1

החיפוש שלי אליעזר-יוסף בן

2

גם באנדרלמוסיה גדולה זו רבים בני אדם תמימים וטהורי נפש התועים נבוכים , מי לנו מורה? מאין יבוא עזרנו: "ונדהמים ממראה עיניהם ושואלים בכאב ובצערגם צעירים וגם מבוגרים מחפשים את ? מופת ודוגמה בחייו ובהליכותיו ונלך בעקבותיו

.ר האמת תוך כיסופים טמירים וספקנות מתלבטתאו

, פציפיסט ישראלי, נתן חופשי1889 – 1980

זכרונות מוקדמים. 1

יוסף וליאו, דוד אלימלך, אמא, יהודית, לינה ,סבתא

, הוריי היו יהודים מזרח אירופאים. בפרנקפורט שבגרמניה1929נולדתי ביולי

, בשונה מהיהודים שחיו בגרמניה מדורי דורות. וליןשהגיעו מספר שנים קודם לכן מפ. הם ידעו מעט אם בכלל על התרבות הגרמנית ולא הכירו את גתה או את שילר

הם ראו . משכילים יותר ופטריוטים, היו עשירים מאוד, לעומתם, היהודים הגרמנים .אנחנו לא הרגשנו שם בבית. בעצמם חלק בלתי נפרד מהחברה הגרמנית

כך שבמשך שנה , 10 בת –לינה , ואחותי11כבר היה בן , ליאו, אחי, יעם הוולדקיבלתי , יהודית, גם לאחר לידתה של אחותי הצעירה. וחצי הייתי התינוק של המשפחה

כך שהייתי ילד , בזמן זה הוריי התבססו כלכלית. הרבה תשומת לב כי הייתי ילד חולני .מי ונהגתי לשחק עם בני דודייחלקנו בית עם מספר קרובים מצד אי. די מפונק

נשים צעירות , בגרמניה. חיים שמחה, להוריי היה מעין מחסן בשותפות עם דודישמיכות , כריות, סט של מצעים; נהגו לרכוש בהכנסה מעבודתן הראשונה נדוניה

אבי ודודי מכרו את הדברים הללו . לקראת חתונתן, נוצותולפעמים אפילו שמיכתאני חושב שמשפחתי המורחבת רכשה . והעסק שלהם הצליחבתשלומים חודשיים

כך שהיינו בני מזל שהיו לנו את האמצעים לברוח , ן בפרנקפורט"מספר נכסי נדל .מגרמניה כאשר הנאצים עלו לשלטון

בדיקות גרון , ביקור מרגש בגן החיות. זכרונותיי מפרנקפורט שונים ומפוזרים 3

4

הזיכרון הראשון שלי . אה מעבר לפינהחנות ממתקים נפל, מפחידות בגן הילדיםיהודי "מאנטישמיות הוא אימתה של אימי כשהגעתי הביתה והשתמשתי בביטוי

כילד בן שלוש בוודאי למדתי אותו מחבריי למשחק מבלי להבין את ". מלוכלך ברחובות ושרים SA-כיצד צועדים ה, הסתכלנו מחלונות ביתנו, לאחר מכן. משמעותו

.לא אשכח את מבטי האימה של הוריי". שפך מסכיננוכשהדם היהודי יי"הוריי היו משוכנעים שעלינו לעזוב את , 1933כשהיטלר עלה לשלטון בינואר

במשך שמונה . אבי יצא לארץ ישראל למצוא בית עבורנו שם, באפריל. גרמניהאך בסופו של דבר הוא לא הצליח להשיג , חיכינו בקוצר רוח לחדשות ממנו, חודשים

הוא שלח מסר שעלינו לפגוש אותו . ורים מהבריטים שיאפשרו לנו להיכנס לארץאישלאחר פגישה . בפולין מכיוון שהוא הרגיש שלא יהיה בטוח בשבילו לחזור לגרמניה

עשינו את דרכנו לעיירת , )Rzeshov(שוב 'מחודשת מלאת שמחה בתחנת הרכבת בֶגואדוב , הולדתה של אימי .לינו את שש השנים הבאותשם בי, )Rozwadów(רֹוזָו

חיים בשטעטל–רוזוואדוב . 2

יוסף ושני חברים מחוץ לביתם ברוזוואדוב, ליאו

במרכז העיירה . תושבים5,000-רוזוואדוב היתה עיירה קטנה שבה חיו לא יותר מלעיתים . יכררחוב סואן חצה את הכ. ניצבה כיכר ענקית שבה נפתח אחת לשבוע שוק

חברי . רחוקות ראינו מכוניות עוברות אך תמיד היתה תנועה ערה של סוסים ועגלות, גאורגיה, הוא ברח מהקומוניזם במולדתו. הטוב היה איש שהעביר סחורות בשביל אבי

הוא . היה מרתק לצפות בו מכין חבלים. אהבתי לבלות איתו ועם משפחתו. והיה די עני .ים בדיאלקט היידיש המיוחד שלוגם סיפר סיפורים נפלא

מאחורי הבית השתרעה חצר גדולה עד . גרנו בבית מדורג בצד אחד של הכיכרלא היו לנו מים . חלקנו באר עם שכננו ואת הבית חימם תנור עצים. לכביש עפר

אך בזמנו כולם , כל זה נשמע די פרימיטיבי היום. זורמים והשירותים היו מחוץ לבית .חיו כך

הוא קנה בכמויות גדולות . הל עסק סיטונאי של סוכר ומצרכים נוספיםאבי ניהסחורה אוחסנה בקומה הראשונה . וסיפק לחנויות באזור נרחב סביב רוזוואדוב

פעמים רבות האזנתי לדיונים . בביתנו ובחדרי המרתף ואנו גרנו בחדרי הקומה העליונהבל הייתי סקרן מאוד לגבי הם לא חשבו שאני מבין א. בנושא העסק בין אבי ואימי

אנשים קנו בהקפה ואז לא . הבעייה תמיד היתה תזרים המזומנים. העסק והטמעתי הכל .יכלו לשלם וזו היתה דאגתם התמידית של הוריי

5

6

היה לאבי מלאי גדול של ממתקים ואני הזדמנתי פעמים רבות לחנות , לעיתיםבדרך . פעמים רבות לחנותהגעתי, בזמנים אחרים. בחזית הבית כדי לבקש מעט מהם

הייתי . כלל ביקשתי כסף על מנת לקנות ממתקים בחנות אחרת ששכנה במורד הרחובאבי היה קפדן למדי בענייני . בררן באוכל והוריי היו משלמים לי מידי פעם כדי שאוכל

. קיבלתי בדרך כלל את מה שרציתי, באה לגור איתנו, סבתי, כסף אבל לאחר שאלטהאימי שכנעה , שארה בגרמניה אבל ככל ששמענו יותר על מה שקרה שםתחילה היא נ

מותה של אלטה חיה היה מכה קשה למשפחתנו למרות שהיא . אותה לבוא לגור איתנואלטה נהגה לטגן ביצים בשביל ליאו ובוקר אחד היא . במותה80-היתה בת למעלה מ

שהיא מדברת אמא לא יכלה להאמין. קראה לאמא ואמרה לה שהגיע זמנה ללכתברצינות מכיוון שהיא לא היתה חולה אבל אלטה חיה פשוט נשכבה במיטתה ומתה

.בשלווהבאטליז . רוזוואדוב היתה חצי יהודיה וחצי קתולית ואנחנו חיינו בשכונות מעורבות

הוצג בדרך כלל חזיר בחלון , ששכן בבית שהיה מרוחק שניים או שלושה בתים מאיתנו .ם שלנו היה פולני אבל היה ביננו קשר מועטהראווה ואחד מהשכני

חזקה של קהילה קרובה למרות הפער בין העשירים תחושהבין היהודים היתה ליהודים לא היו זכויות מלאות בפולין אך לא . לעניים ולמרות הרכילויות והקנוניות

אני בטוח שהוריי עשו עסקים עם פולנים אך כילד . הוגבלנו בקשרינו עם הפולניםתמיד פחדנו . עבדו אלילים, כך שמענו, שבה, מנענו מלהתקרב לכנסיה הקתוליתנ

הם היו יוצאים לבצע פוגרומים , לאחר הטקס בכנסיה. מהנוצרים ובמיוחד בחג הפסחאהיינו נועלים את , לכן בזמן הפסחא או בכל חג נוצרי אחר. ומנסים לפרוץ לחנויות

.החנויות שלנוזה ". עליך ללכת לחדר, יוסף: "אבי אמר לי, ואדובזמן קצר לאחר שהגענו לרוזו

המלמד או המורה . שם למדנו עברית. היה בית הספר המסורתי העברי לבנים יהודיםהוביל אותנו בדקלום האותיות בזמרה והוא לא היסס להשתמש במקל כדי לשמור על

מדנו ל, מן הסתם. ידי כך שחזרנו אחריו-אחר כך למדנו את פרקי החומש על. הסדר .למדתי עברית במהירות, משהו מכיוון שכאשר הגעתי לישראל מאוחר יותר

הבנים גילו שאם הם . אנחנו הילדים היינו שובבים וקשים לשליטה עבור המורההאחרון בטור מרגיש , עומדים בטור ואחד מהם נוגע בכבל חשמלי בקופסת הנתיכים

בכל פעם שהמורה . 4 בגיל "חדר"שוק חשמלי זה היה קבלת הפנים שלי ב. את הזרם. הילדים וזה קרה אפילו בנוכחות המורה20 או 15התחיל בלאגן בין , עזב את החדר

אני זוכר ילד בוגר אחד שאסף כסף . הסתכנו במכות כדי לשחק בקלפים מתחת לשולחן .מיתר הילדים כשהוא מוכר להם עץ בארץ ישראל

כאשר הייתי . נו כמה טריקיםמעולם לא ראיתי את העץ שלי אך בטוח שלמדתי ממהוריי ואחי לימדו אותי לענות על כמה , ספר פולני-היה עלי להתחיל ללמוד בבית, 7בן

עם הזמן למדתי . שמות הוריי ודברים דומים, היכן נולדתי, מה שמי: שאלות פשוטות. הספר-פולנית בסיסית והייתי די טוב במתמטיקה אך אין לי זכרונות טובים מבית

הילדים הפולנים ואפילו המורה הביטו עלינו הילדים היהודים , שיי השפהמלבד ק .מלמעלה ובכלל אימללו את חיינו

אמא או לינה היו רצות מהחנות . לא לעיתים קרובות התאספנו לאכול כמשפחהבימי ראשון היה . בערב היינו נאספים מעט יותר. להכין את הארוחה עבור הילדים

אנשי עסקים היו הולכים . ך שלרוב היינו יוצאים לטיוליםעלינו לסגור את החנות כבשבתות לא עשינו עסקים ולא היינו הולכים למרחקים אך בימי ראשון ובחגים . לנהר

אני זוכר טיולי משפחה שמחים לאורך . הנוצריים ניצלנו את ההזדמנות לעשות זאת .וגם פיקניקים) San(נהר הסאן

הייתי מבקר הרבה אצל רופא . לתי כמו שצריךהייתי ילד עצבני וחולני ולא אכ היה לי מין 5כשהייתי בערך בן . בגלל תאוותי לממתקים, מן הסתם, השיניים וזה קרהאני לא חושב שהוא היה . מישהו אמר לאימי על איש שיוכל לעזור. גידול על הבוהן

הגידול לא . רופא הוא פיזר אבקה על הגידול ואני נתתי זעקה שעדיין מצלצלת באוזניי .חזר אף פעם אבל נשארה לי צלקת על האצבע

במקום שבו נמצא )Kraków(פעם היה עליי לבלות מספר שבועות בקַרקוב יש לי זכרונות איומים מהדרך שבה הוא גירד לי . מומחה שטיפל בדלקת האוזניים שלי

ן וזה היה הוריי קנו לי תלת אופ, כאשר חזרנו הביתה. את המוגלה מהאוזניים מידי יוםכשהייתי בערך בן . חידוש ברוזוואדוב

אימי לקחה אותי ואת יהודית להרים , 9. הקרפטיים לחופשה של מספר שבועות

עדיין יש ברשותי תמונה שלנו עומדים . עם איש בחליפת דוב המחבק אותנו

אני חושב שזה היה ניסיון לשפר את .בריאותי

למען האמת לא היתה לנו כוונה הוריי עדיין רצו . וואדובלהישאר ברוזדוד חיים שמחה ושני . לנסוע לארץ

אני מניח שהם חמקו . בניו כבר היו שםפנימה לפני שהבריטים ניסו לעצור את

אבא סיפר . זרם הפליטים מגרמניהפעמים רבות סיפורים מרתקים על . מעלליו בשמונת החודשים שהיה שם

הוא גרם לכך שהשהייה בארץ נשמעה כך שחלמתי , ת וזוהרתמאוד מעניינ

–שביום מן הימים אגיע לארץ ישראל אל הארץ המובטחת

.

7

חיים יהודיים. 3 רחל, סבתא, אלימלך, אמא, שפרינֶצה

אבא היה לוקח , בערב שבת. חגיגת השבת היוותה את מרכז המסורת הדתית שלנו

ם על עצמו כל אחד היה שופך דלי של מי, ראשית. בית המרחץ הפולחני, אותי למקוהחדר מלא באדים שבו כעשרים , לאחר מכן היינו נכנסים למעין סאונה. ורוחץ בסבון

אך , אני הייתי מצליח לעלות עד המדרגה הרביעית. מדרגות ארוכות עולות בצד אחדאחרי הסאונה היינו טובלים במים . המדרגות הגבוהות יותר היו חמות מדי בשבילי

אז היינו לובשים את בגדינו . מבפנים ומבחוץ–יים היינו יוצאים מהמקוה נק. קריםטקס זה היה מרגש מאד . הטובים ביותר וחוזרים הביתה להדלקה של נרות השבת

.עבורנו ולאמי התמלאו העיניים בדמעות פעמים רבות בזמן שהדליקה את הנרותליאו ואני היינו הולכים לבית הכנסת לתפילת , אבי, אחרי שהנרות הודלקו

יכולתי להבין רק מעט . פילחו את ליביהניגונים העתיקים ששר החזן. הערביתאבל המנגינות והרגש של התפילות הביעו באופן ברור את הרדיפה , מהמילים העבריותאני חי מחדש את ערבי שבת אלה אפילו . את הכמיהה לאל ולגאולה, והסבל של עמנו

.לה רוזנבלט'ות של יוסכאשר אני שומע לבדי בחשאי את ההקלטות השרוט, היוםזו נחשבה , אורח או זר שאיננו שייך לקהילה-אם היה נקלע לבית הכנסת עובר

אמא תמיד קיוותה שאבא יביא . להביא אותו הביתה לסעודת השבת, מעשה טוב, מצוה 8

9

שלום עליכם "אבא הוביל אותנו לתוך הבית בשירת . ולרוב הוא עשה כן, מישהו איתונטלנו ידיים והתכנסנו ". ורחוק מפנינים מכרה? ל מי ימצאאשת חי"ו" מלאכי השרת

: הארוחה נמשכה שעות. הוא ברך על היין ולאחר מכן על החלה. סביב השולחן החגיגיאבא היה קורא , לאחר הסעודה. למשל גפילטע פיש ובעקבותיו לוקשן מיט יוך וקינוח

היינו , ום הערב הארוךלסי. לנו מתוך שלום עליכם או מסופרי יידיש מפורסמים אחרים .שרים יחד תפילות ומזמורי תהילים לרוב – אולי עוגת קפה –לאחר ארוחת בוקר קלה . בשבת בבוקר היינו ישנים עד מאוחר

בערב שבת הייתה האוירה בבית הכנסת טקסית . כל המשפחה הלכה לבית הכנסת בפתיחה של אהבתי לצפות. בשבת בבוקר זו הייתה יותר התכנסות חברתית, ורצינית

הקורא בתורה היה . שפניו לירושלים, היכן שנשמרו מגילות ספר התורה, ארון הקודשמסיר את עטיפת הקטיפה על פי כללי הטקס ומניח את המגילות על הדוכן באמצע בית

.אבי או גברים אחרים מהקהילה היו נקראים לכבוד המיוחד של עזרה לקורא. הכנסתהטקסים האלה . קריאה בתורה ובספרי הנביאיםהיו הרבה טקסים בהקשר של ה

במהלך הקריאות . אך אוירה נינוחה וחסרת דאגות שררה בהתכנסויות, קויימו בקפידה, גבר אחר עשוי היה במקרים כאלה לבוא מאחוריו; אבי נרדם לפעמים, הארוכות

.התפילות נמשכו שעות. למשוך באוזנו ואז להתמם כאילו לא עשה כלוםאני חושב שהנשים . אמי הייתה בעזרת הנשים שבבית הכנסת, פילותלכל אורך הת

אפשר היה , למרות שלא הבינה עברית. התייחסו לתפילות יותר ברצינות מהגבריםהילדים הצעירים יכלו לעבור בחופשיות בין עזרת . לראות שהיא הרגישה אותה בליבה

.פעמים רבות מצאתי את אמי בוכה; הנשים לעזרת הגבריםלפעמים לקח אותי אבי . לרוב היינו ישנים שנת צהריים, ארוחה משביעהלאחר

הם דנו . מבחינות מסוימות זה היה המוקד של חיי הרוח עבור הגברים. לביתו של הרבהוא היה עסוק ; אחי ליאו לא היה בא איתנו. בכתבי הקודש ובתלמוד עם הרבי .בפעילויות בתנועת הנוער הציונית

אך טקס . הלכנו שוב לבית הכנסת, הראשונים במוצאי שבתכאשר יצאו הכוכביםאכלנו עוד ארוחה ושרו את תהילת האל המפריד . צאת השבת האמיתי התקיים בבית

אל הדלת ונפרדנו –" המלכה "-ליווינו את שבת . בין קודש לחול, בין חושך לאור .היה עלינו לחשוב על מחר; אז חזרה השגרה למסלולה. ממנה לעוד שבוע

10

פליטים. 4

החיים , התרבות. היא פרצה כרעם ביום בהיר. הייתי בן עשר כאשר פרצה המלחמה. הדתיים והאתניים של רוזוואדוב התנפצו לחתיכות ולא ישובו לעולם להיות כפי שהיו

במהרה הבנו שהפולשים הגרמנים מתקדמים . אנשים נצמדו למקלטי הרדיו שלהם –המוני חיילים פולנים נסוגו דרך העיירה . י הובסבקצב דרך פולין וכי הצבא הפולנ

