במדרש ויקרא רבה מופיע הפתגם דלהלן: · web view“the man is described...

JSIJ 2 (2003) 25–82

הפתגם ושברו*עיון בתרבות המשל בספרות התלמודית

**שמא יהודה פרידמן

דומה שבספרות התלמודית כולה אין לך כמעט יחידה ספרותית קצרה וסגורה בתוך עצמה כמו הפתגם. אף מבחינה מחקרית הפתגם התלמודי הוא מועט המחזיק את המרובה. כטקסט שיש בו פחות מעשר מלים, ואף על פי כן עשוי להובילנו הרחק בשבילי הספרות והתרבות, הנוסח והלשון, יש לפתגם משקל

סגולי גדול ומפתיע.

המשלים והפתגמים הצמודים אליהם כנמשלים קנו שביתה בעולם העתיק אצל עמים רבים, ועברו בין תרבות לתרבות בניידות מזורזת. דגם עתיק של

והוא עצמו נטוע על1משלי חיות בארמית כבר ניתן לנו בספרו של אחיקר, הקדומים. ואשור בבל הקדמון2משלי במזרח ולידתו שהורתו הזה הדגם

השפיע אף על המשל היווני, ואותותיו ניכרים בקובץ המפורסם של סוגה זו, משלי איסופוס, המיוחסים לחכם שחי ביוון במאה השישית לפני הספירה.

ומשלים ממנו3האוסף כולו מתועד היטב במאה הראשונה והשנייה לספירה, 4הובאו כבר במחזות אריסטופאנס במאה החמישית לפני הספירה.

מכל מקום, דומה שבעניין זה יחסי מזרח ומערב הדדיים הם, לפעמים בדרך הלוך ושוב באופן כפול ומכופל בין יוון למזרח העתיק, משפות שמיות ליוונית

הנני להביע את תודתי לקרן הלאומית למדע על מענקה לחקר עדי הנוסח של מסכת*בבא מציעא.

בית המדרש לרבנים באמריקה והמחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן.** .A בין הפענוחים וההשלמות של שם הספר: "מתלי אחיקר" = משלי אחיקר (השווה: 1

Cowley, Aramaic Papyri of the Fifth Century B.C., Oxford 1923, p. 225.( הפענוח המקובל: "מלי אחיקר" = דברי אחיקר.

2 Cf. R. J. Williams, “The Fable in the Ancient Near East”, ed. E. C. Hobbs, A Stubborn Faith, Dallas 1956, pp. 3-26; B. E. Perry, American Journal of Archeology, 66 (1962), p. 206; J.C. Greenfield, Al Kanfei Yonah, Leiden 2001,

p. 10. Babrius (מאה ראשונה) ו- Phaedrus שכבר פורסמו אז ביוונית בגירסה מפויטת בידי 3

(מאה שנייה).הע' 4 בנספח, להלן ראה איסופוס במחזהו של9 כתוב של משלי לאוסף רמז יש .

).470אריסטופאנס, הציפורים (

http://www.biu.ac.il/JS/JSIJ/2-2003/Friedman.doc


שמא יהודה פרידמן

המשלים והפתגמים הארמיים שבספרות התלמודית, והבבלי5וחוזר חלילה. יווני, למסורת6בכלל, משקפים תכופות מקור עצמו קשור לפעמים שהוא

המדויקים7מזרחית. מקביליהם את למצוא עשויים איסופוס משלי אף 8 בספרות התלמודית.

הזיקה שבין המשל התלמודי לבין משלי איסופוס כבר נידונה על ידי עזריה מן האדומים, אותו חכם מובהק של הרנסנס היהודי, בספרו מאור עיניים. על

אמר9הדרשה הבאה משמו של ר' יהושע בן חנניה בבראשית רבה, פרשה סד, ר' עזריה: "והוא רבי יהושע כחכם ובעל לשון רבה פייס ושדך את ההמון

),O. and R. Temple, Aesop, The Complete Fables, New York 1998 ראה טמפל (5 ,xxii-xx; W. Burkert, The Orientalizing Revolution, Cambridge, Mass. 1992עמ'

pp. 120-124 173-172, עמ' 1995; ד' שטרן, המשל במדרש, הקיבוץ המאוחד. ש' ליברמן, "משלי יוון ורומי בספרות התלמודית", יוונית ויוונות בארץ-ישראל, ירושלים6

.123-110תשכ"ג, עמ' : "האפשרות שהחכמים וספרי האומות116. ובעמ' 91, הע' 96 ראה ליברמן שם, עמ' 7

שאבו לעתים קרובות, כל אחד בפני עצמו, ממשלים ופתגמים מזרחיים קדומים, ניתנתושל התלמודיים המקורות לחקר חשובות הבאות, שהן ההשוואות על-ידי להדגמה

פטרוניוס: של בפתגם שם עסק השאר בין כאחד". הקלאסית vinumהספרות dominicum ministratoris gratia estוהסמיכו לבבא קמא צב ע"ב בפי רבא: "חמרא ,

למריה טיבותא לשקייה" (רש"י: "היין של מלך הוא, והשותין אותו מחזיקין טובה לשר M. Hadas, “Oriental Elements in Petronius”, The Americanהמשקה ולא למלך");

Journal of Philology 50 (1929), p. 379 ,(ציין לו ליברמן שם). וביוונית ויוונות שם : "קרוב לוודאי שהוא והם שאבו ממקור מזרחי משותף", אולם שם לא הובא118עמ'

nad0nu #a #arri Tubbuמקור כזה. בנידון אפשר לציין שכמוהו קיים באכדית: #a #aqî הנתינה למלך, התודה למשקה". ראה" ,W. G. Lambert, Babylonian

Wisdom Literature, Oxford 1960, pp. 258-259; CAD vol. 17, II, p. 28ברישא . בסיפא האדון; יין מאת הרומי, כבמקור ובתלמוד המלך, היא מתנה מאת באכדית הפתגם התלמודי זהה לאכדי. הפתגם האכדי (ללא התייחסות למקבילות הקלאסיות)

; השווה153, עמ' 1952צוין בתלמוד בבלי, בבא קמא, תרגם ופרש ע"צ מלמד, ירושלים M. Sokoloff, A Dictionary of Jewish Babylonian Aramaic, Ramat-Gan and

Baltimore עמ' 2002 בבלית), ערך שקיא, = (להלן ולמקורות1174 למלמד (וציין האכדיים הנ"ל). בצדי הדברים הללו ראוי להעיר הערה לשונית על השימוש המקביל

הרומית,gratia, ארמית טיבו]תא[, עברית טובה, לכולן כמשמעויות Tubbuשל אכדית , וכמו כן בעברית.thanks (Lewis & Short, A Latin Dictionary, p. 825) הן favorהן

השווה רש"י עבודה זרה מד ע"ב: "שלא בטובה, שלא יחזיק טובה"; מועד קטן יב ע"א: ; ליברמן, תוספתא1855"בטובתו עושה, כלומר בחנם ולא בשכר"; מלון בן-יהודה, עמ'

the thanks is“. לפי זה אפשר היה לתרגם את האכדית 156, 152כפשוטה, פאה, עמ' the steward’s”-ב הכתוב במקום CAD :שם “to show favors the steward’s”.

“ וכפי שליברמן תרגם:”the favor is the butler’s“), תרגם: 500סוקולוף (בבלית, עמ' the thanks ]belong[ to the butler" (Greek, p. 153)ועל ידי כך לכלול את הפתגם ,

. אוסיף לציין שהכתוב ביוונית ויוונות שם (עמ'favor 1 במקום מובן gratitude 2במובן ): "כאן זקוקה שוב הספרות התלמודית לעזרת הקלאסיקנים" טעון תיקון על פי117

.Here again Rabbinic literature comes to the aid of the classics” (S“המקור: Lieberman, Greek in Jewish Palestine, New York 1942, p. 152) .


26


הפתגם ושברו

המקובץ אשר הסכימו למרוד, בשאתו אליהם משל האריה והקורא הנמצאו פ " ו ס י א 10על שם הזאב משל ששי בספרו ידוע".ל

רייפמן הוקדש השני מענייניו ל"תולדות11במחברת "חוט המשלש" ליעקב את המשימה שנטל עליו המחבר הגדיר כך: "לא12המשלים אשר ליהודים".

אדברה עתה על תולדות כל המשלים למיניהם, כי אם על תולדות מין אחד 13מהם, הוא: משל אזאפי... וגם על תולדות המין ההוא יהיו דברי מעטים".

בהמשך פירט רייפמן את מושלי המשלים מסוג זה מן המקרא, ומן הספרותמיוחד מאת המחבר, בעיצוב דברי המשלים ואילך, עם הבאת התלמודית ואחריהם צירף את משליו החדשים שלו. ואם כי כמה מן המשלים שהביא יש להם מקבילות מדויקות באוספים הידועים של משלי איסופוס, הרי לא הזכיר

14את הדבר כלל, ולא העמיד על המקבילות.

מילא אחריהם י"ל גורדון, המשכיל הגדול המסור לספרות חז"ל והקלאסיקה.תר"כ בשנת בווילנא לאור שיצא יהודה משלי כבר15בספרו (ושבשערו

מתנוסס הציטוט משיר השירים רבה: "אל יהא המשל הזה קל בעיניך, שעללעמוד יכול אדם המשל הידי ר ו ת י ר ב ד ב הקדמה גורדון הקדיש ("

ליברמן לא עסק בהשוואות למשלי איסופוס באותו פרק, אבל התייחס אליהם בהקשר8 מו, א (ומקבילה) אנו קוראים סיפורים נוגעים עד–דיונו: "אמנם, בירושלמי תרומות ח, ז

הלב על מסירות הכלב לבני אדם, אך ברי לי שהחכמים שאבו סיפורים אלו מכל מיני מעשיות מזרחיות שהיו רווחות בעולם העתיק (ראה לדוגמה, משלי אייסופוס, מהדורת

C. Halm 'להלן בנספח סודרו אחדות מן91, הע' 96)" (יוונית ויוונות, עמ' 120, מס .( ההקבלות הבולטות שבין משלי איסופוס לבין הספרות התלמודית, בצורת השוואה.

ראה להלן בנספח, סעיף ב.9 ; כתבי עזריה מן218 מאור עינים, מהד' דוד קאססעל, ברלין תרכ"ו, אמרי בינה, עמ' 10

.314האדומים, מהד' ר' בונפיל, ירושלים תשנ"א, עמ' פראג תרי"ט.11.46-24 עמ' 12.24 עמ' 13ובהתאם למגמה של צמצום שבה הציב את משימתו, עיצב את המשלים בצורתם14

שבאוספי משלי איסופוס. למשל שבבראשית רבה פרשה סד הנ"ל (וראה להלן בנספח), הנמסר "נעתק מלשון המדרש ללשון עברית צחה", הוסיף כותרת: "ארי וארך הפה"

), ממש כדרך הכותרות של איסופוס (ראה להלן), וכן לכולם. וכן לחלק מהם25(עמ' : "בספר חופש מטמונים נדפסו משלים ע"ד37הוסיף לקח מוסר השכל בסוף. בעמ'

הנ"ל בלשון סורית מאת הגאונים, ואין לאל ידי כעת לדעת אם היו הגאונים ממציאים, . במהלך175). ראה להלן הע' 37או אך מעתיקים, כי אין הספר הזה עתה לפני" (עמ'

הדיון משתמש המחבר באמתלה זו או הדומה לה לגבי דברים שאין ברצונו לעסוק בהם.כלומר, שנה אחרי פרסום חיבורו של רייפמן, אשר מוזכר בקצרה בדברי יל"ג (עמ'15

).3קעו, הע'


27



וזה שבספרות התלמודית,16מלומדת לתולדות המשל בישראל, זה המקראי 17אשר במהלכה העמיד במפורש על הקבלות רבות במשלי איסופוס.

משלי החיות כסוגה ספרותית ייחודית צוינו כבר במקורות התלמודיים עצמם:

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח... שיחת דקלים, משלות18כובסין, משלות שועלים (בבלי סוכה כח ע"א; בבא בתרא קלד ע"א).

ושיער יל"ג שהחלוקה הזאת רומזת על משלי הצומח, משלי המדברים, ומשלישיסדו19החיות. שועלים ומשלות כובסין "משלות רש"י: פירש וכבר

ם י נ ו מ ד ובשועלים"ק בכובסים אותן ותולין לתוכחתם, אמתלא לתת 20

וכגון משלי איסופוס. התנא21(לסוכה). כלומר, קדמונים מן אומות העולם, 22המאוחר בר קפרא מתואר כבעל מליצות וחיבורים פיוטיים בכמה מקומות.

שהיו ותבשיל תבשיל "כל ברבי, ר' שמעון סעודת עליו, שבשעת מסופר יותם: "הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך" (שופטים פרק ט ח); משל16 משל

יהואש: "החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון" (מלכים ב יד, ט; דברי הימים בכה, יח).

וכתב: "ומטעם זאת לא נתפלא בראותנו משלים רבים ממשלי איזופוס באים כדמותם17ומעט מלבד המשלים אשר הבאנו ומדרשים... קטנים בתלמוד או בשנוים וכצלמם הדומים להם עוד נמצאו מלין דרבנן אשר הכרת פניהם תען בהם שהם מיוסדים עלתל-אביב גורדון, שירה, ליב יהודה (כתבי נדעהו" לא או באם שנדעהו איזה משל תשט"ז, עמ' קעז). אשר למשל המקראי, ראה לאחרונה: י' זקוביץ, "בין משלי איסופוס

. מקבילות תלמודיות צוינו במאה9-3 (תשמ"א), עמ' 48-47לספרות המקרא", ידע-עם, ג'ייקובס, שעסק במיוחד במקבילות ההודיות. מחקריו הקודמים סוכמו הי"ט גם בידי

.J. Jacobs, The Fables of Æsop, New York 1966 (1894)בספרו: על רבן יוחנן בן זכאי נאמר באבות דרבי נתן, נוסחא ב, פרק כח (עמ' 18 ) שלמד58

ג היהדות, למדעי הקונגרס העולמי השביעי דברי י' אלבוים, (ועיין "משלות" סתם ; מ' קיסטר, עיונים באבות דר' נתן, נוסח, עריכה ופרשנות, ירושלים73]תשמ"א[, עמ'

ברייתא בבלית44תשנ"ח, עמ' זכאי בן יוחנן ). הברייתא של הבבלי העוסקת ברבן מאוחרת היא, המייחסת לחכם זה דברים רבים שמקצתם נאמרו במקורות קדומים יותר על חכמים אחרים. ראה מה שכתבתי בתוספתא עתיקתא על מסכת פסח ראשון, רמת

. ברור למדי שהנאמר על הלל במסכת סופרים טז, ז (עמ'30, הע' 325גן תשס"ג, עמ' ), שלא עזב "שיחת חיות" אינו אלא השלכה מן הנאמר על רבן יוחנן בן זכאי רבו290

במסורת הבבלית הזאת, המובאת אף היא בסמוך לפניו במסכת סופרים שם (טז ו, עמ' , הע'74; אלבוים שם, עמ' 8). והשווה ב"ז בכר, אגדות התנאים א,א, יפו תר"פ, עמ' 289

12. , עיין שם. שלושת הסוגים מיוצגים במשלי איסופוס באוספים שהגיעו3 עמ' קעו, הע' 19

אלינו. ממשלי כובסים יצא ההוא כובס / קצרא המופיע בספרות התלמודית בכל מקום כאדם20

סתם.ר"י היבשער, בית יעקב, א ("ביאורים נחמדים על הגדות הש"ס", קראקא תרע"ב)21

).93כתב: "משלות שועלים הוא משל האיזופי" (לסוכה שם, עמ' ירושלמי מועד קטן פ"ג פא ע"ג, בבלי מועד קטן טז ע"א, נדרים ע ע"ב, כתובות קד22

ע"א.


28



בבראשית23מביאין לפניהם הוה אמר עליו תלת מאוון מתלין מן הדין תעלא". רבה נמסר משל על משלים, ובו השועל עצמו יודע שלוש מאות משלים על

במקורות אחדים יוחסו כעין כשרונותיו של בר קפרא אף לר' מאיר,24אריות!אלא יש שהאמוראים הביאו25אבל אין לידיעה זו תיעוד מתקופת התנאים,

26משל משמו.

למשלים המצויים בקובץ איסופוס מבנה ספרותי מובהק: א. כותרת המורכבת על פי רוב משני שמות עצם או שלושה; ב. גוף המשל; ג. פתגם קצר של מוסר

הנמשל. להיות מכל אחד27השכל, עשויה ההקבלה שבספרות התלמודית

ויקרא רבה פרשה כח, עמ' תרנד (עיין שם). 23 "אמר ר' לוי ארי כעס על הבהמה ועל החיה, אמרין מאן אזיל מפייס יתיה, אמר תעלא24

אנא ידע לו ש' מתלין ואנא מפייס יתיה, אמרין אגימין, הליך ציבחד וקם ליה, אמ' ליה מה דין קמת, אמר לון אנשית מאה, אמ' ליה אית במאתן ברכן, הליך ציבחד וקם ליה, אמ' ליה מה דין, אמר לון אנשית אף מאה, אמ' ליה אית במאה ברכן, כיון דמטא אמר

, עיין שם).924אנשית כולהון אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה" (פרשה עח, עמ' כנראה תוספת25 זו טו). ט, סוטה (משנה מושלי משלים" בטלו מאיר ר' "משמת

ירושלים י"נ אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, תל-אביב,–מאוחרת למשנה, ראה: ירושלים תש"ח, עמ' 406תשי"ז, עמ' לנוסח המשנה, ; ח' אלבק,997; הנ"ל, מבוא

; מסכת סוטה עם שינויי נוסחאות, ירושלים תשל"ט,394השלמות לסדר נשים, עמ' הכרך שני, עמ' שמט. אפשטיין כתב: "'משמת ר"מ וכו' של חסידים' פ ס ו היא ע"פה

), אבל הדיבור הנידון על ר' מאיר אינו240התוספתא". עיין תוספתא סוטה טו, ג (עמ' מופיע שם. בבבלי סנהדרין לח ע"ב: "דאמר רבי יוחנן כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא, תילתא אגדתא, תילתא מתלי. ואמר רבי יוחנן שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר" וכו'. על כך כתב יל"ג: "ועל דעתי המה ממש משלי

J. Jacobs, “Aesop’sאיזופוס שמספרם עולה באמת לכמה מאות" (עמ' קעו). ועיין: Fables among the Jews”, Jewish Encyclopedia, I, New York 1902, pp. 221-222.

משלים. מכל מקום יל"ג מודע להיות "שלש358בקבצים של משלי איסופוס לפנינו מאות לאו דוקא, וכן כל שלש מאות בש"ס" (רשב"ם לפסחים קיט ע"א). ויש לציין

םשופטים טו, ד "וילך שמשון וילכד י ל ע ו ש ת ו א מ ש ל ויקח לפדים ויפן זנבש אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך"; מלכים א ה, יב על שלמה: "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזובוידבר על הבהמה". אגב מעשה שמשון והשועלים הנ"ל, יש להעיר אשר יצא בקיר

, מהד' ש' שפאן, ירושלים תש"ך,58שעצם מעשה זה כמוהו במשלי איסופוס, סימן ). הסיפור והרקע מן התרבות הקלאסית נמסרים204, ועיין שם, עמ' 116סימן רלח (עמ' cur igitur missae vinctis ardentia taedis terda ferant volpes, causa“אצל אובידיוס:

docenda mihi est” (Fasti IV, 679) ]= “I must therefore explain the reason why foxes are let loose with torches tied to their burning backs[ (Ovid’s Fasti, J.G.

Frazer ]ed.[, London 1967, p. 239)ועסקו בכך חוקרי המקרא, עיין י' קויפמן, ספר ).6-5 (וראה זקוביץ, עמ' 256, עמ' 1962שופטים, ירושלים

: "ר' תנחומ' מש' ר' אלעזר ר' אבין מש' ר' מאיר491 בבראשית רבה פרשה מח, עמ' 26 מתלא אמר עלת לקרתא עביד בנימוסא". המקבילה בבבלי בבא מציעא פו ע"ב משם

(וראה היימאן, תולדות תנאים1רבי תנחום בר חנילאי בלבד. ועיין בנספח, סעיף א, הע' ).874ואמוראים, עמ'

.14 עיין לעיל הע' 27


29



ופתגמים אלה בניתוק משאר חלקיו. משלים ואף משלושת חלקי המבנה, עשויים להשתלב בהקשרים רבים ומגוונים בשיח התלמודי: מדרש, מעשה והלכה, יש על ידי מיזוג שלם ומחיקת גבולות, ויש בטהרתם כשהם מובחנים באופן ברור מן המסגרת התלמודית או המדרשית. מצינו לא אחת שהפתגם הנבחר אינו מתאים בשלמות להקשרו החדש, או שכולל בתוכו מילים ומונחים (ואף מושגים) שאינם בני בית באוצר המילונאי הרגיל של לשון חז"ל. איןוקביעת פרשנותם מבחינת מילונאיות לסתומות הפכו שהללו בכך תימה גזרונם, ופקדו אותם שינויי גירסה ותופעות נוסח אחרות העשויים לשנות את

פניהם המקוריים.

ישנם מקרים שהמקבילה התלמודית מציגה שיפור ניכר על פני הדגם היווניסגנונית, ספרותית, נעשו28מבחינה והפתגמים והמשלים מוסרית, או

המשלים שילוב אגב החז"לי. בלבושם וקולעים מהוקצעים מתומצתים, ובכלל, הנמשל. במקום הכתובים מדרש בא לפעמים התלמודי בהקשר עשויים תכניה, מושגיה וערכיה של ספרות חז"ל לתפוס את מקומו של אחד

המרכיבים, או יותר.

נדגים כאן את הדמיון המפליא העשוי לשרוד בין המקורות התלמודיים לבין משלי איסופוס במעשייה המפורסמת שעליה בנוי הפתגם הידוע "קרח מכאן ומכאן". (הנוסח התלמודי בבבא קמא ס ע"ב, בהקבלה לאיסופוס, מובא להלן

.) 82בעמ' הנוסח הבבלי של המשל נמסר כאן לאחר מאות רבות בשנים בהקבלה מדויקת המקיפה את כל מהלכו של המשל היווני, ובתמצות ספרותי מחודד

בדרך המעורה29ומהוקצע להפליא. הרקע הסיפורי מופיע במשל איסופוס היטב בלשון היוונית, בהיות מילה יוונית אחת בצורותיה השונות רומזת הן על

בצורתו התלמודית,30אדם בגיל הביניים, הן על מי שזרקה בו שיבה למחצה.עוד אמוראים. של מדרשם בבית היסודי הלימודי בהקשר המשל שובץ נתאזרח המשל בספרות התלמודית עד כדי כך, שהביטוי "קרח מכאן ומכאן"ומובאה שבבבלי בברייתא הרגיל, ההלכתי בשיח מושאל בשימוש נתקבל

ממנה בדברי אמוראים:

הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע, למחצה לשלישויצא עליו גובה כתובתה מן השאר. כתב כל נכסיו לאשתו, ולרביע כתובתה, על ותעמוד מתנתה תקרע אומר אליעזר רבי חוב שטר

מתנתה, על ותעמוד כתובתה תקרע אומרים תוחכמים א צ מ נ ו

.181 השווה שפאן, עמ' 28 ואף על פי כן מי יתווה לנו בוודאות את מסלולו של משל בין מזרח ומערב במקבילותיו29

השונות, נהרא נהרא ופשטיה?30 “the man is described as a mesopolios, a form of mesaipolios, which means

"‘half-grey’ but is also a word used by association to mean ‘middle-aged’ in Greek (ibid.)


