יפו
TRANSCRIPT
שנה, שבחלק ניכר 4000בראשית היתה יפו – עיר בת כ מהן היה נמלה - השער הראשי לארץ ישראל
של סוורי יפו החסונים, כל הבא בשערה של א"י היה נישא על זרועותיהם נקי", מושלך מן האוניה אל הסירה, וממנה – לנמל הססגוני וה"לא כל כך
ומשם פילס דרכו אל מחוז חפצו כשהוא מטפס בסימטאותיה הציוריות, מרווה הלבנט המהבילה והמיוזעת. כך צמאונו במי ה"סביל", וממשיך את דרכו בעיר
עשו הצליינים שפקדו את הארץ לפני מאות בשנים, וכך גם אנשי ה"עליות" לדורותיהם...
בדרכם ל"חאן מנולי" לתפוס דיליז'אנס כדי להמשיך הלאה, או מיטה ללינת לילה, חלפו
)שניבנה הבאים על פני מגדל השעון המרשים ויכלו גם בתקופת השלטון העות'מני(
לרכוש מציאה כלשהיא ב"שוק
הפשפשים" הססגוני.
לאורך שנים ארוכות התנהלה ביפו קהילה יהודית תוססת ופעלתנית.
ברח' יפו-ת"א אפשר למצוא עד היום את השלט המלמד על משכנה של
"הגימנסיה הרצליה" שהוקמה ב , וכאן עשתה את צעדיה 1906
הראשונים... ברח' יפת עומד הבית שבו ואילו
התנהל בנק אפ"ק )אנגלו פלשתינה בנק(.
אבל יפו היתה "עיר קשה" לאלו שהיגרו אליה מאירופה, או
מאמריקה, כך שלאט לאט, בצעדים מהוססים, ניסו קהילות שונות לצאת
מתחומיה, ולהאחז בשטחים שמסביבה...
, אנשי כת 1866הראשונים היו - ב דתית אמריקאית "כנסיית המשיח" ממדינת מיין, שהקימו את המבנים
המרשימים שלפנינו בצפונה של יפו,
אך דרכם לא צלחה, עוני ומחלות היכריעו אותם,
ואחרי שלוש שנים בלבד נמכרה ה"שכונה"
ל"טמפלרים" יוצאי גרמניה, שמקימים גם את "שרונה",
)הלא היא "הקריה" של היום( וזוכים להצלחה
חקלאית וכלכלית יוצאת דופן. המבנים )חלקם
שומרו( וכנסיה מרשימה, עומדים עד היום ברח'
הופמן, על גבול ת"א – יפו.
בונה אהרון שלוש את הבית הזה באזור מרוחק למדי 1883/4ב מיפו, ואולם – משפחתו פוחדת לעבור ולגור ב"שממה"
עת מוקמת בסביבתו 1887הרחוקה, והבית עומד בשממונו עד שכונת "נווה צדק"
אף שהבית עצמו, מבחוץ, לא זכה לעדנה, הרי בפנים שופצו
החדרים הנאים, והמבנה משמש כאכסניה לתצוגות
אמנות שונות
במבט מעל, 1887 כך ניראית כיום, שכונת "נווה צדק" שהוקמה, כאמור, ב השנים הלכה השכונה ודעכה, ודומה כי אין כמו תמונת התריסים ואולם – עם
ההתנוונות... השבורים, לבטא את
עם זאת – בשנים האחרונות, הבינו סוף סוף פרנסי העיר, הגופים המשמרים, וגם תושביה, את ההכרח לשקם את השכונה,
שאכן משנה את תדמיתו מיום ליום...
כך ניראים כיום חלקים ניכרים משכונת "נווה צדק" לאחר
ששופצו, לדיירים יש דרישות ל"איכות חיים" )ראה התמונה
שמתחתנו( ובלב השכונה – "מרכז סוזן דלל" לאמנויות הבמה
– 1890לאורך כעשר שנים מוקמות בצמוד ל"נווה צדק" עוד מספר שכונות: ב – שכ' "אחוה" - 1899 – "מחנה יהודה" = "כרם התימנים", 1896"נווה שלום", ב
, עת 1902)ע"י אשכנזים אמידים(, אך "התישבות הקבע" האמיתית מתרחשת ב בארץ בכלל, וביפו בפרט, מגיפת כולירע, וראשות העיר דורשת לקבור פורצת
הקהילה היהודית ראש את הניפטרים הרחק מחוץ לגבולותיה... שמעון רוקח –ממקום היישוב, ושם מוקם בית דונם אדמה, הרחק12מצליח לרכוש ביפו
הקברות היהודי המוכר כיום כ"בית עלמין טרומפלדור", ברח' טרומפלדור בדרום העיר.
ראשון הניקברים בבית העלמין החדש היה "גלמוד" )"עולה חדש" בודד, ללא
משפחה( ששמו לא ידוע, ומצבתו תומכת את חומת בית הקברות
מדרום.
