דבר המערכת ! ברוכים הבאים לחת"ת פלוס

שבוע כאי"ה שלנו לימודה קובץאת נפרסםאנו מידי היום את בתוכוהכולל רמב"ם, היומיים: חת"ת, השיעורים

ועוד..יום.

שלנו: קובץהמעלות • הקובץ מותאם לשימוש בנייד

ומאיר עניים • פונט גדול

• רצף של השיעורים לפי היום והתאריך

הקובץ חינמי •

• ויש עוד. מוזמנים לראות בעצמכם..

שתהנו מקווים עם אנו אותו ותשתפו בקובץ מהשימוש אחרים, נכון לרגע כתיבת השורות ניתן לקבל את הקובץ רק בני חברים. שיותר כמה שתשתפו נשמח הטלגרם בערוץ

צור: כל אחד...משפחה, מכרים, בקי

כאן להצטרפות לחצו שיהיה לנו בהצלחה!

·

כללי מפתח 5 ............................................... מזמורי תהילים קיט, כ, קנ

11 ......................................... יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

11 ........................................................................................ חומש

14 .................................................................................... תהילים

18 ......................................................................................... תניא

19 ................................................................................... היום יום

20 ........................................................................רמב"ם ג פרקים

28 ..................................................................... רמב"ם פרק אחד

33 .......................................................................... סה"מ לרמב"ם

34 ............................................... יום שני ג אדר, פ' תרומה

34 ........................................................................................ חומש

38 .................................................................................... תהילים

43 ......................................................................................... תניא

44 ................................................................................... היום יום

45 ........................................................................רמב"ם ג פרקים

54 ..................................................................... רמב"ם פרק אחד

57 .......................................................................... סה"מ לרמב"ם

58 ......................................... יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

58 ........................................................................................ חומש

64 .................................................................................... תהילים

68 ......................................................................................... תניא

69 ................................................................................... היום יום

70 ........................................................................רמב"ם ג פרקים

77 ..................................................................... רמב"ם פרק אחד

84 .......................................................................... סה"מ לרמב"ם

85 ......................................... ומה ר, פ' תריום רביעי ה אד

85 ........................................................................................ חומש

89 .................................................................................... תהילים

94 ......................................................................................... תניא

95 ................................................................................... היום יום

96 ........................................................................רמב"ם ג פרקים

103 ................................................................... רמב"ם פרק אחד

107 ........................................................................ סה"מ לרמב"ם

109......................................... יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

109 ...................................................................................... חומש

111 .................................................................................. ם תהילי

115 ....................................................................................... תניא

116 ................................................................................. היום יום

117 ......................................................................רמב"ם ג פרקים

126 ................................................................... רמב"ם פרק אחד

131 ........................................................................ סה"מ לרמב"ם

132........................................... יום שישי ז אדר, פ' תרומה

132 .................................................................... זמני שבת תרומה

132 ...................................................................................... חומש

135 .................................................................................. תהילים

138 ....................................................................................... תניא

139 ................................................................................. היום יום

140 ......................................................................רמב"ם ג פרקים

148 ................................................................... רמב"ם פרק אחד

152 ........................................................................ סה"מ לרמב"ם

153.......................................... יום שבת ח אדר, פ' תרומה

153 ...................................................................................... חומש

156 .................................................................................. תהילים

160 ....................................................................................... תניא

161 ................................................................................. היום יום

162 ......................................................................פרקיםם ג רמב"

170 ................................................................... רמב"ם פרק אחד

173 ........................................................................ סה"מ לרמב"ם

174........................................................................ הוספה

174 ........................................................ שנים מקרא ואחד תרגום

חלק נרחב מהטקסט המופיע בחוברת נלקח ממאגר תורת אמת שימושי התנא CC-Creative Commons-2.5בכפוף לרשיון:

5 | ומשח - מזמורי תהילים קיט, כ, קנ

קיט, כ, קנ מזמורי תהילים

.קיט

יום כה

ה א הו תורת י כים ב מימי־דרך ההל רי ת רי : באש אש

ו הו ש ר יד כל־לב ב עדתיו רי ג נצ לה : עו לא־פעלו אף

רכיו ד ד הלכו ב אד : מ מר לש דיך פק יתה צו ה : את

נו אחלי ה יך יכ ק מר ח רכי לש יטי : ו ד הב אז לא־אבוש ב

ותיך ל־מצ זאל־כ טי : פ מש די למ ב לבב ר יש ב ך אוד

קך א : חצד בני עד־מ עז מר אל־ת יך אש ק ה : טדאת־ח מ ב

ברך ד כ מר לש חו את־אר ער ה־נ זכ י י: י כל־לב ב

ותיך צ ממ ני ג ש אל־ת יך ת רש יאד י : ת צפנ י לב ב

מען לא אחטא־לך רתך ל דני : יבאמ ה למ הו ה י רו ך את ב

יך ק יגח ר : ספ פתי ש טי־פיך ב פ מש ל כ י ידת דרך : ב

ת ש ש ותיך ל־הוןעד כ על כ טו י יחה : אש ו דיך פק ב

חתיך אר יטה אב טזו ח : כ אש לא ע עש ת אש תיך ק ח ב

ברך יזד ברך : ד רה מ אש ו יה אח ך ד על־עב מל יח ג ל־ : ג

ורתך עינ לאות מת יטה נפ אב ר אנכי בארץ : יטי ו אל־ ג

ממ ר ת ס ותיך ת מצ י כ נ אל־ : תאבה ל י ש נפ סה ר ג

כל־עת ב טיך פ כאמש גים : הש ארו רים זדים ת ער ג

ותיך צ כבממ עד : י כ ובו ז ה פ חר מעלי ל יג ת נצר : תיך

רו עב כג ב י נד רים ב בו ש ם יש יך ג ק ח יח ב ך יש ם־ : כדד ג

י עצתי ש עי אנ עש ני : כהעדתיך ש י חי ש קה לעפר נפ ב ד

ברך ד כוכ יך : ק ח דני למ ענני ות י ת ר ספ רכי כז ד רך : ־ ד

אותיך ל נפ ב יחה אש ו הבינני ו דיך ק כחפ י ל ד : ש נפ פה

ברך ד מני כ ו גה קי ך : כטמת תורת י ו נ קר הסר ממ רך ש ד

ני יתי : לחנ ו טיך ש פ י מש ת ־אמו נה בחר רך י לא :ד ת בק ד

6 | חומש - מזמורי תהילים קיט, כ, קנ

ני ביש ה אל־ת הו ותיך י עד י : לבב ותיך ארו ץ כ ־מצ רך ד

יתר לב לגחיב עקב : ה רנ אצ ו יך ק ח רך ד ה הו י : הורני

כל־לב לד ב ה רנ מ אש ו תורתך רה אצ ו : הבינני

י לה כ ותיך מצ תיב נ ב ריכני י הד ת חפצ לובו י : הט־לב

צע אל־ב אל ו ותיך לז אל־עד עינ : אות העבר מר א י ו ש

חי ני רכך ד לחב אתך : יר ל ר אש רתך אמ ך ד עב ל : הקם

טיך טובים לט פ י מש י כ ת ר יגר תי אש פ ה : מהעבר חר הנ

אב ך חי נית קת צד דיך ב פק י ל ה : מאת הו ני חסדך י ויבא

ו ש רתך ת אמ כ ך מבעת י : ת י־בטח כ דבר פי חר אענה ו

ברך ד מגב י : כ אד עד־מ בר־אמת ד י מפ ל צ אל־ת ו

י ת יחל טך פ מש מדל תורת : רה מ אש עולם ו ל תמיד ך

מהועד ת : דרש דיך פק י כ חבה בר כה הל את : יו

אבוש מו לא ו לכים מ נגד עדתיך ב רה : ואדב

י מז ת אהב ר אש ותיך מצ ב ע עש ת אש מח ו י : כפ א אש ו

אש ו י ת אהב ר אש ותיך יך אל־מצ ק ח ב מטיחה כר־ : ז

ני ת ר יחל ך על אש ד עב בר ל י מתי זאת נח : נד יי כ ענ ב

ני ת חי ך רת ך לא : נאאמ ורת אד מת ני עד־מ זדים הליצ

נבנטיתי נחם : ואת ה הו י מעולם טיך פ מש י ת : זכר

עפה אח נג ורתך זל בי ת עים עז ש ני מר מרות היו ־ : נדזת ז

מ בית ב יך ק ח נהגו רי לי ה : הו י ך מ ש לה י בל י ת זכר

ורתך ת רה מ נוואש י : ת נצר דיך פק י כ י תה־ל הי : זאת

בריך נז ד מר לש י ת אמר ה הו י קי נחחל פניך ח : יתי ל

רתך אמ כ ני חנ כל־לב נט ב וא : רכי ד י ת ב יבה חש ש

אל־עדת לי סיך רג מר : לש י ת מה מה הת לא ו י ת חש

ותיך י : סאמצ ת כח ך לא ש ורת ני ת ד עים עו ש לי ר : סב חב

הוד ל אקו ם לה לי קך חצות צד טי פ מש על לך : ות

ש סג ו ל ך ראו י ר כל־אש ל אני ו דיך חבר ק פ רי : מ

דני סד יך למ ק אה הארץ ח ה מל הו ך י ד ית סה :חס טוב עש

ברך ד כ ה הו י ך ד סו עם־עב י : כ דני למ ודעת טעם טו ב

7 | חומש - מזמורי תהילים קיט, כ, קנ

ות מצ יב ת האמנ סזיך ה : עת ו גג ש אני אענה טרם

י ת מר ש ך רת סחאמ יך : ק ח דני למ ו מטיב ה את : טוב

ו דיך סט ק פ ר אצ כל־לב ב אני זדים קר ש עלי לו : טפ

ך ע ורת ת אני ם לב חלב כ יטפש ת ע עש עאש טוב־לי :

יך ק ח מד אל מען ל יתי נ עבכי־ע יך : פ ורת ת לי טוב

וכסףמא זהב פי עגל הבינני : ני נו כונ וי ני ו עש ידיך

ותיך דה מצ מ אל ך : עדו בר י לד מחו כ יש ני ו או ראיך יר י

י ת עהיחל ואמו נה : טיך פ מש י־צדק כ ה הו י י ת ידע

יתני עוענ נ : ל ך ד חס הי־נא ך י רת אמ כ ך חמני ד עב : ל

עי עז עש ש ך תורת י כ יה אח ו רחמיך ני באו עחי ו : יבש

יח ב ני אני אש תו קר עו י־ש ו דיך זדים כ ו בו ־לי : עטפק יש

ראיך עי עדתיך י יד מע : פו יך ל ק ח י תמים ב הי־לב ן לא י

פאאבוש י : ת יחל ך בר לד י ש נפ ך ו עת ש לת תה ל : כ

נחמני פב רתך לאמר מתי ת אמ לו עיני ל י־הייתי : פג כ כ

ב נאד י כ ת כח ש לא יך ק ח פדקיטור ך : ד עב מי י ה מ כ

ט פ מש פי רד ב ה עש ת פהמתי יחות : ש זדים רו ־לי כ

תורתך ר לא כ ני : פואש דפו קר ר ותיך אמו נה ש ל־מצ כ

רני פזעז לא־עז : ואני בארץ ני ו ל כ עט מ דיך כ פק י ת : ב

יך פח פ עדו ת רה מ אש ו ני חי ך ד חס פטכ ה : הו י עולם ל

בר מיםד ש ב ב נצ צך ארץ : ת וננ כ נתך אמו ודר דר ל

עמד צאות עבדיך : ל הכ י כ הי ום דו עמ טיך פ מש : ל

לי צב יילו ענ י ב ת עי אז אבד עש ך ש עולם לא־ : צג תורת ל

יתני חי י־בם כ ו דיך ק פ ח כ י : צדאש כ יעני הוש ך־אני ל

י ת דרש ו דיך צהפק עדתיך : דני אב ל עים ש ר ו קו לי

ונן ב לה ראיתי קץ : צואת כ כל ת אד: ל ך מ ות חבה מצ ר

יום כו

יחתי צז ש היא ל־הי ום כ תורתך י ת : מה־אהב

מנ צח חכ בי ת י ל מאי ותך כ ל־ : צטעולם היא־לי י מצ מכ

לי יחה ש ותיך עד י כ י ת ל כ הש די למ קמ קנים : מז

8 | חומש - מזמורי תהילים קיט, כ, קנ

י כ ונן ב יאת ת נצר ו דיך קאפק לאתי : כ רע ל־ארח מכ

ברך ד מר אש מען ל לי קברג י : ת לא־סר טיך פ ש י ממ כ

ה הורתני פי : קג את בש ל רתך מד י אמ חכ צו ל ל מ : מה־נ

ל־אר קד כ נאתי ש ן על־כ ונן ב את ו דיך ק קרמפ ש : ח

תיבתי קה אור לנ ברך ו לי ד רג י ואקי מה : קו נר־ל ת ע ב נש

קך צד טי פ מש מר קזלש ני : חי ה הו י אד עד־מ נעניתי

ברך דני : קחכד למ טיך פ ו מש ה הו י צה־נא י ר בות פ : נד

ת קט י כפ ב י ש ינפ ת כח ש לא ך תורת ו קימיד נו : נת

ו דיך לא תעיתי ק ח לי ו מפ עים פ ש ותיך : קיאר י עד ת נחל

ש י־ש עולם כ הל י המ יך : קיבון לב ק ות ח י לעש נטיתי לב

עקב עולם קיג ל נאתי : ש יסעפים ת אהב ך תורת : ו

י קיד ת יחל ך בר לד ה את י מגנ ו רי קטו סת י : נ ממ סו רו

ות אלהי רה מצ אצ רעים ו יה : קטז מ אח ך ו רת אמ כני כ סמ

רי ב מש ני ביש אל־ת קיזו עה : אש ו עה ש או ו עדני ס

ת יך ק ח קיחמידב קר : י־ש כ יך ק מח גים ל־ש כ סלית

מיתם ר י : קיטת ת עי־ארץ לכן אהב כל־רש ת ב סגים הש

קכעדתיך יראתי : טיך פ ש ו ממ רי ש ב ך ד ח מפ : סמר

קי קכא עש ל יחני נ ל־ת ב וצדק ט פ מש יתי ערב קכב: עש

זדים ני ק אל־יעש טוב ל ך ד קכג עב עתך : ו ליש לו כ עיני

קך צד רת אמ קכדו ל ד : חס כ ך ד עם־עב ה יך עש ק ח ו ך

דני קכהלמ עדתיך : עה אד ו הבינני ך־אני ד קכועב עת :

ור ות ליהוה הפרו ת ותיך : קכזתך לעש י מצ ת ן אהב על־כ

ז ו מפ ל־ארח : קכחמז הב י כ ת ר יש ו די כל ק ל־פ ן כ על־כ

נאתי קר ש י : קכטש ש צרתם נפ ן נ ותיך על־כ לאות עד : פ

תיים קל פ מבין יאיר בריך ד תח קלאפ י : ת פער י פ

יו ת יאב ותיך מצ ל י כ אפה קלבאש ני : חנ ו נה־אלי פ

מך ש אהבי ל ט פ מש קלגכ א : ו רתך אמ ב הכן עמי ל־ פ

כל־און י לט־ב ש קלדת רה : מ אש ו אדם ק מעש דני פ

ו דיך ק קלהפ ל : ו ך ד עב ב האר ניך יך פ ק את־ח דני : מ

9 | חומש - מזמורי תהילים קיט, כ, קנ

רו תורתך קלו מ דו עיני על לא־ש גי־מים יר ל יק : קלז פ צד

טיך פ מש ר יש ו ה הו י ה קאת עדתיך לח: צדק ית צו

אד מ קלטואמו נה בריך : ד חו כ י־ש כ אתי קנ ני תת צמ

קמצרי אהבה : ך ד עב ו אד מ ך רת אמ רו פה קמאצ צעיר :

י ת כח ש לא דיך ק פ זה נב ו קמבאנכי צדק : ך קת צד

אמת ך תורת ו עולם קמגל ותיך : מצ ני צאו מ צר־ו מצוק

עי עש קמדש י : אח ו הבינני עולם ל ותיך עד : הצדק

אצ רה קמה יך ק ח ה הו י ענני כל־לב ב : קראתי

עדתיך קמו רה מ אש ו יעני הוש ראתיך קמזק י : ת מ קד

עה ו ף ואש ש יבנ ת ך יחל בר רות : קמחלד מ מו עיני אש קד

רתך אמ ב יח קמטלש חס : כ עה מ ש ה קולי הו י ך ד

ני חי טך פ מש קנכ רחקו : ך ורת מת ה זמ פי רד בו : קר

ותיך אמת קנא כל־מצ ה ו הו ה י יקדם י : קנבקרוב את ת דע

ם ת סד י עולם ל י כ קנג מעדתיך י־ : כ צני חל ו יי אה־ענ ר

ת כח ש לא ך קנדיתורת ך : רת אמ ל אלני ו ג ריבי ריבה

ני קנהחי ו : דרש לא יך ק י־ח כ ו עה ש י עים ש מר : רחוק

כ קנו ה הו י ים רב נירחמיך חי טיך פ קנז מש פי : רד ים רב

ותיך לא נטיתי צרי מעד דים ואת : קנחו קוטטה ראיתי בג

מרו ש לא ך רת אמ ר י : קנטאש ת אהב ו דיך י־פק כ אה ר

ני חי ך ד חס כ ה הו קסי ל־ : כ עולם ו ל אמת ך בר ־ד ראש

קך צד ט פ קסאמש חד : פ ך בר ו מד ם חנ ני דפו ר רים ש

י קסבלב ר : על־אמ אנכי ש רבש לל ש מוצא כ : תך

י קסג ת אהב ך ורת ת ואתעבה נאתי ש קר קסדש בע : ש

קך טי צד פ יך על מש ת ל י ום הל אהבי לו ש : קסהב ם רב ל

ול ש מכ למו אין ו קסו תורתך ה : הו י ך ו עת ליש י ת ר ב ש

יתי ותיך עש אד : קסזו מצ י עדתיך ואהבם מ ש רה נפ מ : ש

ך קסח ד נג רכי כל־ד י כ עדתיך ו דיך ו פק י ת מר : ש

פ קסט ל תי רנ רב ק בר ת ד כ ה הו י הבינניניך בוא : קעך ת

יל הצ ך רת אמ כ פניך ל תי חנ קעאנית פתי : ש נה ע ב ת

10 | חומש - מזמורי תהילים קיט, כ, קנ

יך ק ח דני למ ת י כ ה הל קעבת י : כ רתך אמ וני ש ען־ל ת

דק צ ותיך קעגכל־מצ י : כ רני עז ל ך הי־יד ו דיך ת פק

י ת קעדבחר עי : עש ש ך תורת ו ה הו י ך ו עת ליש י ת אב : ת

ני קעה ר ז יע טך פ ו מש לך הל ו ת י ש חי־נפ קעו ת עיתי : ת

י: ת כח ותיך לא ש י מצ ך כ ד ש עב ק ה אבד ב ש כ

.כ

ח מזמור א נצ דוד למ ך : ב ל ב ג ש יום צרה י ה ב הו ך י יענ

יעקב אלהי ם גש עז : לח עדך יש יס י ון ו מצ דש מק ך : ר

לה ד ס נה דש י ך עולת ו חתיך ל־מנ כ ר כ היז ך : ן־ל ית

א מל י ך כל־עצת ו בבך ו כל ב : נה רנ ו נ עתך ו ם־ יש ש ב

אלותיך ל־מש ה כ הו א י מל ל י ג ה יד : ז אלהינו נד י עת ת ע

בו רות ג ב ו ש קד מי מש יענהו יחו ש מ ה הו י יע הוש י כ

מינו ע י ם־ : חיש ש נו ב ו סים ואנח ה בס אל ה ברכב ו אל

ה הו ירי כ נז טאלהינו נו : מ ק נו ואנח נפלו ו עו ר כ ה המ

עודד ת ה : יונ : י אנו יום־קר לך יעננו ב יעה המ ה הוש ו

. קנ

ז ו א ע קיע ר ב לו הו הל ו ש קד ב לו ־אל הל יה לו : הל

לו הו כ ב בו רתיו הל ג לו הו ב לו הל ד תקע : ג רב ג לו הו ב הל

ור כנ ו נבל ב לו הו הל ופר דש ו מחול : תף ב לו הו הל

גב ע ו ים מנ לו הו ב לו הו : ההל מע הל לי־ש צ צל לו הו ב הל

רו עה לי ת צ צל : : וב לו יה ל יה הל הל מה ת ש ל הנ כ

11 | חומש - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

תרומה , פ' אדר בון יום ראש

חומש

ר: א כהראשון אמ ל ה אל־מש ה יהו ר בוידבת א ה מ י תרומ ל ויקחו־ל א י ישר ר אל־בנ ל־ דב כ

י: ת ומ ו את־תר ו תקח איש אשר ידבנו לברשה, יפרישו לי פ התרומה. לי, לשמי: ויקחו לי תרומה.רש"י:

נדבה: לבו. מממונם טוב, ידבנו רצון לשון והוא נדבה, לשון בלע"ז: תרומתי. פיישנ"ט את תרומות תקחו ג' רבותינו, אמרו תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים, כמו אמורות כאן, אחת

לגלגלת, בקע המזבח תרומת ואחת פקודי, באלה שמפורש ור, ואחת תרומת המשכן, נדבת לקופות, לקנות מהן קרבנות צב

כולם בענין, האמורים דברים י"ג שהתנדבו. ואחד אחד כל שתדקדק בהם:הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה כ

התר ג כסף וזאת ו ב ז ה ם את מ ו תקח ר אש ה ומ שת: ונח

מה שנדבו כלם באו בנדבה איש איש זהב וכסף ונחשת וגו'. רש"י: ה מן חוץ ולא לבו, אחד. לכל השקל מחצית בשוה, שבא כסף

מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר, שנאמר וכסף , ושאר הכסף הבא )שמות לח, כו־כז.(ו' פקודי העדה וגו' בקע לגלגלת וג שם בנדבה, עשאוה לכלי שרת:

ד ני וש ן ותולעת ש לת וארג מ ים: ותכ ש ועז

חלזון ותכלת. רש"י: בדם צבוע מד.(צמר ירוק: )מנחות וצבעו ,)יבמות הוא פשתן ושש. צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן: וארגמן.

מן ועזים. : ד:( הבא ומעזי, אונקלוס תרגם לכך עזים, של נוצה העזים, ולא עזים עצמן, שתרגום של עזים עזיא:

ד ה מא ילם א ת תח וער ת וער ים י מ ועצ ים שים: שט

מין חיה, תחשים. צבועות היו אדום לאחר עבודן: מאדמים. רש"י: והרבה גוונים היו לה, לכך מתרגם , )שבת כח:(ולא היתה אלא לשעה

שלו בגוונין ומתפאר ששש שטים. : )שם.(ססגונא, היו ועצי ומאין , יעקב אבינו צפה ברוח מה ט.(רו)תלהם במדבר, פירש רבי תנחומא

ארזים והביא במדבר, משכן לבנות ישראל שעתידין הקדש למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים:

12 | חומש - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

רת ו ולקט ה המשח לשמן מים בש ר א למ מן שים: הסמ

מים לשמן שבשמן זית זך להעלות נר תמיד: שמן למאור. רש"י: שנעשה למשוח כלי המשכן והמשכן לקדשו, והוצרכו לו המשחה.

שהיו מקטירין ולקטורת הסמים. בשמים, כמו שמפורש בכי תשא: כמו שמפורש בואתה תצוה. ולשון קטרת, העלאת בכל ערב ובקר,

קיטור ותמרות עשן:

שן: ז ד ולח פ א אים ל י מל הם ואבנ אבני־ש

שהם. "י: ש ר האמור אבני האפוד לצורך שם, הוצרכו שתים על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גומא, מלאים. בואתה תצוה:

הגו למלאות שם האבן ומקום ונותנין מלואים, אבני קרויים מא, אבני השהם לאפוד ואבני לאפוד ולחושן. המושב קרוי משבצות:

בואתה מפורשים ואפוד וחשן לחשן. מיני המלואים והם תצוה, תכשיט:

ם: ח י בתוכ כנת ש וש י מקד שו ל וע

ועשו לשמי בית קדושה:ועשו לי מקדש. רש"י:

ן ט ית המשכ ת תבנ ותך א ל אשר אני מראה א ככו: עש ן ת יו וכ ל ל־כ ית כ ת תבנ סוא

)מנחות כאן, את תבנית המשכן ר אני מראה אותך. אש ככלרש"י:

. המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו, ועשו לי מקדש כט.(אני מראה או )סנהדרין טז: שבועות לדורות וכן תעשו. תך: ככל אשר

, אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, יד:(עשה שלמה, כתבנית אלו כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות ש

תעשו אותם. ואם לא היה המקרא מחובר למקרא שלמעלה הימנו, בר על עשיית וכן תעשו, אלא כן תעשו, והיה מד לא היה לו לכתוב אהל מועד וכליו:

ה י ו ואמ רכ צי א ח ים ו ת ים אמ י שט ון עצ ו אר ש וע ה ו ואמ חב צי ר ח ו: ו ת מ צי ק ח ו

כמין ארונות שעושים בלא רגלים, עשוים כמין ועשו ארון. רש"י: ארגז שקורין אישקרי"ן, יושב על שוליו:

תצפנו יא וץ ומח ית מב ור ה ט ב ז ה אתו וצפית יב: ב ב ס ר ז ה יו ז ל ית ע ש וע

ומחוץ תצפנו. רש"י: ב' של ארו שלשה מבית עשה בצלאל, נות , וד' כתלים ושולים לכל אחד, ופתוחים )יומא עב:(זהב וא' של עץ

זהב בתוך של עץ, וחפה מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב, ושלומחוץ: כמין זר זהב. שפתו העליונה בזהב, נמצא מצופה מבית

כתר מוקף לו סביב, למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה

13 | חומש - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

ימי, עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, מן הפנ ל עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי וכשהכפורת שוכב ע והוא סימן לכתר תורה: הכפורת כל שהוא,

ה על ארבע יב תת ב ונ ת ז ה ו ארבע טבע צקת ל וי על ת ע טב י ושת יו עמת י פ ושת ת אח ה ־צלעו

ית: נ ו הש ת על־צלע ע טב

כתרגומו: ויצקת. רש"י: התכה זויפעמותיו. לשון תיה. כתרגומו ובזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונים, שתים מכאן ושתים ארון של וארכו בהם, נתונים והבדים ארון, של לרחבו מכאן

וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם מפסיק בין הבדים אמתים במנחות מפורש וכן ביניהם, מהלכין הארון את )צח:(הנושאין

הן הן ד' טבעות צלעו האחת. ושתי טבעות על בפרק שתי הלחם: היא, יתירה זו והוי"ו היו, היכן לך ופירש המקרא, שבתחלת כן, ושתי מן הטבעות ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה

צדו: צלעו. לו על צלעו האחת: הא

ב: יג ם ז ה את ים וצפית י שט י עצ ית בד ש וע

מוטות:בדי. רש"י:

ן יד ר א ת ה ת על צלע ע את־הבדים בטב את ב והם: ה ב ן ר א את־ה את ש היו טול י ן ר א ה בטבעת

נו: הבד ו ממ ר א י ס ים ל

: )יומא עב.(לעולם לא יסורו ממנו.רש"י:

ת א טז ד ע ת ה ן א ר א אל־ה תת יך: ונ ל ן א ר את ש

התורה, שהיא לעדות העדת. כמו בארון: ונתת אל הארן. רש"י: ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה:

14 | היליםת - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

תהילים

. י

יום ב

רה א צ ב ות עת ל לים ע ת רחוק ב עמד ת ה הו י : למה

בו ב ות זו חש זמ מ ו ב ש פ לק עני ית ע יד גאות־רש י־ : גב כ

ה הו רך נאץ י ו ו בצע ב ש אות נפ ע על־ת ל רש ע : דהל רש

רש אין א ל־יד ו ב גבה אפ ותיו כ זמ ל־מ יחילו : הלהים כ

כל־עת מרום מ רכיו ב ריו יפיח ד ל־צור ו כ ד ג טיך מנ פ ש

הם ו ב רע : ר לא־ב דר ודר אש וט ל ל־אמ ו ב לב : אמר ב

ואון ז עמל ונו ש חת ל ותך ת מות ו מר יהו מלא : אלה פ

עיניו ש י ח נקי יהרג רים ת ס מ ב חצרים מארב ב ב

ח נו ל פ יצ כה טל יארב : ה כ ס ב יה אר כ ר ת ס מ ב יארב

ו ת רש כו ב מש טף עני ב נפל : ילחטוף עני יח ח ו ה יש כ יד

אים עצו מיו חיל כ ו : יאב לב ת אמר ב כח אל הס ניו ש יר פ

ל־ראה לנצח ה : יבב הו ח קו מה י כ ש א ידך אל־ת ש אל נ

יגענוים לא : ו לב ב אמר אלהים ע רש נאץ על־מה

רש ידך : ידתד יט לתת ב ב ה עמל וכעס ת י־את ראתה כ

חלכה יעזב עוזר עליך היית ה את רוע : טויתום ז בר ש

ד ע ורע ת צארש מ עו בל־ת ־רש ה מלך עולם : טזרוש הו י

צו דו גוים מאר כין : יזועד אב ה ת הו י ת מע אות ענוים ש ת

נך אז יב ש ק ם ת ב : יחלב ודך יתום ט פ ל־יוסיף עוד לש

נוש מן־הארץ: לערץ א

. יא

ד א ל ח נצ י למ ש נפ ל רו אמ ת איך חסיתי יהוה ב וד

ור כם צפ נו : בנו די הר ונ ת כ כו ן קש ר עים יד ש ה הר י הנ כ

רי־לב יש ל מו־אפל ב לירות על־יתר ם גחצ י־ : כ

י הש על תות מה־פ יק צד ן דהרסו ו : ש קד היכל ב ה הו י

ני אדם חנו ב יו יב עפ או עיניו יחזו עפ ס מים כ ש ה ב הו : י

15 | תהילים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

ו ה ש נפ אה נ ש חמס אהב ו ע רש ו חן יב יק צד ה הו : י

ג ו ו אש חים פ עים ש על־ר טר עפות ימ זל רו ח ו רית פ

וס כ נת זםמ צ : ה הו י יק י־צד יחזו כ ר יש אהב דקות

פנימו:

. יב

דוד א מינית מזמור ל ח על־הש נצ יעה : בלמ ה הוש הו י

ני אדם ו אמו נים מב י־פס י־גמר חסיד כ רו : ג כ דב א י ו ש

לב ולב איש את־רעהו פת חלקות ב רו ש דב רת : די יכ

דלות ג רת דב מ ון לש חלקות תי פ ל־ש כ ה הו הי ר : אש

נו מי אדון לנו פתינו את יר ש ב ננו נג ש רו לל ד : ואמ מש

ה א יונים עת קת אב ים מאנ ית עני ה אש הו קו ם יאמר י

ל יפיח ע יש ז ו ב סף : כ הרות ט אמרות ה הו י אמרות

עתים ב ש ק זק מ לארץ עליל ב חצרו ף ה : הו י ה את

עולם ל זו ור מן־הד ו רנ צ ת רם מ ש טת עים : ש ר סביב

ת ם זל ר כו ן כ הל ני אדם: ית לב

. יג

ד א ח מזמור ל נצ חני נצח : ב ודלמ כ ש ה ת הו עד־אנה י

י נ ממ ניך את־פ יר ת ס ת געד־אנה ית : אש עד־אנה

בי עלי בבי יומם עד־אנה ירו ם אי ל י יגון ב ש נפ : עצות ב

ה ד יטה ענני י ה אלהי האירההב ן המ ו ן־איש : ותעיני פ

וט ה אמ י כ יגילו צרי יו ת כל י בי אי ן־יאמר ופ ואני :

י ירה ליהוה כ עתך אש ו יש י ב לב יגל י ת ך בטח ד חס ב

גמל עלי:

.יד

לב א דוד אמר נבל ב ח ל נצ חיתו למ ו אין אלהים הש

עיבו ה־טובעליל הת קיף : בה אין עש מים הש ה מש הו י

את־אלהים רש ד יל כ מש היש אות לר ני־אדם : על־ב

16 | תהילים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

ם־אחד ג ג אין ה־טוב עש אין נאלחו ו ד יח סר ל : הכ

עלי ד ל־פ כ עו יד לו הלא אכ י עמ לי ה און אכ הו י לחם

ק הראו לא יק : צד דור ב אלהים י כ פחד חדו פ ם : ש

סהו ו מח ה הו י י כ ו תביש ז עצת־עני י ון : מצ ן מי־ית

מח ו יגל יעקב יש בו ת עמ ה ש הו ו ב י ש ראל ב ו עת יש ש י

ראל: י ש

.טו

דוד א הר מזמור ל ן ב כ אהלך מי־יש ה מי־יגו ר ב הו י

ך ש בקד בבו : ל ב אמת דבר ו צדק ו פעל מים ת : הולך

ה לא־ ג פ חר רעהו רעה ו ה ל נו לא־עש ש לא־רגל על־ל

רבו על־ק א דנש עיניו : ב זה את־י נב ו אס ה נמ הו י אי ר

כ ימרי לא ו הרע ל ע ב נש ד הב ך : נש ב לא־נתן ו פ ס כ

עולם: וט ל ה לא ימ ה אל חד על־נקי לא־לקח עש ש ו

.טז

בך א י־חסיתי כ אל רני מ ש דוד ל ם ת במכ ת : אמר

ל־עליך ליהוה אדני את דו : גה טובתי ב ר־ לק ים אש ש

צי־בם ל־חפ כ ירי אד ו ה המ ארץ דב בותם : עצ ו ב יר

את־ א ו בל־אש ם מד יהם כ נס יך ל־אס ב מהרו אחר

פתי על־ש מותם הש ה : את כוסי ו קי חל נת מ ה הו י

ומיך ורלית וג לו ־לי : נפ אף־נחלת חבלים עמים נ ב

עלי רה פ זש אף־לילות : עצני י ר אש ה הו את־י אברך

יותי כל ני רו חיס מימיני : י כ תמיד י ד נג ל ה הו י יתי ו ש

וט ל־אמ בו : טב גל כ י וי מח לב ן לכן ש כ רי יש ש די אף־ב

י לבטח ן : לא־תת אול לש י ש נפ לא־תעזב י ך כ חסיד

חת אות ש מחות את־ : יאלר בע ש ים ש ודיעני ארח חי ת

17 | תהילים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

ך נצח: ימינ עמות ב ניך נ פ

. יז

יבה א ש הק צדק ה הו י עה מ ש דוד ל ה פל תי ת רנ

תי ב פל מההאזינה ת תי מר פ טי : בלא ש פ פניך מש מל

רים יש מ חזינה עיניך ת לה : גיצא י ל ת קד פ י לב ת חנ ב

י ל־יעבר־פ תי ב צא זמ מ ני בל־ת ת רפ ות אדם : דצ ל ע לפ

פתיך בר ש ד ריץב חות פ י אר ת מר רי : האני ש מך אש ת

עמי ל־נמוטו פ לותיך ב ג מע י־תענני : ו ב ראתיך כ אני ק

רתי אמ מע לי ש ך נ ז אל הט־אז יע : חסדיך מוש לה הפ

ימינך מים ב קומ ת אי : חחוסים ממ רני כ מ ת־עין ש ון ב ש

צל ירניב ת ס ת נפיך טכ בי : אי ו ני ד ש זו עים ש ר ני מפ

עלי יפו יק נפש יב גאו ת : ב רו ב ד ימו פ רו סג מו ב : חל

ארץ יא ב טות לנ יתו יש עיניהם בבו נו ס ה עת רנו : אש

ינו כ יב מ יה י ד ראר סוף לט ריםכ ת מס ב ב פיר יש ככ : ף ו

ע יג י מרש ש טה נפ ל ריעהו פ מה פניו הכ ה קד הו קו מה י

ך ב ים : ידחר חי קם ב תים מחלד חל ה ממ הו ך י תים יד ממ

בנים עו ב יש נם בט א מל ת ך פו נ רם ו צ ית יחו הנ ו

ע ליהםל טו ול הקיץ : ב עה ב אש פניך אחזה צדק ב אני

נתך: מו ת

18 | תניא - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

תניא

לחשך נמשלה שלכן בס"א כלל ממשות שום אין

שאין בו שום ממשות כלל וממילא נדחה מפני האור

וכך הס"א אף שיש בה חיות הרבה להחיות כל בעלי

ונפשות הטמאים נפש חיים וגם עכו"ם אומות

אינה חיותה כל הרי מ"מ כנ"ל הבהמית שבישראל

היא ולכן כנ"ל הקדושה מצד אלא ח"ו עצמה מצד

ל מפני בטלה החשך כביטול הקדושה מפני גמרי

האלהית נפש קדושת שלגבי רק הגשמי האור

שבאדם נתן לה הקב"ה רשות ויכולת להגביה עצמה

ליה להשפילה כנגדה כדי שהאדם יתעורר להתגבר ע

נמאס בעיניו ונבזה רוחו ונמיכת שפלות ע"י

ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא לקיים מ"ש

ה' נאם אורידך מממשלתה משם שמסירה דהיינו

ויכלתה ומסלק ממנה הכח ורשות שנתן לה להגביה

ממילא ואזי האלהית נפש קדושת אור נגד עצמה

. וכמו בטילה ונדחית כביטול החשך מפני אור הגשמי

שמצינו דבר זה מפורש בתורה גבי מרגלים שמתחלה

שלא כו' ממנו תקרי אל ממנו הוא חזק כי אמרו

אח"כ חזרו ואמרו הננו ועלינו וגו' האמינו ביכולת ה' ו

ה' הרי לא ובאה להם האמונה ביכולת ומאין חזרה

הראה להם משרע"ה שום אות ומופת על זה בנתיים

ע ה' שקצף איך להם שאמ' שלא רק ונשבע ליהם

היו לא אם להם זה הועיל ומה הארץ אל להביאם

מאמינים ביכולת ה' ח"ו לכבוש ל"א מלכי' ומפני זה

כלל ליכנס לארץ אלא ודאי מפני שישראל לא רצו

שהס"א רק מאמינים בני מאמינים הם עצמן

המלובשת בגופם הגביה עצמה על אור קדושת נפשם

בחו וגבהות' רוחה בגסות טעם האלהית בלי צפה

והרעים בקול רעש ה' עליהם ולכן מיד שקצף ודעת

ורוגז עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' במדבר הזה יפלו

לכל פגריכם זאת אעשה לא ה' דברתי אם אני וגו'

וכששמעו דברים קשים אלו וגו' העדה הרעה הזאת

19 | היום יום - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

העם ויתאבלו כדכתיב בקרבם לבם ונשבר נכנע

לתה וגבהותה וגסות מאד וממילא נפלה הס"א מממש

רוחה וישראל עצמן הם מאמינים ומזה יכול ללמוד כל

אדם שנופלים לו במחשבתו ספיקות על אמונה כי הם

ברי רוח הס"א לבדה המגביה עצמה על נפשו אבל ד

ישראל עצמן הם מאמינים כו' וגם הס"א עצמה אין לה

לבלבל רשות לה שניתן רק באמונה כלל ספיקות

שקר בדברי כפיתויי האדם שכרו להרבות ומרמה

הזונה לבן המלך בשקר ומרמה ברשות המלך כמ"ש

בזה"ק:

היום יום

ב אדר א

יום ראשון ה'תש"ג

עורים: חומש: תרומה, פרשה ראשונה עם פירש"י.שי

תהלים: י־יז.

עשה ממש. ־לד־ ... תניא: פרק כז. ואם

]=אנשי שלומינו[ ה - הזקן -רבינו הגדול עבודה סידר לפני אנ"ש

האמת במוח ולחפש את האמת, לבקר כל תנועה, שתהיה רק כפי

ובאה ע"י עבודה.

טעות גמור לחשוב שצריך לפרק ועבודה זו אינה כמו שטועים בזה

הרים ולשבר סלעים, להפוך את העולם. האמת הגמור הוא: אשר כל

ברכה ומספיק: די אמיתית, בכוונה שיהיו, איזה ופועל, עבודה

ורי המילים שבתפלה כדבעי בהכנת הלב ובידיעה לפני בכוונה; ביא

תהלים פסוק ה'; דבר שהוא בידיעה חומש פסוק עומד; אתה ,מי

ה טובה לקרב לבו של חברו באהבה וחיבה.ומד

אמת הדבר, אשר בכדי להגיע לזה צריכים יגיעה רבה ועצומה, פשוט

ה כפי ואז ה' בעזרו שיהי -כל אחד לפי ערכו - ללמוד הרבה ולהבין

האמת.

ב אדר שני

יום שלישי ה'תש"ג

שיעורים: חומש: פקודי, שלישי עם פירש"י.

תהלים: י־יז.

כמ"ש לקמן. ־86־... בתניא: ואם ירחי

הברכה צריכה לאיזה דבר שתאחז בו, וכמו המטר על שדה חרושה

וזרועה, או היורה ומלקוש על תבואת השדה והכרם. אבל בשדה בור

עה, אין המטר יורה ומלקוש מביאים תועלת. לא חרושה ולא זרו

20 | רמב"ם ג פרקים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

רמב"ם ג פרקים

יא -הלכות שאר אבות הטמאות ט שיעור רכ:

פרק תשיעי -הלכות שאר אבות הטומאות

על שנ פלו או שאובין במים בו ור ראשו א הב א י הו ה לוגין מים שאובין הר בו שלש א ראשו ועל ר

לין אכ נ גע ב ואם שיטבל. ה עד מא ני לט ן כש א עש ה תחל ן א עש אים טמ במשקין נ גע ואם שלישי. א לטמ לא ל אב רים אח ומשקין לים אכ א לטמ

ם זה. מפ ד ה על א מא ה ג זרו ט לים. ומפני מ יו כ ני שה יהן ימ רות שמ י יום טובלין במע עים ואחר טבול ר

נקיות דרך י פים שאובים במים רוחצין יו ה ך כ ם מדמים שמים ע יו רב ה ך עד שה ג כ שט המנה ופ

אחרו הן ב ן שמטהרין לא שאובים שרוחצין ב נ ה היו וה מקוה י שבמ ה בלא הטביל בזלזול טובלין

במים בו ור ראשו א שב ל שכ ג זרו ך ולפיכ נ ה. כו ה ונעש א נטמ בו ור ראשו על שנ פלו או שאובים

ה. מא לט ני אם כש יום טבול ינו שא הור ט אפלו ה לוגין מים שאובין או נ פלו על ראשו ו בו שלש ר

ני כש זה י הר שאובין במים בו ור ראשו א שב ב שמש ריך הער ינו צ בל א ה עד שיטבל. ט מא לט

לין מפני שעק ל אכ אוכ ן ה יהן. וכ ה זו מדבר מא ר טו אים ריך טמ צ ינו א בל וט אין טמ משקין השותה

ן יו כ במשקין שנטמאו לים כ ן וכ שמש. ב הערמפני שמש ב הער צריכין ין וא טהרו ן שמטביל

מ יהן: שט ן מדבר ר לו עק אות א

יו ש ל שנ פלו ע ה לוגין מים שאובין משני ב מי לש סק ני עד שלא פ ה אם התחיל הש לים או משלש כנ פלו רפין. מצט ין א או ל ואם רפין מצט ראשון ה

לים ה כ ע ארב רפים ואף על פי שהתחיל מ ין מצט אהור. נ פלו על ראשו זה עד שלא פ י זה ט סק זה הר

בו ולא על ראשו בו או שנ פלו על ר ל לא על ר אב בו נ פלו ה ועל ר או שנ פלו על ראשו בלבד מלמעל

הור עד שיפלו על מן הצ י זה ט ה הר ד או מלמט א ראשו ן אם ב מוך לראשו כדרכו. וכ בו הס ועל ר

21 | רמב"ם ג פרקים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

בו ולא א ר בו או ב א ר ראשו במים שאובין ולא ב גו ר משא א וב בלבד ראשו א שב או ראשו א פו ב

ה הצד מן או ה מלמט שאובין במים בו זה ור י רלראשו מוך הס בו ור ראשו שי בוא עד הור ט

כדרכו:

צי במים שאובין ונ פלו על בו הח ראשו ור א מ ג הב ו הואיל שאובין מים ר אח ה צי ה הח בנפיל חציו

הור: ה ט וחציו בביא

שלש יו ה הן ד ב א שב או יו ל ע שנ פלו הלוגין ת ב ר שנתע או שאובין ינ ן א ן ת ומקצ שאובין ן ת מקצ שיהיו עד הור ט זה י הר ב ל וח דבש יין הן ב

לו שנ פ השלש ן מים שאובין. שלשת לוגין א ל לו ה כני ה כש ן שנעש יו הן וטמאוהו כ א ב הור או שב על הט ני בש נ געו י אין שהר טמ לו א המים ה י הר ה מא לט

זה ה ל המים אומרין לו י א אנו אותו והר טמ הור ט נו: וטמא

מ יו ה ראשונ ה ב בצד ה ה תרומ של רות ככ ניחין אין וב קדש וזה קדש זה ואומרים רים הספ ל ך ג זרו שכ רים לפיכ רים וקורעין את הספ עכב ה

ב שתגע ה י תרומ והר את נטמ הקדש י מכתב ד אח ל היא כשלישי ונמצאו כ ני ה כאלו נ געו בש מא לט

ני. ולא עוד ה כש י הקדש פוסלין את התרומ כתבי מכתב ד באח ונ גע טהורות יו י ד יו שה מי א אל

ה ו הק יו שניות ומטמאין את התרומ את דש נעשו י ד א אל מתטמאות דים הי ין שא פי על ואף המשקין מן מתטמאות ן ה ארנו שב כמו ה מא לט ראשון מ

פר: הס

וגל התפלין עם תפלין רצועות פר ו שבס יון ושלמט ה ה שלמעל שבתחל ן ה כשה ושבסוף

שמונים בו ונשתיר שנמחק פר וס פר. לס רין ב מחה התור מן ה ב תוב שכ ה ומגל אותיות. ש מ וח

כ אותיות ש מ וח רן'. שמונים א ה בנסע 'ויהי שת ר פ מטמאין לו א י ה הר תור י דבר ולא דים. הי את

השירים שיר אפלו הקדש י כתב ל כ א אל בלבד

22 | רמב"ם ג פרקים - תרומהיום ראשון ב אדר, פ'

דים: ה מטמאין את הי כמ י ח ן דבר וקהלת שה

ניאל הר ז תרגום שבעזר י א ושבד י הוא מכלל כתבא ועברית הקדש. עברית בו שכת תרגום ל ב

ב עברי י הקדש בכת תב כתב בו תרגום או שכ שכת דים עד שיהיו כתובים אשורית ינ ן מטמאין את הי א

עור ובדיו: על ה

ל ושמע לתינוק לה ב הל ד בו אף על ח הכות תלמדים: לו מטמאין את הי י א ינו רשאי הר פי שא

פי על אף פר לס ן ר שתפ רצועות וה המשיחות ט ש זמן ל כ ן לקימ רשאי ינו פר שא לס רין ב מח ן ה

דים: מטמאין את הי

ן תפורות י תיק רים בזמן שה חות ספ פר ומטפ של סכות אף על פי שיש ל הבר דים. אב מטמאין את הי תור של ה הרב עני נים ומ ם ש של אותיות מ הן ה ב

דים: ינ ן מטמאין את הי א

י א המינים י ספר שת יא ר פ דים. הי את מטמאין נ ן את ה מטמא ינ ה א עומדת ה ולמחיק הואיל ה סוט

דים: הי

פרק עשירי -הלכות שאר אבות הטומאות

מ אבות הט ב מ א בא ל המתטמ ין א כ ם ב ד ין א אות בר הוא י הר לים כ כ ה מא לט עד אשון ארנו שב מו

ה עד שיעריב מא ני לט י הוא כש בל הר שיטבל. ט ר' ה ערב וט א עד ה מ א וט שמשו שנאמר 'במים יוב

מ א לטבול יום ט ר תוב ק א: הכ

בל שט כגון ה חמור ה מא מט יום טבול ד אח ב יום מ טבול ד ואח רעת וצ ת מ מאת מט זיבות

ין ב שמש ב עון הער ל הט א בו כ מאת שרץ וכיוצ מטי מדבר ין ב ה תור י מדבר ין ב לים כ ין ב ם ד א

ה עד שיעריב שמשו: סופ מא ני לט י הוא כש רים הר

ה תרומ ה ומשק ה תרומ י כל א ל פוס יום טבול ג יצד? כ הכל. ל פוס ש הקד ה ומשק ש הקד י כל וא ן שליש א ה עש לין של תרומ אכ שנ גע ב י טבול יום

23 | רמב"ם ג פרקים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

במשק נ גע אם ן וכ ני ש שהוא מפני ה מא של לט ין ה. נ גע טבול מא ן שלישי לט י ה אין והר ה טמ תרומ ה מא ן רביעי לט י ה ן והר יום במשקין של קדש טמא

רב ן א עש ש הקד י כל בא נ גע ן אם ל אם וכ יעי. אב ה לין ח ה ומשק לין ח לין אכ ב טהורין. נ גע ן ה י ר

ד סר כפורים וטבול יום בנגיעת הקדש אח ודין מחם ין ש רים שא לו הדב ל א ר לך מכ א י נתב הוא. הר

א ם אל שניות לעול ם משקין ה לעול המשקין תחל ן שלישי אם חוץ ממשקין שנ גע ב הן טבול יום שה

יו קדש: ה או רביעי אם ה יו תרומ ה

משקין קלין ין ב חמורין ין ב המטמאין ל כ ד רג י ימ ומ ן ק ר כגון הן מ ן היוצאין ה י הר יהן ל

ל לו וא הן א ה כמו כמשקין שנ געו ב מא ו ראשון לטהן אב יו שמשקין היוצאין מ ר ארנו חוץ מז ב וחב שבה. תחל הן ב נוגעין יו ר וחב שהז ב ומשקין ה מא ט

ל אכ ל אין אפלו אוכ טמ משקין אין או שותה טמ ין היו המשקין המשקין כמו שיטבל קדם ממנו צאין

משקין יום טבול ן וכ ה. תחל ן שה הן ב שנ גע ין מטמא הן שא ין היוצאין ממנו כמשקין שהוא נוגע ב י הר לין ח ה במשק נ גע אם א אל ל כל רים ן אח ה

ן שלישי ואם י ה ה הר ה תרומ טהורין ואם נ גע במשקן רביעי: י ה ה קדש הר נ גע במשק

ולא ה שבתרומ שלישי ין שא לך ר א יתב ה ועת ה ר. רביע אח אכל או ר אח משקה א מטמ שבקדש י ין ך וא לפיכ לים. כ מטמאין ין שא לומר ריך צ

י ה ה טבול יום אם ה ה משקין ונ גע ב ה שמלא ר קדה תרומ ה משק י ה ואם ה הור. לין הכל ט ה ח משק

יו המשק י ד יו ה ואם ה. טהור ה ר והקד פסולין ין או ה טמ ין משק ה ב ה תרומ ין משק א ב מ ת המשקה ט

לין. וזה חמר בי דים מבטבול יום. וחמר בטבול חפ ל מס ק טבול יום פוס פ אות שס ק יום מבי דים טמ

ר: א הור כמו שיתב דים ט ק הי פ וס

הו ד ט יו ו אח אות או טבול יום שי ד יו טמ יו י ד ר שה ן אות ועושה לין ח ה משק א מטמ זה י הר אות טמ

24 | רמב"ם ג פרקים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

אחר ארנו. ומ לין ומשקין כמו שב א אכ ה לטמ תחל הןשמ א מטבול יום כמשקין שנ גע ב צ טבול שקה שי

ה ר של תרומ יו על ככ י רגל ימ קו או מ ר יום שנ פל מהן: ן כמשקין שנ גע ב הור מפני שה י זה ט הר

א רים שהקדמנו לב לו הדב ל א ד ז מכ מ ה ל ם את ר ה מא לט ב א יהיה ם ד א ה שה מא לט ראשון ויהיה

א אל ני ש ם ד א ה יהיה לא ם ולעול ה. תור י מדבראו אים טמ לין אכ ל אוכ ה והוא סופרים י מדבר

ור ראשו א הב או אין טמ משקין במים השותה בו ני כש לו א ל שכ ן שאובין וכ יהם. מדבר ה מא לט

ה מא יהיו אב ט חרס י מכל לים חוץ הכ ל ר כ שא ה. ולא יהיה הכלי י תור ה מדבר מא ויהיו ראשון לט

מדבר א אל ה מא לט ני ש ם שאם לעול סופרים י אים טמ במשקין א כמו יטמ יהן מדבר ני ש יהיה

ארנו: שב

ה מא ט אב יהיה לא חרס שכלי ארנו ב ר כב ח סופרים. י מדבר ולא ה תור י מדבר לא ם לעול

ה מדב מא יהן ויהיה ראשון לט ני מדבר ה וש י תור רא ב ם אם נטמ ד א לים. ולא יהיה ה ר הכ משקין כשא

י ם לא מדבר לים שלישי ולא רביעי לעול ולא הכי סופרים: ה ולא מדבר תור

ם לא ה לעול מא לים לא יהיו אב ט אכ י ט ה מדברויהיו יהם. מדבר ולא ה י תור מדבר ני וש ראשון

ה אם מא ם או הכלי שהוא ראשון לט ד א ה שה תור לין יהיו שלישי ורביעי אכ ני וה אוהו ש נ גע באכל עש

יהן בלבד: ה מדבר מא לט

ה המ י תור י מדבר ה מא ט אב יהיו י שקין מ כגון .ה מא יו. ויהיו ראשון לט י רגל ימ את ורק הז ב ומ חט ן מאות. וכ אבות הט ב מ ה כגון שנ געו בא י תור מדבר

י ה ב מא לים אם נ געו המשקין בולד הט ין כ ם ב ד ן א ה תור י מדבר ה נטמאו מא לט ראשון כ ן ה י והר

ין ב ני בש נ געו אם ן וכ יהן. מדבר רים אח א לטמא לטמ ראשון נעשו לין אכ ב ין ב לים כ ין ב ם ד א

אר שב כמו יהם מדבר רים המשקין אח ויהיו נו.

25 | רמב"ם ג פרקים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

יצד? אם נ גע טבול יום שלישי ורביעי יהם. כ מדברה במשק נ גע ואם שלישי הו א עש ה תרומ ה במשקא משקין שניות ה מוצ ין את הו רביעי. וא א קדש עש

ם ולא משק ה טבול לעול ה חוץ ממשק ינו תחל ה שאשהוא יו ארנו שב כמו בקדש כפורים סר מח ם או

א: ינו מטמ יהם וא ל מדבר פוס

פרק אחד עשר -הלכות שאר אבות הטומאות

שיהיה הוא סול פ לין אכ ב שנאמר קום מ ל כ א ר. אכל אח א יטמ ולא א מ עצמו ט אכל א אם ה אל

הור: י הוא ט ר הר נ גע באכל אח

סול ולא ני פ א. הש א ומטמ מ לין ט ראשון שבח ב ה לאכל ומנין לין. בח שלישי ני עושה ש ין וא א מטמ

שהו ני חרש ש 'וכלי שנאמר לין בח סול פ אשר א א נמצ א'. יטמ בתוכו אשר כל תוכו אל הן מ יפל ב וכלי חרס שנ פל השרץ לאוירו ראשון השרץ א

ן ש א. וכ ר יטמ י הוא אומ ני והר אכל שבכלי ש רץ וה שהתנור ראשון: שנ פל לאויר התנור הפת שני ה

ומטמאים. אים טמ ה שבתרומ ני והש ראשון ה ג ין שלישי עושה רביעי א וא סול ולא מטמ השלישי פ

ל שלישי ש ה. מנין לאוכ ה בתרומ ל בתרומ הוא פוסא הש שים' שנאמר 'וב ר ואחר יאכל מן הקד ה מש וט

ה עד שיעריב שמשו סור בתרומ א טבול יום א נמצ ה הוא. מא ני לט ה וטבול יום כש ל ה פס ואם נ גע ב

ני מדת שהש א ל ה: ה עושה שלישי בתרומ

אין ומטמאין. ני והשלישי בקדש טמ ראשון והש ד ה ין רביעי עושה חמישי א וא ינו מטמ סול וא רביעי פ ה שנאמר א מ ט שהוא בקדש לשלישי ומנין ם. לעול

מ 'וה ל ט ר אשר יגע בכ ש א ב ר ר ק ל' וכב כ א לא יא א' א שנאמר 'כל אשר בתוכו יטמ מ ני ט תוב לש הכ ף. ר א ויש ני נטמ מדת שבשר הקדש שנ גע בש א ל ה

סול רביעי בקדש שהוא פ חמר. ומה ומנין ל מקל ו סר כ בקדש מח סור ה א ר בתרומ ת פורים שהוא מ

ה סול בתרומ תו. השלישי שהוא פ ר ביא כפ שי עד

26 | רמב"ם ג פרקים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

הור: ל החמישי ט ינו דין שיעשה רביעי בקדש. אב א

על אף תאו ה בשר ז ה ג הור ט שהוא ל פי ע יו רו ינו וא הקדש את א מטמ ה מא לט כשלישי שיהיה א יו אל ל אה לי שלא ג זרו ע ה. ויר ל את התרומ פוסרבוהו עם בשר הקדש וי בואו לטעות י שלא יע כד

זה ולשגג ר ש שהב וידמו קדש בו והוא חל הוא ה: מא ויאכלנו בט

א ן חבור לטמ י ה י משקין הר לין על יד י אכ ו חבורד ק אם חשובים כגוף אח פ ר ס ב לין והד מאת אכ ט

ושליש ני וש ראשון הן ב זה למנות חושבים או י. אכל ש ר לו ה ב אכל המח ה ראשון וה מא ה בו הט נ גע

ני: ש

ן אות ועושה ה תרומ י כל א ל פוס לין שבח ני הש ז ריך צ ין וא ן טמא לין ח ה במשק נ גע ואם שלישי.