30



. ן א כ מ ו ן א כ מ ת ח ר ואמר רבי יהודה הנחתום מעשה ואירעק הדבר בבת אחותי כלה, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו תקרע כתובתה

ןותעמוד על מתנתה, א כ מ ו ן א כ מ ת ח ר ק ת א צ מ נ ... אמרו רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה תקרע כתובתה ותעמוד על

מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן (בבא בתרא קלב ע"א).

(כתובתה עיסקה צדדים של שני למי שמפסיד למליצה הביטוי כאן הפך ומתנתה), בניתוק מוחלט מן המקור, עד כדי שימוש לא לזכר אלא לנקבה, לא

לבעל אלא לאשתו.

ויפה, קצר בפתגם נעסוק א בחלק רועים. על בשני משלים נעסוק להלן המופיע במקומות אחדים בספרות התלמודית והמדרשית, אשר הציב בפני המעיינים קשיים לא מבוטלים בתחומים שונים: פרשניים, סגנוניים ולשוניים.גירסאות והוגהו לשונות, עד שבמקצת בעטיים של הקשיים הללו נתחדשו המקורות אף נמחק הציון לרועה עצמו ("רעיא"). על פי דרכנו נציע שפתגם זה, המעורה כיום בהקשר המדרשי והתלמודי, אינו אלא קטע ממשל אבוד,לחשוב בסיס יש שלפנינו, במדרש כיום שילובו למרות סיומו. וכנראה שלמעשה הוא מעין גוף זר שם מבחינה תרבותית, ספרותית ורטורית. הגישה הזאת נותנת בידנו להציע פתרונות חדשים לסתומות המילונאיות שבפתגם זה.

בדרך אולם שביסודו של הפתגם, סיפור המשל המקורי לידנו הגיע טרם השערה נוכל להעלות את קווי העלילה החסרה, כדי לשבר את האוזן.

בחלק ב נביא מקור ממשלי איסופוס, המאשר השערה ששיערנו מכבר עלהבבלי. בתלמוד המופיעה טענה לשון מאחורי שעמדה קדומה פאבולה הטענה מבוססת על כותר הפאבולה, שכלל במקורו את המילה "רועה", הלא הוא גיבור המעשה. במסורת התלמודית הושמטה המילה "רעיא" כליל, ואף על פי כן השימוש המשני של כותר המשל בטענות התלמודיות מאפשר בירורולעלילה שבה חשש דווקא, לרועה היא ומאשר שהכוונה מוצאו המקורי,

לסכנת נפשו, ככל הכתוב על משלי איסופוס לפנינו.

א

במדרש ויקרא רבה מופיע31נציג תחילה את המקורות, ואחר כך נפתח בדיון.הפתגם דלהלן:

רעיא תלא קולתיה (פרשה32במתלא אמ' הנדי תלא מרא זייניה קבלאיד, מהד' מרגליות, עמ' עה-עו).

במהלך הדיון נציין את גירסותיהם של עדי הנוסח.31 קבלאי. כך במהד' מרגליות, וראה להלן בפרוטרוט.32


31



בביאורו של מרדכי מרגליות נאמר: "תרגומו: היכן (= באותו מקום) שתלה המדרש שבויקרא רבה מיוסד33האדון כלי זיינו תלה הרועה ההדיוט את סלו".

על קהלת ג, טז "ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע", ועל ירמיהו לט, ג "וישבו בשער התוך", וההקשר כולו,

עם הפתגם הנידון, בא גם בקהלת רבה, פרשה ג.

וסנהדרין קג ע"א. זה פעמיים, בבא מציעא פד ע"ב אף בבבלי בא פתגם ההיקרות שבסנהדרין היא הראשונית מבין שתיהן, ששם ההקשר כולו מקביל

לזה שבויקרא רבה וקהלת רבה.

ויקרא רבה פרשה ד, עמ' עה-עו

ב). עד ד, (ויקרא כי תחטא נפש ראיתי תחת השמש מקום המשפטשמה הצדק ומקום הרשע שמה הרשע (קהלת ג, טז). ר' אליעזר ור'מקום אמ' אליעזר ר' יהושע. מקום הרשע, שמה המשפט שסנהדרין גדולה שלישראל יושבתשמה שלישראל, דיניהן וחותכת

הרשע, שמה

וישבו בשער ויבאו שרי מלך בבל התוך (ירמיה לט, ג). מה הוא שער

התוך, ששם חותכין את ההלכה.

במתלא אמ' הנדי תלא מרא זייניה רעיא תלא קולתיה. 34קבלאי

סנהדרין קג ע"א

(ויבאו) בבל מלך ]שרי[ כל ויבאו ]וישבו[ בשער התוך (ירמיהו לט, ג).בן יוחנן משום רבי שמעון אמר רבי

יוחי מקום שמחתכין בו הלכות.

אינשי דאמרי היינו פפא רב אמר זייניה תמן ליה באתרא דמריה תלא

קולבא רעיא קולתיה תלא.

הדרשה שבבבלי אינה אלא קיצורה של הדרשה במדרשי ארץ ישראל, קיצור המתממש על ידי הבאת החלק המדרשי בלבד, ללא הפסוק מקהלת, וממילא

זה. פסוק הדורשת וסופה, ראשה כולה, המעטפת של הדרשה מן35ללא נובע הרעיון המרכזי של המדרש: םהפסוק בקהלת ו ק מסוים המיועדמ

םלדבר מעולה ("מקום המשפט") נכבש על ידי דבר נחות הנכנס ש ("שמהל הרשע"). דרשת הפסוק בירמיה על שרי בבל שנכנסו למקום הסנהדרין היא

עמ' עו.33 ראה חילופי גירסאות שם, וראה להלן.34 הסיפא שבויקרא רבה לא הובאה כאן, שאיננה מענייננו. ראה הערות מרגליות, עמ'35

. 3-1עו, לשורות


32



הדגמה של העיקרון הנאמר בדברי קהלת, שיש ומקום המשפט (= הטוב)נתפס על ידי הרשע (= הרע).

עיקרון זה חוזר ומוכפל שוב בצורת משל: "הנדי תלא מרא זייניה קבלאי רעיא תלא קולתיה". יוצא שהשימוש במשל הארמי במדרש מקביל לפסוק בקהלתשבא רע בדבר טוב דבר החלפת היסודי, ברעיון הן הספרותי במבנה הן זה. רעיון של הדגמתו היא הסנהדרין למקום בבל שרי וכניסת במקומו, בויקרא רבה, הוא שלם לגמרי ללא הבאת הפתגם, מבחינת תוכן המדרש שאינו אלא תוספת לתפארת. קיצור כל המהלך בבבלי סנהדרין, על ידי הבאת החלק האחרון בלבד, משמיט על ידי כך הקבלה ספרותית יפה שבין המשל והפסוק בקהלת, ומעמיד את המדרש ללא פסוקו. הפתגם, שאמנם כפל את הרעיון של הפסוק במדרש, תופס כאן את מקומו לגמרי כמייצג את הרעיון

המופשט, אשר מעשה שרי בבל הוא המחשתו.

הבאת הדברים בבבלי פותחת תוך כדי דיבור של ויקרא רבה, ומשום כך אפילו המילה "סנהדרין" לא הוזכרה בבבלי שם, ורש"י משלימה ומפרש: "בשער

ןהתוך. לשון חותך, והיינו בהר הבית ובעזרה ששם היו יושבים י ר ד ה נ ".ס

בויקרא רבה בא המדרש משמו של ר' אליעזר במה שדרש לעומת דרשת ר' יהושע. מבנה זה (ר' אליעזר ור' יהושע) נמצא כמה פעמים בבראשית רבה, ובמדרשי ארץ ישראל אחרים. בבבלי מיוחסים הדברים לר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי, שלשלת שכיחה בבבלי, ואף בהקשר הנידון של פרק חלק. הפתגם עצמו הובא בבבלי משמו של רב פפא, בסגנון "היינו דאמרי אינשי". לפחות שבעה-עשר פתגמים בארמית של "היינו דאמרי אינשי" באים בבבלי

משמו של רב פפא בצורה זו, ותשעה מהם במסכת סנהדרין.

אולם על אף כל ההתאמות שבוצעו בה, ברור למדי שהמדרש בבבלי סנהדרין קשור למקורו הארץ-ישראלי קשר של מוליד ונולד, ודומה לו בהיקף ההקשר כולו. לעומת זאת, המקבילה בבבא מציעא תניינית יותר. אין הקבלה אלא

לפתגם בלבד, והוא הוכנס להקשר חדש, הנובע ממקור ארץ-ישראלי אחר.


33



ירושלמי שבתפ"י, יב ע"ג

רבי כשהיה רבי בי אלעזר נכנס שמעון היו הוועד לבית רבי של פניו אמר מקדירות ויאות אבוי ליה ארי בן ארי זה ארי אתה אבל

בן שועל.

רבי דמך מן אלעזר שלח רביבאיתתיה תבע כלי ליה אמרה בו שנשתמש ישתמש קודש

בו חול?

פסיקתא דרב כהנא פרשה יא,

200עמ' בר' לעזר ר' כשהיה שמע' נכנס לבית הוועדר' של פניו היו והוה מקדירות, ליה אמ' אבוי ראית זה ארי בן ארי אבל את ארי

בן שועל.

וכיון דדמך שלחבאיתתיה תבע ואמרת שלח' כלי ליה בו שנשתמש בו קדש ישתמש

חול?

קהלת רבהפרשה יא

בר' אלעזר ר' כשהיה שמעון נכנס לבית הועדפניו של רבי היו והוה מקדירות, ליה אמר אבוי ברי יאות זה ארי בן ארי ואתה ארי

בן שועל.

שלח דדמך מן באיתתיה תבע ואמרת שלחת כלי ליה בו שנשתמש בו קדש ישתמש

חול?

בבא מציעא פדע"ב

לדבר רבי שלח שלחה באשתו כלי ליה בו שנשתמש קודש ישתמש בו

חול?

אמרין 36תמן

דמרי באתר ביתא תלא זייניהרעיא כולבא

קולתיה תלא.

על יד הדיבור "כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול" הוכנס בבבלי הפתגם על הרועה, המתאים אף הוא לעניין הנידון בבבא מציעא, הדחייה שדחתה אלמנתו של ר' אלעזר בר' שמעון את פנייתו של רבי, כשביקש לשאת אותה לאחר מותו של ר' אלעזר בעלה. פתגם זה בוודאי הושאל כאן מבבלי סנהדרין. ההתאמה היחידה הנדרשת היא, שבבבא מציעא יש לומר את הפתגם בתמיה

המונח "תמן אמרין", הרגיל בירושלמי ובמדרשי ארץ-ישראל, אינו בא בבבלי אלא כאן36 (וראה חילופי גירסאות להלן) ולהלן בבא מציעא פו ע"ב (במקצת עדי הנוסח), שהוא חלק מן הקובץ המורחב של דברי אגדה כאן. סימני היכר של עורך הקובץ כולו ניכריםההיסטורית "לאגדה פרידמן, ש"י ראה מזה; זה המרוחקים ואף השונים, בחלקיו

. מגיה164-119בתלמוד הבבלי", ספר הזכרון לרבי שאול ליברמן, ירושלים תשנ"ג, עמ' כ"י המבורג, שהרגיש בזרות הסגנון הזה ברצף הספור, הוסיף לפני מונח זה: "איכא

דאמרי הכי שלחה ליה".


34



חול?" בו ("...ישתמש לו הקודם בבבלי37כבדיבור במקורו כן שאין מה ,( סנהדרין ובמדרשים הארץ-ישראליים.

. הפירוש1

רש"י סנהדרין קג ע"א

באתרא דמריה תלא זייניה

מקום שהאדון תולה כליו.

קולבא רעיא. נבל רועה.

קולתיה תלא. כדו תלה לשם כמוואי') טז כד (בראשית כדה לישנא קולתא. דמתרגמינן כמו מקדתו, קודתיה אחרינא

של חרס.38(סוטה ט א): מקדה

רש"י בבא מציעא פד ע"ב

אומרים ישראל בארץ אמרי תמן המשל הזה על כגון זה.

קולבאי זייניה 39באתרא דמריה תלא

רעיא קולתיה תלא

יתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו כליזיינו,

הנבל הרועה

תרמילו תלה בולז"א בלעז.

אבל הפירוש "(ה)נבל40רוב לשון פירוש רש"י שונה בין בבא מציעא לסנהדרין,הציר של הוא זה פירוש בשניהם. יציב רעיא" "קולבא לצירוף (ה)רועה" שיטת רש"י, שכצפוי הטביעה את חותמה על כל העיסוק בפתגם זה אחר כך.הקשיים. מוקד הוא רעיא" "קולבא תיבות שתי של זה שצרף ספק אין

37) שלזינגר אצל תמיהה כמשפט תורגם כך M. Schlesinger, Satzlehre der aramäischen Sprache des babylonischen Talmuds, Leipzig 1928, p. 137וכן ,(

בהבאות אצל בויארין (ראה להלן) מלווה בסימן שאלה. בכ"י המבורג הוא נהפך למשפטאפשוט על ידי תוספת שלילה: " ישתמש בו חול". כלומר, שלילה במקום תמיהה.ל

בדפוס ראשון (ברקו) נדפסו שלוש המילים ברי"ש בטעות: "קורתיה מקרתו... מקרה".38.146וראה להלן הע'

בנדפס: "כולבא". כ"ה כבר בדפוס פיזארו, ובדפוסים שאחריו (עותק דפוס שונצינו39 ). אולם הגירסה הרשומה כאן מוסכמת מתוך נוסח כתבי95חסר כאן, ראה להלן הע'

בודלי אוקספורד, (כ"י "קולבאי" .Oppהיד. 387 ]OL הספרייה]808 לונדון, כ"י , ); "(קובל) קולבאי" (כ"יEbr. 131[, כ"י ואטיקן 413.2 ]קטלוג Add. 27,196הבריטית,

]קטלוג Or. 73לונדון, הספרייה הבריטית [; "קולביא" (כ"י בית המדרש לרבנים412 [).89 ]קטלוג Add. 478.8); "קול?ב?א" (כ"י קמברידג' Rab. 833באמריקה

על פירוש רש"י לסנהדרין ראה מה שכתבתי במאמר "פירושי רש"י לתלמוד – הגהות40-166ומהדורות", רש"י עיונים ביצירתו, בעריכת צ"א שטיינפלד, רמת-גן תשנ"ג, עמ'

, והציונים שם. טרם ראיתי רישום לכתבי-יד של פירוש רש"י למסכת סנהדרין.164


35



התשתית של שיטת רש"י היא העמדה ש"קולבא" מוסרת תכונה שלילית שלרועה. מהותה המדויקת של אותה נבל רש"י: פירוש ומכאן לשון הרועה,

תכונה שלילית של הרועה משתנה לפי הפירושים השונים.

המוצא נקודת הם רבה, ויקרא מדרש מהדיר מרגליות, מרדכי דבריו של למעיינים בפתגם זה בימינו. תרגומו לביטוי הנזכר, "הרועה ההדיוט", מבוסס

ששיטתו איננה רחוקה מזו של רש"י. וכך הם דבריו41על דברי בעל הערוך, של מרגליות בבירור הגירסה והמשמע היסודי של המילה הסתומה שבצרף זה:

פתגם זה הובא פעמיים בבבלי, בסנהדרין שם מביאו רב פפא "היינו דאמרי אינשי", ובב"מ פד, ב, "תמן אמרין", והוא פתגם ארצישראלי,'באתר'... אמרו 'הנדי' ובמקום לארמית-בבלית, לשונו שינו ובבבלי קבלאי, היא הנכונה נראה שהגירסא ולי קלבאי... בערך ובערוך... כלפנינו (ראה ח"נ). וכן בב"מ שם בכ"י מינכן קובל'. ופירושו חשוך. ראה סנהדרין יד, א, וצב, א: לעולם הוי קבל וקיים, ורש"י פירשו: עשה

42עצמך אפל ושפל... ולהלן כה, ה: בר קבלוי.

הביטוי "בר קבלוי" שצוין לו כאן מופיע להלן בויקרא רבה, וכך הוא ההקשר:קבלוי...", בר לבעלה אמרה פחין, ברת הות דמגירא ותרגם43"אנתתיה

מרגליות: "אשתו של השכן היתה בת ארורים (מרשעת). אמרה לבעלה: בןאפלה!"

הווה אומר, מרגליות הכריע כגירסת "קובלאי" בפתגם שלנו, ועל ידי כך קישר את המילה הזאת למילה "קבלוי", ופירש את שתיהן מלשון חושך ואפלה. שיטה זו מיוסדת על דברי הגר"ש ליברמן, שכבר עסק בנידון בהקשר דיונו על המונח "בני חושך" של לשון מגילות ים המלח, והעיר: "בספרות התלמודית אנו מוצאים את הלשון 'בר קבלאי', 'בן החושך'", ובהערה: "ראה ויקרא רבה

44כה, ה ומ"מ; שם ד, א (לפי כתבי-היד ואטיקאן ולונדון) 'קבלאי' (החשוך)".

"בספרי ליברמן: כתב מרגליות במהדורת רבה לויקרא בהערותיו וכן הווה אומר,45, פירשתי: הרועה החשוך".57 הערה 12היליניסמוס וכו', עמ'

העדפת הגירסה "קבלאי" בפתגם שלפנינו מאפשרת את הקשר עם הדיבורלהלן: "בר קבלוי", ובשני ההקשרים תתפרש מילה זו "חשוך".

. הקשיים2

ראה להלן.41 עמ' עה-עו.42 שם פעמיים: "בר קבלאי בר קבלאי".117 עמ' תקעח. בכ"י מינכן 43ויוונות בארץ-ישראל, עמ' 44 יוונית והע' 158 57 =) S. Lieberman, Hellenism in

Jewish Palestine, New York 1962, p. 12.וציין לו מרגליות שם ,( עמ' תתע, עיין שם.45


36



לפי דברינו אפוא, צומת הקשיים שבלשון הפתגם הוא הצירוף "קבלאי/קולבאילהדגיש ראוי הראשונים. בדברי כבר מורגשות וההתלבטויות רעיא", שדבריהם נאמרו ביחס למקבילות שבבבלי, ועל פי נוסח הבבלי. פירושו של רש"י "(ה)נבל (ה)רועה" קובע ששתי התיבות הנידונות אמורות על אותו אדםדקדוקי של במצב פירושו, לפי דומה כך העומדים, עצם, שני שמות והן

46תמורה. בעל הערוך, ר' נתן מרומי, כתב בערך קלבאי: "פי' הדיוט רועה".

הניתוח התחבירי הוא כזה של רש"י, ואף כאן הבלטת יחס התמורה מלמדת על גמגום לשון המקור בעיני המפרשים, וכאילו הם שואלים: מהו "קלבאי"הערוך בעל אצל הן רש"י אצל שהן ודומה "רעיא"? יד על כאן העומד

המשמע יוצא מן ההקשר בלבד, ללא שום ניסיון לשער גזרון המילה קלבאי.

לויקרא רבה קדום זה מלא47בפירוש אשכנזי כל לשון הפירוש על פתגם תמיהות וזרויות, חילופי סדר ושיבושים, ועל אף שהוא פירוש על ויקרא רבה, מוכרת בעליל השפעת הבבלי על המפרש. נעתיק כאן את הקטע הנידון כולו,

כמות שהוא:

תרגום של כדהקולתיה: כלב. קולבא: מקום אשר תלה. הגרי תלא: במתלא אמרי הגרי מלכא תלא זייניה קולבא תלא קולתיה:]קולתה[.

יולא. זין שלו, שם אדם שפל48הגרי בלע' מקום שתלה הפרש כלי תולה כדו.

נוסח הפתגם מצוטט בפתיחה בתיבה "הגרי", וכך מועתק פעמיים במהלךבלשון המדרש הוחלפה "מרא" ב"מלכא", טופוס49הקטע, במקום "הנדי".

לשם הדיון50רגיל יותר במשלים. המילה "תלא" נכנסה לפני "זייניה", כבבבלי.המילה השמטת היא הקדום בפירוש הבולטת התכונה הזה, בשלב שלנו "רעיא", המושמטת פעמיים, הן בהעתקת לשון הפתגם הן בפירושו. השמטה

מאוד הסבירה ההבנה מן נובעת האשכנזית–זו המסורת פי על בוודאי לו– 51הקדומה די "שם"), (אחרי הפתגם של בסיפא המוזכר שהאדם

להזדהות במונח אחד. ולכן, לא "קולבאי רעיא", שני שמות עצם במצב שלתמורה, אלא "קולבאי" בלבד, "אדם שפל". "רעיא" הושמטה כליל.

פתרון אחר לקושי שבתיבת "קולבאי" נמצא בפירוש הרמ"ה (ר' מאיר בר'בו כלי52טודרוס אבולפיא) לסנהדרין שם, וזה לשונו: "מקום שאדוני תלא

.96 ערוך השלם, ז, עמ' 46. 76 פירוש קדום למדרש ויקרא רבה, ההדיר מ"ב לרנר, ירושלים תשנ"ה, עמ' 47 ). אם197 הלעז הרשום כאן פירושו "פרש" (השווה מ' בנית, פירוש קדום הנ"ל, עמ' 48

הגרי (מלכא?) נתפס כ"פרש", אין הדבר אלא מוסיף על גמגום הפתגם כולו בפירוש זה. אפשר להשוות בחלקו גירסת ויקרא רבה בדפוס קושטא רע"ב: "הנרי".49 ראה להלן.50 ראה להלן.51 ד"ה אמר שער התוך.52


37



ימלחמתו, נ ו ל הרועה!פ הוא שמו של "קולבאי" כדו". בו הרועה תלה "קולבאי רעיא" הוא על משקל "בנימין רעיא" (ברכות מ ע"ב).

במאה הי"ט חודש העיון בפתגם הנידון, והוקדש לו מחקר מיוחד על ידי ב"זהשונות,53באכר. שבמקבילות הפתגם בלשון עיון מתוך באכר54 הסיק

"קולבא" תמורה55שהמילה של במצב כעומדת קדומים מזמנים נתפסה לתיבת "רעיא". אולם, לפי דעתו של באכר עצמו, מקומה המקורי של תיבה זו היה בראש הפתגם ומובנה המקורי "קולב" (על פי שבת ס ע"א), כלומר, יתד

אשתולים בו דבר-מה. וכך ביקש לשחזר את הפתגם המקורי: " ב ל ו דמראקזייניה רעיא קולתיה תלא". לאחר שנשכחה משמעותה של "קולבא" תלא (לפי טענתו) הזיזו את מקום התיבה בפתגם והכניסוה לפני "רעיא", ובמצב תמורה אליה. החסרון בראש הפתגם שנוצר על ידי כך הושלם בבבלי בתיבת "באתרא", ובארץ ישראל על ידי "הן". עוד הוסיף שהמובן היסודי של שורשבאכר המוצא של נקודת אף אומר, הווה נעלם. קולבא" / "קולב המילה

בטיפולו בפתגם זה הייתה הקושי שבצמד "קולבאי רעיא".

הסברה ש"קולבאי" פירושה 'קולב' ננקטה, באופן עצמאי ממאמרו של באכר, על ידי שמואל קרויס. קרויס השאיר את תיבת "קולבאי" במקומה, ובכל זאת

\הוא\פתר אותה כתמורה ל"אתר". זה לשונו: "'באתר דמרי תלא ליה זיינה, ב'). כלומר, במקום אשר האדון קולבאי, רעיא קולתיה תלא' (ב' ב"מ פ"ד

ב (הגדול והחשוב, הפרש האציל) תולה את כלי-זינו, הוא ל ו האהל, שםק56יתלה הרועה (שפל האנשים הזה) את כד המים שלו".

רעיא" "קולבאי בצירוף הוא אף גולדשמידט ל' עיין מכן לאחר קצר זמן (בתרגומו הגרמני לתלמוד), לא בבעיה התחבירית, אלא המילונאית, ותרגם:

vagabundirende Hirt,57אולם לאחר ימים חזר אף לבעיה התחבירית, ונקט שיטה אחרת לגמרי (ראה להלן).

