1

!במה תורנית לבירור בסוגיות הנאמנות בצבא

גיליון ראשון - אדר ה'תש"ע

רק 1חזק

ואמץ

בס"ד

רק חזק

שהו קורה בתקופה האחרונה בצומת שבין הישיבה והצבא.מ!ואמץלפני כמה חודשים, במהלך טקס השבעה בכותל, הניפו שני חיילי הסדר מגדוד שמשון

שלט שעורר מהומה.לאחר מכן, הניפו חיילי הסדר מגדוד נחשון שלט דומה. מהומה דומה.

רק שלטים. אבל נדמה שהשלטים הללו הציתו דיונים שלמים שציבור גדול מרגיש שותף להם.במקרים או הטבעי, לגודל מעבר שמנופחים שוליים במקרי מדובר האם להתווכח אפשר המלמדים על הכלל כולו. אבל משהו עלה כאן על סדר היום )סקר שנערך לאחרונה מלמד כי

50% מהציבור הדתי-לאומי תומכים במניפי השלטים, הרי שלפנינו ממש ויכוח שקול(.וזה לא נגמר: שר הביטחון איים להוציא את ישיבת הר ברכה מאיגוד ישיבות ההסדר. איים –

וביצע.מה שבטוח: סגירת ישיבת הסדר לא מתרחשת כל יום. למעשה, מעולם לא אירע דבר חמור

כזה, עד עכשיו!

ועוד דוגמאות:לאחרונה תחילה. בכוונה בשבת לפינויים חיילים שולח הצבא חומש, ישיבת אנשי לדברי בכדי רק הצבא על המוטלות אחרות ומשימות נכונות. שהטענות למפקפקים, גם התברר, לאכוף את הקפאת הבנייה על יהודים ביהודה ושומרון – האם חייל נאמן לתורה יכול להיות

שותף להם?ו"השילוב הראוי" למשל: האם הוא באמת מאפשר לחייל שומר מצוות ללכת לכל אימון ולכל

משימה בעינים עצומות, או שלפעמים יצטרך לעצום עיניו מראות ברע?במערכת האפשרית השותפות מידת של הכללית השאלה את מציפות אלו שאלות ואולי

הצבאית, ובאלו דרכים ומסגרות ראוי כיום לבחור יהודי לתרום למען הציבור?כדי אבל – וכנכון כראוי התורה פי על הפועל יהודי צבא לראות רוצים שכולנו ספק אין

שהדבר הזה יקרה, עלינו לראות נכוחה מהו המצב היום ולשאוף לתיקונו.לא. אין אלו שאלות הקשורות רק לבני הישיבות, אלא שאלות האמורות להעסיק יהודים רבים אותן – הישיבות של לפתחן מיוחד, באופן כעת, מתגלגלות הללו השאלות אבל וטובים.

ישיבות שיש ביניהם ובין הצבא יחסי גומלין.והתלמידים, מזקני זה? מה אומרים הרבנים כל בית המדרש, אומרים על ומה אנחנו, בתוך ראשי הישיבות ובכירי הרמי"ם ועד אחרון צעיר התלמידים. האם יתכן שדברים כאלה יידונו רק בדפי עיתונות ובערוצי תקשורת, ולא יתבררו ויתלבנו היטב בתוככי בית המדרש, לאורה

של תורה?

יתכן שבכל ישיבה מתקיימים דיונים ערים ופוריים, אבל לפתע שמנו לב שלמעשה אין כיום שום במה משותפת לבני הישיבות שבה ניתן לדון בנושאים אלו. יש עיתונים ועלונים ואתרים

לציבור, אבל אין עיתון או עלון או אתר של 'עולם הישיבות'.האמת צריכה להאמר שלא פשוט למצוא כיום שפה משותפת לכל הישיבות באשר הן. מי יתן שכל יראי ה' יבינו באמת איש שפת רעהו... ובכל זאת, עם ריבוי הגוונים, נראה שבאופן כללי יש לשון משותפת לכל אותן הישיבות שקשורות לכל הקלחת הרוחשת שתיארנו לעיל. כך נולד

העלון שלפניכם.

בעלון נשתדל להביא נקודות מבט שונות על הסוגיות הבוערות הללו )עד כמה שנוכל במגבלות המקום והדפוס(. אנו מקוים שהדברים יעוררו הדים ותגובות, ונשמח לכל דיון

אמיתי והוגן, על יסוד הבסיס התורני המשותף.

ולמי ששואל על שם העלון – נא לעיין בסנהדרין מט, א. | המערכת

בפתח העלון

יוצא לאור על ידי ישיבת חומש בסיוע הלב היהודי.

עיצוב: סטודיו צינור.ערות ותגובות בדוא"ל:

rakhazak@gmail.comפרטים בטלפון:

052-7789955 )אריה(

אין המערכת אחראית לתוכן המודעות.

במה תורנית לבני הישיבות

עמוד 3"על אחדות בצבא" - הרב משה גנץ כותב על

פיתרון מעשי לויכוח עקרוני.עמודים 4-6:

רשות הויכוח - דיון פתוח על הנפת השלטיםעמוד 4:

"מצוה לומר דבר הנשמע" - הרב דוד פנדל מסביר מתי אומרים דברים חוצבי להבות ומתי

להתמקד בדברים הנשמעים.עמוד 5:

"בעד השלטים" - ר' ישראל אריאל טוען שיש כאן הזדעקות פשוטה וטבעית, ושמי שמשלים

עם העוול "בוז יבוזו לו".עמוד 7

"מעשה שהווה" - הרב אלישמע כהן מספר על מעשים שבכל יום בדרך העולה לחומש.

עמוד 8"הזמן החדש" - הרב יעקב )קובי( יקיר כותב על משמעות המעבר ממשיח בן יוסף למשיח

בן דוד.עמוד 11

"אפקט הפרפר" - הרב גדי בן זמרה מנתח את משמעות השבר מאז הגירוש, ופותח כיוונים לא

שגרתיים להמשך.עמוד 12

"הלכה ושלטון" - מדור הלכתי בהמשכים מאת הרב אריאל בראלי.

ולסיום, אולי יותר קליל:"מצח" - סיפור מאת אדם צחי. תקראו.

מה בעלון?

2

מדומה שעל סרובי הפקודה שנדונו בזמן האחרון כבר נכתב הכל. כאבל הדברים נכתבו קטעים קטעים. ונראה שטוב להציב את הענין

בשלמותו ורק אז נגיע לפתרון הנכון לבעיה.

יש מחלוקת עקרונית שאינה ניתנת לגישור, בין יהודים המאמינים בה' קודמת יהדותו בה', המאמין יהודי חילוניים. אנשים לבין ובתורתו, לאזרחותו ולצבאיותו. ובמקרה של סתירה בין השנים – בודאי יעדיף את מצות התורה על חוקי המדינה וחוקי הצבא. זהו כלל יסודי בתורה, שעם החובה שמטילה התורה, לשמוע בקול המלך, יש גם ההסתייגות – "אם

אמר לעבור על דברי תורה, אין שומעים לו"! הכלל הזה מוסכם על כל יראי ה'. בין

אם הם אנשי ימין ובין אם הם אנשי שמאל.

ציות. אי לקבל מוכן אינו החילוני הצבור כמו שאמר דן חלוץ בשעתו: מי שיש לו רבון בנוסף לפקוד הצבאי – אין מקומו בצה"ל! יש חילוניים לאנשים שגם היא, )האמת "ריבון מעל הפקוד הצבאי", והוא – המצפון. אבל זה אינו מטריד כל כך. כי המקרים שבהם מצפונו של אדם מעיק עליו עד שהוא מביא

אותו לסרוב פקודה הם מעטים(.

פיצוץ ישראל בעם ליצור שרוצה מי רק את גדול בקול לעורר לו כדאי – חברתי של ריבונותו שבין וההתנגשות הסתירה כי המדינה. ריבונות לבין ריבונו-של-עולם

על הוויכוח העקרוני הזה – אין דרך לגשר.