נ גע אם במש לומר או ה תרומ ה קדש במשק ה קא את הכל: שהוא מטמ

ן ל פס קדש י כל בא שנ גע ה שבתרומ השלישי ח ן ונעשו ה הקדש טמא ונעשו רביעי. ואם נ גע במשק

ש שלישי נ גע אם ל אב ה. ה תחל במשק ה בתרומ ן רביעי שבקדש אם נ גע תרומ הור. וכ י הוא ט ה הר

הור: י זה ט ה קדש הר במשק

הן שב השלישי ה תרומ הרת ט על שנעשו לין ח ט ינו עוש ה. ואם נ גע בקדש א סול כתרומ הו רביעי פ

ה משק על ואפלו שנעשו לין וח ל. פוס ינו א קדש לין: הור כח הן ט הרת הקדש השלישי שב ט

סור לו לאכל את הקדש ל רביעי שבקדש א אוכ י ה פוסלו ינו וא בקדש לגע ר ת תבשיל ומ אפלו .

ר ס שנתע י אכילת פר ין בו כזית בכד ב בו הקדש ואא בחמישי ל ברביעי של קדש אל כ י זה לא יא הר

ארנו: הור כמו שב שהוא ט

של או ה עצמ ה שבתרומ שלישי ל אוכ ה לין יא חהרת סור לאכל את שנעשו על ט י זה א ה הר תרומ

י היא ה והר ר לגע בתרומ ת ה עד שיטבל. ומ התרומ

27 | רמב"ם ג פרקים - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

שו ע לא ה בנגיע ה מעל שו ע ה באכיל ה. טהור ה עצמ רים אמורים בתרומ ה. במה דב ל מעל ה. אב

ר שנתע כזית תבשיל ם ש ין א אם ה תרומ בו ה ב אותו מ לאכל ר ת מ זה י הר ס פר אכילת י בכד

ה: ר לגע בתרומ ת תבשיל כדרך שמ

שנעשו לין ח של או ה שבתרומ שלישי ל אוכ ה יב ה אף על פ ע הרת התרומ הור לנגיעת ל ט י שהוא ט

ה הרת תרומ ני לענין קדש שט י הוא כש ה הר תרומ שלישי ל אוכ ה ל אב הקדש. צל א היא ה מא טהור י הוא ט הרת הקדש הר לין שנעשו על ט שבח

רב ש שעושה ר ב ד לך ין קדש א א אל בקדש יעי מקדש בלבד:

לין ומשקין הוא מאת אכ מור בענין ט א ל קדש ה יג כ שים. ד ק י דש ק בשר כגון שין ד המק ש מקד י דש ק

וחל קלים. שים ד ק נ זיר ובשר י ורקיק ה תוד ות י ש דשו בכלי. ושת יהן הזבח. והמנ חות שק נשחט על

חלות ל אב בתנור. רמו משק נים הפ ולחם הלחם הזבח. יהן על נשחט שלא זיר נ י ורקיק ה תוד

ש והמנ חות ל ינ ן א בכלי. דשו ק ולא לא כקדש א ה: א כתרומ לין אל כח

ה[ מש ]וח ה תרומ י ותשלומ והבכורים ה החל יד ה: ן כתרומ י ה הר

ני ש ר ומעש ה. תרומ י וגדול ע. מ והמד הטבל. טו וע י וראשון. הר ה. לחל ה הטבול ה לין ס כח ן ה

הן שלישי: ין ב סול וא ני פ הן והש א ב מ ראשון ט וה

ה התור מן לין הח את א מטמ או שוד ר ב ד ל כ טז שה ע שת ה לחל הטבולין לין בח קו ספ על ג זרו

ומפר אות ה. הר בט ה עס ה ה ה חל ממנ ה ישים ה תלוי ה לא נאכלת ולא נשרפת: ת וחל

28 | רמב"ם פרק אחד - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

רמב"ם פרק אחד

הלכות אישות פרק יד

פרק ארבעה עשר -הלכות אישות

ל איש ואיש כפי כחו ה. לכ ה בתור אמור א עונ ה ה רכים ו. כ מלאכת וכפי ם הבריאים וה ד יצד? בני א

א אל ן כח שמכשלת ה אכ מל הם ל ין שא ענגים וה ה. ל ליל ן בכ יהן עונ ת ת אוכלין ושותין ויושבין בב

והבוני אורגין וה טין החי כגון וכיהפועלין א ם וצת. ב ן פעמים בשב עיר עונ ת ן ב ה מלאכת ית הן. אם ה

ן פעם אחת ן בעיר אחרת עונ ת ה מלאכת ית ואם ה לים אחת ת. והגמ רים פעם אחת בשב ת. החמ בשב

א חין והמל יום. לש לשלשים ח חת ה שים. ש ד מפני ת בשב אחת פעם ן עונ ת מים חכ י תלמידמים י חכ תלמיד ודרך ן ה מתיש כח שתלמוד תור

ת: י שב יל ת לל י שב יל ן מל ת ש מט לשמ

ה של בעל ב על ה לעכ יש לאש יצ ב ה א לסחוא ר א א אל ה ולא יצ עונ ת נע מ רוב שלא ימ קום ק א למ אל ה אכ ממל את צ ל נעו למ ה ל יש ן וכ ה. ברשות כגון ה. רחוק ה שעונ ת ה אכ למל ה קרוב ה שעונ ת

ל א שות גמ ע ש לה ר שבק ע ו גמ חמ ח. ל לה שות מל שלא ה תור לתלמוד יוצאין מים חכ י ותלמידנג וע רך ן וכ נים. ש לש וש שתים יהן נשות ברשות

ב: ה לעכ ין אשתו יכול ם א כ ה תלמיד ח שנעש

ה נ שים ם כמ ד א א ה אפלו ג נוש א ין בבת אחת מ בוהוא ב. לעכ ה יכול אשתו ין וא זו אחר זו ב ין בל לכ אוי ר כ ועונ ה כסות ר שא ן לת י כול שיהיה ר צ בח לשכן ן אות כוף ל י כול ינו וא ואחת. אחת

ל אחת א כ ה: לעצמ ואחת אחת. אל

יו ל שה יצד? פוע מני ן. כ לפי ן. ה היא עונ ת וכמ ד זו עונ ה ת ויש ל זו עונ ה אחת בשב י נ שים יש ל לו שתל כ עונת א נמצ נ שים ארבע לו יו ה ת. בשב אחת

בש אחת פעם הן מ ש אחת י תות י ה ב ה אם ן וכ ת. הן ל אחת מ ח ויש לו ארבע נ שים תהיה עונת כ מל

29 | רמב"ם פרק אחד - ב אדר, פ' תרומהיום ראשון

א מים שלא יש ך צוו חכ נים. לפיכ י ש פעם אחת בשתמון ר על ארבע נ שים אף על פי שיש לו מ ם יות ד א

ה כ י ש הרב הן עונ ה פעם אחת בחדש: תגיע ד ל

מר שא מה רים לאח שתאמר אשתו את המדיר ה וקלות ראש שחוק י מדבר ה לו מר ה או מה שא ל י זה י תשמיש הר ם עם אשתו על עסק ד ר א שמדב

ב וית יוציא ניה ולומר ן כת ז פ ע ה לה ין זו יכול ה שאשתהיה ה הדיר אם ן וכ לון. ק י דבר רים לאחה שהדיר או ר. תתעב שלא תשמיש ת בע פועלת

הן ממ ין ב רים שא ה שוטים ודב א ש אל שתעשה מעשה:כש ב ן כת י זה יוציא וית טות. הר

אחת ת שב ה המט מתשמיש אשתו את המדיר ו ר ה או י פ ב ן כת ן יוציא וית ממתינין לו. יתר על כ

ש חד ה לשש שעונ תו ח מל י ה ה אפלו ים. נדרו. ןש יו ה. כ יצד מדיר ה. וכ ה ונתי אש י צער שנ דר הר

ליך או שנשבע שלא סור ע ה תשמישי א מר ל אם א וא תו לא נ דר כלום. ואם נשבע נשבע לש ש מט ישמ

ד ל עב מ מפני שהוא מש ה ה ה. א ך ר ל נ את תשמישין שא ש לשמ סור וא נדר זה י הר לי ע ה אסור

סור לו: א ר ה ב ם ד ד א מאכילין ל

נע בר ומ ה ואם ע עונ ת ם למנע אשתו מ ד א סור ל ז א תעשה בלא בר ע ה לצער י ש כד ה נאמר שבתור

ר שש 'שא ה או ת ל ע'. ואם ח ה לא יגר ה וענ ת ה כסות א שמ שים חד ה שש ימתין לבעל י כול ינו וא כחו ך או יטל ה מזו. ואחר כ ין לך עונ ה גדול יבריא שא

ה: יוציא וית ממנ ה רשות או ב ן כת

היא ה המט מתשמיש ה בעל ה נע שמ ה אש ה ח ה. רד מ ה מ מפני ה אות ושואלין מורדת את הנקרל לו מדעתי ע ה להב יני יכול ה מאסתיהו וא מר אם א

ל תו לשע אותו לפי כופין ה כש ג רש ינ ה בוי ה שאותטל ל ה כל ב א בלא כת צ ות ה נוא ל ל לש ע שתב ה לבעל ה שהכניס סים מנכ ין ב מין הקי אותיה בל נתחיב שלא מלוג י מנכס ין ב ן יות באחר ונתחיב

יבא וא ן. יות ב חר נוטלת ואפלו נ ה כלום בעל של

30 | רמב"ם פרק אחד - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

ה ל ן ח שלק ה שבראש ומטפחת שברגליה ל מנע נ ה מחזרת ה מת ל מה שנ תן ל פושטת ונותנת לו וכ

ה על מנ ת שתטל ות א: אותו. שלא נ תן ל צ

ר מ ואם מתח ט ה ה ד מר וא לצערו י כד ה בעל ת ך ך וכ ה לי כ ש ך מפני שע יני מצערת אותו בכ הרא ה וכיוצ ה עמי מריב ש או מפני שקללני או מפני שע

ה מב לו. שולחים ל רים א ה ית דין ואומ בדב רין ל י ך הו ת ב ך אפלו כת יודעת שאם את עומדת במרד

ליה ך מכריזין ע ה. ואחר כ נה הפסדת אות ה מ א מארבע יום ל בכ שות מדר י ת ובב כנסיות י ת בב

ז אחר זו תות פ שב ואומרים ה ו רד מ על לונית ה: בעל

שני ה פעם דין ית ב ה שולחין ל ז ה ההכר ואחר י הפסדת ך במרד עומדת את אם ה ל ואומרים ה כין ב ה נמל זר ה ולאח ה במרד מד ך. אם ע ת ב כת

ד ותאב ול ה ת ב כ כת ה ל יהיה ין א וא ל. כל ה ב תל י''ב ה מזונות כ ין ל ה גט עד י''ב חדש וא נותנין ל

ה: ה יורש ה קדם הגט בעל ת חדש. ואם מ

לצערו. י ה כד רד ה אם מ דר הזה עושין ל יא כסה אוואפלו ה נד ית ינ ה ה שא ה ראוי ה לתשמיש חול

שים חד ה לשש שעונ תו ח מל ה בעל י ה ה ואפלו ה אחרת: ואפלו יש לו אש

י כד ה רד ומ א להנ ש זמנ ה שהגיע ה ארוס ן וכ יב את נש ולא מורד לצערו זו י מתשמיש. הר ן ת וכ

דר הזה י לצערו כס ם כד ה להתיב צת ה שלא ר מ יב ה: עושין ל

חדש י''ב אחר את יוצ כשהיא הזאת המורדת יג ל ר שהוא של בעל. אב ב ל ד ה תחזיר כ ב בלא כת

שהכניס נכ אות סים ובל ה ה לו פס ת מים אם יהן קי ין מוציאין הבעל א ן ס תפ ואם ה ד מי ין מוציאים אהבעל ל שקב סיה מנכ בד שא מה ל כ ן וכ מי דו.

ה כלום. זה הוא ם ל ינו משל יו א ל ן ע יות דין אחר א ר במורדת: הגמ

31 | רמב"ם פרק אחד - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

רות גות אח בל מנה הם בב מרו הגאונים שיש ל יד וא ל א ישר ברב גות המנה ן אות שטו פ ולא במורדת. המקומות ברב יהם על חולקין וגדולים ורבים

אוי א ר ר דוןוכדין הגמ : לתפס ול

ה יני ז ן ומפרנס אות מר הר ד על אשתו וא טו המורה על ליה מפני ששנאתיה מוסיפין ל א ע יני ב ל א אב ל ש ושלשים שעורות של כסף בכ ה משקל ש ת ב כת

ב ת. ויש ת ושב ש שב ל זמן שת ולא ישמ רצה היא כ י הר ונוספת הולכת ה ת ב שכת פי על ואף ב. יש לשאם ע'. יגר 'לא שנאמר תעשה בלא ר עוב הוא ילקה ה לא מ ול סור. לענות א ל ה אב ישלח ה שנא

או זה ין על ל בו מעשה: מפני שא

ר זו מורדת ית דין הוא אומ או לב טז איש ואשתו שב רץ א ל ה א כדרך כ מתשמיש והיא אומרת לא כי אל ד מור שהוא ה מר וא היא ענ ה ט אם ן וכ עמו. אני

ר לא כי אל מתשמיש והוא או למ רץ א כדרך כ א ה ד ולא ה על מי שהוא מור ה. מחרימין בתחל אני עמ אומרין הודו לא אם ך כ ואחר דין. ית בב יודה ם טוענין דים. נתיחדו ועדין ה הם התיחדו בפני ע ל

ו מבקשין ן הנטע ר מן פש ן. עושין הדי כח כפי ה סור לפי שא ר אפש אי ם ד בני א בפני לבעל ל אב

ל ברי ה: לבעל בפני כ

ה עד שתבריא. ה חי ב לרפאות אות לת ה שח אש יז ה ויפס רך א שהחלי ה א הרב ר מון מ ה יד לרפוא ה

ך וא עצמ רפאי או נחת מ ך ת ב כת י הר ה ל מר ך והול ה ב כת ן ונות ך מג רש יני הר או ך ת ב מכתן מפני דרך ארץ: אוי לעשות כ ין ר שומעין לו. וא

לפ חי ב ית נשב ואם יח ה. שכ דות ן כה י ה ר ה ב . ביה א ית לב ה ומחזיר ה אות פודה יו ל ע ה נאסר ה שמחזיר עד ה ל ל מטפ אחרת בעיר י ה ה אפלו י ה ה ה. ת ב כת ל כ ה ל ן ונות ה ומג רש ה למדינ ת

ל א ישר ה מ בעל מחז שהשבוי ה לו לו תרת ה יר ן ה ונות ך מג רש ה אחר כ צ ה ואם ר ית ה כמו שה לאש

ה: ת ב ה כת ל

32 | רמב"ם פרק אחד - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

ר יות אשתו לפדות את הבעל מחיבין את ין יט אה ר כשא ו ה ש שהיא ה כמ א אל מיה ד שבויות. על

יו רה יות מיה ד יני הר מר וא ה ת ב כת י כד על ין א ה עצמ את ותפדה ך ל ות ה ת ב כת וזו ה מג רש יו ה אפלו ה א כופין אותו ופודה אות שומעין לו אל

ה וא ת ב ה בכת ר מיה עד עש ין לו א ד י פלו א א כד ל ל פד רים אמורים בפעם ראשונ ה אב יונ ה. במה דב

י זה ה הר ה לג רש צ ית פעם שני ה ור ה ונשב א אם פד ה: ה והיא תפדה את עצמ ב ן כת ה ונות מג רש

א ית שנשב מי ב כ והוא הי םשתו דין מדינת ית בה אות ופודין ז ה בהכר ומוכרין יו ס לנכ יורדין

כדרך שהבעל פודה:

ה לו לג רש כא המדיר את אשתו נדר שהוא חי ב בגל שה אחר ית ונשב ה ב כת ן ינו ולת א ה חי ב דיר

ן לפדות ולת ה לג רש נתחיב ה שהדיר ה ע שמש ה. ה: ב ה כת ל

אוין י ל אסור ה מ ה על בעל ה אסור ית ה שה אש כב ה ה ת ב כת ה ל ן נות א אל ה לפדות חי ב ינו א ית ונשב

יא תפדה אתוה ה. והל ן עצמ ה לכה א השבוי ה אסור ה אסור ה ית ה שלא מפני ה אות פודה הוא י והר

ה: מקדם ואסור השבי ה הוא שג רם ל

ד ה מספ ה ולעשות ל ת ה אשתו חי ב בקבור ת כג מל כ כדרך ואפלו וקינים ל המדינ ה. א שבישר ני ע

שיר י ה ע לא יפחתו לו משני חלילין ומקוננת. אם ה מכבודו ר יות ה כבוד י ה ה ואם כבודו. לפי הכל

ה ע אש ה שה ה לפי כבוד ה קוברין אות ה עם בעל ול ה: ינ ה יורדת אפלו וא לאחר מית

מדעת ד אח מד וע אשתו את לקבר ה צ ר לא כד ונותנין רחו כ על ה מבעל מוציאין ה ר וקב עצמו י ה ה בים. לכל שלכת מ זו תהיה שלא י כד זה ל

כש ב אחרת ד מדינ ה ית ב אשתו ה ת יורדין מ ין לפי ה אות וקוברין ז ה הכר בלא ומוכרין יו ס לנכ

ה: מון הבעל ולפי כבודו או לפי כבוד מ

33 | סה"מ לרמב"ם - יום ראשון ב אדר, פ' תרומה

סה"מ לרמב"ם

מצות עשה צז.שיעור רכ:

עשה מ - מצות להיות שצונו היא צז טמאים מצוה מצוה שרצים, שרץ בשמנה טומאת כוללת זו

)שמיני, טהרה שאר אבות הטומאה פ"ד(: יהם. ומשפט

34 | חומש - יום שני ג אדר, פ' תרומה

תרומה, פ' ג אדריום שני

חומש

צי יזשני ח ו תים אמ ור ה ט ב ז ה רת כפ ית ש וע צי ח ה ו ה ואמ רכ ה: א חב ר

ליו כסוי על הארון, שהיה פתוח מלמעלה, ומניחו עכפורת. רש"י: כארכו של ארון, ורחבה כרחבו של אמתים וחצי ארכה. כמין דף:

נתן שלא פי על ואף עובי הכתלים ארבעתם, על ומונחת ארון, : )סוכה ה.(שיעור לעוביה, פירשו רבותינו שהיה עוביה טפח

ם יח עשה את ה ת ב מקש ים ז ה ב ית שנים כר ש וע ו י קצ רת:משנ ת הכפ

להם: כרבים. רש"י: תינוק פרצוף תעשה. דמות שלא מקשה עשייתם, לאחר הכפורת בראשי ותחברם עצמם בפני תעשם הרבה זהב הטיל אלא שולדירי"ץ, שקורין צורפים כמעשה בתחלת עשיית הכפורת, והכה בפטיש ובקורנס באמצע, וראשין

בטדי"ץ מקשה. יו: בולטין למעלה, וצייר הכרובים בבליטת קצותדא כמו נקשן בלע"ז, ו.(לדא ה, הכפורת. : )דניאל ראשי קצות

הכפורת:

ד יט וכרוב־אח ה מז ה צ מק ד אח וב כר ה עש וים על־ ב ו את־הכר עש רת ת ה מן־הכפ ה מז צ מק

יו: י קצות שנ

אחד מקרש"י: שנים כרובים לכל צה. ועשה כרוב שלא תאמר מזה: מקצה אחד כרוב לפרש הוצרך לכך וקצה, מן קצה

עצמה תעשה את הכרובים, זהו פירושו של מקשה תעשה הכפורת. אותם, שלא תעשם בפני עצמם ותחברם לכפרת:

ים כ ככ ס ה על למ ים פ כנ י רש פ בים הכר יו וה יהם על ל־־הכ בכנפ יו א ח ם איש אל־א רת ופניה פ

ים: ב י הכר היו פנ רת י הכפ

שלא תעשה כנפיהם שוכבים, אלא פרושים פורשי כנפים. רש"י: שבין בחלל טפחים י' שיהא ראשיהם, אצל למעלה וגבוהים

:)ה:(הכנפים לכפורת, כדאיתא בסוכה

כא תת רתאת־הכ ונ ה ואל־ פ על ן מלמ ר א על־ה יך: ל ן א ר את ת אש ד ע ן את־ה ן תת ר א ה

35 | חומש - יום שני ג אדר, פ' תרומה

נכפל, שהרי ואל הארון תתן את העדת. רש"י: ידעתי למה לא ללמד שבא לומר, ויש העדות, את הארון אל ונתת נאמר כבר

ואחר לתוכו, שבעודו ארון לבדו בלא כפורת, יתן תחלה העדותיתן את הכפורת עליו, וכן מצינו כשהקים את המשכן, נאמר כך

, ואחר כך ויתן את הכפורת )שמות מ, כ.(ויתן את העדות אל הארון על הארון מלמעלה:

רת כב ל הכפ ע י אתך מ ם ודברת י לך ש ועדת ונר על־א ים אש ב י הכר ין שנ ל־מב ת כ ת א ד ע ון ה ר

ל: א י ישר ותך אל־בנ ה א פאשר אצו

כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע ונועדתי. רש"י: אליך: למוע לדבר שם שאבא הכפורת. ד, מעל אתך ודברתי

)ויקרא ובמקום אחר הוא אומר, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר

לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה כן מחוץ , זה המש א, א.(את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, ובבא משה אל אהל

, )במדבר ז, פט.( מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו'מן יורד קול הפתח, בתוך שבא וכיון למשכן, נכנס היה משה

ואת מועד: השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל וי"ו זו יתירה וטפלה, כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. הרי

וכמוהו הרבה במקרא, וכה תפתר, ואת אשר אדבר עמך שם את ני ישראל הוא: כל אשר אצוה אותך, אל ב

ה כג רכו ואמ תים א ים אמ י שט ן עצ לח ית ש ש וע צי ח ה ו ו ואמ חב ו: ר ת מ ק

)פסחים קט: ובתוס' שם ד"ה גובה רגליו עם עובי השלחן קומתו. רש"י:

: אמתא(

ור כד ה ט ב ז ה ו את ב וצפית ז ה ר ז ו ל ית ש וע יב: ב ס

סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, זר זהב. רש"י: כמו שאומרים שלחן מלכים:

ו כה ית ל ש רת ט וע ב מסג ית זר־ז ה ש יב וע ב פח ס יב: ב ו ס למסגרת

ימסגרת. רש"י: שראל בדבר, יש כתרגומו גדנפא, ונחלקו חכמי אומרים למעלה היתה סביב לשולחן, כמו לבזבזין שבשפת שולחן בארבע לרגל מרגל תקועה, היתה למטה אומרים ויש שרים,

ועשית זר השולחן שוכב על אותה מסגרת: רוחות השולחן, ודף למסגרתו. שעל זהב כאן לך ופירש למעלה, האמור זר הוא המסגרת היתה:

36 | ומשח - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ת כו ע את־הטב תת ב ונ ת ז ה ע טבע ו ארב שית ל וע יו: ע רגל ר לארב ת אש א ל ארבע הפ מת כזע לע

הט המסג היין ת את רת ש ים ל לבד ים ת לב ת ע ב ן: לח את־הש

ברגלים תקועות כנגד ראשי הטבעות. לעמת המסגרת תהייןרש"י: בהן לבתים לבדים. המסגרת: בתים להכניס יהיו טבעות אותן בתים: לבתים.הבדים: לאתרא לבדים. לצורך כתרגומו לאריחיא:

י כח ש את־ה וע ם ת את וצפית ים שט י עצ בדים ן: לח ם את־הש א־ב ב ונש ז ה

לשון נפעל, יהיה נשא בם את השלחן: נשא בם. ורש"י:

יו כט ומנקית יו וקשות יו וכפת יו רת קע ית ש וע ור ה ב ט ן ז ה ה ך ב ר יס ם: אש ה את עש ת

קערותיו זה הדפוס, שהיה עשוי ועשית קערותיו וכפותיו. רש"י: עש היה והלחם הלחם, משתי כדפוס פרוצה תיבה כמין וי

רוחותיה, שולים לו למטה, וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כותלים, ולכך קרוי לחם הפנים, שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן,

ו מזה הבית וכתליו לצדי שולחן, של לרחבו ארכו נותן מזה, זקופים כנגד שפת השולחן. והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל,

זל הוא נאפה, וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד בשל ברקערה: קרוי דפוס ואותו השולחן, על שמסדרו בשבת למחר

ושתים היו לשני קווכפותיו. מצי הן בזיכין שנותנין בהם לבונה, ע ונתת שנאמר המערכות, שתי על שנותנין המערכת לבונה ל

זכה ז.(לבונה כד, חלולים וקשותיו. : )ויקרא קנים חצאי כמין הן כל ראש על ג' ומסדר זהב, של עשה דוגמתן לארכן, הנסדקין לחם, שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים, ומבדילין בין לחם

תעפשו, ובלשון ערבי כל ללחם, כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתרגומו ומכילתיה, הן סניפים, ומנקיותיו. דבר חלול קרוי קסו"א:

ות זהב עומדין בארץ, וגבוהים עד למעלה מן השלחן כמין יתד )הרא"ם גורס חמשה(הרבה כנגד גובה מערכת הלחם, ומפוצלים ששה

פצולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין אותן על על העליונים הלחם משא יכבד שלא כדי פצולין,

איתי הכיל. ן מכילתיה, סובלותיו, כמו נלהתחתונים וישברו, ולשומחכמי ויש סניפין, על נופל איך יודע איני מנקיות לשון אבל

אומרים צז.(ישראל אותו )מנחות שמקשין סניפין, אלו קשותיו ,הקנ אלו ומנקיותיו. ישבר. שלא אותו אותו ומחזיקים שמנקין ים

שלא יתעפש, אבל אונקלוס שתרגם מכילתיה, היה שונה כדברי אשר יכוסה בהן, ועל אשר יסך בהן. : נקיות הן סניפיןהאומר מ

וכן וכסוי, סכך כמין עליו שהיו יוסך, אשר אומר הוא קשותיו , וזה וזה, יוסך )במדבר ד, ז.(במקום אחר הוא אומר ואת קשות הנסך

ך וכסוי הם:והנסך, לשון סכ

37 | חומש - יום שני ג אדר, פ' תרומה

יד: ל מ ני ת נים לפ ן לחם פ לח על־הש תת פונ

שיש לו פנים, כמו שפירשתי, ומנין הלחם וסדר לחם פנים. רש"י: מערכותיו, מפורשים באמור אל הכהנים:

38 | תהילים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

תהילים

. יח

יום ג

את־ א ליהוה ר ב ד ר אש דוד ל ה הו י עבד ל ח נצ למ

יום ירה הז את ב רי הש ב ל־ ד ף כ ה אותו מכ הו יל־י הצ

או ל ש מי ד ו ביו קי : באי חז ה הו י ך חמ אר גוי אמר ה : הו י

קרן י ו ו מגנ טי אלי צו רי אחסה־ב פל צו דתי ו מ עי ו מ סל

י ב ג מש עי דיש א : ל ל ה המ י רא ה ק ע ו ש או בי : ו מן־אי

ני ה בעתו י לי על ב נחלי ו לי־מות חב ני ו אפפו לי : חב

מות י ש מוק מו ני קד ני בבו ס אול ז ש רא : אק ר־לי צ ב

עתי ו ש ו קולי מהיכלו מע יש ע ו אש אל־אלהי ו ה הו י

בואל ת ניו פניו אז חב די : ו מוס הארץ עש ר ות עש ג ות

י חרה לו ו כ עש ג ת זו וי ג אש : ט הרים יר ו ו אפ ן ב עלה עש

ו נ ערו ממ חלים ב אכל ג יו ת מים וי רד וערפל : ימפ וי ט ש

ליו רג חת ית ע א: ב כ ר פי־ וי נ על־כ וי דא עף וי רו ב ל־כ

כת־מים : יברו ח חש תו כ ס ביבותיו ס רו סת ך חש ת יש

חקים גחלי־אש : יג עבי ש ו רד ב רו עב עביו ו ד נג גה : מנ

ן ק יד יון ית על ה ו הו מים י ש עם ב ר ג וי רד ו : חלי־אש לו ב

ם טו מ ה וי רב רקים ו ב פיצם וי יו חצ לח ש טזוי וי ראו :

מת ש ה מנ הו ך י ערת בל מג דות ת לו מוס ג אפיקי מים וי

ך אפ יז רו ח ים : רב ים ממ ני ש ימ חני יק רום ממ לח : יש

ילני יח י יצ נ צו ממ י־אמ אי כ נ בי עז ו מש ני : יטמאי מו קד י

לי ען מש ל ה הו י הי וי אידי יום כ ב חב : ר למ וי וציאני

י ב חפץ י כ צני חל כאי ידי : בר כ קי צד כ ה הו י לני מ יג

יב לי י־ש : כביש ר מר כ י ד י מאלהית ת ע לא־רש ה ו הו : כי י

י כג תיו לא־אסיר מנ ק ח י ו ד נג טיו ל פ י כל־מש ואהי : כדכ

מעוני ר מ ת ואש ו עמ כה תמים קי : צד כ לי ה הו ב־י ש וי

עיניו נגד ל ידי בר כו כ ת : ת עם־ג עם־חסיד ד בר חס

39 | תהילים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ם מ ת ת מים כזת ל : ת פ ת ת ש עם־עק ו רר ב ת ת : עם־נבר

יל כח פ ש עינים רמות ת יע ו ה עם־עני תוש י־את י־ : כטכ כ

י כ חש יה יג ה אלהי הו י נרי איר ה ת ץ : ל את ך אר י־ב כ

ו באל דו ד ג־ש ג אדל לאו רהי רת : אמ ו כ ר ד מים ת האל

ו כל החוסים ב רו פה מגן הו א ל ה צ הו : לבי י מי אלוה כ

ה ו מי־צו ר זו לתי אלהינו הו עדי י ל רני : לגמב אז האל המ

י כ ר מים ד ן ת ת ל : לדחיל וי ה רג ו ש לותמ אי מתי י כ על ב ו

להיעמידני ה : חו ש ת־נ קש נחתה ו חמה ל למ ידי ד למ מ

רועתי לו ז ך : ות ענ ו עדני תס ך וימינ עך יש מגן ן־לי ת ות

ני ב לז תר י : ל ס קר מעדו לא ו י ת תח צעדי חיב ר : ת

ביד אר לח אוי ותם וף ל עד־כ ו ב לא־אש ו יגם אש : ו

לי לט רג חת ת לו יפ קו ם לו לא־יכ ו חצם מאמ רני : אז ות

י ת ח ת קמי ריע כ ת חמה ל למ מאחיל י : ל ה נתת בי אי ו

מיתם אי אצ נ ש א : מב ערף ו מ עו ו ו ש יע ע י ה ין מוש הו ל־י

לא ענם טיט חו צות : מגו ני־רו ח כ עפר על־פ חקם כ אש ו

וים עם : מדאריקם ראש ג ימני ל ש טני מריבי עם ת פל ת

דו ני יעב י ת מהלא־ידע ני־נכר : ב לי עו מ יש אזן מע ש ל

ו ־ל כחש מו יי רותיהם : ג ס ממ גו ר יח ו לו יב ני־נכר : ב

עי מז יש אלוהי ירו ם ו רי צו ו ברו ך ה הו מחחי־י האל :

י ת ח ים ת ר עמ ב ד קמות לי וי ותן נ בי : מטהנ טי מאי פל מ

יל צ ת חמס מאיש מני רומ ת מן־קמי ן נ: ניאף על־כ

רה אזמ ך מ ש ו ל ה הו י וים בג ך נאאוד ו עות : ש י ל ד מג

עו עד־עולם: זר דוד ו ל יחו ל ש ה חסד למ עש ו ו כ מל

. יט

דוד א ח מזמור ל נצ בוד־אל : בלמ רים כ ספ מים מ הש

יד ה ידיו מג לה : גיע הרק ו מעש לי יע אמר ו יום יב יום ל

עת ה־ד חו י לה לי מע : דל נש לי ב ברים ד אין ו אין אמר

הקולם יהם : מל תבל צה ו בק ם קו יצא כל־הארץ ב

40 | תהילים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

הם ם אהל ב מש ש י : ולש תו יש פ חתן יצא מח הו א כ ש ו

ור לרו ץ ארחכ קו פתו על־ : זגב מים מוצאו ו ת צה הש מק

תו מחמ ר ת נס אין ו צותם ח ק מימה : ת ה הו י ורת ת

תי ימת פ כ ה נאמנה מח הו יבת נפש עדו ת י ש די : טמ ו ק פ

ות מצ חי־לב מ ש מ רים ש י ה הו הו י אירת י מ רה ב ה

ה : יעינים הו טי־י פ הורה עומדת לעד מש ה ט הו י את יר

ו ד קו יח תו קים : יאאמת צד ז רב ו מ חמדים מז הב ו מפ הנ

צו פים נפת ו בש יבמד רם : מ ש ב הם ב הר נז ך ד ם־עב ג

ג : יגעקב רב ניש רות נק ת ס ם מז דים : ידיאות מי־יבין מנ ג

ע רב ש יתי מפ נק לו ־בי אז איתם ו ש ך אל־ימ ד ך עב : חש

רי טו צו ה הו י פניך ל י לב יון הג ו רי־פי אמ רצון ל יו יה

גאלי: ו

.כ

דו א ח מזמור ל נצ ך : ב ד למ ב ג ש יום צרה י ה ב הו ך י יענ

יעקב אלהי ם גש עדך : יס י ון ו מצ דש מק ך ר עז לח : יש

לה ד ס נה דש י ך עולת ו חתיך ל־מנ כ ר כ היז ך : ן־ל ית

א מל י ך כל־עצת ו בבך ו כל נה : רנ ו נ יש ו ב ם־ עתך ש ב

אלותיך ל־מש ה כ הו א י מל ל י ג י : ז אלהינו נד ת ה ידע עת

בו רות ג ב ו ש קד מי מש יענהו יחו ש מ ה הו י יע הוש י כ

מינו ע י ם־ : חיש ש נו ב ו סים ואנח ה בס אל ה ברכב ו אל

הו אלה י נ ה ירינו כ טז נו : מ ק נו ואנח נפלו ו עו ר כ ה המ

עודד ת : : יונ אנו יום־קר לך יעננו ב יעה המ ה הוש הו י

.כא

דוד א ל מזמור ח נצ בלמ מח־מלך : יש ך עז ב ה הו י

אד גל מ ך מה־י ו עת אות : גו ביש ו ת ת לב ו וארש ה ל נתת

לה ס ת ל־מנע ב פתיו דש טוב : כות ר ב ו מנ קד י־ת כ

ז פ עטרת ו ראש ל ית ש ו : הת ל ה נתת ך ממ אל ש ים חי

41 | תהילים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

הדר : ו ארך ימים עולם ועד עתך הוד ו ו יש בודו ב דול כ ג

ו ש חה : ז ו ה עלית מ ש הו ב חד רכות לעד ת יתהו ב ש י־ת כ

ניך ל־ : חאת־פ ב יון על חסד ו ב יהוה ב טח ב לך י־המ כ

וט איך : טימ נ ש צא מ ת ך מינ י ביך כל־אי ל ך יד צא מ : ת

עת י ל אש ו ר תנ כ יתמו ש ניך ת ה פ הו עם י בל י ו אפ ב

לם אש תאכ ני אדם : יאו עם מב זר ד ו אב ימו מארץ ת ר : פ

ל־יו כלו יב ב ה זמ מ בו חש רעה עליך י־נטו יגכ י־ : כ

ניהם על־פ כונן ת מיתריך ב כם ש יתמו ש ידת רו מה :

ה הו ז י ע בו רתך: ך נש ב רה ג זמ ירה ו נ

.כב

דוד א ל מזמור חר הש על־אי לת ח נצ אלי : בלמ אלי

אגתי ש רי ב ד ו עתי מיש רחוק ני ת עזב גלמה אלהי :

לי ה מי לא־דו ו לה לי ו תענה לא ו יומם רא ה ו : דאק את

ראל דוש יק ות יש הל ב ת חו : הוש ט חו אבתינו ב ט ך ב ב

טמו פל ו ות ו : לא־בוש ו חו בט ך ב לטו נמ ו זעקו : אליך

זו י עם ז ו ב אדם ת פ חר לא־איש ו אנכי תולעת ל־ : חו כ

עגו לי פה ראי יל ש טירו ב ה : טיניעו ראש יפ הו ל אל־י ג

ו ב חפץ י כ ילהו יצ טהו פל יי טן : מב גחי ה י־את כ

י אמ די על־ש טיחי טן : יאמב מב מרחם י ת לכ הש עליך

ה י אלי את ר : יבאמ י־צרה ק י כ נ חק ממ ר י אל־ת ובה כ

עו יג זראין ני : רו ת כ ן בש ירי אב ים רב רים פ ני בבו : ס

אג יד ש ו טרף יה אר יהם פ עלי צו טופ י : ת כ פ נש ים מ כ

תוך מעי ונג נמס ב ד י כ מותי היה לב ל־עצ דו כ ר פ הת : ו

חרש טז וני מ יבש כ ש חי ו ל קוחי כ ק מל ב לעפר־מות ד ו

תני פ ש יזת ני : יפו הק רעים מ עדת לבים כ ני בבו י־ס כ

לי רג ו ידי ארי יחכ יטו : יב ה המ מותי ל־עצ כ ר אספ

או ־בי יטיר י : י בו ש על־ל ו להם גדי ב קו חל גורלי ילו : פ

ה כ חו ש רתי עז ל אילו תי חק ר אל־ת ה הו י ה את : ו

42 | תהילים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

חידתי כא י לב מי ד־כ י ש נפ מחרב ילה כב הצ יעני : הוש

ני רמים עניתני ר יה ו מק י אר אחי : כגמפ ך ל מ רה ש אספ

לך תוך קהל אהל הו : כדב אי י לו הו כ יר ל־זרע יעקב ה הל

ראל ל־זרע יש נו כ גו רו ממ דו הו ו ב לא : כהכ י לא־בזה ו כ

אליו עו ו ש ו ב ו נ ממ ניו פ יר ת לא־הס ו עני ענו ת ץ ק ש

מע כוש דר : נ רב קהל ב תי הל ת ך נגד מאת ם ל אש י

כז ראיוי חי : י יו ש ר ד ה הו י לו הל י עו ב יש ו ענוים לו יאכ

כם לעד בב סי־ארץ : כחל ל־אפ ה כ הו בו אל־י יש רו ו כ יז

וים ג חות פ ל־מש כ פניך ל חוו ת יש כט ו ליהוה : י כ

לו כה ו מוש ויםהמ ג ני־ארץ א : לל ב ש ל־ד חוו כ ת ש לו וי כ

ה חי לא ו ש נפ ו עפר די ל־יור כ עו ר יכ פניו לאל זרע :

ור ר לאדני לד פ ס ו י דנ עם : לביעב קתו ל ידו צד יג יבאו ו

ה: י עש נולד כ

43 | תניא - יום שני ג אדר, פ' תרומה

תניא

רז"ל זאת ישים אל לבו לקיים מאמר עוד פרק ל

כל הא רוח בפני לאמיתו והוי שפל והוי באמת דם.

בפני כל האדם ממש אפי' בפני קל שבקלים. והיינו

ע"פ מארז"ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו.

כי מקומו גורם לו לחטוא להיות פרנסתו לילך בשוק

כל רואות ועיניו קרנות מיושבי ולהיות היום כל

חומד והלב רואה והעין כתנור התאוות בוער ויצרו

ה כמ"ש בהושע הוא בוער כאש להבה בוערה מאופ

יושב היום ורוב מי שהולך בשוק מעט וגו'. משא"כ

בביתו וגם אם הולך כל היום בשוק יכול להיות שאינו

יש נפש היצר שוה בכל אין כי כ"כ בטבעו מחומם

גם באמת והנה במ"א. כמ"ש כו' שהוא שיצרו מי

ופר בטבעו מאד מיושבי מחומם להיות היא נסתו

חטאיו קרנות על התנצלות שום לו אין היום כל

ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלהי' לנגד עיניו.

כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו

מפני פחד ה' הרואה כל מעשיו כמש"ל כי המוח שליט

שהיא מלחמה גדולה על הלב בתולדתו. והנה באמת

פחד ה' ור היצר הבוער כאש להבה מפני ועצומ' לשב

וכמו נסיון ממש. והלכך צריך כל אדם לפי מה שהוא

מקומו ומדרגתו בעבודת ה' לשקול ולבחון בעצמו אם

ונסיון כזו ובחי' מלחמה עצומה ה' בערך עובד הוא

כזה בבחי' ועשה טוב כגון בעבודת התפלה בכוונה

הנפש לפני ה' בכל כחו ממש עד מיצוילשפוך נפשו

המית שבו המונעים הכוונה ולהלחם עם גופו ונפש הב

קודם כעפר ולכתתם ולבטשם עצומה במלחמה

בשעת וגם ביום יום מדי וערבית שחרית התפלה

התפלה לייגע עצמו ביגיעת נפש ויגיעת בשר כמ"ש

לקמן באריכות.

44 | היום יום - יום שני ג אדר, פ' תרומה

היום יום

ג אדר א

יום שני ה'תש"ג

שיעורים: חומש: תרומה, שני עם פירש"י.

תהלים: יח־כב.

ידים כנ"ל. ־לד־... תניא: ואדרבא

רבינו הזקן אמר: מצות אהבת ישראל הוא ליליד עם ישראל אשר

ומכל שכן לחבר עדת ישראל אשר במקום מעולם לא ראה אותו,

מגורו, שהוא בן או בת עדתו.

ג אדר שני

יום רביעי ה'תש"ג

ומש: פקודי, רביעי עם פירש"י. שיעורים: ח

יח־כב.תהלים:

מסטרא דא. ־86־תניא: והכל בכל...

גדול בחסידות: ומשכיל כו' מענה ה"צמח צדק" לחסיד בקי בש"ס

ידי קבלת עול של עבד פשוט, כזה ־קבלת עול משנה את המהות. על

עולו עליו ניכר למעלתו -שגם בשנתו להגיע וגאון למדן גם יכול

נפש פשוט ותמים.־מסירות־של־ולחשיבותו של יהודי

45 | רמב"ם ג פרקים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

רמב"ם ג פרקים

יד - הלכות שאר אבות הטמאות יב שיעור רכא:

פרק שנים עשר -הלכות שאר אבות הטומאות

על לקדש מים חכ שו ע מעלות ה עשר אחת א ן. יש לו ה ה וא לים בתוך התרומ ם להטביל כ ד לא

ל לא לקדש. ה אב לים לתרומ א יהיה פי כ ה שמ גזר כשפופרת בו יהיה ולא צר ונמצאו הכלי הנוד

לא שבכלי במים בלו ט כאלו שבתוכו לים הכי ה הכלי הג דול במקוה. ב רים אמורים כשה מה דב

בתוכו ה י ה שיש ה אם ל אב הור. ט אין הטמ לים כט לו ה לת שע מתוך א מ ה ט טביל ה לת ע ה ביל

הן בקדש: ש ב לים שבתוכו אפלו להשתמ לכ

א תוכו ולא ב כלי ש יו במשקין לא נטמ נטמאו אחור ש אצבע ית או ב שבתוכו והמשקין תו. שפ עבי ב

ט תו צביע ית ש שבב חוש ינו וא בו ושותה הורין. ו הכלי י באחור שבפיו משקין יגעו א יחזרו שמ

ל ה. אב רים אמורים לתרומ ויטמאו תוכו. במה דב לו: א כ יו נטמ לקדש נטמאו אחור

ה תרומ עמו א לש לו ר ת מ ס המדר את א הנוש ג ולא ה בתרומ נוגע א הנוש ין וא והואיל ד כאח

לא תרו ל אב ה טהור היא י הר ס במדר נוגעת ה מ ד הקדש אף על פ י ה באח ה ה י שלא נ גע בו. מעש

קדש של בית א ח ה שנ ש עמ א שנ ש ס במדר ה א טמס לא יש א את המדר ה ג זרו שהנוש ע ה ש א את באות

ס עם הקדש כמעשה א במדר הקדש. ולא ג זרו אל י א הואיל ולא נ גע בקדש הר בר ונ ש י ה. ואם ע שה

הור: הקדש ט

טהורין ן שה פי על אף ה תרומ י אוכל י בגד ד י מאות הר רין מן הט ס לקדש: ונזה יהן מדר בגד

וקורו יו ולוחות ל צ מפ שהוא כלי רות ה ש מק יו ת א ה וכיוצ ריך להטבילו כגון מט וצ א ה. אם נטמ ב

כשהוא ד כאח לו כ להטבילו לו יש ה לתרומ ל לקדש מת ר. אב ש ר מק ב ם ד א יש ש יר ומנגב שמ

46 | רמב"ם ג פרקים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ך ץ ומטביל ואחר כ ר: החוצ קוש

ן עושה אות י ה ה ה אפלו ה הר רין בט הנגמ לים ו כה צריכין טביל לו י א הן הר ר ב ונזה ם כ תלמיד ח

צריכין ינ ן וא ה לקדש לתרומ ל אב שמש. ב הערנעשו י שהר ה טביל בלא הן ב ש ה. משתמ הר בט

ה משום רק ה לקדש גזר ה הצריכום טביל ומפני מ ה ועדין הוא לח: עם ה אכ הן בשעת מל רץ שיגע ב א

ל ז אחר שנגמר ף מה שבתוכו לקדש אב ר הכלי מצ יצד? כלי שה ה. כ רות פרודין לא לתרומ א פ ל וא מ

מ ה ט ד זה מזה כגון צמוקין וגרוג רות ונ גע ה באח א לא ל אב לקדש שבכלי מה ל כ א נטמ הן. מ

ה. ם. ורמז יש לתרומ יהם ה ל המעלות של דבר וכ אח 'כף ה בתור זו ה ה למעל א מל ב ז ה ה ר עש ת

י הוא כ ל מה שבכף הר מים כ מרו חכ גוף קטרת' א יו לקדש. ל ף מה שע ר ין לו תוך מצ ד. אפלו שא אח

עור כגון ש י ה י הלוח או על גב יו צבורין על גב ה ין הפ זה: אף על פי שא רות נוגעין זה ב

יניהן ר אחר ב ב יו שני הצבורין בתוך הכלי וד ח ה ריך יניהן צ ר שב ב י ה הד ד משניהן. אם ה א אח ונטמ ריך צ ינו א ואם הכל. א ונטמ ן רפ מצ הכלי לכלי

ה בלבד: לכלי לא נטמ מא ה בו הט א זה שנ גע א אל

ר ב מח ד אח ה והצבור בכלי צבורין שני יו ה ט א בצבו מ י הכלי ונ גע ט ני נטמאו למים שאחור ר הש

ה י שאחור המים ונטמאו הכלי רוף בצ כלי שניהן י ן אחור הן אף על פי שה ר ל ב אכל המח חמת זה ה מ

אכל הכלי. נ ג א ה י הכלי נטמ א במים שאחור מ ע הט והד הן. ר ל ב ני המח אכל הש א ה נטמ ק אם פ ר ס ב

חמת הצ א מ רוף הכלי או לא נטמ רוף: בצ

א והניחו בכלי ובתוך הכלי אכל י אכל קדש שנטמ הור הט זה. ב זה נוגעין ין וא הור ט ר אח קדש

מ א בט מ תו והט הר אכל בט א טבול יום ונ גע ב תו. ב א ק אם נפסל ה פ ר זה ס ב א יש בד מ חמת הט הור מ ט

רוף הכלי או לא נפסל. שלא מגע טבול יום מפני צ

47 | רמב"ם ג פרקים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ה ולא נ מא בע מן הט אכל שש א ב גע טבול יום אל ם: הוסיף לו כלו

ן הור. וכ ה ט ל בתרומ סול אב רביעי בקדש פ יא ה א שלישי בתרו י זה נטמ ה קדש הר ה אם נ גע במשק מ

ארנו. והשל ה או שבקדש אם כמו שב ישי שבתרומ לו: ה לא פס ה תרומ נ גע במשק

ה בי דו שני ה או ביד יב את י דו אחת ונ גע ב מי שנטמס פ רו ואם חב כשלישי. היא י והר השני ה את ל

במשק ה בלול י דו ה ית נ גע ה שלא פי על אף ה ריך להטביל את שת ה וצ את חברת יהן ואחר נטמ

אחת את י דו ה ה אם נטמ ל בתרומ ך יגע בקדש. אב כ ה. לא ה כשהיא נגוב ה. ואפלו נ גע ב את חברת נטמ

ריך להט ין צ ה ונוגע וא א נוטל את אל ביל י דו שנטמה: בתרומ

לין נגו ם בי דים יג אכ כשרו אוכלין אות בין שלא האמו רים דב במה בות. ל מסא אב ה. בתרומ רים

ד שי למי סור וא ן מכשרת הקדש חבת יו בקדש כשר. ואפלו לא נ גע בו אות לאכל קדש שלא ה טמ

א בכ י זה אל רו לתוך פיו הר חב לו חב וש או שת ריך לומר ש ין צ סור. וא לין א אכ ה ב מא ה ט אם נ גע

כשרו שנטמאו מפני שחבת הקדש של קדש שלא הן: מכשרת

אוכ ה לפסול אמורים רים דב במה עצמו יד ל י ני הר ל למנות בו ראשון וש ה. אב סרו באכיל ולא

פ ר באכל זה ס א בלא הכש יצד? נ גע אכל שנטמ ק. כי ז כשר הר ני שה ראשון לא ש ק מפני שה פ ני ס ה הש

כשר: ה

ם שת אחר אונן ה כפורים טו סר ומח אנינותו זמן ה טביל צריכין תו ר כפ ביא שה לאכילת אחר

סר כפורים אונן ומח ה שה ל לא לתרומ הקדש אב רין ת הצריכום מ ה מ ומפני ה. התרומ את לאכל

ע י שהר לקדש ה לאכל טביל אסורין יו ה ה עת ד א נטמאו ן ושמ ם לא י דעו. את הקדש והסיחו דעת וה

48 | רמב"ם ג פרקים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ה לנגיע ל אב ה לאכיל א אל זו ה מעל שו ע ולא ה: נוגע שים קדם טביל ד ים בק

ל ין ב אום עש ראשונות ה מעלות ש ש ין טז ב קדש אחרונות ש וחמ הקדש. הרת ט על שנעשו לין לח

ן אום שה עש ה לא ה ו שבתוכו מה ף ר מצ הכלי מן לא ל אב בלבד הרת בקדש ט על שנעשו לין בח

לו א ש מ בח ן ה י הר א אל ך הקדש. לפיכ לין כחהן א ב מ ראשון ט הרת הקדש ה שנעשו על ט לין חארנו: לין כמו שב הור בח סול. והשלישי ט ני פ והש

פרק שלשה עשר -הלכות שאר אבות הטומאות

לו מים בבג דים וא שו חכ ש מעלות ע מ י א ח ן. בגד הי ן עמ ה וכ הר יהן בט ל י ח ס לאוכל רץ מדר א עם ה

ר א י ה ובגד ארנו. שב כמו הרות לט כז בין ן עצמ ץ בט יהן ל ח י ני אוכל ש ר מעש י לאוכל ס מדר ה הר

ן ה וה הר יהן בט ל י ח ל אוכל אים פרושים אב הנקר רוש ט י זה הפ ה הר ינ ם כז בים אפלו לתרומ הור א

ני ש ר מעש י י אוכל ובגד בגופו. ה ב נ גע אם אפלו ס לא ס מדר ה מדר י תרומ י אוכל ה. ובגד י תרומ וכל

י ת ל אוכל ינ ן כז בין בקדש. לקדש אב ן א ה עצמ רומ את לחט ס מדר קדש י אוכל י ארנו ובגד שב כמו

ינו כז הור לקדש א ל הט ה אב מ ה אד ר ב בהלכות פ את: לחט

מי יצד? כ ה. בטביל מעלות מים חכ שו ע ן וכ ב בל סור שט וא לין לח הור ט זה י הר נ ה כו בלא

שיתכ עד ני ש ר בל במעש ט ר. למעש לטבל ן וס וא ר למעש ה הר ט בחזקת זה י הר ר ור למעש

סור וא ה לתרומ חזק ה ה לתרומ בל ט ה. בתרומ לק בל ט את. בקדש. לחט סור וא לקדש חזק ה דש

ל ל שהטוב לכל חזק ה את לחט בל חזק ט ה מור ח י לו הר ל א ד מכ ן לאח ם ולא נתכו בל סת לקל. ט

ט אפלו זה י ה כשה א מ וט בלבד לין לח הור י ל הנוט ן וכ ר. נ ה למעש כו ריך צ ן הטביל או יו ד

מעל ו ר המעש ומן ר. למעש נ ה אפלו כו ריך צ ה לו א ל המעלות ה וכ נ ה. ריך כו ינו צ לין א ל לח אב

49 | רמב"ם ג פרקים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ל בל מכ ה הואיל וט ל דין תור י סופרים אב מדברי הו קום הר הור לכל: מ א ט

ה והסיח את לבו מלאכל הור לתרומ י ה ט ג מי שה עד נטמ ה תרומ לאכל סור וא הדעת ח בהס א

יו שיטבל פעם יו י ד ב שמש. ה ריך הער ינו צ שני ה ואמ לבו והסיח ה לתרומ פי טהורות על אף לאכל

א יו טמ י י ד ע אני שלא נטמאו י די הר ר יוד ות שאומן כ ה לתרומ אם ניות. עסק דים שהי הדעת ח בהס

חמר ל ה. קל ו ריך טביל ל המסיח דעתו צ קדש שכ מ עצמו מר ש לא בודאי ואם י דע ולא ת מ מאת ט

ה שליש ריך הז א י זה צ א הר י ושביעי מפני שלא נטמ ת והסיח א במ ח הדעת. ואם י דע שלא נטמ דעתו הס

ב שמש ה והער ריך טביל י זה צ מאות הר ר ט משא לו הטבילות אף לת ל א רור הוא שכ ר ב ב ה. וד רומ

יהן: מדבר

ג זר ן וכ מים ע ד חכ קים ו בשו אים הנמצ לים הכ ל ה. מא בחזקת ט שיהיו רות במדב אפלו רחובות וב

ן ה ת נטמאו. וכ א בז ב או במ ם שמ אין ש קין הנמצ רה הוא בו א וכיוצ ז ב רק א שמ ה מא ט רק בחזקת

הזה:

אפלו טהורין לים בירוש אין הנמצ לים הכ ל כ ה ג זרו שלא ה. הטביל ית לב ה יריד דרך נמצאו

הנ לים הכ על ה מא מן ט חוץ לים בירוש אים מצ מר שים מפני ח ד שים. הסכינים לשחיטת הק ד ת הק

לים בירוש את הנמצ בסכין אמורים רים דב במה לים ב א סכין בירוש צ ל אם מ נ ה. אב ר ימות הש שא

ש ע ה ע מי ד בארב שים ד הק ה ב ט שוח ן בניס ר להיו ר ש ע ה ע ארב ל ח ג זרו ואפלו שלא ת בשב ת

א ן וכ הזה. ביום אים הנמצ הסכינין ה על א מצ ם לים ביום ל הכ ה מי ד שחזקת כ ט ב ביום טוב שוח

ב טהורין: טו

ה ליה ומטביל ר מזה ע ש ה ע א הסכין בשלש צ ו מ אוהו ביום זה כאלו יום וש ר מפני שעש ח ה למ ט ב וחה: ש ר שביעי של ש ה ע לש

50 | רמב"ם ג פרקים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ין ה אצלו ב ה לסכין הידוע א סכין קשור צ ביום ז מ ה מוה אם טהור י היא כ מים הר ר הי ין בשא טוב ב

ה ואם ה: טהור א ה טמ א טמ

באמצע הדרך לים אים בירוש הנמצ קין ר ל ה ח כ ל בכ אים הנמצ קין ר ה ר כשא ה מא ט יהן על ג זרו

ה ל וכ קום. לים מ בירוש דין בצד אים הנמצ קין רשמ ן ה שהפרושים י טהורים. כד דין בצד הלכין

ובשע רץ. א ה י עמ במגע יתטמאו רגל שלא ה ת טהורים ל א ישר ל שכ טהורים הדרך שבאמצע

רגל רגל מעטים ב אים ב אים שהטמ דין טמ . ושבצד ן פורשים לצד כים: וה י הדר

ן ני עושה שלישי כ ני והש ראשון עושה ש ם שה ט כשק ני עושה ספ ק ש ני וספ ק ש ק ראשון עושה ספ ספ

שלישי:

אבות מ ב א ק בספ שנטמאו שים ד וק ה תרומ י ה הר מאות של תור ה זו כגון הט מא פין בט לו נשר י א

ב זה או ק לו אם נ גע בא לא נ גע:שנסתפ

ין אוכלי יהן וא ין שורפין על קות שא ם ספ ן יא ויש ש א תולין לא אוכלין הן אל ק לו ב לין שנסתפ ן אכ אות

שורפ את ולא יהן על ששורפין קות ספ ם ויש ש ין. ריך לומר ין צ ה וא שים:התרומ ד ק

יו ל ע שורפין ין א ה מא הט ק ספ ק ספ על ל אב יב ה א תרומ אל שים. ד ק לומר ריך צ ין וא ם לעול

: תולין לא אוכלין ולא שורפין

ה ם גזר ל ה וכ קות שורפין את התרומ ה ספ יג על שש א ר הב פ ס. ועל ע ית הפר ן. על ב לו ה יהם וא מדבר

בג ועל עמים. ה ארץ לים מ הכ ועל רץ. א ה עם י דאים. ועל מ קים הנמצ ר אים. ועל ה ם הנמצ ד י א י רגל

ין ה וא ה למחצ ה מחצ מ י בה י רגל ב במ ר א שנתע מ ט את י ד יצד? אם נטמ ן אם לא. כ טלו מראית וע אם ב

חמת א ה מ לו אף על פי שעקר תרומ ה א ד משש ח ף. ה ר י זו תש ק הר פ ן בס ת מא קות ט ואיל וודאי ספ

מן אין טמ והז ב ת שהמ ה התור מן ן ת מא ט לו א

51 | רמב"ם ג פרקים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

מאות ש ט ה באחת מש ה שנ גע ה. ואחת תרומ התור א לו. א היא ה י והר הן מ אחת חמת מ את שנטמ ו

י זו תש הן הר ק שלישי לאחת מ ל אם נסתפ ף. אב רע ס ובארץ ה ית הפר קום אם נ גע בב ל מ מים לו בכ

י רג לים לים ומ קין וכ או לא נ גע. אם נ גע בבג דים ורן מפני או ת מא לו תולין מפני שעקר ט י א לא נ גע. הר

ק שמ פ אין הס ן או טהורים ואם תאמר טמ אין ה א טמונ נ גע לא א שמ נ גע א ין שמ וא קות ספ שני מצאו

א תולין כ קות אל ארנו: שורפין על שני ספ מו שב

פרק ארבעה עשר -הלכות שאר אבות הטומאות

קות טה ר ספ ש שנים ע ן. ס א לו ה וא מים ק רו חכ פפני על ה פ צ ה מא ט ק ספ למקוה. שאובים מים מאת לט ל אב רים. אח א לטמ משקין ק ספ המים.