53 W. Bacher, “Zwei Corruptelen, Ein Beitrag zur talmudisch-midraschischen Lexicographie”, MGWJ, 25 (1876), pp. 237-240

) ציין את נוסח הפתגם, בזה הסדר, על פי: בבלי בבא מציעא, בבלי55 באכר (כבהע' 54).238), "מדרש בהוצאות" (עמ' 123סנהדרין, "מדרש לפי הערוך" (עיין להלן הע'

כך קבע צורה זו ללא יו"ד על פי פירוש רש"י בסנהדרין, לפי נוסח הדפוס (עיין לעיל55).42הע'

שם: "והנה העיקר כאן1, ובהע' 244-243 קדמוניות התלמוד, א,ב, ברלין תרפ"ד, עמ' 56ב ל ו ... מין מסמר ויתד הוא... ולנו אין ספק, שגירסת הערוך מיושבת היא, ולפיכךק

א ב ל ו הוא עיקר, ויש לחשבו לכלי האהל האחרים".ק es ist vielmehr vom. rein syr. (noch im“ אגב דחיית גזרון קולבאי מן כלבא, כתב: 57

Neusyr. Gebräuchlichne) blq umherriren, -streifen, ablenken [vom Weg] abzuleiten; cf. Smith, Thes. Syr. coll. 3623, 3624” (L. Goldschmidt, Der

Babylonische Talmud, 7, Haag 1933, p. 454. n. 605


38



שילובה התחבירי של התיבה "קולבאי" הציב קושיה בפני המילונאי התלמודיובמהלכם58מ' יאסטרוב. הוא עסק בפתגם הנידון בשלושה ערכים שונים,

שקל ותיקן את עמדתו מחדש.

) פותח במילה "כולביה" המתרגמת "קרדמו"620(א) ערך כולב (עמ' בתרגום לשמואל א יג כ. כאן עסק המחבר בפתגם הנידון על פי ויקרא רבה, מתוך שבדפוסים שם במקום "קולבאי" מופיעה "כולבא", שהוא ביקש לפרש בהוראה הנזכרת ("קרדום"). את המילה הזאת הגיה כדי

במובן "קרדומו", ועשאה מושא של "תלא". לשם59לגרוס "כולביה", ותרגם: ל"מרי", "זיינא" צירף whereכך the owner of arms

(warrior) hangs up his battle axe, the shepherd hangs up his bag כלומר בקו"ף. אף60גם צוין שם שהגירסה בקהלת רבה היא "קולביה",

זנח61הובא שם ילקוט קהלת, ובהיות תיבת "קולבאי" מושמטת שם, ותרגם: לעיל, בו שנקט זיינא" "מרי הצירוף whereאת the lord

hangs up his armor.כפירוש רש"י ,

, הובא הפתגםaxe) הוגדר כשווה ל"כולב", 1327(ב) ערך קולב (עמ' 63 והופנה לערך כולב.62הנידון על פי קהלת רבה,

) עוסק המחבר במשמע המקובל לתיבה1330(ג) בערך קולתא (עמ' זו, "כד". כאן נידון הפתגם מתוך הבבלי תחילה, וצוין לפי הסדר: בבא מציעא, סנהדרין. הנוסח המובא הוא: "באתר דמרי ביתא תלא זייניה תמן רעיא קולתיה תלא", על פי נוסח הדפוסים ("ביתא"), אבל ללא

היא גלוסה65 בסמוך ציין שהמילה "קולבאי"64התיבה "קולבאי" כלל! where the master of the house hangs ותרגם: 66על זייניה, או להפך,

up his armor, the shepherd hangs up his pitcher.67

58 M. Jastrow, A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, New York 1903

במקום "זייניה כולבא" הגיה "זיינא כולביה".59 בנדפס בקהלת רבה: "קולבי", וכך הועתק לנכון במילון זה בערך קולב.60.78 ראה הע' 61.16 בציון הפסוק צ"ל 62.68 יש כאן גם תוספת הערה, ראה להלן הע' 63 ). ההגהה היא הרכבת "תמן" של סנהדרין על נוסח”read“ עם ציון שיש כאן הגהה (64

בבא מציעא, והשמטת כולבא/קולבא כליל. בהערתו הזכיר שלוש מצורותיה, לפי הסדר: כולבא, קולבא, קולבאי.6566 or the reverse ” זייניה“a gloss for אפשר אפוא שהנוסח הנ"ל המובא בתוך הערך ,

היה אמור לכלול את המילה כולבא, אבל שלא במתכוון השפיעה כאן דעתו של המחבר לגבי שחזור הנוסח המקורי. על פי הכרעתו כאן שאחת משתי המילים "קולבאי רעיא"

בסוגריים מרובעים שקולבא היא גלוסה על )1327היא גלוסה, הוסיף בערך קולב (עמ' זייניה.

בסוגריים67 כולב. לערך הפניה עם רבה, ולקהלת רבה לויקרא ציונים באים כאן [ where correctמרובעים באה הערה לאותו ערך: pitcher for bagכלומר, כעת .]


39



הרי יאסטרוב קישר את המילה קולבאי ל"כולב", קרדום, וטיפל בכל מקבילה בפני עצמה ובאופן שונה. במדרשים הגיה "כולביה", ועשאה מושא של תלא.ובתרגומו השמיטה כליל, וכפי שהיא לזייניה, זו גלוסה בבבלי ראה בתיבה

מושמטת בילקוט שמעוני.

לנושא גולדשמידט חזר יאסטרוב של מילונו הופעת לאחר אחדות שנים הנידון, חזר בו משיטתו הקודמת שבה (לפי עדותו המפורשת עכשיו) סברשקולבאי הוא אף וקבע לשם, הקודם תואר מייצגת רעיא" ש"קולבאי

מתייחסת לזייניה, לא כגלוסא כדעת יאסטרוב, אלא כתואר. וזה לשונו:

והנה לדעת כל המבארים גם לפי מה שכתבתי בתלמוד שלי ח"ז עמודיתנ"ד הערה תר"ה המלה א ב ל ו היא תואר למלת רעיא ובאמתק

האינו נכון (דא"ך ]=דאם כן[ צ"ל א ב ל ו ק א י ע ) ולפי משפטר.הלשון היא תואר למלת ה י נ י 68ז

הדיון בפתגם זה בזמן האחרון חודש על ידי דניאל בויארין שהעלה כשיטה שאמנם יש כאן תואר לפני שם עצם, וכך כתב במאמרו "סירוס סדר השם

69ולואו בארמית ובעברית":

בב"מ פד ע"ב (לפי כי"מ) גרסינן: 'תמן אמרין באתר דמארי תל' זינ'במקום שתלה–קובל' רעי' קולתי' תלא', פירושו יהיה לפי גירסה זו

זינו תלה הרועה השפל את כדו (?!) המלה קובל' הבעלים את כלי ייכולה רק להיות א ל ב ו א (ב'דקדוקי סופרים' משלים ק ל ב ו , וגםק

ובשיכול אותיות בכי"ה, בויק"ר שם נמצאת כמו שהיא זה אפשר) ידהיינו א ב ל ו . ואם כן, יש כאן עוד דוגמה שבה התואר קודם אתק70השם.

הטיעון מבוסס בעיקר על הנוסח בבבלי, לפי גירסת כ"י מינכן בבבא מציעא("קובל'"), המאפשר את הפירוש "חשוך", כשיטת ליברמן ומרגליות.

נמשך אחרי פירוש רש"י לסנהדרין במקום פירושו לבבא מציעא (ראה להלן), ומסיבותטכניות לא היה ניתן לתקן במקום.

תלמוד בבלי: מסכתא דנזיקין מן תלמודא בבלאה ביה תלתה באבי וכו', ברלין תרע"ג;68 תלמוד בבלי, סדר ]![ נזיקין, כתב-יד המבורג, מהד' ל' גולדשמידט עם הערות, ברלין

).475, ירושלים תשכ"ט, עמ' 1914.116-113 לשוננו, לז (תשל"ג), עמ' 69עמ' 70 , ועיין שם בהערות. לתופעה של תואר השם לפני שם העצם, הפנה114-113

,C. Brockelmann) לברוקלמן (113בויארין (בעמ' Grundriss der Vergleichenden Grammatik der semitischen Sprachen, II, Berlin 1913, p. 202]![ ,בלשוננו שם) ;

י , צ"ל:9, שורה 113עמ' נ פ ל זו נמצאת דוקא השמות), וכתב: "מאחר שתופעה בלהגים הקרובים ביותר אל הארמית הבבלית (= א"ב) היינו מצפים למצוא אותה אף

בא"ב עצמה". בדרך זו נעשה עיונו בפתגם זה כמעט לגמרי מתוך ההיקרויות שבבבלי.


40



בתגובה למאמרו של בויארין כתב י' בלאו: "נשאלת השאלה, האין 'קובלאי'אמנם ואם המקובלת). הפרשנית המסורת לפי (שלא לה לקודם נמשכת לפנינו ושמא זרה... מלה לפנינו כי מסתבר, רעיא, את מתאר 'קובלאי'

71) קבוע ל'רעיא', ועל כן הוא עשוי לקדום לו".epitheton ornansשם-לואי (

אינה מתחברת ל"רעיא", אלא72לימים אף בויארין הצטרף לדעה ש"קובלאי" מקומה עם "זייניה", ושהיא ("זייניה") לא נאמרה אלא כגלוסה על "קובלאי"

הנזכרות). יאסטרוב של משיטותיו לאחת במילה73(בדומה בירורו אגב גרזן / "כולבא" במובן קרדום, "כולב" בויארין את74הארמית/עברית אימץ

דברי בלאו, וכתב:

ולהציע בלאו דעת לחזק את שניתן לי, נראה יהיום ל ו א איןש 'זיניה' שם זה לפי 'כולבא/קולבא/קובלא'. של גלגול אם כי התיבה תהיה גלוסה על 'קובלא'. כל המשפט הוא אפוא: 'באתרא דמארי תלי קובל>יה<, רעיא קולתיה תלי?!' (=במקום שהאדון תולה גרזנו, הרועה

ו ד כ ה ל ו פתרון דומה אבל מסורבל יותר הציע יאסטרוב,–?! ת אלה וגם בכ"ף הגירסאות את גם לפרנס נוכל בזה 'כולב'). ערך שבקו"ף, אולם סיומת הנסבה שבהרבה כתבי-יד קשה. ואף הפתרון

75הקודם נשאר אפשרי.

זה, כפי שנתפרש, הציב בפני המעיינים קושי לסיכום, רואים אנו שפתגם חמור בקשר לתיבת "קולבאי", הנשארת מסופקת במשמעה וגזרונה ומוקשיתההצעות לפי שונה התחבירי שיוכה או הוזז מיקומה התחביר. מבחינת השונות: כעומדת בראש הפתגם, או מבלי להזיזה, כתמורה ל"אתר", כגלוסה על "זיינא" או להפך, כהמרתה של זיינא, כשייכת עם "רעיא" כשמו הפרטי,

כשם עצם במצב של תמורה או כתואר הקודם לשם.

יש שקשיי הפתגם גרמו להשמטת אחת ממילותיו אצל מחברי ימי הביניים ואף אצל אחד מן המילונאים בזמן החדש. תיבת "קולבאי" שותקה בילקוט שמעוני והושמטה כליל, הן בקהלת: "מתלא אמר באתרא דתלא מרי זייניה

"הערה להקדמת לואי-שם-תואר למוגדרו בתלמוד הבבלי", לשוננו, לח (תשל"ד), עמ'71307 .

כפי שגרס על פי כ"י מינכן בבבא מציעא.72. 189-187 "ללקסיקון התלמודי", תרביץ, נ (תשמ"א), עמ' 73 כשיטת יאסטרוב הנ"ל.74 . בדומה לכך בדברי ברכה פישלר: "לפי השערתי, היה הפתגם85, הע' 188 שם, עמ' 75

המקורי: 'באתרא דמריה תלא ליה קולבא / רעיא קולתיה תלא'... הורגש צורך להמיר את 'קולבא', ובאה במקומה מלת 'זייניה'... מלת 'זייניה' זרה לפתגם וזרה לרוחו'" (לשוננו

. הזכירני מאמר זה יוחנן ברויאר). עוד כתבה171, 169, 167לעם, לט ]תשמ"ח[, עמ' ). אף עיונה166; ועיין להלן הע' 168שם: "הכינוי ב'מריה'... מוסב על הרועה" (עמ'

סובב את ההיקרויות שבבבלי דווקא.


41



היינו דאמרי אינשי: " המבוסס על המדרש, הן בירמיה76רעיא תליא קולתיה",בבלי על המבוסס תליא", קולתיה רעיא זייניה ביה תלא דמרא באתרא

יש77סנהדרין. לחילופין, במילונו. יאסטרוב של הערכים באחד אף וכך דווקא, "רעיא" תיבת את להשמיט גרמה רעיא" "קולבאי של שהכפלות

78כבפירוש האשכנזי הקדום.

בדיון שלנו דלהלן נעיין בלשון הפתגם ונתייחס לקשייו בהתאם ליחס שביןהשתלשלות מכלול ולאור התלמודית בספרות המקבילות מובאותיו

גירסאותיהן.

. עדי הנוסח3

79ויקרא רבה:

כ"ילונדון

במתלא

מראתלא הנדיאמ'

ואטיקן32

במתלא

מריתלאהנדיאמ'

פירקוביץ

במתלא

מריתליאהנדיאמ'

מינכן117

במתלא

מראתלאהנדיאמ'

רמז תתקסח, שאלוניקי רפ"א, רכו ע"ד. אף הושמטה תיבה זו בתרגום האנגלי לויקרא76).I. Israelstam, transl., Midrash Rabbah, Leviticus, London 1939, p. 47רבה (

שם: "היינו דאמרי אינשי באתרא דמרא1172 רמז שכז, שם, קו ע"ג; וכן בכ"י פרמה 77 תלא ביה זייניה רעיא קולתיה תלא". גם בהגדות התלמוד דפוס קושטא מושמטת תיבה זו במסכת סנהדרין; אולם בכ"י פרמה התיבה נמצאת, ובגירסת "קולנאי" (המעיד בוודאי על קולבאי), כבבבא מציעא אף בדפוס קושטא ("קולנאי"). ההשמטה בסנהדרין אינה אפוא אלא מעשה הדפוס (השווה מאמרי "סיפור רב כהנא ור' יוחנן (ב"ק קיז ע"א-ע"ב) וענף נוסח גניזה-המבורג", ספר פרופסור מאיר שמחה פלדבלום ז"ל, רמת-גן ]בדפוס[).

בדומה לכך נוספה שם "תמן", וליתא בכ"י פרמה. וכך בעדי הנוסח של מסורת אשכנז בויקרא רבה, כפי שנפרט להלן בסמוך (וכן בכתב78

יד התימני של מסכת סנהדרין, ובספר המעשיות, ראה להלן). להקשרים השונים של מדרש ויקרא רבה הנידונים במאמר הזה היו לנגד עיני הקטעים79

המתאימים מתוך סינופסיס שהעביר לידי פרופ' חיים מיליקובסקי, ואני מביע את תודתיוראה: כך. .Chעל Milikowsky & M. Schlüter, “Vayyiqra Rabba Through

History, A Project to Study its Textual Transmission”, Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century, I, Leiden 1999, pp. 311-321סדר העדים מובא

)340 (קטלוג, Add. 27, 169כאן לפי קביעתם באותו סינופסיס. השלמת הציונים: לונדון והאוניברסיטאי ירושלים, בית הספרים הלאומי ;Heb 240 5799בודלי ; אוקספורד,

Opp. Add. fol. 3 ,שם 147 (קטלוג ;(Opp. Add. fol 51 ,קטלוג) ג920); ששון 2335 ;לרבנים, 13 ביהמ"ד כ"י = ENA עמ' 2699 מבוא, מרגליות, (מהדורת הבאת8 .(

גירסתם להלן בסמוך מבוססת על עיון בתצלומי כתבי היד גופם, וקריאתי בהם.


42



פריז149

במתלא

אמרי

ממיתליאהנדי

ד'קושטא

במתלא

מריתליאהנריאמ'

13ג במתלירושלים

אאמר

ימארהבדתלה

בוד'147

במתלא

אמרי

תלא[ דמאריה]באתר' מארי)תלא(כדי

בוד'2335

במתלא

אמרי

תלאדמריה באתרא

ששון920

במתלא

אמרי

מראיתלההנאד

]רעיקבלאיזייניהכ"י לונדוןא

(?ע?)תלא[]ק[לותיה

עלותיהתלאקבלאיזייניה32ואטיקן קולתיהתלאכול?ב?איזייניהפירקוביץ

עולותיהקבלאיזייניה117מינכן קולתיהתלאכולבאיזייניה149פריז

קולתיהתלארעיאכולבאזייניהד' קושטא13ג

קולתיהתלארעיאכולבאזייניהירושלים


43



קולותיהתלארעיאקולבאיזייניה147בוד' קלתיהביהתלאקולבאיזייניהביה2335בוד'

קולתיהתליארעיאכלבאזייניה920ששון

הראשונה, המייצגת80עדי הנוסח, לפי סדרם כאן, מתחלקים לשתי קבוצות."הנדי"81נוסח אשכנזי, לשון ארץ-ישראל שברישא: בהצלחה את שימרה

שובשה מילה זו ("בד", "כדי",82('היכן ש-'), ואילו בקבוצה שכונתה ספרדית בסגנון שבבבלי:83"הנאד"), ובשני עדי נוסח מקבוצה זו הוחלפה (עם הקשרה)"באתרא", ו"דמריה תלא", חילוף סדר המילים בתוספת ד-.

בקבוצה השנייה. בקבוצה יותר הוא נשתמר אשר לביטוי "קולבאי רעיא", אבל84הראשונה הושמטה תיבת "רעיא" כליל, כבפירוש האשכנזי הקדום,

הנוסח של הקבוצה השנייה. זו נשתמרה85ישנה ברוב עדי בקבוצה שנייה כ"ף במקום באה באחרים עדיה. מבין ארבעת בשניים "קולבאי" הגירסא קו"ף. הסגנון בכ"ף נופל בוודאי על לשון "כלב", והוא משני. אולם הוא מצטרףבקבוצה המשפחה. של בגירסת התשתית לבי"ת למ"ד לעדות שמקדימה צורה אשר כאמור מרמזת וכיו"ב, "כולבאי" גורסים כמה עדים הראשונה לגירסת תשתית: "קולבאי", למ"ד קודמת לבי"ת. אחרים גורסים "קבלאי",

אולם, אף סביר שיש87 אפשר שאין כאן אלא היפוך פשוט.86בי"ת לפני למ"ד. כאן ניסיון לפתור את הוראת המילה או גזרונה, כפי ששאר חילופי הנוסח בפתגם זה בויקרא רבה מיועדים ליישב ולתרץ. לפי זאת, אפשר שכבר כאןזו ל"לעולם הוי קבל וקיים" (סנהדרין יד ע"א), עולה הסברה לקשר תיבה

ולפרשה "החשוך".

לפי מיליקובסקי ושליטר (הערה 80 לעיל), הראשונה משפחה אשכנזית-איטלקית,79 והשנייה ספרדית.

ראה בהערה הקודמת.81 שם.82 באחד מהם כבר במסירה היסודית, ובשני בכתיבה חוזרת.83 בכ"י לונדון הושמטו שתי תיבות: "רעיא תלא", והושלמו בכתיבה חוזרת. תיבות אלה84

במהדורת קצא עמוד עד לונדון, לכ"י מינכן כ"י שוויון על מינכן. בכ"י גם חסרות xxxvii מרגליות, עיין שם מבוא, עמ' ; Ch. Milikowsky, “On the Formation and

Transmission of Bereshit Rabba and the Yerushalmi: Questions of Redaction, Text-Criticism and Literary Relationships”, Jewish Quarterly Review, 92

(2002), p. 555, n. 92:בכ"י לונדון, במקום "קולתיה", היה כתוב בכתיבה הראשונה . , ובדומה לכך בכ"י מינכן: "עולותיה"32"עלותיה" (העי"ן ברורה למדי), כבכ"י ואטיקן

(עי"ן וי"ו נתחברו ודומות קצת לשי"ן, אולם אינה זהה לשי"ן בכתיבת הסופר). הרי טעותמשותפת לשלושה עדי הנוסח.

, שבו הושמטה.2335 פרט לכ"י בודליאנה 85 השווה מסורת אשכנזית זו להלן בבא מציעא כ"י מינכן.86.91 וראה להלן הע' 87


44



הפתגם כולו חסר בקטע הגניזה, לא מפאת קרחה וכיו"ב, אלא גירסת "ליתא"ממש, כשסמוכים יחד "את ההלכה רוח" וכו'.


45



88קהלת רבה

מתלי164.2בוד' א

קולבאיזיינאמרי דתלאהןאמר

מתליביהמ"דא

קולבאי(זנייא) ]זיינא[מרימתלאהןאמ'

מתליואטיקןא

קול?ב?אזיינאמרירתלאהן

מתליפטרסבורגא

קולבאזייניהמרידתלאהןאמ'

קולבאזיינאמרי?ד?תלאהןאמ'מתלאמוסקבהקולניזיינאמרי דתלאהןאמרמתלאד' קושטא

קולתיהתלארעיא164.2בוד' קולתיהתלארעייאביהמ"דתלאקולתיהרעיאואטיקן

?ת?לאקול?ת?] [רעיאפטרסבורגקולתיהתלארעייאמוסקבה

קולתיהתלתרעיאד' קושטא

ואין זכר89כל עדי הנוסח של קהלת רבה מעידים על "קולבאי" או "קולבא", ל"קובלאי". כמעט כולם גורסים "זיינא" ולא "זייניה", דבר המחזק את הסברה שלפנינו ביטוי כבול "מרי זיינא", ולא: 'האדון את נשקו' = זייניה! ארבעה כתבי יד גורסים "מתליא" במקום "מתלא", שמא אשגרה מן "על כן יימרון מתליא"

מסורת הנוסח אחידה בקהלת רבה בהשוואה90(אונקלוס לבמדבר כא, כז). הכללית, ההסכמה את מטשטשים אינם הקלים החילופים רבה. לויקרא

והסבירות היא שזהו הנוסח הקדום של הפתגם.

. עלRab. 1914, ENA 37; ביהמ"ד לרבנים, 291.11; ואטיקן, 164.2 אוקספורד, בודלי 88בית דוקטור, קוהלת רבה, עבודת מ' הירשמן, מדרש היד הללו ראה שלושת כתבי

;EBP. 11 A0272/1. כ"י פטרסבורג 111-108המדרש לרבנים באמריקה תשמ"ב, עמ' (ראה: הירשמן, "פשט ודרש ירדו כרוכים: על כתב-יד 'חדש'936כ"י מוסקבה, גינזבורג

של מדרש קהלת ופירושו של ר' יעקב אבן ג'יאני לקהלת", תרביץ, סד ]תשנ"ח[, עמ' ). דפוס קושטא (ראה מ"ב לרנר, אגדת רות ומדרש רות רבה, עבודת דוקטור,406-397

).122-121האוניברסיטה העברית תשל"א, א, עמ' לו; הירשמן, מדרש קוהלת, עמ' . אף בדפוס פיזארו "קולני", וכל שאר79 אשר ל"קולני" של דפוס קושטא, ראה הע' 89

גירסת הפתגם שם כבדפוס קושטא חוץ מן השינויים הקלים "דתלה", "תלה" שבדפוספיזארו.

ולהם כנראה מקור משותף בזה (ועיין מ' הירשמן, מדרש קוהלת רבה, עבודת דוקטור,90 בית המדרש לרבנים באמריקה תשמ"ב. בכ"י ביהמ"ד כנראה נכנס התיקון למקום תיבת

"דתלא" בטעות.


