב את א� א� ב ה� ה "במיט! תחיל� ים, ב! אבותינו במצר! מצריים ל! ה!(ירושלמי ייהם" ח! את ררו ימ� "ו! ך, כ� ר ח! וא! ו), מז, (בראשית " חיך� א! ואת

פסחים ב, ה):Chazeres tastes sweet at first, but it then has a bitter taste.

This is similar to how the Jews were treated by the Egyp-tians in Egypt. At first Pharaoh told Yosef to settle his family in the country’s choicest region (Goshen),15 but the end of their visit was bitter indeed, as our pasuk says, They embit-tered their lives with hard work (Yerushalmi Pesachim 2:5).

ה ש� ה ק� עבד� .With hard work — ב�

� Turnabout Is Unfair Playשים נ� ומלאכת שים לנ� שים אנ� מלאכת חליפין מ! יו שה� ה. ש� ק� ה עבד� ב�

שים (סוטה יא:): אנ� ל!When our pasuk tells us that they made the lives of the

Jews bitter with “hard work,” it means that the Egyptians made things especially difficult: They would have men do unfamiliar work that was commonly done by women, like



kneading dough and baking. Although this was physically easy, the men were not used to doing this type of work, and it was therefore much more challenging for them. The Egyptians would also make the women do the physically hard men’s work, like chopping wood and drawing water (Sotah 11b).

.With mortar and with bricks — בחמר ובלבנים

� Another Way to Humiliate Usה עבד� ל "ובכ� סוף ולב! ובלבנים" "בחמר ה תחיל� ב! ובלבנים. בחמר

דה" (סוטה יא:): ש� ב!Our pasuk is referring to different phases in the Egyp-

tians’ oppression of the Jews. At first the Jews were forced to do difficult construction work, using mortar and bricks to build Pharaoh’s storage cities. Later, they were put to work doing more humiliating labor in the field (Sotah 11b).16

רך .With crushing work — בפ0

� All agreeה (סוטה יא:): אי בפריכ� ד! א ו! כ� ך, ה� ם בפה ר! ת� מי ה� ר נ! מ! אן דא� רך. ולמ! בפ0In the last pasuk, there were two opinions as to what the

Torah meant when it used the word רך -farech. Here, how ,פ�ever, all agree that it means crushing work (Sotah 11b).

עברית .15 לדת ה� מי� ים ל� יאמר מלך מצר� The king of — ו�Egypt said to the Hebrew midwives.

� The Midwives’ Identities, and their DeedsAmram, grandson of Levi, was the leader of the genera-

tion; his wife was Yocheved. They already had a daughter, Miriam, and a son, Aharon, who would marry Elisheva. (The birth of their son Moshe will be discussed below.)

ה אש� ר: מ! א� ד ח! ושמואל, ב ר! עברית. ה� לדת מי� ל� ים מצר� מלך יאמר ו�ם, ה, יוכבד ומרי� ה ובת� ר אש� מ! אן דא� ה. מ! חמות� ה ו! ל� ר: כ! מ! ד א� ה, וח! ובת�ה" זו יוכבד, א, "שפר� ני� ע. דת! ה, יוכבד ואלישב! חמות� ה ו! ל� ר כ! מ! אן דא� ומ!ה" "שפר� חר, א! ר ב� ד� ד. ל� ו� ה! את פרת שמש! ה? שפר� ה שמ� א נקר� ה מ� ול�ה? ה פוע� שמ� א נקר� ה מ� ול� ם, מרי� זו ה" "פוע� . מיה� בי� אל ישר� בו ור� רו שפ�קודש ה! ברוח! ה פוע� ה ית� שה� ה" "פוע� חר, א! ר ב� ד� ד. ל� ו� ל! ה פוע� ה ית� שה�

אל (סוטה יא:): ה אמי שתלד בן שמושיע! את ישר� ואומרת, עתיד�One opinion holds that the two Jewish midwives were

Yocheved and her daughter Miriam. According to another opinion, they were Yocheved and her daughter-in-law Eli-sheva.

The following teaching supports the first view:Their Egyptian names — Shifrah (ה and Puah (שפר�

ה) .were based on their deeds — (פוע�Shifrah (ה was actually Yocheved; she was called (שפר�

Shifrah because she “straightened” (פרת ,literally) (שמש!

16. See Schottenstein Edition, notes 3-4.

ל ויש לשון כבד, כמו לדת. הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון ק� מי� (טו) ל�שם ל יוכבד, ע� זו שפרה. ומי�לד: מוליד כך בר, ומד� דובר בר, ומש� שובר ל שם ולד (שמות רבה שם יג; סוטה שם): פועה. זו מרים, ע� פרת את ה� שמש�בוכה (סוטה שם): ייסות תינוק ה� מפ� נשים ה� ולד כדרך ה� ברת והוגה ל� שפועה ומד�לדכן. כמו יולדה אפעה“ (ישעיה מב, יד): (טז) בי� פועה. לשון צעקה, כמו ”כ�שבר“ חר קוראו ”מ� יולדת, ובמקום א� ב האשה ה� ל האבנים. מוש� בהולידכן: ע�כלי ב ג), מוש� יח, (ירמיהו האבנים“ ל מלאכה ע� ”עשה וכמוהו ג). לז, (ישעיה אומנות יוצר חרס (שמות רבה שם יד; סוטה שם): אם בן הוא וגו‘. לא היה

מושיע� בן ה� להוולד שעתיד גניניו אצט� לו שאמרו זכרים, ל ה� אלא ע� קפיד מ�פקות ילדים. מס� יין את ה� תח� אותם (שמות רבה א, יח): וחיה. ותחיה: (יז) ו�שני: ימא“, וה� רגום הראשון: ”וק� ים ומזון (שמות רבה א, טו; סוטה יא:). ת� להם מ�יוצא בה וכ� זו תיבה בות לנקבות ר� עברי] [נ“א: ר שלשון עב� לפי ימתון“. ”וק�רן איש מצרי“ (להלן ב, יט), לשון תאמ� לתם. כגון ”ו� משת לשון פעלו ולשון פע� מש�רתם ברנה בפיכם“ (ירמיה מד, כה), לשון דב� תד� יאמרו לזכרים. ”ו� ר כמו ו� עב�ר מי“ (יחזקאל יג, יט), לשון עב� ללנה אתי אל ע� תח� ברו לזכרים. וכן ”ו� תד� כמו ו�רגום ללו לזכרים: (יט) כי חיות הנה. בקיאות כמי�לדות, ת� תח� לתם כמו ו� חל�

ם ת� ל־עבד� כ� ת א ה eשד ב� ה Nל־עבד ובכ� ובלבנים בחמר לדת מי� ים ל� לך מצר� fרך: טו ויאמר מ ם בפ( bה בדו ב� אשר־ע(ה: פוע( ית שנ� ה� ם וש0 ה שפר� ת ח� א� ה( ם Zש ר אש עברית ה(ן ים אם־ב0 hבנ א� ל־ה( ן ע� bעבריות וראית לדכן את־ה( טז ויאמר בי�

לדת מי� אן� ה� Wתיר ה: יז ו� י� ח( וא ו� ת ה� Uן אתו ואם־ב fהמת הוא ו�ים לך מצר� fן מ bאליה ר Sר דב אש3 שו כ� א ע� ול ים אלה את־ה(ת לד מי� ים ל� לך־מצר� Fא מ ים: ♪ שני יח ויקר@ ין� את־הילד, bתחי ו�ים: ין� את־הילד, bתחי ה ו� eז ר ה� cב ן הד� bן מדוע� עשית ה ויאמר ל�מצרית ה� ים kש נ� כ� א ל י Dכ אל־פרעה לדת מי� ה� רן� Yתאמ יט ו�

דו: ל( דת וי� bל מי� ן ה� בוא אלה3 רם ת� ה בט נ� י־חיות ה ת כ, עברי ה(

א קל� א בח! נ� לח� ל פ� ובלבנין ובכ� א בטינ�שיו: חו בהון בק! פל� נהון די א! לח� ל פ� ת כ� י�א ת� י� לח! ים דמצר! א לכ� מ! ר אמ! טו ו!ושום ה שפר� א חד� שום די א ת� י� יהוד!ן ן מולד� ד תהוי! ר כ! אמ! ה: טז ו! א פוע� תנית�אם א תבר� מ! ל ע! ן ותחזי! א ת� י� יהוד! ת י�א היא ת� ואם בר! תה ן י� ר הוא תקטל! ב!יי� ם א מן קד� ת� י� א ח! יז ודחיל� ה: ימנ! ותק!א לכ� ליל עמהן מ! א די מ! א כמ� ד� א עב� ול�א יח וקר� א: י� בנ! ת י� א מ� י� וק! ים דמצר�ה ר להן מ� אמ! א ו! ת� י� ים לח! א דמצר! לכ� מ!ת ימתון י� דין וק! א ה� מ� ת פתג� דתן י� דין עב!רעה ארי ת פ! א לו� ת� י� א ח! ר� אמ� א: יט ו! י� בנ!ן כימ� א ארי ח! ת� י� א יהוד! ת� א מצרי� י� א כנש! ל�ן: א ויליד� ת� י� תהן ח! ת לו� ל! א ע! ד ל� אנין ע!

רש“י

פרשת שמות א / טו־יט 6 / ספר שמות


with mortar and with bricks, and with every labor of the field; all their labors that they performed with them were with crushing work. 15 The king of Egypt said to the Hebrew midwives, of whom the name of the first was Shifrah and the name of the second was Puah — 16 and he said, ‘‘When you deliver the Hebrew women, and you see [them] on the birthstool; if it is a son, you are to kill him, and if it is a daughter, she shall live.’’ 17 But the midwives feared God and they did not do as the king of Egypt spoke to them, and they caused the boys to live. 18 The king of Egypt summoned the midwives and said to them, ‘‘Why have you done this thing, that you have caused the boys to live!’’ 19 The midwives said to Pharaoh, ‘‘Because the Hebrew women are unlike the Egyptian women, for they are experts; before the midwife comes to them, they have given birth.’’

Infanticide

17. See Schottenstein Edition, notes 37 and 38. 18. See Yirmiyah 18:3, ים בנ� א� ל ה� ה ע! אכ� יוצר והנה הוא עשה מל� ארד בית ה! I went down to the ,ו�house of the potter, and he was doing work over the “stones.” 19. This sign is no longer reliable; see Schottenstein Edition, note 43, and Hebrew Edition, notes 44 and 48. 20. See, for example, Bereishis 29:23.

improved), a child’s limbs after birth. Another opinion is that she was called Shifrah because the nation increased רו) .in her days (שפ�

Puah (ה was Miriam; she was called Puah because (פוע�she would “coo” (ה to the newborn babies. Another (פוע�opinion is that she was called Puah because she would “cry out” (ה -with Ruach HaKodesh and say, “My moth (פוע�er will have a child who will save Klal Yisrael!” (Sotah 11b).

ים .16 בנ� א� ל ה� And you see [them] on the — וראיתן ע�birthstool.

� Birth Signsהן: ל� ר מ! א� הן, ל� ר ס! מ� דול ג� ן . . .סימ� ים? בנ� א� אי מ! ים. בנ� א� ה� ל ע� וראיתן ר, מ! דא� ואית נים. אב� כ! ננות מצט! יריכותיה� לילד, ת ע! שכור! ה ע� בש�ל ע! ה אכ� מל� עשה הוא והנה יוצר ה! בית ארד "ו� ג) יח, (ירמיה כדכתיב רך ה י� ף אש� ע, א! אמצ! ן ב� ד� אן וס! רך מכ� אן וי� רך מכ� ה יוצר זה י� ים". מ! בנ� א� ה�

ע (סוטה יא:): אמצ! ד ב� ל� ו� אן וה! רך מכ� אן וי� מכ�The word avnayim (ים בנ� literally means stones. But (א�

what “stones” should the midwives be looking at?Some explain that this hints that Pharaoh told the mid-

wives how to know when a woman was about to give birth: when her legs become as cold as stones. This way they could make sure to be involved with the birth and kill any boys that are born.17

Others explain that “stones” simply refers to the birthing stool. A woman delivering a baby sits the way a potter sits at his block. Therefore, the birthstool on which she sits to give birth is referred to by the same term as the potter’s block: avnayim (ים בנ� .(Sotah 11b) 18(א�

המתן אתו .If it is a son, you are to kill him — אם בן הוא ו�

� Knowing in Advanceניה� ת פ� ה, ב! ט� יו למ! נ� הן, בן פ� ר ל� ס! דול מ� ן ג� המתן אתו. סימ� אם בן הוא ו�

ה (סוטה יא:): על� למ!Pharaoh wanted the midwives to kill the baby boys before

they were fully born, so he gave them a way of knowing if

the baby was a boy even before it emerged: He said that a boy’s face is turned downward at birth, while a girl’s face is turned upward19 (Sotah 11b).

אשר דבר אליהן .17 שו כ� And they did not do as — ולא ע�the king of Egypt spoke to them.

� Turning Down the Offerר ן לדב! ע� מד, שתב� עי ליה? . . . מל! הן מיב� אשר דבר אליהן. ל� שו כ� ולא ע�

ה ולא נתבעו (סוטה יא:): עביר�Rather than say that Pharaoh simply spoke “lahen (הן ”,(ל�

the pasuk uses the word “aleihen (אליהן).” Although both words mean to them, the word the Torah chose is longer and is often used to refer to a marriage-like connection.20

Pharaoh wanted to make sure the midwives would listen to him, so he tried to entice them into an inappropriate relationship, but the midwives refused his advances (Sotah 11b).

דים יל� יין� את ה� תח� .And they caused the boys to live — ו�

יו שה� א אל� ן, אות� המיתו שלא ין י� ד! לא א, נ� ת� דים. יל� ה� את יין� תח� ו�זון (סוטה יא:): ים ומ� הם מ! ספיקות ל� מ!

Instead of saying that the midwives “did not kill” the baby boys, our pasuk tells us that they caused the boys to live. Not only did the midwives defy Pharaoh and not kill the children, they actively supplied them with water and food to keep them alive (Sotah 11b).

ה .19 יות הנ� .For they are experts — כי ח�

� Like Animals!ה ה מי לא צריכ� י� טו ח! ש, א� מ� יות מ! א ח! יות"? אילימ� אי "ח� ה. מ! יות הנ� כי ח�ה, ה, יהוד� ה נמשל� י� ה זו כח! מרו לו: אומ� א, א� ה? אל� חריתי לאולוד� ה א! י� ח!ה ל� י� "א! לי, פת� נ! יז), (שם ש" נ�ח� ן ד� "יהי ן, ד� ט), (בראשית מט, ריה" "גור א!רם" (שם יד), יוסף, "בכור שורו" (דברים ר, "חמר ג� שכ� ה" (שם כא), יש� שלח�ף" (בראשית מט, כז), דכתיב ביה כתיב ביה, ודלא מין, "זאב יטר� לג, יז), בני�ה" (סוטה צ� ב� יות ר� א בין אר� ה אמך� לבי� כתיב ביה, כתיב (יחזקאל יט, ב) "מ�

יא:):



What did Shifrah and Puah mean when they told Pha-raoh that the Jewish mothers were chayos?

Although chayah is another word for midwife, that would not mean that the Jewish mothers would not need Shifrah and Puah, since even a midwife needs another midwife to help her give birth!

Rather, the word chayos means what it usually does: wild animals. The midwives are telling Pharaoh that the Jew-ish nation is compared to wild animals. Yehudah is called a lion cub,21 Dan is called a serpent,22 Naftali is called a deer,23 Yissachar is called a strong-boned donkey,24 Yosef is called the firstborn of his ox,25 and Binyamin is called a wolf who devours his prey.26 And the other shevatim are included in the general description of the Jewish nation as a whole: Your mother was a lioness crouching among lions.27 The midwives were saying that like wild animals who deliver their own offspring, Jewish women do not need midwives (Sotah 11b).28

תים .21 הם ב� ש ל� ע� י� .He made them houses — ו�

ר: מ! ד א� ה, וח! ה ולוי� תי כהונ� ר: ב� מ! ד א� ב ושמואל, ח! תים. ר! הם ב� ש ל� ע� י� ו�ר מ! דא� אן ומ! ומשה. הרן ה, א! ולוי� ה כהונ� תי ב� ר מ! דא� אן לכות. מ! תי מ! ב�

תי (סוטה יא:): א� ם ק� מי ממרי� וד נ! לכות, ד� תי מ! ב� � A House GiftHashem rewarded Yocheved and Miriam with “houses,”

that is, special families. According to one opinion, Hashem

made for them “Houses of Kehunah and Leviah”: Aharon was the first Kohen and Moshe was a Levi.

Another opinion says that Miriam was also rewarded, with a “House of Royalty,” since King David HaMelech de-scended from her (Sotah 11b).

מו .22 ל ע� רעה לכ� ו פ� יצ� Pharaoh commanded — ו�his entire people.

� Three Decreesה, "אם תחיל� ר. ב! ז! לש גזירות ג� ר. . . ש� ז! מו ג� ל ע! ף ע! מו. א! ל ע� רעה לכ� ו פ� יצ� ו�ה יאר� ילוד ה! בן ה! ל ה! ך "כ� ר כ� ח! המתן אתו" (לעיל פסוק טז), וא! בן הוא ו!

ר (שם יב.): ז! מו ג� ל ע! ף ע! סוף א! שליכהו", ולב! ת!Pharaoh made three decrees:At first, he decreed, If it is a son, you are to kill him,29

relying on the midwives to follow his instructions.Later, he appointed officers to enforce his decree that

every Jewish boy be thrown into the River.Finally, he applied this decree מו ע! ל to his entire ,לכ�

people, ordering that even Egyptian babies should be drowned30 (Sotah 12a).

שליכהו ה ת� יאר� !Into the River shall you throw him — ה�

מדו ים הוא לוקה. ע� מ! אל ב! ישר� ן של או שמושיע� ר� שליכהו. ה ת� יאר� ה�מרו: תו דיוה! למשה, א� ן דש! שליכהו". כיו� ה ת! יאר� ילוד ה! בן ה! ל ה! זרו "כ� וג�ל מי ן יודעין שע! ייהו. והם אינ� טלו לגזירת! א, ב! נ� הוא סימ� ן כי ה! זינ! לא ח�

ה הוא לוקה (סוטה יב:; סנהדרין קא:): מריב�

21. Bereishis 49:9. 22. Ibid. v. 17. 23. Ibid. v. 21. 24. Ibid. v. 14. 25. Devarim 33:17. 26. Bereishis 49:27. 27. Yechezkel 19:2.28. See Schottenstein Edition, note 60. 29. See above, 1:16. 30. Stargazers told Pharaoh that the savior of the Jews would be born on that day, but it was unclear if he would be born into a Jewish family or an Egyptian one. See Schottenstein Edition, note 21.

שדה שאינן צריכות יות ה� בותינו דרשו: הרי הן משולות לח� ייתא“. ור� ”מי�לדות“ ”ח�ריה“ (בראשית מט, ט), ”זאב יטרף“ (שם יות, ”גור א� מי�לדות. והיכן משולות לח�שלא ומי כא), מט, (בראשית שלחה“ ילה ”א� יז), לג, (דברים שורו“ ”בכור כז), יברך אותם“ (שם כח), ועוד כתיב] ”מה אמך כתוב כללן [”ו� נכתב בו הרי ה�להן. הטיב ייטב. ו� (כ) יט, ב; שמות רבה שם טז; סוטה שם): (יחזקאל לביא“ כשהיא בראשה. יו“ד וי“ו לה ן ונת� אותיות שתי שיסודה בתיבה חלוק וזה ץ קטן [או בסגו‘‘ל יו“ד בציר“י שהוא קמ� פעיל, הוא נוקד ה� י� בר לשון ו� באה לד�ת יהודה“ (איכה ב, ירב בב� מי�לדת“, ”ו� ייטב אלהים ל� ח קטן], כגון ”ו� ת� שהוא פ�שארית“ (דברי הימים־ב לו, כ) דנבוז�ראדן, הגלה יגל ה� אניה, וכן ”ו� ה), הרבה ת�כל לזו, זו זנבות ה� הפנה ד), טו, (שופטים זנב“ אל זנב יפן ”ו� שארית, ה� את יו“ד ל, הוא נוקד ה� יפע� בר בלשון ו� אלו לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מד�העם“, ירב ”ו� וכן ב, הוט� לשון כ), י, (ויקרא בעיניו“ ב ייט� ”ו� כגון בחיר‘‘ק, יפן כה וכה“ יגל יהודה“ (מלכים־ב כה, כא), [ה]גלה יהודה. ”ו� בה העם, ”ו� נתר�

יצא“, לפי ירד“, ”ו� ישב“, ”ו� ילך“, ”ו� ל תשיבני ”ו� (להלן ב, יב), פנה לכאן ולכאן. וא�יו“ד יסוד בהן, ירד, יצא, ישב, ילך, יו“ד אות שאינן מגזרתן של אלו, שהרי ה�ש להם ע� י� טובה: (כא) ו� הו ה� לדת. מ� מי� ייטב אלהים ל� שלישית בו: ו�יבן] ”[ו� שכתוב] [כמו ”בתים“, שקרויין לכות ומ� ולויה כהונה בתי בתים. לכות מלך“ (מלכים־א ט, י). כהונה ולויה מיוכבד, ומ� את בית ה’ ואת בית ה�מו. סכת סוטה (שם; שמות רבה שם יז:): (כב) לכל ע� ממרים, כדאיתא במ�יום נולד מושיען ואין גניניו: ה� ד משה אמרו לו אצט� ף עליהם גז�ר. יום שנול� א�ים, לפיכך מ� ים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות ב� אנו יודעים אם ממצר�ילוד ר ה� ילד“ ולא נאמ� בן ה� ר ”כל ה� מצרים, שנאמ� ל ה� ף ע� יום א� גז�ר אותו ה�א, רבה (שמות מריבה מי ל ע� ללקות שסופו יודעים היו לא והם לעברים. ת לוי. פרוש היה ממנה ח את ב� יק� יח; תנחומא ויקהל ד; סוטה יב.): (א) ו�שאמרה בתו, ת עצ� ב� ך שהל� ילך, ו� וזהו ולקחה, [וחז�ר רעה פ� ת גזיר� מפני ל ם כן ע� תה ג� זכרים וא� ל ה� רעה גז�ר ע� רעה, אם פ� לו: גזרתך קשה משל פ�

י ד: כא ויה צמו מא ע� ם וי� mע רב ה� וי_ לדת מי� ים ל� יטב אלה� כ וי0

ו nים: כב ויצ ת, ם ב� bה ש ל� ע� Uים וי oאלה לדת את־ה( מי� ראו ה� כי־י(הו שליכ ה ת� ר� ן הילוד היא ב� ל־ה� מו לאמר כ� ל־ע� ה לכ� פרע

ת תחיון: פ Rב ל־ה� וכ�ה Nאש הר ה( Uת י: ב ו� ת־לו, ח את־ב� Rי ויק oית לו יש מב� לך א� [ב] א וי0

א ותקיפו מ� א וסגיאו ע! ת� י� כ ואוטיב יי� לח!מן א ת� י� א ח! ד דחיל� ה כ! הו� כא ו! א: חד� ל!רעה קיד פ! תין: כב ופ! ד להון ב� עב! ם יי� ו! קד�דיתיליד א ל בר� ר כ� מה למימ� ל ע! לכ�א ת� ל בר! א תרמנה וכ� הר� אי בנ! ליהוד�לוי מדבית א בר� ג! ל אז! א ו! ימון: תק!א אתת� ת דיא! ב וע! לוי: ת ב! ת י� ונסיב

רש“י

פרשת שמות א / כ — ב / ב 8 / ספר שמות


20 God benefited the midwives — and the people increased and became very strong. 21 And it was because the midwives feared God that He made them houses. 22 Pharaoh commanded his entire people, saying, ‘‘Every son that will be born — into the River shall you throw him! And every daughter shall you keep alive!’’ 1A man went from the house of Levi and he took a daughter of Levi. 2 The woman conceived 2

31. Since Moshe’s life was now in danger. 32. See Bamidbar 20:1-13, and Schottenstein Edition, Sotah 12b note 27. 33. Children who died by Pharaoh’s decree will once again come to life to enjoy the World to Come, while children who will not be born at all (due to Amram’s example) will never enter the World to Come. 34. Iyov 22:28. See Schottenstein Edition, note 29. 35. See the previous discussion. 36. Amram held a grand ceremony to publicize the change in his approach, and to encourage all the separated couples to remarry. 37. Psalms 113:9. 38. See Schottenstein Edition, note 34.

� Misread SignPharaoh’s stargazers saw a sign that the future savior of

the Jews would meet his end through water. That is why they had Pharaoh decree that all boy babies be drowned; that way the child who was destined to later save the Jews would die before accomplishing his mission. When Moshe was cast into the River in a basket, the astrological sign

disappeared,31 so they had Pharaoh cancel the decree.In reality, the sign the stargazers saw referred to a differ-

ent “water” that would bring about Moshe’s death: It was the sin of ה Waters of Strife, when Moshe hit the rock ,מי מריב�instead of speaking to it. As a result of that sin, he would pass away without being allowed to enter Eretz Yisrael32 (Sotah 12b; Sanhedrin 101b).

9 / SHEMOS/EXODUS PARASHAS SHEMOS 1 / 20 — 2 / 2

2.

ילך איש מבית לוי .1 A man went from the house — ו�of Levi.

� A Daughter’s Adviceך ל! שה� א: זבינ� ר ב! ה יהוד� ב ר! ר מ! א� ך? ל! ה� ן להיכ� לוי. מבית איש ילך ו�רעה פ! ר מ! שא� ה א� שר� ן כיו� ה, י� ה� דור ה! גדול ם מר� ע! א, נ� ת� בתו. ת עצ! ב!אשתו, את ש וגיר! ד מ! ע� . . . שליכהו" ת! ה יאר� ה! ילוד ה! בן ה! ל "כ� ע ש� ר� ה�תך� יותר ה גזיר� ש� א, ק� ב� ה לו בתו: א! מר� ן וגירשו את נשותיהן. א� מדו כול� ע�רים זכ� ל ה! רת� ע! ז! ה ג� ת� רים, וא! זכ� ל ה! א ע! ר אל� ז! רעה לא ג� רעה, שפ! משל פ!ם עול� זה ול� ם ה! עול� ה ב� ת� זה וא! ם ה! עול� א ב� ר אל� ז! רעה לא ג� נקיבות, פ! ל ה! וע!ה ת� יימת, א! ה מתק! פק אינ� תו ס� יימת גזיר� פק מתק! ע, ס� ש� ר� רעה ה� א, פ! ב� ה!ן מדו כול� ד והחזיר את אשתו, ע� מ! יימת. . . ע� תך� מתק! אי שגזיר� ד! דיק בו! צ!

והחזירו את נשותיהן (סוטה יב.):Instead of simply saying, Amram married Yocheved, the

Torah describes Amram as “going” (vayeilech) and mar-rying Yocheved. This was because Amram was “going along” with the advice of his daughter Miriam. This is what had happened:

Amram was the leader of the generation, and everyone listened to him and followed his example. When Pharaoh decreed that Every son that will be born — into the River shall you throw him, Amram said, “We are producing chil-dren for nothing!” and he divorced his wife. When the Jewish men saw this, they all copied him and divorced their wives.

Amram’s daughter Miriam said to him, “Father, your decree is worse than Pharaoh’s!” and she gave him three reasons:

� Pharaoh decreed only against newborn boys, but since people were getting divorced, they are not even having baby girls.

� Pharaoh’s decree affects only life in this world, but ba-bies who are not being born will live neither in this world nor in the World to Come.33

� Pharaoh’s decree may or may not be carried out. How-ever, since you are a tzaddik, your decree will surely be followed, as it says about people who are righteous, You would utter a decree and it would be done.34

Amram “went along” with Miriam’s argument and re-married his wife Yocheved, which led all the Jewish men to remarry their wives (Sotah 12a).

ח יק� .And he took — ו�

� Like a “First Marriage”ה הושיב� ליקוחין. עשה מ! ה ל� ה ש� שע� . . . ליה? עי מיב� חזור י! ו! ח. יק� ו�מרו: (תהילים רת א� ש� לאכי ה! , ומ! ניה� קדין לפ� ם מר! הרן ומרי� פריון, וא! בא!

ה" (שם; בבא בתרא קכ.): נים שמח� ב� קיג, ט) "אם ה!The word vayikach (ח יק! and he took, makes it seem ,(ו!

like this was the first time Amram married Yocheved. Since he was really marrying her for the second time,35 the pasuk should have said, And he “went again” and took Yocheved!

The Torah describes it this way because Amram remar-ried Yocheved in the same way that someone marries for the first time, with a large ceremony and by seating her in a bridal chair, with Aharon and Miriam dancing before her.36 The malachim (angels) even commented, He restores the uprooted wife (as Amram restored Yocheved to be his wife); the mother of children rejoices,37 as Yocheved, Aha-ron, and Miriam rejoiced!38 (Sotah 12a; Bava Basra 120a).

ת לוי .A daughter of Levi — את ב�

� Young Once AgainThe Bnei Yisrael were in Egypt for a total of 210 years,

and Moshe, who would soon be born to Yocheved, was 80 years old when he led them out of Egypt.

ר מ! ת? דא� ה ב! רי ל� א וק� וי� ה ה! נ� ה ושלשים ש� ת מא� ר ב! ת לוי. אפש� את ב�חומות ה בין ה! ת� דרך וליד� ה ב! ת� א: זו יוכבד, שהור� בי חנינ� ר! א ב! מ� בי ח� ר!


שטו נתפ! ר ש� ב� ה! דן נתע! ערות, נ! ני סימ� ה ב� שנולדו ה: יהוד� ב ר! ר מ! א� . . .יופי למקומו (שם; שם): ר ה! ז! טין וח� קמ� ה!

Certain pesukim39 show us that Yocheved was born as her mother entered Egypt with Yaakov and his family. If so, Yocheved was 130 years old at Moshe’s birth. How, then, could the Torah here refer to her as bas, which implies a young woman?

The Torah speaks of Yocheved as a young woman be-cause the physical features of a young woman returned to her: her skin became soft, her wrinkles smoothed out, and her beauty returned40 (Sotah 12a; Bava Basra 120a).

תלד בן .2 ה ו� אש� ר ה� ה� ת� The woman conceived and — ו�gave birth to a son.