א ן טמ ן עצמ מאת עצמ ין לט דים ב ק הי ק. ספ פ ים מס ין לט רים ב א אח ין לטמ ק ב ן. ספ ת מא הרת י דים מט

נות רב ק ק ספ לין. הח ק ספ סופרים. י ק דבר ספ .ק רשות צים. ספ ק שר ד. ספ ר ועומ ק עוב פ נג עים. ס

רבי י רשויות: ה ק שת ם. ספ

לוג ה שלש יצד? כ למקוה שאובין מים ק ספ ין ב פ לוהו. ס ק מים שאובין שנ פלו למקוה פס פ ק נ פלו ס

הן ין ב הן שעור או א ק יש ב פ לא נ פלו ואפלו נ פלו ס הור וה קו ט ין מורין לו ספ י המקוה בכשרותו. וא ר

ה ולעשות ט זה במקוה ואם לטבל ה. לכתחל רות יו טהורות: הרות ה ט ש בל וע ט

י ה יצד? שרץ שה ה על פני המים כ פ ה צ מא ק ט ג ספשה ין ב המים. פני על ף או צ לים בכ המים יו

א מל ם אל ין ש עות וי רד למים אפלו א ם בקרק ד א א ולא שנ גע. ודאי שידע עד הור ט זה י הר ה מא וט

ק מרו ספ א לשרץ בלבד. א הור אל ה ט פ ה צ מא טרין ל הנתלים והנגר נ חין: וכ ן כמ י ה הר

ף על פני המי נ ח בכלי וכלי צ י ה מ ם או ד שרץ שה ואפלו ה ל הנב על או ת המ על נ ח מ י ה נמוח שה

על נ ח מ י ה שה או יו שתחת ת מ ר ש ב או ה ל הנב

52 | ם ג פרקיםרמב" - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ה על פ פ נ ח על שכבת זרע הצ י זה כמ ני המים הרכ א מ חיד ט הי ברשות קו שספ רץ א ר. ה א שיתב מו

י זה ף על פני המים הר י שרץ צ י ה שרץ על גב ה הור. כ ט קו וספ המים פני על ה פ שצ ה ב ע ה מא ט

נ ח על י ה מ פין על פני ה את צ י חט את ומ י חט י מ גבק אם הוא כ פ זה ס י הר נ ח. המים כמ ינו נ ח או א מהור: קו ט אה לי שספ ך יר לפיכ

המים פני על ה פ צ ה מא ט ק ספ שטהרו כדרך ה ע בקרק ין ב לים בכ ין ה ב הר ט ק ספ טהרו ך כ ות

בק ין ב לים בכ ין ב המים פני על ה פ עות. הצ רק רוך ה כ ת וככר תרומ א מ ה שהיא טמ ב יצד? ער כ

מים בסיב או ב י גש ה מ ה וי רדו לתוכ ני ר ונ תון בתוכ ונפ את פני ונתמל על ף צ ר הככ י והר הני ר שט

ינו ל ק נ גע צדו המים והני ר מבדיל ב פ ין המים וס בתו מ הר י הוא בט ק לא נ גע. הר פ ה ס ב פני שהוא בער

ף: צ

י בור בתוך הגת ף על גב א צ ה ו שרץ שנמצ לתרומ שהיא מפני הור. ט ן ק ספ ולפועלין א. מ ט קו ספ

ה: פ ה צ מא ט

ן מאת עצמ הור. לט רים ט א אח ק משקין לטמ פ ז ס אים ל בי דו ובראשו משקין טמ י ה מק יצד? ה א. כ מ ט

טהורו רות ככ לתוך ן ק המשקין וזר נ געו ק פ ס ת. ן אם נס ק לא נ געו טהורות. וכ פ רות ס ק לו בככ תפ

י הר נ געו לא או זה בכלי אין טמ משקין נ געו אם לו הכלי ט ק לו אם נ געו משקין א ן אם נסתפ הור. וכ

אין במש י המשקין הטמ רים או לא נ געו הר קין אחש א מ ט ל אב טהורין. רים אח רגלו ה או י דו שט פ

ין לב א מ ט ר ככ שז רק או טהורין. משקין ין לבי ק לא נ גע הר פ ק נ גע במשקין ס פ משקין טהורין ס

לו טמ זה: א א ב ל כיוצ ן כ ק. וכ פ אין בס

שט ה משקין ופ א בית שהיא מל א את י דו ח ח מ הט ק נ גע פ ה ס הן המשקין לאויר ק לא נ גע ב פ במשקין ס

א. ק המשקין מטמ ין ספ ה שא בית טהור אין והח טמא ן לאויר וכ ק פ מס אין טמ ן שה משקין נכנסו ם

53 | רמב"ם ג פרקים - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ה טהור בית הח י הר בית ה הח שבתוכ והמשקין וא בית. הח מן א אל מתטמאין ינ ן שא ם טהורין

י בית הר ק במשקין שבח פ לו הס רבו משקין א נתע ל ה ן אם כ ה. וכ בית טהור ק והח פ אין בס משקין טמ

לת לו א משקין והתנור נ פלו הפת י הר התנור וך טהורין:

ם יו ש וה ן שזלפ אים או במים טמ יתו ץ ב ט המרבק לא נת פ יהן ס ק נתזו על פ הרות ס הור: ט קו ט זו ספ

אים בתוך הבית ונמצ ף משקין טהורין וטמ או י זלה ונ ל ה. נט ר של תרומ ך משקין על ככ שאל אחר כ

הור. א ט ק המשקין לטמ ה שספ י זו טהור ליה הר ע ר עד שי ה הניח הככ א י זו טמ ליה הר נ גבו המים שע

ה ברשות ה מא ט ק שספ ק פ כמו בס א מ ט חיד י שהי ר ככ א אל משקין אן כ ין א י והר ר. א א שיתב

ה: ק טהור פ ה ס א ק טמ פ ס

ין לטמ א ב ין להתטמ ק י דים ב ין יא ספ רים ב א אחנ יו שני יו טהורות ולפ יו י ד יצד? ה הור כ ן ט ת הר לט

יו כ יו י ד גע. או שה ק לא נ פ ק נ גע ס פ אין ס רים טמ כ נ יו אות ולפ ק טמ פ נ גע ס ק פ רים טהורים ס שני ככ

אח יו י ד יו שה או נ גע. ה לא א טמ ואחת ה טהור ת ה ד מ רים טהורים ונ גע באח נ יו שני ככ ק ולפ פ ן וס

יו טהורות יו י ד ה. או שה ק בטהור פ ה נ גע ס א בטמנ יו ונ גע ולפ א מ ט ד ואח הור ט ד אח רים ככ שני

בט ק פ ס הם מ ד או באח נ גע. הור בט ק פ ס נ גע א מו ה א טמ ואחת ה אחת טהור יו י ד יו ר שה ככ נ יו לפ

א מ ה בט א ק טמ פ בשניהן ס ונ גע הור ר ט וככ א מ ט ה וה והטהור הור בט ה א טמ או הור בט ה טהור

דים א. הי מ ן בט יו. וכ רים כמות שה יו והככ כמו שה אות והטב יו טמ יו י ד ק שהמים אם ה פ ן ס ל ן או נט יל

ק שה פ רים לי דים ס הן כש ק שטהרו ב פ ן פסולין. ס ד י ה שה ק פ ס הן. ב ין א ק פ ס כשעור הן ב ר יש ב יו טהורות: י י ד י ה. הר ק שלא ה פ ץ על י דו ס חוצ

אחת י דו ה ית ה יוד יב ינו וא ה א היא טמ זו י א ע יו. י י ד הרות עד שיטל שת אומרין לו שלא יעשה ט

54 | רמב"ם פרק אחד - יום שני ג אדר, פ' תרומה

י שיטול קדם הרות בט הן מ באחת נ גע יו ואם ד יו טהורות: הרות ט

רמב"ם פרק אחד

הלכות אישות פרק טו

פרק חמשה עשר -הלכות אישות

ה אחר הנשואין שימנע ה שהרשת את בעל אש א ה יו רים אמורים בשה ר. במה דב ת י זה מ ה הר עונ ת

ר נים שכב ל לא לו ב פרי ה ורבי ה אב קים מצות ל עונ ה עד שיהיו נים. מפני קים חי ב לבעל בכ לו ב

ה שנאמר 'פרו ורבו': ה של תור שהיא מצות עש

ה. אש ל לא ה ורבי ה אב פרי ה על וה מצ איש ב ה ימ ה. וא עשר שבע מבן זו במצו ה נתחיב איש ה תי

ש עשרים ברו שע ן יו זה וכ י הר ה אש א נ ש ולא נ ה בתור ק י ה עוס ואם ה ה. עש מצות ל ומבט ר ה עובש י כד ה אש א מלש א מתי ר י ה וה ה ב רוד לא וט

י ה הר ל מן התור ט יטרח במזונות בעבור אשתו ויב להתא ר ת מ מן זה טור פ במצו ה ק עוס שה ר. ח

ה: ן בתלמוד תור ל שכ המצו ה וכ

כבן ה ב ושוגה מיד ת ה בתור נפשו ה שק שח מי ג ון. עז ין בי דו ע ה א א אש יו ולא נ ש ל י מ ה כ ק ב ב אי וד

י ה והוא שלא יהיה י ל אם ה יו. אב ל ר ע צרו מתגבוא ה אש א לש חי ב יו ל ע ר מתגב לו יצרו יו ה פלו

י הרהור: א י בוא ליד נים שמ ב

ר ד כמ נים יהיו לאיש ותתקים מצו ה זו בי דו. ז כ ה ב ה. שנאמר 'ז כ ב ריס ונק ן ס י ה הב ם'. ה א ה בר ב ר ונק

ה הבת אילונית לא קים מצו ה ית זו: או שה

זה קים י נים הר והניחו ב תו מצות ה נולדו לו ומבמה נים. כב ם ה י הר נים ב בני ורבי ה. פרי ה

רים אמורים ב יו דב ה וה ב ר ונק נים ז כ יו בני הב שה שה פי על אף ה ב ונק ר מז כ אים בתו ב בן ר ז כ

ם מש ה בת בנו הואיל וה ב י והנק אים הר ן ב נ יו ה ני ב ו ן יו לו ב ל אם ה פרי ה ורבי ה. אב בת קים מצות

55 | רמב"ם פרק אחד - יום שני ג אדר, פ' תרומה

קים לא עדין ה ב ונק ר ז כ הן מ ד אח והניח תו ומ המצו ה:

י זה קים ם הר נים בגיותו ונתגיר הוא וה יו לו ב ו ה ם מצ ר הוא וה נים והוא עבד ונשתחר יו לו ב ו ה זו. ה

פרי ה מצות קים אחר לא ד ל שיו עד ורבי ה ין לו יחוס: עבד א ר שה שנשתחר

ינ ה נ ה ואילונית וקטנ ה שא ה וזק ר ם עק ד א א ז לא יש ן קים מצות פרי ה ורבי ה ראוי א אם כ ד אל יל ה ל

ה אחרת ה לו אש ית לפרות ולרבות ממנ ה. או שה ה ה י לד נים ולא ה עמו עשר ש הת ה וש א אש י נ ש ר

ראוי ה ה א אש ה או יש ב ן כת ד. זה יוציא וית יל ה לה להוציא כופין אותו ומכין אותו בשוט צ ואם לא ר

ה עד שיוציא. ן עמ יני שוכ ה והר יני בועל מר א ואם א י שלא אתיח דים כד ה היא בפני ע מר ין שא ה ב ד עמ ין שומע מר הוא א ין שא ה ב א אש א יוציא או יש ין אל

ד: יל ראוי ה ל ה

נים ולא י לד ה עשר ש הת ץ ח ש י הוא יורה כח ה והרה שכבת ב א שלא בכת צ זרע. חזקת החלי ממנ ה ות

אילוני ה מ ה תוספת. לא תהיה זו פחות ת שלא ויש ל ינו ר. ואם א א ה תוספת כמו שיתב ה שיש ל הכיר ב

כח ן יורה וית ויוציא בלבד ממנו החלי חזקת ץ ר ותוספת: ה עק ל ה כ ב הכת

ה והיא אומרת ממנו ד ר ממנ ה נמנ ע הול ט הוא אומץ נאמנת. ויש לו להחרים ינו יורה כח נמנ ע מפני שא

ם על מי שטו ינ ה יודעת בו בודאי סת ר שא ב ענת ד ה מר א ואם ה. ב כת ן ית ך כ אם ואחר יודעת יני א

כ עקר ה ל ין א ממנו אם מרנו ממני שא כמו ה ב תי יו עד שתטען בודאי שא ל מון בחזקת בע ד מ נו העמ

ה נאמנת היא בטענ ה זו מפני שהיא מ ץ. ול יורה כחינו מרגשת אם יור ץ והוא א ץ אם לא יורה כח ה כח

מרגיש:

אש ה אחר עשר י ה לג רש ה לתבע מבעל ה א ה שב ו ה י לד שלא מפני נים יורה ש ינו שא אומרת היא

56 | רמב"ם פרק אחד - יום שני ג אדר, פ' תרומה

ו ה על פ ינ ה מצ ה. אף על פי שא ץ שומעין ל רי ה כחוכופי ה. לזקנות נים לב היא ה צריכ אותו ורבי ה ן

ה ל תב כ שלא בלבד ה ב כת עקר ן וית להוציא א לרצונ ה ותטל: התוספת על מנ ת צ שת

י ה הבעל נים או שה ה בתוך עשר ש לך בסחור יא ה יו חבושין ב ה או שה ה היא חול ית ית חולה או שה ב

הן אותו זמן מן המני ן: ין עולה ל אסורין א ה

ה מונ ה מיום שה זר יב הפיל ה וח ה. אם הפיל ה פיל לא א ושמ לים לנפ ה חזק ה מים פע לש ש ה והפיל

ה: ב ן כת נות ממנ ה ויוציא וית ה להב ז כ

ה יג י שישהה עמ ה בתוך עשר כד ר הפיל הוא אומהפלת לא אומרת מחזקת והיא ינ ה שא נאמנת י

והיא שנים ה הפיל ר אומ הוא רות. בעק ה עצמ ינ ה מחזקת עצמ או ה נאמנת שא ה מרת הפלתי שלש

ה משביע זה ל ובכ ה. ב כת ן וית ויוציא במפלת שלא ת הס ה שבועת שלש ה שהפיל או ה הפיל

ה: ב ן כת שבטענ ה זו יתחיב לת

ה נים ולא י לד ה עמו עשר ש הת ראשון וש את ל יד נשני עשר והו ה עם הש הת ני. ש א לש תרת להנ ש ה מ ציא

ת לא ה י לד ולא נים את ש נש ואם לשלישי. א נ שן י א אם כ ה אל ב א שלא בכת צ ה לשלישי ת ש לו אש

ה: אחרת או שקים מצות פרי ה ורבי

ינו י כול ה בעלי א מר ית דין וא ה לב א ה שב אש טו ה ש כדרך כ ינו לשמ רץ שמוש שמוליד או שא א ל ה

ר פש נין הדי יעשו ץ כח אוי יורה ה ר ואומרים ל ה ך עד שת נים ולא ליך שתנהגי עם בעל שהי עשר ש

ה בד ך תתבעי. ומגלגלין עמ ר זה תולידי ואחר כ ב כדין ה אות נין ד ולא ב יש ל ה אות כופין ין וא

מאר א אל שיעשו המורדת עד זה ר ב בד יכין ה: ר פש

י טז אף על פי ש ם מצות פרי ה ורבי ה הר ד קים א י שלא סופרים י מדבר וה מצ מלפרות הוא ל ט ב

נפש המוסיף ל שכ כח. בו שיש זמן ל כ ולרבות

57 | סה"מ לרמב"ם - יום שני ג אדר, פ' תרומה

מים אחת ב ן מצות חכ ם. וכ נ ה עול ל כאלו ב א ישר י הי ליד י בא שלא ה אש בלא ם ד א ב יש שלא א

ה בל ב אש ש ד: הרהור. ולא ת ש ח א איש שלא ת

מים מרו חכ ל איש לקנאות לאשתו. א ה על כ יז וחוב ה בו ר ן נכנס א אם כ ם מקנא לאשתו אל ד ין א וח א

ה ר מדאי ולא יאנס אות ה ביות ה. ולא יקנא ל הר ט רח כ בעל ה ויבעל שיח ומתוך ה בדעת א אל ה

ה: ושמח

ה בתוך ה שתהיה צנוע אש מים על ה ן צוו חכ יח וכה. ולא תרבה שחוק ו ית ה. ב קלות ראש בפני בעל

תהיה ולא . בפיה ה המט תשמיש תתבע ולא י לצערו ה כד סק זה. ולא תמנע מבעל מדברת בע

ת באהב שיוסיף ת עד ע ל בכ לו נשמעת א אל ה ר מק י שלא יעבר שירצה. ותז ה יתו כד יו ובני ב רוב

הכעור מן ק ותתרח ה. קנא רוח יו ל הדומה ע ומן לכעור:

אשתו את ד מכב ם ד א שיהיה מים חכ צוו ן וכ יט מון מרב ה כגופו. ואם יש לו מ ר מגופו ואוהב ה יות

ה. ר ה ית ימ ליה א מונו. ולא יטיל ע ה כפי מ ת בטוב ב ולא רגז ן: ויהיה דבורו עמ צ ה בנחת. ולא יהיה ע

ה בעל את מכבדת שתהיה ה אש ה על צוו ן וכ כ א מ ליה מור ע ויהיה מדאי ר ל ביות כ ותעשה מנו

מלך. או שר כמו יניה בע ויהיה פיו. על מעשיה ל מה שישנ א. וזה מה לכת בתאות לבו ומרחקת כ

ו ל א ישר בנות הקדושים דרך ל א ישר בני וב בזווג ן. נ אה והטהורים ן ישוב יהיה לו כים א דר

ח: ב ומש

סה"מ לרמב"ם

מצות עשה קה.שיעור רכא:

מצוה קה היא שצונו להיות שכבת זרע - עשה מצות )מצורע, טהרה טמא, ומצוה זו כוללת משפטי שכבת זרע.

הלכות טומאה שאר טומאות פ"ה(:

58 | חומש - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

תרומה , פ' ד אדריום שלישי

חומש

ה לאשלישי מקש ור ה ט ב ז ה ת מנר ית ש וע גב ה נ וק ה כ יר ה המנור שה יע יה ת כפתר יעיה

ו: הי נ ה י יה ממ ח ופר

שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה מקשה תיעשה המנורה. רש"י: הצורפים כדרך ידביקם כך ואחר איברים, איברים ונרותיה שקורין שולדיר"ץ, אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס

תרגומו מקשה. לך ואילך: וחותך בכלי האומנות, ומפריד הקנים אי נגיד, לשון המשכה, שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן

קורנס, בטדי"ץ בלע"ז, כמו בהקשת מקשה מכת ולשון הקורנס, )תנחומא בהעלותך מאליה תיעשה המנורה. : )דניאל ה, ו.(דא לדא נקשן

, אמר לו הקב"ה, השלך )מנחות כט.(, לפי שהיה משה מתקשה בה ג.()תנחומא אליה, לכך לא נכתב תעשה הככר לאור והיא נעשית מ את

שוי כמין תיבה, ושלשה רגלים הוא הרגל של מטה העירכה. : שם(הקנה האמצעי שלה העולה באמצע וקנה. יוצאין הימנה ולמטה:

הירך, זקוף כלפי מעלה, ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך, לצוק הפתילה: ולתת לתוכו שעושין כ הן גביעיה. השמן כוסות מין

עשויין ואלו מדירנ"ס, להם וקורין וקצרים, ארוכים מזכוכית, ולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמנין שנתן בהם הכתוב, מזהב, וב

כמין תפוחים היו, עגולין סביב, כפתריה. ולא היו בה אלא לנוי: שלפני למנורות שעושין כדרך האמצעי, הקנה סביבות בולטין

וקורי כמה השרים, בפרשה כתוב שלהם ומנין פימל"ש, להם ן לכפ כפתור שבין חלק וכמה ממנה בולטין תור: כפתורים

הכל מקשה ממנה יהיו. ציורין עשוין בה כמין פרחין: ופרחיה. יוצא מתוך חתיכת העשת, ולא יעשם לבדם וידביקם:

י לב קנ | ה שלש מצדיה ים צא י ים נ ק ה ושש מצ ה מנר י קנ ה ושלש ד אח ה ה מצד ה ה מנר ד

י: נ הש

לכאן ולכאן, באלכסון נמשכים ועולין עד יוצאים מצדיה. רש"י: קנה מתוך ויוצאין קנה האמצעי, שהוא מנורה, של גובהה כנגד האמצעי זה למעלה מזה, התחתון ארוך, ושל מעלה קצר הימנו,

ן קצר הימנו, לפי שהיה גובה ראשיהן שוה לגובהו של קנה והעליו יוצאים הששה קנים:האמצעי השביעי שממנו

59 | חומש - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

ר לג ד כפת אח ה ה נ ים בק ד ק ים מש בע ג ה שלש ד אח ה נה בק ים ד ק מש ים גבע ה ושלש רח פ ו

ל ן כ רח פ ו ר מן־ כפת ים צא הי ים נ הק שת שה: המנר

ו, מצויירים היו, כדרך שעושין לכלי כסף כתרגוממשקדים. רש"י: ניאל"ר: שקורין גבעים. וזהב וקנה: ושלשה קנה מכל בולטין

היה לכל קנה וקנה: כפתור ופרח.

כפת לד ים ד ק מש גבעים ה ע ארב ה יה ובמנר ר : יה ח ופר

גבעים. רש"י: ארבעה ארבעה ובמנרה היו מנורה של בגופה גביעים, אחד בולט בה למטה מן הקנים, והג' למעלה מן יציאת

מצדיה: היוצאין ופרחיה. הקנים כפתוריה אחד משקדים זה , אין ידוע אם גביעים )יומא נב:(מחמשה מקראות שאין להם הכרע

כפתוריה ופרחיה: משוקדים, או משוקדים

ים לה נ ני הק חת ש ר ת נ ה וכפתר תחת וכפת ממנים ממנ ה י הק חת־שנ ר ת נ ה וכפת נים ממ י הק שנ

ה: ים מן־המנר צא ים הי נ שת הק לש

תור היו הקנים נמשכים הכפ מתוך וכפתור תחת שני הקנים. רש"י: שנינו במל כך ואילך. אילך צדיה כח:(אכת המשכן משני , )מנחות

הוא טפחים, ג' והפרח הרגלים טפחים, י"ח מנורה של גובהה פרחה עד ירכה עד שנאמר בירך, האמור ד.(הפרח ח, , )במדבר

וטפחיים חלק, וטפח שבו גביע מהארבעה גביעים, וכפתור ופרח כפתורים שנאמר משני עצמה, במנורה האמורים פרחים ושני

יה, למדנו שהיו בקנה שני כפתורים ושני משוקדים כפתוריה ופרחשנאמר מתוכן, נמשכין שהקנים כפתורים הג' מן לבד פרחים וכפתור תחת שני הקנים וגו', וטפחיים חלק, וטפח כפתור ושני קנים

של מנורה, יוצאים ממנו אילך ואילך נמשכים ועולים כנגד גובהה חלק, וטפח טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו, וטפח

גובהה של יוצאים ממנו ונמשכים ועולין כנגד כפתור ושני קנים גביעים ג' שבהם טפחים, ג' שם נשתיירו חלק, וטפחיים מנורה, וכפתור ופרח, נמצאו גביעים כ"ב, י"ח לששה קנים ג' לכל אחד

של מנורה הרי כ"ב, ואחד עשר כפתורים, ואחד, וארבעה בגופה פה של מנורה שהקנים יוצאים מהם, ושנים ו' בששת הקנים, וג' בגו

עוד נאמרו במנורה, שנאמר משוקדים כפתוריה, ומיעוט כפתורים שנים, האחד למטה אצל הירך, והאחד בג' טפחים העליונים עם

מר בקנה ג' הגביעים, ותשעה פרחים היו לה, ו' לששת הקנים, שנאכפתוריה משוקדים שנאמר למנורה, וג' ופרח, כפתור האחד ואחד האמור בפרשת בהעלותך, שנים, ומיעוט פרחים ופרחיה, למעלה, הכתובה זו במשנה תדקדק ואם פרחה. עד ירכה עד

תמצאם כמנינם איש איש במקומו:

60 | חומש - אדר, פ' תרומה יום שלישי ד

מק לו ה ל כ היו י ממנ ה ם וקנת ם יה ר ה כפת ש ור: ה ט ב ז ה ת יה לזאח רת את־נ ית ש ה וע שבע

: ניה בר פ יר על־ע א יה וה רת ה את־נ על וה

כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות: את נרותיה. רש"י: פניה. עבר על הקנים והאיר שבראשי הנרות ששת פי עשה מוס מצדיה, הנרות היוצאים שיהיו כדי האמצעי, כלפי בים

ה, מוסב אורם אל צד פני הקנה על עבר פני כשתדליקם מאירים האמצעי שהוא גוף המנורה:

ור: לח ה ב ט יה ז ה יה ומחתת ח ומלק

הם הצבתים העשויין ליקח בהם הפתילה מתוך ומלקחיה. רש"י: קחים בהם קרויים השמן, לישבן ולמושכן בפי הנרות, ועל שם שלו

מלקחים. וצביתהא שתרגם אונקלוס, לשון צבת, טוליי"ש בלע"ז: הם כמין בזיכין קטנים, שחותה בהן את האפר שבנר ומחתותיה.

הנרות מאפר הפתילות שדלקו בבקר בבקר, כשהוא מטיב את הלילה וכבו, ולשון מחתה פויישד"א בלע"ז, כמו לחתות אש מיקוד

: )ישעיה ל, יד.(

ים כ כ לט ל ל־הכ ת כ ה א ור יעשה את ה ב ט ר ז ה לה: א ה

שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר, ככר זהב טהור. רש"י: יותר, והככר של חול ששים מנה, ושל קדש היה לא פחות ולא

למשקל כסף בה ששוקלין ליטרא הוא והמנה מנה, ק"ך כפול, , כ"ה סלעים, והסלע ארבעה זהובים: קולוני"א, והם ק' זהובים

ר: מ ה ה ב רא ה מ ם אשר־את בנית ה בת ה ועש ורא ס

ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך. מגיד וראה ועשה. רש"י: שנתקשה משה במעשה המנורה, עד שהראה לו הקב"ה מנורה של

מראה. אש: אתה בטורא, אשר מתחזי דאת היה כתרגומו אילו בפת" מראה עכשיו נקוד לאחרים, מראה אתה פתרונו היה ח,

שנקוד חטף קמץ, פתרונו דאת מתחזי, שאחרים מראים לך :

ר ואת־ א כו שז ש מ ת ש שר יריע ה ע עש ן ת המשכ ה חש עש ים מ ב י כר נ ן ותלעת ש לת וארג מ ב ותכ

ם: ה את עש ת

להיות לו לגג, ולמחיצות ואת המשכן תעשה עשר יריעות. רש"י: שש משזר מחוץ לקרשים, שהיריעות תלויות מאחוריהן לכסותן:

הרי ארבע מינין יחד בכל חוט וחוט, ותכלת וארגמן ותולעת שני. אחד של פשתים, וג' של צמר, וכל חוט וחוט כפול ו', הרי ד' מינין

כרובים : )ברייתא דמלאכת המשכן(שזורין יחד כ"ד כפלים לחוט כשהן

61 | חומש - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

כרובים היו מצויירין בהם באריגתן, ולא ברקימה מעשה חשב. מחט, אלא באריגה בשני כותלים, פרצוף אחד מכאן שהוא מעשה

שאורגין כמו זה, מצד ונשר זה מצד ארי מכאן, אחד ופרצוף חגורות של משי שקורין בלע"ז פיישיש"א:

ה ב אמ ה ועשרים ב ת שמנ אח ה ה רך | היריע את אח ה ה היריע ה אמ ב ארבע חב ת ור אח ה מד

ת: ל־היריע ת גלכ בר ח ין הי ת ת היריע ש חמת א בר ח ש יריעת מ ה וח ה אל־אחת ה אל־אש ש

ה: אחת

תופרן במחט זו בצד זו, חמש לבד וחמש תהיין חוברות. רש"י: הוא לשון כך דרך המקרא לדבר בדבר שאשה אל אחותה. לבד:

כמו שנאמר אחיו אל אומר איש זכר ובדבר שהוא לשון נקבה, : )שמות כה, כ.(בכרובים, ופניהם איש אל אחיו

ל ד ת תכ לא ית ל ש וע ה ה ל שפת היריע ת ת ע אח ה היריע בשפת עשה ת ן וכ רת חב ב ה צ מק

ה ב יצונ ית: הק נ רת הש מחב

לצו"לש בלע"ז, וכן תרגם אונקלוס ענובין, לשון לולאות. רש"י: בחוברת. עניבה: קבוצת מקצה החבור. שבסוף יריעה באותה

וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה חמשת היריעות קרויה חוברת: באותה יריעה שהיא קיצונה, לשון קצה, כלומר במחברת השנית.

החוברת: לסוף

ת וחמשים ה אח ה ה עשה ביריע ת ת א ל חמשים לבמח ר אש ה היריע ה בקצ עשה ת ת א ל ברת לה: ה אל־אחת ת אש א ל ית מקבילת הל נ הש

אחותה. רש"י: אל אשה הלולאות שתעמקבילות שה שמור הלולאות במדה אחת, מכוונות הבדלתן זו מזו, וכמדתן ביריעה זו כן יהא בחברתה, כשתפרוש חוברת אצל חוברת יהיו הלולאות

אות של זו, וזהו לשון מקבילות, זו של יריעה זו מכוונות כנגד לול כנגד זו, תרגומו של כנגד, לקבל. היריעות ארכן כ"ח ורחבן ארבע,

נמצא רחבן כ', וכן החוברת השנית. וכשחבר חמש יריעות יחד והמשכן ארכו שלשים מן המזרח למערב, שנאמר עשרים קרשים לפאת נגבה תימנה, וכן לצפון, וכל קרש אמה וחצי האמה, הרי

שים מן המזרח למערב. רוחב המשכן מן הצפון לדרום עשר שלקרשים למקצעות ושני וגו', ימה ולירכתי המשכן שנאמר אמות,

במקומם אפרשם למקראות הללו. נותן היריעות ארכן הרי עשר, ולרחבו של משכן, עשר אמות אמצעיות לגג חלל רוחב המשכן,

שעוביי הקרשים ראשי לעובי מכאן ואמה מכאן אמה, ואמה ם הקרשים קומת מכסות לדרום וח' לצפון ח' אמה, ט"ז נשתיירו של רחבן מגולות. התחתונות אמות שתי נמצאו עשר, שגבהן

62 | חומש - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

לחוברת, ירי אמה עשרים מחוברות, כשהן אמה ארבעים עות ראשי עובי כנגד ואמה לארכו, המשכן חלל לגג מהן שלשים

ואמה לכסות עובי העמודים שבמז רח, שלא הקרשים שבמערב, היו קרשים במזרח אלא ד' עמודים, שהמסך פרוש ותלוי בווין

המ אחורי על התלויין אמות ח' נשתיירו וילון, כמין שכן שבהן בברייתא מצאתי זו מגולות. התחתונות אמות ושתי שבמערב,

שבת במסכת אבל מדות, צח:(דמסכת הזורק היריעות )פרק אין ,תלויות אחורי המשכן, והכתוב מכסות את עמודי המזרח, וט' אמות

, ונתת את הפרוכת תחת הקרסים, ואם כדברי בפרשה זו מסייענו מן הקרסים ולמערב אמה: הברייתא הזאת, נמצאת פרוכת משוכה

ת ו את־היריע ב וחברת י ז ה ים קרס ית חמש ש וע ה ה י ים וה ס ה בקר ה אל־אחת ד: אש ן אח משכ

פירמיל"ש בלע"ז, ומכניסין ראשן אחד בלולאות קרסי זהב. רש"י: ת זו, ומחברן בהן: שבחוברת זו, וראשן אחד בלולאות שבחובר

י־ ז ן עשת הל על־המשכ ים לא ת עז יריע ית ש וע ם: ה את עש ת ת ה יריע עשר

לפרוש לאהל על המשכן. מנוצה של עזים: ם. ת עזייריעורש"י: אותן על היריעות התחתונות:

ת ח אח ה ה היריע רך | חב א ור ה אמ ב שלשים י ת לעשת ה אח ת מד אח ה ה ה היריע אמ ארבע ב

ת: ה יריע עשר

רוחב המשכן כמו שנתן את ארכן ל שכשנותןשלשים באמה. רש"י: הראשונות, נמצאו אלו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן, לכסות אחת

מגולות מן הקרשים, והאמה התחתונה של מהשתי אמות שנשארוקרש שאין היריעה מכסה אותו, היא האמה התחובה בנקב האדן,

שהאדנים גבהן אמה:

לב ט היריעת ש את־חמ ש וחברת ואת־ש ד פ ד וכ ת לב ית אל־ היריע ה השש את־היריע לת

ה א י ה ול פנ ל: מ

העודפת באלו העליונות יותר וכפלת את היריעה הששית. רש"י: חצי רחבה היה תלוי, וכפול אל מול פני האהל. מן התחתונות:

צנו לכלה דומה הפתח, כנגד שבמזרח המסך המכוסה על עה בצעיף על פניה:

ת י אח ה ה ל שפת היריע ת ע א ל ית חמשים ל ש וע יצ שפת הק ל ע ת א ל ל וחמשים רת חב ב ה נ

ית: נ רת הש חב ה ה שת יאהיריע י נח ית קרס ש וע

63 | חומש - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

את ב וה חמשים וחברת ת א ל בל סים את־הקר ה א ד: את־ה ה אח י יר יבל וה ף ב עד רח ה ת וס יע

י אחר על ח תסר פת עד ה ה היריע י חצ הל א ה ן: המשכ

על יריעות המשכן. יריעות וסרח העודף ביריעות האהל. רש"י: העל הן שנאמהאהל כמו אהל, שקרוים עזים, של בהן יונות ר

גג, לשון אלא אינו בהן האמור אהל וכל המשכן, על לאהל שמאהילות ומסככות על התחתונות, והן היו עודפות על התחתונות חצי היריעה למערב, שהחצי של יריעה אחת עשרה היתירה, היה

על הל, נשארו שתי אמות רוחב חציה, עודף נכפל אל מול פני האלכסות ב' אמות שהיו תסרח על אחורי המשכן. רוחב התחתונות: מגולות בקרשים:

ת יג רך יריע ף בא עד ה מזה ב אמ ה וה ה מז אמ וה ומזה מזה ן המשכ י על־צד וח ר ס ה יהי הל א ה

ו: לכסת

והאמה רש"י: מזה ולדרום: מזה. והאמה באורך לצפון בעדף שהן עודפות על אורך יריעות המשכן שתי אמות: יריעות האהל.

המשכן. צדי על סרוח שפירשתי יהיה כמו ולדרום, לצפון אחורי למעלה. למדה תורה דרך ארץ, שיהא אדם חס על היפה:

במ המשכן. שהפתח לפי מערבי, צד וצפון הוא פניו, שהן זרח דין, לימין ולשמאל:ודרום קרויין צד

ים יד מ ד מא ם יל א ת ער הל א ל מכסה ית ש וע ה: על ים מלמ ש ת תח ה ער פומכס

לאותו גג של יריעות עזים, עשה עוד מכסה מכסה לאהל. רש"י: למעלה ממנו מכסה עורות אחד של עורות אילים מאדמים, ועוד

א היו מכסין אלא את הגג, ארכן ל' ורחבן תחשים, ואותן מכסאות ללו דברי רבי נחמיה. ולדברי רבי יהודה, מכסה אחד היה י', א

חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים:

64 | תהילים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

תהילים

.כג

יום ד

דוד א ל סרמזמור אח לא רעי ה הו בי א : ש ד אות נ ב

נחות מ על־מי יצני ב נהלנייר ג י חני : ינ ובב ש י י ש נפ

מו ש מען ל לי־צדק ג מע דב מות : צל גיא ב י־אלך כ ם ג

ך ת ענ ו מש ך ט ב ש די עמ ה י־את כ רע ה לא־אירא המ

ני נחמ הי : בש ת נ ש ד רי צר נגד חן ל ש פני ל ערך מן ת

ויה וסי ר י כ י : ו ראש מי חי ל־י ני כ פו ד אך טוב וחסד יר

ארך ימים: ה ל הו בית־י י ב ת ב ש ו

.כד

דוד מזמור ליהוה הארץ א בי בה ל יש בל ו לואה ת : ו מ

כונ ב הרות י על־נ סדה ו ים י י הו א על־ימ מי־יעלה : ג נה כ

ו ש קום קד מ ה ו מי־יקו ם ב הו הר י ים ו בר לבב : דב קי כפ נ

מה מר ע ל ב לא נש י ו ש א נפ ו א לש ר לא־נש : האש א יש

עו דקה מאלהי יש ה ו צ הו רכה מאת י יו : וב ש ר ור ד זה ד

י ש בק סלהמ יעקב ז פניך יכם : ראש ערים ש או ש

בוד הכ מלך יבוא ו עולם חי ת פ או ש הנ מלך : ח ו זה מי

הו י ור גב ו עז ו ז ה הו י בוד חמההכ מל ור ב ג טה או : ש

יבא מל חי עולם ו ת או פ יכם ו ש ערים ראש בודש : ך הכ

בוד י באות הו א מלך הכ ה צ הו בוד י מי הו א זה מלך הכ

סלה:

.כה

א א י אש ש נפ ה הו י אליך דוד י : בל ת בטח ך ב אלהי

בי לי צו אוי ה אל־יעל ו : גאל־אבוש יך לא יבש ל־קו ם כ ג

וג ו הב חותיך : דדים ריקםיבש ה הודיעני אר הו רכיך י ד

דני עי : הלמ ה אלהי יש י־את דני כ למ ך ו ריכני באמת הד

65 | תהילים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

ל־הי כ יתי קו ך ווםאות י : כ וחסדיך ה הו י זכר־רחמיך

ה ש : ז מעולם המ רי ו פ עו אות נ ח חט ר כ כ ז ך עי אל־ת ד ס

ה הו י ך מען טו ב ה ל כר־לי־את ה על־ : חז הו י ר יש ו טוב

רך ד ב אים חט יורה ן ט כ : פ ש מ ב ענוים רך ד יד וילמ ט

ו כ ר ד יענוים רי : נצ ל ואמת חסד ה הו י חות ל־אר כ

ו ריתו יאעדתיוב י : כ לעוני ת סלח ו ה הו י ך מ מען־ש ל

חר : יברב־הו א יב דרך ב ו יורנ ה הו י רא י האיש זה : מי

לין ו יג טוב ת ו ב ש עו יירש ארץנפ ה ליראיו : ידזר הו סוד י

הודיעם ריתו ל מיד : טו ו ב ה כ עיני ת הו י־הו א יוציא אל־י

לי רג ת טזמרש אני : עני ו י־יחיד כ ני חנ ו נה־אלי : פ

צו קותי הוציאני יז חיבו ממ בבי הר יי : יחצרות ל אה־ענ ר

אותי כל־חט א ל ש את : יטועמלי ו נ ש ו ו י־רב בי כ אה אי ר

נאו ניחמס כש י־ : כ אל־אבוש ילני הצ ו י ש נפ רה מ ש

בך כאחסיתי יתיך : קו י כ ני רו יצ ר ם־ויש כבת דה־ : פ

ל ראל מכ צרותיו: אלהים את־יש

.כו

ו ביהוה א י ת הלכ י מ ת ב י־אני כ ה הו י טני פ ש דוד ל

טח עדב אמ לא י יותי : בת כל פה צר ני נס ו ה הו י חנני ב

י לב ך : ג ו אמת י ב ת כ הל הת נגד עיני ו ך ל ד י חס לא־ : דכ

י ע ת ב עם־נעלמים לא אבואיש א ו ו תי־ש נאתי : הם־מ ש

עים לא א ש עם־ר רעים ו הל מ בק י : וש פ יון כ נק חץ ב אר

ה הו חך י ב בה את־מז ר : זואסב ספ ודה ו ל קול ת מע ב לש

אותיך ל ל־נפ עון : חכ י מ ת ה אהב הו ן י כ קום מש יתך ו מ ב

בודך טכ י : ש עם־אנ ו י ש נפ אים עם־חט אסף אל־ת

י חי ידמים חד : ש אה מל וימינם ה זמ ידיהם ר־ב : אש

ני יא חנ ו דני י אלך פ מ ת ור : יבואני ב מיש דה ב לי עמ רג

הלים א מק ה: ב הו ברך י

66 | תהילים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

.כז

י א חי מעוז ה הו י אירא י ממ עי יש ו ה אורי הו י דוד ל

חדמ י אפ רי צרי : במ ש רעים לאכל את־ב רב עלי מ ק ב

נפלו לו ו ש ה כ בי לי המ אי חנה עלי מחנה לא־ : ג ו אם־ת

ק אם־ת י לב בוטח יירא אני זאת ב חמה מל עלי : ו ם

ש ד ה אותה אבק הו י מאת־י ת אל בית־ אחת ש י ב ת ב ש

לח י חי מי ל־י כ ה הו היכלו י ב ר בק ו ל ה הו נעם־י ב : זות

א ה סתר ב ירני ת יס רעה יום ב ו כ ס ב נני פ יצ י הלו כ

מני רומ י צו ר וב ביבותי : ס בי על־אי י ירו ם ראש ה עת ו

א חה ב ב אז ליהוה ו רה ואזמ ירה רו עה אש חי ת זב : הלו

וענני ז ני חנ ו רא אק קולי ה הו מע־י חש י : לב אמר ך ל

הו י ניך את־פ פני ו ש ק ש ב אבק טה ניך : פ ר ת ס אל־ת

היית רתי עז ך ד עב אף ב ט אל־ת י נ ני ממ ש ט אל־ת

עי יש אלהי בני עז אל־ת יו ויהוה : ני עזבו י אמ ו י־אבי כ

פני חני : יאיאס ך ו נ כ ר ה ד הו מען הורני י ור ל ארח מיש ב

רי ור קר : יבש עדי־ש קמו ־בי י כ צרי נפש ב נני ת אל־ת

ארץ : יגחמס ויפח ה ב הו טו ב־י אות ב י לר ת לו לא האמנ

ים ה: : ידחי הו ה אל־י קו ך ו יאמץ לב ה חזק ו הו ה אל־י קו

.כח

ן־ל א י פ נ חרש ממ רא צו רי אל־ת ה אק הו דוד אליך י

עם־ י ת ל ש נמ ו י נ ממ ה חש בורת די ביור קול : מע ש

ך ש ביר קד אי ידי אל־ד נש עי אליך ב ו ש ני ב חנו אל־ : ג ת

עלי עם־פ ו עים ש עם־ר כני ש מ עם־ ת לום ש רי ב ד און

בבם ל ב רעה ו דרעיהם רע : ו כ פעלם כ ן־להם ת

מ כ ליהם לה מעל מו לם ג ב הש להם ן דיהם ת י ה : םעש

סם ה ה ידיו יהר אל־מעש ה ו הו ת י ל ע י לא יבינו אל־פ כ

נם לא יב רו ך : וו חנו ניב מע קול ת י ש ה כ הו י : ז י ז ה ע הו י

ע י וי ת נעזר י ו ו בטח לב י ב מגנ ו ו ירי אהודנ י ו מש : לז לב

67 | תהילים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

הו א ח יחו ש מ ו עות ש י ו מעוז עז־למו ה הו טי יעה : הוש

עם ו ך ו ברך את־נחלתך ו ר אם עד־העולם: את־עמ נש

68 | יאתנ - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

תניא

וכל שלא הגיע לידי מדה זו להלחם עם גופו מלחמה

וערך מלחמת היצר עצומה כזו עדיין לא הגיע לבחי'

הבוער כאש להבה להיות נכנע ונשבר מפני פחד ה'.

ברכת בענין והמצות וכן הנהנין ברכת וכל המזון

עסק בענין וכן לשמן. המצות כונת ואצ"ל בכונה

ורצונו לפי לימוד התורה ללמוד הרבה יותר מחפצו

טבעו ורגילותו ע"י מלחמה עצומה עם גופו. כי הלומד

מטבעו יותר ערך מעט לה ואין קטנה מלחמה ה"ז

רשע דמקרי כאש הבוער היצר מלחמת עם ודמיון

אינו מנצח יצרו להיות נכנע ונשבר מפני ה'. גמור אם

ומה לי בחי' סור מרע ומה לי בחי' ועשה טוב הכל היא

הקדוש המלך בשאר מצות וכן ב"ה. ומיוחד יחיד

הצדקה עבודת כמו שבממון בדבר ובפרט מצות

וא משכיל וכה"ג. איש כל יכול מרע סור בבחי' פי'

כל למצוא בנפשו שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל

ואפי' הנ"ל כערך עצומה למלחמה שצריך במקום

פחות מערך הנ"ל כגון להפסיק באמצע שיחה נאה או

חביר בגנות אף סיפור מאד וקל קטן גנאי ואפי' ו

מהא כנודע עצמו לנקות כדי ואפי' אמת שהוא

ל אלא דאר"ש כתבי' אנא לאו הקדוש רבינו אביו

מרא יהודא חייטא כתביה וא"ל כלך מלה"ר ]ע"ש בג

רפ"י דב"ב[. וכה"ג כמה מילי דשכיחי טובא ובפרט

בענין לקדש עצמו במותר לו שהוא מדאוריית' כמ"ש

וגם ד"ס חמורים קדושים תהיו וגו'. והתקדשתם וגו'

מעו הן בהן וכיוצא אלו שכל אלא וכו'. ונות מד"ת

שהאדם דש בעקביו וגם נעשו כהיתר מחמת שעבר

יו הוא אם באמת אבל וכו'. ומחזיק ושנה ספר דע

מנשוא עונו גדול יחפץ אלקי' וקרבת ה' בתורת

נלחם שאינו במה כפליים בכפלי גדלה ואשמתו

על הנ"ל ומתגבר עצומה מלחמה ובחי' בערך יצרו

מה' הרחוקים קרנות מיושבי שבקלים קל מאשמת

תורתו ואין אשמתם גדולה כ"כ במה שאינם כובשים ו

69 | היום יום - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

המבין ומביט יצרם הבוער כאש להבה מפני פחד ה'

אל כל מעשיהם כאשמת כל הקרב הקרב אל ה' ואל

תורתו ועבודתו וכמשארז"ל גבי אחר שידע בכבודי

כן ארז"ל על ע"ה שזדונות נעשו להם כשגגות: וכו' ול

היום יום

ד אדר א

יום שלישי ה'תש"ג

שיעורים: חומש: תרומה, שלישי עם פירש"י.

תהלים: כג־כח.

צדיקים. ־לד־... תניא: ובכל דחי'

ראשית ההכנה להתעסקות בשכלים עיוניים, ובשכל אלוקי בפרט,

מעניני עולם. ב. יגיעת נפש טעם ־הוא: א. יגיעת בשר להסיר הטוב

טעם במושכלות בכלל, ובעניני אלוקות בפרט. ־לעורר הטוב

שני ד אדר

יום חמישי ה'תש"ג

שיעורים: חומש: פקודי, חמישי עם פירש"י

תהלים: כג־כח.

ועבודתם. ־מד־ ... תניא: פרק לה. והנה

מוחלט, שקט שרר האמצעי אדמו"ר אצל החסידות אמירת בעת

ה מכריז: שא! שא! למרות זאת הי

אבא ]הרש"ב[ ראה בכך דבר שנעשה כדי להשקיט ]=לרסן[ נביעת

]לא "סבא המוחין הזהר מאמר ביאר ובכך סופית[, הכרעה פשר

ושכי דשקיט סתים ששוקט דעתוהי משום מופלאה דעתו ]=זקן ך

ומיושב[".

70 | רמב"ם ג פרקים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

ג פרקים רמב"ם

יז-הלכות שאר אבות הטמאות טו שיעור רכב:

פרק חמשה עשר -הלכות שאר אבות הטומאות

לין אכ כל א ק פ ס יצד? כ סופרים י דבר ק ספ א ו ט כל ק שלא א פ אין ס טמ משקין ה ת וש אין שלא מ

או שאובין במים בו ור ראשו א שב ק פ ס ה. ת ש א ש ק שלא ב פ ה לוגין מים שאובין ס יו שלש ל נ פלו ע

א כל א אם ן וכ הור. ט זה י הר נ פלו לין ושלא כ א במים שאובין אין או ב ה משקין טמ ת אין או ש טמ

ה לוגין מים שאוב יו שלש ל נ פלו ע נ גע ין ו או ק פ ס לו א הרות ט י הר נ גע לא ק פ ס לו א הרות בט

והש אים טמ לין אכ ק ספ ל אוכ ה ן וכ ותה טהורות. ן וכ הור. ט זה י הר ק פ בס אים טמ ן שה משקין

א ל כיוצ ן כ הור. וכ ה תלוי ה ט ל תרומ אוכ לה ו באהור. ט ן ק ספ סופרים י מדבר ן שה מאות ט י מולדק ספ סופרים י מדבר שהוא ה[ מא ]הט אב ל ו אב

ק כגון פ א בס מ ב עצמו ט א י ה ה ן ה א אם כ א אל מ ט ס על שורפין ין שא עמים ה וארץ ס הפר ית ק ב פ

ארנו: מ ן כמו שב ג ע

ה הר בט יהן ל ח י הרת אוכל ט היא לין הח ק ספ ב כ פרושים. אים הנקר ן יהן וה ל ח י אוכל יצד?

י יהן הר הרות ה בט מא ק ט הן ספ ה שנולד ל הר בט ל קות כ א ל הספ ה ו טהורים ככ מא הן ט ין ל וא ן. ל

אית: ה וד מא א ט אל

יו ל סר כפורים שיש ע יצד? מח נות כ רב ק הק ג ספק ספ ליה ספ ה שיש ע אש נות. כגון ה רב ה ק ק חמש

ש מ ן ח רב ק מביאין ידות. ל ש מ ח ק ספ או זיבות ה אח יו חוב ל ר ע ין השא שים וא ד הור לאכל בק ד וט

ה: ר י כפ סר ארנו בהלכות מח כמו שב

ק קו נג עיםד ספ ה ספ מא יצד? עד שלא נזקק לט כהלכות נג עים: ארנו בפרק ששי מ הור כמו שב ט

ק פ ס תחת ה ב שיוש ע מצר יצד? כ ר ועוב ד עומן איל ה יו ל ע האהיל ק פ ס ר עוב הור והט ן איל ה

71 | רמב"ם ג פרקים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

ק פ ס א מ הור וט הט י ה ה אם ן וכ יו ל ע האהיל לא מד ק ע פ יו ס ר תחת ע עוב ן והמצר איל ב תחת ה יוש

ע ונ אהמצר הור: טמ קו ט מד ספ ק לא ע פ הור ס הט

יצד? ז רק שרץ קין. כ ק הנזר צים זה ספ ק שר ו ספא מ ר ט ב ין או ד ר לב רות או שז רק ככ ין הככ לב

ל ק פ ס נ גע ק פ וס אות הור הטמ ט זה י הר נ גע א הככ א צ ומ ה הואיל מא בט נוגע ינו שא הור הט ר

א שמ אומרין ין וא ן. ת מציא כשעת מאות הט ל שכ וא בו כשעת נ גע ן ה י הר א אל בצדו נ פל ך כ חר ן: ת מציא

רות י ככ ה ומהלכת על גב לד של ז השרץ בפי החהור מפני שלא קו ט ק לא נ גע ספ פ ק נ גע ס פ ה ס תרומ

ונוגע בו מהלכת ה ית ה ה. מא הט ה רות נ ח בככ ת רים דב במה טהורות. ן ה י הר ת מ ק פ ס חי ק פ ס

ה. ה ל לכ לתו וה ל אמורים בזמן שנט א אב אם נמצ אוהו חי בפיה אף על אות. ר לו טמ י א ת בפיה הר מ

ט לו א י הר בפיה ת מ אוהו שמצ ן פי וכ הורות. ין ברו ב ה בפי הכלב וע ל ה והנב לד השרץ בפי הח

ברו טהורי יהטהורים או שע הור. ם ב קו ט ניהן ספהן ב מנקרין יו ה בוע. ק קום מ ה מא לט ין שא מפני

נ חי ן כמ י ה רץ הר א ק על ה פ ע מס ן ומטמאין למפרר: א יו ברשות הי חיד כמו שיתב אם ה

מא יצד? ט רבים כ ק רשות ה פ נחת ברשות ח ס ה שמה ית הור. ה קו ט ק לא נ גע ספ פ ה ס ק נ גע ב פ רבים ס ה

נ ק פ וס חיד הי קו ברשות ספ נ גע לא ק פ ס ה ב גע אפלו מים חכ שטהרו קות הספ לו א ל וכ א. מ ט

חיד מפני הי ל כמו שא ברשות א הן דעת להש ין ב ר: א שיתב

א ברשות מ ר ט ב י ה ד יצד? ה י רשויות כ ק שת פ ט ס ר הי ח ב י ה הד רבים או שה הור ברשות ה ר ט ב יד וד

פך ונ הן נ גע. לה י זה מ ין י דוע בא הם וא ד מ גע באח סיט. אם י זה ה ין י דוע א הן וא ד מ סיט את אח או שה

י ה א א או שה א במש א מטמ מ ר הט ב י ה הד הן ה ד מ ח י י דוע א ין וא הן ד מ והאהיל על אח באהל א מטמ

72 | רמב"ם ג פרקים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

ש פי על אף הור ט זה י הר האהיל הן מ פ זה ק ס ל אומרין לו אם א הור. כשי בוא לש רבים ט רשות ה

מש זה י הר בל ד. אם ט הפס ך בכ ין בלת א ח. ט ב ק ן טהורות שספ י ה הרות הר ה ט ש בל וע ואם לא ט

הור: רבים ט רשות ה

רוף ומ א ש ן טלית י שרץ שנמצ לין וכ י אכ נ ח על גבה ה או חלוד את שבור את בלוי ה ומחט שנמצ שנמצ

ה לים הכ ין רבים ב ה ברשות ין ב טהורין לו א י רשנ גע אחר א שמ אומרין ין וא חיד. הי ברשות ין ב

ל אכ לים במגע הטלית ין נ ב שרף ואחר שנטמאו הכעד הטלית ה לת וב ה החליד או ה נשבר והמחט

ן:ש ת מאות כשעת מציא ל הט ה שכ הר ט

הור אני ר ט א והוא אומ דים אומרין לו נטמ יא שני ען ין אומרין הוא נאמ ן א י עצמו. ואף על פי כ על יד

ן ה י הר הרות ט ה ש ע אם א אל הרות בט עסק לו וי ושנים טהורות א נטמ ר אומ ד ע לעצמו. חוש

ין ברשות רבים ב ין ברשות ה א ב אומרים לא נטמ חיד ט ר הור.הי ד אומ ד אח א וע שנים אומרים נטמ

רבים ה ברשות ין ב חיד הי ברשות ין ב א נטמ לא י זה נ א הר ר לא נטמ ד אומ א וע ר נטמ ד אומ א. ע טמ

א ברשות ה אומרת לא נטמ א ואש ה אומרת נטמ אש מ הי ח הור:יד ט רבים ט א ברשות ה

פרק ששה עשר -הלכות שאר אבות הטומאות

ברשו ה מא ט ק ספ מים חכ טהרו ה מ מפני ת א מ בט פסח עושין הצבור י שהר רבים. בזמן ה ה א

ית מפ אית נדח ה וד מא בין. אם ט אים מר ניהן שהטמקות הספ ל כ שאסור ה מא ט ק לספ חמר ו קל

אסור ביאות בהלכות ארנו שב כמו יהן ות. מדברה י סוט חיד. שהר ק רשות הי ה החמירו בספ ומפני מ

ק הר פ ר ס ב ה אף על פי שהד ה י היאשנסתר א טמה עד שתשתה: לבעל

ה מא ט ק ספ ך כ שנים ה ובועל ה שהסוט ם וכש ב א ל אב י בשנים. הר חיד הי ברשות ה שלש יו ה ם

73 | רמב"ם ג פרקים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

ה כרשות הור ט ם ש ן ת מא ט ק במה ספ רבים. כשה אמורים רים בו דב יש ק פ בס א שנטמ זה י ה

ה. כסוט לו רע א ה מ ממנו ולדרש ל א להש דעת ש ר ח י ה ה אם ל ע אב יוד ינו שא ן ט ק או שוטה או

הור. קו ט י ספ עני ן כששואלין אותו הר שיב על ה לה ר יצד? ח ל ש אוכ א ין בו דעת להש ן שא ט שוטה או ק

ק נ געו פ ה וס מא ם ט בוי שיש ש ר או במ צ שנמצאו בח ין בו שא ל ן כ וכ לו טהורין. י א הר נ געו ק לא פ וס

ק פ ל אף על פי שנולד לו הס א ות ברשדעת להש הור: קו ט חיד ספ הי

ברשות ן ק ספ ה בליל ך והמהל ן ש והי א הסומ ג מפני א מ ט חיד במה הי ל. א להש דעת בו שיש

לש דעת בו ין שא ל שכ אמורים רים קו דב ספ ל אהור ל אם ט ה. אב ם חז ק ין ש קול וא ר ש ב י ה הד בשה

א. מ ט זה י הר א שנטמ תו שחזק י דוע ר ב הד י ה ה יצד? תינו ק בי דו כ צ ה והב עס א בצד ה א שנמצ מ ק ט

ח וב ה שדרך התינוק לטפ א ה טמ עס י ה ך היא הר כ ה זו: ין שורפין על חז ק תו. וא חזק

ה או חי ה או מ הור ובה ק ט צ אין וב יו משקין טמ ד ה בבית ה עופות חז ק ן. ת נשיכ מקום ק צ בב א ונמצ

תו משקין ונ שכו בב ה ש שש ית ק וטמאוהו. ה ה צ ר ם פ י ך את לשונ ה הר י שתלח ק כד צ ין המשקין והב וב

י שתנ ה כד מ ל הבה ר כ הור. ובשא ק ט צ גב את הב י ה כלב אפלו א. ואם ה מ ק ט צ חות מזה הב . פ פיה

י ז ק הר צ יו משקין בצד הב ין דרכו ה הור. שא ה ט א ך לו אל המים. נמצ יל זון ול של כלב להניח המ

ק נקירת התרנגולין אם יש צ ק בב צ ין המשקין והב באו הור. ואם ל ק ט צ רץ הב א י שינגבו את פיהן ב כד

א שחז מ ק במשקין שבפיהם. ט צ תו ונקרו בב ן שש ת ק צלולין המשקין יו בשה אמורים רים דב במה

בוא ק שב צ ל עכורים הב הן. אב ה של תינוק נכרת ב י ה מקום המ הור. שאלו נקרו במשקין ה ר ט שקין נכ

ק בחזקת צ יו צלולין אף על פי שהב ק. אם ה צ בב א תולין: ה זו אל ין שורפין על חז ק ה א מא ט

74 | רמב"ם ג פרקים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

חיד. הי ברשות ליה ע ששורפין ה חז ק יזו היא ה אצים וצפרדעים מט ה בבית ושר ם ונמצאו עס פלין ש

צים ה אם רב המטפלים שר עס ן ב ר חתיכות מבש רב צפרד ף. ואם ה ר ה ותש א ה טמ עס ה:ה עים טהור

ממנו ה למעל או בצדו הרות וט מאות ט יו ה ו נ ג ק פ וס בטליתו ף ת ונתעט בע נ געו לא ק פ ס עו

ק א. שספ מ קו ט יו ברשות הי חיד ספ ף אם ה שנתעטלי ם נשא ד י א ה ביד א ה הב מא ליה אפלו בכלי ט ן ע

דעת בו שיש כמי י הוא הר קרקע י גב על נ ח המל. ואם ה א הור ואם אי לש קו ט רבים ספ יו ברשות ה

א: מ קו ט ר שלא יגע ספ אפש

י הד ה שנ תון על גב ר של תרומ ס נ תון ז ככ ף ומדר ר לו יו ואי אפש ס. אף תחת כשיפל שלא יגע במדר

ב שהוא פי ר על הככ א צ ומ א וב מדרון מקום ם ד א ר אומ שאני תו הר בט הוא י הר ר אח קום במ

קום זה נו במ לו ונת א ונט רי לי שלא ב מר ב . ואם א ס במדר ונ גע נ פל שודאי א מ ט אן לכ ם ד א א ב

כשנ פל:

רות והשושנים בי דו ח תי ית הקב א בצד ב נוק שנמצ ה מא א במקום הט ם שושנים אל ין ש פי שא אף על

ק ן חמור ספ נ ם לו. וכ ן ונת ר לקט א אח הור שמ ו ט ין וא טהורין יו ל כ רות הקב ית בב ד עומ אומרין ה

ין בו דעת ונ געו בקבר מפני שא הן ך ב א נתמע שמ וכ נוגעין נמצאו לא וכשנמצאו ל א מאות לש הט ל

ן: ת כשעת מציא

ב י ה רוכ ביו או שה ש בי דו של א י ה תופ ט תינוק שה א על מ חיד ט קו ברשות הי ביו ספ פו של א י כת גב

יו: ל ל ע ביו נשא מפני שא

בת מים חכ מרו א קות ספ ה ע וארב תינוק י ינוק. ך ש ינו י כול להל אתו כמו שא ה ומצ א הניחתו אמו וב

ה שהוא במקו א ה ב מא א ט ין אומרין שמ הור וא מו ט ולהכניס את צ ל התינוק התחיל וגפפתו. קתו ונש

ינ יו טהורין וא רץ. בג ד א י עם ה ר בגד ס כשא ן מדר

75 | ג פרקים רמב"ם - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

יהן גב על עושין ין א טהורין ן שה פי על ואף הרו קו ט ספ ל א לש דעת בו שיהיה עד הגדיל ת.

