ל ל־י**ישקרלעי?: י ^ ך ן ^ וגנזנצח י

נדפס פה קק פרנקפורט רארדה י בשנת

This Sefer has been made available by:

r ^Gg fCORNER l 5314 13th Avenue

Brooklyn, NY 11219 TEL. (718)972-0777 FAX. (718) 972-0178

A deluxe bound copy of this sefer is available at: Biegeleisen Hebrew Book Store

4409 16th Avenue Brooklyn, N.Y. 11204

(718) 436-1165

ג בער ם גאלדענ למה על ידי אחי הספר הזה צו

: ר, אצל ר סבי ס מכורך, במחי פ ו ו ט ג ממנ ניתן להשי ו

בימ״ס ביגלאייזן4409 16 t h Avenue (718) 436-1165

ב ו ט ר ל כ ז י ן

ד והחשוב האי נברא יקירא, הרבני העי

י ״ ר נ ע ד י ז מ י י ש ל ר ע ם ה י ה חי ״ ו מ המשאיל ספרים להדפיסם לעילוי נשמת אביו הרבני החסיד

מו״ה אליעזר ב״ר שלמה ליימזידער ע״ה נלב״ע ביום י׳יג אדר תשמ׳׳ה

ולעילוי נשמת אמו הצנועה טובת לב בעלת חסד

מרת ליבא בת ר׳ שלמה ע״הן תשמ׳יב נפטרה ביום כ׳׳ח חשו

תהא נשמתם צרורה בצרור החיים

. י . י ן נ ל ר ו ק ר פה ב ו א א ל צ י

א ״ נ ש ת ת נ ש

י ״ ע

ג ר ע ב נ ע ד ל א • ג י ח א

י " ך נ א ר ק ב ח צ ה י ״ ע מ ו ו י ס ב ו

* •» *

ל 3 ס א פ ד נ

5022- 13th AVENUE, BROOKLYN, N.Y. 11219 TEL. (718) 972-0777

r o ע ל ^ י ר מ ^ ם a t y j w s f ז מ ו מ מ ז ז ן מ ו ת מ מ ה מם : ד ר ט ש מ ת א י מ י ד ד ו ן ת א0 ע היה ב

יטו הראוי להיוי*הן.ה^נ£?מו^ףליהס rpwjwsp הסערי' א«יחדשיסמק7^כאי^א1-^זנז אבותינו־ ונעלה כל אחד .בננסגמה לעצמו«&מ1לסע»יד.עשפשהלמ.&ן^סר אמנם כעוכרי דידק״£!אמשט כ#אליי\£ התורני הרמי המופלג החריף ^כקימוהריר מלאיי במהמליו־.משה הלוי וספר-! כימי אשר חיבר ולמולי׳ כצלפולוכקכרא ־ •־ אף תהית>על קנקנן ומצאתיו מלא ד?ך י אמרתי כל מן ליןלין ס&כא לנא והרשות נתונה להביא לבריו עמגזבת הדפוס. ומלילהלשז^אדס מישראל להשיג־ גבו&משך עשר שני£בלתי ידיעתה"? המתבר ~הכ*ל הכיל המדבר לכבול התורם (לוממ/הוגיס בה־ לשמה ראש הלש מומשו! שנת 3דיות עמו ישראל•

ע י צ מ ג ו צ ל ״ י ל ג ה ב ו ו ב י ־ ק ד ן י ׳ ז ט ו ב ה י ל ה י ל א

: ו ע ד י ו ב א ר ג ו 3 & ן ? ק כ

? ר * נ ג י ר ה ו ס י ו ד ף מ י ר ח פ ח פ ר ו פ מ ן ה ו א ג taan»־r הן והמדיגה-מירג• נ י ת ^ ד ק ^ ט ^ ד ^ .

y עושה תיל תיל! לאורייתא דילי' 'לולה ומשקה מתורתו י-,-. על ישראל הדרתו י ה״י־י התורני סעצני הרבני המופלג,ר ישר8ל כמ1הר"רממהסלוימ.ת8< ^יףוהבתי,המוהריאשר;א לבאן ותלמודו בילו ככל לו כל אלין ־ יעילון דגיליז ואימט 1 עליו מ ה!א*ה המיס כמעלות • • י־ ־ כרכוהדנתקהלות ־ כאשר ראיתי

כתבים שינים ממופלגיס 1מ1מל$ץ03גם ראיתי כפלפול וסכרא ־ לרכז ישרה ־״ סריף ומקשה * מתון 1מסיק כל דבר הקשה־׳ בכן אוזיגכיאאחזקתי, חזקה שאיממוציא מתחת ידולכר םאינומתוקך כתקנות תכמיס /חכם כשירצה רוצה ויש לו ־ עם הילת שלא עיינתי .נספח אשרמלפלס כעת פהק״קמ׳׳מ להיות ביודעי ומכירי יןאימנא שתהיתי בקנקנו ומצאתיו מלא פרכת לכחריפותובקיאת כודאי אשר .אמר עס הספר ראוי הוא.לאותה איצעלא למילתא אלכשייהו ,יכירו כי רואיו וגומינכפרטשהעידו;בכתבם אליעל ספ^ייכמהמנפלגיס ממלעזי!פולין אשרראוי לסמוך עליהם ־ וכאמת אתר כל >#בת הזה ראוי שלא ליתן שוס הסכמה עלספרחלשמפכישכלאפי׳שמץוכלא׳

ד : ו ב ד ל ־מדזור־ר אהרן זע?־* פ ב הגדו ר ז נאם הקטן משה בן ד

הפכעותהנהוחרי ניסוה״מהרבהמנוחהנאון הגדול דשפורסם צ&יהריראריהליבכימ יהואל שהיה אב״דר^גןןאמשט• והיה: ר הרב השאור הגחל הגאוןהםועמ 0א53'כמ1יפומ טוהריר יוסף נר*ו אכיר וד?עד>ק שתינר'אמ8נפי

וישראל עושה חילחילו לאורייתא היה חד מת1שב4ק3לת>נו הרבני המופלא והמופלגהתריף והג>ןי ככל חלריתזרס:לבולי שמוסוהו־ז• ^.3אמז^;וולאמשמתןךאוהלש'לת1רס עלי שיגעומצא וכעשהשואל (דורש בתדיפתז ויקיאתו לצרים* חריפזתימאזלומתוקיסואמתייסכאשרקצתסמפיו שמיעתיוקגתס כספרקר״/י ויהכלעתו שיחזקו בספרמליו

ואמרתי כי ה;י מילי מעליותא נכון שיבוא! על wra הדפוס הכ״ד החותם לנמל אכנןכיא שלתורה המס יום.ב' טייפון ת״מ צליק שילע״ק; ו צ אמשטי הקפן אר*ה ליב מלובלין ד.ק"ז.הונה בקיק ז

וישראל עושה חיל קילו תקיפא כאזרייתיכאשד כיה למראית עיני מינוח הקודש שתיכרבתלמו׳ ובעוסקי׳ושס הראטתדפתנובקיאתו דכרי׳נחמלי׳ ומתוק״ס.־*־אמרות ט בורות שבעתים מזוקקים ג מתסדסעל־אמי האמת!השכל אשר כל הקורא מלילית צועקים מעיאילאורה מסתרתא ועמיקתאגלויזתילו#ננכר בתוכה ככמבואס תפו5ש*]ר\ה כטלהרכני- המופלא׳ והמופלג החריף־ זבקימהו״רר ישראל כמקזר״רמשה מק״יןלול ואמשט אמרלכרת1 עמגכפכיס תוהקזיזאהלכה-ותמיתישלוא־

העוקר הרים בפלפול זכהכבא • עןאףאט^יףלהרמים •כתורה סי .המאורי׳הגרול^שכבר קדמוני בהסכמתם לכיות מיצ*ן יקרים ומלוליס הנ״לכחקקיםנכעפר לכידאי אה יצרף המעיץ כספרי ימזןאלאחת ימצא מלא.כף נחת ־וי^ני'גוזר כשהתא לרבנן שלא ישיג שוס אדםיס ת^מתםפר הליל תוך משך ששה שנים מיו' שיעלהיהספיר גמלו להיר לכבול אכסמא של תורה ולותלי׳היום מ מ ה $ 5 ^ מ הנ״ל על «

יימי^ע״״תליתקשוןתק״אלפ״ק:' י פ אג ד ו א ר ג י נ ר ק ט ל ענה ג ו ו ״ ר נ ד ד נ ^ ף ו ה ט ר ־ מ ו ג המפורסם ב ה י נ מ ב ה ר ו ה מ א גאו׳הק׳יוסף ב

ה&כשור־ז דיהילגאק המו^ג.־ה:קיבכ4 חא־יי תורחכבוד מהוריד יצחק אביר וריס דקיק זאשעט־ן :

י6מחישראל'כעושיו כי תקריב ראשית ביכוריו פריו פרי קזלשהלוליז..- כאשר היילמראה עיני חיבורו מחברת הקולש לבייסנחמליס ומתוקים • צלל במייאדירים בחריפותו ובקיאתו והעלה בילו אמרו7 שהורו'שבעתיי' מוזקיד׳ ה״ה חל מתושבי קהלתינו תרכני המופלאהחריף ובקי כ״ש מהו׳ ישרצל סמזהררמשההלויזיהיבדעתו שיוסקו בספר;מיליזואמרתי כל. כי הני מילי מעליותא נכון שיבואו על מזכח הדפוס ויגליל חזרה ויאליר והנני גוזר בשמתאלרמן שלא ישיג שום ארב גבולו י להדפיס,תמונת ספרןכ״ל תוך משך ששה שניסמיזם שיעלה הספן הלז על הדפוס ?כ/החותס לכבולאכסניא של תיר׳תיו׳יום ג׳ ך״ה י ניסן תק״אלפק

גאו' ה>יצהק החונה פה קיק זאטשש יצן לע״ע ,

־לןח הטעות .ד^ישוחז־

* J :־L מלאי צ*ל>לאי • י * ו ל לא ללמ״ל צ׳יללמ"*׳ , •1 r כ כד קד/דעליקיסצ״לקר׳ליקו׳ט למוזמצ׳׳לדמי^י/ . • א ת ט כ •א־בפ׳צ״לבכ׳ב׳ . ;» ט כ 1 אשמאטוצ״לאשיגאחי! - ט כ כגן עירקין צ״ל כדק . \ . י ט בלמלןקלמילצ״לנכןלמיי י ט j לא וקלמי׳דצ״לי-זלמ׳׳ל :יr מבוזר י w f e יש J5 3 u

ף נתע״כ)1 ד ג א ^ ר א ש ה 0

תיעי^רדדף ל'.ב לויולמל

ה גילו דוחה־צ״ל׳ו? .י-^ט למ כ א,מו בפישכיי

*ה ד לכ וז״ל מהעד > א.ה..4ריל^כןצ״ל7ילעינך

ו א ת קריבק מיותר' ״ ז ^מח לאשחעיכן צ״7£«ןעינן

ו J יג סברתו צ״ל ולסברתו >׳ לז הנה צל גם י

ו J נ3 איסוליןצ״ל^חסין.

ה ר ו ש ׳ ע ׳ ד j• ג>סב אלא מ.י.־ותצ'ל.להיינר

V כגזירד^־ י . ־ •־^ ן ו ^ ל ל ה נ ן p-j j7 ל j7 j זקנ3יר:בק צ״יללכע־רכון1 potקדכייכ״ש ^לזיקהןזדר״א p ק דברי בית שחאי . • ל א ו דקנ^היבסצ״ל זיקת היבם ד א ל דשעעצו למנדנ׳ דשעט;ז חיניזג־ ־ י אמכ-ולש״ילכףלצ״לול׳שדת״ל:

ח ר ו ט י ^ ׳ ר A •א יכ חקרה! .צ״ל מקרהו * א ־ב נו הניעו צ״ל הגיע • 1 ^אןל־-ימלסאמצי׳לחלהאואנ': 3א-מה:תקושצ״לעק־ש : ב.א:נג אניתמי׳צ״ל אני עח' זט עץעקין צ״לעוןעקבך • י ל נJ תב ובודאי עכר צ׳׳לזכדאי עכר J

ג ג נ? ת״הלאלע׳יהימ״הנויתר ־ י j ג מו•עלרתבילה״אלהיאחיול:s ג סא בסירצ״ללנזיר ג

שמצתמים ־ >מה זה־ צי תייס•(אס לשכל הזה אפל£מרמימילן#וו*jnatcp. כעכמ*־^זהה^ו»)מ־'מי^;פ«1^3מו^־^ שזיאוכלעשכ • כיטזכניאדיןעתה^הירזעהנול־החסכלייזל^ • עהכהמוהיכהנירנאלף ־ ויהי ?ימי כהרהעלעמי י ןמל«אשהרי* ממזלו$אמכי- ויהי לאשר כלא כ*זמכרמרי6יתזגלכר ־ והען האישה ותאמר• בי אלוני למ5תעשהכהליזמהד• זלמהאמותיגלףזמדוע תשלחני *ושופישיז ערוםוערי־ מלמ׳הייסילדארזאסמאפליהייואיכס אסיע לכלי • והשורה-אין כידי י-למישה אלי אלזןהאיז •־־להמשיני מכליזן־וקרך* ואבנה אוכל ואראה:רעתי • ואכה אוליך את חרקתי׳ הכיעןיי״ליהמיענדי אי::1וק:׳׳ץ' ״־׳כן השהנלותי כץ היכלי״כ נחכא־ ואפי אכה אני כאי"•׳ דעןהאיש ויאחר שאלאכיליך״ וקשקייכחותיך• ועניעלחמוהייההורליי-גלימבצייה ־ להחזיק בליתי שעריה• ימזהרזח ארן התלמוד השים ככליו• כמתכת יל שכלך • ימרכתה׳אלליך-וייזוקיזזרת * ועשי לי יעממי&נ בספר מיליד • בע»כחל זעופההיילמע

t גוש6כי׳ילה קנינה ואהוביתחיהמזחד ר ה$ןחמ* להיות שראוי לכל המחצד חכור כאיזה עיון ^ א י ! איו ?גניך&יעור בפתיחת החכויי דרכי העיון אז.

הענין ההוא זאיפכי יסידוחיו י ימנהג הניוול ההזא-והקשיו -־ ומעגלי ־ צאגחהיו • האמככ שבעיון למוד הורדנו הקיזשה שאני משתדל מ כעת אץ צלרךבי ככ'־אמ»סיגיזתיז שהמה ככר ככהוכמ1&צל רנ־ס־חקקי לכ גחלי אתי קלמתי וניד* שקכעו לליספר*6' מ*זליס"־י עכיז עלייןכשאיליחקיס הערה החת ללכד כהכעת !מה-ישלא כחצא* המגיע לתועלת גמל ־ימה שהשעה ?מפרי הסוגיות שקלחה *?ט&מ&ה כזזז שיוכן מתה־ משך דברי • ואומר ההורה בכללה <פל2יז־לשתי ודלקים • החלק כאינקלא־מעש* • יהאלקהיכ׳צקרא עייני•

ומצ־אזהואמנס' תלוייכתעשה• יה:ה העיון אשר לי'א5יאו? בעצחו-היא העיון אשי למעשה התרכצה!מעשה :ראשיה יאין לי עסק בביאור עצינו בז: המקוש י (ועי*ן ברת־׳כס בע* החשמ י־*"***,' דד־שץ) ־ והעטןהתלויכתעשסאףהואיחצאעצשכי אופכיכ *החוק אימא העיון הלצרןלאדכ כהוידחן גהחלץ:נשו משומות לכלר״י יחטיא דסכל אופן עשיות המצות וקיומם*:האופן הב׳ הזא^צרך חצדעצמזההלשוד ה:תרלז & המעשה •ואילה האופן האיהיא-חה שחכחוכיכי חבמ לבקר במחקרי מזימתם ככיחור ע;י?ת המצית ואופן קיותס נכי אשרD כפתח חילה למתמ •• גס תוציאו ענפים X ^ ^ T S C הגיע להם מין ^ משרשי תזרהיבו התלושה •עפיישלש עשרה חלות ?ר׳ ישמעאל • וככ׳־כ מדות לר׳׳י שהתורה:דרשי. כהן-המקינלי-ז מכיניעלםמרלקזלמ כל מעשמיהחצויבאר הישב-זהלור האהרון ת יי קחי חאתייה&נהכ אשר היז אחו חתימת התלמוד השחילו להטריח עיינם להבץ-דכרי ההלחול יכונתס בהעתק הממה :הדיכיס ;משפטים אשר ־ העתיקו בעלי התלמול'• ׳׳זזאתהכיצועייפיכלליההלהגל ומגימ׳דדכיהלמולכפי אשד הנחילו* חכמי התלמוד • יען^יארו רזשכל! המת ייצי׳הבלת־י נוכרי׳ כש״ס כעגול שחשכים לכ::טי; ומטארי׳היליעה לכל ארס כאשד היו כאמתפש!ס-יס בעיכי הרא שיכיס אשי ta&G3 מתות כפתחוי שתאקדזטם שלתמע&ו לככותי-דס• טל אזלס כערך האמרוגיםי*־ עדכפ שיטות • עזשנצטיכואל כקווזע־ון • מתכשהל&6 הילי־ע להוציאסמתזללכחיההליוזד־זחנזסא חשך פלסילס י והיה העמן המנהג תמיד בדור אחר דיר עד היום ותיחילילכמת האהרונ־שן הראשונים ־ עד שהאתויוניס הסכילו להכין הולפיס וחסידי׳ מר לבמהראשוניסכיאםעייחזלזל^ • בימה שהיה לרך סקול? וסלולה לראשזל־ןז• י מ0הלא?דזכי5 לעקוב ילתדיס גבכוניפ • מחלקמממן העיק ה!א היותר עקרי!הכרח־ אל האלם לקמכ מצותיוי ועסכלזה אץ בעיון הזה־תועלת מצד עצה ותו רק #א נסית עינ־ס לנו• לכסות מערומימ • ועורות ערות עעזהימ • כ׳ אלי. .הגיעו אליכן חורה צדק לבאר לכי כל אופני המלה והחוקים ןהמשפטיכ ילהירויאוהלו אח הדרך צלך כס ככר היינז כזתתים חרב גאות **ונימי• •יבברמ חית פלפוליט- לוחה לזה אמח בגמרא אלי לא חטא( ישראל לא כתן להם אלא התולה כליך • ואונס האיפן הבי היא מהשנצשויימ כסשוכתקזפותומו'לדמ־כלאיי,אבש;.ז • והעתיקה הדמב״סכהי־קידוש החולש מה לא יתכן חבלתי העמק העיק בחכתה ההפיכה •י וככר טארהריז״בכ כה׳ קיה את צל מעשי תקפ1 המצ1ה.הזאה ואת הירך נגיע אליה • מחלק הזה חן העיול לא יהד תמיד •מהיותו נצרך אל המעשה כי מלי t^n בחדפוהיכיכ הכד הגלגל שכירושניס לעמו?, על• רגע המזלד האמהי ולידע אה כאחשד* שיראה הירח נחס ל' מן החודש ההוא אס לאו זזה ע*פיהעמק כהכ^׳המדסה ׳והתכונה כמו שכתב הרמ״נס שב ויל כיל היו מחשכץ • נדרך שהאיצטגכיכיש

מחשבי;

r %כלי תבלי הבלי י^מץ ומציאזתייו -המתגזללעלכלזלי t T t t i 1 יי* אלילי רעס^תחשתמ • על רצפת רשפיד רגגח * י' - יקז;מעוני;אזכיצחנתי ובאפו• לבתידממגק י ה ו ו מ מ ^ ^ t ^ןן^פיס • כהה-לגיניס •_רפהידים• כושל ברכיסי • | ש פ ; י נ

׳ שלד כצהרים־• •רזכץניך המשכתים• י• «מצד צייס י ח»0 י ש ל ? ע . כאלממתיחמומיתיו • וענה לשו0פ.*^ס- צטעי0־,כחעי0־-.כקיהת למתין. ללמד ב;ותסעיפחאשהדע1תינקי;ה׳כת»0זבכזת היענה דמ עלי לאמי ttittotm «כ?וה • קינה׳ היא י ז א ז דשלח א?ימי תוגתי • לאלה ויקופצמ־י באלי החלק חלי*ה• • יחערכהמורכה»-לאחז0שה לא רדפה׳ לתורות מחת• לא ז!רוה . . (לומן לא•;נאמן• - _ (זמןהזאהכקרחבשי מליצייםהקדהונ •סלהערמאל0־-מץדהל?משיג;זכצמ לויזט אל י(0־ע"דל מ־ p•ילמו־בממא מליא-«כ> ) • בעל החלק כעי שאמלז חן אש:יל זשגוסי נשקפתי •־אבמהסמןואולותיו • מניקזתיוזמקשיותיז•fej;-i׳• כילו מאזני מרמה למעות עמ»ןיס 313 1930 11ו1זמה אהב• למסת׳.ניייםירהכ • ישאילועסרש^עמו הפדותירבה • באיש רע מעלליפ, ד2ק בל לאהבה • יכל ישלז פתן כילי - יגרע מצדיק ע«כואיןלן'אה'£0^זמגכילז • ?יסזרוע,לאישדוע\ומיןלצרגי- ואת! לתמוך• ןע$?לככי עלילי%;ש1מר כל עצמותיהם > יארעעיהה סלה • !ftum&bi מכלה.. עיני יראי ה' זתזשכ* שמז י;קר ילי1 פניהם:אלר^ממ^אמס^יעלילמסזה התופל • אחר להם לשכון בערפל • u&JtnsmfJSsji על כי״«>א והיה רוח שקרכפיכגיאיו ןהיסהא:1*מי'^^2ש^• רבי0או1?בח • יתחומריביו־־בראשעו • יכל אשר יוסף לאסון ' בי י הומיות תסי3מ:^^י*5^ט^ז׳ עמ^ה •;•gt(a _ן^1שלכי השלילה ־ עול יהללוהו סלה •־ v » ןאשרהו>4^א'לויי5^^^מי?סיליפ • !:גי^כפיאזיליס •מ ישלחנו י עםחמת לשומת ^ ^ / ^ כ ^ ם ז ר ע ^ ה ט כ ו ש י..•׳ ואתר מהמה לאישרמון לו קולם אילם כחשים ה'.נשיס;• הכיושנישי התעלות שחי הלמולירל'וישלע כתהומות־ הסברות• ויאהוכפא לו'צ*ק העיק' • זתרתלןהרעיון • והוכו רצוף אהכת' עצם הי״יו החצמזת^אםר מלתם.סתלמזלש5ע • ליתןתלק לשש״ס• גם Vr^S• או&נו הרגילים אתי מומי כני אלכלכקר-י אז-ילממשיקר* ישישו כי ימצא קבר ייזנכ עלהיליתןיכי דופי •י לשזנס הקנאים ט החת יופי • אז יתלקטו עליז אנשיםרקיס-כלטס-עץכ'הש->זעקי0׳ •.תעוריפ.נוערים י עלין יתטהצשיליס אזיתקגציהמריכ-המערז ,הצעירים קול ממעונתם• י׳ וצערה סכעוריס מיזשתהכביכתה • אשר ^מ׳^ג^עולס טע*־הג^מז^זלא*לה עליהכ מעזלס ע?ל 6וק• עיין 38ל^ס2־א י ייגעל;5ולס.^ןשייעמ - !מקיפו עוד ש6א אותו&1 • • 1ואי*אשר יבא אליתצר העיון הפנימי\ מלכד אשר יושיט לו הזמן ^ W ) f f i £ w £ T ״

ן^ו־ב-ינוס״הבוחיה : -יויויס^עולהמחברשאתמשליזיאמר :־י כלכל- ל^אוכל לעכל * לשימח השוריס ־ אשר ת ל א ג בלמותאלס מואארים ־ המ.תתסי0.בדול הגאות •־• התטזכליס ׳בחרדל הפתיות • להע:1התמיל-רתיח־הקנא>מתא1י גמתוכלי5משמים.ראשולעגה ומין הרמיות• י #ורל^ובםכח*ים «כוניס זמזקיס ועקרביס־- יצאינ;ביס • 6גבג־ההוגים •גתזלה׳״ת ה ־הסו'מ ר א לשתה־•!שוקלופיבחכחס • והנו יוג׳ן החת סנל הקלי' (ע״ליחה שהיה'שומה. כפי הקדחיצימ למשול הצורה כשס איש זקתומר כשם חשה} ןאיןי לאל ידו לחלאית מח*ץ מחשכי'טר^ תקהה • שאלכונשותה י ייהיבהכבלהחליעלמ • יכיגללו היליו• כיוס ההוא נכקעו כל מעיכות' יגונותיו • . וישיחז ננותי חרגמזחיו:••ו י הכלגןךיחל*נאלחו י זאחכזת בתי תוגותיו:פתחו"• וי&ו ^ מתמרמר. ־,ואח״ז פתח פיו לקלל אגודות מושמ תטשתווכהחחר •׳ אהיההי׳אכל׳יסאסעלהחומר החמורכורהשביהזהאשר חמצו־ ישקו כל העלייה OT"־& • 'אתמיהמדס המאוויים* מקו© אשר שם אסירי התל־'אהזריס • אנכי איחלל • ואס על הק"שיה אשר לתת עמדי אכ^משי״לל • הערדנאעעלי זאת האש״ה • עסכנ״יתהחמי־ישה ;נו>ילסי5*יג^ס) ותלךלה:ל«ע על מקית נור־גלזליה י ושבה אל גיתאב1ההה״יילז«עזריה// ושמה היעה ושהזדהרכץ את גדותיה <אתגרימיה'•. עלמשכמיז מעונות הימה !תילעה תלןה מנסהדזההיה לאירכיעה רחשים • יחיוז ההעדר האכל ציקרשיס > ומשם הפ ימצע * עד מתה אלי קליות ארביע ׳ זאת ממחהה כל.היידס • על כיי^שילהולויקהמעמיס" • ושבעת הרזעיכ • העה׳ליכ לעורר* •ילהקז נרדמים' י נאככי א^אכגפי זחליע$יוד כגש,כ ו-כ&י י ^ י ה גארצימהחייס'אתהלך ׳'כי אל ארצי ואלמזנלהיאנר • ועתה ה' חח מ:ששיי והוציאה מתלאות • כי^וב ת־«י אזהה:ד קהת• לבלהוה-האס מקל עוזותפך%׳מעההה.כחהאשרנהת בימיני למשען ונמשענהיכא* וא**מי?בינהיהיולזראבאפי• ואנעלחודוההישעפזכי י מ ג

המחבר והקשות שכתש1ג1תיו הזא מה שללעת הדמב״ם יהיךיכשגס קחשי כשןו במלרבק לפי שלמדוהו בריש קמשץ תג״שרכייקחאישוגזח' ובאמת שכןכתבהלמב״םכניאור בס׳אימה' אישיתשקלושי ביאה׳שטר מראוריתא וכסף חרברי שיפייס • והוא ו״ל הקשה שהיי מציגו מפולש כגמראשקליישיכסףמאכילין כתרומהובאחאשגםהרוזצ״ס 'עצחו כתכאהרשכתכישקלושי כסף חלרבנן • שהמתקלשת כא׳משלבה לוכיסשהאשהנקציתהריזזא״א והבא עליה מן האידיסיןכסקל י 1ככל טלאי הרבה מגחלי המפרש• ם לישב לעתהרמב״םכזה • והרכ החגיר השיב בזה ש אףשהויסטר שקדושי כסףמל״ס איני מתקנת חכמי' אלא מכלל הזרה שכע״פ • והוא לבר כחמר למשה חסיני!לא ככהבה לגמרי ונלבריו הסכים ג״כהריש בעל ו ו ן נלין ה נ י צחורה זמ״מ י "זוהר הרקיע י ור״י ליליאן כעל מחבר מגילת אסתר יכל המפרשים האחחכיס ־ ולא ידעתי איך עלה על לעתס להלין כן בעל הרח כ״ס הלא כתב כהדיא בשיש נ'והעמקנו לשונז למעלה • שלא כלח ה שצלמלכי״ג מלות נאתר שהוא נאמר לחשה זכו׳ עד כי פעמים יהיה הכירויההוא חקיכל ממשה זסים כזה שגל תת שביארו כז שהויחלאורית' יהיה השילוש הנאמר גו מק־בלחתשה י זלע*ו יהיו קדשי כסף אחר שלא בארו בו שהיא תן ההורה הוא כלתי תקונל חמשה • !נאמת שאין אני רואה שוס קושיא בזה על הרחכ״ם • יהנה בסוף פ' ׳11 הכחנקץ לריש הש״ס הפקוק כי יפלאמחךוגזח' על זקן מחרא שנחלק ברבר שולמו כרת • (אחר המס בין דין ללק בק דינ/חחונזד. זנשלזגחא לשמואל וריאכזהו לשבים שמו לשמואל ליניהכ׳ לין ולר' אבה! אין ליניהםלין * והיירשיי וכיח לאפיקו הכי בי תרי חחוכא מהאי וירכו להאי כדיני) לילהו והלך זה יקילש אשה כאותו ממין לשחיאל חק:לשש ולליאבוסואי^חקולשתדהוה קדשה בגזל דאינה חקילשת • והכה עם זה היי.:; שנאחר שהללקרשכלכר שקנאו כחשיבה שלא •היו קד.־ש־1 קדושי; גחוריס חן התורה והוא לפי שאמרו כפיהזהב דבר תירה מעות קילות והחכמיס ע^רו קנין המעות ותקני שתהא משינה;מצא שהק־נה שום חפן בחשיפה וחקלש בה איצה חקולשה מן התורה להוה קדשה בגזל י (אםקלשה א כשאחריכא בתיהניבממון אחרליןלזשין קדושין י לגג־ זה לא עלה על לב חדס מעילם י ללא הוה שתקי חלסוכיר חילזש כזה י זעול ללא היה צריך השי׳ס לצייר עניןליני־ מחזנות כתרי שלכן וכפליגחא לשמואל ורכי אביה! טפי הזה ליה לצייר בפשיטות טפי והיינו בקלשה בחפץ שקנה כמשיכה ובפלוגתא רריייחנן וריש לקיש ללר'יוחנן למשיכה אינה קונה מן החזרה אינה חקולשת ולריש לקיש לאיור חשיבה קונהחןבתירקמקזלשת • גםגזהלא צליך לצייר לאילן גיסא בכגון שקדשה אינש אתרינא קלישין גחנרין דק כהו גופא חחוקס שפיר לתחייה! רק שאס קדשה ל!קח$7 החפץ מקולשת לריש לקיש ואס קל שה המוכר כו חקילשת לרי־ינחק'ולא לר״ל ׳ ותיהואין ליחד לאחר שתקנו הקנחיס קני; ,נמשיכה הוהחמץ ליליה מטעם הפקר כ״לוסוהקיושי לאורייתא • שאסכאננללוןכן • כך אכ1 צריכץ לדזן-בכלקניני דרננןואלרכה אכחכל מנאנז כהשך שהוילש בגזל א&ו יאוש גרידא כתבהרא״ש כפ׳ מרובה.להוה קדושין _ החי מררפנןולא מדאורייתא והיינו משוס לאחר כגמרא ליאושיןזנ* מלרבנן • וכ*ע׳ג10ר כחיח סיישנ״ג ןאין חילק יזה וכןכתעמד שלשתן לקבימלרבכן כהיגגגינוירוחסלהחקישבימקולשת תררבנן־ האמנם

שכרבניי־פקפקכז*-שכתבבאיע םי׳כ״חאחי שהביאדבר;ר"•זיל. ואין.&גמכיח להאאיכאלחיחרכיזן דתקנירבנן נקנו לה ׳המעות וכיון םכקלז הזה כאלו:תן להתנשף זהוזחקולשתחל־יור״תא י כל שציגפוסקיס מחזיקים בלברי רביב! וכ״כ הדיח כש״ע א״הע סי' כ״ח

לל^הזה רק קלושגלרכנן ושאר האחרונים פסקו ג״כינןאחנס האמת • הנכון בזה שהתירה אחרה שכאשר ילין,איש אשת ליזלחנה לעצמת תהיה אשת איש אחנסגיף ההזמנה תהיה בעכיןהמוכבכ והחמח הגהיג להזמנה וכאשר הפרישה האיש וקנאה עיזהזבמדעתה-ככר

נקראת מקירשת ואס זנתה אח״כהיא כמיתה תהיה הקניה בענין. הנזכר בחירה אז יטה הקנץגענץ תה שיתקנו החכחיס • והגה ביאהיי־ ושטר הם העניביס הנזכרים כהויה וכה־גיס בימימשהרעיהיהנםף חהשהקגי החכמים את״כ • וככל אחל מאלו לרכיס תהיה איא גמורה אין הבללואין בפקותא כיןהקלזשין״טנהגןכומן מרעיהיבין הקלושין שחקנו החכמים • צא ולחד תמה שכתב הית״כס שם כשיש א׳ וזיל

כל מה שצוינו חכמים לעשותו זכל מה שהזהירונו ממנו ככר צוזלן חשה לבינו ע״ה כסיני שיצינו לעשות! והוא אומרו על פיהתודה אשר מריך • . עביל • וחזה מנואל שחץ רקלק גיכ שמה שאמר ט יקח איש וכזי שכונתו על הל־יחיןשצוונ! חכחיס זתקנ! אות! ׳ והחכמים תקנו קלוכי . כסף וסמכו אות! על כי יקח וגדולה מזו כתב הרמינס בכפי שופטים שהתורה צוונו שאףשמי שיחלוק למוה נגל התקנות והגזירות והסיג׳$

שעשו י

הקדמת ממשכין• כ:ל חורש ותלש ללעתאס יהיה יכולת באלם לראות הירח

t כתחילת ליל ל׳על׳ל 31D[״JJ^. }לנו עוד שני מיני עחן אשי הצטרכות אל המעשי. יותרפחות חן העיונים שזכרנו י• התיןהאיהוא י י שאנחנו ח״ניס שכאשר שנראה איזה קושיא תפולעללבריהש״סאו ש1ם סתירה מצל הנחותיהם שמצוה עלינו להשתלל ביש1כ הרבדים כשגס שהקושיא הזאת וימוכה לא גורעים ולא חוסיפים תועלת ׳1 המעשה עליז בתחייבזליאזתשיהיו לברי חכמיםקייחיס בכל מקום פןיכואו לחשוב שלברי חכמים נסתרים וזה מביא להייסת לכויהש״ס* !לא על לברי הש״ס בלבל אכו מצווים ככה אלא אפייעל לכרי כל חכם וחכם חן החכמים המפורסמים אשר הגיע חבוריהם אלינו ולפי ערך החבס ולפי גולל מתירה ••-גסאםנראהשלבריהש"סצריכי;יש!כ עפ״י איזה מכמה מתחכמות החיצונות מאמת תשכע חכמות י או שצמחה שוס קושיא על השיס מצל איזה חכתה שגס בזת התצוה לעמול על דכרי החכחות כלי לישנ לגרי חזיל והוא מטעם הלל וזה כחבחזת שא״א להכחיש לבריהס ולעקור יסולותיהס כשום הניס והיא חכמת הלתולית הכוללת חכמת ההכרסה והצללים והראיה כעבור שכל לברי אנחה ?לחולים בבנים על תזתתיס חזקים וכהרים על שהם כחן מותשים שאין לדחותם בשום פניס ולבינך מצאנו שהת:שפ!ת גם המה רציכן תמהו כפ״ק לעירזביןכמה שמשמע שם לבל שיש כרחכי טעח יש כהקיפו שלשהטפתיסהזאתשכקמליקדק • ונתכוז״ל ותיחאלאין התשנו; תלזקלק לפי חכתי החלות ע״כ היי שלא מצאו תענהעל. מה שהש״ס סזתילכרי חכחי התלות רציני הנלסה ־ ואולכ אם כש£ר חכמות

החיצונות כגון ההגיון והטבע וזולתם יעיל איזה JSiwjjpjw אגן ־ אנח:ז צריכים לחיש להס כ״כ אתר שאין מופתי החכמות^ה^חןקיע כמו מוחשים אבל הם כדמות ראיות יליד ואין אנו חשגיחינזכהס נגר דברי השי׳ס אבל לוחיןאואןמפני לברי השים אשר שבלס היה כרינ! אולם כיתר ע:ו חן שכל אנשי החכמיוחפשישטעו כעלי התכמויההם צלבריה'ת־ומבוא'מ1ה 1עכ״ז אם צנכל לישכש ?.אחיעס לכרי הש׳יס היי זה חשו שחלמידהחכחות יגיע לנו ג״כ היעלה בצל חה לוחה להתזעלתאשר יגיע.ל:ו מהעיון הכלתי כה!ג כגיף פסקי הליכים * כחו בהיתר הספיקו׳ברכרי חז״ל כמה שביארנו למעלה!׳1( העיזכיסכקרא־ס מטעם זה בשב עיזניס חיצונים כעבור שאין עיונס הכרחי אל הזכיות המעשה וקיום המצנח אמנם הססזככיס ומגיכייעל הלק החעשה חכחוןיחלבל החכונהיפכלנניס אליתכמו י.ה?7סה והצללים והראיה שהם ענינים הכרחייםאל התעשת * נללעת הרח״כס כה' יקוייההילה גס כאנחא *טכעיקכתת אליית יש תועלת רבכעיונס• זה0|ללעתו מעשס

חרכבה זחעשה כראשית הנזכרים כש״ס :p הניחן העיון הוא הבלתי עקרי כ״כ אל המעשה אמכם C H l w י הואכלמות-יל ואוזן ׳1 המעשה י:!א הנקרא נדוש •הוא,

נמצא כש״ס על שני פנים י החןהא' נקרא אסמכתא • והפן הגי נ-,יאחליצס'״ ואולם מהות האסמכתא ־ מה שלפעמיס יוציאו כש״ס איזה למנדחאיזה פסוק חכח איזה לקלוק ידקדקו יכתלב ?צה כשגס שהשש1ק ההיא אינו חוקשה והנא ככוןתצדעצמית פשיטות( עכ״ז שממו כאלו הגא מקשה כלילסמוך עליו הרין המקיכלא1 החנשכסתסנרא ןלכןיהיו אותם הדנים ח־רכקאס לא נחקופ שאגחר הש״סבב־אירשהואחן ההורה שאז ולאי כן קפלו והפסיק לאסמכתא כאמרס כגמרא זיל חדרככן וקרא אסמכתא כעלתא • נח שהם חשבו א1 הניאו לחשוב ש-הפסזק ההוא כוונתו צלמלהעכץ הכדרש מת:ו שחצל סשוסז של מקיא אין הכרע כלל על זה ־ גס לפעמים יהיה הלרש לחוקחאולמן הפשט • ובכולםהיתה הכלנהלקחזך ה־יןעל לשין הכתוב להיות בידס כלחזי• סיחן שלא ישכח חפיהסיוכחלקו כזה גלולי הקדמונים • ללעת הרמלכ כל הירשזה לכלחזלים הנחצאיכ כגמרא בה:צאזתה7יכיסהןע'פרבנ•!מיעטהן מהשללזלובייג תליתבולם כרמית אסמכתות והם לפיכך מ-רככן • מלברבלבריס שבאר! בגמרא שהסמן התורה שאז ודאי שהפיח ש ההיא מקיכל מסיני • וזיל בסהר מנץ החצוי. שרש כ' והכה לא כל תה שנמצא לחכמים שהוציאו בי״ג מרית נאחר" שהוא נאחר לחשה חכיני • ולא ג״כ נאמר ככל מה שימצא גתלמולשיסמכוהו אל אחת חייג חלוש שהזא לרבנן • כי פעמים יהיה התירוש ההוא חקיבל תחשה לפיכך הדחוי בזה שכל מה שלא תמצא כתיב בתורה ותמצאני יתלחול שלחלוהו באחת תי״ג מלות אס בארו הם כעצמם שזה גיףתזרה ראי למנותדאתי פהמקיכליס אמרו שזה לאו-ייתא • ואםלאיכארוזהזלאילימבוהנההזאחלרבנןעכ״ל • והרחלן חולק על ו בזתולעהו. שכלהנלתל באחת תיייג מלות הואלאזריתא • מלכלכתקיס שביארו בגמרא שהוא מדרבנן שאז בלבל יהיה הלמ!ר לאסמכתא » והרכה להשינ על לעת הרמב״ם •

ר ב ח מ • ה ת ם ך ק ה

כתליצתו־ בחולת מוסכמות' החמים בצדחהוזהמליצה^ >א3לפי. ענינו •־ !מזפיתקיש^הלהא״תשבש״סולא יקשוכעיך£כלך־ • ואתה המעיןיאסכעלמלינהאתה תנין אין לכרי נאתנימ״^דקי.ם •י פ ולע שעל שני מינ;לחש שזכרתי אמר! אין משיכיןעלכלרוש ^ שאייןכונזתבעל,הלר1ש להכריח סבדתזימןהמקוא א:בל' המקרא ביזו לאסמכתא או למליצה !כן;א,?ות בירושלמי וני'הלדזשאמתיסזא, • ומזה כבין ג״כ מהשנ'מצא,כש"ס מס$ר מעשה שהיה*כתנךהססןו הובא שנזכר פשוק אחד תה שילא׳ ינכתכ;עליין»בזמן מאורע- היחעשההיןיא נמו שחצינו כגיטי'ן(לףלח)תספר ענייןיהמעשה, עם האשמדאי הי? נעת שרצה שלמה המלך לכנות לית המקדש •־ 1שס כיכר כאותו הכפור איך האשמדאי לנר בעל היין י לן היין הומה שכרי וגומי תה פקוק במשלייאמרז שלמיה באמצע יחיו והוא כמה שנים אחר החעשה ההוא • ולגמה לזה בפילאייחפוו ז:רז איך לוד המלךע״ה כהכתתו לרכ1 של יואב אמרי לי פק1ק ארור עושה" מלאכת ה׳ כרמיה והוא כירמיהו • והעניין ככיוצא כזה שה״אשמלחי גנה את היין כעצמו כאשר 4כה וכן לול המלך אמר לאיש הה1א מדעת עצמו עייפי.תכרתו שלא יתכן לעשות מלאכת ת׳כרימיה• . אימכסכעלהמאמר כרצ1תולדכר צחותל:ןכם׳;ג־ע בספורו ׳1 גמה' היין'כשא כמלינתו פסוק יל! היין י מדבר כגנות י.יין • ובן כשהגיע •L גנות הרמיות כמלאכת הינשא במליצת! הפסוק המדבר בזה. ״־ שולא״ייקןקצימלשהיוילע־ן הכתובים י.עתידיילהנהב • ןיאצ יקשה נעיניך תה שכתבו החוישם זיל אע״פישזה ההס1ק לא נכתב עלייןהי! יולעייןאותושחין״הכוניכזהשהיו מלעיןשכזה ונזהעהילהנבי' . לופל לאחר.זמן הרב?• • אלא שהנונה שהיו יולעין חצד שכלס ההוראה 6עוכההשסנ^1נעלהחאמר תפס הפסוק לי׳ליצה כמו שביארנו • הן אלס.תצג70מטמ*ל0ול יסיגיותי: מימן ע1ל0!משכיס קדמוכיות• כאשר ח^^שסעכגיועמוךיספריהקלחוכיס הקלושיםבינ1כו • ואבותינו קפמנ:%1• כלאלהבהחכוכן כסא האמתוממלכתז • נכהכתן כתריחלכיתעצריאש' תפארתו • חכמים הצולקייולותריכ הםליחיס עומדיםלשל&נהיכלו יי- מייחיכו ומשמאל! י• אזהט אלוהורת! רא11שמקנ ואמרו אשרי' העם שכבה תודחו * אשרי העס שבאמת חכמתו • ומאז'התחילו הצרות הרכות והרעות להתגולל עלקהל עלז י&ר׳1 זים׳ קיישי פרינקתס כולך זקוער עליהס והגלות פין בארן ההחילו קצה החכמים שבבל לוו ודור המבקשים פרנסתם ולא משיגים לעשות חכמתם קורלפ חיתך מהיחס • לכלכל שיבתם י כאשר ככר זכר זה הרחיב״םכפ״ד לפרקי אבות על מה שאתרו ין תעשה עטרה ונ1׳ולאק!רלס לחתוך בז• לכן התחלו אופני הלחןדלהיזה עקלקלות - ולל&י החכמה אכילות ־.התל השקר ומסנה(.להי:ת פרן כארן להתהלך ולשוטט י ועמולי שמי האמת להתמוטט י כאשרעינימרואות ולא ור קצת בכי לוריכי בעיניהם חכמים • מתכלים הכרמים • עזבן $אר מקור תיםחייםיהיא הכאו חפרוה שרי המלע כרנה כריכי השכל *סלל חכמים ונכונים • ודרכי מלמל לעת הקרמזניס.׳. $1ל הכארית אשר חפר: ענלי ה' הלא המה התו' זהר״ס בעל ספר* כריסזת וכללי ר" שמואל הנגיד והוכה זולהם להראות אופני הלמוד וקיגיותי1באמוי שפל• סתמום זימלאס עפר • שמ! כל חגחתס לרדוף אחו המצאות שקריות מקכרת כרסם בליית ועיונס שקריים ומזייפים ׳.וכל עסקיהם כביאור הדקדוקים לקים ישליפיס • נרפיםגסנרפים • יעל לנרסכןןפיםע'ג כיפים •. ..יחסאועלתירתינו .שאין בז ממש-,• ידמו ליי שקרים,• ..ושמימלההלמזל עלילות לכריס • !לגלול עלילה אחת ואקשן עדיים עללייס"• שטו ולקטו הקלתות מכל הכפרים • וצוברים אוחסחמריכחחריסיהממעיט יצכףעשר' חחוי •וכמסכת קולי עככיש יארג:ס לאחדים ויעשו כמו לכוש להלביש בו לכרי גמרא ותוספות !החזיקו עשרה אכשיס בכנף דקדוק אחד • זה משבש הפ:ט יתכלכל הסברא,• (יושן! הברה י וזהמלרך הפירש טועה* !כסוגיותהשיס חועה • זהכמאזניתרמה ס:ר!חיוישקול־• יזהיקראבקיל • וכל פעולויהיס לבטלה • ויגיעותיהס לבהלה • וככל לנריהם אין ממש ואף לא יחצאבתכיתתם שוס דקדוק רמזי וישיב הגון • .ותחת אשר חשכזללכזש העיון במלם לעומתשבאוכן ילכזוחאומהלא ישאי בידס • וכמקום שדמו שעמלו על גיףהכוצה • העבודה שלא כגע! אף באצבע הקטנה - ואשר יאמר כי עמד על גוף הכקזיה • יאק! ויתכדה • והאוכת העיון אינם רואים זולתי קיללכריס • ילהג הרכה יגיעות כשרים • כי על קנה רצון יתמכו טירותס• ועל רגלי הזבובימשוכהפ • ואס עלה שיעל ופרץ כקותתס • ננס עם זה נועלים במקהלות •להרים קולי קילות • כהלהיכ להקת המיניהם • ינשיתיהס יומר מהם • זה במפגיע ציעק כחיל • זזה ידלג כאיל • זהגכיחי גנח זילו;י יליל • ו־סינאוק נאקת חלל•• ידמו הפעולה הזאת להלנל ושכח • לעל המרכה לצעוק הרי זה משוכת • וכלמגמהס להטליד

ולהבהיל

א וחייב סקילה וכתנאי שיהיו הגזירות ל מ מ ן ק ן א ר ן ^ ^ ״ ן , ״ ^ ש כזלזכי כרת • הגם שהימיכן השיג עליו כה סשי י י « ^נ 2 ל הסכים עם תומי׳בכ והשיב נגד השגות ת ס א ^ מ * מ מ * « 3 « גרמ־ב!-. ואני כתבתי בתלושי דכרכות והראיתי בעליל שלכויי ראיות על רברינ וסלקתי., מעליו סשגות• ז * כ ה ו ז « כ מימיכם ^ 2ימ״בל־גס הואתי יללעתשרש״י ג״גסיבר כלעת הרמ״נם • וא!לם מש שלק^ הרמיבן שהרי נראה כש׳׳ק שינציא בעל׳המאחר אחל

W1 מלהכניס מן המלרש ויקשו׳ ממנו כגמרא ער שיחון המתון ויאחרמלרצכןוקוא אקמכחאבעללואולפי לבריהרתיכס הלאכל

הלרשותיהן מלרכנן •י והתשובה כז־הישעס היות־ שכן האמתלאניחאי להש״סלתיןכךככענלשאפשר להרןכעניןאתר שלארנולפרסס עניןזה|כ*כ כמולאיתא כפי במס האשת אמו וכ כהכאנןיח שנין הויכא וגמירכא לכנלא שיש ולא הוה ילענא לאין מקרא יוצא מילי' פמוט! עד השתא:מאו קמ׳ל ומעיקרא ליגמר איניש והלר ליסבר• מלכל כמקום שלא היה יכול להשתמט מן עכיל הגמרא י

הקושיא שאז הוצון לי להבליעלקלא אסמכתא •^?לסמכות המליצה־ כפימהשאזמד • י לעשכמצאלפעמים שנחע/רראחדמןהחכמים ללרושכלכרים המביאיםיאלהחועלתכגון התכחהאזאיזה הנהגה ט1נה11ולת1ה אשריצאילמסללמדלאכושכיכה •י למלולשזכס ללכר צחות וכלשון המקראי •י ולכן תפקו איזה פסוק אשלמליהיוינולי׳ להווות־גיכעלמס־שיובקשיםלדכויחמהלמה שאכן כוהגיסהיז׳ כאשל־

ירצה איש לדבר אמ״עהז או לכתוב אליו איזה כונה יאחז לשון הכתזב. כדברו את:^ ולפעמים נמצא בהזדמן אקרא מלא יוכן על יזרו כונה 'המלכד • זלפעתיס ה^רק $מדכו$שנ1ת אתת שלה אוח מן ה?1£ק' מהוא זמביא אחרת תחהייןלל שיש1כהפןזק כולן כא!תלענין כזכת! • וזה הוא הע־.י,' הנקרא-גפי כלהיןלמנכי׳מליצה •־ כנודע לחי שכקי' כספריהקדמזכים 1כלש;כ:ר.יהס • ןעלהעכיןהזס כהגזלפעמיס־ חכתי' ההלמוי ג*כ •לא שהיו אומרים שהפקוקכיזן לדבריהם ההם יען .שכ1נ1;יהם לחוקים תפשט הכתיכ . כמז שלאייאמר כעל לשין החס' אשריכת!כ צחות עפ׳יי לשונית הבהובים שהבתוכ־ס כונו לדכריז • לכן לא יקשה עלינו מה שנמצאו כתלמול (נחלרש לרשות לרשום תן הפסוקים אשרלפיהאמת לא יסכלו לרזשםכשוסעכיס׳׳ אז שיהיה הלרש ההוא סותר כל התשך ה:תינ - י הנה אמרו כמדרש על פקוין אמור אל הנהנים זיל אמר רי^ליחלמל שהראהה ק״כה לאלם הראשון י דור ודור זלזרשי;זכ«_' כיון שראה שאול_קעלך מלנקר נחרב אמר רכש״ע מלך ראשון,שיעעולעל כעך ילקור 3חרכ אמר ליולי ־ אי1האזשר אמור אל הכהכיס זהשאמר הנתוכ()מוראל הנהנים מי תהין עיל י ואיכיןיזא^ששוסאלם; ששלסכשנלנןחכקשהאמת • יאתרשהיתה טנת ריכיללסגש כך הפס0ק של >?מ1ר,אל׳הכהניס שכרי אומר לנפש לא יטתא״^תיצל הפלשה־;. כיוצאיכזהכררש ולא כחס אלליסלרך אוץ ואזמר בלדשישלא'נפג,השס עס נכי' ישראל בלרך ארן • וכזה הרגישו.כלככי אלם נמיתקשיס איך יתפוש מלת פלשתים וגוי י זכיוצא כזההלרש״שעלפסגקכיהכה המלכים כ:עחעכרן.>חיח שדלרשעל ייקף זיאחת והמשך הכסוקי׳ לא,יצלקו בלל על ליו־ הזה'ף:ךכה זולתם ^אלו תק^״ל השאר אשר ככל המקומות לא הכיאוהפסוקיס לראיה ךין ללבי^א־ת י• 1אשד האיר עיני בזאת הקבלה הוו/.«דמ"מ! ז״ל•;)^ גמינח^י^נלגאקרשהזכיכס^תשתי״מהג״צלבריעלר^מ 'הכיכה^חח_משתז?כת1ת שהם על צדמל-צת-השילאשר־. -לאיספק עטניס כעיני כעל השכל • והתפרסם הרוך ההוא כ1ת4?5(יזזהיול.י ר^ל עזשיםאותה הכל כמה שיעשו המשוררים מזמרי השיר • א תכיברקפראזיהלתהיהעל'אז:יךי1 תקריאזנ־ךאלאחוניך• מהמל שאס ישמעאלםירכר״תגוכ-ה יהןאצכעז כתוךאוכו(כריש כתנטת) ו אני תתייאסזההתכא אצל אלו הקכליס כן יקשיב בפירושי זה הפקוק י ושזאת היא־סמ זאת סתציה ושה־תל היא האצכע יי' ואזניך הם ?אונים י אכלטאימליצתשירכאהמאלהוהירצהעלמלהטובה • ;והוא כי במו שאסור לומר לבר מגונה כך אקור לשמע! יסמך bi לפסוק על צל מליצת השיר וכן כל מהשיאתו כמלרשות אל תקרי כך אלא כך זה1 עניני ח: תועלת יצטרך אליו כלבעלשנלמאכשי תורההרבצים עכיל . והכיזמהשכתכשמזההתיןכלאלתקרי-שכשיסכיארלכריו

שבעל ה זאמר מצא לו פס:ק אאר למליצה הכאות לכיכתי אנל כהחלף אית אחת ולהביא אחרת חאת*' • והמסדר התלמוד כיאר כזה שהעכין הזה יפה אל החליצה כאופן שלא תקרא ממש ככתופ אלא קרא כך וכזה כשלמה המליצה על״משתכס אחל רצה ללמרא!תנושככואאל הקודש כחילה ואמר ע״ז כמליצה! בואי לפניו כחולת קנדשזתפס לזה פסוק כתהליככנא• לפ:ינ כאדרח קודש נתתל־ף ה״ה בחי״ת והקלים הריש ל״ל !אמר כמעורר אותנו כוה אל תקרי וכזי לומר שנעל התאחר שם לו

תמחבר סיוםילולות זנהיוכימ גלונים וטזביס תמנו כשער י כאלו 3שעה חשחק$

לז 1כלאשרי«&*יצליס - וגסהאכןחיליכנצויריויפיח• וה»>- דיכיק-לאסכהאותו - אתזהיהה גייסו • אזאל:י(משמז'גמןשש1*

תחכיריוכיצהיתייה1לעת.־ ככלכל ולילע : ויזיה כיתקואמ&& •ואנכי אישייםונקלה•מיי יקוםלימניובי& לרעות י ותיילי למושעות• • האס אשר קלח בלב! קלתת הקנאה ־ ייציזציזניגמולהשנאה •י כלהמסיתאיהתאזהליתישס ברעהו למען שתו י־ ואף לכו נכון עתו •י !אסהמראה כיתה כפיו כחש על ככולו ותחת ככולו יק'1ל אש היגאזה נערה כוואף נאפ! מעלת־ כעשן הכבשן •־ אנקת :קיים הלותו ־ ואפייכל״הרזמת ן ש ע שבעולם אינן מזיזות אותותתקומז • ואס יעטה תעטה'הענוה והוא יושבי פתח האוהל •י וילבש שפלות רות לעיני כל הקהל•. למען לעת כל הארז כי רוח בתוכה בקרבו •ונער קטן נוהג בז • והיה א6 כה תאמרלואתהאדזנינו־חחאפינו.•׳ שתלהלך קצץ תהיה לנו • אז תליהעכוהילכש • לאחר הלא אנכייע׳ןיכש • ישא כיום ההזא לאימל לאאהיהחוכש •י כחנזהזנאבזאת שלח כא ילך וגע נקצה ככולו נחשי ינחש • נהפך הוא והיה לנחש • אז אותך יחלל ויוציאך' מכלל׳ גס כי הרכה תפלה על עקכן" 'הוא כרוך • ישטמוך ך י כר וירטל • _ עץעקכךיסככוך •ועסעלכזתןי אתקעיתלכתקזם כאמן• הלא הוא ציי יערי י יהואכע־כיי־ והזא אשר מעולי יעל היום הז: ישטמוני • כ-לומקללוני •־ מכח ופחת אל יעזבוני • ומשור ומכפן הל יעליזני ־ והיה תלי עיכיי לתת תיתתז באו; יעמו לרך גבולי • ויהגל עוותו כתוך אהלי • ויבוא גס השטן בתוכם להכהילי • והוא יושב ממולי • זהכסףאזלמןכל• • אללי לי אללי לי• ועחסלוה לי לתבוע עלבון האתת'ואילותי • אולקרוא שמי עליי לאסוףחיפתו • גסי-אאיכארבנזמפירסחיסזלהסאף ניס לשקול עלתקכתהלכר הזה י ולא באתי י1; השיער הזה לולי שיאיתי כי אזלת ׳להלמוי האמיתי כתחתיוה דיוטא ־ ויוםייס הזיו;׳ הוה • והעקש:תוכה • והשקר הולך וגלל • והאמת הולל זלל • והיישר חדל • על כי המתהלל במתת שקר •נו ענף ועקר •י ואשי־ אחר היושר סטה • כמדקרות״חרנבוטה • והאמה נעלות• והמחזיקים בו ימשו כג;נ הנמצא במחתרת • לכן אמרתי אילי שיחי כעיני אללי' !אלם יערכ • כי כמקום הליל השס אין חולקץככוללרכ • 1עס כל זה חלילה לי להרים ילינגלהגלזל ממני כחכמה ובתבץ אך לצבי אלם הלומים לי • ולאברי התקשיבי לקולי • ואגלי משגה אני ויבוא הגלול ממני ׳ וינונזני זיכזנוני • ויראוני אות ילזעה • כי הותרה הרצועה • ובאצבעו יווה • כי כך לרצה של חיוה • אף אני אעשה זאתהנה מקום אתי אשית •לי עפ השקר יככלכחי עבלנו • שנע נווט אהללנז • והדן אותי לכף זבות המקזס ייימו

לכף זכות ז ואשוב להשלים הכזצה הראשונה • יעןלאטוכהיוחהאלס־הזלךו ימות!ישלש 1אכל שמו • יכל עויוילכיתעולמו • כי גנ פעילותיו הבטל!?).יודו אחריו לבזר שחת והיי כלא היה־ונפשזלא איה • לכןהחייקאללבנשלא יח1חו:כוןתי1תכסיעח1כמנוכתכצללים י וכלי גללים• חללי יעזיב אהויו חיוה פעולה כחשכה־ ׳להגיח אחלת ביכה • ל5ן6מפפי כחפצי מחשכוהי • מיאשיתפייועיונותי • זנפע^ם שורק עלי ספי והין למחברת • למען יהיו לי למשמרת 1 כי לא יהמה• צוקי המאורעות • הרבית והרעות-לקס כל העולה על רוחי* !הטמוןככחי־ - אףאמננכילאאוכל לסמל עול הוצאות הדפוס למרזבי'־• גס לא ירעתי יום מותי ואיך אתמהמה ואיחל על זמן שאינו

שלי אזי להיות בונת • שחאלאאתנת • לכן קמתי לקבן הדברים• היזתר מוכרחים לזנוא את הוכיס קצווי ככמות ורבי. האינות והיינו לישכ הקושיות העצומות הטחזבים בתיקהשיס מה ש־זקשה לדעתי אז אשר הקשה זולתי כאיזה חיוו הכל כישובים מתוקים:עמוקי׳ מה שאין בהם י ללס ייש כילי לובית כרכה תילישים וביאורי' לעת מצ־א ידי לי היצאית תלפיס אכיאס לבית הלפיס גס צפעמי' פירשת• איזה מימרות או כאגדות הצייכי׳ביאוד בדו ך אייה חכתה • אז היותם נקתיי' עפ־׳י׳ הנחתחמתהלמולי' • כמן המאמרים המלבויס מעניני תכונה אג ה:לס: אשר רובם וכמעט 0לס קזהיי׳יש-לות הקכח1י ידכ״ל ולא פויש! כשוכחכזי על נכון • כילאיאזתלהס־-יס אל לנוי היפהתזאל כב״ר שחכמינו זיל לעת אחות היתהלנסבענץ התכונה כזולת התכונה הנהוגה היו' שאתי שהתכונה הנמצאת היום נתאמתה במופתי' לח!לייס כטלעלכעליהגיאזמטריייא • יא׳ייצ איך נעיז פניפ! לומר £הז״ל לא עמלו עצ ה&מה. כאשר *•דתי ז? בפ׳׳עכסחי־ס !שמה שכרתי ואשי טענות ה־פ״ת על מביע ממרות הש׳׳ס * ומחקים שנא להביא יאיה ללבייו משם,היכחתי ההשך • וביארתי בעליל לבל נחי שעל החכמה ההיא איך אדרבא מויל העתיקי כיזתל בחכמת התכונה

ופרשתי

הקדמת זו&תיל־ כעעקהיהס־ והןיותיכםגםבנדאילםגםכני־ אישאשרליא׳ יעמלכמיזלסייסקולנתכמזהס • נתיר גרונם בקראם אליהם •־ אןיצ^)עות הכלתי בקיאים בחללי התלמול ויזלעיס הלכנתיו יאזליתיו'•־ קיגיותיז' זתזציאחיו - . יען חזשכים להשיג ככול בליצם ולהחיות נפשסבגללס׳ • זזתילכל חלקם מכל עמלם' •־ ואפס זולתיזהשו© פעולה'ציולקת אכל כל לכייה^צםתיי&מכל צל ומומים' מגונים • ומלאים רכים'ו נותנים • גםכלחלייוכלמכהאשילאכתו׳׳בהנמצא תיחתילייהם-אךאשיסישל^ ללועי מפניי חלול השם זל״ל ־ והגורס לכלזההסהתלתיליסמלאישמשז רכס" כל צרכם לא אבו הלכו כדרך אשר יורו אזתם הרבנים׳ התיפלגים אישר בארן המה • ואילויעיניס להס ולא יראז מה שאמלו בקנתלרץ • וזיל הגמרא מאיי לכתיב אמול לחכמה אחותי את אם בליל לך הרגר כאחותך' שהיא אנגורה אמור ואם לאן אל תאמר ותו בפסחים כל העלסז בחזירה שלא לשמהנוחלושלא נברא' • ותתו׳הקשוע*זיסלא איתיאכנלוים לעולם יעסוק >1לס כתורה זבמצית שלא לשתהיכי מתיך שלא לשימהבאלשתהייישכושם כלזתקקצת ׳ זל״נ ליישב קושיהס שמה שאסיולעולס יעסוק אלם כהילה שלא לשאת הכנניהעל העוסק כתורת אימת!ככל עסקי! מתנוץ לעמול־כלהאמתתלכל שאין כינתי לעשות נחת ר:ת ליוצרו ריק לכבול' עצמו שע״זיאתרו שלעולם יעסוק אף שלא לשתה לפי שאתי־ שירכה העסקכתזרת אמתהתאורשכהיחזירבו' למוסכלהיותעזקק כהורה לשמה • וימה שאמר! שהעסק כתורה שלא לש־זהנוח לו שלא כבריא הכונה בעוסק בלמוד שקריי כלי להטעז׳בי בני אדם כדומים לכיזתה שיחזיקוהז לחריף ובוודאי שטח לו פלא נבוא לפי שעלשההתווה פלסתו־יגס מחמת הכחול הרע הזה לא ישיב לעולם להתתעוסק׳לשמה ןאלובאכלעזל שירבה להתזל כנת! ל הזה ירגיל עצמו לנטות #זר השקר ככל מעשיו ישכלוהילךיגווע •־ שרוע ופרוע ־־.גם-כייזקין _לא יסור שטותו חכיןעיניו ולפיכך בהא לפתחים לא נזכ^כי אם תוריה לכל ילא תצזת •י לפי שזה הציור שיל שקר לא יצזייו כעושי מציל ־׳ זאוילס בההיידנדרייוכרז הצויג׳׳כלפי שהציור לנילוייומא שעוסק כתורילכנולז יצזייו גס כמצות • ותה מאוד הפליג הווהר הקדוש נעזנש-כעלי ליחזל שקר • צאי! וראו חה שכתב מהדיל מפראג בספר חיים כפ״ו מלאכות. י שמכה לספר כגנות אלי הלתולים ולא נתקרלה דעת! עד שכתב כסוף דבליו ז'*לזי1ת•־ היה טזבללאול אומניות נגייות'או שאי אומניות או שחיק הידוע שבו חלול תחבול׳!יחלל עצמו גיכ כזה יזה היה יותר ראוי משיכלה פנים בתורה שלא כהלכה עכיל •־ !הגאון מ?רייד אפלים בעל כלי יקר גס הוא הרכה להטיל קוצי' כעיני לויתלי על שקר ע״ע כשפי עמיולי שש זזולת^רכה גלולי׳ אשר כאין המה יצאו נצנים להלחם נמחנה האמת לחרף ולגדף את מעיכת הלמודים ה:1קיייס זכל זה לא

הועיל בעו״ה : ?ןל|* זהלוהליינו• על אלה חשכו עיצ-י׳יי • על העיון האמתי ^ ששמם נתיבו • תעלולים משלו כ1 • על זה אני אעטה כמעיל קנאה• ואשאעלישפייםקינה •-עללאוראיקאככינא י עלזה הזמ1תיק1לי להשמיע מספל תמרורים • לאמי ישמעו העברים • ובהקדמת שפרי ארונית השמים שאכרתי בחכמתהחכונה שם הרחבתי

המאמר בתוכחה מגולה אמרתי לצאת לקראת למזל השקל כחרכ לשוני. תן אחזק עלי; (הכחלתיז • אזלי איכלנכהכויגרשתיז • וכעת לי כהערה זו לתמימי לוך ההולכים בתזויזה׳ואץ עלי אחליזת המטיס עיןלקלותם יודעי'וכינס ומתטניםלמחלמ • כיאחרתיהלואי

אהי׳ מן היאייס לקבל תוכחה ולא מן ירחויס להוכיח : 5ם פן יקראיצ• דבת לאמים • .ושאון קמים • זנהם עלי ציום ההואלאמר־ ואז כקול ועש גדול וקרא זה אל זה ואמו ; הראי־תם פליצי האיש ושיחי • אומץ לכי ויץסי ריח! • חיך בגדולות החל לענית עלמחמישדה לראש פינה - מימינו כלי משחית! ומשמאל! חגן וצינה־ ואיך ת:פת־ פתוח כקכר - לוה הצי מליצות אצית יחיללאילות חילות לגכר • כאלו הוא זק; כיה מלא לבר • מנית חכו יי וכאלו הלוו יתום יישראל אלמן • והואולעס אל ועם קלושים נאמן. אף רוחו רוח טנרהייאפר! אפר פרה • ומימיי משויס• מכאר מיס חים• זהואכנ־יאואתז* !כמ*הכןמ1ה• מתנשא לתמר חני 6טהר ט:מא'ת'כני הזמן •כאיתןיהימן• אלולאלו שואלים • מה היה זהי לפלוני כי גיאות לבש לתאזל כצדקתו י איוה דרך עכר רוח חללים- לדיר אות!'• אז בן מי וההעלם אשר כמליצות•! אלי:! ׳תוזלע • מה ממי! וחה'ש6 כ« כיינלע יי ישיא כייס ההיא לאפר הפשתיככל ספרי הש'די6* חדזצי האלץ ושם חזכליציויאץ אולזר ואץ דבר 1 ל^חנזהז מ'ע!ל6לא לרכלאלחכל • זלמא ראא עצמו הי־ם גבזהמכלה'ע6. יומה לגל היתירה להרים' י כאל( יצא מימעינות אריות יתהרוי נמרים ׳ •הזאפרוכ&כולוככמרשזקלמתרפק לשפוט בבהמת יעו v כי3א

הקדמת המחברל • גס לפי ל !להוכיח משאלית אל ההנדסה עד אשר יקלל שכלי ע איוב׳ מספרהתלענראה שכח הסכמות • ורכיניהס אוהרכהפר הישר בוצית( להראות מוסת־ טכעי ש*פשישלאדס - נקצנה ממעון הרוחניים - היתת אתת מראיתן שאחר שאנוחאיס שיכלול מלע הארס גאות שחקים וחתי הגלגלי© וליפן סנועחס - 1*ס$ כספני תכונתו קצכ כמלחם הכל כחזפתיס נככיס כנכלהאלס ־ ואלמלא שכלו נובע מחקור הרוחניים לא היה יכולת כגוףהקרון לוח1מר לעחזדק הגיע הליל ושבק הגאוחט״רא י על הדברים מככדייהללז־כיני עד ל והוא כחלק לשני כשכונה הנבנה עלימלי־ההנלסכוהרחיה והצנליס >1לע לבעלי החכמה - ויכינו חכרהס מרימון גס הוא כהכככסוו הגלול בלי״א וז״ל על שנע הת־תזת נאחר והיה אמונת עתן מוס[ ישעה חכמה ודעת יראה ה'היא אצרו ־ אמונות רחו למספר • עהך ומזלתנלנה • חוסן רמז לתשכורת ־ ישועותרמזלנ־גקכאומרויהי כנגן התנגן וגו׳ חכמה רמז למלית • ולעת רמז לטכע ־ יראת ה׳ צ«א אצרו רמז לחכמה ללליתעלל רכינז אכרהסהלל • וכנץאכ שככילס מ״ש הימ״כן:הקדמתו לפייהתזרה ז״ל ראיתי הספ׳המתורגם הנקריתכתתא וכתי לשלחה זכו על ואמר שהש״י הוא הנזתןלעת שא־ן כו שקר לילע איך קם י,עולס ומעשה המזלותראש וסוףואלכסזנזה והזנבות ואיך יעשזהזהניםחרוצ ת השמים:קביעות הכזככיסעלל ולכל הפחות היה לאלו הא;שיס לחשוב שעליהה יאמרו המושלים 11החת1ל כראותו הכשר. גבוה מחנו כאופן שאינו יכול ׳.״להשיגן א1מר שאינו חפץ כו מפני שהוא סרוח • כן מקרה אלו באנשיה ע• החכמות לאשמסעם זה היה להם להרחיק אף עיון הגמרא י ואהזוו)לעניבי הנה הו*תגיכחפווי ההשגות היותר קשית מתה שהשיג הראלל או זולתו מן המהבותש- על הרמכ״ם גס פירשתי לברי תרמלס כמקום שילכר כעומק איזה עכין • זקראתישסתכזריזהכש* י• נצחישראל־

ו*אשסי9אותל1 אצל הפועל ־ ןמצל הנישא ־ וחצד התכלית > תצל כפועל יאית להקרא המעוכב 3ש0המקכמ •י פי שמי בקרבו ־ מצרהנזשאללמלהתלמיליס לרכינצוחיטענהכץ׳אחת לשקרלכקר ־ נצתישיקללאישקר ־ מצל התכנית כי הוא נצהוחי • והוא יהל עטישוחי • כחיי וכמזתי ־ נר לרגלי ואזר לנתיבתי : אחת אשאל מאת התעיין אותה אכקש לכל יר3ס המעיין לעמול על תלושי נחפזו!במהירותו בי לא כאו לכרי אלה לי,רק אחר פגמן ומתינות י והס מנופים היטב במנופת שכלי הלל!כשכל החכרי' המקשיבים לקולי ־ גס שלא הארכתי כלשוני יעןשמכלהיאב£ר להעלןת כל הפרסים על ספר על תומס • לילך נגר רוח כל הלבבות להרגיע רצון איש ואיש כי תמיד מה שנגלה לזה ופש׳ט לזה נכתר ומכוסה מזה ונהפך ־ ולפעמים יהיה האריכות סכה לגלכל דעת המעיין מכלתי יעמוד על כזנת כמחבר • לכן סמכתי על הנזעיין- הנהיר והצהיר בפשט לגמרא ותוקפו'וכל הספרים הנלויס אל הגמרא מהשהכאתילנריה«לפעמיס • כה דברי הצעיר ישראל כמה,

משהסגיל :

׳1י דכריהס ?לפי עקריראיות גמסריאית אשד תזהיקרה שהכלתי ה מ מ מעמיקים כחכמת התכונה כלאז להכין ד כרי ח ו]ל!חשבו מה שחשכו )• וכל פלי השתדלותי אמנם כזה לפרש האגלותי׳ כדרכי הסירא הישרה ^»עיהקל.־׳ותאמר.ייסמכלהישאדחוקלנוי:ם • ייכל ח ני בטוח עס זה שזגמדחיעל הכונהיעצמה כי אולי כונו לדברים •זהי־ נעלמים:יהיו לכרי אתתייס מצד עצמס . ומלש במקום שגלילי המפרשים נמו הרמלס זרש״י וכיוצא כהס פירשו כגולת פירושי שלא יעלה על לעתי 0ע1לס להחליט דברי זלבטל״לכריהס מפני לכרי ואיני רק כאומר פלןלי דבריהם כיאה לפרש כן זנך • לפיכן גם א;׳ נמקוסאתר יזמין שאעשה לי עזר מפר!שיהם ושעל נסמן מסכרותיהס י וכמ״ש זיגאזןמהרי׳סא-סדליש כספוו!תוות רעולה כפיי חחלקא׳על התכוכקהנזכרתכש״ס וז״ל ואס יחמר האומר שלכרי יח״ל,ה0 מקוכני׳ אפשרשכןהיא לא אחלוק עליו כי אס קכלההזא נקבל אעיפ שרחזק מן השכל ימס לרין יש תשונה וכל מה שאפשר לפרש ־כרי חכמים שנא יחלק! על המפורסם ולקרבן אל תשכל מה טוכ ומה נעים עכ״ל • יכתכ עוד פס שכל מי שמס על כמל יינו וכבוד קכמי ההזיה ידקדקו

ל י• בלכריהה שבודאיימצא תוןלכריהס שידעו חסוד ההכוני. עלז באז דברי כענין כיאור כלרך חכמות מועטים מאיל מלכד ל ע ו שבמקום שהביא ההכרחשאז הערתי על הביאור ורמזתי על השאר אל ספרי אריכות השמים ־ והזאחכזד הכיתי כחכחה הלמוליכ הכולל כלפלקיהלמ^מתכגין ההנלסה !הראיה;הצללים והתכונה • הכל במופתים כדרים• ־ חראשו לסיח! אחלגזהס לא נעדר יתגלה לעת המצא ידי לי הוצאו'הדפוס לכן לא;כרתי מענין החכמות בחכזלי זה כי אס על המעט יו&ף U כדברים מבואי למי שיש לו ידיעה קטנה בחכמות ולש כמקים שצייךציורי ־ למען יהיה הקכורהוה מוכלל ומוקלש כגופי התירה ־ גס פן יהיו לכרי אצל קצת אנשי לוריכו למשא ולטורח אף לוה עשיתי לה$«ל1ר כפני עצתו כקונטרס פכסוןהשפר ־ כיישא^ר דרכנלנזות כלמלע וידיעההנעלס חהסיהיה מה שיהיה תכלית כבזיון י מילתי בושה ויראהכללילאענלהלא שמכניס להסכמות טפשית וסכלות • ואצל קצתם לא ימצת שוש יתרון ומלה עזבה לא תורהולא יראה מלכד שחושבים להנחיל חיי עולם הבא ־ כעבור שלא טעמוסעס החכמה מעונם ולא ראו אור הבינה מעולס • ותשנז זכוה סברס רכ ־ על כאן הגיעשטוהאלו האנשים וקנאתם י הן אמת שעקד המכיא אותנו לחיי עולם הבא הוא העסק בגמרת ותויי! אין להושיט את החכחות כקנה ־ ואע־לה לי כזה שלשה עלים ל ע ו גאחניסחגלזלי הסכמ#הד,למ1נים י והסהרמ״כס זר״תורכינו אכרהס מרימוי(נהזא שהעיל עליז האר״י ו״ל שכל דברי! כאחרי כרות הקול!) הנה סרמ׳׳כס עכינו מפורםס אשי הרכה ^1כמ סכמת התכונה ככפר היילבה׳ ק/וו״לכפיייא ואל יהיו הליכים האל! קלים בעיניך מפני שאין אנו צריכים לה0׳1?ומן הזה שאלו הזרכיס רחוקים ועמוקיעהן והיא ש:ד העכור שהי*גאל;החכמי0 יודעים אזה! ־ ובפרקים •הקלים לפרקי אנוספפכשס כפיה'ז*ל להשמלל כשאר חכמות

הסימת^זזםכסח ההטיחג הגאון הממ^ןמ מהוא־ יואל ביש טזאיטשט בעל בריח המחבר * לכטד החבור טרבר ־

ז מממלא נעל• י וגם כמלרשיס ואגדות ־ סותר כיחידות־ כל ו עושה צולה לכל תומר כקולש ־ ועהההעירה׳ אתרויוורותקכמס ובינה להוציא לאיר ספר א׳מספריו הלל אשר פי ה׳יקכנו נצס ישראל שם תשף זרוע קדשו ק כחלןשי גפ״ת ופיסקי• ובחכמת התכונה וכשאר למוליס נכבדם הגליל עצה הפליא תזשיה ־ לקי סלילית • ככן חלית* זייני עליי להניא הפר הנפכל הלל על מזכס הדפוס לזכות אתן י הרכים וכן שלמים ־ ועם היות שהחכם המופלא המחכר[אינו צי למסיכי סע״ל זס״ך כי חבוריו היקרים מפז יעילו עלי! והאמת על לעצמו אך מפני שהפציר כי להקכיסיעל יד! אמרתי א יןמהרכין לגלול

' ז' אלול הלו ללק ־ וכאתי על החתים היום יזם גט : ע מ א ז גאוס הקטן יואל בד\ה סוהריר. אודי היילפרין מ

ם לרום ואת לעומק ולי החלס המופלאהווחכרהמאיןהקרי י 0 » י • א מ ק ל ^ מ ק ן מ ד ס ה ל לאישקר • ל שראי חי צי נ

אריידכיעלאי ״ האלוף התייממ התורכי• הרכני המופלג והמופלא החריף והמחולל סיטיעזקר המתרים״ • מגלות ומסתרים י התוכןהגדוללי סי׳הע״ה ־ השלסזהמללשראל מיקירי קהנתינוילו אשר חכוגכמה תבורא מוךמןהו״ר־ י מזעלאי׳ומסולאי1 מכתם אופיר כאשיהיו למראה עיני מלושיי׳ מריפו,ת ומתיקות מדבש ונופת צנפיס כשיסת התלמזל • עלה שקים זיר״ד מיש ועל יס מיס התלמוד ליס החכמות דמות ונעלמו׳ גס הרכה סירזשיםוחרזשיסעלס׳ יכול עולם להחכס כישראלי ועל ס' אילם להגאוןהקנדיא?נולס כלורים וצלולים־אשחך ישראל מי כמוךכאיליסי

ואפריון נמטי לאחי הטרומס הראש והקצין התורני הנביר מהוריד פנח0 לאפטניר מבראר * יען היה מן התומכים ידי . והעוזדיסמנד* - לשאת עטי בעול הוצאוו/ד!דפו0 יהי שלוש בחילו י ושלוח בהיכלו י ורבשלוםעדבליןע׳לו ;

ישראל יבמות» מ לחי׳היינולפי מהי לאתרינן למזיחת מחכה ימי חליטועזלי׳לו׳ א הטעם שכהכ הרתכ״ס הוא לפי המסקנא דמקיק ההם רכא מלהאדדצ חסדא בקושיא והעילה לפי המסקנאלאף בנזירות מחכה איןימי חליטי עזלץ ולפ״י לא צרכיינן הו'לחיחר 1להא דדחייעשה למצורע לל״ת ועשה י לנזיר משוס לישכו בשחלה לככרי׳׳ל לליחא" עשה לגכי׳כלל ימה שיש ללקלק על הרחלם מיתיר ראשו דכהיבגכינרר

עיין כישובהדכךבה׳י״טילודנזיר : והשתא מיושב נתיחה שיש להקשות אהאדקאמר לממיר לא ילפינין בעלמא 'לעשה'לוחה ל*ת ועשה משוס" לישכד כשאלה• לא״כללאלתזקילכ לראשו מזיר מצורע כלאית׳כפ׳ג׳ מינייעליץ הקזשי׳כמקומה עומדת לניליף מהכא מעלמא אחא עשה ולחי ללת ןעשללללילייליכא לשנויי דתנזיר לא ילפיכן לישכי כשאלה לבעיחבין (דןכג) אחריכן להן הן לכרי לש לאין שאלה בהקלש. וכיון לס״ל ללא לאיןשאלה כהקדש היה לאיןב לנזיר • יא״לאקהכי כסי שאלה כנזירות כלאיתא כריש ל לללא בעלמא אחי עשה ולחי לה;ועשה • .ללא לשתתיט הש״סW אולתאהאיעשה מלהשמיענו זס ועול לכללה לא יתק זה 7 מהאי עשה וכמהשצחבו התזספויבסימךגיזז) ליה־יטעמא8('• ואולם לפי׳הרתל& ניחא לליתא כנזיר רק ילאו גמלא • ומיהו י׳׳ללס״ללר״א כמ״ל בגמילמ״ק לף ט״ו למצורע כימי חלוטו אסור בתשמיש "י• י ותו ליכא למיליף בעלמא ממצורע דאתי עשה ולחי ל״ת זעשה משוס לגדולי השלןס כמ״ש התזספויכשמעחץ • וכהא ניחא במי הא לפריךהש״ס כפי ג׳תיכיס ריא לאתי עשה'ולחי ל׳׳תמניל ולא קאמרדיליף מכזירמצורגג משוסלע״כס״ל לאיןללתול מזהרא״כ נלמול ג״כלעשהילחיילץ ועשה • גס יש לפרש כתו שכתבו ההוקפו׳שס כשם הר״ף לפרץ־ א6 איתא דלית ללא קרא אלאזגרידא מכייל לאוקמיראשזאכזירזמצורע • לאיכאלאיועשה ולאאלאו גרילא להקפה• אתכסמה שכתכירלי יהתזספו׳שס ללר׳א לא מצי לתייליף מראשו לנוירמשזם דאיכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו כשאלה כלפריך כפ׳כ׳למירי׳ליתא כללילללאליתא להאי פירכא רישמ כשאלה כניל יתמייגלילה האין נעלם מהס זה : ולעי "מה שכתבתי מיושכ ג״כ מה שימקשיייההיספן׳כפמעהץ ־

לנילי? לכעלמא אתיא עשהולתי׳ל״ת ועשה באה' הצל משיר וכק־ ללפי האתת לית א כנזיר מצורע רקלאתעשהכלכל י :יא 'רליליהת״לראשו ואסאין ענץ ללאו שאינושועבכל שםע׳ תנוהו ענץ ללאו השוה,ככל ־ אץ ללקלק למאן למזקי ראשוללאוגרילאנילוןימיניינ^יכאסאלן עבץ ללאושאינז שהבכל־מיקי לנפק^מזקמתנהו ענץ ללאו השוה בכל • לההשזכה כזהמאן דאשו ללא! גרידא ע״כ ק״ל לאיצטרך ראשו לאשתועינן להקפת כל הראש שמי׳הקפהכדאית׳(מויללףנח) זכמיש סתזס׳כא) לי׳ה מה ללאו ועיין ביתולשם לה לצית־ .אינס״לע״כ-ז^אשי אתא״לגלויאזקנז למיידילכהניםדאל״ה האי דזקנו קאייאישראל ואלאו להקפהזסןו שהכריחו התיסידיה מה ללא!; מה שאין כן למאן למוקיראשזללאו ועשה מזיר לא ס״ילע״כ ראיצטרך ראשו לאשתזעינן להקפת כל הראש שמי׳הקפהלא״כלאהזהאוקי׳רחשזללאזלכזיריחבלאולהקפהכאילך תנאזלכהתזלכקיר(סם) וכמו.כךצחךע׳׳כלומר לסטראלי׳להאי תנא למגןברא מוקמימ ראשו כין בנזיר כץ כשאינו נזיר משוס לתתמא >חיכ * כמ"&1 התוספז כנזיר(שסעיכ) והלכך ללילי׳ע״כ אי הוהכתיכ זקנו לח^הוהמוהמינן בכהן־ ־ מסתמא כמיראשו זלשה1אכמ״ש

התוסיכאןבליבוריהכזכר : ואע״ג ללאו שאינו שזה בכל הוא י הקשהפזה תהרש״ל הלא כנזיר(ק׳ נח) אתר הש׳׳סכהדיא ללאו לנזיריהוה לאזהשוהכנל׳ לאמרהתםנזירמכהןלאיליףשכןלאושאינושות בכל משמע מזירהוה שזה ככל • זהיישוכשכתכ מהרש״ל כזה כצד עתראווממהרש״אעלנכון • ־ואולם דעת המהרלא ושארהיתפרשי' ׳כזה שאיזה יי תלמיד טועה כתב זה ונתערב כתיירשי׳ • 'יהנניייס•?״ להפליאעלשני המאורי׳הגדוליסכרש״לוחהרש״א : • ועל שאר המפרשי׳ י אין נעלם מהםילכרי התוספוילפישלשה מיני'(ין מא) שכתבו שם וז״ל כל״ה ואי כתכואע״ג ללאו 1*שה שאינו גוה ככל הוא ה׳׳נ לאו ועשה לנזיר ולהקפה אינו שיהככל • אלא כנזירין •י ובאנשים לאו להקפה י ולקמן פישנינזירין חשיכ לאו לנזירשוה ככל זעביל צריכזתא ־'לנזיר מכהנים לא אתיא שכן אינו שיה" בכלעלל • מבואר מדברי התיס׳שי״ל שסזגיא דגימיני פליג אשיגיא דשני נזירים כמהכ אינו שחשיב נזיר שזה ככל • זאולס סיגיא דגיחינין ס״ל דנזיר היה ל שזה ככל • וכמו כן י״ל לסזגיא דהכא ס׳׳ל כסוגיא לג׳מינייופליגא אסזגיא לשני כזירין דע״כ כלא! הא מצינו איזה סירות תה שקוגיאי ה כ ק ה ד י א ל ל ה 7כאן חולקת עם שוגיאדכ׳כןייי׳* ועיקחזקפויד״ה מ

לבזה

מסכת נצח Q"1* ב רש״י כל״ה חמותו שתת כעלה ונשאה אחיו ומת כלא X בכיס• מקשץמיהזכיחלרלילציזרהזה • זלא' הספיק לו הצמר היותר פשוט • זהז* שנשא כתיאקיו ומתה אשתזואח״כ מחאתיו• ונפלה תיזזתי לפניו ליכזס • ויש מהרצים':*-ז שהמשנהלע סוכר שחמיתילאחרמיתהיאינת בשריפה(לקחן כדן אתיא כלעו צד )זאס נצייר שתהה אשתז נמצא ה״לחמותו לאחר מיחס י וישלה^שו' ע״ז הלא תסיק כגמ׳שם לחתות! לאחר מיתה כהי דתשריפה ממעט קרא מאיסורא מי ממעט ־ יפייהתנסעוימאינןזרא מאיסור לאו

וכית י וכ״כ הרמב״ם כפ׳ט״ו מה׳קנהלרין לחמותו לאחר־מיהה:ככמ1 •י וא*כ אף חמותו לאחד תיתהפזטרת צרתה ישכל חייבי לריתוק פוטרות צרותיהן־ ובהכרח נאחר שרש״י יפרש מאיסזרא מי ממעט על איסורש׳״י פ׳הכשרפיךילף ע"0 שנהב שם מדברי ר גרילא ובאמת שכן נרא לרמותו לאחר מיתה ליתהרק בארור לשיככ עם חוהנהו-ינןלעת הסמ״ג לא!יןסי'ק׳׳ג ולכריכ^'צריכקהלחול ללפיהפשט נראה יותרללא', ולא מכרת ולמה לא נפרששישכרה כחמזתו ממעטינין רק משריפ לאתר מיתה ־ וחמזשו כמשנה נצייר אף בנשא כתאחיוכנ״ל • ונראה לי שר״שי לפי שטתז הזכות לכל זה מפני קושיא אחת שהזקשה לי כמשנה׳ לזמר בחמותו ואס חתותז,שמיאנה שכבר יללה* והוא בתה שאזמר וא" ומפרש בגמרא שהכוונה אן בטרם *הביאה ב׳סימכיייהיא ע״כקטנה אם יללה הרי הוא לה כסימני׳ • ומשמע מפשוט לשון רש״י שכתב לקמן) הלכך אין לך יזללת מתאנה שע״י הלילה היא נעשה גדולה (V ל מה שיללה כקטנזת זלא עייהעיכיר שנתעכריכקטנות-זכןלעתהרמב״ם כפ׳י״ט מהיאישות שכתב שס בת ממאנת יש לה מזונות ופי׳הלכ המגיד שם לר״ל שאפשר שתתעבר ועקיין היא קטנה עלשתלל. יל״יוופימתה לשובי כפמוךעיייש זבמ״מ^לאכיקי חמה שכמנו התיסע'ביכת1^& דעזמל בניהםכסימט׳)1יש להיןשוילפיזממה לאמריקכגחרידקידו^(©•?'^ האומר לחבירואס יללה אשתךיכקכה מקולשהלילמקולש^ אםיהמה' אשתו מעוברת והוכר העובר ופסקו כן רוב הפוסקים וגס הרמי׳כס .* יא״כ יש לצייר חיוותז ממאנת להיינז שקיילשכשה כהיותהאעוברת עליק!היא אחותו והיא ג״כ קטנה עליין • וכזה הקשה המגיל משנה על הרמכ׳׳סכפ״כ תהל׳ אישות על תה שכתב הבת שילרה אחר י׳׳כ • וז״ל שם מוכרת מלבדי רכינו שהית תתעכרתוממאכת זקכתכבפיייטכת ממאנתישלה מויניתיהסוג^ שכיבעותר^שהשא״כמצימ/־חמותוויש להק שהוא סבר כוודאי אחר שיללה אינה' יכולהלמאן' י ממאגא •: אכלכיןעיטר ללילהימלהלמאן • . ועדץקשהלהא משכחת בשקירשהבתככטןעכיל ^ אמנם לפי פי׳רש׳׳י בחמותו ולפ״ללחמוחו אחר מיתה אינה ככרת • ושפיראתרללא מצינוחתותז ממאנתלאל* בקילושכתאחיו ככטןכנ״^ומיאנההכה ע״כ מחה אשהו קולס שמת אחיו ואינה ככרת כנ״ל.• ועיכ צריךלאזקמי -כשהיתןזהת״ושו נשואה לאחרזקילושבתו ככטןו^ח׳׳כ 'נתאלמנה!נישאתלאקיו ׳^הנהאחין לא נשאה ולאי על אחר שיללהשאס!ר לישא_מעוברת חבירויוהח היא גלולה בעת הנישואץושוכ אי נה יכולהלמאן באחיו יכיולאייעכר (נסיבלאיתוקםללאיעכר לאקתניבמשנתינז (כילקקלן׳ ט) והיינו אפיילאיעכרכלרכנן כלמשמע שם ׳כחוספיכל״ה לרייהזלה נחיזיכזא על נכק אומרו וא״א לזמר בחתותושמיאנה • אפס להרמכ״ס קשה

קצת לפי שיטתו : דף ה עיא גמרא אלא מנזיר מ״^לאילפינן שבן ישנו כשאלה ^ הרמכ״ם בפיז׳מהינזיתי&ברהטעס ,רעשה למצורע לוחה הלאו ועשה לנזיר אע״ג לאיןי9צשה •ליחקלת ועשה •־ משים לנזיר כשהוא מצורע סותר את נזרו ואץ יתי־3צלעה עולים לולמנץ כזירת! וליכא עשה לקליש יהייוכטלהמאלייזכשאלהלאו בלבל * ץכחכ •הראכיל ע״ז בהשגהו ז״ל בפ״ק ליבמות אמריכן הטעס מישים שנן ישצנ גשאלה• יהכ״מ השיב כעל הרמג״ם להא לאמר הש״ס הטעם משום שישנו כשאלה • חלאתתריטעמאנקיט - ולאיתגתי מהיהועילכזה לעליקקשההאיךמכריח הש״ס הךסכרלישנזבשאל׳תשום ת״הלא״לתה הא קיי׳׳מל בעלמא לאין עשה לוחה ל״ת ועשה לגמזרמהכא ללחי אלא מנזיר מ״טלא יליףיכויכץן. לאיכא למימרלהאללאילפילץ כעלתאעשה לוחהל״ת ועשהמהכא היא משוס להבא כיון־&הוא מצורע סותר כזרז יכויכנ״ל • זלינלישכדלק״מעלהרמכ״סלה״אלהנה

הטעםלבנזירמצורעכטלההעשהדקדושיהי׳מאליה • כתכהךתב׳׳ס׳ לפישאיןימיחלוטועוליסלו י והנהבפ״י .כנזיר(יףניי)קאמר רב חסדאאהאלאץימיחלוטועולק לו מן החנק אלא כנזירות מעוטות אכל כנזיחת מחכה מקלק נמי ^לקיןלייולפיז אחר דעשה דמצזרע דזחה ל״ת דנזיר ככל ענק כח״ש למעלה דתסתמא מזקמינן לראשו דנזיר ככל אדם • והלכך מזירות מרןכה לחי עשה דמצורע ללאו • ועשה לקיימ״ל וכוי לילוף,מהכא ללא .ןגןיר ואתי שפד הא לאמר אללה ה

מסכת נצח ישראל יבמות רז א ל י כן ככהניס א ולאהזהמזקמי קנ גיאלהכאדז התוספידס״ל לסו׳הכא זקאמרדס״דא שאניההניט^ נילווקאלמאילדחילי י ראשו ־ לקי$ י לליל להשיא1הא ל ר ל י ז זאמר לאתיא מראשו לנ כ למאי לי ל ש מן ישראל והלכך לא כי ץ כהן ו ע כ מ ש ק ס״ל דוקנו מ כ ק זקנו ל למזקמי: א ל ר ה ל י ה כ ל ש ״ מ כ א לנזיר ז גי י אזקסוכסז ןראפז לגלו נןלאתי אמריל קפה דלקמן עו ל ו ע י מ לה זאכהיאיצטיך , ו י ו ספ הי א , י ע ס שך י ר ג לתולצת ולא מתייכמת ע ל כפ״כ גכ?״ \. אלמנה לרוקת ן הכשזאין לא אקיא עשה ולחי ליה ועשה י. י1א מןהאי כשלמא מו ועשה שאיטישולצכל א ל א ה ז ה י ל א ח י נ י א מ א ץ ח ו ש ט ה ן וכוי ־י מעשהנפקא תו י ׳ ל פ ח ו ל ה פ ע ל • ׳תמייליהלאהאלקי״ל ל ל ע א ז ה מזקנו להכאלאתיא עשה לגלזחילחיילאויעשה לכהונה « והעשהמ א * ז י ז ג רץ להיא קלושים יהיו ו י ב לכז ל כ י ו פ ס י ת ו י ל לכהונה כתבי רך י ר פ ל כ ל י איסור כהונה • והנה המקשה ל כ ג ה ש נו ע זולחה לא חניץ י ל ע ע ל י א ל ץ ליכא עשה וללחי ל״ת ולאי ל ס ו י י א ה ן באלמנה מיקאמר מהעשה לקלושים יהיו לכהונה לרכא הואלפריק התם כתרהכי

' ׳ : ו הי םי שי כאעשהלקלו אי מי נ ן קי ו ר האי מןי והוא ללאו ה שתירצו החזספ׳על הקושיא הלל ל מ ף קשה ע ו ע ול מפנישהאשס כ כ ה ז £ ו נ י א ש : ו א י ל קר ג לא מי ל לאלמנה ל׳ ר ג • לאכתיתיקשיגכי>5לזגתאלרב אחאו י ה ?נושה איסור כמו כע לא הטרה צרתה מ^וס ל ל ן הנשואץ ל אלע*ר למ׳׳ש באלמנה מת כאלחנהמן האירוסץ .אמאי״פליגי הא איכא במי לי כאעשהז לאיה דכפרק שט(ממתע ללא ה קשה מ ל ל כ ל״ת ועשה לקלושיס יהיו • וי איסור כהונה. כלל לדפי התם הא לאמר ב ) לאיכא עשה ג P ׳ ׳ K ^ P , יי לממזרת ו סץ איכאמשהילקלזשי׳יהי רז ,האי כא*כאלמבהמן יסץ ו ר האי תאלאלמכהאן ז קרכאג מסי ר י ז מ י מ ל א כ י א י א מ ה ^ מ ו׳ ירה כיאה'*•אשוצהאטו כיאה שמי ז 0י,«נמ1ע*!א1לא* מתייכמת גג י• ולפיכך ל פ יע8מג*׳א5"ה אתי עשה ליכום ולחי איסזרא?א£חנה לן נ״ס) .מסיקביהליא ד ) ן מ י ז ב ? ל כ - ו ו ו קנ לאס בעל אמרה0ס;ן ל״כ) ל ת( או ו מצי ל א ל ן כ כ ו ת ל לאיקזר - כהזכה הזה עשה וו לעשה לקלושיס צ ר י ת ו ( ם ש ) מ ל ל כ ״ פ כ ן ס הקשו כ ה ם ה התו׳ ג מ וג ללא ל ל הכתזכ כאותה תרשה ־ והלכך אלמנה ל ו לא קאי>ק ע יהיפ f קשה קצא ש ה לקלו5ו'יםייהיו • אכל ל ה ע כ כ בהאי פרשה ליכא ג כתין י צר ץומהלאמררכאלאלמנה;מןהנשואקמנ?"איכא?נשס לקלושה ו^ גאלתללכ׳ י ל למימר הכי מ>ג*קרא לאף 1 מ א ו לזמרלרכא ה לדחיק וכאדלא ליקשד הי י לא לאמרה כהאיפרשה כ י ז ג א ל״^ועמה אע״ כ י ^ ת ר ז מ ץ בהא לקשיא מ ת ט ת ע ה כ ש י ת נ א ל פ ל ע ד ן ו י ה ולי׳מהניהין• ול למסיק נהגםא״כ כלהחורה כולה כמי כתיב והתקלשתס ע פתי ונן לעשה לקלושה קאי ו לא אמרי ה שטה ס א •גדרה ביאה ראשונה אטו מ־ וכסא טתא בתימה ד ו ח צ & ר ת כ כ ו ת כ , ה ל ע ק ר ג ל כ ל ס נ מ ל א א י פ כ׳ער ליקי זכז ן וסי י ק והצי ליש אלמצה.מן ?^י א פסי ק ס ת ה ס ל ך ה י ר פ ד להצריהקישיהו מלהסיק ץ כזה למה לי׳להש׳ פ ק מ ז י > .עשה ולדמי ; י ש ע י ת י ל וט ל וסט הוי לי׳לאקשוי-כיותר פשיסות מגחשסילכהןהלי . ן מ ז ט א ן י ס ת י א ירה אלמכסמן ה ז ן למסיק ג ל לכסו י ע ו ת י ל י ת ל י ל וך י למימר. • ולמס לא פר י איכא' א רת ונתיצה מ ך ממז י פר ץ ו א ו ש מלעהחקשה י לאי ו יקא ל מישנ לפי כמשנה • ו להז רושה לקחי מגך ליתלקלושה • ורקמאלחנהפרי למגרזשה לק״מ לאיכאכהעשהול הכתוכ בפרשה־ אפס שדופק ן לעשה לקליפה לא קאי רק ע ו ר כי שפיג ורק אכהזנ כהאי ל ג לעשה לקדושה לא?ןאי אאלמפה ל י ע א לזמר ל$ נ י י ה כ י י ש 1 ל ק ל ה ש ע ג ל א כאלמנה ל כ י א ל א ב ר ל ל ״ ס ה ל א ה ש ר פל סכרתהחיישכתכולעשה ׳יש לתמוה ע תץ • ועו י ללא תקשי מתנא ה ג ל ל ה ב מ ל א א . א ל ק אכתוב כהאי פרשה ו ו לאקא* ר לקלושיםיהיזקאחרעללואמאי י כו ג ו ל כ ק איסור.קלושה אלמנה ל ת ( כ ף י ) ן מ ק לי לעשה לקלזשס .קרי לייאיסזר^דושה רכתיכ קלושי׳יהמ לאלפיהם • הרלכלג • ואמכםכד דייקינןכהא מלתאכראהלאץ אאלמ?ה. , מי נ קאי כאןיקושיא כלל למלאי ככל איסורא כהזנ׳ איכא עשה זל״ת והיינו עשהא מ ל ע מ ה ש י ע ת י ל ל ץ נ ע כ ס נ מ ו א נ כר רשז אדמי י ג לקלושהכפפססור זה כמחליקח שנזי׳הגס כ ל אמר ת לאיסור כהונה נ ל ולילחי הך עשה זמר שחילחי עשה ליבום ללא העשה ן סכרא לו שהתיסתיכתכו כאן לאיג היינו משוס להןל״ת ועשה מיקרו שוה ככל כיון לאיסור חל ל ל ה ש ע זן עשהלכתזלה מ ע ו עלהכהן ונראה דהיינו דווקא ל מ כ ה ש א ה ל עו יקת לכסא מדאי הושוו איש לאשהחיהוהךעשה רקלושהידאי י מ ע מאףעל הטוחאהלא הוזהרזנשיס כדאמרכפרק י םשהר אנשי לאקאיני שית יש מותרות והשתא הךעשה לכהונה והיא עשה לקדושה מיקריאיר ו מ ג ל כ ר מלכד שהלאו של איסור לא מיקרי אינו ש1ה כ י מ בכל גר .כקברתהתוסלוהשחאיש לדון ולזמר ל׳גשה לוחה ל־ת,ועשה *איסות ץ עשה לוחה ל? א סא ד י ס אינו שזה כקל• או לאידך ג פ ע ה ^ י פ פהונה ל

ועשה

מזה אזלא הוכחח רלל ימסרש׳׳א ללא! מזיר מהע^שוה׳ככל ־. אסרזהמצאתישכעל אזו־תמישזר נהעורר בקצת מה שכתנתי כמסכת

נזירילגיעיט' :D שישלהקכיתעל גיפאלמלהאלקשטק לאולגדראינזשוה B » ככל והוא משום לאינז נוהג רק כשירי' ולא למי לעשה ליבז©

דפי,היכאדימיאעלהיכם לבאסורה ללעמכפדקנתכיכס י..״כמה?יסי:רא גיפהנפשובג״כ עשהלמצודעיאינזשזהככל • משים לאינו נוהגי. רק כמצורעים ואייל לאין הכי נמילא״כעאירחי הלס לעיל ילסדהא למלאגלה מששללאז להקפה הזה אינו שזהr.:ככל־ •דייה יכך כיזן לאן גס עשה למצורע דדסייללארדהקהה אימ שזה רכל <׳ זכי היכא לעשה שאינו שזה ככל לחיאללאוהאינז &נהככללהלי1שהה״זה עללח^ללאיהשיהככל ••־־לאץסנרא לחלק כלל • והלכך איצטרך שפיר עלי׳ דלא כימא יעשה ליכזם השוה ככלדחיאיללאז לאפות אשק * ןעיק קצה לרש׳־ימי דישהברא לומר מזיר ה1ה אינו שלה ככל * יכסיגיא לג׳מיט׳אכתי-מי לחקי לרלי לפרש לסוגיא להכא ס״ל מזיר הזא חימ שוה מל דלמא ס׳יל כשגיא דלכוירי׳ללאז לנומ־ היה שוה ככל • ולע שהמוקפ׳ יכתבו כסמזך (לףוי׳ לה טעמא ז״ל זלעיל לה!ה בעי למילף מעשה מזצירע דלדחי אתיל׳׳ת ועשה משמע דנעילמילן:מהחם אפיכלאיס בציצית עיכ >)כת«ל!/אכןיקאלעתי׳שיש חילוקביןלאזהשוהככל־ וכז׳עדדפר׳ליי עלל • יזה7ח:קמא1לזעוד.דהסזגיא כולה מעוררת כהךסברא דש:ה בכל ובהא ר^א כמי ללא כילףמלאז להקכה ולכ איך כעי למולן מכקןזכןירלאכק/ןו^לעשה שאינזסזהככלכמז עשהלציציתלותה ללאוהשזהככל • ולפי מיש אתי ספיר זסואדאפשר לומר דלללסוגיא להכא לעשה למצורע הזה ג״כ איכה שוס ^ • דלין שפירהעיילעשה לציצית • זהי לא קשיא מיללז$פד ילין מכק 1מיר >כיק שק >לכהאי סעמא להוה דלל לסיגיא דהכא כמי ללאו למיל אימ שזה ככל עשהלמצזרעאינהשוהבכל - זיללזהזלרחרלילפרש ליליףמנזיר כא׳א״עדאילהעליין מנלןדעשה שאינה שיה ככלכמוציציסדתי׳ לאי השוה כלללשעטלז דמחיר לא ילפיק להזה הלאו אינה שוה ככל• יחנ׳׳לא׳׳כ ללחי׳טון לאנתילאילעהל f• מיראי איבא*ןרא בכלאים בציצית• וכמוקכקוגי׳לג׳מיכי׳ללאילע׳מילפות^דגלילים על לכסין.-• לפריןהלנן וללא לאתי.עשה ולמי לתמלל,־ ומשכי ילין:מגלילים? ואולם לרבנן למפקי עשהללתי לייפמרפשוולפיםp אכתימגליליסע1כ«מכעשה־ .-דןזצורע אינו פופ jp r מאי ללא יאלכ׳מירץלכתדילאמרלאיכא ככל *. זלהלאזדנזיר • זאולסכסוהיימ למסקנא תנאלילין לעשהלזחה ל״ת כעלתאמכלא*ם בציצית ׳•. להכא למשעטנו נפקא יהייכז קן תנא דמוקי־רחשו לנזיר י - זאיכא תנא ליציןמיאשו^לאו להקפה > והשתא אפשר לימד לעשה למצורע היה שזה ככלזלהלאןל^ץל ,־ והאי תנא דמסיק עשה ללחייל-ת מלאו להקפה. >.ול״5ילפותאמליליס אפשר לס״ל כרכק ׳לפ׳ההכלת לציציתןךישילס״ל משים כיהגתיכנשים״יכתי שכתבי סתוס׳כסתיךנזזז

הטיריימציצית יליף.י, עשה'לוחה. ל״ת כע»ן'> ״מטנמכין לגלילים ־ זהלכך אקי׳זפיך מה: למסיק ולנזיר..1מקק'לאילין שכן אינו שוה בכל זאהי-שפירמה שהכין רל* לסזגיא- מעא0'|ל:. ללאז לנזיר הוהזה ככל ולא מצי לתילן חיכ־ילכלאים:.. ^תיקכאא״ע מיתי אינז הלסלחנזיר׳ליכא למילן כללשקישטכשאלה. דאללההאלקיימא4 לחיילת לן דאין עשה דזתהלת ועשה והיינו אןי עשה השוה בכל; ועשההשוהככל * דק היא האמת* טלן מהינא למוולעשה למטרעדאימ-שזהככלדחייללת זעשהשאיכם שויסככללסיר4 ״Kfy^ להלעשהסשוה ככלדוחהלתועשה השיה ככל למיש אלא

דמנזירלא^ליןשכןישנזכשאלה :־' ואץ להקשות על מה שכחברלי לעיל כסמוךאהא לקאמרמהודהקההשאינזשיהככל י• ז"לתאחרכלאזדאס1תאשה לל דכשס שהוא מוזהר עליי זכו' •.ך•.. דמשמע מדכוזז להמקשה מהדר אקראלעלי׳ * ולפי מ׳׳ש לא קשה כלום מעליידשפיראיצטרך עלי׳דלא כימא לאתי עשה ליבזם השוה ככל זלחייללאז השיה בכל .לאחות אש^ כשם לאתי עשה שאינה שזהבכלרמצזרע זלחייללאז שאיני שוהככל לנזיר זרק על.כלאים בציצית בלבל קשה מכלן ליקי וכללליעלהא לאמרי? לסוגיא להכא ס״ל ללאו לנזיל הזה איני שזה בכל • היינו לפימהלילין מראשו לסירללבתרלירע הלסמסכרא^אינושוה מל ע״כס׳׳ל לעשהלמצזרע איכסשוהככליראללהאכתיאיך ילין מהנא לכלאים בציצית ־ ואולם לעיל למאי ללחיהלת לחה ללאו להקככ שאינה שזה ככל אין מוכרח לזמר ללל לעשה דמצורע הוה שאינה שזה ככל. ־ וכן למאי ללחי כסמוךמה לנזיר שכן ישנז משאלה י ל דש ל כסזגיא לנזיר זכןיר הוה שוה ככל * לכמז כן צ״ל אהא לכס«

מסכת נצח ישראל יבמות ועשה רקלוזיןח הוכחלעשה וגס הלי׳ת איבושוה בכל לגמור לזמה כיהז'שע:ויאכלזנניישר&מעבזי-האחחמחדתהפסחחשמיעלמעיקזי— לאאכליאמאיליתיעשהדבער׳תאכלזונויזאהאמשניראקעשסשלפמ ' ־ ־ ־ - ־ י י י י הריבוד וט׳משוס דהזה בזמן' שאיןלהמ קייס והעשה רחצה אזיין שאץ להמ קייס,לא בישנית לאחר הליכוד מ שא״כ ע&ה לפסתיאו' חילה ולאי היא כקראיעשה הכתובה כציד׳מפכי שגס אחר תיתינישנית ילמה ה גרע חזילתה כל המצז׳שלאחרלתיכיכסטלשנאחרילפט הדיבור לכמפמ שכברכצטרכואלייחקזרסתסיהגרוע• והוא לכרשאץהשכלחסכייכלל [אלרכה הוא 5פשוכ למעליות'שנהגה קורס הליכוד וזה ברור ועיין בז?

עזלכחילושני דסיכיצדיצולין • : שם תזלה כולהו משעטנז יא״ח אלילפיקמכלאי&נילףמשריפח קדשים וכו׳על ייי׳ל־ל&אכי החס ללא כטלה חצות( ככך ־ ישק לאט] י נילףמהקצזר׳חלכי תיל כי״ע דלא לחי׳דדרשי׳נלכ לשנת ד ק ד ל

•(דףכד) ־מעולת שכה כשבתולאוןחלכיקול קרי^ן בייט ולא אהיעשה להקטרתחלכי׳ודחי' ללית די״ט ומני׳יליף אביי התם דלא אתי ג״כעשה לשריפתקלשים ולחייל ל ית-לי׳־ט.׳׳•; והתם!לאיי בטלהחצותילקי״ל לינה פיסל׳ אפי׳כראשו של מזבח רכרבא יף״ל לגבי רבה רס״ל הטלוכתיץלף «יז).זלע.-לדחלםנלג.דהסזלז המזקלשץ >ישיילישכלמהללי?א לתילףדהזיכמז־עשהדפשיעהזנחזשכתמ הה1'כעיד:־כץ(דןיק,.) אהא לאמרהתםמתן לישבתערבבמסךאחתיי־ין מתן אתי>ח6יה כל הוסיף והקשויהתויאתאי לא יה{ במתן לואי משוס בל הוסיף ליתיעשהלמחןל״ח דבל הוסיף ותירצנללא רמי לכלאים בציצית דההא ע״י למיס (לדח פשיעההזאבא והיה יכול להתקיים הלא דחיתה&ו * יהצותאלנע״י :פשיעהבאההעשה מיה מזל להתק״ינלאדחיתהלאז היינז ifc הקסח ׳אותןפיומןי־ואין להקשות איכל״ל לאמי ההם לחילףמקרא.דעול׳שבת״ת דאי תשוס עשהלהקטריזהא וגודכלאזקדא נמי תהיכיתיתיידלהי י ^ויעמהזוסשיעהולאילפ^להמ^א^ציציי^לדאיצטלמשוסדלפינן מלאתבעחאנתכל תושבזתיללמשמ הקטרת אברים וןלריישנחזחרול בשבת כדאית׳ נפיק לשכת(ל׳ כ) יהיינז דזקא לשחשלה בק האור ו ח ״

לאילאוהכי׳הא לרשינןמעילה שכת כשבתילאיןתלביחול״ןייניןלא כשכחזלאבי*טכמ"שהתו' (שם) והשהאאילאי.קראלעילתשכת לא הזימפלגילןמיןמשלהבהם האור ללא תשלה בלן והוי שרינןאהי׳לא משלהכןהן האוחמקראדלאממנוזאפי!5שכת ולש כי״ס * ועיין בחוק׳ שס י ועוללל לבלאי קרא אליזהמ שרינןהקטריחלכי חיל בייט ובשבח לשם תמיר רוחה שנת •י וככר הזכירו האו׳קכדא זו שה •י והא לילי כיו

אביי אין שודפין קדשים מ/ן לןמהדאץ חלבי חול קריבץ בייט. אע״ג דישלזמידםאכי ההסלהזיעגף; ופשיעיוחלה לא דחי לליתדייט אפשרה יליף'ח?י? טין להק6לחלטם להוא קדשים כשריס אין ל א לומר ל ׳חקדכץאוחןכי״טלשלשריפת פסול איני רוחה י״סוכמופכהנרלי כשיח(שם)זסלא׳לי'לומ'רהקטרחלכיםלה1א ׳קלשי׳כפריס אף' .עלפי דהוי על ילדפשיעה׳ עליפא' משריפה קלשיםפסיליסאפי׳שלא עיי פשיעהזזהלוחקקצת • גם לחה שכתבו התי'כיומא(לףחי) לחדלשינא כגמ' להא דאחמ׳דאץ.פלס חול,קד*כץכשכת וי״ט וילעיילא p'n ול׳שכתט ללחות י י מ ךזנןא כלילשבת וי*0 ללא נהנה עליץ שבת ז י י ה . כשבתו • ־קרמאכל כשבת וי״ט וככר ניתןהשביזיזהי״ט ללחות כהאישעת׳אצלשוp פתילץלא-שיריכץ i אצל יןרכנ^היום^יחי להקר*כ חלבי חול דכשירין לקכשאשלהמןה^ור• והפחאלאמציאכיי למילףלאיןשזמ^ךשיםp j ט •י ״ י ־כי״ממחל$י6כשירים י'לשח להקןיכיכיוה אפייכשצתילש כעל מילתו לא מצי אפ&ילי&ו5ילמילףזכיץ ך$ף מפולים איכא מירכה ל לאבח כהאי לשכא התם לאחר לא נ י ל ללא ס ל ף מייילז > ז ל י מ ל

•אלאלצסולץזצז׳רק צאיכ׳לאחרילאחלכשליס ואפל פסילי׳אי משלה

ץ ואי לא לא: ר א ו א כהן ה

א קפיא אכתי. אלילפיכן מכלאים בציצית לעשה ריחה W אשיא־ ה h'i גילף.חהקרכת כז+ים*5לכות בי״פ ללר בלרים ונלכזח אץקייסךבי/ל דאץיעשה חתיז ל״יז דהקרכת נדרים ונדכות בייט לאל כריש לה(יףל)לללע כיוןשענד עליו ״ י ק •מלס ללאהותיעשה כחן ד דגל י^אשץ; עוכרכעשה לאחר שם ולח ח אי טעמא דכתיכ וכאת ישתה והכאת שמה ורבנן האי לעשה אתי • . וכן פקק הרחלס פריי״ל״ט מה׳מעשלקרמזח י ולאאתחנןדאתיהך עשה ולחיללת לי למאן ללאלל י׳׳סעשי) זל׳׳חדלדינדרים ונדבות אין יךיכץ בייט ללץ י,ריבין לאףעל גנדזלאי עובר על העשהדאק לו חול לאף בעצרת א המזעדיכדאמכינן מיצה (דף מ!) אין חניאין חידהבחגהחצוח וטי ולא כע$ות-מ«ני שהוא ייטומסיק דטעמא משים דאין נדרים ומ־בותקויכץ ביינו • לא״ללמשזםהכי לא לחי להעשההויכבעליס קמלריםזלחיע׳ הלאו הוא ככהניס המקריכין לזה ל«הא כדת שמע בפר׳ז נט) לאתר ההסאץלךלנרשליהעכבאחד תמיד י ו י ט ח ש נ ^ חת י ג ש י ל כ ו ט ש פ י ע ס כ ״ ר ו פ י ר כ ס ו מ מ ' •• אלא פנןמ ו ם י כ ר ע של:׳ כין ה ואוכל פסחו לעלנ זרביישתעאלכנז של ליבןכריקאאמראףמחוסר טטריס כשאר ימות השנהשטזנל זאזבל קלשיס לערב » זקאמר מחס.כשלמא לתנא קמא יבוא עפה לפסח שישבוכרתיילחהלע&?