ואילו נשמעו אנשים לדבריו של דן חלוץ שנזכרו לעיל – אוי ואבוי היה לו לצבא ההגנה לישראל! הוא היה מאבד עשרות אלפים מטובי לוחמיו.

לאושרנו – דבריו נשארו כקול קורא במדבר.

את יקבל – יחד החיים את פיצוץ, אלא מבקש ליצור רוצה מי שאינו מקומות באילו עצמו, את ישאל ורק בהשלמה, הזה העקרוני הויכוח שהויכוח פי על שאף יגלה, ואז המעשה. בחיי מתבטא הזה הויכוח ניתנות ממנו העולות המעשיות הבעיות – מאד יסודי הוא העקרוני

לפתרון. אם יש רצון טוב.

לפתרון הבעיות המעשיות נקבעו פקודות מטכ"ל בנושאי שבת כשרות זה עם ויחד ה', דבר את לקיים כלל, בדרך יכול, שחייל כך וכדומה, לפקודות השומע מצטיין חייל להיות זה( בגלל – להגיד נכון )ויותר

מפקדיו.

האחדות, נושא הכריע שבו חמור, הלכתי נושא להציג המקום כאן ובגללו, למיטב הבנתי, שום רב לא אמר לסרב. כוונתי לנושא המכונה

באופן צה"ל הלחימה של דרכי את קובע הזה הנושא הנשק". "טוהר שעלול להביא למותם של חיילים! אין ספק שלפי דין התורה הוויתור על "נוהל שכן", כשהוא עלול לעלות בחיי אדם, הוא פשע גדול. אע"פ שבג"ץ סבור שהוא מצוה גדולה... אבל שום רב לא אמר לסרב ללחום שטעם לי נראה המלחמה. ניהול של הללו המעוותים הכללים בגלל הדבר הוא, שהכל מבינים שהצבא לא יוכל להלחם אם לכל אחד יהיו נורמות שונות. ויכולת הצבא להלחם היא פקוח נפש גדול. על כן, אף על פי שרבנים מביעים דעתם בכל הזדמנות נגד "טוהר הנשק" במתכונתו את – חפצה בנפש לא – עליהם מקבלים הדתיים החיילים הנוכחית, שבעתיד מקוים בודאי בצבא. המקובל

העיוותים יתוקנו.

בשנים האחרונות צצה הסתירה בין ההלכה לבין פקודות הצבא, בנושא פינוי ישובים. יש רואים בענין הזה בעיה רבנים שאינם אמנם הלכתית, אבל רבנים רבים רואים בזה בעיה הלכתית - כמו שהיתה דעתם של הרב שפירא אפשר אי הזאת העמדה את גורן. והרב הפחדות שבאמצעות שחושב מי לדכא! וסגירת ישיבת הר ברכה יבטל או יקטין את יודע מה הוא שח! תופעת הסרבנות – אינו בעיתונות ותופיע תמשיך הזאת העמדה קבועה די כבר היא ובעצם המדרש, ובבתי צורך ללבותה. כך שאין רבים, בלב צעירים משהיו יותר הרבה גדולים היום ממדיה

בגרוש גוש קטיף.עד הגיעה ישובים בפנוי להשתתפות הצעירים של הזאת ההתנגדות וזה שם, מקום להן אין הללו ההפגנות בצה"ל. במסדרים להפגנות להניף מדוע הלכתי טעם שום אין הרבנים. של רובם רוב על מוסכם היה בנחרצות, זה נגד להתבטא שסרב מלמד הרב במסדר! שלטים אותם הפינויים שהביא על המפגינים הכאב של את מפני שהעריך זה להפגנה. אבל הוא בעצמו אמר במפורש, שאילו שאלו אותו היה אומר להם שלא להפגין. אך מכל מקום יש ללמוד מההפגנות הללו, עד כמה

חזקה אצל חיילים ההתנגדות להשתתף בפנויים. ואסור לזלזל בזה.

העוקף מעשי פתרון מאד! פשוט פתרון שנוצרה לבעיה יש אבל את הויכוח העקרוני. – להוציא את הצבא מהפעילות הזאת שאינה מתאימה לו! חיילים התגייסו כדי להגן על עם ישראל, והם עושים זאת שאינה משימה עליהם להטיל צריך מדוע נפש. ובמסירות בהצטיינות צבאית, והיא מנוגדת לעמדה ההלכתית שהם מחויבים לה? אם חלילה יהיו פינויים, צריך להטיל אותם על המשטרה. ואם לא יהיו לה די כוחות תוכל לקבל מן הצבא חיילים בהשאלה. אבל זה יעשה רק בהתנדבות. לא יכפו על חייל משימה שאינה שייכת ביסודה להגנה על בטחון עם

ישראל! !"במעט חכמה – תפתר כל הבעיה. "באפס עצים תכבה אש

על אחדות בצבאהרב משה גנץ, ר"מ בישיבת שעלבים

דן של לדבריו אנשים נשמעו אילו חלוץ - אוי ואבוי היה לו לצבא ההגנה עשרות מאבד היה הוא לישראל! אלפים מטובי לוחמיו. לאושרנו - דבריו

נשארו כקול קורא במדבר.

3

רי חז"ל אמרו גם "מצוה שלא לומר דבר השלא נשמע"! חז"ל אומרים לנו בצורה ברורה: לא תמיד אומרים את כל האמת שלנו – לא תמיד מדברים בצורה ברורה ולא תמיד יש כח להעמיד את הדת על תלה. מי שנמנע מלומר את האמת שלו הוא לא "רב מטעם" יקים" לא אשר "ארור בבחינת לא גם הוא והוא גם לא פחדן שפוסח על שתי הסעיפים, הוא גם לא עובר על "לא תגורו", הוא גם לא מצוות מקיים פשוט הוא לאנטיוכוס. סוגד

חז"ל שמצוה שלא לומר דבר שלא נשמע.

לעומת זאת - הגמרא בשבת אומרת שחייבים ישמעו, שלא בטוחים אנו אם גם להוכיח והסביר הרב קוק בעין איה שאם אנו נגועים שאנו ברור אז ברורה לא ובאמת בפשרנות

שותפים לחטא וצריכים להתנער.

אבל נשמע דבר שלא לומר לא היא המצוה נפשנו נימי בכל מחוברים להיות חייבים הזאת האמת את וליישם לומר ולרצות במציאות רק - מה נעשה - מצווה שלא לומר

דבר שלא נשמע.

בזמן לפרסם לא - לומר לא היא המצוה לא מתאים, בעיתוי לא מוצלח אבל האמת שלנו צריכה להיות בקצה הלשון שמחכים הזאת, האמת את לומר ודרוכים ורוצים אנוסים אנו נשמע לא זה עוד שכל רק

ומחוייבים למצוה שלא לומר.

ישראל גאולת לבשר נשלח רבנו משה – ומרוממים גדולים דברים ה' בשם ואמר את תעבדון "והוצאתי...ולקחתי...והבאתי... זאת ובכל – וכו'... הזה" האלוקים על ההר אל משה מקוצר "ולא שמעו התורה מעידה בני "הן לקב"ה צועק רבנו ומשה רוח...",

פרעה ישמעני ואיך אלי שמעו לא ישראל "וידבר עונה והקב"ה שפתים" ערל ואני

בני אל ויצוום ה'... להוציא ישראל... ישראל בני את מצרים." מארץ חכמה המשך מבאר שהקב"ה בעצם עונה מעכשיו למשה: תפסיק לדבר דברים לימוד על גדולים, ישראל, וארץ תורה בדברים ותתמקד יכול שהציבור הוצאת וזה לשמוע בני ישראל מסבלות המשך מצרים. דברים אומר חכמה חשובים: לפעמים זה ולא הזמן לא המקום האמת כל את להגיד

שלנו.