דעת בו שיהיה עד הגדיל חיד. הי ברשות א מ ט גופו את ע לשמר יוד הרות. ט גופו על אוכלין

יצד כ הרות. ט ן גב על אוכלין יו י ד את לשמר ם בודקי לין לש ן אותו. מטבילין אותו ונותנין לו ח

ע לשמר את גופו אוכלין אגב גופו ה אם יוד תרומ הרות ואם יו יו אוכלים אגב י דו ט ע לשמר את י ד ד

הרות: ט

פרק שבעה עשר -הלכות שאר אבות הטומאות

ם א כזית מ ד א ק האהיל על ה פ ב ס עור ת בפי ה ן המי ק שלא האהיל הר פ לים ברשות הי חיד ס ועל הכ

והו ק פ מס א מ ט ם ד א ל ה א לש דעת בו שיהיה א ן ל. וכ א הן דעת לש ין ל לים טהורים מפני שא והכ

השרץ הממ א ונמצ לים כ ה ר בעש ונ תן בכלי א לפי על אף טהורין לים והכ א מ ט הן הוא מ ד באח

ק שמ פ ן ס ל ה שכ י ה תחל א בו ה א השרץ בכלי שמלל. א לש דעת הן ב ין וא לים כ ן שה י ה מפני ה ואם

צאו המים ר שי זנים הואיל ואפש א בו א לכלי שמלהממל ן וכ אים. טמ ן ל כ השרץ בו ר א ויתאח

לים כ ה ר בעש ונ תן זה אחר זה יים דל ה ר בעש י דוע ין וא ר אח לכלי ד אח מן מדלי ראשון ה

ה י התשע הן הר ד מ א השרץ בכלי אח אחרון ונמצ ה ר יים טהורין שאני אומ לים עם עשרת הדל א כ שמ

יים לדל יש ואם תו. מתחל השרץ י ה ה זה בכלי ע יים הדל ל כ י הר זנים אין. א טמ לים הכ ל כ ם

עליון א השרץ בתחתון ה רה מכלי לכלי ונמצ המע אל נ פל עליון ה מ אומרין ין וא הור. א ט שמ א

ל. א הן דעת לש ין ל לים וא ן כ י ה מפני שה בתחתון ה א ב ל כיוצ ן כ זה: וכ

ה שרץ אם א ב הרות ונמצ ה בט ש ב ה שנשתמ פ ב קה שולי ין ל זנים אף על פי שא ה שולים או א ם יש ל

אפלו אות. טמ ה ב שנשתמשו הרות הט ל כ י הרע א שמ ה ס ומכ ה בדוק ה ית מן ה י דו הת הגב ם

76 | רמב"ם ג פרקים - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

הרות ה בט ש ב נשתמ ואפלו נ פל השרץ. ה הבדיק ונמצ אחרת לז וית ה וטלטל זו השרץ בז וית ה ב א

קום למ קום ממ ה מא שמחזיקין ט לפי אות טמ ן ל כל לא לשר ף: לתלות אב

י ה ה אם ביות ח ממנו א וממל הבור את ף הזול ג א ן ונמצ א אות בית בבור וממל בית וח ל ח משקיע כ

אחרונ ה היא השר א ב אות. נמצ ן טמ ל ראשונ ה כ ץ ב אחר ר אומ שאני טהורות ן ל וכ ה א את טמ א שמל

ן ף בכלי ונות י ה זול ראשונות נ פל שרץ לבור. ה ה א השרץ באח ן ונמצ ביות עד שמלא הן לתוך הח ת מ

בזו ר אומ שאני טהורות ן ל וכ ה א טמ בלבד היא י ה ב ה. בלבד נ פל השרץ או ה ף לתוכ ה עד שלא זל

ן ך נות הן ואחר כ בית מ ל ח ק כ י ה בוד ך אם ה לפיכ ה אחר שזו ה היין ומכסה אות א ב ונמצ ה ף לתוכ ל

א השרץ ן אם נמצ אות. וכ ן טמ ל הן כ השרץ באחת מא:בבור או ב מ ף בו הכל ט כלי שזול

לגג ן אות ומעלה ן המעט מן זיתים קוצה י ה ה ד שבמע זיתים בגג השרץ א א ונמצ נמצ טהורים. ן ט

לזיתים כתל ין ב א נמצ א. מ ט ן המעט ן במעט א השרץ בתוך גוש של זיתים נ הזיתים טהורים. מצ

א. מ ן ט והגוש בגג אם בתוך שלשת י מים אף המעט ר גוש זה מן ה והשרץ בתוכו. שאני אומ ל ן ע המעט

לגג זיתים ה י מים משהעל ה א אחר שלש נמצ ואם גוש הר ונעשו נתקבצו בגג א שמ הור ט ן המעט י

ה י מים: בתוך השלש

א ש ה ונמצ עס ץ מקרצת מן ה רץ במקרצת ה הקורה א ה טמ ה המקרצת לבד ה לבד עס ה ה עס א ב . נמצ

א בתו ה. נמצ א ה: טמ א ה טמ עס ך המקרצת אף ה

ר או הככ בתוך שלו גרעינ ה א שנמצ א מ אכל ט ו ח אף על י תבשיל רות ליה משקה על גב ין ע פי שא

לו נ פל ל כ אוכ ר ה אים. שאני אומ ן טמ י ה ח הר טופם ונמ ה וש ה ונשאר רתיח חמת ה ר או מ ח בתוך הככ

ר או בתוך י הככ את הגרעינ ה על גב גרעינ תו. נמצליה תבשיל צונ לו טהורין אף על פי שיש ע י א ן הר

77 | רמב"ם פרק אחד - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

נ פ ה לבד זו גרעינ ה ר אומ שאני אחר משקה ה ל ה: ינ ה מטמא י א ליה שהר ע ל מ אוכ בד ה שא

את לין טהורים ונמצ אכ אין ו לין טמ יו בבית אכ ז ה מים גרעינ יו ד ן אם ה רב. וכ ה בבית הולכין אחר ה

מים אים בתוך הבית ונמ טהורים וד ם על טמ א ד צ ר של י ה בככ רב. מעשה ה אכל הולכים אחר ה ה מים א מעשה לפני חכ ם וב יו ד ל א ע ה שנמצ תרומ

ר וטה יני אומ רוהו. שאפלו נאמר דם שרץ הוא הרהור: דם שרץ חי הוא שהוא ט

ה ח עיר שי א ב ר הנמצ ש לות ושחוטות. ב ה נב ש ב ק ה ספ א ב י ה הנמצ ן אם ה וכ רב. הולכים אחר ה

ע ה ק צפרד ה שרץ ספ רב שיש באות ולכין אחר ה אחר ך הל א בנמצ ל הכל זה הזמן. באותו עיר ה

ר ב: ה

א שרץ בתוך ר ונמצ צ ה בח ב ה שמגבבת גב אש ט ה א. במש א מטמ השרץ ין שא ה טהור זו י הר ה ב גב

ה בו. נמצ נ גע א ה שמ א זו טמ י ה הר ב גב י גב א על שרץ א ונמצ ה ר בכב כוברת ה ית רות ה הפ בתוך

ה ר הכב י גב על א נמצ ה. טהור זו י הר ה ר שבכב ק בר פ ל ס ה בו וכ א נ גע ה שמ א ק טמ פ י זו ס שות הר

ארנו: א כמו שב מ חיד ט הי

רמב"ם פרק אחד

הלכות אישות פרק טז

פרק ששה עשר -הלכות אישות

ין א הנ ין קרקע ב ה ב ה לבעל אש סים שמכנסת ה כ בין בשטר ן נכת דים אף על פי שה ין עב מטלטלין ב

ה א ב ם. ואם הכת א נדוני א שמ ה אל ב אין כת ינ ן נקר יו ונ ל יות הנדוני א ע ל הבעל אחר ית ברשותו קב עש

י ה לו הר ה הותיר ה לו ואם הותיר חת ה פ חת אם פ יו אחר ל קב ואם לא ברזל. י צאן נכס את נקר ת זו

אם ה אש ה ברשות היא י הר א אל יו ל ע הנדוני א ה הות ה ואם הותיר ה ל חת ה פ חת י זו פ ה הר ה ל יר

י מלוג: את נכס נקר

78 | רמב"ם פרק אחד - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

ן אות ה הכניס שלא ה אש ל שיש סים נכ ל כ ן וכ ב ב ן אות תבו כ ולא ה נשארו לבעל א אל ה ב כת

או ה רס שנתא אחר ה ש ביר ה ל נ פלו או ה. לעצמ הנת ל ן נו ל שכ מלוג י נכס אין נקר הכל נ ה. במת

ה ב א עקר כת ה אל ב אין כת ין נקר ן. וא ה ה ברשות ה או א אתים עם התוספת בלבד: שהוא מ מ

ודין ה אש ל ה ב כת תקנו מים שחכ הודענו ר כב ג זמן ל כ ה לגבות תקנו ולא ר. עק ה כדין התוספת ין וא זמן לו שיש כחוב היא י הר א אל שתרצה

נגב ה ב אם הכת או הבעל מיתת לאחר א אל ית טו דות ש לבעל יו ה שאם התקינו ן וכ ה. בות גרש

ה ממנו ת ב ה לגבות כת אש ה ה א ינוניות וב עות וב ור א יו והיא הנקר ס ה שבנכ ע ר א מן ה ת שלא תגבה אל

זבורית:

ה אחר מותו ת ב בוא לגבות כת ן התקינו שכשת ד וכש עד תגבה הניח לא שלא פץ ח בנקיטת בע תש

ה חל מ ולא ה ת ב כת לו ה כר מ ולא כלום ה אצל ל שע מה ל כ ה ל מין וש ה. אותו אות ופוחתין יה

בלא ה גוב לרצונו ה גרש אם ל אב ה. ת ב מכתש ין וא ה ה שבוע ל ן ח לק י שהר ליה שע כסות מין

ה לא היא: הן והוא רוצה להוציא ה ב וז כת

נ ה כ אלמ ן התקינו שלא תגבה ה א מן ה וכ ה אל ת ב תינ ה גוב וא לאחר הקרקע. סים נכ בחו ה משבח שש

נות נזונות לאחר מיתת אביהן מיתת הב ין הב על. ואינ ה טורפת תו. וא סים לאחר מית בחו נכ משבח שש

ה בשבח ת ב ח אף על פי שבעל בכת שהשביח הלוקי ל מק לו א רים ודב השבח. את גובה ה חוב ב כת

ם: ה

מן ה ת ב בכת ה אש ה שתטל ה ב כת י ל מק ן וכ ו ד קום אח ה במ א אש יצד? נ ש חות שבמטבעות. כ הפ יו מעות מקום הנשואין ר. אם ה קום אח ה במ וגרש

ה ן ל ממעות מקום טובים ממעות מקום הגרושין נותטובים הגרושין מקום מעות יו ה ואם הגרושין.

מ ממעות ה ל ן נות הנשואין מקום קום ממעות

79 | רמב"ם פרק אחד - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

ה ת ב בכת י ה בשה אמורים רים דב במה הנשואין. מטב ה ב ש ר פ אם ל אב ם. סת עות ין מ ב י דוע ע

את המלוה כדין היא י הר בתוספת ין ב ר בעק שהל ה כמ לו ן שנות י דוע ע מטב רו כמו חב ו הו

ה: א ר בהלכות הלו א שיתב

ה אש ל הישיבות שתהיה ה ה ז תקנו הגאונים בכ גוב ה אף מן המטלטלין כדרך י מות בעל ה אחר ת ב כת

ה שהתקינו לבעל חוב לגבות מן המטלטלין שט . ופ ן ל ה כ ב י כת תנ א ר ן שא וכ ל. א ישר זו ברב נ ה תק

במט וישנ ן ן ה ה ב חוץ ככת כבקרקע. לטלין שוט ן פ ת ש אנו מנהג יר צ בת בנין דכרין שלא מ מכת

ך ל הישיבות. לפיכ ה על בכ ר מעמידין אות אני אוממן א אל ן אמ בת כת יורשין ין שא א ר הגמ דין

הקרקע:

ן ח כב מענו שמע דענו ושש ל המקומות שי ר נ הגו בכ ממטל ין ב י ממקרקע ין ב ה ב בכת י. שיכתבו טל

ונבונים גדולים ואנ שים ג דול הוא תקון זה ר ב וד ש תנאי זה י שהר זה ר ב ד א הנהיגו ונמצ מון במ

נת ה מן המטלטלין בתנאי זה לא בתק נ ה גוב אלמ ה אחרונים:

ב ך כ תב כ שלא י הר נ ט א אל ה ב הכת א שטר ש ה. ואם נ ה זו של גאונים גוב ע בתק י ה יוד ם. אם ה סת

או או שנ ה ל ר הרב ב ר מתישבין בד ב נו הד ק ל סתפה אף על פי שלא דון ב נת הגאונים ל ין כח בתק שא

נת הסנהדרין נ ם תק ה שה ב י כת ה כדין תנ א רש תפ מון מן הי ה מ ה עד שנוציא ב ורשים: הגדול

אין י הבעל אחר ל נכס מים שיהיו כ י ועוד תקנו חכ נה ה מ ת ב ה אפלו כת ב אין לכת ויש לו קרקע וערב

ל וכ ה. ב הכת שעבוד תחת זהובים הכל באלפים רו שימכר אחר הנשואין יו אף על פי שממכ ס מנכ

ה לטרף יו אם ירצה יש ל ס ל נכ ם ויש לו למכר כ קי כ ה ת ב בכת ן לא אות אם כשי מות או שיג רשנ ה

א סים בני חורין. וכשתטרף לא תטרף אל א נכ תמצ חובות. בש י בעל ל כ כדין פץ ח בנקיטת ה בוע

80 | רמב"ם פרק אחד - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

ינ יו: ה בע ה קל ב י שלא תהיה כת נ ה זו כד ותק

כשמ נ ה שביעייא אלמ היורשין את ה דין או ית ב ן משביעין אות ין א ה ת ב כת לגבות בוא א כשת אל ה

נמנ עין יו ה דינין י ת שב מפני דין. ית לב חוץ תדקד לא א שמ ה ל שחוששין ה על מלהשביע ק

ה נודרת צו היתומים להדיר ה. ואם ר ה בשבוע עצמ ל מה שירצו ומדירין אות הן כ ית דין ואחר ל ה בב

ה: ת ב ך נוטלת כת כ

ין יורשיה יורשין בע א נ ה קדם שתש אלמ ה ה ת יב מת ב בע. ואם מכת ה עד שתש ב ה כת ין ל ה כלום שא

שתש קדם את הנ נש אחר נשבעת זו י שואין בע הרינ ה נודרת ונוטלת ל א ל זמן שתרצה. אב ונוטלת כ

ה הבעל: ר ל א י פ שמ

בכ קרקע ה ל ד יח ב יג ד שיח ין ב ה ת ב ארבעת תה ממנ ה ת ב ה את כת ד גוב צר אח ין במ רים ב המצ

ן בלא שבו ן עצמ ה מטלטלין וה תב ל ן אם כ ה. וכ ע נמכרו אם ן וכ ה. שבוע בלא ן אות נוטלת מין קי

ה ב השנים ונלקח לו שא ונודע רים אח מטלטלין ן ן בלא שב ראשונים נוטלת י המטלטלין ה ה:מדמ וע

ה. בשבוע א אל רע תפ לא ה ת ב כת הפוגמת יד ה שיש בו אלף זוז הב ב ה שטר כת יצד? הוציא על כ

נתקבלתי לא אומרת והיא הכל נתקבלת ר אומדים ע ליה ע יש ואפלו ך. וכ ך כ א ת אל במקצ

ה ה בחשבון מה שנ טל ה עצמ ה ואפלו דקדק שנ טל א ב ר אל ה לא תטל השא ה:בחצי פרוט שבוע

לא אומרת והיא הכל נתקבלת הבעל מר א טו ליה עיד ע ד מ ועד אח כלום ה נתקבלתי שנתקבל

א אל ה ב הכת ל כ רע תפ לא ת מקצ או הכל ה: בשבוע

רע נ יו לא תפ ה. טז הנפרעת שלא בפ א בשבוע אל ש שגר י הר יצד? דין כ ית ב לו. לך וה אשתו את

יו אחר שת ס ה. יורדין לנכ ת ב ה כת בע ומגבין אות ש הן טרח להודיעו. חוק שיש ל קום ר והוא שיהיה במ

81 | רמב"ם פרק אחד - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

קו במ י ה ה אם ל לו אב שולחין להודיעו רוב ק ם בע ותטל: ומודיעין אותו. ואם לא י בוא תש

ת ב יצד? יז הפוחתת כת ה. כ ה נפרעת שלא בשבוע ר נתקבלת ה באלף זוז הוא אומ ב ה שטר כת הוציא

א הכל והיא אומרת ל ין לי אל א נתקבלתי כלום ואיני ה ב ית נ ה ה תב לי אלף אמ אות זוז וזה שכ ש מ מ ח

ינו ה לב מר ל אם א ה. אב י זו נפרעת שלא בשבוע הרנפרעת ינ ה א אות מ ש חמ א אל תי ב כת בשטר ין א

ה אותו בשט י בטל ר זה שיש בו אלף זוז כלום שהרנשבע ך לפיכ שקר. שהוא ית הוד שבועת וכאלו

ר: ת ונפט הס

ה בשבוע א אל רע תפ לא מרנו שא קום מ ל כ יח בעי וטלי ית דין הש ה ב מרנו אומרים ל קום שא . ומ

ה ן ל ה אומרים לבעל עמד ות רע שלא בשבוע תפ נא ה את ין בטע וא ן י ה מ רא ביא שת עד זו נ ה

ריך: לדב

בע לי על טענ תי אומרין עצמו תש מר הבעל מ יט א בעי וטלי ה הש פץ. התנית עמו ל בע בנקיטת ח ותש

בשבוע שלא ה ת ב כת נאמנת שתגבה א שתה או ה ל. ב כל ה שבוע בלא ממנו ה גוב שתטען מה ל כ

ך כ ואחר בע תש יו מיורש לגבות ה א ב אם ל אב ל: תט

ה יו בלא שבוע ה מיורש ת ב כ התנית עמו שתגבה כתל מה שת י או שתהיה נאמנת בכ יו הר טען על יורש

ה לטרף א ל אם ב ה. אב הן בלא שבוע זו נוטלת מתטרף אל דים לא עב סים מש ואף מנכ ה. א בשבוע

הבעל מועיל תנאי ין שא הבעל. שהאמינ ה פי על יו יו ועל יורש ל א ע רים אל מון אח ל להפסיד מ אב

ינו מועיל: א

ה י ד מתחת א יוצ ה ב כת שטר י ה שה נ ה אלמ כא כת ה וגוב ה נשבעת א מ אחר אפלו ם לעול ה ת ב

ין ב ה בעל ית בב ה ית שה ין ב נ ה. ית ש בב ה ית שה וא . ביה ין א א ה י ד מתחת א יוצ ה ב כת שטר ין ם א

82 | רמב"ם פרק אחד - רומהיום שלישי ד אדר, פ' ת

ביום ה בע ת ואפלו ה ב כת עקר ואפלו כלום ה ל ה בעל ין מיתת א ה ב כת עקר אפלו ה הגרוש ן וכ .

ה: ב ה עד שתוציא שטר כת ל

אמור רים דב במה לכתב כב ן שדרכ קום במ ים א ה אל ב ן לכתב כת ין דרכ קום שא ל במ ה. אב ב כת

ית ד ה סומכין על תנאי ב ב ה עקר כת י זו גוב ין הרין ה ב ין נתג רש ה ב ב ה שטר כת ין בי ד אף על פי שא

ה נתאל ית שה ין ב ה בעל ית בב ה ית שה ין ב מנ ה א קום אל ל מ ה בכ ין ל ל תוספת א . אב ביה ית א בב

י ה ב ה: ברא רור

ין שא קום במ ר עק ה נ ה אלמ ה תגבה ה כמ ועד כג ב ית בב ה ית ה אם ה. ב כת ה כותבין גוב ה על

ש מ וח ביה עד עשרים ית א ה בב ית ואם ה ם. לעול ש ש מ ה לתבע אחר עשרים וח א נ ה. ואם ב ין ש נ ה א

ל זמן זה. ה כ תק ה לא ש חל ה כלום שאלו לא מ ל שת י כד היורשים עם ינ ה א י נכלמתי והר אמר

ן עמי בבית: ן וה בע מלת

ש עצמו מוליך מזונותיה י ה היור ך אם ה כד לפיכ ביה א ית ה לב ת ב כת לתבע ה ל יש ה ב ל ומטפ

נ ה מ ב ואפלו אחר כ''ה ש ה ולא ת תק ה פני שזו שש ע ש: ה מן היור מפני שהיא בוש

אתים תי מ ב אתי ועקר כת ה נש כה היא אומרת בתול יורש או ה והבעל ל ין וא את נש ה בעול אומרים יו

ש או שע דים שר ה. אם יש ע א א מ גות אל ה המנה ו ל ה כגון מיני שנ ה ן לבתול עיר לעשות ה ה י אות גו אנש

רים ר דב רים או מלבוש י דוע או שא ה או כת שמח נוטלת ש זו י הר ה לבתול א אל ך כ עושין ין א

נ י זו נוטלת מ זה הר דים ב ה ע ין ל אתים. ואם א ה. מ שבועת להשביעו ה ל יש קי ם הבעל י ה ה ואם ן ט ן הק ונאמ ת הטענ ה. ה במקצ י הוד ה שהר התור

ן ל ט ק ייתי כשה אני ז כור ולומר בג דלו עיד ה הד ל וכ הבתולות. מנהג לפלונית ה רים שנעש ב

מרנו: ה כמו שא ב ין כותבין כת קום שא לו במ א ה

83 | רמב"ם פרק אחד - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

נאמנת, גרשתני ה לבעל ה מר שא ה אש ינ ה כו ה שאך ה לפיכ ה. בעל בפני ניה פ ה מעז ה שהוציא ה אש

ה גט ו ין עמ ה וא ב ה גרשתני שטר כת ה לבעל מר א גרשתיך לא ר אומ והוא תי ב כת לי ן ת גטי בד וא

כת עקר ה ל ן לת ה חי ב ל ן נות ינו א ל אב ה. ב א גט עם ה או שי צ י ה שגרש ביא רא התוספת עד שת

ה מת ב ה: הכת חת י ד

ל ה כ ונ תתי ל י ה גרשתי ך ה ה הבעל כ מר ל כז א וא ר שוב לי ה תב וכ ותוספת ר עק ה ב בד הכת

שוברי. מתוך שי כול לומר לא גרשתי ולא יתחיב ה בנק ן ומשביע ה את בתוספת נאמ ן ל פץ ונות יטת ח

ת על התוספת: ע הוא שבועת הס ר ונשב עק ה

ה שטר כת בי ד ין וא גט ה ה. אם דרך כח הוציא ב קום שלא יכת ה אותו מ ת ב ה עקר כת ה גוב ב בו כתואם ד ה. שבי ד ר בגט ה אפלו עק ב לכתב כת ן רכ

ארנו. שב כמו ה ב כת שטר שתוציא עד ה ל ין אע הבעל שבוע ר: ונשב ה ונפט ת על טענ ת ת הס

י שת ה גוב בות כת י ושת גטין י שת ה הוציא כט בות. הוצי ה כת ינ ה גוב ד א בות וגט אח י כת ה שת א

וות יהן ש ה אם שת הן גוב י זו מ ה אחת. וא ב א כת אל א ה ה א בטל ינ ה טורפת אל ראשונ ה וא חרונ ה את ה

תוספת יהן משת באחת י ה ה ואם אחרונ ה. ה מזמן ל ותבט שתרצה הן מ יזו בא ה גוב ה רת חב על

השני ה:

אל ה ל ין א אחת ה ב וכת גטין י שת ה הוציא א ל ה ש את אשתו והחזיר ה אחת. שהמג ר ב ם על כת סת

ה הוציא ה. החזיר ראשונ ה ה ה ת ב ה כת ב וכת גט ה בגט ה גוב ב ם לכת אחר מיתת הבעל. אם גט קוד

ן לכתב כת ין דרכ ה אם א ב ה זה עקר כת ה וגוב ב תו. ה במית ה ב י ז כת ה זו שהר ת ב ל מה שיש בכת כ

הג את ה דמ ק ה ב כת ה ואם ב כת א אל ה ל ין א ט ה: ראשונ ה החזיר ה ה ת ב אחת. שעל כת

י ש ת בעלי כד ה נאמנת לומר מ אש א כמו לא ה תנ ש

84 | סה"מ לרמב"ם - יום שלישי ד אדר, פ' תרומה

גרוש בהלכות ר א שאם שיתב ה ב הכת י ומתנ א ין. מותו אחר ר לאח א ה תנ ש ל תב שכ מה ל כ תטל

ת ה מ מר וא דין ית לב ה א ב ך אם לפיכ ה. ת ב בכת ול א להנ ש התירוני ה בעלי ב כת ם ש ה הזכיר א

ה אות ומשביעין א להנ ש ה אות מתירין ם עול ב ת ב ה כת ת בעלי תנו לי ונותנין ל ה מ מר ה וא א ה. ב

י ה שעל עסק ין מתירין אות א א תי אף להנ ש ב את כתה א ה ב ב ה הכת ין דעת ת. וא י זה בחזקת שלא מ והר

ה א ב בלבד. חיים מ ה ב כת לטל א אל א להנ שאת וא לי ותנו א להנ ש התירוני בעלי ת מ ה מר

ה ת ב כת ה ל ונותנין א להנ ש ה מתירין אות תי ב כתל מפ ה. אב א י הנשואין ב ריה על עסק ני שעקר דב

וה תי ב כת את לי תנו ה מר וא ה א ב תירוני אם ואם ה. ב כת ה נותנין ל ין וא ה מתירין אות א להנ ש

ה: ד ין מוציאין מי ה א פש ת

סה"מ לרמב"ם

מצות עשה קה.רכב: שיעור

מצוה קה היא שצונו להיות שכבת זרע - מצות עשה )מצורע, טהרה טמא, ומצוה זו כוללת משפטי שכבת זרע.

הלכות טומאה שאר טומאות פ"ה(:

85 | חומש - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

תרומה , פ' ה אדריום רביעי

חומש

ים טורביעי י שט ן עצ ים למשכ ש ית את־הקר ש וע מ ים:ע ד

הקרשים. : "ירש את כמו ועשית קרשים, ועשית לומר לו היה שנאמר בכל דבר ודבר, מהו הקרשים, מאותן העומדין ומיוחדין לבניו צוה וכשמת, במצרים, ארזים נטע אבינו יעקב לכך. הקב"ה שעתיד להם ואמר ממצרים, כשיצאו עמהם להעלותם

ומנים לצוות אותן לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזהבבלי בפיוט שלו, טס מטע מזורזים קורות בידכם, הוא שיסד

עצי שטים בתינו ארזים, שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן: למעלה עומדים. זקוף הקרשים אורך שיהא בלע"ז, אישטנבי"ש

להיות שוכבים, בקרשים הכתלים תעשה ולא המשכן, בקירות רש:רוחב הקרשים לגובה הכתלים קרש על ק

ו טז אמ ה עשר אמ ה י חצ ו ה ואמ רש הק רך א ת ד: אח רש ה חב הק ר

למדנו, גבהו של משכן עשר אמות: עשר אמות אורך הקרש. רש"י: למדנו, ארכו של משכן לכ' קרשים שיהיו ואמה וחצי האמה רוחב.

בצפון ובדרום מן המזרח למערב, ל' אמה:

לק יז ות י ד י אל־ שת ה אש ת ב ל מש ד אח ה רש ן: י המשכ ל קרש ה לכ עש ן ת ה כ אחת

האחד. רש"י: לקרש ידות מלמטה שתי הקרש את חורץ היה באמצעו בגובה אמה, ומניח רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן,

ן הידות וחב הקרש באמצע, ואותוהן הן הידות, והחריץ חצי רויושבים אמה, גבהן והאדנים חלולים, שהיו באדנים מכניס האדנים בחלל הנכנסות הקרש וידות זה, אצל זה מ' רצופים חרוצות משלשה צדיהן, רוחב החריץ כעובי שפת האדן, שיכסה הקרש את כל ראש האדן, שאם לא כן נמצא ריוח בין קרש לקרש

הא שני שפת ביניהם, כעובי שיפסיקו ויהיו דנים שנאמר וזהו תואמים מלמטה, שיחרוץ את צדי הידות כדי שיתחברו הקרשים

עשויות כמין שליבות סולם, מובדלות זו משולבות. זה אצל זה: מזו, ומשופין ראשיהם ליכנס בתוך חלל האדן, כשליבה הנכנסת

יו מכוונות זו כנגד זו, שיה אשה אל אחתה. בנקב עמודי הסולם: זו כמ שוים זו משוכה חריציהם ידות יהיו שתי זו, כדי שלא דת

לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה, ותרגום

86 | חומש - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

בחורי הנכנסים הדלת לצירי שדומות לפי צירין, ידות של המפתן:

רש יח ק ים עשר ן למשכ ים ש את־הקר ית ש וע ה ת נגב נ ה: לפא ימ ת

אין פאה זו לשון מקצוע, אלא כל הרוח ת נגבה תימנה. לפארש"י: קרויה פאה, כתרגומו לרוח עיבר דרומא:

ים יט עשר חת ת ה עש ת סף אדני־כ עים וארב י לשת ד אח ה רש חת־הק ת ים נ אד י שנ רש הק

ושנ יו י ידת לשת ד אח ה רש חת־הק ת נים אד י יו: לפא כידת נית הש ן המשכ ון ולצלע פ צ ת

רש: ק ים י כא עשר שנ סף כ ם אדניה ים ע וארב חת ת ים נ אד י ושנ ד אח ה רש הק תחת ים נ אד

ד: הק אח ה כברש ה עש ה ת מ ן י י המשכ ולירכתים: ש ה קר שש

לשון סוף, כתרגומו ולסיפי. ולפי שהפתח במזרח ולירכתי. רש"י: קרוי מזרח פנים והמערב אחורים, וזהו סוף, שהפנים הוא הראש:

הרי ט' אמות רוחב: תעשה ששה קרשים.

י כג שים ושנ ן קר המשכ ת צע למק ה עש תים: ת בירכ

למקצעת. רש"י: תעשה קרשים למקצוע ושני צפונית אחד מערבית ואחד למערבית דרומית, כל שמנה קרשים בסדר אחד הן, אלא שאלו השתים אינן בחלל המשכן, אלא חצי אמה מזו וחצי

עשר, והאמה מזה והאמה אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לכדי והדרום, קרשי המשכן הצפון עובי אמות כנגד באות מזה,

שיהא המקצוע מבחוץ שוה:

ו יהיו תמים על־ כד ויחד ה ט אמם מלמ ויהיו תי ם לשנ ה לשניה ן יהי ת כ אח עת ה ו אל־הטב ראש

ו:המקצע הי ת י

מלמטה. רש"י: תואמים לזה ויהיו זה תואמים הקרשים כל יניהם להרחיקן זו מלמטה, שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ב

מזו, זהו שפרשתי, שיהיו צירי הידות חרוצים מצדיהן, שיהא רוחב הקרש בולט לצדיו חוץ לידי הקרש, לכסות את שפת האדן, וכן

תואמים ונמצאו שאצלו, שבסדר הקרש וקרש המקצוע לזה, זה הצפוני קרש צד של חריץ כנגד בעביו לרחבו חרוץ המערב,

כמו ויחדו יהיו תמים. האדנים ביניהם: והדרומי, כדי שלא יפרידו כל קרש וקרש אל הטבעת האחת. של קרש: על ראשו. תאומים:

87 | חומש - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

עובי כמו צדיו בשני חריצין שני ברחבו מלמעלה חרוץ היה בטבעת אחת, נמצא מתאים לקרש שאצלו. אבל טבעת, ומכניסו

קבועו אם ידעתי לא טבעות ובקרש אותן מטולטלות. אם הן ת שבמקצוע היה טבעת בעובי הקרש הדרומי והצפוני, וראש קרש הכתלים שני נמצאו לתוכו, נכנס מערב שבסדר המקצוע

לשניהם. מחוברים: יהיה לקרש כן שבמקצוע, הקרשים לשני רש המערבי, וכן לשני המקצועות:שבסוף צפון ולק

ר כה ש ה ע סף שש ים ואדניהם כ ש ה קר יו שמנ וה ים נ י אד ד ושנ אח רש ה ים תחת הק נ י אד ים שנ נ אד

חת ה ד: ת אח רש ה ק

קרשים. רש"י: שמנה שוהיו תעשה למעלה האמורות שה הן ה למקוצעות, נמצאו שמנה קרשים בסדר קרשים ושני קרשים תעש

מערבי. כך שנויה במשנה מעשה סדר הקרשים במלאכת המשכן. היה עושה את האדנים חלולים, וחורץ את הקרש מלמטה רביע

באמצע, ועשה לו שתי ידות כמין מכאן ורביע מכאן, והחריץ חציו דלות זו מזו, ומשופות שני חמוקין כמין שני שליבות סולם המוב

ם, והוא להכנס בחלל האדן כשליבה הנכנסת בנקב עמודי הסוללשון משולבות, עשויות כמין שליבה, ומכניסן לתוך שני אדנים, שנאמר שני אדנים שני אדנים, וחורץ את הקרש מלמעלה אצבע

אצבע מכאן, ונותנן לתוך טבעת אחת של זהב, כדי שלא מכאן ווגו', כך היא יהיו נפרדין זה מזה , שנאמר ויהיו תואמים מלמטה

מעלה בסדר המקראות:המשנה, והפירוש שלה הצעתי ל

י כו לקרש ה חמש ים שט י עצ ם בריח ית ש וע ד: אח ן ה לע־המשכ צ

חמשה לקרשי כתרגומו עברין, ובלע"ז אשפרי"ש: יחם. בררש"י: לא שהבריח העליון והתחתון עשוי ג' הן, אאלו ה', צלע המשכן.

חצי עד מבריח וזה עד חצי הכותל מבריח זה משתי חתיכות, הכותל, זה נכנס בטבעת מצד זה וזה נכנס בטבעת מצד זה, עד

אר שהן שנים ותחתון שעליון נמצא לזה, זה אבל שמגיעין בע, האמצעי ארכו כנגד כל הכותל, ומבריח מקצה הכותל ועד קצהו,

הקצה, שנא אל הקצה מן מבריח וגו' התיכון והבריח מר יו להן טבעות בקרשים להכנס לתוכן, שהעליונים והתחתונים ה

גובה של אמות עשר בתוך משולשים קרש, לכל טבעות שתי וחל ולמעלה, אחד מן הקרש, חלק אחד מן הטבעת העליונה ק

התחתונה ולמטה, וכל חלק הוא רביע אורך הקרש, ושני חלקים זו, בין כנגד זו כל הטבעות מכוונות כדי שיהיו טבעת לטבעת,

התי לבריח בעובים, אבל נקובין הקרשים אלא טבעות, אין כון והוא נכנס בהם דרך הנקבים שהם מכוונין זה מול זה, וזהו שנאמר

העל הבריחים הקרשים. שבצפון בתוך והתחתונים יונים ל' אמה, וזהו מן ושבדרום, אורך כל אחת ט"ו אמה, והתיכון ארכו

ב הקצה אל הקצה, מן המזרח ועד המערב, וה' בריחים שבמער

88 | חומש - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

אורך העליונים והתחתונים ו' אמות, והתיכון ארכו י"ב, כנגד רוחב : )שבת צח:(ח' קרשים, כך היא מפורשת במלאכת המשכן

ית כז נ ן הש לע־המשכ י צ ם לקרש ה בריח וחמש ים וחמ ת לירכ ן המשכ צלע י לקרש ם בריח ה ש

ה: מ ח כחי שים מבר וך הקר ן בת יח התיכ והברה: צ אל־הק ה צ תצפה ואת־הק כט מן־הק ים ש ר

י ת ב ב עשה ז ה יהם ת ת ב ואת־טבע ם ז ה ם לבריחב: ם ז ה את־הבריח וצפית

הטבעות שתעשה בהן יהיו בתים להכניס בתים לבריחם. רש"י: לא שהיה הזהב מדובק וצפית את הבריחים זהב. בהן הבריחים:

ם שום צפוי, אלא בקרש היה קובע כמין על הבריחים, שאין עליהקובען אצל הטבעות ב' פיפיות של זהב כמין ב' סדקי קנה חלול, ו

לכאן ולכאן, ארכן ממלא את רוחב הקרש מן הטבעת לכאן וממנה , והבריח נכנס לתוכו, וממנו לטבעת, ומן הטבעת לפה השני, לכאן

חים נמצאו הבריחים מצופים זהב כשהן תחובין בקרשים, והברי הללו מבחוץ היו בולטות. הטבעות והפיפיות לא היו נראות בתוך

כותל חלק מבפנים:המשכן, אלא כל ה

ית ל רא ה ר אש ו ט שפ כמ ן את־המשכ מת והקר: ה ס ב

הראית בהר. לאחר שיגמור, הקימהו: והקמת את המשכן. רש"י: ללמדך ולהראותך סדר הקמתו: קודם לכן, שאני עתיד

89 | תהילים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

תהילים

.כט

יום ה

ה א דוד הבו ליהו ני מזמור ל האלי ב בוד ם הבו ליהו כ

ה : בועז ליהו חוו ת מו הש בוד ש רת־ הבו ליהוה כ הד ב

גקדש ה : הו י ה קול הו י עים הר בוד אל־הכ ים על־המ

ים הדר : דעל־מים רב ה ב הו ח קול י כ ה ב הו קול : הקול־י

א בר ש ה הו י י ר ב ש וי בנוןרזים הל זי את־אר ה : הו

אמים ו מו בן־ר יון כ ר ש בנון ו מו־עגל ל קידם כ ר קול־ : זוי

אש להבות חצב ה הו חי יחיל : ר ב מד יחיל ה הו י קול

קדש ר ב מד ה הו טי לות : אי חולל י ה הו י ף קול וי חש

היכלו ו ב ערות בוד י כ אמר ו ל יכ ב : יש ו ל ב למ ה הו י

עולם ה מלך ל הו ב י ה : יאוי ש ברך י ה י הו ן י ו ית עמ ה עז ל ו

לום: ו בש את־עמ

.ל

דוד א ית ל ת הב יר חנכ ה : במזמור ש הו ך י י ארוממ כ

יתני ו בי לי דל אי ת ח מ י אליך : גלא־ש ת ע ו ה אלהי ש הו י

אני פ ר ה : דות הו די י ר יתני מי י חי ש אול נפ העלית מן־ש

ו : הבור ש קד זכר ל הודו ו חסידיו ליהוה רו וזמ רגע : י כ

ו חי אפ ער ב צונו ב ר הים ב קר רנ לב כי ו ואני : זב ילין ב

עולם ל וט ל־אמ ב וי ל ש ב י ת חאמר ך : צונ ר ב ה הו י

הל פניך הייתי נב ת ר ת רי עז הס הר ה ל ת אליך : טהעמד

ן חנ אל־אדני את רא ו ה אק הו י ה־ מ : יי ת רד דמי ב צע ב ב

ך יד אמת ך עפר היג חת היוד ני : יאאל־ש חנ ה ו הו מע־י ש

ה הו לי י עזר יבהיה : ת ח ת פ לי מחול ל די פ מס ת הפכ

חה מ ש רני אז ות י ק יג ש ם : יד לא ו כבוד ך ר זמ י מען ל

: עולם אודך ה אלהי ל הו י

90 | תהילים - ' תרומהיום רביעי ה אדר, פ

.לא

דוד א ח מזמור ל נצ ה : בלמ ה חסיתי אל־אבוש הו ך י ב

עו טני ל ך פל קת צד ילני : גלם ב הרה הצ ך מ נ ה אלי אז הט

יעני הוש צו דות ל בית מ צו ר מעוז ל י־סל : דהיה לי ל עי כ

נהלניו מ חני ו ת נ ך ת מ מען ש ה ו ל וציאני : הצו דתי את ת

י כ לי נו טמ זו ת ימרש ז מע ה ואת רו חי : קיד אפ ך יד ב

ה אל אמת הו דיתה אותי י לי־ : ז פ רים הב מ נאתי הש ש

ה ב הו א ואני אל־י ו יש ת ך : ח טח ד חס חה ב מ אש אגילה ו

י ש נפ צרות ב ת ידע יי את־ענ ראית ר טאש לא : ו

ליה חב רג ר במ ת יד־אויב העמד ני ב ת ר ג ה : יס הו ני י חנ

ני י ו בט ש כעס עיני נפ ה ב ש י צר לי עש יגון כ : יאכ י כלו ב

ו ש עש ועצמי כחי עוני ב ל ש כ אנחה ב נותי ו ש י : חי

רי הי יב ל־צר עי מכ יד אד ו פחד למ כני מ לש ה ו פ יתי חר

י נ ממ דו נד חו ץ ב יגראי הייתי : ב מל מת כ י ת ח כ נש

אבד לי כ ביב יד: כ מס מגור ים רב ת ב ד י ת מע ש י כ

זממו י ש נפ לקחת עלי יחד דם ס הו טוב עליך : ואני

ה י אלהי את ת ה אמר הו י י ת ילני טז :בטח תי הצ ך עת יד ב

פי בי ו מרד יעני האירה פניך על־ע : יזמי ד־אוי ך הוש ד ב

ך ד חס עים : יחב ש ו ר ראתיך יבש י ק ה כ ה אל־אבוש הו י

לש מו יטאול יד על־ : רות ב הד קר ש תי פ ש נה אלמ ת

ובו ז גאוה ב עתק יק כצד : ת ר־צפנ אש ך טו ב רב מה

לחו ת על פ יראיך אדםל ני ב נגד ך ב ירם : כאסים ת ס ת

ה מר כ ס נם ב פ צ סי איש ת כ ניך מר סתר פ נותב ש : יב ל

עיר מצור כב לי ב ו ד ליא חס י־הפ ה כ הו י רו ך ואני : כגב

ש אכן עיניך גד מנ י ת רז נג זי חפ ב י ת קול אמר ת מע

אליך עי ו ש ב ני חנו כד ת ל־חסידיו : כ ה הו את־י אהבו

ה הו ה גאוהאמו נים נצר י ם על־יתר עש ל ש קו : כהו מ חז

91 | תהילים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

יחלים ליהוה: ל־המ כם כ בב יאמץ ל ו

.לב

כ א ע ש ו י־פ ש נ רי אש יל כ מש דוד חטאהל : סו י

ה ב מי רו חו ר אין ב ה לו עון ו הו ב י ש רי אדם לא יח : אש

י ג ת י החרש ל־הי ום כ אגתי כ ש עצמי ב לו יומם : דב י כ

בני קיץ סלה חר י ב ד ש ך ל פ ד עלי ידך נה ב כ לה ת : ולי

אתי ה עלי אודיעך חט י אודה ת יתי אמר ועוני לא־כס

את את עון חט ה נש את עי ליהוה ו ש על־זאת : ו י סלהפ

ים טף מים רב ש צא רק ל עת מ ל־חסיד אליך ל ל כ ל פ ית

יעו יג לא זאליו רני : צ ת ר מצ לי סתר ה ט את פל י רנ

בני סלה סוב ־זו תלך איעצה : חת דרך ך ב אור ך ו יל כ אש

מתג ורסן ט: עליך עיני פרד אין הבין ב סו ס כ יו כ ה אל־ת

אליך רוב ק ל ב לום לב יו י עד ע : לרש אובים מכ ים רב

יה ב וטח הב ו ו בנ סוב י חסד יאוה גילו : ו ביהוה חו מ ש

רי־לב: ל־יש נינו כ הר יקים ו צד

.לג

הרנ א הל ת נאוה רים ש לי יהוה ב יקים צד בנו הודו :

רו ־לו ור זמ נבל עש ור ב כנ יר חדש : גליהוה ב ירו לו ש ש

רו עה היטיבו ת ן ב הו : דנג כל־מעש ה ו הו בר־י ר ד י־יש כ

אמו נה הב דקה : צ אה אהב מל ה הו י חסד ט פ ו מש

באם : והארץ ל־צ יו כ רו ח פ ו ו ב מים נעש ה ש הו בר י ד : ב

הומו ז אצרות ת ם נתן ב ד מי הי נ נס כ או מיהוה : חתכ ייר

תבל בי ל־יש כ יגו רו ו נ ממ ל־הארץ טכ אמר : הו א י כ

וי עמדו ה הו א־צו יי הי הניא : וים ג עצת הפיר ה הו י

ים עמ בות ש בות : יאמח ש מח עמד עולם ת ל ה הו י עצת

ודר דר ל ו יבלב ה אש : העם רי אלהיו ה הו ר־י אש וי ג

נחלה לו חר ל ה : יג ב הו יט י מים הב ני מש ל־ב ראה את־כ

92 | תהילים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

ידהאדם הארץ : בי ל־יש כ אל יח ג הש ו ת ב כון־ש : ממ

יהם טו ל־מעש בין אל־כ ם המ לך אין המ : טזהי צר יחד לב

ח נוש רב־כ צל ב ור לא־ינ ב רב־חיל ג ו ס : יז ע ב קר הס ש

ו ב ו עה ש ט לת מל י לא חילו יחרב אל־ : ה הו י עין ה הנ

ו ד חס יחלים ל ראיו למ חי ותם : יט י ם ו ל ש ות נפ יל ממ הצ ל

רעב תה : כב נו חכ ש רנו נפ נו הו אליהוה עז מגנ י־ : כאו כ

בטח ו ש קד ם ש ב י כ נו לב מח יש כבנו בו ך : ד הי־חס י

: נו לך ר יחל אש ה עלינו כ הו י

. לד

הו א ש גר וי אבימלך ני לפ מו את־טע ותו נ ש ב דוד ל

פיכה א אבר : בוי לך תו ב הל מיד ת כל־עת ת ה ב הו : ת־י

ע ג מ יש י ש נפ ל הל ת ת יהוה מחו ב יש ו ענוים ד ו לו : ד ג

ו ד יח מו ש מה רומ ו נ י את הליהוה ה : הו את־י י ת רש ד

ילני הצ גו רותי ל־מ ו מכ ענני ו ו נהרו יטו הב : ו אליו

רו פ אל־יח ניהם זו פ ל־ : ו מכ מע ש ויהוה קרא עני זה

יעו צר הוש חותיו ליראיו : סביב ה הו ־י אך מל חנה

צם חל בר יחסה־ : טוי רי הג ה אש הו י־טוב י או כ טעמו ו ר

ו יב הו : את־י ראו יי כ יו דש ק ליראיו ה סור מח : אין

י יא ש דר רעבו ו ו ו פירים רש רו כל־טוב כ ס ה לא־יח הו : י

כם יב ד אלמ ה הו י את יר עו ־לי מ ש כו ־בנים יגל מי־ :

טוב אות לר ימים אהב ים חי החפץ ידהאיש צר : נ

ך מרע ונ ש ב ל פתיך מד מה ו ש ה־ : טור מר סו ר מרע ועש

רד ו לום ש ש ק ב טז פהו טוב יקים : אל־צד ה הו י עיני

עתם ו אל־ש ניו אז יזו רית : הכ ל רע י עש ב ה הו י ני פ

רם ל־צרותם ה : יחמארץ זכ מע ו מכ ילםצעקו ויהוה ש : צ

יע יט יוש אי־רו ח כ את־ד ו רי־לב ב נש ל ה הו י : קרוב

הר כ הו י ו ילנ יצ ם ל ו מכ יק צד רעות ות ל־ : כאב כ מר ש

רה ב ה לא נש מותיו אחת מהנ ע רעה : כבעצ מותת רש ת

93 | תהילים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

מו ש יא יק צד אי נ ש כגו לא פ : ו עבדיו נפש ה הו י ודה

ו: ל־החוסים ב מו כ ש יא

94 | תניא - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

תניא

לא להעמיק והנה פרק הרבה אף אם כשיאריך

ולב רוח להיות בנמיכת בענייני' הנ"ל כשעה ושתי'

נשבר יבא לידי עצבות גדולה לא יחוש ואף שעצבות

בצד כי הקדושה מצד ולא נוגה קליפת מצד היא

עוז וחדוה במקומו ואין השכינה שורה הקדושה כתיב

מתו שאם אלא אלא וכו' הלכה לדבר וכן שמחה ך

העצבות היא ממילי דשמיא היא מבחי' טוב שבנוגה

אינה העונות דאגת שאפי' ז"ל האר"י כתב ]ולכן

ות"ת ולא בשעת התפלה הוידוי כ"א בשעת ראויה

שצ"ל בשמחה שמצד הקדושה דווקא[ אעפ"כ הרי כך

לאכפיא לס"א במינה ודוגמתה. כמארז"ל היא המדה

וביה אבא לשדי' ביה נרגא ופגע בו כיוצא בו. מיניה

וע"ז נאמר בכל עצב יהיה מותר והיתרון היא השמחה

הבאה אחר העצב כדלקמן. אך באמת אין לב נשבר

ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה' והתלבשותה

כ הקודש בלשון כלל עצבות בשם נקראים י בס"א

בלב חיות ואין כאבן מטומטם שלבו היא ו עצבות

אבל מרירות ולב נשבר אדרבה הרי יש חיות בלבו

ולהתמרמר רק שהיא חיות מבחי' גבורות להתפעל

כלול הלב כי חסדים מבחי' והשמחה קדושות

גבורות בחי' לעורר צריך לעתים והנה משתיהן.

נפש בחי' שהם הדינים להמתיק כדי הקדושות

יצה"ר כששולט ח"ו על האדם כי אין הדינים הבהמי' ו

אדם נמת ירגיז לעולם ארז"ל ולכן בשרשן אלא קין

יצ"הט והיינו בכל עת שרואה בנפשו שצריך לכך אך

שעת הכושר שהיא שעה המיוחדת וראויה לכך לרוב

ממילי בלא"ה עצב שהוא בשעה היא אדם בני

דעלמא או כך בלי שום סבה אזי היא שעת הכושר

ולקיים להפך הנ"ל דחושבנא ממרי להיות העצב

לעולם ירגיז וכו' כנ"ל ובזה יפטר מהעצבות מארז"ל

שממילי דעלמא

95 | היום יום - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

היום יום

ה אדר א

יום רביעי ה'תש"ג

שיעורים: חומש: תרומה, רביעי עם פירש"י.

תהלים: כט־לד.

דקב"א לעילא. ־68־... תניא: ושני

וספק ספיקא, הנה בכל מקום מדרך כף רגלינו, בלי שום צל ספק

ולטהר את הארץ באותיות התורה והתפלה, הכל הוא ]כדי[ לזכות

איש איש אנו, הקב"ה[ ]=של דרחמנא שלוחי ישראל כל ואנחנו

כאשר גזרה עליו השגחה העליונה, אין חפשי מעבודת הקודש, אשר

הועמסה על שכמנו.

ה אדר שני

יום ששי ה'תש"ג

רש"י.שיעורים: חומש: פקודי, ששי עם פי

תהלים: כט־לד.

בראשו עכ"ל. ־מד־... תניא: והוא בהקדם

לימוד הנגלה, לימוד החסידות ועבודה בפועל, כולם כאחד מוכרחים

המה. ולא זו בלבד דאינו שייך לומר שהאחד ידחה או יודחה מפני

חבירו, אלא אדרבה הם מסייעים זה לזה, וכמאמר "ולא עם הארץ

הנגלה. "איזהו חסיד המתחסד עם קונו" שצריך להיות לימוד -חסיד"

שצריך להיות לימוד החסידות, ותכלית הלימוד הלא הוא העבודה -

בפועל.