להשלמה

לעשהול־״הלגיליח לגביכהניםלחהא ילפינן ככללוכתאלעשה ליחהל״תועםה שאינו שוה ככל י• זלעשהתיספיכהכו בסחוךנלףיי) דלחאןלאית לייכשים פטירותימציציילא יליף.לעשה דוחה ל״ת ועשה בעלמא חראשז לנזיד כדיליף כפרק לנזירים לא": כלאים גציציידשרן ללע חנ״ל לתראשו לאיליףלמאי לעשה דמצזרעשכן שיה בכל מה שאין כן כעשה לציצית שאינו נוהלכנשיס י וללילי׳וזדאי יליףכעלתא לעשהלוחהל״ת חכלאיסכציצית גופא והשתא ללזילפיכן בעלמא לאף.>גשה שאינז שזה בכל לוחה ללאז השוה בגל לותזילכלאיס בציצית ולמא;.ליליף מראשו איןיללמןל ,בעלמא לעשה לזחה ל״תרקליוקא עש? השוה ככל לומיא למצורע והשתא וודאי למאן ליליף חראשז אץ ^למודלככעלמאלאתיעשהולחי ל״תהשוה^כל קצת יעשהשאץילתהיכי חיתי כיון ^ככלגמורקמנלאיועשהלאיסירכהונה כניל להא לעשה ליחה ל״ת ועשה &א\נו שיה ככל לא ידעיכן ליירק מכחימה לילעינן.ממאי דאתי עשה למצורע, ודחי לל״ת יעשה לגילוחהזקן לגלי כה?יס ושם העשה ול״ת גס שניהם אינם שיה ככל חיהו למאן ךאיחיליילעשהשאיי• שיה ככל לוחה לל״ת השוס ככל יש ללון ולומר ד״עשסהש/ה ככל דוחה לל״ת השיה בכל זעשה שאיני שזה בכל כיוןככלוהכה יקשי לחןינן להעשההשוה ככל לוחה ללי׳ת יעשהש איל1!היאה,העשה גס היא אינו שוה בכל לא היתהיי״לוחה אף העשה שאינז&וה בכל גרילא,.רמאי אילח'האי. עשסתהאי עשהיבסא טזפינא להוי עשה שוה בכל לחיילעשה 1ל"ת״ש6זנז שזה ככל שכנגדי והשתאנמי אילו היתההעשת שאיני שיה ככל היייחהלזחה ללאזה5זה בכל כלל זהילכך יולאי שדאזילותרגהך , טיפיכא להוי עש? שוה בכל ךדחי׳לעשה שאינו טוה ככל- שכנגלו יוצא מזה ליש ־.׳ לזין להעשהה$הה

בהל דוחה ללאי!עשי*ה*כי.שהלאו שיה בכל רק. שהעשה אימפוה;.בכל.ח י ^ מ ה ולש היכי דגס הלאו אינך שזה ככל גמור כמו לאו דא־סור כ לחאן.דילפיקדעשהד1חה לפ לכלאים כציציתוהילכך ללידןלקייל צלש־משיס מסורות מציצית כחי שהוכיחו לתוססו׳לב לשכה(דף לה) ווןאי לעשה ליביס השוה נכלחחה ללאו ועשה לקלובים יהיו מלבדג לבהאלא אתי עשה ליבזם זלחי׳לי׳ לא1 ועשה לבתולה מעמיזלגכי ל מ^וסלהוי לתו!עשה השוה בכליקצת כסברת ־החוספויהילכך כאלמנה תןיהכשואץלע לא פליגי דאס בעלו לא קכו יכיסליגיבאלחלהמן איןןסיןותחוייהו אליבא למ״ר נשים פטיהת חן הציצית ^חיהו רכא״עשס לקלזשיס יהמ י״ל לבעי למימי לאלמנה תן האירזסץ נמי איכ ללטעחי׳ אזל לה:ה פבינזיריסח.לקלק סלסמאי ליליףעשה דזחה ל״ת מראש! לילף מכלאיסכציצית ופריק הלסהאי לכלרבא הוא דאתא דרגא רחי כתיב הכנף חין כנף כו׳משמ ע י, דאףגםרכא גופי׳למפיק קרא דכלאיס בציצית ללדשאאחריכא יליף.דעשה- לויזה ל״ת מראשו וללז אין עשה לייכזס לזהה לת זעשה לקלושי'יהיומיה! הלס לחי לייוקא לאף אש אית .לסביראיהמקבי^־׳׳להגאבתגא דמפק להאי עי מראשואכחי,ממזרת וכתיכהחאי ?•\איכ^ליזיחריייסיקגזירהביאה ראשנה אט! ביאה שניה והשתא ןויושב הכל רןולאי• התוהלתקשה ספירשה זלת שאינו 8וה־ככל אין איתאייכיחא• לייכיון לע דאלחנה חן הנש דאין סברא לומר דמקש? לא ילעחהך. ברייתא דזקנו ולפי תירוץההית׳ ניחא להא רחשנירנאחן,האילוסין נחי איכאעשה ללטעחלאזל כלאמץללדעיןו אץ עשה ליבזם ליחה לת ועשה• לוןלזשיםיה^«זהו לדעת ה«קשס אין ןס ןווכךח ׳,דלחאן לילןףמכלאיס בציצית לחיכמי

, עשה זליתככלג כלל ! דף. ה־ע׳ב גמרא!מפסח ומילה זחתיד לא •$חיא .שכן יסמ לפניאיר יקרי^מ^חיע מכאןרחה שיאח׳ סדיכור• הקשה בססך לפני הדיבור הוא אלים טפי זכתיספזילקילישיףז־נלףלת) כתבו כשם ^ירושלחילליןהואללאליתי .ע0הלכערב.חאכלז׳ מצות וללחישת דסלש,משז0 לעשה למצה היא עשה ללהני כלילזר זאינה לוחה סלת שלאתר הליבירזנדתקשסלתח כתייפית שאינו של קיימא׳גלוילכל החעיץברכריו גכלא שח אל לבו שכןקשהלב אגמרא לפיהערל רף־ע׳ דאמדאלרכהעריליתאיכא לרמי שכן עמש כרת וישב! לפניהליאר^ ע ץ משמעילכ כשביל שהוא לפני הליבןרחחיר טפי מה שכזה א לתירוצו כלל ןאין ממש כקזשיאןו כלל לאינו ערך ואינו לומה העשת שלפכיהליכיר שבתזספיישס־להעשק לפסח ומילה לתמדדאחנםה^םה למצה לא נאחרה רק לפניהליכיינלכל וה׳יא כעריתאכל! תצו׳לתרש׳בא וכשניל זה אנו אוחריישנעח שנאמר' העשה ל״נ הל״ת דתלש ואתר ח״תנשה ולא טהןהלאז לדלןןימן העשה זסזא נקראת שנאמרילת דחלש ל״נ י ל״ת שאינה כתובה כצידה כבז'כירושלמי לקילושין הלכך עשה לנערכ תאכלו מצות איני דוחה ל״ת לחלששלא נאמרה רק לפני הדיבור י ואע״ג להלל כתיב ששת ימים תאכלו קצזס גם על חצית זחרזמם יאכלוהו כ3ר מזקילמבלערביהסתיסללףקכ:.מה ז, רשות אף ששה רשות ועלי מצות ומחרים חוקי ללילה ראשונה חיכה כזמן שכלמ קייס' • אכל נזמן שאץכית התקדש קייס כפקא ללילה ראשונה חובה מנערכ תאכל! מצות י הלכך אתי שפיר כירושלמי לפרץ־ אהא לכתיב

מסכת נצח ישראל יבמות ה הלס כשבת ( דף קיי) דלל לזנ קריכץ ט״ט ותסהתא־הכי ליל כמי להתוייהו תנאי דכי רכי ישמעאל דככל דוכהי פריך מרבי ישמעאל לתנא) וגס רכי י ן ל דכירכיישמעאל • וכמ״שההזסיכרישפסהיס (ף ככיצ '(ל־ס) דלל ללשכא כ י י ^ ק י ; שמעון כן אליעזר מל ללשכא ל כ ל אליבא ללה כדרים וכרבות קריכץכי״ט ומלאי ד כמדע • וקרהיטא דסיגיאדהכא לילפיכן משעטנז הוא אליבא) דאיכא הנא ללל דשאר מינין חייטן ף דרבא דלל כפי הסכלה( ל כציצ>ה מלאורייקא ולא ליל לרכאהך דתנאדטרכי ישמעאל דלעיל לסתם כגלים הזיצמר ופשתים • ואליבא להך ,הנא צריך למילן משעטנזלהכא!כלשההוללמעלה כלה לרבנןי. •־י הכהליכעל התיס׳שהירץק כאן כשכבשבה (י?־ני)וככסקיס (דיףנד) לרכא ע״כללכלריס ונלכוהקריבין בי״ט - ואולם רב כתתן-דלל כפרק) לליכאתנאלליתליההאלהנאלכירטישמעאללסחס ° & התכלת (׳למעלה ואן לדכא אס כאנ1 כגליס היי צמר ופשהיס לוקא וכת״ש ההז לומר דללע הך דרשא לשעטנז לרשא גמיוה.היא • צריך לזמר לל-נ״ל לונ אין קריטן-ט״טוילפינן עשה דקיאל״ת־משריפח נוהר איצסרך קרא לכלאים בציצית לכלרכא לצמר ופשחי' פוטרת כץ במינן יכו׳ כללעיל • אזללאנלרושהכנןמץכנן וטלש התזק׳ כסמוך ליה

טעמא לכתב > ואי קשיא ליהאיקשיא ליללפי מהשהניחז החיספ׳ צריך לומר לקי׳ת מכלאים ס1גיא להכא לי?מר לילפינין בעלמא עשה לוחה לקב) אמר זרט אליעזר עשה ללחי׳ כציצית * וכןכפ'ג'מיפ«ם ( לתמלל ומשני ילין מגרילים • . ו כפרק שני נזירי ם (דףנח) אמר נמןללחד תנא מפיק עשה דוחה ל״ת מגדילים • להבך סוגיות יהך ה^-הכל אליבא דלל לזנקריכקכי״ט • ולא לשתמט'לומר כחד לוכללליףמש^פת קלשייואליבא למייל לונאןי יןייכיןט״ט זזה עדין טפי כ:מ.3ע״כ קי״ל כמ״ד ל׳וכ אין קריכין בי״ט־ *׳ ז- לכשלשס מקומית נמצא פלוגתא לתנאי נה£ דליוכ קריכץ כי״ט.כשןנת י(לףק5לי< פליגי לעי ירכי ישמעאל דללע אין קמטןולר׳ ישמעאל קריכי, • ובביצה ( דף יט) פליג רבי אליעזר כר׳ שמעין ורבק ללרכנן אץ קריטןיוללא קריבין עוד ש0 (דן״ כ ) פליג אבא שאזל ורבנן ללרכנן אץ קריכין ולאבא שאול קריבין • והשתא אץ מקוס לומר לקיימא לן,כמ״דע לגבי ר׳ ישמעאל.כנזרע והלכה כרכים לגבי ל קמכץ חלאי הלכה כא מ״ןל׳תגיגה למדים ובלבות אץ קריכץ ל ב כ פ הרמלם ל ל יקיד ׳• וי ומצאנושהוקשיז ביט'• . וה8קאהוזהנךסוגי1תדלאכהלכתא •ליליף התם עגל עבי* : ( י להתיספ׳ ככיזצאיכזה בלק •לקלישץ ( לף י כקנה כנסןמלכתיב ככסףמקכתז זפריךאשכחיןעכלענרישכןכל קנינו'ככהן • ופי׳ רליז״ל שכן וכוי הזאילזלא נאמר מ משיכה עלל וכקכו התיספ1ת ז״ל וקשה ללה דיהא סתחא לגמרא כמש לקיש דללל דלאגאמרכו משיכה זאנןקימ״לכלכי ייתכן לגבי׳ • יאפשר ליצור ע צל הדוחק ללי לפי ששתו בשבת( דףמ) ללבא )לל לוב קמכץיכי״ט.׳

סכר מהאי טעמ׳קייל כחי להללה,לזנ קמקכי״ס כרצא ללל הכי:א טעלז!לא ידעתי מי סכמחז ללי לזמר לאיצטלקרא לשעטמ ל א דמנותר לא ילפילשלא תאתרללחי לאפילו אוכל נפש שרי הלא כל עקר קושיה התו׳ כזלאיכה רק למ אן למפיק הא לאין שורפין קדשים בלט נשכה (שס) תקרא לעל בקריתרא לתנאלטחזקיהלההם • ואולם אכיי זרכא זרכ אשי דמהלח התם אשכזיי אחריתי תה לאץשורפץ קלשיםט״ט • לאכיי ילין מעולת שכח כשבתומלשרירהחנאהלכי שבה כי״ט מכלל לחלבי קזלט״ט אסור (עיי׳ביע׳שס )'זלהשריתת קלשיס • ורכא מפיקי,תלבלז 1לא מילה שלא בזמנה לאחי׳כקייזזרכ אשי חמר י׳׳ט עשה ולת הכסלכלהנך אמוראי אין ענץ ללמל עשה לוחה לס מלאיצטריך קרא למעט שמפת קלשיס י• ללאביי איצטרך עולת שכת וגי׳ לגזפייוהוא לחלבי שכת קריכץ טיט • ולדכא איצט׳לכלו למילה שלא בזמנה לאתיא בקיו י זלרכ אשי ליכא קראכלל • ולא עולל י״ט עשה זלהיוהכי קי״ל כמי כלאיללכיצה י שםאןרכא ל .שללעת ל ( יף ח)זכמ״ש התז1 שם • והשתא אין לזתק כלל להעמיד קזגיא לכאן ודנזירדילין מכלאים בציצית דהוא אליבא מה דקיימ״ל י״טעשהילת ולל ילפותא לעד בקר גס יש לומר דבר מן דין לא קשה מידי דמשריפת כותר ללא לחי י״ט לא מציקלמילף והיינו משוסלגרסי'כפסתי'(,דףכנ.) וכשאר דוכתי לא תותירו ת«:ן עד בקר והנותר. ממנו עד כקר וגזמרכאהכתוכ ליתןעשהאתרלת לזמרשאץ לזקץ עלתיוהיינז-לאו המתק לעשה דקי״ל כלמ לאץ לזקק עליו רכייעקב אומר ליא מן השם הוא זה אלא משוס דהוי לאז שאין כ! מעשה וכזי זכפיחשלאומיהזיןש (.דן טי) ז כ ן לעשהלאין לזקין עליו פלימ כי׳ ךמיוחנן וריש לקיש מ דר׳יזתנן תכי ביסלז זלא טטילו ודישלקיש ר,ני קיימו ןלא קיימז - ופיולי

3 שם - י

אץ בו כיח אלא ללי ככז שללי כן כחקא מאיאולמא האי דישלמה ש ע^מהאיעשהונו' משתעדאיןחליק לענץדחיה כץאסשניהס כחד גירא או לא לההס נתי קי1ס העשה לאכילת פסח או קדשים היא טיעלי״םולהייתהעשהדהתלמה ככהכיס • האמנם שיש לחלק

לעי״ וה כין דחיית עשה שיש נה כרת לעשה שאץ כה כרת • וכין.לע:ץ שירחה עשה שיש נזכרת לעשה ל ל לחייית עשה ללאג ־ ל שאץ כי כ־ת ימחה אפילו כהרי גברא משלכ כדחייה עשה ללח •

דמו שכיןכז התוס׳ שם לחלק כץ לחיית עשה שיש בה כרת לעשה וכץ לאיית עשה ללת • דעשה לכרת לחי׳לעשה אעהג לכעילכאר להאיעשקצא מקייס קאי עשה משאיכ כדחיית עשה ללה. ה ע ל לכעימכעידכאי׳־עקר וכוי • וזה ייל על צל הדוחק • אלא&עלז קשה דאם הכהן המקריב הזא הנזליל-להי וללדאלנ ללא לשחמט

טלה גמרא וכל הקדמונים שלא כהבו זה : ואיושר לזמרלאיןללמזל מעשה להבאה נלר כרגל רחשזןדלאדחנ י״טמישזםדהעשה דקנאת נלרהוי עשההאינה שוס׳ ככל לנשים פטורות בה לפי הנלאהלהזי מצזתעשהשהזחן גרמא לקימא לן מזכאחלמודאלכש;םפט:חתכה • האףלמלעת הרחלס כספר

מנץ המצות כ-תהלפ1תה שהשריש שכ לנשים חייבות'כעשה זו • י״ל דהיינו משוס דלטזגתי׳אויל כפי שביארתי אניכחידזשי לחולין״ל לי\מלם דעשה הבאה מנח ל־ת נשים חייבות בה ( יעיי׳ &• עי׳ דל דנשיס תייכזת כעשה דייט למה דקי״ל הלט־ המ) . דתהאי טעמא ל י״ע עשה ןל׳יק כמי שכתבתי שס אכל התזסל לית לה! סכיא זאת שהרי 'ללעהס נשיס'פשזרזפ מעשה לי"ט'כ:ר>/ה מדגריהס לקדזשץ (^ףלל) ילתיס' ניחא ואף לשטת הרתלם י״לללפי מה לאליל כרי£ לה דלמ״ד חשה בעלה תשמח׳ יש צל1ןלאשה ליתא כמי כבל תאחר זרק ללל נשים חייבוה בשמתת איתנייהז בכל תאתר טלאי • והנה מאן שמעיה לי׳ דנסיס חייכזת כשמתה רבא כדאחך שם ־ ולרכא ׳כלאו הכי לא קשה מילי ללל י״ט עשה זל״? וכדין שלא ילחה עשה דהקרכת .לוכלתדי״טכדאיתאכרישביצה (זעיזתי;לשכתדןכד) זאילםאכייל די״ט עשה ילת כלמשמע מתוספ׳ לשכת שם• הנה אעיג דע״כ לא ל ;ה1אסוברנשיספטורות תשמחהוללזליתנייהו ככל האחרולשכעשה

זו^כאת שמה . זהשתא י״ל למלה לאלפי׳ לייט לק גמירי לן עפהלזחהלת היינועשכ כזזהככל לזקא כמ״ש התזספחביכמות (,דף ה c וא״ל א״כ מאן ללל ציצית איכו״טהג. כנשים זעיפמ״לראף( ז » עשקהאינה שוהככלחחה ללתבכל רוכתא וכמ״שיהתוס׳ ( זלליליה קשה מל1כ:כענין שזכרתי דלל לחאן דסיל ציציהאיכו מהגל כלהסכלתלציצית ל ש כנשים ללנמילונקריכץ בייט ־ להא ל אינז נוהג בנשים ולל נמי לי: אין קרי^ץ כי׳יטפילמוכת בכיצה'(ל׳ יט)) ותו נ ףכ י די״ללללללשליייטעשהול״תזכלמסיקרכאש־כשכה ( לאק״מ • : •והךי^לי׳׳שעשהילת זהיינוחנא לכיפזקיהו׳להתם ןאכיילמהדח למילתו ק5אלאץשריפת קלשיס לוחהלטיי״ללס״ל

כלמםזנלכוהאץ קמטךכי״ש : אש5 צהתזס' שכתבז כלכזרזה למי׳רלינאין קריכץ כי׳יס. מצי ילין עשהחחה^תת^יסתקלשיס, • והש^לפזס סברא זז צריך לומרלל^תהתןללמ׳׳דלזכאץקריכיןבי^ט דייט־רק לח,לתול לאם לא כן אץ'מקום למילן תשריפת קלשיס למ^ס״ללי״טעשה וללח ע"?לא לל דאיכא שזס קרא למעט שליפת קדשיככי״ט כל^שמעג6 כשבת שסי • גםשא״כ ללדעפה חחס.ל״היעשהכלת•^ . גרק־ לזמרדלל ציצית נוהג כנשים לללכ ע״כאיצטריך^צאקרא לכלאים בציצית אן לת״ד לונ אין קמנין כי״ט ללמד על עשה ה$י5הלנה שזה שןה ככל ליחיא.ללה• דמשריפתקלשיסלא ילפיכן עשה ש ל לד) יצכל לפילע&3לשריפה היא שוה ככל כלמשמע תתו׳דקדושין ( ועיין כחילזשי שס • זללז אפס! כל לרכיהישזכ שזכרתי זקזייה הקזשיא

ן מלונ למקומה זצ״ע.: נ שזכרתי והיא מיי דהחפ איצטריך קרא שלא תאמר ל7*זי משוס לאפי' כאיד זאזמר ל אזכל נפשלחיולת״לנלריס ונדטת אץ קריכץ כי׳יט לא איצטרך הכי קרא אלא לת׳׳ל קמטן • אץ להקשית למיד אץ קריכים) דמטקמלכתיכ צמרופ5תיםאליכא י ף י מיקראול״ללעיל ( לתנא לכי רבי ישמעאל זהכא ליליף משעטנז י• להנה הנך למייקר אליטיהו צמי ופשתים למלרשמני׳שריותא לכלאים בציצית - הלא המה האי תנא לכי ר׳ישמע׳1 ללעיל • ואידך תנא דביר׳ישמעל ורשלא דפ כמהתלליקץ (i^V ללדידהזהואלאית להולאן,כלאוש1ם רכוי הוי.orp כגדיס צמי יפשת־ס זאייתר צמד ופשתים ללרשא דכצאים בציצית כדאיתא שם (וע-ץתי'לעילבלז׳הילרכק) ואולם הנן; ה־איכולהולל נדרים ונלמתקריליןט״ע • דרכי ישמעאל אמר

מסכת נצח ישראל יבםזת• ,השוה׳ככלכמועפה משריפה קדשים להוא'כנשים ג^כלמוכלמתו׳ץ 'הילזקכזה.בין*1מאלמתרזק א ״ גדיה מעקה ו ( י ל ף ד ) : - ץ ש ו ל ק ד מוכממלכריהרמלם כספימטן הצוצוילכאנותוידעשה דשריפתיקלשי׳ לאאמרשזאתיהמצוה איכהכוהגהיככשיכ כדרכו ככל מצות עשץ שאץ הנשים חייבות זכמוישיעד בהקמותו'•;לכרי! כזה מוכרתייכמ! שהוכחתי כחידוש׳ לקדושין עיק שס ומה שיש להקפו׳נלז מהא דקיי׳לן איןשורפיןא לדוקא קלשים בלילה עיין בישזכהלכר כקילישידקלושץ •והשתא ל עשה השוה בכל ליחה לח לזמיא דעשה״בשריפת קלשיס חשלכ עשה האיכ׳ שזה ככל וכמו שכתכי ההיקפי כעצמם חלוק זה של עשה שזה ככל כקמזן ואפי'כלאים בציצית גופא לא הזי ילפיכןלשרי משריפה קלשים

ובהכילוןקאשתעהאנלל:ר ולמאן לאמר נדלי׳זנלטת אי; קריגץ ט׳׳ט לא צריך הכא קרא• י א ב

ישלסקשות הלאבלכ־דשכה(דףכ״ד)יגט האליליףלאץ שורפץ הלשויט״ט מעל נקר יתדא• יל>ף נחי אטימלכתיבעו^ת שנת כשבתו ולא עולת קול ט״ט• זכתכו התותישס׳דיליףלה משוס לס״ל כלל כשבת(לףקיל)עזלתשנת כשכתזלימד ללחלבי שכהקריבץט״ט זהייגו משום ללל נלרייוכלמת אין קךיבץ׳ ט׳׳ג! ואיצטרךקרא לח3ט שב׳ בלט כלאמר הלס ההס־זתלאיצטרךקרק להתיר חלט שכת בייט מכלל לחלכיקולבלטחיןקריבין־ולהשויפתקדשיילחול בלט ולש הוא י והשיזיע׳׳כ לאט^לת״ד נלרייוכלבו׳ איןקריכין ט׳׳ט ל״ל לרשת לעד בקר לאין שורתין קלשייבלט פיון זללידי חיןשורכיןקלשי׳ט״ט מוכח בלא״ה כתן לע״כאין קריטן חלט חול ט״ט ומאיזה צל נאמר לשירפץקלשיס ססולזיבלט כיון" לאף חלבי׳ כשרים איןקריכץ־וללז מהואתשכתבז התוספ׳ למ״ר כו״כ אין קרינץ כי״ט לא א*טריך קרא למילף עשה לוחה לת ל שפיר ילפיכן לה מלאיצטרך קרח לעל בקר למענו שמפת קלשי׳• הלא לילל'לוכאיין קריבן ט״טע״כ מנקיי'עולתשבהכשבתו לחלבי שב׳ קריטןבלש זמניהכלמול ליאיןחכט חול קריבין בלש כלמןכח בשבח שם' וכ?ש שריפתקלשי׳ בלש • ולריריה ל״ל ילפותא לעל כקל ואין ענק כלל למילףמלאיצ׳ שריפי קלשי׳ •י כיון לעקר קראאיצשרך לחלבי שכת

קריבץכי״ט: ואעשר' •לישכ לסבה.כשבת גבי הא לחלבי שנא קרנטן צי״טאמרע cm ל>|ךא לעולי ל ; ולישמעאל ל ^ ד ל ׳ ת ג ו ל פ ח״ל א. ^ י י י ק ת כ שבת כישבאו:נחלכי' שכתיקמכץ כיצו .ולי חוקי לה לחלבי ש, י כ כ • ת״להש״םשםמתמצאלומרללכריר״-יכיוכקריביןט׳׳ט ו ה ל ב

ס ״ י איצטיקרא ללהכייוללע כ״ונ איןקריבין ט״ט וכי איצט׳קרא לתשרן כי סבר'המיל כ״וכ קריכין כלש'הלכך כיון לכ׳יו: שיכול י ופילשילל ל להמתין ולקפטן בחול ולהקריבם.כקרבז׳בלש;ק״ן כחלט שנת שנשחטו־ש 1 קראי אלא לי״הס עלל והנה לכא1רה י # י ן זניתזתרו;הלכך 5א א כ ר ל ס

ר חלבי שבת י ת ה י איציש' קרא ל א מ נ א ין קרי בין בייט א ל א ? י ס י ללקלק א גלטלבלאומויה לקראמהיתיתילמיסרלאאתרי׳נפ^כיצה^לףיאמ לפיר״שי שם י מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה' ;מי שלח לצורך. • ל שאפי׳הכערה שלא לצורך כלל מלאומי׳ שרי כלטורקמלרכנןאסולוכןס כלק מהל׳לש-לןל£י נלאו קרא תלכי שבת מותרץלהקרי ל מ ר ת ה ע ל -

כלטלמנ״וכלאסררחמנא להקריככי״ט"לא "ילפינן לשאנילזנ'ליכול להמתין כענין שזכרנו ־ אלא אפי׳ללעת התויזהלאש שיס לאףמן התולה לא הוחייה הכערה&לאלצורך כלל רק חקא לצור׳קצת הלא הס כתכו שפ דצזר'מ#ה היא פזמלצויבי״ס צורךק^ת ושרי. מה זלאי-הקרכת חלבי &לת כל׳טהויצזרךקצת שזמנם היויזכמז שכתבירש״י שאס א־ןמקריבסנפסלין בלינהלקייל לינה מועלת אפילן כראש סל מזבח • " י!גלולה מזו כתבו' להמוציא חמן כלט ין;תר לבערו ( התזסל,'0לק לכתובות (לףזק תלכישפת מותר ל ט מן התורה משוסיללסזךהואיל'ומצוהלשרפו ו ״ ט מכחמתיך למכלךייזנלכזתלא ילפייכלאמרן׳• מיסו הא לא קשיא ל׳1יבאע קיימינןושמעיכץילר״ע לליתן!יה מתוך כדמזכח כמש פבןגד׳ (ד׳ה) לל והשת׳מאןלאיליה מתוךוכז׳אע׳יג לסי׳ל כ״וכ' איןקריכיןבלט איןמולרת למזקי לקרא לעזל׳שבתיכלע לחלבי שכת קריבץ ט״ט רן אפשר׳ למוקי ליה כר׳ישתע׳1י'זבאמה שכן״י״ל לנ״הלאי׳להז בפ״ק לניצה(שס) מהין זכז׳זס״לבנ(ינ"(:איןקריטן:ישעכדחית׳שפ(לזיט) זעכ׳׳זישלומיללרשו קרא לעולה שכת בר׳ישמעאל ושעיר מצינןלמילף איןשזרעיןקלשים מיק מעלבויקר ־ "ומט׳ לעשה דוקה ל״ת *,. ועזר יש לישב לקימה שהוכחנ^למיעלהלהאדיליףאטי אץ שורפין שז^קקדשיס כמס טזצף מיו) ל ) א ח א כ מתה לאין חלבי הזל קריבין כי^היייצו דזקא להךלשנא לז י״ט דוק׳במשלה דאחליאבמם כשירייזא׳פסוליי־ל^שרו הקשרהןבשכין א כהןהאזר אבל ללשכא קמא דאמר לא נצרכה אלא' לפסזליןוהזכיחו התזס׳ שם ללהאי לישנא איכרים כשריה הקטרתן מוהר ביזם השכת אז ייט ע־ק

כלילה

ם כיםלוולא ביטלו בלאוהכחזוקילעפהזלעזלם א^חייפ *יקזת י ע$ * הלאןעלשיכטלהעשהביליס נישול עולמית שלא מכל לקיים עור •עשהזאוחייב מלקית- י.זקיימו ללא קיימו בייט שמיל שעברעל הלאו מיד נגמרלחחבלמי^זת אבל העשה ליתן לעקזריהמלקזת^ זאס אינו מקייסהעשהאע׳׳ש שאינו מכטלז בידים חייב מלקות • ובסוף חולין כוירשר^דלמאן דאמר קיימו זלא קיימו אינו פטזר מן המלקזת עד

ג1יקייס.הע^ה בתוך כלי דכיר אחל שעבר על הלאו •י זהכההרמב־ם•־ פסק בעי״ןמהל׳.קנהדרין״כמ״ד קיימויול^קיימוזאףהרי״ףדעתז p שגורסתט קיימו ילא קיימו כר׳יומכז • וידוע דהלכה־כר״י לגט ר״ל וכ״יגהכסף משנה שם-זלפי״ז ליכא למילף מלאיצ׳ למעט שריתת קדשים ביישקיפלללעשה לזחה ל״ת בעלמא • 1לאף אס איתא לאין עשה דוחה ל״ת אפייה אי לאן קרא ה״א לשורפץ קרשים ט״ט משזס לשריפה קלשים

הוי עשה ול״ת כיוןלבשמפתז בפ^ר מןהלאו זגס מקיייהעסה וכלמשמע1 כשלהיתולץ( לקיא) לאמר ההם גכי שלוח הקן להזא לאי הניתו׳לעשה ללמ״ל בטלז-ולא כשלו כשמכםלןהעש׳עוב׳ על עשה נל״ת וכ׳׳כ הרתב׳ים כספר מכץהחצזת שרשי׳ לצכל לאוהכיתוקלעשה הלאו והעש׳שבולמנה לשתי מצותמלפיכךלמ״ל קיימו ולא קיימו כשמקיים העשה מקיים במי הלאו לפי שעוקר הלאו כקיום העשה • ואתי' סוגיא להנא זדכזירליליף מכלאים כציצית כמ׳׳ל קיימו זלא קיימז-אפס שהתית הזן לא יאות רק לרייהזדה דלל להטעס לאץ.לוקין על לאו דצז^ר הןא משיס״להוי לאו הטתק לעשה ולל לאז שאין בז מעשה לזקץ• עניז כדאילבלן מיתזת • מש-לכ לליעקכ מלל דהטעס שאין לוקין עליו הוא משים לאו שאץבז מעשהיוהשתא האי קיום העשה איבו פועל כלוס;לעכץ הלאו דכלאלה אינז-לוקהלהאמנם שיש לומרראלה כפקא לן לענץאיסורא ללאו שאי[ כו־מעשהנהי-לאין־לזקץ עלי! איקזראמיתא איכא משלכ לאזיהלי«5ן׳ כ י לעשהלבגמראמשמעלאףבלאוהניתוק לעשהאפי׳קייסהעשה 1 א*סזראלאמרינןביומא(לףלז) לעקיבא אומר איןעזלה־באהאלא על עשה זלת הניתוק לעשה וז״ל הרמלסבפ׳גימה׳מעשה קרבנות ועל העזלהתתולהעוןעשהזלתהניתוקלע^העלל • עולשסכגמרא (לףלה)תשזכהמכפו!ת.עלעשה1לת הניתזקילעשה זכלזהמיימ ע״כ^סגיו פתיים העפה: דאי לא קייס'העשה הא קזי כלאו^מזרלאץ עולה באה עליז ואיןץזמולמכפרת ולזקי^עליו למ"ל^קיימויזכזיוכלאיל 3תזספ>הכ!אוך6-י^^:ל״ו)ללעלמהעול^כאהאםעל כדיתו" ומיתותב^הריעזנשךאמנראפעללת^ץעמ^אמורמלקוסהא אץ עולפ באהאלא:עלעשהזל׳׳ת שניתוק' לעשה שאין לוקץ עליו ומשמע ג״כ מלכרי כעלספר הכריתות לאיסור לאו שאץט מעשה לול לאיקז׳ לאו הניתוק לעשה-והשתא:ל>ללאו שאין כן מעשה אין לוקץלא ככרוך ל^ז^מכלאיס־כציצית.לשפיר"מצונן למול^מ^־יפת ׳קלשי׳-ולולי תירץ התןלכאןאףמה.שכתב^למע^מא^לללל אילפינן שריסת קלשי' מעל:בקר-הןמסי0אמלפז,-לי׳פארעא^ראי;והכי סל׳ למאןדאית ליה לאו שאץ כן-עעשס איןל^מ.עליו'ליתא )להנהכתמזרה: (דף לי) פריךהלס לר^עקב־לס״ל^יךלוקיןעל הלאו מותרמשום לאו שאיןכו מעשי-וזי׳להלס^ר׳יעקבסאי והנזתיממכז-ע^בקרמאיעטדט׳ןעיי׳ שם בתזס׳שפירשז למןהסמיכויפמך למאי טעעאדכתכרחמנא לקרא ןוהנותר כאן אי לאו לניתוק אתא ומתח איצטרך מ תנא תזקיהכו׳ על ליתןבלשב׳;לשריפתז והיינז האי ילפות׳דעל כקד והשתא למייל לאז שאץ בו מעשה אץלוקץעליז אית לי׳לרשא לעד• בקרללמר על שריפת קדשי׳ שאין לוחה י״טואכןקיימילכמ״לאץלוקץ,ע^וילהכיס׳;ל לרט^וחכן בחרא למכות והלכה כותי׳לגבי לל,1לפ־הרמלס כליח מהיקנהלרץז ללקלק בזה עיי׳בחילושילטכס)'לפןכךלכאןרה אנזצמכין (ומה שיי יהזילאיצשרךדלא נילףמאוכל נפש ?ע״ל לאו שאץבז מעשה לסכר־ת ל אץלוקיןעלחלל נז׳׳פקמביןבי טאיבראלמלבריההוללפ׳כלשעה (לף כט) ל״ה-רבאשי משמעל^אוהניתוק לעשהאס דעתו לקיים העשה שבה ליכא איסזרא כלל שכתבו שם שמותר לפלות הלק הקלששלז עוכר-ככל׳ בפקס להסיקו למ׳׳דחיקכססח מיתר כהכאה לעידשהו׳ יראה משוס לניתוק לעשה להשבתה עייישס בתזספיועיץ שם באיתש' ולפ״ו שפיר יש להר־ללע למחר הזי עשה יל״ס ואליבא למ-ל קיימו ולא קיימ1יגםקשההלא קימ״ל כמ*ל לאו שאץ מ מעשה איןלוקין עלי1־!גם לונ אץ קריכץכי״ט ופפ^רמצינו למיל^משריפתקלשיס־ועלפ־אתיא סזגיאללס למהלר למילף מכלאים כציצית ללא כהלכתא• ולולי לכרי גתוללל לקושיא מעיקרא ליחח להא להזצרך הלס צלמ למילף עשה לוחה ל״ת מכלאים בציצית היינו משוסלקימ״ל כלש לפ׳התכלת(לף לו) ללל נשים פטזרו׳כציצי׳כלש ההוס'שס(בשבת ל׳כ)1השח׳אי לא ילפות׳ קדשים לא מציגן למילף־עשה לוחה ל״ת רק כעשה דכלאי׳כציצי׳לשריפ

ישראל יבמות ז בגמרא .ולזה מתק רלי שאמר־ שמלבר גאן בהיתח הך£ע ;שעבר שנשא אשת. אביו. והזא יאקד מחייבי כריתות מסתמא

מת כלא כניס: שמתנאי חייכי 1 כריתוה •ערימ - .) •ש׳$סה;ה לו כניס קזכרן ן ל ואממנן כפרק.הבא על יבמתו ( ואם אין לו כניס הולך ערירי * וזהו: כוונת רלי^כשמה רשע ובודאי.מת בלא כפיס עלי! לא •נפלה.ליבום לפני ככה ללאו אשת

אחיו הוא־ : תו' ד״ה לע*!ס ופו" חיישינן שמא הנשא לו -לאתר .שהתאלמן או תתגרש • -יש.להקשות הלאן פכ) , הקשו ,התוספות האץ־ חיישינן• ל כפרק המגרש ( שמא תנשא לפלוני אחר .שתתגרש. מפלוני י הא יודעת ׳שהיא אסירה לו מחמת המגרש- ותירצו שהחשש-הוא שמא ימית .המגיש ואחר כך ,תנשא לפלוני.'בחושבה שככר •לו הותרה מחמת מיתת־ המגרש י־ ״ ולפי זה על סי יק־יהקישיא שתציירי׳ התוקפות והוא .תתנשא ׳ לאחיו > של • העלוני אין לזמר שאסורה מחמת חשש הלל לזזדאי תדע'שאסורה לפלוני מטעם אשת את אן אחר מות המגרש • ואץ לומר ־ דתיישיכן סן ימות

י אחיו של פלוני כלא בניס..ואז תחישזכ שמותרת לפלוני • שלפ כלן לו החשש שהוא,הבנים יהיו ממזרים למפרע אקר6 • 'והתשובה שאחר שאקרוהו להנשאלכל י שמחנו שמת בלא מ מח1ש הלל אקרוה •ילהנשא גב כן לאחיו" אן באקופ שאץ החשש נוהג

משעה לא פלוג וכן נמצא כהרבה מקומות .: .באוחו הדיבור. ומיהו לקמן׳לנפקא מולקת זלקחה זכו׳ קשה . >שי לדקדק מאן הואלנפקא ליה מזלקח רבי הוא (לעיל דן סיע״ב) ורבי הא אמריכן דאית ליה דאי לא קתניזהכאילא משכתתליה־בלאלאי כ?לש י זאפשר ליישכ ללמאן:׳ דלין מולקח משכחת שפיר בלא ראי .י והיינו כמןש על תנאי־שהיא אז מזחרת.לכל ארס אן מלרב:,־ ••־ ד 3 מ ממת השמין וכמיש התוספות דאכןורה לכל אלם־ על שהתאלמן ־•"'•'אל כלא בניס ולו אתים זהלכה וכשאתילאחיו של פלזכי ומת כלא בניס • ועתה אסורה לסתיכס לפלוני משעם שתתצא־הגטבשל יהיא עומדת כזי,קה לאחיו והיא אסירה לפלוני באיקורייבמה לשוקי ופושרת צרתה - לכשלמא למאן ליליץ: -*ואחות אשי* יא״א לצייר.כלג־משזס לאץ ,פושר הצרה רק באיקוך כרתכמו.אח«ת אשה כדאיהאבפלקין׳ י • מהשאץכןיכמה לשוק רליכארקלאוללא תהיהיאשתהמתחזצה * ללא׳השרה צרתה והיא חולצת־ ולא מהייכמת 1כשאר תייכי לאוין • אמנם למאןלילין מולקתוגז׳כל היכאדאיכאתרילקזחין וכזזכמקו© ללא תפסי קידושין/ פושרת צרתה כמו.שכתבו התוקפות לעיל׳ הלכך ביבמה,לשוק דאמר רב׳בפרק- האשת .(לן־•צב)־., דאין יןיחשץ תזפסתכה דץיהוא :שתהא מיגזךת^חזה־כלל לישב •י •

אפס^עיקר הדברים סקיריס מדברי התוספות: דףיזעיב עזספזת ילה אשתאתמישלא היה בעולמו ואס ׳גאמרזתיפוק לית:יוכ'ז׳ על ואומר ל״י •דאזצטריך היכא. לחמותה של r כמה מעוכרת י־ המיה לי להקושיא־וגס התירוץ שבתוספות הוא כירושלמי ריש פרק,כיצד רק מה שמקשץ התוספות מכת דרכי,נזעם ־ והירושלמי מקשה דאסיכן לעולם כל זמן״׳שיש אב־למת לא הנשא אשתו מחשש פן יולד האכ כן זהוה קריין למימר כי ישבו אתים יחלעוגומר • וכןואכאיןלזןזגזיותורוץדאיצשרך. היכא דתמוהו מעוכרת כתירוץ• התוספות ולמה אס, כן כתבו.התוספות התירוץ הזה כשסלי ולא

•כשם הירושלמי ערוך כדרכם בלמ : דףבעיא גמרא אלמנה לכהן.גדול קפסיק ותני •לא ישנא מן אירוסין-ולא שנא «ן •־הנשואץ•.־בשלמא.־ מן הכשואין' וכוי יש לדקדק הוה ליה להקשות ביוהר פשישות בזולת קפסיק ותני מן הגרושה לכהן הדיוש• דליתי עטה ולילחי לתוהכה כספר שכל טוב- השיב דלקי י לא פריך מגרושה לאן מגרושה לא קשה מידי כזזלת קפסיק וחני דאי לאו הכי לל דמתניתין איירי שנשא אחיו גרושה כאיסור ותו לא קשה דליתי עשה.וכוי דהשתא במותר לה חקור לאסור לה לא כל שכן כדאמר.הלס לעלל (דן יא) גבי מחזיר גרושתו' משנישאת מיהו מכח דקפסיק׳ותכי. גרושה לכקהליזש משמעי טן שהיה־ לו אק. כהן 1נשא כאיסור נץ.שהיה; לו אס חלל ונשא

גרופה -

מסכת נצח כלילה ממעטיניי הקטרתן מקרא דעזלת שכת אץ ללמול איסור שריפיד קדשים מאיקיר הקטרת חלבי חיל טזס־שוכ ,כיס, לשליפת קדשים' הזאי~בהכרת כיזם־-דאין גורפץ' קדשי& ,בלילה כדאיתא: כפרק הערל • ונמס אן הקער חלבי. חול מוכרץ והשתא להך לישנא יש לומר ולילפיכן-אץשורפץ קדשים ביזם: שוב ־מעד בקר - •אף ־ -אס 'תיתא ׳ילחץ .נדרים :• ונדבות קריבץ קכיבץ טוס שזב • .־. - גסי לפי־ מיה שכהיהי למעלה לעפה דשריפת קדשים ה!א נוהג כנשים ללעת הרמלם והתוסשות.ייש לדחות גס כן תירוץ דמתרן חטי מעולת שכתי-זגוהר דיש לומר דשאכיי-הקטר חלבי ׳הזל כלש דאקזר חן על גב דהיי נמי עשהdie? מש!ס להעשה אינה שזה בכל• וכדין הוא• שלא ידחה ללאו בכל וכמו שכתבו ההיספהבקמוך דלמאן דאמר ציצית נוהג כנשים

ליה לן--ילפזתא •לעשה שאינה י שזה בכל דוחה נא תעשה י •׳ רלפינן מעל בקר • - ומיהו אטי דמשני הכי יש לומר דקכירא ליה כרבי שמעון דציצית איכוינוייג כנשים והלק־ הא דילפינן בעלמא עשה דוחה .לא העשה חץ הלוק כץ עשה,שוה בכל לאיכה"־. שוס זלשחא נמי עשה להקשרה: תלכי תיל היתה ־ ראויה שתלתה ל״ת ליזם טוב וכיין לחזינן• דאפילז הכי מיעש קרא לש לפריפת קלשיס טוס טיב • והתירן הראשון שכתבנו

• םסיש ללחותוכמהשאזכירבח־לושי לשית: דףט׳עיא תוקפות לה והרי איסור מציה זכו׳ בכל לוכהא פשישא. ליה להש״ש לחייט לאוין לרבי עקיכא לחמר אץ קילזפין תיפסץ בחייט לאוין לאו בכי חליצה ויבזם הס ותימא ללי אמאי לא אחריכן לרבי עקיבא לאתי

עשה ולקי לא תעשה ע״כ - ותקל לי איך כעלס מהם• ורושלקי־עריך שמביאים ברייתא ריש׳ פרק קמא דיממת דערזה וצרה פטורה מן היכזס זמן החליצה ליל כאחר כאן עליה יפאמר להלן עליה מה להלן כמקוסמצוה אן כאן כמקום מצות זכי' • 1אין לי אלא אחות אשה־שאר עריות מציץ קל זיחזמר מהאחות אשה שיש-היתר־ לאיסורה פושרת שאר עריות לא כלשכן עד כדזן.רט עקיבא ל*שמע׳1 אזמר מה אחות אשה מיוחדת שהיא כרת זהייכין על שגגתה קטאת ועל זדו:ה ברת אן כל שחייטןעלשגגחהחשחת ועל זדננהכי־ת ופו׳מהנפיקמןבטיהו';ר״למאייכנייהז'} אלמבהללהגמ׳׳ר־שישהיתר לאיסיכה הא אץהיתרלא^נרה וילפינן מאחות אפלו^״ד על שגגתה

חטאת nr׳׳f o טכא וכשאין פ:שרת צרתה עד• כאן לשון הירושלמי • ׳' הרי מכזאר לעל מה ולמה פשוש לן לרמי עקיבא דחייכי לאוץ לאו־ כני חליצה ויבזם הס • •,ה; •אמת דכמקים דקידזשץ תופקין;.פשוש .דאין פ1שרץיצרתן:כדאמר כירושלמי גס כן שם לצעי/התם אלמנה לכהן גדול ־אי הזה־ כעהה א1 לא והשיבו שם •קידושץ• תזפסץ כה ואת אמרת-הכין ־ •ומיהוללע לסטראלוםאץ יףלושין תזפסץ כחייבי לאיייו ייליף לקל ותומר משאר.עיילת מאחות אשה סנירא ליה לאן חייכי לאמין לאו, כני

חליצה ויצום הן ש0 בכל דוכתא פשישא ליה מקשץ-הא־בלאוהכי מתניתץ לאו רבי עקיבא היא לקתכי כה איקור קדושה גרושה

לפק׳ הטוש: וזה לא יצזייר רק כשנשא אחיו גתשה • שנא מת ולין.ומת ונפלה לפני־ אתיו ליטם ואי למי עקיבא אין כאן מקים.זיקה ליבוסי־ כלל כיין. לאשמועינן לרט>־עקיבא לאמר אין קידושין תזפקין וכזי זלכ הוי כנבריות־כעלמא -־0 כן A וקושיא זז, כנזי׳ על קז תזהו לכלא איסור .יצוייר גרושה לכהן הליוט כגון שהיה לו אח חלל י ואז הוא מזתר בגרושה כמבואר כלס ומת ונמצא נופלת לפני אחיו הכשר

ליביס : דף י כילי לה. י\חה אמו נשואת אביו וכל .על הלכך השמת רשע זה לא נפלה זו ליבום •לפט.־בנה ללאו אשת אחהיתה הנה מה שכתכ כשמת־ רשע יזה ־נראה כשפת יתר לאין ענין לכאן כלל כספור רשעתו ובמלאי •לא יןי יק היא • ונראה שרלי בציעת לשונו תידון לקדזק א הנופל כגמרא־ והיא שיש. ללקלק על-אחרו כיצד היתה אמי נשואת •אטו ונשאת לאפיו מאביו ומת זז היא אמז-ופו׳ - ולח אמר ומת כלא כניס רק זמת׳סתס ,.דולעיל אמריעקב תנק ,כלהו והוליד.ממכה-לן• ומתבלא כניס והוא •לקלוק.נכון

מסבת נצח ישראל יבמות וזמהגגס לגרושה רק כממזרת ונתינה קשהלהלסלהכי פריך ממזרת

זנתינהמאיא״לותילאמילי:ג כאלמנה וכוי ־ באלמנה. מן הנשואץ ל דףכא גמרא איתמר ביאת כ כ״ע לא תליגי דאין עשה דוהה עשה זל״ת כי פליגיכאלמבה מןהאירוסץ * מכאןקשהקצתעלמהשכתכהרחלסכל?0( מהלי ביאות אסירת שכלג״אסור שיקח כ'נשים שנחמד אשה אחת ולא שתים•• זללז גס כאלמנה מן האירוסין משכחת עשה זלת למקתמא יש לכה״ג אשה והיה עשה דאחת ולא שחים. ילאו הכא מכלל עשה עשה • גסלעיל דקאמר אלמנה לכה׳׳ג קפסיק וחכי לש מן האירוסין ול״ש מן הנשזאץ כשלמ׳וכו׳על ליתי עשה זלידחי ל/ולפי לכרי הרמלסהלל לכןלהקשו׳ קא פסיק ותני לש יש לו אשה ליש אין לו .אפה כשלמא-יש לו אשת וכזי *ג על ולא עוד אלא שהרמלם עצמו כתב כלו מהלכי ינוס שאס כא לכ שאס יש לו ימותו אלמנה מן הנשזאיןלא פטר צרחה • ולמה לא זכר לו נ אשה לא פטר צרתה • וצריך לומר שלדעת הרתלסג״כ לגאי נושא כ' נשיס חלרכנן כלכל וכמו שכתכהראללשסיוהטא הפסוק לאסמכתא וראיה לזה שלא חנה הרמלס זאת הציווי כסחרמנזי המצות בתוך שאר המצותעשה שכן מנה הרכה לאוין הכאיס מכלל עשה כהון. מ״ע י. וכן חשתעלולכריהרמלסכלהמהל׳כלימקדש.צזכתוכ כ"ג לא־ישא לנשים ואם נשא לא יעכיול כיום הצוס עד שיגרש לאחת מהן: דף כב ע״א מישיש לז בן מ״מ פוטר את אשתיאכיו מן היכזס מ״ח לאתזייממזר * יש ללקלק הא אמר כפ הנא על יכמתו' (דף נה)כתיכ ערירים יהיהוכתיכ עריריס יחוהז ולמלנו להמחייכ כרס הולך ערירי!כניו מתים כחייו כין הכבים שהיו לו קודם החטא וכץ הכנים שהיו לו אחר החטא • •ואחר שמחזר הוימחייכיכריתו?כדאיתא כסיף פרק החולץ(ין מט);אכי הממזר הנה עכר על א־סו׳כית כהכרח־ ׳!איךיתכןשמת והניח ככוחי ילל דמשכחתבכגוןשבול^הקכזהמחייכיכלר שם יש חמזרמידיכילאוץ כיון דאץהלכהכןזכמ״&התול לאוין ו סיףל החזלץ(שס)• ואפשר לומ׳דמשכתת לי׳כשנלקה:על הלאו שט יקי״ללפ הרמכ״ס כריש כסוף חכו׳דחייכי כריתו׳שלקו נפטרו.מידי כריתנחן ו לאלו הן הלוקץ דמחויכי כריתו׳שלקו ועשו תשוכס נפטרו מידי כריתהן •: ר מיהו אכהי יש ללקלק ללמ״ל( ש0) דאץ מחזר רק מחייט מיתות כד שאץ כופרת • וכהא ליל לאוקמי כשלקהלכאיסורא ואץ לך מיתות ל לכמיתותלל ליכא מלקות כלאמר כפרקאלזהןהלוקץולא1:סכיתן לאזהרת מיתת כיל אין לוקין עלח י וגס תשזכה אין 10עלת בז כדאיתא התם י. !י׳יללמתכיהץסלדישמאזראףמחייטכריתותלכ^- לכך הלא ההלכהכמ״ש התזללפ החולץ (•שם) '(לכ הרא״ש שםלהכי נמי סתם מתציתץ לפרק האומר דכל מקום שיש קידושין ואץ עכירהק״ל יש ממזרמחייכיכריהות גרידא • וחיכו לרשא לאין לו עיין עליו י״ל לאיצטריך אף לליל אין ממזר רקימחיימ מיתות לד:והיינו.לסי מה שכתבי כתויסל כאן דאף כת נפקא מאין לו" עיין עלת;לשקוליס הן ־ •י• ואולם למה שכתמ התוסלדכת נפקאלן ימולא ימחה י״ל ראיצטךך לו לאשמועיכן לאף אח ממזר זוקק אשת אחיו ליכוס,להא בהא תליא כלאמר כגמרא לכלא״ה כתכז התיסלללא איצטיריךריכויא לכן ממזר פוטר כיון ללכלימילי כבו הזהרקלאיצטריךללאפילץיאחיף אחים מכני יעקכ למה להלן כשרים אף כאן כשרים ולא לאח ממזר אץ

זןקקאשת אחיזליטס:ט מי שישלו כן וכוי כתכ הרחלם כלג מהלכת יכוה ש וחליצה ז״ל מי שזנה עם אשה כין פנוי׳ וכין אשת איש ונתעכרה ואמר/זה העוכר ממני הוא ואפילו היא מולה לו אף על פי שהוא כנו לענץ ירושה קרי יזה הפק לעכץ ימס: כשם שזנתה יגפ זה כך זנתה עת אחר ומאין אנו יזלעיס שזה כנו ולאי והרי אץ לו חזקה אלא לעולם הוא ספק ולהחמיר לנץ כו.וחולצת ילא מתיכמת עלל • ויש להקשות,לדעתו הא כהדיא איחאמ פוטר את אשת וכז׳זמ״מ היינו בן ממזן הכי מי שיש לו כן ל כמופרש כגמרא ופוטר משחע כין מן.הימם וכין מן החליצה) דתוטרת משמעכץמןהיכוסובץ ג ׳ ן י כדאחר כריש מכילמק ( מן החליצה י וכן כתב הומלס עצתן כלכ מהלכת יטם לכן ממזר פוטר אשת אביו מן היכוס ומן החליצה ולפי לעין הרמלם שזכרנו היכא משכחה ליה פיק ללעזלס מספקא לן כבנו וא״כ חליצה כעי • ולע שהמרלכי כתב לתקן את זה למיירי מתניתץ להכא כשהיו ׳שניהם חבושים כבית האסורים לסכ* מתזקמי מתניתץ לסיף פרק אלמנה לכהן גדול וכוונתו במה לאמרלג

ללמאי

גרזשהכהיתרכיץ שכןטפיעליפא ליה להקשות מאלמנה לכהן גלול ואין זה כלום למשנה שלימה היא כריש פרה יש מותרת כהן גלול שקידש את האלמנה ויש לוי אח כק הלץט מותרת ליכס אף על פי שאסירילכעלהותוחשיבשסשארמיל;מה שאסורה לבעלה ומותרת ליבם ואלו איתא לסכרתו אף התם נאמר השת׳ כמותר לה אסורה וכוי ואולם עיקרן של דכרי׳ללא אמדייהאי תירא רק לזקא כמקו׳שהיתה מיתרי מקדם ליעל ישוכנאסרה ולא כמקו׳שהיא אסורה וקיימ׳דכהדיא אמי הלס כן כריש ס״א דקזטה ךאמר התם כגמל אהא דסוטה חולצת ולא מתיכמתרכא אמר קיו כמיתרלה כאסרקבאסיר לה מכעיא לי׳אמרג שקידשאת האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט לא לזאביי אלא מעתה לס נאסרה הא איסורה ל חתיכס א׳ם נאסרה כמותר לה זכו׳ וקמתמה ה וקיימא אלא זכז׳הרי כהדיידלא אמרי׳הך ק״ו כמקום שהיא אסירה וקיימה סברתו טפי ניחא לומרדמגדזשהדנשאה אחיז כאיסזרלק״מדבהא ודאי& דפשיעה דזתה לת וכמ״ש התיספת לא אתיא עשה ולחי׳ללת לאין עט למיס שכתערט עיי״ש רקדלפיזהגסלתידברי כעירזטן(יף!) ג בעל ספר הלל קשה מה לילכסזף למסיק אלמנה חן אירוסין אטז אלמ«הימןתכשזאין!פרץ־ ממזרת וכתיבי* מאי אייל אתאי לא פריךמגחשה לקדס להו כמשנה ואין לדחוק(לזמר דבגרזשה נחי גדרה היכי שנשאה אתיז כהיתר אטז נשאה כאיסור דלכ מה מקשה ממזרת ו©ינהדכהא נמי איכא למימר גז־ירה היכי שהיי לו אח ממזף*בשאה בהיתר אטו היכי שהיי לו את כשר ונשא ממזרת וכתיבה באיסור יי' אמנס אין צריך לכל זה דהכה התילכתכו כלששה דנזיר(ד׳ מא ע״כ}• אהא דאמ״רהתס אי כתב ראשו לא משמע תרתיזז׳׳ל התויז^י קשה לרככןהיכי דהזא נזיר ומצורע אילכראשו דנזיר תרי לאוי ועשה מלל דאתי עשה דגילות ודחי לכל הבי ולל הכל נסקא לי׳ מראשו דמקרא מלא.דיכר הכהזכ ל״ש נזיר ולש אינו נזירועזד כיץ דדחי לאו אחד הוא הלץ שירחה כ׳לאויס והנא איתי תנא לקמןדלא מפליג עלל התויוהנה מה שכתכו ההז׳לראשז משמע כץנזיר ובין שאינו נזיר היינו לוקא לפי סיגי׳זו משא״כ לסוגי׳ פ קמא דמכילתץ (לה) זלקוגי׳דלנדריםכמושכתכוהתז׳לק דמכילתיןוז״לוי״ל דשיגיא פרק לנזירים קברו דאפי׳לא כתכראשז הזה מזקמנין זקנז טן ככהן כץ בישיאל אע״פ שראשו לא משמעבץכזיר וכין שאינו נזיר והשת׳לפי אמת לית לן ילפותא לעשה לוחהכ׳לאוי לי׳׳ל למאן למוקי לראשו ל>זיר קסכר הקפת כל ראש לא שמיי ה,קפה והשתא לא איצט׳דאשז ללאודהקפה וכמו שכתכ התו׳כריש מכילתץ^ס וללז אףלתכא דמיקי ראשו לנזיר לא מוכת לעשה לותהכ לאיי ׳כיון ללליליילאי להקפה ליתא ואתייאי אמריידעשה לחי שני לאוי להקפה ד׳יזיר אץ ללתזד חזה בשאר חכחייללאו ליןת׳איכו שוה ככל דנזיר ישנו כשאלה כראמיהש״ס התם דמ:אזלא ילפי׳כעלת ׳הצהל מה שכתטהתו׳דאיכא תנאללא מחלק כיןלאו אחללשנילאוץאחה דל ע התסלאחיו מה ל כלג(ל'מתל׳כ)פליגא ריישמעאלזלעזקאמר ל

שהרי שהיילג זכזיו ןכז'«^ריד6ש^0 לריישמעאל לג-זנזיר מלל כיזןלשח י רחמנא חל לאומה לי חל לאז ומסמללאוי זאזלסלליגללליליה איצט'ג ונזיר מכנארשסלאיתילי׳למחלק כין ל א ו א תד זכץכ׳לא זי יידוע קרא לל להלכה כלע לגכילישמע^וללע מכואר ג״כלאץשוס עםהלוחה ל לאוי מיה* אין לומר לילתיכן כעלמא חמת חצזה לשכ ואל תעשה שאביל וכויער זליגמר ג לכרכו׳(ל׳יעע״כ) תא שמ׳ לאחותו מה ל כלאמר ל מיניה שכ ואל תעשה שאני ן ועיין שםכפיירש-רלי ותוספות והשתא קוכח מכל זה • לאץ עשה לוחה שהי לאוי וכן לעת הלש מקיכץ! כעל! ספר .כריתות שכתכ כספר כריתות לשון' סימן קס״ל ליל ושום.עשה אינו• לוחה להרי לימזליס שער ג לאוי עללועתה שזכינו לכל זה תז לא קשה למגרושה לא מצי פריך דליתי יעשה 'ולילתי לא תעשה אס לא כגרושה מן' איסורין לוקא לכגרושה מן משזאין - ליכא למימר תתייא עשה לימס ודחי׳ ללא תעשה לגרושה דממה נפשך אס כאת כשר ונשא גרוש׳כאיסו׳הרינעשה חללהכטאתוכלאחיכלייוח^ןדחאיסז׳ כהונה הוה חללה ואם כאח חלל ונשא גרושה כהיחר אףהיא נעשה חללה ככיאתז כלאמ׳לקמן(י׳סט) והשתא כיןכך זב*ן כךלעזלס איכא כגרוש׳ מן הנשואין שני לאזין • משוס גדש? זמשוס חללי.זאמלי׳כלי מחסין (ד׳ען ע״כ);לכהן שבא עלחללה שהיא גרושה לוקה שתים הילכךכגרישה מן הכשיאין לודאי לא מציליכמי לאין עשה לוקה בילאוין רק כגרזש׳תן איריסץ ללילאלא לאו אחל קשה שסיר כיון שכן לא מצי להקשז׳ מ גרזשה אס לא מכח קפסיק ותני כין גרושה מןאיריסץ וכוי לפיכך מקש׳חהאי קכןא תאלתכ ה לקלס לה והמתת גזירה אלמנה מן אירוסין וכז׳ תיחן

ישראל יבמות ן וטרפ שא#כor אעיר עזלעלימה שיש לזקוק כמו• שכיןכזהיזיס׳ כרכור זה למיעלהידמאץ לו לגט נתלה ררשיכן כן הכן ומאין לי דגיכי יכום ילהינן חמזר רלפיכן כן הבןילעכץיכזס מנחלה דלכאזרה ניאהידכןסבןלענץצתלללאצי^ריכויכלל • זזסלכסחון (רף כד) שריך לש״ס אהא'{קאמד חצוה כגדול ליבם מקרא לומה ה?כור' י ןאיחאליאיכאבכזרלקייס חצופיכוסכי: ליכא בכורי לא לי־ךש מצות יביס' י ןחשכייאחרקיראי־ומתאחלמהסתילאעסקיצץלמתבכיר • יאיתא למתקטין הא מיעט' רחמנא אשא אתיו שלא _ היה בעולתו וכ1' ולרש״י וחח״איחהסיחשתע שלאיהאישסיריקשניצזימח א׳ • והניהאי לאו לכן הכן,מקלי כן לעניןינחלה איך יתוקסיקוםעלשסיאחיו דכתיב גבי י־כזסירדרשינן לי׳לענין כחלה וזהלאצריךכלל כיון לקרא תלרש כתרי א^י יראי שהיבם שהוא השני יורק אוחז כי אף זולה יט0 אי; עול מלכלו הראוי ל יורשו •זכי'היכל קשי'לן אי היא דאינו חיכם רק כזמן שיש ככזר דלאאיצטדך יחדיו לחעט אשיזאחיו פלא סי׳ בעזלמז כיזן דכלא! הכי לא אצי חיכם לה כצייר תירי אחי דע״כ ליכא כטי־לנ לא איצסוך קרא אף לפי החסקנא להייבם יורש נכסי אביו לחאן יירש זולעו• וצ-יך עייכילומללכןהכןמקריכן לעיניןנאלה : זהשהאשפירחיצטריך לה״-בם יורש אף בתרי אחי זכגין שהיה כן הכן מאס א׳ שהה כבר ולוא ייורש בחקולאכיז • ואייל לשפראיצסרך קרא ליבם יורש אף בזולה לן'הכין • יא-ינוכמקי&שישלינסאכדאילילי היכיס-האכ קייס ליון־פו לכל יוצאי יריצו'והשהא ירש היבם - ^כלאיהא^כפ׳התולץ (דף מ) דתינח לרבנן דסכירא לה! ההם כחקוס יכום י הנכסיםשל יבם אףכחקזסלאיכאאכ •־ ואיולסילריידפליג החס ייליף מירא דנין כך ^(כ7הכל'סיםbלאכ(לליל׳'ל«כאלא/קתי'קלאדעליי^aעל 0ס איזיו כמקום שיש אב • וע׳׳כ מייןתיכן ליי בחקוםקהכןנריכזי בן &ב'ןלעניןנ־׳להחא׳׳ל י אפסשחאחרשהאשהכתהיסרתלעניןיבים-כחכוסחוס׳כסמוךללאילעינזרק לילהינן להחאץ להלגכייכ־פ מסתת לשקן״לין י,& •־ 1 ללכך אי לאו 6 ן ל1 לגטכהלה לא הוה מויןיזינן אייןלולגכיילוסלכת־זמחור יי׳ אכלהזהממעטיקבתייהאישעתא לכעילן ליבוי בן הכן • ולא היהתרטק כו הכן הכח קושיא ליקים על שם אאיו היכא יושצחא לי׳ בתרי אחא אבל הו•: ממעטי כת לאינה פוטרח ללנכין יביס • זאיצלזריך שפיר יקום יגייאף כוילת בן הבן והי״יכו כאן&ןשלהמת לח והיא יירשת במקום שאץגןדמקדא מלא היא ואם אין לי צן ינחתל נסלהז לכתו - ואשא המא אעפיכ מחיכמת ואשחעינן חרא לניסייי ליבם ולא לבאי • . ולפיזמה&הקשי התוסילא-מא לאין לי לגבייכים אחא לרכיי כת ואולם מחזרנחעט יגז״ש לאחיה אחיה - "לכאורה יש לותרלאיכ אין לו לגט נחלה ליללכלא״ה ע״כק הכן >״»& לאל"כ יק1סיגו׳הא-ךיצ1ייר • והשתא אין לומר לאפשר לצייר כשהניח כה כאן לכבר אית לןל^טילבת פוטרה זייינו מאין לו ריבים ^לאקא^יק עלתכתכלכל לאץ&מרלאילאורנויה לבן הכן הוי מןקתיכזאיןלו^;* יטםלכןהצ} לכיו . רחהיכיתיתיהא דזדאיי׳תינואיהלויכואבחמכן מןמיישחעכפרקיש נזסל־ן • גבי טענת כ$דזקץ לכתיורשיז כתק)ס כת הכן חשזס קיו י דנת הכן הכאה מביו כחן יוי־שתכתיהכאה מכתי לכ׳ש ותשיג לי.ס ר׳י>חלן כן. זנאי . מה לבא הכן שיפה צחה גתקים כניס משאיכ ככח והייני לפי ״־תקנא דרטלן כן ה$ן לענין כחילה יהיה בת הכן והיינו משוס לבכי כניס הן ככני׳ אולם למאי לס״ל דצן הכן איני ככן לענין נתלה יראי דת?הגררכות כס חנן הכן אפס דייל לנהי למחעטיכן ממזר לענין יטס טפי; מכ0 אתו? עם זה ליס לן מעוטא לממזר מן היחפה י ולפיכך חשכקת ש?*יר אף בלא כן הצן 1:גין שהניא כן תחזר ליורש בעלמא • >מק!ם ינום איני יורש « ןאהא מתרצים התזההית שפיר לטין לע-כ לא היה מליעטיכןלזמזר רק חימם לבד ולא חידושה לאליכ לא היה צרכינ איןלידגכיני׳לס וזהיא־ןסכראדלענץיטסלא הוהאח כיוw i • לל6ארמיליהיהאח • יטה מיישכ. הקושיא הציל כלרך מדיד לרטיי:זלהחיהיליכ:ןרש״ללאץה6כ יורפכחקיםיטם • וכזהנץ והלרא קישיח התיסשית ללוכתא יצ״ל מפקא לן כת י צסתר כל ? מולאייחתה זכתו שתירצי החזס׳קולם וה * ועפ טית שלכרינו אלהס קים מפשט כווסת התזסחאעלז הס אמיתיים בצל עצמם • יהי' י

כוונת הקזבפיה כן או לאו .* דף כד גמרא יאימא ככור ליכם עשוט לא ליגם • הקיה כספר פרי הילולים ׳האי יתקלזמרכן דא״כ תקשי ל״ל לכהכ רחמנא איש להוציא אח הקטן שאינו חולן לינמתו • ואס איתא להוא ככור יהוא קטן כ״ש שאחיו הקטן ממנוג׳׳כ קטן יבלא״ה אילי חול; לאשתו לאיש כתיכ כפרשה נלא אשת קטן * עם היות שאיי חמש כ?גנ1ן

הקזשיא ר 4

מסכת נצח דליומאמעלמא אבל היכאללא'ד*ימא מעלמא כתר דידיישדינן ודייק ממתניחין דקתניככהן שכאעלבת ישראלזיללה האכל כתרומה וע״כ מיידי מלא דיימא מעלמא v ולחי לי׳ אטי דללמא א1הא לך אע׳יגלילאדיימאמעלמאאמירככולדיממזר • ימתנייתיןשהיו שניהם חבושים בטח האסירי׳ ־ 1יש ללקלק ע/הלא'כחולץ (דף יא)

מסיק כתי אפיי ורבא לאינו מועיל כללעפין חבישה בטח האסזרי©; &יכא ריפ להסתפק •י דמהדרהתס אילפוהא ראוליכןיכסר דוכא ואיכא ילפותאטזבאהתס * זאמררכאחא כריעקכ דילפיק ׳משעיר' המשתלחוכתירהכיאחררכמרילילפינןממכהאנין' ואמו וכו׳דאתר" *־אמצאקטלי'«ליח1ש.דלמאלאואטוהוא • אלאלאוימשוםדאמרינן זיל כתר ר1בא ורוב כעיילופ אחרהכעל יי (פר>ך;מחאי דלתא כגוןו שניהם חמש׳סכביתהאסורים •־־ ופריק אפיה אין אפיטרפוס 0הי :לעריות • ־ ירצ חרי הי׳ אחר אטי שהרי היה אחר רב אחא כר יעקכ לשנויי לרכ אחא קידם לוי כגמל זרכ אחא כר *עקב היה בחר רכא •כדאיתא בגת׳ דישנת פ׳ר״ע דנ1תר ששי למאי רבא אמרלמסען רכ אפאכריעקכא^לחטיחן • ודוחק לומר דנהיללא סתכינןאחבישה ומצלהיראי• עכ'1סתטנןי*צלסרזכדטלדה(אמאיי#ש5ת^ע«ה׳ •למאי חכה חייך לכא •וכיכהלפכיא כש״ןתשלי קיייכיואהא להניא כת״ללכהן מטמאי עצמו לאכיז חזקה מלכתיכלאכיו וז*ל שם לאילו לאי נאמר לאט1'לעול6לאהיה מטאאלאביומשום' ללאחשכחתאביו' כימעלעילסואפיינחטשץכביחהאיסירק לפי שאין אפזטחפוקי לעריו׳כראיתא ככ״ק לחולק וחחכהאכיויהוא לנפקאלןההbדמזpה לאוריית׳• וב:'יליזיצמ*כשילהילהחפל1ז(לף ל)'אחרר'ישחעאללש1חר «סריכו.וזרככןאין'אפיטרופ1ס'לעריותאלתא לעולם א״א אכ-וילו> בזולת קוץה.מכיל יי*־׳ •סרי.סאפי׳מהרקימ״ל ראוליכן כחרחכא לא סמנ^נן אחכישהיכלל אפסמ״ש למתכה אטו ואמו נכקא לן לפ*קי!לאוויית'ליתאכןיכגמרא שלנו • מלנרגוטחשלמיאאלחיכיח

:ממכהאכי1>אמודא>לי'נןכתרחזקה •־- זדכרזהכתכג*כ• הוחכ״ס׳ ׳מויאמיס׳אסירי טאה:;-וכרמן לין לא משתמע כלל ל־שנא להרחיבם שכהב!מאין יולע היצישזהככ! חלאי והריאין לו חזקה אלא לעילם קפקהואמשחע חלצרייושתח״ואיפניהידעסולרכי "הבל>דשןהכלו זלעולססעקהיא : לכןנראהלרעחהרמ״נסלאעיו מועיל סכישה ?צלל,צ*נואשאתילנשאר הספקכעינזכמבואך' .כלכריהייוכ״ס ־ ץאולסמשנתיכזי^לתנןרקממזריפוטריאשחיאכיזאץי רויק־לפיש מהוליד:מחזר ע׳׳י זנות •לאיכעכיננהיחה צריכה חליצה מצלהספק־ אבליתפאל0שהילילממזרע"משיאיטע^ז וצי הא לריש ארקהאשא דכהדאשה שהלךיבעלה למדינת הים זבאזזאחח מת בעלךוכיסת עיפ כייראיכאוכיעמסשיזהבעלהיגנשאת והולידה כן זאח״כ כאכעלה להוללהואחמזד ; לכ?ה לא יעלה על לכ לעולם לספקכמז ולאי' לחזקה ורוב יש ילו־כ>ו כל הצשריס רצזינישאנו אומרים לעחלהאם על חזקתיזבחזקת־צלקיןפלא*:תה חאישא^רקעסזס שדמבהשהיא כ •כל ה זכמו־כן ו״ל רוני נעילת אחר יבעל• וכמו כן חשניחת ליישנשאשטא אחיתי וכיוצא כזיה לכל זה כנש־אין אש: וה!ליד נןואח״ה באו עליי לא כזנוחשאחר שזנתהייזדצזכה איזאחזקה אז חב יש לתלות הולל כזה הציעלדויקא לכ^ם שזנתהיכם זה כך' ישלימרשזנתה עס אחר: ןטיד\ אין לדקדקילחי זה אהא למקשי השיס נסמזךזחיי:עלימכתו־ יאלןאיקןיי כיי ולשיא כעמך צא תאורכעישהמעשהע״ן י• רצינו כזה שאתר שה:ל־ד הילד חתזר רשע היא ישיכ אץ כנזחייכמיחס עלחכהוולחי תהשנתכגגהכהכללהעיכלאיתפרש כ״א כשהיליר אוחוכטעותזכזזולאישחק׳־יעושה חעשה עמך וי״ל דהיימנ, לפי 6:רת־?כיי כס׳׳פאליוכה>!כ:"ג לסחכילןאחטשה למהזיכנןןלאי .והלכך אפשרדמיירי חתניתין ב?כי ולאו עיסה מעשה עמך הוא חיהי לי׳ת־נא לריש חילץ ללא סתטנן כצא אקנישה 0תוק6 כחז שכתכני :י הוספות ל״הכןאץלועיין עליו יכו' עלו«יהוק:ההיכא ב ־עם ל נזכל לו״ר שקולים הס זכי'׳ יי׳ל כיון לאמ>ה אחיה איצטרך ללרשאאאייהי יכו׳ טון ללכל חילי חשיב הוא ככן וא^כויע־כ • יש

ללקלק על לכייהס דאכתי היא גופה ללכל חילי הוא * משי־ ין(אחח־ה אהיה חלוט לחעס חח)רמיטסושזנ נילף מכלן(אללכא כילף י׳ ליי! אפיו הוא חללעניןי;1ס לאי אאיי מאבי!; !י׳ ^ ל לגסליורשי י לןיטינאפינפשי'לע:יןלמקריאזיזליןרשז ןלסמא לזרק לקשתא הזארילפיכןחיכזם־כתי׳שהרכחכרסצירהבחשנה•* וכיון לחיעט רחמכא ממזר לענץ י;וס היה לכל תילי זכ׳כ התיספית כסח׳ך אהא לפייך ואח הוא לכל לכל פש*טא ־ ־• להוא פשיטא משום לטין חוקק

ליכופס״ה ליורשו ולטמא ל! :

ישראל יבמותמ י מ ל ^ » י ל » & ^ ק י א * ' א א ל היא ^ מי לא עסקינן דמת אחי אני! • זאזלםלפיסכראזוכמוק&כרחן שנאמר מי לאעסקינן למה 5כודי,ותונח־ רא? פשז5ן מיבם ולפיכך> לאילם כל דאי ליי' ^ מכריח שפיר תחלה מצל מי לא עסקינן י ואמר לקרא למקאהגא ומיידי כלתת קטן והנה פן צריך ליתר לפזם מה לילפינן מלוטלקראיזזקאטאחיירי בלתת כן אחיזואץ פאןחיליש זעלכרחךיחדיז,לאולהכיהזא לאתארקאחיא ללא טלףמלזט י• והשתא מוכח שפיר מכח לאס כןאשת אחיו־ שלא

r •היי״כעולמו היכאמשכחתליה 0 בגמרא אס פן. א״א שלא היה בעולמו היכא השכחת #• הרחלם כפרק למה׳ נחלות כתכ ־ מלשזמ ה ל היההבמלממזל נוטל ק׳ חלקים שנאמר כי את ככור כן השבזאה יטרזןששכיאה כנשיאי׳ זאפילו הניהיה מהכבוד יכלשיןהזה .כתב י״וולחן ערוך ה״מסיחןרעי׳יוכסכ הסמיע תה לשינו כתכ עיר «זשן אפילו עשהבבשואיה איסיר&א היה י לולכש&ה מחתת איסולי ,והתתר&יאהששנואה כנשיאי'יצק ליתר שאין קילושין תיססץ בסעד כאןלשומ ־ •־; •זאישתחטחי'סיגיאלפרק ה^זמר (רף סח) ; דלייק' לקידושין תזפסץ כחייכ>לאוין מוס פני1מי כיתקיץ לאי& שי* ־בפיסאחת אהובה ואחת שניאק וכי ישאסזכה *לפניקמקיס וסכזאה׳ שנואהשכואה כנשואי׳ ׳ אלא אהובה אהובת כנשיים׳ י וכוי י ואף על פי כי אמר רחמנא כי חקיין לשון היייה זפירש׳׳י סצזאה בנשואי' כגיןחייכילאויןזקאמר •רסמנאכי חקייןאלמאאיח כה הוייס ולרבי ינקיכאלאמר איןקילזשץחזפסץבחייטלאויץ במאי מזקי להמוקי־ להכחייכיעשה הריכהליא לשנואהי לקרא מחוקםעלכרחך כחייבי' לאייןלתפסי כהקילזשין- ולאכאזיגי כריתותדכי• תהייןכתיכמ^זעלאיתצה! :הוגהזעיד\לפ*לילמה מביא קיא דכן השנואה יכיר דכתיככסוף• מלאסקואדאסתלשנואה שבתחילה •י ואולם מימב׳׳ס שחתכ*.׳יצ16הדכריס האלו ־ עקכי לוס לשין י• הספרי רזחאתרת היתה עמו •לפסק כן לפי הספרי י ׳פרשת כי תצא *~כיסהייןלא*1£גומר.אק$אלאשתי "בזיסוהאחה אהזכהוהאחתשנואה אחת והיא שנואה מנין היל־ שנואה ;שנואה ייכה מרכה אני תייכילאדן• ־ -מציין לרכזתחייכי•כייתיתהלמול לזמר לנואה שנואה '^גומרידיכה^ . 1טארהססרי.־סותדירשל׳סי * והן וימה לי כנים האהובה וסשמ״איה- «לת שנואה כתיפ כפרשה; י לא יוכל לכפר את כן האהובה על>נייק השנז״אה ־ כי אפיק השנו״אה־ ומראשון הוא לורשאתהאהזבק ואחת שצואה ומהשבי חייכי יכיר י לאוץ־-י !משלישי לורש חייבי פר״ הזח י ולפיכך הביא קרמל ס פסוקדכיאת כן השנואקיכיר למיני'ילפיבן חייבי כיריתמלמתמת יתיראדקרא מרכיק לה * ולהתתםהע״קואצלצו אין קידושיןftסרל5יp פסק קרמלס י תופסין כחייבי־ כרישותוהולד ממז לאףפן. ממזרגוטלפישניס •'[ועיייעידכחילזשי דקידושיןושס

כתבתי עול ישוב ללכריפרפלע מסעיאללעיל) *ורע י שכהגהת אלפסי ׳סיף פרק קכא על יבתהו(לףקכג) :

כתכ ליש לספקבאלס &הו£לממור;אס הכן הבא אחריולא הוה ככור ככווללבחלה משמע דפפיקא ליה למחזר לנחלה • כראהשפסקכןעלפיסיגיא דקידזשין איברנו זפשטא לשמאה לקרא לא מוק־זיץ רק בחייבילאוין לכי הנין כהיב : והנה' המגיל משנה כפרק ב׳ לנחלות ברצותו לסירות הדרך אלהיוקיסאשרהזצא הימלס לחתזרבנור נוטל פישניסכהכ שסזהלשזנוזהיחבארטבמזפ .פרק* ואיני יודע איה המקונן׳ אשר נתכוון לי • האמנה ניצל י{r> ן מ״מ זוקק וכוי זבנו לכל דבר (דף ממתניתין למי שיש לו י ואמר בגמלא למכל מקום לאתזיי ממזר עליין יש לכי לזמר דאין לורקלץפשוט ילאלין ככור • להריכן שנולדלאחר מיהח אכיואז י0ומטס שנקרע ונמצא זכר שאף על פי שהיא כני לכל לברז אין להםלץ ככור לממעטלהו י הלס כפרק יש ניחלץ מקרא ל ע הכי כמי יש לנתר לממזר אין לו לין ככור לכפרשת ככור כהיב כי תהיין

לשין הויה מידי דאית כיה הזיה ; ואפשר שנתכיין לתה לאיתי (רף כל) והיה הבכיר מכאן שמצוה כגדול ליכס ופריך ואימא כסר ליבם פשיט לאליכם •־ ומשכי אס כן איאלכלמיעטרהתגא היבא משכחת לה ואםאיתאדממזר לא היה בכור שכירמשכחחלה- א״אש׳יב אף להאי סברא דככור מיכס פשוט לא ליכם • אפס מזה אינו ראי' דעליין יש לזמר שפמו שהמקור לא הזה בעור להגסקבאאחריו לא

הזה

מסכת נצח *משום דעמפאמ>כי׳מתרץלאש^אחי«.שלא היה בעולמוו שלא אסיק מ לאמשכתת לי׳והמקשן לא אסיק אלעתי׳ התירון דאיש כ

אלעתייהתירזץלא^תאחיזשלאהיהפעילמווכוי^בלא״ה־יש כהטעות־ בקושיא זז גיכלגלר הקטן היא כל שלא הניא ב׳שערזת(עי״געל בן ך׳ קוא נקראקשן־ואס הביא בישערזת תיכף אחרי״גשכק נקרא אז׳ גלול • זזה מכנאר כפרק העול ׳ !לפ׳יז שפיריצוייר שיהא הבכזל קטןעלייןויהאאחיו הצעיר מחכ1יליתיםגלןל,מפני שכבר ספיא

שתי שערות *•־.-* י*ללקדקמאינועמאלאתירן אספן צרת צרה לאיצטרך ל כ א

קראלמעיטידלאמייכמה מהפכךק לצרור כדלעיל (כדף כ)' היכא משפחתיליה לאיך יצוייר הלכה צרתה ונשאת לאחיי־ הש5י אחל שכטר לווקא מייכם ולא פשוט ותוא קרא קזלסלקראליתליז והאי לצריר ולאי לרשה גמורה הזא שכן כתבו כתיספת כתחילת התסכתבליכור א עיי׳׳ש וכן ־הקשו החיל כפרי; הקולן (לף מר) דיהאלמא, :• ויש ליישב דלא מצילשנדי אסכן צדתצוההיכא אשכחחלס־ לקנהלרכי יופי הגלילידאי״ל בפיקקחאלכטרות אפשרילצמצסיגבי פרה שלא כפיה זהזציאו לראשים כא׳ לאמר ר״י

לשניהם לכהן חנזעס ששניהם ככורים •י - זלזתהלזהיצזייר באשה׳ לה1השטהםככורים-• א״נשקיו לושכינשיסזיצקכאחתכדאיתא כירושלמי ונזה שפיר אפשר ל5ייר _צרח צרה כגץישיבם א'ותת ונפלהלפכיהשט • .ו^לכךדייק מאשתאחיזישלא היה געולמודכהא ודאי לא יצזייר באופן ^שזכרמדעיכ מיירישמת א׳ מקם אחר שנשא

אשה ואחר כשנולד השני ץ w גתרא1אימאכ>איכאככירתקייכ מצותיכו^וכו׳אמר <bv ומתאrדמקoתילא עסיףנן למת גדול; ונוי על אםכןא&חא!ןזושלא0יהבע!למ1 היכאתשכחתליס ׳פיחשרש־י

ולאעסקיצן כלומר מי לא משתעי קרא כמי דמי*כנור « ויש לדקליך שאחרשישהכרע דע1:גרחךמת ככוומי^ריקרא לאםלאכןא״יא שלא היי, כע1למוקיכי<משכחתכדתסיק השיבן אסכן למס בא מתחילהז) לדיזק מצד.מי לא עסקינן ^ .וישליי^דהנס כרישעיקא (דףי קפיקהש׳'סל«כוסהואו.אחי0מזקאכ דווקאולאמן 'האסחלכתיב <תלין י גםיליףאסוסאתוהמבטיעקכ«־ ומסיק הססלאיצטלן למכתב אחים זאצטרך;מליו לאי נתב רתמכא אחי.ם • היא - לילף אסימ אסוסמלז^.י ואיפתכ'יחר>וס״אעלל#יתדז>אכאזבאמא•. ופריך

והא מהיכי תיתי יכזם כקחלה תליא רחמנא וכאלה הוא מןהאכ זמשני סלקאלעהךאמינאה1איל זחיזושהואלתשהריערוה . גכי אימא עד למיחלי . כאיא ואמא קמ׳׳ל זהנס המפרשים הקשז בזה זאיהתי תנלי׳לאזקמ('>חדי1 המיזמלים בנחלה ולא ילפינן אחזה אחזם מלוט • לצתא תוקמינן יפליז לתיזחדי׳ כאכא ואמא וילפ״נן אחזה אח!ה מלוט-ה״נזלהינתהיציס־ניהגכאשחכן אתיו!כאופן שיהיה האהמן האכזיזן-הא©׳ זחיריועיזילפ^סקסתברלאזקמייחריו ^אמיזחלים כהחלה זימ&באתים מן האב ולאמן האם משאלזינערש אקיסדקרא אבן אחין ומיוחדים אאתיס גזפייהו והצהלעי זח לכאורה יש ללקלק כסיגיא שלנו לחצה להיציאהכהוב מתשחעותודמשחע לקיכא דאיכא ככור לווקא ניהג מצות ינוס מבח קושיא לאם ק אשסאקיז שלא היה בעולתו היט משכחת ליה לאכתי השתא כמי לפוסס:ראלהשתא טפי מסתבר לזמר לימינן אחוק.אי1וה מלוט ויחליו כמו שאמרנו ־, .ובזאת'כאוהלנו;היכאלאיכח ככור דווקא מיבסושפיר חשכתתאשתאחין שלאהייכעולמו אף כתרי אחי זהיינושיהיהבןאחיזככורזנולללאתירמיתסד-ולואנלהיסך. * -אפס שיש להשיב על,זקאםכן יחד«ו למאעאתא•דאין לוחר דאתיוקא להוחחלחיחלי באכאו/חאכנ״לכייקשס לןקישיז׳הלס .-- מהיכי חיתי הא כנחלה תלי •רתתנא • דקשתא תיגז אץ לשנ1ת כלמשניהש״ססלקא דעתך כיין דחילוש הוא דמשתרי ערוסלגבי׳ וכי׳דהאיחימשא גופא חלל שאחר שבאנו לומר לילפיכן אחיה חליטנאמיליבזםאיכז נוהגרקצשמפכןאחיו׳דלאהיהערוה ־•* זאזלס כחקיס ערות לא נהוג יכום ־ ־ אפס שגס כזה יש לוחר חדכחי׳ ומת א' תהס מי לא עסק-נן דחת אחי אביו ואתר רחחנא דבן אתיו מ>כםלה ואשת דודו עריהכמו אשתאח • זהוהשפיימילופ ־ ואולם אל! צאמר דיש לפרש1תת איאמיזח־ • דווקא אץ ראיה .בלל דימםכוהג'כמקוםערוה י והשתאא״שדהש״ס .לאכעילהכריח תיכןי לעל,כל־זך תיירי בל^תכטרראס לא כן אשת אחיו שלא היה בעולמי היכא משכחת לה • ריש ללחות ולומר ילפיס ספרא דהשתא ילפינןאחזהמלזטושפיר משכחתלהכלל• חלאשלזי זהצריך לומר דיחלין אתא לאורו״ עד לתיחלי זכו׳ וקייצו ע״כ משוס דחילו8

n ישראל יבמות כשזאה עמה ס־פק נשואה י • זלאביי כמי״למ׳קיהיישא דמ׳לז׳ לה כשהיאשזמרתיכסוכו' מוכח ג״כ חיקה לאו ככניסה לאיככבוסס

י _ א-כ אין הפרש כץישזתרת-יפםוכין תחתי( לבעל:•, להלשאומרייאשתזעחויוכויפייכקונטרוס למאמר שםחוס- יכמין מדרכק אפי׳ לכיש למלאורייתא ימה יכא-עליהנראס לרילם ימי עד ז1מא מאמר קט מלאוריית׳ללש יכילה כתי׳ואין סיגיאתזכחהכי.; הנהרלינראהסחזרכוממהשפתכלמאתרללש מלרבנןכל (י׳לכלר־יס) (לףעד)שפי׳שםאאיבעיאדיכה דהכאה 0 מאמר ללשאיחקיןעישה אזטשזאיןעיסה יי לאי נישואין ע ארשה־וממעא לה והבא עלי׳ בחנק תשמע למספקא לרכה כמשיכה מאחר לכיש אי אירוסיןעישה-זיהי' הבא עליי" בסקילה כזין-אריסה אז נשאיןעישהזיהייהבאעלי׳בחנק * זע״כ׳כתאמר גרידא בלא בא עליה היבם מזקי לה שאל״כ-לא יצזייר לין סקילה שאיןיחייבץ סקילה אלא על כערה המאייסה כלאיתא בלי-מלרי׳גטיפלוגת׳ לשומרת יכם ןמזכח לכ־דמאחר לאורייתא והיא משיה 7גמר*נן מקידושין וע&חא כאשרכתמ סתזסס(ת>נד שהכאעליה חייב מיתה - ואולם אץ ללקלק מתה שמסיתרבא כצידריסדהכי קתניאיאתה מודה, שאין חייכיןעליהסקילהכנערה המאירסת לי״לאףעל־פ^שמוקיכעכל כה מאחר וסב׳׳ש הייני דווקא ללא לאמר יפר כין לא׳נין לשניפ• ע״כ .במגל מאמר מיורי וגלל עם והכלש י־ וכאמתשזאהקאלקומהא $אות>ז ללא לשחזתי הוא רציני תתלמילי שתאי כמו שפי' לתיספתע לא ססהכר ל ב־פרקלאלמילה (לףק*ל)•־ אמכם רני יהושע ו שנאתילכלשלל ו^מת מתניתין לשומרת ינס לא נצרך לאוקמי כלס ייןלל״א • י ואולם לר״י ילעבלא״ה שפיו מית«ן&> ואיכאלמימר לטעמא לליהוש*לאתל ייפרלאומשז6 מאמרהזארקתשוסדלל יש זיקהויסייל זיקה ככנוסה למיא יאלה כתרי אינו מיפר משוס דמצי אחוהלמיפסלהנגיטאי זקפירושהלאשכנלריס לרטיה!שעלא סכרכלש^ זאתי ללז שפיר מיה לקאמר אי אתה מזלה שאץ ח״ביןכ למאמר י ג ל עליי סקילת• אפר שהשיב כן •לל יהושע זאיהו ל מלרמן • אחכם הריין נלאה מהכרתי:שאף לכי יהזשע אפשרמ כסד יכם איכא פיתמר כלי•* כמאמר שכתב שם ז״ל זרכי והזשע לל יבמין לא איי משוס זיקת אי עשוס מאמר. י אבל נ למימר למייפ לאפי' אי סבירא לן* למאמר קני קכין גמולפלש אלה מצי אשית למיסרא עלי׳ פ4יטא אז-גטאס להט אשכחן כינמית לישלג. • דללyb מאמר ק>כת קצין גמור ואפ״צ אית לל לאאזה אפירלה כגיטא ei ה6ע כחל יבס מיפר אי חש כביאה • י הנה ממס שכתבי ללרכי י תאמר 1כי' נראהשלזעתו אפשר לומר לאף רכי יהישיע'יסבור כ^מר כלש ומאבני מלוקלק לפי לעתי כי נראה, מלכריו למאמר ללש אזנהמןהתירהשכתכשסאמתנימין דהכאלל ׳ .טתשמאיא1מרי0 אשתיעמילסטרא ל^ימאמרקזההקמ! גמורולופההאחרת משוםס מתש.1ז0תמ.יהוהאשח> גמירה הלכך ס אחלה אשה כאלו מ האחרת תלח* משוס אחות אשסייפטורס אן מין החליצה י זנית הלל ־סכרי למאחר איני קונה כלל אלא מלרבגן הלכך[וכז^כ"ל־וללז מלילג נאמר לאין חי־״כין עליימיתהללש • אמנם כחהשכתיכ היין לאפי׳ איללללש לחאמר קונה קנין גמור אפילו הכי מצי אחוהלחיסי־א עלי כגיטא אן כטאהלהט אשכחן לרבן שמעון בן גמליאל דלל מאתר קזנהו^ו'הוא איגז תלוקלק כלל חפני שאין הנדון דוחה לראי' שאף אס נאות לזמר לי!רט שחעץ נן גחליאל גט אז טאה פיסליסאחרתאמר • אינו חוכלח לומר לאף ללש הענ־ן נן חסלישלשורבישחעץבןגמליאל לעהס בלתי שויס בדין מאתר • שאמנם לרבי שמעון כן גמליאל מאמר אינו קזצה אלא חלרכנן.שכן איתאכהדאשםכגחרא כפרקרכיגמליאל (לףנא) זז׳ילהגתרא ש0אמר אטילעילס פשיסאלייליביגמציאל בגטלדחיימאמר לקנימיהז אמר לבכן האיכמהכחד צדמהני נה גט ונחל צלמהני בה מאמר ובכולהסזגיאלהתס משמע ללרט גמליאל חאמרדרבנן • ןמשזםזהדזזקאמועיל לרטגמליאל גטאו ניתהאחרמא־יר - ואזלס ללש למאמר קינה מן התורה פשיטא שי״ל דגט או כיאה לא יפעלי אחר מאמרי כלים • יהא לאמר הגמרא שסיט גחליאל זנית שמאי ורבי שמעין כזלהזללרמאתר קונה קנין גחורכבר פירגהו התזסיש^יןחיכרחלומרשיטהלעתכילם שויס, כחאחררק לניס

שמאי כלכל יהי' מאתר קזכה מלאזלייתא ילאילך קיכהחלרמן • שאחרשללעתיגם רבייטשע ללבריז ללא הואלקאמרוללאחנלי׳ למציאחיהלמיפסלאכגיטאאי כביאה אחר החאחר כיוןלנית שמאי סטראלהו לחאמר מדאורייתא • 1אץ ללקלק מחה לבפיק הבא

על

׳מסכת נצת הוהבפורהואי4>ככלק?יאולפןהממזר י ־ ואולם למאי למסעקא % להגהת אלפסי אס הכולל אחרי מחזר הוה במר קשהאמאילא דייק תסזגיא זו לעלכרחן* •_לא היה ככור לאם-כן תלל־לפשיע׳ הייכס כ"יון.לשפיר אשפחתלןאייא-שלאהיהכעולס׳וכגון שהזל*ל א׳ ממזר זהיה הבאי אחריו ככור לנחלה ונולד' עם זה לאחל מיתת

הממזר לאשתהממזר. אינהזקיקהלו זכמ־צווחובקזשיא־זו הל3ה:V צוואזת

ר לייעכממיה-לאמרימיש^סיצל (לף-יז< אחיםמן־האכ י ש פ א ^

לענין-יכזםלילפיבךאחוה אתיה מבגיייעקביאמר התס למגפנה הואילאלכהוה לי׳ למפתכ שנים עפריכניעכלך אםינלוכתיכ אחיםלמ לאענויי '.>. .ותזי£יףהסס מלכחי^יקליו המיזחלים כנחלה פרנןלאחיסמ^האס' • ו'א!1ר הה^לא^צטרךל-מכתכ אחים ןאינטרך למכתב יתלוו ראייבתכ רחמני אחים לא־זפז׳ואי כתב רחמנא וסליןלאעללמיחליכאצאואמא •: והשתא י״ללמונתשפירדלא( ליחקא נטרימייכס לאללה לישתק-כחמנא מאחייםזאנא ילענא ללא ;כעינן-עלרמיחליהאבאובאתאדאיפלאיצוייראשתאחיו שלא היה׳ געולסליע״כל^זתוקקצי אםפשהיי־הנ^הראשזןממזד^סשפי שבא אסריוכשר,וקוהבכ1ר,לנחלה' • וזהלא יתכןכשיהיו'אתים מן הא*א ל ל ל למשכחתלהו כגיןישבא ע ג״כ דאז ג6"שניה"ס תאזרום־ ^ וא וסזליל ממזר׳ ואחר זה בתגרשהזשובכשאהזהוליר תתנה בן והיי־בשר •־ לכלקי(ז;ףיא)^תרלס(טהולאי,הויסערוה גמורהדטזמאה כתגכ V הטמא! ככלאלס • זלענין יכום פ!טרפ כה {עריות לכתיב בהו ל צרתהתןהחליצהותןהיכוס צעירוהגמורה,׳ זזהבין לבעלוצין

לכיועלכלאמרו׳בסזטספיכישסללפכתיב ונטמאה א׳לבעלואי לבועל ואי״לתרומה. • ועיין'בא6ריסל.ק'ל>במות•׳ וכןפסקז הפוסקיםרהוה ער1הג^רהלכל,לכר1סלכךאף.א'י(קיל1שץ תופסיןכהזהללמחזר יאיש נאסרה עלין כערזה •־ זהבן ולפ£אשס שגא,ע>י׳ לעולה אשי הל שהזליל מקנה אף אשר שנתגרשהיהזי מתור גי״כ כלץ סוטה זלאי ואע*פ,שמסיקכסוף.פרק החולץ לס1סהמפסי כה קידושין י\י« לבע׳

ולא צכ1ע;1כל&נהתז{ז>שי5« ומיסו עלייין יש ל!מרדמשכחת לה כשכא על אמות אשתו והגליל מתעי־ןאלכ מתה אשתו« זבא עליי אמר מיתת אשתו והוליד בן' ויזויכן כ»־,'• ואוילם יפלןמצשלפי מה שכתכהי לעיל גלאהאיל הוכחה. לאשת! אתיו-ג1לו|.-'היס-3עולמו'היכא מ:הח$ }ה^מוכיגל^ולחקאגטרימיכע-תל^בירפתכאצרסצרה •־ לקלל י^יסגלילי־לא^אפפרלצמצס^מוכחמחכוי לצרתצרה.׳ ולדידי* איצעדךללייקמאשתאפיושלאהיהכעולמז/•, והנהכקילושץפרין האומר(לף ס!) מזכתלר' חסי הגלילי^טרא ליה כמיל אין ממזר רק מחייכי יעתול^לל • רמהרר התם אקרא למיניימוכתדאין יץלישין תופסין ט[ייכ>פרית1ת ואמרדבאתא. זמט(כה משמית לר0יוסי הגל־ליל•, אמ^ ין5«ןו#אס:.עגי&ו והלכה. והיסה לאיש'אקדולא לקרובי׳ > והקשו התות' מא^כעיהלס הלא הלכר פ^טדסינא רהזלל ממזר^אתסקי קידיושץלהא בהא תליאיתייכינריתזתליה^טלל itct• סנריליףלה בסייף פרק החזלץ.־ ותירצו לה:א בעי אליכא לרבי יהושע דלל איין ממזל,לק מאייט מיתות בית. לין ואפ• ה תולה לאין קילישין תותקץ כאייכי כריתות כלאמר הכל מוליס שאין יץלישץ תופתיןכאחותו.ואליכא ללי כעי גמרא מלל 7לא תפסיקילישין בחייט כריתות • והנה רבי ייסי הגלילי למה־ראקרא לאין קילושין יזיפסין כחייציכריתות ןלכללל ברט יהושע דאין ממזר אלאל כשתעין היזימט לתתזר ־ ממייכי מחייבי מיתית בית זין לאי ל כריתות י/ש1ם לחוקי. לא יגלה .הצף• אכיז כשומרת יכס י אי כר״ע לת!קי לא יגלה באנוסת אביו י . הדבר פשוט למדנר דהוי ממזר אין קדושין תיפסץ לתא בהא תליא כמ״ש התיל • ואחר לס״ל לרבי יוסי הגלילי לאין ממזרמתייט כריתזת תו לא יתכן לנייר כחחזר שהוא חאחות אשה י• ושפיר דייק מאשת. אחיו שלא היה בעילחו כתו שזכרנו ילוחקלאוקעיקראצשוגג או כאונס כח׳יש

. התילא בלק לקלושץיצשמעתא רתזקת הבעל חתרת :, לה אלא ללחית בצרה לבל יכו' עד ועול רףכטע״אתוט הקשה ללחא טעמא לטת שמאי תשים לזיקה כמוסה לתיא יי״לייי' והתיייז הזה הוא לחוק־ מאוד ולאי ׳דעתיללה׳לאיללאחט למימללללש זיקה ככנזסה מיהכריתי ליה לב למיאלתשנה שלימהקיאצפרקהסילז(לףלח)שומרתיכםשנת'ל1 צהנכסיסי ׳תוריםטאשמאיוטתכללשמזכרתוכותנתוקיים • מתהמהיעשל בכהונתה זכו׳• כיח שמאי אומרים ׳חלוקו יירש; אכ 1צז • זאיכאאיקימתי׳שונוארקהצדשוה שבהןללביתשתאיילכ יקהלאוכמיסילמיא > ללעולא ולרצהוגפלרכאקברילשויקת

ישראל יבמותV ופלהעלי© w העושה מאמרי ביבמתו פרחא ממנה * ;-!*קת אירוסין ונישואין אימא לאומצוה יןא עביד קא״משתע לן -יי ועוד בפרק מכוארימזהלכיאה אחוימאמל תויעיל לטליעלמא • הבא על יכאתי • (לף כת) גביאמןשלא שטית* "שומראיכס דמוקי להללהככיאצלי'ועכיד' בה מאתר קודם הביאה,וכבית שמאי י זהלבךפרססממכה כמאמר לאתרמאמר •קוכסקטןגמור' ויקסיכמץ ייתלהעלי׳ זיקת אלזסיןיזתילא מקט כביאה גריעת'י י וללצריהמ5רש^'^איל1חקיה לאוקתיה אלאכמסילה לחוצה • /הילל'גס כן זכלעכלכה בכיחישימאיהוהליה. לאוקמיהיכטת מאמר - זלעיצף לא קלה איתה כליאה ולהכיקר^לה שימרת יכם ולידכינוסה •י לכןבראהל^ למת5יתיןמלריסעל3'רחךכלאטאסלרכי יהזשעזרכי' איירי כמו שכתויצמהרלל י לאי כביאה קשה : צקיכא?5אחליאיגוי>יפל •י- ׳והלכךלריךנתי:שלפיר־ לרכיאלעזר ל^יחרמאתריאינו ,קזנט אלא' לדחות בצרה כלכל היאך מיפי*b העיקר.קושיא W ־ • ימפ!ס לעלכרחךלא יתוק& ככיאה־ ' שנתאבטועליימיהדללזמהרלא״אינירואפשוספיקפזק כלליסיגיא ד£תעתימהי'רא וצלילא דהנההוקשהל^ם. אימיירימהניתקדללרי^ ב:לאכעכאיץ* סלקא." דעחן* דיפרכמוננ^אה השתא'ארוסה בעלמא איצו מיפרעכל כה מאמר לא כל שכן. ״־ י ״להבה; כסוסה (דףכ-ל) פליגירכייהזצתןורטייאשיהאי שזמרתיכס שיתהאזלא וקא מייתי החס כרייחא וזה לשו:! תחיה איש ך פרטלאריסה יכול שאני מו5יאאףש[חרתיבםתלמ1ללותראישאישלכרירכייאש>ה' ׳ יכי יונתן אומר אחא אישך'פרט לשומרת יינם אוציא ׳שומרת יבם י ולא אוציא אריסה תלמוד לזמר אשר קשטכ-יגומר פרס •לאןיפה וקאמב עלייצצמלא למר אלימאליז ארוסה לקילזשיעצמן";:ן>ןא^ f על ידו ולאלאלימא ליהשזמרתיכסללא• מיחקראלחיפה., כמצ6י כ -^1לר ן ב^*א ' ל £זציבו ־ לדין דשזמרת, -יכס•עליף מאהסי יאשים י1־ י י ויאצןאסכןלומר־דשימרת ׳יבסמייפל לההיבס״נלרי* לכדז כתו נ1£אה'אף על גב דאאסה כע־למא.לא1ןיפר־רקבשנתפזת, ״^ לו ^ כ ה ^ י מ ^ ו •צמ! כן אפשר לומר גירושת1סומאה^/> ע .אטילתאי&לכחא אלימאזכו',השת^ארוסהכ$ל&(*\-• ׳;׳לארצה לסשיכ לשומרת י יכ&עליפא , מאריסהלהסעס׳ י; לשזמרתיכםr ^והיאג^פהמספק^ עדיפאהוא משוםלל3 -קיאס^ו־^פה .Vrt!*&t$iSלי$ ^

'צדתסייקואזיל. יי׳ י*הלכך,כמשנה;נלריסלקאמרירכיא^זיריפר ומזקמיבן״צלעצלכהמאמרל*יקשפיר ׳־1ד^צשלתיאמאתרצישואין עושה משום הכי מיפר לטון דע׳שהכישזאיןבאופ{ שאיכה צריכה מפירה לחופה יתכן לזמל למיפר לה אף לארוסה ,בעלמא לא מצי מיפר משוס לשומרת יכם עליפא מטעסז" ללא יויח$ל£ ימפה דרכי*: ואל^א^^דת^מ^איךוסיןעשה אלעזלסזצרכרכייאשיה׳: והיינן לגעימקיוהלמ&ס&עאי זפו^^לןייףןגאיוצ^^גלמא־ י ; ^משזסמאיאמר לטיאשיהשוזרתיצם עייפא^משוס־ללאחיתסרא מקירס לאיפה זזה. ליתאנעכלכה מאחל. ־• זלפימסשכתכפנ ללכיש למאמר יןונה קצין גמור אף שיהיה הכאעלזיתייב׳ מיתה כדיןא׳׳א "יצא הפירוש יותר מרחח ויתפרש אף לרצי יוצק * להנה הטעסלסבירא ליה ליכייהוניזןלארוסה עדפאהואמפטשנסקליס על ילו וקילושין לילי׳ כנ׳׳ל • י הנה מבואר למחתת י הסירא דיןילושידיליהלא עדיףארוסהרקלענין השקאה • ליש לומר טון לאין קילושי ליליה אינה'שואה על יל) • אמנסלענין התלת נלייס קאמר בהליא במשנה לנלריס למאמת שהיבמה אינה קידושי עצמה רק אשההקנו לו תן השמים הלין נותן םתיפל נדריה שאתר שסרטאליעזרזמה כאשה שאנה לעצמו חיפ־ אשה שהיןנו לזמן השמים לא כלשכ! ולא נש*ר אסכןלזמרלאחסת עליפא לקמכפזהלכסקליןעלילה -״ "ולפי זה כעכל צה תאמי^לש לאיכאצאי סקילה כמו כאלוסה « י ־' ועזליתירא שןחרתיבסללא כעי מסירת לת־יפה* ולאי שאף לרכי יהונתן שומרת יבם עליעא •

והלכך מזכחהלסשפיראי אתראצשלתא מאחר נישואין ןהייכו ללא כעי מסירה לאיפה שפיר קאמדרט אליעזר למיפל סיכם כעצמו לאף על גב לכארזסה בעלמא לאמצימיפר בעצמו זהיינ! ^מ6ום לשימרח יכם כעבל מאמר ולאי עליפא מאריסה אף לרכי יםיכחן משזם לחייכ עליה סקילה גם כן כמו ארוסה « ועזלשזמרא יכסעליפאללאבעימסירס. לחיפה אלאא״א מאחר איריסין עושהוהיינז לכעימקירס לחופה -אמאימיפרדנהידחייבין סקילפ כעכלכהמאמרלא עליףתפחסה * לאחר לקידושי

ינמה

מסכת נצח עליכת* (?ףינה) מוקילכרייתאלקחני אמןשל^שטיתיאר1סה זשזמרתיכם כציש לס״ל מאמר קוכהי״קכין גמזר • וכחקכת סוטה מזקמיבן להאיכרייתא כר״עלס״ל f>b קילושין שותסין כחייבי לאזץ למש״ה שומרת יכם שזפת מפני שהיא נאנןרה על יכמה כזנות - ולפי «השכהכ«ר״עע*כלאס״לככ״ש * להא למוקחינן פאי ברייתאולרכ לא צרכינין לאזקאי k ככ״ש היינז אליכא לרכ כלאיחא שם כהליא הךכרייתאכר״עמשזםלרכ שוכר אין קילוסי ן תזפקין ציבמהלשזק' לגיע בהאשה רבה;לף צ) וללידיה שימרת יכם נאסרת בזנות לכ״ע זלא

צריכאלאוקתי׳כר״עזכ׳יפהתזאיג׳׳ככסוטהכספ״כ : ש& יעיב בגמ׳א״ל אפיי למאי הלצת׳אילימ׳ליזרלזכו׳י השתא ארזק+ וכו׳-יש ללקלק הזה ליילהקשזיבפשיטזתכמאי לכעי לנהיי5אמרי אי אירוסין עישה אי טשואץעזשהללמה יעשה נישואין זציעליף מאלוס־ן לעלמא - ועול\ש ללקלק אחאי לא קאמר למי לינפקי? תכיי

איכשןאיןעושהללהויהיאעליבאנק ולאצסקולהולמ״ש רש״ינאמת בנלליםיכמ( שזכרנו למעלה 1 (עזל למאי למזיוי ההיס׳למייירי כבא עלי׳היבס אתר המאמר מאי קשיא לי׳ השתא ארזאה כעלתא' וצז׳ עכל

. א צהמאמר מיצעיא •י (1צראה ליישבדכא^ת אשוםהכי ל מצי אטי לאקשזיי אהא גופיידס׳יל נישואין עישה זכי עליפא מאירזסין לעלתא ״ משום דאפשר לבצא עליה אחר התאחר תספיקא לייוכמ׳יש התיספ׳! •י. ולהיזתשברישפ׳הכאעליבתתופליגירצזשאזאל צי'ב5 שבא על יבמת! בטאה גרידא כלא חוסה דלרצ קונה'לכל דכריוהייכו ציורשוזיליסמאלהילספל נ־רה ־ זלשתיאלאינוקוצהאלאללברי'ז ליפטר צרתה ולהיציאה0גע בלא חלזגת י • ; י י ? הכתוביש נפרשה ז אכל לא ליורשה זלסמא ולמיר כלליה כמ״ש רש״י שפ ולפיכך אקשיליצןא ליה אביי לתאי הלכתא ר״ל ש יתר שע״כ ככא עליימיירי אי מסס ליורשה וליטתא ןכויהשחא ארוסה בעלמא וכו׳ר״ל כח\ דע״ס לשמואל

קאכעילס׳׳ללכיאהגרזעהאיכה ק״זצהלצל לכליפשיטאכמי־דאף המאמר שעשה ק(רם כיאה לא מהצ* לעכין ליורשה יכו׳השתא ארוס? בעלמא תני רכי חייא וכוי:והייכ( אף כבא עלי* אחר אירוסין כציאה גרזעה. לאינז קינה לשלשה לברים אלז רק כחיפה לבל כלאיין צגמ'1ם עכדמאמלמיכעיא י ואלא לע&ין מסירה לחיאה והיינו לע-ין שי כאעלי׳אחרסתאמרזמספקא לי׳ אי כעי'מסירה ־לחיפה והיי;! לעניןלג(או1 שאםכא להוציאה יוציאה צגטיוסגי לה כמ״ש' לש/פא( דאפיז קזנה מיהת-צטאה לדכרי' ״?כימני* כפרש ה והייני' לפותרה כגט ג״כ צכ״ל השתא לא עכל כס ׳'מאמל וכוי!ביון' ללכ״ע כיאה קובהלענץ )האףכזילתהמאמל י• זהשחאביחאנמיללאקאתללצפקאנמלייאי

בישןאין עישה לחייכ הבא עלי׳בחצק שאחר שכבא עלי׳היבם מיירי לא י יציייר די? סקילה דאינו חייטם סקילה כ״א על נערה ,כחילה מאולסה

! י כלאיתא כסנהדרין י שם חוטפות ל׳׳ה אלא לעני{ מסירה לאופה!כוי וי״ל לעביד כה

א . מ ת 1 כ א מ ׳ מ מאמרוכא *^ליהצתכמהרש״לז״ל ( לתלאזיא דאייתי'מתציתין לנלךי׳ לא איירי כלל כביאה . זתלע דאל״צמאי מקשה י ולל״א וכזי' אי איירי י ככיאה !אינה קושיא השתאיאליסה וכי' להא סילקא דעת׳ דמקשןידאפי׳ זיקא אלימאמארזסה זנמו&פירש הלין והיינילעניןצרריסלווקאומכל מקים אייתי שפיר ר״ש דאי חאמר אירוסין עושה ו6רחס הזיקה. ^ אשכן הזהכאחסה מיישולמה אילי יוכל להפר עכ״ל k זצתכ על יהתהרש״אז״ל ודבריו נסזר^סחצדעצתסלאס ניתאילעניןן היכאמייתי מיניה ראיה לשאר י פ ו י י א מ ר ח א מ א מ י 1 ־ א ק ן : ד ס י ר ל צ דכריס אית לן לתימר השתא אליסה וכוי אכל:ראה וכזי י • זהארפריךולר״אה״פ כשלמא דנישואין עושה וכוי • ומיהו יש להקשות וכזי עלאלאדהכא לכ״ה למאזרמללכנן הכ{1לר^ת הזיקה ללא יועיל כלום אחרי׳הביאה עכ״ל׳ ודלריז אינם נכוחים ג״צ י• ה:ה מה ששי׳ הא דמקשיהלס ולר״א הייני להכריח יאאמר נישואין עושהל־תא ״ דככדריינדףעד) לכתל"לחוקי לה כעבד בהימיאמר מקשי נחי זלר*א כ«ו שתקשה כאן ואניני לא אסיק הש״ס איכעיא דרכה * ו^אימקשהאםכן ללמא מתצישיןבנא עליי תיירי ולפי דברי ה^הרש'׳א היה להש״ס לקטע האי קושיא לריאבתרקישיא זהפשזטלבעירבה אחר שע־קי הקישיא אינה רק ליפשיט האיכעיא ליבה ״ גם מה שכתב דמאמר ללה תפקי הזיק? (אין הטאזישתתריז מזלגלתכלזס ליתא כלל דמשנס שלימה היא כריש פרק רבי גמליאל (לף נ) עצל בה מאחר זבעל הרי זו כמצופה והוא לכזליעלתא ובגמרא פריך עשה מאחר זכ״על הרי"זו כתצותהפשיטאותשני ^לקאלעתך אמיבא ציון, לאמר מל

נצח ישראל יבמות פ!. דמה גפי r o w לא קימ למוכרת לאף כלאיכא- אפ מסג ־ממת למכילתץ אית׳מי שיש לו אח מ*ת זוקק אשת אתיוליכונו • וקאמ׳בגמ • מ״ח־לאתויי ממזר ־. ח״טלא״קאץלז עיין עליו.ופרלילהוהמצי למכתכ וכן אן לו כלא מיד כלאמרי'כקידושין אן כטף כמן מאןכלעס- וכתכו החוקי דאץ ל1 רגכייבזם לא צריך לרמי למחזר פיטר את אשת אכיוכיץדלכל מיליהויאככז • ורק דלענץ שיהא ממזר *וקק את אשת אביו לימם היא דלא-חשוס דילפיכץ חגנייעקכ מה להלן כפיים אף כאן כשרים - ותו גרסינן בפי הבא על יכתתז(דן M )כתי׳ערירים

יהיו וכחיב ערירים ימותו קח כיצליש לז נכים קוברים אין לו כמי הולך ערירי-זאיצטרילחכלעויריס יהיו זאיצטרך למכתב ערירייימזתו • לאי כתכ רחמנא עריריייהיז ס״א עד חטאיי(פי'אותן הבנים שהיו לו «גל ההטת ימותו בטרם שיחות הוא)• אכל מחטא ואילך לא כתכרחמנא ערירים יליותו • ואי כהב רחמנא ערירים ימותו הא׳ מחטאי' ואילך פיהבנ־ס סיהי' לו מתטאייזאילך י אכל חעיקרא לא צריכא-וילוע מה דאית׳ כמשנה דקוף •רקהחולץ(לן«מ) איזהמשזרריעקיכאאזמ׳גל שאר בשר שהלא בלא יבוא י שיזעק התימני אזמר כל שתייכיןעלמ כרת מרי שמים והלכהכדכריז• רטיהזשע אזמיכל שחייכיןעלי,( מיתת לד•- והנהלשחעוןהחיייכיזגסלרט יהושעגלכ לא.־יתכן שגחחרדהיכא לאיכא אי לשקיל נחלה לא ליבם דא״כ ממזר לכהכ רחמנא חוקק אשת אחיו ליבום היכא משכחת ליישאחר שהיכום־ הזא באחים חן האכדזקא ־' הנה אביהם עכרעיכעל איסוריכרתאנב כרת לאין לך חיתזת ביד שאין כןכרתכמ״שילג מיתית לד והוא ל בל אחרי ־ ״זלתזהלאהיההקממזרלשחעקכתימטאולר' *הושע וע״כלאיצויירכדליבא אבלא״כמחהאכ כ«רםתיתח'כניו ואיינו כן מצל תנאי כרת וערירי־ימזה חובת דאף כדאיכא אב לםקיל כילה נוהג חצות יכום־ אפס שלחייל יש -ממזר תחייכי כייתזת לבל יש ללחות הוכתהזו ללעזלס אחיכא לך לבלחיכא אב מיירי זכגקש>לקה על פלאן שכאיסו׳כרת !העיקר אצלינ! (ביזמת דף יג )זכןכתכהרמלסצמש כ׳

לריש פרקץ לאלי הן הליקין • תייביכריתותשלקזועשזתשזל-נפטת מיליכריחחן • רקלמ״ל יש מחזר תחייכי לאוץ אץ התחלה כלל להוכחזיאת־וכן למ״ד רחמזר צא כיה רק ממיתזילללהמחניב חיתו׳לל לא נפטר מידי כרת בחלקיה י ץגסדמלקיח כאיסורמיתות כיל ליכאל אין לוקק ״עליז זללן מוכה שפיר לאף ללאז שכיהן לאזהרת מיתת ל כלאיכאאכגזהגמצותיכזסגאל-נלאמצינו ממזר זזקקא&מאחין ליכיס־: . ודוחק לומר דמשכחת שבא על עתה כשוגג והזלילממזר סלשמהרלא כלק דקדישץ בשמעתא למיהת הבעל מהרתזע שהתזס׳כתב בלק דמכילמץ(דף~) גני הא דאמר ללי משכחת וי ס״ל כי״ע בפי ל' מיתות לאמ׳איןקילישץ ראי עכר ונטיב • וז״ל הא ל ׳תופסין כחייבי לאוין וכוי ־ וי״ל ללאסטר השי־ס כברייתא להפם אלא כמתכיתץ לפליג עליי * יתו גפי עשרהיזפסץ(י4עג )גבי האדאמ' רייהזלהסברלחחזרהאשת אישהיסיןמזר• מאחותו לא הוימר% • והקשו התיס/האיךייהכןזה האלי חוקי הפסיק לא יגלה ככף אכת באכיסת אביו שהוא כלאו־ וסמיך לי׳ לא יבזא מחיר י ותירצו לאשח אב הכתיבה כץ לא יקידללא יגלה היי חיותי לחלרשי' זלומר לממזר הו?י לקחן(דן ת«)זר' יהושע ליוקא מאשת איש - תה כחשך אחר גרלרל לכהכרחחכא לא יגלהלאיקחללופי׳רלילחלאיגלה לחזר &חעינן קייכי כריחזת לרבנן או חייכי לאוין ללי -יכהיילא יי.ת למ למהא הוה לזקאחמזרוקשתאאםאיתאללרייהודהלאהזה חחזר מחייבי לאדן לה ללא הוי ממזר מחייט כריחז׳ כי ין לע׳׳כ כרייהזשע לריש מלא יקח•ל לר' י?ידה אז מחזר מחייט לאדן אז לכל חלבד שלפא־״י.שס ע״כ ל הפחותמחייט כריתות כמ״ש התז' שם לה לכתופ מיהן מסזג^דקדושץל י מבואר מזה לאתר שה לס . ל ל סזכרני מופת להאמש כפיי ר כברייתא לל׳ מיתות דלר׳יהזלהיש חמזרמחייט לאוץ ס״ל ע״כ דלליל דווקא,־ יהשתא ניחא דלר׳ יהולה גופיה לא כזה ממזר ממיתות ל מצי להקשות אימא היכאלאיכאאכוכז׳לכיזן דלל להשיק ללליד לווקא אם איהא לכאמר להיכא לאיכא אכ לא ממזר מחייט מיתות ל לעס לאמצעו מחזר זוקק • זחיהזלעולא לפסק הלנהא כלי חקשי שפיר דכיזן לללילן קיימיל להלכה כשתעזן התימני ליש ממזר מחייביפ החילן(ין תט)חכמה משכיזת׳ והלכך כריתזת כמז שהזכיקו התיס ל

מקשי שפיר אימא היכאראיכא אכלא ליכס •ר ושפטתם צלק וגוימכאן אחירייהזלה גר גנפגייר א ל י רף מו ע כלל הרי w גר יכו׳ מעשה כאי וכזיעל מ לך1«גדים •ג מה׳ כיאות אסירות פסק לגר שנסגייר טכו ילבין עצמו י הומלס ש ואפי' כפט שכיס אינו גר • וקשה רהכא משמע חמה לאחר לז יש לך עלים לאס היילו עליפ הזה גר והיינו כפכי שנים ־ ועיין כתיל

לה-

ימוה51פיכןמקי:־1שי לעלחא וליו לגאמןהלין זכו' וכמו שכתבו ההוצןשות׳1•. שלהיזת שמאמר עזשה אירושין אץ לדחזתז לנשוא?כי

תם לאריסה : ע־ם. בגמרא כעי רנה מאמי לבייש יכו יש ללקלק מאי-נחקת מיט' כהך נעיא כיון דליה הלכתא כלש והכי דייקו כמיהתו, כרישp<\ - פ״קדביצהגיי.הא דקאמרבסרכהיהזא שישלו ילקונעוץ'׳ לי׳שב דבתקי מיניי ל \• נץהא דרייק רב ששת בפי הבא,על י^מתז(ל1 נח) ישחזפתלס״זלזח מנרייתאדתני אמן שלא שטיחי ארמה זשזמרת יבבזקבעיהלס נדהויהךהזכחא, משזם דחליבא דךביסבר הא מלתאליש תזכה לפסולת ע״צ הךניייהא לא ויתרצה דכיזן דע״כ מוק״יקלהכבאעלי היכצזככית חמייאחאי קרי ליה ^ שזמרה יכם. כסכה עעליא היא יתסיק דלעילםיזר״רצההסיא זשפיר יש למידק דחיכאחזשהלשסילתזהאדקרי להשזמר׳ז ייכסהייכימשיס דמיירי דעבלכהחתמר.1לשהיאדאמרתחמרקומ קכיןגמזר זהלכךמשוי חותה א ־!סה גמורה ו׳יזלריחממנ? זיקת יכמץ ושוב לא נקניק בטאה גרזעהרק0«סירה לחופה כאשהכעלמא • וללז איכאכפקזמ׳כיןישואין עזגה א״א א־ירוקין אי אמרינן מאחר ללש אירוסין עישה או׳ עושה מ;כח, ליש.ח:פה לפסילזת • ־ והברייתא דאמן שלא שקדתי ופו4 מ^קעאשפירכלשאמנסא״א מחמר ללש נישיאץעושהעיכ לא

מתוקכ כלשולחזמתרצתההיאזליכאלמידקחיטיכלום :ט ואתר רכ אחי כי אהיה כגון שעבד נהמאמרזכו' כנדרים עמ בחד יכם־ אכל קח^רהלסע״זודמ יהישעחייו לך ל ככיייחץ לא דמי איכא חילי לכי תהי אהיה אסיר על>בכיא׳או כגיטא זמיפר^ליז״לדאציאיתליי אחא כהאי יכם מצי יפיק לה חיכיה כהר הכי שמקדשה'אי עיי גט הלכך ליי! כה ממשא בהאי מאמר כילה לדקדק דחאי שנא פד יכסדהכי כחיווי אחר הי(י ־..־ v .זיש למפ?עיכקידושץ חיניידהייכ!שתי־דשאיההדשחעיצןלי׳לר׳יהישעכחייכי לא1ין(לקמן לףחע ) דא״ל דשאכי קידושי קוןושץ•תייפסץי דאחרעא.דמגרש: אותה:האחר ומותרת ליכס משח״כ כקידישי אתיז לאסרה לעילם לאס הי^יכם כהן או שקידשה• א׳ מקרוכיהיכם כמו אבת חיו כנז וכיוצא כהס גס כ^אין לה תקנה י להיות כיתרת ליגטוללו שפירקאמרלע לא אם אמרת באשה שקנה הזאלעצמו שאין לאחרים

רשות כה י: תאןור כ־ישס שהק^^ון-. השמים שיש גם.לאחדיס רשואו בה • ומההשיכ לי רכי יהושע לכחן*ש« יצמץ מס אתה משיכ על ינסאהד^ -^לאףגיכםא'א.ץלמילף./אשה^שסקמ^יןהשעיסד-0ן: אשה שהקנה לעצמו דאשה שהקנה לעצליואץלאתריסרשות כה משים לאין קידושץתזפסק בחשת אישללעלאכן באשה שהקנו לו מן השמים •:.כ^א לרב ןללכהאשה רכה דאין קידוטן תזשסין ביבמהנליג עלי׳.סתם וס׳׳ל למספק! לשוק ללון^^פתל-יי':אכל^מןאל דקעושץתזפ^ןבי^!^ן'א?לאוקשה• .;יהנהאיכימיללא׳ לן_'אי: יפר-^א^רט^הושיעהייני^ותפותל^מדי״ל דתספקאכפי ללי כעגלש%ומ*> מת/ מצי מיער אי אין קידזשץ היפהץ כיבמה מיפרעם האב כדין ארוסה ־ ואי קידושין קופסץ• ביבמה לפיכך גשזתפז׳ אץ כיבס שום רשית כת האכ לחזד מצימיפר • ואזלם אס יער נאמר על היכס למנפלכעצמז כדץ כמאה קשה־ וללזקשה למה לא דייק הש״סדלשחואל״מאמרללשארוהץעישהכלל• ד^כישזאין.עזשה והיכסלכרחצימיפרהאיךיןאחרר׳יהושיעלאחדחיהז מיפר• ולפי

מיש לעיקר כעיא דמה היא אליבא דרג לחידק חיניייש חזללפסולזת- • אפשרללק״מדלאבפקאלןהידי אי־מדןקדחאחרלשמזאל איתסיך עזשה דאכתי מכפקינן לרכ • אכלזק דיחק דאץ הברא דנאח׳דיב ושחזחל כיליגא:הא גופא אי מאמר ללש איריסין עזשה או נישזאין

עןשהדלשמןאלאירוסץ עושה(לרב כישזאץ עושה :ס כמה שנסתפק הלן כמרים ששדאם איתאלאץ היכס ל ל א ו

.מיפי כלל אי מיצי האב חיפר להכלחודי׳אולאועיי״ש שהראה מניס לכאן זלכאן י ומח״ש מוכחדע״כהאכ מיפר בלמודי׳ וכמאן דליבא ארזק לחיא לכהחקנס רשזת לאב ראללה לשמזאל היכי מצי מיפר כיבס א' ללי דכהי כמי דמיפי כשזתפו׳דלמא קידושין סזפסץ ביבמה לשוק והלכך עם לא מצי מיסד כלל וגם האפ

לא חצי תיפר: דףיש ע־א גמרא אמר עולא הלכה כרכי יהזדה זכו׳ עד ואיתא

היכאלליכאאכללישקל כחלה תתקיים חצזת ״ «כזם • - היכא לאיכא אב ששקיל נחלה לא תקיים חצות יכום ־ - יש צלקלק הלא הוא לרך הלס ככל חקוסלשקיל וטרי כלכלי התכאי׳יאח״ז פיסק ההלכה • ומלוע כאן חלקלק כלכרי ר׳ יהולה אחר שכבר נפסקה ההלכה כדבריי • (יש ליישנ דה:ה לכאניה קושיות הלק זאיעא וכוי

לבפני שהים איבו גר משוס לקיימא לן שכוס שלבו אץ למיהסלין• ולה גירושץ מתירין אףיחיתה מיהרת •־ ובהא קיימא חסקכא' לגמרא ־- לגר משפט כתיכט׳ ׳ זזה ליתא ללפי דבריו היינו צריטילוחרללרט והקשה הריטלא בחידושיו בקדושין אהא לפריק רב אשי ליבם לא אקרי יהזרהדם״להכאדבפטשכיסהזהגרע״כדלדידי׳ב׳שלציליכיהסלץ• אחריממהלככתוכות גביחכאי כתיבה ס״ללרבאשיגיפי' ליבם זא״כקשה לרבי אכוהו לאחר בריש לק דסכהדרין(דף1)ד«יםשדנו אקריאחר• יתייבש סי״אדרב אשי לא דקהכאכמאידאמך דיכם־ . לאאקריאחר• 'וסמיך אועזדחדכתיכ-ז^ל תירץ הוא דאף על גכ , י ללה אץ דיניהם דין •י זאיך הואלהטוןדר׳יהידס לאללכן אבל ללילי׳ ע״כ ליכיהם לין ודומה לזה הקשז התזל על ר׳אבזהז שס לבעלמא יבס אקרי אחר הנא בהאי קרא יבס לא אקרי אחר ־. שהרי מה?יא ברייתא לקתכי בה ואס' היימזחחה לוטם דן אפי׳כיחיד • יעיד התורה באת להפחילז שלא ילןילמלחמה' • זכיין שכן א׳בז חן הדאזי להרמלס גזפיימשמע .מדבריו בלכ מה׳.סנהדרין • י לשכיסשדכו שידבר הפתוכ בשים לשון שיהא כמשמע שסיכם יקתאשהושאזיתחזקכי גר משמע לילך למלחמה כשידע כשימות לא ימחה שמו מישראל י והיה להכתוכ ג דיניהם די! מלת רק חידכרי סופרים אין ליניהסדץ • ו דלללאףמןהתירהלאהוהגרשכתב כהגייר-ממ לבין עצתו ואפילו לומרפןימותסתסשאע״פפמןהייואשחוזקוקה יש כתה דרכיס כפלשניסאינזגרזטנזלטןעצחוזדאיללאהזהגרמלאוריילאפי׳ • שאפשר שלא תתיכס אשתי׳ וטץשכןאפשר להשתילו כאיש נכ־י ואפשר ליישכ לסטעס ללל לרכייהולה לכפני זנים הזה גר לאו משו׳ שיקח אשתו עלר כקיצור • וסנה ללו כל עיקר ילפותאילמיכה מתותד נוטה כריש הואתמהלמסיקלמקישלגיחשץ• ואולם'גירושין גופיי לנגתירין דסילדםניםשמוליניהסליףרק משוס דלל ללי ל) ואתר שס׳פלוגתא דר׳ יזנק יל יאשהו דלרבי יונתן לא ילפינן ליה רק חרנתיכ ויצאה והיפה לאיש אחר כלש רלי ש; וזכה הנהדרץ(לף ג כתיב תריאלריס בפרשה • זרקמשזסלאץלרשקול תיסיפיןלועזד לסבר'רבשישאלאמ'דלמ'תאןאז־י:ס־זאףרכאשילפ:מ*שהריטלאמ אפשר לומר לאחר הוי יכם י• לילי מקקנאדכמידכאן ל כ איולרייאשיהולאלליסיכתזט׳ כפרשה ופירליאקאלאץלל שקול • דמודה לליף מקרא ליבמה באיי בעלה והיינו לאתר י שגירשה היבם אסירה שאין עושק הלדזזגות משוס שכאמראחרירביםלהטזתואםיתחלקו לי לחצאץ אץ פאן רטס־-וחסיק שהטעפ דרבי יזכתןהואמשוס דלל ללי ליכם חרכתיכנרת • לא כלבד דלת ילע־כן אלללמיתת־הבעל מתרת•כ עוטה זללזי״ל להייןז דווקא באופן ששייך חשא ומתן כדין ואו אפשר אלא אף גירושין גופייה! לתקשינן לגבייסוימיתת הבעל; אמינא ל שיחחלפז כלעזתיהם ייתחלקו • ואולם כאופן שלא יצטרכו אל משא מלללמתיריןלחהאלבחייויצחהזהיההלאישאחרלאמוכח מילילכיל היכא ללחיכין ילפותא ליאיש אחר יקחנה לגכי פ שופטים למאן אתר ומהןא״צ לר' יוכתןרק ל והלכך אפשר שגבי גר שצריך לטבול כפני ל

רייהולהייס״לכליהונתןיכלל• שפירק״ל דצפנישנים הוהגךבדיעכל להשתא ליכמה *חיי כעלה־ מותרה,ופי׳לאחר שגירשההיכים כמו י שפי' ורק לכתחילה צריך גימדרבנן י א!י׳'ללאףלכתחילה.-ק״ללדיבשניס רלי• 'יללללסכרת המקשה דכאןלבעילחימרדיכמה בחיי כעלה זלל לקאמך. היינו שנים ־ ־אססשישללהלקע״ז חמהלאחר בריש .חזתרת לבכיללראץ גירושין מת־רץ ולש מיפה*" 1זהלכךשוכלא סנהלרין שם לעדיפו׳עגלה צריכה חמשה לר׳ יהולה": משום לר-שקןל יתכן שיקשה כאן האי קושיא לודלמאלאהר מיתת הבעל בריא ליכס אעיגלהפס לכלא שייך הטעם לאחרי רכים • ובאמת שדלי תיקן ואנךרא לעלחא• כאיי כעל? שריאלעלמא׳כזילמניץילוהא גופי׳ זהישכתב לל ־׳ ואץללשקול ונןתס וקנים לד משמע• ולפיכך י׳׳ל עדיץדמיתת הבעל מהרה* לעלייפא מ^מיכאהשתא לגיחשץץ ד שקול תשזסלכתיכ-זקניך לכן הוא משמע לש!ן כעלמא איכס חתירץ ולה מיתה ואין הפרשי >עכץ היתר לעלמא נ דהתס דווקא צריך ל זקנים משא״כ גבי גר לכקימשפט ואץ חשתעויהלשון חשסט ללשכבר בחיי בעלה בין לאחי חיתת כעלה * יללעולםיליבס מותרת ואסורה «ש משפט לחלבמי כפר ורק חסכרא מלמינןלי׳לגזילזת ואבלות והייכ! לעלמא-דק למסקבאדילפק ז*נלה דיבמ׳בחיי כעלה אסזרה-והלכך ןזיהיישניס כעיקר הלץ.וזה לזחק קצת ־• י גירושיןזלאי •רמתירץ חלכתיב.ל6ישאחר ולה מיתה ; ־וכזה

yico*p'» תיסילהרצייהושעאוחרישימגיהס ?־צייהילהזכז . כסהל^קושיתהמהר׳לא : על ואיןיראה לאיךכן עזאי היה אזחר ׳לקיים מלתי אפס שלפיהבחהשזכרחיוהומךלסכרת המ.י{שה כאמתיאיגור גיכ דלי זהאקשיש מכי'טובאי-לא הכנתי חאי-קשיא להזדכבריש' לפרש לאץ גילזשץ-זמיתה מתימן• קשיא לפי ׳סברתו הזאת איך דצשיטת למגילת סתרים אמר לי כלאמר בביצה(דף כז)אחרלייסי יפרש מקרח מלא לצתיכעתת אחותך בת''אביראיוגתאחך מזללת כן שאזל אמר רבי חשים קהלא קלישא לביחשלים ר' שחעון בן חכסיא בית או חוללת הזן לא תגלה • זכתיכ כמי ערות חשת אהד לא תגלה • ופציריואמרו הלכה כלמH• וקאימתחה הלם אמרו והא איכהז קשישא וביאר הכתיכי׳כתכ הומלס בלב עלא״צמיל אתת אחותו מאביו ואחתאלא חותוחאמוכץמןהכש1אץכיןמזצזחי־כג^זזצת^זמוא1חכי1והיתהל1 ( א. מגסי באמלשבן שאטו שאקשי קסלאקלי רש1י ׳ י פ בא( םז הו י י מכ כשיטתרימאיראמרו־• יכת&ילין״לאפשרשהזקכיס כתנזלעתם אחותמזנזתווהריזוערזהעליזשצאימ^ללתציתאוימזללתחזןעלל־ על הבחורים ואחרולכריפלוכיצוטץאחרלכריפלזכישהיולפכיו * והכה לכאורהישללקלקעל׳לצריו הלא צלב ל*זלילתן(לףכגןלריש וכן יש לפרש כאן שבן עזאי אמר שלכרי פלוני בזטץ £חר מה שמצאתי מהאי קרא כץ שאמרו'לאביך קיים־• כץ שאחת'לאביך הזצא וכז׳זהייכז במגילת סתרים • י ואפשרילזחרלא״כקשה אמאי־שתיק הלקולא שהיה איזה איסזרבכשזאץ של אבא•'זצ״לרזה לוקא לליכר יהירהטריךיקרא לשאר ואי מערש לי׳ כאן כתו דמפרשלי׳כטצה • זזה לוחק • גס מה שהקשו התז׳ ללריש התם הכי להמעיט אחותזימשפחה זצכרית על גרסא זו דרבי יהילה ע״כ כלע ס״ל כיון'ללל ללא 'יגל? קאי איסור כשואין ־ השאיכלרכלןידלדידה! אחותו מזניח ־זאחזתו מאיסור אאניסתאבמ• הנה התזלעצחס תירצו בכיזצא כקושיא זו בקדושין כשואיןלמיץלהלליותחייהואיתעטלןחקראדמזלרתכית-במזשכת׳ (לף עז) לפי מה לבעי הלס לזמר לל יהזלה לל לחחד חא״א דזיןא י כזה ג״כ בספר מגיכי שלמה כשלהי לקלזשין(עיי״ש כרכריו)'• והשתא הויחתזר וכתבושם לשפיר מצורכי יהורה סכר לאץ ממזר אלא לסברת החקשההלל איך יצוייר האי קרא גופיילכתיכ בת אביך או בת מחייכי מיתזת כ״ל אףעלגבלחוקילאיגלהכאניסתאכיו-זהישפא אמך• להיכאמשכחתלה אחותו תאמו ולא מא-:מ כיון לאין שים: לכרמתירבעזלסלאגירזשץלאמיתה• נע״כצהקי לצייר כשלאע״י יש לקיים הגירסא הישכס י דףנר?ג'בגשרא רמז ליבמה תן התןרה מניין וכז׳אלא רמז לילמ׳ אישוחזהייני ע״יאונסאז פהזיאוילי בשואץשלאיסזר לאי עבר שאסורה.בחיייבעלה חניץ •זכוייעד ילאו הכא ^כסיב אלמנה או גחשה • א״כבל עקרו של לחוב לא יתפרש p באיקז'

מכללעשהעשה־הקשההמרש״אאמאילאמקשינמיהלסכאן: כמו לללצמוללתכיתיא^מזללתחזזללעתהרתלס^נ״ל • שמקשה בשמזךגבייש להכניס לאתר כמייש להכניס לאחר, מיתת איברא כללייקיכןאץכאןשוםקושיא•-כי'הכה:.כסמוך חיהלד כניס חותרת כא יש לה הלסלאשטקייילפזתאלאשתאחכץימןהאכבץחןכאס לעלה לא צריך קרא מלאמררחחנא שאין דרשא לדלתא חילי ואידי חן כניסאסירה• זפריךוללמאאץלהככיסאסודהלעלחאזשריאליכס אשירה כיש לה כניס•'ואחרשס אחל הא יש לה זכו׳ • איכ חץ לה בכיס מציה וכז׳זאחאי לא מקשי כאן כמי האב חלא ליש לה כניס כחיי הבעל ופלא לאין לה נכים בסיי הבעל •י ?איקזשיחראסוראלעלמא•, זהניחהקזשיא זו כלע • ול״כ לישב ודחי לייאץ לה בכייבחיי הבעל מדרבהוכיכפקא והוא מנלה היא למסיק קושיפו • להכהבלק7ז1ל!שץ(דףיד)׳מהדר הלס אילפ1י«אדמכי׳ כאן• (תזפריךזאימאאיליואיליבאשתאחחןהאכ־חלאבישלהככי׳ 'ילפינן למיתת הבעל מחרת לעלמא• ןחקשיהלס כשלחא גירושין כחיי הבעל זחלאכאיןלה כביס בחיי הבעל רק לאתרמיתתהכעל ״־אמר-רחמליישאץ כחיכדצאהוהיתהלאישאחראלא חיתהמלל •־ זשקיל וטרי התם ער •ומשני ישלהכצים אחר מיתת הינעללאיצריך־קראמ לאמו ליליף מלכתיכ כפרשת ש׳יפטים מי:האיש אשר אירס אשה זגו' לה כנים חזתלת וכז׳על וללמא אין לה מים אסזלא ל^למא וכזי • לב פן ימות כמלחמה זאיש אחר יקחנה זרכשישא בריס לרב אילי לחי אץלהככיםמצזהזטיזמסיקכתיכקלא־אחדיכא ערזת אחי!'גלה • התס הן ילעזתאלללמא מאן אחר יכם זאמררכ אשי כ׳ תשומת כדכר והנה המקשה כאן לפזם סירת! דהשהא לאיכתי לא ילע ממ^קכירערופ קלאליכםלאאקריאקר• ועול מלכתיכ ושנא? האיש האהרץ וכתב אקיוגלהדכקמוך • ולדעתו א״כ לכי סיכאלילפינן למ־סר בחיי

בעלה

מסכת יבמות5 ?;איקיר• * ש ת לה: » ת כ ש מ # ר ת * ה כ ה ל ש מ ג . ר י י $ נ ל . א כ י י ה כ

ל שצכעלה לפקוללה פסלהכלאמדבסתלמכס ללג •.׳• כ .לכהויאזונה לל הומלס בלי״טימה׳אייכ כהן שנשאאשהכקיכןזלהילכהונלאנלפי לה נתחללה שכל שנשאה כחןקת כע1לההיא_;;אע״פי שנמצאת ל ג מ שלא כ כהילהעלל ולתלמהא: טעתא הזיא נמי זונה כנשואיןגרידאכשאר איסירייזהשתאאי איקא .לדרישה &יכה אקורהרקמןלכשזאץ• ם ל ו ע ל ה ת כ ש מ א ל ה •: 1 ל ו ע א ב י ו ה ד ר ן י ה ה מ נ מ ל א . ו ״ מ ל ת לילפינן מ דלתייכלג משום אלמ?ה,זגל ושה • רק משיםאלמנה וזונה •־ ושוב אץ איסזוגחשהחל על אוקיר וזנה ללאהיילאא^זך צולל לא איסורא נבעלה להא' ל א יצוייר בככ?קה לחופה ו ל ה אתת • י ו ף לא איסור כ י ס ו מ

י גס לחה. שבת: הומלס אף בנכנסה לחיפהגרילא מחמר ילפיצן •י הויאזינה• מיהי אין ליחרדלפוס סברא לסשתא לאין מיתה מהרת • אמינא אדרבא דאיצןזראלמנהחלאאיקורגהשה •חשוס דהוי איסור׳ אסזרי־הויא אלמנה׳ ק הי ק ע והן ל ל ה ל ש ו ר א ג י ר א ש ר ק י ע מ ף ד י ק ז מ

תיגו דתקזרא ללע אקווה נמי ללג דזהיליתא לא״כ לא הויא אקזרא לכ״ג כלאו רק כעשה כתולעלמאדאףלמהדללדאץ מיתה מהרת עלז' אינו כלאז רין כעשה כלאמר' בקדושין • וז״ל וללת£ ללג כלי)ו ללע כעשה • זכהחיגננא נמיאפשרש.יהלחלבלגלאזו$הזה*ל£; היא המלה ככל איקזר מוסיף כדמשמעמרלי נלל אלןץ.(דףל׳'כ)לה אתר ר אכהו ולא נפלןאמילי כקאי עשה טוןדאינו חייב כשכילה כלים•; זע; לכלאו הכי איכ' עשה באלמנה וגרושה והיא עשה לכתולה מעמיו(' לפזס תה ללל לאלמנה וגרושה הוא דוקא מן הנשואין • זגס אין לומר לימשכחה אלמנה וגרןשהע*ייצום • . לאין־ שיין/לומר :הוה אלמנה אסזרא ללג ושריא ללק הלמט * הויא בחשה מיעלאיתיקףאיקורא ללה להא אף כנמלסאלמןה;.הייתה אסורה ללע אף כי. 'לען הדיוט לאיקורזיקהליכמרמיא על?•/ זהלכך לא היה איקיך מזקיף • אלא י £אי אית לך למימו דמפכח^הכגחשה ,מז האירוסיןדלאיהזיא וזנה

אף־שקרשהכאיקזד!לעולם .אמיצאלר לאין.^ת^יתהרתלמללאפינךימתמר לאלמנה ׳וגדושהאינה;אנ1ורה' "לקהןגדול דקדוק•' י!כגללהימן הכשזאץיכמזתמךכתן לגרושההיא ע׳ אףחן משואץל זילפינץאלחנהמגרושה • ולפ״והן״הןלבריהגמואלכאן״הןקלכרי ירושלמי ד*ולאיצטרך להתיר מיתת ?כעל למדגרושה אקזרה אף מןה לפסול>>ן ל ע כ נ ן ג ״ ע א ו ש להדדי' • ־ ק ת י א ה אלמנה ל י ה ן ו י ס ו ר י א ה

א ולאי כעשה • ואולס מיתתי ק להזיא זיבה' הייני כאיסור, י לאו קוץ'כעשה במדשזבונז • י /לאהו ו הכעלאףאםאיתאדי)ינז מתי ;השתאא^אהךלוכחהשזכיעו י• החינחלהרתלס'והנמשכים אחרמ׳ שכהככפי״חמה׳לכאואיסור עשה השוה ככלהזיא^מיזונה.* אלא 'לדעת הראלל שם וכן לעת רלי ותוסלכפ׳אלמנה ללג • (לן ליס)ק מאיסוולאי ולא מעשה •\מאי איכא לאימר • לכל ללא היי זונה ר לייקינץ״שפיולק״מ׳ להנהי־1אלא״ורנן:לאיזזזצה־ רהמתייצילאונמא כלמ1ומ'נזללאמו־'^3מנהלכ^(ש6)־ שנאמר וכי! למעלה ה' א מ י א ז ך י ר פ י קהיק לאיש זר כיון אםצעלס צפקול לה פקלה;>' * ן כ ה כ • •