� Easy Does Itא? . . . ר� רחי מעיק� א י! ת� א ביה תל� בר� ת מיע! א הו! תלד בן. וה� ה ו� אש� ר ה� ה� ת� ו�ר. ע! ה שלא בצ! ת� ף ליד� ר, א! ע! ה שלא בצ! ת� ה הור� ה, מ� ת� ה להור� ת� קיש ליד� מ!

ה (סוטה יב.): ו� ה של ח! יו בפיתק� ניות שלא ה� שים צדק� אן לנ� מכ�Yocheved was already expecting Moshe when Amram

divorced her.41 Why, then, does the pasuk say that Yoche-ved conceived after telling us that Amram remarried her?

The Torah connects Yocheved’s conceiving to her giving birth. Just as she conceived without pain, she gave birth without pain.

We see from here that righteous women in history were not affected by the punishment given to Chavah after she and Adam sinned in Gan Eden, that women would have to suffer pain in childbirth42 (Sotah 12a).

תרא אתו כי טוב הוא .She saw that he was good — ו�

� So Good!ה בי יהוד� בי מאיר אומר: טוב שמו, ר! א, ר! ני� תרא אתו כי טוב הוא. ת! ו�

אחרים אומרים: לנביאות. גון ה אומר: ה� נחמי� בי ה שמו. ר! אומר: טובי�ית ב! לא ה! ד משה נתמ! ה שנול! ע� מים אומרים: בש� חכ� הול, ו! ד כשהוא מ� נול!ם (בראשית א, ת� תרא אתו כי טוב הוא", וכתיב ה� א "ו! כ� כולו אור, כתיב ה�

אור כי טוב" (שם): רא אלהים את ה� י! ד) "ו!What does it mean when it says that Yocheved saw that

Moshe was “good”? Some explain that it means Yocheved now named the baby “Tov” or “Toviyah.”43

Another opinion is that Yocheved saw that Moshe was fit to be a navi, which is “the best” anyone could hope to be.

Yet another opinion says that it means Moshe was born “complete” with a bris milah, and someone who is “com-plete” can be called “good.”44

Finally, some say that when Moshe was born, the entire house filled with light. Our pasuk writes, She saw that he was good (טוב), and another pasuk45 refers to light as “good” — Hashem saw that the light was good (טוב) (Sotah 12a).

� Good for Themבל טוב מטוב לטובים. י�בא טוב, זה תרא אתו כי טוב הוא. י�בא טוב ויק! ו�ה, . . . מטוב, זה בל טוב, זו תור� תרא אתו כי טוב הוא“, ויק! משה, דכתיב ”ו!

אל (מנחות נג:): הקב“ה . . . לטובים, אלו ישר�How fitting it is for Moshe to receive the Torah from

Hashem on Klal Yisrael’s behalf, as they are all described as being tov, good. And so, “Let ‘good’ come and receive ‘good’ from ‘Good’ for those who are ‘good.’ ”

Let “good” come — Moshe, of whom our pasuk says, She saw that he was good (tov).

And receive “good” — the Torah, of which it says,46 For I have given you a good (tov) teaching.

From “good” — Hashem, as it is written,47 Hashem is good to all.

For those who are “good” — Klal Yisrael, of whom the pasuk says, 48 Do good, Hashem, to those who are good.

The original sentence thus means: Let Moses come and

39. See Bereishis 46:8-27, and Rashi to pasuk 15. 40. According to some, this actually happened several years earlier, before Yoche-ved gave birth to Miriam and Aharon, when she was about 124 years old. 41. See above, pasuk 1, “A Daughter’s Advice” and below, “Three Months’ Safety.” 42. See Bereishis 3:8-19, and Schottenstein Edition, note 46. 43. He would be named “Moshe” only later on, by Bisyah, Pharaoh’s daughter; see below, pasuk 10. 44. When Hashem commanded Avraham to circumcise himself, he told him “be perfect” (or complete) (see Bereishis 17:1 and Rashi there). 45. Bereishis 1:4. See also Schottenstein Edition, notes 47-52.46. Mishlei 4:2. The pasuk continues: עזבו ל ת! תי א! .do not abandon My Torah. 47. Tehillim 145:9. 48. Ibid. 125:4 ,תור�

ערה, ף היא נהפכה להיות נ� נקבות.] והחזירה ועשה בה לקוחין שניים. וא� ה�ועשר ים ומאת� חומות, בין ה� ים למצר� בבואם שנולדה היתה, שנה ת ק“ל וב�ממנו ברה כשנתע� כן אם שנה. שמונים בן משה היה וכשיצאו שם, הו נשת�ת לוי“ (שמות רבה שם יט; סוטה שם): (ב) כי ת ק“ל, וקורא אותה ”ב� היתה ב�ית כלו אורה (שמות רבה שם כ; סוטה שם): (ג) ב� לא ה� ד נתמ� טוב הוא. כשנול�תו מצריים מיום שהחזירה, והיא ילד� צפינו. שמנו לה ה� ולא יכלה עוד ה�

והם יולדת למקוטעין (נדה לח:), לשבעה יולדת ויום אחד, שה� לששה חדשים חריה לסוף תשעה: גמא. גמי בלשון משנה (ביכורים ג, א; שבת עח.) בדקו א�ך ובפני קשה (שמות רבה שם כא; ך הוא ועומד בפני ר� ע“ז יונק“ו, ודבר ר� ובל�חוץ וטיט מבפנים כדי שלא יריח� אותו זפת. זפת מב� חמר וב� סוטה יב.): ב�רושיי“ל ם, אג� לשון הוא סוף. תשם ב� ו� ושם): (שם זפת של ע ריח� ר� דיק צ�יב:): ו; שמות רבה שם; סוטה יט, (ישעיה קמלו“ וסוף ”קנה לו ודומה ע“ז, בל�

ים: ח, ה יר� הו שלש% Cתצפנ רא אתו כי־טוב הוא ו� Zת ן ו� qלד ב ת� ו�ה חמר% ת� ת גמא ו� ב� ח־לו ת� תק� צפינו ו� ה עוד ה� cכל ג ולא־י(

ל־ ע� בסוף שם ת% ו� את־הילד ה ב� שם ת@ ו� פת ז� וב� ר Nחמ ב�ה לו: bש ע� ה־י7 ה מ� ק לדע� ח ר� ב אחתו מ7 Uצ ת� ת7 ר: ד ו� ת היא Uשפ

רתה טמ! ב הוא וא! תה ארי ט! ת י� חז! ר ו! ת ב� ויליד!רותה טמ� ת עוד לא! א יכיל! רחין: ג ול� א י! ת� תל�א ר� ה בחמ� ת! חפ� א דגמא ו! ת לה תבות� ונסיב!ה וית� וש! א בי� ר! ת י� ה ב! ת ויא! וש! א ובזפת�ת ד! ת� ד ואתע! א: הר� נ! כיף ל ע! א ער� בי!לה: יתעבד ה מ� ע למיד! חיק מר� תה אח�

רש“י

פרשת שמות ב / ג־ד 10 / ספר שמות


and gave birth to a son. She saw that he was good and she hid him for three months. 3 She could not hide him any longer, so she took for him a wicker basket and smeared it with clay and pitch; she placed the boy into it and placed it among the reeds at the bank of the River. 4 His sister stationed herself at a distance, to know what would be done with him.

The birth of Moshe

49. See above, pasuk 1, “A Daughter’s Advice” and pasuk 2, “Easy Does it.” 50. See, however, Schottenstein Edition, note 53. 51. See Schottenstein Edition, note 59. 52. See Schottenstein Edition, note 60, for another explanation of why the righteous hold their property so dear. 53. Noach’s Ark was tarred inside and out (see Bereishis 6:14 with Rashi), because the Mabul’s floodwaters were much stormier. 54. As in “the reeds and the thin willows (suf) will wither” (Yeshayah 19:6).

receive the Torah from the Holy One, Blessed is He, for the Children of Israel (Menachos 53b).

חים ה יר� תצפנהו שלש� .And she hid him for three months — ו�

� Three Months’ Safetyה, והיא הדר� ה דא! ע� א מש� נו מצרים אל� חים. דלא מ� ה יר� תצפנהו שלש� ו�

א (סוטה יב.): ר� רחי מעיק� א י! ת� א ביה תל� בר� ת מיע! הו!Yocheved was able to hide Moshe for three months be-

cause she had already been expecting him even before Amram divorced her.49

The Egyptians, who were trying to kill the baby boys, would keep track of when a Jewish woman married, and they would count nine months from then to start checking if she had a child.

They began counting the nine months only from the day that Amram remarried Yocheved, but by then she was al-ready three months into the pregnancy (Sotah 12a).50

צפינו .3 ה עוד ה� כל� She could not hide him — ולא י�any longer.

� Baby Giveawayהוו ד! א היכ� ל א, כ� אל� ותיזיל! תצפניה אי? מ! א! צפינו. ה עוד ה� כל� י� ולא ם כי היכי דלישמעינהו ת� א ה� מטו ינוק� א, מ! אי דמתיליד ינוק� מעי מצר� ש�

יהו (שם): הד! וי ב! ומע!Why couldn’t Yocheved continue to hide Moshe in some

secret place?She could not do this, because when the Egyptians

thought that a Jewish baby might have been born some-where, they would bring an Egyptian baby there and make it cry.

Since it is normal for a baby to cry when it hears an-other baby crying, the Egyptians would listen carefully and discover the hidden Jewish babies.51 The Egyptians would then take the Jewish baby and drown him in the River (Sotah 12a).

ת גמא ח לו תב� תק� .So she took for him a wicker basket — ו�

� Wicker Is Bestדיקים ן לצ! בי אליעזר: מיכ� ר ר! מ! א גומא? א� אי שנ� ת גמא. מ! ח לו תב� תק� ו�פושטין שאין לפי ה? מ� ל� ך כ� ל וכ� ן, מגופ� יותר עליהן ביב ח� ם מונ� שמ�עמוד בפני כול ל! ך, שי� ר ר! ב� ר: ד� מ! ני א� חמ� ר נ! בי שמואל ב! זל. ר! ידיהן בג�

שה (שם): ר ק� ב� ך ובפני ד� ר ר! ב� ד�

Why did Yocheved use wicker for the basket, and not something stronger, like wood?

One opinion says that since Yocheved knew that her baby would be safe even in a wicker basket, she used that type of basket, since it was less expensive. This teaches how careful the righteous are about spending their money. Because they stay away from any type of stealing and whatever they have is theirs honestly, their possessions are precious to them.52

Others explain that Yocheved used wicker for the basket because it was actually safer for Moshe. Since wicker is soft and bends, it could survive crashing into hard objects in the water, while a wooden basket could easily break if the waters pushed it against a rock (Sotah 12a).

פת ז� ר וב� חמ� ה ב� חמר� ת� .And smeared it with clay and pitch — ו�

� Sealed and Deliveredשלא כדי חוץ, מב! וזפת מבפנים ר חמ� א: נ� ת� פת. ז� וב� ר חמ� ב� ה חמר� ת� ו�

ע (שם): דיק ריח! ר� ריח! אותו צ! י�Yocheved sealed the inside of the basket with clay, and

used tar only on the outside, so that the righteous Moshe would not suffer from the tar’s unpleasant smell53 (Sotah 12a).

סוף שם ב� ת� .And [she] placed it among the reeds — ו�

� Where’s the Suf?ר: מ! ני א� חמ� נ! ר שמואל ב! בי ר! סוף. ם י! ר אומר: ז� אלע� בי ר! סוף. שם ב� ת� ו�

מלו" (שם): סוף ק� נה ו� ם, כדכתיב (ישעיה יט, ו) "ק� אג!Where exactly was this “suf”’? One opinion is that this

suf was the Yam Suf, the Sea of Reeds, and Yocheved put the basket at the point where the Yam Suf meets the Nile River. The waters there do not flow, and the basket would stay in one place.

Another opinion is that Yocheved hid the basket in the still waters of a marsh, among the reeds and willows, which are called suf,54 so that passersby would not notice him (Sotah 12a).

חק .4 ב אחתו מר� צ� תת� His sister stationed herself at a — ו�distance.

� A Reward in Kindר שנאמ! ת, ח! א! ה ע� ש� למשה ה המתינ� ם מרי� חק. מר� אחתו ב צ� תת� ו�



ר, מדב� מים ב! ה י� אל שבע� ה ישר� כבו ל� ך נתע! חק", לפיכ� ב אחתו מר� צ! תת! "ו!ם" (סוטה ט:): סף מרי� ד הא� ע ע! ס! ם לא נ� ע� ר (במדבר יב, טו) "וה� שנאמ!

Hashem rewards or punishes a person ה מד� כנגד ה ,מד�middah keneged middah, in a way that is similar to what he had done to deserve the reward or the punishment.

When Yocheved placed Moshe in the water, Miriam stayed behind for a short time to see what would happen with him, as we see in our pasuk.

Over eighty years later, when the Jews were traveling in the Wilderness, Miriam was stricken with tzaraas.55 There-fore, Klal Yisrael delayed their travels for seven days as they waited for her to be healed (Sotah 9b).

� Even the Shechinah Waitedה ל שם שכינ� סוק זה כולו ע! ק: פ� בי יצח� ר ר! מ! חק“ א� ב אחתו מר� צ� תת� ”ו�ב וגו‘ ”. ”אחתו“, צ! יתי! בא ה‘ ו! י� ב“, דכתיב (שמואל־א ג, י) ”ו! צ! תת! ר: ”ו! נאמ!חק“, דכתיב (ירמיה לא, ת“. ”מר� ה אחתי א� כמ� ח� דכתיב (משלי ז, ד) ”אמר ל!ה“, דכתיב (שמואל־א ב, ג) ”כי אל דעות ה לי“. ”לדע� חוק ה‘ נרא� ב) ”מר�שה“, ך“. ”יע� ה ה‘ אלהיך� שאל מעמ� ה“, דכתיב (דברים י, יב) ”מ� ה‘ ”. ”מ!ר“. ”לו“, דכתיב (שופטים ו, ב� עשה ה‘ אלהים ד� דכתיב (עמוס ג, ז) ”כי לא י!

לום“ (שם יא.; ירושלמי סוטה א, ט): א לו ה‘ ש� יקר� כד) ”ו!This entire pasuk is written in a way that teaches that the

Shechinah (the Divine Presence) waited with Miriam, so to speak, until Moshe was saved.

Here is how each word in the pasuk appears in other pesukim that allude to Hashem:

She stood, as it is written, Hashem came and stood ב) צ! יתי! 56.(ו!

His sister, as it is written, Say to wisdom, “You are my sister (אחתי).” 57

From afar, as it is written, From afar (חוק -Hashem ap (מר�peared to me.58

To know, as it is written, Because Hashem is a God of knowledge (דעות).59

What, as it is written, What (ה is Hashem your Lord (מ!asking of you?60

Would be done, as it is written, Because Hashem the Lord will not do (עשה something.61 (י!

To him, as it is written, And he called it (לו), “Hashem, Peace”62 (Sotah 11a; Yerushalmi Sotah 1:9).

שה לו ה יע� ה מ� חק לדע� ב אחתו מר� צ� תת� His sister stationed — ו�herself at a distance, to know what would be done

with him.

� Miriam’s Prophecyנינהו? אן מ! נביאות ע שב! לו. שה יע� ה מ� ה לדע� חק מר� אחתו ב צ� ו�תת�דכתיב ם, מרי� ואסתר. . . ה, חולד� יל, אביג! ה, נ� ח! ה, דבור� ם, מרי� ה, ר� ש�ר מ! הרן“, ולא אחות משה? א� ה אחות א! נביא� ם ה! ח מרי� תק! (להלן טו, כ) ”ו!ואומרת: הרן, א! אחות כשהיא ה בא� מתנ! ה ית� שה� ב: ר! ר מ! א� ן חמ� נ! ב ר!לא נתמ! ד שנול! ה ע� ובש� אל. ישר� את שמושיע! בן שתלד אמי ה עתיד�בתי ה: ל� ר מ! א� ה, ראש� ל ע! ה ק� ונש� ביה� א� ד מ! ע� ה, אור� כולו ית ב! ה! ל כ�ל ע! ה ח� וטפ� ביה� א� ד מ! ע� יאור ל! שהשליכוהו ן וכיו� תיך. נבוא� ה יימ� נתק!אחתו ב צ! תת! ”ו! דכתיב יינו וה! תיך? נבוא� ן היכ� בתי, ה: ל� ר מ! א� ה, ראש�ה (מגילה יד.; ת� יהא בסוף נבוא� ה ת מ! ע! ד! שה לו“, ל� ה יע� ה מ! חק לדע� מר�

סוטה יג.):There were seven nevios, prophetesses: Sarah, Miriam,

Devorah, Chanah, Avigail, Chuldah, and Esther.We know that Miriam was a neviah, because the Torah

writes,63 Miriam the neviah, the sister of Aaron, took the tambourine in her hand.

Although Miriam was also the sister of Moshe, the pasuk is highlighting that she was already a neviah while she was the sister [only] of Aharon, even before Moshe was born. It was then that she prophesied, “My mother will give birth to a son who will save the Jewish people.” When Moshe was born and the whole house filled with light, her father Am-ram kissed her head, and said, “My daughter, your nevuah has been fulfilled.” But once they put Moshe into the River, her father tapped her on her head, saying, “My daughter, where is your nevuah now? How can he save the Jewish people if he will die in the River?”

And that is why our pasuk says, His sister stationed her-self at a distance to know what would be done with him. She wanted to know how her nevuah would be fulfilled (Megillah 14a; Sotah 13a).

55. Bamidbar Ch. 12. A person with tzaraas must remain outside the camp until he or she is healed. Miriam was in this state for a period of seven days. 56. I Shmuel 3:10. 57. Mishlei 7:4. 58. Yirmiyah 31:2. 59. I Shmuel 2:3. 60. Devarim 10:12. 61. Amos 3:7. 62. Shoftim 6:24. 63. Below, 15:20.

יאור ל ה� רעה ע� ת פ� תרד ב� מקרא ופרשהו: ו� יאר. סרס ה� ל ה� (ה) לרחץ ע�ת יואב אל ידי“ (שמואל־ב יאור, כמו ”ראו חלק� יאר. אצל ה� ד ה� ל י� לרחוץ בו: ע�בותינו דרשו: ”הולכות“ ד האדם סמוכה לו. ור� מש, שי� יד, ל). והוא לשון יד מ�לשון מיתה, כמו ”הנה אנכי הולך למות“ (בראשית כה, לב), הולכות למות לפי (שמות ערותיה הולכות“ ”ונ� לכתוב לנו למה כי ייען, כתוב מס� וה� בה, שמחו

בותינו דרשו לשון יד, אבל רבה שם; סוטה שם): את אמתה. את שפחתה. ור�מתה מ“ם דגושה. והם דרשו ”את קודש היה לו להנקד א� לפי דקדוק לשון ה�ח תפת� ו� (ו) ושם): (שם רבה ה� מות א� מתה א� רבבה ונשת� ידה, את אמתה“ ילד, זהו פשוטו. ומדרשו, שראתה עמו תראהו. את מי ראתה, את ה� ו�

שכינה (שם ושם):

ת הלכ יה� Sערת ונ� ל־היאר ע� לרחץ ת־פרעה ב� רד Zת ה ו�

ח Uתשל ו� הסוף בתוך ה תב� את־ה� רא Zת ו� ר היא ד nל־י ע�הו את־הילד והנה־ תרא� ח ו� תפת� ה: ו ו� Fח תק� ה ו� Nת את־אמ�

א הר� נ! ל ע! למסחי רעה פ! ת ב! ת ת! ה ונח�ת חז! א ו! הר� ל כיף נ! ן ע! לכ� א מה! ה� ת� ועולימ�ה מת! ת א! ת י� א ואושט! ער� א בגו י! ת תבות� י�א וה� א בי� ת ר! י� ת חז! ו! ת ח! ו ופת� ה: ונסיבת!

רש“י

פרשת שמות ב / ה־ו 12 / ספר שמות


5 Pharaoh’s daughter went down to bathe by the River and her maidens walked along the River. She saw the basket among the reeds and she sent her maidservant and she took it. 6 She opened it and saw him, the boy, and behold!

64. Yeshayah 4:4. 65. I Divrei HaYamim 4:18. 66. A person who rejects idolatry is called Yehudi; see Megillah 13a. 67. See next discussion. 68. Bereishis 25:32. 69. See the previous discussion. According to the first opinion, although Gavriel killed them, he must have left one of them alive, because it is not proper for a princess to be left alone. 70. See Schottenstein Edition, note 10.

יאר .5 ל ה� רעה לרחץ ע� ת פ� תרד ב� Pharaoh’s daughter — ו�went down to bathe by the River.

� Cleaned From Sin , ביה� ה לרחוץ מגלולי א� רד� מד, שי� יאר. מל! ל ה� רעה לרחץ ע� ת פ� תרד ב� ו�ת בנות ציון" (סוטה יב:): ץ ה' את צא! ח! וכן הוא אומר (ישעיה ד, ד) "אם ר�

Pharaoh’s daughter was not bathing simply for cleanli-ness. Rather, she went to the River to “wash herself” from worshiping her father’s idols, by immersing herself in the water in order to convert.

We find that someone who cleanses himself from his sins is called “washed,” as it says,64 When Hashem will have cleansed the filth of the daughters of Zion (Sotah 12b).

� More Than a Bathה את ירד אבי לד� ה י� יהדי� יאר. ”ואשתו ה! ל ה� רעה לרחץ ע� ת פ� תרד ב� ו�ת ה ב! נוח! ואלה בני בתי� גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי ז�ל ה“, ע! ה ”יהדי� רי ל� אי ק� מ! רד“ (דברי הימים־א ד, יח). א! ח מ� ק! רעה אשר ל� פ!יאר“, ל ה! רעה לרחץ ע! ת פ! תרד ב! ה, דכתיב ”ו! ר� ה ז� עבוד� ה ב! פר� שום שכ�

ביה� (מגילה יג.): ה לרחוץ מגילולי בית א� רד� ן: שי� נ� בי יוח� ר ר! מ! וא�When the pasuk65 discusses the children of Bisyah, Pha-

raoh’s daughter, it calls her “Yehudiyah,” which signifies that she rejected avodah zarah.66

When our pasuk says, And the daughter of Pharaoh went down to bathe by the River, it really means that she went down to cleanse herself from the idolatry of her father’s house by immersing herself in order to convert (Megillah 13a).

ערתיה� הלכת .And her maidens walked along — ונ�

� Death Marchה, וכן הוא אומר (בראשית א לשון מית� ה זו אל� ערתיה� הלכת. אין הליכ� ונ�

מות" (סוטה יב:): נכי הולך ל� כה, לב) "הנה א�When the Torah here tells us that her maidens were “hol-

chos (הלכת, walking)” along the River, it is teaching that the handmaidens of Pharaoh’s daughter were going to their death, because they objected to her rescuing Moshe.67

We know this because Eisav used the term holeich when he told Yaakov,68 Look, I am going (holeich) to die (Sotah 12b).

סוף ה בתוך ה� תב� תרא את ה� She saw the basket among — ו�the reeds.

� An Angel Defends Mosheלמשה, צולי לא! ת ע! ב� א דק� זו דח� ן כיו� סוף. ה� בתוך ה תב� ה� את תרא ו�אם ה, גזיר� גוזר ם ד� ו� ר ש� ב� מלך ם עול� של גו מנה� גבירתנו, ה: ל� מרו א�

ת ה, וא! יימין אות� יו ובני ביתו מק! נ� ה, ב� יימין אות� ם כולו אין מק! עול� ל ה� כ�ע (שם): רק! ן בק! ט� חב� בריאל ו! א ג! ביך. ב� ת א� ל גזיר! עוברת ע!

When the maidens saw that Pharaoh’s daughter wished to rescue Moshe, they protested, saying, “Our lady, it is normal that if a flesh-and-blood king issues a decree, at least his children and household can be counted on to observe it. And yet, you are violating your own father’s decree!”

The malach Gavriel came and struck them, causing them to fall and die (Sotah 12b).

חה תק� ה ו� ת� ח את אמ� תשל� -And she sent her maidser — ו�vant and she took it.

� Her Arm or Her Servantד ה, וח! ד� ר: י� מ! ד א� ה, ח! בי נחמי� ה ור! בי יהוד� חה. ר! תק� ה ו� ת� ח את אמ� תשל� ו�ה, ת� ר שפח� מ! אן דא� ה", ומ! ת� ה, דכתיב "אמ� ד� ר י� מ! אן דא� ה. מ! ת� ר: שפח� מ! א�בריאל ג! א ב� ת מר! א� א ה� ה, ת� שפח� ר מ! דא� אן ולמ! ה. ד� י� כתיב מדלא ם למיק! א לכ� מ! ת דב! א אורח� או דל! א, חד� ה ל� יר י! דש! ע? רק! בק! ן ט� חב� ו!ב רב! ן, דאישת! ע ל� שמ! א מ! א ק� ה? ה� ד� ה, ליכתוב י� ד� ר י� מ! אן דא� ה. ולמ! לחוד�

רבובי (שם): אישת!There are different opinions about what the word ama-

sah (ה ת� in our pasuk means. It may be a form of the (אמ�word ה arm, as Pharaoh’s daughter reached out her ,אמ�arm to get the basket. Or, it may be a form of the word ה מ� a maidservant, as she sent a maidservant to fetch ,א�the basket.

The opinion that says it means her maidservant argues that if the Torah had simply meant “arm,” it would have used the more common word, yadah (ה ד� .(י�

The opinion that says it means her arm argues that it could not be a maidservant, because the malach Gavriel had killed the maidservants.69 The reason the Torah chose not to write yadah is to tell us that something unusual happened; her arm “stretched” beyond its normal reach in order to save Moshe, who was far away70 (Sotah 12b).

ילד .6 תראהו את ה� ח ו� תפת� She opened it and saw — ו�him, the boy.

� With MosheThe Hebrew word את/את (es/eis ) is frequently untrans-

latable, but it can mean it, him, or with.בי בר! יוסי בי ר! ר מ! א� ליה, עי מיב� תרא ו! ילד. ה� את תראהו ו� ח תפת� ו�

ה עמו (שם): ה שכינ� את� א: שר� חנינ�To merely say that Pharaoh’s daughter saw the boy,

the pasuk would have written “vatei’re” es hayeled (תרא ו!ילד It uses the longer word “vatir’eihu,” which is a .(את ה!



contraction of two words: ה"ו תרא meaning, She saw ,ו!תרא) ,ה“ו) Him (ו! which is one of the Names of Hashem) with the boy (ילד When she opened the basket, she .(את ה!saw a great light, hinting to the Shechinah that was with Moshe (Sotah 12b). 71

ר בכה ע� .And behold! a youth was crying — והנה נ�

� Child or Youth?א, הוא ילד וקולו נ� ר"? ת� ע! רי ליה "נ! רי ליה "ילד" וק� ר בכה. ק� ע� והנה נ�בינו ה: אם כן, עשיתו למשה ר! בי נחמי� ר לו ר! מ! ה; א� בי יהוד� ר, דברי ר! ע! כנ!ה: מר� ה, א� תיב� ת נעורים ב! ה לו אמו חופ! שת� מד שע� א, מל! ל מום? אל� ע! ב!

תו (שם): א לא אזכה לחופ� שמ�The pasuk first called Moshe a ילד, boy, which could

mean a baby, and then calls him a ר ע! -youth, which im ,נ!plies an older child!

Some explain that although Moshe was indeed an infant

(of three months), his voice was deep, like that of an older child.

Others say that a young child with a deep voice is ab-normal, and the Torah would not describe Moshe as having an imperfection.72 Rather, the pasuk is hinting that Yo-cheved made a symbolic chuppah canopy over the bas-ket, in case she would not merit to actually see him as a young man under his wedding chuppah (Sotah 12b).73

עברים זה לדי ה� תאמר מי� And she said, ‘‘This is one of — ו�the Hebrew boys.’’

� Telltale Signהול. "זה", ה אותו מ� את� . . . שר� ה? דע� א י� זה. מנ� עברים לדי ה� תאמר מי� ו�חר א! ואין נופל זה ה, עת� מד! שלא ה בא� שנתנ! מד, מל! ן: נ� יוח� בי ר! ר מ! א�

נופל (שם):Pharaoh’s daughter knew the baby was Jewish, as she

71. See Schottenstein Edition, note 15. 72. Later (4:10), when the Torah quotes Moshe describing his speech defect, it is to explain his hesitation to go to Pharaoh. Here, however, there is no reason to tell us about an imperfection. 73. See Schottenstein Edition, note 17.