46



91בבלי סנהדרין

... באת>. אינשי דאמרי היינו >... ...< TS-AS 77.98

דמארי באתר אינשי דאמ' הינו פפא רב אמ' ירושלים כ"ידמריח באתרא אינשי דאמרי היינו פפא רב אמ' ברקו דפוסדמרי' באתר' אינשי דא' היינו פפ' רב א' 95 מינכן כ"י

דמריה באתרא אינשי דאמרי היינו פפא רב אמ' פירנצה כ"י

דמריהבאתרי

ה אינשי דאמרי היינו פפא רב אמ' קרלסרוה כ"ידמארי באתרא אינשי דאמרי היינו פפא רב אמ' התלמוד הגדותדמרא באתרא אינשי דאמרי היינו פפא ר' אמר שמעוני ילקוטדמרי באתרא אינשי דאמרי היינו פפא רב אמר יעקב עין

תלא קדת?י?>..<רעי

א קילוי זייני לי תלא ...TS-AS

77.98

תלא קירתיהקולבא

י תמן זיניה ליה תלא זינא כ"י

ירושלים

תלא קולתיהרעי

אקולבא

י תמן זיניה ליה תלא דפוסברקו

תלא קולתי'רעי

אקולבא

י תמן זיניה לי' תל'

כ"י מינכן

95

תלא קורתיהרעי

ה קולבא זייניה ליה תלא כ"י

פירנצה

תלא קולתיהרעי

א קולבא זיניהביה]] תלא

כ"יקרלסרו

ה

תלה קולתיהרעי

א קולנאי זייניה ליה תלה הגדות

התלמודתלי

א קולתיהרעי

א זייניה ביה תלא ילקוט

שמעוני

תלה קולתי'רעי

א קולבא תמן זיניה ליה תלהבית

א עין

יעקב

בדפוס וילנא: "קולבא".

בעדי נוסח הבבלי כללנו אף עדי הנוסח של ילקוטי האגדה. נוסח הגדות התלמוד91 (דה רוסי 3010הועתק מכ"י פרמה ). נוסח ילקוט שמעוני על פי דפוס שאלוניקי156

.1172רפ"א, ירמיה רמז שכז, קו ע"ג, וכן הוא בכ"י פרמה


47



92בבא מציעא

אמרין תמן 1ג

אמרי תמן ליה[שלח

ה הכי דאמרי]איכ

א המבורג כ"יליה שלחה הכי אמרי תמן אסקוריאל כ"י

אמרין תמן פיזרו דפוס

אמרי תמן ואטיקן כ"י115

אומרין תנן ואטיקן כ"י117

אמרי תמן מינכן כ"יאמרין ותמן פירנצה כ"י

אמרי תמן ליהשלח

ה הכי דאמרי איכ' הגדות

התלמודאמרין תמן המעשיות ספר

אמרין תמן יעקב עין

קולבאי זיניה ליה תלא דמרי באתר 1ג

קולבאי זיניה ליה תלאדמאר(ו)

]י[ באתר המבורג כ"יכילביה תמן זייניה תלא דמריה בתר אסקוריאל כ"י

כולבאי זייניה תלאבית

ה דמרי באתר פיזרו דפוס

כולבאי זייניה ליה תלא דמרי בתר ואטיקן כ"י115

קלניא זייניא תלא זיינא דמריבאתר

א ואטיקן כ"י117

קובל' זינ' תל' דמארי באתר מינכן כ"י

קלובא זייניה ליהתלי

א דמריהבאתר

א פירנצה כ"י

קולנאי זייניה ביה תלה דמארי באתר הגדות

התלמוד

כ"י 92 הינו כתב יד מעולה ששרד לבבא מציעא פרק ו וחלק מפרק ז, ועליו נתבסס1ג ו. ראה ש"י פרידמן, "שיירי כתבי-יד קדומים למסכת בבאגה"ענף " שנתגלה בפרק

עמ' (תשמ"א), ט ספר, עלי את32-7מציעא", פרק השוכר ערוך, תלמוד הנ"ל, ; מורכב מכמה קטעים;1ג. 57האומנין - הנוסח עם מבוא כללי, ירושלים תשנ"ז, עמ'

). נוסח ספר2661 (קטלוג heb. c. 17, fol 69-78המובא כאן הוא כ"י אוקספורד, בודלי ; על יצירה זו ראה65, עמ' XCVהמעשיות מתוך מהד' מ' גסטר, ליפסיאה תרפ"ד, סימן

ר' קושלבסקי, "ספר המעשיות, הערה לזמנו ומקורותיו", אסופת קרית ספר, מוסף לכרך . ברי וימפהיימר סייע בידי בסידור סינופסיס לבבא מציעא157-155סח (תשנ"ח), עמ'

פרק שביעי.


48



קולבאי תמן זיניה ליה תלא זונא דמרי באתר המעשיות ספר

כולבא זייניה תלאבית

א דמרי באתר יעקב עין

תלא קורתיה רעיא 1גתלא קולתיה רעיא המבורג כ"יתלא קולתיה רעייא אסקוריאל כ"יתלא קולתיה רעיא פיזרו דפוס

ליה תלא קולתיה רעיא 115 ואטיקן כ"יתלא קולתיה רעיא 117 ואטיקן כ"יתלא קולתי' רעי' מינכן כ"י

ת]ל[א קלותיה רעיא פירנצה כ"יתלה קולתיה רעיא התלמוד הגדותתלא קולתיה המעשיות ספר

תלא קולתיה רעיא יעקב עין

93בדפוס וילנא: "כולבא".

בערוך, ערך קלבאי, על פי בבא מציעא: "תמן אמרי באתר דמרי תלא ליה94זיינא קלבאי רעיא קולתיה תלא".

תמן

כ"י גניזה, (קטע סנהדרין במסכת נוסח מהימנים של תלמוד עדי שלושה אינם כוללים את המילה "תמן" בלשון הפתגם, וכפי95קרלסרוה וכ"י פירנצה)

שליתא בויקרא רבה ובקהלת רבה. גם בבבא מציעא תיבה זו ליתא בכל עדי נוסח התלמוד חוץ מאחד. ואילו שלושה עדי נוסח במסכת סנהדרין (כ"י מינכן,

ועד נוסח אחד במסכת בבא מציעא (אסקוריאל) כוללים96כ"י ירושלים ודפוס)ןאת המילה "תמן" במרכז הפתגם: באתר דמארי תלא ליה זיניה, מ קולבאית

רעיא קולתיה תלא. "אתר... תמן..." הוא מבנה רגיל בפתגמים בבבלי: "באתרןדלית גבר מ הוי גבר" (ברכות סג ע"א); "רגלוהי דבר איניש אינון ערביןת

דמיתבעי ןביה, לאתר מ נג ע"א). התיבה "תמן"ת (סוכה יתיה" מובילין בפתגם הנידון היא גירסה תניינית, המשלימה את הגירסה המקורית של הבבליהרגיל במונח ישראליים) הארץ (כבמדרשים "תמן" תיבת ללא שהייתה

97בפתגמים אחרים בבבלי.

).41 בוודאי על פי הכתיב בפירוש רש"י בנדפס (בלבד, ראה לעיל, הע' 93"זייניה" בכ"י בית המדרש לרבנים 94 ולא "זיינא" דפוס ראשון, רומא. וכן הוא Phil

2870. בכ"י קרלסרוה יש רווח במקומה.95).99 ועל ידם עין יעקב, בוודאי על פי הנדפס (ראה להלן הע' 96


49



מצינו שיש בלבד. אסקוריאל בכ"י "תמן" התוספת נמצאת בבבא מציעא בכתב יד זה בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא פרק שביעי) כמה וכמה הוספות בלעדיות הכוללות לשונות מדברי תלמוד מקבילים במסכתות אחרות, שנקבעו בכתב יד זה בדרך של השוואת הגירסאות בין מקבילות תלמודיות בידי

זה. נוסח בסנהדרין.98 מעצב גירסתו פי על "תמן" תיבת נוספה זו בדרך הגירסה המקורית בבבא מציעא היא ללא תיבת "תמן", וכך גרס בסנהדרין

בעל הגמרא של בבא מציעא שהעביר פתגם זה מהתם להכא.

ההוספה של "תמן" בין "זייניה" לבין "קולבאי" תוחמת באופן חד-משמעי בין הרישא לסיפא של הפתגם, ומספקת פרשנות המקבילה לזו של המפרשים, וקובעת ש"קולבאי" אינה מוסבת על דלעיל הימנה, אלא מתייחסת לתיבהאת מונעת "קולבאי" לפני "תמן" מילת הצבת רעיא. קולבאי שאחריה:

הפרשנות ש"קולבאי" שייכת לרישא של הפתגם.

קולבאי

זכר ואין גורסים אותה בקו"ף, זו בסנהדרין כל עדי הנוסח הכוללים תיבה בכ"י אסקוריאל ובכ"י ואטיקן99לגירסה בכ"ף, המצויה בבבא מציעא בדפוסים,

שם.115 תניינית גירסה בוודאי והיא מציעא100, בבבא הנוסח עדי שאר

הופעת גירסה תניינית בכ"י מינכן, לעומת גירסה מקורית בכ"י פירנצה, אינה מפתיעה,97 שכן גם במסכת סנהדרין משקף כ"י פירנצה גירסה קדומה ונקייה יחסית משכלולים מאוחרים. מלבד כ"י מינכן מופיעה "תמן" בדפוס הראשון (ברקו רנ"ח) ובכתב יד התימני של יד הרב הרצוג. מציאת גירסה מתקדמת מאוחרת בכתב יד תימני של התלמוד, על יד גירסאות קדומות שנשתמרו שם, מוכרת מכבר במידה זו או אחרת (ראה מה שכתבתי

). בכתב88-87במבוא לתוספתא עתיקתא על מסכת פסח ראשון, רמת גן תשס"ב, עמ' יד למסכת סנהדרין מצא מרדכי סבתו "מעל מאה וחמישים מקומות בהם נוקטת 'לישנא רויחא' בניגוד לעדים האחרים", והוא פירט בין סוגי לישנא רויחא: תוספת דברי קישור, תוספת הסבר, ותוספת חוליות (כתב-יד תימני למסכת סנהדרין ]בבלי[ ומקומו במסורת

).310-308הנוסח, ירושלים תשנ"ח, עמ' בדף פד ע"א: "ושופריה דאדם הראשון מעין שכינה" על פי בבא בתרא נח ע"א98

(וראה יעקב שם ועין כ"י אסקוריאל, מינכן, כ"י כ"י פירנצה, כ"י המבורג, כגירסת Graven Images”, Graven Images, A Journal of Culture, Law, and the“מאמרי:

Sacred, I ]1994[, p. 236שם: "ואיבעי' אימ' עין שאינו רוצה לזון מי שאינו שלו אין ;( עין שולט בו" על פי ברכות כ ע"א; ועוד.

ושם הודפס כן אף בפירוש רש"י, שלא כגירסת כתבי היד של פירושו, ראה לעיל, הע'9941. וכפי שעדי הנוסח הללו אינם נמנים על המשמרים את ענפי הנוסח הקדומים בפרק100

-70שישי, ראה ש"י פרידמן, תלמוד ערוך, הנוסח, ירושלים וניו-יורק תשנ"ז, מבוא, עמ' 66.


50



ובבא מציעא,101גורסים בקו"ף. הנוסח בבבלי סנהדרין כל עדי בין אלה102 הגורסים תיבה זו בקו"ף, ובין הגורסים בכ"ף, תמימי דעים שקודמת הלמ"ד

שבכ"ף103לבי"ת. זה על בקו"ף הסגנון העדפת למסקנה104 אפוא תביא הערוך גורס (וכן "קולבאי" או "קולבא" היא בבבלי המקורית שהגירסה "קולבאי" בשתי ההיקרויות שבבבלי במובאה משולשת בערך קלבאי). יחיד כ"י מינכן בבבא מציעא בבידודו, בגירסת "קובל'", כמסורת אשכנז במדרש

105ויקרא רבה.

מרי / מרי ביתא / מרי זיינא

רוב עדי הנוסח אינם גורסים סומך לתיבת "דמארי"/"דמרי". אבל בדפוסי בבאאמציעא: "דמרי ת י לגירסת דפוסיב יעקב שם, הצמוד מאוד וכן בעין ,"

א אף בסנהדרין בעין יעקב: "דמרי 106התלמוד במסכת זו. ת י ". קרוב לשערב שתיבת "ביתא" הוגהה אל תוך הנוסח הזה על פי נוסח הדפוס במסכת בבא

שריד של גירסה זו נמצא בהגדות התלמוד (קושטא, בשנת רע"א)107מציעא. בבבא מציעא: "דמארי ביה"! אולם בוודאי מתוך המסכת המודפסת הוגה כך,

גם בסנהדרין כ"י ירושלים ובבבא מציעא108שכן בכ"י פריז ליתא תיבת "ביה".ואטיקן הוא:117כ"י הסגנון "דמרי", אבל שם לתיבת סומך גורסים אנו

א"דמארי נ י ". להסבר שתי הגירסאות הללו ראה להלן.ז

הבדל נוסף קיים בין הסגנון בויקרא רבה וקהלת רבה לבין זה שבבבלי, ובנידוןאהיא גירסה משותפת בבבלי לכל עדי הנוסח. במדרשים הרצף הוא " ל ת

, אות פ בהגהות. מרגליות כתב: "בבבלי ב"מ244 השווה כבר דקדוקי סופרים, עמ' 101 שם 'כולבא'... וכן בב"מ שם בכ"י מינכן קובל'" (עמ' עו), ולא העיר יותר שם על נוסח

בבא מציעא. פרט לכ"י מינכן.102 הבי"ת באה בצורת וי"ו בקטע הגניזה בסנהדרין. בהגדות התלמוד "קולנאי" במקום103

: "קלניא", בוודאי בהשפעת117), ובבבא מציעא כ"י ואטיקן 79"קולבאי" (וראה הע' מילה זו בתלמוד במקומות אחדים.

הנראה תנייני כגוזר מ"כלב".104.94 ראה לעיל, על יד הערה 105 , ובנספח למאמרי: "סיפור רב17, הע' 70), עמ' 94 ראה תלמוד ערוך הנ"ל (בהע' 106

). וכך מתברר שוב מתוך סינופסיס פרק השוכר את הפועלים79כהנא" וכו' (לעיל הע' (תודה להרב ברי וימפהיימר על סידור הסינופסיס).

סבתו כתב על עין יעקב "כי במסכת סנהדרין מבוסס הנוסח על נוסח שונצינו, לרבות107 ). אולם מתוך שתיבת14טעויותיו, הגהותיו, היקף ציטוטי הפסוקים שבו ונוסחם" (עמ'

"ביתא" ליתא בדפוס המסכת של משפחת שונצינו (ברקו, רנ"ח), מסתבר שהושוותהזו על פי דפוס לזו לעיל מבבא מציעא, הגורסת תיבה יעקב סנהדרין המובאה בעין שונצינו. לפי זאת יש לעיין בשאלת השוואת גירסאות מקבילות בתוך חיבור עין יעקב כולו (ואילו לעיל, "תמן", נשאר נוסח הדפוס בסנהדרין אף שאיננו כנוסח בבא מציעא,

ולא מחקו מפניו).).79 השווה מאמרי "רב כהנא" (לעיל, הע' 108


51



הקדמת המילה "תלא" בראש המשפט גורמת לכך שמושא109מרא זייניה". אהתלייה אינו חד-משמעי, ואילו בסגנון שבבבלי: "באתרא דמרי ל ליהת

זייניה אחרי תלא זייניה. הופעת לבין זייניה", חוצצת המילה תלא בין מרי מחייבת את הפרשנות שמה ש"מרי" תלא היה זייניה.

. ניתוח4

דומה שפתרון השתלשלות הפתגם בין המקבילות וגירסאותיו ופירושיו השונים נעוץ בעובדה ש"מרא זייניה", כפי שנקבע סדר המלים בויקרא רבה ובקהלת רבה, ללא חציצת "תלא", מוסב כולו על בעל הבית: 'אדון הנשק'. המונח "מרי

זייני", כציון המיועד לתאר גיבור, מופיע במנדעית:

nirig... maria zaina uqraba, ‘Mars... lord of armour and war’; nirig maria haila uzaina, ‘Mars, lord of army and armour’.110

אלא מונח כבול המשמש כינוי111דומה ש"מרי זייני" אינו לשון תיאורי בלבד, 112 של מעמד, וכך יכונה איש מלחמה, ובהשאלה, אציל.

בית עשיר מצביע על מקור אפשר שהשימוש ב"בעל הנשק" ככינוי לבעל לפתגם הנידון מחוץ לתרבות ישראל, ממקום ש"גיבור מלחמה" עשוי להיות

פרט לעדי הנוסח שהוגה בהם סגנון הבבלי ראה לעיל.109110 E. S. Drower, R. Macuch, A Mandaic Dictionary, Oxford 1963, p. 158 .הובא

.709אצל סוקולוף, בבלית, עמ' סוקולוף: 111 the owner of the weapon (M. Sokoloff, A Dictionary of Jewish

Palestinian Aramaic, Ramat Gan 1990, p. 582) '330, וראה שם, עמ ;the armed person 'הנ"ל); 709, 179 (בבלית, עמ where the armed person hung up his weapon

, על פי כ"י ירושלים).410(בבלית, עמ' השווה יאסטרוב: 112 the owner of arms (warrior) 'לעיל, על יד הע) ). בפסוק62

"איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה" (שמואל ב א, כז), "כלי מלחמה" מוסב על שאולזיין של ויהונתן שהיו כלי ויהונתן, גיבורים מחזיקי כלי מלחמה. "כלי מלחמה. שאול ישראל" (רש"י, והשווה רד"ק שם). כדי לשבר את האוזן שמא יש מקום להשוות תכונות

Arms were also wornאחדות מהקשר תרבותי אחר, זה של האבירות בימי הביניים: on knight's surcoats - the tunic that they wore over their armour - thus the expression "coat of arms." A man held land in return for military service. The hereditary nature of heraldry is from feudal practices. Knights were the first nobility. Arms (weapons) were normally only held by the knightly class. Arms thus became the rank of nobles. Ambitious knights were paid well and given titles by their land ownings. Since arms meant weapons too - that meant that only "gentlemen" held weapons. "Gentleman" means "a man entitled to bear arms." Grants of arms thus were patents of gentility. Heraldry began with and have over the centuries continue to be used today as a specific mark of the fighting man (http//www.angelfire.com/mi/RedBearsDream/Heraldry.html and

www. nameseekers.co.uk/coatsof.htm) .


52



תיאור רגיל לאדון אציל מן המעמד הגבוה, שאת מקומו ירש אדם מן המעמד הנחות, "רועה", וכך ראוי לפרש את הצורה הראשונית של הפתגם, כלומר

כפי שהוא מופיע במדרשים ויקרא רבה וקהלת רבה.

]"מארי זינא תלא ליה זיניה"[

אולם, לפני שניגש לשאלת פרשנות הפתגם בצורתו המקורית, ולאור המסקנה בדבר הצירוף "מארי זינא", ראוי לעיין שוב בנוסח כתב היד התימני לסנהדרין (כ"י ירושלים): "באתר דמארי זינא תלא ליה זיניה"! וכזה בבבא מציעא בכ"י

, ואף בתוך המובאה של רצף ארוך מלשון הבבלי בבא מציעא117ואטיקן המונח זו בגירסה שנשתמר לטעון מקום יש לכאורה המעשיות. שבספר המקורי "מארי זינא" כבסגנון מדרשי ארץ ישראל. אולם גם אילו יטען הטוען

אכך, עדיין יש להסביר את הכפלת המילה זינא/זיניה ("מארי נ י תלא ליהזה י נ י "). אילו הייתה גירסת התשתית שבבבלי המונחת לפני מי שעיצב אתז

"זייניה" ואין "מארי", לאחר בסמוך "זייניה" כזו שבמדרשים, הזה הנוסח מציינת בהכרח את החפץ שנתלה, מדוע חזר על "זייניה", ולא נבחר חפץ אחר להיות הדבר הנתלה? מדוע לא נאמר שם באתר דמארי זינא תלא ליה

קולבאי וכו'?

דומה שהנוסח נתן את דעתו כאן לרצף "מארי תלא ליה זיניה", ודווקא למילה "מארי". מרגליות תרגם את הפתגם שבויקרא רבה "היכן (= באותו מקום)בבא פי (על תרגם בויארין לעיל. שהוזכר כפי זיינו", כלי האדון שתלה

ולתיבת "הבעלים" העיר113מציעא): "במקום שתלה הבעלים את כלי זינו", בהערה: "כידוע, 'בעלים' בתלמוד משמש ביחיד, וכאן אף מרי, צורת הרבים

הקושיה היא זו. בהיות "תלא" פועל ביחיד,114בהוראת יחיד, עיין יאסטרוב". אף "מרי" אמור להיות יחיד. אמנם מרא, יחיד נפרד, הייתה קיימת בארמית

כיחיד נפרד לא שרדה בתיעוד115הקדומה, אבל בארמית בבלית מרי/מרא בויארין ביקש אפוא לפתור תיבה זו כצורת 116משכנע. ם י ב במשמע שלר

117יחיד, על דרך "בעלים" "אדונים" בעברית.

.114 עמ' 113.4 שם, הע' 114ראה חומר וציונים אצל 115 K. Beyer, Die Aramäischen Texte vom Toten Meer,

Göttingen 1984, p. 629:בדניאל ה, כב: "מרא שמיא", והשווה בכתובת בית כנסת "]א[תרא דמרי שומיא" (י' נוה, "הכתובות הארמיות והעבריות מבתי-הכנסת העתיקים",

).140; הנ"ל, על חרס וגומא, ירושלים תשנ"ב, עמ' 307ארץ-ישראל כ ]תשמ"ט[, עמ' לגבי מעט הצורות שנרשמו אצל ח"י קוסובסקי באוצר לשון התלמוד, כה, ירושלים116

עמ' כלומר,994תשל"א, גורסים דמרה/דמריה, היד רוב כתבי ד...", "דמרא , ערך בכינויים.

אולם דומה ששימוש זה אינו קיים בארמית בבלית. ציונו ליאסטרוב מכוון כנראה117 "מרי=בעלים" 834לעמ' על רשום ששם ,used as sing. a. pl.היחידה הדוגמה .

המובאת שם היא תרגום לישעיה ג, יב: וכמרי חובא שליטו ביה, אבל כאן משמע רגיל של רבים ולא רבים במשמע של ביחיד, שהרי הוא מתרגם ונשים משלו בו. נסיון אחר


53



אף הגרסנים ישבו על מדוכה זו. בנוסח הדפוסים בבבא מציעא סגננו וגרסו:דמרי א "באתר ת י "ביתא"ב זייניה". הוספת המילה באה מתוך118תלא

תחושה ש"מרי", יחיד, איננה באה בנפרד, ויש להשלים לה סומך! בדומה לכךבסנהדרין היד התימני הנוסח המשתקף מכתב השלים הגרסן שעיצב את

א בבא מציעא: "מארי 117ומכ"י ואטיקן נ י ", והוא על פי הנאמר להלן, "תלאזזייניה", ואולי גם מתוך הכרה עצמית של קיום הצירוף ההוא ("מארי ליה

119זינא") בניב ארמי מדובר.