שדייקו יש אמנם הפסוקים מפשט ההפך בדיוק חכמה"; מ"המשך שמעו שלא למרות ולמרות משה אל

שבני ישראל הם קשיי יום, משה רבנו לא נמנע מלהגיד דברים מרוממים דברים גבוהים ואת מראש ברור שהיה ולמרות הנשגבה. האמת ומעבודה רוח אל משה מקוצר ישמעו שלא ולרומם האמת את לומר חייב הוא קשה,

אותם לאידיאל.

צריכים סותר: לא וזה אמת הכל וכמובן

מרוממים דברים להגיד ואיך מתי לדעת וחוצבי להבות ומתי להתמקד בדברים שיותר

כשבא איתן. בסיס לבנות מנת על נשמעים החסיר לא הוא אחת, על והעמידן חבקוק לקרב איך ידע אלא חלילה, אחרות מצוות ולומר דבר הנשמע על מנת שגם מה שכעת

לא נשמע" גם הוא ישמע בעז"ה"

מצוה לומר דבר הנשמע1הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר שדרות

רשות הויכוחשתי דעות בויכוח

על הנפת השלטיםהרב דוד פנדל >< ר' ישראל אריאל

העלון יוצא לאור בחסות:

"קדומים 3000" בע"מ4

על ה תגובה הם דלהלן הדברים בבמות ונכתבה שנשמעה ההתנגדות,

שמאחוריה. ולרוח השלטים להנפת שונות, לכאורה היה ראוי להביא את דברי המתנגדים ולהתייחס אליהם בפרוטרוט, אבל לא אעשה העולות והרוח התפיסה את אציג אלא כן

מדבריהם לפי הבנתי, ואליהן אתייחס.בין הוא הויכוח כאשר הדברים, מטבע תלמידי חכמים נעשה הוא מתוך הרבה כבוד קוראים שלא קורה כך ותוך הכלה, והרבה איך להציג אני בוחר ולכן בשמם, לדברים אני איתה העולם תפיסת מצטיירת לדעתי ועם מדעתו, המבין התלמיד בעיני מתווכח

זה אבוא לריב.היא הזאת, שבדרך הספקולטיביות כל עם הויכוח עיקר שבאמת מפני נכונה לי נראית תלמידים, בין אלא רבנים בין אינו כאן שהנפת מתמצא לכל היטב שידוע כפי

השלטים לא כוונה על ידי רבנים, אלא היתה לכבות המנסה כל וכך, מלמטה, התפרצות ההתפרצות את בעצם מנסה הזאת מיני כל על לנגן דתיים אינסטינקטים ולהמחיש לאומיים, הנפת כי לצעיר כל תחריב השלטים יקרות פינות מיני יקרות או בנפשו

לנפשו.

הדרך- איפה ארץ?

גישת הנפת השלטים כמנוכרת נתפסת שקדמה ארץ לדרך חיים אנו לתורה. רחב צבור בתוך עדיין שרחוק יותר מתורה, ולהפיל עליו שזרות מחויבויות לו לומר פירושו לו שפה בינינו שאין משותפת ושאין טעם שיכול שיח לקיים ולקדם, להשפיע להכריז בעצם ובזה כאלו בין כי שותפות פנינו לשותפות, שאין על רק תיתכן זה את זה מבינים שאינם בסיס של כח, ואז הנתח שמקבל הצד הקטן מכוחו יותר אפילו קטן בהכרח הוא יותר בו. שטמון מהאיום הירתעות מפני האמתי, ואמנם הבעיה אינה רק שבאסטרטגיה כזאת מרוויחים פחות, אלא שאין שום חשק לבחור מתקשר ולא נחמד לא להיות למה כי בה, נחמד להיות אפשר כאשר פחות ולהרוויח

ומתקשר ולהרוויח יותר.

עד כאן הצד החיצוני של הטענה, והוא נאמר גם כאן יש אבל בפירוש. יותר או פחות קטרוג פנימי הרבה יותר כלפי מניפי השלטים המסכסכים: לא רק שלאחרים נעשה אני בלתי מובן, אלא גם לעצמי, ולא רק שאת עצמי אני

לתורה אלא אותי, המביכה לעמדה מכניס שהתורה במקום עוול. עושה הנני עצמה תוצג כפי כוונתה האמתית – כחותרת לטוב כמין היא מוצגת – ולשלום לצדק וליופי, חבילת סגולות דרכן אפשר לפגוש את "הענין צרכיו על האנושי, העולם ואילו האלקי", וערכיו, על עומקו ומורכבותו, זר לה, ובעצם היא נוהגת כלפיו התנשאות מעיקה. התלמיד בתורה יש אמנם כי לעצמו אז אומר הישר ממדים נסתרים וַהְכוונה להתקשר עם הנבדל, אבל זו קומה שניה, על-טבעית, וללא הקומה הראשונה, הטבעית – היא קומת ההתהלכות החברה במסגרות וההשתלבות הבריות עם מלאכותי כמשהו השניה הקומה נותרת –וכופה, וקשה להאמין שהקב"ה מצפה מאתנו

להרתם למשימה כזאת חסרת חן.

ומה עם זעקת החמס, הצדק והיושר?הגבעות נער של הבטן זה על חושבת ומה שהזדעקותו סבור אינני ההתנתקות? בוגר על מכעס ישראל, מקדושת באה הראשונית להתעלם שאין )למרות ממנה ההתעלמות ההזדעקות בהמשך(, לכך ואתייחס מזה, הלה עוול. על הזדעקות היא הראשונית מרגיש שהתנפלות על יהודים, הכאתם, בזיזת רכושם והשחתתו, ועיקשות לא לאפשר להם הפך הם אלו כל רוצים, שהם היכן לגור שלטונית. עריצות הכל בסך הם ארץ! דרך ההתנתקות הוכיחה לכל מי שאינו עקשן כפרד לעשות אילצו בין-לאומיים לחצים לא כי עוררה השלום בשורת ולא נעשה, אשר את רגשותיהם על להתגבר המפנים בלב תעוזה היה אלא הטובות, מידותיהם ועל הטבעיים כאן פאשיזם פשוט. שלטון המנצל את כוחו, ואת רצונם )או נרפותם( של ההמונים להיות חלק ממשהו יציב וחזק – אשר אין זה משנה מה אפיו ומה יעדיו – על מנת לקדם דברים עד זחוח כך כל שלטון )ואותו טובים לא הפנימית בסולידריות מלפגוע נמנע שאינו

שבין נתיניו(.

ראה ההתנתקות, לו הספיקה שלא מי אמרה ארה"ב כיצד האחרונים בחודשים במאחזים בודדים שבתים פעם אחרי פעם רק אלא אותה, מעניינים אינם מבודדים

בעד השלטיםר' ישראל אריאל, יצהר 2

המשך בעמוד הבא

רשות הויכוחשתי דעות בויכוח

על הנפת השלטיםהרב דוד פנדל >< ר' ישראל אריאל

5

המשפחות מאות כל את הכל", את "לעקור מתנכל הבטחון שר זאת ובכל שבמאחזים, מתוך מגן, חסרי בודדים מיני לכל ומיטפל

תקוה להיבנות מזה בתוך מפלגתו.

דעתו של הצעיר הזה כלל לא מתפייסת כאשר הוא רואה פרצי גבורה ומסירות נפש אצל אלו שגבורת מפני וזאת עוול, נוכח לבם שערל ומפני בצדק, דבקות על מעידה אינה קיום הגבורה רוח של מקורותיה כי הוא שחושד הם אחרים )מורשת היהדות, סגולת ישראל(, ואילו המערכת לכשעצמה מנכסת אוצרות לא לה, והיא, על פי הגיונה וסגנון התנהלותה, לא

היתה מצליחה ליצור רוח שכזאת.

בשם התורה כנגד העוולותוהנה, אותו צעיר שהעוול כל כך צועק בפניו ההשקעה הסמוכים, המגורים )וכמובן, אישיות מעורבויות ושאר והפיזית הכספית שבתוך רואה העוול(, תחושת את מעצימים כל הציניות בה הנך נתקל בכל אשר תפנה יש אי קטן של צדק אמיץ – תורת ישראל )התורה שנבחר לתת אותה זה שחונך אצל בת פרעה הסרבנית ושהכה את המצרי ללא חשבונות(, חזק יותר ה' שדבר שאומרת התורה היא יקרה יותר לו ושהנאמנות המלך, מפקודות חוסן המבטיחות המערכות לכל מהמשמעת לפונה ותלישות ובדידות אליהן, למצטרף

אליהן עורף.