מד] [מל� העברית. מן (ז) ושם): (שם ר ע� כנ� קולו בכה. ר ע� נ� והנה עם בר לד� עתיד שהיה לפי ק, ינ� ולא לינק רבה ה� מצריות ל ע� תו שהחזיר�למות כעלם (שם למה. הלכה בזריזות וע� תלך הע� שכינה (שם ושם): (ח) ו� ה�ושם): (שם שליכי הי באה, נתנ� ה ידעה מ� ולא באה נתנ� היליכי. (ט) ושם): ל מי: כמשח� לתיה“. והוא לשון הוצאה בלשון אר� רגומו, ”שח� (י) משיתהו. כת�בניתא מחלבא (ברכות ח.). ובלשון עברי ”משיתהו“ לשון הסירותיו, כמו ”לא אני אומר חם. ו� ימוש“ (יהושע א, ח), ”לא משו“ (במדבר יד, מד). כך חברו מנ�ת משה, ולשון הוצאה הוא. וכן ”י�משני חברת מש וימוש, אלא מגזר� שאינו ממ�ר לומ� יתכן לא מש חברת ממ� היה שאילו יז). כב, (שמואל־ב בים“ ר� ים ממ�ר מן קם הקימותי, ומן שב השיבותי, אשר יאמ� משיתהו אלא ”המישותיהו“, כ�שתי את עון הארץ“ (זכריה ג, ט). אבל שתיהו, כמו ”ומ� ומן בא הביאותי, או מ�תיבה, כגון ל שלה מיוסד בה“א בסוף ה� ת תיבה שפע� משיתי אינו אלא מגזר�

יו“ד במקום לתי תבא ה� ר בהם פע� משה, בנה, עשה, צוה, פנה, כשיבא לומ�כבר הלא ו� משה. ל יגד� ו� (יא) צויתי: פניתי, בניתי, עשיתי, כמו ה“א, שני וה� לקומה הראשון אי: אלע� בי בר� יהודה בי ר� ר אמ� ילד“. ה� ל יגד� ”ו� ב כת�בסבלתם. רא י� ו� יז): וארא ישן (תנחומא ביתו ל ע� רעה פ� שמינהו לגדולה, נוגש מצרי. איש כז): (שמות רבה שם עליהם מצר להיות ולבו עיניו ן נת�אכתם (שם גבר למל� עמידם מקרות ה� ל שוטרי ישראל והיה מ� היה ממונה ע�ת דברי היה, עלה של שלומית ב� לקהו ורודהו. וב� כה איש עברי. מ� כח): מ�ית ובא ב� ס ל� ונכנ� ילה העמידו והוציאו מביתו, והוא חז�ר ל� ן עיניו בה, וב� ונת�דבר, וכשראה עלה. וחז�ר האיש לביתו והרגיש ב� ל אשתו, כסבורה שהוא ב� ע�יפן ו� (יב) (שם): יום ה� כל ורודהו כהו מ� היה דבר ב� שהרגיש מצרי אותו פשוטו ולפי (שם). שדה לו ב� עשה ומה ית ב� לו ב� עשה מה ראה וכה. כה ייר (שם): רא כי אין איש. [שאין איש] עתיד לצאת ממנו שיתג� י� שמעו: ו� כמ�

אמר ת ה: ז ו� Fים ז עבר� י ה( לד0 תאמר מי� יו ו� ל� חמל ע� ת� ה ו� eער בכ Rנן קת מ� מינ ה cך אש אתי ל� וקר@ ך אל ת־פרעה ה� אל־ב� אחתו כי qת־פרעה ל ה ב� אמר־ל% ת לד: ח ו� ך את־הי( Nק ל ת ותינ/ עברי ה(ה ת־פרע ה ב� cאמר ל ת לד: ט ו� ם הי( א את־א0 Nתקר ה ו� למ� ע� לך ה( ת ו�ח vתק ך ו� qן את־שכר י את� אנ� י ו� הו ל Dינק זה וה7 לד ה� Wיכי את־הי הילה ת־פרע הו לב� תבא ל הילד ו� nהו: י ויגד תניק7 לד ו� bה הי mאש ה(הו: ים משית, Rמ י מן־ה� תאמר כ/ ה ו� א שמו מש תקר@ ן ו� qה לב Nיהי־ל ו�רא Rיו וי א אל־אח� ל משה ויצ� Yם ויגד ה ים ה� Dמ י | בי� Dשלישי יא ויה

פן יו: יב וי[ אח( י מ7 יש־עבר� ה א, Sכ י מ� יש מצר Dם וירא א בסבלת�חול: הו ב� Cי ויטמנ מצר ך את־ה� יש וי� oין א י א� Dרא כ Rכה וי כה ו�

אמרת מבני ת עלוהי ו! חס! כי ו! א ב� עולימ�ת תה לב! אמרת אח� ז ו! דין: אי הוא יהוד�א א מינקת� ך אתת� איזיל ואקרי ל� רעה ה! פ!א: בי� ר! ת י� ליך ותיניק א ת� י� יהוד! מן ת אז�ל! ו! אזילי רעה ת פ! ה ב! אמרת ל� ח ו!אמרת א: ט ו! בי� ת אמה דר! ת י� א וקר! עולמת�דין ה� א בי� ר! ת י� אובילי רעה פ! ת ב! ה ל�ת ך ונסיב! גר� ת א! א אתן י� אנ� קיהי לי ו! ואונא בי� א ר! א ואונקתה: י ורב� בי� ת ר! א י� אתת�ת ר וקר! ה לב� ה ל� הו� רעה ו! ת פ! יתיתה לב! וא!לתה: א שח! י� אמרת ארי מן מ! שמה משה ו!ק א משה ונפ! אנון ורב� א ה� י� ה ביומ! הו� יא ו!

א חז� ו! נהון לח! בפ� א חז� ו! אחוהי ת לו�מאחוהי: יהודי ר לגב! חי י מ� מצר! ר גב!לית ארי א חז� ו! א ולכ� א לכ� יב ואתפני

א: ל� מרה בח� ה וט! א� ת מצר� א י� ש ומח� אנ!

רש“י

פרשת שמות ב / ז־יב 14 / ספר שמות


a youth was crying. She took pity on him and said, ‘‘This is one of the Hebrew boys.’’ 7 His sister said to Pharaoh’s daughter, ‘‘Shall I go and summon for you a wet nurse from the Hebrew women, who will nurse the boy for you?’’ 8 The daughter of Pharaoh said, ‘‘Go.’’ The girl went and summoned the boy’s moth-er. 9 Pharaoh’s daughter said to her, ‘‘Take this boy and nurse him for me, and I will give your pay.’’ So the woman took the boy and nursed him. 10 The boy grew up and she brought him to the daughter of Pharaoh and he was a son to her. She called his name Moshe, as she said, ‘‘For I drew him from the water.’’ 11 It happened in those days that Moshe grew up and went out to his brethren and observed their burdens; and he saw an Egyptian man striking a Hebrew man, of his brethren. 12 He turned this way and that and saw that there was no man, so he struck down the Egyptian and hid him in the sand.

Moshe identifies with his people

74. Since Egyptian women ate nonkosher foods, their nursing milk — which tasted of foods they had eaten — was unfit for Moshe. 75. Yeshayah 28:9.

saw that he had a bris milah (circumcision). And her use of the word “zeh” (זה), this is, instead of “hu” (הוא), he is, was an unintentional prophecy, as if to say, this one (Moshe) has fallen into the River, but no other Jewish babies will fall in like this. Indeed, the decree to kill the Jewish babies ended almost immediately! (Sotah 12b).

עברית .7 ה מינקת מן ה� ך אש� אתי ל� ר� אלך וק� Shall I go and — ה�summon for you a wet nurse from the Hebrew women.

� A Mouth That Will Speak With the Shechinahמעבריות? א שנ� אי ומ! עברית. ה� מן מינקת ה אש� ך ל� אתי ר� וק� אלך ה�דוש ק� ר ה! מ! ק. א� נ! ן ולא י� מצריות כול� ל ה! ל כ� מד שהחזירוהו למשה ע! מל!יינו דכתיב, מא? וה! ר ט� ב� ק ד� ה יינ! שכינ� בר עם ה! תיד לד! רוך הוא: פה שע� ב�ה, בין שמוע� ה ולמי י� ה וגו' ", למי יורה דע� (ישעיה כח, ט) "את מי יורה דע�

ים (שם): ד� תיקי מש� ב ולע! ל� לגמולי מח�Why did Miriam specifically suggest that she get a Jew-

ish woman to nurse the baby?Pharaoh’s daughter had brought Moshe to be nursed by

Egyptian women, but Hashem did not allow him to nurse from them; Moshe would one day speak with Hashem so it was improper for him to nurse something impure.74

This is all hinted at in a pasuk,75 To whom shall [Hashem] teach knowledge, and to whom shall He explain a message? To those weaned from milk, and to those re-moved from nursing. Moshe, who would be taught Torah knowledge and messages by Hashem, needed to be weaned and removed from impure mother’s milk (Sotah 12b).

ה .8 למ� ע� תלך ה� .The girl went — ו�

� Quickness or Secrecyבי ה. ר! למ� ה בזריזות כע! לכ� מד, שה� ר: מל! ז� בי אלע� ר ר! מ! ה. א� למ� ע� תלך ה� ו�

ריה� (שם): ה את דב� ה", שהעלימ� למ� ע! ר: "ה� מ! ני א� חמ� ר נ! שמואל ב!According to one opinion, Miriam is called an ה למ� ,ע!

young girl, which implies a girl at her full strength, even

though she was only a young child, because she went with great speed to fetch Yocheved. Another opinion is that the Torah uses this word because almah is similar to the word meaning hide. Miriam hid the fact that she was the ,עלםbaby’s sister and would be fetching the baby’s own mother (Sotah 12b).

זה .9 ילד ה� .Take this boy — היליכי את ה�

� Take What’s Yours!ה, "היליכי", בא� ה מתנ! ת מ! ע! ה יוד! ה ואינ� בא� זה. מתנ! ילד ה� היליכי את ה�

א שליכי (שם): ה�The word היליכי, take, can be separated into two words

א — what belongs to you. Pharaoh’s ,[ש]ליכי ,Here is ,ה�daughter was prophesying without realizing it, telling Yo-cheved, “Take your own child” to nurse (Sotah 12b).

רך אני אתן את שכ� .And I will give your pay — ו�

� Plus You’ll Be Paid!א ן, אל� ת� הן אביד� חזירין ל� דיקים שמ! צ! ין ל! י� רך. לא ד! אני אתן את שכ� ו�

ן (שם): ר� הן שכ� שנותנין ל�The story of Pharaoh’s daughter hiring Yocheved to

nurse Moshe teaches us a lesson about the reward Hashem gives righteous people: Not only do they have their lost ob-jects returned to them — as Yocheved’s baby was returned to her — but they are also paid for their troubles! (Sotah 12b).

מצרי .12 ך את ה� י� .So he struck down the Egyptian — ו�

� Death Penaltyר ה, שנאמ! יב מית� י� אל ח! ה את ישר� בים שהכ� מצרי. עובד כוכ� ך את ה� י� ו�

מצרי" (סנהדרין נח:): ך את ה! י! רא כי אין איש ו! י! כה ו! יפן כה ו� "ו!If an idolater hits a Jew, he is liable to death. We see this

in our pasuk, where an Egyptian was hitting a Jew and, in response, Moshe killed him (Sanhedrin 58b).



שים עברים נצים .13 Two Hebrew men — שני אנ�were fighting.

� The Quarrelers and the Arrogantבים" (להלן ה, כ) ר "נצים" ו"נצ� קום שנאמ! ל מ� שים עברים נצים. כ� שני אנ�

ם (נדרים סד:): אביר� ן ו! ת� א ד� ן אל� אינ�Our pasuk does not identify the two men Moshe found

fighting. However, we know that wherever the Torah de-scribes Moshe as dealing with people who are “quarreling” (nitzim)76 or “standing erect” arrogantly (nitzavim),77 it refers to Dasan and Aviram.

We know this because the pasuk says,78 the same Dasan and Aviram…asher hitzu (אשר הצו), who caused [the Jews] to quarrel, etc. The word nitzim (נצים) has the same root as Similarly, the pasuk says,79 and Dasan and Aviram .(הצו)

went out nitzavim (בים standing, at the entrance of their ,(נצ�tents.

This indicates that when a pasuk uses one of these words in connection with Moshe, it refers to Dasan and Aviram (Nedarim 64b).

כה רעך ה ת� מ� ?Why would you strike your fellow — ל�

� “Wicked” Even for a Raised Handא הו, נקר� ל פי שלא הכ� ף ע! ל חבירו, א! דו ע! גביה! י� מ! כה רעך. ה! ה ת� מ� ל�ר, נאמ! לא הכית� ה מ� " ל� רעך� כה ה ת! מ� ע ל� ש� ר� יאמר ל� "ו! ר שנאמ! ע, ש� ר�

ע (סנהדרין נח:): ש� א ר� הו נקר� ל פי שלא הכ� ף ע! כה". א! ה ת! מ� א "ל� אל�If one Jew raises his hand to hit a fellow Jew, even if he

did not actually hit him yet, he is called wicked.Our pasuk says, Moshe said to the wicked one, Why

76. As it does here. 77. As it does below, 5:20. 78. Bamidbar 26:9. 79. Ibid. 16:27.

הם סד:), נדרים יונתן; (תרגום אבירם ו� דתן עברים. אנשים שני (יג) כה. י): נצים. מריבים: למה ת� (שמות רבה שם כט, כה, מן מן ה� שהותירו יד (שמות רבה שם; סנהדרין נח:): ת הרמ� נקרא רשע ב� ל פי שלא הכהו ף ע� א�ר ע� רעך. רשע כמותך (שמות רבה שם): (יד) מי שמך לאיש. והנה עודך נ�מפורש אן אנו למדים שהרגו בשם ה� תה אומר. מכ� להרגני א� (תנחומא י): ה�ל שראה ג לו ע� יירא משה. כפשוטו. ומדרשו, דא� (שם; שמות רבה שם ל): ו�להגאל (שם ושם): אינם ראויין תה שמא ר מע� דלטורין, אמ� רשעים בישראל דבר שהייתי תמה� עליו, מה ע לי ה� שמעו. ומדרשו, נוד� דבר. כמ� ע ה� אכן נוד�ת פרך, אבל רואה אני עבוד� חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים ב�רעה. הם הלשינו עליו (שמות ע פ� ישמ� שהם ראויים לכך (שם ושם): (טו) ו�הרג את משה. מסרו לקוסטינר להרגו קש ל� יב� רבה שם לא; תנחומא שם): ו�

רעה“ צלני מחרב פ� י� ר משה ”ו� חרב (שמות רבה שם), הוא שאמ� ולא שלטה בו ה�כמו שם, כב נתע� מדין. בארץ ישב ו� א): ט, ברכות ירושלמי ד; יח, (להלן עקב ד מי� באר. לשון ישיבה. למ� ל ה� ישב ע� ישב י�עקב“ (בראשית לז, א): ו� ”ו�ב שבהן, באר (שמות רבה א, לב): (טז) ולכהן מדין. ר� ווג לו זווגו מן ה� שנזד�ונידוהו מאצלם (שם): את הרהטים. את בריכות ש לו מעבודה זרה ופיר�נידוי (שם): (כ) למה יגרשום. מפני ה� ים העשויות בארץ: (יז) ו� מ� מרוצות ה�ים עולים לקראתו (שם): מ� בתן. הכיר בו שהוא מז�רעו של י�עקב, שה� זה עז�לחם אשר ר ”כי אם ה� ת אמ� ת מכם. כמה דא� ח� ל לחם. שמא ישא א� ויאכ�שמעו]. ודומה רגומו [נ“א: כמ� יואל. כת� הוא אוכל“ (בראשית לט, ו; שם): (כא) ו�בר“ לתי לד� לנו“ (יהושע ז, ז), ”הוא� ולין“ (שופטים יט, ו), ”ולו הוא� לו ”הואל נא ע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו (בראשית יח, לא). ומדרשו, לשון אלה, נשב�

ים ויאמר oים נצ ים עבר� ש/ י־אנ� ה שנ7 xי והנ שנ יג ויצא ביום ה�

ר ושפט Yיש ש לא מך� י ש( Dיאמר מ ך: יד ו� Fה רע bכ ה ת� מ� ע ל% ש� ר� ל(א י וייר@ oמצר גת� את־ה� Rר הר Sאש ר כ� ה אמ cת ני א� להרג ינו ה� ל ע�ר cב ע פרעה את־הד� Yר: טו וישמ ב( ע הד� Uן נוד Cכ ר א� משה ויאמ�שב ה וי0 י פרע ח משה מפנ� Yה ויבר eהרג את־מש ש ל� Cזה ויבק ה�נות ע ב� ב� fן ש Nמדי ן טז ולכה0 ר: בא7 ל־ה� שב ע� וי0 ן Nרץ־מדי Fבאשקות צאן ים לה� ט רה� cה את־ה אנ� ל תמ� ה ו� נ� תדל ה ו� באנ� ת� ו�שק Rן וי ם משה ויושע� ק� רשום וי@ ים ויג( רע� או ה( ב ן: יז וי� Fאביהמדוע� ויאמר ן eאביה ל Cאל־רעוא ה באנ� ת� יח ו� ם: את־צאנ(ים oרע ד ה( nנו מי Nי הציל יש מצר Dרן� א תאמ� ן בא היום: יט ו� Sהרת מ,יו ואיו Nאן: כ ויאמר אל־בנת צ שק את־ה� Rנו וי ה ל� ל� ה ד� ל ם־ד� וג�חם: כא ויואל ל ל( ן לו ויאכ� Sיש קרא א ן את־ה� fה זה עז�בת מ� ל@ה: Fלמש בתו ה את־צפר% ן xוית יש oא את־ה� בת fש ל� ה bמש

גברין א תרין א וה� נ� תני� א ק ביומ� יג ונפ!ת א! א למ� א י�ב� לח! ר אמ! ו! ן צ� נ� אין יהוד�ב ר ר! ך לגב! וי� ן ש! ר מ� אמ! ך: יד ו! בר� חי לח! מ�א די ר כמ� מ! ת א� למקטלי א! א ה! נ� ן על� י� וד!ר אמ! ה ודחיל משה ו! א� ת מצר� א י� לת� קט!ע טו ושמ! א: מ� פתג� ע אתיד! א בקושט�ל א למקט! דין ובע� א ה� מ� ת פתג� רעה י� פ!רעה ויתיב ם פ! ק משה מן קד� ער! ת משה ו! י�א ב� א: טז ולר! ל ביר� ן ויתיב ע! א דמדי� רע� בא!ה א� ה ומל� א� ה ודל� א� את� ן ו! ע בנ� ן שב! דמדי�אבוהן: ד! א נ� ע� ה א� שק� לא! א י� ט! רה� ת י�קנין ם משה ופר� דונין וק� א וטר� י� ע! אתו ר� יז ו!ת רעואל ה לו! א� את� נהן: יח ו! ת ע! שקי י� וא!למיתי אוחיתין דין ה ר מ� אמ! ו! אבוהן ה א� מצר� א בר� ג! א ר� אמ� יט ו! דין: א יומ�א נ� א ל� א דל� ף מדל� א וא! י� ע! ד ר� א מי! נ� שזב�ן וא� תיה לבנ� ר אמ! כ ו! א: נ� ע� ת י� שקי וא!ן קר! א בר� ג! ת י� קתין שב! ן דנ! א למ� הוא ב א: כא וצבי משה למית! חמ� לה ויכול ל!תה למשה: ה בר! ת צפר� ב י� א ויה! בר� עם ג!

רש“י

פרשת שמות ב / יג־כא 16 / ספר שמות


13 He went out the next day and behold! two Hebrew men were fighting. He said to the wicked one, ‘‘Why would you strike your fellow?’’ 14 He replied, ‘‘Who appointed you as a dignitary, a ruler, and a judge over us? Do you propose to murder me, as you murdered the Egyptian?’’ Moshe was frightened and he thought, ‘‘Indeed, the matter is known!’’ 15 Pharaoh heard about this matter and sought to kill Moshe; so Moshe fled from before Pharaoh and settled in the land of Midian. He sat by a well. 16 The minister of Midian had seven daughters; they came and drew water and filled the troughs to water their father’s sheep. 17 The shepherds came and drove them away. Moshe got up and saved them and watered their sheep. 18 They came to Reuel their fa-ther. He said, ‘‘How could you come so quickly today?’’ 19 They replied, ‘‘An Egyptian man saved us from the shepherds, and he even drew water for us and watered the sheep.’’ 20 He said to his daughters, ‘‘Then where is he? Why did you leave the man? Summon him and let him eat bread!’’ 21 Moshe vowed to dwell with the man; and he gave his daughter Tzipporah to Moshe. Moshe marries

80. Shir HaShirim 7:5. 81. The simple translation of vayoel in our pasuk is “and he desired” (see Onkelos and Rashi). 82. Below, 4:19. 83. Mishnah, Nedarim 1:2.

would you strike (כה your fellow?, and not Why did you (ת!strike ( in the past tense. We see that Moshe was ,(הכית�calling the attacker wicked even though he had not yet hit the other person! (Sanhedrin 58b).

רעה .15 ח משה מפני פ� יבר� So Moshe fled from before — ו�Pharaoh.

� A Miraculous Escapeא לכות? אל� מ! ם לברוח! מן ה! ד� ר ו� ש� ר לב� רעה. ואפש! ח משה מפני פ� יבר� ו�חרב ת ה! ה� וק� את ראשו, תיז לה! חייבו משה, את רעה ס פ! פ! ה שת� ע� בש�ה) ז, השירים (שיר דכתיב הוא א הד� ה. ונשבר� משה של ארו ו� צ! ל מע!

ארו של משה (ירושלמי ברכות ט, א): ו� שן", זה צ! ל ה! ארך כמגד! ו� "צ!Ordinarily, it is impossible for a person to escape from

the custody of the government. But when Moshe was cap-tured, Pharaoh ordered that he be beheaded. Then, when the executioner tried to carry out the order, his sword shattered against Moshe’s neck, which had miraculously became as hard as marble, and Moshe was able to escape. This is hinted to in the pasuk, 80 Your neck is like a pillar of marble (Yerushalmi Berachos 9:1).

חם .20 ל ל� Summon him and — קראן לו ויאכ�let him eat bread!

� Reward for Feeding Travelersרחוקים, מיתרו, רבת את ה� ה . . . ומק� ה לגימ� חם. גדול� ל ל� קראן לו ויאכ�שבו וי� יו נ� ב� בני כו ז� חם", ל� ל ויאכ! לו "קראן ר בשכ! ן: נ� יוח� בי ר! ר מ! דא�

זית (סנהדרין קד.): ג� ת ה! בלשכ!From the story of Yisro we can see that by giving food to

travelers, a person is drawn close to Hashem.As a reward for Yisro’s saying, Call him [Moshe] and let

him eat bread, his descendants merited to serve on the Sanhedrin, the High Court of seventy-one judges (Sanhe-drin 104a).

יואל משה .21 Moshe vowed — ו�

� Undoing a Beneficial VowUnder certain circumstances, one who makes a neder

(vow) can have the neder canceled.יו. נ� בפ� א תירין לו אל� אין מ! מחבירו, ה א� הנ� ר מוד� א: ה! ני� יואל משה. ת! ו�יאמר ה' אל משה ן: דכתיב (להלן ד, יט) "ו! חמ� ב נ! ר ר! מ! ני מילי? א� א ה� מנ�, לך רת� ד! ן נ� ר לו: במדי� מ! שים", א� אנ� ל ה� ים כי מתו כ� ן לך שב מצר� במדי�ה, דכתיב א שבוע� ה אל� ל� יואל משה", אין א� ן, דכתיב "ו! תר נדרך� במדי� וה!

ה" (נדרים סה.): ל� בא אתו בא� י� (יחזקאל יז, יג) "ו!If someone makes a neder requiring him to benefit an-

other person, he may have the vow canceled only if the other person is present. We see this from Moshe.

Our pasuk says, and Moshe vowed (יואל vayoel) to ,ו!dwell with the man. The word vayoel comes from the root alah, which means an oath.81

When Moshe came to Midian, he made a neder to not take his wife Tzipporah out of Midian without his father-in-law Yisro’s permission. Then, when Hashem commanded Moshe to return to Egypt, the pasuk writes,82 Hashem said to Moshe in Midian, “Go, return to Egypt. . .’’ The Torah stresses that Hashem spoke to Moshe in Midian, because He was telling him: You made your neder to Yisro person-ally. Go to Midian, and have your neder canceled in front of him (Nedarim 65a).

� An Oath Like Moshe Sworeמשה“ יואל ”ו! משה, ר דנד! במומי במוהי, ר דנד! נדר משה. יואל ו�

(ירושלמי נדרים א, ב):One may obligate himself to do or not to do something

by making a shevuah (oath). Usually, in his oath he will use the word shevuah, but he can also use a similar ex-pression, like shvusah or shkukah.83

Similarly, if one says, I have vowed with the vow of



Mohi — which is similar to Moshe — he means to say, by a shevuah like Moshe swore. For our pasuk says, Vayoel Moshe, and the word vayoel is from the root alah, which means oath. This teaches that Moshe made a shevuah (Yerushalmi Nedarim 1:2).

ה ... .23-25 עבד� אל מן ה� נחו בני ישר� יא� הם ... ו� בים ה� ר� מים ה� י� יהי ב� ו�רא י� יזכר אלהים את בריתו . . . ו� ם ו� ת� אק� ע אלהים את נ� ישמ� קו . . . ו� יזע� ו�אלהים ע יד� ו� אל, ישר� בני את During those many — אלהים days, it happened…and the Children of Israel groaned because of the work and they cried out Hashem heard their moaning … Hashem remembered His covenant…Hashem saw the Children of Israel; and Hashem knew.

� Five Merits for Redemptionים. . . אל ממצר! רים נגאלו ישר� ה דב� הם. מתוך חמש� בים ה� ר� מים ה� י� יהי ב� ו�

נחו יא� ו! ים מצר! מלך ת מ� י� ו! הם בים ה� ר! מים ה� י� ב! יהי "ו! דכתיב א הוא הד�את אלהים ע ישמ! "ו! ה, ר� צ� מתוך קו", יזע� ו! ה עבד� ה� מן אל ישר� בני בות, א� זכות מתוך בריתו" את אלהים יזכר ”ו! ה, וח� צו� מתוך ם", ת� אק� נ!קץ ע אלהים" מתוך ה! יד! ה, "ו! אל". מתוך תשוב� רא אלהים את בני ישר� י! "ו!

(ירושלמי תענית א, א):Our pesukim hint to the five reasons Klal Yisrael were

taken out of Egypt:1) They groaned — in intense suffering;2) Hashem heard their cries — in prayer;3) Hashem remembered His covenant — the merit of

their forefathers;4) Hashem saw the Bnei Yisrael — the nation’s own merit

through their repentance;5) and Hashem knew — that the time of the End had

arrived (קץ .(Yerushalmi Taanis 1:1) 84(מתוך ה!

84. Hashem had told Avraham that the Jews would be in exile for 400 years (Bereishis 15:13). Instead of starting this period from the time Yaakov came down to Egypt, Hashem calculated it from the time Yitzchak was born, so the redemption was due to come after only 210 years from the time they came down to Egypt.

בים ההם. שהיה משה ימים הר� יהי ב� (שמות רבה שם לג; נדרים סה.): (כג) [ו�ים והוצרכו ישראל לתשועה, ומשה היה רועה ימת מלך מצר� גר במדין, ו�ים. ימת מלך מצר� ללו]: ו� רשיות ה� ך נסמכו פ� ל ידו, לכ� וגו‘ ובאת תשועה ע�ע. והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (תרגום יונתן; שמות רבה שם נצטר�ינאקו“ (איוב כד, יב): את וכן ”מעיר מתים עקתם. אקתם. צ� לד): (כד) נ�ן עליהם לב ע אלהים. נת� יד� ברהם: (כה) ו� ברהם. עם א� בריתו את א�גזל שלא ירעו חק מן ה� מדבר. להתר� ר ה� ח� ולא העלים עיניו [מהם]: (א) א�

ל שם העתיד (ספרי ר האלהים. ע� בשדות אחרים (שמות רבה ב, ג): אל ה�חר,] לבו של [דבר א� להבת אש (אונקלוס). ת אש. בש� ב� דברים כב): (ב) בל�ים“ (דברים ד, יא), ”בלב האלה“ (שמואל־ב שמ� אש (שמות רבה שם ה) כמו ”לב ה�יוצא בו, ”מה אמלה לבתך“ (יחזקאל תי“ו, שיש לנו כ� ל ה� ה ע� ל תתמ� יח, יד). וא�חר משום ”עמו אנכי בצרה“ (תהלים צא, טו; סנה. ולא אילן א� טז, ל): מתוך ה�ד בה“ (דברים כא, ג). ”אשר שמות רבה שם; תנחומא יד): אכל. נאכל כמו ”לא עב�שם: להתקרב אן אסורה מכ� (ג) אסרה נא. ג, כג): (בראשית משם“ ח לק�

הייתי ר ג� ר מ� א� י Dכ ם רש ג7 את־שמו א ויקר% ן ב לד ת� כב ו�

ה: פ כרי( רץ נ� bבאי־ נחו בנ7 ים ויא( לך מצר� fת מ מ� ם וי� ה ים ה� ב ר� ים ה( מ כג ויהי בי�

ים מן־ אלה� ם אל־ה( mת ל שוע� ע� vת קו ו� ה ויזע� Nעבד ל מן־ה( xא ישר�ר אלהים את־ ם ויזכ ת� אק� ים את־נ� ע אלה� Uה: כד וישמ עבד( ה(ים רא אלה� עקב: כה וי{ ק ואת־י� ם את־יצח% Nה בר� בריתו את־א�ה ים: ס רביעי [ג] א ומש אלה, ע ד� Cוי ל qא ישר� י את־בנ�צאן ג את־ה� Yן וינה hן מדי אן יתרו חתנו כה� ה את־צ ה רע3 הי%ך לא� א מ� יר� ה: ב ו ב� ים חר7 אלה� ר ה( Uבא אל־ה ר וי� מדב� ר ה� nח א�הסנה ה Zוהנ רא וי� ה eהסנ מתוך ש Cת־א ב� בל� יו mאל יהוה א cה־נ ר� ס~ ה א� ל: ג ויאמר מש נו אכ( Sה אינ bוהסנ ש א ר ב� בע�ה: Fהסנ ר Uא־יבע ל מדוע� ה eז הגדל ה� ה Sמרא ה את־ה� ואראמתוך ים אלה יו אל� א ויקר� לראות ר cס י Dכ יהוה רא ד וי{

ל־ א� ה ויאמר ני: הנ7 ויאמר ה bמש ה Sמש ויאמר ה הסנ

גרשם שמה ת י� א וקר� ר ב! ת כב ויליד!

ה: א� א נוכר� רע� הויתי בא! ר י� ר ד! ארי אמ!ומית אנון ה� א י� גיא! ס! א י� ביומ! ה הו� כג ו!

אל מן חו בני ישר� נ� ים ואתא! א דמצר! לכ� מ!ת ה קשי עליהון וזעיקו וסליק! הו� א ד! נ� לח� פ�א: כד ושמיע! נ� לח� ם יי� מן פ� קבלתהון לקד�מה קי� ת יי� י� ודכיר קבלתהון ת יי� י� ם קד�עקב: י! ודעם ק יצח� דעם ם ה� בר� א! דעם אל ישר� דבני א שעבוד� יי� ם קד� כה וגלי

א ומשה : יי� קהון למפר! במימרה ר אמ! ו!א ב� ר! מוהי ח� דיתרו א נ� ע� ת י� עי ר� ה הו�א עי� ר ר! ר שפ! ת! א לב� נ� ת ע� ר י� ב! ן וד! דמדי�דאתגלי עלוהי א א לטור� את� א ו! דבר� למ!א כ� לא� מ! ב ואתגלי לחורב: יי� ד! א ר� יק�א נ� ס� א! מגו א ת� אש� להובית בש! לה יי� ד!א נ� ס� א וא! ת� ער באש� א ב� נ� ס� א א! א וה� חז� ו!אתפני ר משה אמ! ג ו! כיל: ליתוהי מתא�א דין דין מ� א ה� ב� א ר! נ� ת חזו� ן ואחזי י� כע!א יי� ארי אתפני חז� א: ד ו! נ� ס� ד א! א מתוק! ל�ר אמ! ו! א נ� ס� א! מגו יי� לה א וקר� למחזי א ר ל� אמ! א: ה ו! א אנ� ר ה� אמ! משה משה ו!