לכתב יד ירושלים של סנהדרין (תימני) ולספר המעשיות קיים נוסח משותףהתיבה והשמטת זינא", "מארי "תמן", דברים: בשלושה הנידון בפתגם של ושכלול עריכה מעשי על מבוסס בוודאי זה משותף נוסח "רעיא". הגרסנים הקדומים. כבר הזכרנו את הכנסת המילה "תמן", המאפיינת את הנוסח המטופל שבכמה עדי נוסח. "תמן" מחלקת את המשפט לשניים, ואיןעל התלבט כבר זה נוסח שעיצב מי לרישא. להשתייך יכולה "קולבאי" הכפילות התחבירית בצירוף "קולבאי רעיא", הנוצר עקב חלוקת המשפט על

אידי "תמן", והשמיט את תיבת י ע . עריכה פעילה ומלומדת מן הסוג הזהראעומדת בוודאי גם מאחורי ההגהה "מארי נ י ", המיועדת להעניק למילתז

"מארי" ביחיד מעמד תקני, כלומר נסמך שיש לו סומך.

לסיכום על "מארי זינא": אין לגירסה זו שבמקצת עדי נוסח הבבלי קשר של תולדה מן הצירוף "מארי זינא" שבמדרשים (ויקרא רבה וקהלת רבה). היאבין שתי "תלא" נכנסה כבר הבבלי, שבה היסוד של מגירסת משתלשלת "זינייה" המקורית היא מושא של "תלא". ונוצר מבנה שבו התיבות הללו, המלה "זינא" המופיעה שוב אחרי "מארי" במסורת זו נובעת, ככל הנראה, מ"תיקון סופרים" של הגרסנים, כדי לספק סומך ל"מארי", כנדרש לפי כללי

הסגנון בארמית של הבבלי.

). להצעתנו על פי "לשון פתגמים",77לפתור צורה זו נמצאת אצל פישלר (לעיל, הע' .166ראה להלן הע'

על פי הצירוף "מרי ביתא" המצוי במקומות אחרים: "מרי ארעא מצי מעכב אמרי118 ביתא, מרי ביתא לא מצי מעכב אמרי ארעא" (בבא מציעא קח ע"ב, כ"י פירנצה);

. "מריה" (ה"א מופקת) בבבא קמא פג ע"א נעשה624בראשית רבה פרשה נח, עמ' בקצת עדי נוסח "מאריה דכלבא", ובשבת סג ע"ב "מרי דביתא".

את119 כשנשלים בסנהדרין, הגניזה בקטע במדרשים. הפתגם לפרשנות ובהתאם הקרחה בהתחשב במספר האותיות שחסרו על פי השוואה לשאר שורות הקטע, סביר"זינא" כסומך ל"מרי". יש זייני", ללא לשער את הגירסה: "באת]ר דמארי[ תלא לי

-) כמה הוספות משותפות עם כתב היד13בכתב יד גניזה זה (תואר כמזרחי מן המאה ה ). דומה אפוא שהוספה זו ("זינא")69 והע' 17, עמ' 99התימני (ראה סבתו, לעיל הע'

בכתב יד התימני היא מאוחרת ממקורם המשותף. ספר המעשיות בוודאי משקף רקע קשר מזרחי117). אף לנוסח כ"י ואטיקן 94תרבותי מזרחי (ראה קושלבסקי, לעיל הע'

מעניין, ואכמ"ל.


54



נוסח הפתגם במדרשים

לאחר שביררנו את משמעות הכינוי "מארי זינא" הכלול בטווח לשון הפתגם במדרשים, עם בירור הופעתו במקצת עדי הנוסח של הבבלי, עלינו לחזור לשאלה מהו המושא של הפועל "תלא". מדיוננו משתמע, שאין שום הכרח לראות רמז כל שהוא ל"כלי זין" בפתגם שלפנינו בנוסח המדרשים, ואף אינו סביר שהוא שנתלה במקומו הקבוע על ידי אדוני הבית. מכאן שעלינו לאתר מילה אחרת שבפתגם (ולא "זייניה") כמסמנת חפץ שהיה תולה אותו "אדון הנשק" במקום מסוים בביתו. רק בבבלי נכנסה המילה "תלא" בין "מרי" לבין

א"זייניה": באתר דמרי ל ליה זייניה, ולפי הבבלי, הנשק הוא שנתלה. אולםת במדרשים, והוא ההקשר הספרותי הראשוני של פתגם זה, עוד מזומנת שאלה

זו להכרעה.

הצעת פתרון

פרשנות פתגם הרועה והאדון נתקלה בשלושה קשיים:

א. כשבאים לפרש את הפתגם כולו, אחת ממילותיו נתפסת כמיותרת.

הנתפס רעיא", "קולבאי יוצרת ב. החלוקה המקובלת של המשפט כצירוף שבו בא תואר לפני שם עצם, או כייתור לשון כל שהוא.

חילופים חלו כן ועל עמומים, וגזרונה קולבאי המילה הוראת ג. ושינויים במסירת גירסתה.

נקודת המוצא של רוב הפרשנות המקובלת הייתה לשון הפתגם שבבבלי. ברם נוסח הפתגם שבמדרש הוא ראשוני בין המקבילות. לאחר שיתפרש מקור זה

בפני עצמו, ניתן יהיה לחזור ולעקוב אחר הפיתוח שחל במסירתו בבבלי.

עינינו הרואות שמוקד אחד לשלושת הקשיים, והוא תיבת "קולבאי". ההבהרה ש"מארי זייניה" שבנוסח הפתגם שבמדרש הוא מונח כבול, וששתי המיליםכולו, הפתגם ליישובו של המפתח היא אחד, מושג מוסרות יחד בצירופן לחדור ננסה "קולבאי". המוקשית המילה לפתרון לגשת ניתן ובעזרתה

למשמעה על ידי הצגתה כנעלם:

120, רעיא תלא קולתיה.Xהנדי תלא מרא-זיינא

): "הנ+ די תלא מרא זייניה קבלאי רעיא582 וכך אצל סוקולוף, גלילית (ערך תלי, עמ' 120 where the owner of the weapon hung... the shepherd hungתלא קולתיה", תורגם:

his jug '473"; ובערך קבלאי (עמ :(“uncertain” 'עמ) 991, ללא הגדרה. ואף בבבלית( לתיבה זו (ושם לשון המובאה: "קולבאי רעיא", השווה דברינו להלן).”uncertain“רשם


55



ומתוך שאנו מבקשים לגשת לפתרון הדברים בדרך של העיון הספרותי במשלובתוכנו, ראוי גם לעיין בבת אחת במשמעה של תיבת "קולתיה", ולנסח:

.Y, רעיא תלא Xהנדי תלא מרא-זיינא

משאנו תופסים את "מרא-זיינא" ככינוי אחד, שיש בו שם של מעמד, ולא אין צורך לייחס– הווה אומר, תואר ולא תיאור –מסירת ידיעות על אותו אדון

לאדון זה חרב או כלי זיין אחר שעומד במרכז העניין. ההקשר של המעשייהאביזר באותו לתלות האציל הגביר עשוי מה לגמרי. ביתי הוא המרומזת

שבביתו, הלא את בגדו, בגד האצילות.

כבר ראינו שהגירסה "קולבא" או "קולבאי" שבענף הספרדי של עדי ויקראוכן121רבה נראית מקורית. כך גרס גם בעל הערוך בויקרא רבה ("קולבאי"),

משתקף מקהלת רבה מסגנון כל עדי הנוסח. אף סביר לראות גירסה זו כגירסההמקורית בבבלי, בשתי היקרויותיו, על פי מקורו הארץ-ישראלי.

, 'כותונת ללא שרוולים'.κολόβιονהנני להציע שלפנינו כאן המילה היוונית אם כי עד כמה שידוע לי לא הוצע גזרון זה ל"קולבאי" כאן, הרי מילה יוונית זו

מזדמנת במקורותינו במקומות אחדים.

ערך קלבאי. המיקום בתוך הערכים המסודרים בסדר אל"ף בי"ת הוא ערובה נוספת121 לקביעת דיוק המובאה בספר הערוך כסדר האותיות "קלב". אמנם דומה שנפל שם שיבוש בסדר המילים. בדפוס הראשון (רומא): "במתלא אמרי זייניה הנדי תלא מראוכך הוא סדר התיבות מילה במילה קולתיה תלא". קולבאי קולתיה פי' הדיוט רועה

לונדון כ"י לרבנים 957בערוך ביהמ"ד וכ"י ,Phil יד מדויקים.2870 , שניהם כתבי ) הציג את נוסח הפתגם55הגירסה "קולבאי" תקינה בשלושת העדים. באכר (לעיל, הע'

שבמדרש על פי המובאה שבערוך כך: "זייניה הנדי תלא מרא קולבאי רועה קולתיה תלא", ועל יד תיבת קולבאי ציין שכאן בערוך עוד שלוש מילים "קולתיה פירוש הדיוט",

anderen"קולבאי das erste ist missverständliche Wiederholung, die zwei“והעיר: bilden den Commentar zuאולם ציטוט המדרש לפי באכר עדיין תמוה, ושמא ארעה .

תקלה באחד העותקים הראשוניים וצריך עיון במסירת נוסח הערוך. שחזור אפשרי: "במתלא אמרי הנדי תלא מרא זייניה קולבאי רעיא פי' הדיוט רועה קולתיה תלא". בערך

) כתב בעל הערוך: "שער התוך עיין בערך קלבאי". שם123שער (ערוך השלם, ח, עמ' הערך שאליו מופנה תקין בדפוס הראשון ובשני כתבי היד הנזכרים. ויש לתקן את הכתוב בהערות של מרגליות שם: "ובערוך, ערך שער, א, הביא 'כלבאי'". בוודאי נמשך המחבר אחרי אחד הדפוסים המאוחרים של ספר הערוך, שבהם שם הערך כתוב כך (השווה במהדורת ש"ע שלזינגר, עמ' תקסה, וראה שם עמ' רעט). בעל הערוך השלם כתב על

)". שניםhündlisch): "(= כלבאי תואר מן כלב 96יד שם הערך קלבאי (כרך ז, עמ' פירש וכבר ל"כלבא" התיבה את לוי כן השווה לפני .hündlisch (Jאחדות Levy,

Neuhebräisches und chaldäisches Wörterbuch über die Talmudim und Midraschim, 4, Leipzig 1889, p. 305) 'ואף ניסח39, ונמשך אחריו שלזינגר (כבהע ,(

במובאה: "כולבא רעיא". "כלב" כפירוש "קולבא" נמצא כבר ב"פירוש קדום" (לעיל,).49אחר הע'


56



והמעטפות בין הבגדים המפוארים של בנות ציון שהוזכרו בישעיה ג נמנות ח ה"ד, פ"ו (שבת ומעפרן" קולבין "המעטפות, פירשו: ובירושלמי (כב),

122ע"ב).

יכול שהוא כל במשנה: "ולובש שנינו בשבת הדליקה מן המציל בעניין כלי" או' שמונה-עשר לעטוף. ר' יוסה יכול שהוא כל ועוטף ללבושבתלמודים: טז, ד), ועליה (שבת

439ירושלמי שבת פט"ז ה"ד, טו ע"ד, עמ'

רבי יוסי אומר שמונה עשר כלי ואילו הן

וקולביןמקטורן ניקלי ופונדא ופיליון ומעפורת וחלוק של צמר ושתי אמפליות שנישל פשתן

וכובע מנעלין שני אבריקין ושני סבריקין שעל וסודרין שבמתניו וחגור שבראשו

זרועותיו.

בבלי שבת קכ ע"א

רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים ואלו הם שמנהעשר כלים

וחלוקקלבוס של פשתןמקטורן אונקלי ופונדא ושני מנעלים ושני ספרקין ומעפורת ואפיליות ושני אנפילאות ושני פרגד וחגור שבמתניו וכובע

שבראשו וסודר שבצוארו.

מילה זו מתועדת אף באוצר המילים של מדרש ויקרא רבה עצמו. להלן גרסינן

שם:

כי פועל אדם ישלם לו וגו' (איוב לד, יא). עובדה הוה בחד גבר דהוה ליה תרין בנין חד הוה עביד מצווין סגין וחרנה לא הוה עביד כל עיקר. דין דהוה עביד מצווין סגין זבין ביתיה וכל מה דהוה ליה בגין מצוותא. חד זמן ביום הושענא יהבת ליה איתתיה עשרה פורין אמרה ליה פוק זבון לבניך כלום מן שוקא. כיון דנפק מן שוקא פגעון ביה גבאי צדקה

הועתק "קולכין".398 במהדורת האקדמיה ללשון העברית (ירושלים תשס"א), עמ' 122 . האות הנידונה בכ"י ליידן אינה בי"ת בצורתה הרגילה493והשווה סוקולוף, גלילית, עמ'

והשווה קולבין. ולא כ"ף בצורתה הרגילה. מכל מקום, ברור שהמילה המכוונת היא : "קולבין".80שרידי הירושלמי לר"ל גינצבורג, נויארק תרס"ט, עמ'


57



אמרי הא מרי מצוותא אתא ליה. אמרי ליה הב חולקיך בהדין מצוותא124 להדה יתמתא...123דאנן בעיין מיזבון קלוב

תרגומו: מעשה היה באיש אחד שהיו לו שני בנים. אחד היה עושה צדקות הרבה והאחר לא היה עושה צדקה כלל. זה שהיה עושה צדקות הרבה מכר ביתו וכל מה שהיה לו בשביל לעשות צדקה. פעם אחת ביום הושענא רבה נתנה לו אשתו עשרה פולרין ואמרה לו צא וקנה לבניך משהוא מן השוק. כיון שיצא לשוק פגשוהו גבאי צדקה, אמרו הנה בעל הצדקה בא לו. אמרו לו תן

דחלקך במצוה זו שאנו רוצים לקנות ג 125 ליתומה פלונית...ב

> 126"קולבי" κολόβιον'ר כן בסיפור ההוא וכבר פירש 'כותונת'. 'בגד', = בלתי בתי כתונת ורו']מי[ יווני) בל"י (=בלשון "פי' בנימין מוספיה, שכתב:

קולב". הדא יתמא לחדא למזבן ענין וזה הזאת127זרועות היוונית המילה שרוולים'. ללא 'כותונת במובן בסורית הסורי ארץ128שימשה אף בתרגום : "קולבה"; בין כתבי129)7ישראלי לאוונגליון הוא מתרגם "מעילו" (יוחנן כא

אף130היד של אותו תרגום באה מילה זו אף בחילוף סדר העיצורים: "קובלה". בתרגום של הירונימוס באה קולבא כתרגום לאותו מקום. צורות הכתיב שאנו

עשויות לפרנס את שכמותן במקורות שלנו. יש גם לבדוק131מוצאים בסורית את האפשרות שהצורה "קולבאי" מושתתת על מסורות בלשון הפתגם מעין

"קולביה", 'המעיל שלו.'

"קולבי",123 בירושלים) שרדה הגירסה: בשני כתבי היד של הענף הספרדי (שניהם ועוד, עיין שם. קרובה לה בענף האשכנזי: "קולב" κολόβιονהקרובה למילה היוונית

נדירה מאוד מלמדת גירסת צורה לגבי זו מתוך שני הענפים ואטיקן). הסכמה (כ"י בוודאי שהיא עיקרית. בין שאר הגירסאות סגנונות שבאו לקרבה למילה ידועה כלשהי:במשמע אחרת יוונית מילה כאן גורס מינכן כ"י "קרוב". "קולא", "קולר", "קלוב",

-176כותונת (אמנם בשיבוש מעט): "איסתכוכית". השווה בראשית רבה פרשה יט, עמ' : "ויעשו להם חגורות. אמר ר' אבא בר כהנא אין כת' חגורה אלא חגורות חגור חגירי175

ןחגורות (בראשית ג, ז) ו י כ ט ס י גולין סדינים. כשם שעושין לאיש כך עושין לאשהאצוצלין קולוסין סבכין".

פרשה לז, עמ' תתנו-תתנז.124 מתוך מהד' מרגליות שם.125.125 ראה הע' 126עמ' 127 ז, השלם, ערוך השווה 196 ;S. Krauss, Griechische und lateinische

Lehnwörter im Talmud, Midrasch und Targum, Berlin 1899, p. 504: “tunica”; .493סוקולוף, גלילית, עמ'

J. Payne Smith, A Compendious Syriac "קלוביא", "קלובין", ואף בכתיב "קולבא" 128Dictionary, Oxford 1903, pp. 494, 506; R. Payne Smith, Thesaurus Syriacus,

Oxford 1890, col. 3624 129 ό έπενδύτες130 F. Schulthess, Lexicon Syropalaestinum, Berlin 1903, p. 180.130 ראה לעיל, הע' 131


58



בנוסח הפתגם שבמדרשים שהוא "מרא-זינא" הוא אפוא, שלאור טיעוננו מונח כבול, אנו אמורים למצוא את המושא לפועל "תלא", לא בשם עצם "זייניה", אלא ב"קולבאי". על פי התוכן וההקשר סביר לומר ש"קולבאי" הוא

היוונית המילה ואמנם הגיבור, של בביתו הנתלה אצילות κολόβιονבגד מילה שאולה זו משמשת בספרות132'כותונת' מספקת גזרון סביר למשמע זה.

וכן הן בעברית, בויקרא רבה עצמו, הן בארמית, אף התלמודית-מדרשית, במקורות ארמיים נוספים (סורית וסורית של ארץ ישראל). עלינו לברר כעת

את הנעלם השני: "קולתיה".

]קולתא[

.Y ]קולבאי, 'כותונתו'[, רעיא תלא Xהנדי תלא מרא-זיינא

אולם דומה133"קולתא" היא מילה ארמית ידועה במובן 'כד' למים או ליין. שכאן המשל נפגם בזיהוי זה; וכי "כדו" הוא מה שיתלה הרועה במקום שתלה

134האדון את כותונתו? ועוד, מה לו לרועה ולכד, כלי חרס שביר, גדול ונפוח?

בני אדם מספר בשביל מספיק מי שתיה "מכיל "קולא", שהוא שכן וכל 135ניכר".

ודומה שכבר פקפק רש"י בפירוש זה. לעומת "כדו" שבפירוש סנהדרין, כתב בבבא מציעא "תרמילו", בוודאי על פי ביצה כה ע"ב: "ולא הרועה בתרמילו",גזרון ופירוש זה עדיף לו גם ללא יותר נוח לתלות ביתד מכד, שכן תרמיל

לשוני.

". מה עשויXונחזי אנן. "במקום שתלה האדון את כותונתו תלה הרועה את בגדו? ההשלמה הטבעית היא רועה לתלות במקום שתלה בעל הבית את

לפי שיטתו שמילה זו ("קולבאי") נושאת את המשמעות "גרזן", כתב דניאל בויארין:132“the sexual imagery... is quite stark” (D. Boyarin, Carnal Israel, Berkeley

1993, p. 223, n. 41); “...sexualized imagery that is almost shocking in its directness” (ibid, Unheroic Conduct, Berkeley 1997, p. 102 '99. ושם עמ :“here

suddenly the weapon is valorized”זיהוי תיבת קולבאי . אפיונים אלה ישתנו לפי הניתן כאן.

the shepherd hung up his jug, ושם על הנידון: 479 ראה סוקולוף, גלילית, עמ' 133"נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך... נבו, נבח ככלבא. כד, נפיח כקולתא" (ויקרא רבה134

פרשה לג, עמ' תשע, על פי שינויי הנוסחאות שם). ואילו הרועה רגיל להחזיק מי שתייהבמימייה של עור.

י' בראנד, כלי החרס בספרות התלמוד, ירושלים תשי"ג, עמ' תצא, ועיין שם, עמ'135 תצ-תצב. המחבר אף הוסיף מסקנות לגבי כלי זה על פי משל הרועה שלפנינו: "את הקולא היו תולים על הקיר, במשל אמרו: באתרא דמרי ביתא תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא, יש להניח לפיכך שהיתה לו אוזן או אזניים" (עמ' תצא). אולם אין מסקנה זו על התלייה בקיר מתאימה לתיאור הקולא על פי שאר מקורותיו שם, ולפי מה שנעלה

להלן אפשר לבטלה.


59



קדם בימי היה כפוף זה מקל ומתמיד. מאז הרועה סמל "מקלו", בוודאי 137 ויש בידנו תמונות מיוון וממצרים המתארות רועה ובידו מקל כפוף,136כהיום,

אף בישראל היה המקל סמל הרועה, וכך138ואף נמסרה הטכניקה של עשייתו. נמסר במדרש שעל מטבעו של דוד ("מוניטא") היו חקוקים תרמיל ומקל,

או140 אמנם לא מצאתי במפורש שראשו של שבטו139סמלי הרועה שמתמיד. ואפשר להניח כן בפרטות. מכל מקום,141מקלו של הרועה בישראל כפוף היה,

העיקר הוא הרקע התרבותי, שהרי בכלל נראה פתגם זה במהותו שלא ממקור142ישראל יצא לראשונה.

136 “Pedum est baculum incurvum, quo pastores utuntur ad comprehendendas oves, aut capras a pedibus” (Verg. E. 5, 88), cf. Ch. T. Lewis, A Latin

Dictionary, Oxford 1879, p. וראה: 1324 G. Dalman, Arbeit und Sitte in Palästina, VI, Gütersloh 1939, pp. 221-222, 240

השימוש במקל הרועה בפתגם שלפנינו לאות קניין ושלטון מקביל לשימוש בסמל זה137 The symbolism of the crook is similar to that of the stick and“במצריים העתיקה.

its derivatives, namely; power and authority. The royal Egyptian symbol was called heka when it was in the shape of a shepherd's crook, and was when it had the head of a canine animal and a two pronged base. The royal symbol of the kings was adopted from the god Osiris and the ancient shepherd deity, Andjeti. It denoted Pharaoh's role as guardian of the People of the Nile. The crook and flail were used in all royal ceremonies and were part of the mortuary regalia of the kings, ensuring the continued welfare of the deceased in the Afterlife” (Janet Wood, http://www.ancientnile.co.uk/symbols.html). “Pan... he has a crook, that is a curved staff” (Servius) ] http://www.lugodoc .

demon.co.uk/pan.htm[. “He always held in one hand the syrinx, known otherwise as the pipes of Pan, and very often, in the other, a shepherd's crook, for Pan was the god of the shepherds” (http://www.ancientgr.com/

archaeonia/religion/deities/pan.htm) השרייה במים וכיפוף בכלי נגרים. שמא העובדה שאפשר לעשות ממקל ישר מקל138

כפוף עמדה לחכמה היוונית לקבוע שההפך הוא בלתי אפשרי, והוא דימוי ששרד בחלקו במקורותינו: "דור עקש ופתלתול, אמר להם משה לישראל עקמנים אתם פתלתנים אתם ואין אתם הולכים אלא לאור. למה הדבר דומה, לאחד שהיה בידו מקל מעוקם ונתנו לאומן לתקנו מתקנו באור, ואם לאו מכוונו במעגילה, ואם לאו מפסלו במעצד

), בחינת מעות לא-יוכל לתקן (קהלת348ומשליכו לאור" (ספרי דברים פיסקא שח, עמ' .119א, טו). על כך ראה ליברמן, יוונית ויוונות, עמ'

בראשית רבה פרשה לט, עמ' 139 ), הוזכר198. במדרש תהלים (מזמור כג, עמ' 375 "הרועה, שכל ימיו הוא הולך במקלו ובתרמילו".

"כל אשר יעבר תחת השבט" (ויקרא כז, לב); "ומונה בשבט" (משנה בכורות ט, ז);140"ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב" (משנה ביצה ד, ה).

כוונתי לרועה צאן, סתם "רעיא" במקורותינו. צורה עתיקה של האות למ"ד היא141 ) ציור של מלמד הבקר .Jכמקל כפוף, שרואים בה Naveh, Early History of the

Alphabet, Jerusalem 1982, p. בקר'25 'רועי תורין", "רעי ביד להיות העשוי ,( (ירושלמי סנהדרין פרק א, יח ע"ב).