אמי וכמה נשים אחרות הקימו מטבח בחוץ על מנת לבשל עבור . וביניהם הרבה יהודים .החיילים

קציני צבא פולנים באו , ראשית. העסק של אבי נהרס לפני בואם של הגרמניםאותו זמן לא האמנו אבל אפילו ב, הם נתנו לנו קבלות. והפקיעו את רוב הסוכר והאורז

חבורות של אספסוף פולני . פרצו מהומות, לאחר מכן. כי נקבל תשלום כלשהוהם גנבו את כל מה שנשאר בחנות . הסתובבו ברחובות כשהם שודדים ובוזזים חנויות

.שלנוולכן אבי , פחדנו שהגרמנים ישלחו את הגברים הכשירים למחנות של עבודת כפייה

, הם חזרו הביתה כעבור כשבועיים. רחו לכיוון הגבול הרוסיואחי בן העשרים ואחת ב .מכיוון שהגרמנים כבר התקדמו עד לגבול וסגרו אותו

בילינו את הלילה . הם כבשו אותה בתוך שעות, כשנכנסו הגרמנים לרוזוואדובמאוחר יותר אבי . כשאנחנו מקשיבים לקול ההתפוצצויות ואש הארטילריה, במרתף

.ית הגג ועלינו ציוו להגיד שהם ברחו לרוסיהואחי התחבאו בעלימסתכלים , אנחנו התרוצצנו בעיירה. לא הבנתי את כל ההתרחשויות, כילד בן עשר

. שאסף את פיקודיו לשיחה, אני זוכר שעמדתי בכיכר והסתכלתי בקצין גרמני. בחייליםמה מכיוון שגרמנית כל כך דו. הוא פסע הלוך ושוב לפני החיילים שעמדו בהקשב

טמנו זרעים בכל הארצות . כבשנו כאן וכבשנו שם! ובכן: "הבנתי חלק מדבריו, ליידיש ".גרמניה תכבוש את העולם כולו. הללו

אך מכיוון שהיה זה יום . נאסר עלינו להתאסף בבית הכנסת או להתכנס בכלללעולם לא אשכח את הזעקה . התקבצנו באחד הבתים ושם ערכנו את התפילה, כיפוראך כולם ציפו , איש לא ידע מה מצפה לנו. להתערבותו והגנתו, ת הזו לאלהנואש

.לגרוע מכל. הורו לכל היהודים להתכנס בכיכר בתוך שעה, כחודש לאחר הגעתם של הגרמנים

קצינים . אך ארזנו את כל מה שיכולנו לשאת על גבנו, לא אמרו לנו מה הולך לקרותהם צעקו . ציוו עלינו לצעוד לכיוון נהר הסאן–כפי שאני מניח היום . אס. אס–גרמנים

. כולם עמוסים במטלטלין, נשים וילדים, ודחפו קדימה את השורות הארוכות של גבריםהוא הכה . מאיץ בכולם ללכת מהר יותר, אחד מהגרמנים נסע באופנוע לאורך השיירה

ה עלי אך החוויה השפיע, אני לא חושב שאבי נפצע קשות, הרובה שלוקתאת אבי ב .עמוקות

אני לא זוכר איך חצינו את . היו שם עוד חיילים, כשלבסוף הגענו לנהר הסאן

11

כפי . אך אני זוכר את החיילים עורכים עלינו חיפוש ולוקחים את כל דברי הערך, הנהראבי צפה מראש מה שעלול לקרות ותפר את כספנו לתוך בגדיה , שקרה פעמים רבותאבל אנחנו למרבה המזל הצלחנו , בים נותרו ללא כלאנשים ר. התחתונים של אחותי

.להעביר איתנו חלק מהכסף וכן מעילי פרווה ושאר דברי ערךכנראה שהיטלר וסטלין עדיין . אזור מפורזמעיןהגדה המזרחית של הסאן הייתה

אך לא היה ברור , הצלחנו למצוא מקלט זמני בכפר שם. התווכחו בשאלה מי יקח אותה. ולכן איש לא רצה להשאר שם זמן רב, ה תחת שלטון גרמני או רוסיהאם השטח יהי

אבי וכמה משפחות נוספות הצליחו לקנות סוס ועגלה כדי שנוכל להתקדם לכיוון .השטח הכבוש על ידי הרוסים

העמסנו את חפצינו וכמה , זמן קצר לאחר מכן שמענו שהגרמנים מתקדמיםהפתיעו אותנו , בעוברנו דרך אחד היערות. מהילדים הצעירים על העגלה ופנינו מזרחה

אך גבר , כמובן, כולנו היינו נפחדים. שודדים חמושים באקדחים והורו לנו לעצוראך אנו נילחם על , אתם יכולים להרוג אותי אם אתם רוצים: "אמיץ אחד קם ואמר

, לההשודדים חטפו זוג אופניים מהעג. אחד מבניו נעמד לצידו והרים אבן". העגלה הזו .אבל אז עזבו והניחו לנו לעבור

היה מסוכן להמשיך ולכן חזרנו על עקבותינו מספר קילומטרים עד , ברדת הלילהכפריים באו והקיפו את הפונדק , מאוחר בלילה. יהודים רבים לנו שם. לפונדק יהודי

היינו מוקפים כליל . כשהם צועקים עלבונות כלפינו ומפרקים את גלגלי העגלה שלנואחד הפולנים קפץ על העגלה , לפתע. יתי משוכנע שהפולנים הללו יהרגו את כולנווהי

מחר תוכלו להיות אתם ? אינכם מתביישים להתקיף כך אנשים חסרי מגן: "וצעק ליתרזה יהיה על , אני עומד כאן עם בני ואם מישהו יגע באנשים אלה! כולם הביתה. במצבם

לא שמעתי דבר על אדם . לאט האנשים התפזרוזה עצר את ההמון ולאט." גבי גופותינואך תמיד ארגיש כלפיו הערצה רבה ביותר וכבוד , זה לפני אותו לילה או אחריו

.ליכולתו ולאומץ ליבו לדבר כך כנגד האספסוף הזועם, המרחק לא היה גדול. לאחר כשבוע הצלחנו להגיע לשטח הכבוש על ידי הרוסים

הגרמנים . ר יום דרך היערות ונחים בלילות בכפריםהולכים רק באו. אך התקדמנו לאט .אך הם לא עיקבו אותנו, בעצם עברו אותנו במשך אותו שבוע

. סוף ולדעת שחמקנו מהגרמנים, כולנו שמחנו לראות את החיילים הרוסים סוף היה מלא עד אפס מקום –) Lanzit(לאנזיט , אני חושב, שנקרא–המקום ההוא

בתקוה למצוא שם מקום )Lvov(לרכבת שיצאה לְלבֹוב כך שנדחקנו , בפליטיםסוחר שנתן , אך היה לנו שם קרוב משפחה רחוק, לבוב הייתה צפופה גם היא. מגורים

.לנו להשתכן באחד ממחסניוהחורף שלנו בְלבֹוב " בית"אך , היינו אסירי תודה למצוא קורת גג מעל לראשינו

וחב של חמישה מטרים ובאורך של המחסן היה בוודאי בר. לא היה מקום מאושראבל שתי משפחותינו ; חלקנו את החדר עם דודי אלימלך ואשתו רחל. עשר-חמישה

.רבו לעיתים תכופות –אך יתכן שהיה תנור עצים , אני לא זוכר שהייתה אש. המחסן היה חשוך וקר

אני לא, למען האמת; אני לא זוכר שהלכנו לבית הכנסת בלבוב. ששימש גם לבישול

12

אני חושד שהיינו כולנו עסוקים יותר בהשרדות במשך ששת . זוכר חיי דת כלל .החודשים הללו

האופוריה הראשונית שלנו בפגישתנו עם הרוסים התנדפה במהירות ככל שלמדנו . אחותי ואני התחלנו את לימודינו בבית הספר באותו זמן. להכיר את החיים ברוסיה

ומוניסט וניסה להשפיע עלינו להשתתף בפולחן אך הוא היה ק, המורה לימד ביידיש, תמיד יהיו נחלים זורמים בעולם: "אני זוכר שיר אחד. האישיות שסבב את סטלין

שמו עמוק , אך שמו של סטלין יזרח מעל כל זאת, תמיד יהיו כוכבים זורחים בשמיםו את אפילו אנחנו כילדים ראינ" אין כמוהו בנמצא בכל הארץ, מהים וגבוה מן ההרים

אך היה , "?מי ברא את העולם, אם כן: "התווכחנו עם המורה ושאלנו אותו; זה כמגוחך בשל התנגדות – אם לא גרוע מכך –אנשים סבלו הגליה לסיביר ; עלינו להזהר

.לסטליןעל ידי צפייה בחנויות . התחלנו לסחור בשוק השחור, על מנת להתפרנס איכשהו

ממתקים ושאר מצרכים , עמים להשיג סיגריותועמידה בתורים ארוכים יכולנו לפהסתובבתי . במיוחד ממתקים, גם אני נשלחתי מדי פעם למכור דברים בשוק. נדירים

הייתי מרבה לקפוץ על , אם לא מכרתי דברים ממגש. ברחובות באותם חודשיםמפליא שלא . חשמליות ולעשות שטויות אחרות שנראו לי כילד בן עשר כהרפתקאות

.נהרגתיהרוסים הוציאו צו שדרש מהפליטים ושאר אנשים שאינם תושבי , 1940יוני ב

תנתן לנו , אם רצינו להשאר. ניתנה בידינו ברירה. אוקראינה להרשם במשטרהאם רצינו לשמור על . אזרחות סובייטית ויעזרו לנו להתיישב בפנים אוקראינה

. ה כבוש על ידי הגרמניםהם יעזרו לנו לחזור לחלק של פולין שהי, אזרחותנו הפולניתהמחשבה על אזרחות סובייטית , לאחר מה ששמענו וחווינו מהדיקטטורה הסובייטית

בעצם ; כמובן שלא ידענו דבר על מה שקורה בגטאות בפולין. לא קסמה לנו במיוחד .הסתובבו שמועות שהחיים תחת השלטון הגרמני לא היו גרועים כפי שחששנו בתחילה

בסופו של . ת התלבטו קשות וארוכות בשאלה מה לעשותמשפחות פליטים רבוכך . רוב הפליטים היהודים נרשמו לחזרה לפולין הכבושה על ידי הגרמנים, דבר

.שציפינו בקוצר רוח לחזור לביתנו ברוזוואדוב

13

הגליה לסיביר . 5

היה עלינו לחכות . הוטל עוצר בלבוב, זמן קצר לאחר שנרשמנו לחזור לפוליןהם הורו לנו . הגיעו מספר חיילים עם קצין מהמשטרה החשאית, בסוףל. בביתנו

היה זה יום קיץ חם והעמסנו את כל החפצים שנותרו . תוך עשר דקותליהםאלהתלוות 40-אז ישבנו על המטען שבמשאית יחד עם עוד כ. על המשאית שהמתינה בחוץונל

.איש ונלקחנו לתחנת הרכבת, קרונות40- כ– אותנו איכשהו לקרונות משא מיינו. היו חיילים בכל מקום

בכל קרון הייתה מין פלטפורמה מוגבהת עם חור . חמישים או שישים איש בכל קרוןהרכבת שלנו לא הייתה . יתכן שהייתה מחיצה כלשהי; כמקום לעשיית הצרכים

ראיתי רכבות אחרות ושמעתי שכמעט שלוש מאות אלף איש הוגלו באותו ; היחידה .יום

היה חם ודחוס ורק . נעלו את הקרונות והרכבת התחילה לנסוע, ולם הוטענוכשכהיינו סגורים . כולנו היינו מאד צמאים ולא היה כלום לשתות. חלון קטן להציץ דרכו

אך לא לקח לנו הרבה זמן להבין שפנינו לא , בקרונות הללו במשך יומיים או שלושה .אלא עמוק יותר לתוך רוסיה, מועדות לפולין

הם פתחו לפחות את הדלתות מדי פעם ונתנו לנו לצאת לחפש , לאחר מספר ימיםאך הם בוודאי היו , אני לא חושב שאלימלך ורחל היו איתנו באותו קרון. מזון ומים

לאחר כשבועיים ברכבת . מכיוון שבסופו של דבר הגענו לאותו מקום, באותה רכבתהורו לנו לרדת מהרכבת ומשם . שבסיביר)Sosva (הַבְסהגענו לעיר סֹו, המשא

בהמשך מצאנו כמאה בתי עץ מסודרים . סוסבההנשלחנו מספר קילומטרים במורד נהר . מקום מושבנו מעתה45זה היה מחנה ; בשתי שורות כפולות

הוא . הוא דיבר ברוסית ומישהו תירגם, עם הגעתנו מפקד המחנה נשא נאום מהבמה שנים 25אך אני פה כבר , כאן לאורך זמןאתם בוודאי חושבים שלא תשהו ", אמר

אם לא , עדיף שתתרגלו וכך תשרדו. ויכול להבטיח לכם שלא ראיתי מישהו עוזב עמדמ, )Forced Exile(נו מּוְגלים ייעכשיו ה. זו הייתה קבלת הפנים שלנו". תמותו

.מחנות עבודת הכפייה בסיביר המוחזקים בזה שלעל עדיף רק במעט היינו מאוכזבים שהצליחו להביא אותנו בתחבולות לסיביר במקום באותו זמן עדיין

שאיפתנו לחזור לפולין היא זו שהצילה , אבל באופן אירוני. לפולין כפי שהובטח לנורובם . נשלחו למערב אוקראינה, היהודים שבחרו להישאר באיחוד הסובייטי. את חיינו

, חנו שניסינו לחזור לפוליןבעוד אנ, נרצחו מאוחר יותר כאשר פלשו לשם הגרמניםזו הייתה אחת מאותן הפעמים בהן . הורחקנו לביטחון היחסי של סיביר המערבית

.אלוהים עשה שימוש בטיפשות שלנו עצמנו כדי להגן עלינוכל בית היה בן שני חדרים וכל . בתי העץ של המחנה נבנו על ידי גולים קודמים

ראשית הוא , וציא את המיטב מהמצבאבי התחיל מיד לה. משפחה קיבלה חדר אחדאך במהרה פונינו משם , ניסה להתנחל באחד הבתים הטובים יותר במרכז המחנה

14

כך שבסופו של דבר מצאנו את עצמנו . ונאמר לנו שהוא נשמר לאנשים עם זכויות יתר .בבית האחרון באחת השורות

י מיושן החדר שלנו היה בגודל של חמישה מטרים רבועים עם תנור עצים רוסאבי בנה פלטפורמה שתשמש לנו כמקום לישון והשיג בסחר חליפין עם . באחת הפינות

כשהוא הוסיף . פליטים אחרים כמה לבנים כדי לשפר את התנור לחימום ולבישול .הסידור היה נוח למדי, שולחן וספסל פרימיטיביים

י לקחה אמ. הדאגה הבאה שלנו הייתה לאסוף מזון וחומר להסקה לקראת החורף. הן היו בשפע ואספנו מאות ליטרים שלהן, אותנו שני הקטנים ליערות לאסוף חמוציות

עמלנו קשה . בסככה בחוץ כדי לייבש ולאחסן את גרגרי היער לחורףארגזאבי התקין בזכות ראיית . גם להכין מאגר של עץ להסקה שיספיק לנו לחורף הסיבירי הארוך

אחדות מהן במחנה רעבו . טוב יותר מרוב המשפחותהנולד של אבי ותושייתו הסתדרנו .או קפאו מאוחר יותר בחורף הסיבירי הקשה

יער עבות הקיף את היישוב ועבודתם העיקרית של הגברים הייתה חטיבת עצים ממונים רשמיים הגיעו מעת לעת למדוד . ביקעו וערמו את העצים, הם כרתו. להסקה

לפעמים הממונה היה אומר . הייתה נפוצההשחיתות . את הערמות ולחשב את השכראני ארשום אותה . תן לי בקבוק וודקה ותוכל להעביר את הערמה הזו למקום אחר"

”.פעם נוספתאחד עמד על פלטפורמה והם ניסרו . גברים אחדים עבדו ליד ביתנו וניסרו עצים

טוב גם אבי עבד בביקוע של עצים להסקה זמן מסוים עד שמצא משהו. מלמעלה למטה. העגלות והמזחלות, ליד ביתנו בסוף השורה היו האורוות של סוסי הקצינים. יותר

יום או , הקצינים היו באים בכל שעה. לאבי שולמה משכורת כדי לטפל בחיות ובציודזו . או מביאים סוס שיש להאכיל ולהשקות, ואומרים לו להכין סוס לרכיבה, לילה

.בית בסוף השורה השתלם לנו בסופו של דברה. הייתה עבודה עדיפה על ביקוע עץנפוצה שמועה שכל הגברים והנשים הרווקות צריכים להתייצב , בתחילת הסתיו

אבי לא נדרש לעבור בשל . לעבודה במחנה אחר מספר קילומטרים קרוב יותר לנהרלא סמכנו על הרוסים וחשבנו שלא נראו . אבל ליאו ולינה כן, עבודתו עם הסוסים

.אך הם חזרו אחרי שעזרו באיסוף החציר, אותם עודכל זמן , השכר הספיק למחייה. הייתה חנות במקום ויכולנו לקנות מכל המצאי

הקצבת המזון קטנה וכמעט שלא , אלא שככל שהתקדמה המלחמה. שהיה משהו לקנותלא הורשנו להתרחק יותר ממספר . אבי לא נתן למצב להביס אותו. נשאר דבר

אבי ידע כיצד לבצע עסקאות עם . אבל היה קולחוז לא רחוק, הקילומטרים מהמחנהוא לקח . אני זוכר שהלכתי עמו פעם לאשת איכר בקולחוז. הכפריים המרוחקים הללו

אבל אבי גרם , בעיניי היה זה סמרטוט חסר ערך. סינר ישן שהבאנו איתנו מרוזוואדובף אשת האיכר שאלה מה הוא שיחק את משחק הסוחר שלו ולבסו. לו להראות די נחמד

שלושה , חמישים קילוגרם תפוחי אדמה: "אבי ענה בקור רוח. הוא רוצה עבור הסינרלא ; הייתי כל כך נבוך שהייתי חייב לצאת מהחדר". ליטרים של חלב וקצת לחם