צכעלהלפקזל לה י קייכיכטהות,ופי׳ול* כיזןישלא.עליה אחיה אכילןשיןלא ומשני _כיתהיה אמר רחמנא הנך יךי.כילא1יןלת?ס1כ?ן. חה ז מ ץ כמי פסלה י ו ז א ל י י כ י י ה ת $הזיה ופי׳זאפיי׳הכיייפקלה למ ל י א ד

י י עשה אינםיפיסלין ב י י ח ל י ל ״ כ א ו ה ו ׳ פ ס ו ת ו . י ל ו ?למיל'.' ל כטאיזסדמהיתיתי כיון דכי תהי׳אפשר לאוקמי כמסתבר טפי יהזא חייכי לאזץ עיי׳׳ש כרלי״זתיספ' * והנה בקלושין (דף לח) תלקלק הלקמללדקדזשך תזפקיןכחייט־לאוץ יאמאילא ילפיקמיבמה לשוק דאע״גדהוא כלאו אין קידושין הזפסין כה • ומפיק לה מלכהיכ זכי יש אהובה כי תהיין לאיש שתי נקים האתת אהזכה והאחת שמאה ושנואה לפני המקום• אלא אהזכה אהזכהבנשזאיה • ׳ושנואה שנואהץ לשון היויה ש׳ימ י ה צנשיאיה (פי'*נשאה. כאיקוו) וקאמר רחמנא כי ה דתפסובהזקילושיןכחיילילאוין יי;ופריך ואימא כי תהיץכת״כי עשה 'זפהאצואלהפסו קידושין אכל כחייבי לאזין לאי ומשני האי חייכי עשהחאי ניהו אי שהיהס חצויות שחיק שטאוה וחי אחתי מצוית שת* לשיםמעס אחלכעינןאי כעולה צלגמיכתיכ כ תהייןלכהן - זללז לזילי ללא משכחת.לן חיזכיעשהלאפשותייכי עשה •י אבל חייכי לאזקמי כהו קרא הזהמוקמינן ג לאזין הזה אתינא ללא תפקו כהו קלזשין לילסינן מיבמהא כעשה• מ ל ע ־ י ל ן כ ל ל ל ע ם מאי לק״ל לאשה יאחר מיתת כ ז פ והלכך ל הנה בהאי עשה יש־נמי לאזקעי׳כי תהיק זחייכי לאזזץ ־כאמו נאמת. י '.זהשתא י 'האי ביההיין י ן י י ש ו ד י ללאתפסי' כהו קא •ווקמינין עי׳ככח״כי לאומן לכתיככבעזילת פסולים ל

כי

כעלה אלשויאלאחו מיתת בעלהלה להכי ילפינן לישלהלכנלם לאמו מיתת כעלה לאקזוהמלשוא קוא אין לה מיס• ואולס אאר שסותר השגרא1אחמכי«דלמא לאחו מיתת בעלה"מצ1הו0׳ה׳׳ה.לז'לישלה כניסלאתומי׳זתבעלהלשריאליכסזכסנוההמקשהלבקמוך ״* זזה מזכרתל׳כממהשכתכו •התזקפייכאן שסכוה המקשה לומורשףא »יי כעלה הוא משים לאיןכראה לימר רשריא לאחר מיתת כעלה ובחיי?גשה כ לסווות,'דאתי: י ת כ ר שהיה בא ס מ ו ל ר ב ת ק מ ^ א ל ה ד ר ו ק א ה ל ע ב

ה שיש צה כרת• ילל! אסאיתא למודה בישלה כביס:לאחר מיתת ״ ׳ודתי ל כעלה דאקורה ליבי^ע׳׳כ שיאמוגיןב־להטעכמשוס לעשה דזהיהל׳׳ת • וסשתאאתי שפירנתי דאפשרלומו-לפיסס״דדהשהאלגזךושקןמיהה כלתימתמ־יןואלהיצןייר שפיר אחותו בה תמו גלי אישזתדה״נז-ע׳יי יכזס •דהשתא ללאיךיצזיירכזהיכוס כיזןדהזא ע׳׳כ"כמקזס בן אווכתייכמהיוכזכ כת שנשא אשהוהזליד כןאוכת ומתזעשדהאשהז הולידה כן אז כת־ דמה כע לפזם'קכרא דכשתא _ אהינא יש להכניס

ם ב י ת ל ר ת ו מ י מ ה נ ל ע ב . ת ת י לאחר מ m ניט ע״א גמוא ואימא לנ דומיא דגרושה • שמעהי מחכם אחד, •;ירישלמו שאחרשאית׳נירישלמידיגמות שמקשה אהא דאמודלולףתתמו והוא קושייהלק אלמנה ללב כיןמהא־חסין כיןמן־הנש|גז, ^ : ^ : ^ ) ' u j - m ^ ^ s p ^ M t אמר ו־קוייא תי־-ן לכאן ״.ון מה גיהשין י ש ו ר י ג . זמ׳מקיש מיתה ל ת ו ת י ו כ י ר פ ק j f i האחרון וכתב מהירין א'ףי$־תה«תרת • איצטרךקרמ,כ למל למיתת ככע: מההתזאת אחות הכין הנה הא לאמי תקיש מיתה לגירושין זכזיהזא תלמזל ערוך בילימ בקלזשץ(דף.לל)אף ג!ף ת־ךן.הי'תש.מי נזיל£נו מוכן כלל ועקבותיו ^אנולעו • לתה עני; צריכזר״א למיתת הכעל מהרהלענין ללתללאלחנה.מןהאיחסק אסורה:•והחכם הללאמר׳שכן^יןץשו • דאסאיתאלאלמנה,מןהאירוסין' שויאללגללקרא למיתתהכעל מתרח fi£t שפיר^דעיק^מלאסךור^אאלמנהללגש-מלללע שריא •ולפיכן?צעלמלה איצטרךהתיי׳לעיתת הבעל משוס למלאיצטוך׳1 לאלמנה ללג אסורה אף 6 ג' היתרא. לכ״ע ד אלמנה ללג לא ילעיץ לכהא נילה-למיתה ס ו ו י א יון.האיו1?יז הא לכ?ע£ויא- אלמה מן ה מתות •״זעלייןאני אזמרדככ«§ין מיסה אינה מתות זה תווף פיוושו זהזא לחוקמאול!חלכל שבגמלתז1קדח4לכן* ילפזקא לאלמנה לכ״ג ^מיתי־יהבע^משןסלאיכא ^ר-לכיגיכלאו לכיע,כעשהיועםזה. ה>החפשתי1כ?«שלמי1אץאזמו'ואי^גכלי'מהנוכר.למעלה־י והחכם^ ו מ מ ה ש ^ ו ^ ץ א » ״ 0 ה ל ש 4 ז > מ ^

.והנה^)איתא ' יעגשלאנמ3אגן ׳הכגאו העהקמושלס' שאף ההוכ למזקחיא' ה^יישלפוש באופן מסוסיאשוכלוך הזהתי1שב נמי מה שיש להקשזח»עלתוקילכאן שהקשו כלה זאימ׳לנאי׳הלמקייש אלמנה• נעזל ^ווש׳־׳לאל^גימ^מש^ויאלאלמצזתירצו ללקזמר׳מהשי'. ן י י ^ ל ל ל התיק ה ^o ע jw ipwp . ( י ^ ל ה ש ו ר ג ^ מ פ ל י ל ^ י ש *

ושה לכה!ג!גרושה לכהןגרול טלףגלזש'הדכסןהלי!ט.מ ג ? אלרכ ש ק

^ י מ א ד ה ^ י ; מ ; ( ל ץ ^ 1 ן י ש מ | ^ פ כ ל . 5 ^ »

הנעלמתרתמכחההקש שזכרנו למעלס;וכתכ1 קצת המפר שיסדההקשר • והזאדמצילמהתכ י ת מ ל ש ג ס ת ה ה י ו י ל ד ע מ ל ק ל ר א • ^והרי־ולא ב ושנאהקי/שהאחחן-זשלחה להזד אוכיימוה לחוד וכן.משמגג.כקפת פ'תצא זכןמשמענמי מיחשלמי הלל זדלא כלש החילשא כקדושיןשפ לאינו מיותר־• והנה לכאורה יש ללקלק לאף כלאוהאייתזראישללמיזל

על מיתת הכעל-למתות-והוא ממה לאמר כקלושין(רף ע״ז) לא יאמר• י גרושה בכלג ותיתימכהן הליוט כק״ו-אלא כשם שהלהקה גרושה מזוני ויזללה בכהן הריוט ••• כך אלמנה חלוקה• מגרושה כלל!.פי׳ריש׳׳י שאס היתהאלמנהוג\ושה חייב על כל אחת ואחה והאלנקטתנאלאפלזגי אלמצהלפחה-ולא איצטרךלפלזגיהללה מזינה-משוס לחללה למחולק'

:יך׳־ ׳f ׳-^׳ו-^^^^^ו^קיקנרנת י1חת נמקןלחיתניהקו חיקור\מל6 למחן לחית ליה או איקור סזסיףכלאמר כפ׳ל׳חחין־ולפ י טלל בפ^מה איסורי כיאה לאין סיקור חל על איקור אס לא כאקל משלשה דרכים שזכרנו • .ואולם כהא לאלמנה גרושה מנה וכו׳לחייכ עלכל אחתמוקי״להכקלושץ (שס<למשכחת כאיקרמוסיף כזה האופן • אלמנהאקורהלכגזשריאלכקהליוט - הויאגרושהמיגו לאהוסף *קורא לכהן הדיוט • איתוקףגעי לכי׳ג • ועלייןשריא למיכל כתרןמ •י איהו׳סףאיםןרא ^.תללהמיגודאיהיקףאיס;דא למיכלכתרומה • <כ ג •הייא וינה הואיל ושם זנית פוסל כישראל חל אאיסזו־מלללזוה-־ה *מונח שמיתה מתות • t>V משכחת לעזלסדלג תייג עלאלמנה *לושה שתי* י דמלכ אםהית־ז אלמנה תתלה • איךיכשאת לאתר

ישראל יבמות למה *נין הא דנזכר כפי כיצד צולץ להיזכר כאן דאין כזהשיהפלוג ־& .כלל• לילל בקר שני בא ־.'ללמד אין סורפץקדשיסט,־-׳׳ (כדף פג)זח"רבאהכת1כליתןעשהוכ!'כא ללמד שאין ליקיךעללחי זה(כדףפד) ולפי הנראה כל חד מני סברנתי לאיק• • זאולם הנוחה לפרש כזה שכונת הש״ססוא אל ?מבר בשמורה( דף ל)לאית'5התליגל ללי1ר׳'יעקככטעתאדהמ1תרבטהוראינזל1קה •דלר' יהידה,איכו לוקה חשדם דהוי לאי הניתק לעשה •. זלרייעקב בללה חינו לזלדלאז•אץ לוקק עלת•י ומקשי שס הלס זר׳ יעקב האי והנודר C J f ן ״ *?V ב ממנו עד נקר מאי עטד כיי זמשני לכדתני כיפזקיה לא תותירו מבעו עד כקרוהמתרמממזגותיש^ןללעדיכקריחה ת״ל עד נקר יבא-הכתוכליתןבקרשכילשריפכו • זללזאחרכאן למ״דכאהכתו׳והייכי ליהודה ולדידי' אין תיכרת לזחלדילפינן אץ שזרה־ן קדשי׳כייט מניד כקר• אכלי״לדיליףמהיכי לילפי שאר אמוראי כפסח־ס(שם) איידי דכתיכנותרוכז׳• ולמידליתןבקר שניוהייינל, רבי יעקבדק״ל דצא איצטרך פעמא דטתזקלפטת ממלקות • ולא איצטרך!הניתר וגומירק

ללמד אין שירכץ קדשים כי׳׳ט ואיירי רכתיכ עדכקרכתיב מתנו ׳> זעיץנזה עוד בחידושי דתמורה שם תמצא סיר׳הגחראלכאן.ככיאר

יותר קצת : דף עז עיכ רש״י כלה ורבנן זכזיעד לליכא מיד ביאת לנוי' זוכה •היא אלא לא עלל יש להקשות הא כסכהדריץ (דף,א מוקי הגמרא ברייתא דובה כהן כי תחל לזיזת דהאי תנא ת״ל כלא בהא ?פנוי הבא על הפנוי׳ עשאה זונה דאתו סתם יכילאפייפנ ייוהא לזכותf » כתיכזתשניכלאדאמו פנוי הבא וכזי• ואץ לומר דהאי ' לברייחא לא הזא הא אמר ההם הא מני ר' שמעון היא ־' ועוד דקתני בסיפא לא אזמר את אט' בשייפה ואת חמייכסקילן מכלל דרישא לאואילא 7הת'• לא היא-דא״ללהתי לאידפכזי הבא עלהפנוי׳לאז היינו ו להא לא לפנוי הכא על הפנוייוכו׳ הזא לא בן שמוע חכירז של ר׳יהוד' זכר פלזגתיירכל הכא על יבמתו(דףסב)איילרכייהדהיאמר זזנס יזו איילטתיכוילא אומיפסי הכאעל הפניי יכו' *.והיא מתלמידי כתראי לרבי עקיבא כדאית׳ כפ׳הל^(דףסכ)מזא קת0 רבי חללעזרהמצר במשכיות זכרייתזת כלש רש״י־כקמזך(7ףעכ)«הפתא להוי כתי האי לא דסכסדרץ ריאליעזי כןהזרקנוסוהזא נזנרינמי כסתם׳ כמדע • עלז רישא דיכזל אפי׳פנויה לאי לאלעזר כן שחוע גופייאמרס• ללא קהורקנוסהיארטשללעכלאיתא ריש פרק אלז לכריס׳ • ואין יחלוקעלחלאקשמועלהוא ץתלמידי בתראידלע• וע״כ לא ימלט לומר דאיכאחכאלסילצרט אלעזריבהא דפמי*זאיהז הזא לפליגעם רבי אלעזר כןהורקניס זאעאי כתכ- רש* 1דליכא׳

הכאדסברכר״אי ׳וביותר קשהלר״שגזפי׳דאליביקיץמען הכאדאיהוהואדסיל למצרי ואלימי. כקכזתיהן#ותרזת מיד זללבריו השיבו תשובה הנזכרת -יאין כתבללי אליטילליהא' תצאי לסבר כלא הא לש גזפי׳מקמע כסצהלוץ(שם)דס־ל כלא דאת׳םתם׳ האמנילשהיאואמרכתרהט &כרכלא־ £לדיליז ליכא לחיפרך בלל דתה להני שכן בלאו והיינו לאו דזונה־.זסשתא חלללהלס דלאכיי לאחר לש הט קאתיר לדידי לא לל כלא בן יעקכ • דלמא ק״ל ולא כיזיללס״לפנויהבאעלהפנוי' עשאהזלנהאץ דאמרמשזםללסעחי כאןתשזבהלדידכזדלאס״לקלאכן יעקב הלכה אט א ומר • יאפשרא דאת׳אפי׳' ה כ א 1 לומרדהא דאמ׳התם הא מכי לש לאתוקילי׳כלש י תללה השכת ולא בהא דיכיל חפייפכוי׳וכלג כתט התישיכפסחיס (דף צג) אהאדמוקו הלסברייתא לאלו עזשץ אח לשני כרט חסי ־ והקשו המזיהא מהך ברייתא מזכח דשימטין זז-־רקין על ט rא שרן זלי לל אץ שוחטץ וכויותירצו דלא מזקי כר׳יזקי p כהא דנשיס כראשץ חובה • אפס ללש התו׳ כסנהדרץ אהא דאמר הא מכי לש לל אל ג דלש לא דריש לו דשזפטיס הכא דריש משמע לדעתם לכרייתא כולה מלקחיכן להכר׳שמעץקשהזקללשיקשהעלפכתהשנעגנ דליכאתנאדלל

כלא כפנוי הכא על הפנזי׳ כלל ול1:ם . גמיאע׳רייותכן אי לאו לאמר וייהזד׳הכהזיהכאן כלידה וכו׳עד ש מצרי שני כתה יטהר יש להקשות מאי קושיא הא י״ל דלי לל כלש דאילטרנשלחי פיהאונז' דלל ללש דחחזר לאחריידזרז׳חוללכא כקהל דלא יליף לש דעשירי עשירי מעח זכי דמה כתם עד עולם אף כאןעדעולס-זהשת חשכלשכשא מצרי שציממזר׳חר עשירידבט מות׳ לנאבקסל׳שהזא תצרי גיו&דאח! חוללכלכא כקהל ־ ולא עוד אלאל דעשירו שמספוי פ׳תצא מוכח דר׳יהוד׳קיל כלש דטרושלחי ולא ל דגט ממזר הוא עד עזלם דאמר התם עמוני(לא עמונית, דלי וימ ממזר שלא נאמ׳כז עד עזלס עשה בז נשים כאנשים עמיני שכא׳כז עד עולם אינו דין שיעשה נשיס כא9שיס.לל עמזני זלא עמזטפדכוי

וגי

מסכת נצח כי היכא ללא מוקמים כחייבי כריתות י וע״כבתי׳יבי עשה מזקמינןלי׳ וצריךלפי הנחה הזאתלהי1תןנאמודאףתייביעשה פזקלים כטאתן •

י והשתא ניתא מה שתירצנז: ונהא .עניינאיטאו דקדוק א'מה שדקדקו התפרשייככריילאחת. והיא שנויי׳ נהירת כהניס פ׳ אמור י חיל לאביו זלאמו לכנו ללכתו ולאלדוזלאחזתי הבתולה וגו׳ לין יטחא ־־ ויאמרלאכמ 1כו'לככז ולבתו • מהלל לאטיולאחוחה אם בכו ובתזסאץ הייה זיתח ככטדן הרי הזא מסמא להם אביו ואחז שהואחייכ כככזקאימ רץ *טמאלהס• איכהייתיאזמךכנוובתוהנסליםלל אטזואחו מה סם כר קיימים וכזי י, (יאמר לאחת!לאמיתו מה תיל לכנו ולבתז • איכ הייתיאומראחיו ואחזתי מאמו לל כנו וכתומה הם ראויס לירש אף איזיז זכי' • ידקדקו המפרשים דעריץ מנץ דחטמא לאחיו הקטן׳מתמ שחא דזזקא לאחיו שהזא גדול הזא דמטמא משים דתייכ אז בכבודו כדרשז רז״ל זאת אחיך. לרכזת אחיך הגדול • זהייכודכקיט אחיו זאחזתז אצל אבייוזאתו מה הם ראזיס לככק אף אחיו זכו׳. !לפי מה שזכמז דמיתהמתית לא שמעיק אלאמיתזרא דקרא אז כי יחות וגו׳ •זרה אף כלאו יתורא דאז וגזישתעינן למיתה >י.ישכ זה גס ק וזה דלב מתרתדכהליאכתוכרחמנאכנויכתוכיהיכא;לא נימאאחיזכץ מן האב וכץחן האם • זלזלי זא? דמיתה מתרת אחיו מאתו כלא אבת היכאתשכחת ליי • ראי כעכר זנסיב;!מבת חבירז הנה אס איתידמיתה *יכהחתרתקחיהכחלתאקמייתא זהזלרמחזר והזאנמיסלל• אע״ג דכגמרא משחעלילפיכןחלאיצטרךאלמכיללג לעיתת הכעל אהיקתא מכרת ומיתת כ״ל זאזקמה אעשה • הבה היחשלסיתזלק כזה על הגמר׳ שלנו ולא לל הך סנרא לאפייזתא זכו׳ לאמר ביןס דחאלמכה ללג'לא מ1כחמידילסיתרמיתתהכעלזרקדאצטוץי להיכא;דהויהלג יכם וללז לית לן אפקותא למיתת הנעל כשיום איסור כל כלזק דלית לן קרא להיתרא ואיל שגירשה א׳ וצשאת לשבי זהמהכן שהולידה חשכי. שהוא מןאיכזחסמא לאחת מאמו והזא שהול7המכעל הראשון • דהא כמן שאמו כאשר לשאה אטנ היתיגרושהנמצאהו חלל•נימתר לסמילמתיס לככייאהרןכתיכ כשיים ולא פסולים ללא הוזהרו על טומאה• אם לא שיציייר כהיפוךיהילכו שהי׳ הכעל הראשון כהן והולידה חחכו כן ואלכ. לאחיו חן גרשהונשאת לישראל 1הולילה כןלאויהכקאיני־ מטמ האם• והשתאעיכימכגללכקעסתאאףלאפיו.הקט! מממוהלךלו

הדקלוק;הנ*ל •יהו אץלומרללעולםלווקאלאתיוהגחלפפמאזהכאמשכת* ןי לה עיי זנות שזנתה עם שני.אנשים והולידה כ׳כטם דאז הבן הקטן שהזא כק אינז מטמא לאתי! הגדזל מאח ו דזה ליתא דככר י׳ל יסיל להאיסתמידלכפר׳׳א דלקחן(דףכא)דאת'פנזי הנא על השכל עשאה זוכה וככר נמצא דתזקיהש״ה ססמא ללכ כלא בסנהדרין (לף כ) מזקי כת?פא חכה יכהן מ תתל ^מת כריא דס״ל פסי הכא עלההל>ש^הג^פ׳א^ר,הלכךט(ן שבא התמיה עשאה זונה וסכריי.א.>תתיס ועזל.י"ל י לחה עלי כסןכעשה סלל וככה חלל ומות!"מז שכתכהרמלםכלכ מל כחלות דתי-&)נהעם אשת והגלילה כן אץ תזלץ כז כמלאי שהוא בקו דכשם שדצתה-לנם מכך מתה עס אחר לכבתי׳דזשיבו לב ילאףחבישה ככית ולעזלסספקהוא•.ואיתכז הוכחנו האסורץ אינו מועיל כזה זלא משכחת כן ממזר שטרמןהיבום• רק כא שה שהלך כעלה למדינת הים זשחעה שחח כעלה !עמדה וכשאת זה1ליד'כןזאלכ כא כעלה דהולדממז' והוא ודאי כנו ועיייש כחידושיכו• וזה הצמר לא יתכן כאן וע״כ צריך לאוקמי כנישזאיןיכמו שאמרמ : שסעיכ תזילה(רכדאמרכריאלעזרוהז׳עד זהשתא ניתאדפריך איכלאחאיאריאונז׳ואיאליכא דנפשי׳קאתר תאי «ריך וכוי • יש להקשות אכתי אף לקכרת התז' כי פריך הלס אי כלא חאיאריא משזם כעילה וכוי!דידק הלס לשנויי ככמה גוזנא־ואמאי לא תשני דרכ אמ׳דליבאדלש דלש זלא כקדא שיטה קיימוולל לנבעלת שלא כדרכה הזיא כעולה ותולק״ח חפנויהכא על ה5נויה די״לללש לא לל בהא כלא ־ וייל דבסנהלרץןדףכ^חשחע לר״שהכר פלא כהא דפבוי הבא על הפנויה דתוקי התם. ברייתא דוכתכהןכי תחל לזנות יכול אפי׳ חיללה השבת יכו' יכול אפילו פנויה וכוי ומדקדק הלס חללה שנת בסקילה היאיאחירכא הא מני רישמעון דאמישריפ' חתורה• ותו מקשי הלס יכול אעי׳ פנמיהא לזניה כתיב זחשני כרלא דאת׳ פנד הכאעיל הס>זי:עשאהזוכה משמע ר׳שמעו; כעל הברייתא סכר כלא כפכזיהכאעלססנ1י'(זעיץשם'כתו'בלההא תני לש) והשתא ניחא זפריך אי כלא מאי אי־יא זכז׳טזן דלא שמעינן מאן דללכעזלה שלא גדרכההיהכעולהרקלאולשותרווייהולל פנוי הבאעלהפטיה

עשאה זיכה א״ש :ל y V'» רלי לה כקר שני דמצי לתכתכ עד ותרווייהז כפרין יכזה אינם מוכנים כלל .>יצ7 צולין י הנה דכרי רפ׳

מסכת נצח ישראל יבמות יאר עולםדחיסזועזילכ(לאי לא יצזיידדע״כ לאתר דממזרץ אסירץ איס היה התנאי תלזי כמה שישביד האשהליןייסאו לכטללאלכ לא הוי תנאי כלל כת״שהרתכ׳יס כעי זיתתיאישות־ וז״להתנהעלהאשה שתבעל לאחי׳אז לכנה וטי־ תנאו כשל שאץ בילה שיענה אהרייזיבזאן עלייזנחצא שהתנה עמהלבר.שאץ־טלה לקיימו,אבל אם התנה עליה שיתן לי פל1ט מציח זכזיהרי תנאו קייס שאפשר טלה לקיימו״ותתן לפלז' תתון רכ על שיתן ל1 חצירו עכ״לולס"! לאיהכן גיכ שיהנה עליה לכר הנתשך יותר מזמ! אשריתכן שתיכתלאותה האשהבחייס זלילזולת זה: דן) פ איתמר כת י״כ ולא הניאה כ׳שערות יכו׳ כמלרש ל תזללזת כפסיק ויהי חיי אברהס תאה שנה ושבעים שנה וחמש •שנה ולורש המלרש ע״ז בן תאה ככן ע׳לעוכשין ובן עינכי סילעונשץ והקשה כספר אור יקרות ע״ז ת״ש גבי שרהלכתיכ ג״כ ייהיי חיי שרה מאה שכה ועשרים שנה זשבע שנה זלרש־נן •בת ק׳ ככת די לעונשין (יפי׳הילת' ולאי לא היתיב r עזנשין שלמולה דאין עו»שין עד וישנה) מפנילבת ן ובתך'ככת)'ליופי־ תדועלאלרשינן ג״ככת ך'ככת ז׳ לחטא והייני כחטאשעלי׳כלד שלמטה י ולפי מה דאיתא כאן לא קשה תידי והוא דכה י׳׳כ שנת ולא הביאה שתי ש ערות אפיינראו בה סימני איילונית הרי זו קשנה עד כת ךישנה • ואס הגיפה לך׳ שנה ונראו בה סי תכי איילונית הרי זו גלולה • ודעת שמזאלבסתזך דאפייאס הגיעה ללשנתזהיכרה0 נ ה ל שהיאאיילנזתוכזזדאישלאתטאעזןכ׳ שערות אעלכ מכאן ז לןזקא נידונית לגדולה ולא למפרע ־ ולא אחרי:; ט?!להשתא איגלאי מילללאיילזטת היא נימא הא ללא אייחי,סימט'קזד0 ךיתשוידתיילוני' היא אלא משנינן לה לקטנה עד ך׳ י ואמרינן כפישכא על יכמתז לשרה אתנו איילונית הייתה • ולפ״ו וראי שלא הכיאה כ' שערות והיתה קט;? עד ך• שכה ומל ואילך הוכרה לאיילונית והיחס גדולה • ולכן אץ ללחש-גבי שרה כת ך' כבתז׳לחטאטזןדכלא״הכתךילכלאהית׳בת^ונשין למנןא־אף־כלכ-שלמט׳מסט שקטניהיתיואי; הפרש אכלה כין שנח שבע ׳לשנת ך׳ • וצריךע״כלדוזש-כת ך׳ ככת שכעליופימישא״כ גטאברהם•ז ׳ שסיר אף אס נאזת שאכרהס טומטום הי׳ כדאיתא|שם כגמרא על איכא לתילרש כן עיככן חחשלעזפשיס תפני שנן עיהייזדאי כן עונשין

שככר הוכר לקריס; דף פח ע״ב תזיכלה אי הכי סיפא ןכג׳הא ללא .מייתינשאת שלא כרשות שהוא .הרישא דתתטיתץ תשזים דאיכאלתיתרדכגט איירי, עלל כתכ מהרל£> מלגדאכתיאיללאקשזי תרישירא״כ נמצא וכוימ״מ ניחא לי׳להקשזת אלפא ז^דסיפא משמע דאייויכלא גט כלמסיק מדקחני לא פסלה מן־הכהזנה עלל• ודבריו לחוקים דאדרכק אס יקשה מרישא תו לא צריך להגיע לקושיא שנייוללייק מדקתני אע״פ שנתןלההאחרקגטוכז' דאייויכלא גט • דע״כ •ודאי איירי בלא גט דאי כגט נתצא תחזיר גרושתו משנשאת ואףלרייוסי כן כיפר אשור־ לכןללדע״כצריךלדייקתקיפאלפית״ש הריטיבא:" וכןדעת כל הפוסקים לכל הדיט' ממכריי כמשנה משאת הוא איפי/כנכנסה לחזפהע כסי׳י״ז • וללו ולא נבעלה דזה לכ מקרי נישואין ולכ הלייבטוו ל גםארישא יש לתקדמיירי כגט ואלה לרייוקי כ; כישר מותרת להחזיר לודיי׳לדפייריכנכנשהלחופת־ואללסלר׳ יוסיכןטפראץהפרש כין ארוסה לנככסה לחופה ולא נבעלהזכשתיהז מיתי להחזיר דטעמו דטומאה כתיב כה וכויזהיימ ביאה ככז׳ כגת' (בלק דף יא)לכן מיכרח להקשותמסיפא ושס מוכח דמיירי כלא גט מדקתני אילפשנתן לה

אחרון גט וכוי ווה ישוב נכון על קושיויהתוק׳: י דף קיט גמרא אמררכנחמןרישאדאיסור^כרתוטיעדאח' רכא מכלי תא דאורייתא יהא דאורייתא • מכאן תפיסה על לש ־ הכסף משנה בלט מהיטומאת מת והגיה שס בדנרי הרחלס לחלק שין הספיקות שעל זדונן כרת יבץהספיקזת שעל זדונן־לא.׳ שהפסיקות שעל זדונן כרת אסיולספיקן מן התורה והספיקות שזלנן לאו מותרי ש מ; התורה ואינם אסורי׳רק מלרבכן וא״כ מאי מקלכאן מכלי הא דאזריית' והא לאוריילג/ה לי איסור כלת ומה לי איקור לאו־ זתילז ללכרי הרמלש שפיריש לומר רישא דאיקזר כרה חששו עלספיקז וסיפא לאיסור לאו לא חששו על ספיקו זע״כ פזבר רבא דאין להלק בין איסיר כרה לאיסיר

לאההלכתא כוותי׳ דבי.ר הוא • והלכך להדתבים לספק לאן מותך תן התור' ע״כ דלה כספק כרת

ללזקושיו׳רכא ג״כ נכונה! דחחר ששניהם תן התורה אס חששו רבנן לאיסור

. הספק תדרכנן תה לי איסור לאו תו איסור

כרתזצ״ע:

סליקאמסכתיבמות בעזרהאל

י יליף עשירי עשירי מאי קאתר ותה תתזרשלא ל ללל אי ו י ל גאמר כועד עולם הא ילפ־גן עשירי עשירי לאף מחזר אסזר על עולם 1כלג דייק הש״ס כפ״ק דקלזשץ (דף יד) דרכי לא ילי^שכיר שכירלשטאוא©]לאיגאלכאלהי ראומרכאלההואנגאלואינזנגאל כשש• שיכול והלא לץ הוא ומה מי שאינן נגאל באלה נגאל כשש.זה שנגאל באלה איל שיגאול כשש • לל כאלה וחלל יליף שכיר שכיר • אמאיקאמר ומה מי שאינז נגאל כאלה נילףשכירשכיר - זרק שלחה ?ל^תםדשאניהכא דאתו קרא יגאלט לזהזלא לאחר• זלע

זכאתזך נכתזכ קצת ישיכ כזה : י שםעיב גמרא איר יוחנן אי לאו דאתר רכי יהודי הכתוב תלא׳ כלידה(לצוממצריןאלומינקכזתיהן אסורות) לא מצא ילין ורגליו כטח התדרש • - תצרישני בתאי.יטהר יכו׳ עד דאי לא כתב קרא יש לסקשויאפי׳אי כתכ קרא דאי נמי קלמהא דאמ׳בסתזך(דף עז «,?א)יעתזטולאעמ(טתמזאכיזלאמזאטתדברילי דהשתא נאתל ג׳׳כהיכאח&כחתלהודור״עשירידכתיככעמוט זתיאטלרכי• יהודה לאחר כפיי' יוחסץ לקהל גרים אקרי קהל לעמוני ראשון היאך ישא וכמו שלקלק כמצרי ראשון ־ לאס ישא שפחה ונכרית ליכא לאוקמי לאיכ מולאו עמוני הוא חלל שפחה זככריתכמזה. כראמו בלפ האותרזבשישאכתיכהליכאלאזקמילאי להרמלסזהנמשטס אחריו איסיי נחיניםלכא בקהל לאו דאורייתא אלא מדרבנן כמ״ש כפ׳ חל א׳׳כ ןלכ כעל המאור כפי הערל וכן דעת רלי שכחכ כסתזך(דף עח) לנתינים דזל גזר עליהם שלא יבואו כקהל ולכהתזלכ^ך • ואפילו לדעת רכאלפס כל חערלוהרמ״כן שס ולח כסמוך דנחיביסאסזרים לבוא כקהל מדאורייתא כלאי דלא תתחתן • הנה לפידעח הזאת יהי' הבן שיוליד מעאזני ונתינה אסיר לבא בקהל מחמה, נתי5?י אף שלא לעמוני אין זרעו פסול דלא הולךאחר פסזלן כילש זכדאמיכלס כסמזן וגסלל:דמיירידאיעכרינסיכגיורתאיגת ישראל כמו שמלקדק הלקכאןגתצדירק^־חילייד^י לא כתי׳קרא זהיינז דחי! לאי להיקראל דיש ממזר מחייט לאזין י ״ הלא כפיל מיתות אמוק דלנכר״ע ל והשתא אסייאילא כתכותמצא לורעשירי כעמזניממילא ידעינן לאסווץ לבא כקהל מכח ממזרת.- וע״כלא משכתתלה רק דנשא ^צרית שכיחלכל הפסולים לכאסןהל מותרץ לכא זה כזה ׳כלאמרינןי חסקץ ואע'ג, לפליג ל*כתתניתין מזקי כגתר׳ללא קאי רק אגר ל ג כממזרת • 1יש לזמר־ לאכתי איצסריילהיכא שנשא ממזרת והזליל ממנה .נן לאותו הכולל'אס כא על כת ישראל עוכל ככ׳לאוץ־ משז׳עמוט ומשו׳ ממזר ולוקה שתיםתשןס שתי שתותלמ״ש הומלס כספר מטן המצות שרש וזה לוחק״ןצה •י מיהו ללש ההוס׳כאן לה תצרי שני ניחא ללר' יהודה תשכחח לה כשנשא שתוקית ללי ס״ל כקהל ולאי הוא ללא יבא הא כקהל ספי, יבא והבן מותו לצא בקהל למ זזר ולאי היא ללא יכא הא ממזרספתיכ^יזרקגבימצרילאניחאלי׳לצייוכן תשוסלכיץ ללא עשכחתלי וסע״יתתזותחשיכדאיכת״שהתיסיוהזהדאי להיתנןא • .משלכגט עמונידהוה דאילאיסזרא• א?סלפ> לש קתיססזת לגט מצח לא טתא ליה' לצייר כן משוס דשתזקץ לא שטפי הקושיא

כמקזמועזתדת: דףעחעיכ גמרא ש^לזאת לאליעזר ממזרת לאחרעשרה דורות מא^אמרלהומייתןלי דיר שלישי זאטהמז אלמא קסכר חחזר לא חיי וטיוהאנן תנן חמיריז אסירין ואיסורן איסזיעזלס• אמר ר׳זירח וכוי -חקשין טפי הוי ליי להלסלאקשיי חחקראחלא לא יט/מתזר כקהל לגם.דוו עשירי לא י3א לו.־ וכבר נתעורר המהרלא כקושיא זאת ותירוצז כזה לחזק כמבזאר לכל תעיץ ־ זבאמת דאין כאן קושיא דמקרא לא קשיא מי1י דהנריצוייר דורעשירי של מתזז* אףלפום מה מאחר דכל ממזר אינו תי כלל דהלכה רוזחת כישראל דהתגרש על תנאי אס נתקיים התנאי מגורשת ומזכח בלפ המגרש דאף כעוד שלא גתקייס התנאי מוקרת להנשא * דאתר התם בפלוגתא דר׳אליעז׳ורכנן כהתגרשאתאשתזעלתנתשלאתנשאלפלוניללל^מגורשת לאחר פשירתז של לא גכנקו לזקנים להשיב על דבריו השיב ר׳ עקיכא הרי שכשאת לאחר והיו לה בכיס ממנו ותת והלכה ונשאת לפלזני לא:מצא הגט כשל יכטה ממזיי׳הא למדת שאץ זה כריתות פי יש׳־י שלא אתרה התורה שיהא גט המרכה ממזרי׳ ׳ יאמר שם כגמרא דהא ללע איתל ל׳ קירכא לא׳׳כ כל תנאי דעלת׳לא תנשא זכי׳ולדעת הומלסבלת מ ג ירזשץ מותרת להנשאבעוד שלא נתקיים התנאי אתי׳מלרכנן־ זהשתא משכחת להבהמגרשא>אשתיעלמנתשלאשעשה כך וכך• ועמדה ונשאת לאחר זתיולה מתנו כניס וכני מיס עד חר עשירי זאלזכטלה התנאי שנמצא הגט כטל למפרע זכטה מן השני מתזרי׳דבהא אמיקדא לאף דור עשיר* אסור לכא כקהל-.ד?הא:לק מקא דממזר לא חיי דעל מוחהפעה כשלא זח ממזרי׳זכשרייהיו • מיהז מתניחין שפירקשיא ליה

ישראל כתובות שואל מלל לעולא שפן הלין כלמ כדאיתא כחיספוח ל״ה.מנ*ל לעילא (אזמרדעזלאלתל זה מחזבלכחכירז וכייהיכאלהחס לאיכא ממין , ותלקזת זאמזר רחמנא ללשלס ממ«א ולא מלקות ונוראי כלי; להחמיר עליודכיאישגזריאיהגיר ה׳׳הישכן הלין ככ׳׳ת ^איתא 'תרוזיימ שמחתרינן עליי זדיינץ.לי׳ כממון החמורוע״ז מקשה מה'לחוכל בחבית שבן חייב כה׳ לברים הרצון כזה לאף אמנם נורה שהתורה החמירה על החזכלכחבירוללונז במתון אין ללמולמתנו שלין הוא באמח שימצא חומר בחובל מכזזלהו מהעביחח שג״כ חייב בהילכריס י• ואין ללמוד הכלל הן הפרטרחיוכל • לאס נעזוב הלימול לחוכל איל גס כן למסברא בכיית ממזנא משלס תטעם וכי א^תגורי איתגור * יען דשתי אלו והס ממין ומלקות לא ילמו כאחד ככל המקומות ל לפי שהמלקות מספרם קציב שהם ל״ט זלא ישונה עניינם כשום מקום שהם נמצאים• -זאמנסממץהזאמתחלףלפיענין החיוב כפפיתויותר שהיאכפיאשויושחעליזמאשרחטא• ואם כן אף אס נמצא באיזה מקיס שנידון כממון אין ללמוד ממנו על כל המקומות דיי׳ל ששםהממון קמורכירבהיאזלא בכ״משהזא ממנן מ1עט כערכו • (לפיכך גם מחובל אץ ללמוד דנידון כממון דשחכי קובל שחייכ כממון כל דבלים והוא ממון רב וחמור יותר ממלקות ארבעי' לכן התמירה התורה עליו משלכ בחקיס פלא נמצ׳קזמרא בממון אפשר שנידון כמלקוח• שאפשר שיסייהממזן לבר מועט והוא ודאי יותר קל • ואמר זלת ממוכי לקולא הרצון כזה שי״ל דטעס של עולא דנידון בממון לא מתני שהוא חמור מן המלקות רק דתתיל הממון הוא קל מןהתלקות ואף כממון הרכ הסברא ניתנה שהוא קל מן המלקות שהוא בגופו • ועלז הדין נותן דכממון ליינינן ליי בלמ מטעם שהתורה חסה על ממונאשל התזבע זיליף סבר׳זו מחיכלהחכירי דכי היכי להתס ליינינן לי׳ בקל מטעם דחיישינן לממון של נחבל ולה בלמ ושוב אין להשיב>לז מה לחזכל שכן חייכ בה' לכריסכנ״ל• זמקשהתה^חזכלכחכירושכןיהושרמכללו אצל לל לל למלל להטעס משוס להתורה חסה על ממוצא - של נחבל רק משוספ שלא ילקה' על הלאו ואינו רהותר מכללו • הוקל אצל החובל ל משלםרק ממזן • משא״כ כמקום שלאהיהר הלאו שלו מכללו לאין סברא לומר שיפטר ממלקות כדי לקןס על ממונא שלתוכע• ומשני אלא גמ? מעדיס זזממין דעס שגם שם הממון משתנה כץ רכ למענג לפי ענץ העדות אשר הוזמו עליי והמלקות שיים תמיד י ועלז טוונין המיל כממון ולא כמלקות •׳ וילכמטעסדמימון תי(ור המיד ולה־ בכל חכתי׳ • *מלחי לי׳ מה לעלייזוממץ שכן א׳׳צ התראה רצה לומר שמחמת שהחמירו על עלים זזממין שלא יצטרכו י התראהאשר על יכן' כהחייב מזה שילונו בממון תפני -שא״א ללון במלקות שאץ עונש הגוף כלא התראה כלאיתא בגמרא כדף שאלזלאתרי עדיסיזזממין ממונא משלמי מילקי זכו' משוס ללאו בני התראה כינהו זכפירש רלישסמה שאי׳כ כשארהמקזמזח אפשר שימצא לפעמייסשהממזן מתר קל ממלקז' זיותרישחזמראאס־נידונזבמלקזת• - (אי ממינא לקולא לל ראםן נאמר שהממון תמיל יותר קל מן המלקות אף כשהוא הריבה ואס כ כעלים זוממין הי׳ ראוי שנהרה בהם כרי שירזנז כמלקות כיון' לאפשר לההרוחכהסכמבוארבגמראשסזמהשלא מתרינן להוהוא חזמרא לאתיאליליקולא• זנלכהטעסידדייטבןלהז בממק הוא הקל שהקיל כהס התורה מפני שתסה על ממוט שלחזבעולהכלמלמה לעלים זותתין שכן לא עשי תעשה זהלין נזהן שנקיל כעזנשס זיתיפרש כנ״ל במה שאמר תה לתצד השוה שכהן שכן יש כהס צד חתזר 2אף שכן לומלץ במה הצל בלמ לתמיל איכא או צר חמור א1 צל קל בלא מהם• אין קושיא מצד חמזר שבכאן, לאינז ערך ואינז לזמההצלהחמזר שככאן לזזלתז מן המקזמז'• -לכל היא המלה של כנין אב שאנו נזתניס חזמרא כאיזה לכר מחמת שמצאנו אזתז כלכר זזלהז • והפרכא נהזגהכז שכאשר אנו מוצאי'חזמיא אחרת במלמר• מלכל החזמרא שעלי׳ לנין הכלתי נהזגה כלמרשאזאנז אזמךיס שאפשר שהחזמרא ההיא היא גזרמתהחזמראהזאת השני'• ז6ס לא כדע הסכה איך וכיצד תהיה החזמרא הזאת האחת גורמת החזמרא השניה אעלכ אני אומרים כן • ואולם כאשר מצאנו שני לברים ימצא כאימהסחומר כזולת החומר שנמצא כשני* זחומרא משותפות בשניהם• ולברמשזחףבין שלשתם שהם שני המלמדים זהלמל שאז אנו לנץ ליהן חזמרא המשזתפזש בלמד׳ מפני שרחזק לזמר שתהיה החזמרא שבלא מהמלמלים סיבה להחזמרא המשזתפזת אחר שהחזמרזת תתחלפי׳ • ולחזק מחלילו תולדה׳ שזה• לשחיהך י ומתר קרוב לזמר שאותו ,הלבד המשזחף בץ שניהם הזא המוליד החומראההזא ׳ זאחרשהלכרההזח משתזף בץ שלשתם אגו נזתני' סתומראכדכרצלישילכ^ואולםאסמיח שאנויזלעיםבכדור דש

.לחת סנה

מסכת נצחא אלמאכלהיכאלאילאמוצ׳ ו מ ג א < צ פרקאלוגינרוחדף ל; ומנקות ממיכא משלם י מילקי לא לקימלל לעולא זכו׳ תיספו׳ כלה ואי ממונא לקולא * ואם תאתר איחגירי איתגיו שנידץ הקלה יי״ל לחם רחמנא על ממוכא של נחבל • הקשה בספר פרי הילולים כשם הרכ התופלג מיהאלמרדכי מזאלק1וידללזלאיתכןהרישאדסיגיאז>כמה*זרו;הללמ1ל תן חובל בחבירווהלסמלתה' זאומדמה למיכל שכן חייב־כל דברים ״ י ודין סזא שידון כחמורה מאחר שנמצאהו חומרא אחרת ג״כ משא״כ כשאר תקומות שי״ל סכידון כממון הקל ולא כמלקות • לגס כזה קשה וכי איתגיריאייזגי׳־לידין צקל ובכאן א ין תתזס לת״רוץ התוספית הנ״ל יאלרנה כ״יהץ־ הוא ויזהר הסברא מחייבת שידיןטזתון החמ!ר זנחס על ממ ונו ש ל כה כע • זכיוצת כזה, הקשה מהרלא אליבא לאמת לרבי יוחנן דאיירלכ׳גלמא לקי ולא משלם ממ״נ אי ממון חמור וכי איהגורי איקגויטז-לתא - ואיקלזכיאיתגזרכחוכל ואונס• ושוי נלפסישוכ כשם הרב הנ״ללספרשכל־טזכתהח דאמרבסנכדרין(דף לקושיא! מא)דעידי נערה המאורסה שהוזמו איןנהרגץ והיינו כאשסחטרה׳זלא התרה כה דיכזלץ לזמר לאוסרה על בעלה באנו • ואמרהתם נמי מתוך ש א ץ,ה עלים נהרגץ גס היא אינה נהדגא דבעינןעדות שאחה יכזללהזימה• נמצא אנו למילין להיגא דאיכאממון ומלקות דין היא שילון בקלה לפי שאף גס העליס אס־הוזמו יכולים לומר שעל

הקל שבהן לבד בתנו להעיד• מלבלשאס נניח שתלקזת חתור והתרו כי לוודאי טליני׳במלקותמכח ההתראה • והשתא כשלמאאיאמרינן ממונא לקולא שפיר תקשה התולוכי איתגוךי איתגזר לאייל לאףהעלי׳ אם הזזתו אינס נידוני׳ רק בממזןליכולין לומר לידינו'מתון כאנז ללתה התרו כז משא״כ אס נאמר לממון חמור תז לא ק״מ לנאמר לנירונץ במלקות לפי שגם העלים אס יוזמזיכזלין לומר לחייב! מלקזח כאנו אלה, סס תמצית לכרי.קרב הלל לתק .קושיא הלל •י" ואץ זה כי אס חילזל כעלמא ולא מתרץ כלום • ללפי אברת( קשה מחוכל גם כן לאס ממון חמור איך ילון כממון הלא יוכלו העלים לומילחייבז מלקזת אלא לא מיכעיא להפ׳יסקי' דבדיכי מתנות לא כעינןעדזת שאתה יוכל להזימה דאזלח הסכרא שעיקר התירוץ נשען עלי׳ אלא אפיילהפזסקים לאף כתמה כעינן עלות שאתה יוכל להזימהלא קשיא מידי לאין הנדץ לומה לראי כלל לבשלמא גכי נערה ומאזרסל איכא יעווייהו והיינו שנאסרה על בעלה וחייבת מיתה • ^!כזס שפיר יכזליס העלים לזמ^ילאזסרהעל בעלהכאנו• משא"כ#׳כיח1בל דבפירזש־רבחה התזרהלתשלומין ואז ודאי פטור ממלקות דצא מחייב תרתי דנפקא מכדי רשעתזכידלעיל • ואיךיכוליס לזמר לחיינו מלקת כאנז כיון וןי)ץ כאןתלקזת • והלכך בעלמא נמידא״א לתייבימלקות וממזן ולאי דלפו^ריהטא מה שנאמר דממזן חמזרליש לדונו כממון ולא כמלקות* זכשיחאמת זה אף העדים אין יכזליס לומר לחייט מלקו' באנז מון דאין כאן מלקות • ׳ ודוחק לזמר שהעדים יאמרו שלא ידעו הדין דאין כאןרק ממוןדא״כ אףבחיכל כקטר! יאמרו כן-וכר מןליןהריז לסנהדרין(ח< ט)ד"ל עדי הבעל זתימ׳אמאי נהר^ון י " ע ' כ ס י ה ( ה ב ה ג

האמצי אמרי לחייבאתהבעל מתוןקאתיגא כיון שלא התרו כסןכלאמ׳ט עלי נערה המאורסה • וי׳׳ל לטין שיולעיס לבאץ להי־וג לקמן ג את האשה יולעיס שיהרגו אותן אס יוזמו ללא וה בלא זה • אכל התם לא ילעז,שהיא חבירה'א״נ לא ידעז לחבר א״צ התראה והא לפרץ־ החס אלא אשה חכירה דמקטלא ללי כר יהודה היכי משכחת לן׳למ לשנויי

כגון שידעו שהיא חכירה• זילעז לחבר לצ התראה • הכה ללש התו׳ • לאזקתי כגון שלא ידע! שהיא פטרה• ודאי איני דזמה כלל להעכץ שאנחנו בז ואפי׳למה שכתבו ליכזלץ לזמר שלא ילעו לחבר אץ צריך השראה• זא״כאףכאןאפשרלזמרדיכזליס. לומר שלא ידעו דממזכא משלם מילקי לא לקי ועלזקשה דמאי מקשה לעזלא דככר אפשר לזמר דהא דעזלא מיירי כדי ודעי העדים הא לממזנא משלס וט׳זכמ״ש־הת!'ט אשה חטרה-והלכך אמר עולא דמעיקר כדין כל היכא למצי לשנוי ג לאיכאממונאוכויממונא משלס • (היינו מטעם ן לממון. חמור • והשתא במקום דידעו העדים דין זה דכלתיכא זכזימשלםממונא • וקזשיא הלל כמקזמה עזתדת • ואפשר לדחות הקושי' זלזמר דע״כ אין הטעם דממינא משלם משזס דאיהו חמזר דא״כ היכא דאין לו ממון לשלס שאז נאמר ג״כ ללא לקי לפי שלא נתחייב לז רק ממק זיהיילחוכע חזכעליהכהאודאידמלקזתחתור מיניי• זאזלסלצללזלהנהצריך להטן מאמר עזלא דאמר כל היכא דאיכא ממק זתלקות זכזיהוא מפני שלא לדזנז בשתיהן משזםדכתיכ ככדי רשעתו• משוס רשעה אחת אחהתגזייבזכו׳- זאמר שבחרה התירה כמקזסההזא כמתון ולא במלקות והדין כן כלת ־ 1ע״ז לא כעי סש״ס מלללעולא- אמנ•

מסכת נצח ישראל כתובות יבן י י ת סייהח״ח • ולענ ז ל ש כ ל י ר לה כח״ש ג״כ ה ת ן־יהיא כגלו כ ל ע כ י יכל ס כפיי״ו ימהימכירה ו ל ח ר ב פסק ה ןאחגהרז לכיסכחחז הז אי הפוסקים כשמואל ׳דאין הזלכייאחר הרוכ • זלס״זלאיצוייר קכסאץ לה קנס דאי תז י נ לז י ף לרבכן דלאחר ך׳שהוכרה לאי כאיילוביה א שהיא גלולה אזי ומקודם ך׳ג״כ דהיינו אתרי׳׳ב שנה מצי אמר לה אייתי ראיה דלאו איילזטת את ושקול דאין הולכין כממון אחרע • הלכך עסק ר פ מ • ואילו היא, איילזטתהזה גדולה ל ב י ר הש לה קנס תמיד והיינו פחותה תי״כ פנה • וכרכנו י ה נ ט ק ד ס ל מ ר המ • וכאיילונית מכת י״כשנה ואילך שיצאה מכלל ל א י ג י ל פ דנזה נתיישבה • ו , ן ל וכרבנ ל ם ה ע ט ן לה קנס מ קטנה פסק דאי

ן : ו כ ל נ ם ע ל מ ר ת ה ע דך י ר צ י א ח א ה ט כן א ן לי ו דףליט ע״אתיספת דיבור המתחיל איא מודה כקכרא ב ר ף י ׳ ישלהקשזההא א ט א ל א י קר מ א י ד א ו ה ה ק ו נ א י כ ה ודווקא ג ח ז פ ח ט ג ר כ ש ללאיהיכחוטא נ ז זר י י • וכבר הע ץלקא משלם קנק לאו חיטא נשכר הוא מקר י כ התהר&״א כדקדוק זה אלא שלחה אוחו• כקנה פירושו כאומרו שלאון כישוב זה י • י דווקא לאכיי מקשה ׳1א אן<לר3א קשה ולא הינח להמעי אכל אחר הכקזר הטיב כגת׳ותוס׳ניאה שדווקא לאכיי שייכא הקושיאא מה׳אישו׳כתב שכל הכיעל אשה לשוס זנות ל ׳ להנההרמכ״ס כ : ז הזיל ׳ ז ולא לשוס אישות ליקה לפי שבעל קדישה עלכ וכתכהראכ״דע״זו קדישה אלא מופקרת זכזישאס כדבריו מפותה האיךעלי' היא לוקה • איס נ אלא ולאי משהזצרכה״לפיתזיאינה קלישהעכ״ד • משמעדמאזכ ל ן שע״י אזנקנכעלה לא הויאקלשס ז י כי לאי לא קשיא ליה משוסלזכהללע הנה ו ז י ז סלאה נ הרשב׳יא כתשובה ׳סי׳אלףרל״א דכלשכאז( ף מז ד ) ץ ש ד י ק כ ד נקלה מאוד ד ל א ו ה ל תשוכת .זאתהקושיא ש

ל ס ר י ג י פ ל י ר י י מסיק בגמרא לקרא ,למפזהה כפתה לשם' אישות מי ל ת ד ע ס ל ת מהרי״ק כשרש קכ״ט יהיה ג ע מ שכתזסלשס ולפי ל \ ררי ג׳׳כ כפיתוי לשם י •כן וא׳׳כ המשנה להמפתה נותן שלשהלכרים תיל • זכפתוי לשסאיש1ת ל אישות .דאקראקאי כדאילבמהרי״ק הו לאוקתיה י ש ו ד י ה כ ד ל ד י א מ ל ן • ז יכממז ליכאמלקות הלכךמחי( ב ף ל ד ל ( לא דאמר לעי ל כען ל כמפתה שלא לשם אישזת י״ל דקכץ ו ל אץחי ת ממזכא. משלם זכו׳ • ז מלקו ו ן כאקמו כאדאי דכלהילדכאן היא ל •. והנה קישיישל התו ו ה ש ה ״ מ כ ו ר ת התרו בו. ללא ה דחיןא לאקזמתיידכפתה שלא לשום אישית מיירי קרא י־דאילזאסנזק?ך צטי ץ כאן קושייכלל דוודאי אי קרא כפתה לשם אישות חי שנהקלשהלו * , ואדרכה כקידושין פ ״ ע א ב כ ע קרא שיכולה לר ח ת : כ כ ע ת י׳׳מ הני׳ל איך יכולה ל ס ר י ג פ ס ל ל מקשה הנה שגתקדשת • ומשני דאיצטרך למשלם קנס ובאמת׳ דאיז ל ל • ז ם ל דקידושץ ש ס ו ח יכולה לעככ • י וכל זה מבואר מ: לשם א ל . ״- ש ה ת פ ל דאחר מ ל כ ' א י ש ו ן ק א ן כ לרכאאילא כ זרבא סוכר כעי ׳ ל רי והלכןאייב הלקות עלי י אישות תימשמע ) ז ג ל ף ד כ ) ל ס ו ת ה ש ״ מ ב י ק לא ל דממונא משלם 'ומלקח )ן ף לתמזן.קל מ א ד ׳ ר ח ג ל לעולת • זאמרינן כ ל״ שם לאטיז שזכר לחמזכא משלם הלכך כפתה שלא ל החלקות על ואס כתמון ל ן זע״כ איכא חלקוה- כ לשם אישות לליכא ממור לליע׳חחח ש כמלקות הייהר חקו לא מיקרי חוטא כשכר ל

בגמרא :

ך ניתי נ הכי פרי ל ל ע י ו כ א הוקפיל״ה זכיתי עשה ו י ף ט ע דף ל י כ כ א ל ר ק י ל ג לת שאניהכא ל ז י י כ עשהזה זחשכי ללא ן עשה לוחה ל מהכא בעלמא לאיא לעשה לוחה ר ק ל חשיכעשה זמ״מ זכז׳יש ללקלק לפי תיקההזיהזה לףמהכא י ל לאי יתיהש״סיבריש יכהו ה מכלאים בציצית אמאי לתלמיו .חינז רשאי לקיימה ל ל א למדאיצטרך קרא הכא לבאשה שאינה ר( ׳ ה ף ל מכלל לכעלמא לחי ׳ •י וכלגהקשוהתזס׳כריש יכתות (א לכלאים בציצית כילף מראיצטרך קרא למעטישריסת ל קי ל לכ שמע מיניה לכעלמא לחי • ותירצו להתס םטי ז י םכ קלשיי • פששר ל: ; ס לאפילז חז משז מאדלחי איצטרךקראדלא תיעיטא זאי״ל דמהכא ליכא למילף משזס לאיכאלאזקמי מימר אאשהשאינהראויה לו כאיסור האינז שזה בבל ו ג נו תהיה י דיל י• - גריקהלכהן הדיוט • והשתא ו ד ג ן ה כ ת ל נ מ ל א ן ז ג כה •דיחהל״ת השיהבכל י ש ע ץ א א מ ל ע כ איתא~י ל אי לו אפיר ילפזתא לכלאים ק ל״תשאיכזשזהבכל מיהו דחי ואולם• עת האינז שוה ל ת השזה בכל • ד ל בציצית לא איצסרך רק לרע דעשה דיחה מותז ץ מזקכז דגבי תצז לפ» ככל כבר יגלוח י תשס י מיהז זקנן • איצטרך ללהו כמז כלאמר כי

מצורע

לתתסבהשהחזמרא המשזתפזת נתחיילתןהחו«וזתהמתחלפי'&כלא*י כ תזללה׳שזה כשניהם ־ כ ל ע אנלפ שהם מתחלפות ככר קרה מהם א ןע ולאי שנסתר הבנין אכ ההוא נ מ נז נ ס היות שהוא רחוק נמציאזת אי עץ נ (אין אפו נותניןיהחזמר המשותף כלכר השלישי • וכן כאשר ל1 שפיר הקשה הש״ס בכאן מצל חמור לפי שבכאן ל ל קולא מקולא • וס לחזכל והתראהלעליס י עסהיותשהחומרזחתתחלפיהוהוא הלכרי שהוא ן נמשך מפל אימן הילכרי' מפנ ז אנז רזאיס שלין מתו ל זותמק עאץ י ללמזד מזה כשאר י שא^א כמלקות ז ב זמן התראה מפג ר

החקזמח • מיהי מה שאמר שכן יש כהן צדקל מקשה שפיר :א הא קטנהכעלמא איה לה קנס זכז׳האי סכר לה ר מ ו ?גיא ג י ף ל דח דקטנה ל ג עלה כחדא פייסיבר כ י פל ת כחדא ו ל כ

ןלהקנס משום דמקטטת׳יצאהלבגר" כ אי ן להקכסולכןאיילונית ל איה כתולה דקטנה יש ר ע נ ה א מ ל ס ז״ל כ ל מ ו ן שעיירש״י י כתכ ה ״ בץ לה קנס כ דאיילזכית א י ז כהכ ג ל א לה קנס והיינו כד3?ן לר״מ • . זמ לקטנה אין לה ח?ס כלאזקי בגמ׳הכא הכי והוא פלאי • ל והיינו כת שאיילוניתלרהח חכחיס ז ע ט ה א ז ל ל ״ ז כ ת כ ז ל ל א ר ה ז ג י ש ה ר כ כ ז יש לה קנס עד שתהי׳כת עשרים ־ וכל גדולי הקלמוני׳והאחרזני׳נלאוץ כהם סתירה. א ס ו י ל־נשדכריהרמלס החהכנ , ז א זו י י ש ו ק ל , ־ ^ ידי ע״כ תכתי׳׳כשנה כלל דהנה האיילינית הנזכרת שאי! להם קנס מית דכפחותמי״כ הרי היא קטנה חמש ו ד ך׳שנהשלא הביאה •לשער ע וי נ מ י ק ס ג ש ר פ ה ץ א ה נ ט ק ן י ד נה - כ די ריאא«לזטהדבקיטו >מאיאיס ג כ • ו איילונית איכס ציכריס כקטנה ואין זמנה להבאת כ' שערות לב ל אי ו כ * יכל זה מבו ד ואין לה קנס ל למעלה מן׳היא בוגרות מין פי.) איזה היא ד ) ל ר ע ה ׳ פ ע לה קנס • ואמרינן כ א ה ל י כאן כ ל ריהטחל לאחר מכאן איילוניתכל שהיאכאךיולא הניאה כשערותאפי( ׳ י גדולהלכלדכר י זאילן הז ׳ זמן ׳ (פי ׳ לןטתלכל דכלי י אכאי הי י מ־א ל ד א ב י ל א א י ^ ח ״ ״בשנסע*־ק י י ן אכל הלבמב מ׳ כג חמו לאי לעי ! ס י נעשהסר ת רב אמר ו א לשער ט ה כ ״ ח א ו ס י ר ס ט מ י ס ט ז ל ל מ ^ ס שי *וכהי״כןלפחות ל ר י ע ; ה ע » כאותה ש ה ן ט ק ו מ א ל א ז מ ש - ו . ע ר פ מ ל מי׳׳כזלאי היאקטנהדזמן הכאת שערות לתינוקות מי״כ!אילך־נעשהל ש ה ן כיק ל נ י הטא אינוכלזסדלא אמו םריס למפרע וכויואע״פשחזר ו אייתי איגלי תלתא למפרעילקטן הוה אלא כסריס מחזקען ליייחשטנן׳לכטאוהא ללאאיית;תש:ם י להכתעיכשיןתי״כו>|ילךשהיההיראוושתואל^מל קטן היהנאזתה השעה ללא תחזקינן,בגל1ל דסליס הוה:ל כת י״כ שנה היה ע אלא.ממי״ח ואילךפהוא מוחזק לסריס)*העזלה תז׳ ל קטנה לכל הפמ/לכל הליעוח * ומכת י׳׳כ שנה ולמעלה אס כביאה ב'ל ךישנה יאםהכיאה כ׳שערו' &עי־זתהזהגלולה-ואס לאו הוה קטנה עא הכיאהל־ ל ; ס י ר ס ט מ י ס ה כ ז ל ל ן נ כ א ן כ ן ואילך •-. ו א כ הוה גלולה מכ הוה'גלולה• זלשמוז! ר ל ע ר פ מ ל ) ג » ל ל ה ל ז ז ג ה ו ה ן ל י ^ ז א כ מ ת ח ע & ת ל ) ז׳׳ל ו ט -(לף כ ת ) ח ע ע שהתוספ׳כחכו כריש אלז נ ל הוהקטכה י ול ושפחה שננ)«ע1.בהו חמאי יש ב ו לפסל כזתייס משים ע מ א למאן לן ׳ללאזשפחהאת !שקילי לשמואל דאמר אי ואי יחי להםקנסנימאחיב ושמואל אס ו ' • ומחלוקות ל כז כז לו י בזאפי הזלכייכממזן אחרהרזט המזכר שור ר שנגח ג ה היא בלשז ק ז ח ז כ ח ה ו י הזלטיבממזן אס בלהמזכרפילןיללרב ה!לכי׳בממ(ןאחרסחכ ־ ג לחטרזזנתצא נגחןגמת ההיספת י ב וחזקה • הנהכל וחזקה ולשתזאל אין הזלכץ אחר רוכ לחהיתתייכ קכסלרבנןבאיינוניה והיא שמקשה שס-יש להקשויכאן לכעד ך׳כלל • נימא אייתי ראית ללאיאיילונית את זשקילי ׳ ׳ מבתיב מכת י״כ שנה • ?התשזכהכזה ו דאילזהיא איילונית הוה גדולה לו אדאמ ע • הא הז ר פ מ לה היא ל לו לג ב לאמו ו מיליהוא טעמא אלא ל' פ ב ו מ א ל הזלכייכממיןאחר הריבוחבאלנשי לאואיילי?ית נינהי כן ואין חוששץ לאיילזכיתלזיל כהר חאשה כתיא לקטן וקטנה. חייבמיל זמן שתביא רזבא • זהלכך לאז איילוכית •מחזקינן לה והוי קטנה עם שסובר לאין הנלכים ג • זאזלס לשמואל ה . ל י ף לרב כנ ת א ו שתי שעואף שללעתז י ז יש קנס לאיילוניש לרבנן מפנ ל ב ־ ע ןאקרהרן כממזן נ י ארמזהדהאלאמר ניהזדאיההיאקטנהעל ך׳שנהכנ״ל •מבז ילז אין לה ק:ס זאיילזכית מ לאמר קטנה אי ל ן להם קנס הוא ל איילזנית אין לרב וכין לשמואל י ר • אכל לרבנן יש לה קנס בי מקטנותה יצאה לבגלךבגלזה סוכר אי בז י ללרבאףלאמר לאייליניחטלזכית כגלולהמין הזלכייכממזן אחר הרזכ ו אי מ א דהולכי׳כממון אחר הרזכ • ולשמואל לר מ א ל א ה א ר מ ג ל יי זהלכךאוקי כ ל כ ע ר פ מ ל ה נ ט א ק י ה ל ל סס ר זלא כרבנן הסוכרים ליש קנ תיילזניתאין לה קנס כרכי מאיך שהכלל מונח י ק הלכה א ס פ ץ . נ ע , • אמנם ל ל כ כ ״ ^ ב באיסורי • והלכה כשחזאל כליט׳ • ו fוהלכה• כר : י » חילזניתמכת והנק־באזכצחלכ הבןךיוככל לזכתאפסקינן כרכלאי

מסכת נצח ישראל כתובות קכל]כן •זל״כשאי׳צללזחק הזהלזמולמוכיתיוקבלכןוהא ללאהלו כיימשוס שאףאביצטח לסכו לש ללא הוי חמינא להורישו לבכיו עליון לא כהיישכה דעת לפכמשנה כפי אשר אבאר • רהכה שיעה. רב» דאמךידאסמת האכעד שלא עמדה כדין או אס נגוס עד שלא. עמדה כלץ דקנקה לעצמה משוס דכל זמן דלא עמל״כדץ לא זכה כהן האכ עדיין מפנידעדיץ לא הוי ממוןלאי כעיהוס מודה ומיפשרכמז שפיר׳׳שי במשנה ובשור א״הע סייקע״ו • הכה לכאורה יקשה מזה למ״ד כפ׳מוזכה מודה כקנס ואלכ באו עדים פטור•.ואס כן כאן בבגדה על שלא עמדיכדץ ועמלה בדץאלכ אמאי קנסה לעצמה כיון דאילאעליסאלכאףאיהוהמזלהלא היהמיפטו ואישתכח דהוה ממון אף קודם שעמדה כדין וזכה כהן האכ • והחשיכה כזה דלד מודה בקנסואחו כך באו עדיסדחייג אמר שם דאליכא דרבנןלא קאתינ׳ פיידרנלן סוברין דמודה בקנס ואחר כך כאו עדים חייכ •.כי קא אמיכאל כרבנן לסתם דפט1ר|• אליבא דלש לא והלכך לל דגם רבנן דה.כא לכתא דמסהבך לומר אלא שקשה ממה דמסיק שס רב המנוכא אליכא דהל דמזד׳כקנס ואחיכזכז׳פטזו כאזמר גנכהי זאח׳׳כ באו עדיםשגנבשהרי חייב עצמו בקת הלכך פטור מן הכפל • ; אבל אמרלאגככתי ובאו עדיסשגנכ-יחזויאמוטכחתיוכאזעדיסששכחחייכ־שפטו עצמו מן הקת• ,וסברא זו אמרהרכהמנזכא אליבא דלע מודאי הלכה כרמן• וכאמתשלרכקדהאימהניתץנמיכיחא לפי שבכאן אם היין מודה שאנס או פיח? פטור גס כן מן הקנס • "אף שנאו עדיה אחר כך שבר־ חייב עצמו כבשת ופגסדהו1,ממ1נא • יי אפ^שלפי סכרא הלל קשה ללש לכאן לאמר לעיל(כדף מא) שאף בושה ופגם אינו מ שלם ע״פעצמו• כשלמאכמתהאבעלשלאעמלס כלץ או יעל שלא גבתה לקנסה לעצמה שפיר לסבי ללא הוה ממון להורישו •לבכיו לפי הלל הלל• אמנם כלא הספיקה לעמול כחן על שבגרה־ לקנסס לעצמה לרכנן כלאמרי כמתני' ולש לכל הצחות סוכר כרמן כהא לקכקה לעצמה.לאליכהיה ליי לאפלוגי במתני׳ עלהלרכנן כמאי לאמרי ללא הספיקה וכויעלשנגיה לעסה לעצמה ללימר לש לקנסה לאני' * לאין כזה טעם ללש שיאפו לקנסה לעצמה אחר שלא שייך אליבא ללש האי שעמא לאי כעי מורה זמיפטר ללרבכן שאעלכ יתחיי׳ כשיבואו עלים אחר כך שהרי לאידיב עצמו כלום ללש ־ וע״כ סטי ר״ט ככגי־ה גס כן אס לא הספיקה לגבות על סכגרה לקמה לעצמה גסכןכמוכמתהאכוכהאלאצמךלמייפלוגכמת^•״ שככר יפליג כמת האכ: גס כיש ספרים נמצא 5פ<חש לחולק ר״ש ככגרה כמו כמתהאכ• 'וע״כישלר״* שעם אחד כוללי שני עדינים דהיינו מתהאכוכגדה י הלכךאףאיהזההלרכיירכהואמרללאהוהממק להורישו לבכיו הוה קשה מבגרה לכך לא הרר בייעל כמסקנא יליף לה מלכתיכ ונתן לא זכתה בו התורה אלאמשעתנתינה והוא טעם מספיק

לשני החלוקות שהם מת האכ ובגרה וכל זה מכואר:ב flDW, כלה מאי לאווכויאלא לריש לקיש ללא מחייב קרק ע' שנועה אלא כשנטלו- כתכמהולא' לל יש מקשים להא ללש קיימיטן הכא ולל מזלה אליכי' למעות קונות וסגי טחול כלי־ .זישליישבלמ׳׳מרבנןלפליגי עלהללשואליכייהולל ללל לכעי משיכה ללריפויאלומעלה בו מעל לטון לנטלוממנז ממזן גמירטאולאזלהקאנקסזהתוסיהקושיאללשעלל• והזא מפליא לכל מעיין - לעקם כוונת ההולכמה שלא כוונו מעולם - לטוןלרככן כלכל איך יזכירו התו' להקזשיא אינה נהיגה ללד ללש כלל רק ההיפזך וכללה לרבנן גס כן לא קשה מילי לכי היכא לליכא לאקשוי לסי הלל • ־ על קרא לזכחשללש למזקי לי׳ כלא עמל כלץ-לכללה ילעכאלפטזר מקרבן שטעה משים לאי היה מילה היהמיפטר • משוס דאיכא למימר לנקטו לאסמכתא כעלמא כמ״פ התיספז' כלכור שאלז • צן יש לומר כקרא ממעלה לרכון;להוא אסמכתא גם לפי האמת ועיקר קושחתו שהקשה המרלא יש להפליא טוהר לכך חיר5ו ההול ממש כל הזהב(כדף מת בלה תשומת יל,) על קושיתס לכאן לל שםיל׳ל דלא קשה כלל דהתס הוא דאית לי׳ מעות קזכזת אפי׳ ללל ולא כ עי יחוד • וכאן תירצו בשם סרשלא תירוץ אחר ׳ כי כן דרכם של כעלי ההיספית לתרץ על קושיא אחה תירוצים הרכהזשזניס כמקומות שזכו ת •זהזא לכר נולע לכלהעזסקיס בגלת ולכהרלל

כהקלמתו לספת יס של שלמה :י לה אס מאןיימאן לרכות יתומה לקנס • לקשה ל כ ר י ל דף מ המהרלא כיון לקנס יתזמה לעצמה אין מרטנץ יתומה מפותה לקנס •הלא מחלה ־־ והשיכ שזהי וישוכו והוא אמח אף על גכ לכתי׳ באונס ונתן נמסזתה הרגיש רל ואזנק מהללי גמוינן אשו כזונתז כזה כשגם לא יוקם הרכוי כזה

במשתה

מצוועיכתער ודק לממילא ילפינן נעי לעשה חחה לה שאינו שוה בכל, כדאתאכנזיו(דףמא)-דזהא*נודאי,כגוושה לכסן הליוטהאלא צויך וא דאין עשה ליחה לה ועשהלא! דגרזשה ועשה דקדושים יהיוט .איסזרי־ כהונה כדאיתא כנזיו(שס)דאעג דילפינן דאינא ג י! זקני די-י שה דזההלת ועשה שאינו שזה בכל הייני דוקאככמו לאו

ועשהלגליח דאינונזהגכנשיס חשלככלחז ועשה דאיסווי כיאה, ד;הונה ש ff< האשה עוש: א־כווכמוהכהן נא דחיללאז זעשס כלשע',י3אלמנה לכ״גמסכרתהתיס' בלכ קתז'זהגי;מית(דףהנל>ן׳ דלמלתקאיעשהדקד1שי6יהיז חאלמנהללג נמיא״א לאוקתי לשזםדאף כלאו עשה דקדזשיס^הייאיכאנמי עשהדכתזלה לעמיו יקח אשה(בעמ1תדףכ)דכיון,שיא עלי׳שזיא בעילה וכדאמושם (דף נט) אנוסת עצמז!תפזתה? עצמז לא ישא י זבבבעלה שלא כדרכה לא יתוקסדי״כ ישהללאזלשדלל(שם) דאף בעולה שלאג ואולם לפי מה שבתכפיאני כחייושי ל כדוכה הוי כעולה לעטן דיטיוה דעשה זל׳׳ת י גרושה מקרי אינו שיה בכל והעשה דוחה אותן ־ וכן משמע כתוסילמטת(דף ט?) ודלא כתול ליכחזת-שפיו יש לאוקמי קרא כגרזשה ללה • מיהו הא לא מתיקם רק לר״ע ללל בערס שנתארסהינהגרשהישלהקנסכלאיתא לקמן וקרא לאשר לא אורשה מוקילג״ש־ אכל לרבי יוסי הגלילי דל׳לדאשרלא אורשה לזקא

א לאוקמיכגרישה • ל ואסשר לימרלאףלליהגל ליקוחי לגרישה ללהזמשכחת לה

כגץ־שגירש האונס אז המוציא שס רע ל־,י"ל.א1נס שגירש י אס כהן הזא לוקה זאינז מחזיר כמכות(שם) ותי לאזלו תהיה לאשה

א לאף כהן מחזיר לאתי עשה ולחי לל״ת ועשה ״ ל אלא שעלייןקשהממסשכתכז התיספית כעירזטן(דףק) •לאין עשה הבאה עיי פשיעה לזחה לא תעשה • וללז גבי אונס שגירש הזינמי עשה כזה עשה לפשיעה-שע״י פשיעה מה שגירש אותה באה העשה והשתאיאף כלא רכויה ממילא לא לחי דמזקנו לא ילפינן דהתס העשה אינה כפשיעה .• ׳וצריך לומר

לפוס האי תימצא דתו׳דכאןללר׳ יוסי הגלילי כאמת לא צריך קרא. לכלאים כציציס ושפיר ילפינן מהכא עשה מחילת ומ וקי לקרא דכלאי׳. כציציתלכדרכאוכדמיקילה הלס בנזיר(דף נס) למאן. ליליף עשה

־דזחהל״ת מראשו: ואולם לסברת התז׳לרישיכמותדעשה ולס דאיסור כיאהדכהזנה מקרי שזה ככל והשתא לאאינסרך קראלגחשה ־ ללג ואליבא ••דלמ דלל כיכמות(דף נש) לבעולה ל דאיצשרן לאלמנה ל שלא כדרלמזהרת ללג*ץ5ס משלסנמיאטאה שלא כדרכה כדמשמע שם • וריש ולא ללל התם לשלא כדרכה הויא כמי כעולה לא צריךלהז

קרא לכלאים כציציה וכעכץ שכתבתי ללי הגלילי: ; פרק גערה שנחםתחה דף שא גמיאע״פ שא יכו משלם קלס ע״פ עצמו י הרמ״בס כפ׳ למהלכות שנזעזת כתכ לאף צעו משלם ללפ עצמו • והראלל חלק כזה-זכת׳ע״ז הכסף משנה כשם ׳הנגיד רטנו יהזשע מכני בניו של הרמלס שיש לדקדק מהמשנה לשבועות עצמו שדנריהרמ׳׳כס כניס הס לפי שאלו לא יתחייכצערע״סעצמז היז חכמים אזחריס ללש אע״פ שאינו משלם צער וקנס ע״פ עצמז זכו׳ • יא״ל אלו הי׳מתחייב לשלם צער ע״ס עצמו היו אותריימשלס בזשת ופגם וצער ע׳׳פעצמז זכי' •ולפי דעתי אץ מכאן הכרע כלל לא מרישא ולא מסיפא לאנן אליבידלש קיימינן ולדידייהקשז החכמייכן • זלש לית לייצער כלל לא במפזתה ולא באונס דכהדיא תניאלעיל(כדףלס)לש:ן יהודה א1מר.משוס לשאףאינס

אינו משלם את הצער מפני שסזפה להצטער תחתכעלה : שם כתוספות לה לש פושרתיחא ללי תיפוקליה זכוי-כקכ מהרש״א לל אבל לרככן לא ק׳׳מעיץעללכריווהנהלא שת לכזלדבריההיספותדשילהילשכועזתהבקדון שכתבו על סזגיאזוכלהאנסהיתימאללי למאי דלא מחייטנן כהזהכ אלא כיחנדכלילכהכאטץדפרעי׳ת( לאמיפסרכהזדאה • זי״לזט' כהתיחץ שתי' בכאן זללזהפשש מבואר • דכבר שייך בכאן יחוד כלי רקשקשהאמאי •ופטר כהזדאה כיון שככר הזדהלז אקנס ויחד לו כלאהזי כתז פרעזן דתו לא מיפשר כהודאה כמי׳ש התוספית שסוקזשיאזאתנהזגהדחקא^יבאדלש דפזשר ולאלרכנן דללש דפזטוודאי דכלא יחול כלי מייוידלאהזיכפרעץ [אסכן: בללה פטוו • וזה כוור זמהרלא׳ השיאדבוי התוספות דכאן לדעת אחות ללא צועגס ־דטייו סיתרין את דכרי התוספות דשלסי

שכיעזת הפקלזן: שס בתיסיר״ה אמר ליי ממינא הוי יכו׳ על אמאי איקשי כי׳עשוץ ותותץשנץ הוהל^ לחזור מלכריו־ אלא ולאי מרבותיו

ישראל .כתובות יג לס״דהשתיאלמכהללג לאסיו;קראליכס'היינוכמי כגיאסישצי׳׳ ואשכייקשה־הא דכתיכגציי כ״ג•אלמ&לא יקחדמשמע ככללוכתי החלוקנ לרך־קידןשיןכדאמריכןבל י׳ יוסקין(ח׳ עח)כלג כאלמנה קידש לוקה מש״ום׳לאיקחייכעללוקה אשיםילאימלל .• ופירש! שם ללא יקת קידושיןמשמעועיי׳כרילכא שסי לממ״נ אם נאמר דאיסוייכלג- כאלמלהויא כאשת את לשהוא יכסלא הוי כלאו־ רקלאיןמ ליין יכום כלל סני 6יש־לס כני-׳ולאינוייןילהחפיי־סתקלושץכלללללעאיןקלושיןתוליסץ כחייבי כויאוא• ואסנאמר לאיסור כלג יכ& כאלמנה הוא כלא! ללו $ר'יך עיכ לומר' , להיייכז רויןא לאחי שנא עלי'כ>אה ואשיכה לאסיר לקיימה •י הינהאף כזהלא-יצויילקיחסצללכיזןרכברלקחהכהיתר ואי ,צשגרלאמוקרא לאסל' לסתזירהא כללותהס>יאגרושסללעבןלכשני לאיןייןלא חוקחיינן קריהילדאיכאלחייררשלרשיכן כלאתלכפיכל שעה 1אללס;לל הש״ס ללחות ויל&ל לאלמליללגדלכלג כלאו ללע כעל לאיכא לאיוקיחי ללכיע כלאוינמי ולעמל עליו כשני לאוין דלל כי1ן >אפ־קיצן מיתת הכיעל ממיתה !כרת לא ילין לן כהרקע*ס מקרא לזשלחה לפי׳רש׳׳י אז מודבק כאשה״ז לפי׳התוהפניהנה הר^כא ככר 1אה פיילשייי' ותזיכזה ופול* . דתלנרא הוא דאמרינן כעשה כיון לאפק־יהוחלאו זכרת מד5י5טרך1מכהללגצריךלאזקחי'כאיהו'הי!קר קלמלאווהייכועשה •זיייל־ך מ1כחלאלחילא7*דן לקראלאמישזקםקייליהלהלמודאלילןלעשהליהה צצלג־שהייאיבם• וה-ינולפי מיי ל״ת אףישאינת כחזכה כיסל עסהלא! ככלאיס בציצית ־ מיהז כתלמודא דירושלמ\אל־-אללללאיןעשהלוחה לתאא״ככעשהכהוכה כי.חל אמש' ע&הלאו כלאילכיירישלמי לק לביצה לאחר התם לא־ןעשה דנסייהדס לנתהל״ת רייט להוי ע54שא?נל ?:תוכה כצידה״וכתכהל& כלצלאלה ללפיילעהןאתהאדאמריכן ביכמית אלחנ: לנלג חולצות ולא חתינאת לאוחםזם גזילסביאה ראשונה• אט! כיאיו: שכייה הוא כדאוקמי״הלס לילן' דמלאןרייתא כמי לא תוי׳לעשה דיב0ש אינה כתובה הצל ל׳ית לאלממ והלכך לא לחיילייוהא לחולצת היי:1 משן'יביבמתז כלחוקיהלא דלן מעיקרא י ולפי זה לחי ליה רכ vbb .לישלא!קאיקראככי\ג שהוא יכסלהניכלאזוששגר שיין בז

קיחהלקלושין •:' דףטוע־א' {להאאץהכתן׳תדכראלאבמכר!הזכילשתי׳זשלששנס נפלי היובל שהיובל מ1ציא1 יאלדוכו׳עדאבל מ?רזה1לייח) יש להקשית הא אמרכןכסמי לד לעכיל איס!ר'א אאאי לקי-־סיי לר ה־יצציט אלף והוא 0זה חמש ח^ח • כמכר וחיזרוכתכרי גניכווה אלף אינו למצר כגיל י לא איחר אםה־'גכיכ« אמש מאות והזא כנגד ממכרו כאצלואם לאו איני נמכר כללי וכי.לרככן וכיןללא מאי ציחזאא איכא לעכל כמה סהוא יוצא כיובל ׳ להא למי שוייייכעכל היא להי השנים אשר ראוי שיתצור לעמד• והלכך כעכל שמכרוהו לל שלש שכיס לפני הייכלשיוצאציןכל • ממ"נאםי\1מימכיךתהעכרנגל הגצינה * הנה לולי שהיובל מפקיע היי ראוי לליית כמכר שש שכיס: ואי כשיעור והי* אזי יותר שזה משיעול הגכיבה ןאיכז כמכר כלל • ג כיבה ייתר אף גלמי שווי! כעכןלת ששה פני5.צנס גם עתה אף שיצא כי1בל יהי'חוזר ונמכר ולא מש;חת ליי טיכוהא רק כזמן שיזדמן 6למי הגניבה הוא ממש שוה כגלשורהעברלפש ש:יס• שלילי ייכל

הי׳ כמכר לששה יעתה יצא כמכל זשיכ לא יהייכחנר כמוהר לעי שייצוך להתכר לשש שכיס מה שייתר ש!ה ממותר הגניגה• זעכ״פ חלקי הי יזין לענל ביציאתי כיויכל הס י1חר מהלקי הי־ירנחה ל! • ואי ללא שאינן צמכלאםלא שלמי" שוויו חמש מצימגס כצל שיעור הגניכה • מהמה שינצא' כיובל הוא ק1לא לחי שלחי שיויו לש& שכיס הוא כש ־עור גניבה! שאז לפי שייצא כיובל איכו צמנר כלל י כגר זה ה>א חיחרח למי שדתי &וו,יו על היוכל הוא שיה לגני׳והו שלוצי היובל'היימיי מכירתי לשש ש;*ס עולףעל^הגכיכה ולאהי׳כחכרכלל * י גסכמשלשייזכירכאףהוא כמצרי זי שקיס ושלש ש:י6 לקני היוכל שהיובל שיציל! לאס כלא צ״ל &קיי,ההגכיכהככגלשין עלהיןכלבלבל ואז הוחרא ס!אלו כמס שהיובלחיציאי•. שלוליהיוכלהיישנהיוהלןלאהיינמנרכלל • גפ לשין־היינל מוציאו משמעשלילי המכל הייצויך עוד לעייל ייהר שלא תחןלחיהגכיבה • ולכלהייעיתקשהמאיקאחר לחכריהו כייר אימא ליקכקלהז ללא יצא כי׳בל • יכמציכזה קשה כהאראמר בסמיך שיכיל ומה ימי שאינו נגאל כאלה נגאל כשש זה שכגאל כאלה לל שיגאל כשש לחשחעחה שנגאל >שש הוא קולא כמוחלט .« וכלדייקעןפעחיס ל?חחיר כענת שכארני כיובל • ומיהן שפיר היא פעתי>להקל לפילש׳׳י לכסתיך(לף יח) ניחא למפרש אהא לשריך חכנל לעבד עברי כחכר וגש:ה יההניא בג ככיזז זכייכיקשנחכר פעס איות שיב אי?י בחכר ונו׳אחר אכיי כאןכגכיכהכאלסאכאןכשכי כני אלס ופירש", כאיהיא׳ אינו נעכר' 1נשכה אפילו כגכיכות' ?רנה וכשני ככי אלס כמכי ונשכה •

ו״כפ

מסכת נצחfrit!׳• זה- נס מיני, לף או י י היכא לנ גמפ!תסעכ־זיאיצטריד כמפתה כקר הרכוי י ריש״יילכאן כ«!ש לעי דאמצס לכר ן ו כ רף ליבתו ואינו ג ה!־ל^ כז ליסלעככלאיתפרשז כז . י ׳ י אב ן בי א( הי ן ת דכי ו ו האבאלסו' י ל ר ה ע ד ש לי ושסכאמר - ' ן {דףלט)לעילכל״האי . *ת״שפר^והתוס׳ן היא ובין אכי׳יכוליןילעכנ ליל שיש קנס כעיכנכ י נ י בא ל מ ר שעיקר הגרהואולסי כו ולחיתימהאו ר כו י י ז נ כוכלירהלאי זהרצזכ^עי רה ו ליד האכ לקדשה בע״כ והתנא כקנ^נלשוכו לרכות' ג כיערה אוי קטנה כיי ל כ ולעי ל יסןמה לקנס וה״סככנגרתרקחלאמצייהוצחיט; •־ .ט שחחלס׳ פ א ח ו ג י כ מה! תו ל שלא יציויירקנס כמפותה י ל א ק למהרליכ ל א כ • כמפתה כלי שישלסקנס ל כ ע כ שהיא יכולה ל ל ר י י ו צ י א ל׳ ולאי יכוילהלעככ כלי שלא יהא חוטא - כשכללכקטניס ונעריה . אכין כאן קנסזככנגראאו יהוחהליצא' יכול לקלשה כע״כ ואהרישככיסה אי' אציה ן י נ א! ; הי ק״כסוע׳׳יכלדיעת.הלל כאהכח1בלרכואכאונסלכיא •־ ל ר ה מ ס פ כ ל ל כ י ל י מ ג י ר ד ה י מ ה ל פ ע ליסלעככ משום' לאונס ו כו ינס מר אלא או ו ג ןא״כחאימקשהשס בגחראכשלמא מפתיס דכתיכ ו' קר כעי ו 'פ'כלמזדאיכסממכ1כא > ' ר הריכויהזאכדי ק י ל סלא ע ל מן נ כ ו כ הז רגבקשנ י י ע . ז * ו ל 1|ושיית ,המסךלאהנ״ל ככר.יש׳ ליישב ו' י ד י י מ ל ל ל ל 1 ע ו י ; ן ל ח ר ק ה י ת ולא שיייןיגכי'לילה לומר רמאלהכימו ש שאמרה כשעת כיאה כסיירוש שאינה מזחלת את הקנס לאז מאייכ כקנס"

: : ( ג ף ע ל ן נ י י ל סיצרא כסנהל ו ח וכאבו היצא הוה חסקל מתקצא תוסיפירשיו שהיישוקל אנ א רכי י ע ב י ק ף דן ו א ן לא נכנסתי ל י י האכנים ומצאן קלותיאמר עלנרנכנאתיל-לי כמפורש זחצאןככילותאחרכי ן£שקל: ו .ישראל •י כיו כ ל כ ה ו ק ל י ה כ א פן ו למצזאאנ ז ׳ששתי שי בתכחזימ״א ישמןהמפו׳ . פתכמיהמחקי י א׳ פי י טבע׳ הי כן ו י ללל ! ה^אאלהשכלוהטכע• .יואכפרשת4ישבכפסוק^־יל •יהודה .סיתנתהשאהולך יעז הובאכאכןיד ובהיפוך ,שכהילןמןיצתיון ן מדירויפ העולס״לצפזגי היוא ע1להתי

ק ןייירד לג>6־ ה *!סעיבפסו ל א כ י ל ר י נ ן ( כ ו ד ר ז א־ י אללחםהזה מכל האוצויוו יי אץןסכמנאו ל ב ג / א ל • !((•:׳שאמוו־סו^ ע ו י הגה ס י י פ W י שהוא היה העיקר ישזצ ל T W רקעלהארצי״זהאלנשהם שינולע לקלמיכ;סכיךזע מיי ש3&י י.ספוי הקלמוצים •זיפןכתכאר כלכרי\>שקלאלא^יכש& י ן 5חו נתי ו י |1 י אמרוהר-נ לזלהמלןייע״הוהזא יכ צפייצ , י ואמיףנן ל א ו ל ע מ . 4 6 מלכי שראכה 3 ת & ה צפ«נ*ת ב נ י מלשככל הוארחוקמן לגיט^לנצלה1אמצא(ן;א"**תכוארכיקןלעול5.ו ש&כולך.מככל«*י.קולךמצפון ל ע פרס'א(תי־*.ומכואר ל א*י ככמו לל כ ן י ש ל י מ ג לד כליל י ואל חתמה כחס שאמרו כ ו ות! והוא י קעזלס ללו! תמיד העולה אצבל לאיי שאקהכזוכה רק כהלתד^ח ר ת א ז ^ ל סליק נ' ככל עצמה שהיא עחוקה,כשאול ואין העכין ק חצדהצלל •־ וקמ,5ד^צצת הסגולה הפרטיו׳ שכחצא לבצל צלכל משאיכ המדינית אשר הנה/וי ל פ מ י ל מ ת ו ה ן כ ג ן ה ל ש י ׳ הנ ׳ כת1לאותץהלעפרסאו נץ3כללאח.ס שכאבו ח^מי,המשקולות הוצא מ כ ל י ע ד ו י ד ה שהןכצאזןא״י,כלל* זן כד יותר קרוב למרכז האר ק צספר כבולות ס׳ שכל עןדשהכן י במהלה שיקל אלו כייהכובל ההוא יחוקממרכ^ הי מ t שוקל וככל ייתר ממה:ןהלל והנא ש^י׳שנאל האבנים כיד! ומצייר כהן ח • .וכזה יוכן העכי א הי יהי׳ ל ע ל י ג י ) & 0 ד ד שאתקרב אל ה ו הכ בל והי׳סלמן צילו שכל ע

האצן חתל אכבד כילו ־•

ת ל ג ו ת ת כ כ ס ' ט א ק י ל ס

מסכת קדושין.ילה ותדאמר רחחנא אלחצה ללג.ןא״חלדלמא ל היהפז ״ ף יינ ע ד׳ל־לכ הוי למכתצ ׳ י ג אסזרתאפי׳ליכס ז ל כ אלתכה לד ן • ותירזצםיחוק מאוד דחאיזה צ האי קרא דאלחכה יגרושה כליכחין לוקא זלא כצר&ת כהיצה י כל י כהעה ציתןליכתכ כפ׳ י סי יהי׳חקזס אין כתי י ו שי ל י יכום ע עי אב־ ג לאיצזייר כי ל ל ה ב ^ א כשגם כאמר ד׳ ם פ למיכתנ־ה גבי ד־כ• כהונה משא״כ צרוש׳ דא־ןלהס שייכות כלל עג ל יביס• יתלע לכירושלמי כמקים ה1ה דחי לההיאהיכחהלאלמכה דר שזכרו התז׳ דאחר ההסתפתו כיכמין• ול׳׳כ : י ס ס כה ז ל דקא כסיכ ה צישצ על ככון תלת לא לילן מי׳יללא-מזקיליהביכם* להנהלפיסמהא הייכז 3שהוא יכם'״ ה,צה לא נמלט ר ו מ א ג ל ל י לאלתצה ל ז א נ לן •יכיסצלל י ד ך י רהדלאשי לעתהת1' ו אחו ;0 0א חכ חל(ק1ת א!ו י היא כאש־! אח שיש לה כניס ^,יימא עלי ר ג כ ג יבם כאלחנה י נ

ג מחמתשהיא. ל ל שכאשרה ל ג יש דין ביס א ל ככית• אי ש-־אלשאף בת ל לעשה לוחה ל ל י י ק ו ל1ער דל ׳אי ד י י ו צ ל ל «מנ ׳היא עליו כלא! ו

ג כאלמצהכמקוסיביסחותרככיאהראשזנה. ל ד ( כ ף ד ) ת ! ת כ י כ ן : י ר ת א ו ולקכניאס שניה אסור לאתר שכנר״קייס עשסדיכזס - יהיה לפי מה

ישראל קדושין^ ! ס כ ק * ל ל ע ן ה 5 יכת : ע3£ול*תאו&ו י וזאתא*ן הנשיםחי ' שי ' לנצ ע ל ל כ ז מ א כאישין שהצשיב* פ&זמ׳ לא ל י עלהמצו ן צךמז העסי ן י מנץ ש על שאריאצות ע 5גשה לשליפת* נופל שהצשיםלצזזליוית כה כחז שרמזן אס גאו׳ לזמר לשולפין קדשי׳ &מאי י שהנשים פטורות כהן' והשתא א$ ה ! אוהו כלילה ל ן שולפי ותר לוראי אי ללילה לפיכך נשים חייכה כה נ. קושיי עולם.שזצרנ> לכלא״ה ל יהיו הינשיט־חיימו ומה שיש תתרצי׳ עינואשום נזהר והי ' פ! ן שייכי* בעשיה לשרי י לא יתכן ליתר ליצשיס אקי משה י ר כא הכתוצ ל ק ו צ ד ו ע דכפסאייס(לף;פל}אתר והנותר אמנז והוההעשההזאת כמזלאולבשים אחר ל״תלותל שאין לוקין עליי איתא לנשים פטורות מעשה לשריפו' נוחר חייבתבאזהרתועור א' ליקין על לאו לנותר דלאםייך לכייהי ניתק לעקה הואיל ופוטרות יהיי שהוסיף צ־אור ותר מכאנשי׳ וי£ מ אעשה ו?חצא דקמיר הלאו בנשים יי י קו ע ןדקייחא לךכשים חייכי' במזיוזהמלועא דגכלא נ ו צזה יאמר כין ר פטו י הי י י ר ך.ל1מר שצכ י יתלאשי ןמלקו י ילהלעכי נשילאנעיחי ו ממלקוח ונשים חי״יכין והצה לא דאז שהתי׳אקשים משמן שריקה להואת ו כ * < ן י י ע ן לאו הניתק לעשה כ?לפיס,טמאים ו י נ קלשי׳ טחאיםחה ע, הרמ׳׳כם ל ע ז ל ע ש ד ו ע דש ו גתא לטמא שצגעכקו ו כפל ' ( ל י ף ד ) ל נותר שהרי פוסק י ר ש ׳ חייבי׳ כעשה ל י & ן קשהבמה שפאק ד י י עדו והשתא ן לוקין עלי ןכו'מעשה אי ן לאושאי ל סנהדרי ח ח י הרמ״כם להר ז רנ עללאו י ו י ן י ממל ׳ ו ר פפטו י אףבלאהברא לכיהק לעשה נשיים גן א מ ר ה ע י ע קו סברתם כזה היא ל ע־ מנ^סלהוי לאו שאין כוחעשהז' ן שהכשי׳לוקייעל לאו זה אע״פישהנשי ע אוחכו׳ מלומר שהאמת כ נ ח י איח להם הקנה כקיום העשה ?*ילי להוי אכלאי׳גציציחללצ• מהי׳ילגשיספטזרוה חצי״ציתאסלכשה כלאייכציליי&־לזקיןללייחה לקיך וע1ל ל ל ע ן י ו ו צ מ ש ך א א ל ן א י ק ו ל ן י גבייהוהעשהיוהאנשים אילמעשה• לשר-יפוייכ^רלא ו ו מיהגיל־להםדאם איחילקנשים׳ פטוני ןלאפייהמצי לקיימההעשהכ*כסשאי ו ניתז?לאשהכי יהו יךגכי שיל) דלאודלא ס לזחל' בויש-תמול>לףי ל י ה ע ׳ וצלולה חזו כ מצווי עלי יוכל לשלחה כל ימיו הוי ניתוק לעשה גך בה]1אע*פי שאין יציל לקייםס שאני הי קשעי ל4כי ישראל"ורקדהשלמ ' העשה חשיםדהייינ־תוי! 'ל שאציכהניט ל&עמא י ( י ל רט ד ק מצות יתיר פי כהצי לרכי הכהוב כ ,אחריינאכינהוורכיכהוקראייקלזשהיכתיכאמור . אלסכהכיסכי>ןי י• מישראלזליצקו אפיי אלאו פ לחיתיר׳ קחפתייהו החמיר עליהם טאו לנשים לא לקו צי ז נ ז י לפ לקיעס^ו ג לישראל לאן ״ ע 'הניתוק לעשה אי ואחיי 5ע'ש התו׳ שם בשם ל״י ר נ י ג נ ג ן לה!י ניתוק ל ו ר כי ת ו אלאו מן לאסל הכש1כ גלושה לגבייה! אינו ניהוק משוס לאינו יכול ו ' צי י לכהניס העכהכלל יכוללקי גז י נוליקאגכיכהןשאי י לקייסהעשה • • הי! קדשיידאללפי שהאשהיאיצה מצווה נעשה 1( יכילה היא מ^איכ שריפי׳ יהולה לללירי׳ ו ן קיימיכןהשהא אליבא ד ג דאנ לקיים אותה • דאע־ל לאו ל ר משוס ציתיק לעשה לזקא משוס ל ת ו ל לאי מ הוא דאץלוקין ע־אץ מעככיןאית ן להילההנ י והנה כשי י מעשה ליקין עלי שאין כם ןהא נשי ן מעככי אדאי נוקית הי התינוקת חלהקיעילייקהילסתי' יהודה היא לאכיא בכי ישראל סומצין;!אין הנשייקזחבות י ר נ ן מ י מעככס לנשים חעככיןחלתקיע מג4סלפטירות לגמרי ע ט י שם ד ל ר פ ו י ל לי כע"ירובין(לףצ0 ל ר י פ ק ו ף י ס י י יתקעו אילכיל ת ג כ ל ז ה חמצויעפה שי והיא כיון רכהכייאינם יכולים לקיים הנה לכרי עתה לסי' התייבשס לנ לכי ה כ ש צ ח כ י ל ר ׳ י כ פ י דחו ל , נשס ל כעשה לא הוי ניתוק!התז(שם) ן כי ז ר עכרו נשים מצות עפהןשהזיז״ג איכא כל הושיףוצחנו כעיג רשאותלקייס זולתי ל ז ה ס תצית עשה ש י י ק ל ז ע כ י א ם י ש נ ע ל ל רי עכולה כקלשי' חפילץוסתזכ׳והקיעילבהפילין צריךגון־נקי וסחינההוי מקייתוחצית א ל כ ל ת כ י ח ל ל י ותקיעה אסור מדרבנןכי״ט ולא ע) אחדרצי ו לף פ בל( א עכלז חצזה חלאחריכן כפי החו מ ר עשה שהזמן גומ^טכא דנא י ל יהירה עבי ^ מעיקרא אתינא מאן לאמר הלכה כ ז י ־ו ב י א ש < י וכיון לשחענא הא דאקר ל״ח גדול מצוזה ועושה ח ן נ ב ו לל לו ג ותדאח׳ וחאטכא לרכקי י י נ ד עבי כלי ןהלכי חצווהועושהמ״ל צין ל • וגדולה חזז הזנית ה י בי חשחע לאינו מצזוה הוי מציה לג 1כ1יל מצות עשה שמימךגרחא ה לנשים מברכות ע ל מזה כפרק כתרא ד וכאכשס חראמר גדול מצווה ועישהחמי שאינז״מצווה ועושה אלתא חי^ ולי) ז נ ר כ ח שאינו חנץה ועושה נהי יש לו שכר הלכך הוי בכלל מצוה ו תיחא הואיל ולא כצטיו האיך יאמרו וציוונו כיוןשהאצשלנצטוז ואף ה]ל דלא ל א ת ־ ז ב ו ה ח כ וטיועם היות ד י נוטלזחשכר שפיר שייך לוחלוציו י׳צזה זה לא נמצא שייך לגבייהו וציזונו ואזן חברבות - מיהו דלא עבדי דעהו י כבל היסיף •ככר דחי ל י סוכר לעבר ל ד ו ן חלנ י שיאחר נ מן שפקדככשיסכחי היה הלאו ל0תר ניתוקלעשס׳איכרא י א ז ל ל בזה ול הרח״ככיכמל ל התו׳ולא ע ן כאן שוצ קושיא לא ע צד דייקיצן שציר אי! כזה חןכרחח ס ע ד ל ו ד א 6פפק לפשיס חייבות בעשה לשליפת כותר׳ ז

מ1כרי

מסכת נצח? י כ א ל מ ג נ י כ * ל א ^ א ל 1 ה ל ^ י ו ה ב י ב ג ל מ ג ל ם 3 פהרמכי כי ון צ ב ל כ א ל ל ל א ל י מ צ ל י ע ל ן תצאי ד ותו לק״מ מפל מיה שזכרנו דהני כזה;ד'א״כ לאאתייא ל ר ס שתיס׳כתכז שםדאין כלאה פ פ ולא כל^יא • אתכר ; ־ ו מחחר מכ. ' דלקכא7ס^צ לשו י פ ן כ ל לאכלכצן־ולאכל״א * זכא דעי׳כ ן • ולפימ״ש מן נ ל שישלם כל למי הגניבות זכויוהיימ כרצ ע, ם שפסי כ י ל ו ת ה ע ־ ויה ד . לא ל לא דרבצן׳גלא ד איכא תצאי ללא ל

ן ^ א כרבנ ל ז א ל י לא כ' ה דעשי אי י נ י תלךל אי יעדאלא חאי נז ך תות׳כליהמעקה ^ן ל מ ןף הלאו אלים * לומה לזה יש להכליא ג?' ו א א ה ל מ שישי עב רחחצא ת כ ד א ח ע • ט ס ל ליכמותלמקשהקתס ה דלקן י ז אגלז י ג מסייעד איחל דאמריכן. לעשה א אשותאשה מיכחה וכו עלייהא לאו הכי לי קושיא הלא לוי א י לתישיש כה כרת חי דחי הצ ל י ר ג ת ת • ל דוהה ל

. ק ר ר צ ו ל לייתשהוכהכלת אמו ע יסוענר ע שהזא פחזת-מצןעשלית כפרשת ל י אי ה כבי כאיסזר לאו זלא כאיסור כלה כמ׳ישיהרח״כן .זצי ץ 1למהלי׳להש״סלדח1קילאוקמי,קרא לעלי׳כהרבהגו ה ל ש י י פה י ל א א ל י ר ת ג 0 ל ליכארק; ' א מ!ק> לי׳לפחותמכןעשריס לאףללגכי ^ א למתייבחת אע״פי שאאיור ל ם ולחי ל״ת . ל בו לא.את>עשה ליג אחרי כן כאלמנה לכה״ג לעש? ליאה ל כ ע ללשכיס ל י ג לקיימה כשי׳כלאית׳כלקליכמ!ח • י ולקייחהככיאהשנ לתיצביאהראשינה ואסולא ם( ן ך׳ היא אלי ציתאכרא ליותר מכ ל הלאו ע וע״כ״כאיחר ראאר ל

׳מפניעשהאף כמקןםלליכאכרת : לי נן י לקית ל י ו ן י י מ ר ה ל ע ק ל ו ת י ז כ כ ש א י כ צ ר ל ו ה . ח ן ה הרכהגאז ל ודע שו צ ל י ש ו א ל ל ע ר כ ע ש ל ן ב מ ת ז ח פ כ ף א פ י ח ע ד ו ן זה •־ , : כדי

ח שלן' י ו ל ו כלת כמי כלמעלה מל•' זהאריןכזה כ י ל י שאייכ ע ת ר כ ןאחתאסהייאוחרי^הדבר הזהחסכרא ולאי שיש לחלוק על ׳רפאבל הסן כפירוש כירמיללוי דככורי׳י׳ י שצסצאא ל פ ל א ר כ ס ח ה ז ו ו ח א א ל ו א ל ) ה ל א ל דמא ל ל ק הארוחה וז״ל שם רכ אכין שמעלה מן"הכא > ר פם עשרי זתינזכהםשצעיסשכה(גימר^ צא מהן צצרא<לכתיכ>חישכ'ת ככרת ת לני מ ן י עליהם נמצאת אימר מ י ת םר שנה שא־יןעינשץ ו.*ות שמוכיישנה •י ר דכסיפאדקראכהיבו&סכגכי כ ל ה ר ז א י כ ל • ל ער בזמנם באיקזר כ ס ע א ף א ך ש ז איכםמןהקשנ ׳ כי ל שנההראשי ה יימי אייו הוא א׳ ו אחר לשנה:• ו כ ע ש , & ' ע ו א ל ע ת ו כ כ ו פ י א ת ו < ן י בי ו ל שלשים שכה ה ו י ע ד י ת ו מ 6 לשנים שהזא חצי ו י ת ל כ ' • מ ן י י עד

'ה& נ׳שצהולפהיפהחראה •;ל נפקותא כשיתי׳לאשה לקיים מצות עשה י שט כא״ל ןי״ח למ׳׳מ אן י א י כ ן ג ל היי זה אס כ ו יוסף מא״י ע ל וכיו' אך הקשה הכ ע£ה ול״תישויפת ן צשחן שריפה כייוס םיכ משוס דיים טו קי מדליא ח ר ג ן מ ו י ז ה קדשים אינה ?!אעשהאשה דאיכה.חייכה'בעשהדי"ס ד• הרגהכיןקשה י מ ו כ ל ה ל ו ז ^ י ב ה פ י ר וכייתזכללהדלוקכשחן שן רפי ן שו ' תשמע דאי ( ב ע ף ל צזההעץלםימלזאז הלא כינמזת (ץ דאין ש ד ק ז ו ׳ פסולי מ ה א ט י ל ם כ כ ״ ח ר פ פ ל קדישיםכלילה וה נקר שצי ) ל ד כ ף ד ׳כשבח ( לנ!התז ף כלולה ו ו ש ' ג חל י סנ שו והשהאח£י קושיא הלא אף אם איתאדאסה אינה חייכת כעשהליייטף העשה דשריפת א יט כי1ן ד ך תוכל להלללק כשחן שריפה בי י א ד ל ען כלילה ונשים בטורות כה ןשירפי קדשליוהיאמצזהשזחןגרחאלאיט ולא ידעתי יזכה מצאו כהזב שאין ״ י תלתל (מאיזיה^ד יוכלו ללחיר לקי״לשאיןשורפין ה ; נ ן י נ ט זכיחה ע ם^״ םטתאי קלשי ן ׳ פ ל שועשי כמשנה שליחה לעתםחהי לפי אותו כלילהאלקלשיס טחאים יא ן חלה בטומאה כי״ט ל ) לתכן ניצל חפרישי ו לפ׳אל1 עזכרין(לף ממ ככל יראה ל ן ע הושעא1תללא זההואחלוןשמוזהרי י ׳ ר ' י 1כ מו אוארלכערב מצימיקא אלא אפרישתה ומכיהתהעלהערכ חכו: כלכריןלאילשהוהו ולשורפהלערכ א כ ם ש ש י ל ר י פ ן י י ע ! ה פ ר ו ש לעל ׳ ו כ ו מר לא&ן א׳׳אשלאתחמיץ וז״להרתי׳כםכסייהחשנהצן כתין י פ י שן ן י ט שחלהשנטחאה א ׳ ׳ י ׳ ה מ ג ל צ כ ל ן ט י י י א צ ן מ ל ף ן ל ש ת שן ת זמחחיהיןעל הערכושורפי סלאץ עשהליחה ל שו צמי גחםטיל חלליקין ח כ ק ר פ ש י ׳ י תה לבל ת5אתי ראיתי בירושלמי ר הה אז אשר״ש$ נאתר לאף טמא אינו נשרוף כלילה לאחר התם אמשנהן חדליקין פשחן שריפה י ל תעתה א ן חלליקין כשמן שריפה ל לאי8 צלילה ומש •\ אתי׳ כדבי ישחעאל ןקרשן .ש1רפי ן בלילהפלשסאיגד משנהשליתס ואין אנ כזהדהו רושלמי ובאחאשישלתיאוה על ליותף י שהזכירו מ1צלהלל י ; ז ך שיהי י א כאן מקומית 6לז*ת^הזאת ו התזייחאותה' הקישי׳ ואי ק.1י' לי הא קשיא לי ללכרי הרח״כס;מה;שצן ם שניהם כשי& חייבת בהן שכראיה מדעתו ששריפה טימא וניהר ג( א ל כ ו ) חצות שריפוי קלשיס׳עחאים ( ן (צי ןהתציתכתככעשי נחכים שהיא א ניזתר^לא זכר מאותה שהנשים פקורןא משליפ!׳ נ1'הל ע פ י ר 6 כ קמצו ת אשל לא יתחייב לי ל נ ז פאב 3שוש י׳׳ל זיל ובעת ז מ 0 ע ג

ישראל קדושין ירל ל ה י ש ו כ ש י ה ת י א ל ש י נ פ ק מ ד י כ ז ת כ י ל ן ת י לא נ ט ו ו ש פ א ו ה ז י י א ח ו י ן ש נ י ל

• ן י ל י י מ ל י ז ס ״ ש ע ו ו ל ו ל נ י נ מ ! י נ ה ב צ ק ע ל י ג י ן פ - ק ו פ ל נ

. ל כ ת ו מ ו צ ם מ ה י ת ש . י הו א י י פ א ה מ ס י ע ב י י ' הבי ח מ ־ נ א ״ ף סח ע ל

ש א ר ר פ ס &ה נ ן ־ הי ׳ * כ ו ב י י א כ י מ ל ו ל ג ן ה כ ל ׳ ל י ע כ ^ א

׳ א נ ש ל א כ י י ש נ ל א ש ז ו כ כ י א - ג ל ש • ל א ל ן מ י ל כ ס ל מ ר ה ש ״ מ ה ח ו כ ף ס א

א כלא1 ה ה ל ו ע ב ו ל ו ס י א ג ל י כ ר י י י א א ו מ י פ ל ו , ם - י ת ש 1 א ל ו ת ק א ה ש א

י ת ו א י ו נ ב ה כ מ ס ־*' - י ש נ ל _ ש א י ש נ ל ל ז ס י א א כ י • א ה ל ז ע כ ו ז ס י א

ו נ י י ם ה י ש ' נ א כ ש ו ז נ ע א ג ל ש ל ל ס כ ל מ ר ת ה נ ו כ ל - ת ז מ נ י י ל ש ו ל י ח נ

ו* א ו י ש ו ק ש כ מ ן מ י י א כ ה ו א ל ז כ ק י מ ז - ם ל ש ל א ר כ ה ש ל ״ מ כ ן י ו נ כ ר ל מ

׳ א ו נ ש ־ ו ה כ ז ה א ן י נ ה ע ס ז ע י ש ר י פ ת א י ס ל י ש נ ׳ ב ת א י ש נ ר ל ו ס י י א א ס י ז ש ת ך

ס פ י מ ן א ה מ ל א ס ל י ש ש נ ' י לי ב ר ה ס ו י & א ב׳ נ ש נ ה ו ש ל ע ע ^ ר כ ע י ש י י א "

ס א ס •י ל ו ק מ י ה נ ע ה ל א ו נ ש א ה ה הי ז י א ו ם י ק מ י ס נ פ ה ל ב ו ה א א ה י ו ה ו י א

ו 1 י ל ה ע ר ת י מ י י נ ש י ה ז ה א צ ר י ה מהן* ש ז י א ו ל ש ר י ג

׳ ר ו ק ה י כ מ ק ו א ה ל ש י ע ב י י ח ״ ח כ ל א מ ל ן נ ב ר & ס ל ״ ש ה י מ א ל ו ה ש ל ק כ א

, ל ן נ י ע כ י ס א ע ת ח ז י ר נ ח י י א א ז ר ח ט ש י ה י ת ש ת ז י ר צ ם ח ה י ס י ש א ל

י כ י י ק א כ ר י ק ק ז י לא מ א מ ן * א ה כ ן ל י ה י ת ב כ י ת י כ ג מ ל כ ה ל ל ו ע י כ א ו

ס ש צ , ' ה פ ט י ס נ ה ל ^ י ר ד ל ז ע ו ב ן ל י כ ו ־ , ל ע כ ל ן י כ י ^ ו ו ס א י ה ט ז ס ל ה ש ע

ק ל ב ס ל נ מ א י לאו• ה ז ה לא ה ׳ ה י ש ר פ פ כ י כ כ י ת פ ד י ה א ח ט נ ו ה א ח ט נ ז מ

א כ י א ס ד ת ן ה נ ב ר ל ל ל ר ו פ י ן כ י כ ס י י ׳ ר ן ז נ כ י ר ג י ל } פ א י ; ף ל - ) ; ה י מ כ י ל

כ י כ כ ה ל א מ ט ו ר ק ש ר א ת ת א ה ק ן ל י ש א ר ה ה ל ע ל כ כ ו א י ל ה ל ט : ס ו ב א ל

ר פ י ן כ י כ ס י י י ר ק ל ר • ו ה ט ז ס ן ב נ ב ה ר י ל ק נ ת מ ס י נ ש י מ ת ש ו ר ר ג י ז ת מ כ

׳ י ם לליל, ל ת ה ה י ש ר ה מ א ז • ו ט ו ש פ כ י ס י צ ש ו מ ת ש י ד ר ג י ז ח מ ה ב י ל ק ו מ ל

ר פ י ן כ י כ ש י ל י ל י ס ה ה ן ל נ כ י ל כ א ל כ ה ן ל נ ב ר ל ל ״ י ך כ ל ה י ה ט י ש ו כ א ל

ף א ל ן א כ ן ל י י ש י י ק כ ן י ו א -כי ל ן כהי י ספ , ן תי י ב י ל ן ק י ל א ה ל מ א כ ר ל ש פ א

ה י ל ־ ד ל ל ן ־ י ש ו ד י י ק ה י ב ס פ ת א ל ד ת ת צ י מ י נ י צ מ ה מ כ י ף ל י ן נ י ו א י ל כ י י ח

׳ י ל י ר ל ן ל י מ א ׳ ל כ י י ה ה כ י ה ה, ת כ י א . ל ׳ ת ש ח ן ל י ה י ת פ י מ ח כ ו א א ל כ י ל

י ע ב ק י ל א ת ה ש ח ז ל ל ו • ז א ת בהו ל י ל ? ד ט ו ש י ל ה ס י ע ב י י ח י כ מ ק ו א ש ל י

ו ל י כ י ! ם ׳ ת ר ה מ א ק י ו א ה מ ת ר ה צ ס י נ ש ו מ ת ש ח ג ו י ח ז ח א ה ל ו ה י י ם ר ת ה

׳ ב ^ ר כ א ל : ה; ה ש ו ר ר ג י ז ח מ ה ב א מ ו ר ט מ א ל ן א ל י ע כ י ת א י ל פ י כ ן י נ ס ו י

׳ ר י ז ח מ ה ב א ״ ז ט י ק ו ח ר ל פ י ן כ י כ ס ז י י ר ת ל ח י ו א נ י א ה - ו ת ו מ ה כ ה ר $

ן • י ן א י ו א ט ל א י ן ב י ס פ ו ן ת י ש ז ל י ק ן י ל א ל י ט ו ס ״לאו כ ת לי י ל ג-רישתז ו

כ " א ן י א 1 ( ל מ ף ל ) ץ ל ו ח ה ר כ מ א ל כ כ ל ו ת ש ז ר ג ר י ז ח ח ם כ י ס פ ו ן ת י פ ו ל י ח

ר ק י ל ע כ ש ר ת א ש ר מ ו ל ן י א ו ן ה ס ו ל כ ו א י$ייירצךהכהכי1ןלקלנשי׳ ל

- ת ח ח ת ^ ז ן ה י ז א י ל ב י י ח ן ב ׳ ס פ י ת ן י ש ו ל ק ן • י א א מ י א ן ? א כ ס ל ה ת ו י ש ו ק

א ה כה ו ן י י ס פ י ה ן י ש י ל י ק ן י א ק ל ס לשו מ כ י ו מ - כ י צ ת ה ח כ ף ל י ח ל י ע נ ל

• ו י א מ נ י א ) ו כ ף צ ד ) ה ב ה ל ש א ה י פ א כ י י ק א ר ז ח א ד י ת ג ו ל ה פ פ ו א ג ח & ח

ק י ס ך פ כ ז י א ל י ה א ן ב י ס פ ו ן ת י ש י ד ק , י ק א ו & ה ל מ כ י ן כ א ל ק פ ס מ ם ל ת ה

ף • א ן י ו א י ל ב י י ח ן ב י ס פ ז . ה ן שי ו ד ן קי י א ל י ן א ל ר י ר כ א ל ז ל ל י כ ל ה ל ס ל ה

ל ל ו י ה ה י מ ה כ ה ר צ . י ס ו ׳ י ר ל ר ל י פ ש ר א ן א ב ל ה ו ן • י י ה ט ת ר ה ת כ ו ו ה א ל כ

ה ש א ה י פ כ ל א ל י ע כ י א ה ל ע ' כ י פ י ג י ד ו ה י כ ר ו ל נ י ו א ל ו - ם ב י ה ל ר י ס א ל

ל ו ח ל ר ל י פ ש ' ש י י ד י ד ל ק י ! ה לשו ח כ י י ן כ ס ס ז ן ת י ש ו ד י ן ק י א ד ( ס & ) ; ס צ ר

ג ל ה ל ל ל ע כ ע ב ל ד י כ י ל א ן י י ה י ת ; י ק ו ח ל י ש ל ק ו ע ו ל ן י ו א י ל ב י י ל ח כ י מ כ י מ

ק ו ח א ל ז ה א ל ר ק ל י י ק כ כ ש ״ ע ל ן ה כ ל ן י ט הה י ת י כ מ כ ד ת ס א מ ל צ ל ״ ע א ו

ר : כ י כ ן י כ ס י ל י ל כ ל טה י ס 0ו ל ' ה י י 5 ק ו מ א י ל א מ א ז י י ש פ נ י ח ק ז ח !

