ביולעטיןנר. 47

שנתון של "המרכז המזריצ'אי" בישראל.יערלעכע אויסגאַבא פון "מעזריטשער צענטער" אין ישראל.

www.mezritch.org.ile-mail: gafnia@zahav.net.il המערכת, רעשאַקציע: תל-אביב, עורך: אברהם גפני, יו"ר

תל-אביב, ספטמבר 2007תל-אביב, תשרי תשס"ח

ויירניצקה חייצ'ה טנדטר ציפהגולדמן לאהפיירמןברילשניידר דובה

פינקלשטייןמלכה

פינקלשטיין מניחה פינקלשטיין חיה - רוזן חיל'הוישניה דורקה

פליישבן חיהויינר שולמיתוייסגלוס סבינה וייסגלוס מריםויינטראוב גיטל

נשות מזריץ' שנרצחו על קידוש השם ע"י הנאצים

2

דבר יו"ר העמותה / אברהם גפני

תקופת על ספורים ספור אין שמענו שנים במשך השואה, אולם מעטים מאיתנו התיחסו לתפקיד האישה באותו זמן. בפולין וכך גם במזריץ' עד למלחמת העולם השניה החברה הייתה על פי רוב שמרנית - ולפיכך לא נמנו נשים עם מנהיגי הציבור היהודי. הגבר היה ראש המסורתיים תפקידיה את מילאה והאישה המשפחה, במשך נהוג שהיה כפי - בפרנסה שעזרה או בבית דורות. עם פרוץ המלחמה, הכל השתנה. ברגע המבחן

הראשון במזריץ' הוכיחו הנשים את יכולתן ותושייתן.גברים מ-2000 שלמעלה לאחר ,1940 שנת בתחילת נלקחו למחנות עבודה, במאות משפחות הנשים הפכו ובהוריהן בילדיהן מטפלות למפרנסות, במהירות נפל המשפחה על השמירה של העול כל הקשישים. עליהן וזאת בתנאים כמעט בלתי אפשריים. הן עמדו

"כחומה בצורה" נגד ההתפוררות של המשפחות.חיו מזריץ' יהודי הראשונה, האקציה בתקופה שלפני בצל טרור יום יומי מצד ז'נדמריה הממוקמת במזריץ', בביקוריהם מרדזין וגסטפו המפורסם השלייגר שלא יום עבר שלא כמעט והרצחניים. הפתאומיים אחר. ורכוש סחורות אחרי בבתים חיפושים נערכו לרוב היה החיפוש מלווה במכות ובמקרים רבים בהרג.לנשים מתייחסים שהנאצים הדעה רווחה זמן, באותו ביתר סובלנות, לכן הן היו אלה שפתחו את הדלתות היו אלה שענו על שאלותיהם. במקרים והן לצוררים מקום את לגלות לא כדי לשקר עליהן היה רבים שילמה התגלה שהשקר ובמקרה הרכוש של המסתור

האישה את המחיר שלרוב היה מוות.התערער בגטו יומיים היום החיים עם בהתמודדות לחלוטין מבנה המשפחה המסורתי. בני משפחה הופרדו משפילות. כפיה לעבודות נלקחו גברים מאלה, אלה כבעבר. הייתה לא כבר המשפחה בתוך ההיררכיה מכורך תפקידים היפוכי נוצרו המשפחתית במסגרת

העיקרי בעול נשאו הילדים בעזרת הנשים הנסיבות. הבלתי התנאים למרות וזאת המשפחתי התא לקיום פוסק בלתי מאבק היה בסיסי מזון השגת אפשריים. של 24 שעות ביממה והאמהות שלנו עמדו בו בכבוד

עד סופן המר.לאמהות ולאחיות שלנו לא היו הנחות: הן נרדפו, עונו

ונרצחו בצורה השפלה ביותר.אל שלהן הדרך אבל להורג, הוצאו אכן הנשים רוב המוות הייתה מרשימה. הן שמרו על ילדיהן ותינוקיהן בגירושים בכוחות אחרונים ולא עזבו אותם עד הסוף

המר.כאן אני מצטט מזכרונו של מ. פוליק ילד פולני בן 11

שהיה עד לגירוש באקציה ראשונה.וכך הוא כותב לאחר שנים:

"הם רצו בקוצר נשימה, להימנע ממכות קתות הרובים. אלה היותר בריאים וחזקים סחבו על גביהם חבילות, אחרים סחבו את החבילות מאחוריהם על הכביש. לבסוף בקצב לעמוד בכדי הצידה החבילות זרקו את הם גם לא וכוחותיהם שמעדו אלה מעמד. ולהחזיק רצחני עמדו להם, הוצאו מהשורות ונורו במקום. מחזה שנחרט בזכרוני היה של אישה המחזיקה בידיה תינוק. כוחותיה נחלשו, קצב צעדיה הואט, נדחקה לאחור והגיע לסוף התהלוכה. היא יצאה ממנה והמשיכה לצעוד בצד. אחד את מידיה לתהלוכה, שלף מחוץ אותה ראה החיילים התינוק וזרק אותו על גבי ערימת החצץ שבצד הכביש. האמא, באופן אינסטינקטיבי קפצה כמו נמרה והתנפלה על הבריון בצעקה קורעת לב. הם נאבקו ונפלו. באותו ירה מהם אחד חברם. לעזרת רצו בריונים שני רגע באישה הנלחמת ובעוד הקנה חם ניגש לתינוק הבוכה וירה בו גם כן. התהלוכה המשיכה בדרכה לתחנה כאלו

לא קרה דבר."יהיה זכרם ברוך.

האישה במזריץ' בזמן השואה

�

המועדון ברחוב העבודה היה במשך עשרות שנים מקום מפגש ליוצאי מזריץ' בארץ. המקום שימש למפגשים, זיכרונות באמצעות העבר על להתרפק נהגו בהם

מהעיר, מהמשפחות והחברים שהיו ואינם עוד.

החמישים הארבעים, בשנות ארצה שהגיעו הניצולים והשישים מצאו במועדון בית חם, חברים ומשהו שהזכיר

להם את ביתם.במסתורים הריכוז, במחנות בגטו, שהיו מהם רבים מצאו המועצות, ברית בערבות שנדדו או שונים כאן חברים שעלו ארצה לפני המלחמה ועזרה כספית

בצעדיהם הראשונים בארץ החדשה.יוצאי מזריץ' הפזורים בעולם תרמו את הכסף לקניית

המקום ובביקוריהם בארץ נהגו להפגש במועדון.האזכרות במקום נערכו התשעים שנות סוף עד החברים כל אולם, באידיש. השנים רוב שהתנהלו מלא שהיה והמועדון עימנו לא כבר תקופה מאותה ריק נותר אחרים ובמפגשים באזכרות בפורים, חיים מכיוון אנשים של שמות להזכיר רוצה אינני ועזוב. אנשים אלה היו אולם כולם, את למנות אוכל שלא ואנשיה העיר זכר את לשמר היה מעיניהם שבראש

שנרצחו על ידי החיה הנאצית.בסוף שנות התשעים כשהמועדון עמד עזוב, חיפש יו"ר העמותה נתן גרינברג ז"ל, מאחרוני הנפילים, פיתרון

למועדון.

המועדון את למכור הייתה שהועלתה ההצעות אחת הפיתרון אולם מזריץ'. שם על אמבולנס ולרכוש שמצא נתן גרינברג היה שונה. הוא התקשר עם עמותת "לילך" - ארגון נשים מתנדבות למען ילדים נצרכים בקהילה והשכיר להם את המועדון ללא תמורה, בתנאי שהם ישפצוהו ויתחזקו אותו ברמה טובה. הסידור הנ"ל נמשך כ-9 שנים ונהנו ממנו ילדי השכונה שמצאו בו המועדון הללו השנים בכל תומכת. ומסגרת חם בית

ששרת נאמנה את הילדים, שימש בעיקר כמחסן לרכוש החדשות למטרות כלל תרם לא קיומו העמותה. של מזריץ' יהודי הנצחת שהן העמותה, של המוצהרות

וטיפול בבית הקברות המוזנח במזריץ'.בתחילת שנת 2000 נבחרתי ליו"ר ושוב הנושא העוסק ברעיונות מלווה הפרק על עלה המועדון" ב"עתיד היהודים. ותושביה העיר להנצחת וחדשים ישנים למרות שמאז הפקנו סרט, הועלתה הצגה, תרגמנו ספר חשוב מאידיש ועדכנו את ההיסטוריה של מזריץ' בכל

המוזיאונים בארץ ובעולם, לא ראינו בכך די.עוד כל אולם היום לסדר חזר המועדון מכירת נושא לא נראתה מטרה ממשית לכסף, הובעה מצד רוב חברי אחד שהתפטר לחבר )פרט למכירתו התנגדות הוועד

כמחאה על אי מכירתו(.

בביקור מקרי ב'מועדון התאחדות עולי פולין' ראיתי את העזובה. חדרים השייכים לעיירות שונות עומדים עזובים והרכוש עובר לעיריה. באותו רגע הבנתי שצריך

למכור את המועדון שלנו. 14.12.2006 ביום שהתקיימה סוערת וועד בישיבת הוחלט ברוב של ששה בעד מתנגד אחד ושני נמנעים

למכור את הנכס.ההחלטה לא התקבלה בקלות. לרובנו היו סנטימנטים בלתי חלק שהיה מדבר להפרד היה קל ולא למקום

נפרד מעברנו.הכסף שנקבל ממכירת המועדון הוא כסף קדוש המיועד בית על ושמירה במזריץ' העיר יהודי של להנצחה

הקברות במזריץ'.

המועדון במכירת הטיפול את עצמי על לקחתי אני מבלי לדעת במה זה כרוך. המכירה נמשכה כ-4 חדשים ההליכים כל הושלמו טרם זה מאמר כתיבת יום ועד עקב בעיות משפטיות הכרוכות במכירת נכס מסוג זה.

המועדון ברחוב העבודה / אברהם גפני

4

במשך דורות, ילידי העיר מזריץ' חשבו וחלמו על הנצחת יקיריהם בעיר. בביקורים הרבים שערכו אנשי העיר במזריץ' במשך שנים, לא נמצא במקום כל זכר לעבר המפואר של התושבים היהודים, פרט לבית הקברות המוזנח. בשנת 1999 בזמן צילומי הסרט "אמריקה הקטנה", נפגשנו ביחס כמעט ולמשטרה העיר לראש ששלחתי מכתבים שני ועל עוין

בקשר לצילומי הסרט לא זכיתי לתגובה.בפגישה מקרית עם הפסלת יעל ארצי בשנת 2006 נודע לי שהיא הציבה פסל בעיר בוכניה בפולין. באותו רגע הרגשתי כן בבוכניה "אם עצמי את שאלתי נדלק. אצלי שמשהו כן, האם אנו מסוגלים להקים ואם אז למה לא במזריץ'? פרויקט כזה? האם הפולנים יסכימו? האם האנטישמיים לא

יהרסו את הפסל?"את החששות והתקוות העברתי לחברי הוועד ולאחר דיונים

והתלבטויות רבות החלטנו שאנו "הולכים על זה".קל להגיד אבל לא פשוט לבצע. פרט לרצון הטוב של אנשי

הוועד שרובם עסוקים מאד אין לנו כלום. אז מה עושים?מקווים, מאמינים ועושים!!!.

2006 ספטמבר בחודש שביקר שלף מנחם הוועד, חבר בפולין, נפגש עם ראש העיר וקיבל את הסכמתו להקמת אנדרטה ליד בית הקברות. מספר חברי וועד נטו להסכים למקום זה. אני טענתי שהמקום היחיד להקמת הפסל צריך

להיות בכיכר או בכניסה לגטו. בינתיים התחלפו במזריץ' חליפת לאחר מחדש. הטיפול את והתחלנו העיר ראשי מכתבים ושיחות טלפוניות עם ראש העיר החדש הסתבר, אתרים שימור על )האחראי הקונסרבטור וגם הוא שגם היהודי. ליד בית הקברות וחזות העיר( בעד הקמת הפסל לאור כל זאת, החלטנו לנסוע למזריץ' ולבדוק את המצב

במקום.מה שקרה בהמשך היה מעבר לכל הצפיות שלנו.

אותנו שעטפו ומשכילים צעירים אחרים, פולנים פגשנו קטגורית שאמרו אלה היו הם לעזור. ורצון באהבה כך על )פרטים מה ויהי בכיכר לקום חייבת שהאנדרטה

תמצאו ב"מכתבים לאבא" של ד"ר ברזניאק(.הוא הטיפול בבית נוסף חשוב לא פחות מהאנדרטה דבר ומחו”ל מהארץ רבים ניסו שנים במשך בעיר. הקברות לטפל באחזקת בית הקברות אבל ללא הצלחה. אנו מצאנו את כל השטח. את המכסה צמחיה עם מוזנח קברות בית שהוא שלי" ה"חבר קשישטוף בעזרת פטרנו הזו הבעיה אחראי על �00 צופי מכבי האש במזריץ'. קנינו 2 מכסות דשא )כנראה נצטרך לקנות שלישית( והם התחייבו לנקות את בית העלמין -בהתנדבות. העבודות כבר התחילו ועל

כך מעידות תמונות.

חלום שהתגשם / אברהם גפני

ניקוי בית העלמין במזריץ' ע"י מתנדבים מצופי מכבי אש

�

תאור מפורט של המסע למזריץ' של אברהם גפני יעל ארצי ונפתלי ברזניאק לטובת הקמת פסל לזכר הקהילה המפוארת של יהודי מזריץ' שמרביתה הוכחד על ידי הנאצים בשואה.

מכתב ראשון:אבא היקר,

חש אני איתך, מנהל אני אותם הרבות לשיחות בהמשך מחוייב לספר לך את החדשות הבאות:

לפני מספר חודשים, ביוזמתו של יו"ר הוועד, אברהם גפני, הוחלט ע"י וועד העמותה, אותו וועד בו היית חבר שנים רבות, להקים אנדרטה לזכר יוצאי מזריץ' בעיר עצמה, כן,

כן, תאמין או לא אבא, במזריץ' עצמה.וגד פינקלשטיין, מבני על פי התגובות של אברהם גפני העיר, שניהם חברים שלך, הבנתי שגם אתה, אילו שמעת על כך היית נלהב. הרי מעולם לא היה לך משהו נגד העיר יד את יושביה. תמיד ביטלת בתנועת נגד גם לא עצמה.

העובדה שהפולנים סייעו לגרמנים. ידעת אבל סלחת.ביקשת שאסע יכול למנות את מספר הפעמים בהם איני בך. שפגעתי לי היה נראה למה? כששאלתי לשם. איתך לא ענית. נעלבת. סובבת את ראשך כאומר "מה הוא בכלל ואנחנו מאליה. ברורה הייתה התשובה אבא, לך מבין". יום, היום ומנסים לסגור את מעגל שתמיד עסוקים מידי אחר-כך מצטערים. מצטערים שלא פתחנו את צוהר ליבנו

להבין עד כמה זה חשוב לך, לכם ההורים.לאחר היום, לעצמך, לתאר יכול לא אתה היקר, אבא שחזרתי ממזריץ' אליה נסעתי בשם אותה יוזמה, עד כמה אני מצר על כך שלא הצלחת להגשים את חלומך ולבקר

עוד פעם אחת במזריץ'. אולי עוד פעמיים.כשהגענו בך שאחזה ההתרגשות את לשכוח יכול איני לראשונה לעיר, במסע שורשים משפחתי, לעירך מזריץ'. קילומטרים כשלושים לעיר, המכוון השלט את כשראית לערך לפני שנגענו בשוליה, על הכביש, עליו סיפרת לנו, ומאוחר פולין, הגרמנים כשכבשו את חרצו אותו הכביש הרוסים אחר-כך עברו ועליו רוסיה, לכיבוש בדרך יותר בדרך לוורשה, נדרכת. כל החושים שלך פעלו ב"טורים" גבוהים. פתאום שמיעתך, שנפגעה במלחמה ממכה בראש שקיבלת מאסיר יהודי דווקא, במיידנק, הפכה צלולה יותר. עיניך ראו כל פרט מרחוק כמקרוב. שאפת מלוא ריאותיך אויר, בניסיון לקלוט את הריחות של הדשא, של העצים,

של האדמה. אולי חשבת שבאחת הפינות תראה את נפתלי היכן נעלם, או אולי את הדודה או אחיך שאין לך מושג אותו ראית האחרונה שבפעם טוב חבר או שלך, הדוד בעיניך את ראית אולי לפני ששולח לטרבלינקה. בכיכר קבוצת הנוער שלך מהשומר הצעיר מטיילת לאורך רחוב לובלסקה בדרך לגשר, לנהר. אבל גם יכול להיות שראית את השלייגר מסתובב בכיכר, מחפש קורבן לארוחה טובה. אין לי מושג לאיזה סרט דמיוני קנית כרטיס, אבל אני זוכר

שהיית דרוך, שחיכית למשהו.אז הפעם, נסענו אברהם גפני ואני כנציגי העמותה, יחד עם יעל ארצי, אחת מגדולי הפסלים הישראלים, לבחור מקום ביניהם שאין המקומיים, העיר ליושבי להזכיר נוכל בו לפני שפעם, בה, שהתגוררו מ-18000 אחד יהודי אפילו לאנשים אחרים. אנשים גם בעיר היו שנה מ-60 למעלה רגילים. אדם בני היו הם זנב, או קרניים היו לא אלו כמותם, שמעגלי החיים התוססים שלהם נחתכו באחת על

ידי הצורר הנאצי. אבא, אני לא צריך לספר לך על החיים בעיר לפני המלחמה. אתה סיפרת לי, ואני הטמעתי את סיפוריך בתוכי. לכן, אל את אותך, לייצג שנבחרתי התרגשתי כמה עד תתפלא הקהילה את מי שנותר ואת מי שאיננו, להקמת האנדרטה

להנצחת הקהילה.אוהב, נפתלי

מכתב שני:אבא היקר שלום,

מחר בבוקר אני אמור להמריא לורשה בדרך למזריץ'. הכול כבר מוכן. אברהם דאג לכול העניינים הפרוצדורליים וחשב על כל פרט. השבוע הייתי עסוק הרבה יותר מהרגיל מכיוון שהייתה לנו בעיה בריאותית בבית שהעמידה את נסיעתי בסימן שאלה גדול. בסופו של דבר, כשעתיים לפני היציאה לשדה התעופה התקבל אור ירוק שאיפשר לי להגשים את

חלומך, חלומי, ולהגיע פעם נוספת למזריץ'.ה-22 של בוקר לפנות ורבע בשלוש אברהם את אספתי ביוני 2007. בשדה התעופה אברהם רצה לגבות את עצמו המתנות למגוון טיפוסיות ישראליות מתנות 2 והוסיף

שכבר היה בידו - 2 בקבוקי ליקר סברה.אבל שנינו לא ידענו שבמינכן, בתחנת הביניים נאלץ לתת את השתייה המרה המתוקה לגרמנים שאסרו עלינו להכניס