השניה – נישקא בת ר' ואילו ברומבערג, ניקברה בדיוק ממול, על
גבולו הצפוני של בית העלמין )יש לציין כי בעת קבורתם, עדיין לא
היתה חומה סביב האתר, והם למעשה קבעו את גבולותיו כשזו נבנתה כעשר שנים מאוחר יותר(
כמו כל בית עלמין ישן, מגולל גם זה - שלנו, את קורותיה של העיר: מימין – קבר אחים )ויש כמה כאלה( להרוגי
", למעלה – יהודה ופניה מטמון 1929"מאורעות תרפ"ט - – מקימי, ומורי גימנסיה "הרצליה", ובפינה משלהם –
קברי "גדולי האומה" כמו ביאליק, נורדאו, ואחרים )ונשותיהם הקטנות(...
וכמובן – קיברם של ראש העיר
המיתולוגי – מאיר דיזינגוף
וצינה - אשתו
ואולם – דוקא מצבה צנועה ועלובה זו שמתחתנו, ראויה לכבוד גדול ,1904בהרבה מזה שניתן לה בפועל... עקיבא אריה ויס - שביקר בארץ ב
, והיה האיש שמיומו הראשון בארץ דחף את 1906ו"ניכווה", עלה אליה ב רעיון "היציאה מיפו" החונקת, עמד בראש ועד "אחוזת בית" והביא במו
פעלו להקמתה של "אחוזת בית" היא "תל-אביב", שלוש שנים מאוחר יותר. ואולם – דיזינגוף, שתפס את מקומו כראש הועד )ובהמשך היה גם ראש
העיר( דאג להמעיט בערכו ולהשכיח את פעלו, ורק שנים רבות מאוחר יותר הונצח עקיבא, ורח' צנוע בצפון ת"א ניקרא על שמו.
ומה יכל להיות אופיני יותר למקים העיר, מאשר לקרוא לבתו, שנולדה ב
כילדה הראשונה של "אחוזת 1910בית", בשם "אחוזבית", כשמה של
העיר שזה אך קמה!!!
אחרי תלאות רבות של ביורוקרטיה 1909והשגת מימון, נערכת באפריל
"הגרלת הצדפים" )שמות המגרילים והחלקות נירשמו על גבי צדפים שנאספו
על חוף הים הסמוך( ו"אחוזת בית" יוצאת לדרך...
שרירנים יהודים מתארגנים "לישר את החולות" קבלני בנין ערבים נישכרים כדי
להקים את הבתים ורחוב הרצל עולה מתוך הדיונות...
הבית הראשון שניבנה ב"אחוזת בית" היה ביתו של ראובן סגל, שהוקם ברח' יהודה
)פינת רח' הרצל( ונהרס לפני שנים.25הלוי
ואילו הבית השני – ביתו של
עקיבא ויס, ברחוב , חי וקים, ואף 2הרצל
לשיפוץ ושימור זכהיפהפה.
כאן – משמאלנו – ניראה רחוב הרצל לכל אורכו )במבט
מצפון/ מע. לדרום/ 1920מז.( בשנת
לערך, כשהבית הראשון מימין הוא
ביתו של עקיבא
וכך ניראה ביתו של וייס בימינו, לאחר
ששופץ, כאשר חלק מן השיפוץ
היא הקומה השניה הניראית בתמונה, והנה הוא לפניכם
במלוא הדרו.
ניבנה בנין "גימנסיה 1909ב הרצליה" כשהוא חוסם את תוואי רח'
הרצל, דבר שהיה בעוכריו עם התפתחותה של העיר, ואולם בימיה
הראשונים של ת"א, היה הרחוב מקום עליה לרגל לתושביה, כפי שהנציח זאת נחום גוטמן באחד
מציוריו
וכך ניראה כיום קצהו של רח' הרצל, לאחר שמבנה
, 1958הגימנסיה הוסר ב ובמקומו מתנשא "מגדל
מ'.140שלום" לגבה של
שונה שם העיר ל"תל-אביב" )ע"פ הצעת שינקין, שנשען על שם ספרו 1910ב התפטר 1911של הרצל – "אלט נוי לנד", ושתורגם ע"י נחום סוקולוב...( וב
עקיבא ויס מראשות הועד, בשל חילוקי דעות מרים, ואת מקומו תפס מאיר דיזינגוף המיתולוגי, אשר דאג באופן שיטתי למחוק את זיכרו של עקיבא
מתולדות העיר, ורק אחרי שנים רבות נמצא לו "גואל", וכיום ישנו רחוב קטנטן, ליד בית "יד לבנים" בצפון העיר, הקרוי על שמו!!!
ואולם – תנופת הבניה לא עצרה לרגע, והעיר הלכה והתפתחה בקצב, תוך שהיא מכסה את חולות החוף ב"שלמת
בטון ומלט"...דיזינגוף בונה את ביתו בשדרות רוטשילד -
, ובערוב ימיו מוריש את הבית לעירית 1910 ב ושיפצה אותו, בבית זה ת"א, שהרימה עוד קומה,
הוכרזה ע"י דויד בן גוריון הקמתה של מדינת ישראל, וכיום הוא משמש כמוזיאון.