בתמונה דמות פרעה מקבר תות-אנך-אמון. 142


60


http://www.ancientnile.co.uk/symbols.html


מקל רועים כפוף בידי מלך מצרים מקבר תות-אנך-אמון

]"קולא" = מקל[

פתגם אחר המשולב פעמיים במדרש ויקרא רבה קובע:

143ובמתלא אמ' דאכיל בהדי קורא לקי בהדי קילא.

):183וכן במדרש תהלים (מזמור כב, עמ'

זה שהמשל אומר הא קורא והא קולתא, אכלתון בקורא לקון בקולתא.

144בהערותיו של מרגליות: "ובמשל אומרים: האוכל מן הקור לוקה מן הקורה".

משל זה מיוסד על עץ התמר. בראש גזע התמר צומח "קור", 'הלב של הדקל',מי שמתגנב ומסיר את לבו145שהוא ראוי למאכל, וייתכן שנחשב אף מעדן.

הלקח המוסרי של המשל שקוף למדי:146של תמר גורם למיתתו של העץ. 147הפוגע בדבר להשחיתו, מאותו דבר עצמו יצמח עונשו, "לקי בהדי קולא".


61



הצומח בתמר עצמו.148"קולא" היא בוודאי מקל הוא עשוי להיות הלולב,149 שבהם150הבוקע ממש ממקום לבו של תמר, או השרביטים שבמכבד הפרי,

151אפשר להלקות.

המילה הנידונה כאן עשויה אפוא לשמש באותן משמעויות שבהן באה המילהבידו. לאחר בו, הן העץ שמחזיק הרועה "מקל" העברית, הן עץ להלקות שנתבררה משמעותה של "קולא" מפתגם אחר שבאותו קובץ, אפשר לחזור

פרשה טו, עמ' שלז; פרשה טז, עמ' שסב. שינויי הנוסחאות מעטים וקלים: קילתא,143קולא.

, שהערוך גרס כאן "קורא", ברי"ש, ועל פיו151 עמ' שלז, עיין שם, וראה להלן הע' 144 ניסח מרגליות את תרגומו. והשווה חילופי ל/ר במילת קולתיה בעדי הנוסח של הבבלי, ושם אף "קדתיה", בדל"ת (סנהדרין קטע גניזה ]ודומה שהתיבה מנוקדת בניקוד בבלי עליון[ ופירוש רש"י שם). להלן נציע שיש לתרגם: לוקה מן המקל (ואף מרגליות כותב:

"מקל או קורה" (עמ' שלז)..42, עמ' 1968 ראה: י' פליקס, עולם הצומח המקראי, רמת גן 145 לב התמר, הוא מפסיק להצמיח עלים חדשים וסופו התייבשות"– "עם הוצאת הקור 146

(פליקס שם).בעמ' שלז גורסים מקצת עדי הנוסח "שתי" (ואף: "שאתי") במקום "לקי" (ועיין147

) שגרס כזה והאריך בפירושו. ודומה151 שם). והשווה פירוש קדום (להלן הע' קגירסת שעניין אכילה גרר שתייה, וקרוב לומר ש"שתי" באה בלשון מליצה בהוראת "לוקה",

בחינת "שותה בעציצו" (כתובות פ"ג מ"ד).גלילית, עמ' 148 סוקולוף, 490 :stick(?) 'מיוונית: 530-529; קרויס, עמ גזר ,“χήλον

H o l z , S t o c k” , 'לעוו כתב אצל קרויס שם183וכזה בובר, מדרש תהלים, עמ . mir“על המילה הזאת ("קילא"): unerklärlich ist und für welches χήλον nicht

passt. In dem aramäischen Sprichtworte stehend, ist es wahrscheinlich aramäisch”ניתן כעת לטעון נגד טיעון זה. מבחינה עקרונית, אין שום מניע שלא תופיע .

כאן מילה יוונית, וכפי שבאמת מצאנו יוונית בפתגם הראשון ובמשלים רבים (השווה).6ליברמן, לעיל, הע'

: "מאן דאכל בהדא קורא ילקי בהדא קורא פי' מי שאוכל קור של4 בערוך, ערך קר 149 ; "אינו",183דקל אם אינו שומרו כראוי לוקה בקורתו של דקל" (ערוך השלם, ז, עמ'

אינו "אם "איני"). הפירוש ובערוך השלם: הנ"ל, ביהמ"ד ובכ"י בדפוס ראשון כ"ה שומרו יפה" עדיין עמום. בפירוש קדום למדרש ויקרא רבה: "במתלא אמרין דאכיל בהדיפי' אע"פ שאדם אוכל למעלה בעלייה סמוך לתקרת הבית, קילא: קרא שתי בהדי כשהוא צמא, צריך לירד לארץ ולשתות מים שבביבין. קילא: דוגמתו במועד קטן (פ"א

ועיין110-109מ"א), קילון. בלע' יבל. ומצא בספר אחר: ילקה בהדין קילא" (עמ' .( ), עמ' תצ-תצא בהערות, והתחבט בדבר עד שפירש: "מי שאוכל137בראנד (כבהע'

בכלי ששמו קורא או קור ילקה בכלי ששמו קולא". הרי בכללותו היה הפתגם מוקשה או . ובראנד הוסיף שם:149עמום בעיני המפרשים. על "שתי בהדי קילא" ראה לעיל הע'

על לפרש את המשל מוטב לדברינו מן עובדא מפורסמת אז". הוא לקוח "וכנראה התמר, ולראות אף בו תקציר של פאבולה.

, ובציורים שם. השווה242 ראה: י' פליקס, חי וצומח בתורה, ירושלים שדמ"ת, עמ' 150 ,Wer den Palmkohl isst, zerstricht sich am Blattstrunk” (I. Löw“תרגומו של לעף:


62



תלה כותונתו, את האציל שתלה "במקום הראשון: הפתגם את ולתרגם 153 וכפי שמתבקש אף מן ההקשר וההגיון הספרותי.152הרועה את מקלו",

אופיים של הפתגמים

מדרש ויקרא רבה כולל משלים הרבה, קצרים וגם ארוכים יותר. משלים אלה עשויים לתאר מעשי מלך מאומות העולם, מעשי אישים מבני ישראל, הווי חברתי, ועוד. שפתם עברית, הם מנוסחים בסגנון תיאורי מרווח, ונמשליהם מפורשים על ידם. משלים אלה מוצעים במונחים "משל למה הדבר דומה"

בלבד, "ל-" או ל-", התלמודית,154"משל הספרות בשאר להם וכדומה ממדרשי התנאים ואילך.

לעומת זאת, הפתגמים הקצרים בארמית המוצגים במונח "במתלא אמרי" הם כנראה מסוגה שונה מאוד. נמשליהם לא נאמרו במפורש, שהרי אין הפתגמים האלה מגוף מבנה המדרש, אלא הדגמה נוספת לאחד מענייניו, ומשולבים הם על ידו. עצם המונח "במתלא אמרי" מיוחד לויקרא רבה, ולא מצאתיו בשוםרבה בראשית במדרש השגור אמר" "מתלה/מתלא לעומת אחר, מקום

לפעמים הרקע החברתי-תרבותי של פתגם (או של משל שלם) נראה155ועוד.

Die Flora der Juden, Hildesheim 1967, II, p. 359) לא אחת מצינו שהפתגם במדרשים הוא יחידה עצמאית ואיננו משתלב בקלות בלשון151

נראה רבה שבויקרא בהקשר שילובו התמר. משל על אף להעיר יש כך המדרש, מלאכותי ולא נוח. הוא מוסב על כך שאהרן זכה בכ"ד מתנות מצד אחד, אבל מצד שני לא הורשה לו לראות את נגעי קרוביו. בפירוש הקדום: "כך, אם אהרן מקבל כ"ד מתנות,

), וקשה ליישבו עם לשון המדרש. מרגליות הסביר את הבאת110יראה הנגעים" (עמ' המשל בהקשר זה כך: "וכוונת פתגם זה לומר מי שמקבל טובה והנאה מדבר עליו לשאת

. אולםto take the bad with the goodגם התוצאות הרעות הכרוכות בו". הווה אומר: קשה מאוד להכניס משמעות זו לפתגם. הוא בוודאי עוסק במי שניצל דבר-מה לרעה, ועליו לשאת בעונשו. משמע זה אמנם מתאים בהקשר שבמדרש תהלים, מדרש מאוחר, ודומה שמדרש זה שאל את הפתגם מויקרא רבה, ורקם את מדרשו סביבו. בויקרא רבה

שילוב הפתגם מאולץ אף במקומו השני (עמ' שסב), שאין שם שום הקבלה ל"לקי". במאמרו משנת תשמ"א תרגם בויארין קולתיה="כדו", ואילו בספריו באנגלית משנת152

), על סמך הדעה שבמאמר זה, שהצעתי לו בעל134 (ראה הע' stick ואילך תרגם1993פה בשעתו, וראה את דבריי.

להיות153 הייתה מתאפשרת הצעה אחרת אות אחת, אציין בשולי הדברים, שלולי ובסורית בארמית הנקרא הבגד, כותנתו. את האדון שתלה במקום התלוי החפץ

,64), עמ' 130"גולתא", שימש בין השאר בגד רועים. ראה מילון פיין סמית (לעיל, הע' . אולם הצורה "גולתא" רגילה מאוד במקורותינו, ומדוע679ואוצר פיין סמית (שם), עמ'

לנו לשער חילוף ג/ק כאן? מכל מקום, שערי השערות לא ננעלו..130 ראה פירוט המשלים במינוח "(משל) ל-" אצל מרגליות, מבוא, עמ' 154ראה: 155 W. Bacher, Die exegetische Terminologie der jüdischen

Traditionsliteratur, II, Leipzig 1905, p. (שם לנכון: במתלא אמרין; בתרגום122 [ "מתלא אמרין", בהשמטת232לעברית ]ב"ז בכר, ערכי מדרש, תל-אביב תרפ"ג, עמ'

"ב-"). בבמדבר רבה פרשה יא: "אמרי אינשי במתלא". בירושלמי: דמתלין לה מתל,


63



זר לדרכה וסגנונה של הספרות התלמודית. המושג שפושע עשוי גם לעסוק = 'זונה156בצדקה מודגם בזונה: "במתלא אמ' גיפא בחזורי ומיפלגא למיבשיא"

לחולים'. ומחלקת אף אוצר המילים הארמי שבפתגמים הללו157בתפוחים כולל לקסימים לא מעטים החורגים מן התיעוד הרגיל בארמית הגלילית, ואף

בשאר הניבים. מבחינה זו בוודאי "לשון פתגמים לחוד".

כל זה רומז לאפשרות של מקור חיצוני שמהם שאולים אחדים מן הפתגמים, כגון אוסף ארמי ספרותי של משלי חכמה. דומה שיש בין הפתגמים הקצרים המובאים בויקרא רבה כאלה שלא היו מתחילתם אמרות עצמאיות, אלא הם

על "דאכיל בהדי קורא158תקצירם וסיכומם של סיפורים ופאבולות שלמים. לקי בהדי קילא" שיערנו שקיים היה סיפור על הגונב את לבו של תמר ואכלו,על הלקוהו שהשתלשלו, כפי העלילה פרטי שהשתלשלו לאחר ולבסוף, גניבתו במקל של אותו עץ, ללמדך מוסר השכל של "מידה תחת מידה". ולא זו אף זו, יש כאן עוקץ של דבר חכמה: העץ נדמה כחסר אונים, אולם הפוגע בו

ילקה מיניה וביה.

קרוב לשער כן אף בפתגם על "אדון הנשק" והרועה. אפשר שמתומצת בו סיפור שלם, ועד שיתגלגל לידנו בנוסחו השלם אין לנו אלא לדמיין אפשרויות שונות. האם הרועה מייצג דמות שלילית ("נבל" וכו'), הכובשת שלא כדין את מקומו של בעל הבית, או שמא דמות חיובית, המגלמת מידות טובות, ולבסוף באה על שכרה? מכאן ואילך אין לנו אלא לשער השערה קרובה, או לשבר

את האוזן באפשרות מסוימת, עד שיזדמן לידנו סיפורו של פתגם זה.

ברוח הלקח המוסרי השורר תכופות במשלים הללו אפשר לדמות שמרא-זיינא בעל בית עשיר היה, אבל מידות התנהגותו היו לקויות. ואילו הרועה, השומר את צאנו של בעל הבית, הוא חסר כול מבחינה חומרית, אולם הליכותיו היווירש הרועה את ביתו של האדון, מתוקנות. לבסוף, עשה הצדק את שלו,

ובאותו וו שהיה האציל תולה את כותונתו, מעתה יתלה בו הרועה את מקלו.

מסתבר שאותו וו שהוא מרכזו של פתגם ("הנדי"; "באתר") לא נברא בהקשר ספרותי זה מלכתחילה אלא כדי לתלות בו את מקלו הכפוף, סימן היכרו של הרועה, ובמעשה היצירה הספרותית נוצר הפתגם מסופו לראשו. המקל הוליד

את הוו, והוו הוליד את בגדו של האדון.

דמתלין מתלא. בבבלי פסחים קיד ע"א: "כי אתא עולא אמר מתלא מתלין במערבא דאכיל אליתא טשי בעלייתא, דאכיל קקולי אקיקלי דמתא שכיב"; כתובות סו ע"ב: "רבי,

לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר". ויקרא רבה פרשה ג, עמ' נו.156על משל "סייחה וחמורה וחזירה" שבאסתר רבה ז, א, כתב י' תבורי: "איננו משל157

יהודי... אופיו הלא-יהודי מתבטא בחזיר המפוטם לצורך אכילה ובעובדה שהחזיר נשחט לחג הקלנדס" ("הפתיחה לפרשה השביעית של אסתר רבה ומדרש אבא גוריון", מחקרי

).12ירושלים בספרות עברית, טז ]תשנ"ז[, עמ' .76-75 השווה: ד' נוי, מבוא לספרות האגדה (בעריכת מ' גנן), ירושלים תש"ל, עמ' 158


64



הסיפור ועל הפתגם, של העצמאי מקורו על דלעיל להצעתנו בהתאם ניתוח ולעיין בהקשרו שבויקרא רבה. לחזור יש היה קשור, המשוער שבו הפתגם בניתוק מהקשרו המדרשי עשוי לחזק את הפרשנות שהרועה הוא גיבור הסיפור, והוא המדגים את המידות הנעלות, ואילו מרא-זיינא הוא אדםונחות מצד המוסר. כניסת הרועה במקומו של האדון תיחשב פעולת שפל הצדק הנצחי הגובר על תעלולי בני האדם. אולם אין המדרש מציג כך את

הפתגם.

"המשפט" של הכתוב בקהלת המתפרש בגוף המדרש כסנהדרין, המשולים בבעל הבית, ו"הרשע" הנזכר בו מתפרש כשרי בבל שנכנסו ותפסו את מקום הסנהדרין, והם המשולים ברועה! אם ההשערה על משמעות הפתגם תיווכחבו בהתעלמות מפרשנותו יש לומר שמסדר המדרש השתמש צודקת, הרי הראשונה, או שלא הכיר אותה כלל, בהגיע הפתגם אליו בניתוק מסיפורו,את (האדון) בא' לראות המחייב הנידון, המדרשי להקשר משעבדו והוא

159 הצדק, ובב' (הרועה) את הרשע.

כאן ראוי להדגיש שוב שהמדרש ללא הפתגם גמור ושלם, ובכגון זה יש לערוך בדיקה לשמה לקבוע באיזה שלב של הרכבת המדרשים צורפו להם הפתגמים שמסוג זה. כאמור, בקטע גניזה של המדרש הנידון הפתגם כולו חסר! סיפור נוסף ברועה שהיה "צניע ומעלי" ולבסוף נשא את בתו של בעל הבית וירש את

160עושרו הוא סיפור ר' עקיבא בכתובות סב ע"ב.

161סיפורי רועים רווחו בעולם הקדמון, והם נמנים במפורש בין משלי איסופוס.

את הסובבת שלמה פרשה המקרא. מן מוכרות וצאנם לרועים השוואות

כאמור, כך יוצא משחזור הפאבולה האבודה. על פתגם שתוכנו מוכח מתוכו (בבלי159("פתגם לזה" זה והפתגם מנוגדים סנהדרין קה ע"א) כתבה ברכה פישלר: "המשל

).9 מאי קא משמע לן?", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, ז ]תשמ"ד[, עמ' –אליגורי בהקשר של משלים שאינם מתאימים לנמשלים כתב י' פרנקל: "כל פרטי המשל אינםהאגדה (דרכי אחד" במשפט אלא לנמשל מתאים המשל אין לנמשל... מתאימים

). שתי הדוגמאות שעסק בהן שם הן מקבילות של368, עמ' 1991והמדרש, גבעתיים ) העיר על המשל159משלי איסופוס (להלן בנספח, סעיפים ב, ז). תבורי (לעיל, הע'

שדן בו שם: "אין פרטיו מתאימים לנמשל". אותו משל הושווה על ידי יל"ג (עמ' קעז)).40; שפאן, סימן סח, עמ' 94למשלי איסופוס (ראה סימן

A“. ועיין כעת מאמרי, 156 ראה ד' בויארין, הבשר שברוח, תל-אביב תשנ"ט, עמ' 160Good Story Deserves Retelling – The Unfolding of the Akiva Legend” (to

appear) ,229, 5 משלי איסופוס, שפאן, סימנים קצח-רג, שמ-שמג; במהדורת טמפל סימנים 161

318-311.


65



המתיחות שבין בעל הבית לרועה היא פרשת יעקב ולבן, שבמהלכה מרמה לבן את יעקב ומחליף את משכורתו, ולבסוף ה' מציל את רכוש לבן ליעקב. גם בני המשפחה המורחבת מעורבים, ואף הם ניצלים ליעקב מלבן, ושלומו של

יעקב בתוך תחומו שלו מובטח לעתיד לבוא על ידי סמל מיוחד, "גלעד".

המעשיה של הכלליים הקווים את קרובה בהשערה לשחזר ניסינו אמנם העומדת מאחורי פתגם "מרא זיינא", אבל פרטיה המדויקים אבדו. השחזורניסיון לשער את סגנון המקור דלהלן הוא דמיוני, ובלישנא דילן, ללא שום האבוד, ואינו ניתן כאן אלא לשבר את האוזן כיצד עשוי להיאמר סיפור על

האציל והרועה.

היה היה גביר עשיר בעל נכסים מרובים, וילך האיש ויוסף עושר עלושפחות ועבדים וחמורים ובקר צאן לו ויהי לרוב. ויפרוץ עושרו, ואתונות וגמלים, ויפרוץ האיש מאוד מאוד. אולם היה זה עושר שמור לבעליו, ולא השליט בני ביתו לאכול ממנו ולשאת את חלקם ולשמוח

ויענה את רועי צאנו ויחלף את משכורתם עשרת מונים162בעמלו. ובבואם זאבים. משלחת בשעת לזעקתם שעה ולא יאבדו, למען מנוחת אליהם. שעה לא לילה, וגנובתי יום גנובתי פניו לחלות

הצהריים לו, ויאמר להם פשטתי את כותונתי איככה אלבשנה.

ויהי רועה אחד בין הרועים יפה עיניים וטוב רואי, וחוט של חסד משוך על פניו. ביום אכלו חורב וקרח בלילה ואף בזאת שמח בעמלו, והיה

חנו נתון על כל סביבו.

ויקשה האדון את לבו והלך האיש הלוך ושקוע בכעס ועצבות, ואיננו,כי נפסק חוט חייו ויאבד מתוך הקהל.

אזי נשאה אשת המת את עיניה לרועה החי וישאה ויבא אל ביתה ויהילה למשיב נפש.

על זאת יאמרו המושלים: המקום בו תלה האדון את כותונתו, שם תלה הרועה את מקלו.

הרעיון היסודי הוא כזה שכתוב בקהלת ו, ב: "איש אשר יתן לו האלהים עשרישליטנו האלהים ולא יתאוה, לנפשו מכל אשר ואיננו חסר וכבוד ונכסים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו, זה הבל וחלי רע הוא". וכבר ראינו לא אחת שכתובי חכמה מקראיים, ובמיוחד בספר קהלת, קרובים לסיפורי המשלים או

רומזים להם.

על רועים בתוך פמליה של בני הבית, והיחסים בינם לבין בני הבית, השווה משלי162 ).39; מהד' טמפל, עמ' 117 (מהד' שפאן, סימן רמא, עמ' 49איסופוס, סימן


66



המדרש והבבלי

ההקשר המדרשי שבויקרא רבה (וקהלת רבה) הטיל על פתגם זה פרשנות 163מיוחדת: מרא זיינא הוא הדמות החיובית, והרועה הוא הדמות השלילית.

כשהועבר המדרש לבבלי סנהדרין הוחרף אפיון זה אף יותר, ובדרך זו: "הנדי תלא מרא זייניה" של המדרש הובן: "היכן שתלה האדון את נשקו", ומכאןונוצר: "באתרא זיינא", בין שני מרכיבי המונח "מרא נכנס הפועל "תלא"

רישא זה אין לו שום מקום164 דמארי תלא ליה זייניה", כרישא של הפתגם. ל"קולבאי", והיא נדחקה לסיפא. החלוקה החדשה התחזקה על ידי תוספת המילה "תמן" בגירסאות המתקדמות, מונח המיועד להבחין במפורש בין רישא לסיפא של פתגם בבבלי. מעתה תחובר המילה "קולבאי" ל"רעיא", ותתפרש כמסמלת תכונה שלילית כל שהיא, וכפירושי המפרשים המשקפים קשת של אפשרויות, וכולן בכיוון זה. "קולבאי" בהקשר תנייני זה נשאר ללא גזרון כלל,(דוגמת רעיא" "קולבאי הרועה, לפרש שהוא שמו של ויכול המפרש אף

"בנימין רעיא"), כשיטת הרמ"ה.

סיכום ומסקנות

בולטים הקשיים והרועה בין הקשיים שמצאו החוקרים בפתגם על האדון היקרויות פי על בעיקר נעשו הקודמים העיונים והתחביריים. המילונאיים פתגם זה בבבלי, ובחלקם לפי גירסת מיעוט יחידאה, כ"י מינכן בבבא מציעא.זו לעיל צידדנו בטיעון שההיקרות הראשונית של פתגם זה בספרותנו היא שבויקרא רבה, ואלו שבבבלי תנייניות לה. העמדנו את הבירור אפוא על מקור זה שבמדרשי ארץ ישראל, וניהלנו את העיון במקבילות הבבליות בגדר גלגולי

המסירה ותולדות הפרשנות.

כמובן, אפשר לספק מעשייה משוערת גם לפי תפיסה זו.163 ותיבת מרא/מארי/מרי יחיד נפרד. אמנם בלשון הרגיל של הארמית בבבלי אין מרא164

). אולם לשון הפתגמים בבבלי אינה הארמית118יחיד נפרד (ראה לעיל, על יד הע' הבבלית הרגילה, אלא ניב פורמאלי יותר (ראה: ש"י פרידמן, "שלש הערות בדקדוק

), שבו עוד עשוי לבוא מרא נפרד,61-58ארמית בבלית", תרביץ, מג ]תשל"ד[, עמ' ). אעיר עוד שליברמן מסר שם את117כבארמית הקדומה והמערבית (ראה לעיל, הע'

The“) באנגלית בפאראפראזה זו: 7פירוש רש"י לפתגם בבבא קמא צב ע"ב (הנ"ל בהע' wine is the master’s” (Greek, p. "של(153 יהיה, בעברית הזה, שוויו . התרגום

האדון", כלומר, ללא כינוי חבור, קולע לדעתי לפשוטו של פתגם, ואין צורך להעמידושקיא: טיבותא, ערכים בבלית, (סוקולוף, לאדונו" "היין the“במובן: wine is its

owner’s”הדגשה שלי[). אף הכתיב "מריה" חוזר בעיקר לצורה מרא, נפרד. על האופי[ "הארכאי או המערבי" בפתגמי הבבלי השווה עוד צ' טלמון, בחנים לשוניים בפתגםירושלים לפילוסופיה, דוקטור התואר קבלת לשם חיבור הבבלי, שבתלמוד הארמי

עמ' כ"י340-275תשד"ם, פי על "תמן", על הצביע הנידון "רעיא" פתגם לגבי . ). אולם כאמור אין מילה זו נמצאת בפתגם זה305-303אסקוריאל בבבא מציעא (עמ'

בבבלי בגירסתו המקורית שם.