מכתבים לאבא / ד"ר נפתלי ברזניאק

6

את המשקה המשכר למטוסם. לא עזרו הבקשות, לא עזרו בקבוקי שני בלבד, במעבר שאנחנו להסביר הניסיונות הביטחון בעמדת הקולקטיבי, בפח עצמם מצאו הסברה במינכן. אנחנו בטוחים שגרמני אחד או יותר נהנו מאותה סברה ושהיא כמובן לא הגיעה לביוב המקומי כפי שאמרו

לנו. כל שיכולנו לומר היה - "חבל".בדרך אברהם עידכן אותי לגבי הפגישות הצפויות בוורשה. ידעתי על קיומו של בחור בשם ברנארד, עורך דין שמוצאו במזריץ' שיצר עם אברהם קשר דרך האתר של העמותה. )אגב אבא, אנחנו חייבים למצוא מישהו שיתרגם את האמור לדברי ברנארד, אותו מקרה, בכל לפולנית(. גם באתר אברהם, אמור לפגוש אותנו או בשדה או בעיר ולהצטרף עורכת-דין קרבציק, מוניקה עם המתוכננת לפגישתנו בפולין. היהודיות הקהילות נכסי את המנהלת צעירה אבא, על פי החוק הפולני, כל נכסי הקהילות היהודיות, בתי קברות, בתי כנסת, בתי כזה, שהוא שמוכח מה כל שהיה מה כל ועוד, משרדים בתי-ספר ישיבות, מדרש, שייך לקהילות היהודיות, שייך עתה לארגון אותו מנהלת

מוניקה.יום שישי, ראיתי כשהגענו לוורשה בשעות הצהריים של מרחוק את השלט PAN GAFNI אברהם לא הספיק לראותו,

כי ברנארד מיד זיהה אותי וניגש אלי.התרגשות המפגש בין אברהם לברנארד הייתה דומה לזו של אב ובנו או נכדו. ברנארד לקח אותנו לפגישה עם מוניקה על ובאנגלית( - אברהם רק - )בפולנית שוחחנו ובדרך מטרות הביקור. ברנארד הסביר לנו שאנחנו חייבים לדרוש שהאנדרטה תהיה בכיכר. שלא נתפשר על פחות מזה. גם דופן יוצאת בקיאות שגילו צעירים שני וחברה, מוניקה הדגישו, במזריץ', הקהילה של היהודי הרכוש נושא בכל שהקמת האנדרטה בכל מקום אחר מחוץ לכיכר העיר תהיה

פגיעה בקהילה שלנו. אולם אלטרנטיבות, מספר בפנינו היו מישראל כשיצאנו שנתרכז החלטנו ומוניקה, ברנארד עם הפגישה בעקבות

בהעמדת האנדרטה בכיכר.אבא, לדברי מוניקה וחברה, עירית מזריץ' קיבלה תרומות מהאיחוד האירופי, ובשנתיים האחרונות שיפצה את הכיכר ואת כל המבנים שסביבה. חלק מהמבנים נצבע וחלק שופץ.

על הכיכר אותה ראינו מאוחר יותר אספר לך בהמשך.חזרה לשדה התעופה לקבל יצאנו נחושים בדעתנו, וכך,

את פניה של יעל ארצי, ולנסוע ביחד ליעדנו - מזריץ'.אני נפרד ממך כאן, ומבטיח לספר את שקרה בהמשך.

אוהב, נפתלי

מכתב שלישי:את לי הזכירו הצהריים אחר שישי ביום בורשה הפקקים

ניו-יורק.היציאה משדה התעופה לעיר, ומשם לכוון מזריץ' נמשכה הותר ולמעשה הפקק נע לאיטו, גוש המכוניות ונמשכה. רק במינסק-מזובייצקי. למעשה נסענו למעלה משעה וחצי מכוניות, אלפי עם יחד זחלנו ק"מ. �0 בקושי ועברנו שהדגמים של מרביתם היו להפתעתנו חדשים מאוד. מצבור היגוארים, הלינקולנים, הג'יפים לסוגיהם לא היה מבייש התשתיות אבל תל-אביב. על לדבר שלא ניו-יורק, את

בעיר הם לא משהו.את יתרת הדרך למזריץ' כ-120 ק"מ עברנו במהירות יחסית. הכביש אומנם הורחב, אבל בל נגזים, זו לא אוטוסטראדה, וגם לא כביש מהיר. ישנם ארבעה מסלולים בסגנון פולני - צד הכביש רחב דיו ומכוניות רבות, איטיות נוסעות בו זוכר, אתה האם אותן. לעקוף יותר למהירות ומאפשרות היה משהו דומה בכביש מתל-אביב לרמלה. מספר תאונות הדרכים בו גרם לסגירתו. אינני יודע מה קורה בכביש הזה.

גם לא התעניינתי.רק אחרי שעברנו את שדלצה, ראינו לראשונה את השלט

המכוון למינדז'יז'ץ-פודלסקי, לעירך, לעיר של אברהם.שוב ניתן היה לחוש התרגשות ברכב הנוסע. הפעם אברהם

הוא זה שנדרך.לא רצינו לטעות ולדלג על העיר. בכניסה אליה משפצים את הדרך והורידו את השלט המכוון למרכז. אבל אברהם זכר היטב את התקופה בה הסרטתם את "אמריקה הקטנה", לובלסקה, פינת לורשבסקה למרכז, ישירות אותי וכוון לכיכר העיר ולמלון. שמו, לא תאמין - 'לאס וגאס'. אבל המרחק בין שם המלון לעיר האמריקנית, רחוק כמו תל-

אביב מטימבקטו.קושצ'לנה בפינת בכיכר עומד וגאס' 'לאס המלון בית של החנות הייתה בו המקום מעל בדיוק ולובלסקה, המשפחה. גב בית המלון פנה לבית מכבי האש. לנו הוקצו ניתן היה לראות מהחלונות חדרים בקומת הגג, כך שלא היה לא לנו אבל אחר. דבר כל או הכיכר את שבתקרה

איכפת.הנקראת פיצה במסעדת ערכנו הלילה ארוחת את הדרומי מהצד היוצאות הסמטאות באחת 'רומא'‘הנמצאת של הכיכר. להפתעתנו, הפיצות שקיבלנו היו ענקיות וגם

מצוינות.באחת עשרה לערך עלינו לחדרים.

עמדנו ואנוכי אברהם יעל, דקותיים, אלא חלפו לא

7

לא אבל מיטות. שתי היו חדר בכל תמהנו. במסדרון. מצאנו לא כלי מיטה ולא מגבות. השעה מאוחרת. המשרד סגור. ללכת כך לישון? לא ידענו מה נאמר ליעל. לאיזה נפגשה מהולנד שם באה היא קיבלה? ומה ציפתה אירוח עם המלכה המקומית, ואצלנו? במזריץ' שלנו? מיטות בלי כלי מיטה. שירותים בלי נייר ומקלחת ללא מגבת? מאיגרא

רמה לבירא עמיקתא!אברהם לקח יוזמה וירד למטה. לא חלפו 2 דקות ויבגינה היינו רק אילו נמצא. לנו שהכול והראתה בסערה עלתה פוקחים עיניים היינו רואים שאמנם זה מלון של חצי כוכב לערך, אבל יש בו הכול. לא בצורה מפוארת, לא להגזים, אבל דבר לא חסר בו. לפני שנפרדנו קבענו ב-8 בבוקר

במסעדת המלון.המיטות על נפלנו רצוצים וגם מאוד עייפים וכך,

ונעלמנו.אבא, כך חלף עלינו ערב ולילה ראשון במזריץ'.

אוהב. נפתלי

מכתב רביעי:אבא בוקר טוב:

בלילה כשהגענו לעיר, התרגשתי. אבל מאחר ונהגתי, לא יכולתי להביע זאת בקול רם.

כשהגענו ללובלסקה פינת ורשבסקה ראיתי בפינה מרחוק את הבית הלבן שלך. כך לפחות חשבתי.

למחרת בבוקר, התעוררתי בשש. טריקת הדלת של החדר הסמוך, למרות שהייתה חרישית משהו, העירה אותי. החדר השמיים את ראיתי העילי לחלון מבעד אור. מוצף היה הכחולים. ידעתי שאברהם חסר סבלנות והוא רוצה להגשים

את חלומותיו.מאחר וקבענו ב-8, ניסיתי להעביר את הזמן הנותר בקריאה )חיי פיי' של יאן מרטל, ספר דן בכוחו של אלוהים שהיית אוהב כי הוא ומגבלותיו של האדם, לא רק בכוח אלא גם ברוח. אני מספר לך על הספר כי הוא כל כך התאים למקום, ואני בטוח שהיית מאד נהנה

לקרוא אותו(.בשבע כבר הייתי על הרגליים.

ירדתי למטה במטרה לגשת לכיכר הסמוכה. בכניסה למלון פגשתי את אברהם. הוא היה נרגש ביותר. לדבריו, הוא עשה סיבוב בעיר המוקדמת, השעה למרות לכנסיה. ונכנס סיפר, אי אפשר היה להכניס לתוכה אפילו

סיכה. כל כך הרבה אנשים גדשו אותה וחלקם אף צבאו על דלתותיה מבחוץ. הדבר הותיר עליו רושם כביר.

ניתן פינות במספר ניכר. שיפוץ עברה הכיכר כאמור, השיפוץ. לטובת תרמו ומי מי המספרים שלטים לראות בזיכרוני שנותר ממה יותר הרבה טוב נראית הכיכר זה )את גרניט במרצפות מרוצפת היא הקודם. מהביקור מרצפות את לנו המזכירות מיעל(, יותר מאוחר למדנו אקרשטיין בגוון לבן-אפור. מישהו אמר לנו באחד הימים מזריץ' רצפי את ללמד למקום הגיעו מלובלין שרצפים כיצד להניח את האבן בצורה שתחזיק מעמד שנים רבות. אילו היו שם מעט יהודים, או ישראלים, אני בטוח שהם היו

מדלגים על לובלין.התחלנו את המסע בכיכר במונומנט שהונח בכיכר לאחר העיר. יוצאי הנופלים לזכר הראשונה, העולם מלחמת הפונה לכביש הראשי זה למונומט ארבעה צדדים, כאשר )לובלסקה(, מתייחס למלחמת העולם הראשונה. הוא הונח הגרמנים ידי על ב-1940 נהרס ב-1919, לראשונה שם

ושוחזר ב-19�9.לחיילים העיר, ליוצאי מתייחס צפון לכוון הפונה הצד

כנראה שלא שבו חזרה בתקופת מלחמת העולם השניה.מיידנק, כמו ההשמדה מחנות על כיתוב יש הנוסף בצד מופיעים הרביעי בצד ואילו ואחרים אושוויץ טרבלינקה

שמות של קרבות בהם השתתפו תושבי העיר.בצד הצפוני של הכיכר נמצא בית העירייה הישן והכנסייה. לפני שער הכנסייה, בכיכר, הונחו שני פסלים האחד של

האפיפיור יוחנן פאולוס ה-II והאחר של קרדינל אזורי.בצד הצפוני של הכיכר יש � פלטות גרניט שחורות עליהן יש חריטה, האחת לזכר יהודי העיר, השניה לזכר האפיפיור

אברהם גפני, הפסלת יעל ארצי ו"ד נפתלי ברזניאק בכיכר העיר

8

סטפנובי קרדינל לזכר והשלישית ה-2 פאולוס יוחנן יודע מי הוא(. בכל מקרה, בכיכר יש ויש'ינסקי )אני לא שני מקומות המזכירים את היהודים, האחד ישירות והשני

בעקיפין דרך השמות של מחנות ההשמדה.נקייה מזרקה יש המונומנט ליד הכיכר של הדרומי בצד

מאוד הפועלת כל שעות היממה.מצלמות הפולנים הניחו הכיכר סביב יפה. הכיכר אבא, דרכן ניתן לעקוב אחר המתרחש בכיכר 24 שעות. כנראה שרמת הבנו יותר שמאוחר למרות לחשוש, ממה שיש

החוליגניזם בעיר קטנה מאוד.לרחוב והגענו להתרוקן שהחלה הכנסייה את עברנו

ורשבסקה.משם אבא, פנינו שמאלה לכוון הבית. הבית שלך, הבית בו

בילית את התקופה היפה ביותר בעיר.אבא, אני לא אמתח אותך. הבית הלבן שראינו כשנכנסנו לעיר בלילה הקודם לא היה הבית שלך. הבית שלך נהרס. המקום היה מוקף בגדר פח מגולוון, ובמגרש הערום עמלו היה שיכולתי כל שם. יוקם חדש בית מקומיים. פועלים להזיל דמעה, לצלם ולברוח משם. תמונות מהחלל שנותר.

מגדלי התאומים ההרוסים בניו-יורק צפו לנגד עיני.בשמונה בבוקר לערך חזרנו למלון ונפגשנו עם יעל.

גם לך מגיעה מנוחה. גם לי.אוהב, נפתלי

מכתב חמישי:אבא שלום, חזרתי אליך.

למרות עבורנו שנפתחה המלון למסעדת נכנסנו בבוקר הפעם וזו להפתעתנו, אחרי שמונה. מעט הייתה שהשעה הכול, לא אבא, נכון מצויינת. הייתה הארוחה השנייה, משהו וקיבלתי קפוצ'ינו )ביקשתי שיפור. דרש הקפה שדומה לתה עם וניל. יעל הייתה חכמה והביאה קפה שחור

של 'עלית' שליווה אותה לאורך כל הדרך(.עם סיום הארוחה הופיע במסעדה בחור צעיר, כבן �2.

"קשישטוף" הוא פנה אלי והושיט יד "פאן גפני?". אברהם לו אמרתי אברהם. את מחפש שהוא הבנתי בחדרו. היה לא אך הבין כנראה הוא יחזור. מיד שאברהם באנגלית

ענה.ובנו סב כאילו היה לקשישטוף אברהם בין החם החיבוק

מצאו זה את זה.אברהם וקשישטוף מתכתבים ברשת האינטרנט כבר תקופה הקשור בכל לעזור לאברהם הבטיח וקשישטוף ארוכה,

לנכסי היהודים ובמיוחד לנקות את בית העלמין.

בבית להתחיל רצה אברהם בעיר. לסיור עימו יצאנו העלמין היהודי וכך שמנו את פעמינו לשם. בדרך, אברהם הצביע על בתים רבים, ולכל בית צרף שם או שמות של יושביו שאינם עוד. כל שם שהכיר היה עולם ומלואו שחרב. יעל שהלכה איתנו צילמה כל העת. ניתן היה לראות שהיא מנסה לקלוט את העיר, את האווירה שבה, את תושביה, את הצבעים את החומרים, כל מה שאפשר להכיל בכל החושים. כל העת היא מיששה את החומרים השונים שניקרו בדרכה. חלקם ביד, וחלקם ברגל. פשוט היה מרגש לראות איך היא

לומדת את המקום. קולטת אותו. מכילה אותו בתוכה.שעומד הבניין גדר. אותה העלמין בית של הגדר אבא, בכניסה, אותו בניין, רק הרבה יותר מטופח. לפני הכניסה, ברחבה, בונים מגרש חנייה. לא, אבא, לא לטובת המבקרים היא החניה הזה. העלמין בין את לפקוד הבאים ה"רבים" אני ועליו ממול, הנמצא הנוצרי, העלמין בית לטובת

מבטיח לספר במכתב אחר.גם אברהם וגם אני אמרנו מיד, לפני שנכנסנו, שאם יחייבו אותנו להקים את האנדרטה ליד בית העלמין - לא נסכים.

נרד מהרעיון. יעל עדיין לא הגיבה. היא הקשיבה.כמעט עד מכוסה הייתה ב-1996, חנכנו אותה המצבה, מכוסות היו המצבות מרבית פרא. גובהה בעשב למחצית רק עליהן. שכתוב את להבין או לקרוא היה ניתן ולא קצת נראתה ה-7 האקציה אחרי שנטבחו ה-179 מצבת אחרת. במצב טוב יותר. אליה ניתן היה להתקרב. הרחבה בסביבתה הייתה מעט יותר מתוחזקת. לא ברור היה לנו מי

הוא העושה במלאכה.אבא, היה לנו קשה מאוד להלך בין הקברים.

ככל ששהינו יותר בבית העלמין כך הפכנו ליותר נחושים המראה. את המקום. את לשפר יהיה ניתן בעזרתנו שרק שהוא אמר העת כל קשישטוף שהיה. ממה שנשאר את בטוח שארגונו, על �00 המתנדבים שלו, יפתור את הבעיה של ניקיון כולל תחזוקה. כל שצריך למטרה זו, אמר, הוא 2 מכונות לקצירת דשא ושיחים, בעלות של כ-1000 אירו.

עם יו"ר צופי מכבי האש - קשישטוף

9

גם אברהם וגם אנוכי, אבא, ידענו שזו הדרך היחידה. אין דרך אחרת.

את בית העלמין עזבנו, והלכנו למה שנותר מהגטו וכמובן מבית הכנסת.

היה יום שבת, ואין כמו יום זה ללכת לבית הכנסת.לפני שתניח כיפה על ראשך, ניקח פסק זמן.

אוהב, נפתלי

מכתב שישי:אבא היקר,

אתה יודע שמבית הכנסת לא נותר דבר. גם אנחנו ידענו. אבל אי אפשר לדרוך על הקרקע ולא להתבונן עמוק לתוך האדמה. אולי נראה איזה שהוא זכר לבנין המפואר שפוצץ ענקית. בטון קוביית עמדה הפינות באחת ?194� ביולי אברהם ניסינו, הכנסת, מבית לא שהיא שידענו למרות ואנוכי, לראות, אולי. הרי סיפרת, ואברהם אישר, שקירות הייתה שראינו האבן גם מאוד. עבים היו הכנסת בית רחבה ביותר. כמעט מטר ריבועי. מטר על מטר על מטר. לאיזה שייכת שהיא וחשב משהו, לזכור ניסה קשישטוף שהוא עמוד של פרסומת ענקית שעמד במקום. הוא הבטיח לבדוק. )מאוחר יותר הוא אמר שהאבן אינה שייכת לבית

הכנסת(.צילמה העת כל שכאמור, יעל, עם הכיכר את "חרשנו" שיש קשישטוף פלט לפתע, ואז, וצילמה. בחנה ובחנה. משהו שכדאי שנראה. הוא הוליך אותנו דרך אחת הסמטאות לכיוון הנהר. ושם, כאשר המרחב נפתח ראינו לנגד עיננו היטב מתוחזקת פרחים בשדרת מדובר הפרומנדה. את המוליכה מכוון הכיכר לרחוב הפרטיזנים - רחוב המוביל לתחנת הרכבת, שם הלכו בני המשפחות בדרכם האחרונה.