רש“י

פרשת שמות ב / כב — ג / ה 18 / ספר שמות


22 She gave birth to a son and he named him Gershom, for he said, ‘‘I have been a stranger in a foreign land.’’ 23 During those many days, it happened that the king of Egypt died, and the Chil-dren of Israel groaned because of the work and they cried out. Their outcry because of the work went up to God. 24 God heard their moaning, and God remembered His covenant with Avraham, with Yitzchak, and with Yaakov. 25 God saw the Children of Israel; and God knew. 1 Moshe was shepherding the sheep of Yisro, his father-in-law, the priest of Midian; he guided the sheep far into the Wilderness, and he arrived at the Mountain of God, toward Chorev. 2 An angel of HASHEM appeared to him in a blaze of fire from amid the bush. He saw and behold! the bush was burning in the fire but the bush was not consumed. 3 Moshe thought, ‘‘I will turn aside now and look at this great sight — why will the bush not be burned?’’ 4 HASHEM saw that he turned aside to see; and God called out to him from amid the bush and said, ‘‘Moshe, Moshe,’’ and he replied, ‘‘Here I am!’’ 5 He said, ‘‘Do not

God concludes that the time

of salvation has arrived

3Shepherd and

liberator

The burning bush

85. See Schottenstein Edition, note 13. 86. In Daniel Ch. 3 we are told how the wicked king Nevuchadnetzar erected a statue and demanded that Chananyah, Mishael, and Azaryah bow to it or be thrown into a fiery furnace. When they refused to bow, they were thrown in, but the fire miraculously shifted away from them. 87. See Schottenstein Edition, note 32.

רא .2-5 י� א ואראה . . . ו� ה נ� סר� יאמר משה א� יו . . . ו� ך ה' אל� לא� א מ� יר� ו�ב הלם ל תקר� יאמר א� ר לראות . . . ו� -An angel of Hash — ה' כי ס�em appeared to him…Moshe thought, ‘‘I will turn aside now and look”…Hashem saw that he turned aside to

see…Hashem said, “Do not come closer to here.”

� Cure a FeverThe Gemara mentions that our pesukim contain certain

“charms” that were used in earlier times to heal various illnesses, including this remedy for kadachas (an illness that causes a fever and inflammation of the entire body).85

א, רזל� א פ! א דכול� כינ� ל ס! א, לישק! א צמירת� יו. לאשת� ך ה‘ אל� לא� א מ� יר� ו�א מ� ק! א יומ� א, רק� ב! א ניר� ביה ר וליקט! א ורדינ� ו! א דאיכ� א להיכ� ל וליז!ר ליחרוק ביה יו", למח� ך ה' אל� לא! א מ! יר� א "ו! א, ולימ� ליחרוק ביה פורת�ביה ליחרוק ר למח� ואראה". א נ� ה סר� א� משה יאמר "ו! א ולימ� א פורת�א א לימ� מ� א ק! א ליומ� ר לראות וגו' " . . . אל� רא ה' כי ס� י! א "ו! א ולימ� פורת�רא ה' כי י! א ,,ו! ר לימ� יאמר משה וגו' " ולמח� יו וגו' ו! ך ה' אל� לא! א מ! יר� ,,ו!תיה לית! ליה ק ס! פ� וכי הלם". ב תקר! ל א! יאמר "ו! ר ולמח� לראות'" ר ס�שרי ני א! ל איל� ת מכ� או משום דגביה! סנה ל! סנה ה! כי, ”ה! א ה� ולפסקי ולימ�שרי ני א! ל איל� ת מכ� ייכ! א משום דמ� ך אל� רוך הוא שכינתיה על� דוש ב� ק� ה!ה ני� חנ! ל! א אשת� חמיתיה ד! היכי וכי ך. שכינתיה על� הוא בריך א קודש�ר ב! א לפלוני אשת� חמיניה ת! כן מוהי ד� ק� מן ת עריק! ו! ה רי� עז! ו! אל מיש�

מוהי“ (שבת סז.): ד� פלונית ותיערוק מן ק�For kadachas, take an iron knife, go to a s’neh (סנה,

thornbush), and knot a strand of hair on it. Then, over the next three days, do the following:

On the first day, he should notch the bush a bit, and say the following two pesukim, which speak of the thornbush not burning in fire, An angel of Hashem appeared to him in a blaze of fire from amid the bush. He saw and behold! the

bush was burning in the fire, but the bush was not con-sumed. Moshe thought, “I will turn aside now and look at this great sight — why will the bush not be burned?”

On the second day, he should notch the bush a bit more, and say the next pasuk, Hashem saw that he turned aside to see. With this, the sick person is saying that the burning fever should be turned away from him as well.

On the third day, he should notch the bush a bit more, and say the next pasuk, He said, “Do not come closer to here.” With this, the person is expressing his wish that the sickness not approach him anymore.

When the fever is gone, he should go to the thornbush, bend over, cut it down close to the ground and say, “Thorn-bush, thornbush! Hashem did not rest His Presence on you because you are higher than the other trees, but because you are more humble. Just as the fire into which Chanan-yah, Mishael, and Azaryah were thrown86 ran away from them, so too shall the fire [of the fever] that has taken hold of me run away from me” (Shabbos 67a).87

ת אש .2 ב� .In a blaze of fire — בל�

� To Ignite a FireGenerally, if a person lights a fire that damages someone

else’s property, he must pay for the damages.חר א א! אור. . . ב� הביא את ה� ד ואח� עצים הביא את ה� ד ת אש. אח� ב� בל�ת אש" ב! בש, דכתיב "בל! ה לא משת! ני ליב� אן דת� יב. . . מ! י� בה ח! מל! ה ה! וליב�

(בבא קמא ס., ירושלמי בבא קמא ו, ד):If one person brought wood and a second person lit it,

but the fire was not strong enough to spread and cause damage, and then a third person fanned (ה the fire into (ליב�


3.


a damaging blaze, the one who fanned it is liable for the damage. Our pasuk uses the term labas eish (ת אש ב! to (ל!mean a blaze of fire, so the related verb, libah (ה would ,(ליב�mean making it into a blaze (Bava Kamma 60a; Yerushalmi Bava Kamma 6:4).

ב הלם .5 ל תקר� .Do not come closer to here — א�

� A Descendant of MosheIn the times of the Judges, a man named Michah set up

an idol in his house, and hired a person named Yonasan to serve as the priest for the idol. Yonasan was a grandson of Moshe.

A pasuk88 tells us that when people came to Michah’s house and saw Yonasan, they were surprised that a grandson of Moshe had become a priest for an idol, and so they asked him a number of questions that hinted at their surprise.

ה עשה ת� ה א! יאמרו לו מי הביאך� הלם ומ� ם ו! סורו ש� י� ב הלם. "ו! ל תקר� א�תית דכתיב א א� או ממשה ק� מרו לו: ל! ה־לך� פה" (שופטים יח, ג), א� זה ומ! ב�

ב הלם" (בבא בתרא קי.): ל תקר! ביה "א!One of the questions was, “Who brought you here (הלם)?”They were hinting to our pasuk, and were saying to Yo-

nasan, “Do you not descend from Moshe, to whom Hashem once said, ‘Do not approach closer to here (הלם)’? How can it be that you are a priest for an idol?!” (Bava Basra 110a).

� Kingship Not Grantedב תקר! ל ”א! דכתיב לו, תנו נ� ולא לכות מ! משה בקש הלם. ב תקר� ל א�ני נכי ה’ אלהים. . .כי הבאת! ר ”מי א� לכות, שנאמ! א מ! הלם“, ואין הלום אל�

ד הלם“ (שמואל ב ז, יח) (זבחים קב.): ע!Moshe wanted his descendants to have kingship, but it

was not granted to him. This is hinted to in our pasuk, where Hashem tells Moshe, Do not come halom (הלם), closer to here.

The word “halom” refers specifically to kingship, as Da-vid HaMelech thanks Hashem for granting his descendants kingship, exclaiming,89 Who am I, Hashem. . .What is my house that You have brought me to here (הלם), in reference to his becoming king.

So, too, in our pasuk, Hashem told Moshe, Do not come halom, using the word halom to tell Moshe that he would not be granted his request for kingship (Zevachim 102a).

גליך ל ר� ליך� מע� ל נע� .Remove your shoes from your feet — ש�

� No Disrespect on Holy Groundדו, ולא קלו שבי� ית לא במ! ב! ר ה! ם לה! ד� נס א� גליך. לא יכ� ל ר� ליך� מע� ל נע� ש�תו מופשלת צרורים לו בסדינו, ובפונד� עות ה! גלו, ולא במ� לו שבר! במנע�ל ה מנע� ל, ומ! חומר ממנע� ל ו� ה מק! א, ורקיק� נדרי� פ! ה ק! עשנ� יו, ולא י! אחור� ל!ה שהיא ", רקיק� גליך� ל ר! ליך� מע! ל נע� ה "ש! ה תור� מר� יון א� שאין בו דרך בז�

ל שכן (ברכות סב:): יון לא כ� דרך בז�A person entering the Har HaBayis (Temple Mount)

must do so with the proper respect and awe. Among the relevant laws is that he may not wear shoes.

We see from our pasuk that one may not wear shoes when stepping on holy ground, like the Har HaBayis.

The following kal vachomer, logical argument, tells us that one may certainly not spit there: Wearing shoes is not a disrespectful act, yet doing so is prohibited on holy ground. Certainly, then, spitting — which is disrespectful — is prohibited on the holy ground of the Temple Mount (Berachos 62b).

ביט .6 רא מה� יו כי י� נ� סתר משה פ� י� ,Moshe hid his face — ו�for he was afraid to gaze.

� Three Actions, Three Rewardsר נים. בשכ! סתר פ� ה לקל! כ� יו", ז� נ� סתר משה פ� י! ר "ו! יו. בשכ! נ� סתר משה פ� י� ו�

88. Shoftim 18:3. 89. II Shmuel 7:18.

ל זיתך“ (דברים רזל“ (דברים יט, ה), ”כי יש� ב� ל ה� ל. שלוף והוצא, כמו ”ונש� (ה) ש�כאביו. כמו עתי את מ� מקום: (ז) כי יד� ת קדש הוא. ה� דמ� כח, מ): א�

כאוביו, ת את מ� ע� מתי לב להתבונן ולד� ר, כי ש� ע אלהים“ (לעיל ב, כה). כלומ� יד� ”ו�עקתם: י מצ� י ולא אאטום את אזנ� מתי עינ� ולא העל�

ה ת� א� ר Wאש מקום ה� י Dכ יך� גל ר� ל nמע יך� ל ל־נע� ש� ם הל ב nתקרי יך� אלה� ב י א� נכי אלה� ת־קדש הוא: ו ויאמר א( יו אדמ� ל� ד ע� עומ�א י יר Dיו כ נ� ר משה פ� Zסת עקב וי� י י� אלה� ק ו7 Nי יצח ם אלה0 mה בר� א�י מ� י ע� יתי את־ענ/ kא ה ר� א ים: ז ויאמר יהוה ר� אלה, יט אל־ה( ב� ה� מ7עתי Rיד י יו כ/ גש� נ י מפנ� עתי מ� ם ש� ת@ עק� ואת־צ� ים במצר� ר fאשמן־ עלתו ולה� ים מצר� ד nמי | צילו לה� ד אר ח ו( יו: כאב( את־מ�

ש ב ודב� Nל ת ח� Uרץ ז�ב ה אל־א3 ב� ה ורח� רץ טוב� Wהוא אל־א רץ ה� cא ה�י: והיבוס, י חו� וה� י פרז וה� אמרי וה( י חת nוה עני כנ� ה� אל־מקום

ל מע! ך סינ� שרי א לכ� לה! ב תקר!אים ק� ת א! די א תר� א! ארי ך רגל�א ר אנ� אמ! דיש הוא: ו ו! ר ק! עלוהי את!ם ה� בר� דא! א ה� אל� בוך דא� א ה� אל�עקב די! א ה� ואל� ק דיצח� א ה� אל�חל פוהי ארי ד� שנון משה לא! וכב�ר אמ! : ז ו! יי� א ד! ר� א בזיו יק� ל� כ� מלאסת!מי ת שעבוד ע! י י� מ! א גלי קד� יי� מגל�קבלתהון שמיע! ת וי� ים די במצר�פלחיהון ארי גלי ם מ! י מן קד� מ! קד�ח ואתגליתי כיביהון: ת י� י מ! קד�אי דמצר� א מיד� בותהון לשז�אי: אי ויבוס� אי וחו� אי ופרז� אי ואמור� אי וחת� ענ� ר כנ! את! ש ל! ב ודב� א חל� בד� א ע� רע� א לא! א ופותי� ב� א ט� רע� היא לא! א ה! רע� קותהון מן א! ס� ולא!

רש“י

פרשת שמות ג / ו־ח 20 / ספר שמות


come closer to here, remove your shoes from your feet, for the place upon which you stand is holy ground.’’ 6 And He said, ‘‘I am the God of your father, the God of Avra-ham, the God of Yitzchak, and the God of Yaakov.’’ Moshe hid his face, for he was afraid to gaze toward God. 7 HASHEM said, ‘‘I have indeed seen the affliction of My people that is in Egypt and I have heard its outcry because of its taskmasters, for I have known of its sufferings. 8 I have descended to rescue it from the hand of Egypt and to bring it up from that land to a good and spacious land, to a land flowing with milk and honey, to the place of the Canaanite, the Chittite, the Amorite, the Perizzite, the Chivvite, and the Yevusite.

90. Below, 34:29. 91. Below, 34:30. 92. Bamidbar 12:8. See Rashi there. 93. In the Torah, the term ש frequently refers to jam דב!or the thick juices of fruits (see, for example, Vayikra 2:11 and Devarim 8:8). 94. A mil is 2,000 amos. Sixteen mil is 9.6-11.5 miles (15.4-18.4 km.). 95. See Schottenstein Edition, note 57. 96. A parsah (plural, parsaos) is 4 mil; see note 94. See Schottenstein Edition, 112a note 2. 97. Yirmiyah 3:19. 98. See Schottenstein Edition, note 18. 99. See Schottenstein Edition, note 25.

ה כ� ביט", ז� ר "מה! יו" (להלן לד, ל). בשכ! ייראו מגשת אל� ה ל"ו! כ� רא", ז� "כי י�ת ה' י!ביט" (במדבר יב, ח) (ברכות ז.): ל"ותמנ!

For three praiseworthy acts that Moshe did at the Burn-ing Bush, he merited three rewards:

(1) In reward for, and Moshe hid his face (יו נ� סתר משה פ� י! ,(ו!he merited a glowing face when he came down from Har Sinai with the two Luchos, as the pasuk writes,90 the skin of Moshe’s face (יו נ� .had become radiant (פ�

(2) In reward for, for he was afraid (רא he merited ,(כי י�and they feared (ייראו approaching [Moshe91], when they (ו!saw that his skin had become radiant.

(3) In reward for, to gaze (ביט he merited, at Hashem’s ,(מה!image does [Moshe] gaze (י!ביט)92 (Berachos 7a).

ש .8 ב ודב� ל� ת ח� ב� A land flowing with milk and — ארץ ז�honey.

� Where the “Milk and Honey” Areנהו לה! נהו חז! ק, בר! לבני ע איקל! יחזקאל ר ב! מי ר� ש. ודב� ב ל� ח� ת ב� ז�ייהו ייף מנ! א ט� ב� חל� א מתאיני ו! טיף דובש� נ� ן תותי תאיני, וק� כל� א� עיזי דק�קיש: ריש ל� ר מ! . . .א� ש" ודב� ב ל� ת ח� "ז�ב! יינו ר: ה! מ! די, א� הד� הדי ב ב! ר! ומיע�ר שיתס! ר מילין א! וי שיתס! ש של צפורי, וה� ב ודב! ל� ת ח� לדידי חזי לי ז�ב!ל ארץ ש של כ� ב ודב! ל� ת ח� ה: לדידי חזי לי ז�ב! נ� ר ח� ר ב! ה ב! ב� ר ר! מ! מילין. א�רסי רתין פ! נקי, עשרין ות! א דתולב! קר� ד א! א כמבי מיכסי ע! וי� אל, וה! ישר�

רסי (מגילה ו.; כתובות קיא:): א פ! א שית� א ופותי� אורכ�Rami bar Yechezkel traveled to Bnei Brak, and he saw

goats grazing under fig trees. The figs on the trees were so ripe and juicy that “honey” (the sweet juice of the figs93) was dripping from them, and, at the same time, milk was dripping from the udders of the goats. The “honey” and milk then mixed together to form a flowing stream.

He then said, This is what our pasuk means when it says that Eretz Yisrael is a land flowing with milk and honey.

Reish Lakish said, I found another place that flows with milk and honey: the sixteen-mil by sixteen-mil area94 around the city of Tzippori.95

Rabbah bar bar Chanah said, I have seen all the places in Eretz Yisrael that flow with milk and honey. The total

area of all these places is twenty-two parsaos by six par-saos96 (Megillah 6a; Kesubos 111b).

� Good-Quality Fruitת צבי" (ירמיה חל! ה נ! ך ארץ חמד� אי דכתיב "ואתן ל� ש. מ! ב ודב� ל� ת ח� ב� ז�ל ל מכ� ה צבי זה ק! . . . מ! ר לך� ה לצבי? לומ! אל נמשל� ה ארץ ישר� מ� ג, יט)? ל�ה . אי מ! של את פירותיה� צות לב! אר� ל ה� ה מכ� ל� אל ק! ף ארץ ישר� יות, א! ח! ה!של ואין פירותיה� ה לב! ל� אל ק! ף ארץ ישר� מן, א! רו ש� ל ואין בש� צבי זה ק!ש ב ומתוקים מדב! ל� ש", שמנים מח� ב ודב� ל� ת ח� ר: "ז�ב! למוד לומ! שמנים? ת!

(כתובות קיב.):A pasuk97 compares Eretz Yisrael to a deer. Just as a

deer runs faster than other animals, the fruits of Eretz Yis-rael ripen faster than fruit of other lands.

But perhaps it means that just as a deer runs fast and therefore its meat is not fatty and juicy, the fruits of Eretz Yisrael ripen quickly and are therefore lacking in quality?

Our pasuk teaches that this is not so. Eretz Yisrael flows with milk and honey; that is, its fruit is richer than milk and sweeter than honey (Kesubos 112a).

� Milk Is Permittedא אימ� עית ואיב� דשרי?. . . ן ל� מנ� ה טהור� ה דבהמ� ש. ודב� ב ל� ח� ת ב� ז� ארץ א במידי ן קר� ח ל� ב! ש", ואי לא דשרי, משת! ב ודב� ל� ת ח� א "ארץ ז�ב! כ� מה�

דלא חזי? (בכורות ו:):The milk of a nonkosher animal is forbidden, but the

milk of a kosher animal is permitted.There are logical reasons to think that even the milk of

a kosher animal should be forbidden. According to one opinion, an animal converts its blood into milk,98 so since the blood itself is forbidden, the milk should be forbidden as well. Additionally, milk should be considered a “limb” of the animal that produced it. Since the animal is still alive, the milk should be considered eiver min hachai, a limb of a living animal, which is forbidden.99

How do we know that milk of a kosher animal is indeed permitted?

Our pasuk calls Eretz Yisrael “a land flowing with milk and honey.” If the Torah praises the land for having milk, it must be that we are permitted to drink it (Bechoros 6b).



.I Shall Be As I Shall Be — אהיה אשר אהיה .14

� Don’t Worry Themהם לך אמור ל� רוך הוא למשה: דוש ב� ק� ר לו ה! מ! אהיה אשר אהיה. א�בשעבוד כם עמ� אהיה אני ו! זה בשעבוד כם עמ� ייתי ה� אני אל, לישר�לו ר מ! א� ה. עת� בש! ה ר� לצ� ה י� ד! ם, עול� של רבונו יו: נ� לפ� ר מ! א� לכיות. מ!

ני אליכם" (ברכות ט:): ח! הם "אהיה של� רוך הוא: לך אמור ל� דוש ב� ק� ה!In the previous pasuk, Moshe asked Hashem what he

should tell the Jews if they ask for Hashem’s Name. Our pasuk tells us, Hashem answered Moshe, ‘‘I Shall Be As I Shall Be.’’ The pasuk continues, and Hashem said, ‘‘So shall you say to the Children of Israel, ‘I Shall Be has sent me to you.’ ” Since the pasuk already said that Hashem was speaking, why does it repeat “and Hashem said”?

The pasuk is hinting to a conversation that took place between Hashem and Moshe.

Hashem told Moshe, “My Name is, I Shall Be As I Shall Be, meaning: I am with the Jews in Mitzrayim, and will continue to be with them when other nations rule over them.”

Moshe protested, “It is enough for the Jews to have to deal with future suffering when it actually comes. Why do we need to tell them about it now?”

Hashem answered, “I did not mean that you should tell them the entire Name — I Shall Be As I Shall Be. Rath-er, you should say only, ‘I Shall Be has sent me to you,’ which means that I am with them in Mitzrayim” (Berachos 9b).

ה תועיל, והוצא ר מ� רעה. ואם תאמ� תה לכה ואשלחך אל פ� (י) וע�חשוב אני מה אנכי. מי (יא) משם: ותוציאם דבריך יועילו מי, ע� את ה ף אם חשוב אני, מ� מלכים: וכי אוציא את בני ישראל. וא� בר עם ה� לד�יאמר זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים (שמות רבה ג, ד): (יב) ו�רת ”מי חרון. שאמ� חרון א� ל א� ל ראשון ראשון וע� כי אהיה עמך. השיבו ע�עמך. אהיה כי משלי, אם כי היא שלך לא רעה“, פ� אל אלך כי אנכי צליח� ות� חתיך אנכי של� כי לך האות סנה ראית ב� אשר ראה מ� ה� וזה סנה עושה שליחותי ואיננו אוכל אשר ראית ה� ציל, כ� אי אני לה� בשליחותי, וכד�ה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, לת מ� כך תלך בשליחותי ואינך נזוק. וששא�ההר ל ע� תורה ה� בל לק� עתידים שהרי זו, הוצאה ל ע� לי יש גדול דבר כי חר, דבר א� ד). ג, (שמות רבה ממצרים שיצאו חדשים שלשה לסוף זה ה�

חרת שאני בטחה א� ל ה� צליח� בשליחותך לך האות ע� אהיה עמך, וזה שת�בלו זה, שתק� ל ההר ה� בדון אותי ע� ע� ים ת� בטיחך, שכשתוציאם ממצר� מ�”וזה מצינו, זה לשון ת ודוגמ� לישראל. העומדת זכות ה� והיא עליו, תורה ה�לך תהיה נחריב ס� פלת מ� ל), לז, (ישעיה וגו‘ ” ספיח� שנה ה� אכול האות לך ספיחים: אברך ה� אני ו� מפירות חריבה רצכם שא� חרת, בטחה א� ל ה� לאות ע�(יד) אהיה אשר אהיה. אהיה עמם בצרה זאת אשר אהיה עמם להם זכיר מ� אני מה עולם, של רבונו לפניו: ר אמ� לכיות. מ� שאר בשעבוד (שמות וגו‘ ” ר תאמ� ”כה רת, אמ� יפה לו: ר אמ� זו. בצרה יים ד� חרת, א� צרה עלימהו שלא ר ה� רבה ג, ו; ברכות ט:): (טו) זה שמי לעלם. חסר וי“ו, לומ�ך נקרא (שם יקרא ככתבו (שמות רבה שם ז; פסחים נ.): וזה זכרי. למדו היא�ושם), וכן דוד הוא אומר ”ה‘ שמך לעולם ה‘ זכרך לדר ודר“ (תהלים קלה, יג):

יתי את־ א ם־ר� י וג� ה אל� א� cל ב Cא י־ישר� ת בנ7 Uעק ה צ� xה הנ ת� ט וע�

חך ה ואשל( ה לכ� cת ם: י וע� ים את( חצ/ ים ל Rר מצר Sץ אש ח� ל� ה�ים: יא ויאמר ל ממצר( Cא י־ישר� י בנ7 מ/ א את־ע� xאל־פרעה והוציא kי אוצ ך אל־פרעה וכ/ Cי אל נכי כ/ י א� Dים מ אלה cמשה אל־הך וזה־לך ה עמ� fהי Fים: יב ויאמר כי־א ל ממצר( Cא י ישר� את־בנ0ים ממצר� ם ע� את־ה� יאך בהוצ, יך� oחת של� י נכ� א( י כ/ אות ה�אל־ ה מש יג ויאמר ה: Fז ר ה� ה% ל ה� Rים ע אלה cאת־ה בדון ע� ת�ם ה ל� י Dמרת וא( אל ישר� י אל־בנ� א ב� י Dנכ א( ה הנ ים אלה ה(ה מ% ה־שמו מ� י Dמרו־ל וא( ם eאליכ ני nח של� ם bאבותיכ י אלה0ה eהי Fר א fה אש bהי Fה א ם: יד ויאמר אלהים אל־מש Fר אלה Rאמם: Fאליכ ני Uח של� ה bהי Fא ל א ישר� י לבנ� תאמר ה כ ויאמר אל י ישר� ה תאמר אל־בנ� ה כ ים אל־מש אמר עוד אלה טו וי

י אלה0 ו7 ק mיצח י אלה0 ם ה� בר� א� י אלה ם אבתיכ י אלה� יהוה דר: לדר י זכר� ה Sוז ם לעל� י Dזה־שמ ם eאליכ ני nח של� עקב י�

ת ל! ע� אל ישר� בני ת קביל! א ה� ן ט וכע!די א דוחק� ת י� י מ! קד� גלי ף וא! י מ� קד�א אית� ן י וכע! להון: חקין ד� אי מצר�מי ת ע! פיק י� רעה וא! ת פ! ך לו� לחנ� אש! ו!משה ר אמ! יא ו! ים: ממצר� אל ישר� בני רעה ת פ! א ארי אזיל לו� ן אנ� ם יי� מ� קד�ים: אל ממצר� ישר� בני ת פיק י� ארי א! ו!ודין ך עד� מימרי בס! יהי ארי ר אמ! יב ו!

ך קות� פ� ך בא! חת� א של! א ארי אנ� ת� ך א� ל�ל ם יי� ע! ים תפלחון קד� א ממצר! מ� ת ע! י�א ם יי� ה� ר משה קד� אמ! דין: יג ו! א ה� טור�להון ר ואימ! אל ישר� לבני תי א� א אנ�תכון לו� ני לח! ש! תכון בה! דא! א ה� אל�ר להון: ה אימ! ה שמה מ� לי מ� וימרון יי� למשה אהיה אשר אהיה ר אמ! יד ו!

אל אהיה ר לבני ישר� ן תימ! ר כדנ! אמ! ו!ר עוד יי� למשה אמ! תכון: טו ו! ני לו� לח! ש!א ה� אל� יי� אל ישר� לבני ר תימ! ן כדנ!הה אל� ם ה� בר� דא! הה אל� תכון ה� אב� ד!תכון ני לו� לח! עקב ש! הה די! ק ואל� דיצח�ר: ר וד� ל ד� ני לכ� כר� ם ודין ד� ל� דין שמי לע�

רש“י

פרשת שמות ג / ט־טו 22 / ספר שמות


9 And now, behold! the outcry of the Children of Israel has come to Me, and I have also seen the oppression with which the Egyptians oppress them. 10 And now, go and I shall dispatch you to Pharaoh and you shall take My people the Children of Israel out of Egypt.’’ 11 Moshe replied to God, ‘‘Who am I that I should go to Pharaoh and that I should take the Children of Israel out of Egypt?’’ 12 And He said, ‘‘For I shall be with you — and this is your sign that I have sent you:When you take the people out of Egypt, you will serve God on this mountain.’’ 13 Moshe said to God, ‘‘Behold, when I come to the Children of Israel and say to them, ‘The God of your forefathers has sent me to you,’ and they say to me, ‘What is His Name?’ — what shall I say to them?’’ 14 HASHEM answered Moshe, ‘‘I Shall Be As I Shall Be.’’ And He said, ‘‘So shall you say to the Children of Israel, ‘I Shall Be has sent me to you.’ ’’ 15 God said further to Moshe, ‘‘So shall you say to the Children of Israel, ‘HASHEM, the God of your forefathers, the God of Avraham, the God of Yitzchak, and the God of Yaakov, has dispatched me to you. This is My Name forever, and this is My remembrance from generation to generation.’

Moshe’s doubts and God’s

reassurance

The Names of God

100. See Schottenstein Edition, note 50. 101. See previous discussion. 102. See Schottenstein Edition, 23b note 33.

דר .15 לדר זכרי וזה ם לעל� שמי This is My Name — זה forever, and this is My remembrance from generation

to generation.

� Two NamesHashem’s Shem HaMeyuchad, “Primary” Name, is

spelled yud, kei, vav, kei (י־ה־ו־ה), but it is usually pro-nounced as aleph, dalet, nun, yud (י .(אדנ�

א, ב� ס� הוא ה! ליה ר מ! א� א, בפירק� ה למדרש� א ב� ר� ר ב! ס� ם. לעל� שמי זה ם, וזה זכרי לדר דר". מי, כתיב "זה שמי לעל� א ר� בינ� בי א� לם” כתיב. ר! "לע!ביו"ד אני ב נכת� א, נקר� אני ב נכת� כשאני רוך הוא: לא דוש ב� ק� ר ה! מ! א�

ל"ת (פסחים נ., קידושין עא.): ל"ף ד� א אני בא� ה"א ונקר�Rava wanted to teach in public about pronouncing the

Shem HaMeyuchad.An old man said to him, Our pasuk says, Zeh shemi

l’olam, ם לעל� שמי This is My Name forever. Because — זה the word l’olam (ם after the (ו) is spelled without a vav (לעל� and the Torah has no vowels, the word can be read as ,עl’aleim, לם which means, to hide. This teaches that one ,לע!may not say Hashem’s Primary Name out loud or reveal its meaning.