ה ט ל ס ר י י ר ח א א ל ה ל ה • י ת כ י א ל ח פ ק ל ם ב ל י ש כ ״ מ ׳ ל ש ר ק ח ו י ב ו

כ י ת כ • ל ראי י ה ו ט י ס ח ק י י ו ל נ י י ת ה ו י ר ע : כה כ - י ט1חאה הז

ה • ^ ע ן ־ ש ל ה כ ל י ה ל א ח י ב ט י ת כ ק ל פ ה ס ט ו לת ס י י א ה כלש1; ל א מ ו ה ט ב

ל ! ת ש ה ״ ת ל ן כ ן י נ כ ר כ י י פ ה א ש ק ע א ר כ י ה ל ס י ו דכ-ספק ה י ר נ ל מ ע ח ש מ

א מ1ותאה ק ו י א ד י ה ק ט י ס ד ה א ז י ן ט ו כ א נ ל י ה צ ד א ה ז ( ג ף ל ) ס ו מ כ ש י י ר כ

י ק ו י לא מ א ח א ו א ל א נ י ל ל ע י י ב נ ג ה ד א ח ו ס כ ל נ ל • א ע כ ״ י כ ג ל

י ת הר״אש א ע ל ה ל ט ו ק ס פ ס ן •־ 6י כ נ נ ר ל ׳ י פ ה א ט ו ס ה ל ש י ע ב י י ח ה כ ל

! ם ז ת ת ה ע ד ל ל ע ו ב ת ה א מ ז ט נ

ו מ א א ל ה ) א ס ף מ ל ) ן ל ו א פ י פ ה ב ז א כ * ו י כ ס כ ו ח ר הי|ש! ס כ כ ודע • ש

' ה ע ו ? ל ה ע ה ו ד ג ל ה א ע ב ה ) ל ע י ל י פ ל א ל ) ם י ל י ל מ כ ם ה ת ה

ן י י ה י ה ע כ ל ר ו ת ו א פ ה ל ך ב י ר י ע ז כ י י פ לל ׳ ל ממזר-והקש3 התו ל י ן ה י א ל

ה ט י ש ב י י ח ק ז א י ל ע א ב ל ו ל צ ר תי ו ו ת ט ז ה ר ל ק ת ב י י ל י י ק ז ל ז י י י ל מ ק ו י ח א ח ב '

׳ י מ ק ו ל ד ד ו הקשו ע ז ׳ ׳ י א ת >ש! ל י ח ת ה ב א י נ ש י ת י ה ע ש מ $ ה מ א ו נ ש ם ל י ש מ

כ י ת כ י מ ם ח ר ה ח א ל ל כ ע ו כ ל ן י י ה י ח ב כ י ת י כ ח ו ד צ ר י ת י - ל מ נ ל ה ז ט ו ס כ

ן י ש ו ד י ק א ל ה ל - ן י ש י ד י ק ה ל כ ס פ ו לב5ועללא ה צ ר י ד ת ז ע ו - ן ה ל ל ן י ה י ת כ

ל • ע ן י י לא ל ל ו ע ב ה ל ז ה ו י ו הו ת ש י ר ג י ר י ז א ח כ י י ת כ ל מ י י פ ל י / ט י ס ! צ י ס פ ו ת

ו נ ש ^ ה ש ם יכל מ ל י ג ע ו ב ן ל י ־ ה י ח ב כ י ת י כ ח ד י ס י ה ו ה צ ר י ת ה ש ה מ נ ה

ח נ י ת ת כ ׳ א : נ א ש י ה ע ש ח ש ה ח א י נ ש ל ׳ י מ ק ו א א ל כ י ל ל ע ב ה ל ט ו ס כ ל ז ר י ח י

׳ ל ע ו כ ! ל י י ה י ת ' למיי כי־<יכ כ י מ ק ו א א ל כ י ל ל ע ו נ ה ל ט ו ס ס ב ג ו ן ׳ י א ו ש י נ

ו ע ת י י ש ו ן ק י ל ן ה י ש ו ד י י ק ס פ ל לא ת ע ו כ ג ' ל ו פ ס ו ח ה ׳ ו צ ל י ת ה ש ס ת ל ז א ו

ם ל ג ע מ ה ל ש ע י כ י י ח נ ׳ ז מ ק ו א א ל כ י ר א פ י ; פ י ב ס ׳ ׳ י ו ל פ ל ע ד י י ת כ ן ד ל

ן : כ כ ו ל ו ה ט ו ס ק פ כ ב י מ ק ^ ל ש י י ש א ל ה ש ל ל "

מסכת נצח, ן י ק ז ל ד א א ע ט א ^ ס ר ה ל ה מ ד : ( ד ף ד < . ה ר ו מ ש ת י ו ש ד < ״ £ ה י ו כ ל א

ד ו ה , ד ם ז ש א מ ו ה ד ם ת . ה ו ח א ק ו ה ש ע ק ל ת : נ י ו ה ל ג ׳ ׳ ע ח ו ח י מ ל ו א ל א

ה א י ב ת ה ח א א ס י ג ל י ע י •י ו נ ו א ל א ר ו ת ק ע ה ו ש י תיל ע ת א א ל י ן ן ן א ל . י ר א

ל ע י ל ל י י פ ' י י ע י ו ל כ כ ס ו ש ה ו א ל ' - ס ! ה ד ר ח י מ י נ א ש < ! ש מ ׳ י כ ה ד י ל ו

ן י ק ו ה ל מ ל ל ו ״ ז ה ו ו ו י ת ׳ ה א מ ל ס כ כ י מ ו ב ה ת כ א • ו ס ר י ג ה י ת א ך ז מ

ה ש ע ה ש ב י י ש נ פ ט וכוי מ ש ע ל ק י ו ת י נ ה כ ו ש א י ל ר ה ה ו ר ו מ ת ו ל ס ל ל *

ן י א ן י פ ת ו ש ה ר ו ו כ י צ ה ש ה ש ע - " ל ו שבהשוה-. א ל - ן י א ' לא1,!ין!עול ש י נ ש ו

ם י ש ו פ ח ו ה ב ת פ ל ו ל ו ע ר י ת א י ל ן פ י ו ה ו ז מ ף ה ש י פ ׳ ׳ ע ה א ו ו ת ן ת י ש י ^

׳ י ה י ו ה י ו מ ת ׳ ב מ כ ו כ ס ת ו א ס ו י ג ס ' ' י כ ש י פ - ע ס ^ - י ם י מ ע ט < כ ש ה ו ל א ס

ו ה ל ה ל ן ו י ו כ ש ו ו י ל פ כ ה כ ו ש ־ ה ו א י ל ו ק ו ל מ י י מ נ א ר ש מ א ל א י ה ת ע ל ל

ל כ ס כ ו ז ס צ י ר והעשה• _ א ו ב י צ ב ן י ל כ י ח י ג כיין ב ה נ ו ל נ י י ה ! $ כ ה ב ז ש

ה ל ועקרהלא1.השו כ כ ה ז ק ה צ י א .עשה ה י במ־סלכךנאא1ז נהבצי לאי

ה ש ע ס ו ל כ ה ב ז ש ו א ל ה : ס א ל ה י מ ש י י ס ן י ו י א ל כ ג ״ מ ס ה כ ל ל י ו כ כ

ר ת נ < ת פ י ו ש ל ה ש ע ל כ < ח כ ו מ 1 ל ל א>נהש1ס5כל'לאה1ינישזק_; י [ן י ו ה י י נ ו ר ה פ ו כ ו ל א ל ן •שם ל ה י ר ח א א ל ה ה ש ה ק ל ל א ת כנש־י׳ ל ג ה ו נ

א ל ל ו כ כ ה . ו ש ז ע א ה ש ע ה ו ל כ כ ה ו א ש ו ק ן א ל ה א ה י א מ א ן ^ ל ל ה ש ע ל

ת פ י ל ש ה ל ש ע ה ב ז כ י י ם ת י ש נ ד ס ל ה ל י י י ק• ל א לפסי מ ל ק א ו ת י י נ הו

ם מ י פ ״ מ ע א ב ל ש י ם ע ט ה א י מ ו ג ן ח ז ה ש ה ז צ מ י ז ^ ל - ג ״ ע • . א ר ת ו ג

ם י ש נ ס א ׳ י פ א [ י ה ה מ ן ת צ ) מ ה ל ף ל ה ( ש א ה ק ר פ י מ ל ש ו ר י כ י א ש י א ל

א ת י נ ת מ ת ז ש ר ו מ א א ך י ע ן ל ה כ י ז ח ו ת ' א ו ע ל י ] ו ה צ ת מ ל י כ א ת כ ו ב י י ח

׳ ר ל א י י ע ס מ א ת י כ ת ־ • מ ן י ל ל א י י ע ס א מ ת י נ ת מס-1ייאלרין י מ

ל כ א ת א ' ל ו ז ע ל ׳ ו ל א י י ע ס ת א ת י נ ת י יי מ ז כ ה ו צ מ ת ו ו ז א ח ר י ע ז

ו ל י ן מ ל ת כ א ל ת כ כ א ז ה ש ^ י . א ת ו צ ח ל כ א ת ס י מ י . ת ע כ ש ץ ח ס ו י ל ע

ל ן כ י נ י כ א ה ה ׳ ו כי ן . ז מ ל ח כ א ל ת כ ן ב ה ל ו י א ' מ צי^זכשי ל מי ו כ ם א ו ק כ

ת ו צ מ א י ר ה מ י ח א נ מ ' ר ו ו נ א ^ ז ר ז ט פ ס י ש נ א מ ר ג 4 מ ז : י פ ה ש ע ת ז צ מ

ל ל י י ק ל ן ל י ל ס ל ל א • ת ש ה ו י , מ ; ש ר י ה ל ל ע ת ל ' ח כ ת , ה א ב ש ה פ ע

ד ה ר ל ה ז ת נ פ י ר ש ה כ ל ( ^ . י ף ל ) ׳ י ת ס פ ה כ צ ת ח ל י כ א ת כ ז ב י י ם ס י ש נ ל

«הכר1ר1כזה ל • ) צ ע ל ה ש ^ ל ' ש ח מ ה מ ו ל י ת ז ל ת כ מ ; ה א כ ש ה ש ע י מ נ

ם 1 ל מ ^ ן ׳ ו ת ה מ ז ת כ ו י ש ק ו ה ת ר כ נ ו ו מ ת א בס־״ל ז א ע מ א ש ח ו ו ר

ש ר ק ש י ל ה מ ת כ ז ש ת כ ־ ס ת ז פ מ ס צ נ ם ק ל ש ת ר ש מ ו ל י מ א ג ־ י ו ע פ « חל ש א ח י ל א ה ע ל ע ט ת ש ח ק א ש ל א נ » ב י ש ה ׳ ף א נ ט ע ל ק

ה ת ו א א ש י ל י ס צ ו ש ר י א ה ן י א ש ך ח א מ ן ׳ ; ה • נ א ש י ה ש ח י ט ב ה ה ו ת ו 6צעל א

ק י ק מ ל ס מ מ ן ח כ י ד כ ה ו ם ״ ו ל ה כ מ כ ד ן כ י א ש ם י ^ ו ^ ש ו י כ ל ת ה מ ע כ ו א

ם י ר פ ס כ ' 0 י ל ל ז ׳ ס ז ת ת ה ק ר י ג פ ו ל כ ל ב מ ו ת כ ה . ת ו ש י ם א ש ה ל ח פ ב ל ן א כ

ה פ ו ה א ע ט ס שיהינועל מ ז ק מ כ א ל ת י ^ ס א ) ן י ל ו א ק כ צ מ א נ ו ל נ י ל י ב ש

' ר ע ־ מ ס ג פ . ז י ש ו כ ס ו נ ק ב כ י י ח מ ה ו ל י ח ז ל ו י ע ־ ו י א ן נ י א ל ה נ א ש י ח ל י ט ב מ ו

' ו כ ז ^ נ י כ ל ת ל י ק א ת ( כ ף ח ל ) ה ר ע < ק ר ש פ י ר ך כ י ל פ י א י ח ח ו ת י ף נ £

י • ו כ ה ו ת א ב מ י ה א י ק ל א מ ט י ש י פ מ נ ה י כ ^ ל ׳ ו כ ך ץ ו גס-־ ה אי י ב א י ל נ ש מ ו

ן י א א ל י ל ה ס כ י י ס מ ס י ו כ ל ה ש ל ש ן ת י ה נ ת ע & י ן ל י ת י נ ה מ א ל ס פ סל א ל ו

ר מ א ש ת כ ו ע ט ס כ ל י ת י ח א להו ת י ס א א ס : ו נ כ ח י ל ש ה כותן,אלא ב ת פ מ ה

א ? ד ה מ ו ה י י כ א ל ן ל ת י נ ת ח . מ ן נ י ע ל א ׳ ל י ה פ ^ ק א נ ו ס נ י א ח ה ו ל כ ל

ה ל י ח י ח ס הי נ ו ! כ נ י א ר ש ח א ה מ ן ל ת א ד ן הו י ל ב ן ד ו י ה כ ת פ מ כ י ס י

י ר י י א מ ר ק ת ל ו ש י ם א ש ה ל ת פ ה ב פ ש מ ד ה י מ ע ה ש ל י א ש ט י י ש פ ל ״ ת ז ע ט ב

-s ל ל -הפי ע

י ) י א ל ה מ א ה ש ק מ 1 ( ט ל ן ל ) א ל מ ג : ם ש ר מ א ל ה מ ר ת ז י י ב ^ ש * ק ז ל ל ו

ן ו ש ל ל פ י כ ן י א ל ו ׳ ל י ת ת כ א י ו ה ת ש א י א י צ ו י ש כ ל ן ה ו נ ז ת פ ח

י ר ; י ד פ ל ן - ס ׳ נ כ א י ל ש כ ס אי־•*' ל ל ה ק י ר ע ן ־ ו ח י שאינ0 א ש ל ה ה ע א צ ו ה

ר נ כ א ש י י ה ת ש א לא* ל י ו ר ״ מ ת ז ש י א ס ש ה ל ת פ ב א מ ז י ס מ ל ל ל ק ה י ר ל מ

ן י ת י נ ח י ח מ ק ו א ל ק י ׳ י ר ה • ח ע : י ד כ י י ה ט כ ג ו נ מ מ ה כ י ר צ ו ס א י נ ה ב ^ ל ק

* ת ו ע ט ב י ל י ח מ ׳ ל ה ן ש פ או ו ר1נה-ג נ י א י י ה ק ש א ר י ה ז י ה י נ א י צ י ת נ י ש ד י י מ ל

ן כ י ש י י ת א ל ל ן י ק ר פ ב כ ת כ ש י ל ו ח ׳ מ ש ח ל כ - ט ג י מ נ ׳ י ע / ב נ - ג י א ה י כ צ י

ו נ ע ת ס ש א ע ל מ ש י מ כו ן ו ל כ כ ע מ י ש ד י ן של מ ל ז : נ א ה ה צ ר ח נ א . מ ש

ה ת ס פ א ה ל ת פ ס מ ל ) ב ם ש ) ' ו יהכתלכ ע מתו מ ש ן מ כ • ו ׳ ש׳ י ־^צהלחי י שכ

א ר ן ק כ י מ ק ו י ת ף א א ר ל מ ו ך ל י ר צ צ ״ ע ו ט ־ ! ג ג ת ה מ כ י ר צ ת ל ו ש י ם א ש ל

ק א ר י ה ו י י פ ה א צ ר ת נ ל א נ ו ג ב י ת ק : א ס ל ל ה א ל ח י א נ ת ל ז ש י א ם ש ה ל ת פ נ

א ל ז ה א ז כ צה ו ו ו ר נ י א א י ז ה א י י ב א ל ל י ם א א י י ע ק א צה* י ו ו ר נ י א ־ ת פ ח ס ל

ל ״ ה י ת ע ב מ ת י ל ט׳ ת י ה פשי י ב א ל ׳ ר מ א א ל ה ל ל ״ י ד ק י ל ה א מ י נ ה ה ש י א ר ה

ע : ל ש ז ל ח מ ר כ י א וזה מ י ; ה א י ב אן א י ה ש-ז ת פ ת י י ר י י ר ז

ל ־ ע ל י מ א ל ־ י מ ע ז נ ש ל כ ל ל ת ב ׳ ש כ ב ' ו מ ו א ש ה ל י ל ל ח ל ף נ ד

ר זהאליכא ז א נ ל ; ע ^ ל ל ו • ק צ קשהי י שהז מ ש י ה א נ כ ל כ ת ו מ ז

• ; י א ח י י י ן ש כ ל א ו ה ל ן א כ ר ל ז כ ה ש ל ״ י ס ת ס ז נ י י ה א ל ו ה ל ו ק י ר נ ש ל ד

א ק ו א ד י אאי ־ ה י ן •י ש כ א ל ו ש ה ם ל ת כ ל ה/ה ל ל כ ס ש כ י ש ה י ש ת ש י »

ק ? ע . י ה י ל א י ; ן י א ; א ז ת ? י י ו ז כ י י ת ו - א ת י י ל כ לא כ ה י נ ש ז י כ י ז נ ס ש י ז מ נ

ל ל ה • ; ם הז ו ק מ כ ׳ ם י ר פ ס ה נ׳£ל ב ו ע י ט • כ ה • והאתי ז ת ש^כוש כ ר י ת ס כ

א ת ז א ( ג י ק ' ל ) ן י ל 1 ח ב ע ש ד מ ו י • א ח ו ן י ש כ ם ל י ש ה א>ער מ ל ׳ ה ן י ש נ ל

ו ח&01 ת ו ה א ד ו ס ן י ש כ א ל י ל ס ו ב מ א ם ש ש ו . כ ״ ש ג א ז ^ ה ת י ח צ י ב ע כ

ישראל קדושין כונה ביגתים"זלאוהבא«כ'ללעשסהוא עשה. לבלימיהו לתוס׳שםשכאצז שיש •'גרוס רצינא אמו/כלאו והיינו כלאו ללא יכנה לק״מ־אכל לפייר&י' קשה•,וכיוצאכיזהיןשס מסוטה שזלמו למעלהוכןקשהעלהרמלם שיאףהואלעאו כלא מה׳ יכום להכאעל יבמתו יקזרהזא או אחל מן' האחי׳ובאעל צרתהלעזכדבעשסואחצסלחהשתירצוהשו׳לאי^אוקמי' כתחזרסוטתזלפי'לשנואה'מ^מע שהיההשנואה כתחילה נשיאיה לצא לאוקמי במייכם' ב' נשים'תלית אחללכיון ראףהיאהיתה ל^ -איותה וכי ןילאיכאלל י וקליקס לוימורס שייכם צרתה ואי כעי מי ייקהכפנושה למיא(נלרי'לףע0 לא הוי שנואה צתןילת נשיאיה דהאינמי מיןויי כנשואה ואע״ג לאחר ר״עפסלליכא זיקה יהכא לריייעבאחת תזקמינ| להיכתייכי עשהדכגגולה לכ״ג •יתיהוס!גי דמהדר^למילףקלושי׳סופסים כחייבי לאזין הוא לר יהישע דיקא לסיל ללאתליאתפיסת קידושיןכתה להלל ממזיוכמו שכתבוהתזיכסתזן* ואולם למיל להא כהאאליאכצר ילפ־נןיכהיזילז דאין ממזר תחייכי׳ יהישע פיל לאייןילה דיולושי( תופקד[ כהןוכמיש ההול ג״כ והנה ו צכדלייט(&Cbיש :ויקה(אע'ג לס״לסתסדבשניסלאמציהיכס מיפי: ן לה הייני bifcfc לאין בלירל,אבל את״ה הזיא וקזקתו וע״תש הל !ירע. ;*הךמלם לא יכר כלל מאיסור סוטה קלכעל הן לבועל לא ללאו ולא לעשה • שהוי צפ״א מהי אישות שחנה הלאיזיןוהעשין 6כא׳יכ לא וצל כלל מאיסורי סוטה לא עס הלא1זין ולא עס העשין ולא עזל שגס בסייפול היתלייצ. מצות בראשית כספר הייר לא זכר ח!ס כלום• ג>£בס?ר' חצין התלות שחיבר לא וכר כלוס מסיטה לא ללאו ולא לעשה-וגס הראכ׳׳יר לא ה£יגילז וגס הרמיכן לא השיג כלים• זנראה ^ובריייראיהורסוגזהלבועלאינז מראורייתא רק מלרכנן • רק לאיסור סוטה לצעל אפשרי שסובר לצין סוטה ולאי יטןסיטה ספק היאצכלל לאיזכלכעלההראשוןוהן£לא1. .וכמי^הריאשכסיפק ליבמות בשס הראלל •י י והלכןלא חשייכלי׳כלללהיי לאו שבכללות לציצי שלא יוצל כעלה'לכתיבת חזי^ציוש ת i משנשא׳כלל איכורסוטס • ואין ליקי( על לא> M כמיש הרב המגיד לרעח ארמלס ככרק א׳ מה׳ א*& • ואין ראוי להיות צאשכ צתנץהחצות כמ״ש הרת־כס כעצת! כספלb לפיכך לא מכאו כריש הלכו א,fe ת שלא חנה i t אניןהל״ציות שורש יק-הלאוייןשל1קין עליהם • הפנ^אתר-שהרתכ״ם״פהקבפש״ומה' יכ1סד5לת סוסה פטורה מן הפליצ^יכזסילק^ל דיש חילוק צין סלטה ולאילסימס ספק 'כמו שהכריח הר"א6ספ'ק ליכמזחללעת ר5 אלפסי, כמה &פפק לצרת סוטה פטורה חן החליצה ותן היבוס לס*ל ע״כ לכאולוה ספק איכא עשיה ולא לאו ל1'נ ת*קשי סוגיא רליש סוטה לאמר הא0 לחולצת ולא תתייבחת וכמו שהקשש הראלללילעתלכאלפס' ילפ״וקשהעל הרמ׳׳נםלחס לא חשיב

t סוטה אפק כין העשין. כ גמלא מ5וין עשה שלא הזיג לנשים סייכת מניל ילין 1[* ^1 ל מחוראזלילףמלת 1־חש:י. משום להוה לת ופרי> זל&י' שיני כתוכייהצאי׳כא' וכו׳הקשו התיל לה נשי; חיינתוו״ל • ןלת היה מורא ימז זה שצי כמינים הבאי( כא: ןאיןנ־למליס \ ועול הקשובלהוצילזףמתייתוכו׳וזיל^״תאלרבאאיתלן לנזילף 0מ!ר$ לחיוב לכל היכא לאיכא לאקש!י לקולא ז!ח1חרא לחוחרה חקשינן י והאילוצים שהירצו כאלו הקושיות הח:לחזק־ס * וכיאה לתיןאל( הקושיות גם שנילם בחלא שחיא • 7ע שבספרי סוגיות הזלתיל איא' להא לאחר בלמ שני כאובים קבאייכיז׳איןמלמלק • הטעם בזה למלאיאילוהיתהכיונתהיזייהללחוד חזההיתהלי בחיחקכלכל ואףהשציהיתהלחול חזההאייילילי הטעסיהזסאלרכהייתלהסברא להיפיךשיותר טיצללתול ממה מנינן כשני מקוחוהחתהש:לת!לח«^ מצינו במקום אהל ונפקא חזה ללמ״ד שני כזזכי׳הכאין כאח* מלמדים והא דכאזכ רחמנא תיווייהו משוס למלתא דאתיא צתה חצינו טרפ ןכתצ קרא שאז מטין ללמוד יוכר חב׳טזוכיס חללחוד חכהי; א׳ זלצ לכריצס• ובזה צתפיש שקנא (טויא להכא על נכ1ן לאיזרהלס מצות עשהשלאהז״גצשיםסייכהמלל •ומהלרילי׳תלמזלא ליליףמחזלא והכוונה כזהשאע״פ דהזהמילא ןחזוזה שצי כתוכייהבאי׳כאהל 0למדי' מהם דטעמיחאי לאין מלמלי' משוס לא׳׳צ ל״ל תריו־יהי בחרא תנייס! .םצי ולמילוףמינייאילך • לכאן ייל לאיגטרךהיווייהו לאי לא פתכלק אלא והייצו איימורא או מז!זה היא לילפי׳מת׳׳ה(לצךאיצטי־ןתיווייהייכי היכי לניליף ידנייהן־יעי׳ז הקשה ו ילזף מתית ר״ל שעלייןקגה שנילזף י מת״תוהיינו דתתויא ליכא לתיליף btfcn .לקיו ח(ואןחזוו& שכיבתובי* הכאים דאייוהאלאיזרתיאיצטרךהרוזייהוכיהיכ:דלאנילף מתיה* להא חריכי תיתי לאדיכה לקולא ילהומרא לקוארא סקשיכן• יהלנךאף כלא שני כהזני׳לחיוב ממילא הזה ילפינןלחיוכ>והשת׳לכתי׳ש;י כהיכ*' ע״כ כי היכי ללא נילוף מנייהויועיז תפני משוילהוס ת״ה ופריה 1רכי&

6;י

מסכת נצח דאשנם צל לייקינין שפיל באילת ההוס׳וכהלאוחיהם האדאמלי כפיהאומידצי תהייןמוקמיצןלייצאייכי לאווין(כל דייקינן גכלאייצי לאו1יןלא משכחת לאוקמי קרא דכי תליייןבשוסשייכי לאוויך מלכדכעמזרת שנשאת לכת ישלאל ולא זולת זה להגה תייבילאווין שבאיסורי כיאה תשעי ואלו הן אלמנה לצה״ג• • גרושה א! זוצהאזובת ישלאל לעמוצי ומואכי-וכת ישר;! לפצוע• «ללה,כין לכה״ג ביןלכ׳יהל לפא וכרית שפגהיזגרופתו אפלשניסתלאחי־ויצתישצישאת לזל ועליין ״ וכת^יפלאל לממזל\יוללעש'לכ אלפס לשית יכם עלי׳^וממזרתלצןישר והרמ״צ&והתוס׳כפיהערל איצא כתי כת ישראל לנתין וכת נתין לישלאל הנה כאיסוריכהונס ליכאלאוקמי׳למיכתיכתהייןלכהןכלמקשז' הפיסיכסח!ך י ומסעם זה לא יתכן נ^י לאוקמי׳ צבת ישראל לעמוני ומואבי או לממזר וצתין למי כאיכ כי הטין לעתוצי ומואבי« אז כי מהיין לל(תזר וצתץועו׳האהוצה מה היא לאי גיולת הא שחיי נשיםמעם אחל כעיצ; •:ועו׳תקשי לר׳ יהודה לס״ל קהל|גרים אקיי קהל וכבת י£ר1 לפצוע לפא וכלותשפכה ליפא לאוקחיילבלמיניי ליהאי לאינם מוליריםןקואאמלוילהלוצניסזכיכמה' לשוקלאיתוקם ריהשתא קיימיכןלאיןקירישיןתזפסיןכיצחהלשוק• יכעיהש״סלומרילה״ה לכל חייכי לאווי; * (במחזיר גלישתו משניסת ליצאילאיקמייהא כאבי ה־תוס' לשנואה משמע &הית0 צתחילת , נישואין למהאי סעתא כתבו 6פ> ללא חוקתינן כמחזיר frtoip •י־ וצכתינה לישראל ליכא לאוקמייא^ ללעח הלמ״כם נפ׳א מהיא ישית ורש״י סרק ^גיל(דיעח) הצה ללצאס צלעיקראיסר נתיפיסאילו 1אדרבנן • ואפי' ללעתלבאלפהןור״ת והומ׳׳בן בפיהעלל דנאיניס אסולים מן התורה הנה הס אחרו דאי?;א הנתינה הוא כבן החולד חין בהו לא1 דלא אתחתן *• והנה ת?הנ1לל מ השפחה ועכ״וס כלאחר השיס נסמוך לסיכאדאייפאלאיללא תתמתן ולדה כמותה(p מ(יל מששאהועכיום לא«ננז ה!א לכל לגר כלאתל צפ״ק דיבתוא(דף ככ) מי שיש לו כןמ״ת פוטר' יכו* ויכנו הוא לכל דבר תוןמי'שיש לו בןח&עחה ועכ*ום י ואמליצןעלה לכל לכל למאי הלכאא ליורש! ולינ1>א לו והלכך כן הנ־לל מן' הנתי/־פ ולאי ללא הוה ככיר ?עו' לשתי צשי׳מעםאחד כעינן כלאחיי כסמוך ולא יתוקםרקצממזלתועזד' ן י ו יכילאו לישלל (דאיקאקצתלישגאלגחראדאמר ח1קילהכאי לאיכאלמידקשחעיניןמהאיקראדקידושי־ןהופסיןכמחזר^ואיצפאר מייני לא*ויןדאפ&י צהו קילוחיןמנ״ל •לאיל לילפי׳ מתח*ל דאדילפינן מממזרנילוף תיכחהלשזק כדמקשיסש׳ס לעיל גגי ,סאריעריות לאי! Wt לאחות. אשה וכהא ליכא לשנויי לקולא וילחויחלאלחיוחרא מקשינן לאדרכההאדלאתפסיכהוקייו&יןקופח1חלא כלאמללעיל

וכחישהתיס׳הטעסכזכ ־ ועול קשה למי׳^הגהיתאלפ^כס״ה האולן(ד׳תכג) לחאפקא לי׳לחי שבא על עלזה וסוליל ממ;ל אם כנו כשר הבא אחרי! 5«הככזי לצחלה*הא תוכחמכאןלאןיכ׳הממזל הזה בכורללא מתוקנ

ןק בתחזלת לישר^ והיא השנואה שרבר נ ה הכהןי והנה מחזל* לישר1 שצשא **מזרת והוליד בןהוא ממזל לל5 כלךאתי פpזלז כלאמר בהערל

t הבכיר (לף עא) ואעפיצ אחי הכתוב שכן השנואה הר לומר ללרעת התיל משכחת לן חייבי לאויין וולת ממזרת י ^ א ל לישראל וכהא ללק ליבחות(יף 0החולזליכחת1 ואזר וצא י עלי׳לר״ל אן איחן האחי' ה:א עלי׳זלל׳יוחנן דאלהתם לקאי עלי׳בלאו ללא ינצה * אמנם הלח״נס מה שלא חשב הלאז זה ככלל הלא11יןללב• לטעתייאזיל שכן כתב כלאיחסייכוסשלאו ללא יבנה האשור בגחיאינ! לאו יוד יזליילרק מלרנכןיקלא אסמכתאכעלחא(וע"ש כמ"ח<וא׳לם ההילםוכלי׳צהרלכן לליצתי׳ לאו ללא יכנה היא חלאורייתא כלשל תל הלמשס־והצה לקללכם אפשל לומר לח:? יצא לו תה שפסק ל >חל!ת לחתזר שעא צכול נוטל פי שכיס וראייה( מלנתייאת צןהשטאה יכיר • ואוקמיק כש:ואהצנשנאץהכהו5מלכר.אע"פשהכןחחזר וכירונרחיתזהכחלושילמס, ינת!ה • זשםזכיתילכשלכאורההזא תמוה שהרי כגל־ חקמייכהליא השנאה כנשואי'באייכי לאיוין וידוע להלכהלאיןחמזל׳1אחחייציכריח1ת1;ברכו)כתיישוב עלזהשס « ולפי לש כאןלא קשה ג״כ תישא הנז׳ • רמה לועי] ררלכם שאע״פי שתוקמינן קרא כחייכי ליווין גלכ לא לא1־,מי לא כתמזית לישראל ׳כתו שהוכחתי למעלה • והרי הצן המלל לו מן החס זית הוא חחזר ללומ לחחזר נמי הלן אחל פיסולי כללעיל ייאמר הכתיכ לא י1צל לכצר לhp גוה ככ1רי,אולם להגהת אלפסי איןזה תוכלח טזןדאפשר לאוקמי

בלאו דלא יבנה כלל: אלא שעריין יש לדקדק ייאידקא :ר הני חייכי עשה מאי כיה! אי שתיהןמצריות וכוי י אתאי לא מוקילהכמייכםשתינש־סהכאי׳ מבית אילאמרי׳כפרק קתא ליבמות• הנא על יבמתו 1ה)ל ס!א א! א׳ חן האחי׳ ונא על צרתה רכיכא אמר כעשה(פילשי כית א׳ הוא כונה ואין

ישראל קיחשין טו הגביה.עזלכת!נתה י וכרינאסרהככל מזיןשכסכרש/רצונו

שנאיסלהאהתגצה עזל :כ תוס׳לה אבל אה גיסה אין־מדיליןיאזתהי ואיתוידיההו ש& ל שלא האצל כבר זה זתאכל. לאלתר בפניני יקשה דלפזס סצראלהשחאלאוששת אף אס איכה עומדת כאיסור כל ימיה: בלא ־תאכל לאלתר בפנינו כאי מצי לאלורה • י. והיינו לילירוס שלאתאכל כלמייכייפיריתאםצהנייתמכהוכתהלהשהאעזכרת תיל אס'נהנית משזס שהיא לבר שלא להתקיים כמה שכתבי האיספ׳למעלה ילא תמי

הי הפרהויש ליישב : ש& ע״ב גמרארבצחמיןאתראצייניסת: כיסתזלאי מיפרלהבעל דמלרינןלהצרכים • כתכרלירמלוינן להברביי׳בקני עשרה•׳ ישיללקדק האי/הנא לאית לייכרר שהידר כרכייאיןלו הפיה חני ר׳ יהזלא דאית לי׳הכי לקתן(ל׳תה) ג ני' המוציא אה אשתי משהכיר לא יח זיר-לתפליג הה6.ר׳יה'ולה כין כלר שהולר כרניס וכיןכלר שלא הזור ברבים׳ •לקאמלרייהוזא כלנלר.שימגוכןרכיסלא יחזור • 'והתם פליגי־ אמוראי רכה(רפנתמן כמלהיילרייהייה ככמה הוה רכי' רב צפמןאמר שלשהר׳יצתק , .אומר עשרס והשתא אמאי פירש ר שיי בחלתיילרכ צחמן הכא למלריכן לה כפלי.עשרה שהוא רעה רייצחק •נ עצתזללל לרבי היה אף שלשה • ולע שבקצת ספרים >לא לעת ל גריס.הת״& לב בר יצחקולא לנ סהס• ווה אינו מספיק לישב בעל רש״* יען שלעת רלי לסתםילצהןא לכ כר יצחק כדחשמע'מוכרי! כלס כל הגט(דף לא) שפי׳ החס ללנבריצתקהייחתכי׳ לבינשיאה .. נציא סתס ל״כ • גסשכרזכ ס3ריס לא גריס לקמןלנ כר יצחק רקילנ &ת^ והנכון לישב כעל רלי הוא לפי הס . לתמררכיחמןלרכייהיה'ט זבה ימים שניירביס שלשה יליף לה לקמן(לף חה) ממה ללרשלכן ג שלש* וישנלהלרזש הזה. הזיו כתורת כמיס למצורע• ח״ליחיסשני' יכול יאים קרנה אמר ריעקיכא כל ששמעו חריכה ישמע! ח1עט תפשת .חיובה וכוי ליהזלה כן נתירא א1חר שתי חלזת אחה כלה ואחת שאינו כלה מוללייכמלה כל0 [ר' כחחיא אותר לא בא הכתב לכע!ל וכויעיכ • איש כאתיהיס עשרה או אינו אלא תאה • אלאמאתייס־ אלא אלף אלא ריכזיא וכשאת אוחו־ ימיכשנייס פתסח] •רבי אונא אומר כשס'ל יהולס ימים שנים • יכול ימים הרכה אס סרזכייהס והלא ככר כאמר לכיס • האלאלכראל^יתיםחועתיס-ונחההסהויאומרשכים.,• ר^יםשישה • יכול רכים עשרה אמר יחים אחר רכים מהיתיס>זיעים *חים שנים אף רכיסמיעט רכים שלשה ע״כ• הכה התולנלקדסוכהי (לף ה) הביאי ג״כ הת״כ הזה חלכל שלא הכיאי לכרי לסוכא בשם ל ופיר&זש;תפשתמרו:ס • שללכרילע הכיונהואסאההמכש המועט איןמזניאיןאיתו חידןשכמועט הוא בכללהתרול-אכלאסכrSת לתפ1שהחר!כהאומויםלוהכאראי'זטול • .זל? כןכתיראבאללמזל .ממנהג העולם שתופשיןהת מלכ הכלה וכזי ׳־ אף כאןהופסין חשבון החזעטשיש ליסזף • .'זרינחמיאכאללמזל תורך י־חקראזתשלא כא למהזםאלא לפרשיוהנה מכוחלשליהןלהאמז סימןעל כל״אמהסכוות הללו-וכראה לב שלדעתו אסיבאני להפזש י.חשנ1ן המרובה לא יהי' כלתי גבר• אכל יהי' נגנל-זהויח אמרי יכיל רבים עשרה • זהטעס בזה כתככעלקרכ; אהיץלעי שעשרה ה!א ס!ף המספר ־. י והוא נקרא לב המספר כחו כל האספריס אשר אחריו • והלכך אי לאו לחקזינ! רכים ליחים לא רביכ עשרה וללז יש ללקלק • אחאי פסיקא לי׳לרל כקח! לרבים ואמר לי גני נדר כיונתי על שלשה הואיל!ליגינן כן גני זכה הלא רייהודה נופיילא לל כן ללא לריש הבי גבי ובה רק משום למקיש התס ליחיס • אכל בעלחא עדיין נשארהספק אס רניכהכיינה על מיע!ט רכיס שהוא שלשה אז על עשרה כ״ז־מספק־כן נזכה י•'אפס שי״ל שעלפ לענין:לא יהיילנלר הפיה היה אפילי ככלי לפכי שלשהילעלפ .מצד הספק שתא ה«ה רכיס גיאיןלו הפרה י וילין רכ נימזן שפיר חזיה שאחרשחצינושאף שלשהמקרילכיס • חיישינןלנדרשהזלרכפני שלשה ללחא הוי נלד כרבים • ולללכיגכיזנכ ללהק־&א לימים לימת לכ מצל הספק הייה זכה אף כשלשה יחיס • י״לללבלאהיית מביאה קרכן עלהויבההואת לשמא מכיאקק!לין לעורה גס לא היינו ש1רפיןהרומהיק7שי'ה״געה כין במה הזיבה הזאה • חיניגכ־כדר אין נפקיתא לאי בנדר >לבר מצי׳כלא״ה מפירין לי אפיימדו על לעת רביס לאמיר חנלרברכיס כלאמרכסמוךןאמר ההסלחלל־ר רשות •.אכל לדבר מצו? ייפירין • !השהא שפיר פירלי לחלר־כין לה כרבי׳בפכיעשרה!היינואפיילשיטתרכ כתמןדאמרללהוירכיס • •לבשלחא לעגין שאיןלוהפרהחתחיריכי; חשי כנדרבגי'חספק כלל חשאיככאן שבאיןלהלירהשחעולכתיכההעד דחלרינן להככלר שיש לז העותחסיקיזתר ט;ב שיזלריכץלה כפני עשרה שבוודאי אץ לי

הפרה־וזהישזנככוןלדעתרליזיל :

מםכת נצהן 6ני כתובים הצאי׳כא׳ ואיןמלמליס וצווחו כזה • דלעזלס־אימא ל ליותר כראה לחילוף ממזרא לחזמרא •־ זהאלהזה עם.מז1זה לכתובי׳ י״ל לאיצסרן חלוןייהז כי היכא ללא כילו f מלת ^ זאע'ג־להוהלק(לאא ללתול תתכן משוסדהוה ת״ת זפרי׳ורכיישכי בתוכיי• והדעת אפ^ ל מכרי^עלנתודיוהר מהס מחה שצלחוירלחיוב מכתוכ אי • . כיון ילאיצט'רךתרווייהיכיהיכיללאנילו'ףמתורא' לתומראלכז' (לפיצך

מתיכ כחיוב שצי כתוכי׳• יהיינזחזרא זתזזזה שאע״פ שאף כפטור ש;> כתופיסלהייצז לה זפרי*זרט'ילפ>נןלאיזנ; דק׳לא לאזעליא לאזמלא

מקשינן1זהלצר חלזל • לול עח עיא גמ׳כהן גלזל כאלמנה לזקהישתיס כתכ הירמיכםיצליו מלכיאזתאםזרזתיכלכהן שנשא אחת מהשלשצשים (ר״זנו זיזנה גרושז חללה)זכעל לוקהיזכתב הרלבלז׳׳ל ע״1 וכעל ליקה איןהשצל מ[דהכזהשסרילחלזכה; הדיוט חכהן גלול ליוליל הזרע כלש זינה זזנאיהלכך כ׳ הללי ניגהו וטעות הוא!הטעהו מה שר^'ג ולא היא ללא ג כאלמנה ליקה שתי6 הוא סבל חקא ל כגמרא ל מתכילי־בכהן הדיוט חלול. לכשלאגתר כיאתזמיילילליכאחלזל. זכדעתהלאללהזארעתרש׳ייג״צשכןכת^כשחעתין רעעלל ז לי\הלכהןהדו3ז כגרושה זונה וחללהדחייכ שתיס-01נט'יזס«ףיל5פליא על הלאלל במה שחשכ זה לטעות אסנאחל דככהןהליזט ליצא שתימ׳י

והלא ע״כ היא עצמו יזלהיבזה־־שהרי כלהמלשכזעות צאבהרמלס , שמישנשכינעלאחר^שיעשיכך וכךשאעיפישלאעשו&אחריייהמ נשצע לשקר אינו לזקה זכתב ע״ז ז׳׳ל ולח׳ איצו לוקה שהרי אפשר לאותן אחרי׳שישחעי חתנוזתהקייס;4כזעת1• ונמצא כשמתרין כעת שנשצע ההלאיספק שאיןל׳קיןעליז אא״כ היה לאז שכושתפולש כתוריעלל^ואף הראלללאה^ז כזה משמע שהכי לל-זהשתיכהןהדייוטשקילש וכעל ע-קלאחאייכ שתיי-דאףכלגאחר רכא דאינו לוקהשתי&עד שיבעזל וכל זמן שלא ?על לא חייכעילהקילושיןאפייאחת-ולרכא קייתיל לג^י אכייזהל:ךכ:לגדלאי שצי חפיר״^ור׳שפיך אתריילאיי׳ על הקידושיןיל שאעלי.6המלקז׳.שעל ה'ק!לושיןלא יצוייר כהן הת־א׳זלאי ג״כ כשכ כיא&-החלאה ספק לבשעהשקילש אפשר שלאיכעול(יפסולמכלום«ורש בתורה קימ״ל לשמי' התראה« ה:ה האראת סעק כמקום שהלאו ח מלאכ ככהן כדחט שלאו שבי ללאיייתלל איצז מפורש כתולה ולק כלש ילפיצ־ליה. מצלג והלכך בלקשלא יחייב על הקידושין ג״כ דטעס חיופ גקלזשייהזא ׳מ^לאיח^לצלאמרצגפראחסטעסלאיקחמשוס לא יחלל והתראת קעקבלאו כזה שאלנו מפירש אצל כסןהדיןט אנז לוקה^ לק אתת על ה^עיל׳כמז שהדןנפלאייכ? לאזזיןלדעא הלאלד ואי קשי׳כ אינו חייצ אלא אחת על הרחיכלהאקשי׳שכתכשס־ דכלג כגרושה ל דנוה י״ל לתמצ'שתיס1מעתה צלקי דברי המגיד משנה שכהכ כפ׳ הנזכ׳ שנראה ללעהו לכהיגצעזל^ייכשתי׳נין אלמלה בין גרוש או זזנה וקלל נשקילש יכעל-מלכל צכהןהידיוישלעזליאיצזיחיי^א אחיאךלא חטעתי׳ שכתצ שם ז״ל וןזנראה אלי בזה הואשאין כהדיוט כלליסשוס 5א יחלל לכיילפי:ןלש'לח לליהזי זרעו חזליןאכל למלקי משמלאו ללא ייחלללא אשכחןלה בגחרא להל לש ואבן ־ לא עבלינן לה אכל ככהן גליל איכא משים לא יקללככלהזלקרא אכלהו. קאי עללזלכריז כזסדכרי כביאותדכיון דילפינן לש למהו׳ זרעי חולין חמילא ילכיכן נמי לחלקי דהא כהאתליא זאפשללזחרעלצר הדוחקשאףהואהיה כזונתז לתה שזכיתי שכיין שכהן הליזט נלמל בלש לפיכן איני לוקה

מטעם דכ:י הפלאת ספק אלא שלכ היה לפרש דכויו י.

פליכןא טה0ת קדושין

מסכת גיטין דף לה .גתרא ואזכרה כל פיחת שבעולם ההיללאגרסז תיכתכל חהנישתיכהיאדנרשלא להתקיים ועוכרת מיד וחיהרת כלהצא ככל • אחנס הרחילס בעי החש?ייה כתכ שהיא כילרה ככל מיני סירזהוכןנ־־אה שהיא דעה דלי שהעתיק דברי הגל • נזררהאז״ת נ ל חיני פירית״יעעש דנייהסי״ל חפני שאפלשהעמול על עצחה לקיי' הנדר בכליגגכות כהונתה שני פעמים• זתסשהקש1הת1לדאז הותר הנדר מיל יש להשיכ שחלירקאות׳ ומתניןעיה שלא יחול הנדר כהעד עת שתגבה כתיכתה״ןהיחוסיס׳ וכיון לכשעח הנדר אפשר שתתקיים הניר והוא שלא הגי ה כתובתה • • אתי. שגובה כתזכתי. חל עלי־הנלר אף שהוא וכר שא־א לקייתי כלש התות׳ • יבזה יוכןלש רלי במשנהסרה ככל חזון הלכך לא כלה יגיכה ז׳׳ל ואס נתקבלה תתילה הרי כ־ הדרי גניה משמע שהנלראינז חל רק על שתגבה• והלכךזלאישלא

ישראל גיטיןי מ י א ן ׳ ו ד ל$ו ועלתכצ׳ לעכו י סומשנ עדי ש; שי 1ן כי רסוטתו י להחזי מ ר להזכיר כה יזה שחי^שצזהיחבירי המקשיב לקילי התורכי הר מסטיריא התן יפות של אמת צכוד מהזר״ר אלעז המופלג החריף בסוי לכריהלרושלמי כזהץ נ ל מאוד יפלא כעי הרב סמכזפ לק*ק זאמשט לימקלאדאקו אשר יר סוסתו נפקא לן ר מחז לתה קשיא ליה הא איסווה1זמ : ' א) הוסמאס לכתיב במחזיר גרושתו • כלאיתא ביבמות(לףי נככעלה ולאי אכל כנכעלה מספק ליפא לאו בדמשמע שס!בריש סוטה•לק ליבמי' לאחר אשר הזטמאס לא קאי כלל אסיטה ספק וכ״קסר״אש כי אב^הוטה ספק נפקא לן תנטמאה ונטמאה לכתיב כסיטה והיא לפיכךיך לא יוכל ק ליבמות •י והשתא ציצטו ל ש ב א ל ש ה ל פ בעשה ) וף הוטה ספק חייב י ספק לודאי לכיש א י ו למיקס עלי בלאו בגישה עד קשה מזה הירושלמי ללעת עו ו בעשה • . ו ן דאסירה עלי ו לגרשה כיל לאו למחזיר סיטתו * זכתכ ן לוקק ע ב דאי ל ל הרמיבס בפ׳׳א חנן מאתר אשר הוטמאהלאו י לילפי פ ל א ש ו מ ע ט ד שס ש י הרכ המגף הלאו לא נאמר רק למחזיר גרושתו • י ירסוטתו• מ״מג למחול יעת לבא ע עת תזרח הגרושה ומנ י והחכמים לרשו בו שצי לברים מנללעת ו י האשהאחראסרחוטחאההוילאו שבכללות ואיןלוקין - על

כפ/א. םעצמו נכתכהגמבי ,וביכו ע״כ חולף לכלי! כקיצור« אףששזרש־ ללוקיןלקאמר ״םבלמשסי י ז זהעי עללא ן קי ז לל ן שי ז ר י ג מל . ן י לספלמנ ו תי י ן כהשג נ י מ בתכהו ן כ א ז ת מרלו ט ו מ כ י פרלכםהי המצ ת שהימ״כססוכר שלא למחזיר סזטתז• הזי לאן שבכללות ־ ולפ׳׳לל קרא במחזיר גרושתי ־ הא איצ#רך ל הרמ״בס מה מקשי הירושלמי לל ע ן י ק ו ל ר א ן מלקוח ־ לאס לא כתכ קרא רק לאו בסוטה י• ל י לענל ע ץ ק ז ל ן י א ל א ל ה ל לאו לסוטה ואי הוי לן שוס מיעזטא צס;טה לק משוס תחזיר שתי כיון למהחי קרא נפיק"ולא אסור ו רו לאו למחזיר גן שם מביא בשסי״^לישכ ל גירושי ע שהכסף משנה ב ד * י ו סזטתזל לאו זה וכה' איכ כתכ ה שכסכ ש0 ללוקין ע י סרמ״כם ע י ב סתירת לן ללוקה.סייכו כלגיחשי ושמ״ש־הרלכםי לברי כן תו ן • ז לוקי ן לאינןלרכות סוטהשנסתרה רה להאלאמרי י אלכהחז לוקא שיגרשה ו

ארישא קאי ופתב להספר, כריתות וגומ׳לא יוכל כעלה לסוב לקק־להפ שלא הית? לאיש אחר אסהזטמאה ל י א ן כ אםהיתהלאישאחר י ווכל לשוכ לקחתה והשתא כיאא׳לאץ והלאז שבכללות תחתיו וגרשהלאי שאין כאן כ״א לאו אחל שלא להחזיר גרושתו אסהיפה לאישאחר או• ולא ל י כ ע ה ח ^ א ן צ ל ו י ה ש ו ג א ל ש ב י ר י י מ כ י א ׳ ה כ הוטמיאה• וכמתז ס כפרההצאעלי ל ה ת י ג ז ידעתי תה יעצה ביזה שידובר בז סף נ!) אתר רצא אשת כהן שנאנסה מגלה לוקה עליימשום זונה •י ד ) ף משוס טזמאפ • ן משוס טומאה לא • ומשני א ינהאי ך משוסז פרי וח ל איכא לאחרי תשוס טומאה אין משן«זזכסלא עיי״ש ולפי לברי הח למכין. חיוב מלקוח ככהן אמאי לא י ס כ&ס יש אותריס קשה כחן מ אמר נמי ללזקה משוס גקושפ > דממ״נ לעולם אינו י חייב משוםי נ כ ו כ ל ל טומאה רק בגירשה .קילסנאיכא לאו לגרושה וצ״צ ע

: ל ל ר ה ר אלעז ל ז ה מ

ץ ט ן ת ג כ ם א ש ק י ל ס

מסכת סוטה» מצרי' אלא משעה א ותצפנהו שלשה ירחים ללא ח ר מ א ג י כ ע * י ן רי מעיקרא « ח ו י י לאהלרה והיא מעכרא ביי גד הצפינו • אמאיתצפזנוהו!היזיל * אלאהיכאדהוה ו ולא יכלה עא פ ח ד ן ו י חזו חצריים ייאתילד ינוקא מחטי ינוקא התם וכוי מקשי׳ צ ?ברא דמחילא יכלה לנצפינו אף כיותר משלשה חרשים כמו שנרפהדעמהך לחחטוינוקא אמאי בטרסשי י כי מהמקשן ש־יקשהתמאי י':מה ׳ ירחים • •1עודישמדקלקי ך הצפינו או0ו ג ס א ע מהדר לתת טסיכלה להצפינו וכוי והיא מעברה רחי י ' ג י שצתבללילה1תצפ>הוא כ ס ח ד ש ל ב י ל ר ן ו י כ ה חלהא ירחי מעיקרא יתהכאצפקא לן • ח; י ואפשדל־ישכשציהלקלוקי׳כאחלחההזאלאית׳בחכילתא נפקאל הובא כילקוט פ׳ בא להי׳ופן שילעער^צרייס מסי נולל תינוק כישראלד על משכניתה הודיס וכאשר נשמע שהיו קשגיהס הולכי׳!בילק*' תמי אשה צועקת מחנלי לידתה באו והגידו לאביהם והלכו ותפשו הוללה לממטי ינוקא התם וכוי כפיל ל ל ב ז ל ל וליאור השליכהו • ור קשה איך הצפינו: אות: גיירחיס י י אפס שיש ללחות הםעס הזה י פ 0 מצח מה לאמר לעיל ותהו ותלד והא מעכרא הלתא ירחי מעיקרא אלא מקיש לידתה להירתה מה הזרתקשלא כצער אף לייהס שלא כצער מכאן לנשים צלקיניזת פלא היו בעיתקאשלחוה• ולפיכךם ע הכר אפשר שהצפינה אותו אחר שלא היה לה צער לידה ולא שייך ט

המכילתא

מסכת נצחה מציילמיפלך מ פ כעכירה היה ל ם תןסיד״ה חנן הנושא נשי ו ע ממחכיתין להכא••׳ יש ללקלק לפי לברי סתוס׳לתה כאמתי הזהילי׳לאקשויי׳ ממתני* ד?כא וליה פ אלמקשהימ/תניתין לבכורות • טנן לשלי׳אקשה דויקיממתכי׳דפכורויידממסמ׳דהכא מציעןלמימידמדרידומילא' קשה כ״ע לי׳כרכיס־ כדמשניכסמוךזקישיותהניתא למיר לבאמת מתניתין דהכא אתיא כהאי : א דאיפא למי מ אמתכיתין ד הל כדר שהזדר ברכים איןלז הפרה • ואולס אתתניתין דבכולנ* ל א ד הנלמסמע מדברי ן להנה האי דה8זשא נשים כעבירה דפקו א״אלוי*־ כזתלג לס דהיינז דזזקא כנושא נשים קתסזלזת ׳המשכי ם בפי ל ח ד תו נ י תתחלל והוא אי ע י י ז י ת ע ו כ ע ר נאמר ולא יחלל ז לכהונת• וזיל שם ון כהן שנשא מ ס זאת האשה כ מן שעומד ע מתחלל •יאבל הוא פסול כל זרשה י ׳על וזההכהןכלזאן שהוא עמהפסילילעכזדה * ואס ג רושה יכז גז לבכורות חוזר לכשר1י» ל ר שלא ישא אשה כעבירה כמו שיתכאר כ ד נ וןעלל •י. לי ולשק ספרא להתלזכזתן שהזאכיהגמכהגזההריהואח״ז״צ שזה הדין הוא ליןתזר׳־ואיןלדקלק ן הספרא שהניא ג כ מ ״ ע ג מ ש ת וי כמשנה דהכורות הנושא נ^ייכעכירה גרושה אז חלוצה ל ר י פ ה ש מ ל עןסכהלדעס ןסי י ו ל י ו י כפל ן אחץ ל׳ כלמשמעכפ׳ מלרבכן צי תלו י ג אע״ת ע כן ל ז כריש פ &ו הן הלוקין ו י חליצה דאירייתא כלמשחע מלכרי י ל דל לאגיכגרראנקטיחליצה ״ י ד עו ״טלדעחסו ' י ' הברטצורהזכולילהחזם גרושה כמו כפיבאיסרקלזשה&תצס ל ע י ל נקט ס מכגמ׳ הואיל ככיע דלפאזרה לחליצה לאו מלכרי מ ש ר מ ה ל ג גרישה וחלוצה ל ה ל לה בהרכה מקזמות שנקט חלוצה אג ב גחשה ס הוא . וכיוצא מ י י פ ז פל יי' וכחזזר ר ע כ ל ן ב כ ל ר ה כ,אילו היא דאורייתיוכלש בעל המאור זכלד נלר שהזדר י קמי לאו ו נ י ו הצהמשני׳דבכורו׳י ע״כלאמצ נ י י ד לז הפרהילפי שלא חצילז תנא דאיילייהכי זזלת ליהזלה דלקמן ל ן י א י י כ כרולד נולר ועוכל, י (כדףמה)בעניןהמוציא.א׳זאשסז חשופנדרי והא דתניע מיתןת כ ר א ל י כ ל ן ל נ י י ׳ דכברשמע ל א פצינילאוקמי כ ל ש ר ג מ ן* והלכך ע ״ י ן כחייבי לאזויןלסבר כ ןחזפסי ןקיל0י 'שאי ג)לאיפלי , (לף:א לר׳יהזלה כהן שנשא גרזשס אז ז1לתה אשש מאיסורי כהזנה לא כעי

א : ללאכליאתי לאי ז ט •י והלכךהאי גת לתו אי ליהככ(&ת*אינהז נתג וליחוש ללמא של הוא לתזיז דף פו גמ'

בכואה-צכיאה אית ליץ־בכזאהלבבוא׳ ליחלהו ע״כ הפאמ׳הזה הזאקצמ להכיןעל מאול׳דאשי^מהזח כבבואה לבבואה מזכןכלל*י ומלכד ם ש א נלעמההםכהסמחייכתיהבכזאהלככואסלכל ג ל ש ש ל ו בשדים שנעלרמהםהככואהדנבואס״כימלבלשיקשסלנו תלועתחצא הסגולהההז׳כשדימשישלהםרקצלא׳ ולמין אדסלצלליסיקשהכיותרר כמו שנתבאר בחכמת ו מ פתציאזת;מי צלל־ע לגשס א׳ היא שקר ג הצל;ים י זצן החוש מכחיש זה ׳ וכאחת נאמר שהכיןנה כשנמצאים שניתל בינם צל לכל צד זנכתכאר ריס שאזי יש להם גשסהעו מיניי׳ מאיככל קשה אחר שהטבע מחייב ה!ויות.הצלליי י ן י י : הלליאפססעד מ כ ח נימריע לא יהי' ר א׳ מאי . גשם־׳ואס נחשוכ שהשל הוא גשצ(יש לו צל למןהטכע * מלבל * מאיריס והואלבר כגל החוש ו ן ש צ שצי צללים ח ו ל לןהגיע ינמיאיתןלהוכנואלתאי והשישללקלק כמהשהקשה איכהוב הי׳לו ללאזת שאין לו ל י כא«ר שראה כן בחוש • ש כ להס הידיעה זו ז כיו^ה לקכואהזלתה מעיקלא הקשה בלשון ולאי כאלמרואינה! כמי איש להו בבואה-זעל בבזאה לבבואה כקשה כלשון דלתא * וקצת אנשיםדה ttp שיש למאמר הוה הול(אילי כפשוטו ׳ וזה לא יתכן שאין זה אג לק שמעתתא כפסזק הלין-ויע״כ צריך שיהי׳הלייכןיהוח ולאי אינז סול*י זיל בפי ערכיפסחיס לקאמר התם י ל ונראה לפרשו ע*׳! חה שכתב רי שהשלים נזרחיס י מפנ ל ר י פ י ) ל ת י לא יישן אלם כצל לקל ילא בצל פל ק מ ; ל ן כ ו ס י ז י י ( ר זהל: ד מןהאור h הצל זאיפםנמצאיילא פצל אי תמי הקשהוללתאשלהוא• והשיב לו דאית לי׳בכואה• הרצין בזהשאחלד בחק1ס צל ׳ זכאשר נראה לו נל ולאי שאינז צחקזם שהש־ צטיחן תמיי אית להז צבואה-ילל שצבר ז ז נקשה איכהו * ל ו - ל נו ש אזשךצלחות ואין השד יהוא שהשד עזתל כתכלית 'איוה צל וצל השר ף ת יצנייר צל א מתפשטחתכליה הצל שי־גומד בז ילהלאהייעיו השיב בכיתה לכצואיליתם ל׳ ^אי י ׳ י להן?רצזןבזהשלי1זלם לא *תצאלה« שני צללים מן לדבלד א' זיתהיז מהס שני צללים כל צל א׳ ל עמי ס ע פי י ׳ל יאירו שבי ג הכא:ן מאיר אי• ז יזשיך לגמרי-אחנם הוא כיעלל מאיר הלניש בז אילה מ נ או ןא>של שיכפלו השני צללים שיעול קטןיו6& יכי'ח£:ך לגמרי'« הנהא שימצא רק ל ל ש השני צללים ההוויסמן הדקל אן הכותל ששם נמצא הן צ הצללי&התתהויוים מ ' א ז ץ כחקוםשהס צכפליסזשס הצל האמיתי •ן הפלש ביניהם• י אי ל שצי צלל׳י הלקל יאינ&נינלי׳צלל כ השד נופלים ע (זה! התלי צכו־אה לבבואה לית להי מפניי ש^ינס נחצאי׳אסלא במקום: ב ס י ' בחכמת הצללים ה דעי ו י ? ח־ןאר ל ל וכל ז ל י כ חש ד לגמר

, ה אה להלן כיל1*לחיפוי־ךדאחאי איצטרן ל ל י ת דמ^^־א •ו ל ר ז ס א פ ן קיפוק ליהדכלא׳ ל ח ו ג א ללא יופל ו י ק

ו ה ט ט ו י ס כ א ר ש י

היעת ליגור למקרי אינו מנזקה מעין לאונס רחמנא פלזרי׳ י וכן משמע׳מלכדי התוספות:לגלביצה(לףבה)דש׳גגלזקאחקויעון ולא אונס שבתנו'שס- אהאלאמר לצריך הפשט !ניתוק לקצבים חתמת לוך און - והקשי התוספזת שם ממי. שמשמע נסמוך שיש איסור

לתכזלקזדםהנדיקס לאמרי נטיעה חקטעת רגליצין לקצבים • וחילצו לולא׳ ניבא איסור משנשחטה עזמדת לחזקת היחד י מיהו אס נמצאת טריפה-לאחר שאכל נענש כשוגג •ללא כאי׳ס עלל התיספ׳ משמע רכאוכס לא נענש כלל אלא משנס לאחריכן כי״שפי׳הכאעל ינמתוליכמהכקניתניןנאעליס בשוגגאובאונס דבעיוים רצת* התורה לביאה גריעה קונה ביבמה י י ׳יחשתע שם כגמרא לדאקא כיבמיכקט לקני בביאה גר!ע־. ולא באשל לבעלה לביאה גריעהאינה משוהאותהלנשואה ׳ וכ״פהרמב״סבלי חה אישותללאויסה אסירה ננעל: חל״ס עד שיביא אזהה לביתי ויהיקלעחהויפרישנסלז וית ל ז: כקרא חופה י זהוא הנקרא כישיאין בלח י יהבא על אריסחו לשם טשז&ין אחר שקלשה קנאה לכל לכר עני ליוללז מכריח רב ששה &פיר ליש חיפה לפסולות לאי אין חופה לפסילות א״א לצייר החלוקה לקני לה כשהיא אוושה וחשקה לס כשהיא נשואה* למשזס כיאה גרועה לאונס לא נעשתעליץ נשואה י זאזלסנתהשהקשהיעלהרמ״נס - וה!א הא ן חנקי לה רמי בר חמא כשבא עלייהאחס בנית חתיידללעהי׳ אי:ז מנוקה מעון איר קשה צלום * דינדתי יש לאוקחי כגין שנא עליי

t כ־אינס ועתה נשוב לתרןהקושיא ה&נית והוא מה לאיצטריך קרא לקייב* לא1וין אעם שזחי אע״ג לכללה איחעס ללא.חשכתה כי׳ מנוקס חעזן 16 דקדס שכינת כועל • התשובה לא$טויך למעט תקרא לכי השטה אשזז לנכר יש דרך לצייר חליקס אחת שיהא הנעל חניקה מעין • וגסקלמקשכי-תנעל • לחאילחסקיבןכלכדינמזת) לאלמנה חן האיריס־ן שנפלה לפני יכם שהוא כלג שת> ה־.1רה (לף ן מחייב כיב;ס לעשה ליכוס ריחה ליה לאלמנה לא יקת • ותלרמן

הזח לאינהמיבחתחשזם גוירה כיאה ראשינהאטוכיאהשכיה •א והכה אס הכלג יכם אלמנת אחיו ובא עלי׳ ואלכקינאלה • ל למשקה א:תה חשזם לקלחה שכיכת טעל לנועל • וגס הא חניקה מעון ל8י שה!תר לי כיננסיואוצטרי׳שפיר קרא לכי תשטיאשתי לחעוטי הן לאע־עכ אינה שותה מפני שאינה ראוי להתקיייצו שאסיר לבוא על<' עיל כמבואר כגחר׳ שס ואולם כרחלס לא הנצרך לחעט חייכי לאווין מקל דכי חשעהוגז׳שאחר שנאקוה&מנהמן האירוסין ליניםחללכפן זהכהיגשעכר על ל״ס ויכםאוקה לאו מ;וקה מעין ה1א מיקרי וכן כלתיינ׳לאןןין לתוחנוקס מעון מיקרי ואינס תשקיםלפיכןלא הוצרךהרמלם להביא הפסוק רכי תשטה על חייבי לאווין שאחר שכיאר: ד ל תלין לענ^קהמעין כלל כת׳כסכם חייכי לאזין זנזה נכין הכל נ ךף שר גט׳ הירא זוך לכי • >פפוי פישופטיס איתא כזה הלשון איש הירא זין׳ לנכ ילךוישזב לגיחויויחסי הגלילי אומר. איש הירא וגומי זכשהיא.הץארנעיסשנהעללי יה!א לכי מפליא לכל לואין־ ינקפרזיתרענןאומר&פירושזהואשהןאמ'.מלקות • וזה נקרח הירא מעג«רה שטל!* מפני שלא דחה כגוף הספרי רק כילקיט ובקצת הילקוטים היא חסי מלת שגה וכתב כקזה שהוא נן ארבעים כלכל « זכןהי׳בילקלט שלפני כעל ספר זית רענן אכל היא טעית ט בספרי נמצא בהליא ארכעי׳שכה אשר משםלנקת הילקוט הלל־ונלח״מ איןפירישו נכון שבספרי עצמ! איתי כשסר׳ ייכיהגלילילאףסיוא מחייט עשה חוזריבזה הלשין איש הירא וגוחר ריעקיכא אזחר זה חייט לאווין רבי יוסי הגלילי אזמר אפי׳ חייכי עשה ויהי׳ איכרי חסי סוהר עצמו * וכפיוופ־הדכו על ככנן צריך אני למ״ש הכמיתסבע שכתכן כלכרי׳אלו שימי חיי האלם נקלקיס לליחלקיס י אשר ככל חלק האחר תגכרעלהאלסחלה אחת חן הדימרות שבא לס כיזתר • זזה סלון משעה שמלל האיסעל ש־היינןךישנהתתגבר כ1 קמרה האלומהיוחך ועל שיהייכן מיתתגבר » המרה ירוקה * זממי על לשנה יתגבר כז המרה הלכנה• זי/ליער כלות יחי חייו החרה שחורה [יעיין נזה כספר שבילי'אחונה] לאתרו עוד שלכל מרה ומיה ט:ע אחה ?כיי הנלהי נמצא כשחר המרות • אשר בוה כמשני הפעילות התקריות אשר כארס כמבוארכיויכי׳נספיייהטכע־ ׳ ואחרי ששנע המרההליכהקרולח כי היא נאצלה מיסיד המיג* זמחנקמגיעכאלכהפחלירכות הלבב (ועיי! כזה כספי חעשהטיכי׳) ולפי מיש מכזאר שחמי שכה ואילך אשראזיתתחלת התרההלכנה להתגברהולידנאדםחצר טבעה הפחד כיותר • וזהי אשר! הירא וגומר זה שהוא כן״׳י^ה זקוא פי׳אחתי • !אל יקשה לן הלא יייזס׳ הגלילי דורש י*ייא לגומר על הירא ו ק ס כ מעטרות שכילו כמ״שלמעלה־כברכהכ כספי -־-c חשנה לאף חירכ שאץ המקלח יוצא חירי פשזטו י ^ג למאי על יראת כעבירות מו

והוא

מסכת בצח המכילתאהלל י- זהלראקושיאלל1כתי׳לללתתנ*עס ללא מצו מצריי4 יכו'וויז תיקן רש׳׳י להא מהכא גפקא לן •ר״ל להא להית? לידתה שלאכצערלאילעינןרק' מכיךזה לכתיב וההר ותלד י וקשיאוהא הזה מעכרא מעיקרא וצ״ל כלל לקקמולילתה להיותה־, והא דמעכלא כי׳ מעיקרא לא ידענו רקתכח זה וקפיא לןאיך הצפינה אותי j ׳ ילתיסושפיראיצטריך לטעסלמעכריכיימעיקרא אףללאילעינן

עדיין הא רממטו יכיקא וכזה־מיושב הדקלוק הלל *כ גמרא חשכחתלי׳ כגון שבאעלי׳אוזס ן ארוסת דףכרעי ע * כ מהי קוטס. בבית אביה • כרמלס ל כתכ לל כל איש שבאטאה אס!רה מיחיו אחר ־שהגלייאיןסמים המאררים כזוקייאתאשתו ואפי׳כא עלאמשתזנכית חמיושאסיר מלכרי סיפריסאץ המיס בודקי; אתאשתזשנא' ונקה האיש מעון וגל בזמן שהאיש מנוקה חעץ וכזי לפיכך אם היתה אשהז אק1רהעליז מחייבילאוץאיכהשיסהעלל הרחיכסוכתכסראלדזילא״א האי רלא כהלכתאי׳שמעתא רריש ארוסה ושומרת יכם עלל •י כרנתוכזה שלדברי הרחלסשאחראף־ככא עלאווסתזככיתחמיואין המים כויזיןא:סה-האיוחוקימ לס עיכ ?גון שכאעלי׳ארוס וכויאחר שאיכה שותה מגני שכעלה אינו חניקה מעין״ זחה שכתב הואב״ל להוא ללאר כזלכתא לל שכוונתי כעבור שאמרו נגימיכשילהי לשוטה(לףמז) ל ונקה האיש חעין כזמן שהאיש חנוקה מעץזכויוכית עין ללא אין עון דפנ י׳לא ואזמר וכויהרי לאף על עון לפנוי' שהו*מלכרי סופרים לדעת כיאלרכלשכהשגת בלקחה אישותאיןהמיסכזדקיסאת אשתו וע״ו א -זר ש־ברייתא ההיא כלש לאף על עוןלעכנייאין החים בודקים

את אשתו הוא רלאכהלכתא : ודע שישעור לדקדק על הומלס מדוע שנה טעמו חלשיןהספרי כמ״ש לפיכך אס הימה אשתו אסורה עליו מתייכי לאוין : וכי' ובספרי למרי חייכי לאוין מלכ$כ כי תשטה אשתו כחשה הרא1יק לו לרט לאלמנה לכלגוכן כתכו&הטעם כחשנה דריש אחסה * ולסרחלס לל קרא למעט פייט לאווין זכאמת שיוסר יש להקשות על הסזוי הלל ועל רלי לל קרא דכי תשטה אשתו למעט אלחצה לכלג ללאששיא • האכללהירעינןדלאשתיאדלאיצוייראסלאשהכעל אינו! מנוקה חעון או שקרס שכיכה בועל לכעל לאי כא עליי כעלה קולם לבועל המתינו מנוקה מעון * ואיכאעליההכזעלקודסהוי קדמה שהיכס נועל״יי וכעזוב עתה הלרופ הזה ואשוב אל קושיות

t הראלדהלל והוי יולעשכלהמעייכי׳בקושיא הללהמה ראוכןחחהי-על הדאלל מפני שאין חקזם־התחלס לקושיות! כלל שהגלדריש איוסההקשהעלקיא לתחפאישךליל למעט איזסהפיןלכלא״ה ממועט חלכתיימכלעליאישךלשקלמהשכיכת;כעלוממילא אימעטב \ זע״ז חתרן רביןןא לאיצטריך קרח לתחת אישךלמעט אמסה ל אפייאס נא עלייהארזת בנית אכיה ומדאורייתא לא פעל עון כזה דעדיין לא נאסרה האדוקה * . זז״ל רש״י ככתוכזת(דף ז ע״ינ) ואסר ל״ואתהאו1ס!ת 'מלרכנןמגזר! עליחזל שלפנויי/זאףאריסהלא ה5יר1 על שחיכנשלחזפה וכברכה עלל * והנהילזעדאיתיבסנהדדין ליתידלפציילולגזר עליי • ושפיר איצטרךקרא למעט • אכל אחר שאסרו חכמים הארוסות אזי באמתאסכאעלייבכיתאכי׳ שאינו מכוקייחעזןקריצןלייחשזםלעכרעל לאו ללא תסור • וכזה אין

תקים לקושיית הראלל ז ובאמת שזה תפיסה על הראלל •י אכלעליץהשהעלהרמלם ככמו שהקשה הראלר כאן מסיגיא לפר הבא על יכמחז (דף נח) ראמרשס אחרגכע^יהאמלתא אמר לןלכששת ואנהירנהו לעי־^יממתכיח־ן'ישתיפהלפשולזת ־ זתכאתוגאאחןשלאשטיסי אר1סהיכש1אהוש1חרתיכםה?טרתיאלארקני להכשהיח אחסה ולח יש חיפה לפסולות * ואמר שם וחסכרא להא חתרצס היא זהא כי אתא רצ חניכא חרחחא אייתא חתכיתא כירי' * מכלערי אישך חי שקלחה שכיכת כעל לשכיבת כןעל « אמר דחי כר חחא חשכחת להשכאעלי׳ אריס בכית אכיה * ילפי לברי היחלס יןשה אין החשכה מתירצת לאמרה ש'יחסה שותת •י י הלא לא משכחתלסאם עליה הארוז בבית אניס ואז כליי.*0 אינה שותהימשו' לנעלה נ יא ש חיני חנוקה מעין ובכאן לא ינהוג תירון הלל • ונדי לי:שכ קושיאלל * לעשהאזםפלה הקשי ביבמות שס!״ל י•׳ ולח ־ומקמי כגון יא עלי׳ב^גג לכי האי ג־וניפשיצ חניקהחעיןוכו׳ילל לכיקלכשעת נ 0 השקאה יזדע שנא עלייכאיסייאפיישוגג לא חשוב חנוקה חעון עלל 1 והנה אף אס נא1ת לסברא ז! ליתר לאף שינג איני מנוקה חעין מקרי־

ויש לתת טעם לזה חה שהחוטא כשוגג צריך כפרה . אהנס עדיין. קשהלאוקתי' כגקשכאעליקבאזנס לכזהזודאי שלא יעלה על לב

ישראל ברכות HV עים ולילהוהלאכהגיסמכנליל׳יהולהלטעאי׳לאמרכפמה תלליקין לה כלי מהלך חצי חיל קולס לה זכןבסמיןכחכ להלו״ימיהלךחצימיללסכיציה׳ והאי׳ לי הלא נסרק כמהמלליקין (ד^ לל) ו׳כ-תמיסהואללל ללה כלי מהלך חצי חיל לפני לה • ואזלפ ללי איתא הת& כהליא ללה הוא קורס לס או תוי חילהלחיל

לרליוסףאזחלתאוכעי חיל לרכה ולע :ף נ גמרא ולול כפלגא ללילה הייה קםמא׳ראא הוה קם שם ר זכויעל מעולם לא.עכר עלי׳חצית לילה כשיכה- יש ללקלק לפי ז& למה 5דיך לותר למעלה רביy מעילם לא ^כר עליז צתןסכרלייכליהושיעוכו׳מלוע לא היון ג ה«ת לילה כשיכה ויש להשיכ שהאמת פלכי א«*ניא כעל הא״חי־אה יפרש עניןהאשתורזתג״כעל לרך הוה • אלא שעדיין אין השידק־ ווובן כשליחת שאתר שאחר שקלם כצשףפשיטא שלא עכרו עליו האשמורותזאצות לילה כשיכה • לכן כאחרשלאושעיא מרש השלשה הכתזכיס עלככיןוהזא עייפי מה שנתכו חכמי האשת שחר החלך עליו ה«לי& י,ען היזתוחםילל שצות איים מצל עצחויככזלע לכן כלילה ׳לעתצאתהליניםהקשיס לשזטכאין• היהנשמרישלא יוסיף כשינה על ששה שעזת לעזחת ששת הספירות העליונות מן המרכבה הקרושה הנקראות עלמא לחיי ככודעלהמקוהליס סן יישן המות • זכחוכן היה משתדל להיות עוסק כתולה חשל ומן ששה שעות תן הלילה כיי להחלים הדינים האשים היוצאים מן הששה הספיחפ העליונותי הריצה לרבע את כמרככה טמאה * והנה אילבעירזכין כלה ללו העיר וכוי הולך אל ירום זסידזש הלי שם שבתקזפת תמוז השחש הולך(משלים׳ כיזם אחל ל רוחיח העזלס ולכן אזיהי!סתי״ח שעית ובתקופתטצתמהלכתרזח אחהילפיכין,הי1סששתשעיתזכתקזפ1ת ניסן מהלכת שתי־רוחוח י העולם ובליבה"אמיד משלמת בסבובה לד׳ רותוחהעזלס עיי״ש וכתוכ כפייתהלרכראשית שלעת אז״להיתה שהארץ שטוחיית והרקיע שהוא הג^גלמתזח כאהל • והלוך השמש כסכזכהרזחותכלל • הפל נתבאר לכזח!השצכל מקום ומקום לא יעמדו מדות הלילות זהיחיס על קצב אחר ככל ומן - מזמני הש:ה. י• ואולם^השנזי נמצא על שלשה פנים. -.זהסהגינזני.והארוךזהקצר י הכינוני הוא כתקופה ניסן ומלת היום,והלילה כלאחדץיבשעה י והאריך כתקופת חחיז ואזיהיוסי״ח שעזתזהל«לה«שה'שעופ י והקצר כתקופחיטנע-יאוי היום ששהשעןוז והלילה י*מ Ptor • וע״סי שלשה השנויים נאמרו שלשת הפסוקים הלל * ואולם נגד הלילה הכינוני ההוהמי״כ שעה אמר חציה לילה אקוסלהזרזת כלל כלי להיוסו עיסק כתולה ששה מן השעות גס שלאלהזקף כשינה ייתר על ז׳ישעזתכלל ונגל הלילה ״הארוך-אמו קלחןעיגי אשמזרות שלפי שלא היה ישן יזתו חןשפה&עוס זקםאסק אמרששהשעמז׳ והלילה א! י״ת שעות נמצא שקלם שתי. אשמורות שהם שני חלקים טן הלילה יכמאן לאמו ג'משמורות הוה הלילה כלל י והסל אשמורות נעיךאיחה הלילה • ן ונגד.הלילה הקצר'שכילה אנירק ששה שעות היה כהכרח שיקדם לנשף רצוני' בתתלת הלילה צדי שלא יפח>תתפשהש־1ות לעסיקבת׳רהכלל" • ועלהםנה ?ויאפשר6 עבר עלי חצזתל׳נה צשינההוצזן כזה i שאמו ויאזשעיא מעילם שתצית לילתץןס תחיל ככל זמן ואמנםשאר הקלימותי\> כפי עופי

הזמנים ושנותס כלל כלל לפוש כווך לרוש :ס דף יט ע״ב גלכלמיליררכנן אלא! ללא הסיראסתצינהו • ש כנרון הלא! ללא תסור נפלה מחלוקת גלולה כין היח״כס!הרחיבן ז״ל והרחלן הרגה להשיב על

לעתהרמ״בס׳ ואחר שלדעתי.הקלזשה גמצא התנצלות רב לדבר* הרח״כם להחליטס חהשגותהרחלן גס נמצאצזכלה על התאחה לברי! י עייכ אמרתי להציג הכה המחלוקת ההיא יאשר נראהלכו ואעתיק לנרי הומלן כאשר כתב על לכרי הרחלםכהפר מנין החצית-אשר לזנשר^א׳ כקצרה כפי המוכיח לכינהינ ז • ומתיך דבריו חלעז לנוי הומלס ג״ל י • 1ז"ל הרלכן שס י והנה ככאן הביא אוהט משך העכיןללכר כתה שהרב מתמיה אזתניוהואזיל סכר שיש נכלל לאו ללא תס!ר כל מס שהיאמלכרי החכמים כין שהן מצית כגון מקיא מגילה וכזיא: שהן מןהקקנ־ח זהסייגין בין שיש 3ה קוסעשהזכז׳כלמה שיאמר pfp החלמזל או יצזה עלינו אצו מוזהרים לההנהגכלבריהם מלאו ללא תסור• זזאתכיעתרמזה כמאמלההוא שבתככל מה שהחכמים צח לעשותה י זק:אאמרו יתעלרעפ״י התירה אשר י1חך!על המשפט חשו יאמר! לך העשה • ואתר לא הס!ר מן הקצוה הואת ןטיזלכ עוד;תאמר הזה;קימן קע*ל

אמר

מסכת נצח והזא כמשמעו ג״כ שאי^יוכל לעמול בקשרי המלחמה ולראות פר• שלופה עליו אלא שאיכא מיד שאס עשה עכירהנקראג״פ

ירא(צריו לשזכ עלי׳ :

סליק מסבת םוטת

מסכת ברכות דף ב>ג"א כמשגח ו׳שמעיןכןגמליאלאימרעלעלותהשחר* פתכהרת׳׳כס כפירוש המשנה זיל עמיל השחר הוא האזר הציצןכפאת מזרח קולסעלות השמש ככלי,שעה(תומש ,שעה עיכ והכה רכריו אלה לא ימלטו מתמיה גלולה שהוא עצמו כתכ צפי אלו עיכויןששיעור מהלך מיל הזא שני חומשי שעה*(הנה כריש לחי שהיה סחא(דף צל)עלה כלס -למולח קייס שמהלך אלםכינזניי מעלות השחר ועל הנןהוא לחילין-ויעלה ללז הזמן שמן עלות השאר ועד הגן לשעה זג׳ חוחשי שעה י ומדזע א׳׳כ כתכ הרחיבם כאן שהוא)V קורס עלות השמש שעה וחזחש שעהיזכבר הרגיש בזה ההי״ט כפרק עיכרין ובלחם תח1ד!ת ריש ברכות • אכל לא נחצא נדברת ישוב לזה כלל - ולנ לישצלכרי. הרל׳כס « דהנה מבואר שענ^ן עלות

השחר הנזכר בלס כהל חןום אינזסכ(1נהעל הככב העזלקכטרם י תפושים הביאם התי״ט י אכל סכזכה על הארת פני עלות השחש־כי מורח שכן חזרה לשון עתוד י וראיה כרולה לזה מהירושלמי רריש כרכות דאתר תחם חאילת השחר ועל שיאיר החזרת אדם מהלך ד׳ מילין • חפיאיר המזרח«עד שהצן החמה תדס.מהלךלמיליןזכז׳ומנין םמשיאיר המזרח ועל שחנןהחמהאלםמהלךד׳ מילין דכתיכזכמו השחר עלה ויאיצו וגיחר וכתיכ השמש יצא על הארז!לוס כא גיערה ןחן הדים לצוער ד׳ מילין ׳ הרי למפרש ענין עלות השחר לכלוע על האות פני חזרח י זכן כריש אחר להם החחוכה אמר התם הרואה אוחו ה*יו פני חזרח על שכאכרזף וכבר צזנר בלח שמעלות השחר יחחא היא • • יותז גרסיניןכלכדשבת תייר ביןהשמשוס ספק כולו מן היזם ספקכילזחןהלילהספז1כ:׳וחטילין אזתילחיחר שכייתים- וכזי עד כמהשיעזרכיןמשחשזת * ו׳יוסף אחר רב יהווה ג׳ח&זיגןיל וכה

אחר רכ יהודה ל תלקי חיל • * זפ^קזהת(' והרמלן כלייסףששיעוד י ביןהשחשיזתהזאכליחהלךג׳וניעימיל •׳אפס שהתי׳זהרץ הקשו שם חפמי שהיה סמא דאמר התם שחשקיעת המתה ועד צאת הצככים רהכא אלס תהלך ד׳חילין • ותירצו בשם לת דשני שקיעית יש זשקיעל שחחנה תתחיל כין ^תשות היא ס!ף שקיעה וכתב חללי אשכצזי ג קין1שהחודש שגס הרמ״כס יסביר בזה כרית ץ והרין הז&יף קצת. שחשתשקע-החמה זעד כלי הילוך גיחילין כיאזר כזה יגחכז״ל י ה!איום ילאי ואחר הזמן הזה מליליליך לרכיעיחיל מספקינן בלילה •מפני שמשם ואילך איר האמה הנשאר הוא מעט מפני שככר עברההקתההרכה מעיכיושל רקיע ולא כשארלהלעביררק שיעיר קטן* ולפי שכזחניס שוון עלות השחר ועל הנן - !שמןהשקיעה ועד לה החח? עיברת כעזביז של רקיע כפיירלי כפרק חי שהיה טמא • יתבאר כמעט עיין שכחו שבזמן שאחר השקיעה לא חקדקינןליוסזיאיכיאםבנריהליך גיתילין ורביעיולא אחיזה חחחתחיעט האור לה זהואהטעס צ1חן שמן עלות השחר ועד ?;־ן ־ ש:ל עוד שלא עכרה החמה חי׳מכיו של רקיע כי א&חעט שלא ראוי לחשוב ליום ודאי רסכה אחת ידמיין שיה יש כשחי הנשפים אי; הפרש כיכיהש • וזהחלכוח חדכרי׳הלן זחהשישלדקלקע׳׳ז עיי' כחממידשכת י והנה הרמי׳כסכליוילמה׳הפלה באב שתרגע שלחחהחהחלת לעליה על הארן ועד שהעלה כולה הוא ככרי עשיר שע: . וכתב הליט כלחסחמידות ריש ברהית שעני[ קהחאה הנזכר בש״סהכימב־ על עלות השלזש כילי • ועתה נתבארו דברי כולכם כיאור יפה שהנה הזח! אשרהיאייסוראי קידם לנןהחחה שהיא עלית כל השחש הוא כשיעור מהלך גיחילין יוכיעי • !הוא זמן ששה חומשי שעה ועשירית שעה לפי חשכין שצי חוחשי שעה לחיל שזכרס כפרק אלו עיכרין י י;ה השיעזר היא עד הרגע שהשחש כ!לו הר7: ע!לה • .אחנסהרלכסביזן כאן על היגע שהשמש מתחיל לעלזת » שכן כיאה מלשיכז שכח:ש־־יזאהאור הכוצןכפאחמזרח קולם עלית השפש • ואתר שגיף לשמש שיהא כעליתו עשירית שעה ישאד הזמןהנתשכ לילתייוסטיס עלית קצת השמש ששת חומשי שעה יי.!א שעה יחומש יכמה שהניח הדלכם זעיייבחלזשי^ללמי

t שה>הטתי! עזוישיכאחל ללכרי הרלכס שככזן

מסכת נצח ישראל ברכות יז ערזכהבלקדלה למ״דעדהפזריסהזא מדרמן בלכד 'והואינעכוד שככר השחילו ללרוש בה' פסח ואהי לילי הקלה כלאיתא כגמרא שס • אמכם מן התירה מעכרין כל אדר • הרי שנעשה זקןיןמוא על דכרירבנן ובלבד שיהא מעניין שיש על זדונו כרת כדכרי הומלס וזה ראי׳ שאי! עליי תשזכז •. זמה שהשיב הרמלן חמה שאמרו בכרכום שכידואתלאבןחנוךב&טלשפקפק בנטילת ידים . ולא דכי תוהו כדין זקן ממרא • אץ זז תשובה שאפשר שלא לא היה חומתה מופלחבלד גםאפ6ר שלא היה אזיק ארבעים שנה ולא היה ראוי להוראה עדיין שלכן אינו כעשה זקן מחוק כמבואר במשנה שם ובחירש רלי־ואלתשיכנישלכחאי דייל! כגמרא שם רוקןחחראצריך שיאמר מחתת הברת עצמו שאלכ לחה לא הרגו לעקכיא ־ ואלו לדנרי יש לוחות ראי'זו כי כאמרגסכןשלאהיהעקביא ראוי להיות זקן חמרא מחמת מונעים הלל - שזה לא יתכן לומר על עקטא,שכבר נזכר

נעדיוה שאמרו לעקביא חזור כך ונעשךאלד כישר׳1:שס תוכח את הפסח יכו׳ א גמרא יהני תנאי כהני תכאי דףטע׳ לא אוחו וכוי מיעד צאתך אתה-שזרף עיין פירי רלי יש להקשות כיון לכל דבר הוה כיתרלתהלי קרא דלאו בר פריפה הוא עד מקר כיון דבלאו הכי לא יזכללשורפי כלילה דאין שורפין'קדשים ט״ט כדאיתא בלב ושכת דף לד ובפסחים דףלג ועול דאין שירכין קרשים כלילה כמו שנתנו התז׳כשבת(דיכד)!כמו שפסק י,רתלס ק׳י״ט מהללויש מןהמפרשיישהרגיש' פקולימזקדשים וקכתוכ כספי החינוך להראז בזהזישלישכ דהנהכפסחיסשםלקדקהללאהאלתצן לאץשורפין קדשים כי״ט מלל ותפיק לס מדאמרקרא לא תיתירזממנו עד. כיקר מניתיממנו עד בקר שאיןלל עד בקו ותה לל עלכקר ליתןלו בקר שני לשרילובתכו התוישם-ז״ל ואייה אייאסזר לשורפו בליל חיצאי י״ט הא עיכ גזירת הכתויהוא דהא אפיינליל׳שהוא חול אסל לשורפו ייל כיון דאקור לשורפו כבוקר ראשון ילפינן שפיר דאין שריפתיקדשיס בייט והא דתסיר לשורפו בליל מוצאי ייט איןתימ׳שכןמוצאי י״ט בשלמיישאיןכאכליןלאזר ג תלה איןכשרפיןעד היו׳עלל התו׳כיאוידכףיהיכמישמציני כשלמים ד אץ נותר שלהם נשרף בלילה לכ י״ל כנותר של פסת וכן כתבו התוקפות להליאכשכת דף כד משמע מרעיהם שלילי הלימוד דעדבקראץ למוכרת לומר שאין שורפץ נותר־ של פסח כלילה הגס שלדעת ומלם והלא ש1כו>י משמע לממילא ילפינן כל הקרשים משלמים שאץ שורפין חות •בלילה אין כן לעת תיל וכחלושי דקדזשיןאותיכהטאזר בחלוקי הדיעותהאלווהנהמכיאירלכלאיילאוקואלעדטקריתיראלא הוי ילעיכן לאין שורפין קדשים ט״ט גס לאין שירכין נותר שלפסח ט״ט ואיתא כפסידס לילה ובכמה לוכלברייתיזה לשיני לא תיהידו ממנו עד קקרוהכותרמחנווגומרבא הצתוכליהןכשה אתרלאתעשה לזתר שאץלזקיןעלח ר׳יעקכ אחר לא תןסשס,הוא אלא משוס להוי לאו שאיןבן מעשה וכל לאו שאין גו מעשה אץליקןן עליו והכה י״ל רלא להכא סבר כלי זלהרזתה דמילתתאמינא דחיכחכזכחיסדלאסכיראליהדלאי שחין כו חעשה לוקיןעליו דאתר התס ולא האי לא יהשכ סאי עביל כיה מכעיא ליה לכלרכי ינאי וכזי רכימרי מתני הט אתר רבי ינאי מניין למחשב בקדשים שהוא לוקה וכוי עד סבירא ליה כרט יהודה דאחרלאז שאין מ מעשה לזקיןעליו יהשתא לרבי חרי דודאי נחי אתר שלא מוקי לא יחשב לדרבי ינאי דלא שיקיניןדרשא דחזינין דאיכא מאן לדרש הכי לאוקמיה נחי לאכיתיה ולא לאיקמיה דלא כרישה.חלשה מאי ללא אשכחן חאןלסבירא ליה הכי והלכך ע״כללא לאו שאץ ט מעשה לוקין עליו וכיון דהא דאיןלוקיןעללאו דנוהו ליכא מאן דפליג ביה צריך לומר ללא כרכי יהודה לל דחטעסניתק לעשה פטריקליה ותז גרסיכן נמנות דט״י אמר רט מתנן כל לא תעשה שקדמה עשה לזקק עליו פי׳ רלי לאתי לאשמועינן להא דחמריכן לאן הניתק לעשה אין לוקין'עליז היינו דוקא כעשה שאין אתה יכול לקיימה אלא אחר עטרת הלאו אבל י עשה שאתה יכול לקיימו קזלס עגירזת הלאז אין זה ניתק הלאז אפילו אתה חקייחה אחר הלאו ליקק עליו והקשה הלכן חאונס דליקה ואינו מחזיר זמסיק שאני התם לאחר קרא כל יתיז כל ימיו כעמוד זהחזיר קאי וכן הוא כתמזרה דן־ה׳ גכי כל מילהא לאחר רחמנא לא העביד וכזי דאמר שס דכאוני היינו טעחא דמחזיר ואינו לוקה מכת יתורא לכל יחיו לייקינן רעשה קאי אחר הלאו זכתכו שםההיספת לה כל ימיו לזה הכלל כלהיט דיש הכקהדהעשהקאי אתר הלאו גס ק אץ זק לאי שקידמו עשה ואין לוקין עליו ־• זהשתאאיצטק־ קרא דמזעד צאתך ללא דאץ שורסיןאזתו עדהכוקרדאלכלפוסיסכרא דהשתא ־ לאקןילווקמען קרא דהנזתר ממנו עד כנקר שאץ לל יכו' ליתן כיקר שני לשריקתו אכל הזי מזקמינןדלנהוקי לאן אתי לזמרשאין לוקין חלאי דנוהו דאי לאו על טקר תניכא יהירא לא הר דכינין ליה כלאו הניתק לעשה לפוטויממלקו' אכל הוי דניכין ליה בלאי! שקיימו עשה דלוקין עליו דלכ העפה דשריל

IB 9 טהר

ד וכו׳על לפי ענץ מן העניינים שיראה אמל שנצטיוינז לשמוע כקול ל לסם שיהא *יושר(תיקון הלתוכז׳ עדננתתייבעידלפיזאת השיטה לזמר שנעשט^קןגעז^אלעל הגזירות !התקנית לפי שכל העוכר על לאו ללא הס*ר אס הורה בזדון נעשה זקן ממרא זחייכמיתה שנאמר זהאישאשריעשה בזדון וראה הרכ כל זה כדעתו ובתבזמפזושוכז' עדכיהנהללעתזהמשתמשכמהזבראזשמטלטל התחטמקמה לצל זכו' עזכרעלעישהזלאתעשהתןהתזרה וראוי ללקות ארבעים אלא שפטרו הרב שם כספר שופטים מפני שניתן לאזהרת מיתת לד. וכוי וראגילפי הרעת כזולהחמיר מאד כלס שכולן הזרה הס אץ ביניהם הפרש • ורכזתינז כעלי. התלמיד אמר! כהפךמזה שהרי הכ דנים. כל דברי סופרים להקלזכז' והביא שם ראי1ת היכהמורנת על זאת המנה לקיח1ת מדכרי הסלמה* • זכתבעירכסזף ז״ל ואילי תתעקש לדעת הרככימהשאמרזככלמקזם להקל כלס היא כמחילהיכתנאי

מאתם פהס התמ בגזירות וסייגים שעשזלתורה וכן כחצות שלהס שנלך - כהסלקזלאכדילתלק.ולהפריש כץ מה שהוא דבר, תורה יכץחהשהזא מדמץה׳־אלפשככל אנז מצזזי׳מןהתז־י־ילאהיוסמיקו׳שבדכריה'ראיין׳ להתיר אותן אלת מפני התנאי הזה שעשו בתחילתן • ואין ׳11 דברייהגזנים (לאשל עקר עלל הרמלן-זאני תמה מאד שאסזאת ההי׳לעתהרמלם כפיא:ריחסה אליו הרמלן כיותר היהלזלהרמלןלהפלאעליו'. זהזא שאחד פהגזדזת יהסייגין חין להס כזנה על קיימם חצד עצתם - זולתי שעקר-קכזכהכסם לחזק הדת ולתקן עקרי החצות התוריותככל אשרןראה להחכמים שככל דוו זדור לתקן תקנות מה שיש נהס חןהיזשר והיקעסלה.־* כמזשכתכהךתלם שס - ואנחנו קהל עדת ישראל נזהרנו לבלתי נחרה לכייסס מן התזרה • מלאי ללא תסיר ואם >אמישגם העוכר על.לברי התנחיס יקום כאיסור מ התורה • חה הועילו אס כן הסכמים כתקנתם כמה שהוסיפו ענדמציתדזמזה לשל הזרה' ־ כי גם מצזתם יצטרכז עוד לגזירות וסייגיה אחרים יכן ילך

ללא הכליה • .׳וזה לכרמבזאר^בטזל ־• שאמנם עניין הס48:^ג סי אםג הואלהגדילהחיהורשמןהתזרהולשמזרמעכירתו • ז "שבלהיות מן התורה היהבלאהיה • גם היה ראוי שנגזור גזירה לגזירה ככל מקום. • דכמו שהגזירה הראשונה היא למנוע .העוכר מלעכיר על לכרי תזךה ־ כמו כן תהיה הגזירה השניה יען שהגזירה הראשונה כברשבהלהיותאיכןורמ? התורה י. *ולגויוה זו עול גזיוה וכן(לא תכלית * זאחרשזמ'דכר.בטל.מהבצע א״כ כגזירה הואלנה «וטכה^לעזזפאסור>תורהעלמהשהן : אמנס כדור וצלול שלא כן דעתהרמלם רק'שדעתו שהתורה צזתה להיחכמיס שבכל מר ולזר שיעשו סייגים אל התורה זמשפטהעזבל עללכריהסיהיהכפי אשר יזחסמפימתקכי התקנות ההם - והס. הקילג-כעונש העוכר עללס.חעעםהלל ־. ״אפס שזש הפרש בק העוכר על דברי החכמים כעביר מלתי יצחישאינו יכול לעמוד על תאזסו • זכץ העזנר כחרד

יבמעל להיזתז כזפל בלכדי הקבתיס .זפ1,קיגדריהם • שעל העובר. מחחתתאותז.הקילו העונש ואימרק ככלזי או חכות מרדות כאשר נתכאו בגמלא־ 1עלהעוכרחתמתבפירההואשאמרהרמלכשסא בלאידלאיזסור חן ההורה זהזא ראו* שילקהעליו לולי שניה• לאזהרת תיתהלל שבאשר יעמול כהוראות! נעשה וקן ממרא.!סברא זז זכרה

הרחלם כפיי המשניות פרק אלז הנחנקץ יכמור' נכוכיס חלק ג' וללזלא נתקנו'הגדריס'והסייגים אס לא כחקזס הצורן לתיקון הרת יהתצית ההוריות • לכן לא גזרו בהם כחקוסשאיכס הכרתיים אל דת והקלו בהם בהרבה תקומות גס לא גזרייעלספיקס כמו שגזרי על סתיקי הייה ־ ודתו אזתן-לכ מפני כמד הבריות כמו שאומר.כ£ןכגמר' גדול כבוד הכריז׳שדזחה לת מן התזר׳וקרא אותו מןהתור׳ככחיכה הצווי *לא כתחינת העונש והוא-־אזממ כל מלי לרכנן אלא! ללא תסור זכז׳ ללי ן״ל כלה ל י יכן כתכ ו םהו־כנן מחלו הלאו כמקום כטל הכריות • כלמיליזהכיקאמרלהזלכר5י־,ןא מלס ניפה מפני ככול הכרחת וקרי ליה לא תעשה משוס. רכהיכ לא תקזר ודקא קשיא לכז לאורייתא היא ובנן אחליהו ליקויימלעמו על דכרילהיכא דאיכא ככ!ד היריזת עכ ל י והזא ממש כדעת הומלס והפלא תן הרמלןאשר קרא להאזמר ככה מתעקש יהדי ללי אזמל p כפ־רוש • ואתה הנץ שכדברי רלי זעס דכריכו הלל נסיר! כל טעכזת הרח לן זכי המז ככרת! כל תתיהותיי הגלולות. וכעניןזקיןתתרא שמיאן הרמלן לומרשיהא־כעשהזזןן ממלא על מצות לרבנן פסעת הרמלס - תלע המעיין שרברי סרמלםז לל מזכרחיס^דבריהגמיא • זהיא ממה דגלסיק כסנהדרין דף ל הגמרא שם יועץ זהשיידע לעכי השכים כדהכן הן העידז שמעכוין השמ כל אלר מפני שהיו אומרים על הפזרים דאי להאי גיסא וכוי נהכארחזספאם הורו הלד שלא נעכר השנה אחרהפיריס זבא זקן אחד ומיה שמעכךין • שקליכמיהה על המראתו הזאת - וגמרא

מסכת נצח ישראל ברכות מצא מענה ולפי מיה שנחכחי אפשר להתז'-מקשיי ילר׳א׳ליכא ילפיתא מבוקר שני כלל. וגס איין לומר ללדידיה ילפינן מבוקר (אשק מללא כתיב לאהוהיח על חצית וכוי כיון לאץ,לומר.לבקרלקרא היינו

בוקר שני : שם תופל להרביאליעזר כןעזריה ־ וא״ה היכי מצי למימר רבי'אליעזר יעל חצותיזהכתיב לא הזתירזממנזעד כקד ־. וי״ל למצי למיתר להיסי קאמר לא תעשו לבר שיבא לידי נותר על הבוקר וטי • י־ יש לדקדק הלא בפסחים (לן נס) קאמי השיק אהא לחקשי התם אהא לכתיב לא ילין לבוקר זבת הג הפסח לכזקר הוא ללא ילין הא כל קלילה כולה ילין והכתיב עולת שבת בשבחו וגומר •־ (יעיין פס פי׳ רש״י) זחשני התסירכי אטה! הכי כי״ד שתל להיות כשכת עסקיניןדחלני שבתקריכיןבייט !מקשירטאכא ע״זמשום דחלט . שבתקריטן ט׳׳ט אק ניקו וכימא ליהדהאי קרא ט׳׳ד שחל להיות בשבתי ל הוא דכתלכ אמר ליה שבקי׳ דקאי קרא דמיק ומוקי אנפשיה פירש ו חלקשי קרא אהלדי-עיכ מתוקי׳ הכי הרי לדעתהגמרא שלנו לא נכאה האיסברא כלל לומרהכי קאמ׳לא תעש׳ לבר שיכא לידי לינה עד הבוק׳ והיינו שיקריבוהו מבעול יום שאס לא יקריבוהו תכעור יום שוכ לא יוכל להקריבוכלילה וא״כ ישארעל הבקר וכמו שבירושלמי מתרץ כאמת כן• ולפיכן אחר דקרא לתיק וחוקי אכפשיהבי״ל שחל להיות בשבת • ולאע כתיבי להט ל ל ל ל ־ידעתי מי הביאם לזה ־ י •לבפשיטותיש לומר י לא תותירו ממנו עד בוקר לומר שאף על פי ש:עשה נותר מחצות לילה

שאינו"עיבר על לאז זה רק מבקר ואילך: באיך זי׳׳ל דמצי לחיחר דהכי קאמר לא תעשו דפר שיכא לידי בותרע דאמר עד הנוקר לכאורה ניאה מדבריהם דנר׳׳א ל לפסח אינו נאכל רק עד קצות לכ ילל דמתצות ואילך:׳נובר על הלאו ללא תותירו ממנו כיון לאהכי תזהיר קרא שלאיעשז דלי והיינו ׳שלא יניחוהו על חצות • וללז קשה למה כא היכתוכ ללחדינ? כזה ז>(מה'לא אמרלא תותירו ממנו־על חצות ולגיל&אם לא בא הכתוב רק לומר שאס לאייתכלזהז קודם י!צ1תיבא ממילא לילי כיתר על טקר מפני ששוכ לא לא לאכלז זלאלשרפ1.שאץ שורפין קדשי' בלילההלאמטעם זה ממילא יהיה נזתר עד כוקר ששה עשר דאין שורפין קדשים;בייט כדתי׳ע אין לומר דלכ אמר קרא ליי\ בפסאיס (דף פז} וכודאי ללא לל ל ע כזתר על בוקר שני לכהלי׳אחרינןכשלהי כפהתי'(ד'קכ) ללא לכ לכליסיללכת^־^ בקרראשון;וכמז שדקדק כןמפו״פ&מי־והוא לה ע ע״כ עיכרעל הלאו מחציה ואילך ־ ־ואץ ז לפי שהיטן דללא ל סברא צללדמנ״ל לומידמחצזתעזכר זלא מבקר ואילך כפשט הכתיב * אע״פי שמחצות אסיר באכילה מידי דהזה אחגיגת ארבעהעשרדבפד׳ &ו דבריס.(ד'עא) מוקי לקרא דלא ילין מן הבשר אשר תזבח כערבטזס הראשון לבוקר בחגיגת י״ד והאי בוקר בוקרשט כלאיתאשס(היא נאכלתלשמימים ולילה אחת־•־ זאלה לא פשחע מעילם שעבר על הלא[ הכף אתר שקיעת התמה שליזם שני רק עד בקר כפשט הכתזכ וכן כתכ הרמלס כלי חהל׳קרק פסח - לל לא ילין מן הכשר זגזתר מפי השמועה למדו שזו אזהרה לחנית כשר חגיגת י״ל ליזם ששה עשר שנאמרלכקרעדכקרשליזסהשניעללזכןכתבהסל׳ג בלאזין סימן שלט שאין עזכר על חגיגת י״ד עד מקרי של ייס שני.• ובודאי אףכ שהרי ע • זכאחת שכןכראה מדכרי הסמ״ג ל שכן י״ל כפסתללא לע לפסח אינו נאכל אלא עד מצויל • כעשץ סי׳ מ' כתב דהלכה כר׳׳א ל ועלז בלאיי! סי׳ שלח לא כתכ שלא להותיר הפסח על קצות • אכל כתב ז״ל שלא להותיר מפסח שנאמר ולא תותירי ממנו עד בוקר משמע חלכריזשאינזעזבררקמנזקרזאילךכפשטהכתזב • זאולם התיל לכאןלאהוקשהלהסמכתיתזרשלזלאתותיר; ממנזעד כוקר דידאי איצטילזמר שאינו עוכררקמכוקרזאילךאכל הזקשהלהסמכתמשמעו' הכתוב שאמר ולא הותירגוגו' משמעדעד כזקר מצי מיהא לאכלווכמז שנראה מטארמדכריהסזעיז תירצו לאפשר לפיץוהכתוכלהכיקאמו לא תעשה דכר שיבא לידי ננתר על הכוקר ואז אתה עוכר על הלאו * ואע״פ שממילא כעשה ג״כ נותר עד בוקר שני לא איכפת לן כזה כיון שככר עכר על הלאו בנקר ראשון ועקר ההקפד שלא יעשה זברשיכוא

כותר על הבוקר הראשון שאז י?גכור על הלאו:

כיתר אפשר לקיימו קולם העברות הלאו למחצית לילה ואילך כשריפה. הוא לפ!ם סברא דהשתא ועל הלא! אץ עובר אלא תטקר ואילך למן שהכחתי לתעלה להכי אמר קרא זהנזתרממנזעל בוקר כאש תשרפו דהשתאישהזכתהכקראדהעשהקאיאתרהלאי דאז אין לוקק עליו כמ״ש למעלת כשם סתוסל1לפי.זה לא ידעינץ דאין שורפץ קלשי' ט״ט לתהכי הוא דנפקא״לה ואף אץ שירכין נותר של פסח כלילה אכתי לא הד ידעיקליה כלל זאיןלדקדק להנךאמיראי למסקא בשבת וכפסתז׳אין

שירפין קלשים ט״ט מלוכתא אחריתיולא תעל בוקר דאיכא מ״ל דנלמל י מעזל ישבת כשבחז ולא עזלת חול בי״ט זהמ כעול׳תזל למיא ואיכא מאן ליליף ממילה שלא בזחנה לא ליחה י״ט זאיה מאן לאת׳ י״ט עשה ולא

תעשה זהשת׳להנך אמזראי למהליה ללא קרא רמזעל צאתך כיזןלכלאו י הכי אין שזרפץ קלשיס בייט יש לזמר ללחאןלמפיק מעולת שבת כשבתו לא קשה מה התוספת כתבז בשבת להך ילפזת׳ לא קחי רק למאן לאמר נדרים ונלטת אץ קריטן ביום טזב ללחאן לאמר קריכץ לא מזכרח מ*י והשתא יש לזמר ללא סכירא ליה כמ׳׳לקריטן ואילך ילפיתא .לאמוראי גם׳ כן ליתייהזלפוםמ? ללל למצות-שריפה שייך קולס הבעלת הלאז מביצה לף ייב מסקינץ למתזך שהזתרה הבערה לצזרך הותירה כתי שלא לצורך וכתבז התיספת זהרלש להיינו חקא שיהמ צורך קצתזכתבזעזל לאפילז צורך איזה מצזה השייך על אותו ייםמקלי צורךקצתזכןמוכחברישפסחיםל״ה לשרי^תמ־ןבי״טהויצזרךקצח לשרי ט״ט וכן כתבו התוספ׳&ס זהשתא לפיזה ליכא למילף אץ שורפץ קדשייט״ט ממילה שלא טמנה ללא שרי טייס לשאט שייפה שהוא צורך מ5והשלאות1.י!סלאסש1רפהאחר חצותנתצאשלא יעכזרעל הלאו וגס מכח מהלהזיי״ט עשה זלא תעשה לא ממעטינןכלל שריפי קלשיה לליכא טהיאיסזך׳צללכתתזך שהזתר לצורך הזהר נמי שלא לצורך זזה הזי

צורך היום זשרי ועזל יש כזה ישזכ אחר ואיןלהאריך: םיהו יש ללקלק לרבי אלעזר בן עזריה דלעיל ללא לריש האי קרא לכבאהשתש ללרשלא דלדידיה מפיק למחצוה הוה נותרJיפתxמלש להזה הזה-ותשתא מנ״ל ללא לבא הכתיב ליחןכזקר שני ל ללמאאיצטרך דלאנימא הואיל מחצות הזה נותר ועל הלאז לא עבר על בזקי,ספשטי׳ דקרא דכסיבלא חזחיח ממנן על ב(קו והוי עשה שקדמו ללאו ולהפי איצטרך על בוקר זבעניןשאתרנו למעלה ודוחק לוחך דלא כןעזריא סכיראכרט יעקב למשוס להזי לאו שאץ ט מעשה אץלוקץעליז זתז לא צריך לניתוק גס למהשכתכו התוספות פסחים

לףלט>לכבלאזהניח1ק לעשה שלעתז לקיים העשה תיטף אפילו־ איסזראליכאקשהלהשחאאיצט׳חראדלהיייניתוקל שה אףאםאיתא ללאו שאץ כן מעשה אץ ל1קץ עליו ללא ז שאץ בז מ עשה נהי למלקות ליתא גבייאיסזרא מיהן איכא זלע שהתוספת כשמעתי׳ הקשו ללא כן עזריא. לאחר מחצות הוי נותר הא כתיב לא תיתירו וכזי על כוקרמשתע לכל הלילה חיתר לאכלי ותירצו להכי קאמר לא תעשה לבר שיגרם לז נופר על הבוקר שאס לא יאכל! קולס חצות שזב אינו יוכל לאכלי ולא לשורפו לטוס אהה שורף יע״כ יהיה כותר על הבוקר הכהלפילבריהס׳ משמע לסבירא לתו לללא בןעזריא עיכ׳על ולל הלאז ותכף אחר חצות להצזוי קאי שיאכלו קזלס חצות זהשתא לכאורה ללמדע״כלא קאי אניתזק כיון לאף על הלאז עזבר אחר חצזת תכף זאץ כאן הקלתה לעשה כלל מיהו עלהתזסל עצמם יש לדקדק תה שכתובו להט קאחר לא תעשה לכר וכויללכ כינות הכתיב מהיזאת דקאמר שלכ יהיו נזהר עלהכוקרהלאאף ככקרשהואי״ט אינו יכול לשורפו לאין שורפץ קלשיס ט״ט ואז הוי נותר על הבקר שני ועוד שעדיין יש לדקדק מה בא הכתיב ללמדנו כמה לאמרלאתעשה דבר וטפי הויניחא להויאמר בפשיטזילאתוחירזממכועדתצות ואפשר לומר לכאורה לבאמתהכיט אמר קרא לא תעשה לכו שיהיה נותר עד מקר זהיינז נמי כקו ש 'ומטעם דאין שזרפיןקדשיס־ט׳יטמיהולפימהדאמר בפסחי' לףקכ דילכ סטרא ליה רבי אליעזר בןעזריאדעל כיקר לאמד קרא צכיינותר היא בוקר ראשון ליהה כלל למה שזכרתי ואפשר שזה הזא שהקש! התוספ׳ שס •לה לא תותירו יז״ל זאף על גב למהכא ילפינין דאין שורפין קרשי׳ ט׳׳ט ולכאורה אין כדבריהם מיככיס כלל לתאי מהטתר על מקי נעקאי שסיוכבר נתקשה כזה המרלמ ולא ל כדמשעע לשין הלס זכפירש ר

סליק מסכת ברמת מסכת שבת

שכן איתא התם(די מח) אמך שמואל תחלזקת ינז׳אבל לטלטל ד׳ אחזת אין תו לא יכתדיחה שראיתי דקדוק זה בספר אהד • ול״נ לישב דקדוק זס ע״פידאחר בעירובץ(דיכא) וז׳׳ל שס אמר ר׳אחאבר יעקב המעכירד' אמות ברייה אינו חייב על שיעטרהן!אלכסונן • זכתבו שס התו׳כש?

לת

j מילי להוי אמעביר חפ־ן נלהר וכן׳ כי מנח ^ ^ D א 3 י1 י ל להבהזךד'אמותפטור• ישמלקלקץמה למשמע כאן דדוקא בפחות מד׳ אמזת «טזר הא ד׳ אמזת בשיק חייב • וכעירוגץ משמע דדזקא כמעביר יותר מליומות חייב הא כשזה פטור

מסכת נצח ישראל •פעמים שאלם קורא קיש שני פעמים כלילסאחת אחת:קודם שיעל? עח1דהשחרואחהאחרשיעלהעמיד השחר ויוצא *לי חוכתז אחת של מס ואחח שללילס־והריך־הותגזפ־ קשיאאתרת פעמים וכו׳בלילה אחת ^חא לאחרשיעלה עמזד סשחרלילה הוי נהדר הני׳וייצאכסן ידיתזכחיח ימחא הוי!חשכי לא לעילילילה קויוהא י אחת של מס ואחת של לילה אל דקרי,ליי מם.דאיכא אינשי דקייחא־כהאי שעתא וכתבו התו-לא לא ל^זלסז״לתימאלכ לימא רבותא שפעמי'יש אדס קיראלאחר שיעלהל דהכי קאחרלעולם לילא הוי"לענין שאר עמוד השחר שני פעמים ל מצות דכעי כהו יום כחי תפילין וציצית אכלגציקיש לא" עלל הנה חבוארשללשאליכאדלעסוילילהעדסנץ • ותלהתסבברכותא*ור אמי לק״ש כזתיקץ תניא נחי הכי ותיקין היו גוחרץ אותתעס הק כדי שיסחזך גאולה. לתפלה זנחצא מתפלל טו׳משתע נחי לנלללאטי כריע דלאהוי-יוסעדהכץ1כ״כ כספר חנחת כהן-כחלק. חכאהשחש פ׳׳ב (ועיין כזה בחדושי לפסקים) והשתא לאטי דאיהו הוא דמפיק מקרא דעול' שכת והוא אליבא דר];ש דלל ציצית איני נוהג כצשיס־כמ״ש כסמוך זגם י1יכ׳ ללע כלש התוס׳ואטי גס לש אליבא דר״ע כילהזסיל דעד הק האלילה ושפיי.יש לחוק חי קרא לוהנוחריכויליתךתחזםלכוקרו של כקר-״עיהו לחישהתו׳כהחורהשסאהא לאחרשס ור׳יעקכהאי והנותר וגומר חאי עטד • וז״ל וא״ת והא איצשרך להורות דין שריפה וי״ל למן

כתא כתבה הכא אי לאו לאנתוקי אתי • כק-׳לטתפדך דלמאי ס והשתא הדרה קושיא שזכרנולחעלה לדוכתא כשגם שללע ישלאוקמי יתורא דעדכקרליתן תקום לבקרו של בקר כלל אכל עדיין קשה מן הסמיכזתדאיןעכץלדרשאללזתן תחים וכי׳ לאף כלא סחיטה ילכימ שפירליתן תחום וכז מיתורלעל בקר בלבד •אפס לפישכתבתי כחדישי להחורהוהכחתי שםדלאו חןהסתיכו׳פריךרקמיהזראדעדכקר עייש

אחי שפירולפירש התויצ״ע : שס תוקפת לק לא ח0לה שלא כזחנס • והי״ראסף פירת לא גריםדאתיאבק״ודהחכלאק״ו נחי אהייזכז׳וקשסיללי דבלק דכיצה תשמע דלל לדכא י״-ט עשק ול׳׳ת וכו׳ולי מפרש זכז׳-הנה ללש התזל כסיף חוליןכשס רילא דכמקוס דאיכא איסור מפוס לאין עשה דוחה לית ועשה אס עכר על סעש׳ול״ת אין לוקץ עליו משוסדאץ כאן רק עשה כלבד להלת נדחה מהעשה שכנגדה ־׳ חז אין צורך לדחוק כלל דחע ג לאיל לרל י״ט עשה ולח עיכז לא אי עכר ומל מילה תלת כזמנה ט״ט או גורף כותר לא לנקי עלה מיהו השתא דילין מלכדזולא מילה שלא כזמנסזדאימקי כיון דאהדראקרא הדרא1 לאיסורא־קמא כדאמריכן גבי גוזז פסולי החיקדשין דלוקה אע״גדלא לעינן איסור גזיזה רק מדכתי׳תזבתולא גיזה דנראידלא הוי רק לאו הכאימכללמעל ואין ליקק עליו אלא. למ טון דרכיי קרא לאיקורא הדר לחלתיה דהוי כלאודמועל כמוקדשיילה הבא • וכמו שכתבו סתו׳בפ״קדביצה ול׳יב) אהאדאמרהתסהשוחטעולתנדכה ט״ט לוקההאמנילשסיאדלא אמרו מתוך שהזהמ הגעל ׳'לצורך הותרה נחי ־שלא לצורך דאי לאו להותר\נדריס ונדבות כהדיא לכתיכ אשר יאכל וגומר והיינו נחי לונ רמתוךשהזתר׳זט׳ורק אסרינןלהו מקריללכס לא דלוקץ עלייה! . והכה שריתתקדשיס ט״ט דליכא למיתר כהו מתוךדיכעיק צורך המס קצת כמ״שהתז׳ בביצה(שים) ועיין פס באשלי וכמו כן מילה שלא>1מנ׳ דאינו נכלל ככלל אוכל נפש ודאי דלוקיןעליוכמו גחז פסולי המזקדשין אלז מצאתי דרך הנזכר כזה בספר זרע כרוך אך לא טאר

דבייו כלל : ש0חום£ח להוכזיולאעולתעדדסכרלזנאיןקריכץט״טיולתי דבריהם העקר חסר תן הספר ולולי דבריהם י״ל דאכיי סכר כלל הכערה ללא! יצאה(שכת לע) זהשללענין הקטרת חלכי חול דליכא רק לאו דהכערה כדאחר כיכמות(ד׳לג^אין חילוק כק שכת לייט דבתרוויה! הוא בלאובלבל וכי היכא דאין חלט חול קריכץ נשכת לה דאין קריטן כי״ט ואין לחלק כין לאו דאיסור שכת ללאו דאיסוריוס טוככדאחרברישיכמות (דףו) אהא דבעילמילף בעלמא י דאין עשה דוחה לח תדלא דחיה עשה דבנץ התקלפל״ת דשכת בלאו דמחמר-זלת שאני לאווידשכה דחחירי והא תנא כעלחקאי ולא קפריךנ י״ללאטי דללדי״ט עשהולת והא דלא ל ולה ל ואעיג דשלהוה ע משני י׳׳ט עשה ול״ת י״ל כמו שכתט הה וסי לקמן חליכא דרכא דלל«"ס עשה ולית ואלה מפיק מלכת • ולחה שכתכו התולכשס רילא כריש פסחים(דף ה) דלמ״ד הבערלללאויצחה אינה אסורה טיט כיון דאץל כמ״ד שם מלאכה עלי׳ אין מקום לתירוץ הזה לעיל׳ אגימדאי לא ל הבערה ללאו יצאה מדאיסר הקטרח חלט חול ט״ט • מיהו סכרת הרילא כזה איןלה על מה לסמוך וכח״ש בחידושי דפסחיסע״ש . מיסו האייל שלכצריךלומר לאטילללןנ קריטןט״ט ואזאפי׳ אם א^אדי״מא לשריפה קדשימ לוקץי״ט וכמו שכתבו התייבסמיך לדכא ע*ה ולת ל

עשה

לת דלעזליפ אינו חייב במעכיו כי אס עד שיעבור כשיעוראלכסק של ד'וכל מקום שאומר מעטר ד׳ אמות הכונהעלאלכסקשלל׳

והכהכדולע^דעלאלכקוןשלאיזה חרובע ככר אחחכלס שכל אמתאכרמעאחחאזהריתומיגואיבאלכקיכא • וככר הוכיחו סתיספת ובסוכה דאץהסשלזןיסזהדתרןחוחשיסמקדקדכאחת כעירוטן(ד׳נז יש מעט ייתר׳על תרי חומשי וכן נתכאר בתכמתהמלית י• וצ״ל דהלק לקחו החשמן הזה דהרי חומשי כקירוב ולא כדקדוק • ׳ואחנכ החשבון סמדזקד׳היא כא שר נרכע אורך צל^החווכע וצלע רוחב סמתצע יהיה שטח תשבורת שכי המתכעיס ביחד שויס לשטח תשבוית התמבע ההיה מהאלכהין• וכבר ביאר זה הלש בלג לכלאים במרובע שוה הצלע(ת•

ונתבאר אצל קכחיהחדז,ה ככל המרובעים אףככלתישויסכצצעזתיו־ רצוכי שיהיה שיעור חרכ! חשתנה חרחכו • ובלכד שיהיה המרובע הה!א

בעל זרות נצבות זככרזכר זה הרמלם והתי״ט ככלאי׳ ועיריביי כחשכה י דלא הגינה וכוי' וכתב עוד היחלס,כמשנה דע^מניןז״ל אבל שטחע יהא מדתו ומי לא יודע הצלעאלא כקרוב וכזי על כי לא יגיע׳ ב המח לעולם לידיעת חשבון שאינלכחר בדקדוק אלא בקרוב ־ זאיןזה

לחיסרון דעתינוא!א לטבע זה החשכזןעלל • ומבואר שידינינפשוה. אץכןומכיזעלחשכיןדאמתא ותריחוחשילתייכלמעבירכריההמשהל חומשץ׳מפנ* שלפי האמת אלכסון שלל׳ על ד׳ הוא יותר חזה אמות 1 השיעור • 1כחז כן א״א להוציא שעור אלכסון של ד׳ על ד׳ כדקדו׳כדרךכ כק חכמי המלות לפי־שמיסללכ העולהחככילת בצלעותיוהוא ל •ס חספר כלתי גדור ומטבע זה קחקלשלא ימצא לי גדר כשגס שלא יגיע אלם מעולש לידיעת ז1כס!ן מרובע שוהה'.לעו׳ כדקדוק לפי שלא ימצא לו:גדר• ולפי זהילא'יסכן שיהיה במציאות אלכסון מלזקלק של לעל יי' טלפי טבע זה הקשכון־יוקקהגדר או כפחות• מעט א ו כיוי«ר מעש י* וסוז ק ^א 5כון'ה6כסק כשיעמיד עלי! .מווכע שוההצלעות •י מפני שלא לכויןוצדקדק להעמיל-הצלעו׳על ז״וייזת כצבת • כת״ש לכ הרתלם והליטכפי מי שהוציאוהו משנהתיפבא כדרךזז״להרחלםשסזאחרוי f כטכלא.מוןנעת.לפי שלא במלאכהלעשותמרונע כדיוק • ולפיכך לט שיראהכחרזבע כפי יכולת האדם• כמו הליחות המרזבעו׳ שהכוונה בהע3רכוע כפי היכולת עלל • וזהמכוארגיכלחכמיהמדזתולפי שהחיזכשל מעטר הוא דוקא על׳1כסוןשל ד׳על די• והוא נמנע להתצא כשווי כי אס־גפחות או יותר לכן לא יצזיירהפט ר כי אס לפחית 1החחכ כע1ר>)פסשיקשס־מממשצ!סק;הרמלסכליכ מה׳שכת ־. שהמעט׳תייכ -. -ולמד זקיממהדאמח כגתרא אינן חמכעל עללאמות וג] מגנפין .שיעכורקזאלכסון ולמה יהיה חייב לאמו׳ג׳חומשק אחרישלפי האמת המדוקדק אלכסון שלל׳ על ד׳עודףעלה׳ אמותג'יזומשין כמו שכתב הרמלס בעצמו ככלאים זעירוכין. ללמד הוצאמ אלכסונס חן הצלעותיז והוא יותר כפי הנחותיו מתרי ח ומשי הנזכר כלס שלא אמרוהי רק לקרכי

ולא לדקדקוכז'בשם התילולעכ ^^^!לאעוליחוללללאטיסעכלעדדטשכל• י ע ר כ ^ ו

קשרים וטיעדא״כ עולת חול ט״ט אסי' יש להקשותה דבריש המ1רה(לףל) קאתר הלס אפלוגהא דר׳ יה1לה ור׳ יעקכ מ מ

ללי אחר אץ לוקין על לאו ללא תותירו משןם דהוי ניתוק לעשה ולרבי י יעןכאןןלזקין עליו מש!ם להוי לאו שאין בו מעשה • ״. ופנייך הש ס!ר׳יעקכ האי והנות׳חתנ! על בקר למאי אתא ופי׳כיון דלדידיילאז שאיןבותעשהיכלא״ה איןלוקיןעליול״ל ומותר לנתוקילעשההא בללה לא לקי עלה(ועייןשס כתיל) ותשני מכעייליה כרתנןהעצמות זהגידין!כ1׳1אמאי ליתי עשה ולדחי לה אתר חזקי׳אמיקרא ולא הותירו !כי׳ כדאיתא כאן,עד ליתן ב1קר שני לשריפתו והשתא לאטי טק דללע ילפינןשפיראץשירפין קלשי׳בי׳׳ט תקרא לעזלת שכת וגות׳ולא צריך ת!