ארגון הפרחים המטופחים ותנועת האנשים הרבה שטיילה מן שאולי לחשוב, לנו גרמו יפה(, יום )היה הנאה ביום הראוי יהיה להקים את האנדרטה במקום זה. יעל אהבה את הצבעוניות שהשתלבה היטב עם הנהר שנראה הרבה יותר "נהרי" מזה שראינו בביקור הקודם, ועם הגשר מעל הנהר. אופציה היא שהפרומנדה בדרכו חשב מאיתנו אחד כל

מועדפת למיקום פסל, היא ולא הכיכר.בעודנו מטיילים במקום, סורקים אותו מצד לצד, ובוחנים נוספת, בחורה הגיעה לאנדרטה, האידיאלי המקום מהו

שנראתה בסוף שנות ה-20 לחייה."פאן גפני" היא פנתה לאברהם, שלא נראה מופתע.

"כן" השיב בעברית ועבר לפולנית.של ההיסטוריון גרש, יוסף של אחיו בת אליסיה, "אני

העיר.

עוד אברהם עם בקשר הייתה היא שגם הסתבר בהמשך, ועתה הקטנה", "אמריקה הסרט את שצילמתם בתקופה

כשנודע לה על ביקורנו כאן, החליטה להיפגש עימנו.על הסיבות שהנחו אותה לסייע לנו, הבטיחה לכתוב.

מהקמת התלהבו קשישטוף וגם אליסיה שגם היה נראה האנדרטה בפרומנדה הנאה.

חזרנו יחד לכיכר.העיר. יהודי מונצחים שבו הגרניט משטח ליד התיישבנו מצידו השמאלי יש רחבת דשא. גודלה כ-6 מ"ר. העלווה

של העץ הסמוך אינה מכסה את המשטח."מדוע שהפסל לא יהיה פה?" שאלה יעל.

"כי העירייה לא תסכים" ענינו אברהם ואני יחדיו."אולי כן?"

"אולי לא", נשמענו ספקנים.מצגת העיר לראש אכין "אני יעל אמרה רעיון" לי "יש

שבה יהיה "מושתל" פסל גם בפרומנדה וגם בכיכר.כשוולדימיר קיריליוק, בנו של חסיד אומות העולם הגיע ואני מכירים אותו )שנינו, אברהם והצטרף אלינו לכיכר מביקורים קודמים(, הוא זה שאמר לנו שאמנם הפרומנדה יפה, אך אינה מוגנת, ואילו הכיכר מכוסה במצלמות, ולכן

הסיכוי שפסל שיונח בה ייפגע הוא קטן מאוד.אבא ועם איתו נפגשנו מכיר. אתה קיריליוק את אבא, שלו, חסיד אומות עולם, מספר פעמים. הוא תמיד מופיע משום מקום, ומנסה לסייע ככל יכולתו. הוא חזר על מה ששמענו בוורשה - את הפסל תציבו בכיכר. אל תוותרו. או

בכיכר, או בשום מקום."או בכיכר, או בתל-אביב" אמרתי להם בקול נחוש.

גם אברהם וגם יעל נעצו בי את מבטם."או בכיכר במזריץ' או בכיכר בתל-אביב" חזרתי על דברי. בכיכר וגם במזריץ' בכיכר "גם אולי הוספתי, אחר-כך

בתל-אביב. האם זה לא מגיע לקהילה המפוארת שלכם?"אבא, אני לא אעייף אותך.

נשתמע במכתב הבא.אוהב, נפתלי

מכתב שביעי:אבא היקר שלום,

אליסיה קשישטוף, אברהם, יעל, נסענו הצהריים אחרי ואנוכי - אתה שם לב שהמעגל מתרחב - לביתו של פיוטר, זה שהציל את אברהם בתקופת המלחמה. משפחתו הרחבה מאוד המתינה לנו בביתם שבכפר. זו הייתה חוויה מיוחדת מאד שעליה יספר אברהם בהזדמנות אחרת. בדרכנו חזרה נפגשנו עם הוריה של אליסיה והבנו שלמרות היותה קתולית

10

הנקרא הירחון על רבות שנים כבר מנויה היא אדוקה, היטב ומכירה בפולין, היהודיות עיתון הקהילות 'מדרש', את היהדות ולא רק את הנצרות. אביה הוא איכר, אך אחד הדודים שלה הוא מתימטיקאי עימו לאברהם הייתה שיחה ערה, והדוד האחר הוא, כפי שנאמר קודם, ההיסטוריון של

העיר, שעימו גם נפגשנו בשלב מאוחר יותר.לנום. וניסיתי במיטה שכבתי המאוחרות הצהריים אחרי לא הצלחתי. חשבתי על מאורעות היום הארוך. חשבתי על הבית שלך שנהרס וכיצד אספר לאבי ולשרית, לדניאל בן הדוד שבאוסטרליה ולפרדי שבאמריקה על כך. איך אספר לך? לפתע החלה להישמע מוסיקה סופר מודרנית מהכיכר. התבוננתי למטה דרך החלון, וראיתי גדודי נוער ליד הבימה breakdance ירדתי למטה. שם החל מופע של המרכזית. ראיתי מספר צעירים שרקדו. האירוע נמשך מספר שעות, בהם הצטרפו אלינו אווה ואביה )חברים נוספים של אברהם מתומכי הם גם קטיה, הנאה ואישתו ויאצק מהאתר( על לשוחח שבעיר הפיצריות לאחת יחד הלכנו אברהם. היהודית. המסגרת לשימור דרכים ועל האנדרטה נושא כל החיובית של והגישה הופתענו לטובה מהידע כאן גם

הקבוצה המורחבת - אלינו.שמנו רבים, עם והכרויות פגישות של מפרך יום לאחר

פעמינו לחדר לתנומת הלילה.לילה טוב אבא יקר.

אוהב, נפתלי

מכתב שמיני:שוב בוקר טוב,

היה נדמה אחד לרגע בבוקר, מוקדם כשהתעוררתי היום לי שאני בירושלים. הקול החזק והמונוטוני שנשמע ברחבי העיר הזכיר לי את קולו של המואזין. רק השפה, הדיאלקט באחת עצמי את דמיינתי אחר לרגע שונים. היו והטון בנוטרדאם למשל, אירופה. ברחבי הגדולות מהכנסיות

שבפריז.לא. אני במזריץ'. האומנם?

שכיסו הנוצה ענני אחר ועקבתי החלון דרך התבוננתי את השמיים - הם פשטו ולבשו צורה, ושיחקו ב"פק-מן" - מעין משחק מחשב שבו חיות משונות בולעות את האחרות

שאינן מספיק זריזות.לרגע אחד מראה ה"משחק" הסיט את מחשבותיי 60 שנה וחלשים, חזקים היו שבו החיים, של למשחק לאחור, השתנות עם אבל, והעלמות בליעה ואיטיים, מהירים ומהתחושות המחשבות מן חמקתי - השמיים של צבעם

אחיד באפור כוסו כשהשמיים למציאות. הללו הקשות חדלתי לחלוטין להתעניין במתרחש מעלה. כל העת ההיא עלה בחדר כשהחום ונמשכה. נמשכה ששמעתי התפילה במעט, פתחתי את החלון, נשכבתי במיטה ומתוכה הבחנתי בהשתקפות הצבעונית המרהיבה של הבתים בצידו הדרומי

של הכיכר. זו הייתה תמונה מרשימה ביופייה.בתשע, לאחר ארוחת הבוקר נסענו לקברו של פיוטר, אותו

האיש שהציל את אברהם.בית העלמין הנוצרי מאד מטופח. כשביקרנו בתוכו רצינו שהוא המקום של הדרו על אלא פיוטר, על לא לבכות. היהודי העלמין בבית השולטת לעזובה מוחלט בניגוד שמסתובבת יעל, גם לכביש. מעבר ממול, ממש שנמצא במקומות שונים עולם, ציינה את העובדה שזהו בית עלמין מושקע במיוחד. מראה המקום חידד את הבנתנו ותחושתנו האם היהודי. העלמין בית של העגום מצבו לגבי הקשה

מדובר בשאלה של משאבים?מאוחר יותר נסענו, כל החמישה, אברהם יעל ואני יחד עם

אליסיה וקשישטוף לטרבלינקה.לפני מספר בבקור, הזה, הארור היית שם, במקום אבא, שנים, עם כל המשפחה. אני רק רוצה לומר לך שזהו מראה

קשה מנשוא ושוב, תחושת הזעזוע חזרה על עצמה.בה המקומית האש כיבוי בתחנת ביקרנו אחר-הצהריים מנהל קשישטוף את צופי אש. זה לבטח לא נראה כמו תחנת היה זה בכל מקרה, בקושצ'לנה. הכרת אותה כיבוי האש מרנין לראות את המקום, את הנערים ואת הברק בעיניים הקברות בבית הניקיון עבודת את יעשו בטוח שהם ואני

- כיאות.כשנפרדנו מכולם ביקשתי מאברהם לעבור עימו ברחובות

ה"גיטו".אבא, לא היית מכיר את המקום. להוציא שני בתים שנותרו

במצב סביר בלשון המעטה, הכול חדש.כשהגענו לנהר ליד הגטו נזכרתי בסיפור הבריחה שלך. לא הייתי צריך להזכירו לאברהם. הוא זכר וגם אמר לי היכן היו בתי החרושת לעיבוד עורות שבאחד מהם מצאת מפלט לפתע לכיוון. הלכנו מהגטו. כשיצאת 1942 בקריסמס ריבק התחבא שמאחוריו המתכת שער את מרחוק ראיתי בן משפחתך שניצל, ודרכו עברת בדרכך לנהר, שהיה רחב פי כמה מזה של היום, ולבטח קר הרבה יותר. את המבנה שעליו עמדו הגרמנים וממנו ירו והרגו את החבר השלישי ואותך פצעו כבר לא ניתן היה לזהות. אברהם אמר שהמבנה לבטח נהרס ובמקומו הוקם מבנה תעשייתי אחר. ביקשתי מאברהם שיצלם אותי נחבא מאחרי הדלת. ניסיתי לחוש את

שחש ריבק, ואת שחשת אתה. כנראה הגזמתי.

11

לקראת הלילה חזרנו לחדרנו. כל אחד התכונן ליום המחרת. יעל אמרה שתכין מצגת. אני כתבתי נאום.

אבא, מחר בעשר בבוקר אנחנו אמורים לפגוש את ראש העיר.

ההתרגשות גדולה. כל הנסיעה כוונה למטרה זו.לילה נעים.

אוהב, נפתלי

מכתב תשיעי:אבא שלומות,

את שנת הנדודים שלי סיימתי בשש. כשהכנתי את הנאום לראש העיר אמרתי לעצמי, שאם דברי לא יצליחו לשכנע את ראש העיר, אין עם מי לדבר. האנדרטה תהיה גם תהיה

ובתל-אביב.התלבשנו במיטב מחלצותינו ויצאנו לארוחת הבוקר. לפני

הפגישה ערכנו שוב, יעל אברהם ואנוכי, טיול בכיכר.יעל כנראה רצתה להיות יותר בטוחה. אולי שוב להרגיש, במקום להתבונן רצה אברהם המקום. את לחוש שוב מזוויות שונות, ואני הנצחתי את שניהם בוידאו ובמצלמה.

איש ותפקידו. איש וייעודו.לפני בנין העירייה המתין לנו קיריליוק. הוא ליווה אותנו העיר ראש עם אותנו והפגיש הישיבות, לאולם למעלה, והמתורגמן. כאשר הסתיים החלק הטקסי העלתה יעל את

המצגת.יעל דיברה עם עוצמה אדירה על המפעל שלה, על הפסלים אותם היא מעמידה במקומות שונים בעולם, וביקשה מראש העיר לא לקרוא ליצירתה אנדרטה אלא פסל, יצירה. לאחר נאום מרשים ביותר בו גילתה להם שהיא רוצה לקרוא לפסל "תפילה" )יעל אמרה לנו שבעת סיורה בעיר ובסביבותיה היא חשה את הדתיות של תושבי העיר ולכן השם "תפילה"

מתאים ביותר לפסל(. סרטון קצר בן 6 דקות שהופק על ועל בכלל יעל של פועלה על הישראלית הטלוויזיה ידי )שלחנוכתו שבהולנד טרשלינג באי פסלים גן בניית העיר. ראש את ריכך בפרט, ביאטריס(, המלכה הגיעה כולם התבוננו בסרטון ואני בראש העיר. מבטו שהיה סגור התהליך שעבר. את עיני במו ראיתי נפתח. - לכן קודם יותר. הפורמאליות עימה החלה שמשהו במבטו נעשה רך השקופיות 10 בת למצגת עברה כשיעל נשברה. הישיבה יעל במצגת וחייך. "נישבר" הוא בלילות, הכינה אותה הניחה, בצורה וירטואלית ויפהפייה, במקום בו אנו רוצים שהפסל ימוקם, פסל אחד מברונזה ואחר מגרניט. התצוגה הייתה כל כך ממשית, שנדמה היה שאם ההתנגדות לפסל בכיכר הייתה בתחילת הפגישה בדרגה של 100 אחוז, היא ירדה ל-40 אחוז. ההרגשה הייתה שמה שנותר לאחר המצגת המדהימה הוא להוסיף מספר משפטים "נכונים", כדי שראש

העיר יהיה עימנו לחלוטין.אבא, עכשיו כל העיניים של המשתתפים בפגישה נשואות

אלי. קיריליוק, קשישטוף וגם אבא של אווה היו שם.יעל וגם אברהם ידעו מה אני הולך לומר, ועל פי מבטם

הבנתי שאני צריך לומר את שכתבתי.אבל אני ידעתי שאם אקריא מהנייר את ה'נאום' שכולנו ללב, ונוגע מרגש הוא אם גם מתאים, שהוא חשבנו הייתה זו אבל למה יודע לא נקודות. שנפסיד סיכוי יש הרגשתי. לכן החלטתי לגנוז את העמודים שהחזקתי ולומר

את הדברים הבאים:"כבוד ראש עיר, עומדים לפניך שלושה אנשים. יעל ארצי, פסלת ענקית, למרות גודלה, המוכרת לא רק בארצה אלא בכל העולם, אברהם גפני, בן העיר, ניצול שואה, שהיום הוא נשיא העמותה של יוצאי מזריץ' בישראל, ואנוכי, דור

שני לניצולי שואה, שאביו יליד המקום.

ליד העיריה עם ראש העיר ויעל ארצי

א. גפני עם ראש העיר

12

באנו לכאן כי אנחנו רוצים לתת! לא לקחת!אני חוזר על דברי, באנו לתת ולא לקחת.

באנו מאהבה ולא משנאה.באנו כשליחים של בני העיר מזריץ' החיים והמתים. אנחנו רוצים להעניק לעיר מתנה. פסל. פסל, לא אנדרטה. אנחנו רוצים לשים את העיר על מפת הערים בעולם שיש בהם יצירות אומנות מדהימות. אנחנו רוצים להכניס את מזריץ' )אמרתי את השם בפולנית - מיאנדז'יז'ץ( לקבוצת מדינות וערים רחבה הכוללת את דנמרק, שוויץ, הולנד, תל-אביב, בואנוס איירס, ויטוריה ועוד, בהן מוצבים פסליה של יעל. אנחנו רוצים שאם מישהו יעבור ליד העיר, הוא יכנס אליה יש בה משהו שאין במקום אחר בעולם. שיבואו אליה כי במיוחד. גם שיטוט באינטרנט וחיפוש עבודות של פסלים או‘'פיסול ארצי' 'יעל השם הקלדת עולמי, שם בעלי סביבתי' יעלה את השם מזריץ' )בפולנית כמובן(. ומה צריך

ראש עיר מעבר לכך?ולמי ניתן הפסל? מי יראה אותו? אני אולי עוד פעם או פעמיים בחיי. אברהם? יעל? הרי מזריץ' רחוקה מישראל. רוב תושבי ישראל לא יראו את הפסל. אם הוא היה מוצב ואנחנו, אותו רואים היו כולם בירושלים, או בתל-אביב בני העיר לדורותיהם היינו מציינים סביבו את ימי הזיכרון יהיה שהפסל תסכימו שאם החלטנו הכול למרות שלנו. מוצב במרכז העיר, בכיכר שהייתה מרכז החיים של תושבי

העיר, נקימו פה".לא חיכיתי למחיאות כפיים.

ויעל מחייכים. הם בטח התרגשו די היה לראות שאברהם כמוני.

על פי מבטו של ראש העיר היה ברור. הוא בעדנו.אבא, היית גאה בי. בך.

את בסכין. האוויר את לחתוך היה אפשר כשסיימתי, הדממה חתך ראש העיר כשצלצל בנוכחותנו לקונסרבטור, האחראי על האתרים בעיר ושימורם, וביקש לקבוע פגישה

משותפת, לצורך העלאת הדברים בפניו.היה ברור שראש העיר לצידנו ב-100 אחוז. כל שנותר היה

להעביר את הקונסרבטור לצידנו.לאחר הפגישה, נסענו כולנו, להוציא ראש העיר, לכיכר שנכחו והעיתונות, הטלוויזיה צוותי הקברות. ולבית בפגישה עם ראש העיר, ליוו אותנו בסיורנו ובהמשך סקרו

את הביקור בטלוויזיה ובעיתונות.אחרי הפגישה נפרדנו מיעל ששבה לארץ. היא סמכה עלינו

שנצליח לשכנע גם את הקונסרבטור.אחר הצהריים נסעתי עם אברהם לילניצה, עיירת הנופש של עשירי מזריץ'. לא מצאנו במקום זכר לדאצ'ות, אותם

בתי עץ שבהם בילו ילדי העיר עם בני משפחותיהם בחודשי הקייץ. אך בכל זאת, נראה שהבתים במקום עדיין שייכים

לשכבה מבוססת יותר מאלו שראינו במזריץ' עצמה.רביעי יום עד במקום להישאר צריכים אנחנו אבא. זהו

בבוקר, להכרעת הקונסרבטור.אנחנו אופטימים.

לילה טוב, גם לנו,אוהב, נפתלי

מכתב עשירי:אבא, בוקר טוב.