מאשר יותר ואנושי טבעי אין הזה, מהמבט ומה אסור מה ובהוראותיה בתורה לדבוק את מלאמץ יותר מעורר אין כפשוטן, מותר הציניים כל בפני אותה ומלהטיח בשורתה של מהייאוש להבנות שמנסים והנצלנים לשינוי סיכוי אין כאילו לו המתנהל ההמון הזה מהמבט להסתדר. הוא שנותר ומה מזדהים בקלות עם הנביאים שעמדו והוכיחו קשים", בזמנים האחדות את ו"החלישו מתוך קביעה נחרצת שאין תקוה לקיום יהודי

המתעלם מיעוד יהודי.הדבקים כל הזה מהמבט נראים ואיך בנורמליות והמקפידים להתנהל עם המציאות על רק לא הם שחשודים ברור לאיטה? עם שמשלים מי כניעה. על גם אלא איטיות כלפיו נעשות הללו כאשר בפרט עוולות, ולועגות לחלומותיו, אולי ייתפס כנחמד, אבל התנהלותו כל הרי לו. יבוזו בוז בפנימיות חייו תלויים בחיי כי לדעתו ואומרת מכריזה לו, שחשוב מה להם חשוב לא שממש אלו וכי לא עולה על דעתו להתנתק ממקור חיותו שום ולכן להם, אלטרנטיבה להיות ולהעיז כן לא שאם לרשעתם, ממנו צפוי לא איום כיצד לא התנער ומחה, כיצד נתן להתעלל בו מנת על ואמנם, פעולה. זה עם שיתף וכיצד לו שיאפשרו ודאי ולהרדימו דעתו להפיס

שבאמת המערכות את תורה בדברי לקשט אינן "סופרות" אותו, ולהעניק פרשנות משלו בתנאי זה כל אבל ולמעשיהם, למניעיהן

שתישמר המשמעת.

עוד אחדות כזו ואבדנו...כשהנער – המכיר מקרוב )הרבה פעמים הרבה יותר מקרוב מאשר אלו הנפגשים עם מפקדים האטימות, את קפה( כוסות סביב ומנהיגים את הרובוטיות, את הציניות ואת חוסר המוסר והעבודה החברות ביחסי השוררים והיושר של כל גוזרי הגזרות ומבצעיהן – שומע כי יש משתכנע הריהו הדדי", "כבוד בהללו לנהוג שנציגי התורה או שאינם יודעים עד כמה אלו שכנגדם אינם מכבדים אותם, או שאינם רוצים מוסרית שעמדה לו ברור זה וכנגד לדעת, תופסת אינה כאשר רק בכבוד לזכות יכולה

עצמה כגמישה.

צורות שתי כאן ויש – דברי כנים אם מידת על ויכוח כאן שיש מפני שיפוט המניעים טיב ועל והיושרה האידיאליסטיות – והריסות המאחזים מובילי ההתנתקות של נראה לי פשוט שריבוי הדיבורים על חשיבות מסיח בעצם האחדות שמירת ועל הצייתנות מן משים בלי ומטפח העיקר, מן הדעת את בלא עליון ערך בהתאגדות שרואה פאשיזם לבקר בשל מה ולשם מה היא נעשית, ונראה לי שאצלנו היהודים לא רק שזה שקר אלא זה מהצטרפות אמתית חיות לנו אין מסוכן. גם לאחדות שמסוג כזה, ובלא חיות מרובה, עם כל אחדותנו כוחנו דל מאד מאד מול אויבינו. לכן, הגיע הזמן להתווכח בעינים פקוחות על

העובדות המעשיות והנפשיות.

לא הדברים אורך מפאת המערכת: הערת

יפורסם ובע"ה המאמר, המשך כאן הובא .בהזדמנות אחרת

בעד השלטים המשך..ר' ישראל אריאל, יצהר

יהודי לא מגרש יהודי

אותו צעיר רואה שבתוך כל הציניות בה הנך צדק קטן של אי יש בכל אשר תפנה נתקל אמיץ - תורת ישראל, שאומרת שדבר ה' יותר יותר לו ושהנאמנות המלך, מפקודות חזק

יקרה מהמשמעת לכל המערכות.

המשך מהעמוד הקודם

6

חומש בישיבת ונבנית. הולכת ת"ו חומש חגגנו ברוב עם את סיום מסכת בבא בתרא במסיבת ראש חודש אדר, וליהודים היתה לספר אפשר ויקר. וששון ושמחה אורה העשיה על החיוביים, הצדדים על הרבה חייב אני כאן אבל והמאמצים, והלימוד

להתייחס גם לצדדים הפחות נעימים.

ולהציק להמשיך משתדל הצבא לצערנו, לנוכחות היהודית בחומש, במיוחד לקראת

ביטחוניות". "התראות של הכותרת תחת וכמובן השבת, כניסת שבהגדרת לציין חשוב אגב, דרך שבת... התראות של שיש כנראה המשימה הצבאית כיום, החיילים נשלחים לחומש בשביל לעצור את השוהים שם במסגרת אכיפת החוק )לא כמו בעבר שהתחום הזה היה

בטיפול המשטרה(.

הצבא עוד מגדיל לעשות בכך שהוא משקיע מאמצים רבים בכדי לא מחשש הזו, הלא-יפה האמת מול לעמוד הפשוטים לחיילים לתת ליהודים ולהזיק לגרש במזימתה להמשיך למערכת יפריעו שאולי

בטענות שקריות. ואם אינכם מאמינים, תקראו את הסיפור הבא:

לפני כשבועיים נכנסתי להתפלל תפילת מנחה בישוב שבי שומרון, מהם שנים לתפילה. שהצטרפו חיילים שלשה נכנסו איתי יחד התיישבו בספסלים הקדמיים ואחד התיישב מאחור. רציתי לדבר עם התקרבתי ולכן ובשבת בחול מחומש הפינוי מדיניות על החיילים אליהם ואז שמתי לב שהחייל מאחור לא כל כך מתפלל ולא הבנתי מדוע. בסיום התפילה נגשתי לאחד החיילים שישבו מקדימה ושאלתי השיב: הוא מחומש. ובפינויים בסיורים אותם משתפים האם אותו "אסור לנו לדבר איתכם על זה! בטח לא כשהמפקד שלי שומר עלי לענות צריך הוא וגם דתי גם המפקד שלך לו: אמרתי מאחורה!". להתפלל בא לא והוא דתי לא המפקד ענה: והוא הזו. על השאלה

כאן אלא לשמור עלינו שלא נדבר איתכם". הייתי ולא מהדברים מופתע קצת הייתי ימים כמה לאחר נכון... שהבנתי בטוח הזדמנתי שוב לבית הכנסת והיה שם חייל אחר שהתפלל איתנו. לאחר התפילה נגשתי והוא חומש בענייני מעט שוחחנו אליו, כיון לדבר מעט יכול הוא שבמקרה אמר לתפילה, אליו שהתלווה קצין היה שלא אבל באופן קבוע יש הוראה ברורה לשלוח קצין להתפלל שהולכים החיילים עם ואף להסתה", "מחשש תושבים איתם ידברו שלא עליהם שישמור הזהירו אותם שאם יתפסו חייל שמדבר עם תושבים לא יאפשרו לו

ללכת להתפלל בבית הכנסת!

ואני הקטן שואל: האם זה נכלל בחובתו של החייל לציית למפקדיו מכוערת שתלטנות של מעשה שזהו או הצבא", יתפרק "אחרת כי לגרש הרעות את שאיפותיו לממש לצבא לאפשר מנת על ומכוונת

יהודים?