Our pasuk says the word זה, this is, two times, to teach us that Hashem’s Name takes two forms: ם This ,זה שמי לעל�is My Name “l’aleim,” to hide, refers to the Name yud-kei-vav-kei, which is not pronounced.

דר לדר זכרי -and this is My remembrance from gen ,וזה eration to generation, refers to the Name aleph, dalet, nun, yud, which is the way we are told to pronounce Hashem’s Name throughout the generations (Pesachim 50a; Kiddu-shin 71a).100

� Once in Seven YearsHashem’s Shem HaMeyuchad, “Primary” Name, is

spelled yud, kei, vav, kei (י־ה־ו־ה), but we may not pro-nounce it as it is spelled.

למידיהן מים מוסרין אותו לת! ע אותיות, חכ� רב! ם. שם בן א! זה שמי לעל�ק: ר יצח� ן ב! חמ� ב נ! ר ר! מ! . א� בוע! ים בש� עמ! ה פ! מרי ל� , וא� בוע! ת בש� ח! ם א! ע! פ!ם", לעל� שמי "זה דכתיב , בוע! בש� ת ח! א! ם ע! פ! ר מ! דא� אן כמ! א בר� מסת!

לם כתיב (קידושין עא.): לע!Some say that the Sages should teach their students the

deeper meaning of the Shem HaMeyuchad only once in seven years. Others say it may be taught twice in seven years.

It makes sense that it may be taught only once in seven years. Our pasuk, referring to the Shem HaMeyuchad, says, This is My Name l’olam, ם -forever, and we under ,לעל�stand the word l’olam (ם לם) as if it says l’aleim (לעל� to ,(לע!hide.101 Therefore, this Name should be hidden for as long as possible, and should be taught only once in seven years (Kiddushin 71a).

� Forgetting Hashem’s Nameביום שם ה! את זכיר מ! דול ג� כהן ה י� ה� מים פע� ה ר� עש� ם. לעל� שמי זה רוך יו אומרים: ב� רחוקים ה� ל פניהן ה� יו נופלין ע! קרובים ה� כפורים. . . ה! ה!ד שהוא ם ע! זים מש� יו ז� אילו לא ה� עד, אילו ו� ם ו� לכותו לעול� שם כבוד מ!

לם (ירושלמי יומא ג, ז): ם", זה שמי לע! לם מהן, "זה שמי לעל� מתע!During the avodah (Temple service) of Yom Kippur, the

Kohen Gadol said the Shem HaMeyuchad, Hashem’s Four-letter Name (yud, kei, vav, kei)102 ten times. The people who heard him saying the Name, would bow and say, Blessed is the Name of the Glory of His Kingship forever and ever (עד ם ו� לכותו לעול� רוך שם כבוד מ! The people who were .(ב�farther away could not hear the Name of Hashem, so they would say Blessed, etc. without bowing. Even the people who were close enough to hear the Name would miracu-lously forget it by the time they left the Beis HaMikdash.



We learn this from the way the word ם is spelled in לעל�our pasuk, This is My Name l’olam (ם forever, which (לעל�can also be read This is My Name l’aleim (לם to hide.103 ,(לע!One of the ways in which it was hidden was that the people who heard the Name forgot it soon afterward (Yerushalmi Yoma 3:7).104

אל .16 פת� את זקני ישר� ס� Go and gather the elders — לך וא�of Israel.

� Yeshivos in Mitzrayimה ישיב� ה רש� פ� לא אבותינו של מימיהן אל. ישר� זקני את פת� ס� וא� לך אל" פת� את זקני ישר� ס! ר "לך וא� הם, שנאמ! ה עמ� ים, ישיב� יו במצר! מהם, ה�

(יומא כח:):From the earliest times in Jewish history, our ancestors

established yeshivos and studied Torah in them.

In our pasuk, Hashem tells Moshe, Go and gather the ziknei Yisrael (אל ישר� the elders of Israel. The term ,(זקני zakein, קן ה) is an acronym for zeh kanah ,ז� נ� ק� which ,(זה means, this one has acquired [wisdom]. This tells us that the Jews in Mitzrayim studied in yeshivos and acquired Torah knowledge (Yoma 28b).

דתי אתכם ק� קד פ� .I have surely remembered you — פ�

� A Pasuk of Remembranceזכרונות, ה ר� מעש� לכיות, מ! ה ר� מעש� פוחתין אין אתכם. דתי ק� פ� קד פ�דתי ק! פ� קד "פ� וכגון כזכרונות. . . הן הרי פקדונות . . . רות שופ� ה ר� מעש�

אתכם" (ראש השנה לב:):Translated literally, the phrase אתכם דתי ק! פ� קד in our פ�

pasuk means, I have surely taken note of you.In the Mussaf prayer of Rosh Hashanah, we must say

103. See above, “Two Names.” 104. It is unclear what it means to “forget” Hashem’s Name, since we know how it is spelled and

זקנים ר ואם תאמ� (יומא כח:). לישיבה מיוחדים ישראל. זקני (טז) את ר לו לאסוף זקנים של ששים רבוא: (יח) ושמעו לקלך. ך אפש� סתם, היא�סימן שכבר לקולך, ישמעו ד] [מי� זה לשון להם ר שתאמ� מכיון מאליהם, להם ר אמ� י�עקב נגאלים. הם זה שבלשון ומיוסף עקב מי� בידם מסור זה יפקד ”פקד להם ר אמ� יוסף כד), נ, (בראשית אתכם“ יפקד פקד ”ואלהים יתירה יו“ד העבריים. [אלהי ח): ג, רבה שמות כה; (שם אתכם“ אלהים יקר אלהים“ (במדבר כות:] נקרה עלינו. לשון מקרה, וכן ”ו� רמז לעשר מ�

כג, ד), ”ואנכי אקרה כה“ (שם טו), אהא נקרה מאתו הלום: (יט) לא יתן ר, חזקה. כלומ� ראה לו ידי ה� הלך. אם אין אני מ� ים ל� אתכם מלך מצר�יתן. לא הלוך: ל� אתכם יתן לא חזקה ה� ידי מודיעו אני שאין עוד כל נתנו ”ולא ו), (בראשית כ, תיך“ נת� לא כן ל כמו ”ע� ישבוק“, ”לא רגומו]: [כת�ולא מפרשים ויש הם. נתינה לשון וכלן ח), לא, (שם עמדי“ ע להר� אלהים את והכיתי ידי את ח אשל� מאז כי חזקה, שידו בשביל ולא חזקה. ביד קיף. משמו של ן אותו ולא מן קדם דחיליה ת� רגמינ� ים וגו‘ (פסוק כ). ומת� מצר�

מרת@ אלהם יהוה ל וא( א י ישר� את־זקנ� פת� ס� ך וא( חמישי טז ל�

עקב וי� ק יצח% ם mה בר� א� י אלה� י אל� ה cנרא אבתיכם י Zאלהים: במצר( ם bכ ל� שוי ע� Fואת־ה ם אתכ דתי פק� פקד לאמר עני כנ� ה� רץ Wאל־א ים מצר� י Dענ מ7 אתכם ה fעל א� ר אמ� יז ו(

ת Uז�ב רץ אל־א3 י oוהיבוס י חו� וה� י פרז וה� אמרי וה( י חת nוהל א ישר� י וזקנ ה ת� א� את� וב� ך� eלקל מעו יח וש( ש: ודב( ב Nל ח�עבריים ה( י Zאלה יהוה אליו ם Wאמרת ו� ים מצר� לך fאל־מר מדב� מים ב� י� שת של רך fד א ה־נ� לכ� נ7 ה ת� וע� ינו ל ע� ה cנקרם ן אתכ3 א־ית0 י ל כ עתי י יד� Dאנ ינו: יט ו� יהוה אלה7 ה ל� Nונזבחאת־ידי י חת[ ל� כ וש( ה: חזק( ד בי% א ול ך הל ל� ים Rמצר לך Sמבקרבו ה bאעש ר Sאש י נפלאת� בכל ים את־מצר� י Dוהכיתה bז ם־ה� ע( ה� ן את־ח0 י kת ת� כא ונ( ם: Fאתכ ח Uל יש� ן Cחרי־כ וא�ה אל� ם: כב וש( לכו ריק( א ת7 לכון ל י ת7 Dה כ ים והי� י מצר� בעינ�ת ל ב ושמ� Nי ז�ה סף וכל0 ה כלי־כ3 ת בית� nה ומגר ה משכנת� אש@ים: את־מצר( ם bלת ונצ� ם תיכ ל־בנ וע� ל־בניכם ע� ם מת וש�

ר אל ותימ! בי ישר� ת ס� טז אזיל ותכנוש י�לי אתגלי תכון בה! דא! א ה� אל� יי� להון ר עקב למימ� וי! ק יצח� ם ה� בר� הה דא! אל�ד דאתעב! ת וי� תכון י� א דכירנ� ר מדכ!תכון סיק י� רית א! אמ� יז ו! ים: לכון במצר�אי ענ� כנ! ע אר! ל! אי מצר� משעבוד אי אי ויבוס� אי וחו� אי ופרז� אי ואמור� וחת�בלון יח ויק! ש: ב ודב� א חל� בד� א ע� רע� לא!ת אל לו� ישר� בי ת וס� ותיתי א! ך למימר�א ה� יי� אל� ותימרון לה ים דמצר! א לכ� מ!ן נזיל כע! ן א וכע! נ� אתקרי על� אי דיהוד�ח ב! ונד! א דבר� במ! יומין א ת� תל� ך הל! מ!א גלי ארי ל� י מ! יט וקד� א: נ� ה� יי� אל� ם קד�ל למיז� ים דמצר! א לכ� מ! תכון י� ישבוק ח ל! אש! כ ו� קיף: דחילה ת! ם קד� מן א ול�אי ת מצר� ת גברתי ואמחי י� ת מח! פון י�ר ת! ביניהון וב� עבד י די א! ת! פרשו� בכל דין א ה� מ� ת ע! תכון: כא ואתן י� ח י� ל! כן יש!כון אי ויהי ארי תה� חמין בעיני מצר� לר!א אתת� ל כב ותשא! נין: ריק� כון תה� א ל�ף נין דכס! ה מ� ת בית! ה ומקריב! בת! משב!ל בניכון וון ע! ב ולבושין ותש! נין דדה! ומ�ים: מצר� ת י� ותרוקנון תיכון בנ� ל וע!

רש“י

פרשת שמות ג / טז־כב 24 / ספר שמות


16 Go and gather the elders of Israel and say to them, ‘HASHEM, the God of your forefa-thers, has appeared to me, the God of Avraham, Yitzchak, and Yaakov, saying, ‘‘I have surely remembered you and what is done to you in Egypt.’’ ’ 17 And I have said, ‘I shall bring you up from the affliction of Egypt to the land of the Canaanite, the Chittite, the Amorite, the Perizzite, the Chivvite, and the Yevusite, to a land flowing with milk and honey.’ 18 ‘‘They will heed your voice. You and the elders of Israel shall come to the king of Egypt and say to him, ‘HASHEM, the God of the Hebrews, happened upon us. And now, please let us go on a three-day journey in the Wilderness, and we shall bring offerings to HASHEM, our God.’ 19 I know that the king of Egypt will not allow you to go, except through a strong hand. 20 I shall stretch out My hand and I shall strike Egypt with all My wonders that I shall perform in its midst, and after that he will send you out. 21 I shall grant this people favor in the eyes of Egypt, so that it will happen that when you go, you will not go empty-handed. 22 Each woman shall request from her neighbor and from the one who lives in her house silver vessels, gold vessels, and garments; and you shall put them on your sons and daughters, and you shall empty out Egypt.’’

The request to the Egyptians

pronounced. See Schottenstein Edition, 23b note 44. 105. See Schottenstein Edition, notes 14 and 17. 106. Sixteen mil is 9.6-11.5 miles (15.4-18.4 km.). 107. See above, “Where the Milk and Honey Are.” 108. Actually, our pasuk says only the beginning and end of the quote: I shall bring you up from the affliction of Egypt… to a land flowing with milk and honey. Yerushalmi inserts the words “to a good and spacious land” from pasuk 8 above (see Schottenstein Edition, 10a note 17).

ten pesukim of Remembrance (Zichronos), which describe how Hashem remembers all the deeds of people and ex-amines them on Rosh Hashanah.

Some pesukim in the Torah describe Hashem’s remem-bering with a form of the word פקד, literally, take note.

One opinion holds that Hashem “taking note” of a per-son’s deeds or a situation is similar to “remembering” them, and a pasuk with this expression — like ours — can be used as one of the pesukim of Remembrance (Rosh Hashanah 32b).105

ש .17 ודב� ב ל� ח� ת ב� ז� ארץ אל ים. . . מצר� מעני אתכם עלה א� ר אמ� ו�— And I have said, “I shall bring you up from the afflic-tion of Egypt…to a land flowing with milk and honey.”

� Not All of Eretz Yisraelב ל� ת ח� ב� עני. . . אל ארץ ז� כנ� ים אל ארץ ה� עלה אתכם מעני מצר� ר א� אמ� ו�ה בשם זעיר� בי ה ר! בי יונ� קיש. ר! בי שמעון בן ל� בי יוסי בשם ר! ש. ר! ודב�ב ל� ת ח� ר מיל חיזור חיזור לציפורין הן הן ארץ ז�ב! ש� ה ע� ה: שש� בי חנינ� ר!

אן ן מינהון. מ! יה דביש� י� ר אילין שיגרונ! ד! אן דמק! ה: מ! בי יונ� ר ר! ש. אמ! ודב!ר אמ! א כתיב "ו� ה ה� בי יונ� ר מינהון. מתיבין לר! ת גיניס! א ביקע! ר הד� ד! דמק!ב ל� ת ח� ז�ב! ארץ אל ה ב� ורח� ה ארץ טוב� אל ים מצר! מעני אתכם עלה א!

ש (ירושלמי ביכורים א, ח): ב ודב� ל� ת ח� ה ז�ב! ר לון: אשר ב� ש"? אמ! ודב�R’ Yonah says that although Eretz Yisrael is described as

a land “flowing with milk and honey,” only the sixteen-mil by sixteen-mil area106 around the city of Tzippori has this quality.107

The Sages asked R’ Yonah: In our pasuk, Hashem tells the Jews, “I shall bring you… to a good and spacious land, to a land flowing with milk and honey.”108 Since the first part of the pasuk, “a good and spacious land,” applies to the entire Eretz Yisrael, the end of the pasuk — “a land flowing with milk and honey,” must also apply to the entire Land!

R’ Yonah answered: The Torah means that Eretz Yisrael, which as a whole is good and spacious, has an area within it that “flows with milk and honey” (Yerushalmi Bikkurim 1:8).

ת ביתה. מאותה שהיא גרה ר לי: (כב) ומגר� חם נאמ� בי מנ� בי י�עקב בר� ר�צלו את מצרים“ (שמות יב, ינ� רגומו: ותרוקנון. וכן ”ו� לתם. כת� בית: ונצ� אתה ב�חם חברו נו“ן בו יסוד. ומנ� צלו בני ישראל את עדים“ (שמות לג, ו), וה� יתנ� לו), ”ו�צל אלהים את מקנה אביכם“ (בראשית לא, ט), ”אשר י� ד“י עם ”ו� חברת צ� במ�נו“ן יסוד הציל אלהים מאבינו“ (שם טז). ולא יאמנו דבריו, כי אם לא היתה ה�לתם, לתם אלא בלשון ונפע� משת בלשון ופע� והיא נקודה בחיר“ק לא תהא מש�תם בי�ד אויב“ (ויקרא כו, כה), ל האדמה“ (דברים כח, סג), ”ונת� חתם מע� כמו ”ונס�רתם אמ� כתם בתוכה“ (יחזקאל כב, כא), ”ו� פתם לפני אויביכם“ (שם יז), ”ונת� ”ונג�

לנו. וכל נו“ן שהיא באה בתיבה לפרקים ונופלת לנו“ (ירמיה ז, י), לשון נפע� נצ�לתם תנקד ברת לשון ופע� ממנה, כנו“ן של נוגף, נושא, נותן, נושך, כשהיא מד�להם תם אביכם“ (בראשית מה, יט), ”ונת� כגון ”ונשאתם את חטף, בשב“א ב�תכם“ (בראשית יז, ר ערל� לתם את בש� גלעד“ (במדבר לב, כט), ”ונמ� את ארץ ה�דבר שם ויסוד היא, יסוד מן ה� בחיר“ק נקודה שזאת ה� אני אומר לכן יא). בלשון בר כשיד� למוד, כפור, דבור, כמו כבדים, ה� לשונות ה� מן והוא נצול, רתם ע“ (במדבר כ, ח), ”וכפ� סל� רתם אל ה� ינקד בחיר“ק, כמו ”ודב� לתם ופע�יט): יא, (דברים בניכם“ את אותם דתם ”ולמ� כ), מה, (יחזקאל בית“ ה� את

רש“י



אמינו לי .1 .But they will not believe me — והן לא י�

� Punishment for Suspecting Wrongfullyאמינו חושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב "והן לא י! אמינו לי. ה! והן לא י�אמינים ר לו: הן מ! מ! אל. א� א בריך הוא דמהימני ישר� מי קודש� א ק! לי� לי", וג!ה? דכתיב ק� אי דל� ם" (להלן ד, לא). . . ממ! ע� אמן ה� י! אמינים. . . דכתיב "ו! בני מ!

דך� בחיקך� וגו' " (להלן ד, ו) (שבת צז.): א י� בא נ� יאמר ה' לו עוד ה� "ו!If someone wrongfully suspects another person of sin-

ning, he is punished with some kind of physical affliction.In our pasuk, Moshe wrongly suspected the Jews, saying

that they will not believe him when he says that Hashem sent him to redeem them from Mitzrayim. Hashem knew,

though, that the Jews would believe him.109

In the pesukim that follow, Hashem gave him several signs to show the Jews. The last sign110 involved Moshe’s hand becoming full of tzaraas.111 Since Moshe suspected the Jews wrongly, part of his body was stricken with tzara-as (Shabbos 97a).112

דך .2 ה זה בי� .What is that in your hand — מ�

� Illustrious Lineageזה ה עשה ב� ת� ה א! יאמרו לו מי הביאך� הלם ומ� ם ו! סורו ש� י� דך. "ו! ה זה בי� מ�תית דכתיב ביה א א� או ממשה ק� מרו לו:. . . ל! ה לך� פה" (שופטים יח, ג), א� ומ!

ה? (בבא בתרא קי.): ה ז�ר� עבוד� שה כהן ל! "?. . . תע� דך� ה זה בי� "מ!

109. Below, pasuk 31. 110. Below, pasuk 6. 111. A skin affliction described in Vayikra Ch. 13. 112. See Schottenstein Edition, note 13.

ייב ח� תה שבידך א� מזה לדרוש. ת, ח� תיבה א� ב נכת� לכך בידך. זה (ב) מ�חבירו: ל� שאומר כאדם ופשוטו, יב). ג, (שמות רבה בכשרים דת שחש� ללקות, ר לו: הריני עושה אותה תה שזו שלפניך אבן היא. אומר לו: הן. אמ� מודה א�ל ישראל [באומרו ”לא ז לו שסיפר לשון הרע ע� יהי לנחש. רמ� עץ: (ג) ו�רבה חזק בו. לשון אחיזה הוא. וה� י� ש אומנותו של נחש: (ד) ו� י�אמינו לי“] ותפ�חזיקו האנשים בידו“ (בראשית יט, טז), ”והחזיקה במבשיו“ (דברים י� מקרא, ”ו� יש ב�דבוק לבי“ת לשון כה, יא), ”והחז�קתי בזקנו“ (שמואל־א יז, לה). כל לשון חזוק ה�הרת ”ואם ב� לבנה, להיות ת ע� צר� דרך שלג. ת כ� ע� (ו) מצר� אחיזה הוא: ז לו שלשון הרע ספר באומרו ”לא ף באות זה רמ� לבנה הוא“ (ויקרא יג, ד). א�ל ת (שמות רבה שם יב-יג) כמו שלקתה מרים ע� ע� י�אמינו לי“, לפיכך הלקהו בצר�

יוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו. מכאן שמדה טובה לשון הרע: (ז) ו�ר ”מחיקו“ (שמות רבה ת פורענות, שהרי בראשונה לא נאמ� הרת לבא ממד� ממ�להם: ר משתאמ� חרון. הא� האת לקל והאמינו (ח) צג.): שבת יג; שם רתי עליכם לשון הרע י�אמינו לך, שכבר למדו בכך ל שספ� בשבילכם לקיתי ע�שרה: בשביל אבימלך ו� רעה כגון פ� בנגעים, לוקים להם ע להר� ווגין מזד� שה�ע מאלהותם. כה ראשונה נפר� ז להם שבמ� יאר. רמ� חת ממימי ה� (ט) [ולק�ע מאלהותם תחלה, שהיו ע מן האומות נפר� קדוש ברוך הוא נפר� פירוש, כשה�ים וגו‘. ”והיו והיו“ מ� הפכם לדם:] והיו ה� יה אותם ו� מח� עובדים לנילוס ה�יאור לדם ח מן ה� ים אשר תק� מ� ר ”והיו ה� י, אלו נאמ� שתי פעמים. נראה בעינ�הוייתן, ף כשירדו לארץ יהיו ב� בשת“ שומע� אני שבידו הם נהפכים לדם וא� י� ב�

י oא ישמעו בקל י ול ינו ל Dאמ ן משה ויאמר והן לא־י� ע� Y[ד] א ויה־ יו יהוה מ� mיך� יהוה: ב ויאמר אל bה אל א־נרא% י יאמרו ל Dכה רצ� א� הו שליכ� ה� ג ויאמר ה: Fט מ� ויאמר ך� eביד כ'] [מזה ה fזיו: ד ויאמר יהוה נ( ה מפ� bס מש ש וי% נ� ח� י לנ� Dה ויה רצ� Rהו א שלכ0 וי�י חזק בו ויה/ nח ידו וי Yבו וישל אחז בזנ� Fו דך� ח י( ה של� אל־משי אלה� יהוה יך� ה אל3 י־נרא% ינו כ, אמ י� ן ע� nה למ פו: בכ� ה bט למ�ו ויאמר עקב: י י� אלה0 ק ו7 Nיצח י ם אלה0 mה בר� י א� ם אלה� אבת�ה א ידו בחיקו ויוצא� ך� וי�ב0 בחיק דך� א י( בא־נ@ יהוה לו עוד ה(שב ך� וי% אל־חיק דך� ב י( Zש לג: ז ויאמר ה� ש( ת כ� ע� Uה ידו מצר והנ0ה ח והי� כבשרו: ה ב� Nוהנה־ש חיקו מ7 ה ויוצא� אל־חיקו ידו ינו אמ Fראשון וה ת ה( א א ישמעו לקל ה� ך ול ינו ל� Dאמ א י� אם־לאתות ם לשני ה( ינו ג� אמ א י� ה אם־ל חרון: ט והי� א� ת ה� א לקל ה� Nכת פ� היאר וש( י ממימ� חת� ק� ול( ך� לקל ישמעון א ול לה א ה�שת: ם בי�ב( Nר והיו לד ח מן־היא nר תק fים אש מ� ה והיו ה� ש� הי�ב�

א יהמנון לי א ל� ר וה� אמ! אתיב משה ו! א ו!א אתגלי בלון מני ארי יימרון ל� א יק! ול�ר אמ! ך ו! ה דין ביד� ר לה יי� מ� אמ! : ב ו! ך יי� ל�הי א ורמ� רע� ר רמוהי לא! אמ! א: ג ו! חוטר�מן משה ק ער! ו! לחוי ה הו� ו! א רע� לא!ך ר יי� למשה אושיט יד� אמ! מוהי: ד ו! קד�תקף בה נבה ואושיט ידה וא! ואחוד בז!א בידה: ה בדיל דיהמנון ה לחוטר� הו� ו!תהון בה! א דא! ה� יי� אל� ך אתגלי ל� ארי הה ק ואל� הה דיצח� ם אל� ה� בר� הה דא! אל�ן עיל כע! יי� לה עוד א� ר אמ! ו ו! עקב: די!ה פק! עיל ידה בעטפה וא! ך וא� ך בעטפ� יד�ר אתיב אמ! א: ז ו! לג� א כת! ור� א ידה ח! וה�ה פק! אתיב ידה לעטפה וא! ך ו! ך לעטפ� יד�ת כבשרה: ח ויהי ת הו! ב! א ת� מעטפה וה�א ת� ל א� בלון לק! א יק! ך ול� א יהמנון ל� אם ל�ה: א� תר� א ב! ת� ל א� ויהמנון לק! ה א� דמ� ק!א י� ת! ף לתרין א� א יהמנון א! ט ויהי אם ל�א י� ב ממ! ותס! ך בלון מנ� יק! א אלין ול� ה�א י� ויהון מ! א ותשוד לי!בשת� א הר� דבנ!א: א בי!בשת� א ויהון לדמ� הר� ב מן נ! די תס!

רש“י

פרשת שמות ד / א־ט 26 / ספר שמות

4.


1 Moshe responded and said, ‘‘But they will not believe me and they will not heed my voice, for they will say, ‘HASHEM did not appear to you.’ ’’ 2 HASHEM said to him, ‘‘What is that in your hand?’’ and he said, ‘‘A staff.’’ 3 He said, ‘‘Cast it on the ground,’’ and he cast it on the ground and it became a snake. Moshe fled from it. 4 HASHEM said to Moshe, ‘‘Stretch out your hand and grasp its tail.’’ He stretched out his hand and grasped it tightly, and it became a staff in his palm. 5 ‘‘So that they shall believe that HASHEM, the God of their forefathers, appeared to you, the God of Avra-ham, the God of Yitzchak, and the God of Yaakov.’’ 6 HASHEM said further to him, ‘‘Bring your hand to your bosom,’’ and he brought his hand to his bosom; then he withdrew it and behold, his hand had tzaraas, like snow. 7 He said, ‘‘Return your hand to your bosom,’’ and he returned his hand to his bosom; then he removed it from his bosom and behold, it reverted to be like his flesh. 8 ‘‘It shall be that if they do not believe you and do not heed the voice of the first sign, they will believe the voice of the latter sign. 9 And it shall be that if they do not believe even these two signs and do not heed your voice, then you shall take from the water of the River and pour it out on the dry land, and the water that you shall take from the River will become blood when it is on the dry land.’’

4Moshe doubts

the people’s faith

113. Shoftim 18:3. 114. See Schottenstein Edition, note 24. 115. Bamidbar 17:5. 116. See Schottenstein Hebrew Edition, notes 25 and 26. 117. See Schottenstein Edition, note 21.

In the times of the Judges, a man named Michah set up an idol in his house, and hired a person named Yonasan to serve as the priest for the idol. Yonasan was a grandson of Moshe.

A pasuk113 tells us that when people came to Michah’s house and saw Yonasan, they were surprised that a grand-son of Moshe had become a priest for an idol; they asked him a number of questions that hinted at their surprise.

One of the questions was, “And what do you do here זה) ,They were hinting to our pasuk, and meant to say ”?(ב�“Since you descend from Moshe, whom Hashem asked, ‘What is that (זה) in your hand,’ how can it be that you are a priest for an idol?!” (Bava Basra 110a).

דך� בחיקך .6 א י� בא נ� יאמר ה' לו עוד ה� Hashem said — ו�further to him, ‘‘Bring your hand to your bosom.’’

� Try to End Argumentsאוי חלוקת. . . ר� חזיק במ! מ! ל ה! דך� בחיקך. כ� א י� בא נ� יאמר ה' לו עוד ה� ו�יאמר ה' ם "ו! ת� ד משה לו", וכתיב ה� א (במדבר יז, ה) "בי! כ� , כתיב ה� רע! ליצט�

" (סנהדרין קי.): דך� בחיקך� א י� בא נ� לו עוד ה�If someone is involved in an argument, he should look

for any opportunity to end it, even if he is right.114 If a per-son does continue the dispute, he is punished with tzaraas.

We learn this from our pasuk. After Korach rebelled against Moshe, the Torah says115 that one should not be like Korach and his assembly, and continue an argument. The pasuk concludes, as Hashem spoke “by the hand of Moshe (ד משה ”.about him (בי!

The expression “by the hand of Moshe” is unusual; the Torah should have simply said, as Hashem spoke to Moshe. The Torah used this phrase to tell us that someone who

acts like Korach will receive the same punishment as did Moshe’s hand; just as our pasuk tells us that Moshe’s hand was stricken with tzaraas, someone who acts like Korach and continues an argument is also punished with tzaraas (Sanhedrin 110a).116

לג ש� ת כ� ע� דו מצר� ה והנה י� יוצא� Then he withdrew it and — ו�behold, his hand had tzaraas, like snow.

� The Good Comes Fasterת ממד! בא ל� הרת ממ! ה טוב� ה מד� לג. ש� כ� ת ע� מצר� דו י� והנה ה יוצא� ו�ת ע! מצר! דו י� והנה ה יוצא� "ו! כתיב נות פורע� ת במד! דאילו נות פורע�רו". כבש� ה ב� והנה ש� מחיקו ה יוצא� "ו! כתיב ה ה טוב� במד� ואילו לג", ש� כ!

רו (שבת צז.): ה כבש� ב� מחיקו הוא דש�Hashem brings good things upon a person faster than

He brings punishment.We see this in our pasuk and the next one. Our pasuk

tells us that Moshe brought his hand to his bosom; then he withdrew it and behold, his hand had tzaraas, like snow; it was only after Moshe withdrew [his hand] that it got tzaraas. The next pasuk tells us, [Hashem] said, ‘‘Return your hand to your bosom,’’ and he (Moshe) returned his hand to his bosom; then he removed it “from his bosom” and behold, it reverted to be like his flesh.

The words “from his bosom” are extra; the pasuk could have said then he removed it and behold, it reverted, etc. These extra words teach that Moshe’s hand turned back into ordinary flesh “from his bosom,” i.e., while it was still inside, before he removed it.

The tzaraas disappeared sooner than it appeared, prov-ing that a good thing happens faster than a punishment (Shabbos 97a).117



אלם .11 שום י� מי או ם ד� א� ל� פה ם מי ש� יו אל� ה‘ יאמר Then — ו�Hashem said to him, ‘‘Who makes a mouth for man, or

who makes one mute.”