יום לפני היום האחרון לשהותנו בעיר יום שלישי. היום, מזריץ'. בפולין, ותכניות לנו לרוב. אנחנו חייבים למלא את ובטוחים משימותינו האחרונות כדי שניסע מכאן סמוכים

שהדרך נפרצה.בעיר הביקור מטרות יתר בין ללובלין. נסענו בבוקר ויצרו יוצאי העיר מיפו הזו, רצינו לראות כיצד התוססת את ה'מסלול היהודי' שם. הסתבר ששלטי אלומיניום בעובי � מ"מ עם חריטה צבעונית בגודל �0 על 70 ס"מ יתאימו גם לנו. קשישטוף שהתלווה אלינו תמך גם הוא בכך. הוא הבטיח שאם נכין את הפלטות, הוא יקבע אותן במקום הראוי להן. ראש העיר התייחס לכך ואמר שלשם קיבוע הפלטות לא צריך את אישור הקונסרבטור. לנו ברור שללא אישור

פורמאלי מהגורמים המתאימים לא נעשה את השלטים.ביקרנו בלובלין במוזיאון היהודי שנמצא בכניסה המזרחית על חשבתי מעניין. היה היהודים. שער ליד - העיר של אחיך נפתלי ובני משפחתו שמצאו את מותם בעיר או באחד

ממחנות ההשמדה שסביבה. - מזריץ נפגשנו עם ההיסטוריון של העיר אחר הצהריים

עם ידידים פולנים, ראש העיר ויו"ר מועצת העיר

1�

ג'וזף גרש. אברהם אמר לי שבפגישה הקודמת שבה נכחת יותר, לבבי היה הוא הפעם מסוייג. היה הוא אתה, גם והוא לא הפסיקו לדבר. למרות ובמשך כשעתיים אברהם שלא הבנתי מילה, הצלחתי לעקוב אחר המילים והשמות היסטוריה כי נהנה, היית שאתה יודע אני שם. שנאמרו

אמיתית הייתה משאת נפשך.המועצה ראש ויושב העיר ראש את הזמנו ערב באותו נחשבות היותר המסעדות באחת חגיגית ערב לארוחת לציפיות. מעבר הייתה העיר ראש של הלבביות באזור. בילינו יחד קרוב ל-4 שעות והשיחה קלחה. יצאנו מהארוחה

בתחושה שיש לנו עוד ידיד בעיר.למחרת, הקונסרבטור עימו נפגשנו היה כבר מוכן לפגישה. ראש העיר הציג לו, לפני שהגענו, את הסרט ואת המצגת עיקריות תמונות שתי חתך הוא ממנה הכינה, שיעל שהופיעו כל העת על מסך המחשב שלו. היה ברור שהוא

מעוניין באישור הקונסרבטור.למרות שהוא, הקונסרבטור, נראה מאוד רשמי, הייתה לי שהפסל מעוניין הוא שגם חיוכיו, מספר פי על הרגשה, קום יקום. הוא דיבר בעיקר על נהלים, על כך שהוא צריך לראות כיצד התכניות של הפסל משתלבות בתכניות של הכיכר, ושרק לאחר מכן, הוא יקבל את ההחלטה. הוא לא עצר אותנו. הוא דחף אותנו קדימה. לא הייתי צריך לומר

מילה. ראש העיר עשה עבורנו את העבודה.עוד כל וודאות. אי קיימת תמיד צודק. אתה נכון, אבא הפסל אינו עומד במקומו אי אפשר לדעת מה יהיה. גם אני

ספקן אך בכל זאת, ההרגשה והתחושה היא שהפסל יהיה.בכל שנמצא האיש קיריליוק, לישיבה, שנכנסנו לפני מקום, נתן לכל אחד מאיתנו את העיתון המקומי בו נכתב

על רעיון הקמת האנדרטה בצורה מאוד חיובית.יצאנו שלמטרתה המשימה שאת בתחושה מהמקום יצאנו

- ביצענו.יעל כבר קיבלה את התכניות ההנדסיות של הכיכר, והבטיחה יכולתה לתכנן את הפסל על מנת שנוכל לעשות כמיטב

להגיע לביצוע, כמו שאומרים אבא, מהכוח אל הפועל.

כמה מילים על אברהם.סיפר הוא כמוך. ממש אב. כמו הזה במסע לי היה הוא מדהימים, כולם בשקיקה. ששמעתי סיפורים עשרות לי ביום � בקושלנה ביתו לחצר אותו ליוויתי מאלפים. את )כשהרים האחרון. ביום שוב לתוכו ונכנסו הראשון, השטיח באחד החדרים, חששתי לרגע. הוא אמר לי שהרצפה מתחת לשטיח אדומה. כך היה כשעזב לפני למעלה מ-60 יותר מכל הוא התרגש שנה, וכך נותרה עד היום!(. אבל

שהתקרבנו לפני אביו. של המחסנים לאחד כשהגענו למדרגות הוא סיפר לי כיצד, בהיותו ילד, הוא אהב להחזיק את המפתח הגדול, כמו זה של הסוהרים, ולפתוח את הדלת לסבל שסחב על גבו שק של 100 ק"ג סוכר. אברהם היה בטוח שהדלת הוחלפה. אבל כשהתקרבנו הוא נוכח לדעת שדבר לא השתנה, וחור המנעול נותר כשהיה שם לפני 70

שנה. אברהם עמד מול הדלת נדהם כלא מאמין.

ועוד דבר נוסף:יעל של והתרגשותה תגובתה את לתאר המקום כאן לא כשהראיתי לה את ההטבעה של מזוזה על אחד ממשקופי אחד יאצק, היה הדלת את לנו )מי שהראה בעיר הבתים העקבות ואת חלפו, שנה שבעים לידידנו(. שהפך מאלה לא ניתן להסתיר. רק דקות לפני שעזבנו את העיר, ראיתי, שבבית ממול לבית המלון, אצל השכנים של אברהם, יש

דלת דומה.

זהו אבא להפעם.עשרה מכתבים, הרבה מידע, ואני מקווה שעשינו צעד קטן יהודי פסל אנדרטה, לא אנדרטה, להקמת הנכונה בדרך

בעיר שהייתה יהודית והפכה ב-�194 ליודן ריין.נושמת חיה, מזריץ' עוד, איננו גדלת בו שהבית למרות ופועמת בתוכי. תשאל את החברים הקרובים שלי ואת בני

משפחתי. בזאת, לבטח הצלחת.אוהב מאוד, ומתגעגע מאוד.

נפתלי

הדמיית האנדרטה שתקום בכיכר המרכזית בעיר לזכר יהודי מזריץ'

14

ד"ר נפתלי ברזניאק

ביום ב' ה-�2 ביוני 2007 נערכה ישיבה בעיריית מזריץ.הנושא: מיקום האנדרטה לזכר יהודי העיר

נוכחים: ארתור גז'יב - ראש עיריית מזריץ', אברהם גפני - יו"ר העמותה, יעל ארצי- פסלת, ולדמר קיריליוק - חבר מועצה ועובד מחלקת ההנדסה, קשישטוף שצפניוק - יו"ר מתורגמן טלויזיה, אנשי עיתונאים, במזריץ', האש צופי

ואנוכי.ואלה הדברים:

ברזניאק, נפתלי ואנוכי, גפני )וינטרוב( אברהם "אנו, נציגי עמותת יוצאי העיר מזריץ' בישראל, פועלים תקופה ארוכה יחד עם חברי וועד העמותה של יוצאי העיר מזריץ' בנושא הנצחת הקהילה היהודית המפוארת שהייתה בעיר. אברהם, בן העיר, התגורר כאן בילדותו, שזו אחת התקופות את בה לחוות הספיק גם הזה בזמן אך חייו, של היפות כל את זו, אדמה על כאן, איבד אברהם והמוות. האימה גלברג ברזניאק, ממשפחות משה בנו של אני, משפחתו. יליד וגורפינקל, רוכמן לבית טובה של ובנה וריינווין, ישראל. כבר בילדותי ספגתי, מסיפוריו של אבא על העיר, אהבה עמוקה למקום הזה. אבי זכרונו לברכה, נולד כאן, גדל כאן, התחנך כאן, עבד כאן, וגם אהב. הוא פשוט חי כאן, כמוכם. בדיוק כמוכם. אבי גם הספיק להתגייס לצבא הפולני ולהילחם בכובש הגרמני עד שנפל בשבי. כשחזר לקרוא ניתן כך אם החיים", ל"מעגל הצטרף הוא לעיר באקציה העיר מכיכר שגורש עד והצטמצם, שהלך לזה, חמישית, במאי �194 למיידנק. גם הוא, כמו אברהם גפני איבד כאן את כל משפחתו. אך למרות הכל, הוא כמו רבים לכאן אותנו, שלחו העיר, יוצאי ובעולם, בארץ אחרים לעמוד בפניכם. גם אם אין הגיון או כל הסבר לעמידתנו לפעול אותנו שדוחף זה הוא מרפה. לא שלנו הלב כאן,

בצורה זו. באופן הזה. הלב ולא הראש.הייתה שעשייתם ההנצחה בנושא עלו רבים רעיונות בגבולות מדינת ישראל, אך מאד שמחנו לשמוע מאברהם, שניהל קשרים הדוקים עם ראש העיר הקודם ועימך, כבוד ראש העיר, על הנכונות להנציח את הקהילה שמנתה כ-18,000 איש, מתוך 20000 תושבי העיר, באמצעות אנדרטה קרוב אך ישראל ממדינת הרחק במזריץ'. בעיר. שתוקם לכאן להגיע החלטנו כך לדורותיהם. הקהילה יוצאי ללב

מישראל, יחד עם הפסלת יעל ארצי, כדי לממש את הרעיון הגדול ולבחון מקומות המתאימים למיקום האנדרטה. לאחר חד משמעי, באופן החלטנו בעיר ימים מספר שיטוט של לבקש מכם למקם את האנדרטה בכיכר המרכזית של העיר, במקום היהודית, הקהילה של החיים מרכז שהיה במקום עוד. לכיכר העיר זכר הקהילה שאיננה שיכול לסמל את הגיעו אז מרבית תושבי העיר מידי יום ביומו. שם הם עבדו, סחרו, קנו ומכרו חיו, נשמו, אהבו. דרכה עברו בעת שהלכו לבית הכנסת הגדול והמפואר שכל זכר לא נותר ממנו. וגם, גם בשבילם הייתה זו האחרונה. לדרכם יצאו הם מימנה

כיכר השילוחים.גם היום משמשת הכיכר כמרכז לפעילות של תושבי העיר. ראינו את הכיכר המחודשת, ראינו שגם אם יש שעות בהן יש מעט משוטטים, יש שעות שהיא שוקקת חיים. עוברים היה ראוי ולכן בה מסתובבים בה, יושבים אנשים, בה

שהזיכרון יהיה דווקא בה.את האנדרטה אמורה להקים הפסלת יעל ארצי.

יעל ארצי הגיעה מישראל לא מפני שהיא ילידת המקום, ולא מפני שיש לה שורשים במזריץ' או בפולין. יעל באה כי היא רוצה לתרום מהידע הרב שצברה, מניסיונה, ומרשימת

ההצלחות המונומנטליות שיש לה, לטובת ההנצחה.בכל אנדרטה הקמת לטובת יעל את לגייס יכולים היינו משפחותיהם. ובני העיר יוצאי נמצאים בו בעולם מקום כל עיר מכובדת תשמח שפסלה של יעל ארצי יוצב בכיכר מרכזית שלה. כך פריז, לונדון, ניו-יורק, תל-אביב ואפילו במזריץ' להקים את האנדרטה בחרנו הכול ורשה. למרות אותנו, שמאחדת העיר היא מזריץ' שבפולין. פודלסקי למרות שאין בה זכר חי למה שתסס בה בעבר ונכחד. אבל כל כך הרבה חלמו וחולמים עליה, על מה שהייתה עבורם,

על מה שהיה בה, על ההחמצה.יעל הסתובבה בעיר, בבית העלמין, במה שנותר מהגטו, על אדמת בית הכנסת, חצתה הלוך ושוב את נהר הקשנה, נגעה בכל אבן אפשרית מיששה, הריחה וספגה את האווירה המיוחדת של העיר - ביום חול וביום קודש. יעל החליטה לקרוא לפסל אותו היא רוצה להציב בכיכר העיר 'תפילה'.

אנו עתה אבל לאלוהיו, איש יום. כל מתפללים כולנו טוב לעתיד משותפת, לתפילה אתכם להזמין מבקשים

יותר, לכך שכל החלומות שלכם ושלנו יתגשמו.אנחנו מקווים שההחלטה על הקמת האנדרטה בכיכר העיר

הנאום שלא נישא "באנו לתת ולא לקחת"

1�

תאושר.באנו לתת, לא לקחת.

אנחנו נעשה את הכול כדי שהפסל יקום. וכי מי יראה את נהיה פה לראות לא אנחנו הרי אנחנו? ביום-יום? הפסל ולהרגיש את הפסל. אנחנו לא מתגוררים פה. אתם תוכלו ליהנות ממנו, מהיצירה של יעל ארצי. רק אתם. הרי בסופו של יום, כאשר מישהו יחפש באינטרנט פסל מפסליה של יעל ארצי, גם העיר מזריץ' תופיע ברשימה, יחד עם ז'נבה, הולנד - שם הקימה יעל לאחרונה גן פסלים, ספרד, בואנוס-

איירס שבארגנטינה, תל-אביב ומקומות רבים אחרים.אנו תקווה שלא תאכזבו את מי ששלחו אתכם להנהיג את

הקהילה.

אנו תקווה שתראו בהנחת הפסל מתנה מאלוהים ולא רק הזכות את לכם יש מזריץ'. של היהודית הקהילה מיוצאי לקבל את ההחלטה להקים אנדרטה לא רק כסמל לקהילה המפוארת שנכחדה, אלא גם כסמל של תפילה, כסמל של

אחדות ורצון טוב וכמובן תקווה לעתיד טוב יותר.באנו לתת ולא לקחת.

תודה.

דבר. לבקש צורך היה לא נשאתי. לא הללו הדברים את מצגת הציגה יעל נאמרו, הדברים התגלגלה, השיחה

מאלפת, וההחלטה להצבת האנדרטה בכיכר - התקבלה.

יום אחד, לפני מספר חודשים, התקשרת אלי, נלהב ונרגש מאיזה רעיון שנדמה היה שקודח במוחך.

דיברת איתי על אנדרטה, פסלת, זיכרון, מזריץ'. גם אם היית מאד ברור, קלטתי משום מה, שאתה מדבר על האנדרטה את פסלתי מהר מאד לשפץ. מעוניין אתה אותה בחולון הרעיון. הרי מצבה של האנדרטה בחולון - סביר. אולי צריך קצת לנקות וקצת לתחזק אבל יהודה הרי אמון על מלאכה מופרך נשמע זה בדמיונו, הוזה הזה אדם הבן ואולי זו. לגמרי אבל אצל אברהם לך תדע ואולי בכלל הוא מפנטז על הנצחת הקהילה המפוארת שלנו במוזיאון 'יד-ושם'? לא מתקבל על הדעת. פסל במוזיאון 'יד ושם' זו ממש הגזמה פרועה. "לאן האברם הזה יכול להגיע עם רעיונותיו? בטח ואמרתי לך. "אני לא מבינה. אני טועה", חשבתי לעצמי תסביר לי מהתחלה. על איזה פסל אתה מדבר. מי זו הפסלת

הזו. למה אתה מתכוון?""כן", אמרת, "שרית, אני מתכוון לפסל. לאנדרטה. להציבה

בעיר שלנו, במזריץ'."שתיקה.

"כלומר?""שרית, תשמעי. הייתי בחתונה ופגשתי פסלת בעלת שם עולמי שזה לא מכבר הקימה אנדרטה בעיר אחרת בפולין, בבוכנייה, ליד קרקוב. גם אני רוצה להנציח את הקהילה שלנו, שתהיה לנו אנדרטה במזריץ'. אני רוצה לקדם את הנושא. צריך להיפגש. תזמיני את כולם בהקדם האפשרי.

יעל ארצי שמה. היא משדות-ים."

"לא תאמינו מה עובר על אברהם. הוא קצת השתגע. עלה שניפגש וביקש במזריץ' אנדרטה להציב רעיון בראשו

בהקדם" אמרתי לחברים שהזמנתי לישיבה. התייצבנו כולנו כאחד, כחיילים ממושמעים למשימה.

על דיברנו המערכתית הרגישה, המקצועית, בהנחיתך הרעיון פורץ הדמיון והגבולות, על המשמעויות הרגשיות, לפני דבר כל בחנו הכלכליות. הלאומיות, ההיסטוריות, ולפנים. אחר כך פגשנו את הפסלת יעל ארצי בסדנה שלה כולם אחרים, גם פגשנו מאד. והתרשמנו ים שבשדות אילצת יעל. ועל הרעיון על הסכמנו הראשונה. מהשורה אין החי. בבשר לחתוך גורליות. החלטות לקבל אותנו כולנו עמדנו ובמים. באש אחריך הלכנו אמרת. ברירה, מאחוריך בעת שמכרת את המועדון שחיבר את יוצאי העיר פעם פיזית ואחר-כך וירטואלית למקורותיהם. אתה פרסמת את דבר המכירה. אתה נפגשת. אתה מכרת. נסעת בשליחות עם נפתלי ויעל ארצי, הפסלת, לעיר שלנו. אתה תכננת את הביקור לפרטי פרטים. בנית לוח זמנים מדוקדק שבוצע בדייקנות. נפגשתם שם עם כל הגורמים המתאימים. קודם יכול )מי ה-�2, בן שלך, המקומי החבר קשישטוף עם להאמין?( שאתו יצרת קשר "אינטרנטי" חם והדוק, והוא פתח לנו את דלתות העיר. בהמשך פגשתם פולנים אחרים בכבודו העיר ראש ואת העיר מועצת את ביקרנו, שרצו

ובעצמו.דמעה. הזלתם כאבתם. השתנתה. שקצת בעיר סיירתם לאמירה שהפכה הפנימית הידיעה התרגשתם. שמחתם.