בשדרות רוטשילד ניטעים עצים, ניבנים קיוסקים, וחלקם, לא יאומן, מתפקדים עד עצם היום הזה!!!
רבים מבתיה הראשונים של תל-אביב ניבנו
בסגנון האישי - ה"אקלקטי" שבא לבטא את משאת נפשם של הבונים
ל"בית חלומות"פרי מוחם
הקודח
2הבית ברח' "בן זכאי" "בית הפגודה"
–נחמני/מונטיפיו
רי
בית ליטוינסקי – א. העם 22
( בנה איש 16ברח' הרצל )העסקים צבי אריה פנסק
"פסג'" מרשים, ובחצרו הותקנה המעלית הראשונה
בעיר, לחצו להפעלתה
וכך ניראית המעלית. ששימשה בעיקר להרמת משאות, והשלד
עומד )מוזנח( עד היום
לערך(.1920קצה רחוב אלנבי עם גמלים, כשיפו הרחק ברקע )
כיכר הרברט סמואל, בקצה רח' אלנבי בשנות השישים )עם אוטובוס
קומותיים(
אותה כיכר בשנות האלפיים )יפו עדיין
ברקע!(
מבנה בית הקולנוע "עדן", אשר נרכש ושופץ ע"י בנק לאומי, שמאחסן בו את ארכיונו.
עומד על תילו, ועד היום וגם הקיוסק עדיין פתוחים, וניתן להשיג בו סנדויצ'ים חלונותיו למיניהם.
מודעה שהופיעה ברחבי העיר ב 1914
בשנות השלושים היגיעו ארצה מגרמניה, כמה וכמה )יש אומרים – עשרות( אדריכלים, בוגרי בי"הס "באוהאוס" שפיתח את שיטת הבניה "הבין לאומית" – בניה פשוטה, פונקציונלית, ללא קישוטים, כותרות, וקשתות. בתל
אביב שרדו מאות בנינים מן הסגנון הזה, מה שלא קרה באירופה, שרבות מעריה חרבו במלחמת העולם השניה, וכך הוכרזה ת"א לאחרונה, כאתר
שימור של אונסקו !!!
כיכר צינה דיזינגוף
"בית האוניה" - בקצה רח'
לבנדה
שדרות רוטשילד
– עם פרוץ "המרד הערבי", התיר השלטון הבריטי בארץ לבנות 1936ב נמל חלופי בת"א, הנמל נבנה על טהרת הפועל העברי, והיה פעיל במשך כ
( בתחילה - כתחליף לנמל יפו, 1965 שנה )עד פתיחת נמל אשדוד ב 30ובהמשך – במקביל לו. כיום הפך המקום לאתר בילוי נאה למדי, תוך
שימור יסודות הנמל.
משמאלנו – "סימטא פלונית", המסתעפת
מרח'המלך ג'ורג', לא הרחקב משינקין, וסיפורה עימה:
רכש היזם )הגביר( 1922מאיר שפירא את חלקת
הקרקע, ובנה עליה שכונת יוקרה לבעלי יכולת, וקרא את שמה "סימטת שפירא" )ע"ש היזם(. בעיני העיריה, ובעיקר
דיזינגוף בעיני ראשה – מרהיה הדבר, הנכבד, לא ניראה
והם הביעו את התנגדותם, אך מר שפירא התעקש, ויש
אומרים שהדברים היגיעו עד כדי תיגרת ידיים בין השניים, כאשר דיזינגוף היגיע למקום
רכוב על סוסו, כהרגלו, ואז הכריז ראש העיר בכעס: לסימטא הזו לא ינתן שם
לעולם... ומאז היא אכן "סימטא פלונית"!!!
וזה האריה שניצב עד היום, ושומר על פתח ביתו של מר שפירא
הגביר.
נפטר דיזינגוף, ומימין ניתן 1936 לאוק' 4ב לראות את לווית ההמונים שיצאה מכיכר
בית העיריה דאז, שהפך בהמשך למוזיאון העיר, והיום??? )הדלתות נעולות(.
משמאל – בית העיריה, שנחנך ב 1968
בעשרות השנים האחרונות שינתה העיר תל אביב את קו הרקיע שלה, עשרות "גורדי שחקים" מרקיעים אל על ומסירים את מסווה התמימות שהיה
נסוך עליה משך שנים ארוכות.
קו החוף של ת"א, במבט מיפו
מגדלים עלייך – תל-אביב
מגדל "אביב"
מגדל לוינשטין
מגדל הקריה
בית מש' הבטחון
ונסיים בקומפלקס "מגדלי עזריאלי" שמתנשא לאחרונה מעל כולם, ונהנה מן המראות אליו... וממנו
מבט מגג עזריאלי אל מתחם הבורסה ברמת גן
תם – ולא נשלם סיפורה
של תל-אביבהעיר ללא [email protected] יגאל מורג – הפסקה...
הנכם מוזמנים לבקר באתרי, הקליקו על הכתובת הבאה:
http://morag.artvision.co.il