96 | רמב"ם ג פרקים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

רמב"ם ג פרקים

כ-הלכות שאר אבות הטמאות יח שיעור רכג:

פרק שמונה עשר -הלכות שאר אבות הטומאות

קות ספ י ק וספ קות ספ לרבות י כול ה שאת ל כ א יצד? ב א. כ מ הור, ברשות הי חיד ט רבים ט רשות ה

ק פ ר ס צ ק נכנס לח פ ר ס צ ה בח מא בוי והט נכנס למ לא ק פ ס לבית נכנס ק פ ס בבית ה מא ט נכנס. לא

פ ם ס ה ש ית ק שלא ה פ ה קנכנס. ואפלו נכנס ס ית ה ה ק יש ב פ ת שנכנס ס ם בע ה ש ית ם. ואם תאמר ה ש ק שהיא פ ה ס ה. ואם תאמר יש ב ין ב ק א פ כשעור ס ק נ גע פ ה ס מא ה. ואפלו היא ט מא ינ ה ט ק א פ ה ס מא ט

בו א שהמ מ קו ט ק לא נ גע. ספ פ חיד: יס רשות הי

ברשות יניהן ב ד אח ושרץ צפרדעים ה תשע ב קו ספ זהו י א ע יוד ינו וא הן מ ד באח ונ גע חיד הי ברשות יניהן ב ע וצפרד צים שר ה תשע א. מ ט

קו הן ספ ד מ רבים ונ גע באח ל ט ה ל כ הור. זה הכל אתי נטמ שיאמר עד הור ט רבים ה ברשות ק פ ס א עד שיאמר מ חיד ט הי ק ברשות פ ל ס וכ בודאי. ועצם ת המ עצמות ך לפיכ אתי. נטמ שלא ודאי

רבים. או גוש מ ה ברשות ה ל ה וגושים א נב רץ טהור הן או ד מ עמים ונ גע באח ארץ ה ס או מ ית הפר מבסיט. כזית ה ה הן ובמ ה נ גע מ ין י דוע במ הסיטו ואהן מ ד אח על והאהיל ה ל הנב מן וכזית ת המ מן

הן י זה מ ין י דוע על א ד וא האהיל. שני שבילין אח י ין י דוע בא הן וא ד מ לך באח א ה מ ד ט הור ואח ט י דוע אם ין וא בדרך זה ם ד שנ גע בא לך. או זה ה א מ ד ט יו שני אנ שים אח הור. או שה א או ט מ הוא ט

הור ונ גע ד ט הן ב ואח י זה מ ין י דוע בא הן וא ד מ אח הור: קות ט לו הספ ל א נ גע. בכ

ם ל י ה ש חבו של דרך אם ה ב לר שכ ת מ א מ ג המוצה לתרומ א מ זה ט י הר צה הק צה אל הק מן והוא

קום י ה לו מ תו שנ גע. ה ר ל שחזק ב י ה מש עבר או שה זה י הר יו ק ופר יו שוק ין ב בר שע ר שאפש ק ומפר הקבר הדרך רחב ל לכ קבר י ה ה ואם הור. ט

97 | רמב"ם ג פרקים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

קות ר ספ זה כשא ין א. שא מ ם ט ר ש עוב וה רפו מצ תו שנ גע: א חזק אל

שרץ ת ש ד הע עד ע למפר א מטמ בוי במ א נמצ י ה בוי הזה ביום פלוני ולא ה דקתי את המ שיאמר ב א מטמ זה י הר קו בד ולא כבדו אפלו שרץ בו אמורים רים דב במה הכבוד. מקדם ע למפר

ע צ שמ א למפר ינו מטמ או לח א ל אם מצ ש. אב או י בה לח ה ויהיה עת ר שי מות ב ה שאפש ע א עד ש אל

א: ת שנמצ בע

מן ד ואח הור ט ד אח חיד הי ברשות קין ר שני ה י אים שג זרו על קין הנמצ ר ארנו ה ה ה כמו שב מא ן ט

י זהו תולין ין י דוע א הן או הסיטו וא ד מ ונ גע באח ק פ ס קות ספ שני ן שה מפני ה. התרומ את יו ל ע ק פ ס א בנמצ תאמר ואם א בנמצ ק פ ס נ גע הור בט

שה ק פ ס א מ ט קין ושהוא ר ה שני יו ה הור. ט א ונ גע ם ש נ חין ומ נגובין יו ה אם רבים ה ברשות יו ל הן תולין ע ד מ א אח הור. נ ש קו ט הן ספ ד מ באח אם ן וכ רבים. ה ברשות נ ח מ ינו א או משנש י שהר

הן ד מ י ה אח יו ל ה ל רק הלח תולין ע ה בו ה ח ונתל קו י שיהיה ספ רבים כד נ ח ברשות ה ינו מ י א שהרשאם ארנו ב ר כב בגדו. על י הוא הר א אל הור ט קום מ ל בכ הסיטו או או נש או א הנמצ רק ב נ גע

ה ןשורפי א ב ס וכיוצ ית הפר ה כב יו את התרומ ל ע קום: ל מ ן בכ ששורפין על ודאי מג ע

על רס וד ד אח א וב רבים ה ברשות שי שב מי ו קו שורפין את רק. על ר קק ונ גע בו ה יו או שר בג ד

ו ה. רב ע התרומ אם רב. ה אחר הולכין יו בג ד ל עיר טהורים ס. ואם רב ה יו מדר אין בג ד עיר טמ ה

הור: י הוא ט הר

י זה חיד הר או ברשות הי בד לו כלי ומצ ז מי שא רבי בד לו ברשות ה ת. א א מ א טמ מ ס וט א מדר מ ם ט

בו או ומצ ביום אבדו אם רבים. ה ברשות או ומצ ה בליל ה בליל או ומצ ביום בד א הור. ט ביום יו או ביום של אחר בד ביום ומצ או ביום או שא ומצ

98 | רמב"ם ג פרקים - אדר, פ' תרומהיום רביעי ה

ל כ ל הכל זה א. מ ט בחזקת זה י יו הר ל ע בר שע א: מ תו ט ה או מקצ הליל

פי על אף רבים ה ברשות חו שכ או כלי הניח ח חו ברשות הור. הניחו או שכ ה ט יו הליל ל בר ע שע ת. ומפני א מ הור מטמ ס וט א מדר י זה טמ חיד הר הי

ה ל ינו אמ ד מפני שא ח ומניח כמאב החמירו בשוכיו: ל מיד לא ג זרו ע צוי ת ר מ ב ד

מפני הור זה ט י הר בתוך הבית א צ ומ ד המאב ט שהוא בחזקת שמור:

י א רבים הר לים ברשות ה ח כ לו טהורין. י השוטאים. ואם הן טמ א נ געו ב אים שמ חיד טמ וברשות הי אים ם טמ לך להביא ן טהורים. נ פלו וה י ה משמר ה יו ברשות ל בדו כ ן מי שא ינ יו. וכ ע מפני שנעלמו מ

ן אפלו ב א חיד ומצ א הי ס וטמ ן מדר י ה ו ביום הרארנו: ת כמו שב מ

עיר קין שב ר ל ה עיר או נ כרית כ ה אחת ב יא שוט קום: ל מ ם בכ ה לעול מא בחזקת ט

עמו ה שב שי או יו בג ד על ה אש ה רס שד מי יב מ אם יו בספינ ה. ל כ ה בתרומ ל אוכ שהוא כירתו

לנ ה: או ישא טהורין ואם ל

יו טהורים: ל מד כ רבים וע שן ברשות ה יג מי שי

ין י דוע אם ה וא ד בליל רבים באח יד נ גע ברשות ה או ומצ מד ע ובשחר ת מ אם א חי מ ט זה י הר ת מ

ערב אוהו חי ב ן. ואם ר ת מאות כשעת מציא ל הט שכ רבים ה ברשות ק פ ס זה י הר ת מ צאו מ ובשחר

הור: וט

ת ין י דוע אם מ ף וא חיד ונתעל ן ברשות הי כ טו המסו חי עדין הוא זרו או וח רבים לרשות ה הוציאוהו

חיד הי ברשות כשהוא חיד. הי לרשות והכניסוהו הור. ט קו ספ רבים ה ברשות וכשהוא א מ ט קו ספלעיר עיר ן והוליכוהו מ כ י ה מס ד שה מעשה באח

י וה ה אחרונ ה במט וב יו תחת מתחלפות כתות ו

99 | רמב"ם ג פרקים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

אחרונ ה כת א אל מים חכ טמאו ולא ת מ א נמצ בלבד:

ונתז ה הבור על ר ומדב ד עומ י ה שה א מ ט טז הגיע. אם ק לא פ לבור ס הגיע ק פ מפיו ס א צינור

י ה בור חיד. ואם ה א ברשות הי מ קו ט של שמן ספמפני קום מ ל בכ הור ט קו ספ יין של בור י ה ה

ששפת הבור קולטת:

פרק תשעה עשר -הלכות שאר אבות הטומאות

ד לך באח הור ה ד ט א ואח מ ד ט א שני שבילין אח וא הרות מהן ט ה ש וע לך ה הן מ זה י בא י דוע ין

לך וה הר וט בל וט ושביעי שלישי והז ה ונאכלו קי מות לו טהורות. אם י א הר הרות ה ט ש וע ני בשמן ד שאח שבודאי תלויות לו וא לו א ראשונות ה ראשונות ה ינתים ב הר ט לא ואם א. מ ט הרות הט בודאי אות טמ ן ה י שהר רפו יש והשניות תלויות ן וכ השבילין. בשני לך שה מפני הוא א מ ט שזה

י רבים וא ע ברשות ה ן נכרת השרץ והצפרד ת ן צור ה ש וע הן מ ד באח ונ גע השרץ זהו י א י דוע ין ואי הרות הר ה ט ש ני וע בל ונ גע בש הרות ונאכלו וט ט לו וא לו א ראשונות ה קי מות ואם טהורות. לו א

ינ ב בל ט לא ואם תלויות תלויות. ראשונות ה תים רפו: והשניות יש

ד לך באח הור ה ד ט א ואח מ ד ט ב שני שבילין אח ה ש וע ני בש לך וה רו חב א וב הרות ט ה ש וע הן מל אח או ונשאלו זה אחר זה מורין לכ הרות אם ב ד ט

ד או או שניהן כאח הור. ב הן בפני עצמו שהוא ט מיינו מר שנים ה רו וא יו ועל חב ל אל ע ד וש אח א ה שב י הר שינו ע הרות ט י ושת לכנו ה השבילים ובשני

נש שו שע הרות וט אין טמ אם שניהם ן וכ פות. ר א מ ד ט רים אח יצד? שני ככ ה. כ ה קל מא נטמאו בטא הרות וב ה ט ש הם וע ד מ כל את אח הור א ד ט ואח הרות אם נשאלו זה ה ט ש ני וע כל את הש רו וא חב

ש מפני טהורין שניהן זה י אחר דבר ק פ ס ן המים כמו קות שטהרו חכ סופרים שהוא מכלל הספ

100 | רמב"ם ג פרקים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

יו ועל ל ארנו. נשאלו שניהן כאחת או שנשאל ע שבי פות שהר ם נשר הרות ק וט פ אין מס רו שניהן טמ חב

טמ הן מ אחת א ודאי מ ט ד אח ר ככ ואפלו ה. א אין טמ ן ל כ טהורין רות ככ ה א במ ב ר שנתע

רפו: ויש

או רות טהורין וב ה ככ ב בתשע ר א שנתע מ ר ט ג ככ או וב הן מ רות ככ ה חמש כלו וא ם ד א בני ה חמש

רים חמ ה הנשא כלו החמש רים וא ם אח ד ה בני א ש רים אח אנ שים הן ל ין שא מפני אים טמ ראשונים ה טהורין אחרונים ה אנ שים ה ה והחמש הן ב שיתלו

ראשונים: ן תולין ב מפני שה

הן ד שני שביל לכו ב הור וה ד ט א ואח מ ד ט ין אח א אפלו מ ד ט הור ואיש אח ד ט שני אנ שים איש אח לוי בת תולה הור הט זה י הר לוי ת ד אח ה י ה ה י הוא הור והר לך בשביל הט הור ה ואומרין זה הט

תו ו הר א. ואף על בט מ לך בשביל הט לוי ה זה הת ד: פי שנשאלו שניהן כאח

פרק עשרים -הלכות שאר אבות הטומאות

ך כ ת שב לענין רבים ה רשות שהוא קום מ ל כ א ה: מא רבים לענין ט הוא רשות ה

ה אמות ארבע ן ב ה י הר רבים ה לרשות סמוכות הי ם כגון הכרמלית ן וכ ה. מא לט רבים כרשות ה

ה: מא רבים לט ן כרשות ה י ה והאצטוונית הר

חיד הי רשות ן שה פי על שאף מקומות ם ש יש ג כר ן י ה ת הר לו לשב וא ה מא לענין ט רבים שות ה

ולגתות ולבורות לשיחין שין ל המפ השבילין ן. הובסילקי ה החמ בימות ר ג ד קפת המ ה והבקע י אנש בו לעמד ה הרב ב ח ר בני ן שהוא כים מל

וי ה ב לרשות המרכ פתוחים ה הרב חים פת לו ש שני לו שיש הג דול הבני ן והוא ן והפור רבים ה בפתח נכנ סין רבים ר שה צ וח חים זה כנגד זה פת ן מבואות היורדים לי ם ר. וכ זה ויוצאין בפתח אח

אן ורבים או אן ומכ ן גדורין מכ ר אף על פי שה לנ ה

101 | רמב"ם ג פרקים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

י הר אות והמרחצ והבימוסות הן ב ועולין מטפסין ה כרשות עז ר ל ה ן כ ה. וכ מא רבים לט ן כרשות ה ה

ה: מא רבים לט ה

שדרך עיר ה גנות רשות ד יהן על עוברת עיר ה ה: מא רבים לט ה

חיד ובזמן ה הגנ ה בזמן שהיא משתמרת רשות הי ן וכ ה. מא לט רבים ה רשות משתמרת ינ ה שא

ה רשות ה בזמן שפותחין אות רביבסילקי גדול ם ה חיד לכל: ה רשות הי ה ובזמן שנועלין אות מא לט

רשות מים הגש בימות ר ג ד קפת המ ה הבקע ו י קפת הר ה מ ית ה ואם לא ה מא ת ולט חיד לשב הי

ה בלבד. ובקע ה מא חיד לט הי ב היא רשות רו שע הי חיד רשות היא י הר מים הגש בימות ליה ע ה ן ימות החמ לו ה ה. וא ה אפלו בימות החמ מא לטמים ן ימות הגש לו ה ה. וא ה מתוכ ר התבוא ק ע משת

עגו ה ין ב שני ה. ה רביע ד ר ש משת ענ בים לים ל ה: מא רבים לט לזוגין רשות ה

ולאחר חיד הי רשות הבוצרים שלפני כרם ז בזמן תי ימ א ה. מא לט רבים ה רשות הבוצרים ה. רוח שכנגד רבים נכנ סים ברוח זו ויוצאים ב שה

ר כ ם שא ארנו דינ ם כש לו שב א ל המקומות חוץ מחיד הי רשות ם ה ך כ ת לשב חיד הי רשות ן שה

ה: מא לט

ת ואף על חיד לשב ינ ן רשות הי ח ויש מקומות שאחיד הי רשות ן ה ן כ שא פי מפני ה מא ם לט ע ה ין

רשות י וחור נות איל ה ן. ה לו וא הן ב משתמשין ה. ע ה על ארב ע הן ארב ין ב רבים אף על פי שא ה ה מא וט רבים ה ברשות ד עומ שהוא ן איל יצד? כ

פ ס לראשו ה ל ע נ ג בתוכו לא ק פ ס נ גע קו ק ספ ע ק פ ק נ גע ס פ ה ס מא א. הכניס י דו לחור שיש בו ט מ ט

א: מ קו ט לא נ גע ספ

ק פ רבים ס ה לרשות ה ה ופתוח א ט חנות שהיא טמל החנות כמו הור שכ קו ט נכנס ספ ק לא פ נכנס ס

102 | רמב"ם ג פרקים - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

נ ח ברשו ש יו רץ המ הור. ה ק מג עו ט רבים שספ ת ה ה ונכנס לאחת א ה ואחת טמ י חניות אחת טהור שתא שזה מ קו ט הור ספ ק לט פ א נכנס ס מ ק לט פ הן ס מ

חיד. חיד שהחנות רשות הי ק רשות הי פ ה ס ן בקע וכדה בימות ש ה וב ה הרב דות ש ה ב שיש מים הגש

ה זו מר נכנסתי לבקע ה וא ה ואחת טהור א אחת טמדה או לא נכנסתי ה ש ע אם נכנסתי לאות יני יוד וא

ה ב מא ק ט א שספ מ קו ט חיד אפלספ ק רשות הי ו ספא: מ ה ט ביא

רבים רשות ה ה ונעש חיד הי רשות י ה שה קום מ י חיד הי רשות כשהוא חיד הי רשות ה ונעש זר וח

הור: קו ט רבים ספ א וכשהוא רשות ה מ קו ט ספ

שה רים דב רביםיא ה ברשות כרשות ן ן ה י הרה ר ג בוה עש רבים ה ברשות ה פ יצד? ק רבים. כ ה קו ק לא נ גע ספ פ ק נ גע ס פ ה ס ה בתוכ מא חים והט טפ נ גע לא ק פ ס נ גע ק פ ס ה לתוכ י דו הכניס הור. ט

א. מ ט קו נת ספ ה כפיש ה ית וככר ה פו כת על ונ ה ק נ גע פ ה ס רוך בסיב או בני ר ונ תון לתוכ ה כ תרומ

א: מ קו ט ק לא נ גע ספ פ ר ס ה אח ב

חים טפ ה ר עש ג בוה רבים ה ברשות חמור יב ק פ ס יו ל ע נתונ ה ה מא ס וט נ גע לא ק פ ס קו נ גע פ

קו ק לא נ גע ספ פ ק נ גע ס פ יו ס שט י דו על גב הור. פ ט ה ר רבים ג בוה עש נ ח ברשות ה ן סלע המ א. וכ מ ט נ גע ק לא פ נ גע ס ק פ יו ס ל נתונ ה ע ה מא וט חים טפ

ה ב ל הור. ע קו ט ק ספ פ ק לא ראש הסלע ס פ נ גע ס א: מ קו ט נ גע ספ

חמורו על ב וזה רוכ חמורו על ב ז ב רוכ י ה ה יג ק לא נ גע. תינוק פ ק נ גע בז ב ס פ ומהלכין בדרך ס ב רכ הור מ ביו ותינוק ט פו של א ב על כת רכ א מ מ ט

בי פו של א ק על כת פ ק נ גע ס פ לכו זה בצד זה ס ו וה ק פ ק בכתל ס דב רק מ פו וה ה על כת לא נ גע. חביל רבים ה ברשות שטוחין לים כ נ גע. לא ק פ ס נ גע ק ל פ סיט ס ק ה פ ר ס א עוב מ ה והט ר עש ה מ א למעל

הור: סיט הכל ט ה

103 | רמב"ם פרק אחד - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

ן נ א דסיע בריך רחמ

רמב"ם פרק אחד

הלכות אישות פרק יז

פרק שבעה עשר -הלכות אישות

את שנש ל כ ת. ומ רבות נ שים נ שוי י ה שה מי א הן מ אחת ין וא ה. ת ב כת לטל קודמת ה בתחל

א אל ל נוטלת ין וא ה. מה בשבוע א אל אחרונ ה ר. השא ונוטלת נשבעת היא וגם ניה שלפ ה ששיר ם י ה החוב קוד יו שטר חוב. אם ה ל י ה ע ן אם ה וכה גוב ה דמ ה ק ב הכת ואם ה. תחל בעל חוב גובה

ה ב אש ה והנשא ה ר לבעל חוב:תחל

או שב הקרקע ה ית כשה אמורים רים דב במה ב ו ה ה של ע לגבות ממנ ה קנוי ה לו בשעת נשואים ובש ה ה ז כ ר תחל ם בשט ל הקוד ן שכ שהדין נות הוא.

א נ תחל ל אם נ ש ין קדם ה. אב ו ה ב שים זו אחר זו ול נ ה ק ו ה ול א שנ ש ואחר נשואין אחר ין ב נשואין א. ד ב ן כאח ל ד ששעבוד כ ן חולקין כאח ל קרקע כ

וא לכל ד עב מש י ה ה נ ה שק ה ע דין שבש אן כ ין ה : קדימ

ד ן יום אח ל רות כ בות והשט י ה זמן הכת ן אם ה ג וכחולקין עות ש שכותבים קום במ אחת ה ע ש או ה וז כ דם שק ל כ ם ולעול ם. קוד ם ש ין שא ד כאח

י חובו או כ ין במטלטלין כד ה א ת ב י כת מוציאין דה במטלטלין: ין דין קדימ מי דו שא

בעל א וב שטר חוב יו ל וע אשתו את ש שגר מי ד י החוב עות וקרקע כד יו לו מ ה לגבות וה אש חוב וה

ע מ ל נוט חוב בעל ה. ב נוטל והכת ה אש וה ת ות ין א קרקע שא ין לו אל ה מן הקרקע. ואם א ת ב כתה קדימ דין ה ב י ה ה ולא שניהם לגבות י כד ה ב כלום ה אש ל נשאר ואם חוב. לבעל אותו נותנין

חה מפנ או תד י בעל י בעל חוב. שהר תטל ואם ל ר ב ה ד סר ה לא ח אש יו וה חוב הפסיד והוציא מעות

א: ה רוצה להנ ש א אש איש רוצה לש ר משה שיות

104 | רמב"ם פרק אחד - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

ין ה ובעל חוב וקרקע שא ת והניח אש ן מי שמ ה וכה ה דין קדימ ית מפ ב ה נדח אש ני בעל חוב והוא ה

ה: גובה חובו תחל

ה ובעל חוב מן אש ן שתקנו הגאונים שתגבה ה יו ו וכה קדימ דין ין שא י דוע ר ב והד המטלטלין

הניח לא אם ן במטלטלין לת י כד מטלטלין ואם לשני ה. תחל חובו ל כ חוב לבעל נותנין הם

או ל ואם תטל ה ת ב בכת שתטל מה ה אש ל נשאר חה: תד

ענ ה וט ברזל צאן י נכס ה ת ב בכת כתובין יו ה ז של או בדו בנכס שא היא י הר הבעל ם ח צאן ק י

שלא ונשבעת חובות י בעל ר כשא ה של ברזל י ה וחולקת עם בעל חל ן ולא נ תנ ה ולא מ ה אות קח ל

חובות:

ם דין ין ש ש ויש לו נ שים רבות וא ת או גר ח מי שמל הכ י כ ין לו כד ה וא ן חולקות. קדימ יצד ה בות כ ת

יגיע הנ שים מנין על מון המ ק ל כשיח אם רואים חולקות חות פ או ה ת ב כת י כד הן שב ה לפחות

ר על זה חולקי מון יות י ה המ וה. ואם ה ם ממנו בש לפ שיגיע י ה. כד ת ב כת כשעור הן שב ה חות

רות על דרך ין הנות ר ב וחוזרות וחולקות את המות ה ת ב י ה נ שוי ארבע נ שים כת יצד? מי שה ראשון. כ ה

אות וש אות ושל של ראשונ ה ארבע מ ל שני ה שלש מא הכל אלף ה נמצ א אתים ושל רביעית מ שלישית מ חות אות או פ ת. אם הניח ארבע מ ן או מ ל ש כ וגרחות. פ או ה א מ נוטלת אחת ל וכ וה בש חולקות

אות אם וה נ הניח שמונה מ ן בש ל ין כ ק ב ל ח את ת מצא אל ה ת ב בכת ין א י והר אתים מ נוטלת רביעית ה זוז אות מ ארבע לוקחין עושין. יצד כ א אל ה א מאת נמצ ה א מ ה א מ וה בש יניהן ב ן אות וחולקין

ה כד רביעית נ טל ה נשא ה ה ל לכ ה וה ת ב אן י כת ר כ אחת ל כ שביד נ שים לש וש זוז אות מ ארבע ין ב אות מ ארבע ה תחלק אם זוז ה א מ ן שת משל אתים מ נוטלת השלישית א נמצ וה בש ן שת של

105 | רמב"ם פרק אחד - ם רביעי ה אדר, פ' תרומהיו

לש וש ת ושלשים ב בכת ין א י והר א ושליש אל ה אות אות שלש מ ארבע המ ך לוקחין מ אתים. לפיכ מ השלישית את שנמצ וה בש ן שת של ין ב וחולקין ה א מ אן נשאר כ ה ל ה לכ וה ה של אתים מ ה שנ טל

י בש ושת ה א המ את חולקין ראשונ ה נ שים ין ב וה ן וכ וחמשים אתים מ ראשונ ה ה ביד א נמצ ושני ה. וביד אתים מ השלישית ביד א ונמצ השני ה. ביד

ם אפ ה ועל דרך זו חולקות לעול א רביעית מ לו ה ה: א ן מ ה

ה ב לאש ר ינו ט הע נו מי דו א ה אף על פי שק ת ב בכתכלום. ה סר ח לא י והר ה ש ע שמצו ה ם לשל חי ב ם נו מי דו חי ב לשל בת בנו הוא וק ב של כת ר ואם ע

מ בנו בגלל ב א ומקנה שה ר וגומ עצמו ד . שעבנו ם אף על פי שלא ק ה חי ב לשל ב ן של כת וקבל הנ שאי ה לאש מר שא זה ן קבל הוא זה י וא מי דו. יני ה הר מר ל ל אם א זו. אב ה ב ן כת ואני נות לזה

ב כת ב ר זוע ה ב כת ע פור אני זו. ה ה ב חי ב אני .ש ביו. המג ר י ה א ן ה א אם כ טור אל זה פ א ב וכיוצה ת ב רע כת ך תפ ה ואחר כ את אשתו ידירנ ה הנ א

א יחז ב. שמ ר י ה ע ביו אם ה א ן או מ ירנ ה מן הקבל יו של זה: ונמצאו עושין קנונ ס י א על נכ

ה ש את אשתו ידירנ ה הנ א יו וגר ס ן המקדיש נכ י וכא יעשו ש שמ רע מן הפודה מיד ההקד ך תפ ואחר כ

ש המג ר ל ש. אב ה קנוני א על ההקד א את אשתו וב א לטרף מן ה אל ין מחיבין אותו להדיר קוחות א הל

ר ה שכב ה תחזר לבעל צת נשבעת וטורפת. ואם ר ם הפסידו ה וה בת אש יו כת ל קוחות שיש ע י דעו הל

קחו ם של ה: על עצמ סים שתחת שעבוד נכ

אשתו י ה תב כ ך כ ואחר יו ס נכ כר שמ הבעל א יו ה למעש ין לי עמך והסכימ רים א ח דין ודב ללוקה תב י זו טורפת. שלא כ נו ממנ ה הר אף על פי שק

של א הלו אל בעל ין לב ינ ה ב תהיה ויש א ה ט קט נו מיד ל אם ק שיתי לבעלי. אב ה לומר נחת רוח ע ל קום זה ואחר ה שעבוד על מ ין ל ה שא ה תחל אש ה

106 | רמב"ם פרק אחד - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

אם ן וכ אותו. טורפת ינ ה א הבעל אותו כר מ ך כ כר לכת מ לאשתו מר וא דין הבעל ח ללוק ב

ה הסכימ ולא ה תב כ ולא עמך לי ין א רים ודב לאיש כר ומ הבעל זר וח המכר ונפסד יו למעש כר דה אחרת ואחר שמ ין ש דה ב ה ש ין אות ר ב אח

מי הבעל נו וק יו למעש ה ה הסכימ ל ין שא ה, ד ינ ה שא לטרף ה יכול ינ ה א זו, דה ש על שעבוד י שהר לבעלי שיתי ע רוח נחת לומר ה יכול ה: ה ברצון בעל לכ ה לא ה צת ראשונ ה כשלא ר ב

יו כר את ש יב מי שה י נ שים ומ נו מיד לו שת הו וק דינ ה וא זו דה ש על שעבוד ה ל ין שא ראשונ ה ה ינ ה י ה הקני ן מועיל שא ח וה טורפת אותו מן הלוקך שיתי לבעלי ואחר כ ה לטען בו נחת רוח ע יכול

יהן שת ש גר או הבעל ת מיד מ ה מוציא השני ה ראשונ ה וה ח. ללוק ה ד מי נו ק לא י שהר ח הלוקה סיר ה ולא ה דמ ה מיד השני ה מפני שהיא ק מוציא

וכשתחז ח. הלוק על מ א אל ה דה שעבוד הש ר הל חוזר ראשונ ה נו ל ק י שהר ה ד מי ה ומוציא ח וק

יניהן: ה ב ר ה עד שיעשו פש לו. וחוזרות חליל

רוסין נשבעת א ין מן ה ין מן הנשואין ב נ ה ב יג אלמ ה ונפ ית ומוכרת מקרקע בעל ין בב ה ב ת ב רעת כת

מחין. והוא שיהיו ד ינ ן מ ית דין שא ין בב מחין ב ין מהקרקע. בשומת ויודעין נין נאמ אנ שים ה ה השלש ה לא ל הגרוש י יתומים. אב יות המכר על נכס ואחר

מחין. וכ תמכר ית דין מ א בב ית אל ל המוכרת בבה א הלו ובהלכות ז ה. בהכר א אל תמכר לא דין ל אב היא. יאך ה דין ית ב מכירת משפט ר א יתב ז ה ואף ה הכר ינ ה צריכ ית דין א המוכרת שלא בב

פ נא על ם שה ה שלש ריך צ ן כ ויודעים י נים מ א: בשומ

ין לב ינ ה ב ה ת ב בכת קרקע ה כר שמ נ ה אלמ יד ונשבעת ם קי ה מכר וה בש וה ש ה כר מ אם ה עצמ ר ה לאח כר ה. והוא שמ כר נ ה אחר שמ שבועת אלמ

ה לעצמ ה מ ש אם ל ואפלו אב כלום ה שת ע לא

107 | סה"מ לרמב"ם - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

הכריז ה:

ה א מ שוה ה כר ומ אתים מ ה ת ב כת ה ית ה טו ה ת ב כת ה נתקבל ה א במ אתים מ שוה או אתים במ נ ה. אלמ שבועת בע שתש ובלבד כלום ה ל ין וא

ה מ ת ב ה כת ית ה וד ה א ה שוה מ כר ה ומ ה א א ינ ר במהדינ ר את אחזיר אני ה מר א ואפלו ל ט ב ה מכר

ליורשים:

זה ל ה כר ומ זוז אות מ ארבע ה ת ב כת ה ית ה טז ה א מ שוה אחרון ול וה בש וה ש נה במ זה ול נה במ

ה של אחרון ב ו א ם קי ם: דינ ר במ ל ל ושל כ ט

נ ה אם במת לתנ ה ה או ת ב למכר כת ה אש ל יש יז ה היא ת ה ויטל ואם מ ה י בא הל ת הבעל או גרש מ

ין לו כל ה א ה או קדם שנשבע י בעל ום: בחי

ה מקצ כר י שמ ת יח הר ה או משכנ ה מקצ ת ב ת כתמוכרת ה ת ב כת ת מקצ ר לאח נ תנ ה או ה ת ב כתמחין ית דין מ ין בב ר ב ה ותגבה השא מקרקע בעל

ב לכת ומוכרת נים. נאמ ה בשלש ין אפלו ב ה ת רבות מים נים פע נאמ ה בשלש ין ב דין ית בב ין ב

ויודעים שומת הקרקע:

ה לא ין לבעל רים ב ין לאח ה ב ת ב יט המוכרת כתש ר יור ן ז כ ה ב י ה ל ה. ואם ה ב י כת ר תנ א ה שא אבד

ה הזאת שנמ כנ ב ר על גד הכת ביו יות י א ה מנכס כר ה ת ב כת המוחלת ל אב זה. תנאי כדין חלקו ין ה ואפלו מזונות א ת ב י כת ל תנ א ה כ ה אבד לבעל

ה ינ ה צריכ ה א ת ב יו. ומוחלת כת ל ה ע קני ן ולא ל ר כ דים כשא דים ע ינ ן צריכין לא ע ל המוחלים שא

רים רים בלבד. והוא שיהיו דב א בדב ולא קני ן אל י שחוק והתול יהן ולא יהיו דבר שהדעת סומכת על

א בד ה אל ימ י ת עת נכונ ה: או דבר

סה"מ לרמב"ם

מצות עשה צח.רכג: שיעור

עשה בטומאת - מצות לדון שצונו היא צח מצוה

108 | סה"מ לרמב"ם - יום רביעי ה אדר, פ' תרומה

כוללת זו ומצוה הכתובים, הדינין ומשקין אוכלין בכללם. ומשקין אוכלין טומאת טומאת טהרה )שמיני,

אוכלים פט"ז(:

109 | חומש - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

תרומה , פ' ו אדריום חמישי

חומש

שית לאחמישי כ וע ר ן ותולעת פ לת וארג מ ת תכים: ב ה כר ה את ב יעש ה חש עש ר מ שז ש מ ני וש ש

דבר פרוכת. רש"י: פרגוד, חכמים ובלשון הוא, מחיצה לשון כל מין ומין היה תכלת וארגמן. המבדיל בין המלך ובין העם:

כבר פרשתי שזו היא חושב. מעשה: כפול, בכל חוט וחוט ו' חוטיןאריגה של שתי קירות, והציורין שמשני עבריה אינן דומין זה לזה:

ציורין של בריות יעשה בה. ד' עמודים תקועים בתוך ד' כרבים. עליהן להושיב למעלה עקומין בהן, קבועין ואונקליות אדנים,

שהרי כמין כלונס שראש הפרוכת כרוך בה, והאונקליות הן הווין, וין הן עשוים, והפרוכת ארכה י' אמות לרחבו של משכן, ורחבה ו

י' אמות כגבהן של קרשים, פרוסה בשליש של משכן, שיהא הימנה קדשי בית נמצא אמה, כ' ולחוץ והימנה אמות, עשר ולפנים הקדשים עשר על עשר, שנאמר ונתת את הפרכת תחת הקרסים,

וחב החוברת ת המשכן, ור המחברים את שתי חוברות של יריעוכ' אמה, וכשפרשם על גג המשכן מן הפתח למערב, כלתה בשני שלישי המשכן, והחוברת השנית כסתה שלישו של משכן, והמותר

תלוי לאחוריו לכסות את הקרשים:

ים לב שט י עמוד ה ע על־ארב ה את ה תת ונ ב ם ז ה יה ו ב ו ים ז ה פ סף: על־ארב מצ ה אדני־כ ע

לג את ב וה סים הקר תחת כת ר את־הפ ה תת ונ ה ות והבדיל ד ע ון ה ת אר כת א ר ית לפ ה מב מ ש

ים: ש דש הקד ין ק דש וב ין הק ם ב כ כת ל ר לדהפ את־ תת ר ונ דש הכפ בק ת ד ע ה ון אר על ת ים: ש כת לההקד ר וץ לפ מח ן לח את־הש ושמת

ן המשכ לע צ על ן לח הש נכח ה ואת־המנר ון: פ לע צ ן על־צ ן תת לח ש נ ה וה ימ ת

משוך מן הכותל הצפוני לחן בצפון, שושמת את השלחן. רש"י: שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום, משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה, ומזבח הזהב נתון כנגד אויר שבין שלחן למנורה, משוך קמעא כלפי המזרח, וכולם נתונים מן חצי המשכן ולפנים. המזבח אמה, עשרים לפרוכת הפתח מן המשכן אורך כיצד,

כים מן הפתח לצד מערב עשר אמות:והמנורה משווהשלחן

110 | חומש - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

ן לו וארג מ לת תכ הל א ה לפתח ך ס מ ית ש וע ם: ה רק עש ר מ שז ש מ ני וש ותולעת ש

וילון, הוא מסך כנגד הפתח, כמו שכת בעדו ועשית מסך. רש"י: יות בו מעשה מחט, הצורות עשומעשה רוקם. , לשון מגין: )איוב א, י.(

זה: שם האומן רוקם. כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר ולא שם האומנות, ותרגומו עובד צייר, ולא עובד ציור. מדת המסך

כמדת הפרוכת י' אמות על י' אמות:

לז וצפית ים שט י עמוד ה חמש ך ס למ שית וע ם ז את ם יה ו ו ב ז ה י אדנ ה חמש ם ה ל צקת וי ב ה

שת: סנח

111 | תהילים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

תהילים

. לה

יום ו

את־לחמי א חם ל ריבי את־י ה הו י ריבה דוד : ל

רתי ב עז ב קו מה ו ה צנ ו מגן גהחזק חנית : הרק גר ו ו ס

עתך אני ש י י ש נפ פי אמר ל ראת רד מו : דלק ל יכ ו ו יבש

רעתי בי חש רו פ יח ו אחור גו יס י ש נפ י ש בק המ יו : יה

חה ד ה הו י אך ו מל ני־רו ח לפ מץ וכ ך : חש ם כ הי־דר י

ה אך י ת ו מל לק פםוחלק ה רד חת : זו נו ־לי ש ם טמ י־חנ כ

ם ת ירש ש נפ ל רו חפ ם ח חנ ידע : לא ואה ש בואהו ת

ה ל־ב יפ ואה ש ב דו כ ל ת ר־טמן אש ו ת רש טו י : ש נפ ו

ו עתו יש ב יש ש ת יהוה ב גיל ית נ : אמר ת מתי עצ ל ה כ

ו ו נ יל עני מחזק ממ ה מי כמוך מצ הו לו י ז יון מג אב : עני ו

ני יא אלו יש י ת לא־ידע ר אש חמס עדי ן קו מו : י

י יב ש נפ ל כול ש טובה חת ת רעה ני מו ל ש יגי ואני :

בצ יתי ענ ק ש י בו ש ל חלותם על־ ב תי פל ו ת י ש נפ ום

ו ב רע : ידחיקי תש אבל־אם קדר כ י כ ת כ הל אח־לי הת כ

חתי לא : טוש פו עלי נכים ו נאספו נאס ו חו מ עי ש צל ו ב

ו לא־דמ ו עו קר י ת טזידע עלי : חרק מעוג לעגי פי חנ ב

נ יזימו ש מש : י ש נפ יבה הש אה תר ה מ כ איהם אדני

חידתי י פירים יחמכ עצו ם : עם ב רב קהל ב ך אוד

לך צו ־ : יטאהל ר ם יק אי חנ נ קר ש בי ש חו ־לי אי מ אל־יש

עי־אר : כעין על רג רו ו דב לום י י לא ש מות כ רי מר ב ץ ד

בו ן : כאיחש חיבו עלי פ ר רו האח האח ראתה וי יהם אמ

כבעינינו חק : ר אל־ת אדני חרש אל־ת ה הו י ראיתה

י נ ריבי : כג ממ ל ואדני אלהי טי פ מש ל הקיצה ו : העירה

י כד ך ק צד כ טני פ חו ־ליש מ אל־יש ו אלהי ה כההו אל־ :

ל רו ב ענו הו יאמ ל רו ב נו אל־יאמ ש ם האח נפ ו : כוב יבש

ה למ ו כ ת ו ־בש ש ב יל רעתי מחי ש ו ד יח רו פ יח ו

112 | תהילים - רומהיום חמישי ו אדר, פ' ת

עלי ילים ד ג כזהמ קי : צד חפצי חו מ יש ו ו רו ירנ יאמ ו

ו ד עב לום החפץ ש ה הו י ל ד יג ה ו : כחתמיד ג ה וני ת ש ל

תך: הל ל־הי ום ת קך כ צד

.לו

דוד א ל ה הו עבד־י ל ח נצ ב למ ע : לרש ע ש ם־פ א נ

עיניו נגד ל אלהים חד אין־פ י לב קרב גב י־החל : יק כ

נא צא עונו לש עיניו למ רי־פיו או : דאליו ב ב מה ד ן ו מר

היטיב יל ל כ הש ב : החדל ל יצ בו ית כ ב על־מש ש און יח

אס רך לא־טוב רע לא ימ ך : ו על־ד ד מים חס הש ה ב הו י

חקים עד־ש ך ז אמו נת טיך צד : פ מש רי־אל הר כ ך קת

המ ה אדם ו ב הום רב הת הו יע י וש ך : חה ת ד קר חס מה־י

יחסיו ן נפיך כ צל ב אדם ני ו ב טאלהים ן : ש מד ין ו יר

קם נחל עדניך תש יתך ו א : יב ים ב קור חי ך מ י־עמ ך כ ור

אה־אור ך : יאנר קת צד עיך ו יד ך ל ד ך חס ש רי־לב מ יש : ל

נדני יב עים אל־ת ש יד־ר אוה ו בואני רגל ג ם : יגאל־ת ש

לו קו ם: לא־יכ חו ו עלי און ד לו פ נפ

.לז

רעים א מ חר ב ת דוד אל־ת להל י עו עש א ב קנ : אל־ת

ד ב ירק ו כ לו ימ הרה מ כחציר י ן כ ולו יב א גש טח : ב

אמו נה עה ו ר כן־ארץ ש ה־טוב ועש יהוה דב ג : ענ הת ו

ך אלת לב ך מש ן־ל ית ו ה הו ך : העל־י כ ר ה ד הו ול על־י ג

ט הו ב הו א יעש טך : וח עליו ו פ קך ו מש הוציא כאור צד ו

ה צ ליח : זריםכ מצ חר ב ת חולל לו אל־ת הת ום ליהוה ו ד

ות זמ ה מ איש עש ו ב כ ר הרף מאף ועזב חמה אל־ : חד

הרע ־ל חר אך ת ר : ט ת רעים יכ י־מ ה כ ה המ הו י י קו ן ו תו

ו ־ארץ ש יייר ו : ע רש אין ו עט מ עוד על־ו ת וננ ב הת

ו איננ ו קומו יאמ על־רב : גו ענ הת ו ו ־ארץ ש ייר וענוים

113 | תהילים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

לום יבש יו : נ ש עליו חרק ו יק ד לצ ע רש יגזמם אדני :

יומו י־יבא כ י־ראה כ חק־לו עים : ידיש ש ר חו ת פ חרב

ל ם ת קש כו דר רי־דרך ו יש בוח לט יון אב ו עני יל : הפ

נה טו בר ש תותם ת קש ם ו לב בוא ב ם ת ב עט : טזחר טוב מ

ים רב עים ש ר מהמון יק ד עים יז :לצ ש ר רועות ז י כ

ה הו יקים י סומך צד נה ו בר ש ה : יחת הו מימם יודע י מי ת י

יה ה ת עולם ל נחלתם יט ו ו בימי : רעה עת ב ו לא־יבש

עו ב יש עבון כ ר יקר : כ ה הו י בי אי ו יאבדו עים ש ר י כ

רים לו כ ן כ לו בעש יק חונן : כאכ צד ם ו ל ש לא י ע ו ה רש לו

נותן כבו מ : י רתו כ יכ ליו ל ק ו מ ארץ ו ש ייר : ברכיו

ץ כג פ ו יח כ דר וננו ו עדי־גבר כ ה מצ הו ל לא־ : כדמי י־יפ כ

ה סומך ידו הו י־י לא־ כה: יו טל כ י ו ת ם־זקנ נער הייתי ג

־לחם ש בק עו מ זר ו יק נעזב ל־הי ום חונן כו: ראיתי צד כ

רכה לב עו זר ו וה כזו מל כן : ו ש ה־טוב ועש מרע סו ר

עולם לא־יעזב את־חסידיו : כחל ט ו פ ה אהב מש הו י י כ

עול רתל נכ עים ש ר זרע ו מרו נש כטם ו ־ : ש ייר יקים צד

נו לעד ע כ יש ונו : לליה ארץ ו ש מה ו ל ה חכ ג יק יה י־צד פ

ט פ ר מש דב ריו לא: ת עד אש ו לא תמ לב ורת אלהיו ב : ת

ש לב בק ו מ יק ד לצ ע רש להמיתו צופה לג לא־ : ה הו י

טו פ הש ב ו יענ ש יר לא ו ידו ב ו בנ לדיעז ה ק : הו אל־י ה ו

עים ש ר רת הכ ב ארץ ת לרש ך וירוממ ו כ ר ד מר ו ש

אה ר להת רענן : רח אז כ ערה ו מת עריץ ע רש : ראיתי

צאוי עב לו לא נמ הו ו ש ו ואבק ה איננ הנ ם : לז ר ו מר־ת ש

י־אחר ר כ אה יש לום ו ר איש ש דו : לחית ל מ עים נש ו פש

רתה נכ עים ש ר אחרית ו ד לטיח יקים : צד ו עת ש ו ת

עת צרה ז ם ב ה מעו הו הו : ממי רם י ז ע טם וי פל טם י פל ה וי

י חסו בו: יעם כ יוש עים ו ש מר

114 | תהילים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

לח

ל א דוד ל יר מזמור כ ה : בהז הו ך תוכיחני י פ קצ אל־ב

רני יס ך ת חת עלי ידך : גו בחמת נ יך נחתו ־בי ות י־חצ : כ

ני ד עצמי מפ לום ב מך אין־ש ני זע רי מפ ש ב תם ב אין־מ

אתי החט : מש כ י ראש רו עב י־עונתי דו כ ב יכ כבד א

ימ נ ומ י : ת ל או ני מפ ו רתי חב ו נמק ו איש ז הב נעויתי :

י ת כ ל־הי ום קדר הל אד כ חתי עד־מ או : חש סלי מל י־כ כ

רי ש ב ב תם מ אין ו לה טנק אד : עד־מ יתי כ נד ו פו גתי נ

מנ י ת אג יש לב יהמת חתי אד : אנ ו אותי כל־ת ך ד נג ני

רה ת ך לא־נס אור עיני : יאממ חר עזבני כחי ו חר י ס לב

י ם־הם אין את רובי : יבג עי יעמדו ו ק גד נג רעי מנ אהבי ו

י : יגמרחק עמדו ש בק ו מ ש נק י ר וי ש דר י ו ש רו נפ ב עתי ד

ו ג ל־הי ום יה מות כ מע : ידהו ות ו מר חרש לא אש ואני כ

יו ח־פ ת יפ לא ם אל טוו כ מע : לא־ש ר אש איש כ ואהי

וכחות פיו ת אין ב ה תענה : טזו י את ת ה הוחל הו ך י י־ל כ

לי עלי כ : יזאדני אלהי מוט רג חו ־לי ב מ ן־יש י פ ת י־אמר

ילו ד י תמיד : יחהג ד אובי נג צלע נכון ו מכ י אני ל י־ : יטכ כ

אתי מחט אג אד יד אג כעוני ו : רב ו עצמו ים חי בי אי ו

קר אי ש נ ש : כאש חת טו מ מי רעה ת חתל ני ת נו ט ובה יש

י : כב רדפי־טוב נ חק ממ ר ה אלהי אל־ת הו בני י עז : אל־ת

עתי: כג ו ש רתי אדני ת עז ה ל חו ש

115 | תניא - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

תניא

ואח"כ יבא לידי שמחה אמיתית דהיינו שזאת ישיב

לה אמת האאל לבו לנחמו בכפליים אחר הדברי' וה

הנ"ל לאמר ללבו אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק

מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב כו' אך כל זה הוא

אני לבדי הוא הגוף עם נפש החיונית שבו אבל מ"מ

שבקלים בקל אפי' ממש שישנו ה' חלק בקרבי יש

שהיא נפש האלהית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש

אדרבה כל ת וא"כבה להחיותה רק שהיא בבחי' גלו

מה שאני בתכלי' הריחוק מה' והתיעוב ושיקוץ הרי

נפש האלהית שבי בגלות גדול יותר והרחמנות עליה

להוציאה וחפצי מגמתי כל אשים ולזה מאד גדולה

ולהעלותה מגלות זה להשיבה אל בית אביה כנעורי'

ית' באורו נכללת שהיתה בגופי שנתלבשה קודם

וג בתכלית עמו עתה ומיוחדת כלולה ם תהא כן

ומצות בתור' מגמתי כל כשאשים ית' בו ומיוחדת

להלביש בהן כל עשר בחינותיה כנ"ל ובפרט במצות

תפלה לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ

להוציאה ממסגר ולדבקה בו ית' וזו היא בחי' תשובה

כדי שעושה טובים מעשים שהן טובים ומעשים

דכל עלמין. ושרשא להשיב חלק ה' למקורא

116 | היום יום - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

היום יום

ו אדר א

יום חמישי ה'תש"ג

שיעורים: חומש: תרומה, חמישי עם פירש"י.

תהלים: לה־לח.

לעילא הרבה ־68־... תניא: ולא עוד

מזכה, כשהקב"ה נפלאה מעלה זוהי ]הרש"ב[: אאמו"ר משיחות

כך ־בעשיית טובה ליהודי עד כדיומתברכים בחוש ותענוג מיוחדים

שהרי -יקר בעיניו יותר מכפי שהוא יקר בעיני עצמו שהזולת נעשה

על עצמו יכול הוא למצוא כמה טעמים מדוע מגיע לו שמצבו יהיה

שלא בכי טוב ח"ו, אך על הזולת לא שייך הדבר כלל.

ו אדר שני

שבת ה'תש"ג

הפטורה: ותשלם כל המלאכה.

רים תמיד: נאמן ורחמן אתה, בברכות הפטורה אומ

תושיע ותשמח.

עורים: חומש: פקודי, שביעי עם פירש"י. שי

לח.־תהלים: לה

... והמשכיל יבין. תניא: והנה ביאור

שענה מה עצות ליקוטי הוא התניא ספר אנ"ש: זקני אצל מקובל

תקנ"ב בקיץ תק"מ־תק"ן. בשנות יחידות על לאנ"ש הגדול רבינו

ספר התניא בצורתו כמו שהוא עתה לפנינו. תקנ"ג התחיל לסדר את

כבר היו העתקות רבות ממנו, ובמשך הזמן נשתבשו, וגם התחילו -

יש לדפוס. למוסרו רבינו נזדרז זה[ ]=ומטעם טעמא ומהאי לזייפו.

בכל ודייק התניא, ספרו את רבינו כתב שנה עשרים אחר: נוסח

וזק צרוף היה כבר תקנ"ה בשנת ותיבה. רשות תיבה נתן ואז וק,

בשו, מסרו לדפוס.להעתיקו, וכשרבו ההעתקות ונשת

אמר - שנת תק"ן - ה"צמח צדק" סיפר, אשר בר"ה הראשונה לחייו

רבינו הגדול דרוש 'משביעין אותו תהי צדיק כו'', והוא הוא שלשת

פרקים הראשונים של ספר התניא.

117 | רמב"ם ג פרקים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

רמב"ם ג פרקים

ג-הלכות טומאת אוכלין א רכד: שיעור

הלכות טומאת אוכלין

ה אחת. וה לין ומשקין מצות עש מאת אכ יא דין טלו: קים א אור מצו ה זו בפר ן: וב ר והכש

פרק ראשון -הלכות טומאת אוכלין

ם כגון לחם ד ד למאכל א ל אכל המיח ר א כ ש וב ינ ל שא ה וכ מא ל ט הן מקב א ב ו וענ בים וזיתים וכיוצ

ל מקב ינו וא הור ט זה י הר ם ד א למאכל ד מיח ם. ד יו ויחדו למאכל א ל ב ע ן חש א אם כ ה אל מא ט

ה עד שיב מא ל ט ינו מקב ד וזה וזה א ה באח ל תחל לר שנ א הכש ה משקין וזהו הנקר אמר 'וכי יתן משבע

מים על זרע':

לין אכ ה משקין שמכשירין את ה ן השבע לו ה ב ואם והד ב ל והח והיין והשמן והטל המים ה. מא לטלין אכ ה על שיפלו עד מכשירין ינ ן וא והדבש.

ה שהמשקה ברצון סרוחין יהיו ולא לים. בע אכל אף על כשר ה ן שה יו וכ ינו מכשיר. רוח א הס

מא ל ט י זה מקב י הוא נ גוב הר בש והר ה:פי שי

תותים י מ כגון רות פ י במ לול ב י ה שה אכל ג לול ונ גע בו הז ב או בשר ורמונים א ף על פי שהוא ב

ד באח כשר ה שלא מפני הור ט הוא י הר ת המה המשקין: משבע

שמקב משקה ם ש ין א שבעת ד א אל ה מא ט ל י ר מ ל שא נינו בלבד אב רות כדרך המשקין שמ פ

ל: ה כל מא ין מקבלין ט ך א ין מכשירין כ שא

ביאו שליש משקין היוצאין ה זיתים וענ בים שלא ה ינ ן מכשירין ול הן א ן מ י ה א הר ה אל מא א מקבלין ט

ן טהורין רות שה י פ ר מ ם: כשא לעול

ה אף על פי שבני מא ינ ן מקבלין ט רים שא לו דב ו אן לין להנ את גופ ינ ן נאכ ן לפי שא ם אוכלין אות ד א

שנותנ א מפני יח אל ר לות או מפני ה במאכ ין טעם

118 | רמב"ם ג פרקים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

ן. הק לו ה מים או המראה. וא י בש אש ס ור מ שט והח ל ן כ ריע. וכ ה והחלתית והפלפלין וחלות ח והתיא

הן: א ב כיוצ

ר כשא גופו לאכילת מו סת השבת דה ז ש ירקות ל מאת אכ א ט ינו מתטמ ה א ר יו לקד ל שב ע ין. ואם ח

ינ ה י זו כזבל וא ה הר ר והשבת משנ תנ ה טעם לקדלין: מאת אכ ה ט מתטמא

ה כתבלין עדין ר רים והגרוג רות שנ תן לקד ח התמ מלאכל סדו שיפ עד לין אכ מאת ט מתטמאין ן ה

ם: ד א

הכר מתטמאין ט ם ד א למאכל ן יחד אם שינים לין: מאת אכ ט

קו וטגנו ר ואם של ב ל ד ץ לכ י הוא כע י הקור הרלין: מאת אכ א ט מתטמ

ינ ן יא החרצ לין א אכ ן ל נין והזגין אף על פי שכנ ס מ לין: מתטמאין ט את אכ

מתחת ויוצאין צין שנפר שים הק וענ בים זיתים יב ועד ה. מא מקבלין ט ינ ן ה א הדריכ בשעת ה הקור

ה קב ע ה עד ארב ץ יתר כמ י ה הנפר ל כור. ה ין לכ ה. ואם כנ מא לין אף על פי מזה מקבלין ט אכ ן ל ס

ה: מא ה קבין מקבלין ט ע ארב חות מ ן פ שה

לין אכ ן כ י ה יג הכפניות והפגין והבסר והקצח הרמ ה:ומקבלין ט א

הלוף י ועל ל עד ושל רובין וח דים זר י לולב יד ה עד שיתמתקו: השוטה א מא ינ ן מקבלות ט

שין מטמאין ל הנכב ר כ רמסין ושא ל והת טו החרד ין עד של ין משהמתיקו ב לין ב מאת אכ א המתיקו: ט

לין מקב ין הע הן א לין של ן בע ש לין טז זיתים שכב א למראה: לין אל אכ ן ל ש ה. שלא כב מא ט

ה מא ין מקבלין ט ה א והנץ של יז כשות של קשות ינו אכל: מפני שא

119 | רמב"ם ג פרקים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

בכו דבש שלא יח לין אכ מאת ט א מטמ רתו משי הדבש ה ד ר ה. ב א במחש מתטמ החלות ק רס

מאת ט א מתטמ מכורתו הז ב דבש משקה. משום לין: מאת אכ א ט לין מתטמ אכ יו ל ל שב ע משקין. ח

יו יט השמן ה ל שב ע ינו אכל ולא משקה. ח רוש א ק ל ין ב רוש ק ה כשהוא טל ב למשקין ין ב לין אכ

שב ינו אכל ולא משקה. ח רש א ם שק ן הד דעתו. וכיו ל ע שב ח לין. אכ מאת ט א מתטמ לין אכ ל יו ל ע

ה דעתו: למשק טל ין ב

ל ע שב ח משקה. ולא אכל לא רש שק ב ל ח יו כ ה טל ב למשקין לין. אכ מאת ט א מתטמ לין אכ ל

דעתו:

יו ל שב ע רים לא אכל ולא משקה. ח כא דבש תמ מאת ט א מתטמ לין אכ ה ל טל ב למשקין לין. אכ

ן לא אכל ול ל רות כ י פ ל מ ר כ א משקה. דעתו. ושא ה דעתו: טל ין למשקין ב לין ב אכ ין ל יו ב ל שב ע ח

לין אכ יו ל ל שב ע ינו אכל ולא משקה. ח כב השלג אה דעתו טל א ב מאת משקין. נטמ א ט . למשקין מתטמ

לו. העב א כ נטמ תו לא כלי חרס מקצ י גב ירו על לו: א כ א נטמ מ הט

י ה דעתו והר טל יו ב ל שב ע ב שבכחל שח ל כג הח יב שבק לב הח על שב ח הור. ט זה הוא י הר ה

לין: מאת אכ א ט מתטמ

הן ך ב ן משיהל כ רב כד ענ בים שדר ע ך שתי ו הדורן מים אות הן גרגרין של מתטמאין משקין. נשתיר ב הזיתים ן וכ לין. אכ מאת ט מתטמאין גרגרין

הן מש ב נשתירו משקין. מאת ט מתטמאין יטענום מ לין: גרוג רות של מאת אכ ין מתטמאין ט

שנשחט. ל הנסק י הכרם. ושור וכלא ה. רל ע כה ה וצ ה. שנערפ ין ב ה שנשחט ין ב ה ערופ ה י ועגל פר

ה ר פ ובשר ב. ל בח ר ש וב חמור. ופטר ע. מצר והפגו ה. מ לו אד א ל שכ פי על אף ר. והנות ל.