לאברהם היקר - מה היינו עושים בלעדיך?/ שרית פרידמן-ברזניאק

16

)Zofia Gawlikowska( כך זכרתי אותם... / זופיה גבליקובסקה

)תרגום מפולנית: ענת זיידמן(

התגוררתי )Międzyrzec Podlaski( פודלסקי במיזריץ לשנת ועד המוקדמת הילדות מימי כלומר 1920 משנת ולמרות משנה, יותר מעט שארכה הפסקה עם ,19�7שהוריי הגיעו לשם כשהייתי כבר בת שלוש, הפכה מיזריץ לעיר מולדתי שאליה הייתי חוזרת בזיכרונותיי במשך שנים אחי, אבי, אמי, - הקרובה משפחתי בה ואשר ארוכות

אחותי ובעלה - מצאה את מנוחתה האחרונה.לובלסקה רח' בעיר, המרכזי ברחוב חנות הייתה להוריי בשנים הכיכר. מול העיר, של לבה בלב ,)Lubelska(לאט במיזריץ החיים זרמו זוכרת, שאני המלחמות, בין ובעצלתיים והיו מתעוררים לחיים רק בימי ירידים ובימי של והמולה רעש מתמלאת הכיכר הייתה אז או ראשון. ממש. מכל הסביבה היו מגיעים האיכרים עם עגלותיהם כדי היו נשותיהם קניותיהם. את ולערוך סדקית מיני למכור מביאות דברי חלב ועופות והיו מתיישבות בכיכר במקומות קבועים בדרך כלל. אם בעל הבית רצה למכור סוס, פרה לנקודת לעיר, מחוץ אל מעט מרחיק היה הוא חזיר, או היו העיר שבמרכז לכיכר לכך. שנועדה מיוחדת מכירה יוצאים גם בעלי מלאכה יהודים ופולנים עם סחורותיהם; מכרו בגדים, כובעים, מכנסיים, נעליים, סירים, כדי חימר שרוף, מברשות וכדומה; גם האופים והקצבים היו מעמידים את דוכניהם. הקונים הסתופפו במרדף אחר הסחורה הזולה

יותר והתמקחו ללא רחם. בעלות בית או משרתותיהן שמו פעמיהן אל התגרניות "שלהן", משוכנעות לחלוטין שרק אצלן אפשר לקנות את הביצים, הגבינות, החמאה והירקות

הטובים והזולים ביותר.בימי ראשון חלק מבעלי הבית בכפר היו מגיעים לכנסייה שבהם( הצעירים )בעיקר מרביתם אך חגיגיות, בעגלות באו ברגל, יחפים. בכיכר של הכומר שטפו רגליהם בבאר,

נעלו את הנעליים שהביאו אתם ונכנסו לתפילה.ידי על בעיקר במיזרץ המסחר התנהל הימים בשאר מהחנוונים חלק מעטים. היו פולניים סוחרים היהודים; הצאר. מימי עוד קבוע במקום מרכולתם מכרו היהודיים כך ואחר הראשונה העולם מלחמת שאירועי היה נראה מלחמת 1920 לא גרמו תמורות רבות בחייהם. חלק מהזקנים הלכו לעולמם והשאירו את המסחר לילדיהם, אחרים מכרו את העסק לזרים וגם ליהודים, והחנויות המשיכו לשגשג. מצב עניינים זה התחיל להשתנות רק בשנות ה-�0 כאשר התחילו להופיע יותר ויותר חנויות פולניות לצד הסיסמה "לא קונים אצל היהודי!" אז גם נפתחה המכולת הפולנית הראשונה במיזרץ בשם "ספולם" )יחדיו - Społem(. הייתה זבניות חביבות, זו חנות גדולה ומצוידת היטב ועבדו בה אך אליה וקוץ בה, משום שלמרות היותה ממוקמת ברחוב אחרי מהכיכר, מדי יותר מרוחקת הייתה היא לובלסקה, יותר פשוט היה העיר ממרכז לפולנים גם לכן הגשר. הסמוכות, היהודיות בחנויות תמיד כמו לקנות להמשיך

גלויה - "באנו לתת ולא לקחת" - נתנה לכם כוח. חיזקה מקום בחרתם ולבסוף כיכר" או "נהר התלבטתם אתכם. מקום באמצע. טוב מקום בכיכר. מתאים. הכי מתאים, שהיה פעם מרכז חייכם וממנו נשלחתם אל מותכם. סמל לחיים ולמוות. למה שהיה ונגמר. "או בכיכר יאן פאבלה העיר. לראש נחושים, אמרתם, - רבין" בכיכר או ה-2, הוא היה מסויג אבל רק בהתחלה. המילים, הסרטון על יעל ארצי, המצגת בכיכר - כל אלה שבו את ליבו. זו היתה אולי יהודי יהודי. פגשו הפולניים שהנכבדים הראשונה הפעם ממזריץ'. יהודי ממזריץ' שחי בעיר בתקופה ההיא. שאולי הכיר את סבם. שאולי סבם עבד בעסק של הוריו. שאולי...

- ימים שאיש לא רוצה לזכור, לא רוצה לדעת.

ובטלוויזיה בעיתונות פורסם. נרשם. צולם. תועד. הכל ומלאים חוויות עמוסי חזרתם שלנו. בעיתון המקומית.

בהחלטות לביצוע. צריך להמשיך להניע את הרכבת ואתה שוב לבד. ממשיך אם מרפה. לא בקדחתנות. מיילים שולח לקדם. כמקודם לא גם נירדם. שלא בנו, מאיץ - מידיות תשובות אין ננוח. חייבים לעזור לרעיון לקרום עור וגידים. אתה עושה מכניס אתה בנפשך. היא המטרה. לקידום כימים לילות מאד, בקרוב אמונה שבקרוב, חדורי כולנו ללבנו. אותה היקר, אברהם הכל, והכל שלנו. בעיר הזה הזיכרון יוצב

בזכותך.תודה לך.

17

אלא שהשמועה על חוסר יושרם של בעליהן הלכה והתגברה בחנות לקנות ילדיהן את לשלוח התחילו רבות ואמהות החנויות מספר בהדרגה עלה גם בינתיים "הפולנית". בית פולנית, טכסטיל חנות הופיעה נוצרית; שבבעלות מרקחת, מכולת פרטית. הלכו והתעצמו גם העימותים בין פולנים ליהודיים; הם פרצו בדרך כלל בימי השוק, בכיכר. אישית לי מדובר. במה הבנו ממש לא הילדים, אנחנו, נשירת כמו טבעית הייתה יהודי אצל שקונים העובדה העלים בשלכת הסתיו. לכן גם זיכרונותיי מאותן השנים, שנות הילדות התמימה שבהן לומדים את העולם ואת חוקי הטבע, גדושים בדמויות של שכנים יהודים בדרגות קרבה שונות; השוכרים שלנו, העובדים, מוכרים וסוחרים שונים, מצטיירות בזיכרוני ללימודים. חברות דוכנים, בעלי דמויותיהם בדיוק צילומי כמעט. לכן גם כאשר אני קוראת של העיר ראש באגרת המופיעה החנויות רשימת את Radzyń( פודלסקי ברדזין המחוז נציב אל מיזרץ העיר Podlaski( מיום 29 בינואר 19�8... אני רואה מול עיני את

פני בעליהן ומוכריהן; אני נזכרת בקורותיהם...לכן גם בצאתי לטיול ברחובות זיכרוני, אני שמה את פעמיי משום ללבי ביותר הקרוב לובלסקה רחוב אל הראשונים ששם היה ביתי. את טיולי אני פותחת בתחילת הרחוב, בית )Dyment( מס' 1, שבו הייתה חנות מכולת של יואל דימנטשמעליה, כמצוין בדברי ראש העיר משנת 19�8, התנוסס "שלט ישן, מרופט ולא קריא". אני זוכרת שחנות זו הייתה בשיא השגשוג שלה בשלהי שנות ה-20 וראשית שנות ה-�0. מאוחר יותר, כאשר במיזרץ נפתחו חנויות דומות רבות )כולל בבעלות פולנית(, פחת מחזור המכירות של דימנט בצורה משמעותית ובעקבות זאת גם ירדו רווחיו. בוודאי

מסיבה זו השלט שמעל חנותו לא הוחלף.בבניין הפינתי שבקרן הרחובות לובלסקה וז'ווירקי וויגורי )Żwirki i Wigury(, ברח' לובלסקה מס' 2 הייתה למיטב .)Izrael Goldwaser( גולדווסר ישראל חנותו של זכרוני לא היה זה בית מרקחת קמעונאי אלא סיטונאי. גולדווסר אותו החשיבו בחוץ אנשים וגבוה. רזה בלונדי גבר היה אז הייתה מה שנקרא היפה לא אחת לפולני; אך לאשתו ענודה לתלפיות, מאופרת הייתה תמיד שמית". "חזות זהב, על ראשה מטפחת צבעונית בדוגמת פרחים בעגילי עם קשירה מלאכת מחשבת שהבליטה עוד את יופייה הרב. לעתים קרובות ישבה מאחורי הדלפק אך מעולם לא עמדה לשרת את הלקוחות ואילו הם נהגו להיכנס לחנות ולו רק כדי להעיף בה מבט חפוז. לזוג גולדווסר היה בן יחיד ששמו כמדומני בנייק )Beniek(. הוא סיים חוק לימודיו בגימנסיה היהודית אך לא המשיך. דומה שהיה לו רק חבר אחד, בנו

של עורך הדין מאטיס רוזנבלום )Matys Rozenblum(, בן יחיד אף הוא. הידידות ביניהם החלה עוד בימי בית הספר. הם התגוררו בקרבת מקום ולשניהם היו אופניים, ולעתים חסרי ראש קלי שונות; להרפתקאות יוצאים היו קרובות דאגות, חיו על חשבון ההורים האמידים. דובר שבראשית איש המלחמה אחרי לצבא. גוייסו וידידו בנייק המלחמה

מעולם לא פגש אותו במיזרץ.גולדווסר הייתה גם חנות באותו בניין בו היה העסק של )Szyja Epsztejn( סדקית אך בעליה לא היה שייע אפשטייןככתוב באגרת ראש העיר. מי שעבד שם הייתה בעלת בית המצולקת אחרי מחלת האבעבועות ובכל זאת יפה ונחמדה ואשתו לאפשטיין ואילו ,)Brońcia( כברונציה המוכרת הייתה חנות ממתקים קטנה ברח' לובלסקה מס' 6. מאחור היה שטח קטן שבו עמדו מספר שולחנות כדי לשבת ולאכול גלידה טעימה מאוד. לזוג אפשטיין לא נולדו ילדים. שניהם היו יפים, נאים, ובילו ימים שלמים בחנות. עוד לפני פרוץ הייתה שבו הבניין לאמריקה. להגר החליטו הם המלחמה החנות שלהם, ברח' לובלסקה 2, פורק בשנת 1940 במצוות השלטונות הגרמניים; הם טענו שהוא הפריע למעבר טנקים

היוצאים מזרחה.תלוי ומרופט ישן "שעון היה שבו �/� לובלסקה ברח' במשך ששימש קיטון היה המדרכה" מעל פרסומת בתור Moszko( שנים רבות כבית מלאכה של מושקו זילברשטייןאו חמישים בן שהיה זילברשטיין השען. )Zylbersztejnוזכוכית להלבין הספיק שטרם זקן עם בערך, שישים נפטר הוא שלמים. ימים בו בילה בעינו, נעוצה מגדלת עוד לפני המלחמה ולאחר מותו עמד המקום ריק במשך זמן מה. ממש סמוך לפרוץ מלחמה שכר אותו סוחר של צבעים,

דבקים וחומרי בניין אחרים.פאבל היהודי של מסעדה הייתה ,4 במס' לרחוב, מעבר קרוצ'ינסקי )Paweł Kruczyński( שבה עבד הוא עצמו יחד עם אחיו ותקופה מסוימת גם עם אחותו. הוא היה אלמן עם זקן ארוך עד המותניים ולו בן אחד, פלוש )Feluś( שהתחתן

עוד לפני המלחמה.הדלת מעל 19�8 בשנת שבו 6 לובלסקה ברח' בהמשך, היה תלוי "שלט ישן, מרופט, לא נאה" ועל הדלת עצמה "הדביקו המון פרסומות המגבירות את כיעורו של הרחוב", )Moszko Rajchman( מוכר רהיטים, רייכמן היה מושקו ומאחור אלקטרוטכניקה, ודברי רדיו מקלטי אופניים, רהיטים. כל משפחתו בנה הוא נגרות שבו התנהל מפעל הבנים שני בחנות, שהו ואשתו מושקו לעזרה; נרתמה הבוגרים עבדו מאחור. לזוג רייכמן הייתה גם בת הצעירה בשם אשה עמלה במטבח בערך. שנים בעשר מאחיה

18

יחד היא, "הרוסיה". כינוה שהשכנים )Andzia( אנדז'יה עם אשה נוספת שמאוחר יותר בשנת 1944 נהרגה מכדור המלחמה בזמן הסתירה אדמה, תפוחי עדרה כאשר תועה גמלו האחים שרדו. שניהם הצעירים; רייכמן האחים את יותר, לעבוד נאלצה לא היא המלחמה. אחרי לאנדז'יה על רושם מותירה בעיר, ולטייל יפה להתלבש התחילה העוברים ושבים. צעיר האחים נשא לאשה את מיניה הופלט המלחמה שבזמן מיזרץ, בת היא גם ,)Minia Hoflat(התחבאה במקום מסתור בוורשה. שני האחים רייכמן ומיניה ציוד שונים, כלים רכשו לכן קודם אך לאמריקה, נסעו

ומכונות נגרות הדרושים כדי לפתוח ולהפעיל נגריה.באותו בניין הייתה חנות ממתקים של הזוג אפשטיין.

ברח' התגורר קודם שהוזכר הפרקליט רוזנבלום מאטיס ראש וגם במזריץ' ידוע דין עורך היה הוא .8 לובלסקה הקהילה היהודית. היה נשוי פעמיים. מנישואיו הראשונים היה לו בן, שכמו שצויין היה חבר נפש של בנייק גולדווסר. גם הוא סיים את הגימנסיה היהודית כולל כיתה שמינית, במזריץ'. סיפרו שאחרי פרוץ המלחמה הוא, יחד עם ידידו בנייק גוייס לצבא ולא שב. אשתו השנייה של מאטיס ששם הייתה )Bek-Rozenblum( בק-רוזנבלום היה משפחתה הריון הפסקת ביצעה היא המלחמה לפרוץ סמוך רופאה. לצעירה שבהמשך נפטרה מסיבוכים. משטרה הגיעה לבית האמבטיה לחדר נכנסה היא אותה. לעצור כדי רוזנבלום כדי ליטול כמה פריטים הנחוצים בכלא. משבוששה לצאת ורידיה. והתברר שהרופאה חתכה את נפרצה בכוח הדלת חייה ניצלו הודות לעזרה מיידית שהוגשה ואינני יודעת מה

עלה בגורלה לאחר מכן.כפי שכבר הזכרתי באגרת ראש העיר משנת 19�8 נמסר בטעות שברח' לובלסקה 8 היה בית המרקחת של ישראל אחד בשם בבעלותו של היה היא שהוא האמת גולדווסר. זוכרת. אינני הפרטי שמו שאת )Wasserman( וסרמן אחרי אתם. שהתגוררה תאומה אחות הייתה לאשתו פרוץ המלחמה, סיפרו, שהם כולם סידרו לעצמם תעודות משטרה לתחנת הובאו נעצרו, זאת בכל אך פולניות

המקומית ושם נורו.באותו בניין בחזית הייתה צלמניה השייכת גם כן ליהודי )Feldman( וגם דירת בן מיזרץ ששמו, נדמה לי, פלדמן את מצלם היה הצלם בקיץ הבניין. באותו הייתה מגוריו הלקוחות בגינת ביתו. היה לו חניך מתלמד בשם סטניסלאב מילבסקי )Stanisław Milewski(. הצלם היה נשוי והיו לו כמעט כבר היו בניו כששני ,19�0 בשנת בנים. שני כבד. אסון קרה למשפחה התינוק. אחיהם נולד בוגרים, חיטה גרגרי למיטה מתחת ומצא הרצפה על זחל התינוק

מורעלת שהונחה שם כרעל נגד עכברים. הוא בלע אותם וכתוצאה מכך נפטר. במלחמה, בזמן גירוש היהודים, שני בניו של הצלם הסתתרו במשך זמן מה. למרבה הצער הם וגם לא הצליחו לחמוק מהגורל המשותף לשאר קרוביהם הם נרצחו בידי הגרמנים. הבן הגדול נורה ברחוב במיזרץ. קראיובה; לארמייה הצטרף מילבסקי הצלם של המתלמד הוא עבר את המלחמה והמשיך לנהל את הצלמניה שאותה המשטרה בידי נעצר הוא 194� בשנת ממעבידו. ירש חזר חתרנית. פעילות באשמת לסיביר ונשלח הפולנית כעבור מספר שנים; נראה כמו צל אדם. הוא נשא לאשה את זוסיה )Zosia המבוגרת ממנו שאותה הכיר עוד בעבר, שהיתה בזמנו המשרתת של משפחת קופל )Kopel( שעליה בו טפלה זוסיה בצילום. לעסוק והמשיך יסופר, עוד

במסירות עד יום מותה. היה להם בן אחד.ברח' לובלסקה 10 הייתה חנות בשר משגשגת מאוד השייכת לאבי, מיכאל בליקובסקי )Michał Blikowski(. הוא קנה ועל )Berg( ברג בשם מיהודי ה-20 שנות בשלהי אותה כך יסופר בהמשך. מצד החצר הייתה כניסה לבית המלאכה המצויד היטב שבו הועסקו מספר אנשים. בשנת 19�0 החנות הייתה כבר רשומה כחנות בשר וכבית תה. שני הוריי ניהלו מפעל זה יחדיו. אבא, אדם מבוגר, מתון וסוחר מכובד בעיר היה גבר לא גבוה, עב בשר במידת מה, עם קרחת מרשימה. לא נהג לשתות או לעשן. שמו הלך לפניו בתור מי שתמיד עומד במילה שלו. השכנים היהודים כיבדו אותו ונתנו בו את אמונם; האיכרים ספקי הסחורה לחנות גם הם האמינו אמי בעיר. מאוד מוערכת הייתה ותוצרתו סייג, בלי לו רבות מבעלה, בשנים צעירה )Władysława( ולדיסלאבה בחנות עבודתה לצד נמרצת. אישה הייתה נאה, גבוהה, היא ניהלה בית עם חמישה ילדים, מספר עובדי משק בית ובנוסף בית המלאכה ועובדי לילדים( )משרתות, מטפלת הוכנו המשרתת בעזרת שבו המטבח את רמה ביד ניהלה ארוחות ל- 12-10 איש. היא עצמה דאגה לניקיון ולשלמות בקרב רב לכבוד זכתה היא גם לבעלה בדומה המשפחה. בכנסיה. וביקרו מאוד דתיים היו שניהם מזריץ'. תושבי Wincenty a פאולו א וינסצנטי לקהילת השתייכה אמא תמכו שניהם חסדים. בגמילות שעסקה הקדוש )Paulo(בעניים שהתגוררו במושב זקנים, חולים ועריריים המקומי שהיה בניהול הנזירות, מיסודה ובתמיכתה של הרוזנת זופיה

.)Zofia Potocka( פוטוצקהבחנות של ההורים היו בנוסף לדלפק גם שלושה שולחנות עם כסאות - "בית התה". במיוחד לשם כך הובאו כיריים ניידים של פעם עם ארבעה מבערים. על הכיריים בקומקום התה. תמצית בעבעה הקטן ובקומקום המים רתחו גדול

19

הלקוחות יכלו להתכבד במקום בנקניק דם חם אפוי מעולה שזכה להצלחה מיוחדת בחורף, בימי השוק. גם אפשר היה אחרי רבות פעמים מאפה. ודברי נקניקים כאן לקנות שהאיכרים מהכפר והסוחרים היהודיים היו גומרים עיסקה מסחרית נהגו לשתות מעין "לחיים". הם היו מזמינים תה וממקום מסתור בכיס הפנימי של הבגד היו שולפים וודקה, מוזגים היו במקום, לשתיה אסורה הייתה רשמי שבאופן אותה לכוסות ושותים. בהתאם לתקנות המחייבות, לבית התה היה היתר לפעול רק בימי ראשון ובחגים ואילו חנות הבשר יכלה להיות פתוחה רק בימי עבודה. אבא פתר בעיה זו בכך שהסיט מעט את דלת החנות לאחר התפילה בכנסייה או במקום משהו ולאכול להיכנס יכולים היו והלקוחות

לקחת אתם.היו המכולת, חנויות גם היהודיות, החנויות רשמית, חלה בעליהן על ראשון; בימי והן בשבתות הן סגורות חובת מנוחת יום ראשון. אך באופן בלתי רשמי אפשר היה

להיכנס אליהם מאחור ולקנות.חזיר שומן קונים שהיו יהודים היו ה-�0 משנות החל בחנות של הוריי כי הוא נחשב לתרופה למחלת ריאות. היו ז'לזנה הרחובות בפינת המלאכה בית עובדי בעיקר אלו יצרו שבו )Staromiejska( )Żelazna( וסטרומייסקה מאוד; היו קשים העבודה שם תנאי חזיר. מעור מברשות באוויר התעופפה אבקה וגרגרי אבק ושרר ריח בלתי נעים. אווררו את המקום לעתים קרובות אך בחורף החלונות היו סגורים. הפועלים היו חולים בפחמת. השכר הדל, העבודה הקשה במשך שמונה שעות ביום ומעלה, השפיעו עוד לרעה על מצב בריאותם. על כן חלקם עברו על חוקי הדת, קנו

שומן חזיר, המיסו ושתו אותו.רבים יהודים המלחמה פרוץ לפני האחרונות בשנים )אולי כעשרים( בעיקר הצעירים, קנו בערבים בהסתר גם נקניקים, בעיקר שינקן שמן, ואת המורטדלה הזולה יותר. גולדברג הגברת אבי, אצל דירה שהשכירו הנשים אחת לו לטגן שהסכימה בנה את אהבה כך כל ,)Goldberg(אוכל היה שאותם גריוועלך לו ולהכין בבית השומן את עצמה, היא גם כמו הקטנה, ובתה חיים בעלה בתיאבון.