� Hashem Can Do Anythingרעה מפני פ! ח משה ר! ה שב� ע� שום אלם. בש� מי י� ם או ד� א� ם פה ל� מי ש�ר לאילמין: מ! ל אוכלוסין שלו אילמין, ומהן חרשין ומהן סומין. א� עשו כ� נ!ר מ! יו שומעין. א� ר לחרשין: ולא ה� מ! ברים. א� יו מד! ן הוא משה ולא ה� היכ�ם ד� א� ם פה ל� ר לו למשה "מי ש� מ! דוש א� ק� יו רואין. הוא שה! לסומין: ולא ה�

שום אלם" (ירושלמי ברכות ט, א): או מי י�Hashem commanded Moshe to go to Pharaoh and de-

mand that he release the Jews. Moshe, however, said,118

“Please, my Lord, I am not a man of words… for I am heavy of mouth and heavy of speech.”

Hashem’s answer to him in our pasuk — “Who makes a mouth for man, or who makes one mute or deaf, or sighted or blind? Is it not I, Hashem?” — was hinting to what hap-pened to Moshe earlier, when he escaped from Pharaoh.119

Pharaoh had sentenced him to death for killing an Egyptian, but Moshe was able to escape.120 As he was escaping, Pharaoh asked his advisers where Moshe was. However, none of them were able to stop his escape, be-cause Hashem made some of them mute, some of them deaf, and some of them blind. The mute advisers could not

118. In the previous pasuk. 119. See above, 2:15. 120. See above, 2:14-15.

ם מתמול וגו‘. בשת: (י) ג� י� ד שיהיו ב� מדנו שלא יהיו דם ע� כשיו מל� אבל ע�סנה לילך תה את משה ב� קדוש ברוך הוא מפ� למדנו שכל שבעה ימים היה ה�מין רבויין הם ברך“, הרי שלשה, ושלשה ג� בשליחותו. ”מתמול, שלשום, מאז ד�לו ר כשאמ� שביעי ה� יום ב� עומד היה והוא ששה, הרי ז) ט, ברכות (ירושלמי ד שחרה בו וקבל עליו (סדר ח נא בי�ד תשלח“ (להלן פסוק יג), ע� זאת עוד ”של�הרן ל א� עולם רבה ה; ויקרא רבה יא, ו). וכל זה שלא היה רוצה ליטול גדולה ע�וגו‘ ” לוי ה� אחיך הרן א� [”הלא ר שנאמ� היה, ונביא הימנו, גדול שהיה אחיו כהן] ”הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם ר לעלי ה� (להלן פסוק יד), ועוד נאמ�ים“ (יחזקאל ע להם בארץ מצר� הרן. וכן ”ואוד� ים“ (שמואל־א ב, כז), הוא א� במצר�הרן שליכו“ (שם ז), ואותה נבואה לא� ר אלהם איש שקוצי עיניו ה� כ, ה), ”ואמ�ע“ז ל� ובלשון בר. מד� אני בכבידות פה. ד כב� טז): שם רבה (שמות נאמרה רעה לפני פ� כשהיית נדון בר למדך לד� בלב“ו: (יא) מי שם פה וגו‘. מי ת מץ במצו� רעה אלם שלא נתא� מצרי: או מי ישום אלם. מי עשה פ� ל ה� ע�קלטורין ולאספ� עליך, וותו בצ� שמעו שלא חרשים משרתיו ואת הריגתך, בימה ונמלטת (תנחומא חת מן ה� הורגים מי עשאם עורים שלא ראו כשבר� ה�

תה ד תשלח. בי�ד מי שא� י): הלא אנכי. ששמי ה‘ עשיתי כל זאת: (יג) בי�חר שתרצה לשלוח, חר, בי�ד א� הרן (שמות רבה שם). דבר א� רגיל לשלוח, והוא א�רבה (פרקי כניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד, יש לך שלוחים ה� שאין סופי לה�ף בי יהושע� בן קרחה אומר: כל חרון א� ף. ר� ר א� יח� דרבי אליעזר מ): (יד) ו�ל ר בו רושם ולא מצינו שבא עונש ע� ר בו רושם, וזה לא נאמ� תורה נאמ� שב�הרן הלא א� רושם, בו ר נאמ� בזו ף יוסי: א� בי לו ר� ר אמ� חרון. ידי אותו כהונה הייתי אומר לצאת לוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, וה� אחיך ה�ר ”ומשה איש תה לוי, שנאמ� תה לא יהיה כן אלא הוא יהיה כהן וא� ממך, מע�לוי“ (דברי הימים־א כג, יד; שמות רבה שם יז; ל שבט ה� האלהים בניו יקראו ע�ח זבחים קב.): הנה הוא יצא לקראתך. כשתלך למצרים: וראך ושמ�ומשם לגדולה. תה עולה עליך שא� קפיד שיהא מ� תה סבור כשא� בלבו. לא לב (שמות רבה שם; שבת קלט.): (טז) ודבר ל ה� נתון ע� חשן ה� עדי ה� הרן ל� זכה א�ולכם ולו ולי ”לך כל ל ע� יוכיח� וזה העם. אל בר יד� בשבילך לך. הוא למליץ לפה. לך יהיה הם: ל“ ”ע� לשון שכולם לדבור סמוכים ה� ולהם“ ר: ב (שם ושם) ולש� ד פה: לאלהים. לר� תה כב� (אונקלוס; שמות רבה שם) לפי שא�

ם Yכי ג נ ים א� יש דבר י אדני לא א Dה אל־יהוה ב fי ויאמר מש

ה י כבד־פ3 ך� כ_ eבד ברך אל־ע� ז ד� ם משלשם גם מא% nמתמול גם אד� ם פה ל( cי ש Dיו מ יא ויאמר יהוה אל� נכי: שון א� ד ל� Uוכבי נכ� א( א הל ר qעו או ח� Cפק או ש חר או ם אל שום י־י� מ, או ר Sאש יך� והורית� יך� עם־פ ה fהי Fא נכי וא( ך qל ה Nת יב וע� יהוה: ף חר־א� ח: יד וי, א ביד־תשל( Nח־נ ל� �י ש י אדנ� Dר: יג ויאמר ב ב7 תד�ר ב0 י־ד� עתי כ, לוי יד� ה� יך� ח הרן א� א א� ה ויאמר הל יהוה במשח בלבו: Uמ אך וש� ך� ור( את א לקר� ם הנה־הוא יצ� Yר הוא וג Cב יד� יך� ה עם־פ Wהי Fי א נכ יו וא( oים בפ מת% את־הדבר� יו וש� טו ודברתc אל�

עשון: טז ודבר־הוא לך ר ת� Sת אש Cם א י אתכ Dיהו והורית ועם־פים: אלה, היה־לו ל7 ה ת, Nת ה וא� היה־לך לפ ה הוא י, י� ם וה@ ע� אל־ה�ת: פ את עשה־בו את־ה( ר ת� Sך� אש eח ביד nה תק bז ה ה� Sט מ� יז ואת־ה�

ר א גב! עו יי� ל� ם יי� בב� ר משה קד� אמ! י ו!מוהי ף מדק� לי א! ף מתמ! א א! דמלול אנ�קיר ך ארי י! בד� א עם ע! ללת� ן דמ! ף מעד! א!ר יי� לה אמ! א: יא ו! ן אנ� מיק ליש� ל וע! מל� מ!א וי אלמ� ן ש! א או מ� ש� אנ� א ל! וי פומ� ן ש! מ�א א הל� ויר� א או ע! א או פקח� או חרש�ן אזיל ומימרי יהא עם : יב וכע! א יי� אנ�עו ר בב� אמ! ליל: יג ו! ך די תמ! לפנ� ך וא! פומ�ח: ר למשל� ש! ן דכ� ד מ� ן בי! ח כע! יי� של!א ר הל� אמ! יי� במשה ו! יד ותקיף רוגז�א ד!

א ל� ל� י ארי מ! מ! ה גלי קד� א� חוך לו� הרן א� א!ך מות� ד� פק לק! א הוא נ� ף ה� לל הוא וא! ימ!לל עמה טו ותמ! בלבה: ויחדי ך ויחזנ�ומימרי בפומה א י� מ! פתג� ת י� וי ותש!תכון ליף י� ך ועם פומה וא! יהי עם פומ�ך ל� הוא ליל טז וימ! עבדון: ת! די ת י�ן ך למתרגמ� א ויהי הוא יהי ל� מ� עם ע!דין א ה� ת חטר� ב: יז וי� ת תהי לה לר� וא!א: י� ת! ת א� עביד בה י� ך די ת! ב ביד� תס!

רש“י

פרשת שמות ד / י־יז 28 / ספר שמות


10 Moshe replied to HASHEM, ‘‘Please, my Lord, I am not a man of words, not since yesterday, nor since the day before yesterday, nor since You first spoke to Your servant, for I am heavy of mouth and heavy of speech.’’ 11 Then HASHEM said to him, ‘‘Who makes a mouth for man, or who makes one mute or deaf, or sighted or blind? Is it not I, HASHEM? 12 So now, go! I shall be with your mouth and teach you what you should say.’’ 13 He replied, ‘‘Please, my Lord, send through whomever You will send!’’ 14 The wrath of HASHEM burned against Moshe and He said, ‘‘Is there not Aharon your brother, the Levite? I know that he will surely speak; moreover, behold, he is going out to meet you and when he sees you he will rejoice in his heart. 15 You shall speak to him and put the words in his mouth; and I shall be with your mouth and with his mouth, and teach you both what you are to do. 16 He shall speak for you to the people; and it will be that he will be your mouth and you will be his leader. 17 And this staff you shall take in your hand, with which you shall perform the signs.’’

Moshe’s desperate plea

God’s response

Moshe’s objections are

overridden

121. Tehillim 31:19. 122. For example, what is above the heavens or below the earth (see Chagigah 11b). 123. In olden times, people who were deaf were usually also mute. Thus, a person who did not “have a mouth” was also deaf (see Schottenstein Edition, Yerushalmi Chagigah 11a note 32). 124. Aharon had reason to be jealous, since he was the older brother, and he had been the prophet for the Jews until then (see Schottenstein Edition, note 31).

answer Pharaoh, the deaf advisers could not hear him, and the blind advisers could not see where Moshe went.

Here, Hashem was telling Moshe that just as He can make people mute, deaf, or blind, He can also make Moshe into a “man of words.” Thus, there is no reason for him to refuse the mission (Yerushalmi Berachos 9:1).

� Mute and Deafה שפתי מנ� ל! "תא� שום אלם. ם או מי י� ד� א� ל� ם פה יו מי ש� יאמר ה' אל� ו�ת ה דא! ן כמ� רש� ן. יתח� תק� ן, ישת! רכ� ן, יתפ� רש� קר" (תהילים לא, יט), יתח� ש�

ם פה" (ירושלמי חגיגה ב, א): יו מי ש� יאמר ה' אל� ר "ו! מ! א�A pasuk121 says, May the lying lips be silenced (ה מנ� ל! .(תא�

“Lying lips” refers to people who speak things that should remain hidden.122 These people will be punished “measure for measure” by becoming mute (אלם). Another meaning of the word ה מנ� ל! .is that they should become deaf תא�

We learn this from our pasuk, in which Hashem tells Moshe, “Who makes a mouth for man, or who makes one mute or deaf,… Is it not I, Hashem?” Hashem was saying that whether a person can or cannot speak is totally up to Him; He makes some people “with a mouth,” i.e., with the ability to speak, and others mute or deaf. We see from this that both being mute and being deaf are the opposite of “having a mouth.”123 Thus, when the pasuk says that “lying lips” will be “silenced,” it refers to deafness as well as muteness (Yerushalmi Chagigah 2:1).

ף ה‘ במשה .14 ר א� יח� The wrath of Hashem burned — ו�against Moshe.

� Role Reversalה תור� ף שב! ל חרון א! ה אומר: כ� רח� בי יהושע! בן ק� ף ה' במשה, ר! ר א� יח� ו�ף י אומר: א! בי שמעון בן יוח! ר בו רושם. ר! ר בו רושם וזה לא נאמ! נאמ!

הלא כהן הוא? לוי". ו! חיך� ה! הרן א� ר "הלא א! ר בו רושם, שנאמ! זה נאמ!ה לוי ת� יו הוא כהן וא! כש� ה כהן והוא לוי, ע! ת� רתי: א! מ! ר, אני א� מ! א� כי ק� ה�

(זבחים קב.):Whenever the Torah uses a form of the term “ ף , חרון א!

burning anger,” it means that the anger was not just an emotion, but it had some impact.

In our pasuk, Hashem was angry at Moshe for refusing to accept the mission to speak to Pharaoh. What was the lasting effect of Hashem’s anger?

Our pasuk continues, ‘‘Is there not Aharon your brother, the Levi? I know that he will surely speak (to Pharaoh) …” Why does Hashem refer to Aharon as a Levi, when he was in fact a Kohen?

According to one opinion, had Moshe not angered Hashem, he would have become the Kohen and Aharon the Levi; now that Moshe angered Hashem, Aharon was made the Kohen and Moshe the Levi. This is what Hashem meant in our pasuk, “Is there not Aharon your brother who was supposed to remain the Levi? I know that he will sure-ly speak to Pharaoh; therefore, I will make him the Kohen instead of you.’’

According to the other opinion, this ף א! -is an ex חרון ception to the rule, and had no lasting impact (Zevachim 102a).

ח בלבו מ� אך� וש� And when he sees you he will — ור�rejoice in his heart.

� Truly Happyל ט ע! משפ� ה לחשן ה! כ� ח בלבו" ז� מ! אך� וש� ר "ור� ח בלבו. בשכ! מ� אך� וש� ור�

לבו (שבת קלט.):In our pasuk, Hashem reassures Moshe that Aharon will

not be jealous of Moshe for being chosen as the redeemer;124



rather, when he sees you he will rejoice in his heart. As a reward for this, Aharon merited wearing the Choshen, the special breastplate of the Kohen Gadol. Since Aharon was truly happy for Moshe in his heart, he deserved to wear the Choshen on his heart (Shabbos 139a).

לום .18 .Go to peace — לך לש�

� The Proper Blessingלום, א לך לש� לום, אל� ר לו לך בש� ל יאמ! ר מחברו א! נפט� לום. ה! לך לש�(ברכות סד., והצליח! ה ל� לום", ע� לש� "לך למשה לו ר מ! יתרו שא� שהרי

מועד קטן כט.):When a person’s friend is leaving on a trip, he should not

tell him, “Go with peace,” but, “Go to peace.”125

Our pasuk says that when Moshe left to go to Mitzrayim, Yisro told him, “Go to peace.” Moshe then went to Mitz-rayim, and was successful in taking the Jews out of Mitz-rayim. This shows that Yisro’s blessing was a proper one, since Moshe went and succeeded (Berachos 64a; Moed Katan 29a).

ים .19 .Go, return to Egypt — לך שב מצר�

� Why Did Moshe Delay Circumcising His Son?מדו לו בינו לא ע� ה משה ר! ש� ל זכיות שע� ה שכ� ה מיל� ים. גדול� לך שב מצר�של מן בינו נתר! לום שמשה ר! ס וש� בי: ח! ר ר! מ! ה. . . א� מיל� של מן ה! כשנתר!ה מול ואשהא שלש� ה היא . . . א� נ� כ� מול ואצא ס! ר: א� מ! ך א� א כ� ה, אל� מיל� ה!

ים" (נדרים לא:, ירושלמי נדרים ג, ט): ר לי "לך שב מצר� מ! מים, הקב"ה א� י�Moshe had a son right before he left for Mitzrayim, but he

did not circumcise him on the eighth day. Hashem there-fore sent an angel who tried to kill Moshe.126

Moshe was certainly not careless about the mitzvah of circumcision. Rather, he knew that it is dangerous for a child to travel within three days of his circumcision. On the other hand, in our pasuk Hashem told Moshe, Go, return to Egypt, which implies that he must go there right away. Therefore, he had no choice but to leave without circumcising his son.

He was punished only later, when he got closer to Mitz-rayim and stopped at an inn. At that point it was no longer dangerous to do the circumcision, but rather than imme-diately circumcise his son, he first dealt with arranging his lodging. That is why — and when — Hashem sent an angel to punish him127 (Nedarim 31b; Yerushalmi Nedarim 3:9).

שים אנ� ל ה� For all the people [who seek your — כי מתו כ�life] have died.

� Like Deathשים" אנ� ה� ל כ� מתו "כי ר שנאמ! ה, כמית� עניות ו! שים. אנ� ה� ל כ� מתו כי

(נדרים ז:):בי ר! משום ן נ� יוח� בי ר! ר מ! א א� וה� ייתי, מי מ� נהו שים. ה! אנ� ל ה� מתו כ� כי ן ת� ד� א אל� ן אינ� בים” ו„נצ� „נצים” ר שנאמ! קום מ� ל כ� י יוח! בן שמעון חשובים ה ע� רב� א! מנכסיהן. . . רדו שי� קיש, ל� ריש ר מ! א� א אל� ם, אביר� ו!ני, דכתיב "כי נים. ע� ע, ומי שאין לו ב� א, ומצור� ני, סומ� כמתים, אלו הן: ע�

שים" (נדרים סד:; עבודה זרה ה.; ירושלמי נדרים ט, ב): אנ� ל ה� מתו כ�In our pasuk, Hashem tells Moshe that the people who

wanted to kill him are dead. He is referring to the people who reported to Pharaoh that Moshe had killed an Egyp-tian and therefore deserved to die.

Who exactly were those people?The rule is that whenever the Torah says the word נצים,

quarreling, it refers to Dasan and Aviram.128 The Torah told

125. “Peace” refers to spiritual completion. “Go to peace” means that the person should continue to grow and come closer to spiritual perfection. However, “Go with peace” (לום ”means that the person has already achieved his spiritual level, and is going “with” the “peace (בש�he already has. This happens only after a person dies, because as long as he is alive he can still improve himself. Therefore, saying “Go with peace” is like saying that the person should die (see Schottenstein Edition, note 20). 126. See below, pasuk 24. 127. See below, pasuk 24. 128. See Schottenstein Edition, note 13. See also above, 2:13.

ע לו [שלא יזוז ממדין ישב אל יתר חתנו. ליטול רשות, שהרי נשב� (יח) ו�כי אם ברשותו] (שמות רבה ד, א). ושבעה שמות היו לו: רעואל, יתר, יתרו, האנשים. כי מתו כל (יט) יח, א): (מכילתא פוטיאל חבר, קיני, חובב, כמת חשוב והעני מנכסיהם, שירדו אלא היו, יים אבירם. ח� ו� דתן הם, מי

חמור מיוחד. הוא ה� חמר. חמור ה� ל ה� (שמות רבה ה, ד; נדרים סד:): (כ) ע�ר משיח� להגלות עליו, שנאמ� ת יצחק, והוא שעתיד מלך ה� עקיד� ברהם ל� ש א� שחב�רצה א� ישב ו� לא): אליעזר דרבי פרקי ט; ט, (זכריה חמור“ ל ורכב ע� ”עני מקרא: טה. אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים ב� ח משה את מ� יק� מצרים, ו�

ה־ לכ� תנו ויאמר לו א7 תר ח fב | אל־י ש� cה וי ששי יח וילך מש

ם cעוד ה� ה bוארא ים אשר־במצר� י nח אל־א� ה שוב� וא� א נ�יהוה יט ויאמר לום: לש� ך ל0 ה bלמש יתרו ויאמר ים oחיים ש אנ� cל־ה כ� תו כי־מ ים מצר� ב ש� ך Cל ן במדי� אל־משה ואת־ את־אשתו ה מש ח כ ויק� ך: Fפש את־נ� ים מבקש� ה�ח Uויק ים מצר� ה רצ� nא ב ש� Nוי חמר ל־ה� ע� וירכבם יו נ� ב�ים בידו: כא ויאמר יהוה אל־משה אלה� ה ה( ט0 ה את־מ� מש3

חמוהי יתר ת לו� ב ות� משה ל אז! יח ו!

י די ח! ת א! ן ואיתוב לו� ר לה אזיל כע! אמ! ו!מין י� ן (אינון) ק! ד כע! ע! ואחזי ה! ים במצר!ר אמ! ם: יט ו! ר יתרו למשה אזיל לשל� אמ! ו!ים ארי ן אזיל תוב למצר� יי� למשה במדי�ך: כ ונסיב א דבעו למקטל� י� ל גבר! מיתו כ�רכבנון וא! בנוהי ת וי� אתתה ת י� משה ונסיב ים דמצר� א רע� ב לא! א ות� ר� ל חמ� ע!נסין בה דאתעבידו א חוטר� ת י� משה למשה יי� ר אמ! כא ו! בידה: יי� ם קד� מן

רש“י

פרשת שמות ד / יח־כא 30 / ספר שמות


18 So Moshe went and returned to Yesser, his father-in-law, and said to him, ‘‘Let me now go back to my brethren who are in Egypt, and see if they are still alive.’’ And Yisro said to Moshe, ‘‘Go to peace.’’ 19 HASHEM said to Moshe in Midian, ‘‘Go, return to Egypt, for all the people who seek your life have died.’’ 20 So Moshe took his wife and sons, mounted them on the donkey, and returned to the land of Egypt; and Moshe took the staff of God in his hand. 21 HASHEM said to Moshe,

Moshe embarks for Egypt

129. Above, 2:13. 130. See Bamidbar 16:1. 131. See Schottenstein Edition, Nedarim 64b note 22. 132. R’ Eliezer holds that these people did not just become poor (see previous discussion) but actually died, and it is unusual for a person’s enemies to die suddenly in his lifetime (see Schottenstein Edition, notes 11 and 15). 133. See previous discussion. 134. See previous discussion. 135. See Schottenstein Edition, note 1.

us earlier129 that Moshe saw two Hebrew men נצים, quarrel-ing. Moshe rebuked them, and in revenge, they reported to Pharaoh that Moshe killed the Egyptian. Since the Torah uses the word נצים to describe these people, we know that they were Dasan and Aviram.

But since we find that Dasan and Aviram later joined in Korach’s rebellion in the Wilderness,130 they were certainly alive when Hashem told Moshe to go to Mitzrayim to speak to Pharaoh! What then did Hashem mean when He said that they had died?

We learn from here that someone who is poor is con-sidered to be “dead,” in a sense. When Hashem said that Dasan and Aviram died, He meant that they had become poor and it was as if they were dead. Hashem was telling Moshe that he was no longer in danger, because now that Dasan and Aviram are poor, Pharaoh would no longer lis-ten to them (Nedarim 7b, 64b; Avodah Zarah 5a; Yerushalmi Nedarim 9:2).131

� A Good “Opening”When a person makes a neder (vow), there is a process

through which he can have his neder canceled. This in-volves finding an “opening,” a reason the person would not have made the neder if he had been aware of it.אי מ! ד. . . בנול� פותחין אליעזר: בי ר! ר מ! א� ועוד שים. אנ� ה� ל כ� מתו כי שים, אנ� ל ה� א כי מתו כ� ר קר� מ! א: דא� ב חסד� ר ר! מ! בי אליעזר? א� א דר! עמ� ט!ד (נדרים סד:; ירושלמי נדרים אן שפותחין בנול� ד הוא? מכ� ה דנול� א מית� וה�

ט, ב):R’ Eliezer holds that even a “new development” (called

“nolad”) can be used to cancel a neder. A “new develop-ment” is an unusual event that happens after the neder was made.

R’ Eliezer learns this law from our pasuk. When Moshe married Tzipporah, he promised his father-in-law Yisro that he would not leave Midian without his permission. Moshe made this promise because he thought that he would never be able go back to Mitzrayim, since his life was in danger there.

Now, Hashem told Moshe that the people who were try-ing to kill him had died. He was using this as the basis for telling Moshe to annul his promise, because had Moshe known that his life would no longer be in danger he would

have never made the promise. But the fact that Moshe’s enemies died was a “new development,” since it hap-pened after Moshe made his promise and was an unusual event.132 So we see that it is possible to cancel a neder based on such an event.

The Sages who disagree with R’ Eliezer say that the people had not actually died, but they had become poor and less influential.133 Since this is not considered an “un-usual event,” we have no proof that a “new development” can be used to cancel a neder (Nedarim 64b; Yerushalmi Nedarim 9:2).

� In Yisro’s Presenceא: ני� שים. ת! אנ� ל ה� ים כי מתו כ� ן לך שב מצר� יאמר ה' אל משה במדי� ו�ר מ! ני מילי? א� א ה� יו. מנ� נ� א בפ� תירין לו אל� ה מחבירו, אין מ! א� ר הנ� מוד� ה!ל ים כי מתו כ� ן לך שב מצר� יאמר ה' אל משה במדי� ן: דכתיב "ו! חמ� ב נ! ר!

ן (נדרים סה.): תר נדרך� במדי� רת� לך וה! ד! ן נ� ר לו: במדי� מ! שים", א� אנ� ה�If someone makes a neder to benefit another person, he

may have it canceled only in the other person’s presence.The source for this law is our pasuk. Hashem told Moshe,

Go, return to Egypt, for all the people who seek your life have died. We have learned134 that Hashem was provid-ing the basis for annulling Moshe’s promise not to leave without Yisro’s permission. The word “Go” is extra, since Hashem could have simply said, Return to Egypt, for all the people, etc. Hashem was saying, Go to Midian and annul your promise in front of Yisro, and then you may return to Egypt. Since Moshe’s promise was for Yisro’s benefit, he was required to annul it in Yisro’s presence (Nedarim 65a).135

חמר .20 ל ה� רכבם ע� י� יו ו� נ� ח משה את אשתו ואת ב� יק� So — ו�Moshe took his wife and sons, [and] mounted

them on the donkey.

� Clarify the Meaningמלך שכינס י ה! למ! עשה בת! רכבם. מ! י� יו ו� נ� ח משה את אשתו ואת ב� יק� ו�ן ת! נ� בכם. ר! משה ת תור! לי כתבו הם: ל� ר מ! וא� זקנים. . . ים ושנ! שבעים ת. ח! ת א! ע! ן לד! ה, והסכימו כול� ד עצ� ד ואח� ל אח� רוך הוא בלב כ� דוש ב� ק� ה!ם ד� א� בני נושא ל ע! רכבם י! ו! יו נ� ב� ואת אשתו את משה ח יק! ו! תבו. . . וכ�

(מגילה ט., ירושלמי מגילה א, ט):King Ptolemy once gathered seventy-two of the Sages,

and placed each one in a separate house. He then visited



each of them individually, and told them, “Write a Greek translation of the Torah.”

If they would have translated certain pesukim literally, Ptolemy might have been angered, mocked the Torah, or distorted the Torah’s meaning. Therefore, Hashem inspired each of the Sages to identically translate those pesukim in a way that would avoid this.

One of phrases they reworded was our pasuk. Instead of translating it as, So Moshe took his wife and sons, mounted them on the donkey, the Sages wrote, So Moshe took his wife and sons, mounted them on a “carrier of men.” They were concerned that Ptolemy would mock Moshe for using a lowly donkey to transport his family, and not a camel or a horse. They therefore used the general term “carrier of men,” which can also refer to a horse or a camel (Megillah 9a; Yerushalmi Megillah 1:9).136

� Using Appropriate LanguageA zav is a man who experienced an emission similar (but

not identical) to a seminal discharge. A zavah is a woman who experienced uterine bleeding not at her normal time. If either a zav or a zavah sits or leans on an object, that object becomes tamei (impure).

ם ד� פר א� ם יס! חמר. לעול� ל ה� רכבם ע� י� יו ו� נ� ח משה את אשתו ואת ב� יק� ו�ה לא ב. . . ובאש� או מוש� ה קר� ב ובאש� או מרכ� ב קר� ה, שהרי בז� שון נקי� בל�ל רכבם ע! י! יו ו! נ� ח משה את אשתו ואת ב� יק! כתיב "ו! ב?. . . וה� ה מרכ� כתיב ב�

א הוא (פסחים ג.): יו אורח� נ� ם משום ב� ת� חמר"? ה� ה!A person should always use refined language. We see

this from the pesukim that discuss the laws of a zav and zavah. Both a zav and a zavah make anything they sit on tamei (ritually impure). However, in the case of a zav the Torah refers to the object he sits on as “riding equipment” (merkav),137 while with regard to a zavah the Torah calls it a “seat” (moshav).138 Since it would be indelicate for a woman to straddle an animal she is riding, a modest woman should sit side-saddle rather than sit with one leg on either side of an animal; the Torah therefore chooses not to refer to a woman “riding.”

But in our pasuk, we see that the Torah does speak about a woman riding — So Moshe took his wife and sons, [and] mounted them on the donkey!?

Since our pasuk speaks of both Moshe’s wife and his sons, the expression “mounted them on the donkey,” refers only to Moshe’s sons. His wife, however, sat side-saddle (Pesachim 3a).

אל .22 .My firstborn son is Israel — בני בכרי ישר�

� The Convert Who Wanted to Become the Kohen Gadol

צמו, אלך כרי בע! ר אותו נ� מ! ד. . . א� כרי אח� עשה בנ� אל. מ! בני בכרי ישר�ר לו, כלום מ! א לפני הלל. . . א� דול. . . ב� ייר, בשביל שישימוני כהן ג� ואתג!לכות. כסיסי מ! לכות, לך למוד ט! כסיסי מ! א מי שיודע! ט! עמידין מלך אל� מ!ליה: ר מ! א� נא) א, (במדבר ת" יומ� רב ק� ה! ר ז� "וה! שהגיע! ן כיו� א, ר� וק� ך ל! ה�א אותו ש� אל. נ� וד מלך ישר� ל ד� ר לו: אפילו ע! מ! ר? א� ל מי נאמ! א זה ע! מקר�ה הב� קום, ומתוך א! מ� נים ל! אל שנקראו ב� ה ישר� צמו, ומ! חומר בע! ל ו� גר ק!