אבל כמה דקות לאחר . תמורת הסינר הישן, יכולתי להאמין שהוא מבקש את כל זה . לסחוב את הכל חזרה למחנהבצעהיה לנו מ. קרהוא יצא עם המזון הי, מכן

15

היה עלינו ללכת כמה מאות מטרים . אמי טיפלה בילדים ועשתה את עבודות הביתפעמים רבות הוטל עלי לעשות זאת ולעתים גם על אחותי . כדי להביא מים מהמעיין

נדרשנו להביא , במיוחד כשאמי הייתה מכבסת. 9 והיא בת 11הייתי כבר בן . הקטנההרתחנו את הבגדים ואני עזרתי בקרצוף על קרש הכביסה ובשטיפה . הרבה מים

הייתה עבודה רבה ואמי . כשאני נזכר בזה עכשיו אני מצטער שלא עזרתי יותר. שלהםבשלב מסוים התחלתי ללכת . לא מטופלת) קילה(סבלה מכאבים עזים בשל הרנייה

די האיכרים הלכו חמישה מעניין שיל. לבית הספר ללמוד לקרוא ולכתוב רוסיתמכיוון שהקולחוז , קילומטר דרך היער הקפוא כדי להגיע לבית הספר במחנה שלנו

.שלהם היה עני מכדי לקיים בית ספר משלועננים של יתושים צמאי דם עינו . החודשים הראשונים שלנו במחנה היו חמים מאד

אך . בביצות טובעניותאותנו בזמן שקטפנו גרגרי יער והיה עלינו להיזהר שלא נשקעהעבודה , הכל היה קפוא, באוקטובר או נובמבר. הנוף השתנה לחלוטין, בהגיע החורף

והלימודים בבית הספר המשיכו כרגיל כל זמן שהטמפרטורות לא צנחו מתחת למינוס היה . אחי ואחותי חזרו יום יום מהיער עטופים בסחבות קפואות. מעלות צלסיוס40-45

לינה עדיין . ן מה על יד התנור לפני שיכלו בכלל לפשוט את הבגדיםעליהם לשבת זמאבי המשפחה השכנה חלה . סבלה מבעיה בכף הרגל מהנזק שגרמה לה כווית קור

.בדלקת ראות ומת: אמי ואני עשינו את רוב העבודה בגינה. עם בוא האביב שתלנו תפוחי אדמה

ם או שלוש מאות מטר הפיכת האדמה וסחיבת הזבל לדישון מרחק של כמאתייתפוחי האדמה עלו . עלינו להביא גם את המים להשקיהההי. מהאורוות שבהם עבד אבי

. מספיק לשנה שלמה–אספנו יבול של טון וחצי תפוחי אדמה , יפה ובסוף הקיץהוא . אבי חזר ממטלות הבוקר שלו ואמר שהוא חש ברע, 1941יום אחד באביב ריר נוזל , יטה וכעבור זמן קצר היה מחוסר הכרההוא נשכב במ. היה מעט מבולבל

היא קראה לגברים שעבדו . אמי איבדה את עשתונותיה ולא ידעה מה לעשות. בזוית פיואחת הפליטות הייתה רופאה והיא עזרה . בניסור עץ ליד הבית והם רצו להזעיק עזרה

. רופאאבל בפרוש לא, שהיה בעל הכשרה רפואית כלשהי, הרוסי, הרשמי" רופא"להיא אישרה . ללא תגובה, הרופאה באה ודקרה את כף רגלו של אבי במחטים, בכל אופן

.היה זה מצב איום עבור אמי. שהוא עבר שבץ ושבשלב זה לא ברור האם הוא יתאוששכך שאחד הגברים יצא , מרחק ניכר מזה שלנו, ליאו ולינה עבדו במחנה אחר

אך תחילה היא לא , ובישר לה שאבי חולההוא מצא את אחותי . להודיע להם מה קרההיא יצאה בדחיפות ". אביך גוסס“: לבסוף הוא אמר לה. הבינה את חומרת המצב

. לחפש את ליאו ושניהם חמקו ורצו את עשרה או שנים עשר הקילומטרים הביתה . למחנות של עבודת כפייהחּוְלַשהם הסתכנו בכך שִי, כמובן שבעזבם את עבודתם

אבינו לא הראה סימני , כל הזמן הזה. יתה לקראת חצות הלילההם הגיעו הבאיזו הקלה הם חשו כשנכנסו . אבל בדיוק לפני הגעתם הוא החל לזוז. התאוששות

היא גם קרבה . חוויה זו חיזקה את תחושת האחדות במשפחתנו. ומצאו שאבא עדיין חיאחד מהם היה ; ליםשניהם היו אנשים משכי. אותנו לשני הגברים שעבדו מחוץ לביתנו

איש לא , בסופו של דבר. גם הם הסתכנו רבות כשעזבו את עבודתם. אני חושב, מהנדס

16

מנהל העבודה ידע על מה שקרה והעלים . אחי ואחותי חזרו לעבודתם למחרת. נענש .עין בזמן שהאחרים מילאו את מקומם של ליאו ולינה

לבסוף . עדיין מזיל ריר, יוםהוא ישן כל ה. אבי כבר יכול היה להגיב מעט, בבוקר 24בסך הכל הוא היה חסר הכרה כמעט . הוא התעורר הסתכל סביב וזיהה אותנו

אבל תוך זמן קצר הוא הצליח לעמוד , הוא היה מוגבל מעט בצד אחד של פניו. שעותלא הייתה בנמצא תרופה ללחץ . אבל לא סבל מנכות רצינית, הוא נחלש מאד. על רגליו .אמי הקפידה מאד שלא יתרגשאבל , דם גבוה

תחילה דאגנו מה . שמענו שהגרמנים פלשו לרוסיה, בסוף הקיץ השני שלנו בסיבירסטלין . הביא להקלה מפתיעהזהאך התברר כי , תהיה משמעות החדשות הללו עבורנו

של בעלות הברית והממשלה הגולה של פולין ניצלה את ןעזרתנאלץ לפנות לפתאום היינו . שחרור הפליטים הפולניים שהוחזקו בסיבירההזדמנות כדי לדרוש את אבל כמובן שהיינו עדיין ביערות המרוחקים של סיביר ! חופשיים ללכת לאן שנחפוץ

.ובתינו בפולין היו תחת כיבוש גרמני. כשנים עשר קילומטרים מהמחנה, הַבְסאבי הצליח לשכור חדר בעיירה הקטנה סֹו

. אר ומנסרת עצים היכן שליאו ולינה מצאו עבודהדו, בעיירה הייתה תחנת רכבתכך שהיינו צריכים לעשות את הדרך פעמים , ברשותנו היה מלאי תפוחי האדמה לשנה

.רבות עד שהעברנו הכל לסוסבההסתכלנו במפה ובחרנו . רצינו לצאת מסיביר ולהתרחק מהצבא הגרמני המתקדם

נוכל לברוח , שו את כל רוסיהחשבנו שאם הגרמנים יכב. באוזבקיסטן שבדרום כיעדהחלטנו לאכול את תפוחי האדמה . ארץדרומה דרך אפגניסטן ובסופו של דבר להגיע ל

ייבשנו את הלחם . מכיוון שיהיה קל יותר לנדוד עם לחם, ולשמור את הקצבת הלחםלא היה לנו סוכר והחמוציות היו מאד . בשמש ואכלנו תפוחי אדמה עם רוטב חמוציות

במשך שבועות . צהריים וערב, בוקר–רק תפוחי אדמה , שר לא היה לנוגם ב. מרות! אבל באופן מוזר אני עדיין נהנה לאכול תפוחי אדמה, מספר זו הייתה התזונה שלנו

היינו מוכנים 1941בנובמבר . חברנו לעוד כמה משפחות ושכרנו קרון רכבת, לבסוף .למסע דרומה

17

רעב ומחלה–סמרקנד . 6

ככל . שונות לקחו את הקרון שלנו בדרך חתחתים מסיביר לאוזבקיסטןהרבה רכבות. אל החזית– בחיילים צעירים עברו בכיוון ההפוך רכבות מלאות, שהתקדמנו דרומה

וכך הקרון שלנו חנה לעתים מספר , כמובן שלתחבורה הצבאית תמיד הייתה קדימותאך , א מזון ואספקה למסעניצלנו את העיכובים הללו למצו. ימים בתחנה זו או אחרת

.לעולם לא ידענו מתי תתחיל הרכבת שלנו לנוע. פעם אחת ליאו ולינה חזרו מאיזו שליחות כאשר הרכבת התחילה בנסיעה לפתע

אך לינה נאלצה להתאמץ מאד כדי להצליח , ליאו קפץ על הקרון הקרוב לזה שלנוה לנסוע מבלי לשלם השומר הרוסי חשב שהיא מנס. לבסוף לתפוס את הקרון האחרון

היא הצליחה להיאחז בקצה הרכבת ולהתווכח איתו עד התחנה . ורצה לדחוף אותהשמענו סיפורים על מקרים כאלה בהם . שם היא קפצה מטה ומצאה אותנו, הבאה

.משפחות התפצלואך העיר , בירת אוזבקיסטן, Tashkent נטֶקְשתחילה ניסינו למצוא מקלט בָט

נדרָקַמהמשכנו דרומה לָס, לאחר מספר ימים. קוםהייתה מלאה עד אפס מSamarkand ,מאות אלפי פליטים היו במנוסה . אך המצב שם לא היה טוב יותר

אבא הצליח לבסוף . אך גם רבים שלא היו, היו יהודים לרוב. מההסתערות הגרמנית כל ששת. אולי שני מטר על שלושה: החדר שלנו היה קטן. לשכור חדר מיהודי בוכרי

היינו כמו סרדינים , הנפשות שהיינו בקושי הצלחנו להשתרע על רצפת האדמה הדרוכה .בקופסת שימורים

שפתם . חלקנו חצר ושירותים בחוץ עם היהודים הבוכרים שגרו באותו מבנהאפילו בית הכנסת שלהם היה שונה ממה שהיינו רגילים אליו . ומנהגיהם היו זרים לנו

יתכן שחלק . שמעתי דיבורים בגנות היהודים הבוכרים, מאוחר יותר. במזרח אירופהאך בסך הכל הם הראו למשפחתנו יותר הכנסת , מהם הרוויחו על חשבון הפליטים

האנשים הללו היו בעצמם עניים . אורחים ממה שאפשר היה לצפות באותן נסיבות .ובוודאי סבלו עוד יותר בשל הצפיפות שכפינו עליהם

מעולם לא סבלתי רעב ; בכל אותם חודשים בסמרקנדרעב תמידי בער בקרבינו לפעמים במשך לילה –על מנת להשיג דבר כלשהו היה עלינו לעמוד בתור . נואש כזה

אנשים היו . המון אדם חיכה ודחף קדימה בכדי לקבל הקצבות לחם מזעריות. שלם, לעתים אנשים מיואשים תקפו את אלה שלקחו עבורם את הקצבה. מוטרפים מרעב

פעם אחת חבורה של ילדים . חוטפים מידיהם את הלחם במקום כמו זאבים מורעבים .הנחיתה מכה על ראשי וחטפה את הלחם שנשאתי בדרך הביתה

. לפעמים נפוצו שמועות שחנות מסוימת מצפה למשלוח של מצרך כזה או אחרהתקהלות . לרוב לאמצע הלילה, אנשים היו מתאספים ומחכים שעות מחוץ לחנות

אך ברגע , ילית הייתה עבירה על החוק והמשטרה הייתה מפזרת אותה באלימותלהתרחשות זו הייתה יכולה לחזור . כולם חזרו לחכות מחוץ לחנות, שהמשטרה נעלמה

18

מסות של בני , כאשר נפתחה החנות לבסוף. על עצמה פעמיים או שלוש במשך הלילה. ת הכושר להזדחל לקדמת התוראני הייתי קטן וסיגלתי לעצמי א. אדם נדחפו פנימה

לפעמים ניסיתי לקנות קצת מזון נוסף ולפעמים היה זה ברנדי או מוצר נדיר אחר .שאותו היינו יכולים למכור בשוק השחור

רבים אחרים פשוט . כך בדרך לא דרך הצלחנו להשיג מספיק מזון בשביל לשרוד משאיות עברו יום יום .או במגפות הטיפוס שעשו שמות ברבעים הצפופים, מתו ברעב

הוא תמיד . ליאו היה הראשון במשפחתנו שחלה בטיפוס. ברחובות לאסוף את המתיםאני זוכר שראיתי ; אמא טיפלה בו. אך לפתע התחיל לקדוח ולהזות, היה נער בריא

ניסינו נואשות למנוע את . הצלחנו להשיג רופא, במאמץ כספי עילאי. אותה בוכהלרוב פשוט . היכן שהרשויות בודדו את חולי הטיפוס, פופיםאשפוזו בבתי החולים הצ

.הניחו להם למות שם. היינו נחרצים בהתנגדותנו לאשפוזה. כנראה מליאו–אז נדבקה גם אמי במחלה

אפילו עמדנו על המשמר . היינו מוכנים למכור הכל כדי לשלם לרופא ולקנות תרופותהיינו נועלים את הדלת וגורמים להם אז ; ליד הדלת למקרה שפקחי הבריאות יתקרבו

דואגת . אך למרות כל זאת מצבה של אמא רק הלך והחמיר. לחשוב שאין איש בביתכולנו ” ?מה יהיה על ילדי ועל בעלי“: היא הייתה זועקת לפעמים, לנו יותר מלעצמה

יום ההולדת , היה זה היום השני של פסח. התכנסנו סביב מיטתה בלילה שבו היא מתה .יאושל ל

טיפולה השקט והאוהב החזיק את המשפחה יחד . מותה של אמא שינה את חיינו לעדפעמים רבות ויתרה על . היא הקריבה את עצמה למעננו. דרך כל התלאות שעברנו

הרבה פעמים היא נזקקה ליותר עזרה . כדי שאנחנו נאכל יותר, הקצבת המזון שלהכדי לשרת , לחיות את הימים הללוכמה פעמים מאז רציתי לחזור ו. ממה שנתתי לה

. אבל היה רק דבר אחד אחרון שיכולנו לעשות בשבילה. אותה כפי שהיא שרתה אותנו .אבי סיתת את שמה על אבן המצבה. הלכנו יחד וקברנו אותה בבית הקברות היהודי

אבא חשב . יהודית ואני יכולנו כעת ללכת לבית היתומים הפולני, כחצי יתומיםלמרות שהיינו בני הלאום הפולני והבנו . וכך נשלחנו לשם, נו טוב יותרששם ידאגו ל

התפילות שלהם . לא היינו יכולים להרגיש בבית בחברת הפולנים הקתולים, את השפהמלבד זאת נראה היה . רק הזכירו לנו את הפוגרומים ברבעים היהודיים של רוזוואדוב

.לכן שמרנו על מרחק זהיר ו– אלילים בעינינו –לנו שהם מתפללים לפסלים היו לנו בגדים נקיים ויותר . רמת החיים שלנו השתפרה בהרבה בבית היתומים

הראשונות בפעמיםאחרי שהלעטתי את עצמי . אבל אני לא הרגשתי טוב שם. אוכלאיבדתי את . התחלתי להרגיש ברע בלילות. התיאבון שלי התמעט, שניתן לי לאכול

אבל אני לא , בבית היתומים13הגעתי לגיל . הישרדותהתחושה הרגשית והתרכזתי בבר המצווה שלי הלך לאיבוד בתוהו ובוהו הפנימי . חושב ששמתי לב לכך באותו זמן

.והחיצוני של אותם שבועות אחרונים בסמרקנד

ילדי טהרן. 7

ילדי טהרן

עשתה מאמצים לחלץ את היתומים , הממשלה הפולנית הגולה, 1942באוגוסט

בין כעשרת . רבים כבר מתו ברעב ובמגפות והיתר שרדו בקושי. ולנים מרוסיההפבבית היתומים . היו בוודאי שמונה מאות או אלף ילדים יהודים, אלפים ילדים שחולצו

לא הייתה . שמענו על הסיכוי הזה לצאת והתלבטנו בינינו לבין עצמנו מה עלינו לעשות. עלולה להיות שלא אראה עוד את משפחתימכיוון שמשמעותה הייתה, זו החלטה קלה

.מאוחר יותר התחרטתי על שעזבתי את אביעיירה , Krasnovodsk סקְדבֹואסנֹוָרשמו אותנו על רכבות ולקחו אותנו לְק

היינו בערך עשרת אלפים . שם עלינו על ספינות. בטורקמניסטן על שפת הים הכספיפשוט ; תאים או משהו בדומה לזהלא היו. ארוזים כמו סרדינים, איש על הספינה

36 אולי –אני לא יודע כמה זמן היינו על הספינה . שכבנו על הסיפון או מתחתיוהיה קיץ וכך שהינו ). איראן( בפרס Pahlavi יאִואהַלּפאז הגענו לנמל בשם . שעות

.במאהל על החוף החוליורי בקר וחלב בעיקר שימ, בפעם הראשונה מזה חודשים רבים היה לנו אוכל אמיתי

שליחי . אך באותו זמן כבר הייתי חולה ולא היה לי תיאבון כלל. מרוכז מאמריקה 19

20

הם התחילו לאסוף ילדים . הסוכנות היהודית הסתובבו במחנה וחיפשו ילדים יהודיםבעלות הברית שלחו אספקה שוטפת . ארץבתקווה להביא אותם ל, יהודים בטהרן

שהיו הרבה משאיות ריקות שחזרו מפאהלאווי כך , לרוסיה דרך טהרן והים הכספי .לטהרן

. עשרה עד חמישה עשר ילדים בכל אחת–הטעינו אותנו על המשאיות הללו הדרך הייתה זרועה . מאד תלולים ועם מעט מקומות למעבר, הכבישים היו בוגדניים

, הרגשתי בחילה עזה, בזמן שהמשאית עשתה את דרכה בכבישים ההרריים. בהריסותהרגשתי כל כך רע , זעקתי מכאב. כולתי להפסיק להקיא ובטני כאבה להחרידלא י

.אבל למרבה המזל מישהו עצר אותי, שניסיתי לקפוץ מהמשאיתהדרך לטהרן בוודאי ארכה יותר מיום אחד מכיוון שעצרנו למשך הלילה במקום