שמרו בקפדנות על חוקי הכשרות.בשנים 19��-19�2 מספר יהודים פתחו חנויות בשר במיזרץ והדבר גרם לצמצום מספר הלקוחות היהודיים שהיו קונים אצל אבי בשר חזיר. אך כמה לקוחות קבועים, חמישה או אצלו אותה ולקנות תוצרתו את להעדיף המשיכו שישה,

עד למלחמה.ברח' לובלסקה 12 היתה חנות לא גדולה של פירות שהייתה עני היה הוא .)Chaim Wojażer( וויאז'ר לחיים שייכת

ובעל משפחה גדולה. הוא היה היחיד במשפחתו שהשתמש בשפה הפולנית וגם זאת בקושי; כל היתר לא ידעו פולנית כלל. כל המשפחה, יחד עם תושבי מיזרץ יהודים אחרים, גורשו על ידי הגרמנים בשנת 1942 ואת החנות שלהם תפס

פוקסדויטש מקומי כלשהו. בשר של חנות הייתה ,14 לובלסקה ברח' הבא, בבית )Srul Wajngarten( ויינגרטן סרול של התה ובית כשר ויינגרטם(. היה הבעלים שם כי בטעות נמסר )ברשימה העסק שלו שמעל כניסתו התנוסס "שלט בשפת היידיש" הוא נפתח לראשונה רק כמה שנים לפני פרוץ המלחמה. שגשג וזכה להצלחה גדולה בעיר ובעליו המשיך כל הזמן

להרחיב את מבחר מוצרי הבשר המוצעים.היה הכניסה מעל שבו ,�1 במס' הרחוב, של השני בצד אלה של נעליים חנות הייתה סגנון" "שגיאות עם שלט ברג )Ela Barg(. היו לה שני אחים נאים למראה. שלושתם לא היו נשואים. אחרי מכירת חלקם בירושת אביהם פתחה אלה יחד עם אחד האחים את חנות הנעליים הזאת, בערך בשנת ��19, וניהלה אותה יחד עם האח עד המלחמה. אחרי

המלחמה לא נראה איש ממשפחת ברג במיזרץ.ישן, "שלט תלוי היה שמעליו בבית ,16 לובלסקה ברח' קסר- הכובען של מלאכה בית היה ביידיש" כתוב בלוי, בשנים שעשרות )Kser-Alte Waserman( וסרמן אלטה בשנת נוספים מיזרץ יהודי עם נרצח הוא כובעים. מכר

1942 או �194.באותו בניין הייתה גם חנות עם חלקי אופניים של ליבה קהן )Liba Kahan(. אשתו ועוד כמה אנשים נוספים הייתה בין יורשיו ברג, האיש שבסוף שנות ה-20 מכר לאבי, מיכאל בליקובסקי, את חלקו בבניין ברח' לובלסקה 10. לברג היו שני אחים נוספים. אחד מהם באותו הזמן כבר לא היה בחיים בהותירו שישה ילדים אחריו. סיפרו שהשלישי מבין הברגים לא השלים עם החלטתו של אחיו למכור חלק מהבית לגוי, ובעיקר גם חנות הממוקמת בנקודה כה מוצלחת, והוא הטיל בבית הכנסת קללה על המוכר ועל שאר היורשים שהסכימו לעסקה. הוא איחל להם שאיש מהם לא יצליח בעתיד למכור הייתה קהן בזמן שמשפחת זאת הירושה, בנכס חלקו את זקוקה למזומנים כדי לקדם את ענייני החנות. בסוד מפני שאר היורשים, ובעיקר מפני האח השליש לבית ברג, הם הגיעו להסכמה עם אבי ומכרו לו את חלקם בירושה שהיה שייך לאשתו של קהן. אך גברת קהן לא רצתה לחתום על עסקת המכירה אצל עורך דין במיזרץ והיא נסעה בכרכרה היא חזרה המחוז. בדרך עיר אז פודלסקי שהייתה לרדזין התמוטטה בכרכרה ונפחה נשמתה. אירוע זה השאיר רושם כביר על יתר היורשים. במשך שנים איש מהם אפילו לא

20

העלה על דעתו למכור את חלקו בירושה. רק אחרי מותו של ברג שהטיל את הקללה החליטו ילדיו למכור לאבי את יתר הנכס. בכסף שקיבלו הם פתחו חנות נעליים ממול, ברח' לובלסקה �1. סמוך מאוד לפרוץ המלחמה בנה אחד מהם בניין ברחוב צדדי לכיכר, אחרים שקלו לנסוע לאמריקה. שנתיים אחרי גירוש היהודים מאותו חלק של העיר פורק

הבניין שזה עתה נבנה על פי צרכי הגרמנים.היה 19 מס' לובלסקה שברח' נרשם העיר ראש באגרת מרתף בירה של גיטלה מיגדל )Gitla Migdał(. יתכן שאכן שם משפחתה של גיטלה היה מיגדל אבל מה שבטוח הוא שליד העסק שלה הייתה חנות למכירת שכר שבעליו היה גם כן אחד ששמו מיגדל. גיטלה עבדה בעסק שלה יחד עם אמה. החנות שלה שמעליה היה "שלט ישן לא נאה" נקרא בפי העם 'מרתף הבירה', והיא היתה גדולה למדי. היה בו חבוי מאחורי היה לעולם והחלון זכוכית ודלת אחד חלון תריס. בפנים עמדו שולחנות בצורה של ח'. מפינה אחת של המקום היה עולה ריח נעים כי הונחו שם שקים עם גרעיני לפקוד נהגו נוער וגם גדולים ופחות יותר ילדים דלעת. הרבה את גיטלה בשביל אותם הגרעינים והסוכריות. והיא, קורטוב עוד מוסיפה הייתה הסחורה, את ששקלה אחרי הלקוחות ובכך קנתה את לבם של סוכרייה, או גרעינים הצעירים. לגיטלה היתה גם עוגה נפלאה על המשקל ששמה "לייקך". במשפחה שלי ליקקו את השפתיים מעוגה זו; אמי ניסתה להוציא מגיטלה את המתכון אך ללא הצלחה; היא שמרה מכל משמר על סוד האפייה המקצועי שלה. אפילו ניסיון לשלם עבור הסוד לא צלח. מעולם, לעולם לא זכיתי

יותר לטעום עוגה כזאת.אצל מתכנס היה הכפרי הנוער ראשון ובימי היריד בימי הנערות את מזמינים היו המחזרים כלל בדרך גיטלה. לטעום גרעינים או סוכריות. הם היו יושבים במרתף הבירה על אדן החלון הסגור, ובסמוך לו על דלפק המזנון. מהפינה האפלה מעט הגיעו מדי פעם פרצי צחוק, צחקוקים, הלצות, אך מעולם התנהגות הנוער לא עברה את גבול הטעם הטוב ולא הביכה את בעל הבית או את לקוחותיו. הצעירים גם לא הציקו לילדים שביקרו אצל גיטלה. נראה לי שמעולם לא שתו שם בירה אלא אורנז'דה או לימונדה. כדי לשתות

בירה הגברים היו הולכים למקום אחר, למסבאה.בהמשך של רחוב לובלסקה היו מספר חנויות. אחת מהן היתה בית מסחר ותיק עם חליפות מוכנות לגברים שנקראה "אצל הורים סבא, דורות: מנתה שלושה קופל קופל". משפחת ,)Regina( רגינה זו, ילדיהם. הבכורה ברביעייה וארבעת יחד עם אחיה, סיימו לימודים בגימנסיה היהודית. הצעירה של הגבוהה המעורבת בגימנסיה למדה )Estera( אסתרה

מועצת העיר והייתה תלמידה מוכשרת ושקדנית. הקטנה, פרניה )Frania( הלכה לבית ספר יסודי יהודי. בשלהי שנות ה-20 ותחילת שנות ה-�0 הפך בית המסחר של קופל לחנות גדולה והדורה. כאשר במיזרץ התקיים יריד, משפחת קופל בדומה לסוחרים, בעלי מלאכה ובעלי חנויות אחרים, היו מציבים בכיכר דוכן ובו בעיקר הבגדים הזולים. הסבא נפטר קרוב מאוד למלחמה או בתחילתה; ההורים עם הבן כנראה נהרגו בזמן המלחמה. רגינה ניצלה במזרח ואחרי המלחמה להחשיבה בקלות היה שאפשר אסתרה למזריץ'. חזרה לפולנייה עברה את המלחמה במסתור אצל משפחה פולנית בוורשה. גם היא חזרה למזריץ' והתחתנה עם יהודי משדלץ )Siedlce( ששרד את המלחמה הודות לכך שנסע למחנות לרופא גם חייב הוא חייו שאת סיפרו בגרמניה. עבודה גרמני שניתח אותו כאשר לקה בהתקף חריף של אפנדציט, יהודי אך לא הסגיר אותו. אסתרה עם ראה שהחולה הוא ביקרה רבות שנים אחרי לאמריקה. כך אחר נסעו בעלה

עוד פעם אחת במיזרץ'.בביתם של הקופלים עבדה המשרתת זוסיה שלמדה יידיש ודיברה עם מעסיקיה בשפה זו. כאשר הקופלים הפכו את החנות לסלון גדול יותר, הם העסיקו בו את זוסיה כעוזרת במכירות והיא טיפלה בלקוחות יחד עם גברת קופל. אחרי מילבסקי סטניסלאב הצלם עם התחתנה זוסיה המלחמה וזמן ה-70 בשנות לב ממחלת נפטרה היא הוזכר. שכבר

קצר לאחר מכן גם בעלה הלך לעולמו. מהעבר השני, ברח' לובלסקה �1 בחזית היו בית התה של נפרדים ובמבנים )Micha Grynsztejn( גרינשטיין מיכה Icek( ויינברג איצק בית מרחץ של אך באותה הכתובת, ומקווה אמבטיות עם תאים כמה שם היו .)Wajnbergלנשים. בקיץ היו עורכים שם מה שנקרא 'אמבטיות קיץ'. היה זה מבנה בנוי על שפת הנהר ומצד אחד פתוח אליו, מקורה בגג. מהצד החשוף היו מדרגות שהובילו ישר לתוך הנהר שבו נבנו מחיצות באורך של כ-� מטר ורוחב כ-� מטר. כל אחד מהם היה מוגן בקיר עץ גבוה. בפנים לאורך הקירות היה מעקה ועמוק בתוך המים היה מונח קרש שעליו האדם הטובל יכול היה להשעין את כפות רגליו. אם לא רצה לשחות הוא יכול היה לעמוד על הקרש ולאחוז במעקה. את הכרטיסים לאמבטיות היו קונים בחנות. אחרי הרחצה היו שוב הולכים לחנות כדי לקנות עוגיות, ממתקים או פירות. לא רק יהודים היו באים לשם, מעת לעת היו מגיעים גם

נוצרים ובעיקר ילדים.בדו"ח ראש העיר משנת 19�8 נרשם שבצד השני של הרחוב, Chawa( בלובלסקה �6 הייתה חנות סדקית של חווה סגלשל סידקית חנות שם שהייתה זוכרת אני ואילו )Segal

21

מאטיס שבו עבדה כל המשפחה - ההורים ושלושת הבנים. בין הבנים היו הבדלי גיל ניכרים; הגדול, הדומה לאמא, היה בן 2�-22, הצעיר יותר שהיה דומה לאביו היה בן 16 ואילו הקטן היה בן 10 בערך וגם הוא עזר להורים. למשל, הוא היה מלביש קצות מתכת על השרוכים או מגיש קופסאות שונות. הוא היה גם חזק מאוד בספירה, דבר שגרם גאווה רבה למשפחה כולה. בני מאטיס גרו מעל החנות שמאחוריו מהחצר נפרדת כניסה לדירתם. המובילות מדרגות היו

הוליכה למטבח. אחרי המלחמה לא שמעתי עליהם דבר.מאגרת ראש העיר עולה גם שברח' לובלסקה 76 היתה חנות מכולת של פייגה האוזמן )Fejga Hauzman(. אינני יודעת שהיו או השלטים את שבדקו הפקידים של טעות זו אם הכרתי דווקא. כזה מידע לפרסום שהביאו אחרות סיבות בגימנסיה מורה בזמנו שהייתה האוזמן פייגה את היטב היהודית, כי היא הייתה בעליה של חנות משקאות חריפים שני שם עבדו תמיד והכיכר. לובלסקה הרחובות בפינת היו ובעלה לפייגה והמוכרת. פייגה של בעלה אנשים: באותה הן אף לימדו הגדולות הבנות שתי ילדים; ששה )Leja( גימנסיה כמו אימן. הגדולה, נדמה לי ששמה לייהנשאה לעמיתה למקצוע, מורה באותו בית הספר. חתונתם שמה שלנו. לחצר השני מעבר שהייתה במרפסת נערכה היו בתור אחריה .)Liba( ליבה היה הצעירה האחות של הגימנסיה, באותה תלמיד שהיה )Szloma( שלומה הבן אחותו הצעירה רבקה שגם התחילה ללמוד שם. היא נרשמה לארגון בית ספרי של הכשרה צבאית לנשים ובשנת 19�4 דובה ממנה הצעירה לפלשתינה. נסעה אמה מות אחרי )Doba( הייתה ילדה מאוד בכיינית ורועשת. כאשר הייתה בוכה מחצית מהעיר שמעה אותה. אחרי מות אמה, כאשר דובה הייתה פוצחת בבכי מיד הייתה נאספת סביבה קבוצת כך אחר בילדה, פגע מי שאלו שבצעקות יהודיות נשים )Berek( ניחמו והרגיעו אותה. הקטן לבית האוזמן היה ברקשהתחבר ושיחק עם ילדים פולניים. הפחיד אותו מאוד סימן מלידה בצורה של "עכברוש" שהיה לאחיו על השוק וכאשר היה רואה את השומה הכהה מכוסה בשערות מייד היה פורץ

בבכי, אבל לא כה חזק ומחריד כמו זה של דובה. הבית את עזבו ורבקה הגדולות הבנות פייגה מות אחרי זקוק היה הוא משרתות, בו היו שתמיד למרות שננטש. לבעלת בית חדשה, לכן האוזמן התחתן עם המוכרת שלו לייה שמזה שנים רבות הייתה קשורה מאוד לבית מעסיקיה. ללא כבר לתפקד המשיכו והחנות הבית המלחמה עד שינויים גדולים. מה עלה בגורלם של בני אותה המשפחה בזמן המלחמה אינני יודעת. אחרי המלחמה לא פגשו איש

מהם במיזרץ.

ברשימת החנויות הנדונה הוזכרה חנות מכולת של אברם )Brzeska( בז'סקה ברח' )Abram Rozenberg( רוזנברג בכיכר היו המאפיה עם יחד זו שחנות זכרתי אני .24ושמכרו בו בעיקר לחמים, ועוד אילו! לחם ולחמניות כה טעימים ומגוונים, ריחניים ופריכים, לא היו בשום מקום

ולא אצל אף אחד אחר. )Masza Najsztejn( מאפייה נוספת הייתה למאשה ניישטיןבלונדינית הייתה היא .17 )Śliwkowa( שליבקובה ברח' בהירה, עגלגלה, תמיד סמוקת לחיים ותווי פנים מלאים, מזג בכל הדלפק. מאחורי ובזריזות במהירות הסתובבה אוויר הייתה לבושה חולצה קייצית עם שרוול קצר. אצל מאשה לא מכרו לחם אלא מעדנים שאי אפשר היה להשיג בשום מקום אחר, למשל מאפים עגולים שטוחים מושחמים מרוחים ס"מ, 2-1.� ועובי ס"מ כ-�2 של בקוטר היטב בביצה ועליהם בזוק בצל מרוסק דק ושפע של פרג. הבצק היה קרוב לבצק שמרים אם כי היה לו טעם מיוחד מאוד. כ-17-18 ואורכם מעט מוארכת שצורתם אחרים מאפים ס"מ, רוחב 9-8 ס"מ ועובי 2-�.2 ס"מ, היו אף הם מרוחים בביצה ועליהם בזוק בצל קצוץ דק ושפע של מלח גס. הם היום הנמכרות בצל לחמניות שמרים. מבצק עשויים היו קל ריח רק ההם, למאפים זה כהוא דומות אינן בחנויות של בצל מזכיר אותם באופן כלשהו. אצל מאשה אפשר היה לקנות גם חלות מיוחדות במינן שלא היו קלועות מגלילי בצק המסורתיים אלא למרות שהן היו בצורה של גליל מוארך )כ-�1 ס"מ אורך ו-10-9 ס"מ רוחב, 8-7 ס"מ גובה(, הייתה להם צורה מעניינת; מלמעלה הן היו מקושטות בכמה כדורי בצק שלמרות ההתפחה והאפייה שמרו על הצורה העגולה היפה. גם החלות הרגילות וגם אלו עם הכדורים היו בעלות טעם מיוחד, אפשר היה לזהותן ולהבדילן מהאחרות. סיפרו ועדת למאשה הגיעה לקוח, של תלונה בעקבות שפעם, ביקורת. הם הביאו כראייה פרוסת חלה שבתוכה היה אפוי ג'וק. המתלונן טען שקנה חלה זו אצל מאשה. אחרי דקה של שיחה מאשה ביקשה לראות את החלה האמורה, בתנועת יד זריזה שלפה את הג'וק, הכניסה אותו לפה ובלעה, והודיעה לחברי הוועדה ההמומים שלא היה זה גו'ק כי אם צימוק. מאחר שהראיה נעלמה לא היה מקום להמשך את הדיון. לא נרשם דו"ח ומאשה רק ננזפה שתשמור במאפיה שלה על