136. See Schottenstein Edition, note 26. 137. Vayikra 15:9. 138. See ibid. 15:23.

שתהא תלך, כן מנת ל שע� ע ד� וגו‘. ימה מצר� לשוב בלכתך (כא) אשר ממנו: תירא ולא רעה פ� לפני י מופת� כל עשות ל� בשליחותי גבור רעה עלה, שהרי לא לפני פ� ל שלש אותות האמורות למ� מתי בידך. לא ע� ש�אמינו לו, ולא מצינו שעשאם לפניו (שמות עשותם אלא לפני ישראל שי� צוה ל�בר יד� ”כי כמו ים, במצר� בידך לשום עתיד שאני מופתים אלא ו). שם רבה מתי“, שכן ל אשר כתיב ”אשר ש� ה ע� ל תתמ� רעה וגו‘ ” (להלן ז, ט). וא� אליכם פ�רעה. פ� אל רת ואמ� (כב) בידך: מתים ש� כבר עמו בר כשתד� שמעו, מ�גדולה, לשון בכרי. בני כן: לו אמור לשלוח� וימאן חזק שלבו ע כשתשמ�ם ף אני בכור אתנהו“ (תהלים פט, כח). זהו פשוטו. ומדרשו, כאן חת� כמו ”א�ח י�עקב מעשו (בראשית רבה סג, בכורה שלק� ת ה� ל מכיר� קדוש ברוך הוא ע� ה�ח את ל� ר אליך. בשליחותו של מקום: ש� יד; שמות רבה ה, ז): (כג) ואמ�תחלה התרהו ובה חרונה, כה א� היא מ� וגו‘. אנכי הרג הנה וגו‘: בני

ר באיוב (לו, כב) ”הן אל י�שגיב בכחו“, לפיכך מפני שהיא קשה. וזה הוא שנאמ�דבריו, את עלים מ� מחבירו להנקם קש מב� ה� ודם בשר מורה“. כמהו ”מי להמלט יכולת ואין בכחו י�שגיב הוא ברוך קדוש ה� אבל צלה. ה� קש יב� שלא תרה בו לשוב (שמות רבה ט, מידו כי אם בשובו אליו, לפיכך הוא מורהו ומ�לאך למשה], מ� קש המיתו. [ה� יב� מלון. משה: ו� דרך ב� יהי ב� ט): (כד) ו�ר ניא: אמ� ש עונש מיתה. ת� של נענ� ל שנתר� לפי שלא מל את אליעזר בנו, וע�היא כנה דרך, ס� ואצא ל� ר: אמול אלא אמ� של, נתר� ושלום לא ס יוסי: ח� בי ר�ני צו� ברוך הוא קדוש ימים, ה� שלשה ואשהה אמול ימים. שלשה ד תינוק ע� ל�והיה תחלה, מלון ב� סק שנתע� לפי מיתה, ש נענ� ה מ� ומפני מצרים. שוב לך גליו מר� ובולעו וחוזר יריכיו, ד וע� מראשו ובולעו נחש כמין עשה נ� לאך מ� ה�מילה הוא (שמות רבה ה, ח; נדרים ד אותו מקום, הבינה צפורה שבשביל ה� וע�

לא.–לב.):

אשר־ מפתים ל־ה� כ� ה רא ה ימ� מצר� שוב ל� בלכתך�ק את־לבו ז� אני אח� י פרעה ו� ם לפנ� Nעשית ך� ו� מתי ביד nשר nמ א� כה אל־פרעה Nמרת כב וא( ם: ע( את־ה� ח Rל יש� א ולאת־בני ח Yל יך� ש� אל ר nאמ כג ו( ל: א7 ישר� י בכר� י בנ/ יהוה ך: Fג את־בנך בכר י הר Dנכ לחו הנה א( ן לש� Cא תמ� ני ו� בד ע� nויהמיתו: ש Cויבק יהוה הו ויפגש� לון מ� ב� רך bבד י ויה/ כד

א י� מופת! ל כ� חזי ים למצר! ב למת! ך כ� במה�א אנ� רעה ו! ם פ! עבדנון קד� ך ות! ויתי ביד� די ש!ר א: כב ותימ! מ� ת ע! ח י� ל! א יש! ת לבה ול� תקיף י� א!אל: ר יי� ברי בוכרי ישר� ן אמ! רעה כדנ! ת פ! לו�י מ! ח קד� ויפל! ברי ת ח י� ל! ך ש! רית ל� אמ� כג ו!

ת טיל י� א ק� א אנ� חותה ה� ל� ת לש! רב א! ומס�א ת� א בבית מב� רח� ה בא� הו� ך: כד ו! ך בוכר� בר�למקטלה: א ובע� יי� ד! א לאכ� מ! בה ע ער! ו!

רש“י

פרשת שמות ד / כב־כד 32 / ספר שמות


‘‘When you go to return to Egypt, see all the wonders that I have put in your hand and perform them before Pharaoh; but I shall strengthen his heart and he will not send out the people. 22 You shall say to Pharaoh, ‘So said HASHEM, My firstborn son is Israel. 23 So I say to you, Send out My son that he may serve Me — but you have refused to send him out; behold, I shall kill your firstborn son.’ ’’ 24 It was on the way, in the lodging, that HASHEM encountered him and sought to kill him.

139. Bamidbar 1:51. 140. See Devarim 14:1. 141. Below, 7:24. 142. Although the Jews had not yet accepted the Torah, Hashem knew that they would do so, and therefore called them His “firstborn son” already at this point (Schottenstein Edition, note 21).143. See Schottenstein Edition, note 27. 144. See Schottenstein Edition, note 9. 145. See above, 4:19, “Why Did Moshe Delay Circumcising His Son?”

ת", רב יומ� ק� ר ה! ז� אל", כתיב עליהם "וה! הם "בני בכרי ישר� א ל� ר� ם ק� ב� שאה�ה (שבת לא.): מ� ה וכ! מ� ת כ! ח! ל א! גר. . . ע!

Once, a certain non-Jew came to Hillel to be converted to Judaism. He wanted to become Jewish in the hope that he would be appointed as the Kohen Gadol. Hillel told him, “Just as a person is not appointed king until he learns how to act like a king, you cannot be a Kohen Gadol until you learn the rules of the Kehunah.”

So the non-Jew went and studied the laws of the Kehu-nah. When he reached the pasuk,139 the stranger (a non-Kohen) that approaches (to serve in the Beis HaMikdash) shall die, he went back to Hillel and asked, “To whom does this pasuk refer?” Hillel answered, “It refers even to King David. Although he was a king, he was not permitted to serve in the Beis HaMikdash since he was not a Kohen.”

When the non-Jew heard this, he realized: If people who are born as Jews cannot be Kohanim even though they are called the “sons of Hashem,”140 and are even called Hashem’s “firstborn son,” then, I, who am a convert, can certainly not serve as a Kohen! (Shabbos 31a).

� Yitzchak’s Defenseיו: רבונו של נ� ר לפ� מ! טאו לי. א� ניך� ח� ק: ב� ר לו ליצח� מ! אל. א� בני בכרי ישר�הם את� ל� ר� ע, ק� עשה לנשמ� ניך� נ! ה שהקדימו לפ� ע� ? בש� ניך� י ולא ב� נ! ם, ב� עול�

? (שבת פט:): ניך� י ולא ב� נ! יו ב� כש� "בני בכרי", ע!In the future, Hashem will go to the Patriarchs, and say,

“Your children have sinned against Me.” Avraham and Yaa-kov will not defend the Jews, but will say that they deserve to be punished for their sins. Yitzchak, however, will argue in favor of the Jews. He will say, “Are the Jews my children and not Yours?! Why, when You offered them the Torah and they said naaseh (we will do) before nishma (we will hear),141 You said about them (as related in our pasuk), ‘My firstborn son is Israel.’ 142 And now You are telling me they are not Your children?!” (Shabbos 89b).143

� Disqualified From Testifyingבים לפני הקב"ה: רבונו של עובדי כוכ� ך אומרים ה� אל. כ� בני בכרי ישר�הם הם הקב"ה: אני מעיד ב� ר ל� מ! ? א� ן קיימוה� אל שקיבלוה� היכ� ם, ישר� עול�ב ם כלום יש א� יו: רבונו של עול� נ� ה. אומרים לפ� ה כול� תור� שקיימו את ה!

אל" (עבודה זרה ג.): ל בנו, דכתיב "בני בכרי ישר� שמעיד ע!In the times of Mashiach, Hashem will judge the nations

of the world. The nations will try to defend themselves for

not having accepted the Torah, but Hashem will show that their claims are false.

They will then say to Hashem, “What about the Jews who did accept the Torah; did they truly observe it? What evidence can You provide that they kept the Torah and deserve a reward?”

Hashem will answer, “I personally testify that they kept the entire Torah.”

The nations will respond, “But a father may not give tes-timony about his son. And You are considered the father of the Jewish people, as our pasuk says, My firstborn son is Israel!” 144 (Avodah Zarah 3a).

לון .24 מ� דרך ב� יהי ב� ,It was on the way — ו�in the lodging.

� Punished for the Delayלא בינו ר! משה ה ש� שע� זכיות ל שכ� ה מיל� ה גדול� לון. מ� ב� דרך ב� יהי ו�המיתו". קש יב! ו! ה' יפגשהו "ו! ר שנאמ! ה, מיל� ה! מן של כשנתר! לו מדו ע�ש ה נענ! ה. . . מפני מ� מיל� של מן ה! בינו נתר! לום שמשה ר! ס וש� בי: ח! ר ר! מ! א�לון" (נדרים מ� דרך ב! יהי ב! ר "ו! ה, שנאמ! לון תחל� מ� סק ב! משה? מפני שנתע!

לא:, ירושלמי נדרים ג, ט):Shortly before Moshe left Midian, his wife gave birth to a

son. Moshe did not circumcise him on the eighth day, and therefore Hashem sent an angel who tried to kill Moshe. This shows the importance of the mitzvah of circumci-sion, as Moshe was punished for not doing this mitzvah in a timely fashion, even though he had many other merits.

Of course, Moshe was certainly not careless about his obligation to circumcise his son. Rather, since Hashem commanded him to leave Midian right away, he was un-able to perform the circumcision because it would be dangerous for the baby to travel right after being circum-cised.145

Indeed, he was not punished for that. It was only now, on the way, “in the lodging,” that the angel came to kill Moshe. They were now close to Mitzrayim, and it was no longer dangerous to circumcise because the rest of the trip was short.

However, Moshe did not circumcise his son immediately, but first took care of his lodging. Our pasuk highlights “in the lodging” to teach that this is why he was being pun-ished (Nedarim 31b; Yerushalmi Nedarim 3:9).



ה .25 ת בנ� רל� תכרת את ע� ה צר ו� ח צפר� תק� So Tzipporah — ו�took a sharp stone and cut off the foreskin of her son.

� Identifying the Problemבינו של משה ר! ה שנתר! ע� ה. בש� ת בנ� רל� תכרת את ע� ה צר ו� ח צפר� תק� ו�ד יו, מי� גל� א ר! ולא שיירו ממנו אל� עוהו ה ובל� וחימ� ף או א! ה, ב� מיל� מן ה!ירף ממנו" (נדרים לב.): ד "ו! ה", מי� ת בנ� רל! תכרת את ע� ה צר ו! ח צפר� תק! "ו!

When Moshe failed to circumcise his son at the proper time,146 two angels — one called “Af” (Anger) and one called “Cheimah” (Wrath) — came to punish him. The an-gels swallowed most of Moshe’s body, except for the place of circumcision.147 When Tzipporah saw this, she realized that Moshe was being punished for not circumcising their son. She therefore took a sharp stone and cut off the fore-skin of her son. Once this happened, the angels released Moshe, as the pasuk says below148 — So he (the angel) released him (Nedarim 32a).

� Who Did It?כתיב וה� [תימול]? לא ה אש� ר מ! דא� אן למ! א איכ� ומי צר. ה צפר� ח תק� ו�ביה קרי תכרת"? "ו! כתיב וה� ח". ק! ת! "ו! ביה קרי צר"? ה צפר� ח תק! "ו!איהי א תי� א! א, אימ� עית ואיב� ד. ב! וע� א חרינ� א! לאיניש ה מר� דא� כרת, ת! ו!

ה (עבודה זרה כז.): גמר� א משה וא! ת� ה, וא� תחל� וא!There is a disagreement whether a woman may circum-

cise. One opinion holds that since a woman herself is not circumcised, she may not circumcise others.

Our pasuk tells us that Tzipporah took a sharp stone and cut off the foreskin of her son. So it seems that a woman may perform circumcision!

One explanation is that Tzipporah asked a man to per-form the circumcision on her behalf. Our pasuk writes, ה צר ח צפר� תק! and Tzipporah took a sharp stone; we should ,ו!understand it as if it read, ה צר ח צפר� ק! ת� and she caused ,ו![someone else] to take a sharp stone. Similarly, when the pasuk says, ה ת בנ� רל! תכרת את ע� and she cut off the foreskin ,ו!of her son, we understand it as if it read, ת רל! את ע� כרת ת! ו!ה and she caused [someone else] to cut off the foreskin ,בנ�of her son.

Another explanation of what occurred is that Tzipporah began the circumcision, but Moshe finished it. Since the circumcision was finished by a man, it was valid (Avodah Zarah 27a).

יו גל� ע לר� ג� ת� .And touched it to his feet — ו�

� Whose Feet?יו של משה, גל� ר: לר! מ! ד א� נין, ח! ב� ה ור! בי נחמי� ה ור! בי יוד� יו, ר! גל� ע לר� ג� ת� ו�ר ן דמ! יו של תינוק. מ! גל� ר: לר! מ! ה א� רנ� ך. וח! לא� יו של מ! גל� ר: לר! מ! ה א� רנ� וח!ד ך עב! ך, היל� לא� יו של מ! גל� ר לר! ן דמ! ך. מ! ך גזי חוב� יו של משה, היל� גל� לר!תינוק (ירושלמי נדרים ה בגוף ה! גע� יו של תינוק, נ� גל� ר לר! ן דמ! ך. מ! ת� שליח�

ג, ט):Our pasuk tells us that Tzipporah circumcised her son

with a sharp stone, and touched [the foreskin] to “his” feet. However, the pasuk does not say whose feet she touched it to.

One opinion says that she touched the foreskin to the feet of Moshe, who was being attacked by angels for not circumcising his son.149 Tzipporah put the foreskin at his

146. See previous discussion. 147. The angels first swallowed the upper part of Moshe’s body until the place of circumcision and spat him out. Then they swallowed the lower part of his body and spat it out (see Schottenstein Edition, note 5). 148. Pasuk 26. 149. See above, “Identifying the Problem.”

ג, נדרים (ירושלמי משה של גליו ר� לפני תו השליכ� גליו. לר� ע ג� ת� ו� (כה) גורם היית תה א� לי. תה א� דמים ן חת� כי בנה: ל ע� תאמר. ו� ט): לאך מ� ה� ירף. ו� (כו) לי: תה א� אישי הורג עליך. נרצח שלי החתן להיות אמרה להורגו: בא מילה ה� ל שע� הבינה אז. שם): רבה (שמות ממנו

מולת. ל� מילה: ה� ר דב� ל ע� נרצח היה חתני מולת. ל� דמים ן חת�כמו ל“, ”ע� בלשון משת מש� מ“ד ל� וה� הוא, דבר שם מולות. ה� ר דב� ל ע�ם ד� ל ע� ”דמים“ תרגם ואנקלוס ג). יד, (להלן ישראל“ לבני רעה פ� ר ”ואמ�

מילה: ה�

יו גל� ע לר� Rתג ה ו� ת בנ� nתכרת את־ערל ה צר ו� ח צפר� תק� כה ו�

ן Uה חת מר� cז א נו א eרף ממ י: כו וי� ה ל, Nת ים א� kמ ן־ד� י חת� תאמר כ_ ו�ת: פ מול ים ל� מ� ד�

ה וילך ר� מדב� ה ה� bאת מש Uך לקר xהרן ל כז ויאמר יהוה אל־א�

הרן nלא משה ד Zכח ויג וישק־לו: ים אלה� ה( ר Uבה הו xויפגשר Sאש אתת ל־ה( כ� ת וא0 חו של� ר fאש יהוה י ל־דבר0 כ� ת xאי בנ0 י Cל־זקנ את־כ� ספו א� nוי הרן וא� ה bמש לך כט וי0 הו: צו(ר יהוה Sים אשר־דב ל־הדבר ת כ� א הרן ר א� ב� ל ויד� ל: א7 ישר�ם וישמעו ע� ן ה� Cאמ ם: לא וי� ע( י ה� אתת לעינ0 ש ה( ע� Uה וי eאל־מש

ת י� ת ר! וגז� א ר� טנ� ה צפור� ת כה ונסיב!

אמרת מוהי ו! קד� ת ל� ה וקריב! ת בר! רל! ע�אתיהב דין ה� א דמהלת� א בדמ� ארי אמרת בכן מנה ח כו ונ� א: נ� ל� א תנ� ח!ב י! אתח! דין ה� א דמהלת� א דמ� אלולי אזיל הרן יי� לא! ר אמ! כז ו! א קטול: תנ� ח!רעה ל וע! אז! א ו! דבר� מות משה למ! ד� לק!יי� ד! א ר� יק� עלוהי דאתגלי א בטור�ל ת כ� הרן י� וי משה לא! ק לה: כח וח! ונש!א די י� ת! ל א� ת כ� לחה וי� יי� די ש! א ד! י� מ! פתג�ת שו י� הרן וכנ� ל משה וא! אז! קדה: כט ו! פ!ת הרן י� ליל א! אל: ל ומ! בי בני ישר� ל ס� כ�ד עב! ליל יי� עם משה ו! א די מ! י� מ! ל פתג� כ�עו א ושמ� מ� א: לא והימן ע! מ� א לעיני ע! י� ת! א�

רש“י

פרשת שמות ד / כה־לא 34 / ספר שמות


25 So Tzipporah took a sharp stone and cut off the foreskin of her son and touched it to his feet; and she said, ‘‘You caused my bridegroom’s bloodshed!’’ 26 So he released him; then she said, ‘‘A bridegroom’s bloodshed was because of circum-cision.’’ 27 HASHEM said to Aharon, ‘‘Go to meet Moshe, to the Wilderness.’’ So he went and encountered him at the mountain of God, and he kissed him. 28 Moshe related to Aharon all the words of HASHEM, that He had dispatched him, and all the signs that He had commanded him. 29 Moshe and Aharon went and gathered all the elders of the Children of Israel. 30 Aharon spoke all the words that HASHEM had spoken to Moshe; and he performed the signs in the sight of the people. 31 And the people believed, and they heard

Tzipporah circumcises

her son

150. See II Shmuel 19:25. 151. See Schottenstein Hebrew Edition, Nedarim 32a note 2. 152. Ibid. note 3. 153. Above, pasuk 1.154. Above, pasuk 6. 155. A skin affliction described in Vayikra Ch. 13. 156. See Schottenstein Edition, note 13.

feet as if to say, “You can now go free, because your sin of not circumcising your son has been removed.”

A second opinion says that she touched it to the feet of the angel as if to say, “Go away! Your job was to punish Moshe for not circumcising his son. Now that the child is circumcised, you have finished your mission.”

A third opinion says that the item Tzipporah “touched to his feet” was not the foreskin but the sharp stone she used for the circumcision. “His feet” refers to the child’s feet: the place of circumcision, which is at the top of the legs.150 The pasuk means that as Tzipporah was hurrying to circumcise her son, she mistakenly cut his body also (Yerushalmi Nedarim 3:9).

ה לי ת� מים א� ן ד� You caused my bridegroom’s — כי חת�bloodshed!

� Who Is the “Bridegroom”?בינו מליאל אומר: לא למשה ר! ן שמעון בן ג! ב� ה לי. ר! ת� מים א� ן ד� כי חת�ה לי". ת� מים א! ן ד� ר "כי חת! א לאותו תינוק, שנאמ! הרוג אל� ן ל! ט� בקש ש�תינוק (נדרים לב.; ירושלמי נדרים ן? הוי אומר: זה ה! ת� רוי ח� צא וראה מי ק�

ג, ט):Rabban Shimon ben Gamliel holds that the angel was

not trying to kill Moshe, but was “trying to kill” the uncir-cumcised child, threatening the baby so that Moshe would realize that he should circumcise him.151

He learns this from our pasuk. After Tzipporah circum-cised the child, she said, ה לי ת� מים א! ן ד� which literally ,כי חת!means, for you are a bridegroom of blood to me.

She could not have been calling Moshe a “bridegroom of blood” because she was already married to Moshe, so he was not her bridegroom.152 Rather, she was referring to the child, who was a “bridegroom” in the sense that he had now achieved his first mitzvah: circumcision. Since she called him a “bridegroom of blood,” we see that the child was the one in danger (Nedarim 32a; Yerushalmi Nedarim 3:9).

מולת .26 מים ל� ן ד� ה חת� מר� ז א� -Then she said, ‘‘A bride — א�groom’s bloodshed was because of circumcision.’’

� Two Circumcisionsת ח! ה וא! ת למיל� ח! ן לשתי מילות, א! מולת, מיכ� מים ל� ן ד� ה חת� מר� ז א� א�ת לציצים (ירושלמי שבת יט, ב; ירושלמי נדרים ח! ה וא! ת למיל� ח! ה. א! לפריע�

ג, ט; ירושלמי יבמות ח, א):In our pasuk, Tzipporah says about Moshe, מים ד� ן חת!

מולת -a bridegroom’s bloodshed was because of circumci ,ל!sion, meaning, that Moshe was threatened with his blood being shed because he did not circumcise his son.

The word מולת literally means, circumcisions, in the ל!plural. We learn from here that two acts are included in circumcision: milah, cutting off the foreskin, and peri’ah, removing the membrane beneath the foreskin. There are sometimes two other acts as well: removing the foreskin and then removing the strips that remain (Yerushalmi Shab-bos 19:2; Yerushalmi Nedarim 9:3; Yerushalmi Yevamos 8:1).

ם .31 ע� אמן ה� י� .And the people believed — ו�

� Punishment for Suspecting Wrongfullyחושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב (לעיל ד, א) "והן לא ם. ה! ע� אמן ה� י� ו�ר לו: הן מ! אל. א� א בריך הוא דמהימני ישר� מי קודש� א ק! לי� אמינו לי", וג! י!

ם" (שבת צז.): ע� אמן ה� י! אמינים דכתיב "ו! אמינים. . . הן מ! אמינים בני מ! מ!If someone wrongfully suspects another person of sin-

ning, he is punished with some kind of physical affliction.Earlier153 Moshe wrongfully suspected the Jews, saying

that they would not believe him when he says that Hashem sent him to redeem them from Mitzrayim. Hashem knew, though, that the Jews would believe Moshe, as we see in our pasuk.

Hashem gave Moshe several signs he could show the Jews. The last sign154 involved Moshe’s hand becoming full of tzaraas.155 We see from this that since Moshe sus-pected the Jews wrongly, part of his body was stricken with tzaraas (Shabbos 97a).156



ר .1 מדב� חגו לי ב� מי וי� ח את ע� ל� Send out My people — ש�that they may celebrate for Me in the Wilderness.

� What Kind of Celebration?On the Shalosh Regalim, the Three Pilgrimage Fes-

tivals — Pesach, Shavuos, and Succos — every Jewish man is obligated to visit the Beis HaMikdash and to bring offerings. One of those offerings is the chagigah, festival-offering, which is a type of shelamim, peace-offering.157 It should be brought on the first day of the festival.

מא) כג, (ויקרא " ה' ל! ג ח! אתו גתם "וח! אי דה! אי ממ! ר. מדב� ב� לי חגו וי�חגו לי ה דכתיב "וי� ת� א מע! א? אל� נ� חמ� ר ר! מ! א� א ק� ג� א חוגו ח! ה? דלמ� זביח�כתיב (להלן י, מי, וה� כי נ! א ה� א הוא? וכי תימ� ג� מי דחוגו ח! כי נ! ר", ה� מדב� ב!ר מ! א� כי ק� א ה� חים ועלת"! דלמ� דנו זב� ה תתן בי� ת� ם א! יאמר משה ג! כה) "ו!ר, כתיב ר מדב� א מדב� תי� א א! אי. . . אל� מ! א ק! ג� א: אכלו ושתו וחוגו ח! נ� חמ� ר!ה ומנח� חים זב� "ה! כה) ה, (עמוס ם ת� ה� וכתיב ר", מדב� ב! לי חגו "וי� א כ� ה�

חים (חגיגה י:): אן זב� ף כ� חים א! ן זב� ל� ה לה! ר" מ! מדב� שתם לי ב! הג!The pasuk discussing the pilgrimage festival of Succos

says, vechagosem oso chag Lashem ('ה ל! ג ח! אתו גתם ,(וח!And you shall celebrate it as a “chag” for Hashem.158 The word chag tells us that on that festival we are obligated to bring a chagigah to Hashem.

Although the word chag can also simply mean celebra-tion, we learn from our pasuk that it includes the chagigah-offering as well: In our pasuk, Moshe and Aharon said to Pharaoh in the Name of Hashem, Send out My people, חגו וי�ר מדב� .that they may celebrate for Me in the Wilderness ,לי ב!Later, during the Ten Plagues, Moshe told Pharaoh,159 Even you will place in our hands zevachim and olah-offerings. Zevachim is a term for chagigah-offerings, so we see that part of the celebration in the Wilderness was bringing chagigah-offerings, and that is what Moshe was referring to when he said in our pasuk, חגו and they will celebrate.160 ,וי�

Similarly, the word גתם and you shall celebrate, said ,וח!with regard to Yom Tov, refers to this korban.

It was suggested that we know that our pasuk is speak-ing of offerings, and not just animals slaughtered for food as part of the celebration, because our pasuk mentions ר מדב� ,in the “Wilderness,” and a pasuk in Amos161 says ,ב!Do you bring unto Me offerings and meal-offerings, in the Wilderness (ר מדב� Just as the pasuk in Amos speaks .(ב!about offerings, our pasuk does as well (Chagigah 10b).162

� Even Before the Giving of the Torahר ח! ולא! דיבר ה! לפני נוהגת ה חגיג� ר. מדב� ב� לי חגו וי� מי ע� את ח ל� ש�

157. A shelamim is a korban whose fats are offered on the Mizbe’ach, but most of whose meat is eaten by the owner and his guests, while a portion of the meat is given to the Kohanim. 158. Vayikra 23:41. 159. Pasuk 10:25 below. 160. These were not actual chagigah-offerings, but were similar to them, since they were brought in honor of a celebration for Hashem (see next discussion). 161. 5:25.162. Since the literal meaning of zevachim is slaughtered things, this proof is ultimately rejected, and proof that a chagigah is required is

ר ח� זקנים נשמטו אחד אחד מא� הרן וגו‘. אבל ה� ר באו משה וא� ח� (א) וא�י לטין, לפי שיראו ללכת. ובסינ� פ� ד שנשמטו כולם קודם שהגיעו ל� הרן ע� משה וא�אחוריהם דו ... והם לא יגשו“ (שמות כד, ב), החזירם ל� ש משה לב� ע להם, ”ונג� נפר�אלא ר לו, צריכים לומ� היו יפגעך“ יפגענו. ”פן (שמות רבה שם יד): (ג) פן פריעו לכות (שם טו). פגיעה זו לשון מקרה מות הוא: (ד) ת� מ� שחלקו כבוד ל�לכם ששומעין אכתם, ממל� אותם רחיקו ות� בדילו ת� עשיו. ממ� העם את

חקהו, עבר בו“ (משלי ד, טו) ר� ל ת� מלאכה. וכן ”פרעהו א� וסבורים לנוח� מן ה�תפרעו כל עצתי“ (שם א, כה), ”כי פרע� הוא“ (להלן לב, כה), נרחק ונתעב: וכן ”ו�עשות בבתיכם, אבל מלאכת אכתכם שיש לכם ל� לכו לסבלתיכם. לכו למל�ע לך, שהרי ל שבטו של לוי (שמות רבה שם טז). ותד� ים לא היתה ע� שעבוד מצר�ם הארץ. תה ע� בים ע� הרן יוצאים ובאים שלא ברשות: (ה) הן ר� משה וא�שביתים אותם מסבלותם, הפסד גדול הוא זה: תם מ� שהעבודה מוטלת עליהם, וא�

ויקדו ם ני� את־ע� ה א� י ר� וכ[ ל א ישר� י את־בנ� יהוה ד י־פק� כ,הרן ויאמרו אל־ ה וא� fאו מש ר ב� ח� חוו: שביעי [ה] א וא� וישת�

גו ח י וי� מ ח את־ע� ל� ל ש� א י ישר� ר יהוה אלה� Yמ ה־א� פרעה כבקלו ע nר אשמ fי יהוה אש ה מ[ פרע ב ויאמר ר: מדב( י ב� ל�ל Cא ם את־ישר� Uעתי את־יהוה וג א יד� ל ל qא ח את־ישר� Rל לש�א ה נ� לכ� ינו נ� qל א ע� cים נקר עבר� י ה( ח: ג ויאמרו אלה0 ל7 א אש� לנו ע ינו פן־יפג� יהוה אלה ה ל� ר ונזבח� מדב� ים ב� מ שת י� רך של דה fה מש מ� ים ל לך מצר� fרב: ד ויאמר אלהם מ בר או בח( bבדם: ה ויאמר Fתיכ יו לכו לסבל עש� ם ממ� Nע יעו את־ה� פר/ ן ת� הר וא�ם: ם מסבלת( Nם את Sת רץ והשב� א� ם־ה� ה ע� Nת ים ע� ב/ ן־ר� ה ה7 פרע

גלי ארי ו! אל ישר� בני ת יי� י� דכיר ארי ר ת! עו וסגידו: א וב� מוהי שעבודהון וכר� קד�ן רעה כדנ! רו לפ! אמ� הרן ו! לו משה וא! כן ע!מי ת ע! ח י� ל! אל ש! דישר� א ה� יי� אל� ר אמ!רעה פ! ר אמ! ב ו! א: דבר� במ! י מ! קד� גון ויח!בל אק! די לי אתגלי א ל� יי� ד! א שמ�א אתגלי אל ל� ת ישר� א י� ח� ל� לממרה לש!ח: ל� א אש! אל ל� ת ישר� ף י� יי� וא! א ד! לי שמ�א נ� אתגלי על� אי א דיהוד� ה� רו אל� אמ� ג ו!א דבר� יומין במ! א ת� ך תל� הל! ן מ! ך כע! נה!א נ� רענ� א יע! א דלמ� נ� ה� ם יי� אל� ח קד� ב! ונד!א לכ� ר להון מ! אמ! א או בקטול: ד ו! במות�טלון תב! הרן וא! משה א למ� ים דמצר!נכון: לח� לפ� אזילו דהון מעוב� א מ� ע! ת י�א מ� ע! ן כע! גיאין ס! א ה� רעה פ! ר אמ! ה ו!נהון: לח� מפ� תהון י� טלון ותב! א רע� דא!