עצי גמלמ»יאיכא ל!מרשכןקנקכלא^זר כלקלמכות(לףל) ועיין שס כחול ס הא לאיקשיייואפשרלימיללע לריש מהכא כללרי׳כמטלת׳ל לא תיתירז p בא וו צ שם ואכלו את הכשר וכי׳ שומע אני כל הלילה ל ממני על כאי יג« אקל׳אני זהנית׳כאש תשרפו על כק׳ לל לא כא הכתו׳י של פזי יאי זה היא זה עמוד השחר. כיאור זה K ליה1חח,ס ל^י ־ tnwt™& נאכל עדקהתמההשתא דכתי׳עדכקרמתתר ללמלךש לדקדק ילמה לי קרא להכי ל אלא י־גל עמוד השחר• ימיהו ^ א הא ככי ש ס ק ל למעלי השחי ימאא היהכלאית׳בלכ דמגילה לףל W<ליה חדכתיכויקראאלדים לאורים למאיר יכא •קרא יום:«ס _אף בלא יתיר עד בקר חלכתיב ואכלו אתהבשי כלילהשמע אני י מהא 'עקיבא

ד השתר כלבד דמעמיד השחר יאילך היי ימסא. ויש לישב w עי׳ע .r - יש כרט(דף ט) תניא ר שמעון קיותאי א נמר משים ל

ישראל יבמות כציציתללתי כלאיתא כפרק קמא דילמות יהא יעמל דזהה ל״י. בכל מקזסילפיכן מכלאים כציצית־לכי דעשיז רציצי׳היא עפה השוה ככל דכזהג־כלילה ומהג כנשים כדאיתא כפלסתכלת •י משא״כ בעשה דשריהת קרסים שאחי שאין שזרפין קדשים כלילה כדאייתא בפרי הערל וכן כתמ החמי־ כאן בדיייה כקד שני זהוה מצות עשה שהזמן גרמה ואיכה נוהגת כנשים זנהיידילפיכן שפיר מכלאי׳כצ־צית דעשה השוה ככל דוהה לל׳׳תימלללגםעשהשאינהישוה בכלדוחסלל״ת וכעכיןזההקשז

התוסיכלקדיכמזת (דף')*לכדאטייסזכד-כן כלל ולפי מ״שניסא־ דכאמת לרכק דאית להו בפ׳קתכלה לציצית נוהג כנשים ודאי דלא צריך קרא ללמד דאין עשה דשריפת קדשים רוקהלל״ת די״ט ׳ רק לרישתעזן ללל לציצית אינו נוהג כנשי׳ופליג עלרכנןלפיהתכלת־ולפיכך אי לאו קרא ה״א דאף עשה דשיילקדשיס דוחה לל״ה די״ט ואם היא תינה שוה ככל לכמו כן עשה לציצית אייכה שיה בכל זאלה דחי׳ללאז לכלאי׳- ואין לחמוה מהלשקל וטרי הלסאליכא ללש לפי שהלכה כלש כהא לאין ציצית נוהגמשיי• והשתיניחאנמי לשפיר יליף אביי ראץשורפץ קלשיס בייט מקלאלזלא עולת חול זגו׳זהזאאליבא ללל נ״ונ אץ קייטן ט״ט לפי דעקר קרא איצטריללש ולש אית ליה כהדיא כלב לביצה(לףייש)

דלוכאץיקריכץ כייטוק״ל:ב תול לה סלץ בציצית זכו׳ על זעוללכלק ליבמות גכי דףכהעי כלאים בציצית אפייהאןללא לריש סמוכיןכעלמ׳כמשנהל נתי כלל כפרק שני נזירים להא תורה לריש י יש לרקלק ללמא לש ל לכעלמא אמרי׳דאתיא עשה זלחי׳ללת ילפיקמראשז לנזיר זקאח׳הלכ) התם להאי הנא לא יליף מסמוכץ לכלאי׳עס ציצית לאיצטיהאי סתזכים ללרכא לצמר ופשתים עוטרה טן במינם 3ץ שלא כתינס וכו ולפיכך ישל הכי 1מלה לא אתיא עשה לציצייולחי' ללתלכלאי׳• לומר לגס לש ל ןלל ראכתי נילף מראשו לאף עשהלציציתל*1י׳לל״ת לכלאי' לסי לעשה לציצית אינה שזה ככל ולפיכך אין י ללמול־מראשו לנזירלשם העשהשוה ככל (ועיין בהזלבלק ליבמות ל'& לע״כגס לפיתיק התוספ׳ והוא דסברי לש גזירה משוס כקיח לילה ס׳׳ל ללש לציצית אינו נוהג כנשים אסר שאינו נוהג כלילה להא בהא תליא כדאיתא כסר' התכלת • זכאמת'V'שכס' התכלת תירצו התוסיעל הףשיא שמקשים כאן בסגנון שכתבתי אפס שהקשו על זה כשם לת ממסקנא דריש לק דיבמות דמשמע להא לכעלמאעשהדחייללתא״איללמזד מראשו • ואיני מבץהקושיא כלל להנה עקר חה שמרחה הש״ס ילפותא דראשיו כיכמז* הוא כמו שאומר שם למכזיר לא ילפיכן רמה למיד שכןישכו כשאלה־י ואלו ללש אין זה לחיה כלל דכהדיא שמע*נן ללש כרישלכדכזי׳רדחין שאלה כשירות •כ ללש אחר דליחא לפידכא דמה לנזיר שכן ישנו כשאלה ואין להקשות ל טלף מנזירדכעלמא אתי עשה ודחי׳לל״ת ועשה כמו ככזירדאיכאעשה לקדוש יציה עם הלת .וכחושקאמרהלסשם ראי לאתימאהכי הא דקי״ל דאץ עשה דוחה לל״ה ועשה ליליף מהכא דלחי • דלסיהאמת איןכנזיררק ל״תצלכל׳ כלשהרמלס כל יימהל׳נזירזת לנזיר מצורע לסי שאץ ימי חלוט! עולץ לו מן הקניןבטלה העשה דקרוש יהי׳מאליה • והא דקאמר כפר׳ קמא דיבמות דנזיר עשה ול״ת ככר ישבתי זה בחידושי ליכמזת •דהיינו לפי מה דסכר רב חסדא כפיכהן גדולדכבזירותמחכה ימי חלזטז עולץ.לו מן המנץ ולא קיימא הכי מסקכא דפרק כהן גדזל •

(ועיין בחידושי יכחזת):ב גמראדאתמר שיעור לה ככמה מס אשררכיה!דה י ע דף^ר אמרשחואלג׳ חלקימילרכייסף אמררכיהודהאמר שמואל שני חלקי מיל וכזי עד אלא תלתא רבעי מיל • כענק כין השמשזת ,נמצא מחלזקת כין הפיסקייהקדמזני׳י• ידעה הרי״ף יהרמלס שלזשיךעח החמה מיד מתחיל כין השמשות וכרכה דאמר כרוך והכי ולדעתו שיעזר בין השמנלכלי מהלךאלף זלק אמה שהיא בגביעי מיל. והיינן כפשט משמעות גמרא דהכא ויהיה שקיעת החחה לדעתסהזא כפשזטז והיינו משעה שמתחיל גוף החמהלהקהר מעינינו מדסתמ! רברילולא פירשו ענין שקלעחהחמה זכמ״ש האחרוניםלדעתהרמלם והס הדלי.) זהרל לח בפירזשו להלכזיקידזש החודש להרמלס • אמנם התזלהיןשו בכאן מלחי שהיה טמא דאיתיהתםתשתשקע החמה ועד צאת הכוכבים אדם מהלך דימיליןזעד צאת הכזככיס ודאי לאו לילה הוא כדמזכח בלב למגילה (רףכ)מקראמחמיהדכתיכ ואנחניעהיס במלאכה מעלות השחר זעד צאת הכוכט׳זכתיכ והיה לנו היום למלאכה וגוי• ותירצו כשם לת דשלי שקיעות יש והשקיעה דהכא טיכו מסוף שקיעה שככר שקעה החמה ונסתרה מנגד עינינו אלא שעומדת עדיין נגד תלונה י ושיעור V מילין הנזכר כפקתיס הוא מהחלת שקיעה ושקיעה דהכי היינו מסוף שקיעה • והלן הסכים לדכרי רשיגי תם והטצ ראיה ללכרץ מירושלמי דפרק קמא לכרכוה

לאיתא

,מסכת נצח דאעיג לאיתליהי״ט עשה זלת איצטרךלמעט שריפת קלשים ט״צ1 הלבדז • זכסכהדריןס׳אחד ליכיממזכז'(ל׳לה)־משמעללללאטילוכ אין קריבץ בי״טלאחר.החס אכיילאין רציחה לוחהעבולת ציכזרלמה שבת שאין רציחה דזחה אזתה קרבן ציבור לזחה אותה קיו שאין' יציחה ד זחה קרבן ציכ?ר והא דכתיב מעם מזבחי תקחנז למות מזקי התם אטי לקרבן יחיד שאיכז ליחה שבת • ואילזלי דלל לאין לזנקריטן ט׳׳ט גס בקרבן יחיד איכא קיו ראץרציחידוחה אותו והיינומשזסדאיןרציחירוחה י׳׳ט ואלה קרבן יחיל להייגז לזנ לזמין י״ט ק״ו שאץ רציחה דוחה קלכן יסיר? וכמו למסיקהתסרכא׳וגלכ לל דיןרא דעסמזכחימסיק מסכרת

הקיז ולה ררציתה דיחה ק״צ - זאולם סברת התוירכסמוךזקיא דאסאיתא י די״ט עשה ולת לא ציכינןחו רכזי׳לאיןשזרפיןקדשי׳ט״ט לזלישנאמ׳לוכ'י כשלהי תזלץלאע׳׳פ קריכץט׳יט אינה מזכרחת לפי מ״ש התזס׳פשס ל לאין עשה דזחה ל״ת ןעשה אלה אי עבר ככחצ׳כזה אץ לוקץ^על הלאו זהשלשפיר איצירכויה לאיןשורפיןקרשייכי״ט דאז אפ השורף קדשי׳כי״ט לוקה חשלכ אי מתעטי^שריפ' קדשי׳משזסרי״ט עשה זל״ת המו שאכתו'כ דאכיי ס״לכמ״ד הכער׳ללאז וכעניןיצאה שכתבנו בסמוי• זללז י״ל ל למעלה ולא צרכינןלתירזץ התזספ׳ ולפיסכרת רילא שזכרנז והוא כאס עכרראיכז לוקה •כייןא נמי מהי דלכאורהקשיא אכתילאכעהא דקי״ל כלמ דאין שריפת קלשיס לזתין י״ט הי קלפי׳ טמאים הן קדשים שנתותר 1 מנ״ל־ דכשלמהא רלא אתי עשה לשריפת כזתר ודחי ללת די״ט שפיר-אפשרלמילףמתהדאץ הקטר־חלכיחולדהזאנמיעשהלא דתי ייט שאילג לעשה להקטר חלכייאינה שזה ככל לאינה כבשי׳רלנ עשה לש״יפת קרשים דניתרלל לאינה כנשים והיינו משוס להוי מצות עשה י סהזלג לטזס אתה שזרףזלא כלילה כדאילכת׳הערל ־ משלכ שריפת

קלשיס טמאי׳לוראי אץטעם לזמר להך לגשה אינה כנשיילזלאי קלפים י עריסת טמאים הזא כין כיוס בין כלילה כתז שהוכחנו בחידושי לקלזשץ וכגראה שםממחני'>פסחי'(ד׳מז)זמהרמלםוהח1׳דקיד(שץ שסיזכחן שכןאימא כיץ להא דקי״ל עשה לוחה לתיזילפי׳לה מכלאייכציצית כריש יכמזת הנה לרבנן לפי־ התכלת(לף ל) ללל ציצית נוהגככשיס גם הא לקי״ל עשה לוחהלתהזא לוקא עשה השוה ככל זכמה שכתם התוספת

ביבמות (לף ו) זלא עשה האמה שיה ככל • מלבל ללש ללל משים י פטורות מציצי' לאז ילסיקלאן עשה האינה שוה ככל לוחה לל״ת זכלש התוס׳ שפ והשתא לאכיי מלל לרכנן לאין שזרסץ קלשים טמאים ט״ט לעשה לכותר והקטרה לץ הוא שאינה לוחה י״ט לעש? כי האי לא לחיה בשום מקזס •ואולכ לאילן־ שנויידגמרא לק״מ למאן ליליף מעל בוקר «"ל דלל לללעאףעשה האינ׳ שוה ככלרוחה ל״ת כלח ימהלילפי׳לה וכמיש התו׳בריש יבמות(ד'ו;לה כולהז זמשעטנז רי״ל דאיכ׳מאןדיליף עשה דזחהלתממיעוטא דעד כקרזכיזן שכן אץ חלק לענין שתדחה עזה ללאו טןעשה השוה ככל לעלהאינה שזה ככל-וכיזן דאלה חיינץ לאץ עשה דשריפת 8זתר דוחה י״ט צריך גלכ לומר להטעס מ שוס ללא כטלה מצות! ויכול לשרפה אחר י״ט כמ״ש רלי כסמוך ותזלביכמזה שם ולכ לה דאין שרילטימא דוחה י״ט ולרכא ורכ אשי לכ לק״מ לתרוויהו סיל יי״טעשה ולת ירכא הוא דמהדראקרא משום מילה &לא כזחנה • וכמ״שv*fת(׳כסת('1א(לס למ״ש לק״מ לגלאי ס״ל לאכיי >מי י׳׳ט עשה ל״ת ומטעם זה כלכל אץשו1יפת קלשי׳לוחץ י״ט יהיה קלשיס טמאייאו׳כזתרט נזחל לפימה לקיי״ל כלש לציצית אינז נוהג כנשים זרק מייתי קרא ג ואז אין חלזק לענץשתרחההלאו טןשוה בכל לאין שזהככל-זכיזןראלה תזינין לאין הקטר חלבי חול לוחה י״ט והי-ינז משוס ליכול לקיים העשה אחר י״ט כפי׳רלי נשמעתןלהלאץ שריפתטחא זנזתרלושץ י״ט ואף עיג לכלאו הכי לא לחי׳רי״ט עשה ולה כסקא מניילהשתימלקי נמי לקי וכעבין שכתכנז • ומיהו לרבנן אע״ג ללל ציצית נוהג כנשים עם היות ללענין לללקיי כשריפתקלשי׳ טמאים לא מצינין למילף מנזהר והקטרהפ אסור לשורפן ל לעשה להנהו רץ ללא לירחי ללאו לאינה ש!ה ככל ע

כי*ט משוס לכללה ייט עשה ולח: להשחא מיושכנמישישמקשין לאכיי אכתילמ׳׳ד לזנ קריכין ט״ט איך מתרץ ׳]יכיה דלדידי' חלל דאיןשזרסץ קדשים בייט הכי נאמרדפליגז חכאי בהא דאין שורפץ קדשייכי׳׳ט דמשחעותא דלס להוא ללעזעי׳(ft לונ קריכץ טיט הואר׳ישמעאל כדאמילקמן (לקיר) והנה בימתכיתץ אמי אין מדליקיןכשמן שריפה ט״ט לישמעאל אומר אין מדליקין כעטקמשמע דלא פלינ אלק ויק לאטפוי׳קא אתי לכל תנא כתרא לטפוי אתי כלש התיס׳ לעיל וכדאיתא כפ׳ המוכר את הפירזת(ד׳צג) גם יש מקשין עוד כעקר התיישמתרץאטי ללמד מקרא לאין שירפין קדשים טיטהכאגט תרןמהטמאהזכפקחיס 'גט נותר (ל׳פז) דלא ניחא דאתי עשה דשהלקרשיס זדחי הלאו די״ט לכלאו קרא כמי לא לחי׳העשה לפריפת קדשים ללית לי״ט • דאין ללמוד זה מכלאים

ישראיז שבח יטר ה7מעלמ וחצי מנה שיעור מהלך מיל א ש 1 אש>ןיעיי*מרכדי£ח1 -נסע׳אליע1כייןשה(אשכימ1משישעק י זלפישבשעה כמבהלמי-יתנועע- הגלגל טיז *!.לה יתחייב שיהיה תנועתו כשצי ח חשי שעה ששה מעלזמזהוא מהלל מיל זיג׳ ע למהלך ואכעהחיל חעלה:זחצי ולמהלך גילבעי חיצ־ל ׳מעליה וחצי וכזה השיעור ממש היא אחר עלית הירח משץעת •השמש כשה ר.ת כתקופת! יזה המד ׳העד ללברי הרי״ף זהרמיכה הנאמרים כאמת זצדק וקירושלחי ראיה .גרילה ללכייקםיוהואשכין השמשות מתח־לתיכף מרגע ששקעו! גזף

השמש י והזא סתירה לדברי רית : , ועיר י£ראיהלרבריהרי"ף יהרמיכס מקימי שסיהטמא (רףצג) לאחר עילא יתס הן המזליעי'לירושלים טיז מיל הזה וטי עד עילא לטעמי׳ידאמר איוה ורך רחוקה נל שאינו יכזל לכנס כשעת שחיטה הרי שלא תשכ חס רק עד שקיעת הסתה ואלז לפיירטנו תס הוה יוסבכדיהלוךגיחיליןירבעאתיישקיעתהתחה * ובאמתשככרהקשז תתו׳בעצמס קושיא זו זעלו כשימא כפרק חי שהיה טמא * אלא שבפרק איזה* חקוחן?דן כ!) תירצו התוקיעל ?שיא זו זכהכז שס מלאי לענין שיהיילס נפסל הזה לילה מתחילה שק:עה'אע״ג רלשאר חילי היה יזם עד מהלך גיחיליןירטעי אתר צאת הכזככים • זזת בל5ד מפסיק מייחד דכחיכ גביילם וגיוא טוס הקריבו • יעיז מצאתי כעניי קושיא גדולה מרישפרקתמיללאמרהתםתחידנשחט כשמונהזמחצהוקרכ כתשע ומחצה כערכי פסתיס נשחט בשכע וחהצהוקוכ כשמזנה זחחצה • חל ערב פסח להיות כערכ שכת כ1חט כששומחצה וקרבבשכע זחחצה וקאמר כגמרא חנילח אמריייהזשעצןלףאחרקרא יכו מוקשה ובא על פרזקא לרילל זחהיק«ם רבא הטעם חשיסלחצות! רתמיד תשינטז צללי ערב להייינז כשש זחחצה •י א5ס כשאר ימות חשכה דאיכ£ כדרים ונדטחלאיא להקריבם אחר כתמיד משוס עליה כשלים וכוי האחרינן לתמיד תלי שעי ןעכליכןליינהיןחחצה כערכי פסחים ראיכא הסח אתיהתמידקלחינןלתמילזעכלינן ליה נוי.!מחצה קל ערב פסח להיזתערכשכת דאיכאנמיצלייתז דלאדחישכתמזקמינן לייאריניה בשש ומחצה ע״כ י סכה מכזאר שלילי כצסרכות יצליה אשר יחיסף כערכ פסח שחל ערב שכת היהההחידכעשה כו׳ןמחצה כמו כערכ פסח שכשאר ימות השנה לשוס נדרים !נלכזת־והנה שיעיר הצלייאשר לפסס כנר כתבו,כל הפיקהיס^אי5ו. ׳יוהרמ&יעה עד שלקדז מזה ששייעזל המליחה לכשר איט ״תר מזה חשע$ כנזכר נטזר •\ והשתא לפי'ר*ת דלכלמי3יהיהיזסעדצאתהכוכט'סרקילעכין שיהיה דם נפסלסיס לילה תעח החלת שקיעה השחשילכ ליל להקדיס שחיטת התמיד כעיפ שתלעיש חשוםהנליה • שע״כגמר.הק׳־כתהפסחיה־הקזרסתחלת שקיעה השמש שמאז ואילך כפסל •י זמתחלת שקיעת החמה־עדצאת הב!ככי 0היא ולצי לילה לענין איסור עשית מלאכה כשבת ס״נ לרכא .גופינפתי שהיה טחא שהיא, ככלי חהלך.חתשה חילי׳ והוא - שיעורcr.שעהימחצהזכמ״ש ?הושעצחס בלקלפסיויס.(לף יאע'ב):לפי תוכל להיות סוליה לפסח אתר שי.י.חיל כקחכ לגקיע זאן כבר ,גמר הקרבת פסח זעלייןיששהות לעז ת מלאכה יותר משעה י ואין לדחוק זלומר דללעת לח שלהיות הי״ב שעית אכר אכנ חושכיןטויכינינו • נחשגי׳מעל!ת ה:חר זעד צ״ה זכמז שה א דעת תיה • ׳יכיה לפ כך ת:לך למילין!רכיע מהש-׳ין תחילתשקיעית החחהללה פתית חעג1 משעה לפי שחש:ו;מהלךח׳ חיל טיבשעוח מגיע לשעה אחת גימיליןזשליש • ולכן הואיל זא״א לא*קיס שח-טת ההמ׳ל נעיכ ככת שחל נעדכשבתכז'ומח;הכמז כשאר ימ;ת רשיה לעי שלא יקעיר, ה!חן שטן פקיעת השמש ללה לצלית־״פפססהואשעה אהתוכיון שאפקיהו חז'ומחצה'א:קמוה1 ״שגה ומיצה כרעי ולא רצו לנאור לו ןחן אחר • חלא לאין סעסכלל לומרשלארגזלכחו־ ליזחןאחר־זאשר שלא לשחוט התמיללז זחחצהה־הלנ* להעמיד זמני כתיזלת ז'ית ליה •משים טעתא לנדרים ינלכית • ועול לאכהי לרכא טפיה ד כפ׳מי שהיה טמא לתהליך שמן שקיעת היזמה ועל ציה ה א המילין קשה זאי׳לגיראהותברכא כפ׳ מישהיהטל!א יהי מתב־תין והנא (חדכריעצמומיהא לאאתיכב • זעיל ללרכייסףיהכאלאי׳רלשיעור כין ה^שות היה רק תךי דלקי יזיל ויה ה לפי דעהו משקי*.:ה י.חחה ועלתחלתכין השמשות שיעור מהלךכמיליןושלישזז: שיעזר,לשעה ממש לפי חשכון תהלך מ'מיל ט״ג שעה וללידה קשיא 0י,:יתין לתמיל נשחט־לקתני חלערכפסתכעדכ שבת כשקט כשש

ע •י ל ומחצה ! ורע שנמצא דיעה שלישית כענין כיה יהיא לעת רטכז אלי; יר מחיץ י והזא פירש השני מיני צאת י.כ!ככיס יש האי יוא כרגע יציאת הכוככיס מרקיע השמיס זי.ם גרנוים לעיניני!זה ככלי

י 10 מהלך

מסכת בצח (לאיתי) התםמיחומוכנכצה בתקופתה התחיל גלגלתמה1שקמג

ואתלת גלג$ לנכה לעלות והז כין השמשות £חר ר' תניבאסוףגלגל מקהלשק!ע'זחתלש גלגללכנהלעלית פייר׳חכינאמשנשלנרייחאל לקחני צחחיצ גלגל חמה לשקוע וכחכ הר״ךחכאןלחלצו שאיין לה חתתילעל שעה שסזףגלגל חמהשזקעע״כיזדעשהרשלא הקשהע! פי׳ריהוהניחיהדכרכצ״עזעיייחהשכהכהליכא״חסי רסא י ו;נת־ הראיה שהביא הלןמהיחשלחי לא כלבד שאינה לאיה לדברי ^יס׳לפי שהיי־ושלחי יתפרש יטזב לדעת הרייץזהרחיבםשמפבי שהיה חשמעית' לברי רבי. שנין הפמש:ת מתקיל חיגע שגיףסחמה חתתיל לשקוע. וכלה ברגעשגוף היוחחתחיללעלית זע״זאיחררחניבאשאינוכן אפנן שטן השחש!ח חתחיל חרגע שכבר שקע גוף השמש כולי* וההבדל הוא מיש הרחיכםכפ״י חה׳ תפלה דתרגע שתתחיל גוף השמש לעלותעל הארן זעד שיעלה טלו יש שהוח כשיעיד חלק אקל מעשר׳כשעךיאיהיה תכלית כיה כרגע שגוף הלמה מתחיל לעלות ואז הוי לילה י ואדרבה לפייהר״ןקשה שאח״רשלדעהז דכל:לירושלחיחסכח'עסהגחרא שלכ! בעכילייה וחה שאוחיר ר׳חכיניסיףגלגל חחה לשקוע ה-יכי על השקיע׳ השטת שזכר ריח והיאהמתחלתכבליגיחיליןורביע חתחלח השקיעה ויהיה ללעתזקירח כתקופת! חתתיל לעלות אחר שיעזר מהלך ל׳מילין מתחילת שקיעה יהזא יותר חשעק וזה שקר הןמצד החוש הןמצ־ התכינ*ובאר. זאו5ס לרעת הר״יףןהרחנ״סיהייהירנשלחי הכ״ל מבואר כחו ש מאול׳זהוא אסכים עם שיעור רכהיסנוכר כגמרא שננז שה׳א ג' חלקי חיל י ודע שהסיות אשר'מחמתן ישהכה רגע זריחת או שקיעה השמש הרגע זריחת אי שקיעת הירח•בשגס ששניהם כחלק אחדממזלזח ככר וכרס הלח״כם כעיייו חה׳ קידו.שהח!דש והס שלשה סטתהא' י מצל חלזףהחראה א£ד לירח חתמת קריכתזאל הארןהרכה יותר חןהשמש• אשר לפיכן הוא נראה יזתי־קרובאל תק!ס השקיעה או הזריחה חמהמרחכ הירח מןהשמש לצפין ולדמם והיא חה 0ה1אכאחת • הכי• חצל שקר׳אנתזהרמב״ס כשסנזילסהעעגל־הג׳י מצרחרחבהתליניחחשוה היו׳לצל צפוןזהוא אשרקרא הרמ־בסכשסמכת גובההחליכי־זחכואיג״כ והסכלל אשר יפז$ כין רגעןטחת השמש לזריחת הירא יכול שיתחלף >שיע1רזת5לב׳פניס• מצל חקוםהירח כחיזלזקוחצלחרחנו חן השמש ומצלסרפכ המדיני •זח כוא׳גיכ שהיר׳כתקופת: יר\מק1מ1כתזלן'כךחוק #י הגלגלתח^השמשזלוליהסטת שזכרנו היה ראזי שהירח כהקזפתז' ע1לה מי^עעתחיל השחש לשקזע.ומחמת הסטת הנזנריוח יחאחר י ה י ןריסתז חשקיעתהשמשי ולפי שהירושלחי זכר כסתם ששיע!ר כיה הוא מ!יעירימה שיאיחר הירח כתקופחז לעלזחיאחר השמש • זככר ימ^או מל;פים כהאיחו׳ ~סזסיתתייכ כהכרח להורותולוחר שכז1;ת הירישלחי על חכלית ^עזר.האיחור אשר יכיל להיות והוא עס זה כסי חה שהוא באיי וח בואר מדברי הסמיכם שם שהחליףהיותראפשישיודחןהוא בזחןיף אשי נא חצר נזילת המעגל 4הירח כחזל טלהלפי ששס סזא. הח

גתכליתגיללז וגם שיעזך חליףהחרח׳ אשר לק־רח א! נאיירךהזא מעלה אחתכקירוכ י חה שלא ימצא כשיעור זה טחן שהירח יזילתחול מלה!הנה שיעור החל!ף אשר חצל נזילת החעגל כתנהרמ״נם שם שכאשר הילח כטלה יהיה שיעזרו שני חזמשי רזחכ קירח מהחזלות • ואזלס תחלוף אשרחצל מרחכ החליצה כתכ שס שהוא כיחשליס תחיל שני שלי שי מלחי הירת ממזלוח איןהפרש כזה כין מקזסהירת כמזלזת• ואולם,מרתכ כירח חהמזלזת אפשר שיגיע לחחשה מעלית לרעת קרחוני החזכנייס זכן כתכ הרח״כס שס זללעת האחרונים לא יגיע כי אסלארכעחעלזחוד׳חזחשיחעלהוהזאנ׳ לקי׳כח״שהמפרש לכרי הרתי״כם שס* ולפיכךכאשר נניח הירח כמזל טלה וה:א עס זה בתכלית מלסכ( חן המזלות וכא״י • יס!ה החלוףאשר חצד נזילות הת־1 גל שמונה תוחשיחעלהישלישחעלהיה-־־לזף אשרחצל התדינס נ׳ מעל!ח והזחש ־־;*היז כ/החלוסיס טתלהימעלזתיכקירוכ וכאשר נצרף אליו החלזף המדאה שהוא חעלה יהי'הששהחעל1ת • וכשיעזרהזהטה לאוי שיתאתרחרכזכילח לעלות כתקופתזצחר שקיעת חיןזכשחש• וככר זכרנו בשס הרחיכמישמף השמש שזהא בעלזתו על הארץ אחל עעשרהיכשעה׳ויהיה חפני זה חרגעשקיעת חרכז השחש ועל שישקע טלו חצי עשור שעה־ויל(עכתטכה שהירח בזתן שהיא כהקיפתו להיינז ־כרוס גלגלו הוא שזה למראית עין עם השמש ויתהייכ לפ״זשיטהגט הירח שוה}' חעלית תחילתו ועד שיעלה חרכזזתצי עשזרשעה ג־כ • .״?לכךנלעתיר׳תנינא שאמי,שטן ממשות מתחיל מסוףשקיעת-החפה .!כלה כתחלחעליית הירח וזה יהיה נכדי עשירת שעה ק1ל.ם עלית חרכולס י ויחע ג׳כישכשעה אתת יעל! טיז מעלוח חהגלגל לפי חשבון הי ש ס מעלות הגלגל ככ׳ר שעה • זיגיע לעשירית שעהחעלהזחצי ויזגרעזהמן הששה חעלזת אשר בהם יתאחר עלית מרכז הירח

ישראל שגת כאמות יחול עלמי הספק גאתה אחה מלוד אם לאשכלך לתומרא ־י ולפיזבהא. דאחר רכייהזלה כפרק. מי שפיק. טמאתדעכממ מהלך אלס ביכוכי־ י כיו׳ככויכי יויו פרסאזת מעליה השחר ועד הכן וכזי ארבע מילין משקיעת החמס ?ערכאת הכזכנים זכי׳ ד׳ מילין ״ להיזתשכנר יתכן לומר 0:גבלת ה^עידי׳ההס לא הגיעו לרמ יהודה מצד הנסיון רקמצדהקכלה י זכןחזכממדכרי הה!'שתירצו כאן רחספקלן אדם בינוני מה היא ועיכ רייהילה עצמו שכחן מציאותל •־ ולפיכן כולל לנו ספקנענין המילין לכית נסתפק גם קבו הנוכרי' גיכ • וכוח שהמיל מוכרת ככל מקים היא מאלפים אמה ״ זעם זה לא ידעכושזעור איתן האמות אס הן כת ה'אז כתו' ׳י והלכך ללז אין להקשות מחזי אנן כאדם בינוני שילך י ארבע מילין משקיעת התמה וכוי אחר שאנחנו לא נלע להתיך קצבה לאותן הל׳ מילין אם מאמות כחלות אס מאסזה הסכות ־!אילם ספליח ההפקןהזה שהוא חלק אתל חששה כמיל &כזס£יא החלוק שכ ן אמה כת סילאתהי/הילתא חיל שכך ל' שתןתי מיל עושים נחו׳ יניע כארבע מילין לתר 0ני־שלישי' • ולמאן לאמרפכל עצמו של טןהשתשזתאיכורקתרי תילתא מיל לקיע *ילכד שלמא; לאחר תלתאלכעי עילשסזא שיעור יותר מתריתילתא קשה שפיר כמזיאנן לעלפלאישצר לכיספין רקעלכיחילתאמילמצד משיחית המילין:לא יותרי^ףע״גללעיל אמר דמן השחשות rפק מןהייסויזן הלילי, ליק מחוז אכן דאפשר טאיכאאיזס שיעור מיעט שהוא חןהיוס־ה-אר לילהאובהפךמה שאיאפשרלעמזדעליי-והאדאחרלעיל ססללעוחאה ולקלקכנר כתכזהתיס׳נשם לנינו הס ש־יפרש שרי׳סשעה אתת מזעסתמכין

השמשית זה זשעה חהת מועטת מיה ולא כסירשיי ;ך לש לזמר דמששקא לן איים נ׳יניני מה ה א • •יש להקשות כלא י א נr • שאחרששיעיל ו י ץ מקיםלההפקישל׳כ״ה ו א ץ י ד ע פ ל ע ההלךכלהחסייזע לכיושיעזר^כלך שיק השקיעה ועד הלילה ידוע ג״כ והוא דימיליןיהיההזחן שהן ש^עת השמש יעד היילה ידוע־ והוא בשנקיש אותו אל חהלךיזיל פלסאוהילייכ שעות לייים כינוכי י !כל׳שר יעכזי כשיעזי הזקן של מהלך ל' חיל ן אחד שקיעת כשמש היא זלאי לילה זה!לס לכןולאי י־0 ויש לישבחה • דע שישחסלוקת\ב שעזת שאנז ח!שניס טוס כיכוצי •בין גדילי היפרשיס כשיעור י מאיזה זחן אנו סושכיםאותס אס חעליס השפל י 1*ל צאתהכוכטפ אז מנץ החמה ועל שקיעתה י מהן/לכרי הקזס׳מפעעשהייכ שעות נאשכיס מעלות השסרועדצאתהכיכטה <' מן^גריש עיין לפסחים(לף יא)שסקשו אהא לתכן החם. אהל אופייכסתי שעות(£'פי איתר כשלש שעות עדותןקיימת וזיל ואיתזאמאי עלותן קיימת אצו לייקינןכהכךסהלילהאילקאמר שתים בהחלת שתים • והיל קורםת שעת שכיהקולם הק-ילמהללאלם כתם עפר פרתה ש?ן ל ק ת ת p ל ? ק׳מילין ומעלות השחר יעלה>זה׳0יליןז1כעולה.לפעהזמחצ׳עכצהן י ז חמאימזה שזוש:יןי׳הלך סימיליןלייכשעיישחן עלות השחר זע ל ותגיע לעינך לת׳מילין שעה ומחצה יתחלת שעה שניה קולס הנץ נכליתצישעס • וכרעה החי׳היא דעת בעל סרימתהרשן ׳ ופששק דברכית מסייע לזה הדעת ?אתל שסזילאמי הירושלמי דריש ל ר׳ינקי כר נון אם אח אזחדליתן עיכיו של רקיע לילהינחצאח אומר שאין היזם ודליל־ שדם • וכזכתז שאס כאחר שהזמן שהשמש מהלך כע׳כיזשלרקיע שכיא הזיזן שחן עלזת השחר יעל הק והזמן שתן שקיעת השתש ועל צאת הננכיים שאס ניתןשכי.הזמנים אלז ללילה נמצא שאיןה יס והלילה שזיסכתקופתניסן זתשריאכליהיה הלילה עודף מסתת הזמנים הכם מבואר מזה'שדעתי ששני הוןוניס ההפ נחשנים ליו© והיא עס זה שיה V *הלילה יעיייכתמשי לפסחים כיאירככון חאודלהירושלחי הזהאיךיצדק^ה יאילס הרכר׳מרדכי יפה כתכ כלבוש סי׳רליג ורס״ן שמוכס ע״פ התכונה שהי״כשעיתשכיו' הכינזני נחשטםמהנןועל השקיעהזכןנואהדעת הדמ'כס:עיי׳בלי?1ג דפסחיס יבתעדיי מלך לריש פיק דנרטת • ובדיןעשוכתה ל ב שכתב שמוכח עייפי הת-נה שהזמן נחשב ההנן ועל הבקיעה ־ והכה יריע ת״ש כפרק מישהיסטחא חכחי ישראל אומרים גלגל יןנדנ יחזל חוזר יחכחי האומות איחריס מזל קבוע יגלגל ח זר •והזה לעת ח:חי *׳ל היא יעה אפרש האזחות היא לעח התי.!;?אחנם לעת חכתי ישר- והוא כפיי מלי שפ שהחמה הילכת זמקפת ירזחית יכזמניס שיין על(א השחר יערה?; ימן השקיעה ועל לההת׳יה שיהא בעטו שלרקיעץ והנה לפי שיה ולאי שייחם הכירני נישיי-היז ועד השקיעה וכמ> שהוכיח הריחי > זאןלסללעתח׳ילאכלנלשאיןכוכמהעלשהיומ כרשבחסנן.1על השקיעה « אכל אלרבהמוכש ההפך ו;זאש;י$1

נס^כ

מסכת נצחכר פעי מי שהיהטמא • ז כנ ^השח^, ^א^1ףעפג •הלרלמי ן5)מנםהצאתהכוככיה'הצזכר כפרקכ' לחגילהזהוא אמרםעדצאת «כוככיםיממא הוא אינה הכונס על רגע ראית ?מנכים י אבל גכזכה על הרגע אשר הכוכבים מתחילים לירל ולהבקיע עוטישל וקיע ־ וזה עהמיל תינף אתר ששקעה גוף לשמש •י יהס עזברים לח'1ץ למשול למסה ככלי חהלךל׳מיליןאתר שקיעתגוףהשחש • *אולם נרגע שקיעת השמש הוה ודאי לילה«אז מתח־לייהכזככי© לצאתלעטה ־'• הנהמלכרשאיןמציאתכלללסברתוואתוהואשיהין לכןכטם נוקבים־ עוט הרקיע ויזלליס לתסה • לפי שחטאר לכל מכיןישהטכטס סונים ברקיע יומם כשם שהכ מוטם כלילה אפס שכיום איכס כראיס מפחת הש?עת.א1ר השמש הממלא עילם ומלואו • והראיה עיז שבעת שיורמן לקות השייש יהיו ככוכבים כראיסאזי כמו כלילה*. עול יש סתירה לםנראזו יוריש פרק קמא לפסחים ( לף 3) לקאמר התס אלא מפתה ולחושך קרא לילה למי-שיך ובא קרא גילה והא קיימא לן לעל צאת הכוכבים יתמא הוא * ואלולסכרא הכ״לולאישיילשלמתשיןובאקראלילק והיינו כעת שקיעת. השמש ׳ מבואר מוסלכעת שקיעת סשעש לאי לילה ודאי היא • עול יש להקשות קושיא אתת כוללת ללעתהרי״ףוהרמ׳יכםגיכ ״ והואגיכחריש פיק

לפסחי0(לף ס]לאמר התם לכיע חמץ תשש־ שעות זלמעלה אסזר תנ׳יל ויליף התם אכיי מלכתיכ אן|טום הראשון תשכיתו זגייואך חלק שיהיה «ציו אסי׳ והיינו מז׳שעית זלמעלה• ירכא יליף לה חלכתיילא חשחוס על !סמן לס זכתי לא השח!ט הפסח ועדיין חמץ קייכ-ואמרכתר הכי תניא כמי הכי 6ן ביזם הראשון תשכיח! וגומי 5עי*ט אז אינו אלא מי׳יש תיל לא תשןזזט על חמץ לס זבחי לא תשח1ט הפסח יעריין חחץ קיים-[זפ«׳ רש'י.רהייכומתחילת שעה שכיעי׳ שהויזמןשחיטת הפסח והכי אחריכן נרישאמרלהםהחמונהצלוחיילאכרחס מכי חשחרי כחלי וגמרינן מינית שחיטה תעיל כתחילת שבע עכ״ל י ] מרירטישנ^אל רביך הרי הזא אומר!בזי ר׳ יוסי אנמר אינו י י מקיכא אזמר אינו גט היל אך הלק • מטאך צריך הרי מא אזמר וכו אזאיכו אלא כיי מאוד שאין מחלוקת בעכין זחן אסיר ח״ז כעיפ מלכל חשמעזת לזרשץ • ואלזלדעתהלי״ףוהרמכיסוהדיאככריש כשקוהאגדילהr ;3עכין זמן אסור חמן ג״כ 9 וזה דלכיע הוה יום גמיר מעת על מחרלכללכריצ זגכלמקוה שנאמר טיס כקראזת;1 מעלזת 6שחלכלאיתא ופרק ב׳ לגיגילס כמשנה ־ ולפיכך אם כלמוד אסור קמזכעיפ מ#ף כיזם הראשון זאךחלקיהיס מסייד שהיא הזמן 5מן עלית השחר עד פקיעת גיף השמש קציואסור וחציו מותר ־. והכה עכיארשסששש קיגו קהלךכרזח׳־ת העולם כי אס כזמן הנץ והשקיעה ״ ואילסבומןפמןעלופהשחרועלהפזהשחשאינינחצא >רוחות העולם אכל אז היא תחת האופק לרעת התזכנייס י אי נוקב עובי! של רקוע ללעח רשיי כמ! שפייכפ׳כיצד מעכרין • ומבואר חוהp השמש חל שקיעתו יהיה השמש עימד בראש #כתצי הזמן אשר « כל סאלס ומשם ואילך מחסיל לכט! כלפי מערב והצל נוטה למזרח והוא ןחן שחיטת הפשח ׳ זזה יהיה כסכרח אחר חצי פייס ככלי חצי הזמן 6מןעלזתהשתר!ערהנן נחח>סבתציהיזסעל?ץלא יגיעהשח« להיות עוחל כראש כל אלם לפי הנחה הזאת י ואולם א0 נאמר כלעתרכיכזתסזסיאשהויייס עלבכליהילך ר׳עילץ אחרשקיעת השמש שיה להזחן שמן עלות השחר זער הנן י לק״חשלפ״ורגע !עצות ממם כרגע שהחמה עוחלת כראש כל אלם וזה מכואר

זצ״עגבכלזה : דף לח חוסי ל •ה הרי רכעי מיל ק״ה להכא חשחעזכי׳ לחשקיעת קסמה זכז׳ כתב חהרש׳׳א ז״ל לאי לוקא. 'משקיעת לחמה אלא משהכסיףהתתתין זכז׳!חהרלל הגי׳ל־כא אלאתלתא רבעי חיל • אכל אס כן צריך ליגיה נמי בההחלת הלכזר תלתא לכעייחקזפחריתילתאעכ״למסרשיא י ול־נ שריר וקייס להגי׳ גיתאלת הדמר כחייהלחא רבעי כמקיס הרי חילתא • זזת מזכת ממה שהקשוהי,1׳זיל ןע*קנחזיא:ן כאזסביניטשילך מתחילת שקיחתt ד׳ מילין . וקישיאזייתכן דזקאלת׳׳ד תלתא רבעי י יאתנס r n i לחיל תיי תילתי ככר יש להשיב על קושיא "י-אופןיותימרווחממהי מה דאתי כר* r פיק לעיחבין(לף ג' ל »תיר3! הה׳פפי'זהזא ע ע'ב)דא.־׳רהתס אכיי משתי׳ךרנ נחמןאחת־סוכה זאמתמכזי גאמותכת חמשה טפחים אחת כלאי' כאחת כת ששה טסת־ייכתב רשיי לל ןריכ גהמן הלקאחי הכא קטנות וסכא גדזלות|לס הכאזהכא^זוחר' H-m ןאילאז חןתיא היכ• חציאמר הכא קטנות והכאגלולות הא לאתון כהו «יעוראעללמב[ארחזה שככל מקים שנצרך למל!ל

מסכת בצח ישראל שבת מלבד כלל מאמות מל^כה ולמה יגרעו אלז • *כן הי/ זמלאכמו אלא לפרש התלנק עכזדהזלאהפחזתלאהיהלזילהלסלסתום מרי הכלול תזה • ולא עול אלא שכירזשלמי גללאיתא כמיא רכל אליים" כ כלכול כיזם השביעי ממלאכתו י!\ המכין • 'וחליל זה יש ג צחשטנז כי ככללן חזשבס״אובפרסןנחצאלזלבץגסכפרטןשכפי גםלאחשכבלבא לחש!בשתיס • כיכעית^א מכהה' יהסששה • לצנא לעפות מלאכה דל כתלכר • (יהיהלפיכך הפמי בפרטות זה החספר הולך וסוער עלינו • ועם זה דעשנמצ׳ חלופי גרסאוח בדרוש הזהדמלאכה זכו׳לכגחר' לכאן-כי כקצתןאיתא כנגד מלאכה ומלאכתו ומלאכית • זכקצתן נאתר מגל חל *כ ומלאכותי זכיןצהן נאמר כנגד מלאכוימלסכתו־זהנה ק׳׳ק אלי ביתה הפוכה למנוי חלאכה והנגזר ממנו היה ראוי שיאמר כנגימלאנה:מלאכה! ותלאכתיך!מלאכתיואש נאמר שלא רצה להזכיר לאהשםילא הנגזרמימנומן הכנ1ייסהיסלי שי-*.מר כנגל מלאכה שכתורה כלכל • לכן כראה לי כישוב הלכר הזי* שזה הנלרש חענין חספר מלאכה אינו לרש כמור כמ!כן לכאורה מפיז ולי.אבל הזא אסמכתא כלבלכענץ שאמרו ביזחא לממשהענוי© הןכנגדלפעת־ם ענוי מזכר כחזרה י ועכיוהןמלרכנןכמיש הרמ״כם וכלאש מלכר אכילה ובכללה שתי׳ שהיא מן התורה וזיל רל-ישס(דףעד) אהא לאחר מנין ליום הכיפורים שאס!ר)ברתיצ? וסיכה וכזי ת״ל שכתון שבות • ופי׳רשייט היכאדשבתון האתזר כשכת אסמטלכנן כיה שאר מלאכות שלא היו כמשכן הנא נחי שבתין לגבי ענוי להוסיף על עמי. אכילס זשתי׳קאיעכ״ל • . וכן חובת ניתשלחי למקיח התה הנין המלאכית ־ לחל עפיק ממנין המלאכזת שכתורה וחל מפיק מגמטרייאדאלההדכרים » ואמרכתרהביריי זלל עכלין נהלת פדקא תלת שנין ושליג־ אעקין חני' לים חלאטתמן דאשנחןמסחךסזכין האללאאשכחיןחסמךעכלינוהומשזס מכה כפטיש עיכ מכואר מזה לאלו הררשית הס אסמכתזת ־ נאזלם ענק אסמכתא י ? וע שה; א כעין סי' כלכל שלא ישכח הענק מהס ־־ ולכן ניימר שסמכו הליט מלאכות על מנין מלאכה זחלאכחו כלכל ולא על

זולתם שוס כנוי כגן! מלאכתיך!מלאכת • ושיעור מנץ מלאכה ומלאכת! שכתזרה הס ארבעים • ובתוכן זיכא מקף לעשות מלאכתן והמלאכה היתה ליס רוק ותשכח • והגירסא:ככונס ללזחסיהככגל מלאכה ומלאכתזשבהזיהזחו לא יי 1יכזהעיישכססמיא הגלזלה ח>5

שלא מצאו כל אנמי חיל יריהס כישוכה. דף ע חום' ליה על החרישה והקצירה חייכ שתים ואיה מכ״ל לחמייפ שחיםנייאללאמחייכ אתרזזיהזאלא אחל יש לתמוהי לגירסת הברייתא זאת הלא התויעצמס כתבו כרכזרשלפני זה כשם ל היא כמו:שנייה כמכיגחאןכאתה שכחכילחאע׳זיקהל. .פריךאחר שאמר ילל כחי־יס ובקציר נזה הל שזן יכילאיהו חייכ עד שיעכירשתים ת״ללאסנערו זהזאמיזש כתכוקשההנס'• מאמת שלפי גרסת המכילתא ונפי אשר פירשז אותה התזל גלכזר שלפני זהעיכ איא שיקשה כאופן אחר אס לא שיקשה שיחייכ על שתים • דהנה התז׳תייצז אחה שהיןשו כשם ריי ממק לבהזורק משמע להאי מפינא אתי לחלק לתקשימני׳למ״ר לתייבאתולדה כמקים' אכ • והכאנעילמימר לאלרכה האי תנינא חתי להירזה לאינו חייב על ש*עכור]על כילם ־ ותירצו ראי לאו לא תכערו לא לחנינא אלול אתי לה!חת!שאינז חייב על שיעכיר על כייס • אכל השתא רבחיכ לא תכעימללמר^על חלזק מלאכות ע״כתנינא לחלק אתא זללז יקשה תאי מלחה עלילפ!תא לחריש וקציר ואמר ועלייןאני אזחר על חריש?!קצירה קייב שתים!על כ לן אינו פייכ אלא אחת • למיכמנינא ליל אחר-לתז ליכא למילמי לאתא ללמד שאינו חייב על שיעטר ליט מלאכות להלא ככר יצא תן המכין לליט חרישה וקצירה לחייכ על אתת מהן ׳י זאילש לפי גרסת המכילתא יש לישכ קושיא זו באופן כפין והוא לסיד לאעז חייב|על שיעכיר חסים ותו לא קשיא מירי מ־ןנינא זזה על פי חה שהקשו התזש' לקמן(לףעק)אמאידקאמר הרי אלו לאפודי מר׳ אליעזר,למחייב» מלאכות אתזלדה כחקנסאב * 7מרישא שמעינן לה לתנן סעו הרכה מעין מלאכה אתת אינו סייכ אלא אחת ־ ותירצו ללא לה״נז ל1קא לאינו חייב שתים על •:תי תזללנש חא; אסל אבל על אב ותיללה לילי׳ קייכישתיס • וללז תוכח שאף אלו היחס לנו הזנחה לאיטמייב שתים על כ/תוללות מאב אתל עליין ייל לאעלב תייב שתים על האב ותולדה שלו ׳ וכ־שתא פריך שפיר יבול אינו חייב על שיעבזר שתים זלא תקשי ס:ינא ליל ללפיס סנרא להשת׳ללית לן ילפותא לאינ! חייב אהזללהבמקום אב • נאמר מאלוה עם עשה שני היללות תאבאתל אינו חייב שתים • חשלכ אם עשה האב!תולדה דיליירתייבשתיס זזה מוכתממניכ׳לל״ט לע״כ איןלומ׳לא^נו סייכ עד פיעבןיכל הליט לככר

מוכע

&קשל«rt ועל ציה ומאמה עכהנמ לעיל. בשם היחשלמי יי מ » «כואיי;שא6 נחשזכ סי״כשעה• שביום הכינוני מעלות השחר 1על צאתל מילין שעקותומששעה־ על 4י הכזככים והוא מהלך מימילין. י ואולם אם נחשוכ קייב שעה מהגן 1על השקיעה והו!א חהלך לכ מילין לפיםיצאזמןהת׳מיליןשמזנהמיליןשקסמהלךהזחניס שלפני הנץ •אחי השקיעה יגיע צל מילין שעה ומחצה • זזה תל'!י כין.כעיין גלגל קכזעזכז׳• ומכוארבפרקמישהיהטתאשלאנחצאסהכרעה לחכמי התלחול על אחל מלליעות י• שאוחר שם רבי תשיכה ללבריהכ ורב אחא השיכ על לכריז• ולפיכך לא יגונה לימר שהתנאים החגנילי' םיעןרלהשגסהס כסתפקזכהא לגלגל קבוע זכו־ • עלולה חזו כתבחהרלאנוישלקדלכ כחחלוקת ,ללא ולהושיע במחלוקת להעזלס לאכסלרה ה1אל1חה ללא סכר בלעלחכמי ישראל זלבי יהישע יסבורכדעח. מכמיהאומוח י, והלכך אם נכא לעמול על עניןלהחצדהזתןששן השקיעה זע? לה שהוא מהלךליחילין י נסספקעלייןאםהזאזחןשעהוחוחשיי* אופעהזחחצה וההכלל פואחומשזקצי ־• והנסילועמישגראיכסכפר׳אלזעוכריןושיעור מהלל מיל הוא ל חזמשי שעה י ״ והוא כיףו־זכ לפי' חש;ןן י״כ שעזת גזחן שחן הנץ ועל השקיעה • ויהיה חומש שעה וחצי חופש עהלךל וביעימילחמשיהזא השיעזרכייהר, גמל הנמצא בענין לה שאין

לעמנדעל־ומצדהושן י וניחאג״כלמ״רתלתארכעימיל ־ אך קשה מה הירצז התוילחספקא לן אלס כינזני תה הוא ־ לאבתי נסזי אנן באדם אחל שילך משקיעה החחה ל׳ חילין שכלתיל1אלפיסאחה מאמותלילי׳ • !הזאשוהמתשלזתן אשרכז ולך אלם כיניניל׳מיליןקאחות טנזנית • י וצריך לוחר לעליין מםפקא לן כמהירזת או איחור מהלך האלם ־ כי מגלך אלם טנזני כיום טנזני יו״ר פרסאות כהליכה טנזנית • אבל אין חשחעות לשון

הת;'סובלכןוצ'ע : דף מט לב גטרא אמרךני יהונחןבר״אאנוררישמעין כןרבי יזסיכןלקזציאכנגל כלחלאכה ומלאכתו «בת«רה'כתכ כעל תחבר חזי י״ס נפי כלל גד!ל שנשאל חבכו שעחל לימ«]חתוך ספי הקונקידנליוס כשרש לאך ומצאם ןותרהרכה • והזא השיכעיפי מה שפיירשיי כאן לה שכתזרה זיל!הכי קאמר לא הע»סל חלאכה כמנץכל מלאכה שכתורה ומזה יצאלז שאין להכניס כתוך י החצין אזתן הכתיטיכהן עונש אז אזהרה• והכיאסעדלדכריוממה שכתטהתזשיפוי־יוםגכיפורים (דף tb)/אהא דאחרדחחשהעכ1ין ליו״הכ כנגד ל פעמים ענוי השי ככתוכ ־' ומקשי סחשה הזו ואכן ויתאפק׳־ זהקשוהתויהאכקראנמישיתאהוו חריכאחרימות • ושלש כאמור• וקל בפנחס• זתידצז לכל הנפש אשר לאתעזנהלאל • זלצריו לחוקים בזסבם מה שנתלה קחשיכ ללא חשיב אלא צווק על נךשיילכאןלא יספיק לו רק להוציא מהמניןאזהרסאחת ילאכל אזהרות ־ לבצל אזהרה ואזהרה יש לפרש לאחעשה כתניןכלל להוציא העונשים • והראיה שהכיא ל כ ס 1 ט ץ א ש ש ל המלאכות ־ ז מסזיליומא איני מכיר אותה כלל ואלרכה נהפך הוא לסתס חשיכ הצווים • רק העונש אינו סושכשס • ויילשהסעס יכוה משום לאין שוס עזנש כשאר. ענויים זולת קענוים לאכילה; ושהיה כלאיתא(שם)ולפ>בךלאיהכן לחשזככתזכההעזנש • ונרמןלין הנה טרופלחי פרק כלל גלול לקאתרכי/י לליט תלאכות הםכ;גר כל מלאכה שכתורה אמר שם בפיר!ש דלt תעשה מלאכה לפיראה הוא

משלים למנקליט מלאכות שכתורה;ץ שהקשה צק זה דכר תדש כמז שחשפ מאי י אכל הוא דבר גענ י שנחחכטו P הקדמונים • וככר כתכ הראיכןיגזזה סיילן בלם לח וז׳׳ל שם הא דתנ;אכ1'מלאכ(׳ל״ט מלמלאכה ומלאכתו וטיא • כשתוציא למלאכתו שכויטלז השמים • זר'שכתוב בהן והן ל ועשית ויעש־ יתעשת • וייג שכתוב כהן כל מלאכת עכזדה הרי לא כשארי מ׳הוציאמהס לעשזתמלאכתז• א11סמלאכש פיתה ליס נשאלו ל״ט עלל ופרס!שסכלאמלאטתאיפוא הס כתובים י זביארס הטעישאק לסשיב ג׳פלאכהו שכויכילז ללאו מלאכה^היצ דכמאמר ס נעשו • והד׳דכתיבכהסעשיכזהסכ׳ועשיעעלאכחיךדהדנלזתול ששת ימים תעשה מלאכה דכי תשא זזיקהלדכפעשסילא לאו. !הי׳גל ולא סוכת לכתיכ כהו מלאכת עכו1ה משוס דאזכל נפש מיתר על >נו בזה נצל שמלבר שהשעמיס אלו דחגקים;תא(ל, כי הנה נוציא מן המנץ ועשית מלאכתך דלכרות וששת ימים תעשה חלאכה הואיל

וכתיב כמעשה ולא לאי • (עלז אנו תכניסין בתיך התנין לעשות ככל מלאכה דכי תשא ולעשות בכל מלאכת מהשבת ולעשות בנל מנאכת חרש דזיקהל והרנה כיוצא כאלו דכתיככהז עשיה אף שאינו

ישי־אל שבת לקלותו&צ 6ילאו £>ןלומי לנ$קא מצייןיעצין התראה^לאק עציה מתמיהה ועל איוגתטאהלאזצוייר^הראה יואיל ליכפקא מניילענןן «לקזת6צייו 'להי1רותהח«1יהכשםהאצ י "'כיזןלהוה לאופניים לאזיהוה,מיתא לי-לאקלזקק 'לליידחהאיטעמא ליכא ווילקות בחיחר אחר כהחתדכשנת כלאיח׳א לקמן(לףקנד) והוא לעי שהלאו ללא העשהאלאכה לצתיכ כשכח כילל מלאכות שיש בהם מיתות כיד • ופמוכןליכא חלקזתאהך מלאכה דאיסי ועיי׳ שם כהןס׳ד׳׳ה לאו

: י ע שניחן >הזה דן* פו חיללה יכתיכ התם וכוי על ויילדניחא לי׳טפי לתילן הזהתחדברכחדבר ״ .איןהייזצם מוכן למאי ניחזתא לילפותא להוה הזה יואראילפותא דמלבר למדבר ןאימשזיוהכא כהיכ מלנר והכא כתיב כמדבר יהיה עיקר תירוצם חסר חן הספר גס שהוא 0חק • ולולי דכריה6 נראה לישכקישיחםע״פי מה שכתבו התו׳כפיה ללה(דף יס ע״כ) לה מימות עזרא וכתבו שם דבימי. עזרא היה אל ל מעיכר וראיה לרכר לכתיב כאחד למזדש השביעי נאספזזהייגז יום א׳ ללה וכאיב וביים השני משמע שהיהר״ה כיימים • לחלנו מלכרייהס טאע״פ שצתעכו החולש שעבר נקרא יום שלשייכלשוןהחקראבשס אחד לחודש זהוא יזם א'ללח הנא שכן חצינו שנקדא יזם א'ללה שהוא יו0 שלשיםשלאלול כשם אחד לחודש השביעי אע״פ שהיהאלנל• אז חעובר ולענין המועלים חזניןןתייס הכ׳שהוא העיקר והוא ל׳׳א אלול * ולפ׳׳ז •יש לזמר דנמז כן הא דכתיב וידבר ה' וגומר במלבר כאחד לחורש השני שהוא יזם ל׳ לניסן והוא יזם ראשון ללח אייר לפי שניסן לעולס,מלא ולאיום לללת שהוא לא לניסן זהבהכתמוךאיחילאייל להאישחיא רצזנז בעת־קכלת התורה עברוה עכרו והיה אז לפיכן לת סיון כ' ימי« ג׳׳כ L זהשי׳סריצהללחזדשכלאסיון כאזלמדככסיציהיינובי01 הבי דלח שהוא העקר שנן חשנו ממני יןס מחן הורה אס הוא בשביעיא ןכשם לבאחי לחודש אז בששי בו י יאי הזה ילפינן חמרבי-פמדבר ל לכתיב גצי אייר לשנה השנית שהוא יוסאידריח והואייוס לידניסן כמו כן היס יוס־ ביאתן לחןבר סיני כיוס א' דלח סיזן שהוא ל׳אייר • אצל השה6 ייליף הזה הזה ולאי ליכא לחיטעי . לפיל?א;ללת!7ש.ה1?־חה היהבר׳חכתכזיהתזלכלכזר זה תשזם ללרשינן כחלרש. כזה וקרש • יהנה חכזארשענזר החולש הזאמחחת שאיןהלכנס נראית טוס ל'^קכי:םלא ; והלכך ילפינן שפיר מההןגשהזהשקזלו כרית;•ואזאסהיויכיימוסריחהיהזהכיום ב1י*«שהזאלתגמ(ו שבו נראה הורש כמן החולש היזס לנס שהיהגעס לאיתכירת; דףפוע״ב גמרא אל סבר אשכח איפקלאתחימיןלאאעקל י יש לייולקמהטפםישכלכר ומלוע נשתנה. החלאכה ה«את כאחת מכל המלאכות זזלתה שנאמו שלא נצטוי עליה בחרה י (חלל לדכא $א אפר לחכה אפו.צוך ילפיכןלאפקל;אפנת כמרה נאמו.•jrpr?לאכל המלאכות אפקל־זככר יש לתת טעםכזהע״פי מה שכתב שבט ישראל קורם מתן תירה היה להם דיןכצינתעליין על מעמד הל סינייששס כאז להם נפמות־אתחת ממקזר ישראל * יזמה שצצטוז על איזה מצותקולם מחן חזרה הוא מחמתחומרא כעלחא •• הלכך להיופ שסדין אצלינז שבן נח ששבת חייכ מיתה כראית׳כפ׳ארגע מית1ח.ב*ל> ואלו היו מצמין כמרה ככלקלאכת שבתלאהיהזהיאעורא רק קולא לפישמצדדיןבן נח אשר להם אסירים לשמת נשכת 'מטעס מצית שכיתה • והם מוכיחיםעלפלשבזת מטעם שכיחה אחר שנאסרו ככלהחלאכזח • זאמנס כאשר נשארה מלאכה אחתהמ1תותלהם שזב אין חייכי! על השביתה מדק כן נח לפי שאינם מוכרחי,ס לשכותן שכן אין חייכין על מטעם מצות שכיחה שככר אפשר שלא לשכות זכי השכיתהכדאיתא כפרי ארכע מיתות ועיי'מיש רש״ישס • זבמו כתחיתין שהיא הי׳לאכה ה־וחר קלה מכל מלאכת שכת שי)ין עליה ר.ין לאז כעלתא • ולפ״זי״לדדזקאאתחומיןצלנלהואדלאנצטוזאנל

וכחשמעזא פי׳ רלי ואי משוס שהיו מזליכין עמהם צל אהיצאה נצטו אשר להס כבר י״ל שיהיו משיתים משאס על חמוריהם והיו, להם עלום. זאתייכלע מחמדים אחריהם וככה ראיתי כספר אחד שכחתי! ־ דהחומץ דאורייתא • ׳' א*כ רבנן ולפי דעח הירושלמי דחחיס 4' פרסאות הזא מן סתורה לכיע *. זהשתא כיחאלאיזרנכרייתא לכסחיך וינזאובל בניישראלמלבר סין אותו היים שבה היה • דרכאתא מוקילהללאכר״ע • דלפי מה שכתב! הח!ס׳ 7היו!תיןכל:מרה1צאה . קשה? זאפשרלישבלעתהתיש׳ • להנקמלבך הוהכוחליתמלנל שהיו ישראל -שרזיין>נו דאז היה רשית . הלכים.כלמסיקבויש שבת • והלכך!לאי כשנכעז חופידס לא יתכן לזמר שנסעו בשבת אס לא שנאחר ללא נפקדו אטצאה שלפי שאחר שחנו ש0 רשית הרכיםמשא״כ נעשהטאתס לחלכרסיןאפשר שטהבשכת

אתרשהוא״כרמלית • וכאמת

מסבת נצחמ מסריש,«קצ«ד לחייג על שפים •י -וגס אין לומר לתייכ על שפי נ » הולד1תחאכאחדזג'כאאתדלכ׳ פשו־למחל״ט שלכל־אבישכמה תולדות יי אלאשי״לדחיעעלהאכות!ללהלילי' יי ולעי התזניידאינו >ייצ על שיעכזר שתיייהייהעושה כל מלאכית והיינ 1 האטת ותולדותיהן ס״כלטהטאתממש לא&חזת ולחיואר. שלכלאב כהכרחתילדס כדאיחאנפ׳׳ק ללקאבות מכלללאיכאתולדות' •י זכןאיאאכהליא כירושלמי פ' כלל גדול שלכל אצ מהל״ט מלאכות הצזכריב צמשנה יש תוללזת י ישפיל אתי מניצא יאלההד&ריס י אכל השתא לכתיצ לא תכעלו ושמעינן מניה לחייכעל אחא:מוכח ע״צ דאינו w אף עצהאכוהזלדה ל^לי' םתייללצ פשזלהזאטאוח טפיזצמ׳׳ש

t רשיי כהזורק ע&. חוסיד״ה ועלטלן זצו׳עד א״כ היכא כעי למילףמני׳ימעיקר'^ (ייל זכו יעד והשתא איתר >ש ללקדק היא גופא קשיא אין בעי למילףמציהמעיקרא ביון דידעינן לרשא דיט עקיבא ירי ישמעאל דאינהו-קדמי ליכי.נחן וחאי אולמי הךדרשא דחלוקאלאטת מהל לרשא לרבי עקיכא!יש לישכ דהנה התוספית כתבו כחרק קמא למועד קטן(דף ג) אפלוגאא לרבי עקיבא ורצי ישמעאל כאוקמתי׳ דחריש וקציר וזיל ש& כליה &הרי ככר דרכי עקיבא סיבי אס איני ענין לשבתט םביעי׳ןכחשחע!ת &צא להחחיר ולא להקל ילא כעי לא!קמ> תנהו ג־יפא לייור'ישמע?! עליפאליילאזקחי כשבת כר׳ישמע׳1 להקל דהצי ע כשנחלפשטאדקראמייריבייואפי׳להקל חלאוקחיבשביעית דלא מיידי כיי!להאמיר עכיילהצהלפוםמה לסידהשתא דליאלייילפזהא על חל!ק תלאטא ואמינא דאינו חייצ עד שיעטר על בולן • לא כלבד שאיןסכראלאוקמיקלא דכחרישעל קצילתיעוחי דלוחהשבחאחר שלפום סכראלהשאא. מלאכה דצתיכ כקרא היינו כל ליט מלאכזא ומהיתיתילאסור קצירתעומיכשכת 1 יאיןלזמרלאף גלאקרא דחלוקחלאכיתידעיכן דעכיעאיסירלאואיצאאףכחלאכה אאת « לאינהאין-כעיהש״סלמילף מחריש זקציר חשבות דאינו אלא עשה דחייצחטאזתאכלחדא^ .זעיכ צריך לזמר כיוןדאשכתין דאדא מנייהזהוהמלאכהיאסירהאייגעלייתטאת כמי ״ולפיכךלאיהכן לאזקחי האי נאריש לקצירת עיןמר לרזהה שכת •־ וכלא״ה אין שברא לאזקחי על קצירא ?עומר!לקולא אחר שאף ר״י מזדה דחוטב לא!קחי לשומרא כמשמעות הכאוב לזלי דהאקומתיידקציראןעזחר הזה בסשטי

ואחרשאפשרלאוקמיעל חל׳קחלאכזסי לסדלחומראוממהדמיירי ציה ודאי דתרוויהוהיוחויי דמוקחינןיליהלחלזקחלאטית « ^ועיז מקשי שאחת שיש לאוקמי לגופי׳!לחומרא * אךייל נלאכאהכתזצ ללחד ע^ חלוק המלאכות כולם רק על אזהן השתים בלבל k יחסיק דיליף מלא תנעלו אליל, מלאכית דטן ייישחעאל זטןיר׳עקיכא תר״יהז ללדהכעלה לחלק יצאה ־ אםויי&מעאל אחר "נפ״קדשבתאסר

שקראוהטהשכתככפנקסושכקימצכיה יביאחנזאתשח^צה י ואם. ליעקאחרהש״סכריש פ״קדפכחיס לס״לככערה לי,לקיצאה י

והשתא איתר לתרוזיהו חריש וקציר מיקילהליעלקצירח עומרזלע. על תיספת שכיעיה!לל:

כ«*'ו ונראה כפיי אחר שפיירלידהיהשניכתובין • יש לדקדק ״ללז ל״ל לרבי יוסי קרא דאחת מהנה • ללמד על מלוק מלאכות ־ הא בקדושין (דף מג) מעיקנלסדההיאדכתיבגט שמיטי חקדחחעט חני'שליח ככל הקורה כולה היינו לחיד שני כתוטןהכאיןכאחדמגחלין • ולמ״ר אין חלמדין איצטריל ההוא לאניס ;!שוגג ילח״ד חלחרין ממעט אניס וש־גג מהוא ההוא • (אידך הזאההוא לא דריש- 1הנהלייסיאילכהדיאכזכנץס(דףקח)דדרי׳ הזא הי.יא גבי העלאה י ומוכח איכ ללל לשני כתיבין הכאין כאחל מלמדין ולכחילק מלאכות נלחל שפיר מכחריש . וקציר מנר שהיה ככלל * ודוחק ל^מרלכאחה אפשר ללמוד לר׳יוסי חלוק חלאטת מחריש וקציר • רק דאיצטרך לי׳אחת מה:ה ט היכי דבוקים חריש וקציר לחיל שטעי/אז לקצירת עוחרדלישנא דאמרהלס!ח יפיק לייחל ק מלאכות

תהיכי לנפקא לי׳ יוסי לא משמע הכי ויש לישב ודוק *ב תיסלהחשוסזירעזנו׳עלזעול. ראי'לכריש צכא ע״ דףעג קמא • וקשה שאין זה ראיה דאית׳ כריש לק איסי בן יטלה אוחי אבות מלאכית ארבעיס ק;ר אתת ואינו חייב אלא אחת • זחסיק דאינו חייב על אחת חכך לל כיש חלאכה אחת בחזך הלט שאין חיינין עלי׳מיחהוק כרת וחטאת כתז שפי' התו׳ כלה הא קללי יללז לא ניכל לתרץ ללהט קרי לה אכ לצריך להתחת ל וכן פייש י החיללהכשמה לאכחי הךולאכה שנין הלט אמי מלאכות שאין חייטן עליי חיחהאחאי הוה אבזחא׳ איכא בינהזטן ת1ללתה לללכ אית לה תולדות וכדאית'כירזשלחי לכלל גלול שראוי היה למנזתעידאיז! אכזח רק שלא חנו כי אס אותן אנות שיש להם ת1לד!ת דאל״כ איך שיין

ישראל שבת כאת ו צ ע ה ש ר מ א נ פ ו ן חזרה או לא • א ת מ ל ו י א מ ש ן ו י ' ס י ס יהיה נ £ לא זולת זח • ־הוי׳יכש הי ו ן שהוא יום מהן תי ו סי סלדוקאכשמסנכ שעקר החג מתיחסלמס, חחשיושלהפייהואץ ת כ ו ל ׳ ^ ו י ת ט 1 ש ת כ׳מקןי>ה1מפני שלא כפיסי החג ז אכז פוששין^ליוס ששה בסיזן שהוא י' * ו רב שפע מ א ה חהא ד ל ק ד ס מ״ה והביא ראיה מריש י ל ו ל י הזה ען י א האל י י י וח:כח מנ וכדכרי ׳ ס חמשה פעחיסששהזכז י מ ע עצרת עכ כתב נ י מ ו ) ואולם ס ף ט י ) ן י כ ז ר י ע ק ד ל עצרה חלה אלא כיויסנף דו במה שכתב ימיתוכןכראהמדכרי ו י ג פ׳שעקרהחגנתלהנ ל נ י מ כם ולא ר כל האחרעל שלש רגלי כ ו ע ה קרבכות ו ש ע מ ׳ ה מ ר י ל כר כלתחקר כד6מרי>ן כ ו ם ע י ל ג ן שעברה שכה כלא ר ז י כ כ י ׳ כתב ג^רט לאי!ר ה 1א>לג להרמ״גס לא פיל כריש לכעיכןכסילרן י בריש לן י י ד גל-ס • ע מ מצייר השים מכה כלא ו י ט ל א מ ס ד מוכה מסיה יכ ללא פסק הא דרי ס שס 1ע' ל ׳ כדר׳ שמעי׳כלמוקי ה משכחת לין יאולפהרכ מהר״ר מנחם נ נראהשהוארעתהרמ״ כן כז י י ג י שמעיכ מעקר החג מתיחס ליוס מהו י ו ג ל עשרה מאמרות לעס ע ה ב י ר עזן חורהינו ת יס מ י ג ל ילכו ג סירה שנתכ כ׳מאמר־כחלק טי* זיל 0ו ז ו נ י א ת ו ע ט ש ה ג ס ת היכה מגדולי ?מפרשים ש ע ן ד כ יימ. ז יעי וכול לעילם מששה בפיק שהוא יום מסן תורה־ מסכי שעקרהחג כתיסד ענ׳ לספירה הוא יום מתן ׳ ו ק מאס החדשים כסדרן יהיה י י וס מ״ת • ו יים(לףמח) יכן כפי אלו דכו ד ללבר:הסממה לאמי ע תירה • יימ לתת ססשנתנה ז לכסמ״טי כמי כן דיםבעצרת דכעי ר הכלמו ז ע י ל א ר י אא הוה יתיב בתעניתא טלח דדטנ י י ד כי הסווה * ואמר תוהתס מד נם < עצרת י1ס שבו נתנה התורה * ותו כ ' כו א ז ת ר צ ע ח ר נ שתא לר אי לאו האי מ לה תנתא א י לי׳ עג מא לעצרתאעכל ז י נ י סף ו י רכר יהיאר׳ עז י א י והנה כימי ר׳ אל כ י א ף ס ז י ל מ ס נ י ר ג א ק ד א מ ו יי הראיה מכבר כהכ י פ ן קדשי ע י י ׳ יזחנן עד ת תלמיד ו ד ן פ ר כ עז י אלה אי ןעה/הו ו מקדשי הי ן י י ה שעד אביי ולבא עי ה מלחי ס כפי י מכ היה ל א י הראיה ו ל ן הי) חקדשין ע י י וסף עד כן כימי דרכ י וד מכיאר שעקר המג נתיהד כמכיל«!תן היה עצרת כיוימסןתזרה תמידי א כשם רב אי שן להאמר למשי כן מזכת בירשלמי דשלהי הורה וץ שקבלהס י צ ר הלכה מ ת . א י ככלהקרכנות כתיב ח&אזכעצולס עכליה י עליכם כאלו לא חטאתם מעז ל תורה מעלה אנ ו כם ע עליא הנכונה כמו שהיא לסנינו ס ר ג ח מאוד r??w ל » ו ו יהיה מ י פ ל וי א ו ו ה זכו׳ • זתו לקימ ל ן ל ן עצרה וכו׳ואין בי ן כי י כספרים והזא אימימשנה זה׳ ח לפסח לא יתכן הכלל הוה דד׳ימיס בשנה פשוט׳ ס פ ן י ני נ פ כלת * שאם כמנה מעזכרת כבר יהיזששה־יחיס מ מעום כ בשנה פמיטה יהי׳ לפעמי ל • א ל ס כ י ר י א מאדר|שבימלא לן פניסאזכמנהשאחרהמעזכרה א ד • זהואכשני אז ג סכל מי י ׳ גן ו * זאולסכי ב ז ע מ ר ד א ה י ה י ס ו י ו י סן ט י נשנהשפסרהתקזשתנס י מ י ה יהיה הכלל אמת דאינואלא ל ל ה ל ן ל י ס אז כ ו צ ע ל ת ר צ עי שהיה אדר פ ל ל כשנה מעוכרת ווה שאף ע * ו ו * ש כשנה פד זה יה־׳ניסן שאחריי חסר זיפיו ג ת מלא « י נ ו כ ו סמכי כמנה המעסן היזסר כשנס י ן לאמתקדלששה כסיזן שאפר נ ז ן משה כסי כייס • שתהישנסעכר אדר שני י ׳מלאיסוששהססי ת ז ו כ ו ע מאמ המנה . ו ן ראש כמנה ל י • 1כן נ ם י מ י סן זאינז אלא ל י נתחסר נסן חסר י ? נ ! ד ג ה נ ט ן נמנה המוטה אס יהיה אדר מלא י וכמו כ׳ ימיס כלכל • זכמז כן נשנה ק ל ן ו ן זן למשה כסי ן משה כקי ואין טת • להכלל מלעולס לא יזיק מה מיתעכר אדר כו סאקר המעות ו צ ן ע י ם מנ מי לי ן כמעוכרת והכלל דדי ו י ן בפשיטה כ י כן פקח לפסח יזיק לפי ן ראש המנה לראש המנה רק כי לעצרה אז כין י עי ק הכל ו י ת נזה מ סן שאחריו • ו י #מה מנתעכר אדר מנתחסר נ

כזה כקדושי דסוכה :ם לדעת הרי״כמ מזכרנו למעלה זהוא שעצרת , הוא נ מ א וו ן ולפי ז ף בזולת משה בהי ליקא יום חמ8יס לספירה אן אלא ד׳ימיסכמכה פשוטה וחמשה כשם מהכלל לאיז כן הזא ן פכחלפסחכמ י כרת בלחי אחת כ ימיס בשנה מעזן עצרת לעצרת לפי מהוא נתשךאחר הפסח • ילא י בלתיאמת כן -י י ה עצרת בז׳ נסי ט ן חסר לפי מאז י כ י ל בזה מה שיהי׳ נ י ע ו יש לדקדק למה י כ ן פסח לפסח ל ט י ס ר ג ש ס ר ל מ זהנהלהרשיל זן שעצרת ע י ח ס פ ס עצרת אחר שככר הזכיר . ל י ה כ ן ז כ ס אח לפקח ס פ ן ט ו וכפי הימיס ש נממךאחר הפסח אינו זז ממנח לעצרתזלא,ימונה כשום ככה יהיו כהכרת הימים שכין •י־ עצויך ליה • מלא ר איצטו ה מפי ל ה ל ן בין ל ם .• דכשלמא אי י נ פק לעמית בכל שלה משה ו ו ת ת שאיןאנזחוששין מ ע ד ה י ל ע ה ל ע יןאתל מלא נאחד חסו אז ס יהיו הסי שים כסדו י ו י פ מלאים וששה ח׳תלאיס ו יזחל מז ו כ ע ן * לק לשתוו שבכל כשנה לא י לא יהיו כהדר

ומו׳

םסכת נצחלא ן אחממי תאו ו י א איבאהזכפה מעל ב ו ל ל ר ח ו ל ש ובאמת יע כל'ח1אתו ל ל ׳ י פ ו א ג כ נצטיו וזה תעה דאשר לעיל וכיכתיכהכאהזהזכתיבסתםהסודשהזסלכס • ומבואר למדכרסי

. ה י • ואולם לפי מ נ י סי נ דיפדכו״ה אתו למד אסר דאיכא ג'$• דהכל תוסן דשנה י ח נ ת יכו׳וסיה רי ו ה עטר י ש ן דא׳מו היזם נטל ע נסמז ת׳ לאי' ן פסח לפסח וכו׳אלא ז ן כי השנית טו׳א׳זלאחייס דאית להז לאילמ ניסן י דאמתקדכל' אמקז ע ו י ג י ם . כלכל יתחייב מ י מ יי נ ן והוא היזם שיאו אל;מלכר סי ו י לחס ש ז ל גשכת ואייר מת ל ד כמרה היאך כאז כ ו דאתחומין לא אי&ן מ * נ בשכת • ולולי םך גזירה ש!ה ה ז ה ל ה י ל י מ ס א ד ר מ ז ל ל ל כ א ר נ ס ץ א ד י י נ י ס ר כ ל מ לל לתחימקלאו לאורייתא להזה הזה דלמה • 1*ין לוחרג״כ דאחריס לע ןאי ממ!ס הוצאה ייל שהי! תשימי׳על החמורים כמיש למעלה ל ולא כר ׳ מאי אדהנהר י 1 הי ללעא ס מפורש אחל א״נ כמו מכתבתי מ נף לז)לא'ל החזחין לאזוייתא• ד ) ן י נ פ ככל חער ן כ נ י אמו ׳ י לאיקז אתוו זיל תו י מה שיש לדקדק ממה דאיתא כחכילתא 3' י מ נהא מיןשכ נ וים ההוא אלא ן לומר כיוס הזה אלא בי י ו כיוס הזסכאו יגומ׳לא היה צן חדשים וכי׳יהנשקלמאי מדקדק מהיה ־ ל ע ה ו ז לומר לף,שיהיזדכו> תי דכר״ח אתו ן הוה כי היכא דנילף מנ צטר לזמרטזםסהואסלא איפ דדכרי י • והנה לכאורה יש לימכ דאףכלאהזהישללמז נ למדבר סין ו כמדבר • והא דלא יליף השתא ס כ ד מ י תגיש ד נ את; למדברסיי למילף : ניחא ליי טפ בהז ו משום דהשתאדכתי כ ל מ שדחלכר נ י גכ כחזהזה ל י מ ר כשדבר לא ד ב ד מ הזהסזסמתדכו כחלכדמשזם למ למעלה י מ י פ ל ם נ ח א ם . י ח ס פ ד ק ל ש י ו נ א י ד ה נ < ת ה כ ל 1 ס ז הדאף נלאו צז ו סתי ו קשה והכה התפרמי כ ד מ ו כ כ ל מ לף מ אלמי לאיי זקזא מדכתייכ סתתא בפזדש נ ח אתי למדבר סי ל כ ן מ עיר ל נ רעי הזק י השלימי ילא כתיב כאיז׳יויזעיכ לא כא הכהוילסתוסאלא לסו מ וחרכתיכס באו * זלפי טא ל סתמא ודאי דכיוס הראשון כפ!לש שיכיל להיות זר דכרימ ישדסזסהזהללמו ל הגמרא לליל הךג ? קמיא ע לבריהסז׳ הכתזכיולפי מיש תיומכ ה מוכתממשמעו יטקדכלאי נ אתו למדבר סיה הוא משום נן דאתפימין לא אפקל כמו זסלהנס עקר הא לילפיהאי מתא כמכחהיפ •׳ זא לאו ח ו ל י ו נ פ אתו למדכר סי י ר ן ל י ע ו ת זס אתו ואי מפום ללא כא הכאוכ ל ה ס1ס נאמר לודאי לאו כ ז t'4 מת ב ש ד ם ו ש ס ז א ב א ל ס ל ן דכודאי ג ז י זהסתימהכ ן לסתוםנאמרדאין ל י מ ה לבא דגאן דכעי ל מ ל דכשמ לחזדש באו • ו פ א היה• (לפיכך ;ן ללמזדמהזהסזהכי לאפרים צטר עאי לכי י י י למדכרסי לברית אתז איןללמזד ממה דלא*אהכת1כ לסתום• אמנם קתתא למכילתא להיאריצתמיאלל הא לאחרים • ולדילייאפשר ללמוד מקא ללאא היה ל^מר ביזה הזה רק ל ד ר י פ ש ש י ו נ לסתום ד בא הנתז

כיוס כהזא :

1Tא ד׳ימיס ל א ה ל ל ה ל ן ט ן י א כץ עצרת לעצרת ו י ן א אי ר מ D גן כץפסת לפסח • כ אי י ס גורסים נ ו ל מ י ל ל ר ה כלכל - ממ שנזכיה ואת הברייתא נשנת ל ן ככל הספרים כ וחמס שלא נמצא כה י ! ו ן כי ח לעצרת ואי ן עצי ן ט ק אי ן ליתא ו כי ו ו כעי ה ונסיכה ז י ו ג) דלאמרים כ י ט ע ף ד ) ק כ ז ר י ע כ ז י פ ס כ ל ! הלא מסיק פ י עי ה י ו ל לן איכ חישב בשנה מעזכרת חסמה ואי ׳ ו מ העיטילעילימלא זהזא ל י ל פ• יכמזכןקשהכשנספמזטה שגיזר יתיםמביןסכהלשככשסהה׳ ן שטנה לשנס שאחריה ד׳ימיס וזה לא יתכן כשנה פשיטה שאסר מנהימיס כלבד • י לניסן הכא רק ג׳ נ ב ר ו יסן שאחר א ן נ י מעוברת שאין גו חל׳. חס ולהיות דאחריכ אזלייכתר ב י ע וזה לפי שאור מני לאחרים חר ח א 1 ד ח א ' ו ן יאחר מאלר שנ• נתאחר י י כעילוכי ל מילד הלבנה כתיש רי יום אחד מחה ף חודש ניסן לבא נכר מולד הלכנה חקדים המילל כסיי שס כהדי׳זכן מוכרח ל יסן סקר כהכרח כמיש ר שהיה ראוי לכא זיהי נן נ י ע ש רמיי שס• ויהיה ל ל יר שאחריי יהיה חסר כ גס אי ז הסיגי ישם ו ״הן זלילייסן הבא אחלי! ז׳חסיריםוחחשה מלאיס-ואינו־טן ניסןזה י ?1נד קשה עו להי ! לז אג ק־שי ו גסז ימיס כלכל• י י לניבן הבא אחריי רק גר יעקב רלאחרים צם ק רב אחא נ דקסי ( ג לף י ) ן י ר א לסנהי י ג סי " נן לבאי מתא - ואס לאן ום מעכרי יסן מחר משין י .חסיה תקיפת נד ב דלאחרים אדר תמי ג ל ע ן א ד ם ש י ל ר ב ת כ י ז נן לאל תעכרין אכל היכא דצריךמוסכ לעכיר לאדר מלעכר י ס היכא ללא צר סי ל י יסן שאחר האלו־ שנתעכר לניסןשעכר י ן נ ז יצזייר שיהא כי ל ל ־ י כ &נ ' ק ניסן לניסן ו׳חלאיס ו אדר יהיז נ ס נשנה פשוטישאחר מנתעכ תי הןמכמנחעבראדר ס • לפי י מ י ׳ ג ! י ר ח א ש ק נ ל ו נ י כ פ • ז י ו פ פ ־ י יו וכין ניסן שאחריו ו׳חסריס והי נ י ל ויהיה נ ל ו חס• כ די ן שאי = ק י י ^

ו שם : רו התיסיכענק קושיא ז י כר החע! נ מל^יס • . וי סמפרשי׳• ל י ד ג ה חצאני חחלוקת טן י עצ ן י נ ע ע שנ י לישכ זה ל ר כ יןחוששץ אי מר! ׳הוא שאם נאמר שהעצרת קל ןןקא ט!ם ללע!

מסכת נצח ישראד שבת, ל ז כ ^ י ר ^ מ ו ל ק ר ך י ר ^ א ל י א ל ה ^ ואייל עכרוה עבלי׳זעיש כמהרלל ־ זכטרםנחרןקושייהזאה כעיר על קזנוייאחת גדול׳מה שיש־להקשות כפיגייזז-זזה שהנה נחצא דעתגדזלי הקדחזכיס •שהשנה השכית לצאי! כני ישראל מחצרים • היתה מעוכרת !,היינו שהיה היףרף שלפכל כיסן,שהזקס המשכן משכי ארריס v כאשר האריךכזה רצינו אברהם הנשיאהטאלכוחהרבר; :יצחק הישראלי כספר יסזלעולינפרק א ממאמר ר׳וגסהזא הסניםעחזכזה ואחריהם נמשכז מן המפרשים ה^חיזניס^שילהפלא עליהםאיךדכרזנגלגמרא עריכה לכאן שמנכחיככרור שלא היהה אז־שנת העמי י כי הכה כלס אמר מדריש ירקא לניסן להאי שתאיבחד כשכהא דאשתקליבר' כשיכת* הרי שחשכו כינה לשנה שלפניה ד׳ימייכלבד כגרר שנה פשזטידאלוהית׳ מעוברת היה לז לישזכ ה/ימים לאס היה השנה מעלברח סמשה - ועול מאי משני הלס לרייושי זיאסירין עכול זלרכנן לחסירין עמל • שאם כיתה השנה מעוכרת ככר יתחייב שהיה צריך לר׳יוסי שיהיו ח׳ ספיכין ולרננןטיחסירקלפישנתוםף יום אחד בעכוז־ חודש העכור שסיאלנל הפחותלטייסזכחז שפי' רש׳׳י כלה ואס כיתה השנה מעוכרתז• וככדי לישב אלו הקושיזיצרקיהחלה שנחקוד על עצס כדיע/היא נמה סכחכז שהיה או שנח העבוייאכהיאהכרחיח אולא •גרסי׳כפ׳ק|לסנהדרין(ל׳ יג)אמרל'יהידהאיןחעכרין אתהשכה:1אא"כהיחההתקופ'רסירה רובו של הזדשירישמעץ אומר יכזיאחריס אןחרייזכו׳־ייחסי אוחר וכוי• והעילה חתיןהסוגיא הה־אשלרייהולאסהלד רוא;ס שעתידה-תןזפת תשרי לפןל כייז בתשרי או׳אחר זה אזי מעכרין. השנה ועישיןאדר שניי זאזלס אסריאץ תקופת תשרי נופלת ט״י וקורס לו אין מעבר ין ודעת לשמעון ״שאף אם החקיפה תהיה כי"( בהשרי מיעכריןירק אכהתקיפה שלתשריתהיהכטיואיןחעכרק י זאחר״ס סוכרים שאף אס הקופס תשרי בט"1.כ1 מעברין אס לא שתהיה התקיפה בי״ד כחסרי שאז אין מעברין(1הייצז לסי אקזמתי דרטכ'שפ)ילע'ר'יזסי שלעיל׳אקמעכרין•1b עד ככדי שתהיתקופיתשרי בלב כתשוי^ו אהרזהאעליהדעיח

?חקור אסהיתיהשנצריכילהתעלכשנההשניילצאת׳חחצרייאזל&־הנה ילוע תה לאיתיכמדרש!כמכילח׳שאותו ניסןשיצאו ממצרי'• היגהסמס ותלכנה - יון אחר כיאור זה שנשתוו שנה החמה עסשנח הלננס־עוהע ראית י\רח'שה1א ריס טסןללבנ׳והזיר׳״תניסןלחחה רצוני הקזפת ג י ?יסן-והנה שנות כחמה יתרה על שנה הלגנ׳ י״איוס'ורביעי ווס^לזע• ואתרשהיתה תקופת*יסן:«1 יצאו כרגע ריס ניסן־ססיהאיכשקופת ניסן שאמרת כשנה השנית ן״ככיקן ששה שעות כל&היןכאשי נלהןע״ו מספר יחי שתי תקןפז' תמחותשרי.שאחר;כיפךש£$שנההש« סמספך ימיהן קלכזעויט זשעות־זאמכםחספרימי חלשי פקק • ־היואד קע״סיוס r טכןנתכארןבלללהענית שחושכ .,הש״ס שם •שכתשעה כאכ נגזרה הגזירה שלאיככסו לארץ • זהזאשכלו כוהמ׳ יו$ לןישוכז חאזר האקופרין הני לנכי חלא הזי אמד אכ<י חמ»בט6>' כ ר שתא סלזייסליישנאחר קרא עלי מ!על וגזחיהנה מכיאישכל עזי ? שו6 הזכחה כאחר דמסחמא היו החדשים כסדרןיויעלז מספר ומיששה חךשיהקיזלקעיח י1ס זעיי׳שס כגמלןכללי• צא מהכלא יוסזרכיע• מה שנכנסה תקופו ת ניסן כחזן חילש ניסן כלל״. נחצא תקיעת מישרי נזפלתטייכחשרי ן״א שעוחיולפיכןלרישחעוןילאחריס&זכרנזלחעל׳ ולאי שהיתה השנה צריכה להתעבר - מלכד שלרייהזדהי״לשלא היתה מעוברת לפי שלדעתי אין חעכרץ אם לא שתקופת חסרי נופלת כי״ז תשרי כלל זלש לריינסי דלל ואין" חעבוי; אכ לא שתקופת השרי

טפלת נלככו שאין טעס כלל לזמר שהיתההשנה אז מעוכרת • זהשהא שזכינו •לכל יההנה התקשה כאן שט) לחשזכ הימים שכין שנת לשנה לא ספיקא לי׳לחשוכ לימים כליןהש;כ מעוכרת דלל יוסי ודאי

שלא היתה מעוכרת וגםלרכנןלר׳ יוהיאפשרידלא היהה מעזכרת: לסיל כליסודייברייוסי בהא • אמכסלפ^מסשמה׳־ז הלם כאן ללרבנןחיחסיריןענורזלר׳ יוסיז׳חס־ריןעבור • !ללזהיתה השנה שחגיסן שיצא! וער ניסן לשכה השנית רק שלביחיס כלבל\ לרבנן דח׳חקיריןעכול •.' זיחשךחזהשכיל השכההזאחפחוהה משנס החמה שהיא שלה יום ירביע • ייגיוס ורכיע • י• זהיההלכ תקיפת ניסן לשנה הסטת בחשכת עד י״ל ניסן. י זיאלעללזתקיפתהשרי י שאחריהכי״ח תשיי-ילפי הנחה ה!את תהיה השנה צריכה להתעבר אף

לר׳יהילה * : מלכל^ללייסי שאפשר שנח היההמעיכרת • 1להי1ת שכלכנן הנזכרים ככאןכעלי:פל!גל דריייסי יהיזחטרמ כהכרח • והס רייטדה ור״ש^לח(יטינןאחיי.ס) כדאית א בעירזטן (•דף חז) וכרמיכם בהקדמתו לסדר זרעים - - ואהרשנל יהודה ולש זלמ: ע״כהיתתהשנהלועזכרתויהיה לפיכךליחיסטןמה לשנהייזי^ אתי שפיר דחשנילרכנן חיחסירין עסי ללח יספיקו וייסירין־ זאייר דהאי שפא מלוי מלו'.אחגשנת1סף עול מיאחלכעבור חזיש העטי

הלכך

ומו׳חסיריי־והשנה אפל.שהושניןא1ת׳מניסןלפיסןייי*ה כיןניסןלכישן ל׳יחים ובין לה ללה אפשר שיהיה יותר מך'או פחית י אושנסשוכ

זלמל יי ויהיה טן לה לריס ל׳ימיםזכין פסח להסס י השכימחשרילח אז פחז׳זשפיראיצטר למחני פסח.1לה|תשא'כ עצרת־ולפיכך אזחר אני ־ שלא כלבד שאיין לס סיף על הגרסא טןפסח לפסח אלא שיש׳למחוק כין, עצרת לעצרא ותהיסהגרסא הנכונה אין טן.לה ללה כלכל ולא חתר זטה םצכל: הצלל צזדק זלאנפסח כחו שטארנז׳וכן חשמעקצח מדכריי כעירוכיןשס&כתב״בלהדל ייחא לל זטזןדעיטר שנה ל׳ יזם אי ל ל לא עבדונןחרי חסיריןבהלי הרדי הזילהו שיתאנין להיללהחכזאר מדכריז שלאץצלק ה-נלל מה-רק בראש השנהיזאמניכפסח לא מעיל הא

רעכדינ-ן תרי חסרין > וכלש לחעלה ואין להקשזידלפי מהשכתכנז חאי חקשההלסכאן לרכנןזלליזסי חחלתא דאחל״ילאיןטןיזהיכר׳^הלס לתרזללית להו דאחרי' הלא כבר יצזייו שלאיהיהטן ניסן לניסן רק ג׳ ימיי והיינו שטה אלר מעזכר או שהיתה השנת שלס:י'מע!כרת יכלל־זאחר שכשנההשנית סל לח-כיסןביוא׳נשכתדאשפקלהיה כיוילוניחא לרייזסי־לזה לאוכלו©* לפי שאם יונת אלל מלא או אדר שנימלא יתחייב נהכרח שהיה הניסן שיצאו ממצרי׳ חסר נע>:ר קלימת הסולדוכללוכאשיסלניסןכלכשכת

יארעאייר כו׳כשכת-וסיון כשכהזעלפקשיא לר׳יוסי:ם גמ׳איתי הייסכקל עשרה עטרות זכויראשק למעשהכראשי' י ש ' מק^ן חתה דאחר כמועד קטן(דף ט).למדקדקשס ומשכן לדחו שכת חנ״ל(לל חיניך הנשיאיס<1ימא חדכתיכ זטייהראשןןוכיו 3ושטעי(יפי'רלי דמשמע ליילראשון הוא יום א' ישכיעי היינושכת) אימא ראשזוראשיןלקרכנזתזשטע• ׳ שביעי לקרכנות (כןאיתא)משמע ולאפסי־א ליי לגמואדהיוס פהתחיל ב-קצת-נזסחאומ ניסן היה כיו׳ א׳ שהוא ראשון *שיא .רא^הקריכשי\א ל

למעשה כראשית * ולכ השתא מלל הא דראשזן למעשה כראשי' י י rמי^ז» אאינך עטרות דקאחשיכליק מילי דכזלס מקרא נפקא להעדזק ותמצא^לכדהא׳לראשקלמעלכראשי׳־ויש לישכ דכאמילפום סקקנא לגמרא ל^ועלקטן מוכת לראשון לנשיאייהיה נחי ראשון למ^שה. צראשיתידמסיק ההסלהיטח להקרבה נשיאייהיו דיחין השלכשהגיען

אליומדכתיכ ןביוםעשתיעשריוסמהייסטלי רציףאףנשיאיי^י. ומקשה זאימא יחיס;הראייםכלזחר.הימיםהראוים להקריללברמשב^ היו ר$(פ«ן־(וע«׳רש"י ואש^עיכן דאוהןהיסיס היו חיהו לצופים) *אלא מדכתיביטזםשניסעשריוס-מתיזםזכויןאימא לכ איכתריקראילל*-רכתי והנהלכאזרהישלדקדקדאכתילל חרי קרא דמחל־ קרא מיל דלא ל דדחז שכת לאי לימיס הראייס לא איצטיך קרא כלל •ל* מה ד לחי שכת •דמה להי תד!לאי לא הקריכז שיסקרכןכטרםשנגמרהסנזך> זכיוןשהיתחילז כלתניסן«שןימי הקרכאסייכ יוםלי״כנשיאים• ואםf הקרינו כשכת^מצאשהקריכנbיאהאחרקניי.Jי'דבכיסןדכי i t מיון מדלית מנייה! שנ>ש3תי.ת נשאר«'כ יזם *לי״ב נשיאי' - זלז נאחר דאףp ימיס היאיםלאהיי רציפיןחיזי איכהקריכהנשיאהאחרוןאס ו שהות יו ס חישל פסח וזה ליתא חדא לכי הוטדאיןקרכןיתיד דוחה ״ ו מ

שכת לס-דאינו לופה י״ט ועזר •ההין ייקזי_יכזפסחס טיד כטרס שלא כגמויהחניךי(1כמ"ש האנן עזראסכרא זז כסזףפרשתפקודי)י-יהלכך עיכ ת לכתיב עשחי עשר יום להורות שהיי רצופים חזכח מחינדדחו שכת י ואז שעיר אפשר לומרלאיצטלך קראליח־םהראןיס־או לעקר קראקאי ללמד שלסו שכת • אפש לשלומי לחה לאתרינן לאותו היזםליהלשיאי היתר א re; למעשה כראשית י יהיה לכהי״ד שהוא שההי ערב פסלג׳ככשכת• זהלכךאפשרלוחי&אז&נול^לכשכת שהואי כ פסח הקריב הנ-שיא האחרון עדיין מלל שהבשיאהשטעי הקריה עג החי'כיזמא(למז)רהא בשנתשלפניו׳כי יש לסלק בזה כדרך שכתט ל לעתיבעילתשית כשבתי ?ילפיכין יוכיילאין אלט חיל קריטן ב0כת> היינו לוקא כליל שבת שעדיין לא ניתן השנת לרחית אצל שים קרבן • משלפיכייסהשכירכיתן השבה לדחות אצל שאר קרמתהיוילה לחלבי סלקריכיןיוולה כאןנמי ישלימלדכשכת הראשוןשפגעכנשיאיילא דחז לייחש םדעלייןלא ניתןהשבה-לדהית אצל שזסקרכןיחלאכבשבת הש:י שזןאע-יפדכנר;•ית! תשלתללח׳תחצל הקרבת פסח שהקרינז אזו אפשר עלייןלומו שאף לפ״ -ו י י כמכויא׳כמקרא לה לקרכןנשיחיילחי ל הימים הראוים־לא^ו רצ:פין נעילז בלהכל הקרבתן\)1ד0טיו י רק שזה לא יתכןאכלא שנציח לס>:ח קיים.ליויי״ד נישן היה סכת זהיה איה התחלת הקרבת הל&יאיישקוא לח צישןאף הוא ציי׳איומהצא ילפ־נןלה ששייר כאןלחשיכ לי׳לאשין למעשה כראשית •ואזלככחועד קטן ל^כתי~ע ממס:נא לשנים עשר יוכלחניימיכחחכחחה לאיצטרך' קרא- לא י לין׳י׳׳רכשב׳היה־חססקיליינת• הא גיפייזלשאוחח ואימא ראשון וכו׳יי לר?:ן שמיני הקשיתהרללאהר b חוילה ח חסיריןיכויער צקט » t f שלל לדכנןלאיי׳להאי שתא עברזה עכרייכמו שמסיק הלס לעיל׳

,ישראל עזבת כט עכתלמלבעלמ׳לחי ט האי גוזבא-זלהי הלס ממאי למאן לימא לי* נתןהיא״לאמי הבערה לחלק יצאהזהויכיה לצמא י׳יזסי היא לאמר הכערה ללאויצאהייכריק יחהוי לחי ריייסייוימל לאמר יי יזנןי גבעי' 'ללאי יציאה הבערה גמלא הבערה ללל כישיליפתילה היא ־־ משמע קצת־לכהכערהשעסהכשזל ח!לה ר׳מסי לחייכ כרת-לילל רכויניהלת להכערהיללל בישול פתילה יסייצ ללי משיי טש;ל ל5י הכי נלאי בישול איכאלחיחר לחייכ תש!ם,נטילת נשמהלשריפתבת כהן. באייה שכבר היקשה זה להלשכיא בהשיגה הייטיו יהשיכולית לן.לחימ1־ לאשחעיינן קירא ללא לחי׳ סצ?ת שייפת כת כהן מלאכה לנטיל^נגחה לא0 כן למת אטקה״רא ה־לפזתא זאתכלשיןלאתנעריט׳ןד־ן־גוי יעניהכ ליתי ןצמיסר למיל לחי-והלכן* אי לאי ללר״יחייכ מישים הנערהגי לאתי קרא ללחילשלא לרקוח מלאכה למבשל־ וכן ישלרירקסלבוי התיס£׳ לע׳ הארג (לן* ?)שבהט שם לי׳היהלירלכשלחאלר׳ יהילה שפיר נ4*קזלןללא[ילחלקחיכתיבלאהנערויג!מ׳׳אםאיתא למאן לאיליה היעריזללאייצאהא־תליהכן ככל הנעמת י.נס ליהודהולאי ליתליהיהכער׳ללא! ׳צאי. לכתו מתנ-ת ןלאטת מלאכית ארכעיםיססד אחתיהצי ר' יהילהימ קוף אף השוכט והמ?קזק משתע "ללא פליגאהכךלאיתאכמתציתין.אכל מולי,כי.ס ומיהיףיהכערה נחשכתכתיךיהלט לימתניתין • , אצסשכירושלחיצפרקקחאלשנח יל6מעלכה:ערה לכשיל ג־םקאיןתייניןעליהרקילאולחאןלאחר

הגעלה ללאו יצאה ולע י - דף קג עיא משלה איר יסי לא חייבו כיחבאלא חשזס וישם • כתכ היחלם בכי המשנה זיל ותעלת היוס4י1ם!3 ר!שס אותשוםכ.ת:כשכת:כתיכ־:בשנתכשגג *־ יאלטיתכשתיאזתיית כהעלם אקר אינו חי כ י1א קטא־ז אתת -יהאמי״שי^ישס תינה וישם מא ות חלאטת ויכח־יי שי\עכ'ל־י־ק1ין על פי'הר;רככי1הח?כלל גל1ל!(לף עה^ראמר ההם קסי אחת לאפ־קי מו׳יימלהילתייא ר׳יכילפ מיס־ף אף רשיכט והחלקלק ואיזאי לא אחר נ!י לאפיקי מדי ייס׳ שהוא "מינה לרושהאכ כפני עצמו וללזאסעשה כל"מלאכתשכה.3העלכקכת יךבמ׳חטאוח • .1הק,שי'הזאתהקשהג־כבעלחחכיקפרטל אירית לספרי שם • ובאמת שאקזיקישיאנלללאחילככרשחעיליייןתי לאחר הכערהללאי יצאה' י יהיהריייסי מוגיאמכעירומעיילויש©

כמקומו יכוה ל׳׳טחלאטת :א תיס׳ל׳׳ה״הליוכויעללרישפליג בהליא אר׳ 'ייסי י ע ו ק ף י ד ורייש לה לרישא יזאריכא* יש להקשזח הלא לק לי״ש דהתס לאחר, יעשה אחת יכיל על שיכחיכ כל לשם וכי ת״ל מאחת יטל אפ-י׳לא כחבאכא אזת אחת זכי ת״ל אחת הא כ צל אינו תייכ על שינהוכשכק^ן משם גל־.למא ר׳ יהודי. אליבא לילי׳ שכןא׳האכ הי«פ* לספרא לפי ויקרא למה; תין אחר ר יכולה יכיייטא ל- שהואלכר׳ימלהככירע- ולפ״זאיך כתטההיס׳לפני 1הלרייהילה מפיק• לא תנערו ללאו לאיכ לקלק מכיל כמו לקשה לריש רר׳יהזיס גיכ ליל לדשא דלי:סי כמו ר׳ שמעון - ויש ל־:ב ללליהולה כללה איכאיראלקלק חלחטת לאחרהש*שבפר׳כללגד!ל(רףע) נא חבעיו;גן>מהלל וכז׳יטל אינו חייב אלא אי,ת תיל כקריש ובקציר תש:ות זעליין אכ׳ אוסר על הקרישה ועל הקצירה חייב שתים ־ ועל כולן א־כו חייב אלת אחה• והקשהלש״יעי׳ולעלייין נלמד בדכר שטה ככלל ?*ל כל המלאכות י• יהשיכרהיה כלל כלא העשה ופרט בעשה אי נחי היה המש יקציר שני כתוטיהכאין כאחד יאיןחלחלי[ - והתייס' הקשי שכעל הפי' הא* דרש״י ויייל ו הפייהכ' • ומבואר תזה למאי ללא ינפנןהל!ק מלאטת מחריש וקציר הוא משיסלה(הש;יכתזכים• ילפ״זי דאית ליה בלס שני כת!טן הכאקנאקר מלחדין.כדאיתאבלל ל מיתות־ שפיר מצי למילןחלןגןמלאכחמכקוישוקציר ולאהכערז ללאו גם י״לריליףחללק מלאכת מלא תכערו וחריש יקצירללרשי׳ר׳׳שסעל

זלע לפיק למיעל י,6ן*י#יי'ש0 בשבי תישי ליה יעל כילן י ךף קיר עיאגמיכשתיוצא ל!חרליכריר׳ישחעי1;דרי'ונדני׳קריכין טיט פי׳רש״י ליסבר כמיל נ׳יוכ קויטןטיט הלכךכיוןרליכי כחלכי שית שנשתטו שיכיל היה להמת ןילש חטןכחול ילהקריכיני״ט ל כדרכן זנתוהדו הלכןלא איצטריך קרא אלא לייהב עכל יש ללקלק ללע׳ י! ט״ט אכה, א״איאצטריןקר״ להתיר איני־ייללראיזלנקי חלכי שכת ט"ט;לאף כלא לכויה חסירא יש להתי'לאחיז'כטצה(לף*ר) לכיתהלל לל תתיךשהוהרה הכעיהלצ!יך היתרה נמי שלא לציין ואלטשכת טיט להו־י נהנעיהשלאלצזין ילשהוילאליכע־חליעתי שסשאפייהבערה שלא לצ רך כלל שרי מדאורייתא כיי׳ט יאף יעיז ל ר הרמלסכךהיאבפ״אמלייט • לאף כלאו קרי• י׳הי חיתי לאהיר הקטרת קלטשבתטיטליינלריםינדבזת יחשיררחיזנאטייטליכאp\ . לעילף לשאני התם ליטללהמתין ולש/חםןכחזנ זכסיש רש'י

מסכת נצח *לצלצריךלו^מ׳תפיריןעטדי^םאייילהאישיתאמל^׳מלי' •;וייצא החשמן עלינכוןלפישאףאס ׳כניחז׳הסיריןכהכרחיפהיה י השנה

מעוכרת לכ*עחלכל לד׳ יוסי לפי שאז תניע תקיפת : השמאל לז י .תשרי - . (אולםנלרייזשי אתי גי כ שפיר רז׳חשיריןעביד אעיגללרילי׳ א״א ע״נלוחרלאייל מעמר. היה דלכהנך״כרייתות דאילכה! -ללח טסןהיטנהמשהכש:תינרייתאלויסע^ח6_ים ההוולא ׳כר׳יוסיילאע כיל חפצי כרבנן זכלש תתןס׳ילפי לצלילי' לא יקשה כלום חחזלש נ עללעתיןלאי שלא היתתאז הזכה• סעי ברח כלל זבוהמיזשכ קושיות ללל גס מי זשב דברי הקלח ינים-כתהישכתט שאיחה השנ ׳מעוצריהיתה כאופן שאיןעליהס^ושי' יאררכא מזבח כרנרי* מן השיסודו״ק «ר ח־יטהקשה בעל מחכר צן- גמ רב־יטדה פשיטא ליס דמעכ ליי^חזת יאיר סי קלב - זז״לזציעלמהנחלק־אמזר* ונשתפקו איזו מלאכה היא- דעלהאמר איסידאינו חייכ עליה ולא היחליסושה^מבעיר י.!ללכלדהכערסללאויצאה*יי״לללכטה גם מככה׳עעור וס־״ל תרתי,ולא אחת עלל הנה לא הי? ציל ילל־לודאי נ^לדהנס שמואל לאתר מעכיר לאברשזת' היה הוא־גיפי׳לל בלע כלב רביצה(דף ^ כלל גדיל דהכערה ללאו יצאה־וגם רכיטרה מט מוגמר ןעיי' שסכהוס״לה לג).לללהכערה' ללא! יצאה ג עלגכיפדסואמנם א:לאחזסהחחכר,מא ן יגאה לו ׳סכי־א הזאת שאותר רלרסכערה כלאו לה דמי:כה-כלאו • . יהתחיהאיךלאנחץ וגליסלסכראזרתכזאי.־־ י האמ>סממה7אית'בל;,רשצת(רףכט) ללאחייכרייזסירקנסיתרעל מנת לכנ!ת כתקסז זלא מחייב חככה אםלאכע'חצ.;בע-ר(זעיי'שסתזללהסיתר) וכלא״ההוה מקלקל ופטז?יאפש'לתת קצת שחךלסכר׳זו ול־.מר רהואיל זאיגוחייכ על יזככיי

רק.משו בונת הבערהאלכ לאיהיה־חמור מןהכעלהגזפי׳-יכאתת י &איןזה ח!כרח>כבר י״ל רחייב אניני כרת אפיילא פייכ אתכעיר ר*ן לאו.רהא ראיטןיךיב אסל ^מלהכעירהנימשו׳דכלאיס לוס־ חקלקל

ואז לאנפקא לן מיזי אי מכעירבלאו אז ככרת כיון דעלפ הזה מהקן מת״מטאר • - ^ע״כ-צרין שנאמר כן ׳וראיה משרק ׳במסימדליקין CU• כנו) דאיתאהיתק המכנה את הנר מפני שהוא מהירא וני תייכ ר י יו5ן&1טרככילןמ!ןמן הפתילה מפני שהיא עושה פתס* הריי שר ייסיז משום?פתילה א>גרה!אראמר הכערהללאו כ כ ז ה צ ^ יגאהכלכללגדיל •זאיןלדפי?(לומךלהייכ מלקית קאתר אחר רתניל וכל יףןכ ' ז ( *יצגסת10כו^סי>ל• השאת כש*שרש'יכשכז(רף ג ןפמזל מ)נרגס^ן-?.ואסי(ב סמאתזכשגג זלכ0ר«*בס'בפי*י סיפ טווכ׳׳ק׳ץ יחס י י ^ .ה»שנמא'ל£הת«ועגתייכ דחפי הלק י על הפתיל׳י-זעזל-אשתתסתייסזגיא ערוכה דכוףיפרק ספק אכל(לצכ< ווינהגסוא שם אהא דהחזתס גחלים כשנתקייכ חטא ת ר אניעזר כל.פא;מג׳סייכ שחז© • אמי כר אכין זי^עא כר אציןלאחרי הרו יהו ג4*-ש^כ»ן.צככזת ולהבעיר רהיק סכר לה כרייוהי רהנערה י ללאו •צמוןדלאסכרכרנצןלאחו הנערה לחלק יצאה• מטאר רת״ק א־1 ג לל*15כעכהללאו-«נא?יאלה חייב ססאזת על ההבעריחכואר נהלי" שאעשר לימל לאישי״סזכר לעל. הבערה כלאו ועל חככה אפ״היחייכ אטאזתכלק - ירלא כלש׳ • זיאמתלא ילעתי מי הכניס׳ אל ו.דזר.ק op•. ט עקרמה פה^שה מלוע לא הוחלט לבס לבוא חכעיר היא שאמרזאיסי/שאיןחייכ5ןעצי«תנטעת משני צללים י האילכנרכתכז התגיכשצ^לף 0 לה האקמ"ל0בי8 פ/: לה: ילע)להא לאחר לאינו קייכאלא אחת הכונק שאחת יש שאיןקייכין עליה סקילה אחנס חייכ סט את זהימ •ש ככזלס כלי 6יצ!ייר ל״ט חטאות ^עונר על כל מלאכית(כד? צי) ומטחז החיס' זה ט איות בדורות • שנת כיתלזלכ רלי ואילם לללהניערהללאזיצ-׳האיןגה תיוכ חטאת כלל לנס־לאו תה עכגאר .־,ונכליאאמרתלסכפיליאחיןגט 1ר ששיחשכ]נת ימייכ שזיס לשמש כח אי אי כשחיטה זכי׳ אי נהנערה י.א אחר ריייסי כליו יצאה!הלכך V לאינו קייטן עלה מיהה רקחטאתילזי לאמנע־ר ייא-שנזתכיאהלילללהכער׳ללאו יצא: היינו ליקא הנערה גיילא כצ.סכי1וצ אמנם כה בעיה לצ:!למילסלסייכשתסחשים מנזל ומש־םתכעיריכמיבכתבהללכ^כה שגזתיו בהשבת * ל״סתמאלא פלע ר י1סי,אחתנ<תץ ל'ללגליל(לףע"ג) לחשיכ אטתמלאכזתלט ותני מציכא שאס עשת טלם בכעלס אקר קייב ל״ס הטאית ־" ייאי־לזז לאתר הש • אטה מלאכות אירנעי׳ סיאתתולאפזקומר־יהידה• לא קאמר נחי לא^קי מלי ג׳׳כ ללליליה הזי אכ־י. מלאכות ניח ־חי לא > וישלרש׳ת ואיה ן! ממה שאכתיב כסתיך ־יאפשרשזה כזינת רלי שפי׳׳ ג־גשנ^זלפלל גל!לג:כע\ ה עי שמבעיר האש שתקת החל של ס^כי לבוצתולצילהאופןמכיה־כאלתהיימתניתיןלכ״ע. ועזרקצתראי׳ לזקחריש לק רי;ח1ת(ל?< י)ישם רוצה ישיש להיכיח לעשה ליחהלת «יש נה כרת מדאיצטיך לא הכערו ללמל לשליפת כה כהן אינו לוחה

ישראל שבת המקילים • ואנחנו נציג הנה ראינחיו וטעכיתיו • זכראהמהיהיז הכטחותי! היש לסתיו עליהם ללחות לנרי המחמירים אס אין• ונחויו לבאו.מק!ר סדין הזה-הנה הרלכא הכריס זה מסוגי׳דהכא לאתימותר לאדס שיאסילתבירו שמור פירזישכתחזמךואני אשחזרפירזת שבתחומי והיה כמי שקכל עלת השנת כטרס שקכל סטרי שמ1תי לומר לו לעשזת לן מלאכה • ןהרין השיכ ע״ז כפירושו להליף כפרק זה שאין הנדון דזמסלראיה דשאכיה״תס מפנסדאףלעצמי ישטתראסהייהפירזת נתתותויהיינזע״י כזרגנין • משא״ככמישקכליגליו ה1כמחוספח שכת אין לו היתר אסר שקבל עליו • זאלו החלוקות כלנד ישנס כדין הזה לאיסור או להיתר ולא זולת זה • והנסהס״זכרצ׳חילתזיןהראיהא יצא להכריח מסי גיא לכאן שטעסהיתר שמזר לי כ ל שעשה מ פירזתשכהחוחךהוא זולת טעם טרגטן י !זהסמסראסררכיהידסש אמר שמואל מזתר לאדם שיאמר לכרך פלוני אני כזלך למסר שאס י בזרגניןהולן • זפריןממתביתיןדתנןאיןמתשיטןעלהתחוםלשכור לו שעלים זלהכיאלזפיהת • אתאנהאאם יש מחיצות מביא והכריח הט״ז מדלאמקשיהלס בגזפהדמהניתיןכלא שמואלדתנייישא אין מתשיטן להביא לז פידות• !כסיפא תני אכל מחשיךהואלשסזר • זעיכ דגלאו שמואל מתניתין לא קשיא דאיבא למימר רהיהר דשמירת עירותסזאמשזסדאין איסיר כשמירת פיחתמשאיכ הכאת סירות כסזשכיייש״י כמשנה רק לשסואל יאחר דבל שישבזצדהיתרבשכת מותרלוחר היהכהכאת פירומ • !אני כעטי גזלה כעיני התמי׳ על הדכרייהאלו ולא זטתי להכין אותם כלל • שעקר מה שהקשה ללחה לא מקשה הלס בגופה דסחניתין• זה כבר הקשוצתוספנאן • ,ותירצו דכלאו שמי& היא לאין אמידת עצמו אסירה כלל • רק כאמירה לפטרו יש אסורה זישתזתרתע״יש • ולפי סברת הלזאקסקוסלקושיתהתןי לפי שלדעתו כבר פירש רשיי במשנה החלוק מטן הכאה לשעירה ־ ובאמת שאין מקום כלל לסברת הטיז אשר יחש אותה לרשיי ־ • והוא שמחמת שאין איסור כשמירתפייוח• מזחילהפ^ן לשמור פילזת • משאיבלהחשיךלהטאעירזתדישאיסזר בהבאתפירו? .• לאףאםym< כעזוכ ענין השמירה עדיין קשה איך מזתי להחשיך כלי שיצא ה חקלתתזםשסזאדבר כאסור בשבת כמז הנאת פירזת י ואולם פי כל מעיין ישפזט כצדק שאין זה טנ ת רשיי ואדרבא ל ו שתלה זה נכ ו ר משמע מלשיי ההפך שהכסרשיי כתכלל אבל מחשיך הזא להיות ק לצאת לשמ!י פימת זזה הדבר מותך כשבת לשסודפילותת אסהיזכתוןך לזכורכלל אם י ר התחום עביל ואלז הייתה כינת! כפייהלז לא סיס צי ג פ היו כתון׳חחזמו רק היה לז לפרש בפשיטות ׳שהוא מסשיך לשאול מ שהואדכרכסותר.כשבת • אמנם מצת ללי לסלה מותולסשןןעלpהתחום לשמור פילזתמשאיכ להניא סירות אעיפי שסיציאהמס לתסוס בשבת אסזלכסז הכאת פייוח •אסיה טציאהסון לתפוס יש ב&מ מ י פ צדהיתרוסוא אס היה כתחומו והיינו שאס היו כזרגנין דמי ס כחחזמו עיי הכור^בין הולך • לסלטסותרלזמרלכרךפלונייאוי הולך למתל * ומיחר מסעם זהלהתשין לכל שהוא זכאי באמירתו רשאי להחשיך • ובאמת ראוי שכעזזכ הפלפולכסכרתור כלאודשמואל רק ראוי המקשה איך הטן הטעם דמחשיכין לש לכקש הטעם לפי קמסקנא והנה הטיז הטא כ׳יאיוח דלפי המסקנא סעס דמחשיטן קוא לאז משוס כורגנין • הא׳ • שאס היה ןחעה סיזשוה משויכורגכיןלא היה לשמואל לומר הדין דסותראדס ומירק לפרשסעמ'ט •וכמו כן טעםדשמור לי פירו' שבתסזסך דהא נהא דמתניתיןןלומר ל סליי ־ והראיה השנית י• דאס טעס מסשינק זכייוטעס דשמ!י לי הוא משוס כורגנק למה לי? לשחי׳! לאשסועינץ הצךסרתייהך דמותר אדם לזמר לכרך פלוני וכזיוהך דמותר אדם לוס ר שמור לי פירזת שכיזסומי • והכה לפי דכריו קשה הלא חסקכת הלס דאבא שאזל קאי אסיפ והטע׳י למיתר לחשוך על התקוילשמיר פירותהוא חשוידסותר לוחר • והכה א לאו טעסלטרגנין ולאי שאסור לומר לכרן פל!ני אני הילך• ולש לזמרב מותר להתשץ־ ? למלט למכיר! שילך למללכרךפליני • ומלוע ל הוכיחו התויכלה לכרך פלוני • לחותר לומר לסבירו שילךלחחר לכרך פלוני • שאליכלאהיהמוחר להחשיך׳• ומזהפקקו התזכסוס ופלאש והטור וכל הפוסקי׳שמולשיאמר ליוכירז שילך עמו למח׳לכרן פלזכי אעיג רשתו׳! לאהזכי' כמריז רקשילןכעצמז להוא מסתכ׳יזחר להתיר ממה שיאמ׳לסכירו כלש ההוישס •ואולם הרא־ה שהיה לז לומר מ״ט אכיכי סטןכלנ כי אנה ראה סוגייכזא׳ כי מיס נא כאמימעול׳רק כזמן שאיני כאילא לפרש המשניזלא טמן שמסלשאיזהלין-וככר נמל כלס הרכ׳מאודאמייא מתדש ליןאחל מהשאתיכמטלסלססייעל לימןהמשנהמכחא־זהדקדוקשכמשנהויטאשאומרחהניחין כמי דיקא אז חסייעיליילפליני •הכי נקשה בכל מקומית ההסכמה לא אמר אמזראההזא כלשון מיט על המשכה • וכאמת שכללה יש כאן ח-ליש ליןכדכרי שמ!אלמהשלאמזכח סן המשכה • יהזאידאסור שיאמר על עצמ! שיעשה איזה עעזלה למחר כמקזסלליכאטעמאדיויגנין

ראי

מסכת נצח אפיי לרעתהתו׳והלאשללעולם!לא הותר אף מדאורייתא הכערה שיהא שלא" לצורך כלל י• אך דוקאהכעיה שהיא קצת לצורך היום • ה:הכתט(שם)דצזרךמצזה שלאותו היום הוי צורך קצת ושרי • !כודאי הקרכתחלטשכחןני״טאףזו היאמצוסשלא1תז היו׳וכמ׳ש רש/ומשמע בריש פסחי'(דף ד)גכי הא דאמרלממדריעחלת דאףלשרזףתמץכי״ס שרוללדלאיתליימתיך • יתזכיתהתם יריע לאחר להבערה אב מלאכה זאסזר לשרזףתמץכי"טיל׳ל;סתזך-(כתכז שם התו׳הטעם דמש!ם- למצוה לשרפו הוי צורך קצת י זגדזלס מזו כתכו התז' כלק דכתזמת (דף ו) דאף המוציא סמן בייט מ1תר לשרש בייט משוס טעמא דתת!ךה!איל וחציה לשרפו לה סלט חזלכשכתלחניוכליכאלמילף כדאמדן. זמיה! הא לא קשיא דלמאןקשיא לן ללע לאיה! הוא דמ!קי לקרא לחלבי שבח קריכין בייט וככר שמעינן ללע דליל האי סכרא דמחוך שה1חרה;הכערה לצורך וכז׳בדאית׳ בהדיאכרישפססיס(דף ל)ואיקשיאהא קשיא ללילןלקימ״לכלעכהא דדוקתכי״טקריטן חלבי שבת ולא בייהכ כדסשתע כב?תי׳(ד׳כס) לשקיל וטרי הלס כחס לקשיא בקריז דלא ילין זבח חג הפבח עד כקר וס1א &יבא דלע כלש התו׳(שס) ילפ הימ״בם כלא מה׳תמידין ומזספין כלע בהא דחלכי שבת לוקא!ץיבין כייס • אבל חלבי פכת טזיה^לא •זגסקיסיל מתוך שהותרה הנערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך • >לכ לא צריך לן קרא לתלט שכת קריכין בייט זיש לן לאוקסי קרא לחלט שכת קריטןכיו״הכ כריישמעאל • וראיתי כספר מגיכי שלמה'שבתכבחידושי דטצס שללעתרליהאדאמרינין מתיך שהותר לכורך וכוי היינו דוקא כזמן שמ1תר לצורך והיינו כיוס סלאכ סמיך לשקיעת החסה ראינו ראוי לצורך אשיר שלאלצורך והיינו דאמרינין האופהמי״ט לסזל לוקה • וללז יש לומר לקרא א צטריך.,לסשרי סלט שכת בייט אף כוחן שלא הותרלצזרך יכל זה לשיטת רשיי אבללח׳ססתללאיסיל סאיסברא שסם הקש! כטצ׳(ד'יב)על וש״י מהא דאזפה חייט לחול קשה• גיכ קשה מהא כפסיזים(דףנט) סיקמייכןקרא דלא ילין זכתסגהפסיו לנקר דמשתעלכקר היא ללא. ילין הא כל הלילה טלה ילין כעיפ שחל להיות כשבת הא בחול לא דאין חלבי חול קריכין כליל ייט ואמאי לא אסריכן תת ך • !עוד קשה אמאי איצטיך קרא לסשרי הקטרת תלכיל כחטלתן(דף כל) ייט עשה ולית לכלאו קרא ת!ל ט״ט לסאןדלא ל ירעינין דאתי עשהדהקטלתחלט׳ודתילליחדייט למהא שכתטהת1׳ט מתן אסת שכתערכ כסתן ל' דלא אסרינין דאתי כ'עירוכין(דף ק) ג עשה דמתן לס זדתי ללית לכל הוסיף מש1ס דסעשה היתס יכולה להתקיים אף כלא לחיית הלא! !כהיג לא דתי אין לישכולזמר לאף כאן כיוצא כזה טזן דאפשר היה להקטיר החלט כיזתן וצא הקטירו אותן עד י״ט הוה עשה דפשיעה • לודאי כתלכי שכת לא שייךכאי סכרי

כיזן דסזף סיף המדימין השנה לתמיר טפי והלכך מה ששהו א:תן לייט, לא הוי פשיעה לאי לא תימא הכי ליל קרא לקמן(דף קלא) דלא אתי י עשה לתילה שלא כוסניזדחה לית דייט הא הוי כתי עשה דפשיעה זע״כ צריך לומר דכתן לשכת וי״ט ק־זשה אחת היא איצטרין קרא היכא שחל שחיכי שלו כשכת שאע״פכ אסור למל( כייט שחל טוסא׳שאתריז זכלש בתלושי לעיר! כין ו קושיי] ו יש לישכ כלרךהנז לחידושי דריש יכסויעיייש

אכל כללה קשהלכלמאילאס׳בפ'י1וע1ברין(ל׳תו)ס:א1רייל- צרטש־-ת כעשין כייט וכתכישייזילדשכתוי״ט תלא קלושה היא דתרוויהושכתאיקרו זני היכא דבייטגזפי׳סותר לכשל לבו טוס לס למותר לכשל לשבת למחר • והשתא אף כלאו קרא אתתי לא כשרי מהאי טעמאהקטרתחליי שבתט״טטהיכאדטיטגזפי' אזבשנתגיפי׳ נקטטן התלט׳של אותו היזם לה דשל שכת נק^רין למסר • ואין טעם לומר דייתס משוס כבוד שכת ה!תר • גסאיןלומדדבאתהלחשיי סלטשכתט״טלאאיצטרך קראוכי איצטריך קרא לתיסר חל־גי תזל טיט דמהכא ילפיכן כתמיד נשמט (לףכט)דאיןחלטח:ל קריטן כי״ט במיש תתוישם ללכ קרא לא אתי לגזפיייזה לוחק גלול ועיי' שסל לוכ אין קריכין ט״ט כסהייש״א ועוד דלכ מלל להש״ס דלע ל

דלעזלם איי׳א לך קריטן וקרא אצערך כדאחרן: דף קנא נם׳ אמר רב יס!דה אמר שמואל חיסר לא דם שי א מרל תכיר ו זכו •אחרתי אציגה נא פה השובה אחת שכתבתי כעכין מי שקבל עליו שכת קולס שתש;׳־; אם חותר לומר לחבירו שעדיין לא קכלעליו לעשות לו חל^כ׳ולהנ!תסמנ'־עסשאיןזהמעניןהח:ורעל1 הוא פלפול כטף סגתרא דכאןנזולת פוסק סאשר סכחוץ:ג פסקהרלאכחישקכל עליוהשבתכטיס ל ר ׳ י בש׳׳ע לחס שתשכהסיתר לו לומר לישראל תכירו לעשזת לו מלאכה ולהכות חמנה ולש כ־ווציוי שכת ׳ ח• שמאחר להתפלל וכויוככי נמצא כהוראת הזאת סחלוקת כיו הראשזניכ ועקר הלי; הזה לקוח סדכרי הרשלא שהכריח כןמן התלמזדיזככיעחל הלןעל ראייתז ולחה א!תה וגס הרכ ל מררכי יפה כעל הלבושים חילק על הרמ״א כןין וס ׳ אפס שהרככעלהטיזהתעולללטעזן על לכרי המתמירי׳ ולהגן כעל

ישראל שבת כג .ומה שמלקלק ממה לאמר אסזר לו לאדם למשמע ללזקא לעצמי אסור ולא לאחרים עס שעשה הדקדוק הזה לראיה גדולה עד שהיה הנלק מחתתזפשזטכעיכי1איןמממש'לכברנמצאכש*ס הרכסכיזצא בז דמבואר דמעולס לא נתנוןהש״ס לדייק תיבה לו דד1קא לו אקוי־דהנה כברכות אמר רכהזנאאס:ר לו לאלס שיטעם כלום קידם שיתחלל תפי״לתהמיקפין ׳ועור אמר ריכ״לאסיר לו לאדס שיטעיס כלזםקזלס

התכחה-עוד חמירייי קנן אסור לי לאלם שיקדכ תפילתו לתפילת הצמר. והרכה זולתם היסק שיפרש כדרך שפירש האילולהכאזמהרריש כהי

מי יתן יאדע •רע שהרמ״י הכיא ראיהדבאפיקי שכתאאםזרלימר להכירו ו שיעשה לו מלאכה מאיתס העושים כייחיס יו״הכ שאסור להס לאבזל בלילה ממסישטשלילהכ חסרים כייסשני ־ לחילדשאכיההס שכמז שמסופקים שמא היזם יו״הככמו כן״סזפקיפשמאנתבשלזה כאיסור • דהתסלאי משים ספיקא ליומא עישיןכיימיסמריש היתרעלכררס • 'אלאמשיס גדר חסידות הוא דהאאכןכקיאין כקכיעאדירחא עכ״ר • זכתכעליז הט׳יז Yt זלבריס תמוהים הס דהא ככל י״ט שני של גליות לא סייכיכןאהך בקיאות משים שמא חשכת הבקיאות כדאיתא בריש ס״ק לביצה • אלאשייהכ מכחשא״א לעמוד מהצימר סמכינןאעקר דין אלא שקצת חסידים מחמירים ועושים כיו״הכ כתו כ£אר ומיס טיטס וכמצא לדידה! היה יייהכ כמי שאי י״ט עכ״ל • משמעמלכרי! שהטעסשאכיעישיןשכי ימיסטוביסהיא מהתת שמא תשכח הבקיאות כלכל • זזהליתא כלללהטעסשמא תשכח אינו מצריך לעשות שני ימים רק כצרוף התנהג שכהגוימקדס שככר עשי שני מעם ־ ומשום אותו המנהג שהיה להס ככר חייכק גם עייה לקיימו סן תשכח הבקיאות • מש״אכ אותם שלא נהג! מקדם איןהטעסדשמאת*כח הבקיאזחכלכל מצריך איחס לעשזתכייחים וכן איתיכהליא כריש ביצה שלחו מתסהזהרז כמנהג אבותיכם ד&מא וכויואתי לקלקולי - זכןכתכהרתכ״ם כפיה מהיקילושהתולשוז״ל כזמן שאין שס ס?הררין וכויהיה מן הרץ שיהיו בכל המקומות עושים יום אחל בלבל אכל'תקנת חכמי^היא שיזהרו כמנ ג אבותיהם עכ״ל וכתב עזל שם ללזקא אותן.המקומות שהייכהיגיס לעשזתשני״ימים מקלס עושים גס עתה שבי ימים • אכל כמקום שהיו עזשיס מקלס הטעם לשני ימים יזם אחל גס עתה עושים מם איור• ומבואר לא הוא משוס שמא תשכחהכקיאזת כלכל • לאיכיהינכל כני עילם .וזייכין לעשות שני ימים טובים מטעם זה לאק לותרלאוהן שהי! ע1«ץ .מעילם ייס אחל ולאי שהם קרוכק אל ירושלים והלכך אף אס ישכחו הקכיעותאפשרשיגיעולהסשלוחי ירושלים • י זהאינירכברכחכ הרמכיס שס שאין הלבד תלוי בקריכות המקום ליחשליס־שאסשרה ז ח 1 שהיה אז היחםכאזפןשלאהיזהשלזסיס יכולים להגיע אליהם ; ראיה ברירה למצר תה שנהגו בלבל עזשןס כיימים מטעם שמא ישכחו הבקיאות : והנהכתכעירהרמכ״סשס רבמקזס שאינו נולע כיצל .נהגו אבותיהם כעגין י״טעושץכ׳ ימים כמנהג ריכ העולם • זלפ״ז ,יתחייככהכרחלעכשיו לענין-עשיתישני ימים ןויהכאץטעסכלל • מצר החנהג אחר שמעולם לא נהגי כי רוכ העולם מטעס סכנה • ואין כי רק גדר חסילות כלכ׳ וכמ״ש הרמ״י כמצישהראי׳שעשה הרמ׳׳י מיזיהכ זכה ונרה • יתתיהת הט״ז עליי לא נהדרה-וממקים שחשב לדחות רכריו

כשתי ידים ־ משם דרך נוגה הצטדקות! כשמש כצהרים • והיגעה י מכל הטענות והראיות שזכרנו לבין באפיקי שכתא ומן כעיולא שכתא אסיר לומר לחכירו לעשות לו מלאכה- וכן אסור לי להנית ממכה-אמנס באפוקי שכתא אפשר שגס הרשכ״א 10דה כמ״ש הרמ״י ׳!א שכעיזלא קזלק סר׳׳ן עסקרשכ׳׳א •וכבר בארנו שהה!׳ סיכריס כהל״ן זדחית ראית הרשכ״א והוכחה על קיום דברי התז׳והרין - ךף bp\ עיא רשיי יעמדת זכז' • עד ינזלד לאחר מיתת אכיו-רכיס שיי1יס מי הכריח לרש״י לצייר בשנוליהקלאחרמיהס אטז-לכבר אפשר לצייר ג״כ כשנולד הכן בחיי אביו רק שאנח מת כתוך ל׳ והנה הקושיא הזאת היא כמשא ככד בכתף בעלי העיון • ולי נראה לקיים דברי רש״י ולברר שע״כ יצויירהעכין ל!קא מה הכניס כפיירשיי . ולא זזלה זה • דע שהרכה מן הסוסקיס הקשז על סיגיח זו במה שאימר אם אשת בהן היא אינה חולצת • אין אנחנז דוחיסספק איסור לאזרייס׳ דהייכז יכמה לשזק חשוס אשת כהן • גס שיזהר היה נראה לומישתחליץ ותהיה מזהרת׳ לבעלה הכהן דלא היה אלא ספק לרבנןישהזא חליצה לכהן משצתיר ספק שמן התירה !קושיא זז הקשו התיקפוא זהר״אש כפ ד׳ דיכמזת זהרמיה הכיאז הטור כאכן העזר הלכות ימס וחליצה עד שמפני זה פוקק הרמייה דכספק איסור דאורייתא גס אשת כהן מולצת • יכן ירעה הרמכ״ס כפ״א מהי יכום - זכדי לישכ קושיא

ב u זז אפשר י

מסבת נצח ^מתתכיתיןה׳׳אללזקאלחכירזאסזרשיאמראכל על עצמו מזהרא חיכה כלים דכבר ט ה ח ש י כ ש ס ^ ס ג . ז ל כ א

אי לא!\־.ח ה א דאינו איצסין1,אשמ1עיבן הא דשמור לי עירות תתןמך ד קועילס^דמרגנין רקדזקאבאנתי שילךלמחר ולא כאןמרצו שישמזרהייי-לה״אדלעגין זה חינו מועיל הטעם דכזרגכין ־ 1 כ£ז שא׳׳א שאינז מ׳:יל כאומר לחכירו שילך למחר • זק לאידך גיסא • והוא רה״א באומישישתזר לז היזכ הזא למותר שהות בתוך תחזכ תכירי ולאכאומרשילך לץזרחקלתחוםזעיי׳כתו׳כד״ה לכיך - וכאמתשאף לדעתו קשה ל״ל האילימזרלי פיחת תחומך כיזןרשרי מטעם בורגנין• וחהשכהבדלדעתילקידאיצטרךילאשמעינן הארטחת תהוסך לגלות לכו דכאן לא מיירי ׳היתר מרגנץ ומכיהכילף לעכין היתר מתובלה אף rp?!q דליכא היתרבורגכין_• איכן מוכן כלל • דעדיין אף,לפי סברתו מכ״ל היתר מת מלה כיון שהוא דבר האהזינשבת משא״ב סיתת תחזמך. דחזזר לשמור כשטז • וכאמה דהיתיר מה וכלה כלא״ה מזכרח ממשב־ שלימה-דקתכי מחש׳כיןלסקח על עסקי המה וכוי• וע״כ ה^־אף כמקום דליכאסברא^דבורגגין.דאל״ה מאיחריאמת אפילו

אחי נמי שרי זכדדייק הלס כסמוך • ונהחד למלמא קמייתא ואומר רהיתרדמחשיכין לשמור הוא ע״כ מטעסהיתר אמירה כדמפרירש״י והיתר אעירה הוא משו' טרגנין ויהיה א׳יב גס היתר דחחשיכין לשחור משוםמרגכין ־ וכן הטעם דהתרשתזרלי עירות שיחתוחךדהא כהח הליאכמזשכתיהט"! בעצמי!•• לחץ ליגור רממול לי סירות קיל מאומרלחכירולמחראכז סילךמשזה דליצנה לז לפמיר כתחומי • - איך א״כ מפרש השיס -טעם להקשנ? שהיאחטעם היתר לשמיר לי סירוה תחומך כיון דההשכה היא לילךחתלתחום^/ירקהיהלוזלהש״? לתלזת טעסהיתר החשכהם אמירה.ח:־ןלתיחום אלהילך למחר• והלכך מזכח לגס היתר ע מ לשמורליפירותתחזחך הוא מטעם מרגק רזקא • וכן משמע מרכרי • המישבתכזאהאדאמרשמזאל מותי לארם שיאמר לכרך פלזני אכי ה!^למחר,תיעאמא>אריא הוא אפייסכירו כמייכזל לימרלך לילצרך פלזטלמחרמהאיטעמאלקאמר מלשרישמ!׳1 לקחן לומר'לחכירו שמ1רלי פייזחשכתחומך אפייכשבת צ״ש ׳שיכול לומר שחור לי למחר

עכ״ל • מכוארל«גתם להיתר אתיגה ^חכיח הוא מטעם.טרגכין-ןהיתר אמירה לשמור יתירות תחומי להוא סמיר 1טפ* משום להוא כ* בשכת • . עוכסעזס להיתר שמור לי פימת תחומך הוא משוס טעם

בזרגכיןזכןהיתרלהחשכהראילאז כירגכיןאסור להמשיךזכן אסזר . לימרלחטרז שמזר 'לי סיתת תחומך־ מזכתגזהכהוכחה ברורה לכמוכןאסקכל עליגהשכת כטייס שקכל הכירו שאס1י:לומרלחטרו «מנבפ!לז'קלאוכל זמן םלא י{ןייר צד היתר למקבל עצמו כמו כתחומין שיצזייר,היל.רע*י נזרגכין • זכלזהכעיולא שכתאאמנס באפיקי שבתא• .יהיינימישמאחרלהכדילכמיי^/הנסהלכ׳רמ״יכתכשאף לדעת הרש״כא שמתיר כעיילא אוסר בקסיקי דאין ד!מה,עתלא שבתא לאכזקי דכעיליא הדבר תלד בנדרו וקכזלו עליז השכח וכוכל לימד שזה קבלזזהלאקבל • אכלכאסזקי שבתא שכבר כ^סר עליי הכל כשבת יקזא ממשיך כקדישתזכלילה כל האיסוריםלמשכים' עמי עכ״ל גאילס מה&כהבעליוהט׳׳ן שזה איני דאדרכאעיזלאשכחא עדיףטפי מפני שאין טח לתקן שככר קכל עליי משא״כ באפיקי שבחא שיש כידי לתקן עכשיוזהוא שיבדיל • וחה םכתכ היח״י דבא^קי קרישת שכת כחשכת עמ! כתי: הטייז שה1א דכרכלתו׳מתקייס ־ והביא ראיס מתה דאמר גסמיך אסירלז לאדם שיעשה חפצו קידם שיבדיל-משמיאיהזריכעלמא איכ ולא קדישתשכתממש־גסממקשעיירש״ישם אהא דאמ׳במערבא ?מרהעכדילוכז׳ז״לללזת את המלך להיכרא בעלמא • . ועודהטא לאי ידיקא כעצתו אסירשיעשה מלאכה משא׳יכע״יאחריס דמותר והזא מעני לאמר הש׳׳ס אקזר לו לאלם משמע לעצמו לוקא אסזר י הנה מה שכתב שבאפוקישכתא יזהר קל מעיזלא משום דיש בילו לתקן עכשיו־זהחיכוכלזסלכמזקבעיזלאשכתאאףשקכלעלי! ככר השבת

עדיין יש כידו לתקן דיוכל להתיר כדרז זהיינז האתרים שעריי! לא קבל! השבת יוכלו להתיר לו כדרי לפידעתעצמזדאףדלדילי׳אסור אחרים מזתייס לעשות לז מלאכה • זע׳־כ צריך לזמר שאין הסברא דסקנס מועלת כלום כיון דעכיס עדיין לא תקן נשאר באיסורו •-זלפיכך אץ תקזס ""ידעיולא חמיר מאפיקי ־ אכל אדרבא איכא למימיאפןקי ,חמירחטעס שכחכהרמיי • זאולס הראיה שהניא סט״ז ממהדאמר אסור לאדפ משמע איסור׳כעלח׳איכא ז״לא שתהא ירזשת שכת כמשבחץ מכיר אותת כלל דודאי חיצטרן לזמר אסיר אחר שאינז אלא ' ־ א ת ע

חליינ; 1לא שיהא חייכ כלזס אמלאכה שעשה כמז כ^כת־זאולס ח״ש יש י שהיא להןכרא טנתז לומר שכזה יש היכר שמסלק מעליז קלזשת פצת וכאמת כליזמן פלא הכליל לא סלק מעליו קלושה שכת מכל זכל•

ישראל שבח לפלריםחןהמשוהזלצפץקו«כהצפיני שהואעגלהנגכתעל אזה6

ומהל הלל מכזאר שלא לעמוד על רוחות כדקדוק• !הנה ליי אסנא1>ל1מר שמעביר דיאתזת כגל רוחות העולם חייב. ט* כל זהן יליעד:רזחזת על כ מ לא ימצא הרבר הזה בפיעל לעולסלפי שבעלך ח האמתיאךכדורהמדכרהיה אפשר שיצא'הלץ הזה לס!* לפי שהארון היה מכוון להם הרוחות • וכזה ככון הכל למה שא1מןבש"סמעכיר ל׳ אמית הזא בבחינת גוף הלין שהוא חייב א0 היתהץעברתז נכח חחזתת >בימ סלכתא גמירי ] ש ?(עולם • . ועל כזנה זז;אחר ח עביר ר״א כר •לה שהיא נאמר כשאם יוכל לבא לילי הכונה כדאית העולם כמז שהיה כלור המרכר •י וכן אמרו ג״כ מקזשש חעכ״יריאמות כר׳׳הר היה • לפי שהיי כמדבר(אז היו יודעין לכוון החחזתגנ״ל• אחכסרכאחא בר יעקב מלבר כבחינת מציאת פעולים התיב ועל זה אומר ראינו חייכ עד, שיעבור הן זאלכסיכןלאז הוא חייג ףקאחשלכ כפחות לפי שאין אננ יזדעין לכוץ הריחות ׳יחייב הוא לניאוחטעס הזהאכל איסורא !לאי איכא אף בפחות סן יכזיןהיוחויזואזיחייבבליאמותכלבל • אס לאב ליכא י וע״פ׳ הלנריס האלו כעעכיר פחות מד לזקא שאז איסזרא ל

כיארהרמלם השלש חדזת • זזה נכזן הכל כלל :

סליקא מסכת שכת

מסכת עירובין} חז׳להוהאיכא משהו משמעלהחשכזןמצומל י ן \P!T מ ו r ער ופריך כקן ללאמציעיתי כגלל נפיש לה משכיטפחייוכייילנשאיןמכאןקישיא׳ רסנה ע״כ$ריך שנפרש מה ״יקאזמרכגמילאמציעזתז נגלל להוא דזיןא והוא שהיי הססרנגללחציו עלעמזלזהיחציז על עחנל זה יעל התכונה הזאתסיהחמח כארןג המיל (שלא היו ק!רק מ מעולם כלש התזלשם בלבלה ?לי שיה.&0 דאי לא תיחא הכי רק שנפרש שהיה נגלל יותר חלק מןהספר על עממי אתל ממה שהיינגצל על העסזל השני זא!מח לאמצע נגללכינהושהיה י נגללעל,שצי עמודיי-הלאחקשההש״סכהמוךשם־קזףס^ףתףבתרי י*כי יתיכ ומשכי.לכויךפזדתא ואכתללעעלה׳זלפי הןיל^פ^ליה&סגי' • לזמר סהי׳מניס מע!ט כגלל על העחול למעלהיעלהקעד ןליאימגלז לא כגלל נצרך.שוב לומילספרעזלימתחלתולסופו כגלל אמ1ילז?אמ ׳זולת שאותוהמעט שהי׳גלול על העחזל הא'לח6י>ז^!«זמן הגל רק למעל׳ואיןלנמרלאיןה״כאי׳כהזהלי׳לזמראלאיעריןפזרתאוצ!׳־ אלת זלאיללאמצעצגצללקאמר הכונהלאחצע מסשכנ״ליאמכס האופן הנזכר £לצ והוא לכריך פזרת׳כקרא כגלל מ$מו לתחלת1ו$ללז:הצמ לה קושית התזיכי המקשת פרין שפיר יען שאותו המעט שחחכתעגול כפחת מצלי שליש הקפ! אינ! כדאי שיעמוד כגר תזקפו' העוביעל שפ טפחים שכתהזזהחחחת גלילת הספר לאמצע• כי הנה נתכאר לחכמי המלית שהקף העגולה יזסף על אלכסזנהככלי גיהעמי׳זעזל.שביעית האלכסון כקווב-עלמ אם הי1כסזןזצזכזרףןכ העגיל שבעה טפתיייהיה ה?קףך״כטפתי׳ • ודכרזה-זכרס1מלמנפ״קלעיחכין ח6נהל י ואבזרי בקרוב לפי שחן הכמכע לעמיל לל הקף העגולה כדקדוק למולי זקגזלה הזאת נמצאת כחכמ'הנדסה(רצוני מדילה)שימצאו מיני חשכומ' לא ניכל לידעם בדקדוק כש!ס פנים!ליא יהי' זה כעבור חסחן ידיעה רק כעכזר טבע החשבון ההוא • אך זאת נתבאר כמופת שנחשב,ההקף גיפעמיס בכלי תחבהעג1להייגזדנחליקה־1כסזןלא'זשכעים חלקים זנקח עשר חלקים ומסיפם עוד יעל סהקף זאז יהיהההקף־פחזת חעש חן האחת י ואם נחלק האלכסון לשכעיס חלקים ונקחעשל חלקיה !:וסיפםעל ההקף עזד יהי׳סהקף יזתרמעט תן סאמתיוהנהיללז אם תקף הספר היה שישה טפקיס היה הרוחב עליפ לא פחז׳ מן טסת וששה י שביעיה-יעתה נחשוכ אסנסלק הספר ונגלל איתגלחצאין על כל עמול יא׳תצי הפפך כחה יהי׳מדת רוחכ ןעגולה האחת שהיא רוחב פצי הספר

י ונגיעה לידיעת ז? כזססאוסן ככוון בהחלה לדעת כמות השטח תל העגולה־הנחלקת והכה היא כחשלנו בהקףיויטפקיס ור1חכס לטפחי0 נכפל חצי הרותכ עם חצי ההקף ייצא לני, מלת ששח! [יוה כתבי התזתי ג״כבעירובין דף לו) זיסי׳א״כ השנןפ, של העגיל ל טפחים אורך ברוחב טפח • נחלק השטח הזה צלחלקיסשויםיגיע לחלק איגיטפאי' ברוחב חצי טסח * זכאשרכרצה לעשזת חן השטת הזה עגזל נעשהכיז האיפן נחלק השטח לג׳חלקים זכעשה חן ל,לק אקד רבוע שויה הצלעומ. זכ אורך צלע הרכוע הוה כן הוא קצי רוחב העגולה זזה נלחל גס כן מן החצאה התויע״פ חשבוןדכלשיש ברחמ ספי. יש בהקכנג׳(1אע״פ שאינו כןכדקדזקלאיזזתעתה לטנתיכן) והנהבמשלנוחחר שחלקנזיאצי השמח &חן העגולה המולה לשני תלקיסוחלקנז *זל כל חלק לג׳&ןי