67



אולם אף בויקרא רבה גופו קיימות שתי מילים מוקשות בפתגם זה, ובהקשר של אוצר המילים המקובל הן נשארות סתומות ועמומות. הצעתנו לפתרונןובעיקר על המעמד ויקרא רבה, בנויה על אפיון המלאי הלשוני שבמדרש העצמאי של הפתגמים שבתוכו, הן מבחינה ספרותית הן מבחינה לשונית. הרקע התרבותי של הפתגמים הללו ושורשם, ולפחות במקצתם, נדמה לנולגבולות התרבותיים של הספרות התלמודית עצמה. מבחינה להיות מחוץ ספרותית ותרבותית, פתגמים אלה גופים זרים הם, ומקור צמיחתם בספרות החכמה הבין-לאומית ניכר מתוכם. לפחות בחלקם כוללים הפתגמים הללומקצועות, ובעלי מלאכות בעלי חיות, צמחים, על מעשיות תקצירים של והתקציר מנוסח בצורת לקח מוסר השכל. סוגה זו מן העולם העתיק מוכרת לנו במיוחד מתוך משלי איסופוס היווני, ואף בחומר כיוצא בו השקוע בספרותיחסי כי אם מעשי, וברקע המילים באוצר היווני היסוד בולט התלמודית

התרבות המזרחית והקלאסית בפרשה זו עשויים להיות סבוכים ומשורכים.

במנדעית דווקא, על יד הימצאו בפתגם165תיעוד הצרף הכבול "מרא זיינא" בויקרא רבה, עשוי לרמוז להקשר ספרותי-לשוני של אוסף פתגמים בארמית ספרותית. הסברן של שתי התיבות האלה כמושג אחד פותר את הבעיה של עודף מילה אחת בפתגם, עודף שגרם להשמטת אחת משתי המלים "קולבאי רעיא", או לפרש את קולבאי ככינוי נוסף על טיבו של הרועה, כינוי המיותר לפי רוחו של פתגם, שבו נקבעת נחיתותו החברתית של הרועה ממילא, ללא

צורך בשפל וחשוך, נבל והדיוט, ולא כל שכן "כלבי".

זהותם של החפצים שנתלו בבית, דהיינו מה שתלה האדון "מרא זיינא" בוו שבביתו ומה שתלה הרועה שם אחר כך, חייבת להתאים לרוחו של הפתגם וסוגתו. חרב, קרדום, סל, כד, תרמיל, וכיוצאים בהם צורמים בהקשר הנידון, חכמת הפתגם נפסדת ועוקצו ניטל. אכן החפצים אמורים להיות סמליהם של

זו בצורה מתאימה אם נזהה כאן166האישים הפועלים, וניתן למלא דרישה וקולתיה/מקלו של הרועה. מבחינת המשמעκολόβιον קולבאי/ של האציל

והגזרון, אין מילים אלה עשויות לנבוע מן הארמית הרגילה שביצירות חז"ל, ואף לא מן הארמית הגלילית הכללית. חריגה זו מוסברת לאור הקשרן במדרשהמיוחד, למעמדן אישור בכך דווקא. שבו הפתגמים ובלשון רבה, ויקרא ולניסיון לפתור אותן על רקע לשוני-תרבותי של המשלים והפאבולות שהיו

רווחים בעולם ההלניסטי ואף בלבוש ארמי.

יסוד המעשייה המשוחזרת שעמדה מאחורי מקלו הכפוף של הרועה הוא בו ביתו של העשיר, כשנכנס ותולה הפתגם. דרכו כובש הרועה העני את מקלו. ואם מקל כפוף של רועי צאן לא היה קיים בארץ ישראל העתיקה, הרי מוטיב יסודי זה הוא עדות נוספת ליבוא התרבותי. הפתגם הוא אפוא "גוף זר"

המשתקף מן "מרא זייניה".165 השווה: פישלר, עמ' ו.166


68



מכמה בחינות. זו הלשונית גרמה לשיבושיו הרבים. וזו הספרותית-תרבותית, במה שאין פתגם זה אלא סיכום מעשייה החסרה במקורותינו, גרמה אולי ליישומו בהקשר המדרשי שלא לפי מובנו המקורי המשוער, כשהיה מכוון לתאר את עליונותו של הרועה על האדון מבחינה מוסרית על אף נחיתותו החברתית. אולם לפי שיבוצו המדרשי כיום האדון הוא חיובי לגמרי בשכלוליסוד שלילי, תכונה שהתעצמה בבבלי עם העברת והרועה מגלם המידות, תיבת "קולבאי", בגד, לרמוז על מידה מסוימת של הרועה, מידה שאמנם איןלכל ההקשר מן מורגשת הייתה שבה השלילה אבל מדויקת, הגדרתה

המפרשים.

ב

לפני שנים אחדות עסקתי בטיעון המשפטי "דמית עלי כאריא ארבא", השנוי בשלושה מקומות בתלמוד הבבלי (בבא קמא פה ע"א, בבא מציעא קא ע"ב,

בנוסחה זו מביע הטוען את סירובו לשהות עם בעל167בבא בתרא קסח ע"א). דינו, לא בחברתו ולא במחיצתו. כגון, אדם שחבל בחברו, וחייב לו דמי ריפוי. אם יאמר החובל, לא אתן לך דמי ריפוי, אלא ארפא אותך בעצמי, רשאי

ארבא. כאריא עלי דמית הזה: הטיעון את לטעון בפרשנות168הנחבל המקובלת התפרש טיעון זה כך: 'דמית עליי כאריה אורב'. אולם, קושי לשוניעליי לגרוס "דמית יחד לשכנענו גניזה חברו וגירסה מפתיעה על פי קטע

אכאריא ב ר א ו תוספת וא"ו החיבור–" ולפרש: 'דמית עלי כאריה– 169 , ' ש ב כ שם שיערתי שיש לראות בנוסחת170שכן "ארבא" בסורית 'כבש'.ו

הטיעון השתקפות לשון משלים שגור, כגון פאבולה על אריה וכבש, והוספתי: "בבבלי משמש אותו משל ידוע לבעל דין לדחות בו את הצעת מי שעומד

שכנגדו: להיות תחת ידיך דומה לי ב כ ה ו ה י ר א ה ה ש ע מ כ ."171

חיים, בעלי הבנוי משמותיהם של שני כזה, כותר בעלות כידוע, מעשיות רווחות בפאבולות של איסופוס. לימים התברר שקובץ ארמי השייך לסוגה של מעשיות איסופוס עשוי, הוא או הדומה לו, לספק לנו את עצם המעשה אשר

בשנת הבבלי. שבתלמוד המשפטי בטיעון במובלע פורסמה1859נרמז

"תיקוני ערכים למילון התלמודי (ה): ארבא = 'כבש', 'כבשה'", תרביץ, סז (תשנ"ח),167.250-245עמ'

בבא קמא שם. ודומה שכאן ההקשר המקורי של טיעון זה בבבלי, עיין שם טיעונים168נוספים בצורת משל.

וכמוה בספר הלכות פסוקות.169 ושם הערתי על החילוף א/ע בתיבת "ארבא", הקיים אף בניבים הסוריים בינם לבין170

עצמם.. ההדגשה נוספה כעת.248 עמ' 171


69



הנקרא: "מתליא דסופוס".172מהדורה של משלי איסופוס בשפה הסורית, 173

וזה לשונה:175 שם מובאת פאבולה בשם "רעיא, ערבא, ואריא"!174בסימן טו

רעיא, ערבא, ואריא רעיא אובד ערבא חד נדר נדרא דאין נשכחיה ערבא אחרינא נדבח לאלהא. אזל אשכחיה דאכיל ליה אריא בדברא. וכד חזא רעיא נדר

ואמר ערבא אחרינא נדבח לאלהא, אי בחיין נשתזיב מן אריא.מלפא

דכל מילי דאית ליה לבר נש יהיב ומפצא נפשא מן מותא.

תרגומו:

רועה, כבש ואריה רועה איבד כבש אחד. נדר נדר שאם ימצאנו, כבש אחר יזבח לאל.נדר ואמר וכשראה הרועה, ומצאו שאוכל אותו אריה בשדה. הלך

"כבש אחר אזבח לאל, אם בחיים איוושע מן האריה".הלקח

שכל דבר שיש לו לאדם נותן ופודה את עצמו ממוות.

מסתבר מכאן שהביטוי "אריא וארבא", בוי"ו החיבור, ששרד במיעוט מזעראמנם מתאים הוא הטיעון, אזכורי מתוך שלושת התלמוד נוסח עדי של להפליא לכותר משלו של איסופוס, בלבושו הסורי. אף הסיפור הנרמז בכינוי "אריא וארבא" מתאים לשימוש שעשה בו התלמוד. אפשר להדגים דבר זהוחובל. נחבל לעיל: כנזכר בתלמוד המקורית, וכנראה הראשונה, בהופעה להיכנס תחת ידיו של החובל לשם הטיפול הרפואי הדרוש לו, מצטייר אצל הנחבל כמצבו של הרועה שנקלע לזירו של אריה, זנח את נדרו הראשון, ואין בלבו אלא להימלט על נפשו. כך יש תוקף לטיעונו של הנחבל, המזדהה עם

על פי כתב יד הכתוב באותיות עבריות.172כך, באותיות עבריות מנוקדות! כאן אעתיק מלשון השער (בהמשך לכותר הנזכר):173

Die Fabeln des Sophos, Syrisches Original der griechischen Fablen des Syntipas, in Berichtigtem vocalisiertem Texte zum ersten Male volständig mit einem Glossar herausgegeben nebst literarischen Vorbemerkungen und einer einleitenden Untersuchung über das Vaterland der Fabel, von Dr. Julius

Landsberger, Rabbiner, Posen 1859 1845. השווה ב' גולדברג, חפש מטמונים, ברלין, נב-סב, ששם כבר פורסם אותו קובץ (בשם "מלתא דסופס" על פי כתב היד). עמ' לאנדסברגר ביקש לראות במילת "סופוס" את המילה היוונית "חכמה". אולם הוא עצמו הביא ממכתב שד"ל אליו: "מלתא אין ספק שהוא טעות וצריך להגיה מתלא דסופס

). וכבר שנתיים לפני כן כתב שי"ר (עלCXVIIIחסרת אל"ף נחה וצ"ל דאסופס" (עמ' ספי חפש מטמונים): "וקרוב כי מלה אחרונה היא קיצור מן ו פ ו ס י אשר משליוא , עיין שם).58הקדמונים נודעו" (ישרון בעריכת י"י קאבאק, ג ]תרי"ז[, עמ'

(= חפש מטמונים, עמ' נג-נד).26-25 עמ' 174 טיבותא לפרופ' מיכאל סוקולוף, שהביאה לתשומת לבי. 175


70



דמות הרועה בסיפור "אריא וארבא", שהיה מוכן לזנוח את מבוקשו הקודם,והעיקר לברוח מן האריה.

על פי זאת יש לומר שהשם "אריא וארבא" הוא שם מקוצר, וכוונת הנחבלאאיננה לאותו חלק של העלילה בין האריה ל א , ש ב כ ה הדווקא ו ע ו ר ל

ומה שהיה לו אצל האריה, כאותו שם שנשתמר בסורית, המאזכר את הרועהאבמקום הראשון: " י ע , ערבא, ואריא"!ר

על פי פאבולה סורית זו אפשר לזהות אף את המקבילה המקורית שבאוספים הרגילים של משלי איסופוס. אולם ללא המשל הסורי שהוא מליץ בינותם ספק אם היה ניתן לקשר בין דברי התלמוד לפאבולה היוונית. השינויים שחלו בגירסה הסורית דווקא, ובעיקר שינוי שמות בעלי החיים, הם המאפשרים לקשר בהם את האזכור התלמודי. שהרי העדר שעמד בהשגחת הרועה לפי

היווני היה עדר בקר, ולא עדר צאן כבסורי.

חוקרי המשלים כבר העמידו על שינויי שמות בעלי החיים המשמשים דמויות במשלי איסופוס. משלים אלה מבוססים בחלקם על מקורות מזרחיים, ומתוך שחיות מסוימות לא היו מוכרות ושכיחות בהקשר היווני, נשתנו מקצת השמות

בוודאי אירע176בגירסה היוונית ממה שהופיע באותו משל בלבושו המזרחי. כדבר הזה בכיוון ההפוך גם בהפצת משלי איסופוס היווניים בחזרה למזרח. בנידון שלנו הומר עדר הבקר בעדר צאן, וממילא הוחלפה הבהמה הנטרפת

מעגל לכבשה. להלן המשל המקורי (בתרגומו העברי):

רועה-הבקר והאריה רועה אחד, שרעה את בקרו, אבד לו עגל מן העדר. חפשו מסביב ולא מצאו. אז נדר נדר לזוס, כי יקריב לו גדי, אם ימצא את הגנב. אולם כשנכנס לחרשה אחת וראה שם ארי טורף את עגלו, נפל עליו פחדקדם השליט, זוס "הוי, ואמר: לשמים ידיו שתי את והרים גדול הבטחתי להקריב לך גדי, אם אמצא את הגנב, עתה אזבח לך פר, אם

אמלט מכפותיו של הגנב".משל זה אפשר להמליץ על רעי המזל, שבמחסורם הם מתפללים לדברים,

177אשר במצאם אותם הם מבקשים לברח מהם.

או שנשארו שמות בעלי חיים בלתי מוכרים ביוון. על שתי התופעות ראה טמפל, עמ'176xix-xxii :וכתב שם בין השאר .One possibility is that the fox was originally a

jackal and the wild ass was originally a hyena. Such transpositions of animals are known to have happened frequently with the fables 'עמ) xixוראה מה .(

.250-248, עמ' 169אריה–דוב במאמרי הנ"ל בהע' —שכתבתי על חילופי זאב.59, טמפל, עמ' 74) = סימן 162-161 מהד' שפאן, סימן שמ (עמ' 177


71



("רועה-הבקר המקורי הפאבולה כותר אחדים. דברים על לעמוד ויש זיהוי הבהמות שבשמירתו של עצם. מורכב אמנם משני שמות והאריה")

The Cowherd andהרועה ניתן בתוך שם המקצוע, וכפי שתורגם לאנגלית: the Lion ר. הרועה רועה-בקר הוא, וממילא עדרו עדר ק . בגירסה הסוריתב

ןהועבר המעשה לעדר א , ואף נוספה בכותר תיבה שלישית שבה מוזכרצאהכבש במפורש: "רעיא, ב ר , ואריא". בגלגול שבדברי התלמוד צומצםע

הכותר שוב לשני שמות עצם, כשהושמט "רעיא", אף שהוא הציון לגיבור המרכזי, הרועה, וננקטו שתי התיבות האחרות בלבד, ובחילוף הסדר, ואם כן

אפוא: "אריא וארבא".

אולם מי שניסח את הטענה התלמודית בציטוט שמה של פאבולה מפורסמת, ידע היטב ששני גיבורי העלילה הם הרועה והאריה, כבכותר היווני ממש, ולכןהכינוי אם אף להם, והדומים והחובל לנחבל היטב המשל תוכן מתאים

בעל התלמוד178הספרותי המקובל, "מעשה באריה וכבש", אינו מתאים כלל. יכול להניח אפוא, ששומעיו מכירים את הפאבולה, ויודעים לעמוד על תוכנו

המסוים על פי הכותר הספרותי שצוטט.

החלפת העדר מבקר לצאן גררה שינויים מהותיים בגוף המעשה, ולגריעותא דווקא. בגירסה הסורית, נודר הרועה להקריב כבש "לאלהא" אם ימצא את הכבש האבוד. משאלה זו חסרה כל הגיון כלכלי. מה ירוויח הרועה אם ישלם כבש תחת כבש, והיכן החכמה בנדרו? ואילו במקור הוא מיושב. אם ימצא את

הגנב וייקח מידו את העגל, יקריב גדי תחת העגל, ויש בידו רווח נקי.

בדברינו אלה כבר רמוזים הבדלים נוספים: לפי הסורי דובר על אבידה בלבד ("רועה איבד כבש אחד"), ולא נדר אלא על מציאת הכבש שאבד ("נדר נדר

ושאם נ א צ מ ", כלומר, את הכבש). במקור היווני מפורש שאבידה זו אינהיבאלא גניבה, ולכן נדר "אם ימצא את נ ג ". שני הבדלים אלה כרוכים יחדה

בהמשך הסיפור. כשמצא את האריה הרי מצא את הגנב, אולם גנב זה הופך עכשיו כמי שמוכן לטרוף את הרועה, והופכת העיסקה מדיני ממונות לדיני נפשות. פשיטא מקל וחומר שערך הנדר השני מוכרח לעלות: אם על החזרת

פר–עגל רצה לשלם גדי, על הצלת נפשו יתן יותר מגדי, ואף יותר מעגל ימקרין מפריס מבכורות עדרו ומיטביו. "קדם הבטחתי להקריב לך ד , אםג

באמצא את נ ג ר, עתה אזבח לך ה ב, אם אמלט מכפותיו של פ נ ג ".ה העלאת ערך הקרבן מדין ממונות לדין נפשות הופסד במקבילה הסורית. העדר הפך לצאן, וכל הקרבנות נשארו כבש: "נדר ואמר כבש אחר אזבח לאל, אם

בחיים איוושע מן האריה".

אלא אם כן נרצה לשער קיומה של פאבולה אחרת (כפי ששיערתי במאמרי הנ"ל),178 ובה מסתכן הכבש בהתקרבותו לאריה. אולם רעיון זה הובא במשלים בצורה מורכבת

).148; טמפל, עמ' 19 = שפאן, סימן כב, עמ' 224יותר על "הארי, השועל והצבי" (סימן


72



באריכות המנוסח הלקח את שהחליף הסורי, המעבד שיפר בזאת אולם ובכבדות לנוסח יפה וקולע יותר: "שכל דבר שיש לו לאדם נותן ופודה את עצמו ממוות". כבר קבעו החוקרים שלקחי מוסר השכל המופיעים בסיומן של הפאבולות אינם מקוריים למחברים הקדומים, אלא הוספות מאוחרות, ויש

חכמה. של עוקץ וחסר תפל הפתגם179שטעמם של הסורי הנוסח ואילו מתאים בדיוק רב לרוח המשל, ואפילו למה שנאמר בו במקורו היווני בצורה מפורשת יותר, בקשר לתמריץ המופעל על הרועה להעלות שווי הקרבן כדי להינצל מן האריה. ושמא סוגנן הפתגם בהשראת דבר החכמה שבאיוב ב, ד:

אף נוסח "אלהא" במקום180"עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו"."זוס" מעיד על עריכת סגנון בגירסה הסורית.

179 ...“the morals are often silly and inferior in wit and interest to the fables themselves. Some of them are truly appalling, even idiotic. Because they were added by later collectors of the fables, we have separated them from the

fables...” (Temple, p. xv) '181-180. והשווה שפאן, עמ.במשל סימן 180 (שפאן, סימן שלג, עמ' 343 ): "מה שאינו טבע251; טמפל, עמ' 158

וערמים נלך מפה". על כך העיר שפאן לסיפא: מלדה אינו טבע קים. ערמים באנו ). ויש להשוות,205"'ערמים באנו וערמים נלך מפה', תוספת על-פי קוהלת ה, יד" (עמ'

אולי יותר, את איוב א, כא: "ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה" ]השווה זקוביץ[.4), עמ' 17(כבהערה


73



נספח: ממקבילות משלי איסופוס בספרות התלמודית

משלי שבין הבולטות ההקבלות מן אחדות כאן סידרנו הקורא לנוחיות איסופוס לבין הספרות התלמודית, בצורת השוואה.


74



משלי איסופוסהספרות התלמודית39א. בראשית רבה פרשה ה , עמ'

יג). ויהי ערב ויהי בקר (בראשית א גיבורים בו שנבראו יום שלישי יום היך מה דאת אמר שלישים וקרואים

רוכבי סוסים כולם (יחזקאל כג כג),

אילנות התחילו הברזל שנברא כיון לכם מה להם אמר מרתתים, מרתיתים עץ מכם אל יכנס בו ואין

181אחד מכם ניזוק.

(שפאן, סימן רמז, עמ'99182סימן 120(183

האלונים וזווס

ואמרו: זווס על התאוננו האלונים "אף לשוא באנו לעולם, שכן יותרנתונים לכריתה מכל הנטיעות אנו זווס: "אתם ביד חזקה". ענה להם בעצמכם אשמים בפורענות הבאה עליכם, שהרי אילו לא יצרתם אתהיתה לא ואילו לגרזנים, הקתות

בבלי סנהדרין לט ע"ב: "אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא יבא עובדיהו הדר בין181 שני רשעים ולא למד ממעשיהם, וינבא על עשו הרשע... אמר אפרים מקשאה תלמידו

ישל רבי מאיר משום רבי מאיר עובדיה גר אדומי היה. ש נ י א י ר מ א ד ו נ י י ה וא ג ר נ ה י ב ל י ז י נ א ב א ה י ב ו ה י נ . ויך את מואב וימדדם בחבל השכבמ

אותם ארצה ]וימדו שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות[ (שמואל ב ח ב), אמר רביליוחנן משום רבי שמעון בן יוחי היינו דאמרי אינשי, י ז י ל א ב א ה י ב ו ה י נ י מ

א ג ר נ ה י ". בפירוש רש"י שם: "מיניה וביה אבא ניזול ביה נרגא. אבא, יער. מעצמוב של יער יכנס בתוך הגרזן להיות בית יד, ויקצצו בו את היער, וכן עובדיה לאדום ודוד למואב, והוא יצא מרות המואביה". השלמת המשך הפסוק על פי כ"י ירושלים, והשווה

ו. בספר אחיקר החכם, על פי התרגום העברי114דקדוקי סופרים לשם, עמ' , אות (מסורית: ספר אחיקר החכם, י' ילין, ירושלים תרצ"ח, עמ' נד): "בני, היית לי כעץ אשר אמר לכורתיו: לולי היה הדבר אשר בידיכם ממני, כי עתה לא-התנפלתם עלי", וצייןלי ברי איך אילנא ובבלי סנהדרין הנ"ל. בסורית: "הוית למקבילות שבבראשית רבה דאמר לפסוקוסי דאלו לא מני באידיכון עלי לא נפלתון". והשווה ד' נוי, "הסיפור על

עמ' (תשכ"ד), פד כאן126-124בריאת הברזל", מחניים, בסנהדרין הובא . הפתגם פעמיים, פעם עם דברי אפרים מקשאה ופעם בשם ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי. ד' נוי ביקש לתארך את מציאת הפתגם הארמי המגובש כבר בפי התנא ר' שמעון בר יוחאי. אמנם אפשר שהפתגם משתלשל מספרות החכמה הארמית העתיקה, אולם בנידון נראה לי סביר שהתלמוד הוא שמיחס את הדברים לר' שמעון בר יוחאי, כפי שמצאנו בכמה מקומות בבבלי דברי ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי, והם לאו דווקא תורת תנאים, והשווה מ' איש שלום, סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא, ירושלים תש"ך,

S. Friedman, “Uncovering Literary Dependencies in the Talmudic; 54מבוא, עמ' Corpus", S.J.D. Cohen (ed.), The Synoptic Problem in Rabbinic Literature,

Providence 2000, pp. 35-57.מספרי משלי איסופוס ניתנים על פי 182 Ésope fables, Texte établi et traduit par

Émile Chambry, Paris 1927, 1985.והם המספרים המשמשים במהדורת טמפל .78 טמפל, עמ' 183


75



בכם תועלת לבנאים ולאכרים, לאהיה בא הגרזן וכורת אתכם!"