נו חולק. היה מקום שמור לילדים יהודים, במחנה צבאי פולני, ליד טהרן. כלשהוכך שגרתי עם עוד כארבעים או חמישים ילדים באוהל גדול , לקבוצות לפי גיל ומין

במרכז המחנה היהודי הייתה חנות וגם מטבח שבו הוגש . שבו ישנו על מחצלות, אחד .אוכל

שקלתי פחות משלושים . אני סבלתי משלשולים תמידיים ועדיין הייתי חסר תיאבוןרק עור ועצמות ונראיתי כמו הילדים בתמונות שאנו הייתי . קילוגרם והייתי חלש מאד

הייתי כל כך מעורר רחמים שהסוכנות היהודית לקחה . רואים היום מהעולם השלישי .אותי למשפחות העשירות בטהרן כדי לגייס סימפטיה ותרומות

היו להסתובב בחוסר מעש במחנה או לשבת עם אחותי יהודית ייעיסוקמלבד זאת היו . התחלתי להאשים את עצמי על יחסי אל אמי ועל נטישתי את אבי. לביאתך ופשול

אבל יהודית תמיד הייתה נאמנה לי . לי סיוטי לילה ואפילו אמרתי שאני רוצה למותאך איני יודע איך הייתי שורד , 13 ואני בן 11היא הייתה רק בת . וניסתה לעודד אותי

.ה לצידילכן אני אסיר תודה לה עד היום על שעמד. בלעדיה. לספק פעילות תרבותית ולחנך אותנו קצת, הסוכנות היהודית ניסתה לארגן אותנו

בני לא כולם היו . לכל חמישים ילדים היו כמה מדריכים והיה אחראי על המחנה כולוהם היו . שהצליחו באופן כלשהו לצאת מרוסיה, חלקם היו פליטים בעצמם: הארץ

לא היה לנו . שניסו לעזור לנו להגררץ ישראלאבקשר עם אנשי הסוכנות היהודית באבל המדריכים לימדו אותנו שירים כשישבנו סביב , בית ספר בזמן שהותנו שם

.Arim dem Fajerחלק מהשירים אני זוכר עד היום כמו . המדורה בלילותכשראה באיזה מצב אני הוא . בין המדריכים היה איש מרוזוואדוב והוא זיהה אותי

. שבעלה היה לימים ראש הממשלה של ישראל, וקת ציפורה שרגברתלהביא אותי הוא . בית הילד היהודי, היא הייתה אחראית לבית היתומים היהודי בטהרן, באותו זמן

שלא , הראה לה את העור המתקלף בחלק האחורי של רגלי ודיבר איתה בעבריתור הנגרמת מחוסר מחלת ע, הם הסיקו איכשהו את המסקנה שאני חולה בפלגרה. הבנתי

ניתנה לי רשות להיכנס לחנות של המחנה ולקחת , יחד עם ילד חלש נוסף. בשר בתזונהאני תמיד . כמו כן יכולנו להזמין מה שרצינו מהקנטינה של החיילים. מה שרצינו

.ביקשתי המבורגר ותפוחי אדמה ותוך זמן קצר התחלתי לעלות במשקלשפשטה , הם חשדו בגרדת. לבית החוליםלא עבר זמן רב ושוב חליתי ונשלחתי

21

. ארץבזמן שהותי שם הגיעו חדשות שכולנו נוסעים ל. ולכן שמו אותי בבידוד, במחנהבסופו של דבר . הייתי מבועת מהמחשבה שאשאר מאחור והתחננתי להשתחרר

.שוחררתי רק יום או יומיים לפני יציאת הקבוצההדרך . ארץ ישראלאז יצאנו ל. שנה ושהינו שם כחצי 1942הגענו לטהרן באוגוסט

כך שנאלצנו לצאת , נתנה את הסכמתהלא אך זו , הקצרה הייתה ביבשה דרך עיראקנסענו ברכבת לנמל על חוף המפרץ הפרסי ומשם בספינת מטען צבאית . בדרך עוקפת

הייתה זו שיירה של כחמש עשרה או ). היום פאקיסטן( שבהודו Karachi י'אִצאָרלָקזה היה . ות והיינו בכוננות מתמדת למקרה שנצטרך לנטוש את הספינהעשרים ספינ

מטוסים התקרבו לעתים . והלחימה ביפנים הייתה בעיצומה, 1942לקראת סוף שנת .לספינות וזה היה מאד מפחידריבת (אני זוכר שאכלתי מרמלדה . הרבה ילדים מסביב, על הספינה ישנו בערסלים

שנים רבות . ו שירים באנגלית מהחיילים הבריטיםבפעם הראשונה ושלמדנ) תפוזים My Bonnie Lies over the"ניסיתי לשיר , מאוחר יותר כשחייתי עם אנגלים

Ocean ”כמובן שהצלילים לא . הם התפקעו מצחוק מכיוון שערבבתי את כל המילים .אך זה היה המפגש הראשון שלי עם השפה האנגלית, אמרו לי דבר

שהינו במחנה בפאתי . י מלבד שהיה שם מאד חם'מקאראצאני לא זוכר דבר עד אז כבר חזר אלי . י וללא ספק למדנו עוד שירים וריקודים מהמדריכים'קאראצלאחר כשלושה או ארבעה . אך המזון היה בהקצבה וכל הזמן הייתי רעב, התיאבוןל דבר עגנו דרך הים האדום ובסופו ש, Aden ןֶדחלפנו על פני ָע, הפלגנו שוב, שבועות

.ארץמשם המשכנו ברכבת ל. בעיר סואץ

ארץ ישראל. 8

ארץילדי טהרן מגיעים ל

נדמה היה שכל המדינה חיכתה לנו והתקבלנו . 1943 בפברואר ארץהגעתי ל

עמדו שם משלחות של , כשהרכבת שלנו מתעלת סואץ עברה בתחנות. בזרועות פתוחות. נקראנו ילדי טהרן. אותם ומברכים אותנומניפים , ילדים ואחרים שנשאו זרי פרחים

הרכבת מסואץ לקחה . זה היה שמנוארץאך ב, אני לא חושב שבטהרן קראו לנו כךרובנו היינו . כעשרים קילומטרים דרומית לחיפה–אותנו למרכז קליטה זמני בעתלית

יני חלק מהילדים גנבו וביצעו כל מ, אפילו תוך כדי המסע. רגילים לחיות כילדי רחובאבל הם גילו לנו הרבה . אתגר לאלה שטיפלו בנו–היינו חבורה קשוחה . תעלולים

שהם הכירו בכך שהיו , אני חושב, מאוחר יותר. אהבה ולאט לאט רכשו את ביטחוננוהם לא דרשו מאיתנו את המשמעת , בחשבם אותנו לילדים מסכנים. מעט נאיביים מדי

הילדים חטפו ככל , מזון כלשהו לשולחןבכל פעם שהוגש. אותה היה עליהם לדרושאם מי , כאשר חילקו בגדים. שיכלו והחביאו חלק כדי לאכלו בהמשך או לסחור בו

וכך " אני לא קיבלתי“: חלק מהילדים היו חוזרים ואומרים, שחילק הפנה את הגבאף אחד מאיתנו לא האמין . מעתלית אני זוכר במיוחד הר של תפוזים. קיבלו עוד

.אכלנו עד שכמעט הקאנו. יכולים לאכול כמה תפוזים שנרצהשאנחנו חשנו הקלה עצומה למצוא את . הייתי ממש בארץ ישראל; החלום שלי בהתגשמותו

ובמיוחד –אך היינו מודאגים בשל גורלם של היקרים לנו , עצמנו במקום בטוחוב כמו ר. לא חשבנו הרבה על שאלות פוליטיות גדולות באותו זמן. משפחותינו

השנה או השנתיים הראשונות חלפו עלי בניסיונות להתמודד עם חוויות , הילדים 22

23

הייתי די . היו לי סיוטי לילה ופעמים רבות התעוררתי בלילה כשאני צועק. המלחמה .המצב היה דומה אצל יתר הילדים. עצבני וקל לרגוז

ה לא כך שהייתה זו משימ. טווח הגילאים של הילדים נע בין שנה לחמש עשרה, כינים: ראשית ניסו לזהות את בעיות הבריאות השונות שפשו בינינו. קלה למיין אותנו

יהודית ואני נסענו לירושלים . נשלחנו למקומות שונים להבראה. 'תזונה וכו-תת, גרדת 6הנערות פינו לנו את מקומן ובילו . וחיינו בפנימיה לבנות בשם בית צעירות מזרחי

. נלקחנו לטיולים באוטובוס. שם ניתנו לנו בגדים חדשים ומזון. שבועות בקיבוץ8עד .ביקרנו בקיבוץ ובאתרים שונים בירושלים ובכל ישראל

. אחרי שישה עד שמונה שבועות של הבראה התחילו למיין אותנו למקומות שוניםשהייתה , אמריקאית מפורסמת בשם הנרייטה סולד-אישה יהודיה, אם עליית הנוער

והיא התעקשה לראיין , אך הילדים הצעירים האלה היו קרובים לליבה, רתכבר די מבוג .מה הם היו רוצים עבורנו, היא שאלה על הרקע של הורינו. כל אחד ואחד מאיתנו

בסופו . שאלו את יהודית ואותי האם הורינו היו דתיים אורתודוקסים וענינו בחיובהם . מודרני אורתודוקסי ציוניזה היה ישוב. נשלחנו למושב בשם שדה יעקב, של דבר

רובם היו מגולחים והם . אבל לא כמו החסידים היהודים עם הזקנים והפאות, היו דתייםזה . שם גם הלכתי לבית ספר ולמדתי עברית. אנשים מאד מסורים, היו מאד ציוניים

אך אף אחד מאיתנו לא ידע , חלק מאיתנו למדו עברית כתובה עוד בפולין. היה חדש .לדבר

הקשר . ילד מבוגר ממני בשנה, חברי מאותה תקופה היה יעקב פינקלשטייןאיכשהו נקלענו . י'הראשון בינינו היה משחק השחמט כאשר היינו באוניה לקאראצ

לאחר המריבה הזו התחלנו ידידות שנמשכה . לקרב אגרופים ממנו יצאתי עם אף מדמם למרות שאני חושב –צד זה בילינו יחד שעות בדיבורים ועמדו זה ל. שנים רבות

שנהייתה , זהבה, ליעקב גם הייתה אחות. שבמיוחד יעקב הגן עלי בחודשים הראשוניםיעקב היה הרבה יותר מנוסה ממני וידע לנצל . חברתה הטובה ביותר של אחותי יהודית

הוא יכול היה לנצל אחרים בערמה , מצד אחד: אבל זה היה מעניין. כל מצב לטובה .בשבילי הוא תמיד היה חבר נאמן ביותר, מצד שני;כמעט צינית

משהו בלתי ידוע לנו הילדים באותו , יעקב גילה שהיה טלפון, בפנימיה בירושליםהוא חיפש בספר הטלפון . הוא רצה לנסות להשתמש בו ולראות איך הוא עובד. זמן

נו ומצא מספרים של ארגונים דתיים ובתור בדיחה התקשר אליהם וסיפר להם שאנחהוא ביקש את . עוברים שטיפת מוח ושמכריחים אותנו לוותר על אמונתנו הדתית

.זה היה סוג התעלולים שלנו. עזרתםעדיין הייתי . יעקב וזהבה אחותו נשלחו למושב שדה יעקב יחד עם יהודית ואיתי

ראשית הייתי אצל . כך שנתקלתי בדי הרבה בעיות, עצבני ולא מצאתי את מקומיאך שם היה לי , הועברתי למשפחה אחרת. אך לא הסתדרתי עם האם, משפחה אחת

הוא ניהל את המשק בפועל מכיוון שבן המשפחה לחם . עימות עם אחד השכירים, הוא היה גבוה. השכיר היה פליט הונגרי בשנות הארבעים לחייו. בבריגדות העבריות

. והוא היה מאד דתי–איכר טוב , חזקאנשים דתיים משכימים קום בבקרים , זמן הסליחותב, בחודש שקודם לראש השנה

24

על מנת להתפלל תפילת שחרית מיוחדת לבקש מחילה על עוולות שיתכן וגרמו במהלך בשלוש או ארבע לפנות , האיש הזה ניסה להכריח אותי להתעורר מוקדם מאד. השנה

לי למחרת הוא שפך ע. סירבתי לקום, ביום הראשון. בוקר וללכת איתו לבית הכנסתכשישבנו לאכול בערב אותו יום הוא . אך עדיין סירבתי, מים קרים כדי להעיר אותי

היה לי סכין , נתקפתי זעם". אעשה זאת שוב, מחר אם לא תקום, עכשיו יוסף“: אמרנתתי לעצמי ליפול לרצפה . איבדתי את העשתונות לגמרי. ביד וזרקתי אותו עליו

הם " אין לך זכות לעשות לי כלום, א שליאתה לא אב“: צעקתי. ועשיתי הצגה שלמההמשכתי . אך מאותו רגע הוא לא דיבר איתי יותר, בסופו של דבר נרגעתי. נבהלו מאד

.אך הוא התעלם ממני, לעזור במשקאני חושב שבאופן חלקי בגלל שבדמיוני ? מדוע התמרדתי כנגד הדת היהודית

ם במותה של אמי ועל הרגשתי אש. הצטיירה תמונת האל הקפדן שיעניש אותנו .פחדתי. שנטשתי את אבי בברית המועצות

שלחנו משלחת , חודשים8לאחר . במושביםרובנו היינו בלתי מרוצ, בכל מקרההם החליטו לשלוח את הבוגרים יותר . לירושלים והבענו את חוסר שביעות רצוננו

עשרה בני ארבע עשרה עד חמש, אני הלכתי עם הבוגרים. ולהשאיר את הצעיריםאבל , כך שיעקב ואני עזבנו את שדה יעקב. לבית הספר החקלאי במקווה ישראל

.יהודית וזהבה נשארו שם במשך כשלוש שנים

בית הספר החקלאי . 9

יוסף ויעקב

למרות שהיו , ארץנאמר על מקווה ישראל שהוא היישוב הציוני הוותיק ביותר ב

פילנתרופ יהודי מצרפת ייסד אותו , טררלס נ'צ. יהודים שחיו בין הערבים לפני כןיישוב זה הפך מאוחר יותר לבית . כדי להכשיר אנשים צעירים בחקלאות1870בשנת

המשק הנרחב כיסה , מלבד הלימודים. הספר החקלאי הידוע ביותר בכל המזרח התיכוןכבשים ומטע עם מינים , רפת עם שישים עד שמונים פרות: את כל תחומי החקלאות

.היה להם אפילו גן בוטני עם צמחים נדירים לרוב. ל עצי פרירבים שהחטיבה הדתית שבה היו בעיקר תלמידים עולים : בבית הספר היו שתי חטיבות

היהודים . כמונו והחטיבה החילונית שבה למדו בעיקר בני קיבוצים ומושביםתי החטיבות ש. החילוניים הללו היוו את רוב האוכלוסייה היהודית בישראל באותו זמן

.חיו בנפרד ולמדו בכיתות נפרדות למרות שהיה זה בית ספר אחד. הלימודים נמשכו שנתיים. ילדי טהרן היו ביחד בקבוצה בתוך החטיבה הדתית

בשנה הראשונה לכל תלמיד ניתנה הזדמנות לעבוד בכל ענפי החקלאות ובשנה השנייה אחר במשך שלושת החודשים יכולנו להתמחות בענף אחד במשך חצי שנה ובענף משני

.הנותריםרובם היו יהודים אורתודוקסיים . המורים שלנו היו גם מדריכינו וניסו לעזור לנו

הייתי חסר מנוחה ופעמים –אני הקשיתי עליהם את החיים . מודרניים מקיבוצים דתיים. גם לגבי האמונה, באותו זמן התחלתי לשאול שאלות רבות. רבות הפרעתי בשיעורים

25

26

אך במקביל התחלתי להתמודד גם עם מה , עדיין מרדתי ברעיון האל הקפדן, מצד אחדחלק מהילדים האחרים . לשאול מדוע אלהים הניח לכל זה להתרחש–שקרה בשואה

הם התחילו לספר לנו על מה . הגיעו כמעט ישירות ממחנה הריכוז של בוכנוואלדאך הם נראו כמו , אפילו צעירים יותראולי , ילדים אלה היו בני גילנו. שקרה בגרמניה

.כולנו הזדעזענו מהמפגש איתם. איך שהם דיברו וההתנהגות שלהם: זקניםכל הכיתה שלנו ממקווה ישראל יצאה למחנה , בערך באפריל1944בראשית שנת . גרנו באוהלים ועבדנו שם כחודשיים: קיבוץ דתי בעמק בית שאן, עבודה בטירת צביור לקבל אוכל ונכנסתי בשיחה עם נער שהיה מספר שנים מבוגר יום אחד עמדתי בת

כשסיפרתי לו שאני מפרנקפורט ששמי היה . אולי בן שמונה עשרה או עשרים, ממניאני “: מיד אמרתי, שאלתי לשמו וכשענה לי. הוא אמר שהוא מכיר את משפחתי, נאכט

" ינה מאיפה שגרנוהיא הייתה מעבר לפ! אתם הייתם בעלי חנות הממתקים, זוכר אותךכי לא הייתי יותר מבן ארבע כשעזבנו את , זה היה מפגש מדהים. הוא אישר .פרנקפורט

אבל לא התרשמתי במיוחד , זו הייתה החוויה הראשונה של חיי קיבוץ בשביליעם הזיכרונות , הייתי שקוע בניסיונותי להתמודד עם חוויות המלחמה. באותו זמן

. אנשים פשוט סרבו להאמין, על מה שעבר עלינו ברוסיהכשסיפרנו. מרוסיה ומאיראן, הייתה סימפתיה עצומה כלפי ברית המועצות. למה שסיפרנו להםאמיןהלהם לא רצו

.מלבד זאת רוסיה הסוציאליסטית הייתה בעיניהם מופת. מכיוון שהם נלחמו בהיטלרה להקים במטר, חלק מהתלמידים התחילו קבוצת הכשרה, כשחזרנו למקווה ישראל

במהלך . (דרומית לירושלים, בסופו של דבר הם הצטרפו לקיבוץ כפר עציון. קיבוץכך שרבים מהם , הלגיון הירדני כבש את הקיבוץ שלהם, מלחמת העצמאות של ישראל