לין: מאת אכ ן מתטמאין ט ל ה כ אסורין בהנ א

120 | רמב"ם ג פרקים - י ו אדר, פ' תרומהיום חמיש

פרק שני -הלכות טומאת אוכלין

מן לין הגד לין אכ ה ל כ מקבלין א ינ ן א הקרקע ב ן מח ל זמן שה ל כ קרו. אב ע ה עד שי מא רין אפלו ט

מקבלין ינ ן א ממנו לחיות שיכולין ן ט ק כשרש ה: מא ט

ינו שא ה בקלפ ומערה שנפשח נ ה תא של יחור ב לין שבו מתטמאין. ויש י כול אכ ל ה לחיות ממנ ה כ

י ה אם ק פ ס ר ב לזה בד י ד כמו ן איל ה ר שא ה או: היחור שנשבר או ל

בשו יהן כגון כרוב ודלעת שי בשו באב קות שי ג יר ינ ן מ יהן א ן באב ן ליבש לין. לקט מאת אכ תטמאין ט

יו עד ש לין כשה ן אכ י ה ץ: הר שו כע ייבשו ויע

ן אם ן כתלושין. וכ י ה רות הר ן שנפשח ובו פ ד איל ן כתלושין: י ה רות הר ן ובו פ איל י בש ה

נים תא לין ה אכ מאת ט מטמאות יהן באב בשו שי ן: במקומ

לין ש אכ ל ה ה ו כ מא ינ ן מקבלין ט י חיים א ן מבעל הה חי ה ועוף אף על פי שעדין מ חט בה עד שי מותו. ש

וד ה. מא ט מקבלין מפרכסין ן תי ה ימ א מ גים ה ונתטמאו פ הן טר ה משי מותו. נולד ב מא מקבלין טן חשובין ק אם ה פ ר ס ב י יש בד ן מתנדנדין הר כשהה עד מא ינ ן מקבלין ט ונטרפו או א תים הואיל כמ

ית ולא כאבן ר שידמו ש הב או ר יב א ה נדנדו. יכול ינ ן שא חי ה או ה מ בבה לין לד לחיות המד ין

ן שה מפני ן במקומ ה מא ט מקבלין כשרו ה אם כשרו ה ה מ הבה ה נשחט רש. שפ כאכל חשובין

מ שהבה ה. וי ד בשחיט זה ר יב לא י ד כמו ה ל כ ה ש כמו לו כ ר יב א ה כשר ה כשר ויש שה ר. א יתב

י ד כמו בחייה ה מ הבה תהיה אם ק פ ס ר ב בד ה: לין ב לד ר המד ש ר או ב יב א ל

כ ה חי ה ועוף ה מ ט בה ם ז השוח ר בד ש ל הב שר כ ם ד הן מ א י צ לא אם ך לפיכ ה. בשחיט א צ שי

לין ב אכ ל ה ר ככ ריך הכש ן צ ר ל בש י כ ה הר שחיט

121 | רמב"ם ג פרקים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

כשרו: שלא ה

או לקרקע רין ב מח ן כשה כשרו שה לין אכ ח כשרו ב ר עד שה ינו הכש רים שבקרקע א ב מים המח

כשרו אחר שנעקרו במים התלושין מן הקרקע שיינו מכשיר עד ל כלי' א ר משקין שנאמר 'בכ או בשא

שבכ המים ין כע הקרקע מן ש ל אב שית ש לים. ינ ן מכשירין: נ ן בקרקע א המים בכלי ונת

את ט קשות ש ה אף על פי שי צ ציץ והגדיל ה בע ע נט ציץ שהוא נ קוב ה. וע מא ינ ה מקבלת ט ציץ א חוץ לע

י ן הר ט א בו שרש ק צ י שי הוא כארץ והנ טוע בו כדינ א מים בו יו ה אם ן וכ ה. מא ט ל מקב ינו ן א

מכשירין:

ה. מא ט ל מקב בו הנ טוע י הר נ קוב ינו שא ציץ ע י יו מים בתוכו מכשירין: ואם ה

ה שהש מ י אד לים וכל י גל שים יכולין לבקע יא כל ר עים. ואף ע ינ ן מכשירין את הזר את א צ הן ול ל פי ב

ן כנקובין: י ה ינ ן נקובין הר שא

שוב כלי ינו ח תו א ר עד שפ פ הו ע ציץ שמלא יב ע ש ה פ ש ה ין ל שא א כטבל י הוא הר א כלי אל ינו א

קבול:

לין נטמאו אף ע אכ אין שנ פלו על ה ל יג משקין טמה מא הט י שהר לים. הבע ברצון שלא שנ פלו פי

אין כאחת. והוא שלא יהיו בקרקע: ר ב וההכש

ל אכל שנפסד ונ אוי למאכל יד כ ינו ר סרח עד שאן משקה שנ ה. וכ מא ל ט ינו מקב ם א ד סרח ונפסד א

ה כדרך מא ל ט ינו מקב ם א ד אוי לשתית א ינו ר ואתה': ינו מכשיר שנאמר 'אשר יש שא

והש קו ששל עור ה ה טו לאכיל ליה ע שב שח לי א ן: לים בפני עצמ מאת אכ מתטמאין ט

ע א טז מתטמ אם ק פ זה ס י הר קו ששל החמור ור ינו א או קו ששל מפני עצמו בפני לים אכ מאת ט

אוס א מפני שהוא מ ה: מתטמ הרב

122 | רמב"ם ג פרקים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

ה מ הבה י ל שבגל ושעורים ר ק ב י ל שבגל חטים יז ין א ן יהן שלקט על שב ח ואם ה. מא ט מקבלין

לין: מאת אכ ה מתטמאות ט לאכיל

א נפסל ונסרח. אם א ואחר שנטמ ל אכל שנטמ יח כ זה נפ י הר כחרש בש שי או הכלב מלאכל סל

ם ד א מלאכל נפסל ואם הור. אוי ט ר הוא ועדין לין שנטמאו אכ ל ה י ה. וכ א כשה מ י זה ט לכלב הר

ה במקוה: הר הן ט ין ל א

י ם הר ע אים שזר עים טמ הור. יט זר הן ט ח מ הצומשהשרישו. והוא לה. כ זרעו ין שא ר ב בד ואפלו

ר אב ב ן אפלו בד ת מא ן בט י ה ה הר ש ל קדם השר לה: שזרעו כ

טלו מתורת אכל. ואם לים ב רין לכ ב לין שמח כ אכ א ה מאת הכלי הואיל נטמ ן מתטמאין בט י ה כלי הר

ץ ה ן משמשין תשמיש ע ץ: וה ן כע י ה ר

ונסרח נפסד א שנטמ ואחר א שנטמ ל משקה כא כ י א על יד ין המשקה יוצ ם שא תו לעול מא י זה בט הרה חוץ מן הר א ט ין למשקה שנטמ ם. וא הכלב לעול

ן המים בלבד שאם הטביל מ יו אים במקוה כ ים טמהרו. ומטבילין חמין בצונן יהן ט י מקוה על פו מ שצ

עים בי פים וי פים עים: וצונן בחמין ור בר

והטביל אים טמ משקין ה א מל שהיא ל מק כב הרו ה במקוה לא ט ת ה עד מקצ ת המים שעל מקצ

ה: ל שיטבל את כ

הואיל מקוה י למ תו מקצ והשיק א שנטמ שלג כג לו הר כ תו ט הר מקצ : וט

ין ב שתמדו אחר א שנטמ ין ב א מ הט התמד כד ש עד אים טמ במים משיקו שתמדו החמיץ לא

י הר משהחמיץ כמים. הוא י שהר ויטהר במקוה ה במקוה: הר ין לו ט הוא כיין וא

שמ ה ר קד א כה וכיוצ ויין דבש כגון משקין ה לא שט ה ופ המקוה בתוך ונתונ ה הן ה ב מא לט ראשון

123 | רמב"ם ג פרקים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

א את המשקין אף על י זה מטמ ה הר את י דו ונ גע ב חמת מ ה ר הקד את ונטמ המקוה בתוך שהיא פי

פי שהיא בתוך המקוה. ה ה אף על משקין שבתוכ טה ה ר הקד מים ה א מל ה ית ראשון ה ה ין שא ה ור

ה שבתוכ המים ין וא ם לעול חרס כלי א מטמשט אב י המקוה. פ בים במ ן מער אים מפני שה טמין שא ה ר הקד את נטמ ה ב ונ גע י דו את ה מא הט

י חרס: ר כל המקוה מטה

י יהן כו מ ה. י רדו על מא ן בחזקת ט י ה שפיכות הרה ן טהורים. מחצ י ה יהן הר מים אם רבו על י גש מ

ב ין ב א מ ט הכל ה עות. למחצ בקרק ין ב לים כי מ דמו ק ל אב ה שפיכ י מ דמו שק בזמן תי ימ א

ו מים י שפיכות הכל גש ל שהוא ממ יהן כ י רדו עלמטמאין לטהורים רדו שי אין טמ שמשקין א מ ט

ל שהוא: בכ

ג את ף הטור ן כז ה י והר כסותו את ס והמכב גו הנטי ורבו מים גש יהן על י רדו י מנטפים הר פות

הן טהורין: יהן והנוטפים מ מים על י גש רבו מ

י בל והר ם וט ד א א זה ה הור ונטמ ך שמן ט כח הס י השמן על ב ן הר ט ר ק יב י סיכת א י ה כד רו אם ה ש

א מ ך שמן ט י ה מקדם. ס הור כשה בל לא הוא ט וט משקה ממנו נשאר אם א אל יו ל שע השמן הר ט י תו ואם לא נשאר ממנו כד מא י השמן בט ח הר טופ

ל במעוטו: לה ט טפיח ממנו ב

פרק שלישי -הלכות טומאת אוכלין

א ין ה ארנו שא ר ב כשרו. א כב לין מתטמאין עד שי כ ל מקב ינו ם א ד למאכל א ד מיח ינו שא אכל ל ושכ

ם: ד ה עד שייחדו לא מא ט

ד ב אכל ש ינו מיח קום הזה וא ם במ ד א ד ל הוא מיח מיח שהוא קום במ ר אח קום במ ם ד ינו לא א בו ד

ד ינו מיח קום שא ם ובמ ד ה ליחדו לא ב ריך מחש צ ל יקב ך כ ואחר ם ד לא ליחדו ה ב מחש ריך צ בו

ה מא ינו ט א לים וכ ם ד א א לטמ שסופו אכל ל וכ .

124 | רמב"ם ג פרקים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

ר: ריך הכש צ

לין שצריכין ה ג יש אכ ב ינ ן צריכין מחש ר וא הכשויש ר הכש צריכין ינ ן וא ה ב מחש שצריכין ויש

ש ויש ר והכש ה ב מחש לא שצריכין צריכין ין אדין לין המיח אכ ל ה יצד? כ ר. כ ה ולא הכש ב מחש

קו מ ל בכ ם ד צריכין לא ין וא ר הכש צריכין ם קום ל מ גים טהורים וחג בים טהורים בכ ה. ד ב מחש

רי בכפ אים טמ גים וד אים טמ ן וחג בים ה י הר ם ן וכ ה. ב מחש ולא ר הכש וצריכין ם ד לא דין מיח

ש ה טהור ה מ בה לב ולא ח ר הכש ריך צ ה ת מר. ה והכש ב לו צריכין מחש קום. וא ל מ ה בכ ב מחש

ין מ ם ב ד א ין מן ה ש מן החי ב ר הפור ש ה ב מ ן הבהה מ בה לב וח א מ הט עוף ה ונבלת עוף ה מן ין ב

רי בכפ ה שחוט ה כשר טהור שה פי על אף ם ר ה. ושא ב אחר המחש ני ש ר ריך הכש ה צ בשחיט

בי שים הק לים הבצ כגון דה הש ירקות ל ר כ ותה ב גים קטנים צריכין מחש ן חג בים וד והפטריות וכ

ש לשין ע רים. יהן בכפ על ונמלך ה מ לבה ן ע זר יהן אחר ה עד שיחשב על מא ינ ן מקבלין ט ם א ד לא

ינ ה א חבור שמחשבת לשו לשין שית ע ה. ב מחש ם ד לא יהן על ונמלך ן והדיח לבהמתו ן שלקט

א צריכין הכ ל כיוצ ן כ ה. וכ ב ני אחר המחש ר ש שמאת ל ט ה מקב יו לאכיל ל שב ע ל אם ח ל א זה. ה ב

י הוא כע או הר לין. ואם ל ה. אכ מא ל ט ינו מקב ץ ואר והגידים והמקומות ש רין בב ב מות המח עצ ן ה וכ

ר ה ה פים והכנ פים והנוצ כים מן הקרנים ומן הטל החרטם ומן רנים הצפ מן רכים ה והמקומות

ש בב עין בל לו המ וא ה. ב ומחש ר הכש צריכין ר ר. נבלת ב ה ולא הכש ב ין צריכין לא מחש ה שא מ ה

לב וח הור הט עוף ה ונבלת קום מ ל בכ ה טהור דין למאכל ן מיח ה בכרכים לפי שה ה טהור מ בה

א מ ד אח ין א ם ד צריכין א ינ ן וא ה ב מחש ריך צ לו לים בכז ם וכ ד א א ן לטמ ר מפני שסופ ל הכש ית וכ

לו וא ר. הכש ריך צ ינו א ה חמור ה מא ט א המטמעוף ר. נבלת ה ינ ן צריכין הכש ה וא ב צריכים מחש

125 | רמב"ם ג פרקים - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

בכ הור קום הט ל מ בכ ה א טמ ה מ בה ונבלת רים פ ל כזית חות מכזית אב שב על פ ה והוא שח מא אב ט

הוא:

ה ב חט וש לנ כרי ה א טמ ה מ בה חט שש ל א ישר ד לין מאת אכ ה ט י זו מתטמא שנים ]או רב שנים[ הר

י כ ה שהר ב ה מחש ין צריכ ל זמן שהיא מפרכסת ואע ה לאכילת ה ט ל שח א ה ישר ב ין לך מחש כו''ם וא

א ה לטמ ר לפי שסופ ה הכש ינ ה צריכ ה מזו וא גדול ר שנח או ד אח ה ב חט ש ה. חמור ה מא ינ ה ט א ה

ה מ בה חט שש עכו''ם ן וכ לין. אכ מאת ט ה מטמא וש ל א לישר ה שנים טהור רב או שנים ה ב חט

ינ ה ל זמן שהיא מפרכסת וא לין כ מאת אכ א ט מתטמנח או ד אח ה ב חט ש ר. הכש ה ינ ה צריכ א ה ר

לות: ר הנב י היא כשא לין והר מאת אכ ה ט מטמא

י א מ ר ש ב ך החות ואחר ה ה מ בה של החי מן ר ב ך יו ואחר כ ל ב ע ר. חש ריך הכש יו צ ל ב ע ך חש כ

שמט מפני ר הכש ריך צ ינו א כו ה חת מא ט א מינו א ה חמור ה מא ט א המטמ ל וכ ה ל כנב ה חמור

ר: ריך הכש צ

חות מ יו ו פ ל ב ע שחש ה א טמ ה מ בה מנבלת כזית הכל ין א רים אח לים אכ מ ה יצ כב יו ל ע והשלים

מכ חות ופ הואיל ר הכש ריך ה צ יצ הב ל שבכ זית ן כזית ה. וכ ה חמור מא א ט אם השלימו לכזית מטמ

ק מנב צ בב ה והניח יו ל ע ב שחש ה א טמ ה מ בה לת במג ע א מטמ ינו וא הואיל ה יצ לכב שהשלים עד

י זה ק הר צ ק הזה מפני הב צ ין הב ה וא ב ריך מחש צ א ב ל השעור הזה מטמ ר הואיל וכ ריך הכש א צ מש

א ינו מטמ ה שבתוכו אף על פי שא ל מפני כזית נבין ך א לפיכ ה ה חמור מא א ט י סופו לטמ במג ע הר

ריך ה ר: צ כש

ה יצ יו כב ל ת שהשלים ע חות מכזית מבשר המ ז פ לין הכל צ ר אכ ל הכל משא ט י ב ה שהר ב ריך מחש

ר מפני בשר ריך הכש ין הכל צ ם. וא ד ל א צל כ אלו: ת שבכל המ

126 | חדרמב"ם פרק א - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

ת שח ה ח כזית מן המ מא א ט ק הכל מתטמ צ הו בב פ ה: חמור

לכל להאכילו חי ם ד א מ ר ש ב ך החות אם ט ב. ה ב מחש ריך צ זה י הר ם ד א למאכל יו ל ע ב חש

ר: ריך הכש ינו צ וא

ת אף על פי שהגת ב י י גוז ל שנ פל לגת ומ מדינ ה הריו ל ע ב חש ה. ב מחש ריך צ ך ולפיכ בגת נמאס

להאכ הו י כשהעל שהר א מטמ זה י הר לנ כרי ילו להאכילו יו ל ע ב חש ם. ד א למאכל יו ל ע ב חש

י ה לים. ה מאת אכ א ט ינו מתטמ ב לכלב א זה שחשזה י הר ן ט וק שוטה ש ר ח ם ד לא להאכילו יו ל ע

י ל הור. העלוהו כד א ט מ י זה ט ם הר ד האכילו לא ה: ב הן מחש ין ל הן מעשה וא שיש ל

רמב"ם פרק אחד

הלכות אישות פרק יח

פרק שמונה עשר -הלכות אישות

ה עד א ל זמן אלמנות י יורשין כ נ ה נזונת מנכס אלמ ה. ומשתת ת ב ין שתטל כת ית דין א ה בב ת ב בע כת

ה או משכנ ה ל ה כ ת ב ה כת כר ן אם מ ה מזונות. וכ ל ה ת ב כת ה שת ע או ה ת ב והוא כת ר. לאח אפותיקי

רים ה דב שת ין שע תגבה חובך. ב שתאמר לו פה בב לו ין א ב דין ית בב שלא ין ב מחין מ דין ית

מיתת לאחר ה שת שע ין ב ה בעל י בחי ה שת שע ה מזונות ין ל ה א ה בעל כר ל אם מ מן היורשים. אב

ה נ ה אבד אלמ ס ה ר ה מזונות. ומשתתא ה יש ל ת מקצ : מזונותיה

ה ל נותנין ך כ יו ס מנכ מותו אחר שנזנת ם כש ב דור( במ יושבת )או דור ומ תשמיש י וכל כסות תות רים וכס ה ומשתמשת בכ י בעל ה בו בחי ית שה

שנש חות ובשפ דים ה. בעב בעל י בחי הן ב ה תמש ה מר בין לבנותו. ואם א ין היורשין חי דור א נ פל המ

ניחו לי ואני אבננו מש ן לא ה ה. וכ ין שומעין ל לי אה כמ בו ב ש ת א אל תטחה אותו ולא בדקו תחזק

127 | רמב"ם פרק אחד - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

לא ש נ ה אלמ כרו מדור שמ ויורשין א. צ ת הוא או שו ולא כלום: ע

א ב ה בית אל י ה לבעל ר ג נ פל הבית או שלא ה כ ש ה ן מזונותיה וכסות ה. וכ דור לפי כבוד ה מ נותנין ל

י ה. ואם ה ה לפי כבוד ה כבוד הבעל ג דול מכבוד ינ ה וא עמו ה שעול מפני כבודו לפי ה ל נותנין

ה: יורדת אפלו לאחר מית

י ה מזונות ד בר ה שה יצד? חמש ה כ ב כת הבית מרבשיאכל לבדו א הן קב ד מ ל אח ן כ יו חמשת ם ה

ארבע הן ל מספיק רוב בע ואוכלין ד אח בבית ך לפיכ הבית. י רכ צ ר לשא הדין והוא קבין.

לי אל פסקו בי א ית מב ז ז ה ינני א ה מר שא נ ה מ ם. יכולין היורש ה אם מזונות ותנו לי ש ין לומר ל

נו נותנים ין א או א ואם ל ך מזונות יש ל נו את אצלה טוענ ית א כפי ברכת הבית. ואם ה ך אל ת מפני ל

מזונות ה ל נותנין דים יל ם וה ה ילד שהיא ב והיא ה לבד ה ל ומותר המספיקין . ביה א ית ב

נ ה ומותר הכסות ליורשין: אלמ מזונות ה

ה ל ין שא ה לרפוא ה צריכ אם ה לת שח נ ה אלמ ה ה ה. ואם היא קצב בין ב י זו כמזונות ויורשין חי הר

הר ה קצב ה ל שיש ה רפוא ה ה צריכ מתרפא זו י ה לפדות בין חי היורשין ין א ית נשב ה. ת ב מכת

י ב ית בחי נשב ואפלו ה מ יב ה ית ת אפלו ה מ ו ה על א אל יו ס מנכ ה לפדות בין חי ין א בשבי ה והיא

ה ית משל עצמ ה: נפד ה ותפדה עצמ ת ב או תטל כת

ה. ואם ת בין בקבור י הבעל חי נ ה יורש אלמ ה ה ת ו מנ ה אלמ שבועת ה יורשיה נשבע ה ת מ ך כ ואחר

לא ל אב ה ת בקבור בין חי ן וה ה ת ב כת יורשין י ה ש יורש נ ה ליורשין. ויור אלמ י ה ה יד בעל. מעש

ין א במזונותיך י דיך ה מעש טלי נ ה אלמ ל מר שא ה: שומעין לו. אב זה שומעין ל ה ב צת ל היא שר

נ ה אלמ ה לבעל ה עוש ה אש שה אכות מל ל וכ ז ה עוש המט עת והצ הכוס ממזיגת חוץ ליתומים ה

128 | רמב"ם פרק אחד - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

יו: יו ורגל נ יו י ד צת פ והרח

סים שהכנ רות נכ נ ה ופ אלמ ה לבעל ח מציאת ה יס הם כלום: ש ב ין ליור ה וא לעצמ

ה נוט ני ת ם נד ם שה סים עצמ ן בלא ט והנכ לת אות ן א אם כ ם אל הם דין לעול ין ליורשים ב ה וא שבוע

י צאן ברזל ש יו נכס י הבעל וה ר הותירו בחי המות יורשיה ה שבוע בלא נ ה אלמ ה ה ת מ ואם לבעל.

ה אף על פ ני ת י צאן ברזל. יורשים נד י שהוא נכסי הבעל: ר ליורש ר המות הן מות י ה ב ואם ה

שתזו י כד מטלטלין ה פס שת נ ה אלמ ין י ב הן מ ן ה פס ה אחר מותו אפלו ת פס ין שת חיים ב ה מ פס שת

מוצ ין א ב ז ה ליה ככר ע כותבין א אל ה ד מי יאין ה מזונות ומחשבין ה ופוסקין ל פס ית דין מה שת ב

ש ממה נזונת והיא ה עד עמ או מות שת עד ה בי ד ר: ה מזונות. ויקחו היורשין את השא שלא יהיו ל

ה יא י בעל ה בחי ת ב ה מטלטלין בכת פס ן אם ת וכה ת ב ה אחר מותו לכת פס ל אם ת הן. אב ה מ ת גוב מ ו

ינ ה גו הן אף על גב שתקנו הגאונים שתגבה א ה מ ב ה מן המט ב י הכת ה ותנ א ב ך תזון הכת לטלין. לפיכ

ה: פס נ ה מן המטלטלין אף על פי שלא ת אלמ ה

פס ת ולא מטלטלין ה בעל הניח ואם ן יב אות ה ינ ה ה מזונות וא ן מעלין ל ן וה היורשים נוטלין אות

יהן ו ב על ה לעכ נ חין יכול לומר יהיו המטלטלין מא יאבדו ולא יהיו לי הן שמ ית דין עד שאזון מ בב

ל ע ה התנת ואפלו מן מזונות. שתזון רוש בפ יו ל בכ מיד ת נין ד זה וכ מעכבת. ינ ה א המטלטלין

י ד ת ינין:ב

יהן ב על ה היא לעכ הניח קרקע יכול ל אם יג אב קוחות ה מיד הל ינ ה מוציא כרו א שלא ימכרו ואם מ

י סים בני חורין: שא א מנכ נות נזונות אל ה והב אש ן ה

נ שים רבות אף על פ הניח זו יד זו אחר ן א שנש י ה במטלטלין: ין דין קדימ וה )כמו( שא נזונות בש

129 | רמב"ם פרק אחד - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

בשל ם י ב לפני ה שנ פל נ ה אלמ שים טו חד ה ש ן וכ ר ב ע כר ה ה ואם בעל. משל נזונת ראשונים ה

ברת ה מע ה אם הניח ד. י לד ל נזונת והולכת עד שתר ה כשא י אלמנות ל ימ א נזונת והולכת כ מ ן של קי ב

את ל הנ שים. לא נמצ שים כ ה חד ברת אחר שלש מעמשל ולא בעל משל לא נזונת ינ ה א ה שהפיל או

ה לכנס או לחלץ: י מ א תובעת יב ם אל ב

דין ית בב מד וע לחלץ לכנס או ה מ יב ה בע ת טז י ה ה או שה ל רח או שח י וב ם במדינת הי ם הר הי ב

ל: ה כל ם בלא שבוע זו נזונת משל י ב

ה לפני י ה מזונות עד שיגדל יז נ פל ין ל ן א ט ם ק ב מין: ב ר הי ויהיה כשא

ד קרקע לאשתו במזונותיה בשעת מית ה יח מי שיחה ל ה רב י הר למזונות פלוני קום מ יהיה מר וא

חות מ רו פ י ה שכ ה מזונות. ואם ה ראויות ל מזונות ה ר רו יות י ה שכ סים. ואם ה ר נכ ר משא נוטלת השא

ה מר ל ל אם א ה נוטלת הכל. אב אוי ל ר יהיה מן ה רות א פ ה אל ין ל ה א תק קום פלוני במזונותיה וש במ

קום בלבד ש ה מזונות: אותו מ צץ ל י ק הר

מי יש מזונות לתבע דין ית לב ה א שב נ ה אלמ יט משב ין וא מזונות ה ל שפוסקין ה ה. שהור אות יעין

ף לו שנתחל זו מפני ה א לסמך על הור אוי ין ר ואה שה ר באש ב ה למדינת הי ם. ורבותי הד לך בעל

י בע שהר ית דין עד שתש ה מזונות מב ין ל הורו שארע מנכס ה להפ א י זו ב ע מנכס ל הנפר י יתומים וכ

ה זה דעתי נוט ה. ול א בשבוע רע אל יתומים לא יפ דון: אוי ל ן ר וכ

ית דין לתבע מזונות משביעין ה לב א נ ה שב כ אלמ ונות ז ה הכר בלא ומוכרין ה בתחל ה ה אות ל נין

ית דין ה למכר למזונות שלא בב ן יש ל מזונות. וכה א בשלש מחין אל ז ה. מ נים בלא הכר נאמ אנ שים

וה וה בש ה ש ין עצמ ינ ה לב ה למזונות ב כר ן אם מ וכהי באו וכשי קי ם ה ה מכר אות להשביע רשין

130 | רמב"ם פרק אחד - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

נשבעת:

ה שש הם מ זון ל י כד למזונות מוכרין ה וכמ כא שיהיה ח זה. ומוכרין על מנ ת ר על שים לא יות ד

ה מזון שלשים יום וחוזרת ומוכרת ן ל ח נות הלוקשני ה והולכת פעם מוכרת ן וכ שים. חד ה לשש

ת ב י כת סים כד ר מן הנכ א ם עד שיש ה לעול ה גוב ה: ר והולכת ל ה מן השא ת ב כת

ין מחשבין ית דין מזונות א ה ב סקו ל נ ה שפ כב אלמ י ה מעש על ה היורשים עמ שי בואו עד דיה

אותו נוטלין י דיה ה מעש ה ל צאו מ אם . ויתבעוה יו וא ה שאם ר אומ ואני ם. לדרכ הולכין או ל ם

ופוסקין ה עמ מחשבין דין ית ב קטנים היורשים ה י דיה כד ה מזונות: מעש רך שפוסקין ל

ין ה א א מתחת י ד ה יוצ ב ין שטר כת נ ה שא כג אלמ מ ה או ל ה כר מ או ה ת ב כת ה חל מ א שמ זונות

נו ש טוענין א ען יור ה. אף על פי שלא ט משכנ ה אות ה ה ל ואומרים וטלי לו בעי והש ך ת ב כת ביאי

ה: ב ם לכתב כת ין דרכ א אם א מזונותיך אל

א ה כד ה א ה למדינת הי ם וב ה היא ובעל לכ ה שה ש נות אלמ ל ה ה נזונת כדין כ צת ת בעלי ר ה מ מר וא

כת נוטלת ה צת ינ ה ר א בעלי גרשני ה מר א ה. ב ל ה מכ ת ב י כת יו עד כד ס ונזונת מנכ נים. נאמנת פ

ה כמו ה מזונות. ואם גרש שאם עדין היא אשתו יש ל ה. ה בי ד ת ב י כת ה שהר ב ה כת ה יש ל מר ך שא לפיכ ה: ה והולכת ל ת ב י כת נוטלת מזונות עד כד

ק גר ה ספ י ה ל ה שה אש ינ ה כה ה ה א ת בעל ושין ומל ק. אב פ ש מס ין מוציאין מיד היור יו שא ס נזונת מנכ

ע מזונות ה ל יש ה בעל י גרושין בחי ש שתתג ר ד גמורין:

ה בע ת ולא נים ש י שת ה הת שש עני ה נ ה אלמ כו ה בע נים ולא ת לש ש ה ש הת ה שש מזונות או עשיר ה ע מש א אל ברו שע נים בש מזונות ה ל ין וא ה ותר

ב ד שת אח ביום אפלו מזה חות פ ה הת ש ואם ה. ע

131 | סה"מ לרמב"ם - יום חמישי ו אדר, פ' תרומה

א תובעת ונוטלת מזון ה ה אל ברו: לא ותר נים שע ש

ם אומרים ה מזונות מן היורשים ה בע נ ה שת כז אלמ זמן ל נ טלתי כ והיא אומרת לא תננו את נ נש שלא

ת בע שבועת הס י ה או תש ביא רא על היתומים לה ל ליה ע את משנש בעו ותטל. יש או י ה רא ביא ה

ה: ת שנ תנו ל היורשים שבועת הס

ך א ר. לפיכ עק ה כדין ה ב נ ה כח דין תוספת כת למ תוספת משכנ ה או ה חל מ או ה כר מ או ה בע שת

מזונות. ה ל ין א ר עק ה עם ה ת ב ה כת בע ת ואם ת מקצ ה בע שת כמי זו י הר ת מקצ ה והניח ת מקצ

המו ל המוכרת או וכ תו. מקצ ה והניח ר עק חלת ה ששניהם ר עק ה עם התוספת ה חל ומ ה כר מ ם סת

קום: ל מ ם בכ ה שמ ב כת

סה"מ לרמב"ם

מצות עשה צח.עור רכד: שי

עשה בטומאת - מצות לדון שצונו היא צח מצוה כוללת זו ומצוה הכתובים, הדינין ומשקין אוכלין

בכללם. ומשקין אוכלין טומאת טומאת טהרה )שמיני,

אוכלים פט"ז(:

132 | זמני שבת תרומה - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

תרומה , פ' ז אדריום שישי

חיפה ירושלים תל אביב באר שבע תרומה זמני שבת 16:58 16:53 17:08 17:11 השבת כניסת

18:07 18:07 18:09 18:10 יציאת השבת

חומש

ש א כזשישי מ י שטים ח ח עצ ית את־המזב ש וע ח היה המזב וע י ב חב ר ות ר ש אמ מ רך וח ות א אמ

ו: ת מ ות ק ש אמ ל וש דברים ככתבן, '. ושלש אמות קומתו. ועשית את המזבח וגורש"י:

דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר, נאמר כאן רבוע ונאמר בפנימי שנים פי גבהו כאן אף כארכו, שנים פי גבהו להלן מה רבוע, כארכו, ומה אני מקיים ושלש אמות קומתו, משפת סובב ולמעלה

: )זבחים נט:(

יו ב קרנת שית פ וע ארבע ל ין ע תהי נו ממ יו נת שת: ו נח את יו וצפית קרנת

וצפית שלא יעשם לבדם ויחברם בו: ממנו תהיין קרנותיו. רש"י: )ישעיה מח, לכפר על עזות מצח, שנאמר ומצחך נחושה אותו נחושת.

: ד.(

ו ו ג יו לדשנ ירת ית ס ש יו ומזרק וע יו י ע יו ומזלגת ת שת: ה נח עש יו ת ל ל־כ יו לכ ומחתת

יורות: סירותיו. רש"י: והוא לדשנו. כמין לתוכה, דשנו להסיר שתרגם אונקלוס למספי קטמיה, לספות הדשן לתוכם, כי יש מלות בלשון עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון, לשמש בנין וסתירה

ותשרש שרשיה י.(כמו פ, ג.(, אויל משריש )תהלים וחלופו, )איוב ה, ,, )ישעיה יז. וכמוהו בסעיפיה פוריה )שם לא, יב.(ובכל תבואתי תשרש

פארה ו.( מסעף וחלופו לג.(, י, וזה )שם וכמוהו סעיפיה. מפשח ,, שבר עצמיו. וכמוהו ויסקלוהו באבנים )ירמיה נ, יז.(האחרון עצמו יג.( וכן )ישעי' סב, י.(ו סקלו מאבן , וחלופ)מלכים־א כא, , הסירו אבניה,

. אף כאן לדשנו להסיר דשנו, ובלע"ז )שם ה, ב.(ויעזקהו ויסקלהו כתרגומו, מגרפות שנוטל בהם הדשן, והן כמין ויעיו. דר"יר: אדשצ

ומזרקותיו. כסוי קדרה של מתכת דק, ולו בית יד, ובלע"ז וידי"ל: מין אונקליות כפופים, ומכה כומזלגותיו. לקבל בהם דם הזבחים:

בהם בבשר ונתחבים בו, ומתהפכין בהן על גחלי המערכה שיהא קרוצינ"ש, ובלע"ז שריפתן, צנוריות: ממהר חכמים ובלשון

המזבח ומחתותיו. מן גחלים בהן ליטול להם, יש קבול בית

133 | חומש - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

לשאתם על מזבח הפנימי לקטרת, ועל שם חתייתן קרויים מחתות, , לשון שאיבת אש ממקומה, וכן )ישעיה ל, יד.(וד כמו לחתות אש מיק

כמו כל כליו: לכל כליו. : )משלי ו, כז.(היחתה איש אש בחיקו

ש ד שית וע וע שת נח רשת ה עש מ ר מכב לו ית ע ארב על שת נח ת טבע ארבע שת ר על־ה

יו: קצות

לשון כברה שקורין קריבל"ש, כמין לבוש עשוי לו מכבר. רש"י: וכה מסורס, זה ומקרא רשת, כמין חורין חורין עשוי למזבח,

פתרונו, ועשית לו מכבר נחושת מעשה רשת:

ה ה ט מלמ ח המזב ב כרכ תחת ה את ה תת ונ ח: י המזב שת עד חצ ר ה ה ית וה

סובב, כל דבר המקיף סביב בעגול קרוי כרכב המזבח. "י: רש ן גולמי כלי עץ, , אלו ה)חולין כה.(כרכב, כמו ששנינו בהכל שוחטין

כל שעתיד לשוף ולכרכב, והוא כמו שעושין חריצין עגולין בקרשי והיה דפני התיבות וספסלי העץ, אף למזבח עשה חריץ סביבו,

אמות של גבהו, )ס"א שש(שלש רחבו אמה בדפנו לנוי, והוא לסוףושלש מקיים אני מה הא כארכו, שנים פי גבהו האומר כדברי

סובב ולמעלה, אבל סובב להלוך הכהנים, אמות קומתו, משפת לא היה למזבח הנחשת, אלא על ראשו לפנים מקרנותיו, וכן שנינו

אמה )סב.(בזבחים רוחב והיה לקרן, קרן בין כרכוב, איזהו ,ן אמה של הלוך רגלי הכהנים, שתי אמות הללו קרויים ולפנים מה

מדנו כרכוב. ודקדקנו שם, והכתיב תחת כרכוב המזבח מלמטה, לשהכרכוב בדפנו הוא ולבוש המכבר תחתיו, ותירץ המתרץ, תרי היה, לנוי שבדופן זה ישתרגו, דלא לכהנים וחד לנוי, חד הוי,

המ חצי עד רחבו והגיע המכבר, הלבישו נמצא ומתחתיו זבח, בין להבדיל גבהו, לחצי סימן היה והוא אמה, רחב שהמכבר

וכנגדו התחתונים, לדמים העליונים בית דמים למזבח עשו עולמים, דוגמת חוט הסקרא באמצעו. וכבש שהיו עולין בו, אף בפרשת מזבח אדמה זה, כבר שמענו פי שלא פירשו בענין על

מעלות בכבש שלו תעשה לי, ולא תעלה במעלות, לא תעשה לו )בחדש אלא כבש חלק, למדנו שהיה לו כבש. כך שנינו במכילתא

הנחשת, שהיו ממלאין חללו אדמה . ומזבח אדמה הוא מזבח פי"א( המזבח מן מובדל המזבח, בדרום היה והכבש חנייתן, במקום סמוך לקלעי החצר אמה עד מגיעין ורגליו חוט השערה, מלא

ות קומתו. ולדברי האומר דברים שבדרום, כדברי האומר י' אמכך י' אמות, אורך הכבש אלא היה ג' אמות קומתו, לא ככתבן,

ט מדות, וזה שהיה מובדל מן המזבח מלא החוט, מצאתי במשנה מ" למדנוה מן המקרא: )סב:(במסכת זבחים

ו וצפית ים שט י עצ י בד ח למזב בדים ית ש וע ם שת: את יו זנח וה ת ע בטב יו את־בד א והוב

י ים על־שת ו:הבד ת את ח בשא ת המזב צלע

134 | חומש - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

בארבע טבעות שנעשו למכבר:בטבעות. רש"י:

ר ח ה תך ב ה א ר הרא אש ו כ עשה את ת ת ח וב ל נבו ן יעש ס : כ

כתרגומו חליל לוחין, לוחות עצי שטים מכל נבוב לוחות. רש"י: כולו עץ אחד, שיהא עביו ה' אמות צד והחלל באמצע, ולא יהא

על ה' אמות, כמין סדן:

135 | תהילים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

תהילים

.לט

יום ז

דוד א ל מזמור ן לידו תו ח נצ בלמ רה : מ אש י ת אמר

וני אש ש רכי מחטוא בל ע ד עד רש סום ב פי מח רה ל מ

י ד נג ג ל ר : כ נע אבי ו כ וב מט יתי החש ה מי דו י ת : נאלמ

וני ד ש ל ב י ת ר ב ד ער־אש הגיגי תב ב י ב קר ב י : חם־לב

עה מה־ח ה ת ימי מה־היא אד י ו מד ה קצ הו דל הודיעני י

חל : ו אני ה ימי ו פחות נתת ה ט ל־הנ ־כ ך אך ד אין נג י כ ד

ב סלה ל־אדם נצ ־ : זהבל כ ־איש אך ך הל צלם ית ־ב אך

פם מי־אס לא־ידע ו ר ב יצ ן יהמיו חהבל מה־ : ה עת ו

ה ך ל י ת וחל ת אדני יתי ו טיאק ילני : הצ עי ש ל־פ מכ

נבל ת פ ימניחר ש יאל־ת י : כ י ח־פ ת אפ לא י ת נאלמ

ית ה עש ך אני כליתי : יאאת רת יד ג עך מת : הסר מעלי נג

עש חמו דו אך יב מס כ איש ות ת ר תוכחות על־עון יס ב

סלה ל־אדם כ יג הבל י : תי פל עה־ת מ עתי ש ו ש ו ה הו

ב וש ך ת י גר אנכי עמ חרש כ עתי אל־ת מ האזינה אל־ד

כל־אבותי י: : ידכ איננ טרם אלך ו ליגה ב אב י ו נ ע ממ הש

. מ

מזמור א דוד ל ח נצ אלי ב: למ וי ט ה הו י יתי קו קו ה

מע ש עתי וי ו קם על־ : גש ון וי יט הי און מט ור ש עלני מב וי

רי אש ונן כ לי רג דסלע ה : הל ת חדש יר ש פי ב ן ת וי

יהו ב חו ט יב ו ייראו ו ים רב או יר ההלאלהינו רי : אש

טח מב ה הו י ם ר־ש אש בר הבים הג אל־ר לא־פנה ו ו

כזב טי ש וו אתיך : ל נפ אלהי ה הו י ה את ית עש ות רב

רה ואדב ידה אג אליך ערך אין אלינו בתיך ש ו מח

ר פ מס מו זעצ לא : חה ו מנ י זבח ל רית כ נים אז ת ־חפצ

עולה ת אל ש לא חוחטאה ה־באתי : הנ י ת אמר אז

136 | תהילים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

תו ב עלי ת־ספר כ גל מ י : ט ב ת ך אלהי חפצ צונ ות ר לעש

תוך מעי ך ב תורת פתי : יו ה ש קהל רב הנ י צדק ב ת ר ש ב

לא ת ידע ה את ה הו י לא יאאכ ק : יתי צד לא־כס ך ת

י ת לא־כחד י ת אמר ך ו עת ש ו ת ך אמו נת י לב תוך ב

רב קהל ל ך ואמת ך ד יבחס לא : לא־תכ ה הו י ה את

רו נ יצ מיד ת ך ואמת ך ד חס י נ ממ יגירחמיך פו : אפ י כ

מ עד־אין רעות י עלי ת לא־יכל ו עונתי ני יגו הש ר פ ס

י עזבני לב י ו ערות ראש מו מש אות עצ ה : ידלר הו צה־י ר

ה חו ש רתי עז ל ה הו י ילני הצ טול יחד : רו פ יח ו ו יבש

י ש י נפ ש בק מו ח מ ל יכ גו אחור ו ותה יס פ : פצי רעתילס

האח טז האח לי רים האמ ם ת ש ב על־עקב ו מ : יש

ל יז ד יג תמיד רו יאמ יך ש בק ל־מ כ ך ב חו מ יש ו ו יש יש

ו עתך ש ה אהבי ת הו יון אדנ : יחי אב ב לי ואני עני ו י יחש

טי את פל רתי ו מ אחר: עז ה אלהי אל־ת

.מא

דוד א ח מזמור ל נצ יום : בלמ ל ב יל אל־ד כ רי מש אש

ה הו טהו י מל ארץ : גרעה י ר ב ש א רהו ויחי הו ו מ ה יש הו י

ב נפש אי נהו ב ת אל־ת ו : דיוו ו על־ערש ד עדנ יס ה הו י י

יו חל ב ת הפכ בו כ ל־מש הכ ני : חנ ה הו י י ת אני־אמר

י־חטאתי לך י כ ש פאה נפ רו רע לי מתי : ור בי יאמ אוי

מו ש אבד ו זימו ת ו : לב ר דב י א ו ש אות לר א אם־ב ו

ר דב ץ־און לו יצא לחו ץ י ב ל־ ח : יק ו כ לחש יחד עלי ית

בו רעה לי ש אי עלי יח נ ר : טש ו ואש על יצו ק ב לי בר־ב ד

כב לא־יוסיף לקו ם יש י : ת טח ר־ב לומי אש ־ש איש ם ג

עלי יל ד הג מי לח אוכל יאעקב בו ני : חנ ה הו י ה את ו

להם והק מה ל ואש יבימני י : ב ת י־חפצ כ י ת ידע זאת ב

בי עלי י לא־יריע אי יבני : יג כ צ י ות ב ת מכ י ת מ ת ואני ב

עולם פניך ל ראל מ : ידל ה אלהי יש הו רו ך י עד ב העולם ו

137 | תהילים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

אמן: העולם אמן ו

.מב

ני־קרח א לב יל כ מש ח נצ בלמ על־ : ערג ת ל אי כ

י תערג אליך אלהים ש ן נפ י : ג אפיקי־מים כ ש אה נפ צמ

אלהים ני פ אראה ו אבוא מתי חי אל ל : לאלהים

ד ד י תה־ל אל הי אמר ב לה ולי יומם לחם עתי ל־ מ כ י

י : ההי ום אי ה אלהיך י כ ש כה עלי נפ פ אש רה ו כ ה אז אל

תודה ה ו קול־רנ ית אלהים ב ם עד־ב ד ך אד ס אעבר ב

חוגג ו המון המי : ות י ש נפ וחחי ת ש הוחילי מה־ת עלי

י־עוד אודנ ניולאלהים כ ו עות פ ש י : זו י ש אלהי עלי נפ

מהר מונים חר ו ן ד יר מארץ ך ר כ אז ן על־כ וחח ת תש

ער ח מצ ל־ : כ וריך צנ קול ל קורא הום הום־אל־ת ת

ע עלי יך גל ו ריך ב ט ברו מש ו : ד חס ה הו י ה צו י יומם

י אל חי ה ל פל י ת ירה עמ לה ש י עי : יו בל אל סל רה ל אומ

אויב לחץ ב אלך ה־קדר למ ני ת כח ש יאלמה רצח : ב

אי ל־הי ום כ אלי רם אמ ב רי צור פו ני חר מותי עצ ה ב

ש : יבאלהיך וחחי נפ ת ש המי עלי הוחילי מה־ת י ו מה־ת

ני ואלהי: ו עת פ ש ו י י־עוד אודנ לאלהים כ

. מג

וי לא חסיד מאיש א ריבה ריבי מג ו טני אלהים פ ש

טני פל ת לה עו ו מה במר מ : אלהי ה י־את למה כ י ז עו

א ה־קדר למ ני ת נח אויבז לחץ ב ך הל גת ך : לח־אור ש

אל־ ו ך ש אל־הר־קד ביאו ני י ני חו ינ ה המ ך ואמת

נותיך כ דמש אל־אל : אלהים ח ב אל־מז אבואה ו

אלה ור כנ ב ך אוד ו ילי ג חת מ אלהיש הים מה־ :

י ש וחחי נפ ת ש י־ ת המי עלי הוחילי לאלהים כ ו מה־ת

ני ואלהי: ו עת פ ש ו י עוד אודנ

138 | תניא - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

תניא

וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה היא שמחת

הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה

להיות כל כנעוריה בשעת התורה והעבודה וכמארז"ל

גדולה כצאת מהגלות ימיו בתשובה ואין לך שמחה

בבית וטוחן בשביה שהיה מלך בן כמשל והשביה

האסורים ומנוול באשפה ויצא לחפשי אל בית אביו

וכמ"ש ותיעובו בשיקוצו עומד שהגוף ואף המלך

בזהר דנקרא משכא דחויא כי מהותה ועצמותה של

שה מ"מ הנפש הבהמית לא נהפך לטוב ליכלל בקדו

בשמח לשמוח בעיניו נפשו מהגוף תיקר יותר תה

בעצבון הנפש שמחת ולבלבל לערבב שלא הנבזה

יציאת מצרים שנאמר זו היא בחי' והנה בחי' הגוף.

בה כי ברח העם דלכאור' הוא תמוה למה היתה כזאת

וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם חפשי לעולם לא היה

ישראל מוכרח לשלחם אלא מפני שהרע שבנפשות

השמאלי בחלל בתקפו היה פסקה עדיין לא כי

היתה וחפצם מגמתם רק תורה מתן עד זוהמתם

טומאת היא הס"א מגלות האלהית נפשם לצאת

מצרים ולדבקה בו ית' וכדכתיב ה' עוזי ומעוזי ומנוסי

ביום צרה וגו' משגבי ומנוסי וגו' והוא מנוס לי וגו' ולכן

הטומאה רוח ה' כשיעביר כתיב לעתיד הארץ מן

ולך לפניכם ה' וגו'.ובמנוסה לא תלכון כי ה

139 | היום יום - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

היום יום

ז אדר א

יום ששי ה'תש"ג

שיעורים: חומש: תרומה, שישי עם פירש"י.

מג.־תהלים: לט

תניא: ומקדושה זו... מעט מעט.

כי הוא שליח אדון איש בישראל עליו לדעת, הביא ־כל כל, למען

וכוונתו בבריאת העולם, שהם ' רצונו ית -בכל מקום שהוא -לפועל

להאיר את העולם באור תורה ועבודה, והוא ע"י קיום מצוות מעשיות

והשרשת מדות טובות.

ז אדר שני

יום ראשון ה'תש"ג

שיעורים: חומש: ויקרא, פרשה ראשונה עם פירש"י.

מג.־תהלים: לט

ואפסי עוד. ־90־... תניא: פרק לו. והנה

ר בדברי תורה, במחשבה או בדבור להרהכשהולכים ברחוב צריך

לפי תנאי המקום אם הוא מותר, ע"פ דין, באמירת דברי תורה. אך -

מטיחה בו האבן עליו דורך: -אם מתהלך ואינו עסוק בדברי תורה

מדוע אתה דורך עלי? במה אתה נעלה ממני?! (בולאך )גולם

140 | רמב"ם ג פרקים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

רמב"ם ג פרקים

ו -הלכות טומאת אוכלין ד שיעור רכה:

פרק רביעי -ומאת אוכלין הלכות ט

ל כ ן עצמ מאת לט ה. מא לט לין אכ שעור ה כמ א ל א שנאמר מ'כ ל מתטמ משם או חרד ן אפלו ש שה

א מ ין אכל ט ל שהוא. וא ל', כ כ אכל אשר יא א ה מטמר או משקין או י די ה אכל אח יצ ם עד שיהיה בו כב

ל ינו נפס אים א לין טמ ל אכ אוכ ן ה ה. וכ ת בלא קלפ ס: ה וזהו חצי פר ה ומחצ יצ עד שיאכל כב

ן ומטמאי ל שה ן. ב המשקין מתטמאין כ ל שה ן בכ לין אפלו טפת משקין ט אכ ה ב ל שנ גע אים כחרד מ

ן רים נטמאו. ואף על פי כ לים או במשקין אח או בכל עד שישתה רביעית אין נפס ין השותה משקין טמ א

ארנו: כמו שב

רפין לפסל את הג ג כ וי ה לרביעית. ל המשקין מצט מאת ט א לטמ ה יצ לכב רפין מצט לין אכ ה ל וכ ה ס לפסל את הגוי ה. אפלו חט לים. ולכחצי פר אכ לו בא א וכיוצ ר ש וב נ ה תא עם ק צ ב עם קמח עם

ף: ר הכל מצט

ש בב ר ב המח עור ה ל ד ל א וה והתבלין ק ר והמ ר שב ח לא תו ומקצ יו ל ע שב ח תו שמקצ פי על אף סכין. טתו פל תו ומקצ חי ה טתו פל תו מקצ יו. ל ע

ר. ש בב רות ב המח מות עצ והמקומות וה והגידים רכים מן ה ה. ה פים והכנ פים והנוצ קרנים ומן הטל

החרטם ומן רנים הצפ מן רכים ה והמקומות מתטמאין לו א מ ד אח ל כ ר. ש בב עין בל המ

רפין לכ ס: ומטמאין ומצט ה או לכחצי פר יצ ב

אכ ה יצ כב ונתמעטו ה ה בחמ ן שהניח אים טמ לין ה ל הנב מן או ת המ מן כזית ן וכ מטמאים. ינ ן אונתמעטו ה בחמ ן שהניח השרץ מן ה ש וכעד

טהורין:

וד לב ח כזית ה ו בחמ ן שהניח ופגול ר ונות ם מים בגש ן הניח ת. ר כ יהן על בין חי ין א ונתמעטו

141 | רמב"ם ג פרקים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

ין ה ב ה חמור מא ין לט יו. ב זרו לכמות שה ונתפחו ח ין לאסור: ה ב ה קל מא לט

לים לים ובני בצ י בצ הם ז על ן חלולין אם יש ב שהנים ריר משת יק יו חלולין ור ן. ואם ה ערין כמות שה

ן: ל ך את חל ממע

ה ב יש ואם שהיא כמות משתערת נין פג ס פת ח ה: ל ך את חל ל ממע ל ח

ובש שנתפח גל ע ה בשר ה ט שנתמעט נ ה זק ר ן: משתערין כ מות שה

ד המתקרקשים משתערין ק רים והש אגוז והתמ י ה ן: כמות שה

רפין זה עם זה. וין מצט תו ושעורו ש מא ל שט יא כ ל לא שעור וין אב ן ש ת מא יו ט ל לא ה ן אב ן. שעור

ין מצט ן א ת מא א כקל שבשניהן. ט רפין ואפלו לטמורקב ת המ בשר כגון שעורו. ולא תו מא ט יצד כובשר ת המ בשר כגון תו מא ט ולא שעורו שלו.

ריך צ ין וא ה. ל לא הנב וים ש יו ה לא שאם לומר ה ובשר השרץ בשעו ל ה כגון בשר נב מא ר ולא בט

רפין: ין מצט שא

ינו א א מ ל אכל ט וה שכ ם ש אים שעור לין טמ יב אכ ל אכל ט ו ה שכ ם ש ת מא ה. וט יצ א כב א אל א מטמ מ

ינו וא במג ע א אל א מטמ ינו ולא א ם ד א לא א מטמ שבשניהן. כקל א לטמ רפין מצט ך לפיכ לים. כה אכל יצ ה אכל ראשון וכחצי ב יצ יצד? כחצי ב כ

ני ואם נ י זה ש זה הר ן זה ב ל ני שבל ה ש גע בתרומ ה יצ ב כחצי ה. ל אכל פס ה יצ ב וכחצי ני ש אכל

זה א ב ל כיוצ ן כ י זה שלישי. וכ ן הר ל שלישי שבל אכל ה יצ ב וחצי ראשון אכל ה יצ ב חצי אפלו

ן זה ב ל י הכל רביעי: רביעי של קדש שבל זה הר

ה אכל יצ ן זה יג כב ל ני שבל ה אכל ש יצ ראשון וכבני. נ פל זה הן ש ד מ ל אח ן כ זה הכל ראשון. חלק ב לוהו. ה פס ר של תרומ לעצמו על ככ וזה לעצמו

ד ע ני: נ פלו שניהן כאח אוהו ש ש

142 | רמב"ם ג פרקים - שישי ז אדר, פ' תרומהיום

ני ש אכל ה יצ כב ן יד ל שבל שלישי אכל ה יצ וכבהן שלישי. ד מ ל אח ן כ ני. חלק י הכל ש זה הר זה ב ה ר של תרומ נ פל זה לעצמו ]וזה לעצמו[ על ככ

כ שניהן נ פלו לוהו. פס מפני לא לוהו פס ד אח אוהו ש לישי: שעש

ן ל ה אכל שלישי שבל יצ ה אכל ראשון וכב יצ טו כבשהשלישי ני. ש וזה ני ש זה ן חלק ראשון. זה ב זה

ני: ה ש ראשון נעש שנ גע ב

יצים י ב יצים אכל ש טז כשת י ב ני אכל ראשון וכשתהן מ ד אח ל כ לשנים ן חלק ראשון. הכל ן ל שבל ל כ ה ע לארב או קים חל ה לשלש ן חלק ראשון. י וכשת ני ש אכל יצים ב י כשת ן וכ ני. ש הן מ ד אח

יצים ני. ח ב ן הכל ש ל ן לשנים אכל שלישי שבל לק ד ל אח י כ ה הר ע ה ולארב ני. לשלש הן ש ד מ ל אח כ

הן שלישי: מ

פרק חמישי -הלכות טומאת אוכלין

אכל רכין הסמוכין ל צים ה ע ן ה לים ה אכ א ידות ה אכל י שה קצ ן. כמו ע איל הן מן ה נים נתלה ב התא

הן א ב ן הגרעינים וכיוצ אשכול. וכ ת ה אגסים וקצ וה ן ה לין אכ ה י ושומר הן. ל ריך צ אכל שה רים מדב

ל ן כ אכל שהיא שומרתו. וכ ה שעל ה א הקלפ כיוצזה: ב

י וא י ד שהוא ל כ ולא ב א ומטמ א מתטמ ר שומ נו י ד ינו שא פי על אף ר שומ שהוא ל וכ ף. ר מצט ר ולא ינו לא שומ ל שא ף. וכ ר א ומצט א ומתטמ מטמ

ין א וא א ולא מטמ ינו מתטמ ינו י ד א ריך לומר שא צ יצד ף. כ ר ף. שאם מצט ר ינו מצט א וא א ומטמ מתטמ

ה לוי בו. ואם נ גע אכל הת א ה ה בי ד נטמ מא ה ט נ גע עם רפת מצט הי ד ין וא הי ד. א נטמ אכל ב ה מא ט

י אכל להשלימו לכב ל אם ה ס. אב ה או לכחצי פר צ י ה ש ס: ה ה ולכחצי פר יצ ף לכב ר י זה מצט ר הר ומ

כשר ר. שאם ה ך יש י ד להכש ה כ מא ם שי ד לט ג כשחות לפ י ד ויש בו. לוי הת אכל ה ל כ כשר ה הי ד

143 | רמב"ם ג פרקים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

ויש שחל מכזית. ר ושומ מכפול. חות לפ ר קו שומאכל: ף עם ה ר ינו מצט א

אכל מתטמאין עם ה ן שה לין אכ י לשומר ומנין ד ל זרע זרוע אשר הן שנאמר 'על כ רין ב ב ן מח כשה

ם ד א שבני כדרך ע' חטים יז ר ה. לזריע מוציאין יה יהן. בשעור בקלפ שים ועד יהן בקלפ ושעורים ן

ר השומרין: והוא הדין לשא

ומטמאות מתטמאות ן שה לין אכ ה לידות ומנין ה לין שנאמ אכ רין עם ה ב ן מח כם' כשה א הוא ל מ ר 'ט

יכם: רכ ל שבצ לכ

ין לו צרך בי ד י א ין לו י דות שהר ר לגת א ו הבוצץ את המשקה: מפני שמוצ

ריך לי ד: ינו צ י א ין לו י דות שהר ר לסכוך א ז הקוצ

לין שבסס אכ ל ידות ה ן בגרן טהורין: ח כ

פסיג ה של אש נשתיר ט ואם ה. שרקנ ה טהור כול ומקבלת גרגר לאותו י ד זה י הר ד אח גרגר ה ב בו שיר הור. ט שרקנו ה ר תמ שרביט ן וכ ה. מא ט

ן ש א. וכ מ ה אחת ט ר הור. תמ רביט קטניות שרקנו ט ה: ש מא ל ט ד מקב יר בו גרגר אח

ד ר אח א שומ ר אל י שומ ר על גב ין שומ ם א י לעול ב עמו: אכל הוא הנחש מוך ל בלבד הס

ל. צ בב קלפות לש ש ין יא ב ה מ של ין ב פנימית ע אמצ רפת. מצט ה רפת קדור מצט ה מ של ית

ך ין כ ך וב ין כ רפת. החיצונ ה ב ינ ה מצט ה א קדור ה: טהור

רפות ומצט ומטמאות מתטמאות הקלפין ל כ יב ר. קל ן שומ ינ ן מפני שה ן א ק י פולין ותורמוסין זר פ

הן מתטמאות כנ לין מתטמאין. ואם נשאר ב אכ ן ל ס פפון אף ך מתטמאין. קלפת מל ין כ ך וב ין כ אכל במאת פפון מתטמאות ט הן מתוך המל ין ב על פי שא

ן מצ א ת שין קלפ ן יב לין. השעורים בזמן שה רפת כ ט ה ל החט רפין. אב ין מצט ן לחין א הן ובזמן שה עמ

144 | רמב"ם ג פרקים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

רפת: ה מצט ת ה קלפ ש ין יב ה ב ין לח ב

רפ ל הגרעינין מתטמאות ומטמאות ולא מצט ות יג כ ה ש ה י ב ר ל של תמ רטב. אב ינ ה חוץ מגרעינות ה א

רפת: מצט

רפת ינ ה מצט יד החתל שעל הגרעינ ה של רטב אבוק רפת מפני שהוא ד ה מצט ש ושעל גרעינת היב

ב כאכל: אכל נחש ב

גרעינ שכנגד טו ל כ ה ת מקצ את צ שי רטב של ה אכל ן עצם שיש ה ף. וכ ר ינו מצט א א ף והיוצ ר מצט

יו ל ע י ה ה ף. ר מצט ר ש הב שכנגד ל כ ר ש ב יו ל ע עצם ה א אל ממנו ף ר מצט ינו א ד אח מצד ר ש הב

עצם ש י ה ל עצם. ואם לא ה ר עד חלל ה ש תחת הב ר ח ושא זוב א ה עבי כ הוא כאלו אותו רואין ל ל

ן ה ר כשומ ר ש לב מות עצ שה ף ר מצט ין א עצם ה חשובין:

ר אפלו כפול גור ש ליה ב י ה ע ר את טז קולית שה ה: מא ה לט ל כ

ה א ר לין יז גרעיני זיתים ותמ אכ ן ל ק ף על פי ששל ין מתטמאין: א

ין א לין אכ ל ן שכנ ס פי על אף רובין ח גרעיני יח לין מתטמאין: אכ ן ל ק מתטמאין. של

מתטמא לו וא י יט רש ש רפין. ומצט ומטמאין ין ל והבצ לחין. השום ן שה בזמן והקפלוטות ים

עמוד שהוא ה. וה ש ין יב ה ב ין לח הן ב ה של והפטמ ושרש והנ פוס. החז רין י רש וש אכל. ה כנגד ן ו מכ

ף. וש צנו ר ינו מצט ף. והסיב שלו א ר י ן ג דול מצט רשגנ ה וירקות דה ש ירקות י רש וש יג ם. והפ א המנת והלבוש שבלת של ה והשור לים. לשת ן ר שעק

נים וגרוג רות. והכ י תא קצ ה. וע רובין: של סים והח ל

ומטמאי מתטמאים לו וא י כ רש רפין. ש מצט ולא ן שין. יב ן שה בזמן והקפלוטות לים והבצ השום של עין ומל אכל. ה כנגד ן ו מכ ינו שא עמוד וה

145 | רמב"ם ג פרקים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

רות השע ן וה השבלת שבלים שבראש השחורות מס כמו לין שדומין והקרוסטמ אגסים ה י קצ וע ר.