ברעה בעצמם שאשמים מי יש בבערותם והם עליהם, הבאה

מגוללים את האשמה על האל. ב. בראשית רבה פרשה סד, עמ'

712184

וישדך אמרין יעול חד בר נש חכים בן יהושע ר' יעול אמרין ציבורא, חנניה דהוא אסכולוסטיקה דאוריתא,

על ודרש

בגרונו, עצם ועמד טרף אריה טרף יהיב אנא ליה מפק דאתי כל אמר ליה אגריה, אתא הדין קורה מצרייה דמקוריה אריך ויהיב מקורה ואפקיה, אמר ליה הב לי אגרי, אמר ליה אזיללפומיה דעלת ואמר מגלג תהוי

דאריא בשלם ונפקת בשלם,

זו בשלום דיינו שניכנסנו באומה כך ויצאנו בשלום.

(שפאן, סימן מא, עמ'224סימן 28(185

זאב אחד נתקעה עצם בגרונו, והיהמי ומחפש ואנה אנה מהלך לו אנפה נזדמנה שיושיענו בצרתו. העצם את שתוציא ממנה, ובקש הכניסה שכרה. על ותבוא מגרונו הזאב לוע אל ראשה את האנפה ומשכה והוציאה משם את העצם,לפי שכרה את בקשה ואחר "אנפה, הזאב: לה אמר ההסכם. את שהוצאת לך די לא אנפה ראשך שלם ובריא מפי הזאב, ועוד

את מבקשת שכר לעצמך?"

הגדול הגמול כי מלמד, המשל ביותר, שאפשר לקבל מידי רשעים בעד טובה שעושים להם, הוא שלא

להנזק על-ידיהם.

המעשה בבקעת בית רמון כשביקשו הקהל למרוד במלכות רומי. וראה מנחת יהודה184.9שם, ולעיל על יד הע'

.167 טמפל, עמ' 185


76



732ג. בראשית רבה פרשה סה, עמ'

ויאמר כי הקרה י"י וגו' (בראשית כזכ) אמר ר' יוחנן

187 נורה על קניה,186לעורבה דאיטי

אלהיך י"י הקרה כי שאמר בשעה לפני אמר יצחק יודע אני שאין עשו

(שפאן, סימן קלג, עמ'3סימן 66(188

הנשר והשועל

ברית-ידידות כרתו והשועל הנשר זה קרובים לדור והחליטו ביניהם לידידותם חיזוק לעשות כדי לזה, עץ על הנשר עלה יחדו. בשבתם

כמו: דאייתי.186 כלומר, במו ידיו גרם לעצמו. ובכי"פ (מנחת יהודה) נוסף: "כן יעקב נתפס בדיבורו".187

ועיין חילופי הגירסאות שם. הדיבור "אמר ר' יוחנן לעורבה דאיטי נורה על קניה" חסר אף בקטע גניזה, ראה מ' סוקולוף, קטעי בראשית רבה מן הגניזה, ירושלים תשמ"ב, עמ'

151. . ההקבלה צוינה אף אצל ק"א פערלא, אוצר לשון חכמים, ירושלים3-2 טמפל, עמ' 188

.261, עמ' 1976


77



מזכיר שמו של הקב"ה וזה מזכיר, אין זה עשו אלא יעקב. כיון שאמר יעקב

כן אמר גשה נא ואמשך בני.

גבוה מאד, בנה לו שם קן והשכין בוהתכנס השועל ואילו גוזליו. את תחת שיח, שצמח לרגלי העץ, ושםאחד, יום אולם גוריו. את שם ירד לטרף, לשחר השועל כשיצא אפסו שעה שבאותה הנשר, את חטף השיח, אל מזונותיו, צאצאיו של השועל והביאם סעודהאת וראה השועל כשחזר לגוזליו. הנעשה, לא הצטער כל-כך על מותעל שהצטער כשם גוריו, נקם, לקחת שלו חוסר-האונים שבהיותו מהלך על הארץ אין ניתן


78



הוא בעל-כנף. אחרי לרדוף לו את וקילל מרחוק אפוא התיצב אויביו, הוא המעשה היחיד שנותר להם לחלשים ולחסרי-היכולת. אךקיבל והנשר רב, זמן עבר לא חילול על ענשו את במקרה זבחו שאנשים בשעה הידידות. בשדה עז לקרבן, טס הנשר וירד על המזבח ונשא משם מעי בוער באש,שעה אותה קנו. בתוך והניחו הקש וקני חזקה, רוח התחוללה בלהבה התלקחו והיבשים הדקים גם האש שאחזה עד גדולה,


79



צעירים עדין שהיו בגוזלים, מיהר לארץ. נפלו והם ורופפים, כולם את וטרף השועל אליהם

לעיניו של הנשר.

הבוגדים כי ללמד, בא זה משל להמלט יצליחו אפילו בידידות, בגלל הנפגעים של מענשם יוכלו לא אלה, של חולשתם

189להתחמק מגמולו של האל.

1173ד. בראשית רבה פרשה צד עמ'

ויעלו ממצרים ויבאו ארצה כנען וגו' (בראשית מה כה) ויגידו לו לאמר עודכי לא האמין ]ויפג לבו וגו' יוסף חי

להם[ תני ר' חייא

מה טיבו שלבדאי הזה, אפילו דברים190של אמת הוא א', אין מאמינין לו.

(שפאן, סימן שמא, עמ'318סימן 162(191

הרועה החומד לצון

רועה אחד, שהרחיק את עדרו מן הכפר, היה נוהג לחמוד לו לצון כזה: היה קורא את תושבי הכפר לעזרה,על התנפלו זאבים כי בצעקו, כי מקרה קרה לבסוף העדר... הללו אולם באמת... תקפו זאבים כרגיל, בהם מהתל שהוא שערו, התוצאה לקריאתו. לבם ולא שמו

היתה שאבד לו כל מקנהו. של ענשם זה כי מלמד, המשל אף להם מאמינים שאין בדאים,

192בשעה שאמת בפיהם.

.3. ועיין טמפל, עמ' 651 המשל נמסר אף במחזה של אריסטופאנס, הציפורים, 189 . בבבלי סנהדרין פט ע"ב: "קדמו שטן לדרך...90 השווה אבות דרבי נתן, נוסח א, עמ' 190

כיון דחזא דלא קא שמיע ליה, אמר ליה ואלי דבר יגנב, כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה. אמר לו כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין

שומעין לו". H. Lewy, “Parallelen zu antiken Sprichwörtern und. ועיין לוי (234 טמפל, עמ' 191

Apophthegmen”, Philologus, 58 ]1899[ '79), עמ. דומה ששפאן שיפר קצת את הדמיון בתרגומו החוזר על לשון התלמוד. בתרגום של192

This“טמפל: fable shows that liars gain only one thing, which is not to be believed even when they tell the truth” (p. 234)


80



ה. דברים רבה פרשה א

יג). א (דברים בראשיכם ואשימם להן אמר לוי בן אר"י כ', ואשמם להם נשמעים אתם אי אם משה למה הדבר בראשיכם, תלוי אשמה

דומה

עד לראש הזנב שאמר הזה לנחש אלך אני תחלה מתהלך אתה מתי גומא ומצא לו לך הלך תחלה אמר מצא אש לתוכה והשליכו מים של והשליכו לתוכו מצא קוצים והשליכו לתוכן, מי גרם לו על שהלך הראש

אחר הזנב,

לגדולים הם נשמעים כך כשקטנים עושה והוא המקום לפני גוזרים אחר מהלכין שהגדולים ובשעה

הקטנים נופלים לאחר פניהם.

סה, עמ' (שפאן, סימן288 סימן38(193

זנב הנחש ואבריו

יום אחד החליט זנבו של הנחש, כיולהיות בראש ללכת ראוי הוא מורה-דרך. אמרו לו שאר האברים: "כיצד תוכל להוליכנו בדרך, כשאיןשאר כמו אף ולא עינים לא לך על להעבירו יכלו לא הבריות?" על היתה הישר השכל ויד דעתו, והלך בראש, הזנב התחתונה. פנה כשהוא מושך אחריו בעורונו את כלמהמורה לתוך שנפל עד הגוף, בגבו נפצע והנחש סלעים, מלאה גופו. כשכש אז הזנב והתחנן ובכל אל הראש ואמר: "הואל-נא, אדוננו,טעם טעמתי שכבר אותנו, הצל

התחרות רעה!"

משל זה בא לגנות את האנשים הערומים ובני-הבליעל,

המתקוממים נגד אדוניהם.

.87), עמ' 193 ועיין לוי (לעיל, הע' 193


81



כהנא, שובה, פרשה דרב ו. פסיקתא371194כד, עמ'

א"ר לוי

חבירו ובא בכלוב נתון שהוא לעוף מה אשריך לו וא' גביו על ועמד מזונותיך מצואים לך, א' לו במזונותאת אין ובמצודה מסתכל את

מסתכל,

ודע כי על כל אלה יביאך וג' (קהלתיא ט).

(שפאן, סימן מז, עמ'226סימן 30(195

הזאב והכלב

קשור מוגדל כלב ראה אחד זאב הוא שקשר "מי ושאלו: בשלשלת אותך ופיטם אותך במידה כזאת?"יתן מי אבל "הצייד, הכלב: ענהו ולא יעלה דבר כזה בחלקו של ידידישלשלת כנגד הרעב שקול הזאב!

כבדה!"

המשל מראה, כי בשעת צרה איןאדם נותן דעתו על פיטום כרסו

ז. קהלת רבה פרשה ה

כאשר יצא מבטן אמו (קהלת ה יד),גניבא אמר

לשועל שמצא כרם והיה מסוייג מכלובקש אחד נקב שם והיה פנותיו להכנס בו ולא הוה יכיל. מה עבד צםועאל ותשש דכחיש עד יומין תלת בעא ושמן, ואכל נקובא, בהדא חזר כלום, מעיבר יכיל ולא למיפק וצאים תלת יומן אוחרנין עד דכחיש ותשש וחזר היך מה דהוה ונפק, כדביה ואיסתכל אפוי אפיך הוה נפק אמר כרמא כרמא, מה טב את ומה טבין אינון פירין דבגווך, וכל מה דאית בך יאין ומשבחן, ברם מה הניה ממך,הוא כך לגוויך עליל נש דבר כמה

נפיק,

כך הוא דין עלמא.

(שפאן, סימן רד, עמ'30סימן 99(196

השועל שבטנו התנפחה

שועל רעב ראה בתוך גזע חלול שלשם שהשאירו ובשר, לחם אילן רועים, נכנס ואכל את מה שמצא.יכול ולא בטנו שהתנפחה מאחר שועל ומילל. נוגח התחיל לצאת, את שמע במקום שעבר אחר לסיבת ושאלו אליו ניגש גניחותיו, מה לו נודע וכאשר הדבר, שנתרחש, אמר לו: "השאר במקום,שהיית כמו להיות שתשוב עד תוכל אז לשם. שנכנסת בשעה

לצאת בלי קושי".

המשל מלמד, כי הזמן מתיר אתהענינים הקשים.

השווה קהלת רבה, פרשה יא.194.169 טמפל, עמ' 195.26 טמפל, עמ' 196


82



ח. בבלי שבת עז ע"ב

אימת הן, אימות חמשה רבנן תנו גבור על עלחלש מפגיע אימת

אימת יתוש על הפיל 197 ארי, , אימת סממית על העקרב, אימת סנונית על

הנשר, אימת כילבית על לויתן.

198)18 (שפאן, יט, עמ' 210סימן

התרנגול "אימת אמר, הארי... עלי"... ענהו הפיל, שבדרך מקרהמסביבו: יתוש שעה באותה עף "רואה אתה את היצור הקטן הזה,לדרכי זה יחדור הזמזמן? אם את

השמיעה שלי, מות אמות".

ט. בבלי סנהדרין קה ע"ב

ישראל את קילל השילוני אחיה ישראל ה' את והכה בקנה, שנאמר וגו' (מלכים ינוד הקנה במים כאשר

יד טו) עומד במקוםמה קנה זהא' מרובין, ושרשיו מחליף וגיזעו מים,

באותו שבעולם רוחות כל אפילו ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו,כיון עמהן, ובא הולך הוא אלא במקומו קנה .שדוממו הרוחות עמד

באבל ברכן הרשע בלעם מה, ארז זה מים,ארז במקום עומד אינו

מחליף, גזעו ואין מועטין ושרשיו באות שבעולם הרוחות כל אפילו ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו,מיד דרומית רוח בו שנשבה כיון

199.עוקרתו והופכתו על פניו

ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנותורה ספרי ממנו לכתוב קולמוס

נביאים וכתובים.

(שפאן, סימן שלח, עמ'143סימן 160(200

קנה-הסוף ועץ הזית

קנה-סוף ועץ-זית התנצחו זה עם זהומידת וגבורתם כוחם אודות על הקנה את הזית גינה סבלנותם. בנקל ומתכופף רפה-אונם שהוא לפני כל רוח. שתק הקנה ולא ענהו דבר. לא עברה שעה קלה, והחלהקנה-הסוף חזקה. רוח נושבת שנתנועע והתכופף בפני הרוח, ניצלבפניה שעמד הזית, ואילו בנקל, בעצמת נשבר ומתוח, זקוף

נשיבתה.

המשל מלמד, שכל שאינם מתעצמים נגד נסיבות הזמן ונגד התקיפים מצליחים יותר מאותם

שמתחרים עם החזקים מהם. (שפאן, סימן לא, עמ'146סימן י. בבלי סנהדרין קו ע"א

24(202

רש"י: "מפגיע, חיה קטנה וקולה גדול, ושומע וירא שתהא בריה גדולה, ובורח".197.158 טמפל, עמ' 198 בבבלי תענית כ ע"א: "תנו רבנן לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" =199

).131אבות דרבי נתן, נוסח א, פרק מא (עמ' .239. ועיין א"א הלוי, עולמה של האגדה, תל-אביב תשל"ב, עמ' 106 טמפל, עמ' 200


83



ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו'בחרב הרגו בעור בן בלעם ואת בעי מאי בלעם ח). לא, (במדבר ליטול יוחנן שהלך רבי אמר התם? שכר עשרים וארבעה אלף. אמר מרהיינו רב אמר טוביה בר זוטרא

דאמרי אינשי

למיבעי קרני, אודני דהוו201גמלא אזלליה גזיזן מיניה.

הגמל וזווס

הגמל ראה את הפר מתהדר בקרניו. קינא בו ורצה שגם לו תהיינה קרניםממנו, וביקש זווס אל הלך כאלה. זווס, שיצמיח לו קרנים. כעס עליו ובעוצם גופו בגודל שאינו מסתפק כוחו, אלא מבקש לעצמו מותרות, ולא זו בלבד שלא עשה לו קרנים,

אלא אף החסיר לו חלק מאזניו.

הוא הדין לגבי רבים אשר מאהבתזרים, לחיל עיניהם נושאים בצע הם שעה שבאותה חשים ואינם

מאבדים מה שיש להם. יא. ילקוט שמעוני, וארא, רמז קפב

203)85(עמ'

כת' כבד לב פרעה. אמרו

וחיות לארי דומה הדבר למה משל וחמור בספינה הולכין שהיו ושועל להם אמ' הספינה. מן מכס גובה שועל א"ל מכס. לי תנו החמור יודע אתה פניך עזין כמה לחמור תשאל ואתה עמנו שבחיות שמלך מכס. א"ל מן המלך אני נוטל ולגנזי המלך אני מכניס. א"ל הארי קרבו ליונתנו לחמור וטרפו ויצא הספינה של איבריו לי סדר א"ל לשועל,

(שפאן, סימן כב, עמ'199סימן 19(205

הארי, השועל והצבי

אריה אחד חלה ושכב בתוך מערה,אתו אשר השועל, לידידו אמר שאקום אתה רוצה "אם התהלך: בדבריך פתה לך ואחיה, מחליי הערבים את הצבי הגדול... כשבאלתוך המערה שימש סעודה הצבי יפה לאריה שבלע את כל עצמותיו, את כל לשדו ואת כל קרביו. אותה שעה עמד השועל מן הצד והסתכל,

אזל. כזה בעדי הנוסח (בנדפס: אזלא).201.86-85), עמ' 193; שוורצבוים, עמ' קטז. ועיין לוי (לעיל, הע' 108 טמפל, עמ' 202 ; מדרש הגדול, שמות ה כב, עמ' פו;162-161 השווה ספר המעשיות, סימן רמד, עמ' 203

.29שכל טוב, שמות ה ו, עמ'


84



שוטה. זה הלך וסידרן, ראה לבו נטלואיבריו מצא הארי כשבא ואכלו. סדורין, נתוחין א"ל לבו של שוטה זה היכן הוא. א"ל אדוני המלך לא היה לו לב שאם היה לו לב היה נוטל מכס

204מן המלך?

אף כך פרעה הרשע אם היה לו לב לא היה אומר למלך מלכי המלכים תן

לי דורון.

וכאשר נפל לבו של הצבי על הארץ, חטפו באין רואה ואכלו כשכר בעד טרחתו. הארי, לאחר שכילה את כל החלקים, חיפש גם את הלב. אמרבריחוק נעצר כשהוא השועל, לו מקום: "לאמתו של דבר לא היה לוכי ואל תוסף לחפש. זה לב, לצבי לבריה, להיות היה יכול לב מה שפעמים באה אל מעונו של הארי

ואל כפותיו!?

עיין שם.204.150-148 טמפל, עמ' 205


85



יב. תנחומא תולדות ח

ותכהין עיניו (בראשית כזלמעלה כתיב מה א). ליצחק רוח מרת ותהיין ואח"כ ותכהין עיניו, מפני הכעס שהיה מכעיסו לפישרויה היתה שהשכינה בביתו של יצחק, עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיוומקטרות מעשנות שלהם זרה לעבודה שכינה הימנו ונסתלקה יצחק רואה והיה מיצחק ומיצר, אמר הקב"ה הרינישלא עיניו את מכהה לפיכך צער ויוסיף יראה למה וא"כ עיניו, ותכהין א"ר רבקה, עיני כהו לא

אבוה משל למה"ד

כלי טעון שהיה למי הקיש206עצים חרס וכלי

כלי עצים לכלי עצים לאעצים כלי הקיש נשבר לכלי חרס נשבר כלי חרס,

שהקישה לפי רבקה אף מן שנבראו עשו נשי לה העצם כמותה לא הזיקוה אבל יצחק שהיה מן העפרה' וייצר שנאמר הזיקוהו עפר האדם את אלהים הזקין ז) ב (בראשית

מהרה וכהו עיניו.

בן סירא יג, ג

מה יתחבר פרור אל סיר אשר הוא נוקש

בו והוא נשבר

או מה יתחברעשיר אל דל.

(שפאן, סימן354סימן 207)154שכ, עמ'

הסירים

נישאו הנהר פני על וסיר-נחושת. סיר-חרס סיר-החרס אמר צף "הוי לסיר-הנחושת: ואל ממני הרחק תתקרב, שכן אם תגע בי אתבקע, וכן אם אני אגע

בך שלא מרצוני!"

מכאן, שאין בטחון בחייו של העני, הגר בשכנות

עם בעל-שררהאיש-חמסים.

מקומות אף לציין ראוי מוכחת. מקומות שההקבלה אלא כאן הבאנו לא נוספים, אשר בהם יש לפחות התאמה חלקית משמעותית. בספרי במדבר

): "משל למה הדבר דומה לשני כלבים שהיו בעדר והיו209פיסקא קנז (עמ'

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה, בראשית אות קיט: "כלי עצם", וכן להלן.206[.4), עמ' 17 ]השווה זקוביץ (לעיל, הערה 258 טמפל, עמ' 207


86



צהובין זה עם זה, בא זאב לטול טלה מן העדר והיה אחד מהם מתגרה כנגדו. הורגו ועוקף עלי והורגני. עשו שלום זהאמר חבירו אם איני הולך ומסייעו עכשיו

209):14 (שפאן, סימן יא, עמ' 202 / משלי איסופוס, סימן 208עם זה ונלחמו עם הזאב"

'מוטב שנהיה ידידים, משנהיה וחזיר-הבר... מיד חדלו מן הקטטה ואמרו: "הארי טרף לעיטים ולעורבים'. מכאן, שראוי לשים קץ לכל מריבות וקטטות, הואיל ובסופן

סכנה בהן לכל הצדדים". דברים רבה פרשה ב: "מהו בצר לך (דברים ד, ל), אמר רבי יוחנן בשם ר' עקיבא כל צרה שהוא של יחיד צרה, וכל צרה שאינה של יחיד אינה צרה"; ילקוט שמעוני

): "כל צרה שהיא של90 (מהד' שילוני, סימן תתכו, עמ' 578ואתחנן, רמז תתכז, עמ' (שפאן,191יחיד צרה, וכל צרה שהיא של רבים אינה צרה" / משלי איסופוס, סימן

"המשל מלמד, כי האומללים מוצאים נחמה בראותם אחרים210):22סימן כג, עמ' אומללים מהם".

בבבלי סנהדרין לח ע"ב נאמר: "ואמר רבי יוחנן שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא שלש 'אבות יאכלו בסר ושני בנים תקהינה', 'מאזני צדק אבני צדק', 'צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו'": למשל השועל והזאב שכתב

ריז, עמ' 40רש"י לשם (לט ע"א), השווה סימן (שפאן, סימן והשווה עמ'104 , [ 30 משל הקרח, ר' עמ' ]211).203

בבא קמא ס ע"ב

יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא. מר א"ל לימא מר שמעתתא ומר א"ל לימאולא שביק מר אגדתא. פתח למימר אגדתא מר. שביק ולא שמעתתא למימר פתח מר, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה

לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו לבנות, זקינה מלקטת

לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן!

52212משלי איסופוס, סימן

האדם שזרקה בו שיבה ואהובותיו

אחת213לאדם אחד שזרקה בו שיבה, היו שתי אהובות, צעירה ואחת זקנה. זו שבאה בימים התבישה להתחבר עם אדם צעיר ממנה, על כן היתה תולשת, בכל שעהואלו הצעירה, שערותיו השחורות, את אליה, שבא זקן, לקטה את שערותיו האפורות, שסלדה ממאהב נצמא, כי האיש, אשר כל אחת מהן תלשה את שערו

בשעתה, נעשה קרח.

ובבבלי סנהדרין קה ע"א. 208.152 טמפל, עמ' 209.141 טמפל, עמ' 210וראה עוד 211 H. Schwarzbaum, “Talmudic-Midrashic Affinities of Some Aesopic Fables”,

H. A. Fischel (ed.), Essays in Greco-Roman and Related Talmudic Literature, New York 1977, pp. 425-442 :לספרות נוספת, ראה .http://faculty.biu.ac.il/~barilm/aesopbib.html

O. and. והשווה: 112 כאן על פי משלי איסופוס, מהד' ש' שפאן, ירושלים תש"ך, סימן רלא, עמ' 212R. Temple, Aesop, The Complete Fables, New York 1998, par. 52, p. 42, “The Middle-aged

Man and His Mistresses”,(תשכ"ז) וראה ח' שוורצבוים, "משלי איספוס ומשלי חז"ל", מחניים קיב עמ' קיז.

213 “A hetaira was a 'female companion', a courtesan or concubine, as opposes to a legal wife” (Temple, p. 42)


87


http://faculty.biu.ac.il/~barilm/aesopbib.html


כן בכל מקום כרוך ההפסד בדברים שאינם בדרךהטבע.


88


במדרש ויקרא רבה מופיע הפתגם דלהלן: · web view“the man is described...

Documents