אך , חלק מחברי לכיתה היו בקבוצה הזו.) איבדו את חייהם מאוחר יותר או נפלו בשבי .ל את הדתיות שלהם והייתי פשוט מרדני מדילא יכולתי לקב. אני התנגדתי לה

אמרתי שאיני מאמין . החלטתי במודע לחזור בשאלה לגמרי, בערך באותו זמןלא התכוונתי לקבל שום דבר שלא יכולתי להבין , לא האמנתי בכוח על טבעי. באלוהים .היו לי הרבה שאלות והתווכחתי בלהט בכיתה. בשכלי

אך כתוצאה מהרגשתי , צה הדתית התכוננו לצוםכולם בקבו, כשהתקרב יום כיפורזה לא היה עניין של מה . החלטתי כבן חמש עשרה לשבור גם מנהג זה, באותו זמן

אך אני החלטתי לא לצום . יום כיפור הוא חוויה רבת עוצמה, בקרב אנשים דתיים: בכך. יותר לא יהיה לי חלק בכל זה. אני אדליק אור ואשתה מה שארצה, ביום כיפור

לשאת – לא רק לדבר על זה –הייתי חייב לפעול לפי זה , כשהרגשתי שמשהו הוא נכון .בתוצאות

אך עדיין , יעקב היה כיתה מתחתי. מלבד חברי יעקב, הייתי די בודד באותה תקופהנצא יחד . החלטנו שכאשר נסיים את הלימודים. היינו יחד ודיברנו זה עם זה רבות

אך הוא , גם הוא הפך לחילוני. יעקב היה יותר מעשי ממניאך . לחיים ונעזור זה לזהאני עשיתי לעצמי חיים . הוא לא נלחם במערכת כמוני. רק רצה להעביר את זה בחברה

.קשים בהליכתי אחרי האידאלים שליבנקודה מסוימת הייתי אפילו אלים כלפי אותה קבוצה הכשרה שרצתה ללכת

27

יום . ים האחרים התקבצו יחד והתעלמו ממניאך הנער, חיינו יחד במעונות. לקיבוץהוא לא ציפה לשום התקפה ולכן . אחד ממנהיגיהם והכיתי אותו בזעםלאניגשתי , אחד

חברים אחדים מצאו . להתנקם בימתכווניםלאחר מכן שמעתי שהם . היה בהלם מוחלטנשארתי שם כמה לילות עד . דרך להסתיר אותי בחלק החילוני של מקווה ישראל

הם הצליחו להביא . אך בבית הספר השתכנעו שיש לי השפעה רעה. עניינים נרגעושה .זה היה רק מספר חודשים לפני סיום הלימודים. לכך שאעזוב מרצוני

אך המשכנו , יעקב נשאר בבית הספר. הם מנעו מיעקב וממני לבלות זמן ביחד אני אצא ואחפש .היינו הולכים יחד והחלטנו לדבוק זה בזה. להיפגש בחסות החשכה

לאף אחד . נחלוק את הכנסותינו. ארוויח כסף ואז הוא יצא ויחד נצליח בחיים, עבודה .מה שבאמת נהיה בסוף, הוא רצה להיות חשמלאי. מאיתנו לא היה עניין בחקלאות

שברח מרכבת בדרך למחנה ריכוז , היה עוד נער פולני במקווה בשם בנימין בודנר. גם הוא היה בלתי מרוצה בבית הספר ודיברנו על עזיבה.ואז מצא את דרכו לישראל

הוא חשב . צבא ההתנגדות היהודי, יחידת העילית של ההגנה, ח"הוא סיפר לי על הפלמאך לא , אולי חשבתי שיש בזה איזה זוהר. אז הלכנו יחד, שעלינו להתגייס ליחידה זואך הייתי , מדוע נדחיתיאני לא יודע. הוא התקבל ואני לא. הייתה לי הרבה מוטיבציה

הוא נהרג בימים האחרונים של , מאוחר יותר. מאד מתוח וגם שנה צעיר מבנימיןאביו שרד את מחנה הריכוז ובא לישראל רק כדי למצוא שבנו . מלחמת העצמאות

.נהרגלימדו אותנו להרכיב רובים . הכשירו אותנו בשימוש בנשק, במקווה ישראל

למדנו איך לטפס ולקפוץ מעבר לבתים וביצענו . מטווחהתאמנו בירייה ב. ואקדחיםאפילו יצאנו יחד למדבר ועשינו אימונים צבאיים . תרגילים כאילו שאנחנו תחת התקפה

, הם השתמשו הרבה במקלות כנשק. באותו זמן היו בעיות רבות עם הבדואים. שונים, ימונים אלהעקב א. איך להכות ואיך להתגונן–כך שלמדנו איך להלחם עם מקלות אך כאשר עזבתי את בית הספר איבדתי את הקשר , כבר הייתי חבר בלתי רשמי בהגנה

.איתם באותה עת

החיפוש מתחיל. 10

שמואל, דוד חיים שמחה, יהודה, דודה אלזה

אחד הדברים בהם התמחיתי במקווה היה . חיפשתי עבודה, כאשר עזבתי את מקווה

. קיבלתי עבודה ברפת לא רחוק מתל אביב, ית הספרבעזרת המלצה מב. העבודה ברפתאנשים התחילו את יום העבודה . בעל הרפת הוביל חלב לתל אביב עם סוס ועגלה

כך שהוא היה צריך לספק את החלב מוקדם , מוקדם כדי להימנע מעבודה בשעות החוםלוב בקיץ הייתי קם באחת לפנות בוקר כדי לח. בבוקר כאשר האנשים עדיין היו בבית

כלכלה , הוא נתן לי חדר. בחורף שעת החליבה הייתה שלוש לפנות בוקר. את הפרות .זו הייתה העבודה הראשונה שלי והייתי מרוצה להיות ברשות עצמי. ושכר סמלי

אבל אז היה לי עימות עם . עבדתי ברפת כארבעה חודשים ובתחילה הכל היה בסדרושוב , י לה שלא אוכל לעבוד עבורהאמרת. אשת הרפתן והייתי צריך לעזוב בחפזון

.הייתי בחיפוש אחר עבודהאחיה הצעיר של אמי , חיים שמחה, דודי. היו לי כמה קרובי משפחה בישראל

28

29

הוא ראה . היה לו רגש מיוחד גם עבורי, בשל אהבתו אליה. שהיה קרוב מאד אליה בא לחפש הוא, ברשימה של ילדי טהרן שאחותי ואני באים וכך כאשר הגענו לעתלית

הוא הופיע לפתע לצידו ודיברנו , כשהיינו על האוטובוס לפני היציאה לירושלים. אותנואבל לא הייתי , כמובן שהוא שאל על אמי. חם ומסור, הוא היה אדם כזה. דרך החלון .הוא היה המום. אמרתי לו שם באותו רגע שאינה בחיים עוד. מאד רגיש

בכל חופש שהיה לי . למעין בית שני עבוריביתם של דוד חיים ודודה אלזה היה . כבןיאותהרגשתי בבית שם והם קיבלו . ממקווה או מהמושב יכולתי לבוא ולהתארחאבל בין מכריו נחשב לאדם , הוא היה דתי. חיים שמחה היה אדם מיוחד ורחב אופקים

או הוא היה מכובד ואנשים היו באים להתייעץ עמו בעניינים פרטיים . פתוח ומעמיק .כדי לפתור בעיות ביישוב

שמואל היה . היה זה בנו שמואל שהשפיע עלי רבות, אפילו יותר מחיים שמחהכאשר עזבתי . אבל תמיד התייחס אלי כאל חבר ושווה ערך, מבוגר ממני בחמש שנים

. אלא גם את מקום מגורי, לא איבדתי רק עבודה. פניתי אליו לעזרה, את הרפתהוא נתן לי לגור איתו ועזר לי למצוא מקום ; ו בתל אביבלשמואל הייתה דירה משל

.הנדיבות הזו הרשימה אותי מאד. הוא חלק איתי בכל ולא עשה מזה עניין גדול. משלישמואל היה מן הסתם חלק מאחת מהמחתרות . בהיותי שם פגשתי גם רבים מחבריו

הם , טיםכאשר התחילו פעולות הטרור כנגד הברי. שהוקמו כדי להלחם בבריטיםאבל אני לא , שמואל נעצר. התנפלו על כל מי שהיה לו קשר לקבוצות המחתרתיות

אבל אז , הוא נשלח למחנה מעצר כמו רבים אחרים. חושב שהם מצאו משהו נגדוהוא היה במעצר בית והיה עליו להתייצב . שוחרר כאחד מהשמות ברשימת התומכים

.ו באים אליו הביתה לבקר אותורבים מחבריו הי, באותו זמן. במשטרה כל יוםבמשך שנים לאחר מכן היו לי דיונים רבים מאד עם שמואל וחבריו ששינו את

הוא עורר בי את השאיפה . שמואל לא חי בשביל עצמו. הדרך בה ראיתי את החיים .לחשוב על הצרכים של האחרים ועל העולם כולו, לחזון גדול יותר

על , במיוחד על המאבק לצדק ולאחווה, בבאותו זמן גם התחלתי לקרוא ולחשולמדתי עברית כאשר . שעלינו לחיות בשביל משהו מעבר לעצמנו–משמעות החיים

אבל , הייתי בן ארבע עשרה או חמש עשרה ואני לא זוכר שקראתי ספרים לפני כןקראתי את כל ספריהם של טולסטוי , עכשיו הייתי הולך לספריה לעתים תכופות

לא . בלילה אחד" החטא ועונשו"קניתי וקראתי את . שתורגמו לעבריתודוסטוייבסקי רומאן , הסופר הצרפתי. אבל משהו מזה נשאר איתי, יכולתי לעכל את כל זה בבת אחת

במיוחד סיפורו על –השפיע עלי רבות ברעיונותיו על אחווה וצדק חברתי , רולנדמשם שאבתי השראה . קשיםשני יתומים שתמכו זה בזה בזמנים , אנטואנט ואוליבייר

.שבאותו זמן כבר עזב גם הוא את מקווה ישראל ומצא עבודה, למאמצי לחבור ליעקב והיו בחודש20£הרווחתי . בסופו של דבר מצאתי דיור ועבודה ויעקב הצטרף אלי

חלקנו את כל . הנותרים10£כך שיכולתי לחסוך את , 10£ של לי הוצאות קיום בסכוםלבסוף . אבל יעקב היה יותר זהיר, אני לא דאגתי בקשר לכסף. פתשכרנו בקופה משות

ויתרנו על הקופה המשותפת וחילקנו את הכסף שווה בשווה בין שנינו כך שלא היה .לאחד יותר מלשני

30

פעם אחת יעקב התרברב שהוא יכול לאכול שני . אבל גם בילינו ביחד, עבדנו קשה 24התערבתי איתו שאם הוא יאכל . י לואבל אני לא האמנת, תריסרי ביצים בבת אחת

הזמנתי . אז הלכנו לחנות לקנות אותן, הוא הסכים ברצון. אני אשלם עבורן, ביציםאת , יעקב אכל את הביצים. אז כבר התחלתי לדאוג–ביצים גדולות במיוחד ולחם

!הפסדתי בהתערבות. הלחם ואת הכלהתלבטתי בשאלות לגבי , רהכשהייתי בן שש עשרה ושבע עש, במשך כל אותו זמן

אבל לא הסתפקתי , לא הייתה לי אמונה? מה התכלית של כל זה. משמעות החייםיעקב היה עסוק בניסיונותיו להרוויח משכורת טובה ולהנות . בחיים למען עצמי

. לא ראיתי את הטעם בחיים של עשיית כסף ורכישת שם, אני לעומת זאת. מהחייםאבל לאט לאט , המשכנו לגור יחד. שים מאושריםראיתי שזה לא מה שעושה אנ

.התרחקנו זה מזהבמיוחד אני זוכר את ישעיה . התחלתי להתקרב לשמואל ולחבריו, במקום זאת

בחנו את היתרונות היחסיים של . זוג מאורס איתם דנו בנושאים שונים, וחנה אלינו לנושאים אלה הייתה נגיעה מיוחדת. הסוציאליזם והקומוניזם, הקפיטליזם

המפלגות השונות והאידאולוגיות שהפרידו –כשחשבנו על המצב הפוליטי בישראל .בינהן

הוא היה מופת לדאגה מעשית . שמואל השפיע עלי גם בנושאים של מוסר אישיתגר אנשים באופן ישיר בכל פעם שהיה חשד של הומור שלא אבל הוא גם ִא, לאחרים

זה הוא גרם לי לחשוב על הערכים שלי בתחום ביחסו. במקומו או צל של חוסר צניעותהוא לימד אותי את המשמעות של שמירה על כבודם של אחרים ובמיוחד כלפי . המיניפשוט מהשהות בחדרו נפתחו אופקי מעבר לדברים הבסיסיים כמו להשיג עבודה . נשים

ליים יום הטרוויא-התחלתי להסתכל מעבר לענייני היום. ולהיות מקובל על ידי אחרים .ולשאול את עצמי למען מה אני רוצה לחיות

אבל יחד עם זאת נקרעתי . ללא חשיבות למחיר, רציתי לחיות למען מה שנכוןאך בתוך , הרגשתי חלש וחסר יכולת לממש את האידאלים שהצבתי לעצמי. לשניים

הקריאה : יתכן שזה קשור לשורשי. תוכי ידעתי שלא אוכל לוותר על השאיפה הזו .אני מאמין שאותו חזון טבוע עמוק בלב היהודי. את החזון הנבואי של אחווהלהגשים

עדיין ניסיתי להתמודד עם מה . העסיק אותי רבות, ארץהמצב הפוליטי ב, בו זמניתאך הבריטים מנעו , ארץהמלחמה הסתיימה וניצולים רבים רצו לבוא ל. שקרה בשואה –עפילים שנתפסו על ידי הבריטים שמענו תמיד בחדשות על ספינות מ. את כניסתם

שנאתי את . הם נלקחו לקפריסין וחלקם נשלחו חזרה לאירופה. אלפי אנשים נדחו .שנאתי הופנתה יותר ויותר כנגד הבריטים, אך עם תום המלחמה, הגרמנים

זו הייתה . רק את הבריטים–לא ראיתי את הערבים כאויבים , באופן ראוי לציוןרבים עלבו בחיילים הבריטים בצעקות והמחתרות השונות אנשים : השקפה נפוצההצבא הבריטי עבר בעיירות בטנקים ותחנות המשטרה שלהם היו . תקפו אותם

.כמבצרים מוקפים גדרות תילהייתי משוכנע שאנשים יכולים להיות מאושרים רק אם יחיו יחד , באותו זמן

ידעתי . יחיו יחד בשלוםחלמתי על חברה אידאלית בה אנשים. בהרמוניה עם אחרים

31

רציתי . לא יכולתי לשכוח את השואה, שלשנאה אין מקום בעולם כזה ולמרות זאתהייתי מוכן להלחם בבריטים בכל . להקדיש את חיי למאבק למען הישרדות עמנו

.האמצעיםטאטאתי . מצאתי עבודות מזדמנות בתל אביב ובסביבותיה, בעזרתו של שמואל

זו . תיקנתי כבישים ועשיתי עבודות שיפוץ שונות בבניינים,חפרתי בורות, רחובותאז פגשתי בקבוצה שעשתה עבודות דומות עבור העיירה עם . הייתה עבודה פיזית קשה

, ביום ועבדתי שישה ימים בשבוע1.7£הרווחתי בערך . פרד ועגלה והצטרפתי אליהםהייתי הולך , ועיתעם קבלת משכורתי השב, ביום שישי. כך שזה היה שיפור מבחינתי

תוך ישיבה בבתי קפה עם עמיתי , קראתי רבות גם בעיתונות. בדרך כלל לקנות ספריםאך באופן כללי , התעניינתי בכל מה שקרה במחתרות. לעבודה בהמתנה למטלה הבאה

.עד שהרגשתי שאני חייב לפעול, חדשות היום הרגיזו אותי יותר ויותר

32

לחימה למען המולדת . 11

, הראשון היה ההגנה. באותה תקופהארץושה ארגוני מחתרת ציוניים בהיו שלשהיה , )ל" האצ–הארגון הצבאי הלאומי (הארגון . שמאוחר יותר הפך לצבא הישראלי

רבים מהם . ושאף לייסד את מדינה ישראל על שתי גדות הירדן, יותר רדיקלי ולאומניהייתה . ות טרור כנגד הבריטיםנעצרו על ידי הבריטים וחלקם הוצאו להורג בשל פעול

הבריטים קראו לה קבוצת ). לוחמי חרות ישראל(י "גם קבוצה קטנה יותר בשם לחקבוצה זו ראתה את הבריטים כאויבים . אברהם שטרן, על שם מייסדה, שטרן

.בכל מקום אפשרי, הן צבאיות והן אזרחיות, העיקריים ותקפה מטרות בריטיותרציתי להקדיש את חיי ללחימה עבור , ה בישראלמכיוון שלא הייתה לי משפח

אך לא , נמשכתי לקבוצת שטרן ורציתי להצטרף לשורותיהם. הישרדות העם היהודיהובלתי בסודיות . פעם אחת הצלחתי ליצור קשר עם הארגון. יכולתי למצוא איש קשר

ם רבה לאתר בניה אי שם וסונוורתי כך שלא אוכל לזהות את מתשאלי בעוד הם יכולילא משך אותי כל כך הרעיון . שתקתי” ?אתה יודע מהי מטרת הארגון“. לראות אותי

מחשבתי העיקרית הייתה שעלינו להלחם כנגד . של שאיפה לאומית גדולהמלבד זאת לא רציתי . כך ששתקתי ולא ידעתי מה לענות. האימפריאליזם הבריטי

לומר לך לינועהאם "אז הם שאלו . רציתי להצטרף לקבוצת שטרן, להצטרף אליהםהאם אתה מסכים עם מטרה . מדינה יהודית על שתי גדות הירדן? מהי מטרת הארגון

.הייתי בן שבע עשרה באותו זמן. אבל היה ברור שנכשלתי. אמרתי שאני מסכים” ?זו למדינה יהודית ומדינה ערבית הובאה להצבעה בפני הארץ חלוקת 1947בנובמבר

אני זוכר אנשים רבים עומדים ברחובות תל אביב . ה בארץהייתה צפייה מתוח. ם"האוההצבעה נמשכה ונמשכה ובסופו של דבר הלכתי . ומקשיבים למהלך ההצבעה ברדיו