להתגייס הראשי המניע החיילים של המכריע הרוב שאצל ודאי ולשרת בצה"ל הוא חיובי ופשוט – להגן על יהודים – ואינם רוצים חלילה להיות שותפים בפעולות שיטור וגירוש שנועדו רק לשמור על החלטות של פוליטיקאים... לכן אנו רואים שוב ושוב שהצבא משתמש )שיש להם מה להפסיד...( לפעולות פסולות כאלה בעיקר בקצינים ופחות בחיילים הפשוטים. ודאי שהרבה חיילים ומועמדים-לגיוס גם אינם מודעים בכלל לסיפורים כגון אלו שמתרחשים בחומש. - בוודאי כאשר מנסים להסתיר את הדברים מעיניהם. אבל אסור לנו לעצום את

העינים ולסתום את האזנים. יש דברים שחשוב לדעת!

ישראל ישראל, בעזרת צבא והרי בתקוה שנזכה מהרה לחזור לערי הפועל לביטחון עם ישראל

מעשה שהווה!הרב אלישמע כהן, ראש ישיבת חומש

בתרי זוזי עופות ובקר בכשרות מהודרת

לפרטים: אריה 0526-070976

דרושים אברכים כנציגי הישיבה/כולל להזמנה מרוכזת

)פעם בחודש(

להזמנה בקרטונים במחיר מוזל.7

הגר"א ועד ימינומקודשו, ורוח תורתו בכוח מוילנה הגאון תקופה מתחילה ת"ר שבשנת לישראל, לימד חדשה בימי עמנו, תקופת משיח בן יוסף )להלן: שהכוח המדרש בבית המפורסמות מן מב"י(. גדולה דשמיא סייעתא ענינו מב"י, של הניסי הזמן לפני עוד האומה. של הגשמי לבניין את להכשיר ת"ק, משנת הגר"א פעל המיועד, הגאון מב"י. תקופת הגאולה, של האתחלתא התכונן לבאות בתחום הרוחני ובתחום המעשי. הוא החל לגלות רזי תורה ופעל מעשית לעלות חזר אך לא"י, עצמו הגאון נסע תחילה לארץ. לביתו מבלי שהגיע למחוז חפצו. בהמשך עודד בשנת ואכן קודשנו, לארץ לעלות תלמידיו את ארצה לעלות הגר"א תלמידי החלו תקס"ט זו עליה ובירושלים. בצפת והתישבו בשיירות הישוב הקמת על נפש במסירות היתה כרוכה וחלקם מאד סבלו העולים מן רבים והרחבתו. ומשונים שונים באסונות הארץ ישוב על נפלו

ב"תקופת הייסורים".

בהמשך הזמן עורר הקב"ה לבבות בנ"י לעלות מקום ותפס הציונית, התנועה התפתחה לציון. מרכזי באומה, הרעיון הלאומי. הציונות שאפה או דתי ענין לא ליהודים. לאומי בית להקים רוחני היתה שאיפה זו, אלא רצון לדאוג לשלומו של העם לאחר שנתברר שאין לו קיום פיזי בין

העמים.

הרואה הנאמן, מושח המלכים כשמואל בדורו, הרוח בפנימיות זיהה זצ"ל, קוק הרב מרן המשך את הלאומיות, את המקימה הציונית הפעילות של מב"י, שאף לחברה לרעיון הקודש להגשמת נמרצות ופעל בגלוי, גם הישראלי הרבים והעדרים ותלמידיו, הרצי"ה בנו הדבר. קדושה בפעולה המשיכו תורתו, מבאר ששתו ובבנייתה, המדינה במערכות בהשתתפות זו, ובחיזוק הרוח היהודית באומה. גם כיום מחנכים אנו את בנינו תלמידינו לפעול עם אל, לעבוד את תקומת על הנפש את ולמסור עמו, וישראל ה' ישראל במדינת ישראל, כאשר העיניים נשואות הנבואה המקדש אל דוד, בן משיח תקופת אל וממלכת כוהנים וגוי קדוש, אל השלמת המדינה

להיות למדינת קודש.

שנת תש"נ במהלך הגאולהמלמדנו גאולתנו להבנת וחשוב גדול לימוד תקופת התחילה תש"נ בשנת מוילנה: הגאון לרמ"מ הגדולה התקופה )ראה דוד בן משיח על מיוסדת הגאון כשר, עמ' ת"מ(. שיטתו של

הרב יעקב י. יקיר - ר"מ בישיבת הסדר

הזמן החדש

הגיע הזמן לעבור לתודעה של "בן דוד"

8

הרז שיום השישי לבריאה מקביל לאלף השישי להסתוריה: משנת ת"ק, אמצע האלף השישי, מתחילות שעות אור בוקר היום השישי, ובשנת דהיינו חצות סוף השעה השישית, הוא תש"נ היום. הגאון מלמדנו שאורכה של כל שעה כזו ו-8 חודשים. בהסבירו את סדר 41 שנים הוא הגאולה מביא הגאון את דברי הגמרא )סנהדרין משעות שעה בכל ה' מעשה המפרטת לח,ב( היום השישי למעשה בראשית, ומבאר על פיה

את סדר הגאולה האחרונה, גאולתנו.

השביעית בשעה נמצאים אנו זה סדר ע"פ האדם על תרדמה הקב"ה הפיל בה השעה אשה, לעשות הצלע את ממנו לקחת מנת על שמי אדם, לגמרי נעשה שבה השעה דהיינו

שאין לו אשה אינו אדם.

המתואר, הבריאה לסדר המקבילה מהי הזאת, בעת השישי, באלף חיינו במציאות

בשעה השביעית?

האדם השרוי בתרדמה והצלע הננסרת ממנו

מי להבין לנסות יש זו, על שאלה לענות כדי המוצאת הצלע היא ומי בהווה, האדם הוא

ממנו, ע"י הקב"ה, על מנת להופכה לפרצוף.חז"ל לאורך כל הדורות מלמדים אותנו,שהאדם בצורתו ישראל עם ישראל. הם במציאות הלאומית הכללית קרוי אדם. הקב"ה, אכן, ברא מעפר הקים השישי, באלף מחדש האדם את

את כנסת ישראל וחידש את צורתה הלאומית.אולם בעת הזאת, בשעה השביעית, האדם נתון הישראלית הצורה את המייצגים בתרדמה. ישראל, מנהיגי ישנים. הכללית הלאומית נתונים הכללית הישראלית והמדיניות "ישנים", לשעבר הממשלה ראשי בתרדמה. האחד שנת ישני-עפר והאחר בתרדמה מוחית,

גם האחרים הערים, מסתובבים ישנים בהקיץ, של ביותר הבסיסיות האמיתות שכחת תוך לשם הצלע הוצאת ענינה זו תרדמה קיומנו.

הפיכתה לפרצוף שלם.

רבים, מאברים מורכב הפרטי שהאדם כשם קיומו את ומאפשרים בהרמוניה הפועלים מכוחות מורכב הלאומי האדם כך וחיותו, וקומתו. הצלעות רבים המשלימים את צביונו הנשימה בתהליך לו המסייע חלק מהאדם הן

ההכרחי לחיים.

אחת לקח הקב"ה מקרא של פשוטו לפי האשה. את ממנה ובנה האדם של מצלעותיו ישנן הישראלית הלאומית במציאות גם המאפשרים וציבורים כוחות ישנם צלעות, את הקיום והחיות. אחת הצלעות היא הציבור הלאומיות שתקומת המאמין הגאולי, התורני ע"י ישראל בגאולת שלב היא הישראלית בורא העולם ב"ה, ופועל למעשה מכוח אמונה החילונית, לציונות שותף נעשה זה ציבור זו. את לה לתת והשתדל הלאומית, לתקומה

הנשמה, תרתי משמע.

ישנו הצלע. את מוציא הקב"ה הזה בזמן הצלע הוצאת נסירה, ישנה התנתקות, תהליך לאישיות להופכה שלם, פרצוף לעשותה כדי ע"מ כנגדו, עזר ורצון משלה, בעלת מחשבה

להשלים את האדם.