רש“י

פרשת שמות ה / א־ה 36 / ספר שמות

5.


that HASHEM had remembered the Children of Israel and that He saw their affliction, and they bowed their heads and prostrated themselves. 1 Afterwards Moshe and Aharon came and said to Pharaoh, ‘‘So said HASHEM, the God of Israel, ‘Send out My people that they may celebrate for Me in the Wilderness.’ ’’ 2 Pharaoh replied, ‘‘Who is HASHEM that I should heed His voice to send out Israel? I do not know HASHEM, nor will I send out Israel!’’ 3 So they said, ‘‘The God of the Hebrews happened upon us. Let us now go for a three-day journey in the Wilderness and we shall bring offerings to HASHEM, our God, lest He strike us dead with the plague or the sword.’’ 4 The king of Egypt said to them, ‘‘Moshe and Aharon, why do you disturb the people from its work? Go to your own burdens.’’ 5 And Pharaoh said, ‘‘Behold! the peo-ple of the land are now numerous, and you would have them cease from their burdens!’’

5Moshe and

Aharon come to Pharaoh

brought from elsewhere. 163. See below, 24:5. 164. But they were not actual chagigah-offerings, because they were not brought on Yom Tov (see previous discussion; see also Schottenstein Edition, 4a note 3). 165. Below, 14:27. 166. By saying the denial by himself, Pharaoh showed some level of “respect” for Hashem. Therefore, Hashem also gave some “respect” to Pharaoh and punished the Egyptians Himself (see Schottenstein Edition, 94a note 62). 167. See Schottenstein Edition, note 23.

דיבר, ה! לפני נוהגת ה חגיג� לשון דיבר? ה! לפני נוהגת ה חגיג� דיבר. . . ה!ר" (ירושלמי חגיגה א, ב): מדב� חגו לי ב! מי וי� ח את ע! ל! "ש!

We have a tradition that the korban chagigah (the festi-val peace-offering) was brought both before the Torah was given and afterward.

Where do we find that this korban was brought before the giving of the Torah?

In our pasuk, Moshe tells Pharaoh in the Name of Hashem, Send out My people that they may celebrate (גתם -vecha ,וח!gosem) for Me in the Wilderness. The Jews held this “cel-ebration” when they left Mitzrayim and came to Har Sinai, at which time they brought shelamim-offerings.163 These shelamim offerings are called “chagigah-offerings,” since they were brought as part of the celebration164 (Yerushalmi Chagigah 1:2).

2. אל ישר� את ח ל� לש� בקלו ע אשמ� אשר ה' מי רעה פ� יאמר — ו�Pharaoh replied, ‘‘Who is Hashem that I should heed

His voice to send out Israel?”

� A Foolish Challengeר צדוקי מ! אל. א� ח את ישר� ל� ע בקלו לש� רעה מי ה' אשר אשמ� יאמר פ� ו�מושל עם משה תם כותבין את ה! גלילי: קובל אני עליכם פרושים, שא!תם כותבים גלילי, שא! ליך� צדוקי נו ע� גט. אומרים פרושים: קובלין א� ב!מושל תם כותבין את ה! א שא! ולא עוד אל� ף, ד! שם ב! מושל עם ה! את ה!ע רעה מי ה' אשר אשמ! יאמר פ! ר "ו! ן, שנאמ! ט� שם מלמ! ן ואת ה! על� מלמ!

אל" (ידים ד, ח): ח את ישר� ל! בקלו לש!The Tzedokim (Sadducees), who rejected the Oral To-

rah, frequently tried to mock the Sages. A Sadducee once asked, “When you Sages write a get

(bill of divorce), you date it based on the years of the cur-rent king, and you conclude the get by writing that it was done ‘in accordance with the laws of Moshe and Israel.’ Neither the mention of the king nor the concluding words of the get are mentioned by the Torah; they were added by the Sages. But it is disrespectful to Moshe to write his

name and the name of the king in the same document!”The Sages responded, “You do something even worse!

You write the name of the king together with Hashem’s Name! And not only that, you put the king’s name be-fore that of Hashem! In the Written Torah, which even you believe in, you write the pasuk, Pharaoh replied, ‘Who is Hashem that I should heed His voice to send out Israel?’ and Pharaoh’s name is before that of Hashem! Obviously, this is not disrespectful to Hashem. Similarly, it is not disre-spectful to have Moshe’s name together with the name of a king in a get” (Mishnah, Yadayim 4:8).

� Punished by Hashem Himselfה' "מי ביה דכתיב צמו], בע! [שחרף רעה בקלו. פ! ע אשמ� אשר ה' מי צמו דכתיב (להלן רוך הוא ממנו בע! דוש ב� ק� ע ה! ע בקלו", נפר! אשר אשמ!

ם" (סנהדרין צד.־:): י� ים בתוך ה! ער ה' את מצר! ינ! יד, כז) "ו!In our pasuk, Pharaoh himself denied that Hashem exist-

ed, and did not leave it for his sorcerers or servants to say.He was punished for this “measure for measure.” When

the Egyptians drowned at the Sea of Reeds, we are told,165 and Hashem churned Egypt in the midst of the sea.

Just as Pharaoh had himself voiced his denial of Hashem, Hashem Himself drowned the Egyptians, and did not send an angel to carry out this punishment (Sanhedrin 94a-b).166

� What Hashem Likesשאפילו כם ב� ני חושק! אל: לישר� הוא רוך ב� דוש ק� ה! הם ל� ר מ! א� ה'. מי ל אב� י. . . נ! לפ� צמכם ע! עטין ממ! תם א! ה גדול� כם ל� שפיע! מ! שאני ה ע� בש�ר: "מי ה' " (חולין פט.): מ! רעה, א� ה . . . לפ! תי גדול� ת! ן כן, נ� בים אינ� עובדי כוכ�

Hashem says to the Jewish people, “I desire you as My nation, because even when I make you great, you humble yourselves before Me. Other nations do not act this way. When I make them great, they become more haughty and rebel against Me. For example, I made Pharaoh the great-est king of his time,167 and he reacted by saying, Who is Hashem that I should heed His voice?” (Chullin 89a).



ל נוגש ממונה ע� שוטרים היו ישראלים (שם יח). ה� נגשים. מצריים היו, וה� (ו) ה�מלאכה: (ז) תבן. אשטובל“א. שוטר ממונה לרדות בעושי ה� מה שוטרים, וה� כ�טיט: לבנים. טיוול“ש בלע“ז, שעושים מטיט ומי�בשין היו גובלין אותו עם ה�הייתם אשר כ� שלשם. כתמול כבשן: ב� אותן ששורפין ויש מה, ח� ב� אותן סכום לבנים. ה� תכנת מ� ואת (ח) ולקטו: וקששו. הנה: ד ע� עושים להם, נתן תבן כשהיה ה� יום כל אחד עושה ל� שהיה לבנים חשבון ה� (אונקלוס), כי עליהם: העבודה ד תכב� ן ע� למ� תה ע� ם ג� עליהם תשימו סכום אותו לאמר וצעקים טלה ב� ה� אל פונה לבם ך לכ� הם, העבודה מן נרפים. עלילות“ נתכנו ”ולו יח), פסוק (להלן לבנים“ ”ותכן תכנת. מ� וגו‘: נלכה חשבון הם: לשון יב). כולם יב, (מלכים־ב מתכן“ כסף ה� ג), ”את ה� (שמואל־א ב, רטריי“ט ממנה. נרפים והם מהם עזובה ו� בידם רפויה מלאכה ה� נרפים. ברו תמיד בדברי רוח� ל יהגו ויד� ל ישעו בדברי שקר. וא� בלע“ז: (ט) וא�

לאמר: נלכה נזבחה. ודומה לו ”ואשעה בחקיך תמיד“ (תהלים קיט, קיז), ”למשל פר“ (להלן יח, ח) ”ואשתעי“. יס� רגמינן ”ולשועין“, ”ו� ולשנינה“ (דברים כח, לז) מת�ין ואל מנחתו לא ע ה’ אל הבל וגו‘ ואל ק� יש� ר ”ישעו“ לשון ”ו� ואי אפשר לומ�ל ל יפנו, שאם כן היה לו לכתוב ”וא� ל ישעו“ א� שעה“ (בראשית ד, ד) ולפרש ”א�ל ת כלם. ”ישעה האדם ע� ישעו אל דברי שקר“ או ”לדברי שקר“, כי כן גזר�ישעה אל ישראל“ (שם לא, א), ”ולא ל קדוש ז), ”ולא שעו ע� יז, (ישעיה עשהו“ ר ח� חריהם. אבל א� מזבחות“ (שם יז, ח), ולא מצאתי שמוש של בי“ת סמוכה לא� ה�נדברים בך“ בר בדבר נופל לשון שמוש בי“ת, כגון ”ה� סק לד� לשון דבור כמתע�דבר בי“ לאך ה� מ� הרן במשה“ (במדבר יב, א), ”ה� בר מרים וא� תד� (יחזקאל לג, ל), ”ו�ף ברה בעדתיך“ (תהלים קיט, מו). א� אד� בר בם“ (דברים יא, יט), ”ו� (זכריה ד, א), ”לד�תם אי: (יא) א� הב� ל יהיו נדברים בדברי שוא ו� ל ישעו בדברי שקר“, א� כאן, ”א�דבר נגרע אין כי בזריזות לילך תם א� וצריכים תבן. לכם קחו לכו

יו Nטר ם ואת־ש ע� ים ב� Dגש נ הוא את־ה� ו פרעה ביום ה� Uו ויצ

ים לבנ� ה� ן ללב ם mע ל� בן ת� ת ת ל� אספון ת א ז ל לאמר: תכנת בן: ח ואת־מ� Fם ת bה לכו וקששו ל� ם י� ם ה כתמול שלשם עליה ימו Dש שלשם ת� תמול ים עש הם ר fאש לבנים ה�עקים לאמר ם צ Zן ה ל־כ ם ע� ים ה Dי־נרפ נו כ, eא תגרעו ממ לים ש� אנ� ל־ה( ע� ה mעבד ה( ד vט תכב ינו: אלה7 ל7 ה נזבח% ה Nלכ נ7ם ע� ה� י Zגש נ י ויצאו קר: בדברי־ש( ל־ישעו וא� ה עשו־ב� וי�ני אינ� ה פרע ר nמ כה א� ם לאמר Nע ויאמרו אל־ה� יו טר� ושאו ר תמצ� bאש בן מ7 כם ת ם לכו קחו ל� ת בן: יא א� Fם ת bכ ן ל� נת0רץ fל־א בכ� ם Nע ה� פץ יב וי% ר: ב( ד� ם bתכ עבד� מ7 ע mנגר ין א0 י Dכלו ים לאמר כ� Dצ ים א� גש� נ בן: יג וה� Fת ש ל� Rש ק ים לקש0 מצר�יד ויכו בן: Fת ה� היות ב, ר bאש כ� ביומו דבר־יום עשיכם מ�י פרעה לאמר ם נגש0 מו עלה cל אשר־ש א י ישר� טרי בנ� שם־תמול ם ג� ם ללבן כתמול שלש Wם חקכ מדוע� לא כליתויצעקו אל־פרעה ל א ישר� י בנ� באו שטרי טו וי� ם־היום: ג�יך� עבד ן ל� ין נת� Zבן א יך: טז ת Fעבד ה כה ל� עש ה ת� מ� לאמר ל�את ט% וח� ים מכ� יך� עבד3 ה והנ� עשו נו Nל ים מר/ א ים kולבנים מר א ם fת ל־כן א� ים ע� oם נרפ bת ים א� ך: יז ויאמר נרפ/ Fמ ע�ן ת� א־ינ� ל בן bות עבדו לכו ה ת� יח וע� יהוה: ה ל� נזבח% ה Nלכ נ7ל xא י־ישר� בנ7 י שטר� יט ויראו נו: תת7 ים לבנ� כן ות ם eכ ל�ביומו: ם דבר־יום bמלבניכ א־תגרעו ר ל ע לאמ cם בר Nאתם Nם בצאת את� ים לקר� ב� הרן נצ� ה ואת־א� fכ ויפגעו את־מש

ת שלטונין הוא י� א ה! רעה ביומ� קיד פ! ו ופ!א תוספון ר: ז ל� רכוהי למימ� ת ס� א וי� מ� דע!לי א למרמי לבנין כמתמ! מ� א לע! ן תבנ� למת!א: בבון להון תבנ� מוהי אנון ייזלון ויג! ומדק�לי בדין מתמ! א די אנון ע� י� ת סכום לבנ! ח וי�א תמנעון מנה נון עליהון ל� מוהי תמ! ומדק�ר וחין למימ! ל כן אנון צ� נין אנון ע! טל� ארי ב!א נ� לח� ף פ� ק! א: ט תת� נ� ה� ם אל� ח קד� ב! נזיל נד!סקון יתע! א ה ול� סקון ב! ויתע! א י� גבר! ל ע!א מ� ע! שלטוני קו י ונפ� בטלין: מין בפתג�ן כדנ! ר למימ� א מ� לע! רו אמ� ו! רכוהי וס�א: הב לכון תבנ� א י� רעה לית אנ� ר פ! אמ!ר מאת! א תבנ� לכון סיבו אזילו תון יא א!

נכון לח� ע מפ� יתמנ! א שכחון ארי ל� די ת!א רע� א! ל בכ� א מ� ע! ר ד! יב ואתב! ם: ע! מד�י�א א: יג ושלטונ! א גילי לתבנ� ב� ב� ים לג! דמצר�ם דיכון פתג! שלימו עוב� ר א! חקין למימ� ד�ד כ! בדין ע� הויתון די א כמ� ביומה יום בני רכי ס� יד ולקו א: תבנ� לכון מתיהב רעה ניאו עליהון שלטוני פ! אל די מ! ישר�תכון גזר� שלמתון א א! דין ל� ה ר מ� למימ�ף מוהי א! לי ומדק� לבנין כמאתמ! למרמי בני רכי אתו ס� טו ו! דין: א ף יומ� לי א! אתמ!ה ר למ� רעה למימ� ם פ! חו קד� אל וצו� ישר�א מתיהב א ל� יך: טז תבנ� בד� עבד כדין לע! ת!א א עבידו וה� נ� מרין ל� א א� י� יך ולבנ! בד� לע!ר אמ! יז ו! ך: מ� ן עליהון ע! ט� ן וח� ק� יך ל� בד� ע!מרין תון א� ל כן א! נין ע! טל� תון ב! נין א! טל� ב!חו אזילו פל� ן יח וכע! : יי� ם ח קד� ב! נזיל נד!א י� לבנ! וסכום לכון מתיהב א ל� א ותבנ�תהון י� אל ישר� בני רכי ס� חזו יט ו! תתנון: מלבניכון תמנעון א ל� ר למימ� בביש משה ת י� עו ער� כ ו! ביומה: יום ם פתג!קהון במפ! מותהון ד� לק! ימין ק� הרן א! ת וי�

רש“י

פרשת שמות ה / ו־כ 38 / ספר שמות


6 On that day Pharaoh ordered the taskmasters over the people and its foremen, saying, 7 ‘‘You shall no longer give straw to the people to manufacture the bricks as yesterday and before yesterday; let them go and gather straw for themselves. 8 But the quota of bricks that they were making yesterday and before yesterday you shall impose upon them — do not reduce it — for they are lazy; therefore they cry out say-ing, ‘Let us go and bring offerings to our God.’ 9 Let the work be heavier upon the men and let them engage in it; and let them not pay attention to false words.’’ 10 The taskmasters of the people and its foremen went out and spoke to the people, saying, ‘‘So said Pharaoh, I am not giving you straw. 11 Go yourselves and take your-selves straw from whatever you find, for nothing will be reduced from your work.’’ 12 So the people spread out through the entire land of Egypt to gather gleanings for straw. 13 The taskmasters pressed, saying, ‘‘Complete your work, the daily matter each day, as when there was straw!’’ 14 The foremen of the Children of Israel, whom Pharaoh’s taskmasters had appointed over them, were beaten, saying, ‘‘Why did you not complete your requirement to make bricks, as yesterday and before yesterday, even yesterday and even today?’’ 15 The foremen of the Children of Israel came and cried out to Pharaoh, saying, ‘‘Why do you do this to your servants? 16 Straw is not given to your servants, yet they tell us, ‘Make bricks!’ Behold, your servants are being beaten, and it is a sin for your people.’’ 17 He said, ‘‘You are lazy, lazy! Therefore you say, ‘Let us go and bring offerings to HASHEM.’ 18 Now go to work. Straw will not be given to you, but you must provide the quota of bricks!’’ 19 The foremen of the Children of Israel saw them in distress when they said, ‘‘Do not reduce your bricks, the daily matter each day.’’ 20 They encountered Moshe and Aharon standing opposite them, as they left

Pharaoh increases the

burden on the people

Egyptian taskmasters and Jewish

foremen

Protesting in vain

ם .20 את� בים לקר� .Standing opposite them — נצ�

� Who Were “They”?ן ת� א ד� ן אל� אינ� בים" ו"נצ� יג) "נצים" (לעיל ב, ר שנאמ! קום ל מ� בים. כ� נצ�

ם (נדרים סד:): אביר� ו!

When the pasuk says, “They” encountered Moshe and Aharon standing (בים opposite them, it is saying that (נצ�“they” positioned themselves outside Pharaoh’s palace, so that they would be standing opposite Moshe and Aharon as they left.

מבית מזומן לכם ניתן תבן בהיות ה� יום שהייתם עושים ל� לבנים מכל סכום תבן לצורך לקט ללקוט אסיפה, לאסוף תבן. ל� ש לקשש ק� (יב) מלך: ה�ש“ זר הוא וצריך לקוששו קרוי ”ק� מתפ� ל שם שדבר ה� ש. לשון לקוט, ע� טיט: ק� ה�ר יום ביומו. חשבון של בשאר מקומות: (יג) אצים. דוחקים (אונקלוס): דב�יכו שטרי תבן מוכן: (יד) ו� אשר עשיתם בהיות ה� לו ביומו, כ� כל יום כ�בריהם מלדחקם, וכשהיו ל ח� שוטרים ישראלים היו וחסים ע� בני ישראל. ה�לקין אותם סכום היו מ� נוגשים שהם מצריים והיה חסר מן ה� לבנים ל� שלימין ה� מ�נהדרין, מלאכה. לפיכך זכו אותן שוטרים להיות ס� ל שלא דחקו את עושי ה� ע�ר ”אספה לי שבעים איש ם עליהם, שנאמ� ל משה והוש� ל מן הרוח� אשר ע� ונאצ�טובה שעשו במצרים ”כי הם זקני עת ה� מזקני ישראל“ (במדבר יא, טז), מאותן שיד�יכו שטרי בני ישראל העם ושטריו“ (שמות רבה שם כ; ספרי בהעלותך צב): ו�דוע� וגו‘. רעה אותם לשוטרים עליהם: לאמר מ� אשר שמו נגשי פ�יום חק ם ה� ם תמול ג� דוע� לא כליתם ג� יכו, שהיו אומרים להם מ� למה ו�

היה והוא אתמול, שלפני יום שהוא שלישי, ה� ללבן כתמול עליכם קצוב ה�נוגשים הכום: ד אחרים, ה� יופעלו, הוכו מי� יכו. לשון ו� תבן נתן להם: ו� בהיות ה�לבנים] [לנו נוגשים [אומרים]: עשו (טז) ולבנים אומרים לנו [עשו.] ה�תח הייתי אומר שהוא דבוק, מך. אלו היה נקוד פ� מנין הראשון: וחטאת ע� כ�פירושו: ך וכ� הוא, דבר שם ץ קמ� שהוא כשיו ע� הוא. מך ע� את ט� ח� זה ודבר מך“. כמו ”כבאנה טאת לע� מך, כאלו כתוב ”וח� ל ע� טאת ע� ודבר זה מביא ח�רבה: (יח) ותכן לבנים. בית לחם“ (רות א, יט) שהוא כמו לבית לחם, וכן ה�מנוי, כמו שאמור מתכן“ (מלכים־ב יב, יב), ה� כסף ה� לבנים. וכן ”את ה� חשבון ה�יראו שטרי בני ישראל. כסף“ (שם יא): (יט) ו� ימנו את ה� יצרו ו� בענין ”ו�מוצאת אותם ל ידם: ברע. ראו אותם ברעה וצרה ה� נרדים ע� בריהם ה� את ח�יפגעו. אנשים כבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו וגו‘: (כ) ו� בה�ונצבים נצים כל דרשו: בותינו ור� וגו‘. הרן א� ואת משה את מישראל סד:): נדרים כז; טז, (במדבר נצבים“ ”יצאו בהם ר שנאמ� היו, אבירם ו� דתן

רש“י



The Torah does not name these people, but whenever the Torah uses the terms נצים, quarreling,168 or בים ,נצ�standing, in connection with Moshe, it refers to Dasan and Aviram.

We know this because the pasuk says169 — the same Dasan and Aviram … asher hitzu (הצו who caused ,(אשר [the Jews] to quarrel, etc. The word נצים has the same root as הצו, telling us that this word also refers to Dasan and Aviram.

The pasuk also says,170 and Dasan and Aviram went out בים standing, at the entrance of their tents. This tells that ,נצ�whenever a pasuk uses the word בים -standing, regard ,נצ�ing a confrontation with Moshe, it was Dasan and Aviram who were “standing” (Nedarim 64b).171

זה .22 ם ה� ע� ה ל� ה הרעת� מ� Why have You done evil — ל�to this people.

� More Brazen Than Mosheזה משה, ש" (משלי יח, כג), בר ר� יד! חנונים זה. "ת! ם ה� ע� ה ל� הרעת� ה מ� ל�א (יהושע כ� א מה� א?. . . ואל� עמ� אי ט! . מ! זות" (שם), זה יהושע! ענה ע! שיר י! "וע�

ר מימ! מי נ! רדן", משה י! זה את ה! ם ה! ע� עביר את ה� רת� ה! העב! ה מ� ז) "ל� ז, נשב ו! לנו הוא! "ולו (שם) א כ� מה� א אל� זה". ה! ם ע� ל� ה הרעת� ה מ� "ל� ר מ! א�

רדן" (סנהדרין מד.): י! בעבר ה!A pasuk in Mishlei172 says, The poor man speaks with

supplications, but the rich man speaks brazenly. The first part of the pasuk refers to Moshe, who spoke humbly,173 while the second part of the pasuk speaks of Yehoshua, who one time spoke “brazenly” against Hashem.

Where do we find that Yehoshua spoke brazenly?Under Yehoshua’s leadership, the Jews fought against

the Emorites living in the city of Ai, but were defeated in battle. Yehoshua protested to Hashem, saying, Why have You brought this people over the Jordan [River] to deliver us into the hands of the Emorites?174 Yehoshua was claim-ing that Hashem did “wrong” by allowing the Jews to be defeated.

However, we find in our pasuk that Moshe also claimed that Hashem had “done evil” to Klal Yisrael. After Moshe spoke to Pharaoh, Pharaoh made the Jews work even harder than before. So Moshe protested to Hashem, Why

168. See above, 2:13. See also 4:19, “Like Death.” 169. Bamidbar 26:9. 170. Ibid. 16:27. 171. See Schottenstein Edition, note 13.172. 18:23. 173. See Schottenstein Edition, note 30. 174. Yehoshua 7:7.

ת לך, קובל אני ר מה איכפ� זה. ואם תאמ� (כב) למה הרעתה לעם ה�ע. לשון הפעיל הוא, הרבה רעה חתני (שמות רבה שם כב): (כג) הר� ל ששל� ע�י. לא ל מדות� רת ע� תה תראה וגו‘. הרה� באש: (א) ע� רגומו א� עליהם. ות�ר כך ח� ע“ (בראשית כא, יב), וא� רתי לו ”כי ביצחק יקרא לך זר� ברהם שאמ� כא�לפיכך י. מדות� חרי הרהר א� ולא (שם כב, ב), לעולה“ ... עלהו לו ”ה� רתי אמ�

אומות שבעה לכי למ� העשוי ולא תראה רעה לפ� העשוי תראה“, תה ”ע�לחם. כשאביאם לארץ (שמות רבה שם כג; סנהדרין קיא.): כי ביד חזקה יש�רצו. לחם: וביד חזקה יגרשם מא� רעה יש� ל פ� חזקה שתחז�ק ע� מפני ידי ה�עשות להם צידה. וכן הוא אומר ל כרחם של ישראל יגרשם, ולא י�ספיקו ל� ע�

ל העם וגו‘ ” (להלן יב, לג): ים ע� תחז�ק מצר� ”ו�

ר ט אש� ם וישפ bרא יהוה עליכ ם י� ה: כא ויאמרו אלה ת פרע מא0רב Sתת־ח יו ל( י עבד� י פרעה ובעינ� Zנו בעינ ם את־ריח fשת הבא�ה מ@ י ל� ר אדנ� ה אל־יהוה ויאמ� ב מש3 ש� נו: מפטיר כב וי� ם להרג7 Nבידאתי אל־פרעה ז ב@ ני: כג ומא� חת( ה של� bה ז מ� זה ל% ם ה� cע ה ל� הרעת�ך: Fמ לת� את־ע� Rא־הצ ל ל צ0 וה� ה eז ם ה� cע ע ל� Rך� הר בשמ ר ב� לד�ה לפרעה bעש Fר א Sה אש ה תרא cת ה ע� [ו] א ויאמר יהוה אל־משארצו: ס ס ס ם מ7 Cרש יג( ה ד חזק� cם ובי לח ה יש� ד חזק� י בי@ Dכ

קכ"ד פסוקים. ויק"ח סימן. מעד"י סימן.

רו להון יתגלי יי� אמ� רעה: כא ו! ת פ! מלו�א נ� ת ריח� באשתון י� ע די א! עליכון ויתפר�א רב� ן ח! בדוהי למת! רעה ובעיני ע! בעיני פ!ם ב משה קד� א: כב ות� נ� לות� ט� בידיהון לק!דין א ה� מ� א לע! באשת� ה א! ר יי� למ� אמ� יי� ו!לית ן דע! כג ומעד� ני: חת� ן של� ה דנ! ולמ�באש א! ך בשמ� א ל� ל� למ! רעה פ! ת לו�ך: מ� ת ע! א י� בת� א שז! א ל� דין ושז�ב� א ה� מ� לע!עבד ן תחזי די א! ר יי� למשה כע! אמ! א ו!לחנון יש! א קיפ� ת! א ביד� ארי רעה לפ!רעה: מא! רכנון ית� א קיפ� ת! א וביד�

רש“י

פרשת שמות ה / כא — ו / א 40 / ספר שמות


Pharaoh’s presence. 21 They said to them, ‘‘May HASHEM look upon you and judge, for you have made our very scent abhorrent in the eyes of Pharaoh and the eyes of his servants, to place a sword in their hands to murder us!’’ 22 Moshe returned to HASHEM and said, ‘‘My Lord, why have You done evil to this people, why have You sent me? 23 From the time I came to Pharaoh to speak in Your Name he did evil to this people, but You did not rescue Your people.’’ 1 HASHEM said to Moshe, ‘‘Now you will see what I shall do to Pharaoh, for through a strong hand will he send them out, and with a strong hand will he drive them from his land.’’

THE HAFTARAH FOR SHEMOS APPEARS ON PAGE 563.

The Jews complain to Moshe and

Aharon; Moshe

complains to God

6Portent for the future

175. Yehoshua there, end of the pasuk. 176. See Schottenstein Edition, note 37. 177. See Schottenstein Edition, notes 31 and 38.178. See Schottenstein Edition, note 41.

have You done evil to this people? Thus, Yehoshua was not more brazen than Moshe in this regard!

Rather, Yehoshua was brazen in saying, If only we would have chosen to settle on the other side of the Jordan [River].175 Yehoshua was implying that it would have been better to stay on the east side of the Jordan River and not enter Eretz Yisrael, even though Hashem had commanded them to go there. Moshe, on the other hand, never implied that the Jews should disobey what Hashem said176 (San-hedrin 44a).

זה. . . .6:1 – .23 ה� ם ע� ל� ע הר� בשמך� בר לד� רעה פ� אל אתי ב� ז ומא�רעה ה תראה אשר אעשה לפ� ת� From the time I came to — ע�Pharaoh to speak in Your Name he did evil to this people… Now you will see what I shall do to Pharaoh.

� Moshe’s Punishmentה תראה אשר ת� זה. . . ע� ם ה� ע� ע ל� בר בשמך� הר� רעה לד� אתי אל פ� ז ב� ומא�אתי אל ז ב� ר "ומא� בינו, שנאמ! ש משה ר! ר זה נענ! ב� ל ד� רעה. וע! אעשה לפ�ל רוך הוא: חב! דוש ב� ק� ר לו ה! מ! זה". א� ם ה! ע� ע ל� בר בשמך� הר! רעה לד! פ!ק ם יצח� ה� בר� ל א! מים נגליתי ע! ה פע� מ� כחין, הרי כ! בדין ולא משת! ל דא� ע!

ה ת� . . . וא! ה שמך� מרו לי מ! י, ולא א� ל מדות! י, ולא הרהרו ע! ד! עקב באל ש! וי!לת� צל לא הצ! ה אומר לי "וה! ת� יו א! כש� ה, וע! תחל� ה שמך� ב! רת� לי מ! מ! א�ה ת� רעה א! במלחמת פ! , רעה" לפ! אעשה אשר תראה ה ת� . "ע! מך� את ע!

כים (סנהדרין קיא.): ד מל� ה רואה במלחמת שלשים ואח� ת� רואה, ואי א!In our pasuk, Moshe complains to Hashem that because

he obeyed Hashem’s commandment, things got only worse for the Jews. Hashem responded as Parashah Va’eira begins, “How I miss the previous generations who are no longer alive! I appeared to the Forefathers — Avraham, Yitzchak, and Yaakov — and promised them Eretz Yisrael, but they did not question Me when I did not fulfill the prom-ise during their lifetimes. In addition, they never asked Me what My Name is, yet you asked this right away!”177

Because Moshe complained, Hashem said that he would pass away before the Jews enter Eretz Yisrael.

Hashem hinted to this punishment with His next state-ment to Moshe, Now you will see what I shall do to Pharaoh. That is, you will see only what I will do now to Pharaoh, but will not see the wars as the Bnei Yisrael conquer the thirty-one Canaanite kings in Eretz Yisrael (Sanhedrin 111a).178



הרות ישמוח השמח...it, too, may join our enemies, and will wage war against us and go up...

Documents