, אך באמצע הלילה שמעתי מהומה, גרתי כשלושה קילומטרים ממרכז העיר. לישון. בקמתי והצלחתי לתפוס מונית לתוך תל אבי, הבנתי שההצבעה הסתיימה לטובתנו

חלק מהחנויות נפתחו והציעו , אלפי אנשים יצאו לרחובות. העיר הייתה באופוריה .הם רקדו במעגלים במרכז העיר. אנשים חגגו. שתייה בחינם

בשש או שבע בבוקר הגיעו הדיווחים על הנפגעים . הייתי בתל אביב כל אותו לילהרוב . ים רביםאוטובוס שנסע מירושלים לתל אביב הותקף והיו הרוג. הראשונים

הם הרגישו . אך רוב הערבים לא הסכימו לה, היישוב היהודי הסכים לחלוקת הארץהם הרגישו שכל . מרומים וכמובן שהיוו את רוב האוכלוסייה בישראל באותו זמן

מאותו זמן . גוזלים חלק מאדמתם, הנמצאים שם כזרים, ושאנחנו, הארץ שייכת להםם והסכימו לפנות את הארץ עד "לו את החלטת האוהבריטים קיב. התחיל העימות בעוז

.1948 במאי 15-הקבוצות המחתרת השונות , 1948 ועד מאי 1947בתקופת הביניים מנובמבר

. באותו זמן כבר הייתה רוב הלחימה בין היהודים לערבים. התחילו בפעילות נמרצת פעם הם מדי. הבריטים התכוננו לפינוי ובאופן כללי הניחו למאורעות להתרחש

קבוצות יהודיות וערביות נלחמו , 1948רוב שנת . התערבו לטובת צד זה או אחר

33

.ברחבי הארץ כדי להשתלט על ערים שונות ועל תחנות המשטרה הבריטיות לשעברלעולם לא נוכל לקבל שוב שמיליונים מבני עמנו . רציתי להשתתף במאבק המזויןען ארץ ישראל ונייסד בית לאומי בטוח נלחם למ. יובלו כצאן לטבח כפי שקרה בשואה

הצלחתי להתגייס להגנה והשתתפתי במספר קרבות עד , בפברואר. לעם היהודי .להפסקת האש

הרגשתי שעדיף שאני אמות . לא ידעתי באותו זמן שאבי חזר בבטחה לגרמניהלכן , מישהו שיש לו הורים ומשפחה, למען מטרה כזו מאשר שמישהו אחר יעשה זאת

, מתוך הלך מחשבה זה. תמיד להתנדב בצבא למשימות שנראו מסוכנותניסיתיאך , לא הייתי מומחה גדול בתחום. הוכשרתי בשימוש במוקשים ושאר חומרי חבלה

. של הצבא33 בגדוד" אלכסנדרוני"הייתי ביחידת החבלנים של חטיבת ,זומנתי למחנה סמוך. הצלחתי ליצור קשר עם קבוצת שטרן1948בערך במאי

–סיפרתי להם את דאגתי לגבי האימפריה הבריטית . היכן שרואיינתי בעיניים מכוסותהם קיבלו אותי . שהם לא יניחו לעולם להקים מדינה יהודית עצמאית וחופשית

אך עם הכרזתה של מדינת ישראל מספר ימים מאוחר , והצטרפתי ללחימה בשורותיהם .התבקשנו לחזור ליחידותינו הצבאיות, יותר. אך הרצינית ביותר הייתה בעיירה בשם כפר סבא, יינו מעורבים בתקריות רבותה

. על היחידה שלנו הוטל לכבוש את החלק הערבי. חלק מהעיירה היה יהודי וחלק ערביולמנוע אל , קלקיליה, נשלחנו לטמון מוקשים ולהגן על הכביש מהעיירה הסמוכה

בתוך . הייתה עזה בהרבה מהמצופהההתנגדות הערבית. כניסתן של תגבורות ערביות. אני זוכר בבהירות את רעי לנשק גוססים לעיני. רבים מאנשינו נהרגו או נפצעו, דקות

אלה מאיתנו שלא נפגעו ניסו . המפקד הורה לנו לנטוש את הגבעה ולסגת למטע סמוך, הצלחנו להעביר חלק מהפצועים למקום בטוח יחסית, תחת אש כבדה. לעזור לפצועים

מפקדנו החליט לקחת קבוצה קטנה . ך היינו מוקפים בערבים ומנותקים מיתר הכוחאאני יצאתי איתם כדי להוביל אותם בין המוקשים . חזרה לכפר סבא כדי להביא תגבורת

הם הרגו את החיילים הפצועים והתעללו ; הערבים התקיפו, בזמן שנעדרנו. שהטמנתילמרות שלא היה דבר , טשתי אותם שםאני הרגשתי נקיפות מצפון על שנ. בגופות

אך רבים נמלאו , כולנו היינו מזועזעים מחוויה זו. שיכולתי לעשות כדי להציל אותם .זעם וחיכו להזדמנות להתנקם

מספר ימים או כשבוע מאוחר יותר היינו בפעולה בניסיון לכבוש את הכפר , לאחר לחימה עזה. קרוב לים, הוא היה כשלושים קילומטרים דרומית לחיפה. טנטורה

היו שמועות שגברים מהכפר נרצחו כנקמה על הטבח . הצלחנו להשתלט על העיירהאך אפילו לשמועה בפני עצמה הייתה השפעה , אני לא ראיתי שום הריגה. בכפר סבא

הייתי מוכן להלחם ברצון כנגד צבאות . רציתי להלחם על הזכות לחיות בארץ זו. עליהייתי מוכן להקריב את חיי כדי להבטיח את קיומה . האחרותירדן וארצות ערב, מצרים

אך הפחידה אותי הקלות שבה שנאה אכזרית ונקמה צמאת דם . של מדינת ישראל .יכולות להשתלט על לבם של בני אדם

חשבתי רק , באותו זמן. כמובן שלא היה זמן לחשוב באופן מעמיק על דברים כאלההוא היה חבר בקבוצה , יה צעיר בשם שמואל גטרביחידה שלי ה. על איך לעשות יותר

34

יחידת , ח"שהתכוננה להקים קיבוץ ורצה לחזור ולהצטרף לקבוצה זו שהשתייכה לפלמעזבנו את . ח"אני מצידי חשבתי שאראה יותר אקשן עם הפלמ. עילית של הצבא

לא רציתי להגיד להם ששמי יוסף . היחידה יחד ומצאנו את היחידה שבה שרתו חבריוולכן מסרתי את שמי כיוסף בן , מכיוון שאז היו מגלים שאני שייך ליחידה אחרת, כטאנ

זו הייתה הברקה של רגע . שכן שמו של אבי הוא אליעזר, שם אמיתי גם הוא, אליעזר .ואני נושא שם זה עד היוםצעירים וצעירות אלה . הייתי בעיקר עם שמואל וחבריו, ח"בזמן שרותי בפלמ

; הנשים דאגו למחסן הבגדים. הם חיו בשיתוף בתוכו, ת שהיו בצבאלמרו. חלקו בכל .יכולת לקחת בעצמך את הבגדים להם נזקקת ואז להחזיר אותם לכביסה

אמונתי , גם כאן. ליד תל אביב, היחידה שלנו הייתה מעורבת מאד בכיבוש לודז אך א, הייתה לחימה ברחובות, לאחר כיבוש העיר. ספגה מכה קשה, בטבע האדם

אני זוכר באופן ברור את הטורים . באופן בסיסי כל האוכלוסייה הערבית נדרשה לעזובבנקודה . ם לקראת עתיד לא בטוחמגורשינשים וטף , גברים–הארוכים של הפליטים

. מסוימת היחידה שלי ביצעה חיפוש על העוזבים בניסיון למצוא נשק חבוי ודברי ערךחזרתי , ברגע זה. נהגו בערבים באופן קנטרניהאווירה הייתה מתוחה וחלק מעמיתי

אך כאן התפקידים . מביתו בפוליןגורשבדמיוני למה שקרה לי כילד בן עשר שאחד מחברי לנשק הכה פלשתיני בכת הרובה שלו ואני נזכרתי בחייל הגרמני . התחלפו

כיצד יתכן שאנשים נוהגים כך זה : הזדעזעתי עמוקות. שהכה את אבי באותה צורה ?זהב

לוקחים ערבים אחדים – בעצם שני נערים –ראיתי שניים מהחיילים שלנו כמה . הם הורו להם לרדת פנימה וכיוונו אליהם את רוביהם. ודורשים מהם לחפור קבר

היינושאך אני הייתי המום מכך , מאיתנו צעקנו עליהם והם הניחו לערבים ללכת. הייתי מבולבל. עמים אחרים על ידישנעשו בעברמסוגלים לעשות אותם דברים

לא כדי לפגוע , אך רק מכיוון שנלחמנו על חיינו, ישראלתמדינרציתי להלחם למען אך , צעירים אלו לא היו עושים את מה שעשו בנסיבות רגילות. באנשים באופן נבזי

.היינו במצב שבו הסטנדרטים המוסריים נדמו כנזרקים לרוחהוא . גבר ערבי שהוכרח לחפור שוחות עבורנובמהלך אותו זמן ניסיתי לעזור ל

אמרתי לו ללכת . מכיוון שאני זוכר שאמר לי שהוא ספר, דיבר מן הסתם מעט עבריתשוב נזכרתי כיצד נאלצה . אך הוא איבד את משפחתו בהמון שברח מהעיר, הביתה

עברתי איתו ברחובות הצרים . משפחתי לעזוב את רוזוואדוב והרגשתי כורח לעזור לולהסתובב , זה היה מעשה מטורף בעצם. של לוד נושא את הסטן החצי אוטומטי שלי

חצינו את העיר ובסופו של דבר מצאנו את , בכל אופן. בקלות יכולתי לההרג; לבד ככהליוויתי אותם בבטחה עד . משפחתו עם חפציהם עמוסים על עגלה רתומה לסוס

, היו הרבה סבל וברוטליות. ר מכןאך אין לי מושג מה קרה להם לאח, ליציאתם מהעיר .אך היו גם רגעים בהם שלטה חמלה

בתחילה לא ידעתי מה לא . זמן קצר לאחר הפעולה בלוד חליתי באופן די רציניבאותו זמן כבר . אך בסופו של דבר הרופאים אבחנו שאני חולה במלריה, בסדר איתי

ות של טיפול בכינין אחרי מספר שבוע. בקושי יכולתי לתפקד, הייתי תשוש לגמרי

35

הוכרזה הפסקת אש ולא . אך הדברים השתנו, יכולתי לחזור ליחידתי, בבית החוליםתמיד . האווירה ביחידה גם היא השתנתה. לפחות באותו זמן–הייתה לחימה פעילה

הצבא , אבל עכשיו. המפקדים והפיקודים היו כולם יחד; הייתה תחושה חזקה של רעותתרגילי . גן והושם דגש חדש על משמעת צבאית רשמיתהישראלי התחיל להתאר

כבר לא הייתי כל כך קרוב לחברי ביחידת , בכל מקרה. הכשרה היו נוקשים ומכניים, כמובן שנעצרתי באשמת נפקדות. אז חזרתי ליחידתי בחטיבת אלכסנדרוני, ח"הפלמ

תי התחננ. מכיוון שחיפשתי פעילות קשה יותר, אך המפקדים נהגו בי בסלחנותזה היה לקראת סוף . להצטרף מחדש ליחידת החבלנים שהייתה בדרכה לפעולות בנגב

. והלחימה הכבדה האחרונה של המלחמה1948שנת שני יישובים בנגב עדיין היו תחת שליטה של יחידות מצריות בפיקודו של גאמל

ש ליחידת החבלנים שלי היה נשק חד. שמאוחר יותר היה לנשיא מצרים, עבדול נאצרבמיוחד מכיוון שאף , אך זה היה מסוכן, היו לנו כמה מהם. להביור: שעדיין לא נוסה

הוא היה . אחד מהם ניתן לנער בשם דוד. אחד מאיתנו לא ידע איך להשתמש בהםהתנדבתי לקחת את הלהביור ממנו והמפקד הסכים . מפוחד וידעתי שהוא בן יחיד

בעוד אני . יהמאנשי- אלונה נגד עיראקדוד נהרג בהתקפה הראש, באופן טרגי. להחלפה .נושא את הלהביור הכבד וחסר התועלת כל הלילה בגשם שוטף

אולי דוד היה נשאר בחיים אם לא הייתי מחליף תפקידים : לעתים הרגשתי אשמהלמרות כל אותן פעמים , אני אסיר תודה לנס שהשאיר אותי בחיים, מצד שני. איתו

מעולם לא , כיוון שהייתי בדרך כלל ביחידת החבלניםמ. שבהן הסתכנתי באופן מכוון. אך נרדפתי על ידי זכרם של חברי לנשק שמתו בקרב, הרגתי מישהו פנים אל פנים

לא . רגשות אשם על מותה של אמי וגורלו הבלתי ידוע של אבי רדפו אותי עדיין .יכולתי להתמודד עם הסערה הפנימית והמלריה רק החריפה את המצב

. ודית ואחרים במשפחה יצאו מגדרם כדי לתמוך בי בזמנים קשים אלהאחותי יהכמובן שרוב . 1949הלכתי מספר פעמים לפסיכולוג צבאי ועזבתי את הצבא בינואר

.הלחימה הסתיימה עד אז וישראל הייתה במשא ומתן על שביתת נשק עם מדינות ערב לישראל ורק רצינו באנו. זמן לא רב לאחר מכן התחלתי לחשוב על כל מה שעשינו

, אך בשל רצוננו לחיות? למה שתישלל מאיתנו זכות זו–לחיות כמו כל אחד אחר אט אט הגעתי . גרמנו באופן ישיר או עקיף לאנשים אחרים להיעקר ממקומם ולסבול

.לא חשוב עד כמה נעלה המטרה, למסקנה שלעולם לא אוכל עוד להרע לאנשים אחרים

פגישה מחודשת . 12

אויל, אבא, סףיו

מוקדם יותר . לפתע נוצר קשר מחודש ביני ובין אבי, לאחר שהשתחררתי מהצבא

יחד עם אחי הבכור ואחותי הוא עבר את . הצליח אבי להגיע לפרנקפורט מסמרקנדבינתיים הספיקו גם אחי וגם . פולין שאחרי המלחמה ואת אוסטריה ולבסוף גרמניה

הם חזרו יחד לגרמניה כדי לדרוש את החזרת . אחותי להתחתן ולאחותי נולדה בת .הם הצליחו גם לקבל כספי פיצויים. רכושם שם

–באותם ימים לא היה כל כך קל להגיע לגרמניה . אבי הזמין אותי לבוא לגרמניהואז במטוס , הצלחתי לטוס לפריס. כך שאיש לא ידע מתי אגיע–או אפילו לאירופה

. רים נוסעים נוספים לבלגיה ומשם לפרנקפורטקטן יחד עם עוד כחמשה עשר או עשאי אפשר היה לטוס ישירות , זה היה המסלול היחיד בו אפשר היה להגיע לפרנקפורט

באותם ; התפעלתי משדה התעופה הענקי של פרנקפורט, שנים רבות לאחר מכן. מפריס לא ומסכום זה10£יכולתי להוציא מישראל רק . היה רק סככה קטנה" טרמינל"ימים ה

העמסתי את התיק על הכתף , לכן פשוט ביקשתי הסבר כיצד להגיע. נותר כמעט כלום .ויצאתי ברגל לחפש את ביתו של אבי

הוא כמעט . ואת אבי הולך לו לפני הבית46וג אנדֶוָס, לבסוף מצאתי את הכתובת, הוא עצר והסתכל עלי. אבל ילדו החיוור והכחוש מסמרקנד נעלם לגמרי, לא השתנה

. שמסתובב לפני ביתו,אל את עצמו מי יכול להיות הבחור השזוף בן העשריםשואחי ואחותי יצאו מהבית ונחפזו גם . הוא חיבק אותי” !אבא"התקרבתי אליו ואמרתי

.לאחר שבע שנים של פרידה כפויה, הם להצטרף לפגישה המחודשת ומלאת הדמעות 36

37

שהוא מנסה לשווא לאלף את כ, לעיתים קרובות רבנו. כילד לא הייתי קרוב לאביהוא היה מוכן . כל זה היה כלא היה ללא צורך להוסיף מילה, ברגע אחד. טבעי המרדני

אני זוכר איך הוא הוציא בגאווה שעון זהב יקר שקנה לי . לעשות הכל כדי לעזור ליעזר לי להתחיל להתגבר על רגשות , אחי ואחותי בחיים, פשוט לראות את אבי. כמתנה

.יוו אותי עד כה בגלל נטישתי אותם בסמרקנדהאשם שלהצליח אבי להקים עסק רווחי למסחר בסיגריות ושאר , בתוהו שלאחר המלחמה

, אבל מתוך האידאליזם שלי, הוא רצה שאני אצטרף אליו. מוצרים קשים להשגה, רציתי ללמוד מקצוע. הרגשתי שעלי לחיות מעמל כפי שלי ולא להרוויח כסף ממסחר

עד שבטיפשותי עיקמתי , עבדתי שם כששה חודשים. י עבודה כמניח רעפיםכך שמצאת .את הקרסול ונאלצתי להפסיק את העבודה

לא פגשתי שום גרמני מאז . השהות בגרמניה לכשלעצמה הייתה חשובה בשביליאם לא כיצד יכלו לבצע את . ילדותי ודמיינתי אותם כמשוגעים פאתולוגים או כחיות

אומן . אבל החיים והעבודה עם הגרמנים ריככו את השקפתי זו? כל זוועות השואהנחרדתי למחשבה . לגמרי נורמלי, הנחת הרעפים עבורו עבדתי היה אדם די נחמד

אנשים כהיטלר והימלר הקדישו את , באופן ברור. אס.שיתכן והיה נאצי או אפילו אסהיה עלי ? ך בואבל מה גרם לכל כך הרבה גרמנים לקבל רשע זה ולתמו, חייהם לרשע

במצבים ? איזה כוח משחרר אכזריות כזו בלב האנושי. לזכור את אותם נערים בלוד .בני אדם יכולים להפוך למשוגעים פאתולגים, בהם לא קיימים מעצורים מוסריים