כללי הניקיון.נוספת בבעלותו של הייתה מאפייה בשכנותה של מאשה הפולני ואצלאב גרבולבסקי )Wacław Garbolewski(. הוא בין רבים. קונים לו והיו מאפים של אחר בסוג התמחה של עבה שכבה ועליהן חמאה לחמניות מוכר היה השאר אבקת סוכר מעורבת בסוכר וניל. אך הוא חלם להרחיב את

22

יותר. טובים מגורים ורצה להשיג למשפחתו תנאי העסק )Łukowska( הוא לקח הלוואה בבנק, בנה ברח' לוקובסקהמאפייה גדולה עם ציוד חדיש. בקומה הראשונה של הבניין חנות בחזית ואילו שלהם המגורים דירת הייתה החדש גדולה. אך המיקום של הבית שבנה גרבולבסקי היה צדדי, הרחק ממרכז העיר. התנועה כאן הייתה דלילה יותר מאשר ברח שליבקובה )Śliwkowa( והעסק הלך הרבה פחות טוב. הבנק לא היה מוכן להמתין עם גביית החוב עד שלקוחותיו המפולת ואיום אליו יחזרו המאפייה בעל של הקודמים התממש. המפרק העמיד את הבית למכירה. הבנק קיבל חזרה את הכסף אך עבור משפחתו של האופה היה זה הכישלון של

חייהם; זמן קצר לאחר מכן הם עזבו את מיזרץ'.שליבקובה, ברח' גרבולבסקי, של המאפייה בקרבת )Fridlender( פרידלנדר בשם פארמדיק גם התגורר לבן נאה, מבוגר איש מיזריץ. תושבי בקרב לטוב הזכור .)Sienkiewicz( סיינקייביץ' בנוסח זקנקן עם שער, כיוון, לשום התבלטה שלא רגילה יהודיה הייתה אשתו אינני יודעת אפילו אם ידעה לדבר פולנית. תמיד הייתה עסוקה במטבח. לפרידלנדרים הייתה בת אחת שקרוב מאוד למלחמה התחתנה עם עורך דין. פרידלנדר למרות שרשמית היה רק פארמדיק, מילא בעיר תפקיד של רופא מדופלם. קודם כל היה מרפא ילדים וידע איך להתנהג אתם. גם ילד עקשן ביותר היה משתכנע אצלו לפתוח בסוף את הפה כדי חלק המלחמה בזמן גרונו. לתוך להסתכל יוכל שהרופא מהתושבים היהודים של מיזרץ ששמעו שהגרמנים בוחרים להם את הדירות של היהודים העשירים ולא רצו להפסיד את נכסיהם, היו עוברים בעצמם לדירות קטנות יותר וטובות המלחמה, אחרי רק הפרידלנדרים. גם עשו כך פחות. כאשר החתן של פרידלנדר, עורך הדין, בא לביקור, נודע הוא סיפר שחמיו לי המשך קורותיה של אותה המשפחה. מתו מוות טבעי עוד לפני גירוש היהודים מהעיר. על גורל שסיפר, כפי ניצל, עצמו הוא דבר, ידע לא הוא אשתו "במזרח". פרטים נוספים הוא לא מסר, אך אמר שכעת שמו ביאלוסטוצקי )Białostocki(. יותר לא ביקר אותנו ומעולם לא פגשתיו. כנראה עזב את העיר וכנראה גם את הארץ. שמחנו שהרופא הזקן שאותו אני זוכרת לטובה ואשתו זכו הגורל בחלקם נפל ולא מכל, הגרוע שקרה לפני למות

הטראגי של תושבי מיזרץ האחרים.לאורך רחוב שליבקובה הקטן שבה התגוררו כמעט אך ורק יהודים, היו בעיקר בתי עץ, מחוברים ביניהם. היו שם מעט מבנים באיכות טובה יותר. בימים הראשונים של המלחמה את שהבעירו רבות פצצות הנחיתו הגרמניים המטוסים האיזור הזה. כל הבתים נשרפו למרות ניסיונות הצלה, אך

קורבנות בנפש לא היו. במקום זה נבנתה לאחר מכן כיכר קטנה.

מפעל היה 6 מס' )Staromiejska( סטרומייסקה ברח' .)Herszek Fajerman( פאיירמן הרשק של המברשות ז'לזנה ברח' השאר בין במזריץ', רבים עוד היו כמוהו Abram( קאשמאכר לאברם שייך שהיה ,)Żelazna( 1

.)Kaszemacherבמיזרץ' שלפני המלחמה גרה גם חנה המפגרת. היא הייתה מתהלכת ברחובות ומתיישבת על הספסלים. תמיד הייתה לאמבטיות ללכת אהבה בכותונת, רק ובקיץ קל לבושה קיץ ולהתרחץ שם. אולי שוחחה עם היהודים, אבל אנחנו, זמזמה כאילו המהום, רק שמענו הפולנים, הילדים מנגינות. איש לא פגע בה, איש לא הציק לה. פשוט, חנה זו חנה. אבל ממש לפני המלחמה מישהו אנס את חנה והיא עם קרה מה יודעת אינני כעסו. העיר תושבי כל הרתה. חנה בהמשך, אם נהרגה בתחילת המלחמה או רק בשנים

המאוחרות יותר.כאשר ב-1 בספטמבר 19�9 פרצה המלחמה, הופיעו בשמיים ביאלה בכיוון שטסו גרמנים מטוסים הצהריים אחרי אלינו הגיעו יותר )מאוחר )Biała Podlaska( פודלסקה ידיעות שהם הפציצו את שדה התעופה שם(. בדרכם חזרה ירו על תחנת הרכבת שבה התקהלו אנשי המילואים. הם עברו כן גם מוורשה פליטים של וגדלים הולכים טורים עייפים מבוהלים אנשים המוני מזרחה. בואכה העיר דרך עם יחד עצמי אני .)Warszawska( ורשבסקה ברח' זרמו אנשים רבים מוורשה הגעתי לכאן בהליכה בלילות כדי לא להיתקל בהפצצות הגרמנים. ב-8 וב-9 בספטמבר המטוסים העיר עצמה; השריפות השתוללו במשך כמה הפציצו את דרך עבר הנסוג הפולני הצבא בלילות כך אחר ימים. כבשו שהגרמנים אחרי בספטמבר, וב-�1 ב-12 מזריץ'. את שדלץ )Siedlce( ולוקובו )Łukowo(, מצאה מיזרץ את לעיר נכנסו שונות גרמניות מחלקות החזית. בקו עצמה ועזבו אותה, אנשים רבים שברחו מזרחה חזרו כדי לברוח מערבה, ביניהם היו חיילים פולנים רבים לבושים בבגדים אזרחיים, מיחידות מובסות או שלא התארגנו מחדש. ב-17 בספטמבר הסובייטים עברו את נהר הבוג )Bug( ואחרי החמושים הסובייטיים החיילים במיזרץ הופיעו ימים כמה הראשונים. הקומוניסטים היהודים בנו לכבודם שער ניצחון על התנפלו הסובייטים החיילים רב. בחום אותם וקיבלו החנויות, קנו מזון, בעיקר שומן, משום שכל הסחורה הטובה האיכרים בכפר שחטו החנויות. מזמן ממדפי נעלמה כבר בעצמם את החזירים כדי שלא יפלו בידי החיילים והתחילו לאגור מזון. כאשר שהות הרוסים בעיר התחילה להתארך,

2�

יותר ויותר בעלי החנויות החליטו לסגור אותן מפאת חוסר הידיעה לגבי שווי הכסף שהם מרוויחים. גם החנות שלנו מהכיתה שלי טובה חברה אצלי ביקרה אחד יום נסגרה. החמישית בגימנסיה, מניה פרלמן )Mania Perelman(. על עמדו מאחוריה יד, רובה אחזה אדום, טלאי נסעה זרועה להחרים באה שהיא אמרה היא סובייטיים. חיילים שני את הסחורה שאבי מחביא כי אינו רוצה למכור אותה. הם נכנסו עם אבי מאחורי החנות הסגורה ולהפתעתם התברר שהיא ריקה, לא היתה בה כל סחורה ולא נשאר מה לקחת. מניה נופפה לאבא באצבע לאמור שהיא עוד תחזור לערוך חיפוש, אך היא לא חזרה ואינני יודעת מה קרה אתה מאוחר יותר. הבנתי אז שחברות או אפילו ידידות עשויות בתנאים

מסוימים להיות מסוכנות ומאיימות.ביום אחר, כאשר משפחתנו הייתה עסוקה במרתף בכבישת וידי כל היו מלאות עבודה )כי הכרוב נקנה כרוב לחורף במאות וצריך היה לפרוס אותו(, נשמע רעש והמולה, ולפתע פתאום הופיע יהודי צעיר עם רובה על הכתף בחברת חייל

סובייטי. הוא ניגש לאבי ושאל: "מה אתה עושה, מיכאל?" אבי המופתע מגילוי קרבה יתרה ענה: "כפי שאתה רואה, אני כובש כרוב לחורף." אז

הצעיר הניח ידו על כתף אבי ואמר: "בסדר, בסדר, מיכאל, אתה תכבוש ואנחנו נאכל" ואז הסתובב ויצא יחד עם חברו. כעסנו לא ידע גבול, הבנו שהאיש הצעיר הודיע לנו כעת שבקרוב אנחנו לא נהיה פה ורק "הם" יישארו כדי ליהנות מפרות העבודה של הפולנים. אני יודעת שאירועים ומצבים הייתה לא זו רבות. פולניות במשפחות התרחשו דומים תחזית טובה ליחסים בין היהודים לפולנים שבלאו הכי לא של קורותיהם המשך על השפיע גם וזה טובים, הכי היו

תושבי מיזרץ היהודים האחרים שלא פשעו.גירוש של אקציה התרחשה יותר הרבה מאוחר כאשר אצל הראשונים בימים הסתתרו מהם רבים היהודים, הפולנים. אחרי מבצעי חיפוש רבים ונרחבים והודעות על לסרב התחילו הפולנים כזה, מעשה על חמורים עונשים הריגת על ידיעות להגיע התחילו כאשר בעיקר לעזור, פולנים שהסתירו יהודים. אחרי התנסויות כאלו, הפולנים

לא רצו לסכן את חייהם ואת חיי קרוביהם.

בית ברח' לובלסקה 74

מי היה גר פה?אנא צלצלו לטלפון מס' 03-5468541

הוועד של עמותת התאחדות עולי מזריץ' בישראל

מתאבל על פטירת

שטיינברג הינדה ז"לבת למלכה וחיים ליים

הלכה לעולמה בערב פסח תשס"זשכלה את בנה במלחמת יום הכיפורים

הוועד מביא תנחומיו למשפחה

הוועד של עמותת התאחדות עולי מזריץ' בישראל

מתאבל על פטירת

אברהם פטישר ז"לבן לאיטה וחנוך

הלך לעולמו ב-ה' באלול תשס"זחבר קיבוץ יגור, בן 92 היה במותו

הוועד מביא תנחומיו למשפחה

24

הנראה, ככל היתה נוברדוק ישיבת עולם בתולדות ביותר התובענית את עזב הישיבה מייסד הישיבות. התלמידים מילדיו. והתנער משפחתו עצמית ובהשפלה בסגפנות עסקו לקו אחדים הנפש. לתיקון כדרך את חצו אחרים עצבים, בהתמוטטות בן- שמואל לציונים. והפכו הקווים ארצי היה אחד מהם, כיום בן �9, )אביה של שרה נתניהו(, מייסד הישיבה היה את שהורה הורוביץ, יוזיל יוסף הרב בעצמו שעזב בכך לתלמידיו הדרך לעולם להתמסר כדי משפחתו את המידות. תיקון של ומחמיר קפדני ב- הקומוניסטית המהפכה לאחר 1917 עקרו כמה סניפים של הישיבה בהיותו וב-1929, לפולין, מרוסיה

בן �1 בלבד, התחיל כן-ארצי ללמוד בסניף שקם בעיירה הפולנית מזריטש.

רוב תלמידי ישיבות נוברדוק נספו בשואה, אבל היו כמה הישיבה של סניפים להקים השואה לפני עוד שנשלחו

אחד היה בן-ארצי ניצלו. וכך ישראל, ובארץ בארה"ב של סניף להקים כדי לישראל הגיע הוא ב-��19 מהם: והוא מעמד החזיקו לא אלה סניפים ברק. בבני הישיבה

וכמה מחבריו הפכו לציונים.

ישיבת נובורדוק במזריטש

ישיבת נובורדוק במזריץ,' פולין. רוב תלמידי הישיבה נספו בשואה

גטו ורשה = גטו רמאללה / א. גפנימושרשת ואנטישמיות היסטורית בורות בארץ משקפת בבקורם הגרמנית הקתולית הכנסייה ראשי של התבטאויות ושפלה. הייתי מיעץ לאדונים הנכבדים לשאול את אבותיהם או דודיהם איך נראה גטו ורשה, ואיזה גיהנום היה שם. להשוות את רמאללה של היום, לגטו ורשה של אז, וזה מספר שעות בלבד לאחר ביקור “ביד ושם” מראה בברור כמה

עמוקה השנאה ליהודים.27 ראשי "ועידת הבישופים" - הגוף הבכיר ביותר של הכנסיה הקתולית בגרמניה - ערכו בתחילת מרץ 2007 ביקור

ראשון בארץ הקודש שכלל סיור במקומות הקדושים לנוצרים, בישראל ובשטחי הרשות הפלשתינאית.במהלך שהותם בישראל הקפידו חברי המשלחת להביע הצהרות מתונות ומאוזנות, אבל בעת שסיירו בשטחים וברמאללה בכלי נרחב לסיקור שזכו ישראל בגנות ביותר חמורות התבטאויות והשמיעו ללשונם דרור הכנסייה אנשי נתנו

התקשורת הגרמנים.

2�

יהודי ממוצא אדם בני 1�0,000 שלפחות המחשבה )משלינגים שהיו חצי או רבע יהודים( שירתו בוורמכט היא

קשה לתפיסה במיוחד לנו הניצולים.קשה מאד לקבוע באופן חד-משמעי מה היה מספרם המדויק שלטונו בתקופת הגרמני בצבא ששירתו המשלינגים של

של היטלר, אולם המספר המצוין למעלה אינו מוגזם.במאה ה-19 כ-70 אלף יהודים התנצרו בגרמניה ובאימפריה האוסטרית ומספר בלתי ידוע נטשו את היהדות בלי לאמץ בחברה ההיטמעות מהיהודים חלק בעיני אחרת. דת טובים. יהודים מהיותם נפרד בלתי חלק הייתה הגרמנית התוצאה הטבעית של תהליכים אלה היתה נשואי תערובת

והולדת ילדים יהודים למחצה.היהודים הגרמנים היו ברובם פטריוטים נאמנים ומסורים. גרמניה שמנתה יהודי אוכלוסיית יותר מ-100.000 מקרב העולם מלחמת במהלך בצבא שירתו נפש �00.000בקרב. נפלו 12.000 בחזית, שירתו מהם 78% הראשונה. לרוב בודדים, יהודים רק והפטריוטיות ההקרבה למרות הצבאית האליטה קצונה. דרגות לקבל הצליחו מומרים הפרוסית לא יכלה להשלים עם העובדה שיהודי יפקד על

גרמני. נישאו מהיהודים כ-�0% הראשונה העולם מלחמת לפני בגרמניה נערכו 1929 - 1901 ובשנים נוצרים. לגרמנים ואוסטריה 61.000 נשואי תערובת. סביר להניח כי לפחות

נשואים בעקבות נולדו למחצה יהודים ילדים 122.000מעורבים ואלה היו המשלינגים בגיל גיוס בתקופת הרייך

השלישי.עם אישיות פגישות על המבוסס ריג של במחקרו

המישלינגים, נמצאו 1671 איש ששרתו בוורמכט.97 היו יהודים 967 חצי יהודים ו 607 רבע יהודים. הם שרתו

לפי החלוקה כדלקמן: 1�6 באס.אס. 6 אס-אס, בוופן טוראים 11 טוראים 128רבי 17 סרנים, �2 סגן, 2 משנה, סגן 114 חוגרים, סרנים, �9 סגני אלופים, 1 אלוף משנה, 21 תת אלופים, 7

אדמירלים, ו-1 פילדמרשל.ושמפקדיהם בקרב שהצטינו יהודים רבע או חצי קצינים דם שדמם עצמו מהיטלר אישור קבלו עליהם המליצו

גרמני.התעמולה בעיתון שהתפרסמה שתמונה הוא הגורל צחוק הנאצי בשנת 19�9 תחת הכותרת "החייל הגרמני האידאלי"

הייתה תמונתו של ורנר גולדברג יהודי-למחצה.

כל ישראל חברים / אברהם בלושטיין ז"ל )תרגום מאידיש רבקה בלושטיין(

מיליוני קורבנות חפים מפשע

לא את כולם הכרתי,אבל עליהם חשבתי.

את שנות חיי היפות ביותרביליתי בעירי היפה מזריץ,

פה את כולם ידעתי.החומר האנושי הנהדר שהתברכנו בו,

הלואי שיהיה גם בדורות הבאים.דרך שמותינו המשותפים

רבקה'לה משהל'ה שלומהל'האת הבלתי ידועים הכרתי.

לכולנו הרבה מהמשותףבלידתנו, בחיינו ובמותינו.

חוט שחזק יותר משלשלת פלדהקושר את כולנו רחוק וקרוב.

מעבר ליבשות וימיםכל ישראל חברים.

אני אבל על החיים שנכרתו ונפסקואני מבכה את מותם כאילו היו

קרובי, בני משפחתי.

"החיילים היהודים של היטלר" מחשבות בעקבות סיפרו ומחקרו של מרק ריג / א. גפני

ורנר גולדברג יהודי למחצה

בתמונה מ-19�9

שהתפרסמה בעיתון

התעמולה הנאצי תחת

הכותרת "החייל הגרמני

האידאלי"

26

השרשים, הגזע, האילן וענפיו. ז"ל, אבא בגין השתול, לאילן משתייכים ובני אני מזריטש- בעיר נקלטו והשרשים הגזע אולם בירושלים,

פולניה הקונגרסאית.הסבא ר' יעקב-הנגיד ממזריטש, נולד לאביו ר' דוב רויז

בתחילת המאה החולפת )1800(.בני המשפחה עסקו בחרשתנות של עורות ותוצרי עורות.

לפי המשוער נולד סבא במזריטש בתחילת המאה שחלפה ז"ל אבא .1870 בשנת בערך ממזריטש לירושלים ועלה היה בנו השלישי ובן זקונים ונולד בירושלים בחודש טבת

תרל"ו - 1876.