המהפך התודעתי – לכיוון משיח בן דודרבים בציבור התורני הגאולי חשים ומרגישים תהליך זה. אנו מזהים את השינוי, את התחוללות המהפך התודעתי הזה. תחילה היינו צלע, חלק נותנים בדרכו, שותפים הישראלי, האדם מן כתף ככל שידרש בלי להעמיד עמדה משלנו על הדרך עצמה. אך בשנים האחרונות אנו יוצאים

החוצה מן האדם, יותר ויותר עומדים לעומתו ומוצאים פערים בינינו לבינו.

ישראל, הכללי, האדם של שהעיסוק זמן כל טבעי זה היה וצמיחתו, קיומו בעצם היה להעמיד בלי במהלכיו, עימו להשתתף ובריא עמדה תורנית גאולית כנגדו. אך מרגע שהקיום ישנו ומתחילים לעסוק בתוכנו ובייעודו, חייב להיווצר פרצוף חדש מן הצלע, פרצוף שילמד את התוכן הרוחני האמיתי של הקיום, עזר כנגד משלו והגדרות משלו מחשבה בעל האדם,

למציאות קיומנו.

אנו נעשים הפרצוף החדש הזה. אנו המאמינים בקיבוץ ורואים גאולתנו בזמן אנחנו שחיים בריה נעשים ה', מעשה ובמדינה הגלויות חדשה בעלת מוח ולב ושאר איברים המגדירים ישראל בארץ הלאומי קיומנו את מחדש משמע, תרתי השלמה, עוד לא תכליתו. ואת השלמה המציאות בקשת אם כי הקיים, עם

והגדרתה על כל תחומיה השונים.

המציאות האדם, מן מורכב יהיה ישראל בית הכללית הישראלית, ומן העזר כנגדו – הפרצוף ביודעין אל, עם ופועל ה' בגלוי בשם הקורא זה מהלך לדעת עלינו הגאולה. להשלמת

ולהבין מה הוא דורש מאיתנו!גם מרן הרב קוק זצ"ל הולך בדרך זו בעקבות

הגר"א, באורות ישראל מלמדנו הרב זצ"ל:לאומיות של התכונה מתגלה יוסף בן "במשיח האחרונה... התכלית אמנם עצמם, מצד ישראל אחת למשפחה עולם באי כל לאחד השאיפה לעבור העולם וכשצריך ה'... בשם לכולם לקרוא עניין הלאומיות אל הכללות, צריכה להיות ג"כ כעין הלאומיות מצד שהושרשו הדברים אל הריסה אהבה של המגרעות עמה שיש המצומצמת יוסף ליהרג, פרטית יתירה, על כן עתיד משיח בן

ומלכות אמיתית וקימת תהיה משיח בן דוד."

אנו נמצאים בשעה השביעית, השעה בה הפיל הקב"ה תרדמה על האדם. מנהיגי ישראל והמדיניות הישראלית הכללית נתונים בתרדמה. ראשי הממשלה לשעבר "ישנים", האחד שנת ישני-עפר והאחר בתרדמה מוחית, וגם האחרים הערים, מסתובבים ישנים בהקיץ...

9

עם פועל שמכוחו הגלוי, הרעיון במב"י ליהודים, הדאגה הלאומיות, הוא ישראל, של השלמה התכלית אבל האומה. לקיום גאולת אלא ישראל טובת רק אינה הגאולה עולמים, ללמד את העולם כולו לקרוא בשם ה'. משיח בן דוד קורא בשם ה', בתקופתו הרעיון יש ישראל, שמכוחו עם פועל הגלוי שמכוחו לנו קיום הוא: האמירה הגלויה והברורה חזרנו לארצנו להקים ממלכה קדושה כדי לגאול את

העולם כולו.

הלאומי הרעיון יהרס הזמן, יגיע כאשר המצומצם כיון שנדחה הוא מפני האור החדש הלבבות את יעורר הקב"ה להאיר! שמתחיל האידיאל את לדרוש הישראלי, לרעיון השלם הנשגב של גאולת עולמים. הכח הניסי הרוחני וכל לה' הצמא את יגביר דוד, בן משיח של ישראל ישובו אליו, בחיי הפרט ובחיי האומה.

נראה פקוחות, בעינים במציאות למתבונן בן משיח זמן החדש הזמן הגיע, אכן שהזמן

דוד.

מקום לה קנתה הלאומי הרעיון של ההריסה את השולל בעמנו מיעוט ישנו במציאות. הרעיון הלאומי, את היחודיות של עם ישראל, ושואף להגדיר את המדינה מדינת כל אזרחיה. מיעוט זה משתמש במשפט ובתקשורת להפצת רעיונותיו. תפיסת עולם המעדיפה את היהודי כיום. ישראל במדינת חוקית אינה במדינתו, בין השויון את מקדשים המדינה מוסדות כל יהודי לגוי, גם כאשר מדובר באויב. הממשלה הישראלית עסוקה בהסכמים עם השטן והמוות מזה כ-20 שנים. רעיונות הזויים, בדבר מחבלים רצחניים שישמרו על עם ישראל, הם המובילים את שאיבדו שנראה שלנו, ה"מדינאים" את

החוש הקיומי הבסיסי.

ונדחה הולך והוא נשבר, המצומצם הרעיון עולמים גאולת של האידיאלי הרעיון מפני מתקדמת הגאולה הרב, שחזה כפי שמופיע. עומדת כבר שלה הגלויה והקדושה והולכת,

אחר כותלנו.

התורה לומדי המדרש, בית אנשי שאנו אלא בהקיץ, ישנים כחולמים" "היינו הגואלת ולא הלאומי, הקודם בעידן חזק אוחזים הקדושה החדש. הזמן את לזהות מצליחים הגאולה לתהליך בצדק, מיחסים, שאנו ולמדינה סימאה את עינינו מלראות את השינוי. וההרס, הגירוש מכת הגדולה, המכה רק

התחילה לפקוח עיניים עיוורות.

התובנות החדשותואור המגולה קץ דברת אל להביט עלינו הישועה הזרוחה כדי שנוכל לכוון לאמיתה של תורת אמת, שהרי כל זמן מאיר בתכונתו. עלינו תקופה של בראשיתה אנו שנמצאים להבין חדשה תקופת משיח בן דוד, לקלוט שנסתיימה

תקופת מב"י.

אם נבין זאת נדע כי סם החיים היחיד לאומתנו בשעה זו הוא הרעיון האמוני של קריאה גלויה בשם ה'. כל המערכות הלאומיות זקוקות לרוח זו כדי להתקיים כיום הזה. המדינה צריכה לשם האוניברסאלי כמרכז יהודית, להגדרה קיומה לאמונה ולקריאה בשם ה'! זהו הרעיון היחיד ויש לבטאו שיתן לה חיים, בתקופה החדשה,

בצורה ברורה.

הנסיון לחזק את העם והמדינה ע"י השתתפות במערכות השונות וחיזוק הרוח הלאומית, אינם יושיעו לא והזדהות אחדות מפגני מספיקים. שהתאימה דרך זוהי בציון. היושב העם את לזמן הישן. בעת הזאת, רק אם בשם ה' נזכיר, נקום התקומה, של האמיתי התוכן את ונגלה

ונתעודד.

ביותר. משמעותית היא זו רוחנית הכרה הקובעת היא המציאות הרוחנית של ההגדרה שהגדרת כשם החיים. של המעשי הכיוון את הביאה כגאולה, הלאומית התחיה תהליך ההגדרה כך והמדינה, הארץ בבנין לשותפות של ימינו כזמן בנין הפרצוף של הקודש, מביאה אותנו לחיות חיי תורה שלמים, ולהביע בגלוי הפרטיים חיינו שביסוד הקודש מגמות את

והכלליים.