מוך הס טפח דלעת ועקץ דין. עוזר וה והפרישין טפח הפרכיל יד ן וכ טפח. ס נד ק ועקץ אכל. ל

מכ וטפח אן ריג מכ הש הוא והפרכיל אן. אשכלות תלוי ל שהוא. וזנב שה אשכול כ ין בו. ויד ה

ה ע ארב ה ר תמ של ד המכב ויד שרקנו. אשכול ה שהשרביטין דם א ה ץ ע ה הוא ד והמכב חים. טפ

ב וקנה תלויין בשרביטין. דבוקות רין והתמ ו ה השב שלש רין הנקצ ל כ ויד חים. טפ ה שלש לת

ל יהן כ רש יהם וש ר יד צ ין דרכו להק חים. ושא טפ רפ מצט ולא ומטמאין מתטמאין לו א ל כ ן. ין שה

לין: ן ידות אכ מפני שה

לו לא מתטמא רפין. כא וא ין ולא מטמאין ולא מצט י וחלפ הכרוב. י קלח י רש וש צים. עק ה ל כ ר שא רין שנשארו בקרקע עק ן ה י הלפת וה דים וחלפ תר

קטו ל כשל וכ והחליפו. זרו וח והלפת הכרוב ש ר ה הש אכל. הפטמ ן להג זז שנעקרו עם ה ין שדרכ

ף: ר ינו מצט רפת והנץ שלו א של רמון מצט

ר הנשא ין א תו מקצ שנמוק אבטיח וה רמון ה כב הקלפ מן ר הנשא ין וא שנמוק. לאותו ה חבור

ן אם תו מועלת כלום. וכ ין שמיר י א ף שהר ר מצט דין ין הצד אמצע א אן ונמוק ב אן ומכ ם מכ ל י ה ש ה

יר י על רפת. מצט תו קלפ ין וא זה ל זה קות חבור רפין ש ינ ם מצט נים א רפין ולב קין מצט ינ ן יר י א הר

כלום:

פרק ששי -הלכות טומאת אוכלין

הוא עדין ן ת קלפ ה שנסדק דים והשק אגוזין ה א ה: ץ את הקלפ אכל עד שירצ חבור ל

ה מגלגלת מ יצ ין ב ב ה ממנו א קום לג מע ה מ שיקב ב קל ר עד שא חבור ה ת קלפ ה ושלוק חבור. ה ת פ

ה אף על ת ה בקלפ ה. ואם נתבל ץ את הקלפ שירצה חבור: ל ה כ פי שרצצ

146 | רמב"ם ג פרקים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

מוח בו שיש עצם צמר ג ץ. שירצ עד חבור ר ע שים וש י הכב אש שבזקן התי שים אף על פי שבר

ן חבור עד שיתחיל לתלש: י ה אור הר ן ב כ שחר

שהעביר פי על גים אף ד י וקשקש חג בים י כנפ ד ח יהן על רמון סכין ה ף. לקל שיתחיל עד בור

נה: שפרדו חבור עד יו בק ל שיקיש ע

זה: ינ ן חבור זה ל רים א ה השרביטים של תמ

עד חבור ן לח הש על נו ונת כו שחת פפון מל ו ר ק. התחיל לפ ר עולה שיתחיל לפ ל ה ה וכ ק חתיכ

חבו ינ ה א ר והשא חבור ה התחתונ ה עמ ה פיק ר. יו שנים או ינ ה חבור לחתיכות. ה ה וא חבור לעצמ ן על הן והניח ד מ ל אח תך כ פפונות וח ה מל שלש

ן והתחיל ב לח הן זה שהתחיל בו חבור הש ד מ אח חבור. ינו א ר ל והשא אוכ אני חציו מר א אפלו

צי שהתחיל בו חבור שחרית וחציו ערבית זה החינו חבור: ר א והשא

ל אף ע הן לבש א ב קות וכיוצ ך יר ל פי שלא ז המחתא נטמ אם א אל חבור. ינו א והבדיל ק ר לא מ זה

תך לכבש א זה אף על פי שהוא מערה בו. ח נטמ חבור זה י הר ן לח הש על ניח לה או לשלק או

תך: ק מה שח ר ואפלו התחיל לפ

אכ ל כ א ח נטמ ואם חבור רקו פ לא שעדין ל א כ תו נטמ לו: מקצ

ד באח א מ ט ונ גע ת במקצ ומערה שנפרס אכל ט י זה ני עולה עמו הר חז בזה שנ גע בו והש הן אם א מ

א מ הט זה ב ז כשאוח ואם ט חבור. מ יש ומגביהו י א הר ינו חבור אל ר ויפל א אח ר כנוגע ה אח זה ה

א: ראשון שנטמ ב

הן את רין ב ב חין מח לין או קל יו ע לין שה אכ ל ה י כ בקלח לה. בע אוחזין אותו לה בע ז ח א לה שדרכו

זה חבור א י הר ה עמו נתל בקלח. אם וחזין אותו ן אם בט מאות. וכ ר ט ריך לומר בשא ין צ בול יום וא

לה ה לו י ד וע ית י ה לו י ד אוחזין אותו בי ד שלו. ה ה

147 | רמב"ם ג פרקים - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

הן שירצה. לא ה י זה מ ה לו י ד אוחזין אותו בא ית א והש מ ז בט מרו אם אוח זה א לה, ב ני עולה ולא ע

ינו חבור: או א עמו חבור ואם ל

ן ל נ ן כ ן רכין ואמ יהן כשה קצ ן בע צ אגוזין שקצ יא ה ן בדרך ה לים שחבר ן הבצ וכ י כמו חבל זאת הראגוזים ולפק ק ב ר לו חבור. התחיל לפ לים א ל בבצ

ן ל ין כ ה כור א א נ יו מ יו לפ ר חבור. אפלו ה ין השא אק הכל: ר י הוכיח שדעתו לפ חבור שהר

ה של שום שנ פלו משקין ע הן הוא יב קליע ד מ ל אח ם ד י א ין חבור שא הור ט וחבורו א מ ל ט לכ חבור

ם יס בק או בכוש בו ותח שנפרש אתרוג ן וכ ר. ב ד ינו חבור: א

לך ין שא חבור. ינ ה א רות פ י במ ה ש של ה עס יג א ר שמחב ר ב משקין ד ה שבע א אל לין אכ ה ת

בלבד:

אכ ך הממע ה יד ל הדב כגון ן וקבצ זה ב זה לין ינ ן א ד אח גוף ן א ועש ן שקבצ והצמוקין רים והתמ

ה שנ פלו ל ך עגול של דב אין חבור. לפיכ משקין טמל ממנו מקום המשקין בל י זה נוט תו הר בד על מקצ

הור: ר ט והשא

י זה ן ונעשו אום הר ק רים והגרוג רות ששל טו התמ חבור:

זה חבור. י הר ד ונעשו גוש אח נ ן שעט הזיתים טז מנ ת על א אל ן למעט נ ן נת לא ה שמתחל מפני

זה מ א על אום של שיינקו שנמצ ך שרץ לפיכ זה. ד אפלו נ גע ן גוף אח ל ן הזיתים שנעשו כ זיתים וה

ד. אח גוף שהכל א מ ט הכל ה לו בכשעור ה ית ה ה את קע ב ן שת יו ה כ פכ תיד לה זיתים וע אום של

ת ינ ן חבור. הי ה א ה גושים הרב ד אף על פי שיש ב ינ ן חבור: ה נעשו אום א כ ואם משהפ

ק זה ב ב נ ס וד לו מכ רוד שהוא כ זה אף על יז אכל פ כמו ד אח כגוף ינו וא א להתטמ חבור ינו שא פי

מאת שב ט א לטמ ה יצ לכב ף ר מצט י הוא הר ארנו

148 | רמב"ם פרק אחד - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

ד י הוא מפר א הר רים. ואם לא כנ סו אל לים אח אכ ר ינו מצט ה והקטנית א ר ה קד ם כמעש ף עד שיקבצ

ה זה בצד ז יו גושים הרב ד. ה ם גוש אח ה ונ גע ויעשוהגוש ראשון הוא י הר הן מ ד באח ה מא הט אב השלישי ושבצד שלישי ני הש ושבצד ני ש שבצדו

רביעי:

ר ש ה והשיך יח ככ מא ה ראשון לט ית ה שה ל תרומ ראשו ם ל כ רות אח ה ן ל ל וכ ראשון היא ה רש פ ן.

ן שניות. ל רות כ ה אח ה שני ה והשיך ל ית שניות. ה ש ה ית ה שלישיות. ן ל וכ שני ה היא ה רש לישית פ

ין ן טהורות ב ל רות היא שלישית וכ ה אח והשיך ל רשו: שפ ין שלא פ רשו ב

את אחת ה נושכות זו בזו נטמ רות של תרומ יט ככ אחר רשו שפ פי על ואף ראשון ן ל כ בשרץ הן מ

א ן שניות אף מכ ל אין כ את אחת במשקין טמ ן. ]נטמרשו הן בי דים על פי שפ את אחת מ אן[. נטמ אחר מכ

גוף יו שה מפני רשו שפ פי על ואף שלישיות ן ל כן: ת מא ד בשעת ט אח

רמב"ם פרק אחד

אישות פרק יט הלכות

פרק תשעה עשר -הלכות אישות

ני ב שיהיו ה ב הכת י מתנ א יורשים א רים הזכ ם צאן י נכס בתורת ה שהכניס ה ני ת ונד ן אמ בת כתיהם אח ה עם ש היר ר שא ך חולקין ואחר כ ברזל

וה: בש

ה ב כ וי לד ה אלף ני ת ונד ה ת ב ה כת א אש יצד? נ ש ה בח ת ן ומ ה ב ת ב ה אחרת כת א אש ך נ ש יו. ואחר כ י

ך יו. ואחר כ ה בחי ת ן ומ ה ב אתים וי לד ה מ ני ת ונדת הוא והניח אלפים. בנו מ ש אלף מ ראשונ ה יור ן ה

ש יור השני ה מן ובנו אמו. בת אתים שבכת מ א נמצ וה. בש אותו יורשים ר והשא אמו בת שבכתבן וביד אות. מ וארבע אלף ראשונ ה ה בן ביד

אות: ש מ השני ה ש

149 | רמב"ם פרק אחד - ום שישי ז אדר, פ' תרומהי

י ג י שת ר על כד רים אמורים בשהניח יות במה דב ד בות ר כת השא שיחלקו י כד ר יות או ד אח ינ ר

ר דינ ר חולקים הכל ל אם לא הניח יות וה. אב בש ן וא בת אמ לו כת וה שאם יירשו א ן בש בת אמ לו כת

היורש ין ב אותו לחלק ד אח דינ ר ר א יש ים ולא וה נים בש ין הב ה ב ש ל חלוק יר א תנאי זה מבט נמצ

ה: שהוא מן התור

זו ין ב א נ שים רבות ב אחר ד והוא הדין למי שנ ש נים ב הן מ ולו יו בחי ן ל כ תו ומ אחת בבת ין ב זו

י רים אם ה בות דינ ר זכ ל הכת י כ ר על כד ם יות ה ש חולקין ר והשא אמו בת כת ש יור ד ואח ד אח ל כ

וה: בש

מ נו א י הר היתומים מרו א בינו ה א י נכס על עלין ין שומע ן א בת אמ י שיטלו כת ר דינ ר כד הם. יות ין ל

וין יו ש ה שה ית דין כמ סים בב מין את הנכ א ש אל בשעת מיתת אביהן ואף על פי שנתרבו או נתמעטו

י מ מין אחר ש ין שי בואו לחלק א קדם אביהן יתת א כשעת מיתת אביהן ן אל : אות

ר בות דינ ר או יות ל הכת י כ ר על כד ם יות י ה ש ו ה ינו א ר היות כנגד שטר חוב יו ל ע שיש פי על אף

ד ל אח א כ ט אל בת אמו: ממע ש כת הן יור מ

הן ב ה אחת מ ת י נ שים ומ י ה נ שוי שת יו ז מי שה חי יהן אף על פי שלא נים משת ואחת אחר מותו ולו ב השני ה ה נשבע אם בות הכת י שת על יתר הניח

שת שבועת אלמ ניה קודמים ליר מות ב נ ה קדם שת ינ ן יורש ה. מפני שא ת ב ן בתנאי זה כת בת אמ ין כת

בני יורשין ך כ ואחר ה תור של ה ש יר א אל ם ש נשאר ואם זה. בתנאי ן אמ בת כת ראשונ ה ה

בע כ ה קדם שתש ת וה. ואם מ לום חולקין אותו בש יורש ראשונ ה ה ר בני והשא בלבד ן אמ בת כת ים

וה: חולקין בש

ת ואחר מ הן ו נים מ יו לו ב י נ שים וה י ה נ שוי שת ח ה תו הנ שים אם נ ך מ ד כ ל אח תו כ ך מ שבעו ואחר כ

150 | רמב"ם פרק אחד - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

ת של ה ש ביר אמו בת כת ש יור ד ולא ואח ה ור ר או ם מות ין משגיחין אם יש ש ך א בתנאי זה. לפיכ השני ה. י ליורש ראשונ ה קודמין י ה ויורש ם. ין ש א

ם ואם לא ין ש וה וא נים הכל בש נשבעו חולקין הב י שא לפי ה ב כת שת עד יר ה ב כת נ ה אלמ ל ן

בע: שתש

ניה ה ב ה זו שנשבע ה ואחת לא נשבע ט אחת נשבע ר ח ה והשא ה תחל ת ב וה. יורשין כת ולקין אותו בש

ינו ביו א י א ה בחי ת בת אמו שמ ש כת ל היור ף וכ טורל היורשין: א מבני חורין ככ דים אל עב סים מש מנכ

י מנכס נזונות נות הב שתהיינ ה ה ב כת י ומתנ א י שיבגרו. אביהן עד או רסו שיתא עד מותו אחר

ה הבת אף על פי שלא גר ה ב רס נתא ה או רס נתא ה מזונות. ובת הנזונת ין ל ה א גר אף על פי שלא ב ה ת ומציא י דיה ה מעש מותו לאחר ביה א י מנכס

אחים: ה לא ל לעצמ

ביה י א דור מנכס יא פוסקין לבת מזונות וכסות ומ נות הב למזון ומוכרין נ ה. אלמ ל שפוסקין כדרך למזון שמוכרין כדרך ז ה הכר בלא ן וכסות

ש א אל ה. וכסות נ ה אלמ לפי ה ה ל פוסקין ה אש ה ד הן ל פוסקין נות ולב הבעל וכבוד ה ר כבוד ב

עות: נות נשב ין הב הן בלבד. וא המספיק ל

נות נזונות ן. ולא הב בת אמ נים יורשין כת ין הב יב אמתחת בתנ אים א יוצ ה ב כת שטר שיהיה עד לו א

ין ה א ב ם שטר כת ין ש ל אם א ם. אב ה כלום. י ד ל לכתב ם דרכ ין א ואם ה. ת ב כת ן אמ ה חל מ א שמ

הן כפי התנ אים: ה יש ל ב כת

ה. יג מי שצו ה בשעת מ ב י כת ד מתנ א תו לעקר אח ית א או יו ס מנכ יו בנות יזונו אל מר שא תזון כגון ל

ין ן א בת אמ נ יו כת יו או אל יירשו ב ס נ תו מנכ אלמ רים הואיל נ ה לאח יו במת ס ל נכ שומעין לו. נ תן כ

ה כמו ו א לאחר מית ינ ה קונ ה אל רע א מתנת שכיב מוח נ ה המת י הר ר א לו שיתב א בתנ אין סים הנכ יוב

151 | רמב"ם פרק אחד - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

יו ס יו נזונות מנכ נ תו ובנות ך אלמ ד ולפיכ אין כאח ב ן ש בת אמ נ יו יורשים כת ה: וב י בעל ה בחי ת מ

ה ל ויש נות הב ר כשא היא י הר אנת הממ בת יד ה מזונות. א ארוס ה ובת השני ה ובת ה מ ל בת היב ב

אביהן מיתת אחר מזונות הן ל ין א ה אנוס ה ובת אבי י בחי ל אב זה. ן בתנאי במזונות חי ב הוא הן

י אביהן: נות בחי נים והב ר הב כדין שא

ב ס ר המא במזונותיה טו חי ב אחין ה מן הנזונת ת א אחיה )אל ה מזונות מ ין ל י א רוסין שהר א משעת ה

ס או עד שת ר י עד שתתא ינ ה בוגרת כד גר וזו( א ב ם רו ד ין א ה וא א קטנ ה או נער ה אל צה שתזון עצמ חים: ך ותשאל על הפת ל תו ות שתתבזה ארוס

נתאלמנ ה או ה נתג רש או אנ ה ומ הבת את נש טז ביה אפלו היא שו ית א ה לב זר ם הואיל וח מרת י ב

בי א י מנכס נזונת זו י הר ה גר ב לא עד ועדין ה ס: ר גר או עד שתתא שתב

ל כ נים הב יירשו נות וב נים ב והניח ת שמ מי יז יה ם ז נין את אחיות סים וה ם עד שיבגרו או עד הנכ

סים נכ בשהניח אמורים רים דב במה רסו. שיתא עד שאפ כאחת נות והב נים הב הם מ שיזונו ר ש

בין. מר סים נכ אין הנקר ן ה לו וא נות הב שיבגרו בנ ין א אם ל מזה אב חות פ א אל שהניח סים כ

ונו שיבגרו עד נות לב מזונות הם מ תנין מוציאין נות הב מזון י א כד ם אל ין ש ואם א נים. לב ר השא עד או שיבגרו עד הן מ נזונות נות הב בלבד

רסו חים: שיתא נים ישאלו על הפת והב

ל א בשהניח קרקע אב רים אמורים ם יח במה דב הגאונים נת ובתק הואיל מטלטלין א אל הניח לא נים הב י הר המטלטלין מן נות הב שיזונו הוא

נז נות טין. והב המוע לו א ה סים הנכ מן ד כאח ונות א ש הם במטלטלין אל זה שלא תקנו ל נים וכ יהיו כב

הורו הגאונים:

בין ונתמעטו אחר סים מר יו הנכ יט הניח קרקע וה

152 | סה"מ לרמב"ם - יום שישי ז אדר, פ' תרומה

הן יורש ר ז כו ב ן כב ה כ טין בשעת מית יו מוע ים. ה ל ואפלו ן. אות יורשין נים הב ך כ אחר א ונתרבו

ן טין מכר סים מוע כרו נכ נים ומ דמו הב נתרבו אם ק ם: קי

יו חוב או שהתנ ה עם ל בין ויש ע סים מר יו הנכ כ ה בת אש מזונות ולא החוב ין א ה בת את זון שי תו

א אל סים בנכ ממעטין הכל אשתו נים הב יירשו שת אביהן עד זמן ויתנו לבעל חוב חובו וי זונו בת א

יהן עד שיבגרו סק וי זונו אחיות רסו שפ או עד שיתא יהם: ויצאו מתחת יד

אש נ ה ובת ממנ ה או מ ין כא הניח אלמ ה אחרת ואוהבת נזונת נ ה אלמ ה יהן שת שיזונו י כד סים בנכ

שמזונו ר אומ אני ן וכ חים. הפת על הבת תשאל ת י בחי ה ת שמ אמו בת כת את ן הב שת ליר קודמין

ביו ואף על פי שש חמר א ה. וקל ו ב י הכת ניהם מתנ אה מפני מזונות ה של תור ש ית יר רים אם נדח הדב

שת הכת חה יר ית דין הבת לא תד ה שהיא תנאי ב ב מפני מזונות הבת:

נות גדולו ת והניח ב ת וקטנות ולא הניח כב מי שמויחלקו שיבגרו עד הקטנות יזונו אומרים ין א ן ב

ן חול ל א כ וה אל סים בש ר הנכ וה: שא קות בש

סה"מ לרמב"ם

מצות עשה צח.שיעור רכה:

עשה בטומאת - מצות לדון שצונו היא צח מצוה ומשק כוללת אוכלין זו ומצוה הכתובים, הדינין ין

בכללם. ומשקין אוכלין טומאת טומאת טהרה )שמיני,

אוכלים פט"ז(:

153 | חומש - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

תרומה , פ' אדרח יום שבת

חומש

נגב־ טשביעי לפאת ן המשכ חצר ת א ית ש וע ה אמ ב ה א מ ר שז מ ש ש ר צ ח ל ים ע קל נ ה ימ ת

ת: א אח ה ה א רך לפ

מעשה קלעים.רש"י: נקבים, נקבים ספינה קלעי כמין עשויין מכבר של כתרגומו סרדין ותרגומו אורג, מעשה ולא קליעה

ככברה: מנוקבין שהן לפי סרדא האחת. המתורגם כל לפאה הרוח קרוי פאה:

שת י נח ים עשר ם ואדניה ים עשר יו ד י ועמ ו ו ם יה ק ים וחש ד עמ סף: ה כ

של ואדניהם. חמש אמות בין עמוד לעמוד: ועמודיו עשרים. רש"י: תקועין והעמודים הארץ, על יושבים האדנים נחשת, העמודים לתוכן, היה עושה כמין קונדסין שקורין פלא"ש, ארכן ו' טפחים

וכו באמצעו, בו קבוע נחשת וטבעת ג', הקלע ורחבן שפת רך עמו כל כנגד במיתרים דרך סביביו הקונדס ותולה ועמוד, ד

טבעתו באונקליות שבעמוד העשוי כמין וי"ו, ראשו זקוף למעלה וראשו אחד תקוע בעמוד, כאותן שעושין להציב דלתות שקורין

ווי גונזי"ש, ורחב הקלע תלוי מלמטה, והיא קומת מחיצות החצר: האונקליות: העמודים. העמודים חשוקיהם. ו הם היו מוקפות סביב, ואיני יודע אם על פני כולן, אם בראשם, ואם בחוטי כסף

באמצעם, אך יודע אני שחשוק לשון חגורה, שכך מצינו בפילגש , תרגומו חשוקים: )שופטים יט, י.(בגבעה, ועמו צמד חמורים חבושים

ה יא א ים מ ע רך קל א פון ב ן לפאת צ רך וכ ועמדואי ו ו שת נח עשרים ואדניהם ים עשר יו ועמוד

ים ד עמ סף: ה כ ם יה ק ר יבוחש צ ח ה חב ורה ר יהם עש ד ה עמ ים חמשים אמ ע ם קל לפאת־י

ה: ר עש ם צ יגואדניה ח ה חב ור ק לפאת ה ר דמ ה: ים אמ ה חמש ח מזר

פנים, לפאת קדמה מזרחה. רש"י: פני המזרח קרוי קדם, לשון אחור, לשון אחורים, לפיכך המזרח קרוי קדם שהוא פנים, ומערב

, ימא )דברים יא, כד.(קרוי אחור, כמו דתרגם אונקלוס הים האחרון לם בקלעים, היו סתומים כו אותן נ' אמה לא חמשים אמה. מערבא:

לפי ששם הפתח, אלא ט"ו אמה קלעים לכתף הפתח מכאן, וכן

154 | חומש - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

לכתף השנית, נשאר רחב חלל הפתח בנתים כ' אמה, וזהו שנאמר ולשער החצר מסך עשרים אמה, וילון למסך כנגד הפתח, כ' אמה

ארך כרוחב הפתח:

ף יד ת לכ ים ע קל ה אמ ה עשר ש יהם ע וחמ ד מה: ם שלש ה ואדניה שלש

חמש אמות בין עמוד לעמוד, בין עמוד עמדיהם שלשה. רש"י: שבראש הדרום העומד במקצוע דרומית מזרחית, עד עמוד שהוא מן הג' שבמזרח ה' אמות, וממנו לשני חמש אמות, ומן השני לשלישי

עמודים וארבעה השנית, לכתף וכן אמות, י' חמש הרי למסך, עמודים למזרח כנגד י' למערב:

יהם טו ד עים עמ ה קל ש עשר ית חמ נ ף הש ת ולכ ה: ם שלש ה ואדניה ך טזשלש ס ר מ צ ח ער ה ולש

ש ני וש ן ותולעת ש לת וארג מ ה תכ ים אמ | עשרם מ ואדניה ה ע ארב יהם ד עמ ם רק ה עש מ ר שז

ה: ע ביב )מפטיר( יזארב ס ר צ ח ה י ל־עמוד כ שת: ם נח סף ואדניה ם כ יה ו סף ו ים כ ק ש מח

לפי שלא פירש ווין וחשוקים כל עמודי החצר סביב וגו'. רש"י: ת אלא לצפון ולדרום, אבל למזרח ולמערב לא נאמר שואדני נח

ווין וחשוקים ואדני נחשת, לכך בא ולמד כאן:

חמשים יח | חב ור ה אמ ב ה א מ ר צ ח ה רך אם ר ואדניה שז ש מ ות ש ש אמ מ ה ח ים וקמ חמש ב

שת: נח

החצר. רש"י: וארך מאה הצפון למערב המזרח שמן הדרום בחמשים. באמה: חמשים מרובעת ורחב היתה שבמזרח חצר

חמשים על חמשים, שהמשכן ארכו שלשים ורחבו עשר, העמיד כלו נמצאו החצר, אורך של החיצונים נ' בשפת פתחו מזרח ריוח אמה כ' נמצאו ל', לסוף ארכו וכלה הפנימים, בחמשים

יריעות של אחורי המשכן, ורחב ן הקלעים שבמערב ללאחוריו ביהמשכן עשר אמות באמצע רוחב החצר, נמצאו לו עשרים אמה ריוח לצפון ולדרום מן קלעי החצר ליריעות המשכן, וכן למערב,

גובה וקומה חמש אמות. : )עירובין כג:(וחמשים על חמשים חצר לפניו להביא אדני ושת. ואדניהם נחמחיצות החצר, והוא רוחב הקלעים:

מסך, שלא תאמר לא נאמרו אדני נחושת אלא לעמודי הקלעים, האבל אדני המסך של מין אחר היו. כך נראה בעיני שלכך חזר

ושנאן:

יו יט ת ד ל־ית ו וכ ת ד ל עב ן בכ י המשכ כל לכל שת: ר נח צ ח ת ה ל־יתד סססוכ

155 | חומש - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

להקמתו ולהורדתו, כגון שהיו צריכין לכל כלי המשכן. רש"י: נגרי נחושת עשויין יתדות. מקבות לתקוע יתדות ועמודים: כמין

סביב סביב במיתרים קשורים החצר, ולקלעי האהל ליריעות בשפוליהן, כדי שלא תהא הרוח מגביהתן, ואיני יודע אם תחובין

שפולי מכביד וכובדן ותלויין קשורין או שלא בארץ, היריעות אומר אני, ששמן מוכיח עליהם שהם תקועין בארץ, ינועו ברוח, ו

יסע בל יצען בל אהל מסייעני, זה ומקרא יתדות, נקראו לכך : )ישעיה לג, כ.(יתדותיו לנצח

חסלת פרשת תרומה:

156 | תהילים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

תהילים

.מד

יום ח

יל א כ מש ני־קרח לב ח נצ בלמ נינו : אז ב אלהים

רו ספ אבותינו נו מע ימי ש ב בימיהם ת על על־פ פ ־לנו

גקדם ים : מ א ל רע ת עם ט ות ת הורש וים ג ך יד ה את

חם ל ש דות לא־ : רועם ז ו ו ־ארץ ש יר ם ב חר ב לא י כ

צית ר י כ ניך פ אור ו רועך ו ז ך מינ י־י כ מו ל יעה : םהוש

ה י ה י אלהים צו כ ה־הו א מל ו עות יעקבאת ך צרינו : ו ש ב

ך נבו ס קמינו מ ש ח ב נג י : ז נ ב חר טח ו י אב ת קש י לא ב כ

יעני ות : חלא תוש אינו הביש נ ש רינו ו מ נו מצ ת ע י הוש : כ

הל ט אלהים נוד ב עולם ל ך מ ש ו כל־הי ום נו סלהל : ה

אותינו י צב לא תצא ב לימנו ו כ ות ת יבנו : יאאף־זנח ש ת

למו סו ש אינו נ ש ו מ י־צר מנ יבאחור צאן : כ ננו ת ת

זריתנו וים ו בג יגמאכל ל : ב ך ר־עמ כ מ לא ת ו א־הון

חיריהם מ ית ב כנינו לעג וקלס ת : ידרב ה לש פ ימנו חר ש

ביבותינו טולס ראש : נוד מ וים ג ב ל מש ימנו ש ת

ים מ א ל טזב ני : ת ס כ ני פ ת ו בש י ד נג תי למ כ ל־הי ום : כ

ו מ יז חרף ול־מ םמק נק ו מת אויב ני מפ ף יחגד ל־זאת כ :

ריתך ב נו ב ר ק לא־ש ך ו כחנו לא ש נו ו את לא־נסוג : יטב

חך אר י מנ רינו אש ט ות נו לב כאחור יתנו : דכ י כ

מות צל כס עלינו ב ים ות נ קום ת מ ם אם־ש : כאב נו ש כח

י פ כ רש פ ונ זר אלהינו אל ל יחקר־ : כבנו הלא־אלהים

עלמות לב ידע ת י־הו א כל־ : כגזאת כ נו י־עליך הרג כ

חה טב צאן כ נו ב ש נח אדני : כדהי ום ן תיש ה למ עו רה

לנצח נח ז אל־ת כההקיצה ח למ : כ ש ת יר ת תס פניך ה

לחצנו ו ינו כוענ לארץ : קה ב ד נו ש נפ לעפר חה ש י כ

ננו ט ך: : כזב ד מען חס דנו ל נו ו פ רתה ל קו מה עז

157 | תהילים - ום שבת ח אדר, פ' תרומהי

מה.

דידת א יר י יל ש כ ני־קרח מש ים לב נ ש ח על־ש נצ : למ

בר טוב אמר אני מע רחש ב י ד מלך לב י ל וני עט ש ש ל

תותיך : ג סופר מהיר פ ש ני אדם הו צק חן ב יפית מב יפ

עולם ל אלהים ך רכ ב ן דעל־כ על־ירך : ך ב חגור־חר

ך והדרך ור הוד ב כב : הג לח ר ך צ בר־אמת והדר על־ד

דק וה־צ ענ מינך ו ך נוראות י תור ים : וו נו נים עמ יך ש חצ

לך המ בי לב אוי ב לו יפ יך ת ח ז ת אלהים עולם : אך ס כ

כו תך בט מל ר ש בט מיש נא־ : חועד ש ש דק ות צ ת אהב

ע על־כ חך אלהים אלהיך ש רש ש ון מחברך ן מ ש : מן ש

י ט מנ ן ש לי מן־היכ דתיך ג ל־ב כ ציעות ק ואהלות מר

חו ך מ יש ך : לימינ גל ש בה נצ רותיך יק ב לכים מ נות ב

אופיר כתם יאב אז : י הט ו אי ו ר עי־בת מ חי ש כ ש ו נך

ו בית א ך אדניך : יבביך עמ י־הו א כ יך יפ לך המ או ית ו

חוי־לו ת הש ירי עם : יג ו ו עש חל ניך י חה פ מנ : ו בת־צר ב

ה יד בו ש צות זהב ל ב ש נימה ממ ה בת־מלך פ בו ד ל־כ : כ

קמו טו א לר תו לות ב לך למ ו בל ת רעותיה ת חריה

היכל : טזמו באות לך בואינה ב מחת וגיל ת ש נה ב ו בל ת

כל־ : יזמלך רים ב ש יתמו ל ש יו בניך ת חת אבתיך יה ת

יחהארץ ן : על־כ ודר ר כל־ד ב ך מ ש ירה כ ים אז עמ

עלם הודו ך ל ועד: י

. מו

יר א ש על־עלמות ני־קרח לב ח נצ בלמ לנו : אלהים

אד צא מ צרות נמ רה ב ן לא־נירא : גמחסה ועז עז על־כ

ים ימ לב ב הרים מוט ו ב ארץ המיר דב רו : מ יח יהמו

ו ה עש יר סלהמימיו גאותו ב חו : הרים מ ש י לגיו פ נהר

יון על ני כ מש דש ל־ : ועיר־אלהים ק ב ה ב קר ב אלהים

קר ב נות לפ אלהים רה ז יע וט מ זת מטו : גוים המו

158 | תהילים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

ארץ מו ג ת קולו ב נתן לכות חממ ע : באות צ ה הו נו י מ

ב־לנו אל ג יעקב סלה מש ה : טהי הו י עלות כו ־חזו מפ ל

ארץ ב ות מ ש ם ר־ש יאש צה : עד־ק חמות מל ית ב מש

אש ב רף יש עגלות חנית ץ קצ ו ר ב ש י ת קש : הארץ

ארו יא אלהים י־אנכי כ עו ו ד ו פ ארו ם הר וים ג ב ם

אר יבץב יעקב : אלהי נו ב־ל ג מש נו עמ באות צ ה הו י

סלה:

. מז

מזמור א ני־קרח לב ח נצ עו ־כף : בלמ ק ת ים ל־העמ כ

ה רנ קול ב לאלהים מלך : גהריעו נורא יון על ה הו י־י כ

על־כ דול דל־הארץג עמ : ר ב ים יד מ א ו ל ינו ת ח ת ים

לינו רג חת יעקב : הת און ג את את־נחלתנו חר־לנו יב

סלה ר־אהב ואש קול : ב ה הו י רו עה ת ב אלהים עלה

ופר נו זמ : זש כ מל רו ל רו זמ רו אלהים זמ י מלך : חרו זמ כ

ל־ה ילכ כ רו מש וים : טארץ אלהים זמ מלך אלהים על־ג

ו ש קד א ס על־כ ב יש יאלהים עם : נאספו ים עמ דיבי נ

אד נעלה: י־ארץ מ י לאלהים מגנ רהם כ אלהי אב

. מח

ני־קר א לב מזמור יר בחש דול : אד ג מ ל ל ה ו מ ה הו י

ו ש הר־קד אלהינו עיר ג ב ל־הארץ : כ וש ש מ נוף פה י

רב מלך ית קר צפון תי כ יר דהר־צי ון אלהים :

ב ג מש ל נודע נותיה מ אר הב נועדו : לכים המ ה י־הנ כ

ו ד יח רו ועב ה רא : זו המ פ נח הלו נב מהו ן ת זו כ עדה : ר

י ולדה כ חיל ם ש אני ות : חאחזתם ר ב ש ת קדים רו ח ב

יש ש ר באות : ט ת ה צ הו עיר י ן ראינו ב נו כ מע ר ש אש כ

עד־ע נה כונ י אלהים אלהינו עיר סלהב יולם ינו : מ ד

היכלך קרב ב ך ד חס יאאלהים ן : כ אלהים ך מ ש כ

159 | תהילים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

מינך אה י וי־ארץ צדק מל ך על־קצ ת הל מח הר־ : יבת יש

טיך פ מש מען ל הו דה י נות ב נה גל ת יגצי ון צי ון : ו סב

יפו ה הק ד ו מג רו ידליה ספ גו : ס פ חילה ל כם לב יתו ש

דור אחרון רו ל ספ מען ת נותיה ל מ י זה אלהים : טואר כ

נהגנו על־מו ת: אלהינו עולם ועד הו א י

160 | תניא - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

תניא

ולהיות בחי' תשובה זו ביתר שאת ויתר עז מעומקא

היה בתוספת אורה ושמחה ם שמחת הנפש תדלבא וג

מעצבונו לנחמו ותבונה דעת לבו אל ישיב כאשר

ויגונו לאמר כנ"ל הן אמת כו' אך אני לא עשיתי את

ית' מאורו חלק להוריד כזאת ה' עשה ולמה עצמי.

חשיב כלא קמי' וכולא עלמין כל וסובב הממלא

והלבישו במשכא דחויא וטפה סרוחה אין זה כי אם

צורירי היא זו נפש דה כל לה' להעלות עליה ך

הן לבושיה וכל נוגה שמקליפת הבהמית החיונית

התלבשותן ע"י שלה ומעשה דבור מחשבה בחי'

ענין לקמן ]וכמ"ש התורה ומחשבת דבור במעשה

בריאת תכלית שהיא איך באריכות זו העלאה

כל תהיה וזאת אעשה זאת איפוא וא"כ העולם[

וחי ונפשי וכמ"ש לכל בהן חיי ר מגמתי כל ימי חלדי

ודבורי דהיינו לקשר מחשבתי נפשי אשא ה' אליך

הערוכו' הלכות גופי הן והן ית' ודבורו במחשבתו

נקראת שלכן המצות במעשה מעשה וכן לפנינו

נאמ' וע"ז ושרשה למקורה פי' נפש התורה משיבת

פקודי ה' ישרים משמחי לב:

161 | היום יום - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

היום יום

ח אדר א

שבת ה'תש"ג

רומה, שביעי עם פירש"י.שיעורים: חומש: ת

מח.־תהלים: מד

... ממש עמו. תניא: פרק כח. ואפילו

לו ואמר המגיד, מתלמידי אברך אליו זימן הזקן בניגון, -רבינו

יש -כדרכו לך בניכם", את אותם "ולמדתם של מצווה יש "לי :

הבית; הבה נתחלף: אני אתן לך כל צרכיך מצווה לזון ולפרנס בני

- קיים את המצווה המוטלת עליך, ואתה למד עם בני כדי שתוכל ל

. וביאר לו סדר הלימוד: בראשונה לומדים -היה זה אדמו"ר האמצעי

הא וקו מתחת ונקודה ממעל נקודה? אלף מהו …ב ־האותיות

הוא שבתורה' אלף'שה לדעת יהודי ילד על'. אלף' זהו - באמצע

ב'יוד'[ ששמ. יתברך' ה] שממעל" יוד"ה ]ו מתחיל היהודי[ =וה"יוד"

היא שממעל "'יוד' נוספת: גירסה מאחדם". האמונה וקו שמתחת

הוא הגוף, והקו של יראת שמים - הנשמה, יהודי ]"יוד" של[ למטה

הוא באמצע".

ח אדר שני

יום שני ה'תש"ג

פירש"י.שיעורים: חומש: ויקרא, שני עם

מח.־תהלים: מד

במציאות. ־מו־... תניא: והנה תכלית

אמו"ר ]הרש"ב[ כותב באחד ממכתביו: טובה פעולה אחת מאלף א

האנחה את עזוב נצחיים המה. ומצוות ותורה חי, אלוקינו אנחות.

ושקוד בעבודה בפועל ויחנך האלוקים.

162 | רמב"ם ג פרקים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

רמב"ם ג פרקים

ט -הלכות טומאת אוכלין ז רכו: שיעור

פרק שביעי -הלכות טומאת אוכלין

לא חבור ינו א הנצוק ה. א הר לט ולא ה מא לטא מ רה משקין טהורין לתוך כלי ט י ה מע יצד? ה כהור. ואם עמוד הנצוק ט י ה י השרץ הר ואפלו על גב

לט ק י זה שק אויר הר לט מן המשקין הנג רין מן ה ריך צ ין וא הור. הן ט מ רה שמע שהמשקין לומר

טהורין:

או לצונן מצונן ה ר בשע אמורים רים דב במה ב רה המע ל אב לצונן. חם מ או לחם חם משקין מ

י הנצוק אין חמין הר טהורין צונן לתוך משקין טמהן חבור ונ רה מ ן שהוא מע ל טמאו המשקין הצונן כ

חמת המשקין שבתוכו רה ממנו מ א הכלי שמע ונטמ י נטמאו. ומפנ רה משקין צונן שהר מרו המע ה א י מ

עו החמין שעשן מפני חבור כתמרות לחמין לה א עליון ומטמ ב בנצוק ובמים שבכלי ה ר ן ומתע ש ע שוב: עולה מן החמין משקין הוא ח ן ה ש הכלי שהע

ל ה ג והגיס טהורות י דיה יו שה ה אש ה ך פיכ ה והזיעו י א ה טמ ר ה נטמאו בקד ר הבל הקד דיה מ

יו ה אם ן וכ ה. ר שבקד במשקה ה נ גע כאלו י דיה ה והזיעו י דיה ר ה בקד אות והגיס ל י דיה טמ א כ נטמ

ה: ר ה במשקין שבקד ה כאלו נ גע ר מה שבקד

הן ד נחיל דבש הזיפים ודבש הצפחת הנצוק של הן רה מצונן לצונן מפני שיש ל י ה מע חבור ואפלו ה

כין נמש ן י ה והר לין ריר אכ ל ה ך כ לפיכ כדבק. ב יו ע הן חבור ואפלו ה ין הנצוק של ה כגון א ים הרב

הן ין ל הן. לפי שא א ב ך וכיוצ ת לב המ הגריסין והחהן חבור ין הנצוק של ל המשקין א ר כ ן שא ריר. וכ

ארנו: ה מצונן לחם כמו שב ר ן ע א אם כ אל

ינו חבור ל ה מים ה הנצוק א ר יצד? שאם ע ה. כ הר ט ין א המקוה לתוך הן ב א וכיוצ אבן מכלי אים טמ

ת הנצוק למקוה טהרו ה מים אומרים משהגיע קצ

163 | רמב"ם ג פרקים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

ן ל לכ המקוה שישיק עד ן ת מא בט ן ה י הר א אל כ ד אח יו מצד ל ע שיש ס הקטפר ן וכ ארנו. שב מו

ר המשקין שבמדרון ן לשא ינו מחבר ח א משקה טופל ה ה. אב הר ה ולא לט מא משקין שבאשבורן לא לט

ה: הר ה ולט מא ן חבור לט ל כ

ה שהיא ק ב לש ו ער ח וש ליה משקה טופ ס וע טפרזו ליה ע נ חין מ ה יצ בכב אים טמ לין אכ חתיכות

י הר שתים יו ה רפות. מצט ינ ן א מזו ה לו למט אאפלו ד משקה עומ יהם תחת י ה ה ואם רפות. מצט

ל ין החרד ן: כע ל ף את כ ר י זה מצ הר

ל כל לין ח א מטמ ינו א יום שטבול ארנו ב ר כב ז ועושה ה תרומ ה ומשק ה תרומ י כל א ל פוס א אל

ה הכ משק או קדש י כל בא נ גע אם ן וכ שלישי. ל ן ר א ן ועש ל ביעי: קדש פס

ינ ם חבור בטבול יום ואף על פי רים שא ח יש דב הן טבול א אם נ גע ב מאות. אל ל הט ן חבור בכ שה

זה א אל סל פ לא הנוגע יום י ה ה ואלו בו. שנ גע ל י ה פוס ר ה ם אח ד הכל. אפלו במקום טבול יום א

ה ת ש או אין טמ לין אכ כל שא ם ד א הנוגע י ה ה סל הכל י זה פ ה הר ה קל מא אין שהיא ט משקין טמ

לו טבול י ה שלא פס ריך לומר שאם ה ין צ יום. ואה או ראשון שהוא מטמ מא א הכל. ומפני הנוגע אב ט

ר ס ינו מח הר וא ר ט לו בטבול יום מפני שכב ק ה ה מ שיש יום בטבול לו ק ה ועוד שמש. ב הער א אל

לין ש מאות אכ ל הט ם ומתטמאין בכ ד דין לא ן מיח היום בטבול טהורות ן ה וה השעור ן. ה לו וא .

ן שה בזמן ל אב קלופין. ינ ן שא בזמן סמת והכוהקצח ה. קלופ ינ ה שא פי על אף ה והחט קלופין

לומר והש ריך צ ין וא יום בטבול לין נפס ומשום. ל ה ן מתטמאין בכ מאות: שה ט

ן י ה ה הר מא ן חבור באב הט לין שה אכ ל יד ה ט כ ומערה ס שנפר אכל ה ל כ ן וכ יום. בטבול חבור

ת שהוא חבו ך הוא חבור במקצ ה כ מא ר באב הטינו חבור בטבול ל שא י הוא בטבול יום. וכ יום הר

164 | רמב"ם ג פרקים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

מאת י דים מטבול יום: חבור בי דים וגם זה חמר בט

פרק שמיני -הלכות טומאת אוכלין

יו נוש ן וה רים שכנ ס כות זו בזו ודעתו א חלות או ככ ה בתנו י חל ה על גב ה חל פ ן או שא ר ועדין להפריש

סל הן לא פ ניה ונ גע טבול יום באחת מ רמו פ לא ק ונעשו שהרתיחו המים ן וכ ה. ב שנ גע ה החל א אל

ה. ויין כקוב ראשונ ה. ה רתיח שהרתיחו והגריסין ש וארז שהרתיחו. ד ינו ח ה א רתיח ונ גע טבול יום ב

ל ר כ ה בלבד. ובשא רתיח א ה סל אל חבור ולא פ ל ין חמורות הכל חבור. אב ין קלות ב מאות ב הטין דעתו להפריש. או יו נושכות זו בזו וא חלות שה

ה חל ה פ בתנור. שא רמו וק ונ שכו ה חל י גב על ורתיחת ה. כקוב לחלת מח ינ ה שא המים ורתיחת

ן ין הגריסין שני ה. ורתיחת יין י ש . ורתיחת השמן בחבו לו א י הר שים. עד ורתיחת ש. ד ח ין ב ן ר י ש

מאות: ל הט ריך לומר בכ ין צ בטבול יום וא

ר הככ באמצע א ונמצ אפי ה בשעת א צ שי ק צ ב ב ה ת קצ ן וכ א. יוצ ר מסמ ונחרך כמו שנמשך ק צ ב

יו פח א חרחור. אם ה הנקר ת אפי ה והוא ותים בען ר. וכ ל הככ סל כ הן פ מכאצבע ונ גע טבול יום ב ר. ל הככ ר נפסל כ ן שבככ ט אם נ גע בגרגר מלח ק

לו ריך צ ין צרור וא ל אב מאות. הט ל בכ מר ר או תורמוס וגרגר מלח ג דול וחרחור יתר שבככ

הור ר ט ה הככ מא הן אפלו אב הט מכאצבע שנ גע ב ריך לומר בטבול יום: ין צ וא

קיק שנחרך חצי ה וחצי ינו חבור. ג ר י זו א ה קי ם הרינ ן חב מין א דין קי והצד אמצע זה נחרך ה זה ל ור

ריך לומר בטבול יום. ין צ וא ה מא אפלו באב הטיום טבול ונ גע ק ר המ יו ל ע רם שק קדש בשר

ת מ החתיכות ה ה בקיפ החתיכ ה בחתיכ נ גע רות. ק בתבשיל ן וכ חבור. ה עמ עולין ה ל טניות וכ

י יין ונ גע ף על גב י פרוסות. שמן שצ רם על גב שק א השמן: סל אל טבול יום בשמן לא פ

165 | רמב"ם ג פרקים - שבת ח אדר, פ' תרומהיום

ה ט יצ ה וב ק תרומ ונ גע ד י ר יו ה נתונ ה על גב רופ א קלח שכ סל אל ה לא פ יצ נגדו. ואם טבול יום בב

ינו חבור: ה כמין כובע א ית ה

ס ונ גע פנ ה של אלפ רם על ד ה שק יצ ה חוט של בנים ח ולפ ה פ הש מן יום. טבול ה בו פ הש מן בור

שפת על רמו שק בקטניות ן וכ חבור. ינו א ולחוץ ה: ר הקד

תם וס מצדיה ין ב משוליה ין ב ה שנקב בית ח ו ה: ל ה כ יו נפסל טבול יום הנקב בי ד

ונ גע לכלי מכלי רה המע בקלוח ז יום טבול ה ט ה. שתרומ א ד ומ ה משערין זה שנ גע בו באח א מ

כמו ה במעוט ה טל ב ה א ומ ד באח ה רב שנתע ארנו בהלכות תרומות: שב

ממנ ה ונ פל הבור את ם תור י ה שה יום טבול ו ח ביין ונ גע יין של בבור ה קע וש ה תרומ של בית ח

מן ה שבבור. פ הש מן חבור ינו א ולחוץ ה פ הש י ה כלי י ה הבור פיטס אפלו ה נים חבור. ואם ה ולפ

לו חבור ה כור כ א ת ג דול שמחזיק מ ואם נ גע במקצ בית שבקרקע הכלי: ה שבח סל התרומ היין פ

לים והגח והקטרת והלבונ ה מנ חות של הסלת ט במה ן. ל כ את סל פ ן ת במקצ יום טבול שנ גע

שחו לים בגח אמורים רים ביום דב ה במחת תה ל. א יכ ה נכנ ס לה ה שחותה ב ל הכפורים. שהמחת ב

ה של רה במחת ל יום כשהוא מע לים שחותה בכ גח הן ב ין א לים הגח מן נתפזרו אם ב ז ה לשל כסף

ן א מכבד ה אל ש ה: קד אמ ל

של ושמן לין ח של קיק ר או לין ח של ה מקפ י ף על ה צ סל תרומ יהן ונ גע טבול יום בשמן לא פ גב

לך בו קום שה ל מ ץ כ א השמן בלבד. ואם חב אל סל: השמן פ

לין שב ק של ח ה ונ גע בו יא י ר שלו בשמן של תרומ א מקום מג עו סל אל :טבול יום לא פ

166 | רמב"ם ג פרקים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

לין ח של והשמן והשום ה תרומ של ה המקפ יב ן: ל סל את כ ן פ ת שנ גע טבול יום במקצ

לין ה של ח ה שנ גע טבול יג המקפ והשמן של תרומ י ה אם מג עו. מקום א אל סל פ לא ן ת במקצ ה יום

תי בזמן שהוא ימ רב. א בה הולכין אחר ה השום מרונ גע ה במדוכ ז ר מפ י ה ה אם ל אב ה ר בקע גוש

פ לא תו שהוא במקצ מפני מג עו מקום א אל סל שדרכ הנדוכין ל כ ר ושא בפזורו. ן רוצה לדוכ ן

במשקין שלא ן כ ד אם בשמן השום כגון במשקין לא הן ב ונ גע ה ר בקע גוש ן שה פי על אף ן וקבצ ה ל ם כעגול של דב י ה א מקום מג עו. שהר סל אל פ

תו לא נטמ א מקצ לו: שאם נטמ א כ

ן ה. וכ ה בצפונ ה או בדרומ ת ם חל א ש ר ה שק יד עס ה ה ה בצפונ ה או בדרומ ם תרומ א ש ר י הקשות שק ר

ה ה נפסל עס ת ה זה חבור. ואם נ גע טבול יום במקצ מת ה ת חל ה נטל ה. ינו החל א ה לתוכ ה זר וח ה וכ

חבור:

ה ה בשאור של תרומ ה או שנתחמצ ה שנדמע טו עס ינ ה נפסלת בטבול יום: א

רות ונ גע טז ע י פ ה במ ה במשקין ונלוש כשר ה שה ס א סל אל ה טבול יום לא פ מקום מג עו בלבד: ב

כשר ונ גע בו טבול יום או י דים ר ראשון שה יז מעשתרומת ממנו מפרישין בות ה. מסא הר בט ר מעש

וי דים יום וטבול לין כח ראשון ר שמעש מפני ינ ם פוסלין בות א לין מסא לין שהשלישי בח את הח

יום שהיא טבולת ה אש ן ה וכ ארנו. שב כמו הור ט ל ה וקוצ ה עס ה את ה ש ה ל ת ומפריש ה חל ה

כאחת. ה עס ה ר שא עם ונותנתו לים בכ ה ת ומניח הכ על ך ומקפת ואחר כ ף ק המ מן לתרם י כד ל

ה א ל ה. ומשתקר י זו חל ם ואומרת הר ה ש ה ל קורא ה ש ם לא תגע ב ה אם ש ך היא עוש לא תפסלנ ה. וכ

ה שהיא טבולת יום: ב ה בער ש ל

יום טבול שהוא גין ל ר יח מעש בית ח מ הו שמלא

167 | רמב"ם ג פרקים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

ר על י זו תרומת מעש מר הר תו וא ה תרומ שלא נטל בית אחר שתחשך ה. מה שבח ה טהור י זו תרומ הר

ר עד שתחשך כפי ית תרומת מעש ינ ה נעש לפי שאגין ויטהר. תנ או וא חר שתחשך יעריב שמשו של ל

גין בטבלו. נשבר בית קדם שתחשך הל ה הח נשבר גי ה: הל בית בטבל ן הח

עושה ה נד ומבעילת ת מ מאת מט יום טבול יט הט ר שא ן וכ הבד. ית עושין בב בלו שט אים מ

הן שאף על פי ה בשביעי של הרות. חוץ מז ב וז ב בט ית הב בלו לא יעשו בב הרות שט ד ולא יתעסקו בט

סותרין י שהר ע למפר אים טמ ונמצאו יראו א שמ ארנו: הכל כמו ש ב

פרק תשיעי -הלכות טומאת אוכלין

רשו ואחר ך ק א השמן או הדבש שנטמאו ואחר כ ן ר י ה ך נמוחו הר ן כ ם מפני שה ה לעול מא אשון לט

פאו אחר שנטמאו: כמשקין ואף על פי שק

רטב ו לין ב ה אכ ן כ י ה רשו הר ב שק ל הגריסין והח או ראשון אכל הן ב נ גע ואם ה. ב מחש וצריכין

ן משקה נעשו ש י ה ח הר הן משקה טופ י ה ב ניים. ה מש ן כשה נטמאו ה. מא לט ה תחל ן וה קין כמשקין

אכל כמו שניים ן ה י הר רשו וק ן כ אחר פאו וק ן קפויים ונמ אין. נטמאו כשה א ממשקין טמ וחו שנטמ

המשקין י הר ן ו מכ ה יצ כב יו ה אם משקין ונעשו המ ה יצ מכב ר יות יו ה אין טהורין. טמ שקין

אכל ה יצ בכב את נטמ ראשונ ה ה טפ ה שכשנמוח תטמ ה הטפ ה ואות ממנו ה שנמוח א מ ל ט כ א

חט זיתים ת שס א מ ן טמ . וכ המשקין שנמוחו אחריה יו ה אם כשרו שה המשקין וענ בים י הר ה יצ כב

במקום יגע שלא ובלבד טהורין. הן מ היוצאין אכל ב ד פק כמ שהמשקה גוף המשקה היא וכאלו

י הר ה יצ מכב יתר וענ בים זיתים ן אות יו ה ר. אחה מ היוצאין ה המשקין טפ את צ שי ן יו שכ אין טמ ן

ל המשקין. ואם ה כ ה וטמא יצ את בכב ראשונ ה נטמה וכי ט ז ב וז ב י ה הסוח חט גרגר ה הן אפלו ס א ב וצ

168 | רמב"ם ג פרקים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

כשר ולא נ גע במשקה המשקה ד יחידי שלא ה אח ש א מ א ט במש את נטמ ראשונ ה ה טפ את שי צ ן יו כ

כמו אין טמ משקין או לין אכ א שנ ש שהז ב הז ב ארנו. ן שב יו א שכ מ ב ט ל ז הח ע לב את ה ן ז ב שח וכ

א הז ב: את במש ראשונ ה נטמ ה ה את טפ צ שי

יהם חוץ ג לין וי צאו על שין של ח ה כב א ה שמל ר קדשחוץ לה בע ראשון או ה מא הט אב ונ גע ה ר לקד

ר לה לקד בע שיש פי על אף הנ גוב במקום ה א ה טמ ר זר לקד הור. ח א והכל ט מ ה הוא ט יצ כב

שין. א הכב ל וכ ה ר הקד את ונטמ ה שב המשקין ת יש אם משקה בו י ה וה ה ר לקד שחוץ לה בע נ גע

לה משקה בע א מטמ לה שהע א מ ט הכל ה יצ כבר שבקד המשקין ל כ א מטמ והמשקה יו ל ה שע

שים ה כב א ה מל ר ה הקד ית ה. ה ר א את הקד ומטמה משקין על א ה טבול יום ור ר אות ה ונע של תרומ

פ בי דו י דו ס נ גע שהקלח ק פ נתזו ס ה ר הקד מן ק ה: ה טהור ר סול והקד ק פ ר הי

י שה א מ ט ממנו ד ונ פל רים כש מ ענ בים ל אוכ ה ממנו נשמט ולא ם ל ש י ה ה אם לגת יחידי גרגר

הור. ו קצו הגת ט נים ע יו ענ בים מוכ קצו וה אם נטל עבמשקה רוצה י שהר ן רכ לד בו א וכיוצ בעביט

שבראש הי משקה בטפת הגת א נטמ הן מ א וצן כ ודר ענ בים ממנו נ פלו עקץ. ה במקום הגרגר

קום מופ המשקין במ י הר ן ו מכ ה יצ כב יו אם ה נה יתר יו ה ארנו. שב כמו טהורין הן מ היוצאין ה טפ את צ שי ן יו שכ א מ ט הן מ א היוצ ה יצ מכבל המשקה את את כ ה ומטמ יצ את בכב ראשונ ה נטמ

א א : היוצ חריה

ר ב ומח ץ ב מק י ה שה אין טמ זיתים של גוש ה סק אם ה וה תנור ן והשליכו לתוך ו מכ ה יצ כב י ה

לים והמשקה לין מטמאין כ אכ ין ה הור שא התנור ט ה ארנו. שב כמו הור ט הן מ א יתר היוצ הגוש י ה

את ה אחת נטמ ה טפ צא א התנור שכשי ה נטמ יצ מכבא ה וטמא ה יצ הזיתים בכב אם ך לפיכ התנור. ת

169 | רמב"ם ג פרקים - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

התנור ה א מ ן ה אפלו גוש ינ ן וא רורין פ אין הטמהור: ט

צים שנבלעו ב ן התנור ו ע אין והסיק הם משקין טמצים ע ה הוציא ואפלו צים. ע ב טלו ב י שהר הור ט

ן התנור שנ מים ונ פלו לרצונו והסיק יהן גש פלו עלהמשקין מן מתטמאין יהן שעל המים ין וא הור ט

טהורות הב בי דים א אל ם יסיק ולא הם. ב לועין א ונמצאו המ מ ם הט ה שלא יסיק יהם גזר שקין שעל

מטמאין את התנור:

א אל א מ ט ין א זיתים של חים בר א שנמצ שרץ ז מש י ה ה אם מג עו. א. מקום מ ט הכל ך מהל קה

והשמן לו כ א נטמ המשקה ת מקצ א שנטמ ן יו שכא את כ ה מטמ לין למעל י הע א על גב ל הזיתים. נמצ

גענו נ מרו לא דין אם א ישאלו מן הבד הזיתים מן נמצ נין. הגוש נאמ ל כ א נטמ זיתים של אום על א

רורין והוא נ י זיתים פ א על גב ארנו. נמצ וגע כמו שבא ה מטמ יצ ל שהוא כב אוכ א שה מ ה הכל ט יצ בכבר הזיתים. א שא הן והמשקה מטמ ב ב המשקה המער ה אף מלמט והמשקה רורין י פ גב על רורין יו פ ה

א אל מ ין ט ה א יצ א מקום מג עו:על פי שנ גע בכב

באשכולות ונ גע לגת יו י ד שהושיט רץ א ה עם ח ה ל כ והגת אין טמ יו סביבות ל וכ ה אשכול טהור

אשכול אשכולות שסביבות זה ה מפני שמפסיקין ה ר הגת: ין שא ינו וב ב

יהן ט על לכו וה ה הר בט שנעשו והזגים הגפת לו טהורין י א הן משקין הר ך י צאו מ אין ואחר כ טמ

ה שמ מא ה בט ה. ואם נעשו מתחל הר ה נעשו בט תחל אין: הן משקין טמ וי צאו מ

ד הבד בתוך י אין טמ ומשקין ויוצאין שנכנ סין ין י שינגבו את ין משקין לזיתים כד ית הבד אם יש ב ב

י הזיתים טהורין שהנוגע במשקין רגל רץ הר א יהן ב ל ואפלו הור ט יו בי ד שלא אים ככרות טמ קדש.