יגיע

מסכת נצח מאפשר שנאמר דהגחראחיירי כאן ל/: כספק איסזר׳לרבנן •זיצוייד כשהיה להמת כינתה זי קדושי דרבנן ואיסורה לשוק הוא ג״כ חדרמן זזהתיריזחרוזח- זאחנס קדושי דרככן איצס נמצאים כייאטעלשכ* סיפנים נלכד האיקלזשי ןטנה-זהכיקדישי ח^-־ז אוהרשיואולםכקדושוז לא יצוייר משוס דאינ׳לד כיכמזפסירקלשדהלכשזגג על אש# חר חרש שהינב כאשם תנזי לפי שיש ספק בקדזשייסרש אם סם קדושין מן התורה אי לא * זהכהלהיזת שהחרשת הזאת י אסירה לכל אדס. כחיי בעלה מן התזרה(שדעחרלי שצל הספקות אקזריס מן התזרה שכן כתכ בפיח,׳ כלי מחסין ולדעת הכסף משנת גםהרמלםמזדה

דהפק אילזיר כרת אסור מן התזרה) ולכן גס אחרמיתת'בעלה שכולל׳ כהסכקיכמהלשוקהוה הספק הזה ספיקא דאורייתא שיה לא יקרא בשם ספק ספיקא לפי שלא כולדה שט הספקות ביחד ממן אח וכךהדין ככלמקוםככודע• ונשאר לנו עדיץ רק ציורלקדושי קטנה שהם מדרבנן כלכלי ואית׳כלקדיכמזת(דףיג)דכנים הריהם כקימטס• וללז יקשה שאחר שהיה לה בן לקטנה זז ככר סכו קדזשיהלהיזת מן התורה 1ח?וריכן בכידה(דףככ) דלמ סזכרלכהכיאס סמטיגפכי הבעל שוב איכה יכולה למאן אפיילא כעל • זאיך כצייר א״כ שמ*ה לקטנה זז קדושי דר&ן • וצ״ל שכ1לד הכןלאחרמיתת אכ וסייתה כטרסמת כעלה קטנה ולא חלזבההקדושץ מן התורה לפי שדעת רש״י כדעת הרמלס כפי אשר כתביבפי' דהא דאמרינן כניס הרי הם כסימנים • הכוכה לידת כניס ולא עמר כניס • וכן כתכ רלי בלק ריכמזת(דף יכ ע״כ) לס בנים כסימטס • וז״ל הלכך אין לך יולדת ממאל$! • לכן הזכרה רלי.לצייר שמלל הבן לאחר מיתת כעלה ־ גם אי[ להקאות לסכרת התוישכחכו כיכמות שם דאין עכור כנים ־כלא סימנים איך נצייר כאן קדושי קטנה וכיון שנתעברה הרי היא גדולה מיד־ להצההתזקפ ס!כריס דחה שאנ! אזמריזשעמו כנים כסימניס^וא דזקא כעמר כני' של קייחא כמ׳׳ש שם בלה הרי סם כסיחניס • לכן אץ לחוש כאןכיכל זזכצלדממ״נ אס הולד כן קיימת ככר הותרה לשוק חחמת הוצל" 1אס אץהזלדכןקיימאלאהיהא״^עכורסולד הוסכסימטםוסרי היא עליין קטכה וקדושיה דרכק ואיבה אסורה לשוק דק י׳ספק דרככן והיא

כעבורזה מותרת לכעלס • ברמבים פ׳י״כחלשכתכתכ לל נמצא ג׳מדות לשכת כיצלהעזקר' » f חק וכזיעד ד׳אחות סרי זה מותר • היה׳יותר מלאמז *זזו־ אבל אטור• יהיה כי;יהן חמש אמות ושלשה חומשיאמההרי ז? סייכעלל זכתכ הרכ המגיד עיז זה לשזנז ״ כפ׳מי שהזציאזהו אמררב אחא בריעקנ החעכיר ר' אמות כרשות רכים אינו חייכ עד שיעכור הן ואלכסזנן זמדכרי רלי ורכינז נראה שאין חייכ לעולם עד שיעבור הן ז׳אלכס1נן-לפ«,שישחןהמפרשיס שאוחרכשהזא מעכיר לא כיישךינגל פניז חייכ שלא אחרו הן ואלכסונן ׳1א נמעכת־כ^כסק העולם ״ אכל לתת!תהעולםאפו׳קכלא&כסזנן.ע״כוכתכעודלצ זרבינז אזכר שבד׳אחות תיזכא הזא דליכא אכל איסזרא איכא והוכרע כזה ממה .שאחחאינ1ח«כזלאאמרמותרדה1י רמתאטסיזעודשלכלא הי! החכחיסעושיןסיגכללעלל• זאלז הטעמים הם קלושים מאד• גס שעל הגמרא גופיה יקשה אחר שאינו חייכ אס לא על חמש אמות 11' חזחשץמלועיהי׳אסירמדרכנןכיותר מדי כימי יצווהלנו״לעשזת סיג גדול כזה ולי היה לאסור מדרבנן כחמשאחותכלבד• !מלכד שיקשה מדזע לא חצחנז כשום שיעור משיעורי שבת סיג כחו שאנו מזצאיןכאן־ לכן לל לפרש דכרי הומלס כאופן אחר • דהכהיקשהעזדעל דעת הרמלס שסובר שלא יצזייר חייב מעכיר זנלתיחעכיר חמשה אחזת וגי חזמשין • חלוע לא נזכר כגחרא כפירוש זהיס להם לזמר כלמ מעביר חמשה אחזת!גיחזמשין למה נזכיר שם מעמר ל אחזת גס אמרם כל דיאמותכלהרהלכתאגמיראלה-גס נאמרכגמראמקזששמעכיר ליאמייכלהר היה־היה להם לומימעכירחמשהאמותזלחזמשין־לכןביל לומר דאמת גס הרמלם סיבר סברת התז׳בלמי קהזציאזהו דלא אמרו הן(אלכסוכן׳ןא כמעביר שלא ככגד רוחזתהעזלס- אכל כמעביר לנגר רזחזת העולם תייבבד׳אמות כלבד • זאית׳כסיכיצד מעכריןלר י הבא לרכע את העירמרכע כמין הרוחות • זאס איכויולע לכווןהרוח!' מרבעכמיןהתקזפהכיצדוכ!׳ !מסיק כגמרא דליתינהולהני כללי ונמצא שאין לנז דרך כיייעזת התחית על הדקדוק •וכן איתי כירזשלמי לכיצ׳מעברין וז׳׳ל שם אמר שמי׳1 כמה יגיעות יגעו בכיאייהראשוכי׳ לכוקהרזחזת ופריך כמלכר חי מכזזן להם את הדוקות ופריק האתן היה מטין להם הרזחזת סי׳שריכועז קל הארון עמד מעצמז«ס לעומת לטעישלעזלם • הכהחכןארחכלזהכיסגרעלינוה־רךלתצזא אזפן גדע רותות העולם בדקדוק זחה שאמר כגחרח יקיחכך עקרכ כדרים עגלה כצפון • אץזהמספיק לידיעת הרוחות כדקחק כי חזל-עקרכ אינז בלחה העולם רק כדתםהישוכ כאשר נפרש כפקחיס כע״ה גס עגלה שהוא קזטכ הצפוני אי« קימן אלתי להלריס כטכור האק ואזלש

מסכת נצח ישראל עירובין כר בחוילה סתם זאלכ מ חלקת י לכאורה לא ה1עילו בתירוצם כלום לעריץ קשה למה פסק ר׳חתנ; כי׳יוהי אחר שהתנא סתם לן כרי ת איר והזה עליתי כרבים לגכי רייגסיי זהחרלא כיןש לחיה' זה זכתישםלהטעס ללא פסק ליוחנן הנא כסחם להוי רבים היינו תשים לרישא דמתכיהיןא כיחידאה כדאמי־הלס מכלל ליחליאה פליג עליי זהו המצית את לכריז כקיצור ולא תיקן כלום דמה בכך לרישא דמהניתץיחידאה היא .טקדקתס רבי כמשכק דבל לק סתם ומה שנמצא ככרץתיתכא לרישא יחןלאה לא סמכיכן אכרייתא כלל כדאמרההם ההם כמתנייומחלוקס כברייתא הלכה כסתםמתניתץ־ ואחי־ שסהם רבי לכרי היחיד לסחס ולאי שלח בחנם סתמן אבל היה? כזנתו דלכיו לברי היחיל כרט׳ זאין משגיחץ כברייתא כל עקריכמו שכתבנו למעלה בשם רב ppli־- ועול ללכריו אתאי חשי׳כלק דביצ׳מתניידחחתטןאת סרלועיןוכוילהתס הא

לחקתבר טעמיידרייוקי אין הלכה כסחככדחיה׳ככידה(דף ל עכ)לאמ׳ התם דאיכסל רבי לשנות לכרי לק כלשון חכמים־ אע׳׳גלככר׳ שנאן בקתס-משוס דמקתכרטעמיידריישמעאלדפליג אלקיכמיכןי״ל

כאן דתסהכר טעמי ׳דלי. ובאמת שברלישס משמעכלכריהמהרישא ע״ש-אךח״א לישבוכלל׳, אבל כאן קשה כיון לעלפ איצטרך לאשמעינן להלכה כליי ולאכקתם•• לכן נראה לירכאתתאף כסתם ואלכ מחלוקת ראוי לפסוק כסתם מדסתס התנא לכרי לק- אמנס •לת יהיה זס כ9תס גתנרשאין״אקי־ח מחלוקת דהתס ־ הוה הלכה כאותו הקהס בהחלט • ואולם כסתם ואח״כ מחלוקת אץ הלכה כאוס* *סתם לק כמקום שלאנמצא רטסחזלקיסעל זה הסתם ׳ ־!אולם אם למצא רבים חולקים אזאיןהלכה׳כאיהו הסתם ׳לתאי אילמא האי'ח־י6 להאי רכים וכן אית כהדיא כירושלמי פ׳החילךהא דאאליקהלכיכססס הוא ״קאיכשאץ רבים סולקי׳כו והלכך בענין שאנחנו מ להא' דאמד ריתסי כמפנה כל הנשים יתארהו שויס מ ר׳ ״וסיזרייהודה לחכהא

ר יוסי אותר י והלכך כהי דבהא לאלמנה הוהאלהא" דלק כרכיסה •י- אמנס-בהא משתו! ל נ מ 1 י :.והלכה כיחיילגכי ר׳יהולה לפליג אן א יהתיסזיייוסיאיןהכרתלומרדהלכהכת״קידהוה כרכים ׳כיון שאף החולקים עליורכיס• זהאדאחרמכלל דיחידאה פליגעלז׳הכוכה בזה לרישא למחטתץ לאו לכרי רכיס ממש היא זאפשרלהוז טפי מרצי .?וסיורי יהודהאנלדבמיחיד-רק״שהסכאסתיסאוחםכיהיכא דלהוו כרכייוהייט כשט0־1לא*ופרולסיכך אץ הכרח לפסיק כלק• ואתי בתי שפיר הא למקשי הכא הא ת! לל הא אמרח ר׳ מאיר וליוסי ללכה כרכי יוסי הרצון כיה שאתרי שוכרי ר׳ יוסי הם לכרי רכים כתו לכרי ר' מאיר פשיטא דהלכהכרכי יוסייכמזכיתיד נ גד יחיד • -וכזה מיזשכ

הכל כלל • רףנכ עיב גמרא תכאמפכי טועי מדה עיי׳כרלי שכתכ בזה שניפירושיס• הנה'לפירוש הראשון• אין טעם כלל ללו אחה דוקא • ולחירש השני קשה מליע לא תקנו כהחלה החכליס של מדידה מניאמה מלכד מקום התפיסה י • גסאיןמוכןכללחדועתהיההאחיזהטפח וחצי אצכעלוקא ומנין השיעזרהזה • כי כחולין! גכי הא רכושט שיעוח למעלה כדי תפיסת יל פירש רלי- שהוא ^לי ד׳אצבעות • והנה לי כזה פירוש כפלא- להנה שיעור המיל שהוא תחום שכת עולה ללעת הקלירלאלף ולי מאות וךיה אמה שק יסל כפ׳ שקלים שהמיל שבעהומתצה ריס • והריסל שלשק קנים • והקנה שש אמות ושליש • והביא דבריו אלו רלי צ שני שעירי(דף סז) והקשה עליו ממה דתשמעכש*ס כלת שהחילי ל היא אלפיס אמה • ועיי' בתדושי דיימא שישבתי קושיא שהקשה ר כישוב נכון• י והעולה מדברינו שם שהקליר סוכר כדעת האוחריס שהתחום במדד עם האלכסץ • וצא וחשובאלף יהך״ה כרביע שהוא לכל אחתאחריחזמשובא לפי הכלל המוכח כגמרא יעלהב׳ אלפיסש התוספות כעירזבץ ובסוכה דאץ אמס כקירוב • זהבה ידוע ל .החשכץ של אמתא כרסע אמתא והרי חומשיכאלכסיוכא מד1קדק*רק' הוא בדרךקירוכ והוא שלא חשו הלס. לפרס החשמן כלמ ׳לכן תפסו חשכץ הקרוב • זאזלס החשבון המדוקדק אשר לאלכסון הרבזע ״ הזא שנמדד מדת ארכו יכעשה ממנורכזעורחבי ינעשה ממנו רבוע יהי׳תשבזרת שטח שני התרוכעיישויס לתש כזרת שטח מרזבע האלכקון • זכבר טאר זה הלש כפ׳תמישי לכלאייכעחלשזההצלעזה־ופכחי המד*'

גיארו

ן,,״ ליל חליג#חכר!חכחציטפח כעשה ממנו רכזע יהיה מדהז י״א חליי A שכטפת כיןרוכ והוא מלת תצי י1כסון וכל אלכסון טפח וששה חלתי A זה יהיה וזחב קצי הפפרהכגלל על עטזד זלכ יהי׳כל הספר

ני עגולים טחללטפחים זג׳רכע׳ טפח נמצא עזדףעזכי, שי-ס חחכ ש רספל על רוחב המקום הנשאר באתן והזאכיטפחים • לרבעי טפח א^כחסו־"שטעס מין רוחכ ההפרלאנחרחמחזמהזעליץיהיה חח5 הספרעיל^על מקום הנחתז זיפה הקשה המקשה כחן ללחטצעו כגלל כפיש!אין על זה קושיא מלבדי חכמי המרות זזה ברוד ולו״ק : דיו ילעיב גימ׳אלא מעתה ?1 תפנו אל האובות'ואל.הירעזניס: ללא לקי פי׳ השואל בהן דהעזשה ׳ ל 1 י

אוב וידעוני בסקילה והנשאל כהן כאזהרה כדאיתיכפ׳ארכעמיחות • ולע רבפ׳ארבע תיתויפיירלי' אהא לתכן התם זסנשאל כהן באזהרה היימ. בא!ר\ת דאל הפנו זגזח זאזהרה לקעזשה מלא ימצאכך וגזיזחזכר חכר, ושואל אוב זידעזני אמנם הילהקשז שם אפיר׳רלי לאל יתכן לחזקמי ׳1 אפנו אזהרה לנשאל דא״ככרת נתילאייכרכתיכוהנפש אשר הפניה אל סאזמת וטמיוהנרתי ולק פירשז כהפך דאל תפנו אזהרה לעושה ולא ימצא אוהלמלר6אל משזס דכתיכ כקרא בתריי שזאל אזכ זידעוכי • זלכ הרמלס כסי״א מה׳עלוםלל אסירילשאול בעל אוכ וידעוני שנח׳לא ימצא כן זגז׳ודכרי הרמלס והתו׳.בזה הסעקר שכן אילכהדי׳בסערי לפי שהוא אזמר איש אז אש? עונש שמענו אזהרה מנץ אל אל תפנז אל האובות • !ללכירושלתיפיארכעמיתות• נמהלכאוך׳ישתימה דהט משמע במדיא לאזהרה דכשאל הלא מאל תפנו דא״כ לא פריןכלזס•a. •כפו שנתקש?}כזה בספר הזרת •חיים• על שהנית ,זה בלע וכאתת שאץיצריך כזה 'לשוס עיון לחלופי: גרסאות יש בכאן• ויהגרתאהנכונה קיא אלא מעתה אל תפנו אל אלילים ה״צ ללא לקייליהאןפ'ש1אלאלס(לף־קמט) כתכהמהלך תחת הצירה ותחת הדיוקנאות *)־סול לקרותו בשבת!צוךהעצתה אפי׳כחולאשור ל?קתכל כק י/ש!סישנאמר אל תעי! אל האלילים ־ ועמלתי על כל זה ממה שכתבד הזהיתו ד חיל מצוה ל כספר מכין המצזתכמצז׳לת מצזה ל הרמנ ממ8ה אקר עלום ומה׳תעס־ן כסשוריהללכזההעיזןכחניזתכלזמר מגגפלןביתרלעלתארק־ ותעשה כך והפלוני,יקטיחלו ויעמדו ליפניןעליתארכך* ותה שילך עלהדרך הזהכיהחתשכה כאלו הדברים ז0עק,ג#לוהל&«תהואמסשועזלרסאדם לבקש אזהסזהכתוב אשל הזהורנגמז c העכיןהנאיאמל( אל ספנו אל אליליס ולשון ספרי אס פונה אתה אחויסם וצו• וקייס שם ז'ל*דע שהעזבר עצ זה קייכ מלהןה וכבר התכאלכס!ףלי4מעיר(נץ(דףיז)עלמה, שאלזרעלזןין על ערזכי חחוממוש^נראית1ה.אהרז.אליצאאיש ממקמ&>הקש>אחד ואמר ואידילקה «לקזת.על אזהר׳נמלת אל ולא כאס אוהרהכמלת לא והשיכו על צלהקזשיאוכי.כלמס שיכא כמלת אל אץ לזקק עלי|אל.א מעתהל אלתפצז אל אליליס לכ ללא לקי הנה מרה כי על לאו זה ליקין • על

הלמלסזנזה נתחזקה הסיגיאדכאן: ־ דףנז .גמראאלאמיסאדתבןהיכחהלאתחלזןזלאתתיכםוכויעד והא אמרת למחיר זר׳יןקי הלכ׳כריחסי מקשין ממה שכתב-ךצאלפק צלכל הכלים־ גבי כלים הנטליס כשבת שבריהן נטליסעמהן דאמר^־יהזדה זכלכדשיהי! עושין מעין מלאכתן• ופקקרכ צמח גאון להלנ־כרייהודי׳חשוס דלק דלי היינו ריתאירכדאיתאבכריתא זרבי האיר וליהודה ה!כה כתי יהווה • זכתי עליו רב אלפס י״ל והאי טעמא לאו דוקא דכי אמרינן ריתאיר זר׳ יהודה הלכהיכלי לת היכא לפליגז כהדיא • אצל היכא לדכרי ר׳מאיר בסתם ור׳ יהודה הוא דסליג כסליא לא אמרינ!, רימאיר יל יהודה הלכה כלי אלא הלכה כסתם דחף על גכ לפליגיבהדיאיכבריתאכיון דסתסלןתנאכר' מאירהלכתח כוותיה ולאחיישיקנפליגתא דברייך עלל -ולפ״זמאי פריך הא אמרת רבי מאיי יל חקי הלכה כרייזסי הא כיון דסתס התנא כלמ כלא דלמחנן לא להלכה נסתם־ וכאחת שלקושיא זיאנתנז אץצריכין הא דרכ אלפס דכהדיא אמרהלס בלק דמצהגכישבת סתם לן התנא כלש • והיינו ג״כ דדברי לש הס כסתם כחשכה!ליהודה פליג עלי׳בהדי׳ קריף ייב )אתר ליה סתס-ואי משו׳דככרייהא פליגו בהרייסנס כלהחולז( ו

דהכא ומקשה שם כתר סכי מי איר ייתכן הלכ׳כלי והא את ׳ר׳ץזהקהלל כקי«םמשנהזהכאקתסהתנאכלמימשנידהאי היהסתםזאחר כך ״קליקה והייני הא לפליג ר׳יהזדה בחתניתץ סוס מחלוקת אחר סקתס שאין הלכה כקתס הזה והקשי מהת דריש לק דביצה לחשיב סהסאע׳׳ג דריהודהפליגעלייבמהניתיןיתמראסלא היתהנכילה מע״ש .זנו' ותירצו לכהי ללאקשינקתס גמזרמ״מ חשיככרבים לגמיחיל-עיי״ש

ישראל עיתכץ זבזמןרטנז הקדוש כבר כשלמה חכמת התצומןכי כימיו הין התוכן הגדול הנקרא בטלמי״וס והוא השלים ההכזבהכמטאר ביהוד עולם • גס החלוקה הגי שקרית שככר מצאנו שחכמי הלס מפארים. ומעריצים אה החכמה הזאת כיאמרז כל היודע לחשוב חקיפי׳ו^לחת ואיכו חושב עליז הכתוב אימיאת פועליה׳לא רא;וגז'יחחרי עוד מצזה לחשוב תקופות!מולדות שצאמריגזחי־זעזר מהללים ומשבחים קוד העכור שהזא נצר משושי ההכזניה • והנהראיתי' שהחכם המהולל מאוד בעל יפה תיאר כתכ כבראשית רכה שדעת רכזתיני בעלי תלמוד היתה שהאק היא שטותית ועגולה ונוגעת בקצוותיה כגלגל •זאזלם הגלגל הזא על דמזת.אזהל זהזא קטע זכתזלז׳מתניעעייפנימ ואני תמה־ על חכם מזסלא כמותו איך השיאו דעתז ליחס לרטתיצו דעהיזרה וסזררה כזאת הרחוקה מן האמת כרחוק גבנזנית גלגל היומי מן י׳רכז האק

ואלמלא כן היינו בז&יס ונכלמיס מכל הלשזנות כי ככל חכמי הגזים וככל מלכזתיחבני תלמודיות השפכנה בראש כל חזצ!ת־_;השכי$ו לתתיתכזכה נכזנס מקיימת הנראה כהיש ודבריהימכוררי־סכי יכוני עתי הלקות בדקדוק גלול - זאנחנז הפקחים (כאשר העיד בנז אדון הנביאים) ורבותינו המקזלחיס כנוותעאותיאותתימ הקכילז בכל זה ולא דישהסכילז אףגס שבררו להם רעות זרות'מבזאוית הכטיל במושכל ראשון כאשר יזדה הילת בעצ»ז • ומצורף לזה שרוח הקודש הופיע בכית מד, ש׳ וגס אליהו זיל היה מצוי להם תמיד זאיךלא׳היעילס כלזהלהמליטםמהדעזתהללעסהכיסףאשר היו ככסעי" לעמוד כחכמה זו כמו שהזבחנז למעלה • זחיןלזלהתנצלזלומו מההיס ל1 לעשזת אקר שראהיכדבריההלחוד אזמריםכן בכתר ־ זמהמח הלחץ שלחצזהז האמת • והדוחק אשר דחקו השכל לא נשא פניסילשוס אדם׳ שאץזתהתטלותכלל-שאףאודהלזסכן נאחרבדבריחז״ל בפירוש כגחרזתזבמדרשים• עלז לא-היהלז להשליט־ המאמר ולכל לפאות היה לולותר שיש למאמרים ההם תזציות אי סזדזת-הלא מלכד מאמרי קכזנה נמצאים אגדות הרבה בדברי חז״ל הרחוקים מן הקש ^השכלי ואנחנז מתאתציםלישבס ולהודיע שיש באגדה ההיא י עניין עמזק מלבד הפשוט הנגלה • ואס באלה לא הונח לכו כילאיעצורכח שכליכו) נדע שלא דבר ריק הוא ואס הזא ריק"תמכו ל לעמ/ד נגד הפירזש ע הוא ריק מחמת קוצר המ*ג ועזמק המושג • זעליגו לשבחלאדוןי־כל החכמייהרמלםז״ל אשר דקיק שיתו והבריק חניתויליחת בלב ?מלשיני׳ החרשים בהאגדות של דופי'•׳ זהזא ז״לבירר כשמלה לכל רואי השמ5ז שיש לאגדות.ההם מזכיית זסזדזת הבלתי מייכטס-לא לאחד כעיר ׳ושנים במשפ0ה,בנזכרכהקדתתילפרקחלקזבמ*בחלק א׳לבכן הים לזלחשזכ^כבאגדזתהתכוניזת• (כמזשפירשו המקובלים ׳זדעתס שרטתיני לא כמונו אל הגלגלים הנודעיילכעלי התכונה לא לגלגלים אחרים חתר פטמייס • זעם היות שאין זה מספיקכפירוש כל המאמרי! מספיק במקצתן) זכאמתשאין צורך ל:ל דוחק" כי אתר העיון תאמתי כברור כדבריהם והעמק בחכמת התכזנה זכשאר חכאית למודיות נרא שרכוחיצוחז״ל העמיקו' מאליבהכונה זעתדזעל עקרי'ראיות הגמטרילות - והנה אנכי.יוצא למלחתזיהילהלחסכמתנה האמת ותורת חז״ללשכזרקשתיראייתיזזלקציןתטהי טענותיו כי אפרש דבריהם ע״ס עמקות חכמת התכונה והגימטרילות ואפרש כל תאמרי התטכפ שבדברי ילל בכל מקזמזתפזזריהם י ויוצאו הרכהמך המאמרים התורים בברור כדוריית האק והגלגליס־הפך דעת ילת כאשר אעיר עליה6 בהגיע עדיהם י• כאשר אכאר בראיות בחרזת לעיני כל ישראל ונגד השמש הזאת • זלא אידש לבלזי זמן קצת כי אזמר עת לעשות לל הפרו תירתיך-מלכד שיש מצוה לכ לעסוק כתכונה כ:1/־ע תדברי חלל ואתה המעיץ הוי יודע שדרכי חכמי קדם הי! לדבר כמשלים וחדות לא כלבד חכמי ישראל לא גם חכתי האזמזח כיכל דברי אפלטון תשליס יתדות וזה דכדידזע לכל החכמים הנמשכים אחר עיין האמת !הבקי בקסריהקדמזטס • זלאגחקירה כלבד דברו בחדות כי גיס כתכוכ׳ובכל החכמותהלאפראה שכתב חכס קדמון אחד בזה הלשון הזסח כספינה התלזיבאוירההילכתלפטס זלאחירבכדייארבעתאוהשכה (זה כזכר ג״כביסזדע1לם)והיתה כינת! בחידה הזאת להורית שגלגל המזלות אין לו תניעה נסבזב כי אחר שהולך לפניו ככדי ארבע חאזת ש:ה חוזר לאחריו זעל זה המנהג יתנהג בתנועתו תמיד • הרי שהעלית! החכמה ההיאזלארצוללברכהיבניאזר-רקשעשזללכההס הלבוש כלי יובן בנקלכונתסעד שאפשרשיכזזןמי שאינזחבץ שהםכזנודכר פשזט :תאוד-!על המנהג הזה נהג1תכמינו_1"ל במאמריהם •י ואודיעך עזד דבר י אחד מועיל מאוד והוא שלפעתגבנזדמן שהקשה הבלתי מכין כזנתס האמתית ט אס הפשיט הקשה קזשיא חאת מה שיק ש'ל5י הבנתו הנה בעל המאמר ההיא לק־:ת שלא רצה לברר לעתו לכל ארם סשיכ י לבעל הקושיא ההוא ע״פ ה:נתז אס היהיכזל• ואם לא היה

«כזל לקשיכ ע״פ הפשט היה שזתקזלאה״ה משיב

מסכת נצח כיאיוזהככל' המחבעייבפליח• ואזלסאנחנז עתהאין צריכץ לדבריהם כי יספיק לנו לכרי הלש לסי שעטנינו טה הוא תתכע ׳שזה הצלעות * ~ יהנה כאשר כחשוב שטח תשטירת הרטעשלאלף תך״ה יעלה לרכזא ושלשה רבוא זששה מאזת זך״ה ׳ זבן שטח השטות מרוכע צלע ב׳ • ושניהחרובעיםביחדעולץתימואוששהרטא!אלףזשני מאזתזחתשים•.ובחשבון הזה יהיה תשבזרה שטח תרזבע האלכסון * .ויתחייב לפיכך שתהא צלע אחת ב' אלפי׳זט"! אחה זרטעייאמה כקירזב (דוק ותשכח)• וללז נכין הדבר מאיד דבהחוס שהיא לאלפים אמה שהוא אלכסון של אלף תך״ה אמס חשבז חזיל כחשבזן אמתא ותרי חימםא כלרכס ככל מקום לחשזכקזלכןקצבז התחום כיאלפיסיאמה שהזא עזלה לפי השכין חמתא ותרי חיתשי • אמנם לייצא מחיץ לתחזס התירז לכנס עד ט״י אמה לסי שבחשבון המדוקדק יהיה התחזס ל אלפי׳ יט״ו אמה כלל • זזה אומרו אץ המשיזחין ממצין החדות מפני הטזעין הרצון-בזה שאין המשוקץ קובעץ מדת התחזס לאלפים ט"! אמה מפני הטועץוהייניטיעיהמדזתשאינםיזדעיילפרםהחשכזן בדקדןק רק בקירוב שהוא כחשבזן אמתאוחרי חומשי והיינן דתני חסני טזעי מדה או אפשר לפרש כפיירלי דמפט הטזעין היימ מפני חי שיצא חון לתחזס י והשתאייהיה המנץ דט״ז אמה נכזן מאוד ולא חששי להזכיר

הרביע אמה דלא דקי כהיולחומרא :ר הבא לרכע את העיר וכזי יסימנך עגלה א גמרא ל י ע ו נ ף ד בצפון זעקרב בדרזםעטין עגלה זעקרב נפרש בפסחיםי כלה חמהיוצאח זכזיעד הוף הלכזר-יכןפ^רלי כפסחי׳ ל אי״ה-שס ר (דףצה) על מאתר ליוחנן למהלך אדם בינוני!כוי עיי״ש״הכה הפירושז הוא קשיהבנה מאוד וישיגוהו הזה אשר פי' רלי ותכונתו בהלוך השמ כטילימ עצומים • האיהלא ממזרח שמש(עד מכןאז גלזי לכל יושט תבל שגדלזת היזס וקטנותז לא ישתוה בכל האקלימי' מאקלימי הארץ ט יש מ'ק1ס שיגיע החם היותר ארוך לי״ז שעות • זכןהלילה היזשר ארוכה־ וי6מקוסשלאיגיערקללזשעותזיש מקוסשלאיגיערק לי׳׳ד ולי״ג • ויש מקום שהיום והלילה שזיס תמיד • והוא להשיכניס תחת משוה• אמנם להדרים מצפון המשוה יגדל היום ויקטן וכל עוד שיתרחק מן המשזה זלצפין יהייהיןיייתר גדול כתקופת קמח ויותר -קטן. זאיהאיפזא יתחייבו אל1--השנ1ייס הרבים לפי חכזנת בתקזפתטבת: ללי שלפידעתז היה ראוי שבכל תקזכיהיההיזכ הארוךי״ח שעה יהיו׳ הקצרששה'שעה־׳• להלאכחכארכמזפח ונכלה •בעליל שהאקכ לפי דעתרשיו שהשמש מקיףהחחית שלא ינהג כדירית • !יתחייכ ל :*ונהגי מם זלילהזולתי לאותןהדריסלחציהעליוןמן הכחר אשר השמש

מקיףעליהס* זאמנם להדרים כחצי השט-שמז כדורהארציי׳ יהי'י תמיד תזשך ולא אזר שלא יהייאור השמש עליהס מיעזלס • ויחדל מש© תנזעתהשמש• זזהדברמבזארהכטזלכי כבר נתבאר במזפת בתכונה שהשמש זזרתזת ככל מקומות כדורהאק •אפס שיוקדם לזריחה לבני־ ^ג׳לפי׳רלי אנה י ל מזרח מלבני מערב וגם זה אץלוענהלפי ו תהיימסלזל הלבנה ולדברי! טגו מעגלותיה לא נדע סכת קררותה בקוף אורשוסכתהארתהכאמצעהחודש• מלמשגזף העטין!ציורי דחוק מאידמןהשכלכי לאימלט כפיחשזימא׳תלחלוקות•. ,א! ׳ייתר שס1חרקגלגלים רצוני הרקיעים מקשיים עכורייס • אזישיאמך שהם ספירייה בהירים • ואילס החלוקה הראשונה בטלה׳ כי א>1 שהשמש כוקבסגלגלויוצאלעכרהשט יתתייכשישארהגלגל נקוככפי אשר כקט השמש בתנזעת1 ויתחייב שתהא ריח מזרחית וגם מערט׳מפילשה מהכקטם אשר כקכ בהם השמש זבהגיע השמש לשם בלילה יאיר לנו הלילה • הכי כתמר שכאשרתשליםהשמם לעטר כעיט הגלגל שיחזור הגלגל ייתחכר • גס החלוקה השכית זהיא^נאמר שגוף הגלגל בהירי ספיריויפעילהשמשכגלגליכמזשפועל הגיף ביסוד האויר שנדחה מחניכמטארבטכעיות-בטלהשלכ לאייכלהגלגל להסתיר א!ר השמש בלילה ייהייא״כ איר השמש כראיאף שהשמש מעברישני לגלגל• בעבור בהיריתז ־-ומלכד שיקשה על דלי שהניח תנועה לעצס השמש הלא אית׳בפסחים פ׳מי שהיה טמא שנצחי חכמי האזמות לחכמי ישראלי שגלגל קבוע ומזל חוזר • זבא מת שפ«ט־ה גגלמראה כזה שא מרז ל כהרבה מקימות כפרלי • זאס בכין המאמרים על פשוטן יתחדש לנו מביכה גזץלה כי אחר שכארני שלא יתכן התכינה הלל לא נתלט מאיל חלוקות * אי שנאמר חלילה שחכתי סלס סכל! חטופ התכונהילא מ ידעו כה כלום • או שנאמר שנשתדל! כידיעת אותה החכמה אפס שלא כשלמה עדיין כימיהם(כלש הרמ׳׳בס כמ-נחלקל)והיה להם כעבור ז? תכינה אחרת • אושכאתרשלא רצולהתעסקיבה בעבירשלא היקה •זשובה בעיניהם •י הנה החלוקה הראשונה אסזר להעלזת' על הדעת ולש לאתרה• והתלוקה הב׳גס היא לא תציליני מהמכיכה שאנחנו בה• פאנחנז מוצאים מאתרים מורים בתכונה כפשט דברי רלי מיוחסיםי זכרי ר' יוחנן זדכרי רכא כלמי שהיה טמא להאמורי׳כאשר פירש לל

ישראל עירובין כה ולהאיר על הארץ כי היזלק התחתון חן האp כולו מכיסה בחי אוקיניס אין בו ישוב לדעה הקלחיכים גם אפשר שיקרא לפי מחשכה היריס למעל׳ בחלק שאנחנו כ1זלהסנקרא'סכוטוכל,הללכזלואתת ויציב עיפ-דעות בעלי תכונה וילת בתה שהוכר שתכלית נטית השמש מן החשוה הוא שיעור מיה תעלות עד שכעבור זהכהקילחחוזיזרוחכקרן צפונית מזרחית • אינו מקובל להתוכנייםהאחחניכי דעתם תכלית הנטיה אינה רק ך׳׳ג חעליתייוהו שאחר שמואל אלז ליתינהו להני כללי דתניח מעולם לא יצאה וכוי וזה כולו מבזאר מה שחק ספק כו • זכיאזר

יתר דכרי התכונה הנזכר כלס תחצא כקונטרס אחרון. באיר ברש״י יש חתקשיס כהבנת דברי רש׳׳י כעמר. שהנחתי וצמרו אשרצייר יתחייב שקחעת לעת דהיינו לילה ויזם כתקופויניטןוהשרישאזי המעתלעת זמן ההליך שהחליה תהלכ־ז כארלרזחות העולם כצחציס־ילא ישיהאל הליל׳עכ הייסשאהר התקיפה אך יגדל אז יקטן חהמעת לעתישכתקזןה כשיעור השנוי אשר יחזלש כין היזם והלילה ריק ותשכח וסת&יבה כזה ששם חעת לעתאיכו נחשב חתחלת הליל׳לתחלת הליל׳שאלז היה כןגס לפי הנחות התזכנייס לא הין כל המעת לעתדזמיםזה לזה כזמן אחיבכל מצבי השחש במזלות אם כארוכה השקיעה או כקצרה השקיעה• אלתשהחעחלעחינחשכ מחצי הלילה לחצי הלילה שאחדיר• וכזה יתכזכז דברי רלי גס כן ילא

יהיישנזיכתעתלעתמעילס גסלפידכריז • שם תז׳ לבזר המתחיל ואין כין תקזפהלתקופה וקשה לריי וכוי עד סוף הקושיא • מלבד קושיא זאת שהקשה ר׳׳י נמצא לכאורה כעניץ חשוב תקיפות זחולדזתלכר יותר מתמיה • והוא שכל חשבונית בתקיסזת זמזלדותסלויםבתזלדאחדזכתקיפה אחת הידועלנו חיתי קדם• זשחנז לנו חולד בסלד ותקופה .ד׳לחניסיליתדיבחקז^ נאמן לתשיכעל ידם כל המזללית זהתקזפזת שאנחנו אומרים י שמולד הראשון שכזחן הבריאה הי? כליל ביבשבת ס' י שעית בתזך הלילה לל חלקים וכןהתקזפה הראשונה היתה בל בשבת בריית ניסן תחנת הלילה• •ןע״פ הכללים שבילינו אנז חזשכים כל התקזפיח ימולרזת• יהנהיככר נתבאר שהאח היא כדיריית ־ ייהנה נמשך מזה שרגע זריחת השת ש־ ושקיעתו לא יששזהכאתד ככל המקומות ממקוחזת הארץ •ואזלס לבני החזרח הקדים הזריחה בזמן על כני מערכוכן השקיעה תקדם לבכי מזרת • זשיעור הקדימה כפי רחוקן זה חזה כאזרך • עד שכרגע שלכני קצה. המזרחתהי׳ השקיעה כאזתה הרגע עצמה תתחיל השמ׳לזהח לככימערככטדעליודעי' מעט כצורת׳ הכדור ולפיזה• כל כנק סשכזנזהינז נשענים על יסוד כזפליזאיך נצדק ככל מקומות מושבותינו לחשוכ חבהלר ולא • וכבר התירו הספק הזה ר' שעליה גאון ושאר הגאונים כאתרס כי כל החשבונות אשר לנו בתקופת ומזללות הוא כפי אשר יחיל להיזשכיס בטבור האק(היא הנקודה האתצעית • ולכן אם עד״ת יצא לנו כחשכזנינז איזה תקופה או תזלר שנאחר פהואבמכסלזני וכשעה פלונית ״ אין הכזנה כפי מהשהזא לנו אחנס כפי מה שהוא לבני יזשכי טבור. הארץ-זכזה מתוק קושית התזילכגי׳ידוע שעל טכזר

הארץ היום והלילה תמיד שויס על מדה אחת זעל שעות אסדזת • שם רף נז עיב גמרא והא את הוא לאמרה כמחיה לרכה בר הזנא חסתברא לאחר יותר חאלפיס • כלא״ס נחי היה יכול להקשות לאס בני אמצע גובה הקשת רחיקק מאמצע היתר אלפי* אחה • ודאי שכני ראשי הקשת רחוקץ מאמצע גובה הקשת יותר תאלפי' לא כאלכסון מרובע אשר צלעו האחת לאלפים וצלע־ הכ׳קמ״א • אלא דעדיפא תנייחקשי ללפי דעת עצמז כקשה מזתר כאן אן כהרבה

יותר מאלפים אמס • שם תוילהתנן ליכילמימימלאוכו׳עלובלבל שלאיהאטןיהרלקשת יזהר מאלפים• בתשובתחזח־אירקייקנ״סהרבה לתפיככקיגי' ואת על הקלמזניס ואיני כאתי להשיכ על כל דכריו כי כל מעיין ישפוט כצרק שאינם מזכרחיס זאינזאלאכחתחזק לעשות סנגורין ללכריו הראשוניםשכספרזמקורחכמה• אפקעלתקצתתמיותיזאשיכ תה שאפשר שיסתפק כהם איזה תעיין י• זהיאכחה שתמה על הטור כמה שהוציא מהירדן הזה הראשון ללכני כפר אמצעי אין מורליןלהס אנא לחימתם - כי נראה לז שאף שמזכרת לזמר שדעת התז׳ללאחצעי אין חידדין להם חן סאזיר שבין כ'סחיצ01ת כדי שיתכן תירוץ סתזקפ׳ אין חזכרחלזחרשאיךחודדין לאמצעי תן סחיצזנות י אלותמצ״ן דבריו בקצזר • זאץ כאן תימה על הטור כלל • דהנה ע״כ נפרש חזחרו עזשה האמצעי את שלשתן להיות אחד שהכונס שע׳יי האמצעי נעשו הכפרים החיצונים ככפר אחר גדול כשיעור המרחק שמן כפר לכפר שכןמשמע מלשק עושה את שלשתן להיות אהד• ולכן מ1דל!י לכל אחל מבני הכפרייהכפר החיצון להס • ונמשך חזה עוד שהותר לבני הכפרים החיצונים לכא אל כפר או עיר קמ!ך «ן התדר. שכין כפר לכפר .בתוך

יJ3' 3 אלפים

מסכת נצח •משיב כלל מקנה הכיל(פלומה לזה כתבו התקזבלים שבכל מקו׳ שאזמר שתיק •רב סיהלז חיק ע״פ סוד) ודבר זה נמצא הרבה בדברי ען׳׳ל • ושמור זה הכלל מאל זיועילך בלברייהרבה • וזה יצת לי ראשונה

ואפרש מחמר ר'יוסי אומר תמה מהלכי זכו׳על מומו ע״פ כללי• התכונה ידןע'להיולעיס כצורת הנלורשהחרץ כלוריית ותלויה על כלימה כמרכז הגלגלים והס הרקיעי׳• והגלגלים גס הם כרוריים ומסבבים את הארץנתכזעתם ומוליכה עמהםכל צנא השמייהכיבתארץ וסנהנמצאוילשמששתי תנועזחהאחתעצתיית • והשנית מקריים • ואולםהעצתייח היא תנזעתהישנתית תה שנק״ה יז׳זרטע יסב•: גלגלה אתהארןפעסאחת • וסמקריית היא תנועתה היומית־ מס שבכל יום גלגל היומי מכריח אותו עם גלגלה כתנועה סביב הארז כתוך ך״ל שעה• זאענס הקו הרושם תנועה־ השנתית אינז קו הרושם תנועה היזמיתשהזאקז משזה היום אמכם הוא נוטה מןיהחשיה חציו לצפון וסציזללרוס• והנה השמש בתנועתה המקרויתתזרצח קלב עגולים נוכחים למשי־ה חן הצפון • (קלב עגולים ללרזס החשוק זהנה האופק והיא העגולה סיזלומה שבכרזרהחפרשהכיןחצי הנלורשעלהאדץזבין החצי'שתחת הארץ יהי׳ עלשנימיניס• אופק ישר יאיפק נוטה• אופק יישר הוא להלכים תחת משוה היום • הנה א״כ אןפקם!חחן עם עמלי* החשזס עלונתת נצמת־ ואופקכוטההוא-כהלריס חן החשוק ולצפון (ואיני אוחר ללרוס מפני שעקר .סישוכ הוא כצפזן) זסו$ נחתך עם החשזסיעס העגולים הנוכחים על זזיוש כלתמצבותליאםעל זיחת רוותזת. • לכן יהיה תלק יותר גדיל מן העגולים הנוכחיים הצפונים עלהארץלכניאזפק נזטה על האזפק מחה שהוא תחת האופק לכן כהיות השמש כצפון יהיה סיום יותר גדול לנניצפיןמןהלילה ז־הפך להיותו כלרזכוזה כולו ממאה למי שיש לו יליע? כתכונה • וע״פ הכללים האלויוכארולכרירייסיכמאמרתמה ייצאתוטיזלהמתשעקר תישוכ כצפון אחר, רכריז יחלז לפי מנהג כני צפון: אךשרכי. ייסייסכזר שנטיית השמש הגרזלק היא מיה תעלות והוא.מסכים _לרכרי התכונה ככלהנחזתיהס ־. אפקשכשיעו׳ ;טיתהשתש הגלולה לא יסכימו לכליוללברי החונטים שאמנם לעת התוכניים •האחרועס שהנטיה הגלולה לשמש לא תהיהיוהרתך״ג מעלות ;׳לקיםזע#ואחר כס!ףי י שמואל ל כ 'אחךפמואל ליהנהו להני כלליכי מעזלס לא יצאה וכזי. ל יסבור' שנטיית השמש אינה כ״כ.•.הרבה ער .שבמס ארוך. תצא מןקק מזרחית צפונית־ כי לעתו שתכלית סנטיה-־היאן״ג 'מעלית םלכל כדעת בטלמיייס • והאמת פלא נולע בפלמית נטיית השמש הגלולה על התס-כייש הרכה מן התזכניים הסוברים •שאין להכטיה זו גכזל קצזכ אך פעמים תהיה יותר גלולה מךי׳ג מעלזת ופעמים יותר קטנסככזכרכקפרסאזזיקא זהס אותם הסיפרי, שגלגל כמילות הולך כהולך זשזכ־.וע'סהלכריס אפרש המאמר הלל־ רק אקלים עול היןלמה אתת •והוא שיש עול עגיל אתל קחהז התוכניים ככח הראשי־ והוא העזכר נכיץ־אשי בני אופק נוטה ז?גזלתנ שחוהךהאופק נוטה על זייזת נצכות מחתן עם המשוס כמזרס זבמערכ על זייית כלתי נצכות • ואותן כקולות קלככי אופק נוטה אמצע המזרק זאחצעהחערככעכור שכהקופק ניסן כסחת השמש על סמשוה תתחיל לזרוח עליהם כאזתה הנקודה במזרח ותשקע כנקודת התתיכה השכית כמערכ• ומה שמררום אותו העגול הנכס יקרא אצלם דחם• ומה שמצפון צפון• ובמעט ע*ין יתבחר שלבני צפון קשתי הנונחייסשעל הארץ שהוא תנועת השמש טוס יהיו נוטים תן אז׳פקס לצד דרוס והקשתית שתחת הארץיהיו נוטים מעל איפקס ולצפון • וחזה יתחייב שבתקופת תמוז שהשמש מקבכ כעגזל הקצה הצפוני שהזא עולה בקק מזרחית צפונית לפי דעת רייוקי הלל והילך ותתקרב לצד דרוס עד שיגיע בני צפון מדרום עגול הכוכח וחוזר ומתקרב לצפק עד שהזא שוקע כקרן מערבית צפונית • ,ובלילה הזל־ הקשת שתחת האקזתזא כולו כצפון • ?בתקופת טבת • הזלך ביזם קשת הדחתי ויוצאת בקר! מזרחית דרומיתזשזקעת בקק מלרבית דרומית זזה טלו' לדרים הנוכח ובלילה הקשה שתחת כאק זתתחלתתגמערטתדרזתיתזמתקרבאלהצפון זחזזראלהמזרח עד שהוא זורח בקרן מזרחית דרומית • זזה אומרו חמכ יוצאת כיוס ארוך זהז פני צפזן זכז׳חתה חצאת ביזם קצר זז פני דרוס תקיפת ניסן ותשרי חמס יוצאה כאמצע המזרק ושוקעת כאמצע המערב• שנאמר הולך אל דרוס סובב אל צפון קזבכ הולך הרזח הולך חל להם ?יום רצונו

שבבל יזםהשתש נדחס הנכח כתנעהה על כלפניסכנ״ל וקובבאל צפון, מיגהשכלילה היא נתיר בתנועתה מצפון הסכק־ סובב והולך הרוק אלוכ תבואר לפי פנימזרח זמערכ פעמים מקבבן פעמי׳ תהלכהן והוא ל מה שכתככי • והכס להיות שתנועה היזמית היא תנועה מכוונת לעצמה זהות כדי להאיר ע״פהאקנקראיהליך • אמנם תניעה הלילי? אינה מכוונת לעצמה זולתי לדכר אקר והוא שתוכל לחזור חל המזרק לצאת

מסכת נצח ישראי לרובין שלככי ראש הקשת האי מוללץ חן ראש השט מחמת שהסכרא מכרעי.

כן כלל•לת וליה׳ עשהזלילתילאולבל תוסיף א חייליה מחן לז דףקעי ןי־׳ל ללא לחי כלל לכלאים בציצית להצא ע׳׳י פשיעה הואכאזהיהיכזללההקייס בלא לחייההלא! • ואין להגשות על סכרה התויהזאת מהא לבלי נ לשכת(לף כת)זבלז לפסהי' חהלריכץ אטעמא מה לאין עשה לשריפה קדשים לוחה ל״ת ללא תעשה מלאכה די״עואית למפיק לה הקרא ואיה למפיק לה חטעס רי׳׳ט עשהיזל״ת ־ אע״ג להעשה כמי ע״יפשיעסהיאבאהוהואמהשהוהירוגםאפשרלקייסי לללאיצטרך העשה כזזלת לחיית הלאו דאפשו לשרפיאהרי״ט • למזח שבעצמות וכהא לתכן כלז לפסחי' (לף פה) ועצס לא השבח בו אחל עצס שיש בז מוח ואחל עצם שהין בו מוח-ולא להאי כותר לעצםח וח ללחי ע״י פשיעה היתיר ליתי עשה דשריפתז וללחי ליה.• שיש כז ומהא דלג לכתזכות(לף ח) דתמריכן גבי אזכס ולו תהיה לאשה

בחשההרא1יהל!פרטלאשה האיכהראזיהלבא נקהל ^ ופריך ליתי עשה וללחי לה זסשכי להיכי אמרינן דתתיעשה דלתי לת היכא ללא לקיימו לתרוזיהו אכל הבא אי אמרה לא "כעינא לי׳ ליכא עשה כלל• ללטעמאדאיאחרהלאיעיכאהיהוקלי' לאף זה הזה עשה לפשיעישהאזנפעכר על איסיילאז בביאתועל אשהכזאתזסעשה דזלזתהי׳לאשס היה יכול להתקיים כלא לחיית הלאו כאוכק לעלל ללאכ לולו תהי׳ עבל חנסירא כביאתו וליכא פשיעה כלל • זכח״שהגויכ ל״ל ־ קרא לאשה מיזהר ללמד ללא אתיהאי עשה זדקי׳ל״ת קשה ל כיין דבללה תסנרא לא לחי׳ • ייייל לאף התם משכחת לי׳בלא פשיעק והייני כגין שכהן הליזט אנס אלמנה ואלכ נתמנה לה־ותכהן גליל להשתאלא דיכניסדאתיעשה לילו תהיי לאשה.1לתי׳ללת־ ולא הוי עשה לפשיעה כלל לכשעת האונס כק הדיוטהזה׳ מיהו י,שתא לאחרינן לאין העשה זאת כלאי ללחות הלת ולאי לאסזרס עלי! אף שכעת החזנק היה כהן סליז׳לעיכ לא חחרייאלא אירס את האלמניונתמכ'ג יכניס כיכמית(דף סא)לכחן דאיר־קה תויא אשתז ״משלכ ל להתת כ אנסהידמשזס הך עשה דרמיא עלה לא הייא אשתז׳זגדילהמזי אחריכן (שם) שזמרת ״כס שנפלה לפני כהן הדייט זנתמכה להיות כיג'אע״פ שעשה כה מאמר לא יכניס• ולכ הרמלקלהדיא בליז:מל איכוריג לא יכניס • גס ־ביאה שכהן ללמט שאנס אלתנ׳יכתמבה להיות כל נושכקת ליי ככק הדיוט שאנס אשה ויאלכ נעלזונה אז חללה דליכ׳כמי פשיעה זלא דאתי עשה ודחי׳ ללית־' א״נכהן הדחטאיכלג שאנס בהולהינתקדשןי •לאחר ונתאלמנהאוינתלרפה מיתנזדאסירה מפזם אלתכה איגרזשה ולכל סישזכי שזכרתי צריך לומר דאשה הראנ׳ילו דיומ׳ קרא היינו שתהא ראויה לז בשעת נשואץיולא שרצויה לו כשעת האונס אז הפתוי!ראיתי כספ׳חשנה למלך שנגלה אצלנו £תדש שכתב כלא מלכעריכתזלילאשה הראוי׳לו לכקרא קאי אשעת אונס א! פיתוי והסברא הזאת עש שהיתיפשזסה בעיכיו אין לה סמך כלל ואף הוא לא ייצא לה ראי, כלל גס כתיס׳לכתזכזת(לף ל)להכע«לה נראה ללא ס״ל

האי'סברא׳ עי״ש יכ חמה לכשבת'(רף קלג) תהלר אקרא ליעלה שלא ואין להקשות ל בזמנה לא לתייי״ט דילל קראהאהךעשה נמיללי פשיעה שלא חל בזמנו כא והיה יכיל להתקיים בלא דחיית הלאו • דאפשר לזמר דאיצטרךלהיכא שתל שמיני שלז כשבה וייס אחד בשבת שאחריו י*ט ללא ללא הזי עשה הכאה ע״י פשיעה כיין לסזף סזף היה צריך. לדהות השבת השתא נמי ללא מלוהו כשבת לירחי י״ט • ואמרינן נחי כל אלו עיכרק(לף מי)מלאזרייתא צרכי שכה:עשץ ט׳׳ט וכאכ רלי ו׳׳ל לשכה וי״ט חלא קלזשה לתרזזיהז שבת איקר! זכי ?יכא למיתר לכשל לבז ביוש מזתר לכשל למחר והכי בחי לא^ לשבה ויום טוכ כתר יומא למי

זשרילמילו כי״טיי ואי קשיא לי הא קשיי לי הא דאמרי׳ב1בתי'(ד׳צז)כל הנוגע כ1 יקלש יקדש להיות כמוה שאס פסולה תפסל'כחיה'!אס כשירה תאכל בתתזר שבה ופריך אמאיליהי עשידולילתילה • פירש רש״יליחי עשה לזאכלז תזהם זללתי לת ללא תאכל לפסילה י זמשני התם רכא חין עשה ליחה ל״ת •שבמקל ש ורב אשי משני יקדש הוי עפה־ והשתא על לקשיא ליי להלס אעשהדאכילי! קדשים דללחי לת כברייתא ליקלש וכוי אחאי לא קשיא ליי אמתניתין דהניתכץ כמתן אתת שנתערבו לכזכחי׳;דף פ)דליתי עפהזטיכקושיתהתזיזגאן עי׳כ ניחא לייה תס מטעם דהוי עשה דפשיעה כתירוץ התזלא׳׳כ חיאי מקש! איקלש ליתי עשהוכויהא האי הוי נמן עשה לפשיעה !אפשר להתקיים בלא לחיית הלא! !אף רכא ל״ל לשנויי לחץ עכל דיי:? . לת שבמקדש לאף חם איה לדחי הכא לא דקי לפי ללי פשיעה הוא

בא זעיי׳כתידזפי דזכחי׳ושם אפרש • דף כעיא.

אלפים אתה • הה לפי שאנו חושיין כאלו נמלא לאויר שכין הכפרי׳בכתיס וחבילות כמז שאנו מזמרים בעיל העשוי כקשת ריאין כאלו היא מלאה כתיס ומצירות • שהדין שבני רחשי הקשת גם־בני גזכה הקשתהזלכין לכל הקרוב מן היתר אלפייאמה שכל תלל הקשת עם הקשת כתשכ כעיר אחת שדינה םהזלכין את כולה וחוצה לין אלפיס-.ובודאי שבן הדיןכ בכפרים • כי נרמז כגמרא לעיר העשוי כקשת- שאל״כ רק ל שבכפרים אין מזלדין להם מן האייר שכיניהם רקלזקא מןהכשר

החיצון •לא היזהתויצריכיןבלההתסליכאוט׳לכלהדיתקיסלפרש־ עניין מלא י כי ככר יש לפרשז.'כאופן נקלה-זהזא שנאלשהלס השיב דגט קשת אין לומר מלא לעי שכוכתינזשס למליד לבכי כל הקשת מאמצע היתר ילזה לא יועיל מה שנאמר מלא דאעלכ לא הותר להם

למלזד מאמצע היתר כמו שלא הותר ככפרים • וצריך ללו שלא יהא. כין ראשי הקשת יותרמלא משא״כ י כאן איכא לחימר מלא לפי שאין כאן הכובה להתיר להם למדזדמהחללרק חכע־החיצזןזלזה יספיק עעסמלאבלכד׳ לכזמזחראף טשטכיהס יזהר מלא (ינאמת שכעל הספרי הלל הרגיש כדקדוק והרק שהשיא אותי לאופן אתר זעשה לז ממנו קושיא עלהתו')וראי'לרכרימןהת!ספתא וז״לכלדדעירזנין וקלכפריס מכניס אמצעי טניהם זמרנע כנגק זתודדמהס ולהלן־ . מכזאר מזה שעזשהמשני הכפרים התיציני׳כלר אלפים אמה עלל אחד ומרכע אותן כדין עיר שאינה מרובעת ומודל מהם ולהלן מכל צדכ שכאשר נמדוד לאיזה עיר או כפר תחנעיו אלפים אמה־והנה מבואר ל חן עיר אחת אחרת שתכונה כאלו הס אחדייעם עיר האחרת שמהלך את כולן וחוצה להן אלפים - ואחר כל הלל נאחר דכיון שאנו כאין לזמר כהכרח שדעת התנישלכפר אמצעי אץ מולחן להם תן הא!יר שכין התיצינית • ע״כ צריטן אנת;! לזמר שאין מודלץ להם יקאחד מן החיצינותג״כ• שא״כ היה צריך למדוד להסמןהאזיולכשכלהאזיר > !שב כעיר אחת עם כפר החיצון זכשםשתחימי כפרים החיצזניםנכלין בסוף אלפים מןהאויר כן צריך כהכרח שיכלאתחז־ס הכתר האמצעי

שהיא נחשב לחתדיס עם כפרהתיצין י וכיון שזה מזנחקייס שאין. חודרץ לבני כפר האמצעי מןהאויר שכין כסר לכפר ההכרח לק לומר שאף אץ מודלין להס מאחל החיצזנזת• ועתה צדק הטור כהבנתז כלכרי

התולזזה צרורי• עוד ־ש0 ככלל דכרחתמייעלסתויכמה שכתבו ז*ל שמודלין לבכי ראש הקשת האתלשבא1 לילך לצד ראש הקשת השני דאחימלי ומודדין להם מראש הקשת האחרת אפילו יש כין כ׳ ראשי הקשת יותר מלא ובלבד שלא יהא בין יתר לקשתיזתר מאלפים׳ ילמעלה בדף להעית כלה פקזת תד׳אלפיס • כתני התי׳שכראה להם שאם אין בין יתרלקשתיותרמאלפיסשמודדץלהס תמיד מן היתר• הפן דברי התז׳דכאןץ זאץמקזמ לתמיהה! כלל • דזההזאדזקא לדעת רנא גרי׳דרכהובאזאטישסזכרייאפי׳חתרתאלפייכץיתרלקשת • ^אחת שכאשר נאמ׳שאטי השי כ לרבא ע״פ סברתו.לא נצרך כלל לתירזהראשון של ת!ס׳ניישלפרשכפשיט!תדהתסלאאמךחלי לפישישיזת׳מאלפיס וכמתר *!אלפים לא אמרית מלא ןבתז שתירצו התזיבאמת כתירין השני ולפי הת׳חהשניכחנזהתז׳למעליבדאיכא רק אלפים כין יתר לקשה שאוי אמריכןתלא זמוהרין נכי ראש הקשת האחילילךררך בכי רא& הקשח השניב חן התירק הכידלא אמריכן מלא כעיר העשוי' בקשת והזא מזכרח ל תחמתשישיזתר מאלפים כץ יהרלקשת-נאולם בתירוץ הראשוןרצ; התז' לישבםבראזזדמליללעדאף רבהכררכהזנא דאמרכקשתאלפי׳ותז לא יידה־לכ ברין הזה רכפריס המשולשים שאף אס יש כין ביהתיצינת וץ־״רמדיאלפיס שאעלכ אמרינןרואץמשאיכבעירקעשזיהכחשת• ואלז אליבא דאכיי לא נצטרך כלללתירץ הראשון רקטותלפשוט יהזא

כמו שתירצו ה תויבתירוץ הבי • -ד שס רצה לפרש מאי דאמזר כגתרא(דף נה ע״א)כעיר העשייה עו כקשת כאס יש יותר מדיאלפים בין ראשי הקשת שחידדיןלהס מן הקשת• הכוכהדוקאלכט אחצע הקשת אבל בני ראשי הקשת מודדין להס מן ראש השני עלפ לפי שאין סכרא כעיני! לומר לראש כני הקשת האחד אס ילט דרך ראש הקשת הכי שכמלוד להם מן פתח ביתם דזקא מלכד שאין טענתו ואת מספקת ויש סתירה לרכריזמלבריהתוסיבלה מלי כמו שהזכיר הזאבעצמז״ודחק לישכדכריהחזל ע״פדרכז׳ ישסתירהללכריזי שכתב למעלה(דף כה ע״א] כלה תזמת העיר ת״ל נעשו ל מדברי ר כבי עירזת והיוצא מזו לילך דרך זז חוצה לה אין עזלה לומדת העיר מןל • אלמא לפי תה דלד השתא דסוחת העיר שנפרצה הזח *מכין על ממשלק ולמיין עיר העשייה כקשת׳ ועלז פירש שהיוצא מן זו ללכת

לרן תברהה אץ עילה לו מדת העיר מן המניץיקין קושיימןתימת העיר וקבעהאמר ששם ה7ץהכללהנק*מאאמהבלצדהפךלבריזשא>

מסכת נצח ישראל פסחים כוה • אםלדעת הרמלם -והוא המס י לסבכי טוכ זכזיעלזמה היא טזכתז מסכי, הרמלם אס לרעיו ל ל ר , . f cTO 3 י י החמה ומעי הליסטים יש מקשץ הלא כסוטה שאיתיבגמרא כדף שאח"! אחר רב אדאבר אהכהשיתיומא:בי " V פ׳ היהגזטג אית׳כגמרא זז"ל,כר מצוה!הזרה אורזט׳עד וטון שעלה קרנתא קאי־פהכזנס כזה שבשעה הששייאץלהכיר עיי הצל לדעתשלא

מלמדינו להמתין טציאתז לררךעדהנץ זאז טדאיינצצקןהחיהומן פכים צריך לימר שהזמן הכקצכככאן ־עילעמירת הצלהוקעליזס הליסטיס ולא קידם הצץ שאפשר שיטעה לצאת כלילה:- טכוכי כי מלבר כשעה הששית שכע׳׳ס שאזי היום שזה אל הלילה מלתי דף ח ע״א רש״י לה אימא כל תל זכייואם שהה ער השע יכערנז כשנת העכזר אשר מזה איכז מלבר כמשנה כמבואר כפיפקים ־ זא״כ כתשע• זהאלנקטלזזקא חשעלהיינז משוס לער אזתן קשה איך פסק התנא כאחד^אזחר כחמש ואהל אזמר סומן יתעכככהכרח שחיטת ?פסח שהא תן משזתטי הפקחיילא יקרי כשכעשעדזתן כטילה הלא פכר ימצא פניי לקיום עלותן והוא כתקופת לשקוט קולס תשע-!זה לפי דהמשךש־ויטתפסיזהזא לשעות כדמוכח טכת ־ ט ידוע שהיזם אויששהשעזת כלכל זתהייהשעההזמניתאזי מריש תמיד נשחט־דאמרהתס דחמיד (dpi ככל יחזה השנה כשמונה חצישעהזהנה רגע חצי היזם לא ישונה תמיד הן כהיויהיזס ארזךקומחצה - כמיכ פקחנשתטכשכע זמחצהוקרב כהיותזקצרי!א״כשעההשלישיתמעלהיזס5היאהשש^תשלסניחצות זמחצהיקיכבתש־ בשמומ־ומחצה • זקאחר עלה כגמרא לזמנו של המיר הוא מהתלת היזם חמ׳עזמלת כי קרכתא• ואם אחד אתר בחמש שהוא חצי הראשזנה ששלומחצה • רקבכל השנהדאיכא נררייוכלכית דאין.קריכין אחל־ מן השעה השלישית • זאחד אזמרכשכעשהזאשעהרכיעיתשאחר התמיד ק>־מינן לייתרי שעי • כערב פסח דאיכא פסי! אחריז קדמינין חצות החס •*מדוע העדח כסל הלא אפשר לטעות כץ ששית לשביעי' ליה שעה אחת י • זעכרינן ליה בשבע ומחצה• ימבואדמזה זהזאכתשלנז כץ שלישית לרביעית• וקשה לדעת נרמלס• זההביכה חחןשתיטתספסתסזאחחחילמן שמונסזחח^ס שהזאגמרהקרכת כזה כעד דעת הרמלס :יכזלה להיות כשני פנים • אושנאמרדמה התחיל ונמשן עד סלילה שאלולי כן לא צריך להקדים התמיד ׳זאחנס שמ1נח קייס אצלנז די!ס התפר קצר היא ששה שעזה כלכד הזא נכנה על לא יהיה זח; ששיטתו רק עד שקיעת החמה דדסנפסל כשקיעת החחה• רעת רליכפי מהשפייבעירוטן(דף נז * !בשאי מקומות לכיוס יצר כראיהא כפ׳איזהי מקומן(דף ל!) שהוא כח« שעה!חתנה קילס הלילה השמש חהלך חצי המהלך תמה שהוא מהלך טוס טנוכי־זאכי כתמי שם לרכאגופיה לל דמשקיעת החמה זעד לה אדם מהלך המילין וה!א שזאת הדעה אינה מקזיחת חכחהיטעמיכוכנץ אכ שבטל חס -שאמרו' מגיע לשעה, ומפצה ועיין כח!'דזכתים של• ויסייללזזחן שחיטת בלחי שהיה טמא דהודי חכמי ישראל לחכמי האוחזת שגלגל חוזר כפסח משמונה זחחצש • עד עשר ומחצה והוא שתי שעות ואולם זמן ומזלות קבועי׳ וכזה איןחקוס לקי!ם פיירלי • לפיכךאנחנז חייבים 16זימתהפסח היותר קידם שאפשר הוא חסצות י!ס זלמעלה כדמשחע להודות לדעת התוכניים כפי הנהזתיהס - ילדעתילא יגיע יוס היותר הכאואאוה! זמן זלחעלה כשי־מן התורה ולפיכך אףאםיציייר גדול כגיבולזת המיושבים כי אם לששה עשר שעזת והחס היות׳קטן שהדיחו הפקיכהכלית חס שאפשר והיינו כתחילת שעה השביעית יהי' לשמנה שעות ל כחכואר כספר צזחח האק זבכפי אשפילא• זק הוא האחרון שבהם שוחט כקזף שחונהולאקודס • 'זלמצאשהוא דעתחז"לכפיפיר1שיככלחקוס׳!כןדעההרחלס-וללזגםכחקזל שזהה עד תשע -י טכת אס אחד אומר כה'ואיור אוחרכשכע הדין שעדזתן בטילה לפי שסעיב הוילה לחלק יצאה זכו׳ועזל אזחר רילא ללמ״לללאז להאידקאחרבחמשההואכתחלתחחשהועדקאינזהשחשכיקרנתא יצאה לא הי׳אסור ט״ט כיו! דאין שס מלאכה עליי עיכ יש לפי חשבון שמונה שעות כיזם קצר (דוה התירוץ דיזמא כי קרנתא קאי לדקדק דתהאי טעמא כמי נימא דאין הבערה אסיר כיוה״כ כיון דאין סזא לרכא ולא לאכיי כלש התוילקחן כלה כשיה)ועזד יש לומר לטוןpfo י לכאן מיידי כעדו׳שהעידו כעסקי דיני נפשות ווה אינו נזהג לא ס ט ל שם חלאכה עלי׳לא הוי ככלל כל מלאכה לאהעש3לכק\ב ג יאק לומר דלהנ לא״כ היאך כעי הלס לזחר כריש *כחית דר׳ישחעאל ישראל זכאשר נתשזכ המס האחר קטן כפי חה שהוא כלי • הוא כפי ..ס׳׳לכר' יוסי להבערה ללאו יצאה פלא כפי אלז קשרים(דףיקייד) החכואר כקפר יסזל עזלם י״ל שעזת היזהר ארןך זלל היזהר קטן• יגס תיייתיר׳ישחעל קראלעזלוז שבת כשנתו ללמדעלץחלבי &3ת שקריכין כזהסרה הקושיא הגיל וע״פי מנהג תיק הראשק-אלא שעלהחיחצייא טזיהכ,'זתקטרה *אימ׳אלא הבערה כדחשחע כלדאחץדאחרזר מ׳׳לקשסמהדאחורכגחראכסו!זך(דףי"כע"א)כעניץהזחהיכדץ ששימש במאיאיכהקטרההא אמררייזסי הבערה ללאי יצאה מיהא הלא דנתיבלקמיהטפיאלאשכתחשממהכמזרחובשכעחמהכחערכ״ האיש לישכ לעדיפא ח יכיה מקשה הלס כריש יכחות זכלג תירצ! סלאיחצאפניס שאףבזההאיסןלא יהי! חזזמיס-והוא כעת שהיום התוי&ס על קז£יא אחת אכל קשה איך אסשרלושרשמפני שהנערה .קצר זסחות מי׳׳כ שעות זאז שיעור רכיקרנתא נמשך איזה זהןכחיך כלאו אין שם מלאכה עלי׳ הרי מחמר אחר בהמת! כשככלאינז אלא השעה החמשית משעזיהזמנחת שכעת ההיא«אז י״ל שטעו טן חמישי' לאוכלאיתאברישיבמזתיכפיקמישהחשיך. (דף קלו) והיינו בלאן לשכיעייכלל • !בכאן לא יועיל! התימנים הלל כעיזר שבכאן כתחייכשה מלאכה כלמשמע כפרק מי שהחשיך אלמא לללאי קרי קרא להשתלל בזכות הערים המיזמים להמליטס מן המית •ולכן נפרש להאי ללא ת) כשם לאומרכחמשההיאכסיף חמשה • ואץ העדים לפ״ז מיזמים ט אם ג ל ) נמי מלאכה האיזכס שממה שכתטהתויכלכ לביצה לף היחשלמיגכיהא לאמר מוגמר ע״ג חרס שריא וכהכז התוספות לל מוכחשים •זזה חכואר־ לקלל שהרמלס יסביר כתירוץהראשון של זהרלי תפרש לשפיר הזי הנערה יכוייכןמשמעכירזשלמי מקו לאללזקי תז׳שתירצז כלה כשית(לף י״כ ע"כ)לסא לקתה כי קמתא קאי וטעז כץ נר של בטלה ט״ט יייייסי אסר ורכקשרי והטעם מאןראקר קבר הכער׳ שש לשכע הוא כחמץ רלכל מס!ר ולא כעלות ללזריזין מסזר • זאילם לחלק יצאת והוי חלאכה ואסור זמהן לשרי הכר ללאו יצאתחשמע התנ׳אסשר לקוברי'כלעתתלל להשעות הכ^רזיככאןהם שעות שוות

כלכרירי״בא מיהו כירושלמי שלסניכזלא כחצא כןטחשלתי מלכל זלא ,זמניות כלל זעוד כדבר חזה טלה־: שכפ׳ המשילין איהא כזה הלשוןמהלהרליקנר שלכשלהט״טחזקיה שס הוילה אחל אזמר כשתי שעות ומיעל ומעלות השקר עד הנן אתר אקיהמתניתץ כליג עלה ליקוקיה לא תבערו אש בכל מזשבזתיכם הימילין-ויש לדקדק היה להםלהתז׳להקשית קושיא יולכזללת• ט1ם^ש:תבש;תאץט״טלא זאףלהירושלחישהטאוהתיססתאץ מלדלכמעלז׳השחרעלהכץדימיליףיעלהלסיהתשכזןשעהיחומש ראיהלזולאיצרי־ך לפרשכפירשרטכו ירוחם כר של כטלה הזי לכבודו שעה-זהזאחאח'ר'יהזלכפ׳חישהי׳טחאידףצ1)אפרגםללז תנהיג לא לבטלה לגמרי לאל״כ הוילמימר הבעיה שלא לצורך זכיון שכן ק1שיתהתי׳לסי ששעה השני חן היייתתחלת בכלי היחש שעת קילחנ!״ אדרבא מזכח דלא כפיירי׳׳כא : זמדזע הקש! התז׳דזקאללד למילין זי״ל דללד ה׳מיליןהקזשיא חזקהש הרמלם דף ייא גמרא תכן התם זבז׳אקד אזמר כשתי שעזת זכו׳ עניין אכל לח״ל ד׳חילץכבר היה אפש׳לדחזק זליש׳הקזשי׳-למי ל .השעית• הנזכרות בכאן י אסהס ש1(ת(רצוניחלקאתד כמשנהראשונהדכרכוי! ללעמזדהשחר וכז׳ככדישעסזחיחשחן פך״ד כמעת לעת)אז זמניגת (רצוני חלק י״כ חהיים כין ארוך כץ קצר השעות הזחניות חכזאר ללז דהשיעור של דיולחילין הנזכר׳ כגמרא ונאריך השעזת יוה׳גד!לזת)דע ש?רחלם כתב בחשנידהח בודקיןלה • על השיע!ר שחן עלות השחר עד הנץסוא נאחר על יום בינ;ני• ואמנה לסנהדרין שאותן השעית חן שעות זחניזת• ואולם כלהד(הכיאו סט״ז כיויארוך יהי׳השיעזריותר וכקצייפחוי־והמיליעלההשח' קוד׳הנץ בכדי כל פקת) כתכ שהשעות הנזכרות כאכילת חמץ כעיפ זכאן הם שעזת שע׳ן0מש כערןאותןהשעזת שהיויההואנחשיצ׳׳יכוהםהשעות הזמניות

מיזת • ויש כזה לדקדק. כשני הליעזח הלל אס לדעת והנה

מסכת נצח ישראל פסחים a לשבע דאינו הועיל אלאלכשלקעדוס(לא לקיים הזחהיזכמ׳׳ש

למעלה זלע •י־ אפפ שכג«ףעכיןפיתיזמאכיקתהאקאיהנזכרכגמרא• אשר ־ סכזנה ב1 שכשעה הששית החמה עזמזת כראש כלתלסזהצל אינונוטהלשזס צדרקנזפל תחתיו כמ״שרל^אגי נטך מא1ל «לא ידעתי לפרשו כלל• להיות שידוע שרגע חצות החס •היא כץ פעה ששית לשביעית שכקוף השעה הששית עכר חצי אתת מהיום • ומצל האמת אץ השמש עומדת כראש כל אדם כי אס כאותה הרגע נלכד • שאז השמש כחצי השמיס • לולי שאפשר לומר שגכ איזה זמן קודיחצית המס מןוש יהיה השמש נראתעומלכראשכלהדסמתמת התקרבותו אל חצי השתים ואין כעית הצל נכר לבני אדם • אלא שיתחייב כתו כן שיכלי השעור שלפני חצות היזם והוא תה שאיןנטית הצל נכר לה ככה יסי׳תשיעזראחררגע!חצומ שיהיההשמש עומד כראשכלאדם- כי יחס אחד: ודמיץ שוהיהי׳ לעמידת 'השמש כקרטהזאלחצי השמים לאחריו כמו לפניו - חה תבואר • ועתסלאק• ?צדק עכין שיח יומא >י קרנתא קאי • דע׳׳כ לא נמלט מאי מכי קלי.קות • או נכא־ןר שכל שעה ששיח השיע עומד כראש כל ארס כפשט הגחר׳וכפי׳רלי• אושנאחר שאינו כל שעה ששית אבל חלק מהנה והיא הקרוב אל רגע קצי החס • ושני החלוקות לא יצדק! • ט לפי החלוקה ראשונה!הוא שכל שעה ששיתהצל אינו נוטה נשיה צד יתחייבכמזכן לזמישכל שעה שביעית הצל אינו נוטה לשום צד כי מרתק השמש מחצי השל.ייס'כק1ף השעה השכיעי'ש!ה למרחק! מחנו כתחלת השעה הששיה • ול*ה א׳־כ אתרושכששיה חמהייכי קרנתאקאי ובשבע חחהכתזרח׳ וגס החלוקה השנית לא תוציאנו ממר המכזכה • ז והוא שאף אם נאתר שאץ הצל עוהיתחהיז כל משךשעה ששית מלכדישתלק מסוףהשעיהששית יהי׳הצל עותד תחתיו ונפרש ענץ שית חמה וכו׳כוולת שפי׳רלי •־ויהי׳ כשיעזר ההוא הצל עומד תחתיו כחלק תן השעה השכיעייהקרזכאחהתצי היום• ויהי' א!תרם שית חמה כי קרנא קאי על החלק ההוא הקרוב אל חצי התם ואתרס שבע חמה במערב על החלקישכסוףשכע• הלכדשפי* זה רחוק מאוד• כי לא ימלט החלק ההוא להיות רוב השעה אז חציו או מיעטו ואם יהיה רובו אין יצדק שיקרא המיעוט של כשעה השביעית כשם שעה שביעית סתם • ואס יהיה מיעוטו איך יקרא מיעוט השעה הששיס כשם שיה כקתם • גם אס יהיה חציו איךיקר׳ שית ושכע כקחס לחציהאחרוןשמןשיתושכע-עודייולידלמקזשמ׳גדולות־־שא״ס יהיה החמץ מוהר כאזהו החלקשמן שש שעדיץ׳ החתהכהזרח • או לאסור אותו התחלת קח ש ועול דאתר לעיל ללרייהזדס יהכיכן לי׳להאי דאחרכחהשמחחלת חמש עד שעה ששית וכדין היאמתיכ ליהטפי אלא שבחמש חהה כמזרח זכשכע חמה כהערב • אהאי לא נתיכ לקו משעה שכיעיח כלום אחר שאפשר שטעו כץ חמש לתחלת שבע כמו שאכז אוהדים שטעו כץ חחש לשש • ולמה יהיו הוזהין היכא ללא

הוזמז על השעה השביעית • וביותר קשה הברייתא ערזכהלל הי שהיהטהא(דףצד) לאיתא התםט״הללשעגלסכצפזן ועקרב בדרום זכויעד שאץ החמה נכנסת ללשוכ אלא שעה אחת כיוס תדע שבחמש חמה כמזרח ובשכע החמה כמערכ חציש•׳׳ וחצי שכע החמה עומדת בר אש כל אדפ • הרי כפירוש שאין החחה עומדת כראש צל ארס רק י חצי השעה ששית וככה כחצי תשעה שטעית י ויתחזקו הקושיות שזכרתי( גם קושיתהתו׳ שהקשודלמה לא נקיים עדותם כתחד אומרכחמשואתיאומרבשבע י• הלאישלומרלהמעשההיתהכפלגא לשית והאי דאמרכחמפ כסוף חמש - ודאתי שנעכתחלת שבע זטעה כלאחד חצישעה) וים

המבוכה הילך זקוער עלי - וכבר יש לי אופן יתיישב כל זה והוא כפי מהשאזמל-דע שבגמל היו׳ הבינוני הנזכר בכל תקום נמצא שלפה דעוה • דעתלת והכמשכייאתריו והוא שהיום.נחשב תעלות השחר ועד צאת הכוככי' שהוא ככלי הלוך ל׳ מילין קולס הנן וכליל׳ מילין אתי השקיעה נחשכ ליזם והיינו כפשט גמרא ערוכה דריש פקחים ראמראלח מעתה וכזי קא קילל לעד צאת הכוכבים ימחא זכייה כלבדמגיל!; !יהייאת׳ מי״כ ההזמן הזה ככיסןותשרי היא השעה השוה-כדהשתיכתוידבסתוךד״ה א' אזמריוהדעת השני היא דעת ר״א המיןזלדעתו היוינתשכ מעלו השחר ועד שקיעת הקהה ותהיה השעה השוהא׳מי״כ כזמן הזה ביהי׳ כימניס (כבר זכרנו אלו השני דעות כחדושיכז דשכת ־ והדעת השלישית היא לעת ירכינו אברהם אפן עזרא ודעתו היא כעבין הזה בהפך דעת הלא תמץ שכתככפ׳בראשייעל פסוק ולמשול כיז׳ובליל׳ וז״ל יזם התורה משעת צחתהשחש עד בואו והלילה מעת צאת הכוכבים וצדקו האומרים ע״פ שלשה עדיס עלל• וקכתככפ׳כאכפקוין ויקסתרעה לילהשישראלהתחילזמתצריסכעתעלותהשחרוע!דנז לילה כדרך הקורס עד.עת זרוח סשמש-ע״כ כתיב הוציאך היממצריס לילהימטאו

שללעתז

והנס למייל לתעלות השחרזעדהכןארס ההלך דיהילץ זסוא א׳אעשר׳ כחם יהי' המיל שי.עןד הזמן שמן עלזת השקר זעד הק אחר מעשרה טוס• זנתיכןללדה׳ מילין שהוא אחרמשהזנהביזסיהיהתהיד כך• וכי־יכי^תי למעלה לדעת התזסידהשעזת הנזכרות בכאן הס z::•* •;יי־:ת כדעת תיה זלפ״ז כבר יחכן שימצא שתהא השעה השנית שמן היום מתקלת עם קקממש!היינו בזמן שהיזם קצר והוא יכזל שיתי׳ באיי כזמן שהיזם כתכלית הקיצזר עשרה שעות כלס לתעלה יהיה הזיזי שמן עלות השחר(עד הק שהיא חלק עשירייאז שעה אתת ממש• זה ׳-עת השנית שעל היום מתחלתעםהנץ־ !לפיכך יש לדחות קזשית התו׳ילזמר למיידי כימים קצרים דהכלל אצלינו התנא אק צריך לפרש לדבריו. ותרשזת נתונה לפרש לכרי! כהכא במאי עסקינין כנודע • 'ואתנם אפ נניח שהעלות השחר ועד הקאדם ההלך ה׳היליןויהי׳ הזהן שמן עלותסשחר ועד הכן אחד השהזכה ביזם הנה אף אס נאה׳ למיידי כיהייקצריםעריין קשה שאחר שלא יחוקסביויהפחזה מלוד שעה-ואזלם טוס שהזא יו״ד שעה מגיע להיות הזחןשתן עלזת השחר זעל הנץשעה ורביע ועלפ קשה דהוה תחלת שעה שנית קולס הנץ • זעזד יש לימר לאחר לקושיתהתוידאלזדייקינין הוא לרבאלוקא לאמר הך קברא כפהוך • ורבא גיפי׳לל כפיתי• שהית טח א לה ן עלות השחר ועד הק אדם ההלךה׳הילץ שאמר שם רכא שיתא אלפי פרסי.הןהעלמ׳וסזהכא לרקיע אלפיפרפי סבר לה זכזיעדמן עלזת סשחרועל׳סקהי מילין •

ומקשי התזיעל רכא מדעת עצתז • וזה יזתר קרונ אל הפשט: ומזה תפיסה על מחבר מק יעקב שרצס להכריח שדעה ההוילפסוק כלד הן עלזה השחר יעד הנז ההלך ה׳תילין אע״פ שדיעה הזאת עלתה כתיובתא בפ׳מי שהיה טחח • וראייתו הה שההוקיהקשין כאן מן משכון דהיהילץ ולה״ש אץזה ראי׳דהתז׳חקשייעלרכא מלרכא•ב הזסיל״ה שית חמהוכז׳על 1י״להאלקאמרשיתוכו׳אצל בעי רףי עדיתלזרתץמסור• ישלדקלק ללו אמאי קיט התנא אחד אומר כחמש ואחד אומר כשכע עדזיתן כטילה - מלוע לא אשהעיכן לאף אס אחד אזחר כשיא זאחד אזמר כשכע עדזתן כטילה להוא רבותא ספי • ילה חם אחד אזהרכה׳ זאחל אזהרכויהדץ נזחן שיהא עדזחןבטל שאחר שכששהצל עזתד תחתי! ואיבו מטהלאילחזרח לאלהערכ• זכבראכזאומרי' עדזתלזריזץמסור ולא הזה להם לטעזת בין שש זמן עמידת הצל תחתיז זכין שבע זהןיכסית הצל למזרח י ולה זהואהטעם כאחל אזהר כהיואחד אזהרכז׳דכה׳הצל נוטה לחזרת וכוי עומד תחחיוווהמבזארלפיפשט הגמרא זפיירלילה שית • ולפי מיש לתעלה כשם לה להשעות הנזכרות ככאן הס שעות שזזת, יקשה לכאזרה איך פסק ותני חחד א1חר בחמש ואחד אזמר כז׳עלזהן כטלה. • הלא כלר ימצא אופן יקוייס עדותן • והיינו כימים ארזכייאו קצרים שאז אפשר שיזדמנ! השעותהחמשיתזהשטעיתגס שתיהן לפניחצזת בימים גדולים • זלאקרקצזת כימים קטנים'*ובאמת שאין כאן קושיא לפי שהתנא קצכ ?לין כפי שהוא כלי אשך שמה כלבד יסכן שישבו כסאות למשפט.דיני נפשות• זהיוםהיזתר אמך הוא י״ד שעות כלכלד שעזי. • זללז יתכן לזמר דאס א׳אזמר כלש למעלה והיותר קצר ל גהיואקד תומר כז׳דודאי עלותן כטל • יהיה צימייהארוכי' כיותר יהיה ביהייהקצריס כיותר • אס כימים הארוכים שאז יהי' מצות טוס אחר ככלות השעה השביעית • זכל שעה שטעית החמה כי קרנתא קאי כלי מרס לאחד הקצוות • ואולם בחמש השמש כמזרח וגבי עדית דלזריזין מסור אין לטעות כין זמן עמידת סצל תהיתי! ובין זמן נטיתולחערב יהיינזלכטלהעלזתדמשוסהךסכרא דזריזיןפטריניןהך שמעירים עליז אמנם לקיים ההזמה לחייב העדזת י״ל ללא סי׳כינץ אהך קברא לעדות לזריוץ מסיור לתייכס מיההכגלגלה שאפלשלא היו זריזין • והשתא אתי שפיר הא דאמיכסמוךדיהכינין להו כולייטעוה' (וככוחה חני שראיתי סברא זו כלות אחת שכחתי')• זלה כיוס הקצר שהואד שעה ואז רגע חצות היום אחרי ככלות ה&עההחחשית• וכמו ל

לאין לטעזת בין שש לשבע לה כין חמששקואכחו שש לשבע שהיא. כמזשחזנה• וכזסיתזרזלכהדקדוק דלמעלהדלאחניאחד אומר כשש ואחד אזמר בשבע עדותן כטילה אז חחל אזמר כחמש זאחר אוחר כשיש עדותן כטלה • משוס דלא פקיקא לי׳שאלו הדינים לאיצוייר! רק לוקא בזמן ן-היזס י״ב שעות לא פחזת ולא יותר • וזולה זה נמצא שאחד אוהר בשש ואחד אותר נשבע עדותן קייתה והיינו כיום היןצר • גס אחל אוהרכהיואחד א1הר כז׳עדנתן קייחת כיוס הארוך • . ואולם אחד אזמרכחמש זאחדאוהר כשבע סקיקאליידככל גונא העדוי כטל גלל• אפס שלהרתלס דלל דהך שעות דהכא הס שעות זמניות כליל וגס ע״כ לל׳כתיחזיהתזידגט עדזתדלזריזין מסור אין לטי׳מת כין שש לשכע כמו שהזכחנז למעלה נשאר הדקדוק הלל כמקותז והוא דטפילללאשהזעינין דאתד אזמרכששזאחד אוהרכשכעדערזתן בטלס • ואפשר השזס דסא דלא טעו כין הילשכע היינז אפי׳להחתיר לקייכ־מיתה ?עלות אם הנזנע ע״יכךמשאיכ משום הא ללא טעו כץ

ישראל פסחים מ בשעה ביעורו כשבע-זהתיספזת פי׳כספךכשסלת לכשעיכיעורז היי>י בשבע בזמן שהוא חסזרתן התורה.ושלא בשעת כיעורו היינו בששיזחף הפוסקייכחלקו בזסכי יש חי שפילכרלי יש חי שפוסק כלת ••ונראה לילהכריתכלעתרלי חפיגיא ערוכה ללב דמכות (לףטז) לגריס אהא דקכן ההם המטל הס על כטס חשלח וחיכו לוקה זה הכלל כל מצות ל״ת שיש כה קום עשה אין חייכין עלי/• אמר רייוחנן חכו י/יז לנו אלא זאת זעויאחרתפי׳רלידחשצחת כהולללקינליביטזל העשה לאלוכטלהולאחשכחתכטלזאלא כמיתרי ומסיק חעזיאחרת קאי אלא תכלה פאת שלך למשפחת כיילא קיי' העשה אז ביטול העשה והנה לפיילת יש להקשית החחשכחח כמי קיימי ולא קיימו כטל! ולא בטלו כלאו ללא יראה לפ מי שהיה טחא(לףלה) אחריכן ללא לקי עלי׳מ£ז׳ דסזילאוהניתזקילעשהזפי׳רלי (שם) לפי ללעזלסכעחזדזהשנח ,קאי ־!שפירמשכחחנייקיימוולא־קיימו.או ביטלזולא כיטלזללוקה בשלמילפירליניחא לענייןכטלזהואדוקאשחכטלהעש׳כילייכיטזל עזלסשלאיכזללסתקייסעו׳כמזשכחכרליבחכות (דףט״ו) ליה הניחא למאן(אם יעשה ענץ .כזה בחמץ ככר 'קייס מצלתסשכההל לרייוחנןכר' יהודה לאמר אין כיעיר חמץ י1א עריפה דאע״ג דע״כ ל ־להט סת׳לן התנא כפרק כפרא לחמוד"( דף ל״ג) ואף שמעינן לי׳ •צרי יוחנן דאמר הלכה כסחס משכה יכמי שהוכיחו התוקפות כפ׳כל שעה (דף לז)אלה לא משכח׳לייכטלז דכזמןדעוכר ככל יראילה ייני כ־כח אף רייהודה מ דהדהשנתת! ככל לכו־ח&ח״כ לפייר׳׳ת דס״ל לרייהורה דכיעורחמץ בשריפה הייכזלאחר זמן איסזרז ככר משכחת ציה נטל! והיינ! שביעור החמץ מןהעזלס מולח שריפה שאז שזכ,לא לולקיים העשה להשבחה לה״כו שריפה • לאייל.למשזס הכי לא משכחת ליי כטלז בחמץ משנס דכלאוהבי אין לזקק על לחו דלא יראה לשמעיק. ליי לר׳יוחנן דאמר כמכות (שם) -לאו שאין בז מעשה אין לוקץ עליו והא כמי ה!י לאו שאין כז מעשה • דמהאי טעמא כמי לא אחריכן דמשנחח ליה כמוחיר כשר פסח לשייך כיה כטל!,־ משיםדכללה לא לקי עלה להד לאו שאין כז מעשו כמו שכתיכעל המאויכפ׳ג׳למכזילכלמשכקמ ביהכמילאזשישטמעשהזכאיחה שכתב vמכייס כפ׳א׳מה׳חמץ ומצסזז״ל התחמיץ כפסח או הקוכהחמץ בפסח, לוקה להוי לאו שיש כו מעשה ומזה קשהלפלחסאףשהא לאחר כפ׳מישהיידלאיר״׳ההוי ניתוקלעשהכישקפייילאגרסיק לייכח״ש המרס״א שסעלזכבר הזכיקוהתזספזתכפיכל שעה(דףכט) דלא יראה הוי ניתוק לעשה זלכ התזספזת כעיחי שהיה כפשיטזת דלא יראה הוי ניתוק לעשה זנפי לעתס קשה האיך כתכו כאן למוחלט לזמן כיעורו הייכו כשבע • ולבדי רליכזההואע״פשיטתזשכהככפימישסיה גסהואדלא יראההוי ניתויץ לעשה * אפס שלפי שחס שכתבתי אני כחילושי דפימישהיהכ מפשט דכדי וספרחתי דלא יראהלן) הוי ניתוק לעשה זכלמשמע ל ןומלם-יוללא ?מיש הו־ככיס!המופלגים ה״המהירר שמואל אכיהכ כש״וה דרכי שמזאל ולה מסדיר צכי אשכזני כש״זה שלי דללעה׳ליכ׳מאן דאחרדלאיראהלאהי* ניתוקלעשה ולפימ״ששס אדרבא דוחק גדזל הוא לזמר ל1א יראה הוי ניתוק והשתא יש לקיים דעת ריח זעלפ על התיספוה דקיימז וקבלו דעת לת זאלה לל דלא יראה הזי ניתוק

קשהולע :ב תזספותלהרכאשי עד מכאן מוכית לי שהמשהה לףכטעי חמץ כפסח ולעמו לבעת אינו עיכר כאותה שהייה דאי אמרת עזכראכחי אחאיהעל האמיד כשיפלהאיהו הזאשלו וחודהלי.דשלךא״א רואה זכזיזטעמא הוא ללא יראה הוי ניתוק לעש' משמע מדכריס ד״זסאי טעמא להוי ביתוק לעשה זיינין משכלכ נמס שעבר על מוי כשמקייס העשה אלכליכא כיי איסורא ל הלאוכיהיכאדקייחאלןלאו הניתוקאץ־לזקין עליזלנליכאכיי איסירדאללס סאיך יזכל לפדותי כחן שלעג שעחיילכעריאיסזרא חיהאעביד״זקשסליכיוןדע״כ צחך לזמרדבכללאז הניהוקלעכסע אומר איכא א:סורא אף שמקיים העשה כדאמרינן כיומא דף לי ל אץ עולה כאה אלא על עשה זלא העבה הניתוק לעשהעילשס (דף לה) על תה החשיכה מכפרה על עשה ולא העשה המתוח לעש׳ הרי שיש בנא! הניתזק לעשה חיסור חמה לא־סיר עשה דללכ כשק״ם העשהחיייי דאלהאיתבייעץדאי כשלא קיים העש׳הא איכאת״ד במכות לף ט״ו דכל לא תעשה הנישוק לעשה י!ס לא קייסקעשה שכה לוקה וכיון דלוקה ודאי דאיןעולה כאהעליז זכדחיחא בתוספתא הכיאהללי.(גדףלו< חיל על מה עזלה -כחס אס על ט־ית!ת ואיתות ללקךיעןפןאמזר אסעל לההריענשן^חירמלייתהא אץ עולה באה אלא על עפה זלת הניתוק נעשה •שאין ליקי; עליי עלל הלי שכתקזס מלקות לא אמרינ; לעולה מכפלת זייף

ת;!»׳

מסבת נצח שלדעתו הזמן שמעלוח השחר ועל הנץ איכז ככלל יום אכל הוא ככלל הלילה - ואולם הזמן שמן השקיעה ועל צאת הכוככיס עם שאיכז בכלל0 ?!א אינז ככלל כינס לכ כלש שהלילה מעה לה• ויהיה נאוה בזה י י עסלעת הגאזניס זהזאישתעה פקיעת השמש ועל צאת הכיכבים «ה«א שיעור הלוך לימילץ סזא כין השמשזת^ככר נזכרה לעת הגאיני׳ מאת באריכות כמפר מנחת כהן כחלק מכואסשמש • זלרעתר״א אכן עירא ראיימלק לברכות (לף הי) לאיתאהתס תניא ר׳שחעון כן תחאי אומר פעמים שאלסקזרא קיש שהי פעמים כלילה אחת קילס שיעלהעמולהשחר • ואחתאחר שיעלה עחזלהשתרזיזצאבסןילי קזבתז א׳של^יזםזאחח של לילה• זפריך הא גופיהקשיא אמרח פעמים שאלם קורא ק״ש כלילה זכויאלמא לאחר שעלה עמול השחר לילה הוא • זהלי הכי זאלס זכזיאחת של יום אלמא יתחא הוא . זמשני לעולס״לילה הוא זהא לקרי ליייזם משוס לאיכא איכשת לקיימו כסך שעתא אמר דילל הלכהכרשלי • וכתכו התוקפות להא לאמר לילה הוא הייני לכל המצית הצריכץ נהיות כיוס • כתכארחזהשרשלי סיכל לעל הנץ היה לילה • - וכן במכילתא לכא זז״ל ואכלי אח הכשר כלילה הזה שומע אני כל הלילה לל לא תותירי וגייאקרא אני והנותר כאש1גיהרעלטקר ליל לא כאי' הכתיכ אלאליתןתחיס לבוקרו של כיקר ואיזיהוא עחול השחר מכאן אאר! חכמייאכילת פקחייעל עמול השתו מבואר מזה דלזליעד הכיק־ היתיאוחרדעמיל השחר הזי לילה והיינו מ שום דלא לסל דבר הזהעחודהשהריזםיכלל - זאזלס כזמן שמן.סשקיעהיעללסלאנמצא חי שיאמר שהיאלילה־ואדרכהכריש פסחים וכרבות וכפידמגילה אמרהלס בסשיטזתוסח קיייללעללה יממא היא • _ ודע דבפישט למגילה כתר מחכיתץ דאין *וכלין זכויעד 'וכולןשעשהעםעלותהשקרכשר • אמרהלסמלסמ אמררכא לאמך קרא ויקרא אלדיס לאור* יום למאיר ובא קרא יוס ופריך אלא מעתה ילחושך קרא לילה )!מחשיך ובא קרא לילה הא קי״חל לעד לה ]1א1 ליליהוא עלל הגמרא * וכתבע״ו כעל מחכ׳מנחה כהן כחלק מבזא השמש פילז״ל ונראה חן סיגיא״זז שבלא זה הפס!ק היה פשוט לרבותינו זיל שעד לס הוא יזסגמזר ולא הוצרכו להביא ראיה תן הפסוק אלא ,לענץ שנקרא י!ס משיעלה עמוד השחר ושמא היה להסזהבקכלס 5־ {חהשהטא!ראי'ככרכוח •לסיהיים .על לה הייכילעכיןק״סעלל שלעת רשלי שמעלות השחי על הנץ לילה וללז ככר יסק לזמר שע הוא ולל הךלרשא-לאנקנז עושים צחלאכה וגוח׳לכתתי׳שהכיחגלסז חלסגער להלילס היא שאחר ל ע ראי׳לתעלזח השחר ימחא הוא.• ; שהוא חקוכל לא יחכן סמחלוקח ט והוא אחרם אס קבלה נקבל •ייסיס ללעתוהיוסנחשבחזריחח השחשעלצ״ה זתהי׳סחשנהלחיןטוכלין'כ סלקפיסק ללא כרשלי..• יסואלעתרא״כעולכונמצא ל כרשליכלליתוקתם(לףט) אמר אכיי •לקיש כזתיקין תניא כמי הכי זחיקץכי^גומרי ן אותה עס הpכרישיסחוךגא1להלתפילהןנחגא

מתפלל טוס הרי לקולם הנץ לא מקרי ייס :י הלבריס האלה כבא כביאור הענץסאכחכו כו־ מה בחשזכ־היזס ל ע ו הכינוני מ|גנן ועל לס ואותו הזמן כחלק לי״כ קליץסוחלק אחל מחני הוא השעה השזס • ,כמושללעהסהיספיתיהיסתחןשמן עיסועללככחלקלייובקלקיי-זהנ׳שיעורהימן שחן שקיעתהחמיועל לה ככר חשביהו קצח'הפוקק־ם לשעה כקירוכ כנזכר כתרלכ•!עיי׳ נספריטל אורזת כחלאכח חבעןר • וכחעס עיון מבואר שיהיה הזמן •חן הנץ ועל ?שקיעה ביוסבינוני י״א שעות בקרוב • והנה הרגע אשר חעחול השמש נכת הרחש והצל כופל תחתיו היא אחנסנחפכת אחר הקף השמש בחלל העולס והיא הרגע אשריגיע השמשאלאחצע הדרים כנזכר כפ׳הילעמץטן ואץ לסזחן שחן השקיעה ועל צ-ה ענץ עססרגע הזאת, ׳. ולפיכך כחצי סזחן שחן קכץ ועד השקיעה יגי*ואןלם השמפלעמיד כראש כל אלם• והוא אחרהישעות וחצי על סיזס 3חמץ אשור מחצי היום ולמעלה כדליף בפ׳קמאמאך חלק־ והוא *חחילתשבע ולמעלה • וללז יחנן שיהיה השמש עומד כראש כל אדם קצישעהלפנירגעהעחידס סאמיתיה>חציש?4ה אחריוממצומע מכרייתא לעגלה כצפוןשזכךנולחעלס ו״יהיס השמש עומד כראש כל אדם כל שעיששית תה אחרית יומא כי קרכחא קאי • וכל זת לפי דעת רשלידהיזםנחשכמהכןועדצ״ה • ואולם ללד שהיזם נקשכ מעלותגע עלזידת השחר זעל ציה זכלאיחא כחשנה ללב דחגילה • שהיה י השמש נכח הראש אחר ככלזת שעה י טיח וחצי שעה לפניה וחצישעה־לאחרי•:•וככה יהיה מאמר הכרייהא לפימי שהיה טמא •זכרנו למעלה רחצי שש וחצי שכע החחה עזמלת מ־אש כלאוס:>1כל *האיסשוהלילהפתיטהסחעחתמבוכתילפילרך?פשט • ולפ :יכעיב גמחימתישלא כשעח טעו׳*! אכל כשעתטעורן לףי השכתו ככל לכר • פיירלי כשעת ביעורו בתחילת שש שלא

ישראל פסחים אט תר עשה ועקר תרילאויכלאמד התם והשתא ל״ל טעמ£ להזי תרי לאזזי הא בלא״ה עיכ לא no נחזק דאי הזי כתוק אפי׳ אסזרא ליכא להעשה מתקיים מיל מעצמו זכיין לקוינין לאסור קרא להתיר ש״מ ללא היי כתמן גס לגראה מלעת התוקפות והוא לתלי כאס יש כדעתו לקיים העשה כשעתעכירזת הלאו לאז ליכא איסזרא קשה.גם כן לכחמורה לף ט׳ אמר לאיי3־ היינו למקליש תריזייהז דאמר התם אי כתכ לא יחליפנוא תצא זו יתכנס זו הוא" ללק? אבל מימר לתחוייסו לתול ל מקליש להי אימא לא קמ״לן והשתא מימר לאמר קרא היינו למקליש תרווייהו' ילפ״ז בשעה שעיבר על הלאו כלעתו קייס העשה לוהיה היא ותמורתו קידש ואלו הזי. נתוק לעשהלע ואף מלכרי אמאי יאסור ליה קרא ויש ליישכ בלוחק ול האי שברא לתוספות הרש״בא כתשובה סייי״ח נראה שלא ל שכתכ שאץמכרכץ אעשה להשבת גזילה וכן כל עשה שמכתק הלאו משוס .להוי חציוה הבאה כעבירה וז׳׳ל וכל מצוה/הכאהל ל בעבירה כגוןהשכת גזל וכז׳שלא יצוונו לגזול כלי להשיב ע

מלוע ללאו לגזל ניתוק לעשה כלאמר בסיף חולץ : דף נ עיא גמרא והיה כל מצילות הסיס קזלש לה׳ ־ אמר רייהושע כן ליי עהיל הקניה להוסיף. ומציל • וכתב על ירושלים ער שהסוס רן רש״י להייבו כשיעור מריצת, הסיס על קצי היום ולשון מציל שהצל כופל תחתיו כשהחמה כמזרח או כמערכ צל האלם וצל הכהמה נוטה לצדדין • אכל כחצי היום.עומרת-באמצע הרקיע כראם כל אדם יצל הסיס כופל תחתיוי • י יש מנעלי הדרוש אשר סרחי למצוא טעם לשיעור היקננה זג ללמה תהיה ההוספה. דוקא בשיעור הזה וככר כדפיס ע״!'. כספר אזר יקרות שבא מחדש שני אופנים ״', ושניהם כאחד י ככמ עליסול שזא. • יכי הפיחו, ליסוד י מוסל'שכוכת' הגמרא בזה הוא ששיעור ההוספה תהיה על ירושלים כשיעור מהלך אדם כימני כחצי יום •וזה הוציאו מלבן לא מגמרא ,ואולם משמעות הגמרא הוא שההוספה תהיה כשיעיד מרוצת.׳הסיס כקצי יום וכפיירילי שוכרתי ומהלך אדם כימני מאן לכר שמי׳.׳ י ובאמת?-שכ'עלל אך \'שהעלים ל ה י י ל הספר הכיל אף היא העתיק לכרי י כהעתקתו חלות כשיעור מרוצת הסיס מלשון רשיי וכתככמקועג*

כשיעזר הליך על קצי היזם ככדי שיהאכאיתללחשז : ואני אזמר.שמלכל הדקדזק הדרזשי הלל יש לכו קושיא אחת גדולה על פירש רשיי כזה - והזא מה שכתכ שקחצי היזם מפל הצל תחת הסיס׳ • וזה לא יכלקכי אס.להדרים תחתהמשוה אזכמרקכ ך״גמעלה נ׳דקיס שהוא שיעור תצלית נטיתי השמש מןהמשזה ־ -ולהדריס כתוך הקרחכ הזה כלבד אפשרשתדמן שיעכור השמש עלראפם מחש-כחצי.היום ויהיה אז צל. האדם זצל הבהמה. מפל.תחתיו• ואולם׳ להנרחבים מן המשוה יותר משיעור הזה אם לצפון יהיה השמש נוטה מככח ראשם באצי היום לצל דרום תמיד ויתח׳ויכ שיפזל צל האדם והבהלה אל צפין ־ ואס לדרים יהיה השמש כוסה כחצי היום לצפון והצל כזפל לדתם י כמבואר כחכמת הצללים וגם החוש מעיד על זה׳ והלכך להיות שמר«1כ ירושלים מן המשוה ׳ולצפון ל״ג מעלות לדעת הקדמונים כאגרוליאה(רצזט כחכמח מדידת האק) הוכאבאכן עזרא פ׳ שלח לך י ויתחייב א״כ שיהיו הצללים כופלים־ כיחשליס כחצי קיום לצפון המציל ולא תחתיז • ואיך א״כ יתפרש המאחר

כחהשאחרעל שהקוסרץומציל • ואולם הכראה לי כמאור זה המאמר הוא ע״פ יזה לאיתא כמלרש שעתידה שתהיה ירושלים כארץ ישראל י וארן ישראל ככל* העולם • וחולם גזלל איי משמע כתעכית (דף ט׳׳ז) שהוא מהלך 'שלשים יום לאמר התם ער כתה שיאלץ על הגשמים על שיגיע האחרזן שנהם. לכהר פרת שהוא מהלך ט״ו יזסוילזע שירושלים יהןא באמצע א׳׳יואקר שמירזשליס עד קצהיהאחמן שתלי הוא למרתק מהלך ט״ז יזם • יתחייב חיכ שכמרקק הזה יהיה א׳ץ• ומן הילוע ג״כ שמהלך יום אחר ל מן ?ירושלים מכל צ הוא יו׳׳ל פרסאזת -י יתחייב איכ שכל א״י יהיה שלשה מאות פרקה וכלה כירושלמי אליג לככל לוכתי אחרינן לא״י

>«א

מסכת נצח השולה אמדשם רף ס״ה לאיכה מכפית במקום מלקות • הרי לאיסירא מיה־? איכא אפי׳כקיזס העשה שהעשה אינו עוקר הלאו רק ממלקות ולא מאיסור • ולה למאן לתני בטלז בחכות (שם) • וביאורו רלעולס פטור כלאו הניתק לעשה על שיבטל העשה •ביטל עולם שאיןזהרקפ ואץ טעם לומר למאן לחט בטלו אס ל לתלילזה אכל איסור יש כס ע קייס ה:1ש'איסזר'כמי ליכא זעיל לע״כ צריך לזמר להא לחשביבן ללאז ללא יראה לניתוק לעשסהואלוזקאאי סכרי כמיל קיימי ולא קיימוה אין קיליק בניתוק לעש5 בץ ל״ת שקרמז עשה וכץ ייתוילעשה י ל י ד ל ד

שאמר הלאו לבכל הכי לא לקי כדאיתא במכו׳שס זעיין פי׳רלי והיקפו׳ שם• משאיכ למאן לתמ בטלו !לא בטלו אמרינןבהדיאשםדלא! שקרמו עשה לוקץעליו זפילשי שם דלל דהא דקיימא ל! לאי הניתוק לעשה אץ לוקץ עליו היינו. דווקא בלאו שאין אתה יכיל לקיים העשה

רקאחרשעברתעל הלאו אבל לאו שאתה יכול לקיים העשה קודם. הלאואין זהכיתוק אףאסמקיייהעשה אחרהלאז והנה העשה דהשבתת י חתזודאי שהוא קודם הלאו דקאי עלה מחצות ארבעה עשר ולמעלה ואילםבלאיראה לאעכרעד הלילה ח׳ ימים כתיב כקרא זכראיתא כריש פסחים וכמו שהוכחתי ג״כ בחידושי מי שהיה טמא וגם האמנםן אס בשעה שעבר על י כ שמלשון התוקפות כ׳שהחלזק היא • הלאיהיה דעתו על קיום העשה וכשאז ליכא איסור כלל וכין כשעה שעבר הלאז לא היה לעתו על קיום היעשה דאז איסירא איכא זזה רחוק מן השכל דמה עכי[ למחשבה בזה שקיכל להפקיע מאיסור לאז דאורייתא ותדע ־דכמכות דף ט״ו אמריכן דלאו דולא יטמאו את מקדשי היי ניתוק לעשה דוישלחו חן המחנ׳ והוי דייכיכין לייכשארלאז הכיתנק לעשה לילי להוי לאי שקדמו כשה דלוקץ לרייוחכן ותשמע לפי תה דחסיק שסידלריש לקיש הוי כיתוק לעשה ואינו קייב רק כשתזהירין איה! לצאת ואינו יוצא פ^״שרלי ותוספות שם והשתא תיקשילרלהא לתכןברפ״כדשכועותככככ׳ למקדש וכטמא שם שאס היק לז לצאת כקצרה והלךכאחכה תייכ כרת והשתא אמאי חייב אס בא כארוכה כיץ שהיה דעתו לצאת רק שיצא בארוכה זאפשר לזמר דהא דאמריכץדלאו הטתוק לעשה כעי כפרה אפי׳ אם מקיים העשה איח״כןהייכז'כזמן שאיכי מקיים העשה תיכף אחר שעבר על הלאו לכיזן למיד ש עבר על הלאו העשה כל •:ש עתת זמנה היא צריך כפרה במה ששוהה כקיזמה כתו כחצות עשה גרידא שאם ביטל אותה זמן מה, אעיפי שמקיים "אזתה אלכצריך כפרה משא״כ כזמן שמקיים העשה תכף אחרהלאז שאז ליכא איקורא כלל(כן משמע מדברי התו׳ דיומא דף לו שכתב! ש© אהא שהקש! אחאי לא אמרכמידעזלה מכפרת על לאו שאץ בו מעשה שאץ ליקץעלמ גם כן ז־ל שם ונראה לימלכתיכזכרצהלומיםחע שישלו מוי מקנה י במקום אחר רהייכו עשהשכידו לתקךלעשותקוכה זתפילץ וכיוצא כהן ואם עכר יום או יזמיים עזלהמכפרת עליו וכן ל״ת ׳ הניתוק לעשה ןלצלמשמע מדבריהם דבלת הכיתוק לעשה עילה מכפרת מה שעובר ואיכז מקייםי בסוף חולץ ל העשה תם או יוח ים דומה לעשה גרידא אפס למ״ש ר ותי׳כמכותשםדלאו הכיהוקלעשהלאמיפטר ממלקות לילד קיימו ולא קיימו אלא אם מקייםהעשהתיך כדי דבור אקר שעבר על הלאו ואסלאילזקהולפ״זאיסיראע׳׳כאיצאאף כמקום שמקיים העש• הכף אחר שעבר על הלאו הלרא קישייתיכו לרוכתי׳ולע ולכל הפירוםי׳ יש להקשות דאיך יתכן לומרדבלאו הניהיק לעשה לפעמים ליכא כהו אפייאיקןר דלכ מאי מקשההלס בריש תמזרהדףד׳אמאילאמרהתס לא תותירו ממכז עד מקר זגימר בא הכהוכ ליתן עשה אקר ל״ת לימר שאין ליקץ עליו ר' יעקב אומר לא מן ׳השם היא זה &א משו׳דהוי לאו שאיןכזתעשה זכו׳ופרץ־ וליעקב האיוהכזתר עדכיקרמאיעכיל כיה(פי'רלי כיון דלא צריךלכיחזק דכלא״ה לא לקי משזם דהוי לאו שאץ בו מעשה) ומשכי כדתכי קזקיה ;וצו/השתא מאי י קישיא הא לר׳יעקכ אע״ג דכללה לא לקי אלאודמותיר משוםשאץ כז מעשה אלה אסור להיתיר ולהכי כתקיה רחמכא־ לעשה למימרא דשריא לגמרי אם דעתו לקיים העשה לפי' התוספות אזאס מקיים העשה תיכף אחר הלאו כמ״ש אני ואפשר לומרכיזן דא״א לשרפו,תיכף.אחר שהזהיר משזם דמשכה שלימה היא כלכ דשכת . וכפו דפסחים שאץ שירפץ קדשים כיום טיכ אעיג שמיקמת אונס אין מקיים העשהתיכף אלה יש מאיסור ולא אמריכן •לפרי• רק במקום שפכטל הלאו .תכף וזה דוחק ועוד קשה דבריש תמורה אמריכן דחימר כקדשים הוי כתיק לעשה (הוי *טור ממלקות אי לאו להוי יתרי לאזי ולא

׳ישראל פסחים כח איכלריס ונדבות קריכין כיום מגב אז לא( (לעקיבא סבירא לי׳ אין קרבין טוס טיב יאצטריך קרא לחלבי שכה שקריכץביים טוב ורבי ישמעאל קיבירא ליה קריביןביזה טוב והילכך לא איצסרך קרא לחלבי שבת במס טזכ וכי איצטרך קרא לחלבי שכת שקרבין כחס הכפירים זללו האין משכי כקמנך אהא לפריך משים לחלבי שכת קריכין כיוס טזכ אכן כיקו ונימא להאי קרא ט׳׳ד שחל להיזתכשכת כתיב זמשכי שבקי? לקרא ד-הוא דחיק ומוקיס אנפשיה!פירלי מלקשי קראי אהדדי ע״כ קראי גופייתו מזקמי אנפשייהו הכי והשתא לך׳עקיבא מכת לן האי דזקקא לטפי כראה לזמר לקרא לעילה שבה״כשבתז בא ללמד לחלבי &כת שקריבץביו׳׳הכ כדלריש רבי ישמעאל ללחלבי שבת שקרינין כלזסטזכ לא צריך קרא דמשמעזתא דקרא דלא ילין זבח הג הפסח לבזקר-לכזקר היא דלאילין וכז׳דחלט חול קריכין טוס טיכ ולש חלבי שית קריטן כיזם טוב-זמנא לן • דלחיק קרא וחזקי כי״ד שחל להיות בשבת דויק׳זגסמלל לר׳עקיכא דחיןחלכי חול קריכץ טוס טוב דאףעל גב דסבירא ליה ליוכ אין קריבץ ביים טוכ אלה י׳׳ל תלכי חול קריכין כיום טוב דשאכי כדרי׳ונדכזת ליכול להמתין ילשוחטץ בחול(להקריבן מה שאץ כן בחלבי חול שנשחטו כדרכן (:היחרז 'וכמ״ש רליכשבת כס מיהו זה לק רקלפי׳רליכהאדאארדקרא לחיק אבל למה שפירוש הריט״כא ניחא והוא כקידזסץ(כדףלח)גט הא דפייך יאיתא כי חהיין חייכי עשה,מי חייבו עשה זכוג מי כהיכ כי תהיין לכהן ולי עקיבא כע״כ ל אי בעילה ל שבקיה לקרא דהוי דקיק ומוקי אנפשי? (פי׳ הוא רל דזזדאי לרבנן דהכירא -לקו דקידזשין תופסין'ככל חייכי לאייץ /ועשה לית לן למימר דכי תהיין קאי אכעולה לכהן גחל דהיי לן למכתב כי ההיץ לכהן כיון דאיכא לאוקמא כשאר ת״בי עשה כחי (אילם לרבי עקיכא דיליף אין קידושין. תיפסץ כחייבי לאזיץ מלכד אלמנה לכהן גדזל למאן לאיה ליהאי אפילז כל תייבי עשהמלכל בתילה לכהן גדיל למאן דאית1 ליה תו ליכא למיטעי אף כי כתיב כי תהיץ סתם דיידאי -קאי אכהן אי כאלמנה אי בבעולה דזולהס יליףרכי עקיבא מקרא דאין קידושין כהס זללו יש לפרש כאן להא דמקשי משוס למלט שכת אנןיניקו וכזילל. לאיךסתס הכקוכ כיון לאיכאלמיטעי דאף תלכי חול קריכץ כיוס טיכזע״ויןשנישכקיהדקראלתיק פי' כיון לקרא דעולות שבת כשבתו מזקמיק למה דתסתכר טפי י והיינו לחלבי שכח קריכין כיוס טיב והשתא מוכח לחלבי חול אין קריטןכיום טוב וקשיא קרא דלאילין !מלל ילעיבץדמייריקרא

כי״דשחל להמתכשכת • 1ף ע עיא גמרא סל י׳׳ד להיות בשבת שוחס-בו מיל ־ נראהלאשמועיניין כחל י״ג בשבת ששוחט דלה למצי בז כי״ל משזס דוולאי סכלזהז הבקליט ט׳׳כ לי״יג שכת הנא זי״ל לא מצי לאטכזלי משים .הערכ שמשי אלא לתדא מכייהו כקט ולפי דעת התיספית למעלה (דף נת) דפסח איכז & כלו בללה לא מצי למיתכי חל י״ג־כשכת לאז הזא יקרה הפסח כיוס כ׳הכלא יתכן אפילו כזמן שהיומקלשץיע״עהראיה

כמ״ש הקז׳ שס • שם חל י׳׳ל להיות כשבת שזחט כז חיל פירש רלי לכיון דקיימא לן אין טובלץכשכת הילכך אף בקופץ שוחט מיל למקתמא הטכילזהו הבעלים כי״גלשס חגיגות תמשה עשר ע״כ ואולם הרמלס לא נך דעתו בפי' המשנה שכן כתב כשקלים לה׳מי׳המפכה הזאתז״לוכן כשיחנל ייס ארבעה עשר כשבת שמא יעלה על הדעת שלא נשחט בשבח חקפק לפי .שאפשר.שהסכץטמא(השחיטה נפסדת עלל זיהיה ללעתזשוחם כן מיד לקתכי כחל י״ד בשבת קאי כמי אסכין ולא אקיעץ זכן כתכיצפ׳ ייג מה׳שאר אטת הטומאה•!כתכ עליו הראלד ז׳ייל ח״א אין דרך - המשנה כן בשקלים ט׳׳ג שזנה(מטביל(אס י״לבשבת אובי״ג שזחםיכו מיל והטעם מפני שאץ יכיל להטכיל כלים כשכת מקליסומטכיל סכיכז טז׳ שלשה עשר וכל מה שכתב אינו• כלום עלל ־ ׳ולא ידעתי לפרש דבריועלפ כלל אס,לא שטעות נפל כדפוס די״ג שתל כשבת מאן דכר שמיי ו «ז£ה שהוא מערש כמו דלי ומה שלתכמטטל סכיניו היינו־^קופץ • ואולם כעקר לכריהראלד ודלי הכה מלכד• שלשץ שוחטבו^יליאוכו כראכ לפרשו על הקופץ־ עול יש הוכחה גלולה לפי׳ הרמלס )בטרם כבאר זה כישב מה שיש לכאורה ללקדק על פייהרמלס • והוא קלוע לא.ג כשנת לשוחט ?ומיל קרבנות שבת ־ .מטעם ציירהתע/לאמתל ל

ו ח ד י ש

מסכת נצח הוא לפרסה ככר העירו התז׳עלקושי׳זוכלג ללה והניחו אותה כצ^ג זלל דדעזח מחולקות יש בזה ועתהנאמרשכזנת דילל קיתה כמאמר הזה דעהיד הקלה להזסיףעל ירושלייעד שיהא ככל אקישראל שהוא גימאזש פרסה זתהיה-ההיססס לצד דרוס זאז ומפני כן יגיע ירזשלי׳עד מקום שהסוס וכו׳רצוכז לזמר שצל כבהמה יפול תהתיו-טאור זה הנה כתבתי שמדסכ ירושלי׳מן משוה היוםשלשייישלש מעלה יתכלית

הנטיהאשרלשמשמןהמשיהך״גמעל׳נ׳דקיס־והלקהזא חלק אחד. ויסיכמעלה־!יהיה ללז מן כירושלים עד תכלית הנטיה תשע מעליתד דקים שהוא חלק ששית מן מעלה • ואולם מדה המעלה האתת הוא לז זב׳שלישימיל כנזכר בצירה הארץ שער טיוכל המילין הנזכרים בזה ל הס מל אלפים אמה מיל האתת כנוכר בצורת האק שס • ואולם כל .פרקה הנזכרת כלס היא מד׳ מיל שכל מיל כיופים אמה כידוע בלס כחצא שמעלה האחת לכסרסאזייהיששיוהפרקהמהפרסאי' הנזכרות כגמר׳• זכאשר נבקש חשביכזת כמצא ששלשה מאזת פרקה שהוא גודלי בריחב וכשעמיהזה יהי׳רוחכ עיר ירושליילעתידכלל ע1לץלתשעה ל י

מעל)׳ישת1ת(דוק זהשכס)וככן כאשרעקיל הקלה להוקיףעל ירישלי' עד. שתגיע לשלשהמאותקרקה יגיעירזשלי׳כהנרחעדהמקוישהקיס מציל יהיינו שצל כל דבר כיפלקתתיו יהלא כמרחק ך״ג מעל׳כ דקים מן

ץ שיהיה הצל כופל החתת כחצ,י החס כידוע להוככייס. המשוה ששם ית וכזה מיושב הכל וכיח נכין מאוד־ •

דףניחע״ב כתיססת כלה כאלי חל בשני כשכת זכו׳על אץ !ראה לאע״ג דהוי מקדשין עיייגהראיה היו נזהרים שלא יבואו תרי פכי בהרי הדדי ע״כ פליאה כעיני דעה התוספת לא א!כל לה שאף אכ נאות לומר שהיו כזת-ין בזמן שהיו מקדשץע״פ הראיה ללא אלוראשכי היכידלא לקלעיי מודה ל היי ש:י בהדי הידי ימשז׳יזס ערכה דלא ליקלע כשבה וגס ר

טה שנן כאב בקריקמא לקנהלרין(לף יג)גכיהא לאין מעברין השנה . אלכהיתה התקופה חקירה חכי של חולש וכו׳והקשהרלי כלה חג האקיף מיל ולקיריה לאלול ולדחיית חל יומא ואיכיריכ חג וכזי משוס ללאלאקלע תשלי כללו עלל והנה כימי ר׳ יהודא הדחי דהיו מקדשין עיפהראיה ואפילו הכיכתב רלילחזששיןלחלו ואילם להיות לותיס. הפסידמן•.בלו.בזמן שהיו מקדשים ע״פ הראיה זה לא בשמע- מעזלס.דאין: טעם כלל׳ לדקות בללו בזמן הראיה דמה שלא

י מזלמץבלרתקח^אחרשפסקומלקרש ע״פהראיה הוא מפיס אלו שאס יהיה פסח גיוס ב׳יארע לה בי!ס ל׳ואם פקח כד׳ראש השנה כוי ואס פשק טילה ביו׳א׳והוא לפי כלל לאיית לש הנהוג לבעלי העכור ונזכר בלע לח ורווקא לאחר שבטלה הראיה והיו-נוהגים כקביעת החלשים כמנהג שחמ מהגיס עתה ואנו עושץ קדשי קיץ תמיד כקדקדקיימ־אחל מלאואחר״קסרוכבר 5תכ1 כעלי העמרסמך לזה כמכר גקסריהס .(עיין כחידושיכו לסנהדרין׳ ואמנם כזמן שהיי מקדשץע׳׳פ הראיה ולאי שלא כת עושץ ח דשי הקיץ המיל כקדרןאכל לפעמים מדי-מלאים ולסעמיה מלחסריס !משנה שליחה היא על ששה חדשים השלוחים יוצאים !כוי על ניסן וכן׳ ועל אב מפני ה־זעכיס הי* שלא.היה קביעות ידוע לניסן ולאכ אכל פעמים היה חסרים ופ־^מיםמלא־סוחמריכן כמי כפרקקמא דלה עצרת פעתיס חמשה: פעמים ששה פעמים' י שבעה כיצד שניהש מלאים חמשה שניהם• חסרים שכעס אחד מלא זכ!׳ שפה הרי מיסןהיה לפעמים חקר ואייר לפעמים מלא וככר יתכן שיהיה פסח כלי ויהיה שניהם מלאים (יהיה ראש השנה־הז״ל אוז זכהדיא איתאכלב דעיחטן(דף ט פ״כ) ל חסידים ויהיה י״ה ג דכשנה דעבדינץ שנע• חסידים אז שמינה חסידים עכדינין חולש אחדחסרכקיץחתרמקקדרין ועזיאיתא בלה(ךףיט)כיאתאעולא אמר עברזסי לאלול ואתר התם שהטעם היה להפריד להכ משכת יהיהאז לח בהכרח או ביזם ג׳ או טוס לואס סיה כל היה הפסחל ואס היה כה׳ היה הפסת כד׳-.מבואר מכל זה שלפניו כ דלאחיישינ! לחדשיהקיץ לעשואס דווקימכסדק וע״כ דלאחיישיכן לנד ו כחי וכןכתברלי בפרק קמא דקנהדדץ שם לה ולא מסיימו ז - וחי w מקלעי פסח כלו לא אכפה לן דהא דלא עכדיכן פקח כד״ו הוא משוס תשרי!היכא דלא אפשר מוטב דלעבריה וכל זה

ברור ודעת הקו׳לע • דף נט עיא • הוספת בלה ולא עולה חול הקשה לייכא'להא קרא בשבת כתיב וכזילל דאקיא בלע לאמר בסיף אלו קשריםלימל על תלכי שכת שקריביןע ורבי ישמעאל קליגי ל טזם ט1כ והי לליןרק הא אמריק הת8 ד

ישראל נוסחים־ .לא״ללהלימקזלטליסטל ן מ ר לאורייתא•(לא משים ט>מאה לpp •לטומאה דרככן צריכה הערכ שחש.- לזה ליכא חיל כלל לבהליא כמסכתפרהכלהטעוןביחח מימ־מלכרי סוכרים לאתרמאהו מזת3 ככזלס וסמי שהוכיתי כמי התו׳כיישטנזליזם זסטאז כמה ראיות ע״ז ולפיכך *״כ אין לאזקמיסוגיא לכאן כולל הפזמאהוהררא הקישיא

י לרוכתי' • י שהקשה על הלאש ב&ם ד ובאמת הקושיא' הזאת כפניה שהקשה אופה הוא אין כה ממש כלל שמה שהקשה למ״ל לאס חל ע״פ כשכימכיאים החגיגימע״ש למה לא נאמר למסתמהטבילו הכעליסלקופץ לצורךמ״ש שהוא ליל ט׳׳(•ירך ליל ט*ו אף מבליהקגיגה הכאה מנלש כ״כ יש ע ל ' ג ה ר ש ס , ה י כ ה י לני לזמר לולאיטכלוהוהכעליסלהאי קיפד לצירך חגיגית חמשה עשר מהאי טעמא גופי'וסו!* שכשכה ל׳ח לטכלו מחמת איסור טבילת כלים בשכת וע׳׳כ טכלזהז טלש לצורך טיז • והיינו סיפא לחל י״ל כשנה שוחט בזמילוכפי׳רליומהאלחלי׳׳ל היא ג״כ קושיה הגמרא והא מלקתני

סיפא וכזי וזה מכואר ־ אפס- לאפשר להק«ות הקושייא. כפשיטוה ־מכלתי:שכצרך להא לאון מטטלץ כלים כשבח-יהזאדאם איתאלכזמן.שיזלייל כשכת מכיאין החגיגה מע״ש מאי משני לעולם רבנן זכגץ שכא כשבח דעדיץ נאמר דודאיהטטלוסז הבעלים להאיקופן לקצב הבשר מעאש ככלי שיסי׳נכון. לליל טיול לאייל לאפשר שהיה בלעת הבעלים לקצב הבשרש בליל ט׳׳ז ולפיכך כתיאשו מלקטטלו כע״ש י דלכ מאי מקשי קלס ל סכץ לחזי לפסח קופץכמיחזי לחגיגה דמאיקושיא לשאכי סכץדסצטרךזשא״כ קופץ לאפש׳ לקצב כשר כליל ט״ויוכזה אפשר שלא עכלוהו כיו׳י״ר כי׳״ג והחתיכו על י״ל ועליין לא כטכל • זע״כצריך. לןמר לאין י סברא לומר שתמתין כחהוך הכשר על הלילה אבל מסתמא מתקן אותו קולס״ל כשנח הלילה ככדי שיהא ככץ לסעודת הלילה• וכחוק ע*כב>י

שמתקןככשר בע״ש לכשכתול^י שלא הותר פטרת עצמות ׳ וביותר יש להקשות מקכץלקאני^סכין ש:«צא ט׳׳גישעהומטטלוכוי ואי מיירי >\ל שחל כשבת־ סכין שכמצאכי׳׳ג למס״ שזכהו* כלי ומטכיל י הלא ולאי טכלזהו הבעלים לצורך שחיטת החגיגה בי שיהיילו הערב העז ש ויהיימוכן על י״ג* וכאמת שלא קשה כל&לכאוו יש לדקדק למה נאמר סכץ שנמצא כי״ל שוחט בו י־מיד והטעם ׳דוד* טכלוהו מי״ג לצורך ייד למה לא נחוש קמאנטמ׳כי״ל והוא מה שלק יוכל להתקן וכןכסיפא דקל י״ד כשכתש(חטכומיל>מתש!ממה שמאסר? שצריך הסכין ט״ל לשחיטת הפסח אץ לחוש שמא נטמא וכמו כן כחל י כשכת שמצריר הקופץ לטי! דודאי זהירי כיה הכעלייוכדאיתיכס־כדכימ שם ויל כינןללל מזהר זהיוי כהז וכזה אתי שפירמה שהקשינו לאחר שכל עקרושלהסכץוהקופץאיכו אלא לצורך עיש אנו קוששץ שמלו כטמא הסכין&סוק אחרששתסהחגיגה וכלה משכורעצמותלכהא לת־שייןג זימיה גמכיס י י לומר דזהירי, טון -שעדיין אפשר לטכלז ג

לי״ל,ונג!ו :

פרק כיצד צולין' גמרא כמת נמי אפשר לעבד כשכיעי ־ עקשץ מאי £ ) ה ך ! ששיא הלא אע״פ משןנה דמשלחין עדיפא שהיא תקנה המועלת תמילמשא״כ תקנה דכסמאכו כמת שלפעמים לאתתכן• והיינו כגון שחל שכיעי שלפסחכשכש׳• ;שאז נמצא שכדחהמחגיגתזואףנשטעיאיאפשר לעכיללקיגקגיגהדוחישכה׳ ויש מי שתיק ע-ז דאס חל שכיעי של פסק כשכת גם פקכה דשלות אינ> יכולה להיות לפי שאז יארעע״פ כשבת• *אין נוכל. לשלחו ט״ו.מילי( שהוא דרך רחוקה לעזלא כדאיתא כשי מי שהיה טמא יי. וזה אינו ככון דאעפ׳׳כ נוח לנו לשלחו כדרך רחוקה אףכשכת •ולעכל אסורא למק שהוא תחומין לפי סזגיא זאת כלמשמע כתזילה אהה מדחהז •• ממי שנטמאכז כשרץ שכדחה מחגיגה שהיא דאורייתא זזה מכואר ודע;שהתי הקשו כאן כד״המשלחין למשמע דתשלהץ אחד מן כטהיריסדתדרבה נשלח אחד מן הטמאים• זתירצז כשם ר״י דקהדרמין שיעשו מלס בראשוןולא יודחו הטמאים • והתירוץ הזה דחזק ;מאוד:דהכה' עולא גופי׳ מרא דהאי מלתא משמע כפרק כלה?קזלין(ד^לכ)לס״ל דטומא' דחויה כצבור דאמר רכ יוסף התם קקבר-עזלא רוכןזט' וכזי איל אכייזכז' אייל דכא וכוי עד ממלל דתרזזיהז ס״ל דטימאה דחויהי 05 דכשק׳ מט׳ןמאז ל כצינור זהייכז אליכח רעולא • ולא עור שכתב ר