ולמעשה...הנידונה השאלה, היא לדבר מעשית דוגמא צריך מאמין יהודי חייל האם עולמנו, בחלל לבטא בצורה ברורה את נאמנותו לה' ולהסביר

לכל שהיא המנחה אותו בכל מעשיו.מתוך ההגדרה הרוחנית של זמן משיח-בן-דוד, ברור כי הופעת החייל היהודי, הנלחם מכח ה' אלקיו הנותן לו כח לעשות חיל, והמוסר נפשו על יחוד השם הגדול, היא היא צו השעה, והיא

הדרך לתת עוז ותעצומות לצבא ישראל.

ישראל הגוי כולו כבר מוכן לאור הזה. הלבבות הגדולה לקריאה ויענו לעבודה מטוהרים בשמחה. אורו של משיח בן דוד יופיע וכולנו תורה, של בגבורה נתאזר ה'. בשם נקרא במסירות לה' ולעמו ונזיל טל חיים על אומתנו. נגדיר הגדרות חדשות וקדושות במציאות בלי לפחד משבירת ההגדרות המצומצמות הישנות,

ולא נירא ממאבקים רוחניים ומעשיים.

לה' בקרבנו הבוערת העזה האהבה מתוך ולעמו, מתוך הערגה הגדולה לחיים ישראליים לאיחוד נפעל עולמים, ולגאולת שלמים העצים, עץ יוסף ועץ יהודה, ולהגשמת החזון: "ועבדי דויד מלך עליהם ...ובמשפטי ילכו וחוקותי את מקדש ה' אני כי הגויים כל ישמרו...וידעו

."ישראל

הזמן החדשהרב יעקב י. יקיר - ר"מ בישיבת הסדר

המשך מעמוד 9

בצדק, מיחסים, שאנו הקדושה לתהליך הגאולה ולמדינה סימאה את עינינו מלראות את השינוי. רק המכה הגדולה, מכת הגירוש וההרס, התחילה

לפקוח עיניים עיוורות.

10

נפת השלטים' הרי היא כמשק כנפי הפרפר העשוי ליצור, 'השל שבסופו באטמוספירה שינויים הפעוטות, בכנפיו 'כאוס' במדע המכונה תופעה טורנדו. סופת להופעת יגרמו דבר המגלה רגישות לשינויים קטנים. נשחזר לרגע את האירועים; הנפת בנגוהות, הבית בהריסת שלט הנפת ההשבעה, בטקס השלטים הנפת שלט בבסיס בבקעה, איומי ברק, כינוס רבני ישיבות ההסדר, הוצאת ישיבת ברכה מההסדר, סערה בעקבות דברי הרב דרוקמן מטעם למכינות חדשות הנחיות החיילים, הדחת קטן', ב'עולם העתונים בכל ולרוחב לאורך פולמוסים וברקע החינוך... משרד ובעלונים ועוד היד נטויה... 'סופת טורנדו' ממש. עד כאן העובדות.

ומה מאחורי העובדות?מניעים הפרפר' 'כנפי שבה הקלות האם תהליכים בקנה מידה גדול היא 'היכי תמצי' שרק חושף ומגלה את של כל מה שעתיד להתרחש ממילא, ולכן הטבע כל כך 'רגיש' שמא או הפרפר? כנפי לתנודות אפילו

ה'פרפר' הוא זה שמחולל את כל המהומה ובלעדיו שום דבר לא היה קורה? - שאלה פילוסופית. אך במקרה שלנו נראה, כי 'הנפת השלט' חשפה תהליך שקט המתרחש זה שנים רבות. נקודת השיא הן פוסקות. אינן ה'רעידות' אך קטיף, מגוש בגרוש היתה שלו הערכות ה'הקפאה', תכנית לאכיפת הצבא בהערכות מתבטאות המזכירה התכוננות למלחמה. הן מתבטאות בגירוש ישיבת חומש, בטענה השקרית - שיצאה מאלוף הפיקוד ועברה דרך כל הדרגים מכוונים. שבת חילולי כדי תוך , בטחוניות' 'התראות ישנן כי -רק שנחשפה עובדה ביודעין, לרבצ"ר שיקרה הצבאית המערכת

בזמן האחרון בועדת חוץ וביטחון.

משהו רע מחלחל עמוק עמוק לתוך הצבא:היסוד בהנחות הטבעית, באכפתיות היהודית, בחמימות משהו ונפרמת. הולכת הזאת הארץ עם שכרתנו הברית ונסדק. הולך חייל בין למדינתו, האזרח בין ונפערים ההולכים ה'חללים' את של תוכנה מה לפקודה. עיוורת בצייתנות 'ממלאים' למפקדיו

הפקודה? לא רלוונטי! בצע את משימתך סוף!

בואו ונשים את הדברים על השולחן:'הביינ"יש' המגיע היום לצבא, החדור במוטבציה, הטעון במצברי אמונה אין סופיים והנכון למסור את נפשו על כל היקר לנו - איננו

הצבא מבחינת הרוחניים'. ב'מטעניו עמוס כשהוא בפרט רצוי! הרשמי אלו הם 'מטענים' עודפים, מעיקים ואפילו מזיקים. יתכן כי הניסוח מעט בוטה אבל ביסודו הוא נכון. בשיחת 'עומק' בין מח"ט כפיר לאחד ממניפי השלט שהודח מצה"ל התבררה הסוגייה הנ"ל זו וניסוחים מעורפלים יום' אחרי הרבה התפתלויות ו'בסופו של

אכן היתה המסקנה.

אז מה עושים?קודם כל אנחנו חילים! חילים נאמנים בלב ובנפש של כלל ישראל. כ'בני לצבא ללכת אפשר יותר. הרבה אלא שנים שלוש רק לא חורין' - כהדרכת דוד המלך ע"ה בתהילים מלכים נגד בעדתיך "ואדברה שאמר: אם "כי שם: הרד"ק וכפרוש אבוש" ולא ישיבו דבר לנגדי אני אנצחם עם האמת". ובמצודות שם: "לא אבוש - כי יהיו דברי אפשרות וישנה נפתל". בהם אין צודקים הכובד מרכז כי ומפורסם ידוע נוספת. לפתחנו האזרחיות. במסגרות נמצא התחומים בכל וההשפעה הגליל יהוד וקריטיות. חיוניות לאומיות משימות שלל מונחות גרעינים החדש'(, 'השומר )ארגון אדמותיהם על ושמירה והנגב מזרח מעורבת?...(, איננה עיר )איזו מעורבות ערים תורניים,

ירושלים, ומגוש קטיף ומצפון השומרון כבר התייאשנו?

כמה מילים לסיום, אם תרצו ה'מכה בפטיש'...ידובר על עליונותה של התורה על המדינה. אבל היכן רבות עוד מתבררת הסוגיה בפועל ממש? להיכן מתנקזות כל השאלות וכל מצות כל את מקיימים היכן שעה? שעה יום יום ההתמודדויות ובאוירה בהידור ועוד( ועוד תחנם" "לא נעזבנה", )"ולא הצבא 'הנקודה מהי ורציני? עמוק תורה לימוד עם יחד לכתחילה של את 'להזיז' מתחילים שממנה )'הפרפרית'...( הארכימדית'

העניינים?

'אפקט הפרפר' לא התחיל מהנפת השלט "שמשון לא מגרשים את חומש" בטקס ההשבעה. 'כנפי הפרפר' האמיתיים שחוללו את כל הסערה נמצאים בחומש. 'כנפי הפרפר' הם בחורי החמד העקשנים השוהים בחומש כמעט שלוש שנים. אז הצטרף גם אתה לישיבת

!חומש

"אפקט הפרפר"הרב גדי בן זמרה

שקט תהליך חשפה השלט הנפת נקודת רבות. שנים זה המתרחש השיא שלו היתה בגירוש מגוש קטיף

אך הרעידות אינן פוסקות.