יו משקין הן גומות ובתוך הגומות ה יו ב ש שה הקד

170 | רמב"ם פרק אחד - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

ונ הן מ באחת השרץ ונ גע קדש ראשונ ה של ה גע ראשון ן ל כ ה א מ אפלו בשלישית ושני ה בשני ה

ה. מפני המ מא י לט שקה שבגמות וחבת הקדש הריו ה אם ל אב הן. ב מונין ין שא כמשקין ן ל כ ן ה

ה י הר ה תרומ בלבד ככרות השלישית ר ככ י ה משקה הור. ואם ה ה ט לא ה ה ומשלישית ו פסול

ל ח על כ אות טופ ה הכל טמ רות אף בתרומ הככ ה השרץ שהיא ראשונ ה שנ גע ב ן שניות חוץ מן ה ל וכ

ראשון:

אבעב כמו יא הוא י והר בית הח עבי ב הנעשה וע אבעבוע לאויר ה אם נקב ה ר בצד בית כלי אח הח

י ה הנקב ר לחוץ זה כנגד זה. או שה ונקב נקב אחאבע י ה ה ה וה ה והחיצון מלמעל בוע הפנימי מלמט

ה במשקה מא אים משקין. אם נ גע אב הט בית מל והח ל ה אבעבועות נטמאו כ ה שב ית בית. ה משקין שבח

ת המ באהל ונתונ ה תיל פ מיד צ קפת מ בית הח ז אבעבוע שב הנקב מפני את הוא נטמ י שהר ה

אבעבוע שב הנקב י ה ה אם ן וכ ה. לאויר ש ל מפוהח ה מלמעל ינ ה שבפנים א זו י הר ה מלמט יצון

ה מא הט אב נ גע אם ל אב תיל. פ מיד בצ נצלת שב משקין נטמאו לא אבעבוע והנ ם ב בית ח

הן: לין מ בד כמ

רמב"ם פרק אחד

הלכות אישות פרק כ

פרק עשרים -הלכות אישות

מים ש חכ צוו י א כד לבתו מעט יו ס מנכ ם ד ן א יתה. המשיא את בתו א פרנ ס א בו וזה הוא הנקר שתנ ש

לא ם ני סת ע שת לא שפוסקין מכסות ה ל יפחת אמורים רים דב במה ארנו. שב כמו ל א שבישר

אוי ב י זה ר שיר הר י ה ע ל אם ה ני אב ב ע א י ה ה שה שרו: ה כפי ע ן ל לת

כלו ה ל ין שא הבעל על ש יר פ ושיכניסנ ה ב ם בוא כשת הבעל יאמר ולא כלום. ה ל ין א ה מ ער

171 | רמב"ם פרק אחד - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

א מכס יתי אכסנ ה אל :לב ביה ית א נ ה והיא בב

י ה ה ה כמ דעתו אומדין בת והניח ת שמ ב א ה ג ונות ה לפרנ ס ה ל ן לת יודעין בלבו ומנין ה. ל נין

נו וכבודו. או ומת יו ומש ע יו ומיד ע ר מדן דעתו. מ אן אם ה. ואם לא י דעו וכ יו אומדין ב השיא בת בחי

עשור יו ס מנכ ה ל נותנין דעת מדן א דין ית ב לו ה: לפרנ ת ס

ה א נותנין ל בוא להנ ש ל שת נות רבות כ ד הניח ב ע ושלאחריה סים. הנכ ה עשור ששיר מה שור

ה שני ה. ואם ראשונ ה. ושל אחריה עשור מה ששיר ר כאחת א להנ ש ן ל כ או עשור. ב נוטלת אשונ ה

והשלישית ראשונ ה. ה ששיר מה עשור והשני ה ן עשר וחוזרות עשור מה שש ן אפלו ה ה שני ה וכ יר

סים הנכ ר ושא וה. בש עשורים ה ל כ וחולקות לאחים:

עש ה ה ב כת י מתנ א ינו א ה לפרנ ס שהוא זה ור ראשונים( )ה מים חכ נת תק לפי אפלו ך לפיכ

ה וא ל ויש הקרקע מן א אל נוטלת ינ ה א חרונים אחין צו ה לגבות עשור זה משכירות הקרקע ואם ר

עות כנגד עשור הקרקע נותנין: לת ה מ ן ל

ך ו הבת בעשור זה כבעלת חוב של אחין היא לפיכ תו מ ואם ה. שבוע בלא ינונית הב מן אותו נוטלת

מזבורית בניהם מן נוטלת אותו אחין ה ה ובשבוע רע לפ א והב יתומים י מנכס נפרעת היא י שהר

ובש מזבורית א אל רע יפ לא יתומים י ה מנכס בוע ה: א ר בהלכות הלו א כמו שיתב

הבת אביהם קרקע משכנו או כרו שמ אחים וה ז ל ה כדרך שטורפים כ ת קוחות פרנ ס טורפת מן הל ר בהלכות א קוחות כמו שיתב י חובות מן הל בעל

ה: ה א לו

ת בלא נות גדולות ונשארו קטנות ומ ח מי שהשיא ב לק ה פרנ ס נוטלין ין ן א ך חולקות ב ואחר כ טנות

וה: ן בש ל א חולקות כ סים אל הנכ

172 | רמב"ם פרק אחד - ח אדר, פ' תרומהיום שבת

ר ה דמ וק ן וב נות ב י שת והניח ת שמ מי אשונ ה ט ה השני ה לגבות עד סים ולא הספיק ה עשור נכ ונ טל

הנ ל כ ונ פלו ן הב ת השני ה שמ ין א יהן לשת סים כ ראשונ ה ה ה וה וז כת א חולקות בש נוטלת עשור אל

ה: בעשור של

סי י מי שצ ה אל תפרנסו בנותי מנכ ו ה בשעת מית ה: ב י כת ין זה מתנ א שומעים לו שא

ארנו שמזונות יא מי ר ב נ ה ובת כב ת והניח אלמ שמאת הבת ן אם נש נ ה קודמין למזונות הבת. וכ אלמ ה

י נ ה. א אלמ ה מזונות מפני סים נכ עשור נוטלת נ ה הבע ין א את שנש אחר הבת ה ת מ ש ואפלו יור ל

ן ל כ סים הנכ י שהר ה ל ן להנ ת ראוי ה ה ה פרנ ס הן: א נזונת מ נ ה שתה אלמ בחזקת ה

ה יב קטנ ה או אחיה לדעת ה אמ ת ה שהשיא ה יתומ ה היא מש ה או חמשים זוז יכול א ה מ תגדיל ונ תנו ל

מדן דעת ה. או בא ראוי ה ל ה ה ם פרנ ס ד להוציא מי ה לא ואפלו עות. הקרק בעשור ב או א אחין ה ה יו

נשואין בשעת ה חת מ שלא פי על ואף ה. ז נין אות ינ ה בת ה: מפני שהקטנ ה א א מח

ין בוגרת ב ה נער ין ב ה שג דל אחר הבת את נש יג מ ואם ה. ת פרנ ס ה אבד ה ת פרנ ס ה בע ת ה ולא חת

ל זמן ה כ אוי ל ר ה את ה י זו מוציא ת נשואיה הר בעב ית א ה בב ה ועוד גר ה אחר שתרצה. ב גר ין שב יה ב

ת ת מל אחין ה סקו פ ה בוגרת אם שהניח ין ב מותו ה מזונו ין ל י א ה מזונותיה שהר תק ארנו וש ת כמו שב

ה מחת ואם ה. ת פרנ ס ה אבד ה ת פרנ ס ה בע ת ולא ה פר אחים מזונותיה וז נו לא אבד סקו ה ה. לא פ ת נ ס

ה אבד לא ה מחת שלא פי על אף בבגר ה אות זמן ל כ ה ת לטען פרנ ס ה ל שיש ה. אות ז נין ן שה

בין והיא ינ ן חי ה אף על פי שא ז נין אות ן מפני שהה: ע ת ה פרנ ס בע את מפני זה לא ת דין לא נש

ה ת עות לפרנ ס ך מ ך וכ ת לבתו כ ת יד מי שצו ה ל י ה לקח ב ין שה רע ב י ה שכיב מ ין שה הן קרקע ב

173 | סה"מ לרמב"ם - יום שבת ח אדר, פ' תרומה

ה מר ליש וא עות ביד הש י המ ת והר ריא ומ הבת ב הן. אם ב יעשה שירצה ל מה לבעלי כ ם תנו אות עדין ואם ה. בי ד רשות ה את ונש ה גדול ה ית ה ואם בי דו. שלש שה ליש מה יעשה ש היא מארסת

ין שומ את א א עדין קטנ ה היא אפלו נש ה אל עין ל ב: א ליש כמו שצו ה ה יעשה הש

סה"מ לרמב"ם

מצות עשה צח. שיעור רכו:

עשה בטומא - מצות לדון שצונו היא צח ת מצוה כוללת זו ומצוה הכתובים, הדינין ומשקין אוכלין

בכללם. ומשקין אוכלין טומאטומאת טהרה ת )שמיני,

אוכלים פט"ז(:

174 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

הוספה

שנים מקרא ואחד תרגום

פרשת תרומה

ר: א כה ראשון אמ ל ה אל־מש ה יהו ר וידבר: אמ ל ה אל־מש ה יהו ר יי וידב משה ומליל עם

ר: ימ ה ב למ י תרומ ל ויקחו־ל א י ישר ר אל־בנ דבאת־ ו תקח ו לב ידבנו אשר ל־איש כ ת א מ

י: ת ומ ה תר י תרומ ל ויקחו־ל א י ישר ר אל־בנ דבידבנו אשר ל־איש כ ת א את מ ו תקח ו ־לב

י: ת ומ א מן תר שות מי אפר ל ויפרשון קד א יל עם בני ישר מל

שותי: אפר י ת תסבון ה לב י יתרע די גבר ל וזאת ג כ שת: ונח כסף ו ב ז ה ם את מ ו תקח ר אש ה התרומ

אש וזא ה התרומ כסף ת ו ב ז ה ם את מ ו תקח ר שת: א: ונח ש א ונח א וכספ א דתסבון מנהון דהב שות א אפר וד

ים: ד ועז ש וש ני ש ותולעת ן וארג מ לת ותכנ ש ותולעת ן וארג מ לת ים:ותכ ועז ש וש א י ותכל

עזי: ומ ובוץ זהורי וצבע נ א ילם ה וארגו א ת וערים: י שט ים ועצ ש ת תח ים וער מ ד ילם מא ת א וערים: י שט ים ועצ ש ת תח ים וער מ ד י מא י דדכר ומשכ

י ססגונ מסמק י שטין:י ומשכ ע מים ו א וא ר בש א מן למ שים: הסמ רת ולקט ה המשח ר לשמן א למ מן ש

ים: הסמ רת ולקט ה המשח לשמן מים א בש משח

דרבו א למשח בוסמי א א רות בוס לאנה ולקטורת א מי א: ת שן: ז ד ולח פ א אים ל י מל הם ואבנ אבני־ אבני־ש

שן: ד ולח פ א אים ל י מל הם ואבנ א ואבני ש אבני בורל

א ובחושנ א: פוד א בא ע א לשק מות ח אשל י מקד שו ל ש וע י ב כנת ם: וש ם: תוכ י בתוכ כנת ש וש י מקד שו ל וע

יניהון: י שכנתי ב א ואשר מי מקדש ל אשר ט ויעבדון קד ככית ת תבנ ן וא ית המשכ ת תבנ ותך א אני מראה א

175 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

ל ל־כ וכ עש ן ת ותך : יו וכ ל אשר אני מראה א ככן וכ יו ל ל־כ כ ית תבנ ת וא ן המשכ ית תבנ ת א

ו: עש וי ת דמות ת משכנ א י ת דמות ך י ת מחזי אנ א ככל די

תעבדון: ן וכ נוהי מ ל ים ו י סכ שט י עצ ון אר ו ש ע צי ח ה ו ו ואמ חב צי ר ח ה ו ו ואמ רכ צי א ח ים ו ת אמ

ו: ת מ ו ק רכ צי א ח ים ו ת י שטים אמ ון עצ ו אר ש וע ו: ת מ צי ק ח ה ו ו ואמ חב צי ר ח ה ו בדון ארונ א ע וי ואמ

יה פת ופלג א א ואמת ה רכ א ופלג א אמין ין תרת שטין י ע דא

ה: א ופלג א רומ ית יא ואמת ור מב ה ב ט אתו ז ה וצפית יב: ב ב ס ר ז ה יו ז ל ית ע ש וץ תצפנו וע ומח וצפית

יו א ל ית ע ש וץ תצפנו וע ית ומח ור מב ה ב ט תו ז ה יב: ב ב ס ר ז ה א תחפנה ז ר י מג ו ומב ה דהב דכ י י ת ותחפ

סחור: סחור דדהב יר ד עלוהי ד ו יב ותעב ל צקת וי ונ ב ז ה ת טבע יו ארבע עמת פ ארבע על ה תת

על־ ת ע טב י ת ושת אח ה ת על־צלעו ע טב י ושתית: נ ו הש ה צלע תת ב ונ ת ז ה ו ארבע טבע צקת ל וי

א ת על־צלעו ה ע י טב יו ושת עמת ת על ארבע פ ח ית: נ ו הש ת על־צלע ע י טב ן ושת ה ארבע עזק ותתיך ל

חד ה סטר על ן עזק ין ותרת ה זוי ת ארבע על ן ותת דדהב

א: ה תנית ן על סטר ן עזק י שטים יג ותרת י עצ ית בד ש וע וצפי ב: ת ם ז ה את ים וצפית י שט י עצ ית בד ש וע

ב: ם ז ה א: את י י תהון דהב י שטין ותחפ ע י דא ד אריח ותעבן יד ר א ת ה ת על צלע ע את־הבדים בטב את ב וה

ם: ה ב ן ר א את־ה את ש ב ל את־הבדים אוה ת ם: ה ן ב ר א את את־ה ש ן ל ר א ת ה ת על צלע ע בטב י ארונ א למטל י ת ארונ א א על סטר ת ל י ת אריחי א בעזק ע ות

ו טו בהון: ר י ס א ל ים הבד היו י ן ר א ה בטבעת נו: נו:בט ממ ו ממ ר א י ס ים ל היו הבד ן י ר א בעת ה

א יעדון מנה: א דארונ א יהון אריחי א ל אל־ טז בעזקת תת ונ יך: ל א ן את ר אש ת ד ע ה ת א ן ר א אל־ ה תת ונ

ן ר את ת אש ד ע ת ה ן א ר א יך: ה ל ן בארונ א י ת א ותת

ך: ן ל א די את סהדות

יז צי שני ח ו תים אמ ור ה ט ב ז ה רת כפ ית ש וע ה: חב ר צי ח ו ה ואמ ה רכ ב א ז ה רת כפ ית ש וע

176 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

ח ו ה ואמ ה רכ א צי ח ו תים אמ ור ה ה:ט חב ר צי א רכה ואמת ין אמין ופלג א א י תרת א דדהב דכ רת ד כפ ותעב

יה: פת ה יח ופלג א מקש ב ז ה ים ב כר שנים ית ש וע רת: הכפ ות קצ י משנ ם את עשה ית ת ש שנים וע

ב ות כר קצ י משנ ם את עשה ת ה מקש ב ז ה ים רת: י תהון הכפ ד תעב נגיד ב דדה כרובין ין תר ד ותעב

א: רת כפ י סטר ין ה יט מתר צ מק ד אח וב כר ה עש ו צ ד מק ה וכרוב־אח ה מן־מז ו ה מז עש רת ת הכפ

יו: י קצות ים על־שנ ב ד את־הכר וב אח ה כר עש ורת ה מן־הכפ ה מז צ ד מק ה וכרוב־אח ה מז צ מק

יו: י קצות ים על־שנ ב ו את־הכר עש א ת ד כרוב ועב

מ א חד מכ א א סטר רת כפ מן א מכ א מסטר חד א וכרוב

ין סטרוהי: כרובי א על תר י ת בים כ תעבדון הכר יו וה על־ יהם בכנפ ים ככ ס ה על למ ים פ כנ י רש פ

ל־ה יו א ח ם איש אל־א רת ופניה ה הכפ רת י יו כפים: ב הכר י ים פנ פ כנ י רש פ בים הכר יו וה

ם ופניה רת על־הכפ יהם בכנפ ים ככ ס ה על למים: ב הכר י פנ היו י רת ל־הכפ א יו ח אל־א איש

ג ן פריס כרובי א ל ויהון לע יהון על דפ הון בגדפ מטלין א י אפ יהון א רת כפ ל קב ל חד ל קב ל חד יהון ואפ א רת כפ

ן כא כרובי א: ר א על־ה רת את־הכפ תת ונ ן את ר אש ת ד ע את־ה ן תת ן ר א ואל־ה ה על מלמ

יך: ל את א תת ה ונ על מלמ ן ר א על־ה רת ־הכפיך: ל ן א ר את ת אש ד ע ן את־ה ן תת ר א ן ואל־ה ותת

די א י ת סהדות ן ובארונ א תת א ל מלע א על ארונ א רת י ת כפ

ך: ן ל ו כב את ם י לך ש ועדת י א ונ ל דברת ע תך מת ד ע ון ה ר על־אר ים אש ב י הכר ין שנ רת מב הכפל: א ישר י אל־בנ ותך א ה אצו ל־אשר כ ת ארת הכפ ל ע מ אתך י ודברת ם ש לך י ועדת ונ

י ה ין שנ ים אש מב ב ל־כר ת כ ת א ד ע ון ה ר על־ארל: א י ישר ותך אל־בנ ה א ך אשר אצו ימרי ל ן מ ואזמ

על די כרובי א ין ין תר מב א רת כפ י ו על מ ך עמ ל ואמל ן תמ

י ד אפק די ל י ת כ א דסהדות בנ ארונ א לו ת ך ל: ת א ישר פ י ה כג רכו ואמ תים א י שטים אמ ן עצ לח ית ש ש וע

177 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

ו: ת מ צי ק ח ה ו ו ואמ חב י שטים ר ן עצ לח ית ש ש וע ו: ת מ ק צי ח ו ה ואמ ו חב ר ה ואמ רכו א תים אמ

ת ד פ יה ותעב פת א ואמת ה רכ אמין א ין תרת שטין י ע א דא ור

ה: רומ ופלג א א ור כד ואמת ה ט ב ז ה ו את וצפית יב: ב ב ס ר ז ה ו ז ית ל ש ור וע ה ב ט ו ז ה את וצפית

ב ס ר ז ה ו ז ית ל ש יב: וע ד ותחפ ב י ותעב ה דהב דכ י י ת

סחור: סחור דדהב יר ד ה רת כה ל מסג ו ל ית ש וע יב: ב ס ו למסגרת ב זר־ז ה ית ש וע יב ב ס פח טב זר־ז ה ית ש וע יב ב ס פח ט רת מסג ו ל ית ש וע

יב: למסג ב ס ו סחור רת א שכ פ ה א רומ גדנפ ה ל ד ותעב

ה סחור סחור: יר דדהב לגדנפ ד ד ותעב שית כו סחור וע ל ע ת ע את־הטב תת ונ ב ז ה ת טבע ע ארב ו ל

רגל ע לארב ר אש ת א הפ שית יו: ארבע ו וע ל ארבע ל ע ת ע את־הטב תת ונ ב ז ה ת טבע ע ארב

יו: רגל ע לארב ר אש ת א ן הפ עזק ארבע ה ל ד ותעב

א די לארבע רגלוהי: א על ארבע זיוי ת ת ן י ת עזק ב ותת דדה המסג ל כז מת ים ע ת לב ת ע הטב היין ת רת

ן: לח את־הש את ש ל ים רת לבד המסג מת לעאת־ את ש ל ים לבד ים ת לב ת ע הטב היין ת

ן: לח א הש א לאתר ת א יהוי ן עזק ל גדנפ קב לאריחי א למטל ל

פ א:י ת ים כח תור שט י עצ את־הבדים ית ש וע ן: לח את־הש ם א־ב ונש ב ז ה ם את ית וצפית ש וע

א־ ונש ב ז ה ם את וצפית ים שט י עצ את־הבדים ן: לח ם את־הש י ש ותעב ב ע אריחי א דא י ת י ד ותחפ יטין

א: תור פ י ת בהון נ טלין ויהון א דהב ית כט י תהון ש וע ן ה ך ב ר יס יו אש יו ומנקית יו וקשות יו וכפת רת קע

ם: ה את עש ור ת ה ב ט רת ז ה ית קע ש יו וע יו וכפת ור וקשו ה ט ב ז ה ן ה ב ך יס ר אש יו ומנקית יו ת

ם: את ה עש ה ת ת ומכיל ה וקסו ת זכוהי וב גיסוהי מ ד ותעב

ד י תהון: י תעב ן דהב דכ ן ל דיתנסך בה לח על־הש תת ונ ני לפ נים פ יד: לחם מ לחם ת ן לח על־הש תת ונ

יד: מ ת ני לפ נים מי פ קד אפי א ם לח א תור פ על ן ותת

א: פתדיר

178 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

לא ה שלישי מקש ור ה ט ב ז ה ת מנר ית ש וע נ וק ה כ יר ה המנור שה יע כפתר ת גביעיה יה ה

ו: הי י נ ה ממ יה ח ור ופר ה ט ב ז ה ת מנר ית ש וע גביעיה ה נ וק ה כ יר ה המנור שה יע ת ה מקש

ו: הי נ ה י יה ממ ח יה ופר א דדהב כפתר ד מנרת ותעב

מנר דכ ד תתעב נגיד א י ה זור ח א ה כליד וקנה שדה א ת

יהון: מנה א מצדיה לב ושושנ ה ים צא י ים נ ק ה ושש י קנ ה ושלש ד אח ה ה מצד ה מנר י קנ | ה שלש

י: נ הש ה מצד ה יםוש מנר צא י ים נ ק ה מצדיה ש י קנ ה ושלש ד אח ה ה מצד ה מנר י קנ | ה שלש

י: נ ה הש ה מצד א קני מנר ת א תל ה א קנין נ פקין מסטר ושת

מסט א מנרת קני א ת ותל חד מסטרה א תני נ א: מנרת רה לג ר שלש כפת ד אח ה ה נ בק ים ד ק מש ים בע ג ה

ד אח ה נה בק ים ד ק מש ים גבע ה ושלש רח פ ו מן־ ים צא הי ים נ הק שת לש ן כ רח פ ו ר כפת

ה: יםהמנר בע ג ה ה שלש נ בק ים ד ק ד מש אח ה נה בק ים ד ק מש ים גבע ה ושלש רח פ ו ר כפתים צא הי ים נ הק שת לש ן כ רח פ ו ר כפת ד אח ה

ה: זור ושושן מן־המנר א כלידין מצירין בקני א חד ח ת תל

א כלידין מצי ת א קנין ותל ן לשת ן כ זור ושוש רין בקני א חד ח

א: מנרת מן גבעים לד דנ פקין ה ע ארב ה ובמנר : יה ח ופר יה כפתר ים ד ק ה מש ע ארב ה ובמנר

כפת ים ד ק מש :גבעים יה ח ופר יה א ובמ ר נרת

א: ושושנ ה א ה זור ח מצירין כלידין א ר לה ארבע וכפתנים י הק נ ה וכפתר תחת שנ ים ממ נ ני הק חת ש תש לש ממנ ה נים הק י חת־שנ ת ר וכפת נ ה ת ממ

צא הי ים נ ה: הק מן־המנר ני ים ש חת ת ר וכפתנ ה ממ נים הק י שנ תחת וכפתר נ ה ממ ים נ הק ים נ הק שת לש ממנ ה נים הק י חת־שנ ת ר וכפת

ה: ים מן־המנר צא ין קני הי זור תחות תר זור וח ן מנה וח

א קנין ין קנין מנה לשת זור תחות תר ין קנין מנה וח תחות תר

א: היו לו דנ פקין מן מנרת ם ממנ ה י ם וקנת יה ר כפתור: ה ב ט ת ז ה ה אח ה מקש ל ם כ ם וקנת יה ר כפת

ור:מ ה ב ט ת ז ה ה אח ה מקש ל היו כ יהון מנ ה י זור ח

179 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

י: א דדהב דכ א חד נגיד לה ית לז וקניהון מנה יהון כ ש וע יר על־ א יה וה רת ה את־נ על ה וה יה שבע רת את־נ

ב : ע ניה ית את־ר פ ש ה את־וע על ה וה יה שבע רת נ: ניה פ בר על־ע יר א וה יה רת א נ בוצינ ה י ת ד ותעב

א: ה אפ ל קב על מנהרין ויהון א בוצינ ה י ת ק ותדל א שבע ב לח ז ה יה ומחתת יה ח ור: ומלק ה יה ט ח ומלק ור:ומח ה ב ט יה ז ה י: תת א דדהב דכ ה א ומחתי ת ה וצבית ים לט ל ל־הכ ת כ ה א ור יעשה את ה ב ט ככר ז ה

לה: א ל־ה כ ת א ה את יעשה ור ה ט ב ז ה ככר לה: א ים ה ל י יעב כ הכ א דדהב דכ ני א כר ל מ ד י תה י ת כ

ין: אל ה מ ה רא ה מ ם אשר־את בנית ה בת ה ועש וראר: ה ה ב רא מ ה אשר־את ם בנית בת ה ועש ה ורא

ר: ה מתחזי ב דאת כדמותהון יד ועב א: וחזי כו סבטור ר ואת־המש א שז מ ש ש ת יריע שר ע ה עש ת ן כ

ב ה חש עש ים מ ב י כר נ ן ותלעת ש לת וארג מ ותכם: ה את עש ש ת ת ש שר יריע ה ע עש ן ת ואת־המשכ לת ר ותכ שז נ מ ן ותלעת ש ה וארג מ עש ים מ ב י כר

ם: ה את עש ב ת ן דבוץ חש ד עשר יריע וי ת משכנ א תעב

ן אמ עובד כרובין צורת זהורי וצבע נ א וארגו א ותכל שזיר

י תהון: ד ב תעב היריע | רך ה א שמנ ת אח ה ה ה ועש היריע ה אמ ב ארבע חב ור ה אמ ב רים

ת: ל־היריע ת לכ ה אח ת מד אח ה ה רך | היריע אה אמ חב ארבע ב ה ור אמ ה ועשרים ב ת שמנ אח ה

אח ה ה ל־היריהיריע לכ ת אח ה מד ת:ת א ע רכ א

אמין ארבע ופותי א אמין ותמני עשרין א חד א דיריעת

א: יריעת ל לכ א חד א משחת א חד א ש ג דיריעת חמש מ וח ה אל־אחת ה אש ת בר ח ין הי ת ת היריע

אל־אח יריע ה אש ת בר ח ה: ת ת ת היריע ש חמיריעת ש מ וח ה אל־אחת ה אש ת בר ח ין הי ת

ה: ה אל־אחת ת אש בר א ח ן חד ן יהוי ן מלפפ ש יריע חמ

עם א חד ן מלפפ ן יריע ש וחמ א חד א:עם ית ד חד ש וע תכ ת לא ה ל צ מק ת אח ה ה היריע שפת ל ע לת

ה יצונ הק ה היריע בשפת עשה ת ן וכ רת חב בית: נ רת הש ל שפת במחב לת ע ת תכ לא ית ל ש וע

180 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

ת מק אח ה ה עש היריע ן ת רת וכ חב ה ב ה בשפת צ ית: נ רת הש ה במחב יצונ ה הק ד ענובין היריע ותעב

ד ן תעב י וכ ית לופ א ב א מסטר א חד א דיריעת א על שפת דתכל

ת י לופ ית דב א בסטר א דיריעת א א:בשפת חמשים ה נית ת א ל ת ל א ל ל וחמשים ת אח ה ה ביריע עשה ת

ית נ הש במחברת ר אש ה היריע ה בקצ עשה תה: אל־אחת ה אש ת א ל הל חמשים מקבילת

ביר עשה ת ת א ל ל ל ל וחמשים ת אח ה ה ת יע אית נ הש במחברת ר אש ה היריע ה בקצ עשה ת

ה: אל־אחת ה אש ת א ל הל ענובין מקבילת חמשין

א די ד בסטר א וחמשין ענובין תעב א חד ד ביריעת א תעב ריעת

י תני נ א מ ית לופ א:דב ל חד קב א ל ית ו כונ ן ענובי א חד ש וע ה אל־ ת אש את־היריע ב וחברת י ז ה ים קרס חמש

ד: אח ן המשכ ה י וה ים ס בקר ה ית אחת ש וע ב י ז ה ים קרס חמש ת אש את־היריע ה אל־ וחברת

ד: ן אח ה המשכ י ים וה ס ה בקר ד חמשין אחת ותעב

י א בפורפי א ויה א עם חד א חד ף י ת יריעת פ ב ותל פורפין דדה

ד: ח לא ז משכנ א ים עז ת יריע ית ש על־וע הל י־ע ן עשת ם: המשכ ה את עש ת ת ה יריע שר ית ש וע

ה י־עשר עשת ן על־המשכ הל לא ים עז ת יריעם: את ה עש ת ת על יריע א ס לפר מעזי ן יריע ד ותעב

י יר א עסר ד י תהון:משכנ א חד ן תעב רך ח יע ה א | היריע ה אמ ב ארבע חב ור ה אמ ב שלשים ת אח ה ת: ה יריע י עשר ת לעשת ה אח ת מד אח ה ה היריע חב ור ה אמ ב שלשים ת אח ה ה היריע | רך א

א אר ה ה ה היריע אמ י בע ב ת לעשת ה אח ת מד ח ת: ה יריע תין אמין ופותי א עשר א תל א חד א דיריעת רכ א

ן: י יריע א עסר א לחד א חד א משחת א חד ארבע אמין דיריעת היר ט ש את־חמ ש וחברת ואת־ש ד לב יעת

ית אל־ היריע ה השש את־היריע פלת ד וכ ת לב הל: א י ה ול פנ ד מ ש היריעת לב וחברת את־חמ

ה את־היריע פלת וכ ד לב ת היריע ש ואת־שי פנ ול אל־מ ית הל:השש א יר ה ש חמ י ת ף פ ן ותל יע

א ית שתית א יריעת י ת יעוף ות לחוד ן יריע שית וי ת לחוד

181 | תרגום שנים מקרא ואחד - הוספה

י משכנ א: ל אפ קב ל שפת י ל ת ע א ל ית חמשים ל ש וע רת וחמשים ל חב ה ב יצנ ת הק אח ה ה ת היריע א ל

ה ה ל שפת היריע ית: ע נ רת הש ית חמשים חב ש וע רת חב ה ב יצנ ת הק אח ה ה ל שפת היריע ת ע א ל לרת חב ה ה היריע שפת ל ע ת א ל ל וחמשים

ית: נ ענוב הש חמשין ד א ותעב חד א דיריעת א שפת על ין

ית א דב א דיריעת שפת וחמשין ענובין על י ית לופ א ב בסטר

א: י תנית יא לופ את ב שת חמשים וה י נח ית קרס ש וע י וה הל א את־ה וחברת ת א ל בל סים ה את־הקר

ד: נח אח י קרס ית ש את־וע את ב וה חמשים שת ד: ה אח י הל וה א את־ה ת וחברת א ל סים בל הקר בענובי א פורפי א י ת יל ע ות חמשין א ש דנח פורפין ד ותעב

ח י ויה משכנ א י ת ף פ ירי יב ד:ותל ב ף עד ה רח ת וס עי אחר על ח תסר פת עד ה ה היריע י חצ הל א ה

ן: י המשכ חצ הל א ה ת יריע ב ף עד ה רח וסן: י המשכ ח על אחר פת תסר עד ה ה א היריע וסרח

ב א ירידיתיר פלגות משכנ א על יריעת תסרח א דיתיר א עת

משכנ א: י ף יג אחור עד ב מזה ה אמ וה ה מז ה אמ וה ן י המשכ וח על־צד ר ה ס הל יהי א ת ה רך יריע בא

ו: לכסת ומזה א מזה מזה וה ה אמ וה ה מז ה מ י וח על־צד ר ה ס הל יהי א ת ה רך יריע ף בא עד ב

ו: מזה ומזה לכסת ן א המשכ א מכ ואמת א א מכ ואמת

ס על סריח י יה דמשכנ א א יריעת א רכ בא א י בדיתיר טר

א א ומכ ה:משכנ א מכ יות הל יד לכס א ית מכסה ל ש וע ים ש תח ת ער ה ומכס ים מ ד מא ם יל א ת ער

ה: על ם מלמ יל א ת ער הל א ל מכסה ית ש וע ה: על מלמ ים ש תח ת ער ה ומכס ים מ ד ד מא ותעב

א מש ס ה לפר א י דססגונ א חופ ה משכ א י וחופ י מסמק י דדכר כ

א: ל פ מלע

רביעי טו ים למשכ ש ית את־הקר ש ים וע י שט ן עצים: מד ים ע י שט ן עצ ים למשכ ש ית את־הקר ש וע ים: מד למש ע דפי א י ת ד ימין: ותעב ק שטין י ע דא כנ א

ה טז אמ ה י חצ ו ה ואמ רש הק רך א ות אמ עשר רש הק חב ד: ר אח רש ה הק רך א ות אמ עשר

182 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

ד: אח רש ה חב הק ה ר אמ י ה חצ ה ו עשר אמין ואמ

א דדפ רכ ד:א א ח א פותי א דדפ א ופלגות אמת י יז א ואמת שתה ת אש ב ל ד מש אח רש ה ות לק ן י ד ה כ אל־אחת

ן: המשכ י קרש ל לכ ה עש רש ת לק ות י ד י שת ה אל־אחת ת אש ב ל ד מש אח ל ה ה לכ עש ן ת ה כ

ן: המשכ י א קרש חד משלבין חד א לדפ צירין ין תרת

א כ ל חד קב י משכנ א:ל ד לכל דפ ית את־ יח ן תעב ש וע ה נגב ת לפא רש ק ים עשר ן למשכ ים ש הקר

נ ה: ימ ים ו ת עשר ן למשכ ים ש את־הקר ית ש ע נ ה: ימ ת ה נגב ת לפא רש למ ק דפי א י ת ד שכנ א ותעב

א: דרומ בר ע לרוח דפין אדני־ יט עסרין עים וארב א י שנ רש הק ים עשר חת ת ה עש ת סף ים כ נ ד

נים אד י ושנ יו ידת י לשת ד אח ה רש חת־הק תי י לשת ד אח ה רש חת־הק יו: ת עים דת וארב

ים נ י אד רש שנ ים הק חת עשר ה ת עש סף ת אדני־כ לשת ד אח ה רש חת־הק נים ת אד י ושנ יו ידת י

יו: ידת י לשת ד אח ה רש חת־הק סמכין ת וארבעין

א חד דכסף תע ין סמכין תחות דפ ד תחות עסרין דפין תר בצירו ין לתר חד א דפ תחות סמכין ין ותר צירוהי ין הי: לתר

ים כ עשר ון פ צ לפאת נית הש ן המשכ ולצלע רש: נית ל ק ן הש ים ולצלע המשכ ון עשר פ פאת צ רש: דפין: ק עסרין צפונ א לרוח א תנית משכנ א ולסטר כא כ ם אדניה ים ע תחת וארב ים נ אד י שנ סף

ד: אח ה רש הק חת ת ים נ אד י ושנ ד אח ה רש הקים א ע רש וארב ים תחת הק נ י אד סף שנ ם כ דניה

ד: אח ה רש הק חת ת ים נ אד י ושנ ד אח וארבעין ה

סמכין סמכ ין ותר חד א דפ תחות סמכין ין תר דכסף יהון

ד: ח א דפ ן כב תחות המשכ י ה ולירכת עש ת ה מ י ים: ש ה קר ה שש ה שש עש ה ת מ ן י י המשכ ולירכת

ים: ש משכנ קר י דפין: ולסי פ א שת ד תעב א מערב א ן כג המשכ ת צע למק ה עש ת שים קר י ושנ

ים: ת ן בירכ ת המשכ צע ה למק עש שים ת י קר ושנים: ת בסופ בירכ משכנ א לז וית ד תעב דפין ין יהון: ותר

ה כד ט אמם מלמ על־ ויהיו ת ו יהיו תמים ויחד

183 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

י ם לשנ ה לשניה ן יהי ת כ אח עת ה ו אל־הטב ראשו: הי ת י ו יהיו המקצע ויחד ה ט אמם מלמ ויהיו ת

ו על־ראש ה תמים יהי ן כ ת אח ה עת אל־הטבו:ל הי י ת המקצע י לשנ ם מלרע שניה מכונין ויהון

יהון י לתרו ן יה א כ א חד ה לעזקת יש א יהון מכונין על ר וכחד

יהון: ז וי ן ין ש כה לתר קר ה שמנ יו ואדניהם וה ים ר ש ה ע סף שש רש כ ים תחת הק נ י אד ים שנ נ אד

ד: אח ה רש הק חת ת ים נ אד י ושנ ד אח יו ה וה ים נ ר אד ש ה ע סף שש ואדניהם כ ים ש ה קר שמנ

ים תחת נ י אד ים ת שנ נ י אד ד ושנ אח רש ה חת הקד: אח ה רש א הק שת דכסף יהון וסמכ דפין תמני א ויהון

ין סמכין תחות א חד ותר ין סמכין תחות דפ עשר סמכין תר

ד: ח א שט כו דפ י עצ ם בריח ית ש ה וע חמש ים לע־המשכ י צ ד: לקרש אח י ן ה ם עצ ית בריח ש וע

ד: אח ן ה לע־המשכ י צ ה לקרש ד שטים חמש ותעב

ד: י סטר משכנ א ח א לדפ י שטין חמש ע י דא ה כז עבר וחמש בריח נ הש ן לע־המשכ צ י לקרש ה ם וחמש ית

ה: מ י ים ת לירכ ן המשכ צלע י לקרש ם בריחית נ הש ן לע־המשכ צ י לקרש ם בריח ה וחמש

ן ל המשכ צלע י לקרש ם בריח ה ים וחמש ת ירכ ה: מ א עברי י א עברין וחמש א וחמש י סטר משכנ א תנית ן לדפ

א: מערב יהון לסופ משכנ א סטר י יח כח לדפ והבראל־ ה צ מן־הק ח מבר שים הקר וך בת ן התיכ

ה: צ מב והבר הק שים הקר וך בת ן התיכ ח יח רה: צ ה אל־הק צ ה בגו דפי א מעבר מן־הק א א מציע ועבר

י: י לסי פ ב ואת־ כט מן סי פ ים תצפה ז ה ש ואת־הקר וצ ם לבריח ים ת ב ב ז ה עשה ת יהם ת טבע פית

ב: ז ה ם ב ואת־הק את־הבריח ז ה תצפה ים ש ר ם לבריח ים ת ב ב ז ה עשה ת יהם ת ואת־טבע

ב: ם ז ה את־הבריח וי ת וצפית א י דהב וי ת דפי א תחפ

לעב א אתר א דהב ד תעב תהון עברי א עזק י ת י ותחפ רי א

א: ר ל דהב אש ו ט שפ כמ ן את־המשכ מת והקר: ה ית ב רא ר ה ו אש ט שפ ן כמ את־המשכ מת והק

184 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

ר: ה ב ית רא א ה אתחזית די ה כהלכת משכנ א י ת ותקים

א: ב ס טור

ן ותולעת חמישי לא לת וארג מ כת תכ ר שית פ וע ים: ב ה כר ה את ב יעש ה חש עש ר מ שז ש מ ני וש ש ש וש ני ש ותולעת ן וארג מ לת תכ כת ר פ שית וע

י ב חש ה עש מ ר שז כ מ ה את ה ים:עש ב ד ר ותעב

ן אמ עובד שזיר ובוץ זהורי וצבע נ א וארגו א תכל א כת ר פ

ד י תה צורת כרובין: ה לב יעב ע ה על־ארב ה את תת ונ ב על ם ז ה יה ו ב ו ים ז ה פ ים מצ י שט ה עמוד ע ־ארב

סף: אדני י ־כ עמוד ה ע על־ארב ה את ה תת ונ ה אדני־ ע ב על־ארב ם ז ה יה ו ב ו ים ז ה פ ים מצ שט

סף: יהון כ ו א ו י שטין מחפי ן דהב א עמוד ן י תה על ארבע ותת

א ס א על ארבע ף:דהב י דכס כת ו לג מכ ר ה את־הפ תת נ ת א כת ר לפ ית מב ה מ ש את ב וה סים הקר תחת דש ין הק ם ב כ כת ל ר ה הפ ות והבדיל ד ע ון ה אר

ים: ש ד הק דש ק ין תח וב כת ר את־הפ ה תת ת ונ וה סים ון הקר אר ת א כת ר לפ ית מב ה מ ש את ב

ין דש וב ין הק ם ב כ כת ל ר ה הפ ות והבדיל ד ע ה ים: ש דש הקד ן ק יל תמ ע א תחות פורפי א ות כת ר ן י ת פ ותת

א י ת ארו כת ר א ו מג ו לפ ין נ א דסהדות א לכון ב כת ר ש פ תפר

ין קדש קודשי א: וב א רת על לד קודש את־הכפ תת ונ ים: ש ד דש הק ת בק ד ע ון ה רת אר את־הכפ תת ונ

ים: ש דש הקד בק ת ד ע ה ון אר א ותת על רת י ת כפ ן

קודשי א: בקדש א דסהדות ארונ א את־ לה על ושמת ן לח ה נכח הש כת ואת־המנר ר וץ לפ ן מח לח השלע ן על־צ ן תת לח ש וה נ ה ימ ן ת לע המשכ צ על

ון: פ אתצ וושמת מח ן לח ואת־־הש כת ר לפ ץ נ ה ימ ת ן המשכ לע צ על ן לח הש נכח ה המנר

ון: פ לע צ ן על־צ ן תת לח ש א וה ר א מב תור ותשוי י ת פ

א דמשכ א על צד תור ל פ קב א ל א וי ת מנרת כת ר א לפ רומ נ א ד

ת צפונ א:ופ סטר על ן תת א לפתח לו ור ך ס מ ית ש וע ר שז מ ש וש ני ש ותולעת ן וארג מ לת תכ הל א ה

ם: רק ה עש לת מ תכ הל א ה לפתח ך ס מ ית ש וע

185 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

נ ש ותולעת ן וארג מ שז מ ש וש ם:י רק ה עש מ ר נ א וצבע זהורי ובוץ א וארגו א לתרע משכנ א תכל ס ד פר ותעב

צי ר: עובד י לז שזיר עמוד ה חמש ך ס למ שית וע ב וי ם ז ה יה ו ב ו ז ה ם את ים וצפית ם שט ה ל צקת

שת: חמ י נח ה אדנ י ש ה עמוד ך חמש ס שית למ וע ם ה ל צקת ב וי ם ז ה יה ו ב ו ז ה ם את ים וצפית שט

שת: י נח ה אדנ י שטין חמש א עמוד א חמש ס ד לפר ותעב

י ו ותחפ ו א דהב י י תהון סמכ א חמש להון ותתיך א דהב יהון

א: ש ס נח

ש א כז שישי מ י שטים ח ח עצ ית את־המזב ש וע ח היה המזב וע י ב חב ר ות ר ש אמ מ רך וח ות א אמ

ו: ת מ ות ק ש אמ ל ים ו וש י שט ח עצ ית את־המזב ש ע ות ר ש אמ מ רך וח א ות אמ ש מ היה ח י וע ב חב ר

ו: ת מ ות ק ש אמ ל ח וש י המזב ע א דא ד י ת מדבח ותעב

ש אמין פותי א מרב א וחמ רכ ש אמין א א שטין חמ י מדבח ע יה

ה: ל ארבע פנ ב ותלת אמין רומ יו ע שית קרנת יו וע ת שת: נח ו את וצפית יו קרנת ין תהי נו שית ממ וע

יו קרנת ין תהי נו ממ יו פנת ארבע ל ע יו קרנת שת:וצפ ו נח את ה מנה ית ד קרנוהי על ארבע זוי ת ותעב

א:תהוי ן קרנ ש ה נח י י ת ו ג והי ותחפ יו לדשנ ירת ית ס ש וע יו ל ל־כ לכ יו ומחתת יו ומזלגת יו ומזרקת יו וי ע

ש נח ה עש יו ת: ת וי ע ו לדשנ יו ירת ס ית ש וע ומחת יו ומזלגת יו ה ומזרקת עש ת יו ל ל־כ לכ יו ת

שת: ה נח ומגרופי ת יה קטמ י למספ ה ו ת פסכתר ד ותעב

לכ ה ומחתי ת ה וצנורי ת ה ת א: ומזרק ש נח ד תעב נוהי מ ל ו ד שת נח רשת ה עש מ ר מכב לו ית ש שית וע ע

ע ארב על שת נח ת טבע ארבע שת ר על־ה יו: שת קצות נח רשת ה עש מ ר מכב לו ית ש וע

שת ר שית על־ה ע וע שת על ארב ת נח ארבע טבעיו: א עובד מצ קצות ד ה סר ד ל ד על ותעב א ותעב ש א דנח דת

א על ארבע סטרוהי: ש ן דנח עזק א ארבע ה ה מצדת תת ונ ט ח מלמ ב המזב ה תחת כרכ שת את ר ה ה ית ה וה

ח: המזב י חצ בעד כרכ תחת ה את ה תת ונ ח: י המזב שת עד חצ ר ה ה ית ה וה ט ח מלמ המזב

186 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

א עד פלגות י מצדת ע ותה א מלר י מדבח ב ן י תה תחות סוב ותת

א:מ שטים ו דבח י עצ י בד ח למזב בדים ית ש וע ם את שת: וצפית י נח י עצ ח בד ית בדים למזב ש וע

שת: נח ם את וצפית ים א שט למדבח אריחי א ד ותעב

י שטין ו ע י דא א:אריח ש י י תהון נח יו ז תחפ א את־בד והוב על־ ים הבד יו וה ת ע ח בטב המזב ת צלע י שת

ו: את ת יו בשא וה ת ע בטב יו את־בד א והוב ו: ת את ח בשא ת המזב י צלע ים על־שת ל הבד וי ע

א מדבח י סטר ין תר על אריחי א ויהון א ת בעזק אריחוהי י ת

ה:במ ה ח טל י ת ר הרא אש ו כ עשה את ת ת ח וב ל נבו: ן יעש ר כ ה תך ב ר א אש ו כ עשה את ת ת ח וב ל נב

ת ה א ו: הרא ן יעש ר כ ה א ך ב ה כמ ד י ת י תעב חליל לוח

ן יעבדון: א כ ך בטור ס די אחזי י ת

ט נגב־ שביעי לפאת ן המשכ חצר ת א ית ש וע ה אמ ב ה א מ ר שז מ ש ש ר צ ח ל ים ע קל נ ה ימ ת

ל רך ת: א אח ה ה א ית פ ש ן וע המשכ חצר ת אה א ר מ שז ש מ ר ש צ ח ים ל ע נ ה קל ימ לפאת נגב־ת

ת: אח ה ה א לפ רך א ה אמ משכנ א ב רת ד י ת ד ותעב

ש דבוץ א רת לד דין סר א רומ ד בר ע באמין לרוח ה מא זיר

א ל רכ ד:א בר ח ים י ע ם עשר ים ואדניה יו עשר ד ועמסף: כ ם יה ק וחש ים ד עמ ה י ו ו שת יו נח ד ועמ

ים ד עמ ה י ו ו שת נח ים עשר ם ואדניה ים עשרסף: ם כ יה ק א ועמודוהי עשרין וסמכ וחש ש יהון עשרין נח

ף: יהון כס י עמודי א וכבוש ו רך יא ו א פון ב ן לפאת צ וכרך ה א א ים מ ע ים ואדניהם ועמדו קל יו עשר ועמוד

וחש ים ד עמ ה י ו ו שת נח סף: עשרים ם כ יה ן ק וכרך לפא ה א א ים מ ע רך קל א פון ב יו ועמדות צ ועמוד

ים ד עמ ה י ו ו שת נח עשרים ואדניהם ים עשרסף: כ ם יה ק ה וחש מא דין סר א רכ בא צפונ א לרוח ן וכ

וע א רכ עשרין א עמודי א מודוהי י ו ו א ש נח עשרין יהון וסמכ

ף: הון דכס ים יב וכבוש ע ם קל ר לפאת־י צ ח חב ה ורה: ר עש ם ואדניה ה ר עש יהם ד עמ ה אמ חמשים

חמש ים ע קל ם לפאת־י ר צ ח ה חב ה ור אמ ים ה:עמ ר עש ם ואדניה ה ר עש יהם א ד דדרת ופותי א

187 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

יהון א וסמכ יהון עשר דין חמשין אמין עמוד א סר לרוח מערב

א: ה יג עשר ח מזר ה דמ ק לפאת ר צ ח ה חב ורה: ים אמ חבחמש ר לפאת ור צ ח ה ה ח ה מזר דמ קה: אמ ים א חמש מדינח א קדומ לרוח א דדרת ופותי א

אמין: ף יד חמשין ת ים לכ ע קל ה אמ ה ש עשר וחמה: ם שלש ה ואדניה יהם שלש ד ה עמ ש עשר וחמ

לכ אמ ים ע קל ם ה ואדניה ה שלש יהם ד עמ ף תה: א שלש ת יהון תל א עמוד דין לעבר י אמין סר ש עשר וחמ

א: ת תל יהון ה טו וסמכ עשר ש חמ ית נ הש ף ת ולכ ואדניה ה שלש יהם ד עמ עים ה: קל שלש ם

יהם ול ד עמ עים קל ה עשר ש חמ ית נ הש ף ת כ ה: שלש ם ואדניה ה י שלש עשר ש חמ תני נ א א ולעבר

א: ת תל יהון וסמכ א ת תל יהון עמוד דין ער טז סר ולשעשר | ך ס מ ר צ ח לתה תכ ה אמ ן ים וארג מ

יהם ד עמ ם רק ה עש מ ר שז מ ש וש ני ש ותולעת ה: ע ם ארב ה ואדניה ע ך | ארב ס ר מ צ ח ער ה ולש

ש וש ני ש ותולעת ן וארג מ לת תכ ה אמ ים עשר שז םמ רק ה עש מ ם ר ואדניה ה ע ארב יהם ד עמ

ה: ע נ א ארב א וארגו א עשרין אמין תכל ס א פר ולתרע דרת

יהון א וסמכ יהון ארבע וצבע זהורי ובוץ שזיר עובד צי ר עמוד

א: ל־עמיז )מפטיר( ארבע ס כ ר צ ח ה י ביב ודשת: ם נח סף ואדניה ם כ יה ו סף ו ים כ ק ש ל־מח כ

סף כ ם יה ו ו סף כ ים ק ש מח ביב ס ר צ ח ה י עמודשת: נח ם מכבשין ואדניה סחור סחור א י דרת ל עמוד כ

יהו ו יהכסף ו א:ן כסף וסמכ ש ה יח ון נח א ר מ צ ח רך ה אש מ ח ה וקמ ים חמש ב חמשים | חב ור ה אמ ב

שת: נח ם ואדניה ר שז מ ש ש ות ר אמ צ ח ה רך אים ו חמש חב | חמשים ב ה ור אמ ה ב א ש מ מ ה ח קמ

שת:אמ ם נח ר ואדניה שז ש מ ה ות ש א מא א דדרת רכ א

שזיר ש אמין דבוץ א חמ באמין ופותי א חמשין בחמשין ורומ

א: ש יהון נח ו יט וסמכ ת ד ל עב ן בכ י המשכ לכל כלל ל־וכ יו וכ ת ד שת: ־ית ר נח צ ח ת ה י יתד לכל כל

ת ל־יתד וכ יו ת ד ל־ית וכ ו ת ד עב ל בכ ן המשכ שת: ר נח צ ח ל סכוהי ה נה וכ לח אני משכנ א בכל פ לכל מ

188 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

א: ש א נח י דדרת ל סכ זרים על הפסוק( )וחו סססוכ ל־ לכל יו וכ ת ד ל־ית ו וכ ת ד ל עב ן בכ י המשכ כל

ל בכ ן המשכ י כל לכל שת: נח ר צ ח ה ת יתדשת: ר נח צ ח ת ה ל־יתד יו וכ ת ד ל־ית ו וכ ת ד עב

תרומה הפטרה לשמו"ת פרשת ( כב־לב. ו, א־יגפרק ה, אמלאכים־)

ת אשר־ כב ה עתי א מ ר ש אמ ה ל ם אל־שלמ וישלח חיר זים אר י בעצ ל־חפצך את־כ עשה א אני י ל א לחת ש

ים: ברוש י אני כג ובעצ ו ה מ י ון נ מן־הלב דו יר די ב עלי אש א אשר־תשלח ום ק ד־המ ע בי ם ות דבר ם ימ

ת ת י ל ה תעשה את־חפצ א ואת ה תש ם ואת ים ש ונפצתי: ית ב לש כדלחם ן נת ום חיר י ים ויה ז אר י עצ ה למ

ל־חפצ ים כ י ברוש ם עשרים כה ו:ועצ ן לחיר ת ושלמה נ ית ת ר שמן כ ים כ ו ועשר ית לת לב ר חטים מכ לף כ א

ה: נ ה בש נ ם ש ה לחיר ן שלמ ה־ית תן ח כוכ ה נ ה ויהו כמ ל ש י ויה ו דבר־ל ר כאש ה ין לשלמ וב ם חיר ין ב ם

ם: יה ית שנ ו בר ה ויכרת ס כז שלמ ה מ על המלך שלמ וייש: לף א ים א ס שלש י המ ל ויה א ל־ישר ם כחמכ ח וישל

ונ נ י לב חדש ות חליפ דש בח ים פ אל רת עש היו ה ס: על־המ ם ואדניר ו ית בב ים ש חד ים שנ ון נ בלב

לף כט א ל ושמנים א סב נש לף א ים שבע ה י לשלמ ויהר: ה ב ב י הנצ לחצ ר בד מש ים לשלמה אשר על־ ל ב

א שת של ה אכ ם המל ע ב ים רד ה ות א מ ש ושל ים פ ל ה: אכ ים במל עש ות לאה ים גדל נ לך ויסעו אב ויצו המ

ית: ז ג י אבנ ית הב ד ליס ות ר יק נים יפס לבאב י ו בנ ו לוהגבלים ום חיר י ובנ ה נים שלמ אב וה ים צ ע ה ינו כ וי

ית: ה א ולבנות הב נ ות ש א ה וארבע מ נ ים ש י בשמונ ויהית רביע ה ה נ בש רץ־מצרים א מ ל א י־ישר בנ את לצ

הבח ך שלמ י למל נ דש הש ו הוא הח ל דש ז א על־ישר ה: ית ליהו הב המלך שלמה בויבן ה נ ב ר אש ית והב

ה ים אמ ו ושלש חב ים ר ו ועשר רכ ה א ים־אמ ה שש יהו לו: ת א גקומ ה וה אמ ים עשר ית הב יכל ה י על־פנ ם ול

י ו על־פנ חב ר ה אמ עשר ב ית הב חב ר י על־פנ ו רכ א ית: ים: דהב מ ים אט פ י שק ית חלונ עש לב ויבן על־ הוי

יב את ב ציע ס יר הבית י ל ק יכ ה יב ל ב ות הבית ס ־קיר

189 | שנים מקרא ואחד תרגום - הוספה

וי יר יב: ולדב ב ס ות ע צל ש ועש מ ח ה התחתנ יע צ הי ית שליש וה ה חב ר ה אמ ב ש ש יכנ ה והת ה חב ר ה אמ ב

עות נ י מגר ה כ חב ה ר אמ בע ב ה ש וצ ביב ח ן לבית ס תבק ז אח י ית: לבלת בן־ ז ירות־הב א ו נת בהב והבית

א־ ל ל ל־כלי ברז ות והגרזן כ ב ה ומק ע נבנ ה מס מ שלו: נת ית בהב ע בב ע הת חנשמ ל תח הצ ה אל־כתף פ יכנ

ים ית ובלול נ ית הימ ה הב יכנ ה ומן־הת יכנ יעלו על־התים: את־ טאל־השלש ן ויספ הו ויכל ית את־הב ויבן

ים: ז אר ת ב ר ים ושד ציע יהבית גב ל־ויבן את־הי על־כ ו ויאח ת ומ ות ק ש אמ מ ית ח ים: הב ז י אר ית בעצ ז את־הב

ר: יא אמ ל ה אל־שלמ דבר־יהו ה יהי ה יבו הז ית הבה עש ת טי ואת־משפ קתי בח ך ל אם־ת ה בנ ה אשר־את

מרת י אתוש הם והקמת לכת ב י ל ל־מצות רי את־כ ־דב יך: ב וד א רתי אל־ד ר דב ך אש י יגאת וך בנ י בת כנת וש ל: א י ישר א אעזב את־עמ ל ול א ישר