לאמר

טסכת נצה שודאי הטכלוהוהכעליסכייכ כדי 6יהאככון ליידיאיזר שי״ג א״א" להטטלומשוסשית ובזה ישמיעיכו תרשי רבותא חדא ד&וחטץכו ט״ג

משעם לקתכינן דולאי לא הטטלזהו הנעלים כשבת-נעמ־ דלא חיישיכן - לכחללהשכתמספק • ואולס5פירשרלילק״מללדעתואין רכותאכלל האדשוחטיןכוכשבתיקרעקר רבותאשסמטכץעל שלאהטטלזהו. הנעלים כשבת־ . וככר אשמעינן זה ג״כ בחל י׳׳ךכשכת ששוחט!מיל בקופץ כשגם שאיין צריכין לועלט״ז• זאולסאקרהעמןלק״מ להכה יש ללקלק לכאורהאיךאזמר טייל שוחטבומיל• הלא קימ״לכזבחיס (דף צז) לש*טת קלשיס כעי כלי שרת זלס הרמלס כפץ! מה׳ תתירין ל לכתחילה כעי כלי שרת זאין חזלק עליז כזה זצריך ולק לזמר להמזציאכלג כתכו התוסיבריש פרקין(לף הסכין מקריש אותה בטרם שישחט ו סז)גבימי שסקסו גלי תוחב לו כץ קרניו וכו׳והקשו שסהא כעי כלי שרת ותירצזשהקלישזאותהזלפ״זקשהבתלי״ל להחת כשבת איך שוקט בז. מיד הא צריך ל הקדישו וכשבת א״א להקדשו לקימ׳׳ל איןימקרישין לשכת ותא דכריפ פרקין^י״לדהקלישזאזתהכע׳ישכמ׳׳שהתוסיבריש סרק איזהומקותן׳ משא״כלנמצאכי?ל שתל כשכת אחר שאיכויכול להקדישו כשכת אץ ישחט מ • וצריך לזמר שגס כזה אכו אומרים שודאי הקדישוהו הבעלים מע״פכדי שיוכלו לשחוט כ1 כשכתכמו שאכו אזמרי' שיד^הטבלזהו הכעלי' מע״ש אחר שיודעי' שיא״אלטכול אותו כשכת )ת״הכהקדש־ וכזה אתי כמי שפיר ללא תני קל י״גלהיזת בשכתשזקט כז מיד • דס1ף סוף אינו יכול לשחוט כו מטעם דכעי הקדש • מה שא״א 'בשכת-וגם הבעלים לאהיזמזכרחין להקדישז. מע׳׳ש לצזרך י״ד שאע״ג שחל י״ג כשכתעליץייש להם שהיות להקדיש אותו כי״ל שהזא יום שחיטת הפסת • והשתא כמי מוכח להא לחל י׳׳ל להיות כשבח שוחט בו מיד קאיאסכיןכפי׳הרמכ״סלאיקאיאקופק וכפירש רש״י •קשה איך שוקט ט כיייל שחל כשבת הלא צרך הקרש וכשבת איכוייכזל להקרישו • וכהא אין לומר לוראיהקלשוהוהכעליס מע״ש ללמה היה להכעליס להקדיש אותו כיון לאיכו עומל רק לשכירת עצמות שאין צריך כלי שרת • למהאי טעמא אמריק בקופץ שכמצא בייל שחל כחול לשוכה זמטכיל משום דכעליס אין חזששץ בקופץ שיקי׳ראוי לי״ד לשתיקה פסק מתכי שאין עומל רק לשכירת עצמות { וצריך ע״כ לומר לקל יי׳ד־כשכת

קאיאסכץוכפי׳הרמכ״ם ־ שם גמרא לעולם רכנן וכגון שבא כשבת. כתשזטתשנזת 1עהכ סי׳ י״ת הקשה כזה ממה שכתיהר״אש כשם הר״י מקור״כיל כפ ערכי פסקים לכשקל ע״פ כשכת מניאים החגיגה מע״ש י ללפ״ז מא? מתק לעזלם רבנן וכגון שבא כשכה למק בכך הא עליין קשה קופץנמי צריכא לי׳לשכור-ע!»ות החגיגה כמ׳׳ש זהתזרף1קושיתו כקיצור־ וכעל מקבר כמה שהקשו כאן קלל ברצותו לישכהקושיא הזאת החזיק כקושיה התו, דאיך-אפללאוקמיכשחלי״ל ב^כת לאיך יצלק אזמרו שזנה ומאכיל הלק

כשכת טבילה אסירה •והשיכ הזא על הקזשיא הזאת ע״ק מה לאית׳בלכ. לטצה(רףיח) לכלי שכטמא כאכ הטומאה אין טוכלין אותה ט״ט משוס להזיטזמאה לאורייתא ומחזי כמתקן עכא־ אכל כליקכטמא כולל הטומאהאפי׳נטמא^ע״יק טזכלין אזתהט״ט לטזמאסכלי .בזלל הטומאה הוה לרבכן ולא מחזי כמתקן מנא • זללז אפשל לפרש הסיגיא לכאן כולל הטזמאהלמטטלין ט״ט ולה כשבת וחי לא קשיא קושיהללאףאם מטאין חגיגהמע״ש אפשר l'ק1שיאמpהמתזfהתו'• זנ לטטל הקופץ כשכש אלו כטמא מלל הטומאה אלז הס לכריז בקיצזר - זאפלא מזה המחבר איך מצא יליוורגליז כסיגיא זו לפי לעתו • לתה שכתבלתpקזשיתהתז׳לחפשר לפרשהסוגיא כולל הטומאה זה לאו כלום• לעלפקשיזאיךהותכ למוצאהקיפץלטכלוכשכי.אקר פאמ קוששיןממאטמאהזאואכזחזששץג׳יכ שמא כטמא כאכ הטזמאה• וכי מי יגיד לכז לכטמא כולד שכתיר לטוכלו כשכח ״ ועול קשה לרכריז שאמר שאף אס מביאי'^גיגהמע״שעליץאנז חזש;ון לקזפץ שמא כטמא מלל הטזמאה • זלפיכךהמתיכזהכעליסלטזכלולצירךמ״שעל הפכת מפני שמותר להם לטוכלו כשבת ־ רלכ איך יתכן אומרו חל ייל להיות כשנת שוקט כו מיל והטעם כזה לזלאי הטבילוה! הכעלי׳מע״ש לצורך חגיגח ט״ו אחר לכשכת א״א לטזכלו וכפיירלי זללכריו קשה למה לא כחוש שמא כטמא כולל הטומאיוהכעליסהמקיכז מלטבלו ער השכת׳ זעול קשה למה שהוכיחו התויככיצה שם לכלי שנטמא כזללהטומאה איןכ א;מר סכין שנמצא צריך הערב שמש זלכ כריש פ׳טכזל יום • איך אי גייל שותטכז מיל זלא כחוש שמא כטמא כולל הטומאיזלפיכךלא טבליהו •הבעלים כייג כי יוצלו עדיין לסכלו כי״ר לצורך פסח • זככר ה׳׳!שו התו׳ בעצמםוהכרישטטליזפיותירצו ל6אקיישי;יןכהאלסטןרקמשו׳טזמא'

ישראל פסחים כט צוין־ רקחצל הגנאי והיא' מדרבנן •־ וכמי סכתכללייועיייכאהוישא * ולפיכך כקשז־להם תקנה •י ואולסקזשזתססז־מה^והקשזלנטלחאחל b^r^D-'tb איכה צריכה לפנים^זיפ*רשנפשיסזתלהתז׳מקשז&כש* !וי״נא לנשלח אקל חן'הממאיס ויהיו העהזרין עזשץכואשזן * זעה אכפקלן א>*יולפז ה*(אים'לגמרי אמישמצד הדין יודחו: ־ ואזל* צישםלייסירצז לאלה נראה'לחהלרינךשיעשוכילס כראשון ממה שהיו סטמאיסיצלקייס מכל וכלי י־־ וכזה איין מקזסכלצ למה שהקשינו

למעלה על חילן התיז׳למלהרינן יכו' : &DE דיש ללקלק לפי מה לאמר מירושלמי דפסקי׳יפ׳ מי שהיה יחיד עזשהפסח־שני ואין צימר עיזשין פסח שני •־ ולקלהוספתא דפסחיסיר יהודה אזמ׳ל צייכזרעזשיך פסחשוישכן ןןציכזבשזקיש שעשה פסח שצי הילל כי חרכית.ק$ם מאפרי^ומנשה יגי' ־ [והקשה בעל יפה מרי^והיפצן ויחלוק .ליהילה על כל הני חנאי דלל איש צרחה ואין צינור נלחין• והאץ לפיישלא־ כאי רובהציביר בזמנו ומ-עוט שכאוי־ללעכלומהרהדבטמאיצופלךאחר רוכצעועלים נע!רס כלאיתא כל תישהיה. (רף צל)משמע מזה שרוכ צייכזר יכולין לעש-ון פסיפשכי כהזן שלא היו.כראשון-זללז לליכודה שפיר >ש לזמר משלת אתלימן הטמאים׳ י ואן שיכא המשולח בלש לא יצןזדף עלהטמאי• לפישלאהיהילזחןיפאנז לאשז|כלל והשהאמאי פסיקא נהש״סן אחד מהם לקאחר עזלא היינו אאר מן - הטהורים מלקאחר למשלאi'piכסומאנוצשרץ י ללמאיושלתץאתרמהססן הטמאיםקאמר) כרכי יהןליהדציבורעושין פסק שד(חצז הטמאים לעכיד .כשני ומיצי זה יש לידחופ פיון למילתא ללקלר׳ יהולה דירושלתיבסתחא הוה כלבים נגל רצי יהודה- כמהשכחב .רכאלפמכלכלהכלים

הלכךימסהלואהכיס״ללעולא : ומיהו כירו*לאיסליגאיילא דאדידןלסכ׳דלליהודהמחצהטהירס ומחצה צומאין יעשי טלם בטומאה• ואולם בירושלמי כפיכ־צד צזלין אמר ליל על דעחין דרייהילה ההן מחצה על מחצה מה אה עביר ליירכי צא כשם רכ מטמאי! אחד מהם בשלן• שחנלאמר משלחין אחל :ההסלדרןלאוקה אתי׳כמאן לאמר,היחילחכריע על הטומאה״ כרם פמאןדאמראין הייחילמכריע^ל ק&ומאהמשלקץ שניםעללו א לי לעכליכן תקנתא אובטזמאס א י ׳משמי*ללל יהידה גופי׳ אא ״זקנהיש להקשות כזהשאקו שאף לדעת שמואל משלחין אסל ו ל פ ל

*(הטהוריסייזה מדקאמר אתייכמאן דאאר היחיד ענריעאת הצינור לסלתאה וכוי וכזה קשיא קזשיתסתיס' לכאן דאדוכאנשלק אחד מן הטמאים ויעש!כטקרק י דהשאא תדליכא לתרןכסברת לי-והיינו *ושיום דהסחאז! יודחו לגמרי כלל כיון דאנןאליכא לר יהירה קייעינן ואליבא לידי׳ אאל מש ל חין וכיירה שתעיצן לליהודללל ציטיעושץ צספשכי-צלל • יומיהזלקימדלר^הודהייללעהדמנן שיעשיכילם צואשין(לא יוצפו הםתאין לשני * ומה שהקשינו על סצןא זו למעלה דלמהצאחרכןאאר דקימ״ל טומאה דחויה-כציכורולפיכךיוהרטוכ שיעשו הראשין כטהרה ויודחו הטמאים לשני תשיעשז מלס כסומאה * לאנן אליבא לד׳יהולה קיימים וככר שמעינן לטיול לר׳ יהודה טומאה

הותרהכציבורכדאמרלעיצ(דףעז) : •tfc חול לה עקר משכניה וכי עד זי״ל דקסכר דלאז תשלומץ דראשוןנינהו ויכולי׳ לטמאו כמת ע״כ * יש לדקדק אכאי מה הקנה חצ׳רכ נחמן שיעשו נז?1ן שקרה שמעי של פסח בשבת שאזא״א דעכיד חגיגתוצסכיעי דאינה דואה שכס ־ וכהא עלה סיוזהרככחחןדמשלחין אותו לדרך רחוקה דאףעלגכדכהא אן לעילא איאשכשלחצו משוס שאז יקרה ע״פ גס כן כשכת זלאיהכן שירחק ט״ו מיל. כשיעוילוך רחוקהידאפשר לשרינן לי׳לילך חיךלהקי' להיא אישיר לרבנן חשי& תקכתא דרכים • לכעקראצלינו לאומרים לאלם חטא כשביל שיזכה חכירך בחציה לרבים כדאמרנגיטין (לף לא) גכי לא ששחרר עבלו יעבר עשה ללעולסכהם העבידו כדי להשליחז לעשרה,זהיינומשוס זהזאמצזה ללצים כלש הי.וק׳כרי« שכת ולש הכי לאיםיר תחזמיןהזאחלרככן • שאףעלפישעקר צקשת!התקנה היא מלרכנן למלאורייתא הללזעישין לעצמן והללו עושין לעצמן כמ״ש למעלה * לכמוכןענץהשנתה רלאלציטין היאחדרכצן י* זאולסלפי תהשכתבהרמיכס ׳כה׳שבחלי״כמיל

הזה אתוס דאורייתא ניחא לילאי שאין לעקור איסיר לאזיעשה דשנה משים מציהלרכצן כשגם שלוא חציה דינים ^כאמתי^לככי הא* גזזא למל עיפ נשכת תמה ונכלהו זאפסי התקכזת 1 • דלפים קישיאליכאתצא לסכירא ליי כתנא קמאלפלגאלא עכליכילהי בטזמאהזקכילא ליה כליהולה לאין קרבן צימר חלוק • ואמנם על

'ציחשלמי

מסכת נצח דאמר בלק ליימא טומאה הותרה בציצזל הוא יחיל כמקים רכיי • זצןד מה׳ מאת המקדש׳(א״לזלאי שיותר־ לכשיעשו ל ftfe הרמ״צם נ קצתם-כסהירהכראשיןףזר^יהטמאיםילשכימשיעסוכסימ׳אה ־ וכן קישסכמילרבדאמר' חט־תאים אחד כשרן' והיינז'שיהיו.ל1לס: עישין בטומאה הלא מיטב שצשלקאתלמן הטמאיסלדרך רתוקה׳ ויעשו

כטהרה •.אפס-שישלזמרשאללפכיש מקןס.לצ*רשא'אשיעשז'כטהרס: אךןשיותר ט*כ שיע:שז כזלס כמחאה ־ ו?:גוןשהלו*ל אייר כשכת-לאז איין מירוויחין כל1ס כתה' ־ שמשלחיס אחל מןהטיואיס לפיי^סוןג־סיף1 יהיוה'סמאי&עישיןפסאשנייכשיסהרוכשכתוהואלחוי' כציכוד 'כחו. הטוחאהצמ״שהרל'כא'בתשוכ׳סי׳'אקלט״על;ל1האפתללול״כ ש?כל

תלזי כמחלזקתאם נאמר שבת למוי׳היא אז נאמר סותרה זפז׳ וכמדומהל זלכ הרלצם• כלב מהלכת שצ״ס ז׳יל לחויה שהלכהכמ״ללקויס על היאש׳־.חאצלס:כתכפש!ת • וכתבע^ז הכאף פשלה ויליכפ׳ כיצל" צזלין׳ איפליג>סכאי אם טומאה לחזיה היא בצימר אויהותרהיופירש׳ ר^יילחניהאעיג לאכשררחמציא למייתי כטזמא׳ לאזיהית^גמוי״הזא אלאהיכא ללאמשכשז טה!ר>ן \•;ןעש«עצגגוויאלהלכם-כמ״ל למזי' היאוכןפסקרכינוומשמע לציסיכאלפליגו ־-כסזהא^להלישכת עכ״ל »/ זכשזכיני לזה גם הלקחק י הראשון׳ לא קשה כלוםרכחן. להפלזגתאלרכזעולאהיאעיככאופץשחל רלכאיירכלובת/לכילל^ כשבת יסיילי״ל ללע משלחין אח{ מן הטמאים* ואפר שי>כח י*ל איי ציסןכלצשיכת׳> ^זע״זמקשישפירוצשנואנוכנוחואיתשוםתוניגה׳ אפפר לעכל כשכיעי שהוא לפי.הנאה הזאת כל כפכת' וזהילפי לרךיכעלהקזשיאשרזצס לא(יקמי0אלעולא־ב'פללכ:עי&ל>ספ כשגת זזקא • אני מכריאלמי>ריכחל ייל אייר כשכס« יכאמיזהזא לומין

להעמיל לברי.עילא'כאופכ'ים אחחרייזתייץהתוי׳לע ^ אמנ0 צריך שנכין עקר קןשית התחכמה שלקשו לאלרכאנשליו אחלחןהעזאי£> שאחר שהיכא שלולי' סכי א לן צ* ואין קרכןציכזר' • חליק היו אלו^גרןלעצימן ואלו עזשיץ לעצמן * !?*יג^משיםלתחצה על תחצהכרוכ כלאחר לעיל רכ איור מפצה מלמאצהכ^כהללו עישייןלעצמןו;ו׳ ־ אפסלפישגיאי סלפר עיליהקרנן ציבזר מלוק מהלרוינן׳ בתר ת'קנתאכפ*׳רל>־י ץ והשתא.חן,הטמאיס •־ תקכמאתהסהזלילשיעשו כראשון * אפגשל>ואח ?אתהסמאיסלאמקצמכלל«• שאתי שי«וצ זה המשילס ויהיה מפצה ^ריכיןלפיסת שציוסו־לא יעשן אופו צלל אתר למאצהכדוצ ואיש ללסה לאין ציצורנלחי(כלאתר השית לעיל ככלי& לפלגאלא עכלונשכי למ*רחסצהכ.יזכ • ולעש3על. זרע יצחק.סנימדהא \לאמויצך לגופצסצאעכלובשניהיינולוקא הזמןשסיזהמחצ^ ^סאאימכולס *י»ליםלעשותהלאשוןכטזחאהיבלחו שאזאיןעזשין:השנימסעםi1א'&נלחהזגימ׳< משא־כ כזמןשלאהתצעח שכוסו עדאשין ׳ ו מיהה הטמאין צראזין לעשות כטומאה - ואשאלזמשפז עציהן ע 6נחצאזכעת עשיתפסח שני מחציצריכיןלו שאז יכזלין לעשית' השני • ויאייתומקאתקושיאזאתזעולאחרפ ג והיא מה סועיך השים ללפר *ש־^לייכלכייהיזלה לאין קרבן צימר פליק * ה1:הלי':לפכזי• כלא לליוהיינזכגין שהיזכתוךמחצההטמאיםש:וזניסללא"מ«עכלו פסיזראשין • -ואזסטחא-ם אינם יכיליסלעשות כסומאהלפיא להם לעש־ת כטותאסייגם א״א ללאזתן שאינם מחצסילפיסיחכיס ל לפסתשנישאזיטהרז הזכיםייא*סמחצה צריכין ללשזלאעכלז « זאהא יאמל רכ ד:וסאאין אקלחהס כשרן • ואז יהיו הטמאיס שויס עס״הטהוריםןהללו עזשיןלעצמן וצו^י אלא ע"; שלפי שהוכים אינםיאזיםלעפזתפזחראשין•־ הזצאתצסרפזכשניללהווחחצה* ^אק דבריו ככזצי׳ם־צלל דכהליא אחרינן לקחן• היו שלישיתן ובי& ושלמיהן טיחאי מתים ישלישיחןטה^יסיאיהן טמאי מתי- אילם עושי' לא את היאשזןזלא hft השנו • ז^סעם לבשצילא עילז לכצטרפו הזנין אקר שיטהר* עסה(1תאי מחים והזה רו: צריכין ללתילאע-לוליה « והלכךלה אס מחצה כלוב דנצטרפו הזכים.ולא עכל! בשני * ואין סלזקכיןאסיהיה המחצה ע״י צריף אח־כ אז לא • ומה שהוכיח אמה רלאמשכיצג!ן שזי( כ׳זכיסכי.יך העאאיסאין 1ההיכחהכלל וטע;ת היא כילי • דלא אמליכן.לנהדר כהר אקנא לטמא אקר מה& רק דזקא צז«ז אמן הדין הסמאים!הט?זרים חיינץלעשיתלק מחתת שגנאי הלצרלהיזאלחלק -י ח־שאיכאס מצלהדין' הטחאים.פטיריןי לא חהדרינן כהי תקלאא • ולכ התז׳בהדיא לעיל כסחיך׳ « ת ' י י ת ג ׳ שהא לאתר רככהכא טמאין אינן עישין לא את הראשון זלא את השני • מפינך תיקי הטעסחשיס לאין קרכן צ־בורחלזקלאז לתן הדין ?לל> ע!שין לעצמן זכו' • 1רי, מאמת אין קרבן ציבור זכו* שאינו מצל

ישראל פסחים נתעורר ככולן לישבםאמכס לאהונח לכוכישוכוכאושיתכארלפציצוי כפרק ©שי מהלכות נזירות כתכ הותכ״ע ז״ל מיד שגילח תגלחת עפרה ואקייכ נודע שטמא היה כת^ךימיבזוז * אםבט!מאי\לזעה כטמאתזתר הכל 1כו!זאם כטןמאות התהום נטמא׳איכו סותר ולכו 01 הלכה מפי קמה • ואם על שלא &!רק עליו אקר מןהלחיס נודע שהוא טמא טןכטזמאהידזעס נין כטזמא>התהיס סותר הכל-נורעל*אקר פנזרקאחד מן הלמייהואיל וטומאה שאינה ידועה הייאינזקמר עלל הרת״כס וזה נגד מסקנארגמרא בכאןדקאמיאלא אי אתמו הכי אתמר אתר ר3 אשי לא תימא נודע לאחר זריקה ה;א רמרצה אכל לפני זייקס אינו מרצה אצא אפייפולע לפני זריקה נמי מוצה • . מבואר חזה ראן כנזרע לפני זריק' אינו זקיק לפסח שני ולה לנזיר שאינו סותר־והכסןי משנה תירץ עיז דהאי לפני זריקה דאמר רכ אשי דלא מרצה היייס שלא נורק אפיי אחר מןסדמי׳־גםכתסיןנא דאמיקידסוריק׳נמי מרצההייכו־ קידס זריקמשאו דמיס «' ולפי זסצויל כהכרקלפרש מאמר רכ אגד בחלוקה דלפני זריקה כמן מרצה אנוח־ דזקא שיש כו מיני דמים הרכה זלאאפסס• זזה דוחקזלישכא דמוצהיאעומוצי;.משמע לקאיאפסחכ ואלו•;כיון לשיר כלבד היה ל« לומר ט חסת ל לנקיט האי לשכא ג ל?שנא דסותר ואינו סמר > ועור קשה ממה שכתכ הרמ״כם כלששי מס׳קרנן פקח 1)״ל מי שעברכדרך נמצא מת מושכבלרחכה של דרך אס היה מטמאות התהום אע״פ שהוא התא לתוזמה סל׳׳ז קטר לפס* .ושוחט ואוכל פסח ע״טהרי שנעושיפסח כתכ שמוהו לו לשחיט הפסח לכתחילה י ומלל לסרמיכס לחלק נין נזיר לעושהפסח כחן דכגמרא תחזיסובקדא גזז$א נשנו •י .ולכן לא יספק הטעםשכת' הלמגאזחח לשאכי עקתלפי שהוא מצוה עוכריד• גם מצד העצם אינו אמת •;שאץ פקח כקרא מצןה שאינחעזכרת שאפשר לעשות לו כשכי •וקשה גיכ מן .התיקפתא־דאיתא שם נזה כלשון אמרו לו קבר היה עתךגכית שכככתס 13 תחת האכן שישבת עליה כי[ משעשה פקחזוטן עד שלא עשה עושה פקח שכ• > קבר סתהזס סיה־עחךיעעד שלא עשה ?סקו עושה פקח שני,י משעשה פסקו אינווקיק לפסק שני י וכן נזיר אתרו ל4קבר זכויכץ׳משקטא קרככותיו זכיןעדשלא הניא חטא קרכן טוחאה • קגר:קתהוםה>ה עמד וכוי . אסמשהכיאקרכנזתיו אינו מביא.קרנן מומאה• ואסעד&לאהכיאזכז׳תטאקונן טומאה עלל התוצקתא ^כיאהיןו״^גמשכה לכאן כשנוי לשק קצת־ מכוארמוה־שצזיר-ועושה סקקליןאקל>0ס ולא הותרו רק דוקא אקר. סעשק העסק,והגיא >ןלכמתיז קזתל, דברן הרמ״בסהלל\ זעולקשהמקשכתכיהרמ״כ© עצמו שם כלת וזיל מי שעשה פסא כחוקת שהוא • מהגר•ואלכ כול* שהיה,טמא כטזמאקהתהום' אמו קייכ בפסח שני ״ ולכרזה הלכה מפי קכלהעלל• זפיאמהרלכריעצמו > לבאן משמע לילוקא כשפבך עשה פסימ הוא לאינו זקזקלפקק שני • ולעיל צתכ לאף בלא עשה עקימ עזשהחססלאשון לצתקלקי ואסגא להזליענודבטומאקיזזעהן משעשי>פםיזו עזשהפקח סכי-היה לולכתי{ חלוקה בלמעלה נתל א גבי עס-תה שכתכ שוחט ואוכל פקחי ־ ולויור הלא כטומאת התטם ־ ^בלנטומאכ•ילועהאף -עשה.פשמותיובכפסת8ני.וח1לא • נםישט שוחט פסחו ואוכל לא בת׳לכ וןבו זה הילל מגז ללקלק למהלעיל ג •!ק כלה כמו שכתבכאף ועול יש ללקלק בתה שנתב הומינס זיל ונתק ןכריס אמורים כמהלך כרגליו לפי שהמקלן אפשרשלאיגע וטינראק מדבריו שה א תפרש הבמה לאשנגמריכאן כסי׳וך אעישה פסח ונזיר ולא כפיירלי שמפרש! אתרומה תכין ל1 להללבס לפרש כןיגס כפרק י״ח מה׳אטת הט!מא' כהכ הרמ״נס זיל המזציא מת מ!שככ לרחט שלן טמא לגלותה יכוי-־שאין ן אם היה שלם יהוא מהצקה אל הצקה ל .לו .והנשאר הספיקות אלא חזקתי גגעעלל - וכקיפכלמז״ל המוצא נלטצן צילין • ודע דמסייכ כלא כמהגיך ברגליו זכייואיני יודעלמס השמיטורטנו יאפשר שסמךעל.חסשכהככפ״ומל קרנןפסחע״ג ולאירעתי תה ז! כמיכה אלרנה כל קרכן פסח כתכ מילא £עישה פקח ולפידבי יו הכלא שבלם קאיאעושקפקחזלאאחרומה • וכן כתב קלמ נעצמו כלל ואם יעלה על הדעתנות' שהוביהרלבס לקאי אתמויה! צריך היה לבאר זה כאל הטיכ ־(:נין אכ שלכל התמיהות הוא מהשכלהימ״כס כלטימהכזירותז״ל חח שהיה מ!סל לרוחב הלוך אע״פי שאץ תקים לעטר יט׳זאע״פ שהיא נ־ומאה ילןפה •עכר משם vo ה/טהזר עלל• גלוי לכל י׳עיין שזה כגל גמרא עחכה שבכאן בטזמא׳הההים־אנל כטומאה יל1עה שלשתן טחאי׳• ואין שאומריבל בתבאעיפ שהיא 0ו ״ואה יד!ע'זכ!'זהלמ כתכ עיז שצויךליחו שגיקא אחרת היה ל! להרלכמ י־ רצונו שלא היה גירס שלשתן טמלויס •י 1איךשיט,הקשה מהראהלחלק טן;זירלע!שה פ:ח דכפסיו כתב לוקא כטומאת התהום טהור ולא 11לת זה כלל ילא עיל &ג0 כנזיר עצמו כקב נלומס׳נזיוות נזירשגלקוטי אס בטןמהה

יל1עה

מסכת 1צח 5ירוש{מי שמוצו לעיל׳ דאשמע לשמואל דרכי יכולה ללכתק^ה טהזרין!מחצה טמאין דמשלחין אחד מהם לדרך רקוקה והכה-עיכללכ דשוחטין וזורקין עלסמאשרןגספולה1׳תשלומץ -י־ לראשון כי ל היכא דלא יקשה אציכא דשמואלכמו שמקשה השיסלעולא ואיכ אס­ קל ע׳ פ כשכתמה תקנה נעשה לל יהודה ואפשר1דלל לל יהודה לכ• למדאזריילהלל! עושין לעצמן וכוי מ־קמדרבנן תהלריכן אחר סתקכה:

משים גנאי כ1׳ והיכא דלא 6ששר הללו ע1שין לעצמן וכ!׳; י אכל יש לדקדק לקנה חדקאמר לטמא מה כתי אפשר לעטל ׳כשביעי דהזא שמיני שלו תשמע דכששי שהוא שכיעי שלו א׳׳א דעטל ואע״ג,־ דס״ל לע!לא לאליכא קיימינן שוחטיןחורקץ עלסמאשחוהייממ6י0דחגיגהי6לה - דין עולת רא>יה־ כמ";1 התזללעיל ודרשינןבלקדחגיגה (דףד< ר0מאפט!ר מן הראייה

לכתיכובאת שמהיהכאתשמס והואיל !טמא . אינו בטאה אינ0־ בראייה . י •ומטעםזהאיתעט כמי טטליוס לאקור גסלן׳ בביאה לעזרה מלאזרייתא כלאיתא בפרק קמאילכליס ע1יתנשי0א לעמל חגיגה שקולשתממנ!«איןט:1ליוסנ«סלשם,והלכך ל צשניעי שלו אפיי אחר שט. ל יהיזה ולפיכך אם נזלפן שחל שלישי אן שביעי שלו כשיתכאופן שלאיכיל לקבל לסזאסלפ* העקר שאין הזאה לוחהשנת אז א״אדעטל כשמיני לכחגיגתו י .!הנלרככחחן שדחה תקצתעולא משום להך לובעדיפא לייכפיירלי ילדידייחסמאין אחד ייהן כמת ומה תק?ה רוצה שיעשה טמן שחל שלישי אן שביעי שלו צשכת דאזו1ראי לעדיפא דעילא!הלרח'ק!שיתהתן׳לליכתיי!ת הז׳׳׳ל התוכ1 ילט.לשיטתן שכתבי כריש תתירהשחטש.אע"פשה^(,תקדשין׳ י והלכן פי הראיה הי! כזהרין שלו י.קרה פסח גיאחד מימי כליו י עט לא יתכן ג*כ שיקרה שיהי' יזם שלישי לנ1!מאחז־.שה!א יום שני של פקק כשכת שאז יהיה,מסאי של פקת כו׳יגם לא>תכן שיהיה שכי#י לטומאתו שהנא יוםזישל פסק כשכת שאויהיס יוה אשל פסקכב׳ואתי

שפיר הא לאתר רב נחמן חאן ציית לי לעקר וכוי: W גמראקקכרעןלאכולסחשלזמיףכו׳זש לקקשותסלארכי יהודה ורבי יזקיתמדהולל לקמן (דף צא) לנשי1 כראשון קוכהוע׳יככהאדמתצהי טתאין ומחצה .טהורץתטו הנשים ככלל

הממיין י ואס כן עדיין קשה כטמאכמתלאהתמן קןשיםלסוליכאש מגיגהי ואי לחיי לחגיגה דנשים פטורות תןןסחגיגק כראיתא עי משיה שמחק לנשים חייבות בשמחה ״ דטנסהיקאדלא אפשר׳סוק

ף עא).לאללס י ן שמפה כביזת נקיה זיין ישן כדאיתא כפריטי לכר.יכ ( ליל למימד כאן קסכר עולא כולם תשלומין לראשין סם ־ כלא כזלם. השלוחין רראשוןכתי אפללתרןטעחי׳ רעזלאיידי״ל לאס נטקאצוכמת יהיה כדקה משמססשהיא כל שכעה כדתק ססלל והשןוקהשבעה־יזאץ קכלא לומר דעזלא סכר כלםמעזן דנן״ל לקמן(שס) נשים אף כראשון רשות י זפליג איר.י!סי!רייהודה kרודאי לא שכי^עילא4ל« ו1)' יכודס: זיש לישב רמיירי עילאגכגזן שסיו^נשים י וקכירכרישחעין • המנייית כילן טמאות להשת־ ת! ליתא לתקכתא לכטלאחת מסן אס לא אגבריאיכאתקצ׳זאתזנמצאשאתסמדחהןמתגיגתו ^ .!כה״אמיזשצ נחי מה שחקשין התזלדנשלח אחד מן הטמאים • !הקשה כקפר זרע יצקקדאיך יסב! זה הלא אחר כשיטהר יהי! כשני סלגאופלגא ״לא עכרו ונבר כתבתי לתעלה יש!כ בזה ולפי מ״ש נזה לק״מ לכ ראנתי לל יהידה דאית לייכשיס כראש׳ן ח1כס ובשני רשות!כא עיכ לא תיירי אלא ככגון להיו כל הנשים סמכויות טחאות כלל!השתא כשני לאזלו הבשיסהוו טהיריסרזנא ־ לי׳סתמאלללעזלאכרייהילה להלכסי׳ל בל* ל פ זק ריאלעזרנראה ל כיוהי׳ כסא כלש סרלכם כל ל

יה!לכבהא,לקמן(שם): דן*פאע*ב כול בלס אלא לפני זריקה וכזי ע״כ לפני זריקת. טוס דם לאס נזרק אפייאסל חן הדחיס ונטתא סנן כפ׳ גי מינים יכיא שאר קרננותיו * י\ת׳גלו:ה הלא אץ מדין לומהשת אחד מן הדמים י ר לי־איה כלל רהתס במשנה מיירי כשנטמא אאי ) לכסא ל!קא אמרינן יביא שאל קרכניתיז • משא׳׳כ כאן מיירי ש3נ1מא בבר כתיך ימי הנזירות אך שלא כזלעלי עדאארוויקת אהלחן הלחים « זחה עכיןלטמאעהה נאחר זויי,ה לנטמא ככר 1נ:לע ל!עלשי! יי דריקאאס כטתא אדר זויקהדכזס הואדאתריק יביא שאר קיפציתיו דאיל־ כ&ילע לו שהיה טמא כתךגזירזסז תכן כסוף >זיר(לן<סג-)מיםגילא ינזדעלזשהיה טמאאס כטןמאהילזעה ©תי־ הצל יהייצז לאחר שזרק ג״צ לתגלחת היא לאחר זריקה כמיש התז' צקמוך וזה ללעלאע׳׳ג לתגלחת איכז תעכב לרכצן זריקהמיסא מעככת ורק סיפא לאם jr שלא גילח מיקי ש כלא ועיי' שס p!p׳

. לה מאן הנא 1יש לישב כליאק ילע :א שם אתר רב אשי לא שצו אלא נודע לפני זריקה זכו׳ צפקקו ו ט ג הרמלם כעניןסזהיש?רכזספיקות* זהסקףאש;ה

ישראד פסחים ל ה«כו כיחשלמיולפי המקקכא לאןילפינץ זה מזה הלבן לתוומהטמ*ppp המיר לליה לן קרא גט׳יזכיון- ללא ילפינין זה מיוה נזיר תעזשס **כ לא ילסיכין •הכה קרא לנזיר דיטימ/קמשמעלןקאנמקזזרת־לז • אכל איכה מחוזרת לו אפי טומאי^לזעהאימ סזתו בלבלשאינהילועה לו-משאיכבעישהפקח לכלתר מןלרןצרין ל1קא שלאיהאמכיואפ*1 אתל כסוף העזלס-פדאיתיכ^ייהנ׳׳ל •הלכך כ0זמאתה0ה01ילאימ נזיר ועושהפקקשוזים זסמה הלכה-אמזס טיה-לאזפן הלזהיא כפיקי' מחר ל>זיר אפייכילוע לכל כלכל שאינו ילזע ל! ־ משא״כ לע־שה פסת!לפי הענץ-כזה נאנח לומר לטיה כלל׳זהואנלתזל מן המקיא כלל י לאופןהראשץלא מתר רק מולעלאחו זריקהכי בףקכלזימשיי&כ טי* ספיקייהנלמלתמןסמקךיוראימזה אף בכולע לחלזריקילפי שמשמעו' קלמזזלהתייככליעניןכלל־זמנייןלנןלחלק• יע״פהלכרי'?י11יתכאר1ו מהי כזירו* נ!לע לי לאחר גל דכרי הימ׳יבם כאל הטיכ-חקשכת פל שנזרק וכל דחשמעלזקאלאחוזריקההואלהולאיח עלהאופן הראשקןכזהצרץשיהאאקרהעשיהלוקא כנזכר כתיספתיאס חשכשה ומכלל• והלכך כתכ כזה והוא הלכה מפי קבלה • הי כן האמת כלל • ,מהשכת' נפ-ייט מה׳כזירי׳מת שמה מוטל לרוחב הווךזעכו נזיר שםתי ודאית על האיפןהשני *עייפי שהיא טומאה ילועה טהור הוא לה ב כינלמול ב5זיותכיימ!תימתשהואבמחיזלתל1לויקאכלללכןלא כתכ נזה שהוא הלכה מפי קבלה • זלל שלא היה מרס בברייתא אכל כטומאה יליע פלשתן טמאים י רק טמא *(ובזה הלשןן איל כברייתא בפסחים) ומפרש לה אעזשה עש־ובלבל־ ןמהשכתכבששימללפמיכ כט״ה שעל האופן שעבר כדרך ותצא מת וכזישותט ואוכל מיירי לכ שהוא סלכהמפי קכלסנלל• השני ככלתי וראיתי לכן לא זכר כזה ל וזק משמע חלשו;! שכתב זאע״פישאפשר שנגע י משמע שגס אפשר שלא נגע -י• ומה שנתב מי שעשה פסח בחזקה שהוא טהזר ואלכ צודע לו שהיה טמא בטומאה התהום מיירישנטחאכולאיכאזפן שמגייר׳ כתוספתא מת היה תחת האבן שישבת עליה אז בכיס שנכנסת שודאי כטמא שם • • ואינו פועיל אסלת שעשה ־פסחי קודם הזלעה י לכן אמלבןה שהו הלכה מפי קגלקכלליוכמ הזתרז כל הספיקזת שכלבוי

הומ״כס בלל : ךף עג •גיא משלה כעצמזת יהגיליןיהנזתרישרפו ט־וקלששה עשר לקיזת כשכת ש לסין כי׳׳ז לפי שאץ לוחין לא אס השכת ולאאחייט * ;כתייטלקלק ל׳׳ל לחניככא יחרא; חל ששה!עשו להיות נשכח שזרפיןכי •זפשיטאהשחא ייס לא דח־כין כשליפ׳זי לש שנת • והכסגלול׳ת!!י״צאכזוהלא!ה:1כבמעילה׳פ' כא ז״ל לאת^ירוחמכן על בקו והנותר וגזל בא הכתוב ליחן כקר שני לשליפתו • לישחעאל •אופל איכז צריך שריפה מלאכה היא !כבר נאמר לא תעשי כז מלאכה• אלא ללחלך שאס >1ל ששה עשר כשבת שזרפץכי״ז עלל יכל רואיו יש!מ יתפלאו מ • שאיךיהכןלימו שעל שאץ שריפת כותר דוחה י״טלא צויךקראלפישבללהי״ט אס ר כעשיה מלאכת והוא כלאו גרידא ושבתראיבא לאווכוחגפחיחתלואיצטרךקרא שאין שייפת קדש דוחס שבח •כשגם נאמר דלל לריישתעאנ כריייסי דלל

כשנח(דף ע)הכערה ללאו יצאה זכמו ללר דלס כריש י;מ;ת(דף ו)ל זהשתא אף כשנת ליכא בשריפת קלשי׳רקלאז לר׳ישתעאל כר יוסי לז תייט ללא איצטויךמיעיט • ל גרילא!תהיי נחי לא! גרילילא גרע ע !אין צירך להזכיר מה שת־ון כזה נספר זית לענן כיאינ: כלים גליי לכל מעיק שם • זלכ לפרש המכילתא הזאת על יכין רהנה סייד לכימא לעשסדשריסתקדשייחההי״ט הייטתשםדקיייל בכלליכתח דעש? לוחה ל״ת!כמו שפייך הלס כס»ך זכנה התזלכהכו בריש יבמיח(דף ו) דלית לן ילפזחא׳דעשה אינו שוהככל דוחה ל״ת שוהככל דמכלאי׳ כציציילא ילפיכןמשזם דציכיינזכג בנשים לרבנן כדאתיא פיההכלת זרק ללש לחזל דלל התם דצ-צי׳אין נוהג כנשים וכיון דעלפ כלאיסכציל שרי ללע ילפיכן מכי' ללה ככל מקו״ לאפילו עשה אינו ש!ה ככל לוחי- ל״ת שזה בכל והנה חצאכ! בירושלמי ריש פרק בחה חדליקין לפליך אמת:י׳דאין מלליקיןבשמןשריפה כי״ט לל חעתה איןחדליקץ כשחןשריפה בלילסעלשפשאיןשירפיןקדשיס כלילהוחש;יאתיא כריישחעל ראמר מילה בזמנה כיום שלא כותנה ומי הכא כתי נזהר בזמנו אינו כשרף אלא כיוס ישלא כזמנו כשרף כין כייס ביןבלילהוני ואילקעל הלס נ׳לכומה לביכחזת (דף עכ) מסיק י אלעזרדאץ ללחזח ניתרשלאבזמכז למילה שלאכויזנהילע דמזגילה (דף!*) הקשז התוספות אהא דאתו ההם דאין מלין אלא כיוס לכתיב ומיס השמינייחיל אסכן אמאי חיצטלך פרקקתא דקילושין קרא לאזתז לומרשאשה אינה חייכת למזל תיפוקלי' דמצותעשה שהומןגומא היא ותירצוכז?

דקרא

מסכת נצח ולןעהקזתר הכל-וכזייכנ^ וסזאיפלאי• זמ־ילתרךכליזה אומר פלסומ״בם פי׳ אקוכקןגיזתהלל זעלקוטבהפירושההזאפוככ וה־לדכלהענ*{• כיהזקשסלימהשתנינכרייתאלנזיר ועושה פסת «״4 ןתפמי* להבא בהו ש#מר בגמרא זבהחזספחא שהבאתי למעלת יתכ>לחשעש$פסת1ד1יןאקז^ד6ינ>ןק1קלפקחשגיי ובאחת-שהחו׳ ירגישו' בספי^זה וכדי להתיר אזחו הספק כתכ! בלס טמא וממר: זלהרלכסלא נואהילחוןידתיבת ־י וויקהאבל שמיטה לא נ לע •שעשה עסתז הנאמר בתזספתימורה על העשייהלגמריככל הלכותיו ולא השחיטה כלכל זזהממאר • ועזל הוקשה לז תפ׳ כתואידנזיר לתכן אס ער *:אגלח צולע לואתילן טזמאת התהזיסזתו!מיקי לה ר׳ יזתפן סלא דאז' תגלחת מעככת־ממי לא לרכנן דלעע זריקה תעככת-אסע.לן קזדס זריקה מתר כנזיר יזקזק לעסתשני כעושה חשק • ואין 7 ן <

אמ׳רבאשי כאןאפי^לעקזדםזליק0מרצ>זכןהקשן תתו׳כאן ומזי < ומתתמאלוהקנשיזת יצא לולהרמיבסלפישטזמאתהתהןםעצ-שני אזפנים-האזפןהאקל • היא טומאת סתשזםולאיתהנזכות במשבק לפי כיצד ציליןןיושנק לפיבתרא לגזיר • זה^אכגזן שנכנס הכיתשיש מ מת׳כנ1»למלאי רק שלא ידע תןהטןמא שוס אלכמ! פשנויכתושפלי י.לל*זהא*פן הלהיאטומאיהתקזם הנזכרת כברייתא ה!כאה בפקקים• פאן כאת1ן!כנזיר לבתרא • והוא ת״ר מת שהיה מושכבלמת•: הלרןי ו^יוהיא טןמאתהתהיםיספיקית-רצוני שיש אפשרות ל1מר,&אנטמא• שאףשהמתתיטל לר!חנ הדוך-אלי* כמהלןבוגליו אפשר שיטה מעט מןהלרך,• וזסאפשוזית רחוקלפישלאלהטזת מןהדעאסלאכדופה (!p כת: הכסףחשנה ג״כ שם)לפיכך לתרזמיטמא כמ! שכתפסרמיכס מאין זה כשאר קספיקית י1א חזקת! נגעירגזמ ששאר ססשקיח אפשרו׳k שכי הצדליםישייםחשלכ כאן שנוטה לצזאסריזתר זהזאשנגע משליו! נגע(יסכוא זאת לן>רת כפילים סרבס)סלכךמפרש הלמ״כם לקאי כלא רכרייתא כתהלן ברגליו!ט׳ אמיר ועושה פקפ בלל י והנהסימאת התהנס-על ההופןהראשקלא ניתר רק לויןא כשכזלע אתר ורי:ןפ5ממאו בחזסמתא, ־ דקחני אם משעשה 1^1׳ ועקר סעשיההיא הזייקהוכן משמע מהמשנה דכויר כלל י ואמנם טזתאתהתסזם שעלהאגפןהכ' ה!תו׳ אףלכאתלה אףשעלייןצא שתע פספו )1»יד שלא הכיא יןרכנזתיו• זכמנואר כנ^יח׳לקתני טהור זכל טהור להכא משמעמוצא תן מ״ליבכל העכיגים(וללא כפי'הל»׳הנ'ל)זלאופןהזס קשכי יש הירושלמי כעיכיצל^וליןאעתיק א!תז הנה-וזרל לן?יןלק*־,:קכר לתמיי כראסא כשג< רבנן• אז בדלןרקזקהלכם מק לכ? בגלוי אף ק ^ ר &יברשהו׳בגלוייינא קבר התסזסשאיכן בגלוי י• עד כליןעושה פקמ נזיר י׳נין רב יוחנן בשפ רבי וכי ימזס מת עליו מס עליו כגלוי אף כל לבר שהו׳בגליי ייצא קבר התהוישאיכובגלזי־צהורשצטמ>כספה.התהז׳ מהו שירצה ין״ו מהימיל יכו' * תבזאר הנה שמדבר כספק הכר התהום ולא טלאי ־ ועל אלו. האופנים ־»קנארן דבר* הר«/ם ־ החהזםהיכא כתעא ל אתר לא סנהאימר כאן בגמרא טזמאי אמרקראכייימזת מת עליו זכו עד -טותאתהחהים׳ ג^ריוקרא אסחצתא בעלמא־ןכנזי'(ד׳סג) אילצזה הלשוןמנלמ אמר לא אסר קרא וכי-יתזה תת עליי זכי׳ לל אמר כי דיך(פי׳בפספכתיכ אן בדרך לחוקה) מה דרך כגלוי וכזי אלא הא דתנן איזה טנמאחהתהוס כל שאין אקדמטרקכסזף העולם!כויבשלמצ ללד כי דרך שפיר אלא ללד במחוורת לו ני חכירי. אחד כסיףהעילס מאי ה>י־!תי הא דתניא התיצי׳ מת מישכב לרחבה של לרךכת^מהטמא לכויר 1עישספקח,טהור מ״ש אלא טוחאח לתהום גתירי»!הנה לפכינו חלוףטןשוגיא זו דצויר לסזגי' לפסחים(וככר היעירנז הת1'כזה כאן כד״ה לריש לקיש). הנסבפוכיא מזיר אינו מטאו fלמקראו׳ אחר בנזיר ואחד כפקא כי לפי מה דללכן הקשה מיש חרומהימשא״כ בסוגיא ופסחים י ג0 •יצפינין זה מוס י כפשח־ם מקיים אלא לה גמירי יקרא אסמכתא בעלמא •י 1כ;זיר לא אלררק ט״הגחןוייוכהיזתישססיגיו׳מקזלקז׳ראזיילחפיס&יגיאדנזיר לעקל ששיירה מאוחרת לסוגיא לפסחיםכי כן דרכי הפיסקיסכמלע* ואומר שהירושלמי הלל שמשמע מףנז לטומאת התהויגלמל מןהתקראי מן ההלכה • י שאין לחדין ל כהקלה שלולי כן לא היה לומד ממנו ל הוא אתל עס הסיגיאדנדר הלל שאף כאן משמע דלא הדרעלייןמן המקראית • מילא אייר וקרא אקמכתא בעלמא כמוכפקהיס י אפסש נ לנזיר ושם מיידי נטןמאת התהזסודאיח• פכתחלה הקשה.מ הלח א כ־ייאהמהציורשמצייר בחשנה כתת המשוקע במערה • זע״ז הטאז אמקיאיתהלל והקשז על זה והעלו כייסקנא גמרא גמירי לה - יעלו >אהזר.״ן המקראות רקכחה שרצה ל1חר שהם מורים על טזמחת 3סהי& ולאית שאיכז כןשטזחאת ההק1ם וראית כלמרה|חןההלכה אמנם

1*מקראות מורים על טזמאתסתהוס• ספיקיתשזכמזכאושן הבי ומא

ישראל פסחים-!בלאיל. 3ת*רה(דף'ל)לאמו התס אקדים פריזמה לכיכווי׳הוי ניתוין ־לעשהזיליףלה מציתזק דגבי הקדחה״־דמעשיר לתרומ:-והכי דייק ההם כנלה ?וגי׳דכ^חזק הוי־מחילא כליילפגת^עייימ״ש^שם אהא דתקןשו1ר< האי.והניזתר מאיעכוליכייזאזלםהרמיכ^לא יליף שאר קלשייס מפסה לעניןללהזי ניתוק רק לעניןלאייכא' כשאר קלשי׳ שריפה • 'יכין שכן כתתזקה הקושיא ייאו,דאן*אס^על צל הלמןק נאמר לעדיף לי׳ טעחא לניתוק למה א״כ צא כתב כאי טעחא גט החליןאמירי פקחי ץאמנפ כלרייקיניןשפ<ויש להשיבעלהתמיהשזצרנו שאע״פישזהו צפקא לויצח קייס לצו לאושאין כי אעלאין לזקקעליז על לןמידיכיואילהוהנמיניתןין לעשה דכי הייכא להאיסעאא דכיתוק לדעת 8רח*כ&איכ1 פיטר לפעמים והייכלכשאי אפשר לו לקייםהעשס לזמת למ״נוגבי אונס שגירש ומאה צרושתונטר&שהחזיר׳אז נטלהאפ עלבאיסומתהכסרסששלחהצלא אהינערה וצפיייג מהי שחיטה י• היל מ&כחתלןגט מותיר אזפן דטעמא לאין נ1 מעשה איני פוטר • להצהחצאכולהלמ״גס יכפ־כבלא חה׳ אימ יחצה שהקינ׳ אמץ נפסח לוקה משו$לאז ללא יראה לך וביאר י»&נס מה־לאעיג: דלאו שאיך גז אעשה אין לוקין הכאה יחעשעכחס שיקנה אחמן זטקשצאנזלסנרא זוי£לנו לדיין ל>5 על כצי החצזרל שחלקו ככשר הפסח כאיהה ששנינו המחנה.עמואאר נחלקו לשאין כני החמרה ליתן1לו אה שלו כפי האשת (לף&ט#£ כידיישלא^ל מהן יפות ל»מרהי.םלכ דרצא־ן לומר ל! טול חליןיצא׳ וקצה אחלאהס כנר מחלקי חכירת כצל הזחן שסמוךני דסכירא' ליה בפרק האשה׳ (דף צ) לצקר ־ מכה לו לפסח אמון כעלייהזא יהמקדיש פסח רשאי לחכו' אלי) חחכו ויהמעוי, שצילזאזליןומהאיטעמאאחר הא6.להחחכה)1כהלססיז אילאו לחעטי׳קראמקרא ולכל ניר דאיךאאצן חל על הנייר צכר־לא דלרני אתנןתל על הפסח ציון דצידי י למכרו יעיין שכן היחקין הל ככשר פסח דאין טעם לחלק כין מיכר אחיי6 למיכר אהלשחיסידודאיליכי •'ככל עציןהזי מחיןצעלי דאע״ג7מקל>כלקללק(דיכ^כיןחחייסלאחו שחיטה הייכולוקא כמחצית כהיכהיאחר שח טה אמריכןלחשילפוגצז? קאזכי להחשא״צ כחלק בעלי ללא שייךלזחר. משולחן נבזה קח מי וצחיש לתוס׳שס להדיח כלה(מסיים* יעתה ילמזו לנר מידצולכי ה*צא להקוגה אתץ לפלא שאתר:קקp מחצא שהממז של f האי עלהh ?מעש? יואיל יע״י אע^ה הק8י ; ו ננליואה קויצז כיה לאזישיש ננ הקונה כשרגלה א*וך לכקר חפש שאחר-שקכה ל לילי ענר^&צא( ו אזא! וצרי הוא צדשזחו עצראיכףע׳ל לא הזהירו הוי לאו שיש מאעשה והלכך הקזנהצשר פסא ככל הזלזן הסחוןילנקי(.:ואורו הו! לאו שיש ממעשהזציזצא ב«צ יש לצייר לאי^־שיבז חעשהצאיחרכגןר שאר ?ל^פלי»אליצאיריוסי'הגלילילא*ר קלשייקליםלןחץ כעלי׳נינמ ילקללק(דף'יב)ז3פסא$ש0 מש בידי לחוכו! שאע-פיזדר.כןכקלזשי'ן ׳(רף'צכ^ןמקל^יגאלקז^יןיסן״קכיןמןלשי^ליי׳אעה מקזללימזקי להא התסא&י׳צי׳יזסי;גלילי לאמרקלשי־׳קליס מחזן' כעלייציצהו ל מחייסאכללאחימיאהלא־זכיהשכןאיכ^פול למכרוילהאצהאהליא כא״ש התזלשס״ככיר כתכי?י1זס צפ׳קללק(6צ0להיינו לזקאבחלק

{הכיס אצל בחלק( -כעלים מחןצז היא זהתקלש כו מקודשת צראה,מלכייהרמ״כס צלה מה* אישות שצאכ לל כהן' שקירש כאלין! ציזקלשיקלשייס כין קדשים קלים אמהחקיןשתדמשחעדזקאכק שקידש- כחלק והייני חלק כהטם זצלש הפיסי זהייכז צחי לפי שפיסק כלי הגלילי לקלפים קלים ממק כעלי& הן • (הלל!לי דקדםיס קלי$ אחין כעלים הומלס לפי שפיסק צרכי ייסי' ^לי הן ופוסק ג״כ כרכי לפסח חא1ן כעלים הזא :מיזאי ממריו פ# מהיקיס הנהיגצי מותיר כשרפסח •י־ גס גט־ מותיר כשר קלשיס צקטסעמאלניחוקלפילטעמא לאיןצוחעשהיאיכזםעםכולל ג׳׳כן להיכישקנה אמין לביןר הוי מעשה כעני! שכתבנו'ולפיכך נ8f i r j להוליעניל^עילטעס'לפטזר־מסיםניתזק > י ואילם גני ! אימיריסלפיל־ שלא יתכן לגכייסז ציור לקנה למחין מיה היא כקש •סעמא לפטורא ofcri יה!י לאי שאין כוחעשהימטעם זה יכלכל לא צמצא לעילם שיתהייכ מלקות זאףאם נאותלימרשאףיצוהישליתוקל לאו לא כפקא לן מידי ואזלס על הגמי׳אין להקשית איך דייק ללי ל שאין צי־מעשכ־לוקיןעליימלכקייסטעחאלציתזקלי׳ל ?..;לחקאליכא לרצנןלללל׳ל לפסח מחזןגכזה הו׳וכיון שכן'לא יציייילצצי׳עציןקנל וצחז לאי'לבפסאי5(6ס)ללא*ר5סמ;־ לאז אפן־ צעל^ם היא ־ פ6ם דאיןאאכן יול עליז יכחכילל* סצ: להל1ע0 צייןדאין בילו למוכרו ^י|. אתנן;אלעליו י ולליגיאיצזייר מעשה כלאי לנז^ר כיול לאיןקציסהל. עליו וכחי כן אין מאנה אל עליז לענין שיהי׳פלו חחש 1יעכ!י ה!א לגל י הלאו ופדפזי&יןגט את^ןלאף א& כתןילזיכה נחתגה לא הזוי שלה ןאיצ*

י-צא

מסכת נצח לקרא איצטריך למילה שלא צזחצה וכמיל לכ:הגי'כייצייס בין כלילת והשתא ללז לריישמע׳] לאמריכן אליבי' בירושלמי ללל מותך שלא צזתנז נשרף בין טו& בין כלילה רק כזמצו אינו אלא טוס הנה נאמר לשליפת קלשי,ס . כ«חצ1צשיםפטזרו׳להיילעשהזחןצרמאזשריפת־ יןלשיסשלא כןמכזכשיםחייבזתכמזישהייכזיפוכלים כמילה שלא צומעאילאולמיעטקראואוכסשריפת .קישיס כזמנו ה1א כייסי להליא ל שנעשה מתר ש$א0מטהזא כזולחאזחויוסזכלש י ציבתזת(שם<ללז יש להטןרכרי הימכילאאדהנס לישמעאל «רא להאי לוילתיזככרלל דצזתרשלא כזחצז נישרף כין כחם בק כלילה י״לג׳׳כל הנערה ללאו יצאה והשתא שפיל י״לדקרא לא איצטריךללחדינ( ל ל לאין שריפא קלשיס לוחה י״ט לחהי איתי ללילמי אי משים דליתי עשה ולירחיל״יתישאביהיאסאיעשההזאיל זשריפתט״ט חיקרישריפיבומכה ונשיםפטזר1י1צהזהוי..עשהשאיצושוהככל ~זאולם צשחלי״ולהיותא כייןדעשה לשליפה הוי ה&ת׳עשה שוה ככל שככל נעשה דשצת דאו ל הנוהר שלא כזקצז זנוהגבמיםלהכי איצטרך קרא לאלה לא דחי ^ואין להקשו׳אכתי ל״ל קו׳האקיייל דשכת הוי עשהזלתדכי>:סשכיעי השמת היי עשה י״ל דאלי. איצטריך קרא לאי משוס להוי צ׳׳ת ועשה אס עכלי כא כסזףחילין לצל היכא וקיים העשה לא לקי כלש סתיסיכשס ל לאין עשה דואה לא יעשה היכא דעכו וקיים העש׳אינו לוקה אכל השתא ודאי רכתינ קרא למעט איעצרלזקהכמהשה־כחתי בתירישי שכחבלףלל •י ייטהיש לישילקליקישלסתייט שזכוצזלחעלהי י, ט לפיכך י לטון ליש פכים לזמר ללחי שצח אפי׳אס א־תיללא ל

אשחעיכןתתכיהין ללא לחי לא י״ט ולא שכת וד עיא צחילח חיתירו ממצז על כקר(הכותר ממני על כקדוגו' 1ן* פ לומרשאקלזקיןעליי.לבריליליעקכ אימ׳לאמןהשם הוא ז^׳1אמשוםלהזילאו שאין צו חעשהוכלומיכתכ הרלבסיללי מל הרכן פסח ללזצרין להשתדל שלא ישארמבשרהפסח ער.־ נקר 6כא'לא תותירו חחנו זגזת׳ואם השאיל מחכז בין כראשון בקכשנו עכל כלת ואינז ליקה על לאו זה שהריניתק לעשה עלל * ישלהקשזימה הלאהרמ׳׳בםפוסק גפ׳י׳־אחה׳סכהלריןללאושיןיןכו מעשהאי|לוק*ן עלי! והשתאלללהרמ׳׳בםהט^םלציתיק .לעשה כלא אף בלא ניתוק איןילוקיךעליו משו6 להוי לא1ש$«ן בו מעשה זכדאמל ל יעקצלא;מןי ל >שם הוא זה ז1א מש!16כו׳ י 1כסנמוין(לףפג<ד«ק השית מהכא לי ־ למ*סא כול לאז שאץ נו מעסה ליקין עליו י זהיינומשום לשניק לל ללוקין עליז > זצצרהיגיש כזה הכסף ל ללאו,שאיןבו מעשה לא ל וגושנה׳זכתכ לתקן )ה וז׳׳ל ואע״ג לקזשטא למלתא ללאז שאיןמ מעשהי לאנזחעינן רגותא לאפי׳אי מזי. ל אין לוקין ׳עליו נקט רכיט טעחא ל חאיוןיסעמא יכפ'א׳ח0'י1ז גבי מנית אימזריןצתכ ציימעש: מיי מפט עעםןללאזשאיןט מעשהעכלל > ואקבדברמגלוםלאיכאיך !ד»ק הלס כשצהלרין־ללל ללי לאו שאץ נומעשל:לוקיןעליז ללמא^י צחיצקטטעחא "לניתזקלאשחעינין לאפייאיהד־כיימעשהמיפטו מסעמא לניתזק^ גםאיךיתכןחאחרר^יעקכ לא&ןהשםהואזהזכז'* לח&ח חזה לטעח׳שאיןממעעהעליףןטפי לענין צפוסרז חמלקזת, > וטלאי שהכי איתיכאחת לט׳1חאלאיןממעשהעליףטפי למסעם M היא פטור לעילס * חשלכ מטעם ניתוק תשכחת לפעמים דלייו? זהיינו בזמן שלא לי לקייכ העשה לחאן לתנ־קייחו ־ולא קיימו מכות(לף טז) אז ביטל העשה טליילחאן לתני ביטלו ולא ניטלו (שס)יכחי.כןקשה ללכריו יפלח חה׳ פסילי המוק־שין גכי ח1י?ר.כשר שאר קלש־ם שנקב לאיני ליקה מטעם כיתוק לעשה י אחר זמי רא־אי כספי תשכנלחלך ש:תגלהכחקיחי.כזמחדש שכתצ-בזהז״להנה כחימורקלא צקט טעחא דכיתיק לעשה לפי שלח חציכו כאכילת המזצא ניתוק לעשהואע״ג דרכינווליף לכל הקלשיימתקז־ לעשהתקרא לוהניתריגי׳למייוזיכקמן פסח הא לא קשיא דאכילתאלים מאכילתז׳וחלהללא לק״פלתיירי נאיח(ריןלילטעמ* ; איסילפיכןאכל לח( לפטורא חחלקית י1א חשים להזי לאו שאין כז חעשה • אךהלבר הקשה ליל־לכאצילחארםטעתאלכיתיק לעשה איפוק ליה|להוילא1 שאין כו מעשה וצבר הוקשה כל זה לחרן ותיייילש ולאנתהלעתי באיויזזה משים לאםטעס זהלניתיק היא כלל כח! השעם ראיןמחעשהגיתן ליא־זר תירוצי של מון על צל הלואק אך הטעם הזה לכיתזק אינו כזלל

ס כלם לאכילת נ & k 1 לכיצא לאפ&י לקיים העשה לוקה עליו עכ״ל החזבחילא ילפיכן מאכילת אלם ללכויכיתזק לבריז כזה טפלים מצלי צועסדאם כל הקדשים ילפינן מפסתולא חיישיילשוס פירכא אחאי לא צילף לתימנייאצילתתחזבתלמי תלה ענק ניאיק לעשה בשאר קדשים גילפולחציתוק דגכי פסחיאכל הכיאק היא ממילא כל הילדאשכחיצין לא* לאיכא גכייעשה המכטלו אח׳כ קשכיכןלי' לצאו הציחזק לעשה

מסכת נצח ישראל פסחים לאא גמיצשהוא אומי כפפת שני ועצם לא השבר! כו 1כ1' • י 1ף פה ע יש להקשות אכתי לאייל כסתיך(לף לא) נשים כראשון מיכה!בשני רשותללדירי׳ליכאלמילף ללא אתיעשה דואכלז!לאי ל״ת לשכירת עצס נפשת ראשון דלוקא עשה לאכילת פקח שני הוא"לאיכא למיתר ללא דמיילת לשכירת עצ0 תשים להעשה היא איצה ש!ה ככל-ואלס הלאו שוה בכל דהשיז אשהלאיש לכל עונשים י ורומה לזה הקשו התויכריש יכחז׳ולה בש״ס שם למה שאינ! פוס ככל קיל ממה שהוא שוס .גכלזהלכן־עשהליאכלו דכפקתראשץ דשזהבכלחלל ללאלחי׳ ללאודעצםלאר.שכרזי ויש כיש: לקרא אהא ע״כ לומר לאן- עשה לפפח ראשון לא יחי' ללאו לשכירת עצם לאל! על עשה לפסת שני לא צריך קרא למהיכי חיתי לומר דאהי' עשה לאיכה שיה ככל ילחי׳לליח י להא לכעלמ׳עשה דיאז ל״ת גחריכן מכלאים בציצית וציצית הוה עשה הש:ה ככל לרככן רפי התכלת לציצית ניסג ככשיס * הלבן אתי' באא׳׳ע כמו למפיק הלס עשה ליחה לאי השוס ככל מראשו כאא״ע כפייהג כנשים!הזה ליבמות ואע״ג לי;ש פליג עלייהו וס׳ל לציצית אע! מי עשה לציצי׳איצהשיס ככל ואפיס לחייללאי לכלאיםוה״א לה״ה כעשה לאכילת פסח שני י כנה לריש כללה לק׳ח למילי סנא סעמא למ״ר >שיס כראשון סול(:שני רשות י ולש שמעינן ליה ללל נשים כראשון !כשני רשות כלאית׳כסמיך ושפיר *"ל לל-חר עצם וכי' בכסא ראשין כתו כפסק שני זאילס ר׳ יהולה ללל נשי כראשזן תיכס וכשני רש1פ .לל .לציצית נ!ה4 בכ^כדחוכת מלנרי סתוישכתני בריש יכמ1ת(לן ל) ל״סע שלא• סומן גרמא אין ללחות הסיקש ללת לא חלכז למיל תפילין ל שעט:! גדילי/גו׳לעכיןשיהי! הנשים חייכית בצ-ציה כמו שהן אסור!תע שלא בכלאיס • ובריש המוציא תפילין איתא לר יהילה לל תפילין ל £»ון4רמא*וללידיהנשיסע?כ^ייכוה כציצית מכס ההיקש כלל מיהו 'ק״ק למאןלאיתל-סכש־סנר־!שין חיכה!בשצירשיתהיינו ל יי.ולה!ל *הזלה מ1מע כלב לשכת' ללל ל ילה לא! /חן ציציה דאמ׳ההס צכי הא להיז תלמידי! מקנאים כנפי כסותם:איכה! ככרי גזירה תש!סלילה . חשתע ולא נחלקו עס רכס נגיף הדין רק דקכרי דגורינן חשוס כסית לילסלפטורימציציארלככס ר יסולה סיכר כן י וכיון דלילה לא! זמן

ציצית נשים ג״כ.פסולות חצ־גיח : שם ^מיסויאימר-אחל עצסוכו׳מקשין •לתהלאצרחז וההלין לאחלעצסשיש ממוח ואחלעצםשאין גוחוח כפספ ראשון(איך הי! יולעי׳ זהנפסחראשין י וישלישכזהלמהסתו׳ הקשי כאן כשם הילבא למהיכי תיקי לומר להיתר הלאו רשכירס עצס ככל׳ לקיים העשה לאכילת כשר הלא כמקום שאפשר לקיים שניהם אין העשה לוחה הל״ת יכאן אפשר לקיים שכיססע״יגזמרתא י .וככלי ליש: קיפית התולעלכלר״ע איתא. כשה סלר ׳עולם ל^וייו היום שיצאזתתציייעייש היה .׳ ועידשס אחרים אזתרי' אין מן עצרת לעצרת ומ׳אלא ל יחיס כלבד ואם היתה השנה מעוכרמקחשה * . ופיירל-ילאחריםכחרתולדלכנהאוליויגיע היתריןלל-יגויםעיי״שיבעירוכיןמקשי השי ס על כל לל׳ ולימים • הא איכא יוחא לשעה ומי יפיירש״י שבכל שכה יש עולן על לי ימים ל שעהייתקכן כג׳שכיס לחם ומשני כיון לליכא בכל פנה לא קא חשיב - ולחדנ!חז:דנכלג'שכיס יש לימי יכין שנ?ל:נה כש;הפש:סה(ש:ת נמעיבית • וכתב בעל יסוד עולם כשם וכי אביהם הנשיא כעל צ!רתהארן שהשנה י.שניה ליציאת חציים היתס מעוכרת ועיי'מה .כחלישינ! לשנת • !מן הידוע ששנת יציאת מצריסהיתה שנת כאלפים חת'ה לכייאת העילס י וכאשי נחלק כיחלפיס תח״ח לג״ג תהיי שכס ל לפיס תלת שנה שלישית י • ויתחייב שכין שנת תמי ח וכין שכת תת״ט יהיו ה'ימיי ד'ימים חחחת שנה פשוטה •יי'אחל מנתח יומא דשעי־וכאשר הכמכואוהס מעוכרת יהיה ששהימיס • ויתחייב שבאשר היה לח ניסן לשנת יציאה מצרים כוי כשבת היס לח ניסן לשכת הכאה כס׳בשכת י וט״יבושסיאיוסאישלפהיזגיכבלמ ••והיא השנה השנית שבו עשו הפקח שנמלב' סיני ותנה לגמירה י& להשיכ על קישית התוישהקשו ראפשי לקיים שניהם עיי גזחרא • שעליפ ככדאיצטוך .קרא להיני לחל יוס סו בשבת ללא לקיים שניהם עיי גזמיאיאלח לחו' י״ללס״ל כמ״שבפישנינזיוין )הוכיחו שסלעלום החקיןיןי׳ב סכיק? ל לאל״כ לחה אתי עשה דגליח מצורע ולחי לאו להקפהיהלא •אפשק לקיי׳ שכיהס ע יי עכייוס ולפייו גס כחל ט״ז כשכת אפשר לקיים שניהם ע״יעליםובגזחרתא ־ ןאולםכריששכועיתכתנותהויעצמס &הז דאתי עשה לגלות!לחי ל ׳ת לתצזיע אע ׳ג לאפשר לקיים שניהם כעכ >פ אפשר לאוקח׳ קיא כלליכא עג"וס!:ה"ז יש לישי שפיר לאיצטיך קיא כהל ט"1בכבתוכלליכא עכייסלקיים שכיהסע״י גוחרא ־ זהשת^אתישפרכחילכפסחיאשקנא איצסרךקראללא תיהי עשה לאכילת פסח זלדחיילייח לשכירת עצם כיון לאפשר לקיים

שגיהפ

א4א מידי נעליי ואף ל עקיבא לאחי לא חן השם הוא ct אלא סש!ם; ל כלל לס!י לאו שאין כ! חעשה י*ל.לאף ןזא כיכנן ליכי ל

פ חול לה ולא תילס שלא כזזנהלאתי׳ כלו יכו' !כיאה ררכא ש

איתלי׳ייסעסהולתוכזיעדנגלמייתילההכא -אשריפת קלשי׳ןוה לותק לומילככדי מייתי הלס מלתי׳דלבא גכי שייפת קדשי'« ןכאמת די־ל דאע״ג דלל לרבא ייט עשה.ולת אלה איצטרך ציי לבלן ללמלעלשריפת קדשיםדאיכודוחהי״ט • וזהלאי׳כסמיך(דףפג) לאיתותיר! חמכנעל כוקר וגזלכא הכתוכ ליתן עשה אחר לתלזמרר לא מןהשסהואזה אלא דהוי לאו שאין לןקין עליז י'יעקב אז

שאין כ! מעשה וכל צאו שאין מ מעשה אין לזקין עליו-זהכה לפי הפשט י החמאראיכא למידת דרכאני׳ימדה לללמשוס ניתזקפטייכן לתזחל ולא משוס לאי שאין בו מעשה וזה לעי לבתמזיה(לף יל}פייך הלס אברייתא שזנרכ! וזיל הגמרא זר' יעקב האי והכותר עד בקר מאי עכיד כיס לל כיון ילליליירלללאושאיןכז-. מעשהאיןלזק־ן עלי!תולאצרכיניןזהנוהרלמהויצית!ק. עיייש פי׳סתז׳זעייפירושי בוהשסזמשכ^לאיצטיך לכדתני לכי/תזקיהשאיןשנרפיןקדשי' כי״ט דלהכי נתיכעד כקר ליתן כקר,שני לשליפתו כדמיית׳ הלס כאן י והשתא ציין לרכא נפקא ליס אין שורפין קדשים כי״ט מזולת קרא לער בקר עיכ דכר' יהודה לל דמטעס ניתוק פטרינן להחזתר ולהמ איצשרך והכיתי על כקד ־ זהנה הצד שניתוק לעזמ-הזא פטורל לה א חיקא כשתקי־ס העשה לא) הוא עוקר סלאז זאיכא איכא ל מ׳לללעזלסמאפטויעלשיכטלהעשהכילי׳כיטולעולמית ־ והוא כמכות (לף סו)זיענץ מקיים העשה יש שגי פירושייהפי' האימא שאם אינו תקיים העזה כו זן,שהלל מזהירייאות! או הוא לוקה אלאו ש־\ת!ק לעזה מה כפיי סיישז רלי כמכ ת והלן סיף תזלין • והפי' סל, זי הוא שאס אינז תקיים העשסיחזך כלי לכור !של עבירת הלאו הוא לוקה יז: כתכירלי, כס ף חולין ותו' כמכוח.(שס) י ואיך שיהיה סנה ללל קיימן הנה בקמםגעשה יש לכ.קיום ל״ת כיון שבזה הזאעזקרהלאווכל־זשחעכסיףחילי! גכישלוא הקןלאמר שאי שלןיףןאםעלכניסדאם כאנוליקחנ לטהרת המצורע איכא עשה ו^ת ללמ״ל מטל! זתניילהמקייס העשה למיל קיימו לאיל׳קמם עשה ול״ת* וכיון שכןיהיה שריפת,קלשיס עשהול״תלמיל קייס העשה זסצה סרלכסוסרי״ף שסק! כלל.קייס סעשפ׳ והשתא יש לרין לשריפתקלשיםל^חסי׳שאף אס אימאללל י״נועשהול׳ת״ לעשה ול״ת לפריפתקרשים עליפזמעשסול־פלייט« אםסימססנססעשה לשליפת קלש-יפ היא עשה שזה ככל כפז שכתכ הרלנס כאז שביארנו כסידזש:נ!דקדזשין ושם זכרני ג״כ ממשלחי שמשם למדהרמ״נס יש כחול וא1לם עשה רי״סיהיא עשה כאינה לוס ככללאעה כנשים כע כקלושין(דף לל) ליה מעקה • זה;ה נ»י;י; ןעלהשוה ככל לזחה אמי* לאו ועשה האיכס., שויסבכלכלאיתאלמיש יכחזי!, (דף ה) 1אף הלל( לכותרעליף'מכא1לי*טמש;םללאן1י״ט.ס>אלאנישס1תר מכללו אצל אוכל נפש;קיל משאר לאז וכמ״ש סתןס'!מכמות . -לליכא למילףג שכחמ ל עשה דוחהלת מלא! לי״ט משום לקוי לאזשהיתר מכללו א ש0 שסכיא זה היא דזקאלמ״ל. נ״ןנ קריביןנייטמהככר כתכוהתז' כאן דרכא ע״כלל כמ״ד כדוי׳ונדמהיקריבין כי/ו» אלא שישילהשיכ ע״ז לא־לנ דאחרינן לאו קנית ק לעשה איןל1קץבשקיייהעשה0לקזת היא לליכא אבל אישירא חיהא א־כא וכמו שהוכחתי בחידושי לל כל שעה מסוגיות ליוחא ילכ כהימשי ללק דיכמות דאע״ג דלילתלקזת כשקיים העשה איסירא אינא אף כשקיים דימה ללאו שאין כו מעשה ל'עיג לליהא מלקית גניי איסיי יש גביי • וללז אין כאן כשייפת ניחדלאז שיהי'כדאילרחיתלא1ל:*ט כייןלהשריפהאיכהעיקרת הלאו לגתרי יק החלקית. • י ואילס ללש התו׳ כפ׳ כל שעה • לכריאס דלל למשכאת כלאו הניתוק לעשה דאישור ליכא כלל כשתקייםהעשה אלכ לסעשה עוקרת הלא! ככל וכל י הזי שפיר ל״ת!עשה 1עיי׳ לש בחידושי ללכל«־-גה2י.שלתתזההיכהעל התזיכסברא ז! ־ גםלסכיחהתוייש ליישכ דמלג דמכית(דף טו) תיכח ירכא לל. כתיל ביטלז!לא ביטלו דאמר ההס אאיכ ש שגירש ללא הזי לאי שקדתז עשה דכתיכ כל יחי! כל יחיי נעמיי והחיי ־,א׳ יפי׳[- הניחא ללר כיטל! ולא.מטל! אלא ללל קיימזנכו׳ ופיירלי לאהא לאלכלמל! כעמוד והחזר קאי וחשני מידי קיא טעח׳ ונוי זללזרבא דאמר נחי דרשא לכל ימיו ע״כגת״ל ניטלו לל וכיזןשכן ליכא קייסלא! כשריפה כותר לאףזזלת! עליק אילי חיינ י׳לקייעלשיאמל הנ1ת'רלאייאזיאכלכ1איבזלע1לתי׳אפסלג*'הרי׳׳ף והולכה ז:ל ח:מ• ספי־ל לגיס! הניתיללל קייחו זיגרסי לכ אמר ר׳ י*ת:ןיזני קייתי ייןאי הניתא אתאי לאחיראע״ג ללא למי ללא! לחסימה לקי יכמיש בקידושי דזכ ת כשס כעל סתאוי הנס יכא דפייק הכי ס׳יל כלד קיימו ישפיר סיי קיים ליה בשריפה ציתי כשנניח ככרת תתוידכל

שעה דקי!ם העשס עוקר הלאו מן האיסור ולע כזה:

מסכת נצח ישראל פסחים אכילספסחיסמעכבתזללנחןאיכה מעכבת ־ זהצה גס דכא גופים להוא יליףבזכחיילאין עשה• חהל״חשכחקרש • Vp אכילת הסתים מעכבא־ בפי סבול יזם(דף י,) והיינו שצריך שיגיע לכל אחד מן המנויים כזית בשר ולפיו אם נשחס הפסח על סך הרכה מן אנשים שאין כמות הפסח חספיין כזית לכל אחד ולחי שהפסח פסיל י י דאין לזנו׳שיאצלו ממנו קצתם זהנשאריסידתו לפפת שני שאין הדין הוהנולכ רק כמקום שמנו כתחילה חעט • ואלככיספו עליה' עוד • שאז הדין שהראשונים אוכלים:השניים נלחיילפסתשני ־ משלב אס נשחט כתחילה על רכים כאסל להלין אצליצו אין כרירה וכמ״שהיח״כם ואץ אחד מהממים יוצא כפסח זה־זללו כאשר כזדחןש:מני על פסח אחל סך אנשים שאין כשר ספסתמספיק כזיח לנל אחליזכאשר • נצטרף עם הבשר המזח שנעצמזת יגיע כזית לכל אחר כאותה ששמנו כמכין על החזח שכקיליוס • ולפי שלולי שכירת עצם הפסח בפסל ללא יגיע כזית לכל אחד ובשכירהתחקכינן ליה הזה שפיר כעילכא לעקר ללאז מקיים לעשה זזה כמז שכתבי הסי' עצמם כריש תמיד נשחט ג כי הא דאתי עשה לפסחלישבהכרתולסי לעשהלסשלתהשאץכס כרת והקשו בחוללהאלאהוהכעילכא וכויותירצולמיידישיקריכבתסילה שסשז זכטרס ש״קרכ י כפרתו לא מזי לאכילס|על כשמקריב מקיים העשסדאז ראזי לאסל פסחו• זעיייכהמיל נשחט(דף נטע״א)1כח1ל

ליה אתי עשה לפסח עי״יש : דף פט עיא גמרא מתניתין כמלףחלכה • הקשה אמרי המקשיכ לקזליה״ה התורני היככי המופלג החריף כחריפותץ מפסריא חתן הרכ המנוח אלל לקיק של אמת כמר מלרר אלעזר ל זאמשט • אמהשכתכהרמ׳׳כסכלג׳מה׳לפללהאזמר לעכלו*א ושחזט עלימ את הפסח שחט גלי ישלה איני אוכל ששניהם אלא יצאו לבית השריפה שאין נמנים על שניפשתים ואס היה קלךומלכה ואמר לעכלו 5א1שחוטעלינז ישחט גלו וטלה נאכל, מן הךאשזן עלל זזה נמשך אחרסוגיאדגמ׳לכאן • והצהבפ״גימהלכות הללסתרהרמ״כס דברי עציזז שכתכ שם זיל יתום ששחטו עליו אפוצומפסיףאכל ממקזס םהזא חצה כלא כיתום קטן אבל בגדול נעשה כממנס עציויו עלי־שצי פסחים והמחנה עצמז על שני פסחים איכז אוכל אלא מן הראשון • מכזארמרכריו להממנסעצמועל שבי פסחים אזכל יץפראשון־יהה נמשך אחר הירושלמי דפרקןהתולקעל.4מרא&לנזלמאלק כץמלך ומלכהלשאראגשיס• אכלהירזשלמי מפלקכיןיסוםקטןליפזסגדול: וו׳׳ל הירושלמי שם כלא כיסום קטן אכל כיתום גחל געשה כמקנה עצחו על1שניפסחים זהממנ׳עצמזעלב׳שספיסאיכואוכליאלא. מן הראשון • אמרר'חסימחכיחץאמרהכןשסט גדי וטלה יאכל מן הראשק • והרי הרחיבם נראה כמזכה שטראלמ תלי שפסק אזקויתא דגמרא שלנו ואקזמחא דירושלמי גם שניהם •והלא יתכןוצ״עזכספר

אשליעלחילחכלדתמצא ישוב לזה אייה : דף צב עיב משנהמישהיהטמאזכזיעלאיכלמסבאמר טמא ולדן ,יחזקהשאלופטורץ מהכרתואלו חייכייכהכרתכתכ הומיכס בפייהמשנה הזאת זיל' כשהיה טמא אי לרך רחוקה בכסא ראשזן • ולא עשה •אח השני אינו חץכ כרת לפי שנפטר מפסח ראשון״ שנאחר כולשיךכרת ונדחה לפסהשנישלא נאמרכו לשוןכרת• זנשגג! או נאנסבפסחדאשוןולא עשה את השכיחייב כרת וזה עמך_ תחרש בכאן שי1י פפוריס ה1ז חייכיייחזה יצא לו מה שפסק בלק!ס חיי ש־ליה טמא או ליךרחוקה בראשון ולא עשה את השני במזיד כי_י1ר ייכרת אכל אס שגג או נאנס כראשון זלא עשה אסהשכיכמזיליז־-כנות י הרכה מתק&ים כפירוש הרמ״בס הזה שהוא לכאורה מ»ל גח;א ערוכה לכאן לקאמר כסמוך י אמררכאשימתכיתץ כתי ליקאלקתני שאלו פטזרי׳יכויאמאיאילימאאשגג זנאנס שגג ונאנס מי כדת נעהיורג נחחןאיילי לחני רישאפט!ריםתניסיפאתייכי׳ • ואל! לפיייירמייכסאין החחלה לליוקא לרכ אשי לודאי שגג זנאנס בני כרה כינ* אס לא יעשו

השניוגסרכנחתןלאהיהצריךלומראיידי : אטנס אחר העיון אין על הרלכס שוס קזפיאלהיהילייתכעל י מהשאיתר במשנה א״כ לחתנאמ׳טמא אז לרך רחילידאדרך רחוקה לחוד מהדר • דאלו אטתאאי5טיךלאםחעעןל־*ינעילהע:ל לא מצי עמד • ואולס|לפי מה שכתמ התז׳נסמון ליה למה נאחר טמא משחידשפיר קשיעל טמא ני׳י כמה נאלראי לאשיזעיידאי כעי לחעכל לא מצי עמל הא כמי לא כריך לכןיקא חאיש לפ;אכל! יהנס לפיר׳רלי יהיה דזחין לומר ?־ככדי נקש טמא נמתניחיןוהקזשיא לל»ה נאמד היא רק על דרך יחיקה׳זכי־הר קשה לחז׳שאחר שה?שה על טמא זד״ר מסל למה עזכ טחא זהנית ה^שיא כקויז שהייז ולא הירץכי אס אדרך רחוקה כלכד • ובהמת שיש לפריסמשניכפיימחוח בזולת תייללי ותוי-והזישלל

לעזלם

שכיהםע״י גומרא ופסח ראשון חליו׳הראשזן בלבפכח ואפשר לקיים פניהם עיי גומרא-אפס לפישטיו אייר חל אז כשבח להישלח ניסןהיהכלכשכת ־ זהיהאיירכשכת מפכישניסן תמידמצאוס״ו •מוגסכןבשבה . זכזה יש מקזם לזמר לאתי עשה דאטלת כשר ודחי'א לקיים שניהם ע׳׳י גומרא • ואיצטרך קיא ללת דשכירת עצם דאז ל דלאאתיעשהדאכילתכשרזדתי' ללח לשבירת עצם י זבזהחסזרץ

הלקדזק שהתסלמ כו כדרך דרושי 1מ כשהוא אומר ועצם לא י תשכח כפסח שני • זישלדקדקמאי ע תלמולא להאי קרא שנאמר בעבור שנכתכ ועצם ^לא תשכרו פעס שני בא ללמללאתלעצס וכזי• וים לישכ זה ע״פי מה שציזמ התן׳ כשם הירושלמי צלבלקלישין(לףלח)לה מעיקרא לאחכיל • שאץ העשהללפניהלמרלזחהלית לאחרסלכזר • ועלסלרךסזהבעי לילכאן לאחי עשה דואכלו את הכשר ילחי׳ללת לשכירת עצס־יאע״ג שזעש׳דואכלז היא עשה ללפני הלכויומןהראזיישלא ילתה לאז לשבירת עצם שהוא לאחרהלמר ; וזה מסיק גס דן כשהוא אומרזעצסלא תשבר: בז בפסח לככל-ילמל מפסח ראשון ־ ופסח ראשון ככר נאמר כו שכירת עצם במצריס - לולי שאיכהיתססלת לשבירת עצם גם היא לפני הדכו׳ואן היתס העשה לואכלז ללפני הלבד לזחה אזהה ־ משאיצ עתה לכתיב ועצם לא תשברי כפסח שני סזה ל״ת לאחר הדמר ואינה נדחת מפני העשה ללפ:י הלמרועיי'כחלושימליכמותאפק ללש הרח״בם כחנין החצות ושם חשכ אכילת פסח ראשזן,ופסח שני לשתי מצית עשק יכחכשסדהעשה לפסח ראשון היא ואכנו את הכשר והעללזסת שני היא על מצויומרזריייאסלוהז ליתא ללש : ולכאורה נראה לחק בזה חס שהקשה המרלא לקמן>ברף.צ0 על מה שכתבו התייבלה אכל אתה שובר • וז״לוחימא לרי״כא אחאי אצטרך להכיועבלתכיוןלכתיכ כפסח שני ועצם לא השירזכולש כראשון ־ והקשההמילאלאי לאוועכלת לאמה זלעינן ולא אתי עשה לזאכלו ילחי׳הלת לשכירת עצם • זאי.משוס לילר !;תכקראועצסלא השכרןלאלאיציסרך לגזפי׳משזספסת דרות» ולפי מה שכתבנו איןכאן קושיא שאף כלא יתזר ממילא ילעיבן ללח אתי עשה ליאכלו ולחייללח לאחר הלכור • אך קשה לללז האיך יליףמהכא בזבחים לכמקלש אין עשה ליחה ל״ת דלמישאני הבא להוס

העשה עשהללפכי הלכור • ועיי' ישוכלזה כסלןשי לזכפיהך אמנםכגיףסכרת התו׳לקלזשיןכמסשכתמלאיןעשהללפמ־־ א הלמר חח' ל״ת לאחר הלכוד אני מתקשה מאיל להנה כירושלמי והזיהמקום אשרלי׳דן מחכו התויזה איתיכזה הלשקכעי רב יןכהקומיה

לרכ ירמיהו כשעה שנכנסו ישראל לאח וסצאז קמה לחה מהז שתהא . אסזרה משום חדש ומיעל כן אני אזמר לא אנלז ישר*1 מצה בליל פסמ־ שניי היא דע;שה דיחה לא תעשה על לעתי׳לרייוכה לאמ׳עשה לוה' ל״ת אע״פי שאינה כתובה בצילה ניחאעלדעתיילליזסילאמר אין עשה לוחה לא תעשה אלכ כתוב׳גצילה מחה שהיו תגרי עכ) סמכליסלהם- על׳ל הירזשלמי ויהיה לדעת התו' הירושלמי קורא עשה שאינהכחוכהל כצלהלעש שלפני הלמר זק פייהלש כלכ לחלהאחר׳ שפי׳שס פי אחר זה א שכי»;ה בצילו היינו לזקא שכתי׳אצלוממש• זלא ידעתי ללז איך יתפרש היו^למו ללק לניצה לאמר שם שאס שחס בייט למזטכ ש טיל מעפר שהוסק בי״טיאליחפזרכלקיזיכסה • חכרייחאמרץ שמצזת עשה לוחה ללא תעש:- .על לעתין לל יונה לאמר עשה ליחה לא י,עשהאע״פשאינהכתיכהכצילהניחא •עללעתי׳לרייזסידאמר אין עשה לוח: לא תעשה אלכ נהיכה בצילה כיון. שהתחיל כמצוה מותרי׳צנ תלקי הרי להליא שגםלעשילכסוי קורא אולר׳יוסי לירושלמי. עשה שאיכה כתיכה בצילה- והיאאתרהלכורנאתר'• וצריך ע״כ לזמר לירושלמי קורא עשה שאיכה כתוכי כצידה מה שאיכז כתזכ ביחד מחת כמוכ^אי וציציח הסמוכים ביחד וכפייהאי שפי׳הלש ^ס כן בסזף קלכ•י ואיך שיהיה תלמידאדילן ולפיסחו/לאלפרשכללה! לרישכיצס •ל סך דריייסי לרושלמי דכלק למצה פריךהלמ׳ד׳דידןלליתי ולאי לא ל עשס לנסיי וללחי לה לכתישה בי״ט-זלא קאמך כלל סך סברא דרייוסי לירישלמרק משנ׳די״טהזהעשהולאתעשה • וכאחת דלרייוקיי דירושלמי דירז.שלמי קשה תי.ךכרי-ת"דעצס שיש כז מוח דהלדהאי ל לא המתנא ללפלוגעל כרייתא ואפש' דקרי כתוכי בצידה מ*ם כפרשה אתתעםהלאו י יללעתלי!סירירישלמי שפיר יתפריהביייתא כדרך

ש־תבנזלמעלהיזקושייהמלשאתיזפלכלזסקזליק •*ן&' תוספות לה כשהוא אזמ׳יקשהמאי צריך קיא גם היכא יליף מסכא כוכחיםלאיןעשה לוחה לת שבמקדש הא בעילנא יכו' י ואפשר לישכ קישית התיסילשפיר איצסרןקרא ליש תקוסלצייר שיה«.'געילנא!;י'־לגל?י5לצולין(לףעח)|פליגי לבנן זרינהןלליבכן

מסכת נצח ישראל ,פםחיס לבה הרמ״בםכתכ במיה מהי קיק פשפ ז״ל מישהי? כינו והין מ ל k ל־מלש שיוסדר אטמא וילרךרתוקה על שתיהן • אלא שאטמא יש להשיכ מה לאיצטליךללאמציעכיל אפי׳ בשחל שמגני של! כעיפ לחצי אכיל ירושלים יוםי ״ר עסעלית השמש ט*« מילהליזהלרןיחזקההלישהוא לי4רבלא>אםיזס1יס:יללאתציעיידוכאותסשפסק הרלכסכם׳ מפרש מה שאממ כגמרא איוה לחי רתוקה כל שאינו יכול ליכנס סיפ שטמא חח אפי׳אס יזה 1יש:יל כשמעי שלו שפל כעי׳פ אינו יכןל כשעת שחיטה על ההשחלה מן זמן שחיטה ולא *ל סוף 0ן הזמןלס שע״ככן יפרש הימ״כם לכרי רכ לעשות הפשח•!ללו אששרלא1קמי לןתשכהכטזאכשמעישלוולל כמושעיירש״יכשמעחין • . ו לחה:יה*ןא׳ן שוחטן וזןרקיןעלטמא מת כשמעי שלחלאכמיש יהולה כאומרו כלשאיכו יצול ליכנסכשעת אכילה על ההחלה זייןן יחזקה לרב •תו׳למתניתין סי׳ לשוחטין וז!רקין לעקר הוכחת סת;׳ מה שהוכיח! pf ., אכילה:כל שאינו יכול ליכנס כתחילתליל טיי מקיי לי שא תשז0 לאי שוחטין יזורקין אמאי פטוו מכרת כיון ליכיל לטמל * יהזלהיש כ לא יקשה לי״י כלל קומית התו׳ למה נאמי כלרן רחוקה

ואכחנוככרכת:נו .^לכטת׳ כשמעי אןאס יטמללאיעשה לאיצטיולאע׳ג ליכול לכא ולאכול פטור • כמו]שצתזכ הרתלס • אמכם אלרך רתוקה .איאלתרן לאיצטרך ובעקר קושיה ה^רש״א מה שהקשיעל תזינמה שתירצו רלכיהולה לאי כעי למעכל לאמצי עמל לסיל כמאן לאמר הורצה יכלכתב סוכר כלנ • לפוף אין* קשה על רכ יהולה מן הברייתא ללי למהאי טעחא לא מצי אמר לאיצעלך ל״ל לאי כעי וכזי הלכך לקחני לחה נאחר לרך רחוקה לפוטרו חןסכית ואלו גרכ יהולה פשיטא מתיצי מתניתין אתיוויתו חל תייוצא והוא לפוטרו מן הכרח . לפטור. מן הכלת נלאה לי ללקימלהנס הברייתא ההיאעיכלללא אע״פי שאפשי ש־אכל בערכ ול״ר אעיג לחצי עמל עיי שלוח!. שו׳תטין זוויקין על שמא שק כמו שהוכיתי התיהפת בליה לא קשיא * ^ ולה למצי למר לט חא א יצטרן* ללא מצי עמד אלא אגב ליי נקש וכחשנה ל״ה מי שהיס־והךכייית ׳אתיא ע״פ ללא כי״ע לפי שייע סינר לפונוr יכי׳להוא תרוצי לש;י לתריויהי-הלכך לפי מה לאיל מעיקרא לא אין שוסטין וזורקין על טמא שרץ כדאמר לעיל ר״ע לטעמי׳ילל אין מחא ליה להש׳׳ס לפרש מחניון• לפטור כיתקאי כאם לא עשו פקח שוחטין וזוריךן על טמא שרץ •וע״כ צ״ל להן בוי תא אתיא כריאליעזר •ניכמזידןכפייסרמ״כס־דאיכצייןלאזקתיהתש^ללאכלנתןור׳ ףאמיבפ׳אלולכריש(דן סט) שוחסין יזירקיןעלםמאשרץ•!אולם תנניאבןעקכיאדלדידהואןחל1קכלאעש־.פןתשניכא«לביןט׳וא ר׳אליעזראמרכהדיא רדדך דאזקה הוי מאסקופת סעזרהולחוןע דאמ׳דדרןרחוקה הוי ל ודיר!כיןשגג ונאנס לכתרמיהו פטור מכרת כלאיתיכסמוך- ולא ניחא כסמון(ד׳צג) ועולא ורב יה ד׳פליגי אליבא י ליילסלש לא!ק זי תתנתין, כר׳ כלבד * .אבל ניחא ליייותר מן המודיעים ילחזן * יאפי שהכיייפא דלתה נאמר דרך רחוקה אתיא לשיש אלי פטיייס אשגג וכאנס •!אעלכאיצטייך, קרא לפ:טרם חן כדיא והנה לדידי׳ תו לא קשיאכללדשפיי איצטיך דרך רחוקה דאעיג קכרתוכמ! שפייש;! 1בל* • ומהא לייק יכ אשי שפיי אילימא אשגג לחצי עייל ולעמד הפסה סטיי מן הניח י מפלה ללע ולפי מה דלל ונאנס שגג ונאנס כני כרת כינהו •ומונתז דאע״ג דגסרב נסמןאפשר אליבי' רב יהודה לא איצטדך דיךיחוזה כיון דאןאי כעי לא מ3־ עמל•ל כרינתןישכי תשלותיןדיאשוןהןא ולהכי לו לפוש המשנה אליבא דרכי אלה מתניתיןילייק טפי כרכי ששת משום לק לרכיהזלה יאמר ללע ל ללרבששתאתייכלע ־ יסשיברכנחשן לאן לדידי' אפשרלאוקמי איצטריךללאנימאכייןרלאחזיכיאשיזלאחזינמיכשני • *כתיין מתניתין .צלע ואיירי וכוי • ואולםלתאי לעריו רב ששת כתר הכי , התויכשםהרלכא־ואעלדקדקאיכתאיקאתרונמ״דהזרצה• הלא לרב נחמן מברייתא לנאמר טמא • והיצרך רכנחחן לתק-ללל כלל אליכא לר״א לא שייך למימר הזיצה לטעמא להורצה הוא משוש למיפס שוחטין וזןלקין על טמא מת"כשכיעי. ותו ללילי' לאלפרשמפניתין מאךמסעלה רחמנא כראמר לעיל וזה ליתא אי כיחאלררךרסוקה כענק שפירשנו שאחד שאטמא אפשר לתרץ• לאיצטיך לאי כעי הזהמאסקופיסעזרה• לסכה הא כת״ל הורצה הלס הוא למסיק כן למעבד לאמצי עמד דק דאגכ דרך דחוקה קאער לפוטלזמהכיא ואינו מגון הכיייתא הלכך אינא למיתי דסלססילכעילא לדרך וכלל• הנה עיכ לל להאי תנא הויצס דאליה גם אלד י״ל דאיצטיך רסוקה היי כל שאיכ! יכולליננס בשעת שחטה •י והלכך ניסא לסקמאל שוחטי! וזורקין לל׳ס לא1קתי הך כרייתא כתנא לס׳ל כרי א כשוחטין ומדקין "וכי"* לאי כעי למענד לא מצי עמד• ומאן לאמר מוצה ל אש*א מס בשמעי• י והשסא עיכ מתניתין מיילי בשמועת כששי שלו מרך ראוקס ״ אכל רכ יס דס אין מוכיח לוחרלס יל להצי תנא כליע לאילו בשכ׳עיסמד תעלי׳ הוא כמישהתו׳ י והשתא אטמא לא משני בלרך רחוקהאכל עליפא לי׳ לאוקמי כולה כרבי אליעזי* כיון דלדילי'ן כלוסלטמא 'מתכששיפשיסא שפטורמכרתוגס פשיסא א א לאוקמיכר״ע כליך רחוקה• לא״כ מאי קאמר לפוטרו ולו׳ הא ד י # *

ללאמציעכירועיכמתניתיןרכיהיא • ותתפר1כמהשפי'הרמ*כם ודאי סטור וכקזשית התו':

וזה בריר : ואי קש-׳ליהאקשיאלידאחרלפלגתיללניהולהזעולאפיאאליכי' שם תולה אלא למה נאמ׳ררךרסוקהגשילי״יוכו׳עלואיקהרלכא ללע כהכרח מאי מתיצי התיילס״ל כי ׳כתן ־׳ לאיןזה תידון לסמא ודרך לפ1קה אילסלךוכד1סכו כל נתן דשט׳ כלל י דאכת• לרכ יהול׳אליללריע קשילתה נאמר ירןרס־קה ואייל ליכ חשל!מיןלראשוןהוא• הקשההמסרש*א*זדלוקייןןוהתמת סרשיכא יהילהאליבי ללעסבירא^כלכתןלשניתשלזמץלראשוןהויא^הע״כ לאכתי בלייתאלקתני להצטרך למ לחזקה^פוטיו מן הכרת לא אהי׳ ליתי' * לכשזעתין קסייק למאן לאיה לי׳שכי תשלומין ייאשין ה1א פייהולס וכו/ייל ללכ בלאיסהך כרייתידלא כלי ומ'!ה!א לןסין ך#ר משויללל למגיןלאו כיי.ו מכיךסשכרק משורר לעלוס-ומ״למגלף. כשעת השחיטה או כשעת אצילהלא. ^יינו מכלך השם ס״ל לשני רגל נפ:י עצתו סזא י והנה רי׳ע כיוןרל ל ס » וכייאבל כסך מלתא ליכול לגל 0צי0תנאי דפליגי עלד - לל כאשר נחצא קושיאעל איזה אמורא למיגלןהיינו חניך השםכ־אית׳ כלק לכריתות • ללע״כלשני י עדבריןזנא • לא מכל לתק ולוחדלסאי תכא כלבד סונרכן ולא שאר כפני עצמוכוא יהדדאקזשיא לדוכההדיך רחוקה רכתנרתתלל״ל : ס אי אםלא שנתציכפייוש ש!סת;א סילק על דכיי התנא ססואדאםלא וראיתי בכסףחשנ שכתכ כלה חס׳ק״פ שחצא נזססא ישנה כלק1 דנייתות שהיא כהפך סנזסחא שבספיים שלפנינו ולפי ט, אנו אומרים מסתמא כל התנאים 12יס נלין ההזא •זכאחת שכך ס! ה^לסגל«ילכל׳ יהל:ך אחר שהתנא לברייתא ולאי ליתליה דרכ הטסחא אשר מצא יהיה לעסקני חגלן לאו סייגו מביך השס וחכמי׳ע עייכ ס"ל.לשני ל יי-ילהמלל ליכ *מיה ליעי שיש תנא חולק על התנא שככייית׳כענין היכלי מגלן הייני מכיך השם •ילע״ז אתי שפיר ל

הדין לימל ליכ;ס כשעת שחיטה • וסנה כס!ר כרכת הזכח כתיב למכת תשל־מין דראשין היא והשתא איצטריך לרךיחזקה: האי קושיי רחהרלא פסק הימ״כםכעילאדכלשאיכמכ^ליככס כשל p£1W ש־,צזסלחשרסכי'סנסף תשניא ןלה סעד יסתךכללאףלא נמצאלא המאה כלק דכריתותיגם כלל לי עחיסיהוילרךיחוקיולא כיכ יהודה דאחר כל שאימ יכ!ל ליכיס כשעת זכיה כשוסחקו״ וגם יכ־לה -5הקש־י עליו בספר זרע כיוך 4לחילי היא טעמא לה׳ילכם • מיתות(לף סל):תמ רלי 1הו'1.פשיטית ללע ליל לייגלן הייכו מברך ילתילכסאין כאן קיש־א כלל־דהלמלס פילt כמשנ׳למ• שהיה מחא השם וללז נשארה תמיהת התייקייחילרב יכולהאליכא ללע לרךרחזקמ

להסש ״ש שבי; טמא ודרך רח!קה וכיןשגג אי נאנס הא דכסמא ובדרך לכתכ רחמנא לחה לי: יסוקמ אן אםתויר כשני פטור מן הכרת משא״כ שגג או נאנס כראשון ובאשת שאין אכחנו צריכי׳ לכל הייחקי׳דמה שכתבי ההי* לאין וסויד נשיי דסייב כרת לרמיו־גזה יש לפרש הברייתא דקתכי לחה כאמ׳ ליחר דאינטיך היכא מצזל לכא כס!הייופרדיסא"כ לקח;נ יהודה דרך רחזקה צפוטיו תן הכרת אף לדכ ימדה!איןחקיס לקושיה התז׳ • דקתני וכ ׳יאמאי איצטרך האי קרא-אין כייכחה להקשית על י יאי משוס הא לא אדי r דעכ״ס יקשה לרב יהודה אליקא דר׳ חככיא כן חיתורא יכלרךלא היה נחו שהביןהמהלשא דהתויעצמם מתיצייקיצהזכיא דליתלייכיתעל השני אס שגגניאשין למה כאחי ליךיחוקה פעתיסעל כיסא׳ גז!נא די״ל לחיקי קרא לדילאסריכייכתישסישיכא ע

גקושיותהתו׳יללחכ;יאכןעקביא לי~זליהנחיתפלומיןכמו שכחכ לכבתשןכהסי׳שלטדמעולםאיןלהקשז'עלי;ש"סמיתזיאיזהפס-ה הלח כליה מלק״ה כשם רכיכו אכרהס נןהימ״כם כאשד אביא דבריו יהיכהחקיאות תצאכוכדלשית לחל תנא ילאילך תנא לא ידעכא לחאי נקת־ר י זע״כ צריך שיאמר דריחנניא כן עקניא סיכד דדיך יחיוקה:ל מיקי להו עיין שם דכייו • ילא עוד אלא כעיין שאכחכי כי יהוא קר£ °אימ יכול ליננס בשעת שחטה כעילא אס כן וולל לוחר דרכי ור':הן דובדיךלא היל חיקי הלס גיפיה בסחיך לייניא אחיינא דקאמר חולקים על ריחנטא נלין זה אקר שלא נמצא כן בפירוש יש לני לויור יכול היה לפנים מן המודיעים ואיכו יכיל ליכנס יופני נחלים ללכולס דעה אתת כענק זס נלל ־ אלא שבאל״ה איןלכרי כ״הז נכונים ןקיזנות,המעהבין אותו ימצא יהא חייכ תלתוד לומר וכליך נא היה

אכל

ישראל פסחיםי כפ׳אלו'ל:רים(יף סט)גמ הא מ א ת הרמ׳יכס יש להקשות י מתא ל ע יע כחלאכסשאפשר לעשיאהתנלש שא נה ייסהשכח• ל ק הלכה כ ס פ י , להלא ההס ס!א למכשירי מילה לא לקי שכיה חי מן זצליכא לאי אשמעזליכא ל׳ וכ־תביש״ימי ח • אכלפססלאיכאכיתאיחאליחי כאכי י ללע לא ל י שללעתי ל ח כרהלב* כמס אס ימ1ל למחר • זלהית״גם אייר כרש בפסא אס לא כןמן שלא עשה השני • א״כ מה היא ההפיש י5יכי פסת ; ג שכין מילה לפשח לכמו: רכחיליליכא כרה אס ימול למחר ל* ליכא צרת אס יעשה כשני י יאפשר לימר להצייכא היא משים פסס שניא ל ו א ל ל י ז מ לה-ינז כאם שמלחן שלא עשה פסח ראשון כה ווה .למכשירי לפסס שני לזמין שכת י שאס לא יעשה אותי חייכ כיס אפשר שיפרש הא לאתר מילה כ ל ר ה ש לזמר ־, ר י . ו ז ע ליאק קצת« (י אכל יפרש ל לה הפי׳שפירש י דליכא כרת אכל פסח לאיכא כרת־ מוכ אכ שלא מל ל ל מילה לאין חיזכ כרס הל ע א מ ל י לרכז שפסק כ פ ע״

ת מו כרפעלשי ׳ י ר ו אפט ן הו י י זלא ימול עד גלילהבן י (אף כשי מ כס אומרו תילס לליכאכרת סי ילי רליכא כרת כלל הי י ו ל ל ל י י י והיא ער מ ע חס לפי לעקר להילס אינהרזקה שבת אס לא שסיא נזמנסיואזי ככ ל ש ן כה תיו? כרת כלל לשוסארס הבא לחלל שכת כעבזרו • ק זה איא להוחר ל ז א ׳צרכרס והיינו אם לא יעשה כשני• ו .כפסח לא״יכא לגביי לפרש ל קל ל המכשירייזגס זה לופק • מיס! הא ללתי ע לז לחלל שבס כימ משוםקוש־ין• ן חיי.בכרין.בה1יר בראשוןאףאס עשס השני הי ס נ ל ל זלכרת להייני כמכשירי סהח שני שחל ללליליה אין לפרש הא לפסח איי שהיה(ד׳צג) הוכיחו התו׳בלה י1א לחה נאמר ח ל כ י ש פ כללל בשנת ז׳ יעל הא לאחר ן אשו לי ן חי דשמתשלו נתן י יהס״לכר הי לרכי א י מ טי שם לילפינןזה ל ן צס)^פסח שני ליחסהשבת כתכ י ל ) ר כ ז נ כפרק הד קרכן הילא הקריכ בחוערז בשניירלכךלר׳ ז למי ער מלכסיכ בשני כמון י כלללפס ע״ ז כראשי! ו ד ע במז שטסלהאי ש מי י ר להנ קי רמו חן גב יהגלהלאמרהכא להלכה כלעואלימ׳ רוחהשבתלמלל• הלכך ר י שננא כרת היינו א לפרש לפסח אי ל ראי ש ן האי צריכותא הכא * ו נ י ל נ עי תשלזחין נ ש ל ל ל לל פסח שני לא לחי שכת כיון ל הו ן ללרכ י ו כשני כיק ראשוןיזאלהלהומ״כסניחא ס פ ל לראשון וכמיעלזתזקי לה ע ׳לללייייהקזשיישמכיאזהאיספויחקתת לרב יהולס סיכר כלנ,־תעיקיא

ן ז ש בסחז ל . ליסה כי זפסת,שנגלותה שכה כלמל מצחזעלו ל ו ׳ י פ ר מה ש ק ע ואמנם כי קרכןה׳לאהקריככחועלז לשני לחשחע מלכריו ל ג לל ילפיסארפסאישצי לזהס -ילתאןילא מנקי לפאי כחועלז בפסח שניי לע ללאציאהליחדמזלאז מ ש א) מ ן נ ל >0נק כתוספוילפ׳ הוציא! לו (כ ל ן לפסחשני לקי' שכח ל צי ן כמועלז כפסח שני לא ילעי י נ וח!קחין פסח שני ׳אלנ לאי ל לללילי ל פסח שני ל ו ע י ע נ ללא מיקי במז ל לא לע״כ ע ע .דוחה שבתויאק,להסל1קת גלגר-וכחו שסזכיחושס מסאי טיסס כאוימת-וללעסס לבי ש׳ ישחעאל&ססשניחסהשכחעז גס*־כי , מכפל פיקות ספסחלפסחשנילזסהשבא• מן לפי י ו על ס לבלאי כמז & ן הלא י אילבסליא לספרי פ' בהעלותך וזיל כי קרנ ל !כאמת שכפי יגס התז׳ ל פסח שני שלוחה שכת• ז ה?ביבכת!עלז בא הכתוב וליחל עהשס ־. אפס־שהעלישסלהיווייה־צריכיצ^ הז י כספר עצמסהמאיצ י ל זה זלר' נתן צריך לואר ע ח1ק1ה הפסח זפאמגל( • לנא זה*ליחל ע לנפקא לי מכל חקח הפסח כלכל ויכייללחוקי׳בזה ־ זיזתר נראה כפיי יש׳׳י לנפק' חבחיעלזכלכל ובאחת לר׳נהן לא לס׳שכה(זהזא ללא נזכרכ פסח שצי רוחה טוחאה זלר׳כתן אפ׳ נ כחסלזקת לר'יס:לה ורנכן א ל' יהולה) וצריךלזמרלג' ילי ר פלוגתי נ לא! נ ל ד והשבהלאיחי׳ימש ס

תחלוקר״כלכר :ה י ה ל י ח ו ל פ י ל ש ה י ל ׳ י ע י ד י מ ה ן מ א ל י ע ר ח שםלכנטרא אד תיזבהא דעזלא תיזבהא* עד שוףהסיגיא ע מי ! . חי שהיה ראוה חירישליכמיר ל י ז ח ס פ ן כ ר ק ל ת ה ל כ ס כ ״ מ י ה כ ת כל השק הרח״כ& ע - ל ל ז עושה פסחז שני ע ל ן י ל ו חי 5גםמיליי^השחש ל

המ ר' יהידה אוחי א כאן כחסקנא קי י ז י ג לב הזה יש להקשזת סלא אי ומ׳תייגתא לדכא תחבתא רעולא תיוכתא-לי״א תהלי היובהא דיייוחגןי כקי־!חי וחשיכא י הדי ע ויכנז(פי'יכא ועילא)היא דקא ט י לךיכ1' ח א וא־היתב עולא דאתי למהלךאלסיזןהקעדהשקיעיליז־ד חיליןדל־הי'ן נפק אי ה תיש ו ל : י ל ן כחי שפי י נ חי ד השקיעה לב׳ ע ת ז י ״ י ק יך דס!קהנגד5-סקנ&יוכלויצן ו ו חיליןנקדא ל ׳ קט חו ם שאס י / ח י העל חס:? דנצקכסלקי דףחה) כחכבפיי1שהחשני1הבאלוע1ציין •(ת חיל אאר י נ ו למנ ! הלי ו הוא כדי שילךאדס ברגלי י ס יזיל ושיעו כ י י על חבואר חזה שחישצ ל ן הזחן שהיא שני חומשי שעה ע י מ ו ע זסוא שיד השקיעה • •מגיע לפי חשכין ויי ן ע חסלו ליתילין כי״כ שע1תשחן הנגרח?ק:הכגפר* כעלא ד. ז ; י ן ותחצא״סי ו מיל לשני חומשי שעה ל

6 ל ל כ ודע

מסכת נצחל תנא לכוייית׳ למהדר לאשכותי קרא שאם אצלעקיקושיתההז׳היא עקה׳ ח׳ י ן י אנלפכ ר ז ריסלסז פי *יס.חיןלמ5לי?גי׳«יה!ל לינצס כסוסים ונן ר ליךיאוק׳לכתב רפמניע״כ לא . אתאדק לאשמעי ק ה ?ל ע ל ל א כ הל ל ך יחוק׳-וללו תירצו שפור לאפשר י י י ד להז י ל ליכנתמושי י כ הא ךררך רשיקה ללא ציתא א ו ת תאבלכתן זללילי׳כתיכ ט י י להאי תנא לברבררךלרשא לסוסים לתז ך ללמו זאיצטי ן ללא חזי בראשון ומ׳ ו י כ

ל : ל גזה ניחא העל כ ם ו י ל י פ ול ע ת י כ ב י י ח ן •י ו ו ש א י ה ל ע ת ר כ י כ י י ח ר ל א ר מ א ג י ע ג דף צק כתכ י ש צ י ם פסק כ ל מ י י י ס כ י י ר כ ל מ ש הב בראשון אס הזיל י ן פסח מי ששגג או נאנס ולא בקי כ י ק ל ה מ ל גא שנה זה ל ל ל ל ב ל ר ו ה « וכהכ עלי ל ל ח ע י כ כשני חייב כ י ולא סקילומר ז נ צו ל י ל י עליה ע ג ' פלי א כן עקכי י נ חנ י תן ו לנ במשנתו כ5מ וזךשגג כראש:ן1סזיר כשני לרבי חייכ־ללנתןור׳ י ס כסי ל ה למסיק ב מרזמה,0סעם^מ"כםשפסק 6ימלסלמ שתי י 0ז כיאפטז } עי ן אנכיא ניב לל יחי ה נ ל ח כר׳משוםלמסיק דרכי &כר|רחגדף סיינו מכרך השם זק ל ב ח על השני ליליףיחטא: ישא דהכא חתטאז ישא להתם־ ולפי ש י כן השם אי לאו• יסכל י ל ף היינו מ ד ג ע וחכמים אי מ י ל ג י ל ית פ י ז ד לכף סיינו חברך הש$ ד ג ל מ ף לאז סיילו מכרך השם וחכמים ל ל ג ח < לע • זהנס ככל הספריסנמצאזת הניסחא כספך ?הלכה כחכמים לגבי לף לאו סיינז חכרך ל ג ח ל ך השם ואכמיס ל ו נ ף היינו ח ל ג ע סבר מ ל ללעתי אנס מצא מ שמצא ניסתא מסופכח • לא י ל השם י*. ומה שכתב הק במה ראית׳הסם הכי קאמר א שים חלוף מסקא י ר מ ג ן ב אותה * דאיף מכרך השם ־ ד ג ף לית כה מעשה חה! מ ד ג ית! מ ע לרבנן • אמי לע ל ל ן נ מ ק ס ל י ג ו י י מ לפישטתהג ס כן ו י ג ל ז ל ה א י א נ ל ש י ל ר נ ת כף חביא קרכןהיאיל!נאמרה מ כרת כחק!ס קרצן מ* סכרה ד ג אמרת חכד עכ"יםי.!לשחי הלוסקאזת נו עז י מגדףרקר׳היינז חברך השם חגדףסיי ר ב ל ש ל כ ל ב א ל ך כ מ חברך השם * ס י י ה ף ל ג מ ש ע ל ר ז י ס י פ ל על ם נתחזק: הסשגס ע ח אלא שג ל ם אינם מי-ישכיימתה שחשב ה כ ל ר סף לאי מיינו מברך סשםזנרת כפפת ד ג מ ל ל ם לאחר דסכמים ל נ ל ר 0 כם מי ה ראה א״כהי ת ) ע מ ל ג י ליתא ודאי רהלכת' כייתיהי ל שנישכזכמחה רככרייתא ש; ל השני • אלאשי ככרת ע י כישתי קכי לפסזע זקכחיסוחפתע לחפתיסס״ל ל א י ר ג י ס כתר הפי פל ל שמביא שם סף ר ג ינו חבר!ך.השס *'דאיתאז התם תניא אידך אח ה •סזא מ ף הי ד ג מ לם הכתוב מדבר וסכמי אויחרי׳ לא כא הכתזפ ו ל ע ל כ ז ע ע א1מר ב ל א רם ו ג י ק לכריתות א ל אלא ליתן כרת למט־ךסשס ־! ולפיכךאין הכרע מנ^> מלכלשתמיההסרתיבל א״ י םל כחכתי או ל* ד ׳ י לכתאכחכמ הי

: ס מ ו ק מ ב ת ל מ עד ישוב לכרי סימ״כס י ואלומה ע ובאמת שאין צורך לדחיח כלל ככה א ערי י ג ך נעלמה חמנז סו בד יש להפלא אי .עלהלאיס כרכי •דאמרסתסאשה כ ל י שאל פיה מסק ה דףצא) ללהאשהו שזחט־ן עליה כראשון ובשני'עזשהיטפ־לסילבייליסודה ר' -ייסיאומרש כראשון >׳שחעוןא1מר אשה ל אשה צשני שזחטין״עלי׳כפני עצתה ול ש כולה! ל ל ן עושה טפילה ומי-ותסית לדכי יה!לה,ור' יוסי ז נראשי לחטאו ישא האיש המא לכתיב צבי פסח קאי אפסאשני• לאחר־סתסלססכרכחכשת אפייגשיס אי הציאפיינשני צתיכהיכחטאזישא הז ליה חט t\ והכי חשחע וכזיעל-והפי י ל ל י פ האיש ההוא אי£ ולא אשה ויכ בח!עד1 לליש בפרק חי שהיה״טמיא אליבא לדכי א״נ קרבןה לא הקיל כרכי לאיסח כרת י חטאו ישא וכן איתא שם כהליא לרבי יזקי ל : ש גישא • למוקז לנלש לדרשו התם כשחי! חטאז יהי בש:י!הכה ריל ח:ניא דלרידהו חטאו ן ו ה נ ל חטאי ישא אפסח שני זדאי -דלא ס־ל כ ישא לא קאי אפסח שני * זעיינ סכר כמי לילשינץ חטאו ישא לפספ' יוסי י אי להלכה כיייהירה ז ו ל לו כ ל י ף ׳ וכזה אזלה תמיהת ה ל ג מ מל א י.. ונשאיה תמי' קיימת ע י ן עקנ ח כ ל נ ו מ ל ג ן ולכי ל ו לשמע ושא י ; ) ח0א עו י ן הנ י א ש ל ד י הראיכלשאףאם ידתוהלימילחליהוי״ס־ולאי ן ללחי לאיש אין אשהלא•• • ע״צרי י דקאי אפסח לא כא וע להלכה דו ן עקביא לי לל כיט.!הלכה כווהיילגכי רינהן 1ר׳ ס:ניא ג ז

כר'י1סיתחכייז!צר'מחמי!:י ן אפי ץ ימ'הנבל חייב כרת על היאשי ת ו נ ש ת ס י ל ל פ ל ש

ס אינה כן אכל לדעתו נ ל י ע שדעת ה 7 עשה השני י וו חייב כרת אףאפהזיד כראשון נ י א ז ל ל כפני עצחז ע ג י י ידשנ לי ׳ פאפיז ל ע י ו ב ה מלק״פ פשקכי ל י שהנה כ ק ; ם לא שלא עשה הש>י כל ע א כתכשםלאם קזיד כראשון ילא עשה השני.מייכ כרת דחשמע הא עשהל ע ד י ז ה כ ת י כ ב י י ח ן ת ׳ כ י למסלכנאחלשל ו . . . י לתי י אי י פט י השנך י מ ־ יוכאחתשלרלי יקשה קצת הא לאחי כ י הראשון א^ אס עשה השנג כשני חפי׳ ג ש ל י י נ קייב למאי א ל י ׳ י הלכךהזידיבראשיןישגג כשני לל ס ע ל לשצי תתקן ליאשון ואולס ג ל ג ל י עשס הש5י >מי לל;1ו׳נתן חי

מסבת בצח ישראל פסחים לנד ־ ולאכפירשרש׳יי י הזארגעעלותהשחשכי ׳ עי די כמו תז ו הי תן ז ון סי-/־ ה שהוא י י גשעת שפיטה על ס:ף ז לאבאקלז שכפב שכונס עזס הוא ל מ ר רגע חצות היוס י יכיל שמעט ה נ ' י ע י ד סזףינס י״ד והיא במזל ו ה כ יהודה כל 8א*נו יכול ליככס כשעת אכינהוהקשו ה ממה ד אמר ר כוה איך חפשי שיחלוק! במי1ל!קת כזה דלעולא יהיה רחוקה המודיעיםך יהלו עו ן . ןלרכייהודהיהיההמרקק כשי י ל ד ל ז סל י של ו ר הי מן ־ז ביהירוציס - ״ חצי,היוס ולל הלילה שהוא וחי אכילה לנחוי אנן-זתירצו על עו האיידאסתומי אסהס הלרכיס,1חלוקים כאמת ברחוק המודיעים וח מיל לאק-יאליכא ׳ שגס לרכי יכולה'לח יוכל ללכת כלילה ל י רץשנ תיס ויל אפשר ל מ ר ןלאזרייתא • • זאזלס ה ן דללתהזחי כ מי י י ללעק שלא בחר כשני חנו התירוציידההיחן הראשן; הזח לבררחוקן חן השכל.