על העיר מזריטש מקור מחצבתנוהעיר מזריטש מופיעה לראשונה בתולדות עם ישראל כעיר ליטאית בגבול פולניה תחת שלטון משותף ליטאי-פולני. אנו ספרד, יהודי גרוש לאחר 1496, שנים אחדות בשנת בראשה אשר בקהילה מאוחדים העיר יהודי את מוצאים רוזן. גם העיר מזריטש היתה בהסדר היינו עומד "פרנס"

העיר. הפריץ של למינויו מאת אישור קיבל הפרנס כזה. כל "הכלי קודש" נתמנו על יד הפרנס. "ראש העיר" דאז, דמות חשובה ואחראית, היה בעל סמכות רחבה ובלעדית.

פסק דין שניתן על ידיו לא ניתן לעירעור.העיר מזריטש נמצאה על קו רכבת ורשא-בריסק דליטא. הנהרות". "בין "מיאנדזיזץ", שפירושה היה השם המקורי שהוכתר ליטא של הגדול הנסיך יגלו, נתן 19�0 בשנת

למלך פולניה, את העיר מתנה לאברהם חמיץ.

אצילים שליטי העיר.אצילות משפחות לשתי שייכת הייתה מזריטש העיר וגם מקראקוב-גליציה טשארטוריסקי גרף שם: ידועותת

לגרף הרביה פוטוצקי.

הזמנה לעבור מגרמניה לפולניה.אחד הזמין בכתובים( מאושרת )שאינה השמועה לפי שהתגוררה רויז משפחת ראשי את הפולניים מהאצילים בדרום גרמניה והתעסקה בבורסקאות, להגר לפולניה לעיר מזריטש ולפתח שם תעשייה בענף העורות והשיער. ההצעה העיר להצר ההיא החלו שלטונות גם שבעת נתקבלה מה את רגלי יהודי המקום שנבעו מאדיקות קתולית של תושבי השמונה המאה בתחילת קרה זה המשוער, לפי המקום.

עשרה - 1700.

מזריטש עיר של שווקים וירידיםהיה זמן וקראו למזריטש "אמריקה הקטנה". בעונת הירידים חזיר, ולזיפי לשער לעורות, בסוחרים מזריטש המתה

למברשות ולעור נעליים.משפחת רויז והנלווים אליהם השתתפו בנוכחותם בירידים העולמי ליריד שנה בכל נסעו הם והאחרים. המקומיים של המלאכה בית תוצרת בליפציג-גרמניה. שהתקיים המשפחה הגיעה לרוסיה ולמרכז אירופה. במזריטש התקיימו

שלשה ירידים בכל שנה.הנסיך אדם טשרטוריסקי חתר להגדלת התוצרת הפולנית והיה מעוניין בשגשוג המסחר באחוזותיו. אבי סבא, ר' דוב לבן משפחת נישאה רבקה בתו האחוזות, מנהל היה רויז הראשון היהודי הפרדסן היה פלמן דוד דוב בנה פלמן,

מנוף קדומים של בית אבא משפחת רוז

27

בסומיל - היום חלק מתל אביב הבנויה. הנסיך הלה השתדל בפני מלך פולניה דאז לקיים יריד רביעי בעיר מזריטש.

בשנת �177 היו בעיר 424 בתים, ואז נחשבה לעיר הגדולה בפודולסיה.

האוכלוסיה היהודית במזריטשהיה המקורות לפי יהודי. רוב למזריטש היה 1779 בשנת קיים ישוב יהודי במזריטש במאה השש עשרה ויתכן שאפילו

לפני זה.פרנסי העיר, שהיתה בידיהם הסמכות להפעיל תקנות אסרו להתפלל מחוץ לבית הכנסת המרכזי ולא התירו את התפילה

ב"מניינים" - שטיבלאך או בבתי כנסת מפוזרים.החייטים לחבורת שהתירו בזה הכלל מן יוצאים היו אכן

בזכיון לייחד בית מדרש משלהם.כרכש מסומנים "מקומות" שני היו הגדול, הכנסת בבית של הנגיד ר' יעקב רויז, אחד בשבילו ואחד לאשתו ב"עזרת הנשים". עם עלייתו לארץ ישראל העביר בשטר מתנה את שני המקומות לנכדו מר חיים רויז אבי אלכס רויז, העסקן

והמדינאי של מפלגת הליברלים בארצות הברית.בית הכנסת הגדול ראה פני גדולי ישראל שבסביבה שהיו תורה. לדיני והתוועדויות רבנים לאסיפת כאן באים למגבלות לזכויות, המתייחסות הגדרות היו 179� בשנת

28

ולפריבילגיות של רב העיר מזריטש, מהן: רב העיר אסור שיהיה סוחר, אין לשחוט בהמות בבית המטבחיים בשביל הרב, הרב פטור מהטקסא )היטל הקהילה על הבשר ועוד(.

לדוגמה שהיו במזריטש הקהילה מוסדות אירגון עם לקהילות אחרות ונתנו כוח ביצוע וסמכות לפרנס ולראש הקהל, הוכר העיטור "נגיד" ליהודי עתיר נכסים, בר אורין

ועסקן ציבורי.

רדיפות וגזירותשכניהם על הנוצרים התושבים הכבידו לא כלל בדרך היהודים אף שהיו פה ושם רגשות אנטישמיים. בשנת 1816 יהודי מאת באה ההלשנה דם". "עלילת של מקרה אירע כנראה "מומר להכעיס", כאילו תושבי העיר היהודים שחטו

ילדה נוצרית לצורך מצות פסח.האוקראיני הצורר הרג 166� בשנת כי להזכיר ראוי חמלניצקי שלש מאות יהודים ממזריטש, מתוך שש מאות

אלף יהודים שנהרגו ונטבחו בתקופה ההיא.

הכיסופים לציוןבשנת 17�8 אושר תקציב מכספי הקהילה המוקדש לאנשי

ירושלים.בקופסאות של רבי מאיר בעל הנס שלשלו כספים לטובת

העיר ירושלים.מפאת קרבתה של מזריטש לעיר המפורסמת בריסק דליטא, של והתורני הרוחני החיים מסגנון האוכלוסיה הושפעה ישיבת בריסק, למדניה, חזניה וביחוד מרבניה שלומי אמוני אשכנז נוסח היה התפילות שנוסח מובן מוילנא. הגאון

כנהוג בליטא.המצב הקיים השתנה עם ריבוי יהודים שהלכו אחרי מטיפים אט ואט ואדמו"רים "צדיקים" הבעש"ט, תלמידי מזרם

הסתנן נוסח ספרד השולט אצל החסידים.סבא ר' יעקב נאבק בכל אמצעיו נגד התפשטות החסידות בעיר מזריטש אבל ללא הועיל. הבינותי שאחד המוטיבים לעלייתו ארצה - לזנוח את העיר ועסקיו, את קנייניו ואת חבריו הוה רוגזו ואכזבתו מהצלחת החדירה החסידית לעיר

הולדתו. גם בארץ המשיך בהתנגדותו לתורת החסידות.במזומן ארצה הביא ממזריטש, הנגיד הרבני, יעקב ר' רוב כספו רו"כ-רובל כסף, סכום עתק. את שבעים אלף הפסיד במניות של הממשלה הטורקית. במעט הכסף ששרד לו המשיך לקיים אשה ושני בנים עד הגיעו לזקנה מופלגת. אומרים שהוא נפטר מיתת נשיקה, והוא בן תשעים וחמש, ימים לפני פטירתו גופו. ושולט בכל אברי בדעה צלולה הלך להתפלל אצל "הכותל המערבי", וזה היה בחג הפסח נטמן .1897 - תרנ"ז פסח חוה"מ בג' נפטר הוא תרנ"ז.

בהר הזיתים.

פולין מתחמקת ממתן פיצויים ליהודים / א. גפניהארץ בא נגזל הרכוש היהודי הרב ביותר היא פולין. היוזמה לכך הייתה אמנם של הנאצים אולם הפולנים בסופו של דבר

זכו ברוב הרכוש היהודי ואי אפשר לאמר שהפולנים לא אהבו את זה.בשנת 19�9 היו בפולין �,� מיליון יהודים שצברו במשך �00 שנה רכוש דלא ניידי רב מאד. היה גם רכוש אחר שחלקו הגדול נשדד על ידי הנאצים וחלקו נשאר בידי הפולנים. את החלק שנשאר בידי הפולנים אי אפשר היום לאתר ולהעריך. הכוונה היא לעסקים יהודים שונים כגון מפעלי תעשייה, מחסנים עם סחורות שבזמן הכיבוש הנאצי עברו לידי הפולנים

ולא הוחזרו אפילו לניצולים הבודדים שנותרו.הרכוש העיקרי של יהודי פולין היה בבתים ובתי חרושת שנבנו במשך מאות שנים בעבודה קשה.

בפולין לפני המלחמה היה נפוץ בטוי פולני "הרחובות שלנו הבתים שלכם" וזו היתה האמת. למרות שיהודים היוו רק 10% מהאוכלוסיה, חלק גדול מאד מהבתים והמפעלים היה שייך ליהודים.

במזריץ' לדוגמה מתוך 1600 בתים שהיו בעיר בשנת 19�9 )1�00 מעץ ו-�00 מלבנים( למעלה מ80% מהם היו שייכים ליהודים, ולפי מיטב ידיעתי, טרם הוחזר רכוש כלשהו לבעליו.

29

ב-�194.�.26 עזבתי את מזריץ' פעם נוספת.לטרבלינקה מהרכבת שקפצתי אחרי לחזור כשהצלחתי ואחי באקציה השנייה, בספטמבר 1942, מצאתי את הורי מחדש בגטו במזריץ'. מאז אבי החליט שהמשפחה תישאר נשארנו לעבודה, לצאת הפסקתי מה. ויהי ביחד, בבית, הצטמצם, הגטו שטח הסתתרנו. האקציות ובזמני בגטו מספר היהודים שנשארו במזריץ' הצטמצם, והצפיפות הלכה מסתור. ומקומות חדרים חלקו ובודדים משפחות ועלתה. להסתובב יכולנו המגורים. מקום את להחליף נאלצנו באופן חופשי בשטח הגטו, אך תנאי המחייה נעשו קשים יותר ויותר. לא היה עם מי לסחור וממי לקבל מצרכי מזון. מים לשתייה שאבנו בדליים. המצוקה הייתה גדולה והסבל אבי נוספות. אקציות בשלוש מעמד להחזיק הצלחנו רב. התחבאנו בו כפול, קיר מאחורי מסתור מקום לנו הכין חודש שנמשכו והרביעית, השלישית האקציות במהלך ימים. במסתור זה יכולנו לעמוד בלבד. היינו חייבים לצאת מדי פעם לחלץ את הגוף מהעמידה. יצאנו בעיקר בלילות,

בתורנות. באקציה החמישית, שנמשכה יום אחד, הסתתרנו במחבוא

אחר, מתחת לפני האדמה. בבוקר של �194.�.26 החלה האקציה השישית. ערב קודם היה נוספת. אקציה שתהיה וידענו הגטו את הקיפו שוב עלינו להחליף שוב מקום ולא מצאנו מחבוא. יצאנו לכיכר יותר כוח העיר במזריץ'. היינו כבר עייפים, לא היה לנו לסבל. היינו ארבעה – אבי, אמי, אחי ואני. היינו האחרונים. דחסו אותנו לקרון האחרון ברכבת בדרך למחנה מיידנק.

במאה דחוס היה הקרון מאוד. חם יום היה יום אותו מים יום עמדנו בקרון הצפוף ללא חצי וחמישים אנשים. לפני שהתחלנו את הנסיעה. אנשים פשוט התחילו להיחנק. עד הלילה נחנקו כחמישים אנשים. ביניהם גם הורי ואחי. מי הנוסעים. את הוציאו למיידנק, כשהגענו בבוקר, שנשאר אחרי הלילה – נשאר בחיים. את המתים, אי אפשר היה להכיר. אלה שנחנקו היו נפוחים כמו בלונים. בגדיהם היו קרועים. ייתכן שנקרעו בניסיונות נואשים של האנשים

לפלס מעט מרחב כדי להשיג קצת אויר לנשימה. עם כחולה שמלה שלבשה. השמלה לפי זיהיתי אמי את

נקודות לבנות.

כשנכנסנו לקרון אמי דחפה אותי לפינה. נשארתי בחיים בזכות מעט האוויר שנכנס דרך לוחות העץ מהם היה עשוי הסלקציה את עברתי לרחבה. אותנו הורידו הבקר. קרון ההשמדה במחנה ונשארתי בהצלחה, האס.אס קציני של מיידנק. בהמשך נשלחתי משם למחנות העבודה סקרז'יסקו

וצ'נסטוכוב.נחנקים ההורים את שראיתי ואחרי אלה, קשים בזמנים ואחי שנחנק, לא פעם חשבתי לעצמי - אמא, למה דחפת אותי לפינה, מדוע הייתי צריכה להישאר בחיים ולסבול כל

כך? למה הצלת את חיי? למה עשית את זה?

לבית פינקלשטיין, טייבעלע, יונה, של זכרה להנצחת טנדטר. נפטרה ב- �7.11.200.

מבוסס על דבריה, כפי שהוקלטו בשנת 1998 בפרוייקט ‘שואה', בצילומי עדות של הניצולים, ביוזמת שפילברגנערך על-ידי גד פינקלשטיין וגילה שחר, אוגוסט 2007

יונה ומשה טנדטר

אמא - למה הצלת את חיי / יונה פינקלשטיין ז"ל

�0

תרגום חופשי: טובה רשטיק

נמצא שצפניוק אשר קשישטוף הפולני, ידידנו בזכות בקשר אמיץ עם מר אברהם גפני, התוודענו אל צייר יליד

מזריץ' בשם משה רינצקי.שהקימה אתר באינטרנט מצא קשושטוף מר ידידנו

משפחתו של הצייר.האתר משמש גם כמוזיאון וירטואלי בו ניתן להתבונן בכל

יצירותיו.משה רינצקי חי בין השנים 1881 ל-�194.

משה ממזריץ', בן למשפחה חסידית, אביו אברהם, היה חייט מומחה למדים, וציפורה אמו-עקרת בית.

היה שלא מחזה ביותר, צעיר בגיל נישאו הוריו 12 בת ואימו ,14 בן היה אביו ההיא. בעת נדיר

בעת הנישואין.למשה היו ארבעה אחים ואחיות: יצחק, יעקב, חיה

ויוסף.משה החל לצייר בגיל צעיר ביותר. הסיפור שעבר בצבע או בגיר לצייר שנהג ילד מתאר במשפחה

שהזדמנו לידיו, על הרצפה והקירות בביתו.לא פעם נענש על ידי הוריו כי עבר על הדיבר "לא

תעשה לך פסל וכל תמונה וגו'".לימים סיפר לבנו, שהאמין כי אינו חוטא, כי אחרת אין סיבה לכשרון ולדחף העצום בהם חנן אותו האל

כדי להנציח בציור את אשר רואות עיניו.מכן ולאחר תורניים, לימודים סיים דתית, כבן למשפחה

מקדים תנאי שהיה תיכון, בבי"ס לימודיו השלים ללימודי אומנות בוורשה.

בגיל שבע עשרה נישא משה לפולה לבית מיטלסבך למשק דאגה ורעייתו אומנות, למד הוא מוורשה. לממכר קטנה חנות ניהלה היא לפרנסה ואף הבית

צרכי משרד, ציור וגם ספרים.נולדו להם שני ילדים: בן )ג'ורג'( ובת.

כמה להציג בחרנו מתוכם באתר, המוצגים ציוריו בעיתון, הם מתקופה זו.

עם הקמת הגטו בוורשה, נכפה עליו לעבור לשם.ככל לצייר המשיך ציור, באמצעי המחסור למרות

שיכול היה. רק שלוש יצירות נותרו מתקופה זאת.שם למיידנק, רינצקי משה נשלח 194� בתחילת

הושמד עם רבים מאחינו.

בנוסף לציורים המוצגים כאן, ניתן לראות באתר את כל יצירותיו ששרדו.

על ומידע מאמרים חייו, תולדות באתר מובאים כן כמו ספרים שנכתבו עליו, כמו גם כיצד ניצלו יצירותיו.

של )נכדתו רינצקי אליזבט נינתו: מנהלת האתר את קרובי על לה ידוע לא אך עמה, קשר יצרתי ג'ורג'(.

משפחה בישראל.www.rynecki.org :הנכם מוזמנים לסייר באתר

כתובתה של אליזבט רינצקי: postmaster@rynecki.org

אודות הצייר משה רינצקי

שמחת תורה 1920

בית הכנסת 19�0

�1

רב שלומות!

מת מצבה זו היא עניין ראשון במעלה! לא שהזיכרון כולו ובעולם במזריץ' לאנשים להראות כי עלינו בכל, אסייע ברצון תמיד למות. לו ניתן לא ואנחנו הודות לכם אני מרגיש שאני עושה דבר מה חשוב, שלחיים יש לעולם משמעות עמוקה יותר.

במזריץ' יש כבר יותר מדי מצבות עשויות ארד. לפי התמונה מאוד מוצא חן בעיניי שיעל שינתה את הקונצפציה של המצבה ואילו ביני לביני אני חושב לי שבמזריץ' צריך להקים גם מוזיאון יש לטפל כדי להקים מצבה, במידה שמידע זה נחוץ.כאשר אחזור מהחופשה אכתוב לכם באילו עניינים רשמיים אפשר לראות שזו אמנית בעלת אופי. ואינם עוד, היו אנשים המוזיאון יכול היה לספר יותר על אותם האנשים.כי המצבה רק אומרת: כאן

בינתיים אנחנו שולחים דרישת שלום מדרום ספרד. אנחנו דומיניקה, זוזיה, ירמי ואניחוזרים לפולין ב-22 באוגוסט.

עו"ד ברנרד לוקומסקי

חסר הוא בפולין הקיץ נ.ב. אני וגשום. קר - תוחלת מקווה שלפחות בישראל מזג

האוויר בסדר.

הפולנים כותבים

איחולים מצופי מכבי אש של מזריץ'

שם ההודעה: דרישת שלום

שלום לך!

ידידי היקר אברהם גפני, כבר מזמן אני מתכונן לכתוב

אליך כי השארת בלבי הרבה תחושה טובה. תמיד רציתי

להכיר אדם כמוך. הביקור שלכם לימד אותי הרבה והראה

ומה למסור לאנשים שלא הכירו לי איך צריך לחשוב

מזריץ- שלנו המשותפת מהעיר שמוצאם ואלו אתכם

כלומר אתם, גם גרתם שפעם יודעים ולא מיידזיז'ץ

אנשים גדולים כמוך. מאוד מעניין אותי כיצד מתקדם

הפסל של המתפללת ואיך נראה ההיתר למצבה.

דרישת שלום חמה.

ד"ש לד"ר ברזניאק ולך ולכל הציבור שאוהב שלום.

יאצק מילצ'נובסקי

Jacek Milczanowski

שער הכניסהלגטו

88 חנויות של היהודים בכיכרהמרכזית

בית הקברותהיהודי

בית הקברותהפולני

ביתמדרשהגדול

שטיבל

בית הכנסתהגדול