11

ענק הביט בי בלי לומר מילה. משקפי השמש שלו היו יס"מניק איכותיים, בולה אני חושב. בצבע כחול מטאלי. השמש קפחה בעוז, ואגלי זיעה גלשו מראשו הקצוץ אל העורף. הוא הביט בי באדישות מאחורי המשקפיים, מניח לי לבזבז מילים שנגמרו לבסוף, ואז גירש זבוב טורדני ממצחו. "דדו", סימן לזה שלשמאלו. "ניסו", החווה לימינו. ניסו ודדו התקרבו. "יש לנו משימה קשה לבצע עכשיו. משימה לאומית". ניסו ודדו הנהנו בראשם והפנו אלי שני זוגות משקפיים כהים. יכולתי להבחין מאחוריהם בערב רב של שוטרים הדיונות על פרושים רבים, אלפים כבדות. ואלות בקסדות חמושים וחיילים, הזהובות עד לים, וכולם בשבילי. הזרוע המבצעת התגייסה כולה להגן על החוק. נשם הוא ממצחו. זיעה טיפות וניגב לשמאל ימין מיד האלה את העביר הענק בכבדות. "תרביצו עבודה כמו שצריך, תשברו אותם, אה? תראו להם, שיהיה ברור שהשלטון של החוק והדמוקרטיה והבתי משפט זה מה שקובע, לא הרבנים שלהם המשוערת. ההתנגדות עוצמת את ובחן בי הביט וחסון, גוץ דדו, אלוהים". ולא

מכיסו פנקס שלף מכן לאחר "לשבור בחדות. בו ורשם המפקד, את שאל אמרת?", למח"ש, יבואו כך אחר "שלא מה "כל תלונות". עלינו יעשו מח"ש עם בתיאום שאמרתי ענה ומצ"ח", והפרקליטות תהיה נשמה, "דדו הגדול. על אבהית יד הניח רגוע", שצריך משימה "זאת כתפו, דדו רגיעה". הרבה בשבילה אותו והכניס בפנקסו הביט מאחורי החולצה, לכיס

המקום שאין עליו תג זיהוי.

כל חלש. הייתי לבד, הייתי התפילות שלי לא נענו. "תן לצאת", כמעט ולא רעד קולי, "אני צריך ללכת הביתה. כל החיים שלי שם, והאהבה, הכל". הענק הביט בי. משקפי השמש שלו החזירו לי את עצמי, קטן ומבוהל. "תראו", דיבר אלי פיו, "באנו בשליחות עם ישראל, וניסינו לעשות את זה ברגישות אך למרבה הצער אתם לא מאפשרים לנו. על כן", המשיך בטון מונוטוני, מכה את המילים כאילו הוא מבקיע אדמה בצורה ביום שרב, "הגענו הוא ברירה". מחוסר זאת כל נחושה. בהתאם. תהיה שלנו שהתגובה להחלטה החווה לאחוריו סימן ביד אחת. אלפי האנשים צעדו צעד קדימה, מקיפים אותי

במעגל אינסופי. "תסתכל לי בעיניים", התחננתי, "מה מביא אותך ל...""אין לנו שום אפשרות אחרת", הוא המשיך, "מלבד להפעיל כוח מבוקר, מרוסן ניתנים ובלתי איתנים שיסודותיה דמוקרטית חוק למדינת כיאות אלים, ובלתי לערעור". הוא סימן בשנית, והשוטרים שלפו בתנועה אחידה את האלות מהאפוד שעל גבם. גלי חום עלו מהאדמה, מהבהבים את הדיונות הצהובות כבחלום. "זוהי המילה את גילגל "דה-מו-קרה-טיה", מלובן. ומבטו לחש, הדמוקרטיה", מהות על קצה לשונו, מנסה אותה, ממצה את לשד עצמותיה. אנשי החוק פסעו לכיווני צעד נוסף, מקטינים את המעגל הפנימי שלי לכמעט אפס. הסתכלתי לכל כיוון, כמעט ולא מזהה דבר מלבד משקפי שמש שחורים. דגל המדינה. פנים אטומות.

יד עם אלה.

הדין נחתם."רק דבר אחד", לחשתי, הבטן מתכווצת כמו אגרוף.

"דבר קצר", אמר המפקד. "יש לנו משימה לבצע היום"."תסתכלו לי בעיניים, פנים אל פנים. בלי משקפי שמש".

רגע אחד הוא ניצב ללא תנועה. אחר כך הוריד את משקפי השמש וסימן לאחרים לעשות כמותו. בתנועה חלקה הסירו אלפי האנשים את משקפי השמש שלהם.

לא היו להם עיניים, רק מצח.מעל הסרבלים השחורים, בין גשר האף לשערות הראש, השתרע מצח מזיע, בלי עיניים או גבות. כמו לוח שאף פעם לא רשמו עליו, כמו מסך מחשב כבוי, כמו מגש

של כסף. רק מצח.עמדתי משתאה.

וסימן אל עבר פקודיו תנועה "זהו? ראית?", אמר הענק, החזיר את המשקפיים אחרונה.

נקודת מבט הלכתית זה מנסה הרב בראלי לפרוס במדור לעקור זכות לשלטון יש כמה ועד האם לשאלה ביחס אנשים מבתיהם. זוהי כמובן שאלה עם נפקא-מינא למעשה ארבע-וחצי לפני שרק לעצמנו ונזכיר הפשוט, לחייל גם כיום וגם מבתיהם, יהודים עשרת-אלפים גורשו שנים נעשים דברים דומים מדי פעם לתושבי 'מאחזים' שונים.

יש לבחון את כוח השלטון להחליט ולבצע החלטות הפוגעות בבעלות פרטית. נתחיל בדיון על הפקעת קרקע לצורך ציבורי

]סלילת כביש[, בהמשך נגיע להריסת בתים ללא אישורים.

סמכות הנותנים בהלכה עיקריים מקורות שלושה ישנם לשלטון. "דינא דמלכותא דינא", משפט המלך ותקנות הקהל. נפתח בדינא דמלכותא: בגמרא ב"ק )קיג( מובאת מימרא של רבא לדבריו, מקור מביא אינו הוא דין. המלך שדין שמואל גשרים על לעבור העולם ממנהג שמואל של דינו את מחזק שבנתה המלכות למרות שהקורות נלקחו מאנשים פרטיים ולא

חוששים לגזל .

מובאים בראשונים דמלכותא"? ל"דינא המקור הוא מה המדינה אנשי שכל כותב נו( )ב"ב הרשב"ם שונים: הסברים חפצים בשלטון מסתבר שכולם המלך. דין את עליהם קיבלו המונע הפקרות. הר"ן )נדרים כח( כותב שהדבר נובע מבעלות לכך מודעים המדינה בני כל מדינתו. של הקרקע על המלך שהמלך יכול להוציא אותם מהקרקע ולכן הם נשמעים לו ]ברור שדינא דמלכותא נוגע רק לתחום הממוני כפי שכתב הרמב"ם

"דבר שבממון דין המלך דין"[.

"מוכס – כח בנדרים בגמרא המוזכרת חשובה מגבלה ישנה שאין לו קצבה" אינו כלל דינא דמלכותא. מבאר שם הרא"ש שדין המלך חייב להיות שוויוני אולם אם ישנה הפליה לרעה של אחת מקבוצות העם אין דינו דין! כך פסק הרמב"ם בהלכות אחד של ממון הפקיר שרירותי שבאופן שמלך פ"ג מלכים מהאנשים הרי הוא גזל. ובהלכות גזלה פרק ה "כל דין שיחקוק

המלך לכל ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל".

זו, יש לחלק בין הפקעת קרקעות לצורך סלילת לאור הגדרה פעם שכל אלא כולם את המחייבת החלטה שזו – כבישים ישנם אנשים שונים שבפועל נפגעים – לבין אכיפת צווי הריסה ללא מבניה ובג"ץ השלטון התעלמות תוך ביו"ש בתים על אישורים של ערבים. התנהגות זו שומטת את הבסיס ההלכתי ישראל[ ארץ על המאבק של הכללי להקשר להכנס ]בלא

.לתוקף צווי ההריסה

הלכה ושלטוןהרב אריאל בראלי, ר"מ בישיבת הסדר

מצחסיפור: מאת אדם צחי

12