שני בני דוד שלי מתו . בו בזמן ידעתי שלעולם אסור לי לשכוח מה שקרה בשואהקניתי ספר עם . ם אחרים מתו ברעב ובמחלות ברוסיהאמי וקרובים אחדי; במחנה ריכוז

כעת התמונות חקוקות . רק כדי לזכור, הסתכלתי בו פעמים רבות. תמונות מהשואה .בזיכרוני

היו לי מספר . הכאב שבזה ממלא אותי לפעמים, גם עכשיו אחרי חמישים שנהת עצמי ללכת אבל לא יכולתי להביא א, הזדמנויות לבקר במוזיאון השואה בוושינגטון

אך לא יכולתי להשלים את , ביקרתי בבית התפוצות בישראל, לפני מספר שנים. לשםלפעמים התמונות בראשי הן יותר ממה שאני יכול . התמונות היו מעבר לכוחי; הביקוראלא גם כלפי אלה שעשו את הדברים , לא רק כלפי אלה שסבלוםרגשותי ה. לסבול

שגורם לאנשים לעשות דברים , יש כוח הפועל בעולםאני חרד לכך ש. האיומים האלה.נוראיים כאלה

החיפוש ממשיך . 13

יהודית ויוסף

ביליתי את כל הזמן הזה עם . 1950 עד 1949הייתי בגרמניה במשך שנה מאוגוסט

לא מצאתי את . הייתי אובד עצות, אבל אחרי התאונה. אבי ועם אחי ואחותי הנשואיםאבל , בשום אופן לא הייתי ציוני משוכנע. י לחזור לישראלעצמי בגרמניה והחלטתבנוסף הרגשתי שלי ולכל העם . לפחות שם דיברתי את השפה. הרגשתי יותר בבית שם

אך רציתי , לא האמנתי באלוהים. גורל מסוים להגשים, היהודי יש מטרה מסוימת .לחיות עבור משהו גדול ממני עצמי

מדוע אני תמיד מנסה להיות שונה “: ת עצמיכשחזרתי לישראל התחלתי לשאול א. חשבתי שעלי לנסות להתאים את עצמי לחברה הנורמלית כמו כולם” ?מכל אחד אחר

החלטנו . שתמיד היה יותר ארצי ממני, יעקב פינקלשטיין, חיפשתי את חברי הוותיקקנינו מספר . היה לי מעט כסף מאבי והוא הביא איתו ידע בעסקים. להקים עסק יחד

מכיוון ששירתתי בצבא יכולתי לקבל את תלושי . מכונות לעשיית גלידה והקמנו חנות .ההקצבה הדרושים

38

39

זו לא הייתה תכלית החיים . אבל אחרי קיץ אחד נמאס לי ממנו, העסק די הצליחפשוט היינו בעלי אישיות . סידרנו את העניינים בינינו ונפרדנו כידידים. אותה חיפשתי

אבל אני לא , מרוצה להתאים לחברה ולהוציא ממנה מה שאפשריעקב היה די: שונה .יכולתי להסתפק בגרירת עצמי מיום ליום בחיים

מחזות וסרטים , המאבק הפנימי שלי במשך אותה תקופה משתקף בספריםעל "כשלני מאבד את השליטה על עצמו והורג את חברו ב. שהשפיעו עלי עמוקות

היה לי שהוא זועק את זעקתו של המין האנושי נדמה, של סטיינבק" עכברים ואנשיםאותה שאלה הדהדה באוזני דרך מחזהו ? מה מונע מאנשים לחיות בהרמוניה יחד. כולו

בו שלושה אנשים נאלצים לחיות יחד ומאמללים זה , ”בדלתיים סגורות"של סארטר ". םגיהינום הוא אנשים אחרי“, אחת הדמויות מעירה, בסוף המחזה. את חייו של זה

כאשר , של דוסטוייבסקי" דיוטיא"אבל יותר מכל התבטאה עבורי שאלה בוערת זו במדוע אנשים אינם יכולים לחיות “: הנסיך מישקין זועק את קריאתו קורעת הלבבות

”?מדוע אינם יכולים להקשיב זה לזה? יחדא סוציאליסטית ל-התנועה הציונית. יותר ויותר חיפשתי בין אידאלים ואידאליסטים

, הרגשתי שהאווירה השתנתה מהתקופה המוקדמת של התנועה הקיבוצית. משכה אותיכאשר היה על הצעירים הציונים להתגבר על סכנות וקשיים שונים כדי להוציא לחם מן

ראיתי את אותם צעירים אוספים שלל במלחמה עבור , ח"בזמן שהייתי בפלמ. הארץלאחר . אבל זה נראה כביזה בעיני, הם דיברו על סוציאליזם. הקיבוץ החדש שלהם

.לא עלה בדעתי להצטרף לקיבוץ, מכןהוא שכנע . התחלתי לקרוא הרבה ספרות מרקסיסטית ודיברתי רבות עם שמואלהוא , בעצם. אותי יותר ויותר שהפלשתינים תמיד ישנאו אותנו כחלק מהמפעל הציוני

מי יכולים להתממש רק שניסיונותינו להקים בית לאו, פשוט אישר את ההרגשה שליטענתי תכופות שעדיין אוכל , בכל זאת באותו זמן. במחיר הפרעת חייהם של אחרים

שמואל טען לעומתי . לגור בישראל ולפעול למען השלמה ומבלי להשתתף באלימותזו , שפוגעים בפלשתינים, שאין אלו המעשים האישיים שלנו או המחדלים האישיים

.ו של הלאום הישראלי שלקח את מקומםעצם קיומ, המערכת בכללותהבאופן כלשהו זה נגע . התחלתי להרגיש שהבעיה אינה בעיה לאומית, יותר ויותר

התחלתי לנתח את ההיסטוריה של הלאום היהודי לאורך . לגורל האנושות כולהשוב ושוב . מורכב מבני אדם ככל בני האדם, מצד אחד לאום ככל הלאומים. הדורות

אבל העם היהודי תמיד היה מודע . התבסס על כוחם ועצמתם שלהםהאנשים ניסו לבכל הדורות היו קולות . להיות מופת של צדקת דרך בין האומות: למשימה אחרת

אבל משהו , עדיין הייתי אתאיסט מושבע. נבואיים שהזכירו לעם את משימתו המיוחדת .מזה התחיל לפעול בתוכי

ככל שהשתכנעתי שעלי . התלבטויות שליהיה כמובן עד לכל ה, דודי חיים שמחה אותי אלהניהוא ניסה , לעזוב את ישראל ולחפש תשובה מעמיקה למצוקת המין האנושי

שאין לי צורך לצאת לחיפוש , הוא טען שהמצוקה האנושית קיימת בכל מקום. מכךאך אני הייתי חסר מנוח והרגשתי שעלי לעזוב את ישראל כדי לברר לעצמי את . ארוךהנה עוד אחד ממשפחתנו היוצא לחפש את “: די בצער, לבסוף הוא אמר. דרכי

40

.בשנות ה. אולי הוא התכוון לאידאליזם שלו בצעירותו או לבן דודי ליבליך". המשיחהוא . אך הוא גורש כאשר הפך לקומוניסט, ארץ לעלהשל המאה העשרים הוא ' 20

אזרחים בספרד ומשם לא אך בסופו של דבר הצטרף ללוחמים במלחמת ה, חזר לפולין פשוטאו אולי זהו ; אולי היה זה זרם מיוחד של מחפשים וחולמים במשפחתנו. חזר

אני לא מאמין שזהו פשוט צרוף מקרים שכל כך הרבה יהודים . טבעו של העם היהודי .הקדישו את עצמם לתנועות שונות של שחרור וצדק ברחבי העולם

, אחרי המלחמה. רציתי ללכת לפריס.התכוננתי לעזוב את ישראל, בכל מקרהקיוויתי למצוא עבודה . פריס הייתה למקום מפגש רב לאומי להרבה אידאולוגיות

. ולשם כך עברתי הכשרה במשך שישה חודשים במקצוע זה, כעובד דפוס ביידיש .1953בסופו של דבר יצאתי לפריס במאי . למדתי צרפתית יומם ולילה, בינתיים

41

קבוצת פריס . 14

. שבאה לשם מישראל שנה קודם, הקשר העיקרי שלי בפריס היה בת דודתי ברטהיעקב היה נואם בחסד . שמאוחר יותר היה לבעלה, פגשתי את יעקב הלפרין, דרך ברטה

, במבט לאחור אני יכול לראות עכשיו. וראש קבוצה של לניניסטים קנאים בפריספני כן כמצטרף אפשרי לקבוצה שברטה וכמה מחבריה בתל אביב סימנו אותי הרבה ל

דיברנו על הדברים שהעסיקו אותי ועל המחשבה , לפני עזיבתה. הלניניסטית שלהם. אך באותו זמן לא היה לי מושג שהיא מעורבת בכאלה דברים, שלי לעזוב את ישראל

כאשר . הנחתי שהיא נחמדה אלי בתור בת דודה ושיש לנו כמה רעיונות במשותף .י פתוח הרבה יותר לאידאלים הקומוניסטים שלהםהיית, הגעתי לפריס

, ערבית, פולנית, הוא שלט ברוסית. יעקב היה יכול לרכוש את אמונו של כל אחדהוא קרא הרבה והיה לו ידע מעמיק . גרמנית ובשפות נוספות באופן מושלם, עברית

ם סטלין ומנהיגי, הוא טען כנגד טרוצקי. לנין היה המודל שלו. בספרות קלאסיתהוא היה אידאליסט מושבע והקדיש את כל . קומוניסטים אחרים שבגדו בחזונו של לנין

שהוא היה מוכן להשתמש כמעט בכל אמצעי , האמת היא. חייו למהפכה הקומוניסטית . חברה צודקת,טרה אליה שאףמהכדי להשיג את

רות הייתה בינינו חב. הייתי מעורב בערך שלושה חודשים בקהילה הפרדוקסית הזונפגשנו בקבוצות . אך המעגל היה די שמור, אכלנו יחד ובאופן בסיסי חלקנו בכל, לדרך

הם . דיון סודיות ולא מסרנו אחד לשני את שמותינו או כל פרט אחר על הרקע שלנו, אך אלה הופנו יותר כנגד סטלין, "הקומוניזם האמיתי"פרסמו מנשרים כדי לקדם את

אבל גם ברוסיה הם , אנחנו קבוצה קטנה, נכון"מרו הם א. מאשר כנגד הקפיטליסטים ".אנו חייבים להתקדם לפני ההמון ואז הוא ילך בעקבותינו. היו מעטים והתנועה גדלה

הייתי נשאר . עברתי לגור עם אחי ואחותי בפרנקפורט, לאחר שלושה חודשים, מןבאותו ז. אך לא יכולתי להשיג אישור שהייה בצרפת, יותר עם הקבוצה בפריס

כל ארבעת , וכך היינו לבסוף, אחותי יהודית הצליחה להגיע מישראל לביקורה הראשון. בפעם הראשונה אחרי האודיסאה המפוצלת שלנו דרך אירופה ואסיה, האחים יחד

אבל לא יכולתי למצוא עבודה שם ועדיין רציתי , הייתי בגרמניה לפחות שישה חודשים .לחזור אל חברי בפריס

בדרך לא דרך עברתי . חברי עזרו לי לחמוק חזרה לתוך צרפת,1954בתחילת אבל באופן אירוני , הכל עבר חלק. קודם את הגבול לבלגיה ומשם נכנסתי לצרפת

איש לא בא לפגוש אותי , שלא כפי שתוכנן. הבעיות התחילו לאחר שהגעתי לפריסת או חשדות לא רציתי לעורר שאלו. בתחנה ולא ידעתי היכן אוכל לישון אותו לילה

וכך שוטטתי עד שהגעתי לרובע פריסאי שהיו בו חיי לילה , בכך שאסתובב בתחנה .אז התיישבתי על ספסל לחכות לבוקר, נעשה מאוחר. ערים

גם הוא היה זר וסיפר לי סיפורים על . עבר שם גבר והתחיל בשיחה, לאחר זמן מהסיפרתי לו . ת גמורה התדרדרה לטיפשווהסימפטיה שלי כלפי. היחס הרע שהוא סבל

42

הוא שאל האם יש לי מספיק כסף כדי להסתדר בינתיים . שאני שוהה בלתי חוקיזמן קצר לאחר מכן הוא איחל . אפילו הראיתי לו את הארנק שלי, שכןווהרגעתי אות

הלכתי לקנות כוס קפה וגיליתי שכל כספי , מאוחר יותר. לי כל טוב והמשיך בדרכו .נגנב

שעזרו לי למצוא מקום , ולמחרת מצאתי את יעקב וברטה, למרות הכל, שרדתיעברתי . כך שהייתה לנו בעיה, צריך לדווח לרשויות על כתובת המגורים, בצרפת. לגור

אבל לבסוף אחד מחברי הקבוצה עזר לי למצוא משהו קצת יותר , בין מקומות שוניםתה בכל מי שנכנס הוא היה סטודנט וגר בבית שבו השוערת ישבה ליד הדלת וצפ. קבוע

. הוא אמר לה שהוא חוזר לקורסיקה לזמן מה ורוצה שאני אשתמש בחדר שלו. או יצאכך שהיא לא ” !ור מאדאם'בונז"כל יום יצאתי ונכנסתי כשאני נזהר לא להגיד יותר מ

זה היה קשה רק כשהייתי צריך לשלם את שכר . תזהה שאיני סטודנט צרפתי רגיל . את השורות שלי בקפידה להזדמנויות אלההייתי צריך ללמוד. הדירה

היו לנו דיונים ואפילו יצאנו . בקבוצה שלנו למדנו את כתביהם של מארקס ולנין-כמהתי לחברה בה אנשים יוכלו לחיות יחד בהרמוניה ללא אי. מהעיר יחד לפעמים

נדמה היה שחלק מהתאוריות המרקסיסטיות שלהם מספקות תקווה . צדק וללא עוניזה די ברור . הרעיון שהחברה קובעת את ההתנהגות של האנשים, לדוגמה: לפתרון

לכן זו . שמישהו שגדל בשכונת עוני מתנהג אחרת מאנשים שגדלו בסביבה אחרת. הם יתנהגו אחרת, נראית מסקנה מתבקשת שאם נשנה את נסיבות החיים של האנשים

. ד דואג לעצמוהמערכת הקפיטליסטית מעודדת אנוכיות מתוך הדרך שבה כל אח .מערכת סוציאליסטית צריכה לכן לעודד שיתוף וקהילה

. אבל היו גם כמה שאלות להן לא יכולתי למצוא תשובה מספקת במסגרת הקבוצהאיך אוכל להיות בטוח שמהפכות . לא רציתי לראות חזרה על ההתפתחויות ברוסיה

? המועצותצדק שראיתי בברית-עתידיות לא יובילו לאותם שלטון דיכוי ואיאבל אלו , "חרות ושוויון, אחווה"הקריאה הייתה , אפילו במהפכה הצרפתית

אבל האם מהפכה , הרעיונות היו טובים. שאחזו בשלטון המשיכו לבצע זוועות נוראיות ?אלימה היא באמת הדרך להגשים אותם

יכולתי להבין . הרגשתי לא בנוח גם עם השנאה שהוצגה כצורך על ידי הקבוצהאך בשבילי זה לא , כן צריך להזדהות עם ההמונים ולהיות מוכן להלחם עבורםשמהפ

אבל היא תמיד , שוחחתי על כך רבות עם ברטה. היה בדיוק כמו שנאה כנגד אנשים 16היא הצליחה בקושי להימלט מהנאצים כשהייתה בת ” ?מה עם היטלר“: שאלה

מוכן להרוג עריצים יכולתי לענות רק שאהיה. ושנאה בלהט את היטלר וממשלתו. אפילו את היטלר–אבל שזו טעות לשנוא כל אדם שהוא , ולהלחם עבור המהפכה

היא הגיבה רק . היא גורמת להידרדרות למצב חייתי; שנאה היא פחיתות כבוד לאדם ".בורגני זעיר, אתה בדיוק כמו נוצרי, יוסף“, באמירה

לא נטשתי את . אההרגשתי שעלי להמשיך הל, אחרי כשלושה חודשים כאלהאחי ואחותי רצו . נסעתי לגרמניה. אבל עדיין לא מצאתי את מבוקשי, הקבוצה

–מצאתי עבודה בבניין בפרנקפורט . אבל לא הייתי מעוניין, שאצטרף לעסק המשפחתי. איש לא הבין את כמיהתי. עברו עלי זמנים קשים. העמסה וחפירה, עבודה פיזית קשה

43

מדי פעם הלכתי לפסיכואנליסט . ר משיכולתי לסבולהמתח הבלתי פתור היה יות .אלה היו ימים אפלים בשבילי. ולפעמים פניתי לשתייה חריפה

יעקב הלפרין בא באותו זמן והצטרפתי אליו במסעותיו תוך שהוא מנסה ליצור ניזם אבל עדיין רצו לפעול למען יקשר עם קבוצות סוציאליסטיות שהתנגדו לסטל

אבל , חברה קומוניסטית נראתה לי כאידאל. ה למה שהם חיפשולבי לא נענ. המהפכהרציתי להבין מדוע זה השתבש . היו לי ספקות לגבי מארקס וידעתי מה שקרה ברוסיה

. אבל משהו מונע קהילה אמיתית, אנשים התאמצו לעשות זאת ויש בהם כמיהה. תמידפשתי משהו שלא אבל עדיין חי, באותה עת ניסיתי להסתפק בהתפרנסות מעבודה קשה

.הייתי די בודד. יכולתי למצואלא הייתי . הרגשתי שאני צריך לנסות מחדש לחיות בישראל, 1956כשהגיעה שנת

הגעתי . אבל חשבתי שאוכל לנסות לחיות בקיבוץ, מוכן להשתתף במלחמה או באלימותישראל השתלטה על תעלת , יחד עם הבריטים והצרפתים. בדיוק כשפרץ משבר סואץ

זה היה , הייתה אופוריה מדהימה בישראל. אץ והצליחה לכבוש את חצי האי סיניסועלי זה השפיע . כשהייתה להם אימפריה שלמה, י"כמו בימיו של המלך דוד התנכ

.הייתי עצוב; בדיוק להפךאפילו ; עמדתי להצטרף לקיבוץ. הסתובבתי בארץ אבל הייתי יותר ויותר מדוכא

יותר מתוך יאוש מאשר מתוך . יותר מדי נואש, חסר מנוחהאבל הייתי . היה לי ראיוןהסתקרנתי . בדרך עצרתי ברומא. עזבתי שוב את ישראל בחזרה לגרמניה, שכנוע

למרות שלא , אפילו הלכתי לוותיקן. לראות מה משך כל כך הרבה תיירים לשםבה ולמר, הם סגרו את הדלת פתאום, בזמן שהייתי שם. נמשכתי לקתוליות או לנצרות

הוא הרים את ידיו וכל הקהל נכנס . הפלא נשאו את האפיפיור על אפריונו פנימההרגשתי שכל זה מנוגד לכבוד . זה דיכא אותי. רק לראות את האפיפיור, להיסטריה

.להעריץ מישהו ככה, האדםאני לא . נסעתי למינכן במקום לפרנקפורט, 1957כשהגעתי לגרמניה בתחילת

זה לא יכול להימשך עוד ועוד . אפילו אובדני לעתים–מדוכא הייתי מאד . בטוח למהאין , אין תקווה לעתיד, ללא סולידריות. שאנשים שונאים זה את זה ונלחמים זה בזה

.טעם לחייםעכשיו . שיא המשבר היה כשלילה אחד יצאתי לשתות ומישהו גנב את כל כספי

בניסיון להסביר מדוע אלשמוכתבתי פתק התאבדות ל. בנוסף לכל הייתי חסר פרוטהאבל פסיכיאטרית הצליחה לשכנע אותי איכשהו . איני יכול להתמודד עם החיים יותר

באופן כלשהו . היא אפילו נתנה לי קצת כסף כדי שאוכל להסתדר; לתת לזה עוד זמןי החלו להתאושש כשמצאתי תעסוקה ַתתקוֹו. היא הצליחה לעורר בי ניצוץ מחודש

.והתחלתי לעבוד שובלמדתי בקורסים וצפיתי בסרטים . עדיין לא ויתרתי על החיפוש, למרות דיכאוני

. רציתי להבין איך יכול היה הרייך השלישי להתרחש. תיעודיים על תקופתו של היטלראולי . הלכתי לחוות את האווירה שם, נאצית ערכה מצעד במינכן-כאשר המפלגה הניאו

מלצרים שריריים הסתובבו והגישו . ם יפההיו שם אלף איש ישובים לשולחנות באול. צבאית מעוררת והרגשות גאו, תזמורת ניגנה מוזיקה פטריוטית. קנקני בירה ענקיים

44

האם אתם שומעים את ? ראיתם מה הם עשו בדרזדן“. אז התחיל מישהו לנאוםהאם אתם רואים איך התרבות הגרמנית ? השקרים שאנשים מספרים על העם הגרמני

אני לא זוכר את מילותיו ” ?מורשת שלנו מבוזות על ידי שקרנים צבועיםהמפוארת וההסתכלתי סביב וראיתי את המוני . אבל הוא הלהיב את האנשים באולם, המדויקותנתן , האיש הזה נתן להם תקווה. הנואשים שם ויכולתי להבין איך זה קורה, המובטלים

.כזו" קהילה" יכול להישאב לכמעט כל אחד, בנסיבות הנכונות. להם תחושת שייכות

פריצת דרך . 15

1960אוגוסט , טיול מקומונת הברודרהוף זיננטל

. אחד שבו למדתי אספרנטוההי, בין הקורסים שלקחתי כדי למלא את הזמן במינכן

קראתי מספר עיתונים באספרנטו ודרכם גיליתי את קיומן של קבוצות שונות שעניינן עיתונים קראתי מודעה מאיש שרצה להתכתב עם באחד מאותם . בשלום וצדק

עניתי למודעה . מעוניינים בחיים המבוססים על נתינה ככל יכולתך וקבלה לפי צרכיךהוא סיפר לי ). Derrick Faux (קסוכך יצרתי קשר עם אדם באנגליה בשם דריק פֹו

כך שהחלטתי לבקר שם ביולי, על קהילות הברודרהוף ואמר לי שיש אחת בגרמניה1958.

עדיין התלבטתי בלי הפסק בשאלה מדוע אנשים אינם יכולים לחיות בשיתוף ? מדוע זה תמיד משתבש אפילו כאשר אנשים רוצים לחיות בקהילה. ובסולידריותכמו כן לא הייתי מעוניין באי של . הצד הדתי של הברודרהוף דחה אותי. הייתי ספקן

נסים למצוא סוג של שלווה וסיפוק היכן שאנשים מ, צדק ושנאה-אחווה בים של אי ת אישימצוקה גםה לייתבו זמנית הי. רציתי תשובה לכלל המין האנושי. אישייםאולי , לכן חשבתי. מכיוון שלא מצאתי את מבוקשי לאחר שנים של חיפוש, הגדול

אולי אוכל להבין מדוע . אוכל ללמוד משהו מקבוצה של אנשים המנסים לחיות יחד .דק ושוויון לא הוגשמו במהפכות השונותהאידאלים של צ

. אבל רציתי לראותם כבני אדם, בחושבי על הפן הדתי והנוצרי היו לי תהיותהיה . ואל תשפוט אנשים מיד, אל תהיה בעל דעות קדומות, בבקשה“, אמרתי לעצמי

”.פתוח למה שיבואיים הגעתי יום ראשון אחד אחר הצהר. נחישותי הושמה למבחן מהמפגש הראשון

והאדם הראשון שפגשתי היה איש שפסע הלוך ושוב לפני הבית כשהוא מאזן מקל על הוא . והוא אישר מבלי להסיר את עיניו מהמקל, שאלתי האם זה הברודרהוף. ראשו

45

46

או , מין הסתם ישנם פה אנשים מוזרים. הלוך ושוב, פשוט המשיך ללכת הלוך ושוברא למישהו שיכניס אותי לשתות כוס אבל האיש ק. אולי הם לא לגמרי בסדר בראש

.תה. האיש בחוץ התאמן על הקטע שלו. לאחר מכן הייתה הופעת קרקס בשביל הילדים

. אבל כל האפיזודה הייתה עדיין מוזרה. זה היה ההסבר להתנהגות הבלתי רגילה שלוהייתי מודאג לגבי גורלה של האנושות וכאן איש לא נראה מודאג בשל משהו יותר

.מקרקס לילדיםרציני בסופו . מדוע באתי, אנשים פנו אלי ושאלו מה אני מחפש, לאחר הופעת הקרקס

הם ביקשו ממני לספר בזמן , ביום האחרון לביקורי. של דבר נשארתי שם כשבועייםני א", חזרתי על מה שאמרתי תמיד. הארוחה מה הייתה משמעותו של הביקור עבורי

אני מוכן למסור , להכמהאני . ורך של האנושותאני חותר לתשובה לצ, מחפש אחווהאבל הם , לא יכולתי להסכים עם רעיונותיהם של אנשים אלה".זואת חיי למען מטרה

.התענינו במה שחיפשתי וברור היה שהם מחפשים משהו בעצמם עדיין מנסה לגלות מה מונע –אבל הייתי להוט לחזור לברודרהוף , חזרתי למינכן לחוות פעם כמהאני ": כתבתי, במכתב הבקשה לחזור. יחד בשלוםמאנשים מלחיות

אפילו אם לחוות . את התשובה לצורך העמוק ביותר של המין האנושי, בלבי, אחת בחיימכיוון , אני לא רוצה לשכוח לעולם משפט זה".זה יספיק לי, את התשובה לדקה אחת

.השזו הייתה כמיהתי באותו זמן ומאז חוויתי הרבה יותר מז. חברי הקהילה קיבלו אותי בחום למעגלם. 1958באתי לביקורי השני בספטמבר

לארוחת בוקר אכלנו חתיכה . לא היה כמעט חימום והמזון היה בצמצום: חיינו בצניעותהאחראי לרכישת המצרכים אפילו שאל . קטנה של גבינה וקצת לחם שחילקנו בינינו

.ת כל מה שהיה לינתתי לו א. אותי אם אוכל להלוות להם כסףאבל דיברתי מאד , התחלתי לאהוב את האנשים האלה ורציתי להישאר יותר

כיבדתי את עובדת היותם נוצרים ואת האמונה בה החזיקו . בפתיחות על מה שהרגשתי אבל תהיתי מדוע אנו – אף פעם לא יכולתי להקל ראש באמונתם של אנשים אחרים –

הרגשתי גם שיהיה זה לעג או . האמין באלוהיםלא יכולים לחיות למען צדק מבלי לפשוט , בכל פעם ששרו שיר עם משמעות דתית. צביעות אם אצטרף לכל פעילות דתית

במיוחד כשהתקרב חג המולד –מכיוון שהם שרו הרבה , לא תמיד היה זה קל. שתקתיסירבתי גם להשתתף בהצגה של חג המולד מאותה . אבל הייתה לי משמעת עצמית–

אני בעצם מופתע מכך . הצטרפתי לשירה בהנאה רבה, אבל אם שיר היה חילוני. הסיבהיינו קבוצה קטנה והיו הרבה אורחים ובוודאי העמדתי את . שנתנו לי להישאר

.סבלנותם במבחן בשאלות הבלתי פוסקות שלי בנוגע לבסיס הדתי של הקהילהמדוע אתה חייב , יוסף": מישהו בא ואמר לי, זמן קצר לאחר השנה החדשה, ובאמת

על האידאולוגיה , להתווכח כל כך הרבה על הצדדים השונים של חיי הקהילה שלנולא מספיק לדבר , בוא וחייה אותה איתנו, אם כן? האם אתה מחפש אחווה? והאמונהזה נראה . הם רצו שאשתתף באופן פעיל במקום לעמוד מהצד כמתבונן ומבקר".על זה

. יכולתי להתנסות באופן אישי על ידי כך שאחיה את זה. שה כךלי הגיוני ואמרתי שאע .אבל מה שחוויתי אז הפתיע אותי מאד

47

הייתי משוכנע שהנסיבות החיצוניות , דרך ההשקפה המארקסיסטית הכוללת שלי. הנחתי שחברה אידאלית תבטיח אחווה אידאלית. קובעות את ההתנהגות של האנשים

וון שעד אז כל המאמצים ליצור חברה אידאלית כזו מכי, כמובן שכבר היו לי ספקותראיתי שהיה , אבל כאשר ניסיתי באופן מעשי לחיות בקהילה. כשלו באופן מוחלט

משהו עומד בדרכה של , אפילו בנסיבות אידאליות כביכול. משהו בתוכי שהתנגד להשל רצונות אישיים ורגישות לא היו תוצאה , אגו: סולידריות אמיתית, אחוות אמת

האם החיפוש . זה היה זעזוע. הם היו בלב ליבה של הוויתי; השפעה חיצונית כלשהי .עמדתי בצומת דרכים? מה עלי לעשות עכשיו? שלי היה לשווא

יך ארנולד בא לביקור מאחת ראדם בשם היינ, בשיא הסערה הפנימית שלי. יתיהוא חווה שנים רבות של חיי קהילה ורצה מאד לדבר א. הקהילות באמריקה

; הוא הקשיב לי בהבנה רבה ובחמלה. חלקתי איתו את חיפושי ואת הדבר אליו כמהתיאני בוטח , יוסף": מאוחר יותר הוא כתב לי מאמריקה. אפילו עמדו דמעות בעיניו

מאחר וכלפי , תהיתי כיצד הוא יכול לחשוב כך" ומאמין שיום אחד נהיה אחים בקהילהעדיין הייתי אתיאסט . הבסיס לחיי הברודרהוףפנים עדיין הייתי רחוק מלקבל את

לא הייתי מוכן לקבל כל צורה של אמונה דתית שאי אפשר להוכיח באופן ; מוחלט .הגיוני

בעיקר , אנשים רבים. היה לנקודת המפנה1959של שנת ) Whitsun(וויטסאן רסם הסופר המפו, היינץ פון הומאייר. באו לכנס של סוף שבוע בברודרהוף, סטודנטים

כמובן שוויטסאן . היה הדובר הראשי) The Radiant Mountain" (ההר הקורן"של ערב . שוב הייתי יותר צופה ממשתתף. היה חג דתי והיו לי מחשבות משלי בקשר לכך

. התלקח דיון ער בין שני מחנות מתנגדים עד שנראה היה שהגיעו למבוי סתום, אחדאז קם איש אחד . וף הם פשוט צעקו זה על זהאבל בס, איני זוכר בדיוק מה היה הנושא

יש . יש שני כוחות רוחניים בעולם הזה. אני רוצה לומר משהו, אנשים יקרים"ואמר לאיזה מהם אתם רוצים . כוח רוחני שמחבר בין אנשים ויש כוח רוחני שמפריד ביניהם

אנשים היו. לפתע חל שינוי באווירת החדר. אז הוא התיישב"?להקשיב בלבכםהמחיצות שקמו ביניהם רגעים מעטים . מסוגלים לתקשר זה עם זה והייתה הקשבה

.פשוט נעלמו, לפני כןאני לא יכול לומר . ואז זה הכה בי. משהו קרה בחדר הזה שלא יכולתי לתפוש

הרגשתי את נוכחות , באותו רגע. אבל משהו פגע בלבי, מדוע זה התרחש ברגע זההיה זה . לאחווה, ת שנים רצה לכנס אנשים לאחדותאשר במשך מאו, הכוח של המשיח

להיות מופת לדרך חיים חדשה לגמרי בעולם , אותו חזון שהעם היהודי נקרא לייצג .באותו רגע כוח זה השתלט עלי לגמרי ושינה את חיי. הזה

, היה זה ההפך המוחלט מהקריקטורה של הנצרות שראיתי בפוגרומים בפוליןנוצרים המרוצים מעצמם בכל כך הרבה מקומות המחפשים ה, ההמון המשולהב ברומא

; לא הייתה זו חוויה דתית אישית ומתוקה. את גאולתם האישית ורודפים את עמי את המפתח לשלום אמת ולצדק –מצאתי את התשובה לצורך האנושי העמוק והבוער

שרות ההיגיון העיקש שלי הוציא מכלל אפ, עד אותו רגע. אליו שואפים כל בני האדםמצאתי את . לא היה לי עוד כל ספק, אבל מאותה נקודה והלאה. כל מימד רוחני כזה

להיפתח לרוח האלוהית השואפת , זוהי התשובה היחידה לצורך האנושי. מבוקשי

48

.לאסוף אנשים לחיות את רצונהמט לרוב נדרש זמן רב לפני שאפשר לבצע -בשח. מט-אני אוהב את משחק השח

זה נראה הגיוני . ל האפשרויות ואז מחליטים על המהלך שיבוצעבודקים את כ. מהלךאבל לפעמים היריב משיב במהלך עליו לא חשבת . לגמרי היות והכל נלקח בחשבון

אתה מבין שכל הגישה שלך הייתה מבוססת על הנחה , זה מנוגד להיגיון שלך; בכלל .כאילו היה זה משחק חדש לגמרי, יש להתחיל מהתחלה. מוטעיתאת התשובה לצורך העמוק ביותר של , בלבי, כמהה לחוות פעם אחת בחייאני

חוויתי שזה , כן. זה יספיק לי, אפילו אם לחוות את התשובה לדקה אחת. המין האנושי, אפריקאים, גרמנים, ערבים, עבור יהודים, נשים וילדים, אפשרי עבור גברים

שרי להתגבר על כוח הרשע זה אפ. אמריקאים ואסייתיים לחיות יחד בשלום ואחווה .אני עדיין רוצה לתת את חיי למען שאיפה זו ולהגשמתה. שמפריד בין אנשים

49

סוף דבר

והיא בלכתה בכל כוחה ) 'ה', ב, ישעיהו ("'ד יעקב לכו ונלכה באור בית"תשמש אולי במעשה , ובהחלטיות תקיפה כאחדברעד, האור האלוהילקראת

לקראת , למוצא מן המבוכה והאפילה, מז חיר, ההגשמה שלה דוגמה כל שהיאנוכיח . נדחה את התפארות השווא בפני עצמנו ובפני זרים כעם הנבחר. האור

ונגשים את יעודנו שחונן אותנו , יום את בחירתנו-נא ונאמת בפועל ובחיי יום .לכל אדם, למופת ולתפארת לכל העמים, להיות לדוגמה, בו אבינו שבשמים

ליישם את , יוסף הטיל עצמו לתוך חיים חדשים אלה, בקהילת הברודרהוףכחבר

יחד , אבל חדשות על הסכסוך הנמשך בישראל המשיכו להטריד אותו. התשובות שמצאהוא עדיין . עם הזיכרונות המכאיבים של השתתפותו בשנים הראשונות של סכסוך זה

ויחד עם , ו לנשק מבתיהםאותם גירשו חברי, ראה בדמיונו את פניהם של אנשי לוד .זאת זיכרונות מוקדמים עוד יותר של גירושו הוא מביתו בפולין

קשר עם יוסףיצר, כמעט חמישים שנה לאחר מאורעות אלו בלוד, 1997בשנת הוא נסע ללוד , לאחר התכתבות קצרה. ב מונאייערּותושב לוד בשם יעק, ערבי ישראלי

ת סליחתו של יעקוב על מה שקרה ולהרגיש התאפשר ליוסף לבקש א. ונפגש עם יעקובמספרים זה לזה את חוויותיהם מאותם , הם בילו זמן יחד. את האהבה החובקת ממנו

רק סיפור אחד , אמנם היה זה צעד קטן. ומצאו כפרה אישית מלאה1948ימים בשנת : אך כפי שאומר יוסף. כנגד הזרם היומיומי של מחבלים מתאבדים והתקפות נקמה

אבל עם , אלימות מובילה לאלימות. זו תהיה תחילתה של תגובת שרשרתאולי"כל . זה יוכל להתפשט, מציאת סליחה והשלמה, עם הושטת יד, תחילתו של תהליך אחר

לבקש סליחה , אישיות שלנו-אחד מאיתנו יכול לעשות זאת במערכות היחסים הבין ".ולנסות לבנות עולם טוב יותר

אפרים , תקווה, אלדד, חיים, שולמית, חנה: ילדיםליוסף ולאשתו רות שבעה יוסף מעורב באופן . שבאנגליה)Darvell (ולרֶוהם חיים בקהילת הברודרהוף ַד. ומינה

הוא עוסק בשמירה על חיוניות , יותר מכל. פעיל בקידום סליחה והשלמה בין אנשים .שגברים ונשים יכולים לחיות יחדיו בשלום, החזון שקיימת דרך אחרת