ס ע״כ חוליען׳. שלא נוכל לנפק אס המרחק טי-'! מיל או חיה תיל • גן המודיעים גה מ י הוא מקום קרוב מירושלים כלהנן כפרק כאריא לחגן י מפני שמוליעיימקוס קרוב מ ל ולפנים נאמנים על כלי חרס ופירש רל כה. י שאין רובהציבוריכולין לעמי עליהסחפנ רז ו ירושלים• לכן לא גק א״כ לומר-שמוחק המודיע*׳ מן בירושלים הוא כדי מהלך יוס ת י ך י א ום ל מ ר ה ן ר ל י פ ל י ק ת לא י י ץהפנ ז ר גסהתי ן • ' י ע וחצי שהוא ?יו מן נאנס להיה כדרך רחוקה ש2*ילש במשנה למי שהיה טמא שיש הפרש כי

׳ ב ל ש מ ה ר כ ר מ ל פטו י מ לש־רךרחוקה אם לאי עשה הבכי כב לירישליס בחופן שיוכל ליכנס לעשייה ז אס הוא קרו ל ל ס _ • ו אנ בנ הפסח זרק משום איסור תקותין לא יכול ניכנס מקרי אנ!ס ילא לרךל ליכנס ו • רחיקה״מילי להוה אעכבוהז געליס וקחכיה שאע״פי שאינו צך מןךא דרך י ה \ ו ה כלל פסק הרמלס,לכ!ה לאנס - ולפ״ז לרב ייהנה הרח כייס יסבור רחוקה מה לנאיסזר החנמין תעכב אותו לבא • יכך לקא-לאמר עולת חן המודיעים לירושלים ט״זתיל .הוא דבר לפיו לעזלא נ ן • . ואחר ״ראי יאנ מוסכם זלאיצזייר מחלוקת בזה לנהז אזמרדדרךרקזקההזהכלשאיכויכולליכנסבשעתשחיטה ירכ יהידהר שיחלזקו י צי 6ומר כל שאינו יכזל ליכג׳בשעח אכילה זכבר הנחנו שלא יל ו כוי. כ ל י רעולא קובר ל ג י כרחוק המודיעיינצרייע״כ לזמר דכהא פלז כמשנ׳שאז ל ע״ כ ג נ ע תחלת זמן שחיטייוהזמ; ? ג ר שאינויצול ליכנש כם עלו-יהשמש־שכאשר יהי׳חז כאופןשלא יכזל *הי׳כמודועי!ה1א מסי״ל על התחלת זמן שחיטה הוה לרך רחוקה• ואילם לרכייהידההזס דיע א ע כ 1

ל שאינו יכול ליכנס כתקלת שעת אכילה שהוא כחחלת הלילה ׳ כגכל במשנה שאז יהיה כמוליעלהוא חצות 0י1ס . ולדי דיה יהיה הזמן הנן מיל ה:ה אלא שעילא חושכ ׳ תןילושלים ל ן למר מודיעי כי ץ למר ו כ ו המהלך שתן עלזתהשמש זעלחצזתינלי חושכהמהלך שמחצ-יהועל! איך יהכןלרכי יהודה שיהיה זמן ל הלילה ־ אלא שיש לדקדק לעד זק-אכילת פקח שהזא דיעים הוא חצות • כלא מחצות ו היותו במוד שקיעה ע ! תיל שעהלךטיי מיל י1$א מחצות ו ל & יש מהלך יותר ת ל כ השמש,׳ ואולם זמן אכילה הוא כצאת הכוככיס דקי״ל עדי צאת הכלביםק ר א י• וככה הקשו התזספ'כאן לעולא ועלז כתימיא - י יממאהז) תירצו דאאשר לומר רלעכץש־הא דסכפקלהזה ) ף ל ד שכזבחיס (ס הקריבו • ו ט ט לה קרא מיתורא ל ע מ לילה משקיעת החמה לבהליא מן אכילת פסח ליכא שום י ם דזדאי לענ ל מ ר ק זה לא יועיל לסירש ה י ת וה ע ל כ ר ב ו זישלומרשסרמלס ס .יתורדהזהלילהמשקיעתהשמש" • .ק יזם ספק לילה פ ף השמש מתחיל כיה •היא ס ו הגאוניישמיד ששקעה גה הוא כל שלא יכול רמכי ולפיכךלעכיןשיהיה לרך רחוקה ויהיה פטור מכרת מספק - וכאמה שכתב לבא כשקיעת השמש שאז פטות שקיעת ע ם שביה מהחיל מ ל מ ר הרל״בח כהלכזיקידזש החודש דדעח הף השמש זאולס לדעת מהרר״י אשכנזי שכתב שס שגס הרמב״ם סזבר ז ג' חלקי מיל ק1דס צאת הככביס • ד ככדי הלוך ג ר ת דסזה יום זדאי ע גאמת י י ן אמראב וכי ו ישלישככאזפן אחרוהזאממהלאיתא ברישעיי כאמת בת סי• אמת כלאים זכו' וכתב רש״י־למהסקא כן ט סוכה זאמת מ

לאיזו האחות כוזנזהתכמיס כשעוריהםבכ״מואזליכןלחומרא •ד כיסאות יש להסתפק 6ס ם ככלל דמהלך אדם כינזני שהוא ל ג ז ל ל ו הפרקאזת״נמדדותכאחית כתה׳ אז כאמת כת זי זזה מבואר י והנה!אזמישעהיחזחש כאשר ;» ז ; ס שמן עלות השקר זעדר, ל מ ר ת ה ע ל כתבנו למעלה דבריו • !לפי דעת; יהיה כתי ק הזמן שמן השקיעהע • וככר ד ו נ עד צאתהככביס ששני אלו הזמנים מדה אחת להס כ זל הנא ן .דשיע:ד. מהלך מי ל אל! ע!ברי ס ב ל מ ו ש ה ל כ זכרנו ל ל חומשי שעה ובסמוך נישכ הסתירות הנראותכלטץ־הלמלס בזה'.' •כד צאת זאיך שיהיה הנה לדעת הרתלסיהייהמהלן שמןשקיעת השמש זל שכן עזלה לש5נס וחומש לפי השכין מהלך חיל כשני י מ הכוכבים הוא ל חומשישעה • ואחרשהרמלמ הכיח שמהלך קצי יזם שהוא טן עליתעד השקיעה יהיס ו מיל וכמו ק מ׳זצות י עד קצות היום הוא ל י השמש ועל ציה מהלו י״ת מיל • ולפישתנהט'נשהפר,כאולן ן מחצית ז ם כ א

ן 17 המילין י

V ע שרביסנתבלכלזכמסשנאמרבכלמקזפשהיוםבחשבמעלזת ל וס אנז חזשבין כיזם בינוני המס השחר עד צאת הכזכביס • גמן ל איזה ז והלילה כל אחל לי׳׳ב שעות שוות • ואלו ייב שעית היזם עס נחשבי׳ • אסמעלזתהשחרעדצאתהכזכפי׳אומהנןעדהשקיעה• כס כפי מה שפי'במשנה בחשבו שתיחותשי שע? למיל ל מ ר הנה ללעפ הל השקיעה ובאותו הזמן ן הנן ע יבשעזתנחשכ ת ודאי שהיזם שהיא יגסלפי התכונה ו ז -למיללחומשי שע3: ל ל ע י ג ן ח אלס.מהלך למילי הדבר פשוט שהזמןשתהקעל השקיעה בהקנפו' ניסן ותשרי שיללהזמןד הנץ שלמחרת! • כמו שאבאר בסמוך • אמכם לפי -שען השקיעה עי • והוא שהשמש הולך ל ר י הכוניז הלוך השמיש הנמצא כגמרא לפי פ כהבזכזביוס מהלכת בפניםזבלילה מחוץ לכפת הרקיע וכמעת לעתל הנץ ב ד׳ רוחות העולם. ־• ובהו,־ הזמן שתן עלזה השחר ע ז מרסי ז גבי הרקיע בכניסה וכיציאה • ומן השיךעה עדצאי^הככביס נוקכת עו ובתקופות ניס; ותשרי מהלכת שני רוחות כיוס ושני רזתות בלילה וכל זהד ע . ן נ ץ • ולפי זה לא יתכן לזחר שמן ה ר כ ע מ ל צ י כ ׳ פ כ י ל ר ש ר י פן צאת הכככיס ס מ נית־שלכ ג ו נ השקיעה כיזם בימני הוא י״ב שעות לי

עלעלזתסשיןריתחייכשיהאייכשעות לכשכאותוהזתןהיאמהלכת יר השקיעה • זלפ״ז יהיה התעת לעת ן הנץ ע שתי רוחות ג״כ כתו מי הזמן שהשמש מהלך נעוכי הרקיע בכניסתו עו ל שעות כשי ייתיימן לס במשנה&לכרכות ל ו ת ם ראינו םכתכ ה וביציאתו וזה לא יתכן • ג

י א תזמששעה • ..והכה לכאורה ל עלותהשחרעלמץהזאשעהו שמןן עלות השחר ידענו לבזק זה החשבון כלל ־ • אם לא שנאמר שתזשב מס חישב יזם. ך ד׳ מילין כרכי יהודה לכרייר.א • ג ז הל חן עלהקזמן הלוך ד צאתהכככיס והוא ז ׳בשעזת מעלות השחר ע הבינוני ין הלוךהעשירית מ ז ל כ ע ל י ג עשרה פרסאז׳שהזא מ׳ מילין כייכשעזת מך מ ן י״כ שעה • וזה ס &ה!אד׳מיליןשעהזתזמש.שעסהלק עשירית מם : ל ת ר לכריהרמלם שהבאתי למעלה מכל צד והוא פליאה גדולה כס עולא סובר דא^ן יכזלין להל1ך ג ובעל - "מחכרקק יעקכ כתב כזה ללפי . ל הזמן י ן יקשהואהכי י ל ץ הי׳ מי : ה ־ ׳מעלזתהשחר' עלאקלמיומחשכיילילךמעט לפני״עלותהשחרזלאחר אתר צאת אותןזעהעל צאת מןהשקי ז ן השחר עדהכץ הכככיםזאזהגלכיןה׳מילין מר ז סכ דעלפי הלכז הלאשז ׳סכככיס־והרמלםסזמיכעולא.• יכל ז למןהקחרעל הצץ דימילק. על פיהאמת כרכי יהודה ואזילפי חש^»11מ

: מילין ח׳ • ע ללי י ג ן י ת נ ו ס הפרי אלו ע ^ מ ר סומשישעהלמזל שכתכ קךכתבהרמלםככרכזתשמן אי ׳ חומשי שעה !י ז ג ס1מג1י! והוא שעה זד הגמרא שאזמר ג ן שהוא נ י ד השקרעד הנץ שעה וחומש שעה י־ זכר מןה כמהיפחושכ ע ו וכז׳משמע שהצזנה שעלא ט ע בפייורכנן הוא דקא טן מןכשחר עד הק־ועול-ישאם יאמר שענלא יסכזרשמןהשחרעל י ל למיק עדהשקיעה זמןהלוך ן יתחייכ א״כ שיסכזרפמן ה י ל הרן י)יכ1 רק למי: ל ל >*כ מילין תה אי?1 דהר״מלס חש?,מןהקעדה שקיע קלןיל׳מילק כז״ל זזהיסלשלאאמומ-להא להתס וקלילה שווים כ עולכלי^ו ת כ ועה ד^עלזת השחר כתקופת טסן?יינז דוקא מהסי^להשקיד צ^ת הככמס •ולאי איכא יותר והיזם מתר גדול • הכה תיש שתעל!נ) על ז השסרעלצאתהכככיסהואחתרהואאמת • אמכסתהשכתכלהילפי א יתכן ל מ ע י ק ש ה ל ן הכן. ע וקלילה שויםכתקזפת ניסן היינו מי • . והוא ש יהקופתגיסן ל התכונה הנזכרת כגחרא כפי מה שפירש ר הקמה יוצאת מאמצע המזרח ומהללכיוס חצי מזרח וצד דחהיכילןוקציכ ר ע בי הרקיע • והולכת בלילה חצי מ כ לרך עו ר ע מערב ויוצאת כחצ• מרכן זנדהצפוןכולי יחצימזדחזסיזרת ונזקכתעזבי״הרקיע ויוצאה להאיל ז הנה אס נחשוכ הלוך הינמ• שמן הצן ע י בפרק כיצלמעכרי ל ש י ד * ך ו ל ה פ ל השידעהשהואכשתירזתזת לייכ שעותכימכיתזכןיהיה עד ע ם י כ כ כ ה ת א צ ן הלילהשהואלככשתירזחזתייכשעזה • והוא תרזמן הלזך עז ד שעזה כשי י ן כ עלות השחל זיהיההמעת לעת חתר מ

ם ככניסיזכיציאה זזה שקר מזחלט: י מ ע פ ו ל בי השתש כתוך עוב אל הקושיא הראשונה אתאשרהחלתי כה1י־\אמהשפסק ו ש א ולץ ועזלא ו חי כתן שיעור לדרך רחוקה ל לא! הרתלסכעזלא י נ תי נ ו תרלאעלהרמלסכלכדתל או עלהצחיזכתאבתסקכא • זגה כמשנה למן הת1־יעי'ולחוץ י ל כתרא דחג כ ׳ י כ כי הנס פ י ל ל 5־ל י

ל • זררךרחזקה היא כמהלךהזמן עסלכמי םשקהכץעדהשקי ו הין המוליעייילהס וע״כ־שתודיעיימן ירושלים ט״ז מילין • !ס והוא מ ימי 1כ • והוא חה ל מ י י ה ל העדה אתת בדכי ו ע י י ע א ז ל ץ י ת ל י י ב ' ך יהוקהכל שאינו י שתשמעמדברי! שמפיש הא דק6תדע!לא אחו ד

ע החצות ג מן שחיפה שסזא ר ל התתלת ז יכיל ליכנק כשעת שחיטה ע

מסכת נצח ישראל פסקיםש ז י ש ה ף ז ג ל ו ג ל ג ך ה ר ע ב ל ו א מ ה נ ז נ א ק י ם • מ י ל ג ל ג ז ה כ ר מ ה כ מ ל ה

ת י מ ו י ה ה ע ו נ ח ת ר כ ה ס כ ל מ כ ב ה מ ע כ ב ז ל ס ג ל ג ה ל ו ג ל ג ה ך ז ת ע כ ז כ ק

ץ ר א ה ה ת ת ה כ ל י ב ה ר ע מ ן ה מ א . ו כ ר ע מ ה ל א ח ר ז ת ה ן מ ר ש י ד ל ה מ כ

ת ע ה ח • ו ר ז מ ן ה ן מ ד א ל ה ר ע י א ה ל ת ר ח ח ר ק מ כ ה • ו ל י ל ל ה כ

ה מ ה ה ן ש מ ז ה ד • ו ו ע ת ו א ס כ י ב ק ל א א ס ע ל פ ג ל ג ב ה ס א ס ו ש ה ע ל

ה ־ ל י א ל ר ק ת כ א ת ה ח ת ת כ ל ה ת ן ש מ ז ה ו ' ־ א >וס י ו ת ה א ל ה ה ע כ ל ה מ

ם ־. מ ו ק ן מ א ן כ י א ד ו א ם מ י כ ו ר ס א ם ה י ס ר פ ה ם ו י ר כ ז ל ה ל זהו כ

' ס מ כ כ ת ה א ד צ ע ׳ ע י ק ש ן ה מ ו ז נ ל ה ר ע ח ש ן ה מ ן ש מ ז י ה נ ו צ ף ר ש נ ת ה כ ק ו

ת ו א י ר ט מ ג ה י ר פ ק ר כ א ב ת נ י ש פ א ל ו ל ה ל ך כ ר ל ל ת ע א ז } ה י ע י ל ה ל

ש ח ש ה ל א ת א ה ה • ו כ ר ה ־ ז ר א ף ה ו ג ל מ ו ל ש ג מ ש ה י ף ו ג ש ס י י נ כ ז ת ה ל

ל ע ל ש ג ל ג י ה ש בחצ מ ש ת ה ו י ה ן כ פ י ל ' ל ־ ו ע ו ו ל ל ק ' א ך א ר ע א כ י ה

ת כ כ ע ש ת מ ש ך ה ר ע ל ב ו א ה מ נ ט ק ק ה א ן ה י א ל • ו י ת ו ה נ ה ל א ר ק נ א ה

ה ע ש ת ס ל י א ה י ו י א ר י ה מ כ ח ע ל ל ז נ ה כ מ ח ף ה ו ג ם כ ו ג פ ת ל ו א ר י ה צ ו צ נ

? פ ו ג ת ר ת כ ׳ נ ץ ר א ל ' ה ת ת ל ש ג ל ג ע כחצי ה ע ו נ ת ה ה ל מ ח ת ה ל ח ת מ ש

י שהנצזצית כ ס ן מ י י ל ם ע י ר ת ס ן נ נ י ה א ר י י א צ ז צ הנ ל ז כ ס כ : מ ו • א נ י נ י ע מ

ו נ י נ י ע ה ל ע י ג מ ם ו י ל ש כ נ ק ו א ן ה ם מ י א צ ו י ס ה י ר א ל ה ע ע ו ס י ש ו ב כ י

ר מ א ס נ ש ו ש ׳ ׳ י י ע ת מ ר כ ר ׳ ה א נ ש מ ב כ ט י ה ה ן ז מ ע י ל ת ר א י ר ב ב ר כ ש א כ

ר פ ס ת כ פ ו מ כ ' ר ח כ ת ר נ כ ד * וה5ה כ ק ש ר ה ו ת ע ה ל ב ש א ה י ת ה א ז כ ש ״ ג

ק י״ח פ ו א ת ה ת ש ה מ ש . ה ת ו י ה ק ש כ י י ר ה ס מ כ ח ה ׳ ל ם ו ת ח ן י י ע מ •

ה נ ו ש א ר ה ה ע ד י ה פ ל ע ש ? ר • ו י א ה ר ל ח ש ד ה ו מ ל ע י ח ת ת מ ו ל ע מ

״ב שע1ק ם שהי י נ ם פ י ש ר ב מ ו ן ל כ ת א י א ל ר מ ג י ה מ כ ה ל ׳ ס ח ז י מ י ה ת ר כ ז ש

ם י פ ש נ י ה ר ן ע י ה • שא״כ ש ע י ק ש ד ה ץ ע נ ה י נחש2יס מ נ ו נ י כ ס ה ו י כ ש

י ע כ ט ס ה ז הי י הי י ת ו ו ע כ ש ״ י ר מ ת ו י כ ״ ה א ל י ל ה ה י ה י ה ו ל י ל ל ה ז ע פ ס ז ת י

י ש ז - ? ם ו י : ׳ ר ש מ א נ ש ס נ מ ה •י א ע ד ש ל ר ח ת ת ח ע ת ל א מ ע ו ה ש

ת ו א ר ה ם מ י נ ׳ יש לו• פ מ כ ו כ ה ת א ד צ ר ע ח ש ה . ת ו ל ע ת מ ו ע ״כ ש י ם ל ת ע ד ל •

י ו נ י כ ם ה י י ה י ש א ד ס ז י י כ כ ז ת ת ה ע י ל פ ס ל ל ז א ך : ו ז מ ק ר ב א ב ר א ש א כ

& ל ג ה י צ ת ח י ת ח ה ה ת ע ו נ ת ש ב , ( ? ש ה ך ל י ת ז א ש י ע י ק ש ד ה ן ע ל ה ת ב ש ח נ

ל ל ׳ כל י ב כ מ ת ה א $ ד ה ע ע י ק ש ן ה מ ק ז ה ׳ ו ע ו ד ח ש ת ה ו ל ן ע מ ם ש י נ מ ז ה ו

ל י ן מ מ ץ ז י א ת ה ח ת ל ש ג ל ג י ה ש כחצ מ ש ך ה י ל א ה ו ה ה ש ל י ל ת ה ד ך ע ו ת כ

( ד ף צ ד ך ( ו מ ס ן כ נ י ס ר ג ם י־ ז ד ק ה ש ח ר מ א ו ב ה מ ז כ ו ת ל ו ע כ ש ״ י

ת ו ת ו א י ה מ כ ז י ו ם י ר ז ז ח ת י ל ז מ ע ן ו ב ל ק ג ל ס ג י ר מ ו א ל א ר ש י י מ כ ר ח ל י

י נ ו ש א ר ה ה ע ד ה ר ש א ז כ ח ס • ז י ע ז כ ת ק ז ל ז ח ה ר ז ז ו ל ח ג ל ס ג י ר מ ז א

ת נמש!'] י נ ש ת ה ע ד ה • ו . ׳ ו כ ע ז מ ל ק ג ל ג ל ה • ע ר ד ח ד א ש מ ו נ נ ר כ ז ׳ ש

^ מ כ ח ל ת ז מ ז ^ ה י מ כ ח ה ז כ ז ת צ ^ ־ ע ל ו נ ר כ כ י •• ־ [ ו כ ר ו ז ו ל ח ג ל ת ג ע ד ל

ן א כ ל ס ב ל ח ר ה י ׳ י ג ל א ו ה ה ז ל ( ל א ה ר מ ג ם כ י י ס מ ו ש מ ל כ א ר ש י

ם - ל ן מ ת ה ע ן ד י כ ו נ ל א ס ה י י ר כ ל ללתי ה י ) ו ן א כ צ מ א נ ו ל נ ל ם ש י ר פ ס ב

ק ס י פ ר ת ו ל ס ת ע פ ו א ת א כ ל י ש נ פ י מ נ ו י ב ם ה ו י ך ה ל ס ו ז ר ו ע י ש ה כ נ ה ש

ן • י ל י ' מ א ל י ה ה ש ל ב ק ו ה ן א ו י ס נ י ה פ י י ם ע ה ע ל ד ז י כ א ד ו ת ש ר א כ ר מ ג כ

ן א החשבו ז ך ה נ י ש פ ל ל י ך ת ו ל ה ה ל ע י ש ש מ ו מ ק ן ש מ ב ז ש ה זה ח מ ז ע ל ו

ת נ מ כ ה ו ע י ק ש ד ה ע ק ו ך ה מ ש ה ע ב ש ״ מ ל י מ ׳ ך ל ל ה מ ן מ ש ח י פ ל

ו מ כ ה • ו ע י ק ש ד ה ן ע כ ן ה ס מ י כ ש ח ת נ ז ע ס ב י י ה א ש ו ה ת ו ו מ ו י א מ כ ח

ר א כ ת נ ש ה מ ר ח א ך ש מ כ ק ה ד ע ז ר ח י ש ה ס ו ל ע י ן מ ן ש מ ז ה ר ו ע י ש כ ן כ

ה • ל ע ת י״ח מ י מ ו י ז ה ת ע ז נ ת ל כ ג ל ג ע ה ע ז נ ת ן י מ ז ה ה ס א ש ו ה ת ו פ ו מ כ

ד שעה-ש3יי1 ל ה כ ל ע ס מ א ל ז ה ש י ל ג ל ג ל ה כ ך ל ה מ ך ל י ע פ ב ל ו ש ח א ו צ

ך ג? ש מ ח נ ז ה ו ־ ה ע ש ש א ז ח ה י ע א ש צ מ ת י ו כ ר כ ז ״ח ש ן הי י ע ת ב ע ת ל ע מ

: ד י ס ל ב כ כ ה ש ז י ה ת ז ב ל ו ל ה ׳ ו מ ז א י ה ת כ ת ח ע ר ל ח א

ד ע ד ד ׳ ע כו א ז ל ו ע ל ל ׳ א דמכ׳ מ י ׳ ת י מ ע ט א ל ל ו ה ע שם.תוספת לת התיש' י ש ו ת ? ת ש ל א • והכה י ז א ה ח מ ׳ י י כ כ מ ת ה א צ

• ך ה ז ל ע ס כ ׳ ד פ י ח ר כ ל ו ר פ ס ב ך ר ד ה ל ד י ל צ ע ב ס ש ז כ ״ ט ש ה פ ל ״ ע י א ז ה

ש ה דכרי מ מ י י ה ז ת • מ צ ם ע י ח פ ד ט ן ל י ו ו ת ה חקו ס שז י א פ ט ח ״ י ת א ד ו ה ו

ת בת מ א י ב ז ב ת מ מ א ה ו כ י ס ת מ י א י כ א ל א ד כ ר י ז מ ו א ג י ל פ ן י כ ז ר י ע

ת ששה אלא ת ב ו מ א ל ה א כ כ ד ל ה ־ ו ש ת ש ת כ מ א ם כ י א ל ת כ מ ה א ש ת ח

1 ל - א ק ס ס מ ס ד ו ש מ א ז ה ס ד ש י ל ר ש ר י פ ת ז מ צ ו ע ל ל ה ת ו ו ק ח ו ! ש ל ל ה ש

ת ו׳אזלינן ת ב ו מ ' אז א ת ה ת כ ז מ ס א ס ה ם א י מ כ ח ו ה נ ר כ ז ת ש ז מ א ל ה כ כ

ז לפי ו ל - . ל ה ר ו פ י ש ת מ צ ו ע ל ת ז ק ח ג ש ן י כ א כ ר ל ל ד כ ה ה ה י ה י ז א ר ת ו ח ל

מ ל א ך ל ה ת של מ ו א ס ר ד פ ל ד ס ו ד מ נ י ס ה כ ש ת ו מ א ה כ ף א ד ר מ ז ל ז נ ל ש י

י י ף מ א ע ש ד ז נ ה כ ת ם א י פ ל א חי א י ה ה ס י פ ר ה ו ע י ש י ש נ מ י ס כ ז י מ כ : נ י כ

ן יש לני ו כ מ ה כ נ ה ן • י ו ת ו ד א ו ד מ ה נ מ ז א ז י א י כ ק פ ס ה . ו נ ד ל ל ו נ

ן באמות ה ן ו י ל י י מ י א ט ו ה ס ש י ל ש ז ר י ן ה ס מ י ע י ד ז מ ה ק ח ר מ ק כ פ ת ס ה ל

׳ י ע י ד ו ת ק ה ח ר ז מ ל ה ל מ י ת ז מ צ ת ע ז מ א ח ב ז ד ד מ ס נ ה ר ש ש פ ת א ו ק ח ו ש

ז הב׳׳ל ששלשה ״ ט ת ס ח נ י ה פ ל • ל י ת ל מ ו נ ט ק ת ה ז מ א ת ה ז ד י ד י מ פ לא דאל׳ל, ה ר י פ י ש ת ז א ל ל ת • ז מ צ ת ע ו מ ה א ע ב ר ו א ש ע ת י ו ק ת ו ת ש ו מ א

$ ו ת ך ר ר י ד . הז ה ל א ן ז י ל י ו מ ל י ב ס הו י ל ש ח י ם ל י ע י ד ו מ ן ה ח ל א ל ו ע •

ל ך ע ל י ו ל ר ל ש פ ן א י י ל ע י ש ל פ ף ע פ א ״ ם ע ז ת י ו צ ח ם כ ש ע ל י ג מ ש כ

ל כח&יב י ז מ ״ ט ן ה ה ו א כ י ש פ ל י ל י מ ח ל ס ת פ ט י ח ן ש מ ר ז מ א ג ו ה ש י י כ כ כ ה

עשה ק י ס ל ה א ר כ ק מ פ ק ר מ ו ע פ ק ו ו ח ך ר ר י ל ו ך ה כ י פ ל ל ו י מ ס ל י ה צ ז א

ח ס פ

ק ר ח נ ה ב ש י י ח ת ת ז' • י ת כ ו מ א ת ה' אז מ ת כ ו מ א ם מ ס ה ק א ל י מ ה

. ר ש פ א ק מ פ ס ר מ י ל ר ק מ ׳ ת ו ת כ ו מ א י מ נ ו צ ר ׳ ט ו נ י ב ן י ל י מ ו ׳ ׳ ס ט ת ח בחצו

ה ש ע נ ר ש א כ ' ו ה ה ת ב מו ס מאי ס ה ל ל ע ה ו ן חצי מ ל ש י מ ח ״ ך י ל ה מ ש

ק ח ר מ ך ב כ י פ ל ל • ו י ז מ ך ט״ ר א א ש י ת ז ה השתו ת פ ׳ י ת ז ת ב ו מ ם א ה מ

ס י ב כ כ ת ה א צ ב א כ ל ל ו כ י ס ל ע ה ז מ א ה ז י ה י ש ך י א ר ר ל ה ז א ה ל ל י מ ז ״ ט

ה • מ ל ד מ ל ה ה ש ק ה ה ש מ כ ב ל ש ו י ה מ ז ב ה • ו ל י כ ן א מ ת ז ל ח ת א ה ו ה ש

כ י י א כ ל ו ׳ ט י ח ת ש ע ש ס ב נ כ י ל ל ו כ ו י נ י א ל ש ר כ ל א ד ל ז ע ס כ ל מ ר ק ה ס פ

ן כ י ק פ ס מ ן ל מ ו ר י ש ע י ר י ד מ א ר כ מ ס כ י ׳ ׳ ה ע ד ז ה כ י ר י ד פ . זזה ל ה ד ו ה י

ה ל ע ג י ל פ ד א ב ר כ ק ר י י ת ו ו כ ל ץ א י ל ת מ א ה י צ ל ' ז ז ל ׳ ת ה ן ב י ת כ ו מ א כ

ת • ז כ צ ו ע ל הל ת ו ו ק ת ו ו ש ל ק שהל ס ר ת וי ה ת כ ו ח א ת כ ו מ א ל ה ר כ מ א ם ו ש

ן י נ ע ל ה ר א ו חז נ ס • י ו י ק ס ז פ ל ה ו כ ק ס ן פ כ ש ו ל מ ׳ י פ ס כ ל מ ו ש ה ׳ כמ׳ ז

ת נ ק ס מ ק כ ד ק ד ה שיש ל מ ר כ ו ר ע י ע ר א ו א י ב ר ה ו מ ג ם א ר ש כ ז . מ , ו ג י מ ש

ן נ ח ו י ׳ ר ד א ת כ ו י ת י ז ה ת א ת י ך ל י מ ס ר ב מ א ק ה ד א מ הו ן י ו א כ א ל ר מ ג ה

( י ל ר י ס ן י י ע ו ) א כ ו ש ח ו ^ י מ ז ד ק ו כ ע א ט ק א ד ו ה ק ב ר ו ׳ מ ך ר׳י1מ,ק ו ר ל מ א

א ה ר ש ו ב ס נ י ש ת י מ ת י ה ה מ י י ל ר א י ק א ו י י ר א ק י ל ל ש י ר י פ ל ק ד ק ד ש ל י ו

ן • 1ע1ד ר כ מ א ן נ ח ו י י ם ר ג ש ן י ל י מ ׳ ן ה נ ד ה ע ר ו ק ש ה ה ז ל ע א מ ל ו ע ר מ א ש

ה י ש פ נ א אליבא ד ל ז ע ה ו י מ ק א ח ו י י מ ו ר א א ל ת ה ו ט י ש פ ת ב ת ה ל כ הו ל ל

ד ס א ש א ל ז ע ל ת ז ע ש ה ע י ג ה ד צ ה ז י א מ ר א כ ל ז ל ה מ ל ד ד ז ע ה • ז ר מ א

ש ק ב ו ל נ ה ל מ א ל ת ב ו י ת ז כ ל א ע ל ז י ע ר ב ד ן • ו נ ח ו י י ב י ר ר כ ל ו ב ש י ת כ ש

ו יתית נ י כ ר י ד פ ל ם ו ל ו ע ס מ ״ ש ך ס ר ן זה ד י א א - ש ל ו ע ה ע ט ה מ ל ס ע ט

ו ׳ ם ט׳ י ל ש ו ר י ם ל י ע י ד ו מ ן ה ת ט ש ו מ א ת ל ד ש ת ה י י שז פ א ל הז ל • ז כ ה

ם ז י ך חצי ה ל ה כ מ ל נ ה ש ז ך מ ש מ כ • • ז ל ל כ ר ת ז י א ל ז ת ו ח פ א ל ל י מ

ה ש ק ה ה ל ה ק ש פ ה • א כ ש מ ס ן ח מ ר כ ז מ ו ר א ו כ ה מ ז ל ו י ז מ כ ט״ א ל ו ה

ר מ א א כ ת י י ר ב כ ת ו ל י מ ' ץ ה מ ל ר ע ח ש ת ה ז ל ן ע א ת ל ז ר ע ת א ה ש מ ב

א • ת ב ו י מ ז ״ ע ה נ ע ן • ו י ל י ^ י י ל י ך ל ה מ ס ל א ץ מ ל ע ר ח ש ה ת ו ל ע ן מ

ת ו י ה ה כ ז ה כ כ ו כ ן • ה חנ ו י י ב ר א ל ת כ ו י י ת ו ה א ת מ י ז ל ״ ס ע ל ר ה מ א ו

' ל י ם ז י ל ה ך כ ל ה מ ץ ו ל י ז מ ״ א ט ו ם ה ו י י ה ך תצ ל ה מ ה ש כ ש מ ן ה ר ת ז ל כ ה ז ש

' ן י ל י ׳ מ ך ד ל ה א מ כו ל ץ אי נ ר ה ע ר ח ש ה ת ז ל ן ע מ ר ש מ א נ ר ש ח א ן ז י ל י מ

ק ז י ו ' י ל ר ה ע ש ק י ן ו י ל י י מ ת שכ ו א ס ר ה פ ר ש ע ם מ ז י ל ה ן כ ל ה כ מ ״ ר א צ כ י

י ת ל ל י כ כ ז א כ ז צ ר י ת מ י מ ר מ א א ד נ ן א נ ח ו י ׳ ר ך ל ר מ ס א ל ה י ת ז י י נ ש מ ן ה מ

ך ח ש ה ׳ ז ל ס ע ד ו ק ט ע מ ס ד ק ל י ד א ס ך ר ד ז ׳ י ש כ א ה ך ז ל ה ך ר ד י פ ל ׳ ז י ה ל ת כ ד מ

' ן כ כ ר ז ־ ׳ ז א ס ר פ ׳ א י ז ך ה ל ה מ ה י ש ת ר ז ס ג ז נ ז ׳ מ כ כ ת ה א ר צ ח ט א ע ל מ ח א ל ו

ר ש ע ך ז ל ה ש ו ר כ ס ס י ס א כ ר ב י ס א ה ו ב ע א ט כ ר א ז ל ז ל ע ו ל ע א ט ק א ד ו ה

ו ר ז ן ג כ ש ל מ ם מ י כ ק פ ת ה א ד צ ש ע מ ר ע ח ש ת ה ו ל ן ע ב מ ו ש ח ת נ ו א ס ר פ

ת ו א ס ר ה פ ר ש ע ה י ' כ י ת ל ו ״ ן י ל י ז ן י ה ך ^ י י מ ק ל ס ר ע ח ש ת ה ו ל ן ע מ ש

ס כ ״ מ ר ה ק ס ה ס ל א ס ה י ר כ ל ה י ס ״ ע ט ו ע . מ כהאחר ם ו ד ק ה ם ב י ב ש ח נ

ו י מ ה כ ע ש י ש מ ח י ל ל י מ ע ל י ג י ן ו י ל י ל מ י ם למי ז י ך ה ו ל חשכ ה א ו ל ז ע כ

א ת י י ר ב ה ל ל ו ס . י י כ ל שר ל ל • ז ל ה ה נ ש מ ש ה ר י פ ס כ ל ת ר ב ה ת כ ש ,

י כ ר ש כ ש י ה ל צ ס ר ל ה ן ו י ל י ב ח א ל ו ה . ם ו י ס ך ו ל ס ר ש כ ו ס ן ו י ת י נ ת מ ג א י ל פ

. ט ״ י ת ב ה ת ה כ ץ ז ע כ ה ו כ ל ה ן ה כ מ ש פ ץ ת ת י כ ת מ א ל נ ת . כ ר מ ס ! י חכ ו י

ה כ ל ה ה ו ק ו ח ך ר ר ה ל ת א ץ ל ת י נ ת מ ק א ל ו א ח ת י ד כ י ל ל ת ש י ר מ פ ן נ כ

: ת ו כ ר ב ק ל ש ל י ר ו כ י ר כ ר ש כ ״ י ע ׳ כ ש מ ע כ ״ ר כ

ן מ ש ת ו כ ר כ ׳ ל א ה כ ש מ ס כ ל מ ר ה כ ת כ ש ה מ כ ש י ל א מ ועתה א« ן ו י כ ן ו כ ש ה ת ת א ה ל ע ש ש מ ו ח ה ו ע ק ש ל ה ר ע ח ש ה ה ו ל ע

ם כ א ש ח א כ ו : ה י ת ח י א ת מ ו ע כ ש י י ל ך י ב ש ו ז ח נ א י ש נ ו נ י כ ם ה ו י ת ה ל ס מ ג

י נ ו ש א צ מ ש נ מ ש ת ה פ ו ק ך ת ז ל ה ן י נ ע כ ש ע ק • ל ה מ ו א ר ח ש ת ה ו ל ע מ

. י נ ז צ ר א ך ת ג א כ צ מ נ ר ש א י פ כ ל ו מ ל ת י ה ל ע ת • ב ע א ל י ה ת ח א ה ת ז ע ד

ן כ ו ת ל י כ ל ש ר ר י ר פ ש י א פ א כ ר מ ג י ה ר ב ט ל ש ה פ א ר מ ס ש י מ פ ל

י ר ו א י מ פ כ ם נ מ ל א ״ י ל י ׳ ק ג ל ת ׳ י כ ז נ ה כ ר ו ח ש ב ל כ כ ״ ס ג ל מ ר ת ה ע " 7

ת י ^ ס ך ו ל ה ת ן ה י נ ע ס כ י ל ח ס א ם ה י י נ כ ו ת י ה ר ב ס ל ק ע י ש י ה ר כ ל

ך ל ה ש מ מ ש ה י ש ל ש ר ר י י פ פ א כ י ל ה ו מ צ ה ת ה ע ם • ל י מ כ ז ת ת ה ע א ד י ה

ן • ו פ • צ ס ו ר • ד כ ר ע ק • ת ר ז ס מ ה ה ו ע ב ר א ס ה ל ז ע ה ת ו ח ז ר ף ק ה ב

א ז ה י נ ז נ י ס כ ו י כ ש ך י ל ה ה ' • ז ת ו ח ו ׳ ר ז הד ל ף א ק ת ה ר מ ז ת ג ע ה ל ע מ ג ו

ע צ מ א ע ב י ק ר י ה ב ו ע ב כ ת לכקו ל ח א ס מ מ ח ר ה ח ש ח ה ז ל ע ר מ ד ס ז ה י ע

א ו ה ת ו י א ה ל ת ע א צ י י ן ו י ל י מ ך ל ו ל ר ה ו ע י ש י כ ב ו ע ך ה ר ד ת כ ל ה מ ח ו ר ז מ ה

רת ז חו כ ו ר ע ת ם ?חצי ה ו ר ד צד ה ח ו ר ז מ ח ה י ח ; ם ח י נ פ ת כ כ ל ה מ ן ז נ ן ה מ ז

ן מ ן ש מ ז א ה ז ה ה ב י ק נ ן ה מ ז ע ו י ק ר ר ל כ ע ת ח א צ מ ת ו מ ע ש י ק ר ת ה כ ק ו נ ו

צד ח ו ר ז מ כ חצי ה ג ה כ ל ה ח ה ל י ל כ ס • ז י כ כ כ ה ת א ד צ ה ע ע י ק ש ה

ד • י ת ת ה כ ל ה מ ה ז ר • ז י א ה ת ל א צ ב ל ו ק נ ת ל ר ז ו ח • ו כ ר ע ח ן וחצי ה ו פ צ ה

ת פ ז ת א צ ת א נ ת ל א ה ז ע ד ל ס • ו י ו ש ה ל י ל ס ם ו ז י ן ה ס י נ ת פ ז ק ת כ ק ל ו

ד ז מ ע ו ל ל כ א י י ל ה כ ת ץ כ נ ד ה ר ע ח ש ת ה ז ל ן ע מ ן ש מ ז ר ה ו ע י ר ש ז א י כ ב

ד צ ו מ ר ז ע י א ש צ ת י ש ש מ ס י ל ז א ה • ז ס ו מ ע כ י ק ז של ר מ ז ת ע ו ת ל כ ע

ל ך כ ל ה י מ פ ו ל ת ו ך א י ר ע ה א • ו ו ה ן ה מ ז ם כ ד ך א ל ה ה מ מ ה כ א ר ש ן ו י ס נ ה

ת ע ד א י ה ו ל ה ת ע ד ה ה י ז ל כ ק ה ד צ מ ז ן א ו י ד הנכן צ כ מ ״ ג ע ז ד י ם ה ז י ה

ם י ל ג ל ג ה ה ש ״ ז י מ ל ט ת כ ע ר ד ח ם א י כ ש מ נ ת ה ז ת ז א י ה מ כ ס ח י י נ כ ז ת ה

ת • י י ר ו ד כ כ א ל י ת ה א ה ד ־ ו צ ל כ מ ת א ן ת א ס י צ ג ס מ ס י י ר ז ל כ ס ק

מסכת נצח. ישראל פסחים לד , כגמ'&לנזכעיו1כין(ל׳נה)לכפסיונפטןלאהי1כפנץלאמלפכילזלאל ייכ מילין מצידיהס אלא לאח1ריהס ומזה מוכח לשיי לילך בשבת ע לפי שהמכה מקצה המחכה שלפנילהיהצויךלחזורעד סיף כל המחכהא לאגור רכאיכגפלא שלכי דלגליחדכרכמחן ה ל ) ולא ל ס פ ) י ל ו פ כב מיל התחום - ^ ו ת י דקציעי דמו(מותרלילךכלסמקנסאףכזזלת ה והלכך נסי דילפיכין שמדאורייתא חותר לילך כשכתי׳יכמילעדיין לא

ילפיבין&אףאלכסונסמזהו :א גמרא רני יהודה אזמר עוניו בל רקיע אחד חיי כייס י דף צד עס עמן • זאקדיס כהחלה *אמר זהמקו וכוי יש נ אחל חחלמזל ירושלמי ואשר יש לדקדקעליו השייך לעכינינו •ק לברכוירב חניכא חברייא לרבנןכעי • כמה לתת אחר בערכיה ל ל ב ל נראזשלשהכככיס י אע״פיסהחמהנתונהכאמצעהרקיעלילההזא וחור(פי' זאחזר) אף כשהריח כן(פי' כשם שאנו אוגרים כל זמן פכראוס הוא לילה כך בשהרי׳כל זמן שניאייעליין לילה ה1א כערבית ג' גככיפ שכראיןעדיין כככי׳ הרכה) ל זאכחנו קי׳׳ל ל#עלז'השתר יממא הזא א איר יוכו ק ר׳בזןאס אה אימר ליתן עזכיו של רקיע ללילה נמצאת אומר שאיןסיזס והלילה שזזיס(פיילמעלזת השחר על הקהשמש מהלךכעיכיו שלרקיעכמ״ש למעלה זאס טזשיכ .חזהו הזמן ללילה יהיה הליל? יזהר גלול'תן היזם אףכתקופת ניסן ואכן קי׳יל לכתקזפת ניסן התם והלילה שזים) כך פיתשזע״פ פשיטו-והכ׳יש לשאול כזה הלא כתכאר שבתקופת ניסן התמה מקפת שיתי רוחות ביוס ושתי רוקוה כלילה כפירלי כלכיצד חעברקכנ׳׳ל-וא״כ מה הועיל הירושלמי בהנחתו שאין עוביו של רקי׳שייך למדת הלילי• הלא קיש להוכיחו להקשז׳בהנ׳ךאסמעלזת השחר עד צאת הכככיפ הוא יזם(אכז ניתכים העובי למלת היוס יהייהיזם יותר גלול מן ה*!ילה • שכמו כן מהלכת טוס שת* חן הדוחות כמו כלילה • זמדה הליך העובי נוסף על היום • אתה שכן ידחה כהשקפה ראשונה • א״חנפ אחר העיין כההלוך הלל כיזם כימני נמצא עוד קושיא אחתמתמהת המהי גדולילאיך יתכןשיהייהיזם דוחה ללילה בטסן^׳י ההנחה הכיל כפרל שמהלכת כיום שתי רזקזת זכלילשתי רוחות • הלא כלילה מהלכת מכקון לכיפה זבי61 מבפנים ואחר שהוכח שיש עובי לרקיע שהיא כשיעור חלק יו״ד מן המס סנה הסבזבשמןקון יגדל ההלוךש?פכיס כברור • ויינק החזנתיסחחזת על איזה אזפןשכרצה יסיסמחבעוה או עגילים • [תמיד

יסיסהסקףשמבחיץעודף עלספטמי • וכדי לקרב הענץ״1 לב המעיק כיזתר אראס סלכר בציור ויהיה סמתבעיסזה דמ1ת רוחות העולם • ועוביו של רקיע שמח. הפנוי.שבץ.מרובע ספטמי לחיצון • י ונאמר שבניסן הממן: מהלל כתם חציתח לה' וכל צל ה1' זחציי״גזעזכרת בנשף דרך העוכי כנקודת ג׳ ויוצאתי ל ל כנקודת ד׳ ומסבכת כ

ל הליך׳ א • וזס עודף ע זכל צלע זיח סצפוכי וחצי ל היומי. כשיעז׳ זמן הלוך קזלזוז״נוקזייחולטזלאשרכהירזסהחהלךו זצלעילע ד׳׳ס דומים לצלעי ה״ב ו״ג• אזי ישאר צלע י״כ לזמס לצלע ל ונתצא הלילה עודפת על היום כשיעזר הזמן שמעלית השחר עד סנן ד׳ פעחיס לפי שכל אחד מקזי ס״ז ז׳׳כדומהלעיביז של רקיע וזהחבואר - זאחת שיש לכו לזמר שאנו מתנין עכיזשלרקיע ליו' וסיא הזמן שהחמה מהלכת קז א?ז מעלות השחר על סנן • זכןהזתןשחהלכתקזב״יוהזא מהשקיע׳עד צאת סכככיייוכןאמיובלמ מעלויסשתר ועד צאת הככבי׳ ימחא ז1א שאלפכ לילה גדולימןהיויכשיעויסלוךסעובי כ׳׳פילא נמלטנו עדיין מן הקושיא • ואס נניח סתמולעגולה • יקשה גיכ על דרך הכ״ל• זזה לפי שהאלכסון העגזלסהתיצונה יןקףעל הי1כסון העגולס הפנימית כשיעור ביעזביוה זיסיילפי זה חצי הקףהעגזל שמכחקטסףעל חצי הקףט הרקי׳ ג׳פעמייכי ערך ה:1כק1ך1 חצי הקף העגולה ו שמבפט׳שיעזר ע כערך איאל אחד וחצי - (והוא לפי חשכזן הגס הנזכר כגמרא דכל שיש ברחכו טפחיש כהקפ1לט)זהק1שי'נה1גהעל לרן הכ״ל • וכדי לישב כל זה אקדים.סוגיא אחת מגמידכבא בתר'(ד׳כה ע״ב) ז״ל הניא ר״א אומר עולם לאקסדריהזאדומה ורוח צפונית איכה מסוככיוכיון שמגיע כחמה אצלקקצפוטת מערגי׳מקפת-וסוזרת אהזרירקיע שנאחר הולך b לדוס הובכ ׳1 צפקוכז׳פירלי שם שכתכ ז״ל לאכסלר׳שאקלז דופןרכיעי׳עלל• זיהיידמות העולם כדתזת הכית זכן איתיככפרצסנה פענח • שהיתרה ח תחלת בכית מפני שסעזלס הוא על ציות סבי״ה כצד רק־ סתייוהנה י ש לומר כזה סדמזת שני פנים • או שנאמ׳ששלשת צלעיז ספניתי׳&זיס זה ׳]ס יהי ח ל ה ק זה • ז איכ שלכת הרוחות סקיצוכות כלתי שויס זה לזהרק ח

יותר .'

פסחראשון• זכזהחיזשכקזשיתהתוקיהנ״ל: א&ס שגיףססיכרא הזאת אשר זכר הטיז וכעל צילה לדרך והוא. שההבדלשבין שותקות לעצבות• הוא •רביע אמה אין לה על מה לסמוך כלל ואדרבא שבגמרא דעירזבין שזכרנו מוכח ללא כלבריהס שחשחע שלרבא יסיה ההבדל כין אמות לאמות יזתרסחזת חמה שהוא לאכיי ־ . וזה מבואר ממה שאמר רבא כל האמות באמיח כת ששה הן

אלי) שהללו שזחקות וכוי דלשזן אלא משמע שבא למעט ההבדל ממה י שהואלאכיי •־ וכן משמע מברייתא שם דאמר'כל'האחות ישקמו!ג אומר כל האחזת ל ש חכמים באתו׳ כה ששה וכלכל שלא יהיו מציונות ו זכו׳ וחוקי התם רשכ״ג כאביי • ולפ״זהיתכן שנאחר שההבלל כץ אמה לאמה לאכיי הוא שתות •י ולדכא יהיה ההבדל רביע יזה זדאי ליתאוכמ״ש הרשלא שהאמה שוחקת היא יותר מהאמהעזצכתחצי אצבע וכ״כ כל הפוסקי' האחרונים זחעולס לא נזכר בשוס מקום דעת

הט/והציל הכ׳׳ל :ח דיה רכ יהודה אומר!כוי על ויוכל לכיא עד סחוך 1 ם ו ם ת ש לתחום •יש להקשויעל דברי היהי׳תחה דאיתא בעירוכץ (דףכא) דהסתום של שבת ס!א אלפים אילס מרובעות י והעלי התזל^ ז א שס כד׳יה כזה יהיו דהיינו חקא כהולך.באלכסון תחומי העיר שח אמה כשיעוראלכסין של אלפיס על אלפים v •חס ל לילך אלפים ו כיזצאחןקרןהעיר אנללסילךכגד סעירכיזשריאין לו אלא אלפיםה ל ו ת כ התוקפת ביומא (דף סז) דיה וכולן!כיפ ה ל אחה כלכל• ו כללזמהלישבת •.' זלפיזהלאי־זכן חסשאחרבחשכתינזאיזודרך רזוקהמןהלווליעיסזלחוץוכמדתהלכלחת • שאיני כן לפי החמת • דה:ה יחי שכא אל סירושליס ביושר הנס היא יהיה נקרא לרך רחזקה אם היארהיק חןסירזשליייזחר חששה עםדמיל אף פסיעיאחת שאזי אף ילךו מיל כסו שהוא יכול לילך בחצי יזם וכלילה מיל אחת כמו שסוא טוס ל רשאי כי״צזעלק לא יוכל לבא לירושלים • ואולם הבא לירושלים מ5ד הקרן לא יהיה כקרא דרך רחוקה עד שיהא נרחק מן כירושלים יוהד מששה עשר מיל וחית אמה שאל׳׳כ עריץ יכול לבא כלילה ואיךאיצ אומר וכמלהה'לכל חח הלאישהכדללח אמהצכיונגדהקרן לבא

כיושר * י ודוחק לומר שהתוסידכאךסוכייס כאותן האזחריס שלעולם 1 ^ותטסלו׳1פיסאמהעסהי1כקקזאץ חלוק לבא כיושר או בגל הקרן • ,

אחר שהתו׳עצמס לחי הסכריהזאת כעירוכץוביומא

כעירזבץ (שס) זלכןסזבריםילכ שנותטנדפיאותלתחוס • חשאיכל החומץ לאורייתא וחפיק לה ע לאנן קיימינן אליכיה כאן להזא ל ל ל מקרא אחריכא בסוטה(שס) לא יהכינן ליה פיאות • ויש קצת קמך לסברא זו ממה שפסק סלמכ״ככפ׳הלל לי״כמזליןסוי תחוס לאוריייולא זכר|אצלס ענץמרזכעות מ'שמעשא1כ6 צריכיילהייעמתכעזח ירק אצלת*. אכל זה ליחק בעו אלפים אחה שכתכ שהן תדוצכן כהכ שהן מרוף תתוחץמקרא דוחדותס להס אלפי• כאחהלעיי הלויס לי להנהלעי ושס ודאי דכיתניס להספיאותכדאיתא בהליא כעירוכץ(לף כי) ועולה גותכיס לו י1כסץויליף לה" ל דמסיק שס כגמריןאף למעכיריד׳אמות כ מדכתייכזהכזהיהי׳כל שובתי שבת • זזה זדאילאהייאתמכת׳רקלחוד גמויכייןדילפי תכיימעכיר וכיוןשקהיה ללעידאףדלל החימץלאוריי׳

ל דנותניס פיאות לתחום ודברי התיסיצריך עיין: לה הנה הביא אותי סעטןהזה להקשייכזה על הרמלסכמ? שפסי ת ע וכ שתקום דאורייתא היא י״כ תיל חדוע לא נתן לו האלכסון ל כתו לחעביר כיון לודאי איןחלוק לעטן פיאות כיידא1רייה'לדרככן כלל•

ויש לישב שהכה לפי שהרמלס פקק דין זה של תחוס דאורייתא על פי.ל הירושלמי שס • כרכיסנאכשם ן ל ט ו ע הירושלמי'דפ׳ ככל מס עשר מיל כמח;ה ישו׳1 י רב אחא אין לך מחיור שככולס אלא תתוס מ ואולם בגמרא שלנו לא נמצא כלל סברא זו דייכ מיל • ואחר שתתזס דאורייתא נלמד ממחנה ישראל נכיןהדכר שיהיה בזולת האלכסון של י״בק כפרש׳ כמדכר • שכל לגל החל מדגלי נ ח עלי״כ • לפי שכהכ ה התדכר היה ד׳ מילין על ד' מילין • 'זהתשכןעסהלזיסאשרכאמצע) מכואר הא דאמריכין דמחנה כ ד׳ מילין על ד׳ חילץ - ולפ היה ל ־ישראל היה י״כ מיל על י״כמיל יהיהעלזההאופן דגלמחנהיהידה מתזרחהחשכן והלויסודגל אפריס־מן סחערכלמשכן.זהלויסיסיה לפיכך חןקצה החערבי של דגל אעד״ים עד קצה החזרתי של דגל יהודה ייכ מילין • וכמו כן־דגל ראובן מדחס המשכ| ולגל דן מצפון והיהכ חקצה הצפיט של דגל דן עד קצה הדרזתי של דגל ואזבן י׳׳כ חיל • לס היות לילפיטן תחים הציזיהזהשללגליסמשרש ככחיב • יללז פ לאוריית׳י״כ חיל ממחנה ישרי1 היינו באורןוכרוחב נלבל ואזלם ה1ככ!ן לאסיה אפי׳ יייכ מילין כי כל הליקרכזת היו פנויים והלכך תחוס שכת הזאי״ב מילין כלבי-זעול יש לזמר לסרמלם קכרשטע׳סיחשצחי במס 8לזטל ממחנה ישר& לכו הוא ת«יפ שכת מ1 התזרה הוא מכת מס להט

מסכת נצח ישראל יבמות שלא יהייהשיעוו המא על עדך אחיתמיד כי שיעוד העוני לא ישתנה •ב לפי שנכ׳נתכא׳כאגחפילת(הייחודדי הישזב)ששד1פ וכלאיה ללח ל היה כאקליםתג׳־ולפ״ו לא יגיע רוחב פמססןהחשוהלל׳תעלז׳־זיחחייכ שלא יגיע:שחה היויהיותר ארזךכ״א לי״ג שעז׳כמדעבתמכה־צא ותשיב תמצא שאףבתקולהימויז בהיותי היז׳בתכלייגדלז לא יגדל משףעל מש? הביכוני רק ככדי מלק עשירי׳מןהשעה שהוא פלזויהרבה מכדי תהלךמיל ולפ/מקשה הש״ס שפיר לרב קנינישאחרשהלךלזש אותו המרחק-מעלומ השחר עדהק איך אפשר שהוא ה׳מיליןכיין שביום מניני לא ינןליןלילך

כאותזהזמןרקדימילין: י. שס ויאיצו שאני • כירושלמי ריש כרכות יליףנמי מההיא ללוט לארס מהלך ד׳תיליי תעלוה השתר-ועד הכך * יפריך והא תמשה הוזין ומפרש המלאך היהמקדרלפגיהס הדרך- י וכתכהילמיהאדידעינן למילף מהכא ־הנה למילין • הילכו משום דחכמיישיערו שהיידור פו*ת חלק קמשית • וזה אינו תוכן כלל דאיך יחכן לחיזוך קצכה לפחת הקילזר שהוא אחיד חלק אחד תל אתר שזה עני! משהכה בארץארץ י יהמרלא גp הוא מישנ הא דיליף כירו5למי למעלןת השחר עך הקדימילין תה$ ללוטי כאופן שחישבהילמאלאשהוסיףקצתליאור כזה זאמר שהחכמים שיער! כארץ ההיא שהקרור פיחת חלק תחשית• וגס זה לחיק לאיד יתכן ל^ק^חת הקירור המשוער להס כארץההי׳בזחכס־אלפמתהקידי׳שהיה כאתההיא כימי לוטיכי מי יגיל לכו כתוך הזחןהרב ההוא יותר מכיאלפיס שנהבהמיר ארץזבמיט ההיייהקצועייבארץההיא אז • אז יעלו הריס ירדו כקעוימחלש מה שלא הייכארץההיא מקולס • וזה עניןמרע בחזש לקכיל שמצל אח׳כאו זכווכז שיעזר פתק הקידויעד שןצא להס שיעו׳המהלךשחן עלות השחיועד הצן ד׳מ*לין;־כי קנה״הרמלס כלי מהתפלה עתב שחק השתיזעדשיעל׳על האקה^צכליעשיריישעהיזאתו שהמונח שהתהלך שנעעלייהשחריעד הכץהוא דימיליןייהייהמהל׳שמןעלזיהשתר ועל עלז'f הפמשיד׳מיליןועיד לחומשיחיל שכןחגיע בקירוב לפי תשכוןמהלךז פיקא!'פי*כ שעות שהוא יוס בינוני • ולפי שכעלוי״השקר כהיעויאיצו יגז׳ זכתייהשמיעלה על הארץוליש צאצוע^שמימרקק למילין וקזחןההו׳הוא

שיעו׳הלזן לימיייןביתומשיןכחציםהיסיילו הקילו'ג׳ח1חשי חיל כקימיוהו׳ • חלק א׳מייב כקירוב לפי של׳חילין זכיחזחשין עזליןללכחזמשיןזזהמקוי' אחרשילעכז שהי׳התלאךמקרר לפניה׳הלריושיערו הקכתיישהקילויהפת!, עלפ בכדי השיעור התז׳׳דהכה בעיוזטן(לכת)גכי ?א לחקלריןכהיי׳ אמרלא שני(פי׳הא למקלריןבהריז) י1א בהר המתלקט לל חתוך ל1אכל כהר המחלקייזידמתוךתחשמזדלומדידייפהפרלי חתלקסלרתתוךל שקזלם שיגיילהלוךל׳בשפוע מוצא םנגכה ייטפחי׳ואהא לאמ׳למחלקט י׳ מהוךחחש מודדו מד+ייעה פילי שאיןכאןלא קילו'ולא הבלעה לכקרת' חלקה דחיא-והלכךאחי שידענז שהייהחלאךחקדר הדר׳לפניה׳אפס שלא ידענז שיעזיהקידוייתכןלפיכילחפזס הפחיישבקידזישהיא באקהתהלקט' י׳מתוךד׳שמשפואילךסוא גדר הראוי ל^רזיקידני־ילא כפתז׳תזה העךך דכקח׳תלקה דמייל ולחו כן&יחכן לתפוס קידור יותר מזה הערך־ שןה יהיהבלתי גמלותפשה מיעט תפסת ועיי׳כתז׳ כריש לק דסוכה בענזן תפסק מחכה וכוי־וכאשרנטח שסי׳הקמר שלהחלאךלהשיסהעאוכ של גינת אייל מהזךלליןשזרכתתייב שנתקצרלו סדרךבכדי תלק א!מי״3יוזה שצאשר יהייהשפזע של*)הר ד׳ אמזת ו*היה העחזד היורד תראש ההר א׳'כפיהמ1נח־יהי'כפי הכלל שזכרנו כחדזשינז .זעזתד נצכ על'הארןי-טפ דריישכת מרחיהישר שכאקכנל השפיילכטפחייקסר משהי לפי שתשכיר׳ מחנילכהוא תלדותממר׳מרוכייו״דהוא מאהועולי׳יחראקלדזמרוכ׳ לד טפקיישסם ליאמו׳תקע׳׳ו נלפינךהייחרחקהישר לב ^פתייכקידוב נמצא שאחר שהמרתק שנשמע היא לד טפחי׳ והמרתק'3ישרלכ יהיה הזחת ביטפתי׳שהוא חלי$ איתי״ ב ־ ולפיכך כאשר כפחזת מחמשה מילק י מיקק צוער חסלזס בשמע י חלק אחד מייכ' מס שהפחית׳ הקידוד *שארו לכ תומשי מיל ועוד מעט־זשובנכה חןהלב חזמשק-חה •:מזמש שיהא מהנץועד עלית! על הארד-והוא כ׳חומשימיל כלל נשארלחומבי׳ זעזל

יותר ארוך מכל אחד מצלעי המזרח והמערב י זהזא הפי היותר קרוב-או. נאתר ששלש־. הדזקזת החיצונית שזיס זאייז כתלה אמת אמכס הרוחז מצד פטם הס כלתי שזיס זא״ז־וכשני הסניייתכאר הענין כאר הטיב פל כטף

מזרח א

ט ג

ו

אם על האומן הא ייהיה על ואה ההמולרות לח שזה לרו׳ ז״ט זלי־ממאר נווה שצד למ החצין גדנלמצלע* לס מינ• דמיעדלפהליהחמי מכקו׳ז שמשסהקהחמ׳ותהלןכלצל ז״שעד נקיי׳ גיבחציהמערכ והלוך הלילי הצי מערב שהיא לנומגקו׳נ׳עדכקוד׳ללמעל׳ . מכפת הרקי׳דומה'לאורך רות למ שבדרויוחצי המזרח לא• הנהלנא״סמלז׳הלילי׳שזים

לז׳׳כלג שבהליך היזמ

מזרח

r1־

מ׳ ד כ מערב

אפש שכחי מהלכה צלע ז״ט 1נלי1ה שיעיי לומסלצללמזקואעודףעלז׳יטכשיעזילצלח . זנגדזהנחשזב שיעור הלון א״ב לל אל היום ויהי׳לומה ממש להליך הלילה ו ןהז שאמרי בלמ מעלויהשחר ער צאת הכככי׳יממא שנןציי׳לקמת כהכרחושעורי הנשפים נחשבים אל היויואז הוא ל1מ0 כתקופת ניסן b הלילה * ואס על

האופן הכי ויהיה על זאת הצור'• ויהי! שלשת צלעי איב לגלרשייס זה אל זה אמנםו הלרומייקטנס בלנריצלע ל מין צלעי לו זיח• הנה אמצע המזרק והמערב המבוקש לנו והנזכר כפיכיצלמעכריףהזא וראי על כקורת ט׳ כ' שהם הקצי מצל הכניס • הנה תליך השמש ביזם כימני מצד פנים

הזאמנקזלתללוךהלח׳עד J ג י לזיןצאתלדךהעזכילגקזלינ׳•

ומהללכלילה תשלום רות המערכ שהוי/ לל וחןל׳דרךהכפי, עללנקולת ורוח המזרק עד לכקול׳ ייהנה גס כזה לד י״כ שוי׳ ללט!״כ שכהליךהיזס רק ההלוךמןד׳עד לשכלילה עודף על סהלוךשחןה׳עד ז׳כשיעורהעזכי ב׳פעתיייואכחכז מחכיע״כ ההלוךשמן לד עדט׳זחןלעל כ׳שהוא הלוך הושפיס אל היוסוכשאר כזה חדת היו' שוהבצתצים אל הלילה כתקופ׳ניסן זתשרי׳זה־ויכתםיתמי׳ מןעלויהשלעד לתכ-ובזה יכיק עלנכיןהירושלמי הכיל שק־שה שאס אתה נותןעזכח של רקיע ללילינחצא הליל׳יזתר גדול מן היוס כתקילניסן־זאילס כאשר אנז;ותנייהעזני ׳1 היזייהייהיוס שזה אל הלילה• ואיןלשאולהלארייהישעסוכרכככאכתר׳שמשהעולםלקיכה הוא רוחה ולכ לדבריי יהייהלילה ייתר גדול מן היום כנ״ל־ מ רייהישע סיכר שאין לרקיע שוס עובי נרגש וכן אזח׳בירנשלמי כלק דברמיתכיא תשופ רייהושע עוביו של רקיע כשט אצבעות • וכעין זל אית׳בבכלי ס׳ אץדזרשץ ומיד שיש לרקיע עוני רב י״ל שקיכרכלח בצירת העולס • !עיזה סרה החיהת כעל ספר חק יעקב כחה שתתה על חי שחשב היזם הכי ניני לי״כ שעות מעלויהשחר עד צ״הכ זהוא ז״ל אתר שאין זה נכקרק חהקעד השקיעה יש ליישיכ י״ב פעזת • ?לעי דברי הללמבזאי במזפת זכחיש שכןכלי ספק כהי הנמצא בגהריע״פ פיר׳שתןעלויהשחר על צאח הככבי׳שיה למןלהכ עד עלית השחר למחרתו• וכל זה דברתי לפי פירלי כחאמרי הגחריכעניני תמנה • אחכם לי יש פייאתר זולה פירושו פר5תי בקי כיצד חעכריןיעוד אפרש על הרכהמיחרותיזדע שחאתייכא כאח רז שיתא אלפי סרקי הזה עלחיזסזחכא לרקיע אלפי פרסי יתפרש כהכרח על

שיש בו חייו ומ׳משו׳דהוה עשה ללפטהרמ׳ניחא אפק:ככר הוכחתי שס רהךקכר׳לע שה לפני סלבי' לא דחי׳ללאז לאתרהלטר לא לל להתלמיל׳ל דנשיינפסח רשות כיןכראשין(ט;כשכי לידן־ גאפלליפב דרככןרהכא ל וכלשדפיהאשי-והלכךתו לאאיצטקרא ללא אתי עשה דותכלו אח משר זדחייללאז דשבירת פצ© דחהיכי תיתייללקיילמכלאיסכציצייליכא למילף משוס לעשה לציצית שוה בכל וכיככן לפרק התכלת יישלכ העשה לאכיל׳פקח לאיכ׳שוה ככל שאינהנוהגיבנשיי-יכבר נזכיסחנזק הזה כלס כרישינמוץל׳ה)ובתז'פסלה טעמא-זאולכאיסילמצריןקרא לאח׳עצס וכו׳י׳׳ל ללל נשים כראשקחוכה או סובר כלש ולהתלל׳רציצייאינ? נוהג ככשיייזהלכך ילפייחצלאיסכציצי׳ראףעשה שאינה שיה בעל לוחה ללה •

ית כל« כדאיתיבריש ינחו׳• פס למני׳ילפיילפשה רוקס

וזכאותו הזמן קדמה התיןופילפסח הרכה-ולפי לש למעלה ללמ דדכרי הרמלס בלש שאיןשיעזרהכשף עזמד על ערך אתר סס לקוחי׳מדכרי קכתי התכונה זכאמת שכן יתחייב ע״פ הנחתס במהות הנשף אמכס לפי לעת הגמלע״פי פירלי במהות הכשףשסוא לדעת׳סזמןשהקמימהלכת

מגזכיו של רקיע איןמכוא לומר

מסכת .נצח ישראל פסחים יריכהליא ר כאן מ א ד א ה ו ה י מ ו ל ו ח י נ י ז לא ה ־ כן לפי שהזס־ן גרמאזמרדהא אזלא׳ ךלי ־ צרי ן י קלעשהא תו י הנ נו לוקהתשוס דהו דאיו י ן ולפ"! איןחילו ני ר להויתרילאו מ י להן לשכא בתמורה שאט י מ

מן ניתזק 'לעשה׳האינה&זה ככל ז ק לעשההשוהככלי ן טתז מה נ מ נ א ה ס י י ג ה ק ר ז ה י ן ל נ י ס ל דככרהוכיח המהלשא דלא גת ע ד ע [ליה- ׳ ל ״ ׳ ליה ותו לא ע א לא יראה 1לא ימצא ללחי ר מ ג בן מלקות זאןלם ט ע ן ניתוק לא ל י נ ע ש ללמי ליה ל ו פ הומ״בסויש לי ביתזק ללא יראה הו ל ללאז ל ן דנלאה מדמ־יהס ל & כ ד ל ז ת ז י ל דץ ב כהן לשנאדנתמזרהדמחלק ' ראלהו ר ישלומר ללאסכי ו מ גן ניתוק רק לסכירא להו כלישנא קמא י נ ע שוכ כבל לאינו שזה ככל לן שהלאו י ן תינזק כ י א ז ל ל ו י י ז א ל י ר ת י ו ה ר ל ח י מ ט א ש ו מ א דם ליהאזה ב ל ו ה ' ת ט י ש ל ס ש פ ן אינו שוהנכל : א מ שזה בבל ואף עשה לללעחו כל עשת הבא מפח לא תעשה נשים חייבת וה כ ת ט י י ם ח ן המצית לנשי י ו כסהר מנ להשבתות שאויר נראה מלכריז נראה לי שעל שאנז מתקשים ל ע ז ן י ל ו י כזה בסיף ח ת ע זככר באלתי ל' מהפלא חשכ לאו ללא יראה לניתוק לעשה •יזתר ם ב ל ר בלברי הא ך הו י ר י ותי׳שחשכוכ! לנתיק דתלתזל ע ל ל ל ו ע י לתמוה לנ ראו) ללאז שקלמז עשה לא סש־ב ניתוק זכי' ף ט! ל ) א ר ת ת כפרק כ מ מ כן לי*.ין ן לאז' הניתוק לעשה אי י נ י א לאמר ה ל ס ש י ל ר

ו ח כלאז אכל ט מ כעשה שאינז יכול לקיימה אלא אחר ע ז ל י ל עפטר ממלקזת ת הלאו לא נ ו ר י ל לקיימה קולס עב כז עשהשית הלאז יהדי עשה להשבתות שאור ד מ ׳אס מקיימה כמי אחו ע אפינ ל Q1?P״3 ל ל י ף ה ש פסחים ד י כ כלאחר בר ס טז כ מ ר ע היא מת : ס י ה קולס זמן י א ז ומצהחצזת עשה לתשבית שאזר בעי מ ח ל מז אלא כפקח עצמו למפורש נ ז ללאו ללא יראה לאי ל ל ה י מ ק ל ו ל ען הרגלים לזמר ם ׳ שאור לא ימצא ׳השתא מאי י מ י . י ע ב א 5 ו ה כלקיים ה להשבתה אתו שאפשר י ב ע ק ל דלאו דלאיראה הוא מתיטן כמכות י ־ טעתאאמג מלחהאי ת הלאו כי ו י ב ׳ כלא ע ף העשה אי שהיאנ־חזק לעשה פ קהשאףעל ז ל המקלשטמאל א א י ה שס לן בזולת ם כ סג י לקי י שהעשהאפשו פ ל י ג ו פ ג ח מ ה ן לזישלחז מן גיא להכאלחשיכ ללא יראה ניתוק . קשיא ל רת סלאז זה׳ עכיה ג ז ה ל הלעת לעשה' .להשכיחו אינה נ ן להעלות ע דאי חי א לו נ טזל לימחצזת ולמעל' תאי. בבל יראה ש$נס ל ל הלאו ז ע ר מ ע י פ ר ח רק אק מקיחמץומצה ל ב ש ם נ ״ מ ר בדשלפישהמן •־ מדברי ה מצאנז להראים ז זזיצ סוא׳״בל• ש י ע ה ת ל יראה ש נ בר ב ת זלמעלה עז ז צ ח מ פ ל מ דס י מ י ׳ ז ן ד כ ז נ אי ואהז כר בבלי ז איליסוכר זההמחמ־ שמחצות על י א ז ל ן • ה י י ן ספק שאם ע ד ז״ל ע״ז אי י ל וכתב הרב המג ל כהכ עץלא ׳ ־-לעי ח א ר פ ס ל ג ע י לכל תשי אז ן אשד ו ו י ע ; ץ כ מ ר י ו נ מזבזהשהריבבא1ר כתב בפתיחת הלכ1תז!זמצוס נ נסתפק צ1 דעחרביס ע ב ש ל כ ן מ ס א נ מ ן בל שבעה ולא י ילשלאיואהתמי להשכיח שאזר מיא מצות עסה םצ נ ר אין מ א ש ר רכיבי ־ ־שכארכעת ע הרי שנאוק ר ש פ י כן כתב ו ו בכל יראה ובל ימצא ו ב ז השבתה וכל שבעה י ע

ל י ט מ : ן י ׳ ומה שכתב כאן כוונתו לזמר שאחו שש א ז נ ת עשה ז ז צ פ לף על פי שבטל! משש׳ שעות ז א ר עז ר ואם לא בי ו ע א מ ל א ל י ע ז טע הפקח בנל יראה זבל ימצא י ג י לכשי ר עלי כ ו ז ע (למעלה לי ל בן מה שכתוצ ל ו ר יחזה י י ל הרכ החג ל ו ע כ מ י ו ו כ ד וזה מוכרח נן ברשיחו מ ס א י ו כ ד י כ ש : ש ר מ א א ד ה א ( ב ׳ ט ע כ ף ד ) א ח ק א ב כ כוחמז שלאדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותי ואלו הן בור -ומ׳ן משש שעזה ולמעלסאיןהחחץ ברשותו ׳ י שםמי ל ר ל ״ ז ז ח ם פ כ לכל היכא ראיתיה אסור בהכאה זע^אז הכתיכ כאלו הוא ברשיתזמר ל רש״י שאין כייכתובזה לו ל ו כל יראה יבל יח?א ע ר עלי מ ע לל אכל ל ר בבל יראה לזה וילאי ליתא כ ב ו למשש שעות ולחעלס ער ואס לא עו ל אלא בי עי ן שאחר שאין ביטול חי ס כ .כוונתו לזמר גז וכחה בר עלי ז עי ל פי שבטלו משש שעיח זלמעלה ל רו אף ע עו כיו בהיפסת י הומ׳יכם זרלא כחג׳׳א זל־י שנהנ ל לכר י !פיוש הרכ המג ; אה י -והניאו ו ו כבל ׳ נ י י למשש שעה!לתעלה ע ל דלעת ולי מרש״י : ועתה ל דלפי ח"ש לאו מוכח חי ל י וש״י ה ו נ לראיה לבר בל יראה ן סכרא כלל לומר דתו׳ שעות ולמעלה עו ו לאי ח ו א וכת״ש לד,עלה ודוחק לומר לכיוןדהא לאחר כל לא תעשה שקלמוט בטלו זלא כטלדזתו לא ה ׳ יוחכן ל ו כו דזיקא ל י ןעלחהי קי עשהלון ב לר׳ לקיש לחכי קייח! ולא קייחז וקשיא ל ל ש קשיא לן איכס מי ל ש ר ל י כ ןעלי עשהאק לוקי שקלמו ף לאז א ל ס י ל י א ו מ ק ת נ ו אף א ה הכיחא ל ל בחטחישס ואפילו למסקנת החוסמת שס כש לקישדלאו י א הוכחה אליבא לו כ י ל ו ל ק ע לריש לקיש ל

שקלמו

! יח 8

ה .מצ?14׳לי׳.1י״לללאס"ללהאיןלרשאוכפסחי'אשון י ל ל • תוז מאי י פ ס ל ^ ק ה מ יש ל ע מפסח ש ר א ל>׳משןס ללא ג ן ו ס נ

ר ב ס ש ל ש ל כ ר ב ס י ס ח ל ל ׳ מ הא לףצא) ״כפרקהאשה( P 5 C מרשה ש ל י שס ל ל ל ן הפספ על היחידי זעי י ׳דשופסי חסי ןהה>א.מבעיא לי ' ׳ ו ב

ל היחיל לחי ף מאיש לפי אכל! ששזחט , הפסח ע לי ב כר׳יוסי לי י ©״ל ע' ע שפי מ ש י מ פ ׳הא ט ׳אתי די ל כ1!ר\מחאילהאיכאחללדרשאלי ל א ל

ל היחיל - והשתא תאי קושיא ללעולם- ן הפסח ע כרייהזלה לאיןש חטין פטי .שו ן ה לא חוקי לכאחל לאי ל א ו י ס י י ׳ ר כ ר כ ס א ל ש ״ ר ן ד א ל ע י ^ ן שזחטין הססחעל ל דאי ה ד ן כ ב ר ל כ ל ד ס ז ש ד מ חי הפסת עלהי

ש למעלי י היחיד כעקא מיעשו אזתודפשפ שכי וכמ״ש קת1ל ולפי מכ לא מיקי ליעש! אותו דאיןשזחטין הפסח עכ היחיד ״ ע ש ל גיהא דלפי עצם לא תשבח די י מו א ל לכמצית שגגזפייהכתזכ מלבר ל ל כ ת ל לל סאילרשא לאחל עצם שיש כ! מוח ואחל ל ב מ ל לבכן לא אתי ל' ל לבאמח אתי ל ןסכרא כלל לזמ׳ לאיכא חכא ל עצם שאין ממזס-לאין כאופן ו ה ׳ליכא ל ירי ס * זלו צ ע ה ו י כ ש ללה ל ׳ חי ו עשה לאכילת כשו ו שתירצנז למעל׳לכהלי׳שמעייללש בפ׳ההכל'לכשי׳פסור!׳מציצי>זאלהילפי׳בעלמא והלכך ןינמט׳ ז וסמוכי ^)תייעשהלציציח ולחייללא! לשעטנם היאעשה שאינתשוהבכל ג ש ו אתי׳ עשס לאכילת כ מ כ ל ׳ כ י״ל ל וחחה ללא! לשבירת עצם-וצריךעיכ לומילמןקי לעצם לפסח שני־לאחד

ת שבגזפ! : • צ מ יעשו אותז ל ו ' כו עצם שיש מיתוח זן נ שט לא יראה זלא ימצא דלמיילי׳להאי אי$ז לזקה וכזי זהאי אינת לכר שמואל ע שה הקשס בספמלי ל ק ז ת לזקהמשזס דהוי טן ומצה המשהסחמן א מהלכת חמ ס ל ב ל מ גןייליח אמהשכתכ הט •• מעשה אבל הקובה חמץ בפספ ן י א כפסח אינו לוקה לה!י לאו ש לוקהופקשה:הואז"לסקונה אמאילוקההלא.ס!גלאוסטח1ק. ״לעשהם כ ל ר ז זכמ״ש ה כלאחר הכא וקייי״ל דלאו המחוק לעשה איןלוקין עלי

י של פסח בשבח וקנאו. ע מ רי שחל ש י רןדמי ן ותי י ר ד ז ח מהלכות סב ל פר ו י ןחהו ככדססה בזה הרב הגאו נז מצות שריפה י ׳ י ו כמי שא׳יאלז לקי נב דסלא. סלמיבם פסש כפרק ג׳שהשבחת ל י י ח שלו ס ו ל צבי אשכנזי כר וזורה לרוח או ר פ מ ף א י ר מ א ד ס י מ כ ח כ ר ב ד ל כ חילן הוא. כהרלבם שלא י ר י י א םד כ ^משז י י חי כהנ & והוא השיב ו י ל ל מטי, לא, ו נ י . לפ ן הוא עשזתז י י על ו ו י ר הפסח על כ השכיתסזכפסת אכל עראליהלהרמ״בםדלאו מש1ם יסצי : ם ניאוקלעשס ע ט מ?פשר מו כמ״ש ל גסמז ן קיים העשו ם כ פסל אלא א א מי ק. לעשה ל תו י הנן ככאןמקים למצות ו הפסת אי י ל ר ע כ ע ק ד י ן והכא כ מהלכות סנהדריל כ ב א ל ה ה מ ה ם ^ ו מ ת ה מ ח ר כ ל ף א י ז , ו ח ע ל כ ־ עשפ1להשבתה עיס העשה שבז !תה ר אא׳כ קי ז ט פ ז נ י א ד ן כ ן י ר לת:הניתקלעשה' הו ס דבריי לזמר שלוקה •עלי ח ס ם כ ל ר ה ת זאת ש ל נשתנה א־כ הס י י ק א ל כ ל נולזקה א ת הניתוק לעשהואי י א ל מרלהי לאערסבהלו זל ל״ת הניתוק לעשה שב&ותו מקום שנזכרו כ העשה וכמו שעשה ני לאו הניתוק לעשה כשו שכתב זה רהי : ל לאו כזתכ אצלו ואינו לוקה עכן א מהלכות כער.ה־ לתולה ו ו ל ץ לאז.דלא יזכל לשלחה כל ימי ב ג. מופר'בפסח דהוא עובר״ כלאו ואינו י ב ג מ ס ׳ מהזכות קרבן פ י , י פלם ר כשר קלפי י תזתי ב י לאו הניתוק לעשה זכן ג מ ל1קה משוס דס לז שי י נ סס ג גמהלמתישחי לי ז ן י דפ ז [מ?לכותפסילי התקו י לע ללאו י בםתג ז ־ המצות של ץ אףבספרמנ 1לתסהרכהז ז הקן זי לאו ו ס ד ה ז ל ן ע ןלזקי ואי נז זזה לשז הניתק לעשה כזתב בצילזכ סתם ס העשה לוקה ולמה ל י מ אם לא קי ל ב 1 ; ף הניתזק לעשה אן י לכרי! כביהזק לעשהדכאן יכתב בסתם שהואליקס ומטעםזה^ א

: ! נ כר כ לחירןשויחלכרשמ1!1 שז .התחלהגיס זאדרכה ב ״ מ ר ה ל ע א ׳ שי שוסקי ן כאן י א ש ה א ו והנה לכאורה נו משום ניתוק לעשה סדהלאז הזה אינז לוקה עלי &1 כחבבזא מה׳ תמירה שמס ל י הוא עצמו כתכ כ , להקשזתןעלין שהו י היה ראובןמשום י פישהיאלאוהניתוקלעשההי י שלוקין. אלאו דמיתואעיס אע״פי ו והם תת! ון אין המז מו שהמי י שאינו ר!מה העשה ללאז דהצוה ס כתמו ל ס למתת ה מ ! זזה יצא ל! מ ו י מ שאף הם מוזהרים שלא יף ד׳לחל לישנא אהא למקשי ההם והדי תמורה דהזא לאן הניתזק לי חימר להוא לאו הש:ה ככל והוא הל״א שהניא לעשה ולקי זמשני שאנן דהלאו הוא שוה ! מר כי י שם ויהי הפירש לרברי הרמ״כס למי ל יו שנה בכל נ ל לאי ר והעשנקי מ ט הג נ ו נ תר ל לו ז נ ו ללצ נ נן ם כ סג בצימר־ והילכן לאהויצחזק 1כמה ?)כתכ ג ז ז נ נ זאיה לכל היעאוהלאז שזה ככל והוא ניחוקלעשה ל ג כלאזוין ש ל פ הו ללא יראה א ל ה ל ן שאנחנו מ ט ע כ ז ל ל ! ו י שאינו ש!ה בכל לזקה עלואישלאשה לכל ס לנושז כנשי ן י נ כאכשם ז ן י הג ב ו נ שיה ככללן זאילס עשה להשבתת חחץאיכובנשים להוא מצזחעשק עונשי

ישראל פסחים מהר ישנו ככל שוחירז ומארי להיי' יכל יראה הוי כמ! כל היהיר! רלש תו׳ ליה ותמץוכלה אמרו לן למבואר לללע הזי כל יראה כמו מחש כל

הותיר!: ועור יש לזמר להא לתלתינין לא ישאיר! ללא יראה • הייבז משוס להאי אינו לוקה להאי לא! שאין מימעשהכרחני'ניסרק כיצל צילין(לףפל)זהמתרמתכ! על בקר וגזיכא הכתוב וכזי רייעקכאזמר לאמן השם הוא זה אלא תשזס להוי לאו שאין כ! מעשה וכל לאו שאיןמ מעשה אין לוקין עליו • והאי רצוני לא יראה אינז לוקה להויי בחי לאי שאין מ מעשה וכלתניא כתוספתא דלל למכות המקיים כלאיםככרס וחמץ נפשת איני לוקה • וכ׳׳פ הרמלס כפ׳׳א מה׳ חמן!חצה רהחשייר חמץ כפסח איני ליקהיראין ל!חר אכתי לח״ר לאז שאין כ! מעשילזקין עליו• איך מלמינין נותר ללא יראה• להנה מאן שתעיח לי׳לסיירא לייל לאו שאין בו מעשה לזקין עליז ליהודה כלאחר כסנהדרין(ל׳פג) ו יהזלה בללה ע״כ לא איצטוך ליילחעט לא יראה מפוטי׳דלא ישאירו וגזי־חהלפילהךלרשא לכלל זפרטידשתעתייהיא לובנן•ואולםאיסי בןיהולה פלינ עלייהו יס״ל לחיעשז אוהו לסול יליףלן דכליחקת הפקפ לא קאי רק אמצזה שכגזפו • זחלקלק הלס ורבכ; האי יעשו אות! חאי עכיד לי׳זמשני חכעיא לאין שוחטין הפסח על היחיל וליון לחזיניןלר׳ •הזלה חפיק הא לאין שיחטין הפסח על היחיר מקרא אחרינא והזא מלכתיכ לא תזכל לזמח הפסח כאחל שעריך כלאחר בפ׳האשה(ליצא) הנה השתא ת! לא איצטרןיללילי׳ יעשז אות! לכתיב בפסח שני לאין ש1חטין אותו על היחיל׳לכבר בפקא לן חכל חקת הפסחזכת״ש התוק׳ . כאן כלה מבעיא לי׳זללילייסלרא יןזשית סלס ללוכתה יעשו אותו ל״ל זע״כ צריך לזמר לרייהזדהס״ל כאיסיבןיהולה ללא ממעט לא יראה מפוט״יןל א ישאירו ומכל זה קשה לתו׳ להוכיח! מכאן ללא יראה הוי

י בזה צ״ע: ל ניתוק לעשה זאף לעת רה ־ לפוסמהדחשמניןלאיראילניתוקלעשהאמאילאאתר ש ק ם ג

לה כמכזת(לין) למהדר לאשכיחי מת לש״ך בבטל! ולא כטלז גבי ניתוק לעשה ואחר התס ללא משכחת רק זאח זעזר אחרת • איתא ללא יראה הזי ניתזק לעשכהאמשכחתביינפיבטלזולא וא בטלו למאי לקימ״ל אין מעיר חמץ אלא שריפה כגזן שנתןהחמץלארי אנ שזרקו ליסהגלזל רהוילא יכול לקיים כז מצות השבתהיזעי^מל ילש

כזה בריש תחשי לתסכתא זז: דף קט #'ב גמ' שולחןשל מקדש של פרקים הוי זבו' על אמתא כאתתאיהיכייתיכ ׳ הקשה כזה כספר אור יקרות אמאי קשיי לי׳להלס ל*קא אשולחןולא אשאר כליסשכמקלש שהיואחה על.אחה האיך טבל! אוחן בחקזה של אחה על אמה• ותיו ן שם דאשאר כלים לאקשה מידי דאפשו שטבלו אזתןכמקוה אחוח שחזן למקדש׳ זרק על השולחן קשפשמפבישלאהיזימלי׳לטזכלו כליתזת החול לעי שא״א לסלק הלתסמעליו לכתי כ לפני לתמיד כדאמל לסוףקגילזאפ•' נטמא השולחן דלחס הפנים דזחיןהטוחאכדאית׳כלמצל צילין-מלבד כשבת כזחןשנסתנק הלססמעליו היה אפש' לטזכלז אז-וקילל דטכילס בשבת שמת אכןכחקוה ׳שבמקדש מותו לסובלו דשנות־ בחקדש התיוו כדאמו כקוףעירזמןזה תיוףדנוי! כקיצוויזאסהיזת שלמראית עין הם דבריסתתוקייןמחורדי''• לפי החמת הס מופרכים תכתה פנים דמה שאחוששארכליסאפשולטזכלן כמקוהשתחון למקדש יי הנה אס' כא לסכר' לטמלה כמחזה' יותר גלולה מאמה על אמה בלאיה לא דייק מידי ששולחן של.מקדש שלפרקים היה שהרי השיש דיחס הוכחתי ואזמר ללחא מס שעשה שלחה טמל • זמהשאתר שלא היו יכולין לטזכלז כל ימי החול משוכלחס הפנים דכתיב כהו לפני "ה׳תמיד-מלבד כשבת כשעה שנסתלק הלחם דהיויכזלין לטכלי • זה ליתא כלל דמהאי טעמא דתחיל לא היה השולחן פנוי מן הלחם לעזים אף בשבת • כי בטרם שגמרו סייליק לחם הישנה ככר הניחו עליו מן הלחם החדשהכדאמר במנחות(דף צט)ארבעה נהניס נכנס ן אלו מטלין ואלו מניחיןוטפתייסשלזה בתיך טפחיים שלזהדכתיבלפני לתמיד• ואי לריייסידאמר החס אלז נוטליןיאלז ממחק• אף היא היתהתמיד • הנה תני עלה כגמידלייייסיאפייסילק הישנה שחרית וסדר את החדשה ערמת זאין בכך כלים ז״ה אני מקיים לפני ה׳החיד שלא ילין הש לחן כלא לחס • זללן אפשר שיטבלו השילין כמ״ש חמוז למקל' • דהיינו שיתמהמה בבחינת הלחס החדשה עד ליל תזצאי שכת ויטבלו אז השולחן-ואץלהקשות א״כ ללק מעולכנא הי! טזכלין השולחן אףאס בטמא כייןלא״א לסלק הלחסיזעליז אךלחכהפנייללהה טלחאס• זכדאחיכמשביושילהיחגילהזהרו שלאתגעונש׳לחןשלאלעכלו־והיכי מדקדק איך סין טזבלין השולחן כמקוס של אמה על אמה כ־ין דמעןל'

לא

מסכת נצח שקדמו עשה לוקין עליו למטמא שכא אל המקלש לאמונת -מילי לר׳׳לו ל לשפיל1 שייך כהו מלקות כשאינו רוצה לצאת עיי"ש נתזיזגאמר ל דסךסוגיאלהכא אתיא לריש לקיש זשפירסשייב לה ניתוק לעשה• ללא יתכן לזמר דקתמא דגמי אהיא כלל כיון לקיימא לן כלי לגכי-רישי ל לקיש בלמ וכיוצא בזה הקשו התו׳כלק לקילושין(לף יל) לפירוש ר שפלמשבהאלקאיויר מהלנמכרלעלזס שכןיכל קמכז בכסף כמשך ללעתלל ולא לדעת ליוכהכרחאנוצריכיןלהילזתילרעחהמהלשא שכתבלסאלנמצא 'כגירסא׳שלפנינוגכילאחזציאוממי׳ליה לראי מיפסל כנותר זהאי תיפסל כיוצא וגבי לא ירלה ילא ימצא ללמיסלהאי: אינו לוקה להוי לאו הניהוק לעשה זהאי אינו לוקה להיזי. לא1|הניתוק לעשה נראה מרלי והוי ללא גרסינן ליה אבל הגירסא הנכונה כך היא בגמרא בכלל דלא ישאירו מתנו זגו' מאי קא._־ מרכה לא תוציאו תמנו בפמ1י׳מאי קא ממעט לא יראיזרלי הוא למפרש לה באיזה צד תשמע • להנרייהא ללחות לאו ללא תוציאו ולא יראה ללאוללא ישאירו היינו, משזס דסויין ניתקו לעשה כת1 לאי דניתר זניתא בזה מ״ש התזיכאןכלהih כפרטיימאי קא חמעט וז״ל מכאןמשחע כפלו דלא יראיהוי ליהוק לגיוסת י הספרים מלפנינו מאי משמע שייך לזחר כיון לככדיא איתא הכי כגמריזמעת חוצל הסוגיידכאןמהחמי׳שאנחנז בה אכל תמיהתינו קיימת לדעת דלי וחוידחשכ! שלאו ללא יראה הוי מתיק דאחנסהסוגי' בכאן היטב אפשר לפרשה אף כשנניח דלא יראה לא הוי ניתוק כחן שיבאיכםזף רכרינ! !תה שחחמי׳אזתנז כיותר הנא שהתולהקשז כעצחםי דהוי לאו הניתוק לעשה ל י אחה שכתב ר כאן כלה לא תוציאו בשס ל דאיך הזי ביתוק כי1ן שקדמו עשה ועמלו בקושיא •וכתיך כדי דיבור מחש כתכ! דמכאןמוכח כפיילי דלא יראה הזי כיחויי* יאיך לא העל! על לכס דאף הוא קדחתז עשה הןאמת שעם היזח שיש מקום תמיה לרליז עדיין לא נחלטה דעתלרחיבס ל ותוישתשכו ללא יראה לניתזק ע מה שלא חשבוהו לניתוק לנראה לכאירה דהומ״בס ל*ת ליה אליבא לויכאהךםברא דלאז שקרת! עשה לזקי| עליז ולדידיה בין מחוק בין קדמו שזין שכן כח: בלא מהנערה כתזלה אע״פישנאחרכאונס לא יוכל לשלחה כל ימי! כמן שקדמו עשה שנאמר !לז תהיה לאשה היז ניתוק לעשה ונמצא לןמ15ת לא תעשה שכהקו לעשה !אין

לןקץ עליו עלל!אלן למאי לאתרינין ללאושקלמו עשה לוקין עליו- לאסטרינין אונס ממלקות כק משוס לכתיב כל יחיו למשמע למרבי, קריא להזי ניתוק כלמסיקהלס במכזת שס!עיין. בזה כתילזשי במכות וכן כתכ הכסף תשנה^שסדלאסכיראליס . להרמ״כסהאלאמר רכ׳ •זקנן לאז שקדחז עשי* ליקיןועיין בחידושי לממש שהוכחתי שם לע*כ ס־נירא ליה להרמ״בם לאו שקדחזעשה לזקיןזהשחא ניחא בזהבמפשלאתש^הרמי׳בםלאיראה לניתוק ואף ללעתהצ״מ והזא דסבירא ליה להרמ״בס לאו שקדמז עשה אין לוקיןואין ערך ואיןדומה קדחו עשה ילא יראה לשאר קדחו עשהלכמז לסמא־ שבא י .אל המקדש דללע לוקין ולא תיישינן להקדמה דעשס אפיילמ״דןאין לוקין והטעם כזה כתכהרמ״כן בספר ה׳ מלחמות דהאי הוי ניטול העשהלא לתקן דללע ליזין אף בניתוק ,דחשכהש:כנס טחא בטל הלאו ו ושכוח חצזה אחרת הוא שחייב לצאת שלא ייסיף טוחאה והאי נמי לכוותיהסאשמשעהשקנההחמז עוכר ככל יראה והשבתה מצזה אחרת סוא שלא יעבזר עוד כיל יראה כיון לככל שעה עובר ככל יראה!כלש התו׳ כמכילתין(דף כ!) והוי ביטול העשה ולקי ללע וכר מן דין יש לרין ללא הוי מתיק דכיוןרחין העשה סמוך ללאו יגם ליכא יתור כקרא י׳׳ל דלטעוניה לאו ועשה אתי לאלניתוק זכתה שכת'יפאנו לברים(דף סל) אהא דאחר התם מצורע י שנכנס י רשי לפנים מייחיצת! פטור שנאמר בלל ישב הנשונ בתק! לעשת .חייל רש'י נתקו לעשה אף עלגכ ללאו בתר לאו כתיב עיייכ לכתזקיילאזי אתא לקיימא לן לאו שניתוקלעשה אין ליקין עליז לאי לטעזניס עשה ולא תעשה האכתיכבהי עשהאחרינאזמיזעול לכהאי כתיכ כל ימיס:געכליחי1בכדרישבקאי י ואףההויכתכושסל״ההכתזכ וליל ואגמר ר' * ד;אי בתקו לעשה לא הד נשאר לאז ה יתוק לעשה שעשה כתיב אתר הלאו אלא היפ יכזיעי להוציאו תן הלא! וליתמ בעשה יהשתאדעח הימ״כה צלולה כזה ואלרכה על רש'יותי׳יש לתמוה תה בין ־1שה בלדישב דלא סוי ניתוק לילידכהיב עשהאחרינא לרש", ולר״י נא הזי נימק ומן העגה דתשמתי שאור דה1י ניתוק דמסא לתלמי הכריייא לא יראה ללי? ישאירו אין הכרח כלל לומר דמטעס כיתזק תדמינין לסז דבלא״ה לא יראה דמי ללא «ש /ירו כדאתריכין בפ׳כל שעה (רף כת)חזר ר׳ יהודס ידנו דין אתר

מסכת נצח ישראל ,פסחים לו לו חלברי התיש' להא ישיעזר מקיה אחה על אמהכרום שלש היינו לוקא על 1ה הציור ולא זולתו אף שיהיה מחזיק מ'סאה ג׳׳כ לאל׳׳כ לאהוה מקשוכלוס לאפי׳היוהרגליסמחיברי׳אפשר לסכלו בחי,1ה של חיסאה אס איתא לאחתא כחחתא יהיכ וכגץ שתהיה החקוה ארכה אחתים והחנה אתה יגובהה אחה וחצי כשיעור השולחן חתש ושטת זה השיעור עולה ממש לאמה על אחה ברום ג׳ (מק!השכח) וכזה אפשר לסבול השולחן רק מטעם לאמתא באמתא לא יתיב ובאמת שאין הלין ק לשיעז־ המקוה מ׳סאה הוא באיזה ציור שיהיה לאו לזקא אתה על אמה כחי שלש!הכי איתא בכל הפיסקיס קלמאי ובחראי וכן כתכהטןרכי״לסי׳ר״אלשיעורהמקזה מ^סיזה ואפי׳ איכה עחוקה רק כזרה ־ ולא עול שאף התו׳ עצחס כתכזכן בהליא ביומא(לף לא) גמכאלאמרשסעיןעיטס גנוה מקרקע עזרה ך״ג אמה וצתכו שם התו' זז׳׳צתיתא מכ״ל/לכית הטבילה הית׳גמה שלש את1ת ללחא לא היתה גבוה ללא אחה וארכה שלש אחות. והכהן היה משמכ עצע1 וטובל בה או י״ל שסיתה גבוה שתי אחות והכהן יושב וטונל כה ותירצו לחסתמא כל חה שהיו יכולין להקל עליו חשום ח!לשא לכ״ג היו עושין ולרךעשילס היה הכ׳׳ג טובל כי זה כקל ליעכ״למנואר ללוקאכחקות לכ־׳ג צריך שתהיה עשויה על זה הציור ולא שאר מקואות לעלחא • וכתכשס שלדעה! מכת רב אשילאמר שולקן שלחקרש שלפרקים היההיימשלאהיההשילחןחיוכר עם הרג ליס!אף זהחכחאמתא נאתחא היכי יתיכלאל״כ אפש־י לטובל! בחקוהאחהיםארכה ואחה לחנה!אחה והצי קומתה אלז הם לבריו בקיצור • וכחב עול שס ז״ל להא7אמררכאשי.אתתא באחתאהיכאחיטבלא המוכה בזה לרכ אשי קאי אהא לאמרי רז״ל ורחץ כשרי שיערו !גזי מי מקיה ארבעים סאה זהיינז שיעיר שכל גופו שלאדם עילהמ ומטעם זה בעיכן שיעזרמקוהתיסאהחפי׳לטמלס כליםקטכיס ללא חלקהההורה בזתוע״ז חמר רב א״י שולקן של תקדש זכי'לאי סיר הריקי היי מיהדיקא׳׳כמיזיצריכקלטכליבמקזה שיש כהיזהרחח'ס6ה א״כמה טעם אחרו ח'ל שיעור מקיהמיקאההא לטמלתהשולחן לח קגי כשיעור מ' סאה עכ״ל ואין ממש ככלדגריזדמה שפ׳ידברירבאשי דר״לשלאהיס השולחן מחוכר עם הרגלםלאל״כלא היויכולין לטבלו אף כמקיה שהוא כמדת השולחן מסעס אמתאכאמתא זהלאז כלום דלתה א״א לטבלו הרי יכולין לעשות המקוה מעט יותר מאמתים ארכו זאמה רחבו רק שבעומקה ההיה פחותה מאתה וחצי כאופן שתהא מחזקת מיסאה לצמצום י זהשולחןמצי מטבל מ דכשטוכלעזליןדס ־ המיס למעלה וכמזשכתבז התז' בד״ה ברזם שלש גט טבילת י גס תה שכתב דאפשר לעשות המקוה כמדת השולחן ילא אמהעלאמה ברזסג׳דזקאזהכיאמתו׳ידזא דדיהאגבי מקוהדכ״גהיהקמשים יללשא זלא במקוואות דעלתא • לא עיין כרשלבס שכתב כד״ההיכא מיטבל ה! איל זר חכה אמה ככלי שהיא אחה דתקוה היה בעזרה כדאית' בשדר יזתא אי כתי באמת ה^יב שבעזרה יהיהרסכהחמה• והנה הת׳ידמפרשי כפי׳ הראשון כמושתשמע מלשינסשכהבו דיהאמתא זא׳יתאפי׳זכויעדבחקוהשהיאאמהעלאמה * והמקוהדסדריזמא ר\אשכהט!נלהכ"ג כקודש והיא היתה על גג כיח הפרוה כדאיתאג • ובלילה שס(דף לא) ואף היא היהה ע״כ ברוסג׳ משוס חזלשא דל אין לו ראיה;לל דיכזלה המקוה להיות גובה אתה זחצי זארכה אמתיס !רחכהאלזה • דעכ״פ צריכה התקיה שתהיה או כתואר שאפשרלישב בתיכהוהייניבגובהשניאחותכמ׳ישהתוס׳בחחאאוכאורך שלשה אמיהשייתשרלשכוכ בתוכה ילאזולתזה זכת״שהרלכאבתשנבההביא הלי דבריו בטיר י״י סי׳ קלח וו״ל ולא עוד ?1א אישי'היה אורך כמקום ורתנ־ יו״ל אמות על יו״ד אמות אס אינו גנוה לפחות עד חצי חזה אין טיכלין בי אא״כשטוח כל גופו כקרקע לפי שאם אינו שיטח יצט־ך עכ״ס לכיף קומתו הרבה וירבו הקמטים בבטנו ובירמתיו עלל וכןו גס נראה שהוא לעת כלהפוסקיסועיייבש״ע י״ל סי'לא סעיף ל מה שכתב להא דאמירכאשיאמתאבאתתאזכי׳ • ולח חלקה התורה נזהחףהואהבל מלבד רוחק סירישו הלא תלתודערוךהןא לטבילת כלים סגי אף ברביעית מיס מן הסויה ורק :מדרבנן אצריכוה מ' סאה כדאתוכפדק שלשה תימס (דף לח) זזיל הגמרא שם רפריךזהא איכא ומעי'רתקזה * ,ומשני בי מההיא רכסלוהרבכן - ות1 כפוקקחא דפסחיסאמר נחי רביעית מיס חזי לטבול'מ מקטין וצינורות• וגדולת מזז מצאנו שיש מן הפיסקים מי שסובר דאף לאדם קטן לא בעינן לטבילת! ארבעים סאס עיין זה בל* איה

דעה סי' לא :

י ומעתה

לא נסתלק הלחם מעליו משו׳לכתיכ כייתמיד ואפי׳נטמא השולחן הכה לחם הפניסדוחיןהשןמאה כלל •זדוחק לומר דלר׳יוסי דאחרדלעולם הוי יתמיד רק שלא ילין שולחן כלא לחס־ולפיכך אם נטמ' השולחן אזש'

לסכל! ןאליכי׳; הוא דדייק לשולחן שלמקדש של פרקים הוה• ועול. מאן יימר לן דר׳ י:סי,כר׳ מאיר תיל דאמר כל האמות שהיו במקדש . בינוניתה־ז (כליםדףכז) דלמאכרייהזדה ס״לדאמר .אמזתכלים באמזת בת תתשה ואתזת הכנין כאמות כת שישה ושפיר מצי מטביל אמס של שולחן שהיא חחשה ט^סיס בתיך אתהשלמקוהשהיא ששת טפחים . אפס דכירזשלתי ריש יומא איתא דרי תאיר סכר אפי׳ סלק הישינהשחרית וסזראתהחלשהמןהערכיס אף זוהיתהתל/יל • והשתא לח גופיי ללל כל האתית הי! כאתוס כת!׳ זלל כמי דאכ סלק סישנה שחרית ונויולפ״ו אפשר לטבלו אם היה של פרקים ומיהו אין צורך לכל זהלשפיר משכחת לה שצריךהשולחן טבילה זסיינז שנטמא עם הלחם בטומאה זזלת טזמאח מת כגת טוחאת שרץ או זכ וזבה שאז אף הליןס נפסלין דאין שים קרבן ציבור דוחה ט!מאה רןן טומאת התת בלבדכדאמרבפ׳אלו דברים זעןפסקהלמיכםכס׳ל׳מה׳כלי המקדש •

זאחר שנפסלו הלחם לא שייך בהו תמיד והשולחן ג״כ נטבל: ןאולס כעקר קושית בעל איור יקרות אמאי לא מקשי אשאר כלים שיתקדש לא ידעתילתה לא בירר דבריועלאיזה כני שנתקדש קשיא ליי • שכאשר נעיין ככל כלי-המקדש לא כתצ: שוס כלי שהיא אתה על אמה אז יותר יזה שתקבל/טומאה דאי הארון הא לאו ברקמלי טומאהדהזי כליעץ שתשמישו' "לנחת זכל כלי עץ העשוי לנחת אין מקכל טומאה כדאמך גשילהי הגיגה זאף השולחן יאמר שם שאלמלא תגמהן אותו לעולי רגלים ןמראין כ1'לחס ואזמר להם ראו חיבתכם לפני המקום לא הזי' מקבל טזעאה • . ואי משוס צפני זהכ שעל הארון י״ל ללל כריש לקיש ראמר התם לא שמ ז1א ככלי אכסלמס הכאים ממליכתהים אבלכלימסמסחשיכיזלא כטליזללילי'אמר התםלעצישיטיס השיבי' זלא בטלן.אגבציפזיןזאפייצפיין מתכותלל לאתקבליטזתאה גםלהרמ׳יבסניחאלכ״ע • שהרי פסק נ מהי. כלים שאף כלי עץ שישלזבית קבול שציפס _ במתנות טהורים ואיכם עקקליס טומאה ללל לאללגההצפוי מציל חן הטומאה וככר פירש הלרקורקס הסזגיא דשלהי הגיגה ודשתי לחם(דף. צז) ע״פי לנרפהכיאלבריוהכ״מ י• ומיהו יש לדקלקמלועלאקשיא ליהעל האצורה איך טפל לה צתקוה שהיא אתה עלאמהשגבהה היה שלשה אש!ת1רוחכהכסיסשלהע״כלא היהפסותמאמה לאמרכירזשלמי נפי קתישי דסוכה גבי שמחת כית השןאכה ומנורות שצ זהכ היו שם בר קפוא אזתר זגבהן מאה והתכיא כל לתלי מאה אתה _בעי כסיס תלתיןפ שליש הגונה שאליכ אין יכול־ ל וחלת פי' שהבסיס צריך שיהיה ע לעמוד ומתרץ סזלתא תיכא תלתין ותלת סולמא מיכא הלחין ותלת • פי.״ שהיי סולמות שעליהן עזלין להדליק מכל ארבע צדדיי זרוחמת וכרתקי׳מן המנורה למטה כחמכ ל״ג אעה והיו מחוכמת לילןהממיהמה י״ח מרה שעשה תשה שהיה ג בכנין(כך פייביפה מראה)!השתא י טפחים הילהכסיס לאיפתות מששה טפחים ואין טביל לה במקיה אמת על אמה ברום שללאמות •י דאמתא באמתא היכי יתיב * ואפשר לישב לילאי המכורה דא״א לעשותה של פרקים דכולה תקשה היחס לא מציכיןה שהיא אמה על אמה במס ג' שהוא השיעור היזהר קטן ז ק מ כ 1 ס ל ב ט ל

לסתם מקזה העש1יס לטבילת אלם ־ יאס לא במקזה היזלר גרזלה מזס השיעורכיסשלשלמהזדזמס לוזאולסרבאשיכראה לומצדהסברא שהשולחן אחר שאפשר לעשותו של'פרקים ובזה שפיר טפי דאסשר לטיקלו אף במקוה של אמה על אמה ודאי כראה שעשאז חשה רביכז של

פרקים כי היכא דכיכל לטבלו בנקלה ואפי׳ בתקוה קסנה • ומיהו, הלסדחיליס דלא נראה ליה האי סברא דמשוסקולא דטבילהו של פרקים אחר •שאפשר לטבלו במקוהיזתל גדולה ת ו נעשה א

כמו ים של שלתה : שס תוס׳ד״האמתאכאמתאוא״תאפי׳אמתא באמתא יתיב מ״ח היאך יכול לכטכיל השולחן •מא .צמתים ארכו ואמה והצי קומתי במקוה של אמה על אמה זי׳׳ל ומי עד והוגליס לח הי! מסזכרין לשולחן • • בעל ברית של!ס נתפלא כזה תאוד בספרו פרשת חרומה - זתמצית דבריו שם מה שמשמע מדברי התוסידהא לשילחן של פיחיס היה קאי אטבלא בזולה הרגלים וא״כ לא דייק רב אשיכלוס דכנךאפשרלטכלוכתקוה של אמה על אמה ברזס גיוהייכושכניח השולחן בעימקהמקיה באלכס!;שלתקיסדסוא אחתא ותיי חומשי (מלאי שיעור אוזל על אחהשל |תק!ה היא כרמע כדמשמע בפי׳כ דעיר1כין)ועיבי השולחן לא יותר מטפח• ועזד המה ביותר מה שנראה

מסכת נצח ישראל פסחים שעת;כאזתי'אדו שאיורמעתהטבט-גםאיןלהקשזתהלאתשהצןשמכ^ שכה נדכרואל,פועה וכשמת כאמו כן תאה. ועשרים שכסאכמ יאפו כאתישתת באדר שלשכה הכאה-הי׳בןמאס ואחד(עשרים- החשוכה טה באשרככיחדליציאהמצריסתתשרימנינין• הכהכחשרישאחרהניסן שיצאו ממצרים התחיל! לסכות שנה שני׳יזנתשרי שאתר אכ שתה אהרן כשלת! הארבעים שכס והםאינס שלמים• והס באתת איכס רה.ל"« שכה והצי • והכה באדר שאחר תשמוהוא כחשב לשכת ארבעים זאחת-אמנם לעניין שמתי! ודאי שחשב שכיס שלימיספמו שהוא כאמת כמאחד סז״ל כוי כאדר מלל חשה ובז׳ באדר חת תשה י כמצא שבאדר שכת ארבעים י ואחת ליציאת מצרים נשלמו למשה ק״ך שכיס שלימות וזה מבואר *ב גמ׳אלא למאי הלכתא כתבי׳רסמנא לחג הסוכותזמ׳מה דף ד ל חג המצות טעון לינה זכו׳% מיזשין ממע נא אחר כמי לחקיש חג השמעות לעכיןליכה לחג המצות ולא יצטרךשיחזור מתרוצו הראשון-ויש לישב עייפי תה שהקשו התו׳בכאןכלס ומה חג הסיכוי ת״ל תיתא דתיפוק לי׳דטעיגין ליכס משוס שלמי שמחה זכו' ואפילו כשאר ימות השנת אם מביא קרבן טעק ליכהכדאיתא כספרי• זדחקזכישיכ הדכר: :ל">להרץ קושיא הזאת בפשיטות • כי אצטרך להיכי שקל יזם הלאשין כשנת • והדין שאין שוס קרבן שמחה אז חגיגה דזןזה שצת \ • ו5זפ״ס טעוןלינהבת*ש משוס החג׳ ובזה יתוחקישיא הלל דמה כתמע עזלת שכת כשכתז למד התו׳בלאלו קשר־סאתה דאיתא החס דאמר ל על חלבי שבי. שקרבין ני?«< ויכתבו התו׳ דכלהיכאדאיתאתרישמ כהמ הללי אתי כאחרים - •לאמרי אין כין ר׳׳ה ללה אלא ר' יתיס בלבלי דאית לאתרי לכקיט שכי ל ותוןכתמ בריש תמיד כשחט אמה שנתב ו כשלדהוא ין׳ואשלן בשבוע מש1׳דלא בד״ו פיסח וליתא דעיפי הראיי' היו מקדשיןזכתכולאין נראס ללי דחעולההיו נזהרים שלאימאותרי שבי כ^די הדדי 1כ1׳ והא דאמריכן בס״פ אלז קשיים חלבי שכח קריבין כייכ מזקי לה כהחייל כאחרים דללדאיןמןלס ללסאלא ד'ימ<'כלכד• והכה לפי המונח ללא כדיו פכסא״א לאוקתי ?היקש כעצרח וכשחל בשבתדא״כ היו׳יזםלשל פסח שהוא נ׳יחיסלפנ^ו כששי כשנח ןלא יתכןל להש״סמותיהגכתז שלא. לאןקתי,כהקיש לזה כ״א לאחרים מס שלא ל מזקיס הלס לדרשא דעילת שצח יק לאחרים בלבד • כלל כשם תויוכן >£יתא בספר יסוד עולסחלק בישדעח וביכו אעדייהגאיןשכל הקביעות והדחיות שכמזעדים נהג! משראל מימי עולפ 1אףכזמ[תשה רביכו •לה כאשר נהג עתסיזכן כתכ הרא״בע בשמו בפילאיומןהתפזרשסאצליכז .שלאא״לז ראש ולא גלזעצריולפיזלאיכולהש^סלהשיכדאיצטוךחשזינה י, שזהלאיצזייר >־>כחל כשצתצלל חג שבועית להקיש׳שטען ולא ימצא בעצרת ובלחי שבת לא איצטרך קרא שודאי טעון לינה משוס שלמישמחה• הלכך הוכרח לתרןדאיצטרך כדי ^הקיש חגהסזכזת שטעןליכה להייכ! כזתןשחליזםראשוןבשכתכזמןשכעלר הקרכןכלל: דף ן עיא תו׳בלה מדבןעזאי כפקא בפ׳שכי לזבחייפליג ריאליעזר .קבן עזאי-ומוקי לה לאותו בזבחמלכל-יש ללקלק לפ״ז מיהנריחהש״סלקייסלכריבןעזאיוללחיתמפכיו ,הברייתאומפרש לכך חטא ולא ביזשתך חטא- היילזלתיז להברייתא לאאר בך תטא ולא בקרבכך-קטא יבללה קלהאיךמשכי אלא כן• חיטא זלא באשיזךחטא-זהלא בכיייתא איתיכהדיא כךחטא ולא בקרבכךחטא ויש לישב לע״כ לא סגי בלאו שכאתר לבך חטא קאי אלא באשתך סטא לאל״כ חקשי הכרייתא • וזה לפי דכמכחות(דף ה)אמר הש״ס כשהניאומר חןסכקרילמטה להיציא אתהטריפה • ומדקדק הלס ל״ל קרא למעט טריפה הא כלאו קרא אתיא כלז מבעל מוס תה כעל חוכשתזתר להדיוט אסיד לגמה טריפ׳ שאסיר להדיוט איכו דין שיאסר לגבוה-וש־יל וטרי הלס עד דמקיק כי איצטרךק־אלטריפה שאינו כיכוה-1השתא לא קשה מידי דמכעל מוס לא אהיא דאיכא למימר מה לבעל מיס שכן מזמז ניכר תאמר לטריפה וצוי-זפי׳רשיי סרילשאינו נ בר׳כגזןשסרפותה ככטןיזהדר מקשי הלס אכתי חבל אשר יעבור תחת ה£יט נפקא דדרשיכןמנייפרט לטריפה •מ היכא דאי טיכס והדר אקדישה־אבל אקדישה זמשני אי מהתס לא ל והדיאיטרפהלא קלל • והנה הדקדוק כזה מפורסם שאחר שהונח דכלעיקיהלמוד אינו צריך כי 6ס לטרופה שאינהכיכרת,•׳ ולפי זה צריך שיצזייר שלא נדעכטריפזתהכקיהעד אקר שנשחטהנחצאת טריפה ׳איך יצוייר לפי זה ההבדל דאיטיסה!הדר אקדשה • או אקדשה !•:דר חיסיפה-דבמה יודע איפוא מהי נולד בה הטרפזתהזהתסגטרס שהקדישה א׳ לאחר שהקלישה-והלפךבלאז קרא אסיר תכפיקירןהתןרה לרלייוהרלכא והנמשמס אחריכם לכל הספיקות אסלות מן ההורה כתה שביארתי חלקי הדעות נזה כחידזשי דחמא־אלא שיש לומר למשכח' לןאוכןשידענז שאקר ההקדשנטיפה • זפגיןשהקדישהזשהתהאחר ההקדש י*ב קדש וחלז נשחטה ונמצאת טריפה * דחז מדאי אחר

ההקדש

ל בריח שלזםכפתעתיןלא שריר ולא קייס- ע ב ? t f 1 י פ ) כלמה ש 3 n ! 7 מלבד מה שהקשה שסדללא יהי! יכזלין לטמל השולחן־ באלכסונו • איןלי מעכה כנגדו• דולאי כן דבר דהיו יכולי׳לתת אורך השלחן כתיךעןמק ה^קזה באלכסון המקוס;לפי דעזבי השולחן היה די כטפח לבל כלמשתע בלק לס!כה(דףה).דיליףנמי כפורת,היהטשת מפחזת שבכלים • זאפייאס נאמר שאף המסגרת שהיה טפח היה לטין כשולחן וכמ״ל במנחות (לףצז) מסגרתז למעלה היחס. זלפיכךהיהז היה אפשר לטבל! באלכסון ל השולחן עס המסגרת שני טפחים • ע המק1ה שהזא אחה על אמה״שאז יהיה אלכסזנה אמס ושני טפחים זעו' שני חומשי טפח ע׳׳פ הכלל לכל אתתאכרמעאתתא ותרי חומשא כאלנס!נה(לוק ותשכח)!אי תשזס צפוי זהב שעל השולחן והזר הדבוק מ­ הנה על הצפוי זהזר גס שניהם י.י1 די במשהו • אף אס נניח הצפוי זהזר קרובי׳לשני חזמשי טפח עדיין היה אפשר לטכלז באלכסון התקזה וכל זה

יכוארכחנמת התדזת כנקלהאך שלא ראיתי תועלת להאייך כזה :ן שהקושיא הזאת ככר קדמו כה כעל צידה לןרך לתרומה • אך ףן ן כראזתוכילאינוללהענהשרבאסיסוכר שהשולחן היס לו עזכי לכ מה שללז לא היה אפשר לטבלו באלכסון •זאין ממש גסכזהי שהיה השילחן עכ כל כךדלאיזה צזרך יהי׳כן• גס אז . למאי זה טעס נ מלללובאשיהאעדשדקדקמזהדשזלחן שלמקלפשל ,פרקים כיס

וסקושייהללבמקזיוסעןתדת,: סיהל הא לא קשיירק לפיירלי שפי' דרכ אשי קאי אתקזה של אמה על אמה ברום לאח!ת שהיה הכ״ג טזכל כה-ואזלם למה שפי׳ הילבלבשזעתין דוב אשי קאי על אתת סאיס שבעורה-זרצזכז לזמרא שסיו טזכלין השולחן באתס סלילי הא דאתתא באמתא היכי יתיב ל באופןשסיי כוהכי׳אזרךתשזלחןלאורךסאמה• לפי דתך אתת המיס זדאי שלא היה ל: עזמק כדיישיצנס כחזכז אורך השולחף דלאיזה צורךתהיס כץאחרשכלעיקרהאיכהעשייה רקלהדיסהעזרה זכלשרלי כפ׳ תמיד נשחמ(ל'סל) שבזמןשה־ת׳רצפת העזרה מכולה כלס היו סותתין כקב יציאתה •המיס פושטיןזהילכין על גדותיה ומדיתיןיהעזרת זאלכ עוחחין נקב יציאתה זהמיס עס הדס שבהן יז,צאין• והשתא ת1 לא קשיא

מידי מטביל השולחן כאלכס ן הלל :ב הו׳להלאתותירןואע׳׳גדמהכא ילפינןוכוייש דףיקך ל ללקלק הא האי דרשא דליתן בקר שני תהנותרימתמ עדכקרנפקא לןולא מלא תזתיר! על בקר כמו' שפיירש״י שם וככר נתקשה כזה המהרלא ולא מצא מענה •לאין לזמר להתויתפרשי למלא היתיר! ער בקר כפקא לן אין שורפין >|לשיס כייט וכמו שראיתי משולש אחל שפי כל לכהליא מ!כח כיכחיות למעל כקל הוא לכפקא לן אץ

שורפיןקלשי׳כי״טלאמר התם תלתא תמכו כתימחל לגופי'!חל ללש•- זחל מייל בא הכתזב ליתןעשה אחי ל״ת איילי לכתיב כותר כתיב ממכז•תןכקר שכילשריפתז איילי לכתיב בזקרכתיב תמכ!׳• למיל כא הכתוב ל מבואר להאי על בקר ללרשיכן מכייאין שורפין קלשי' כי״ט הוא. תה לכתיכ גיכי והנותר מחכו שהוא תמכו השלישי לכן כראה לי לישכ לברי התייע״פ תה לאיתיכחכילתא פ׳ בא זז״ל לא תותירו תמנז על בוקר הא אסהזתירעכרעלסחצו: שותעאכישהזא כשי לכלא תזתירוממכז על בקר עלל המכילתא וצריך לזמר בפילזש המכילתא הזאת למיתזל לקרא נפיק לאס היתיר יהיה פסול • ואתייכליאלעזר בן עזריה לתזקי הוה לג׳׳ש 1אז שפיר אתינא לכאכל כקלשיס קלים ורק שעבר על החצזה אם הותיקן מלכתי: על כקו רהואתיותר לבללה ילעיניןלעבר על המצוה עלפמלכתיכ כתריייהנותרחתני יגותיאלא שכא ללמל לאף גפסל כבקר קמא וכן פירשי חפרשי המכילתא • והשת t ימיכזטח התו' להקשות לפי הלל לכי ן ללואלע לתוקי הזה ללש ותמעט לילה אחר מלא תיתיח על בקר מלל השזא לתילף/ אין.ש־רפין קלשים מ״נן מלכתיב יתנוהו על כקד • הא אי לאו האי על כקו היא לעבר עלא לאיצסלך לגזל המצזלוכשרוהא לכתיב לא תותירו ממנ! עד כקו ל

דאסהזתיועבו עלהמצוה:

סליק מסכת פסחים מסכת ר&ש השנת

ךף^ביעיכגמ׳ ממא* למעשה לאב קלים דלמאמעשהדשבט יןליגש * מקשיןלכ כאמו שמיתת משהקלמה למיתת אהרן י- ולאי" קושיי היא • שאף אס נאמו שמוכוס מן המקראות לומר שלן׳ כאלי מת תשה• חין הכרח לומד שבאות! אדר שאחו העשה זשבטמת־כיי״ל שמת-כאלר שלשנה קכאהכ׳ לאי נמצא כמקרי מנזאו

ישראל ראש השנה דזס י מ ל י י צ ׳מה8פלאסת מ י ל ז׳ה כחדה אחא אכל יהיו שה' איכס שיויסיזה אל אסס מלח ימים והם ס תקופות תתזז !תקיפו' השרי וסהיס מהל צ ה ו? הוא יציאת מיכ1גלגול השמש מחרב! ! ' ר ז ג ה תקזפיטנתותקופיציתן וה לק לכלמבה ויזנןליודע מעט בתנונה־וכנה הארןזענןן זה כזכר כ סכת!'נ זוכרו תקילזלאי שלא יכין אלא סתקילאכלתי אמהיח אבל ימין אל התקזלהאמסי׳ ׳1א שנסתפק על אי)'סההר«(אי'האמהיי'יכ(י';אכעל

ן הישתייהגלזלו׳ או על השתי' קטפו' אצל יתכן שנייה&ו׳תתיד המיעוט ח הסתם וכחושצאחימיעזטתקיפייתתייכהראוישכאחישניההיסהתוןזע'' ש ה נ ש " ס ק , ז ל ע י ״ ' י מ י י נ ש י י ת י י מ ׳ק&״ו י הקטנו׳־זיהימסליימי {׳הסקיסו #ססר זה לחרשי הלכנישחד אחד יליואחל חצט י'5גש'ששה הלשי׳ויויתקל <ב)ה צלי,{ לכרי דש״י זהפ(שי,י׳שתעג)1 לחכיח קיים ליולדות לתזקטעין

יוללזת לששה חד* • דןםאקד ־•ב גמרא* רייהלשע א!מרא>אוי\1'(פי׳החחלתקממל)י'ז ״ & ע עה יום שחזיל כיתה שוקע מי• עייי&יירלי־'ו0או' י כא^יר ה ׳צלכוצלה יוםשמזל שע״כ צריך ל&כש כגירסא שנספרים . לעי שהיאך הכינה •שאלובהימ״ ז כצייר מזל כיחס שהוא זנב טלה עילה כיוס* פ הל חלש אייר שזו מחסיל לעל צאחלח היום• וכיון שבכוקו שזר כ ' ש י פ ל עזלהלחצא1כברעלה6להכוליע0 כיחההנא נזנכו־יכחרשחשוזן הלבד' הפזיך חעקוכ £!לה כת?גח ה*01 זש!ר שהיא שביעי לז שזי)ען • א כ ה ב י א ר ״ * ג ' א ך ה ו ת כ י י י ו ע י נ ה לעי מ י ע כ , י ר מ כ כ ת האס ו ל ס J א

(לנ לישכ£יהי1 לכרי אכמיס קיייחיפ יהגרצןא צצ:פריס נכזני-י עייפי אה דאית'כ>אצק!רל ויהי'לשצעת הימיםיה הביא אכול על האיז אלוי כראשית שצילכקתס מ י י י & ס י ל א ששינה הקלה ע ל ל כ ם ו י ת י שיכעת פ י!5את במערבושוקעא צמזרק־סנסולי פילש שהיה השנוי הסו׳ נ!כג סנדא לזה רק שהשנוי הזה ל שנאקשכזל-ובספר מנקש ל איתישיי כ ׳ >*־X נשבעת היעים כלכל • זאיתיכספר חקןר קיים ששנייהי׳ל התחיל

ה מן י.אקרא •יזה אזכה מצל הכברא' דלסחת דהמצול כמיקר והכריח ז צתיככקרא שהתחיל צכיןר שנאתיו ויהיפעצם היום הזהכא נח עימר מפניחיסחמל ועצם כיוס הכזנה על סתקלחהיום. כחזבעצסהייס &הוא י3או כני ישראל לס כא וצמ'& המזרחי כפ׳יאחוו יראי שאןהז׳יתיפ התאילו בצקו לוואי סיושלמיס והנה חכואו שא6 בציות סמקר אשר אוי נצצ השחש כפאח חזיוח החחיל השמי הכיל לנ?וג ונהפצ& התשעהה ל י ל ו$צהנצוקו ההואחזרה הסויה על עקצה חתאת לאלן ושבה ה לר\ןאוהין אוי V;fc לילןא וצופי( -זזיה ש״אןאכחי ישראל,מזליכשהחשה צלילה מהלכי/כחצי הצלגל אתאת לאין • הגס שאןמלים גלגל קכ!ע

ומיל א!זוכלמישי!י>אפס שליום מהלכת מקערורית הגלגל !בכילת. השנוי'היו י ע לגבנוניתו • וזה הוא רעת לעל עשרה חאארות • !הנס כ 6ני5 ליל1תוצ1פין ער אשר ^חוסהחמס התצןע? כחצי הגלגל שתחתל לאון כתסעה שחן המערב אל היזיזרא זעלאה^ן הממרכ להאיר ע 'האדן־וכערכשקע׳צמזרא־ועלזההירךהיהללובה ככל שבעה הימי'־ (ל^והככפכןאוי העאי&שצעת אשרהיהראזי' להי1תיוםהי* לילה •י !לעת ערב סיס בר,ר-1מכיאר ג״כ שששהמן החול!ה ה6 תמיד אחת האון־זששיה על האין• וכל מזל שיתה שתיישעית כעילית! • יתמייכה שכתחלת הלילה יאהיל לעליאהחזל השביע*יון'החזל אשר התחיל 1* ה כיוש אייר עולה בהחלה י ת ס>שלפני הליל׳ההי׳יסתשל ב ־ באתל ׳ י לעל

הייסשור ויעלה אזי כתאל' הלילי כל חלש אייר עקרב •יכןכחשווןשעולה עקרב בתקלת היום •־ ועלה שור בהקלת הלילה • והנה כ־י& שהתחיל התכול והיה כתחלתייםלכ כנ״ל נעתסטאלפי ענייןהשנוי ועל צל האתת היה חאלח הלילה כז׳לת השנוי אשר ני.ר,והבשיישב)יץ ההוא •י ולמ״ל י״ז לאייר היה צתצא שמזל עקרב עילה כלילה ואוי היה גנולהכיויוככר שקעש1'6כלגלז'וגימ׳שלעניושקע גסכןוזיהי ייס שמזלז בחשזין היה והיה אז־ בהחילס הייסשור עולה י כייחה שוקע • ולחיל י שיצ1א אקלת הלילה'נזילת השכוי(ככר פלה טלה עס כימה מקילמזהו אמרו יום שח(ל כיחה עולת והכל לפי הזמן שהיינעה ההיאזנתקייחה גולהספריי-זהמקשה שיהקש׳לר״י חאי שיזיכוכהו חאי שיניכעת המבול

שזה לא היה שיכה כעת התכזל כ״א קזדיהחנזל זזה גכון נס יד י•ן כ שם' חויב דיה יגס שמזל כיתהכויעל עס מלק אתל משלשיסכשיה • הגיההמרלא-־זסירושו שרק בריח ניסןכלכל מתחיל טלהנעלו'ק לשתלק ליחמכז עולה ק1י6 היוכיינן ככל מראש ו נכיוכ שני היהת ח יזם ׳פקוח חלק אחל חל ־ואסאמנם שזה נכון מצר עצם העכין בחהלך סמולןתיאילם חנל הפירוש בדמי התו' אינו חובן עדיין להעתיילשוןה התזיע^כןונההזויגסחהשכהבכמהלשאעזלכשס אכחיהתכזן ב . א חלקיס •שלשים לשלשים יחי 0חולש אינו מ שגלגל היות* יש בז ל לצאירה מארצונו'כו? • וכלי לפרש לכדי החוילאאזכלאסלא םאאריך מעט כהקיסאיזה סקרתי׳תבוכייה־והוכרחתי כזה חפני שרהיהי כלות ח1ת יאיר סיירי׳׳נז שאקעעצמו ללכר צנומ לעשוינעלי הרללטועים•ן לנרי״החוס׳האלוכלל-כנהכתכהוכפססישלשמש י כ י אבאר שלא ה ל א ו

חיי

מסכת. 1צח אמצאתטריעה > לאזטלאי *)ארסהקלש' נטרפה לאי לאני הקדש גא הוי ;מיה יי׳בחדש וכמיל כלאלז הטליפזתלטריפה אץהקיה*שצתעכרה אחר ההקלש׳ למאן לאתר(שם) טריפה אינה א״כ- ןןללה' .- מיה!)ק לאימיוללתליתא • זזה לפי שזה אינו סיחן לק בנקיבות כתמאר כפיסקיס והכה כקרבן הבא מן הנקיבות

גלא״ה לא יאייןם קיא לטריפה אפ!רה לגמה לפי שח( הנקנית . לאי יהיה עזלה חעזלם והאי קרא רצוני תן סכקרהכח!כ לתטה צעזלפכאיב * ועז' לכקרצןזזלתעילהלא איצטוך קרא לאסור &ריפה לפי שכל הקומות ס׳ז מעילה נאכל בשרם לכהני6 '« >אמוינן כל תמיד נשפפ שאין כעללס מתכפרים אס לא צאכילא >הגי6 שנאתלואכלז אשר כופל כהםחלמר שמהנים אוצלים •בעלים חתכשוים - חלכל כחקוס שהיה לסכשו שעת הכושר אקר השחיטה וק שאא״ז י נפסל שאז הבעלים מאחרינו וכמיש הי,1'0ם • והשתא אס נטרף הקרצןדיךאי אסור לנהנים

כאכילה ללהליזט טריפת אסורה וכיוןדאיןהכעציס חאכפויס לחה . &אבא • (חה יש ללחזת) וצריך ע־כ לזמרלעיי^ששהההקרצן «״ב קודש אקר השקלפ ולזה איצטרך קרא למןיהכקל •־ (השתא תקשי \p*1 ליל קרא דחאחר צררו אילו ככל ירצה הא צללה ילעכא למאתר נלד! אילו ככל ירצה חרכאכ ראמצא מן &כר,רלה!ציא את הפליפה זהיימ עיכ ששצי.על הקרכן י״בחלשאתרשהוקלש צלל ולולי שהוא טריפה הוא כשי • זאעיצ דצכר1 עכר ככל חאאר כאזהן ייב אזרש כלאמולעיל אחד צכזרוכו׳משעצח עליו שצה צלאלגליצ) או וגלים בלן/ שנה עזבועליז כבלתאקר• זבשחלהבלגל אחלציכא לאנקמי . לא׳יכ קשיאלמיל כ>לי ־ תייםנדחין ביומא זבזיכחי© ואיכא מאן דלל כירשילתידאף כאלה סקככן שזביאיצז חוזר ונראה '•י !השתיעיושכ הדקדוק שהתחלתי b >לא ניחא להלס לתלן רא1תו מכיל >ןצח1} מרצר ןצך חטא איצטרך למאחר כדר* דלכ קשה לל קרא כיו( לכלאילחוכחחדכת־פתןהכקרמיל-v ולפיכך'אילזכךחסא ולא צאשתך חטא סמנהנזה דלהיות לקרא מך חטא יש לאוקיתז נעייאלא צאשתך• אגלגדלפוםקזששא לאמזקתימןלי'כןאפ*הלאקישהקישיא יהלל דייל לאי לאו חןהבקו אז פזיןמזקמיצין בך חטא ולא צאשל)ן חפא

ובזתמיושצ הדקלוק: הלל בדלך סילז״ד. :' .י לה ופיוזת נמיעה וו וכויעל שמילהל התירה ל ך ע*א ר ף > ך מטין בשכטעללח *אין ללקלק .אמאי לאקא&גר על טיז נש'כ6-שכן פזיכא נמייזאקואילכשכה הרמיעי׳שעמא הלא כשם וכתנאי > לשישרש/תזברשאיןצתזמראמיאחצהזגסלקרזקא צזיח(ז כאחצתה 1י\ינתנ5«ע לילל יו& לאני לה לאשגיצןלהשלשים נ ל ק ה 5

00 ההם לשנה" • אגל כמקום שלא הןצרן ל#לא ז1 וכגון שיש לשני& שלמ!ת אינן אסולי& יואל משלש שצים פלעןת* •וקואלל^נא* מזקמיטן יוקא צעק1ה:שפקלמ חאתלאס ־־ •ומכתב ללילהליאבתשובה אחא

t המאה הצ1זר ציילתייו^לע״ש ־ ף יא-לא איספיילה אלא^ןאי צסג(צו׳צמ^רמסקיניןיולויוית ד לוי יוללוא צתק:טעין לא הוה צריך לשיויישצה מעוכות היתה וכויכתכ-התלשא ש^ינו צואה ל( תית התותפזיוצתב לזלאי צויך לזמר רשצה מעוכרת היכה משוס ל0א1אמרינן ליוללות לשבעהתצלוא ל^קטעין הזא לוקא כשיעזו לחקזפזת )ניימיס^סוא קלל ימים ^אעיג לאח^ציןכפ־קמידהפיפזלא גרים הייני 7יזקאניוללזת;ט׳ ^כל מיללות לז?מקוטעיןתקיפתכפיככית • דע שלשי גס הןא כתכ נחוחשבזלרשחזתשמשהרכינו ע״סנ־לדלששהתלשיסוייס .אהל

שאינו אלא. -קעיח ימיםזצן כחכהרילש בהשיבהזיכןלעתלל. ^ציסקיס ליזללא לז' תק1טעין חללות לששה אלש״ם׳ ויוס אחל ולא; צתכית המלש^ זנאמת שלכאורה צרקו לברי האלשא ויקשה על לשייי *(r׳J ה:צא דיוצדו^לן תאוסעין יולדות לש&ה חלשים דהיינו חדשי צלצי-ת •1יו0אחלכיקשעיקרהעכין' ;למדמדצתייכזיהי׳לתיןןפ׳,. הימי מיעוט תקולשתים ומיעיט ימים שתיס ושם הקופה לא כאתר על פ^שי הלצליכיאסעל שיעיימסזמןשאשלי השמש כתל׳־עלהשנת״יתרמע *הגלגל שהיא גזחרכילו כשלה ייתי׳ועיד אלשעוישהס קרוב לשלולא עיושאף אם צא1א ששסאקול יאל על ג׳מחד&י לכצה' ולכב.:שאלותה]םעדוץ.קשה־חלל לנאמר ויולדותללתקולויום אקד מליע לא נאחר מזללות דוקא לל אקיפו׳יביימי״צחו שחשלמרלש אשר קזציאן מפסזק לויהי לאקזפויהימייןכז׳אבל כ^תחללזמ^לקו לבו- וש*י 5כלוכלזדכרימסלשאכעילי׳';יעשהאקופו'יהייעללפניהאמ!תהיה התק1לסאחצע*׳וצו׳:;3נלה*נ'ששצת'כלקר1ק^"פיהאלאבלמ'*תשל צאשציןהגס בזולת לקדיק ז'הנ'וסאקי'פ*האמתי'יהיא נחשיכיונזקדו״קיאל ואוי: קחקולהאמנעיייאתלעלזיזןשהזחילין איחארכעיכאסליתי שנית

*פתה]6הם שלה חסוונ־ע!תהיה התקיפה האחת לא ייסזוכיע ואהיה לתקופת סארנ־עא האיחצעו שויפזו לזז• אכל יתקזפ׳האחהית יאחו על(תןשתלןהשחש כתנועת! השנתית גימזלוי־וילוע אדיהתקופויהאמתי'

ישראל ראש השנהto ו גצריאל יי י ל סונות ואי לאו לפברזהו וכזי׳ מקשץ בשם הגאון מצ לביצה(לףט!) אהא לכתיב כנסמי׳(ס) ושלח( מכות אח ויכין כרינו ל לאין כמןחאי לאיןככון ל1 אמו וכ חסד׳ לחי שלא הניח עחנ חכשיליף מוכת חזה דדיה של אזתסהשנס לכחחיהסיה כששס כשכת חדהצויכו לעוב חבשילין ולכאירע ךיג כתשוי להיות כשכח • ואיןא״כ הוכיחו התו׳למחיעזרא אלול מעזכרסיהתלשכק! לתעכיתיימכלנ .כיון דשכת סיהיעס^החזיקז העולם זה|לקזשיא גדולה ולא נמצא חי שישכה על האחת סכמן-איןחקזילקושיא זו כלל למה חמה ללרשיכןכלכ דכיצ' מאי לאיןכבוןלו אמו וכ חסדא לחי שלא הכיס עית אץ הכוע לייט של ויה אירע אז כששי כשנח דפשזטו שלמקואצינז כן זכחישהלאס בסוף לה אחר שכתב שאין להתענות בלה זז״ל יכן בעזרא שאחר להם כי קרושיוכי׳ושלקז תנותלאץכןוןלז ודרשו רבותינו זיל למי&ילא הכיח ערזכ תכשילין יפשיטו של מקרא לחי שהיה כדעתו להתענות מאתח(ל;ולא הכין לו חאכל מכאןשאין חהעכין בלה עלל י וכללה אץ להקשואכתי חלל להחויראלולחעןכרהיסוקרלתאקרהאזכלג בחורש להיות כ&כת י דוה ככר כהבאר כירושלמיהכיאי ?וקח בה'ר״ה ןן״ל אמו וכ יודא אכיה דרכ מתנה וכיום עשרים וארבעה לחודש ה1ת באספו כני ישראל כצום זבשקיםלחה לא נאתר ככ״ג משויכדילס דמועדס אס םימו דהוי כשכחא לית אתה יכול דאת חחשכ ומשכח צזחא רבא כחד כשכתא עלל והן הןרברי ההוס׳רכאן דעיכלאו חש שבתא שבקו לתעניחייהו דאסהיה הלגגשכ׳ כחצא שתל יו״הכ כאחד כשלווה צ״א ללעיליהיו כזהרין שלא יארע יו״הכ כא׳ כשכיאףכזמןשהיו מקלשין ע״פ הראיה כלאית' כשילהי לסוכה !עיי'לש התו׳כריש פרק תמילינשסט :ס תויד ה ואליתק.קלו!כזיעל תשוסלמצוה לקדש ע״פייהואיה• ש ־ יש לשאולהנה התז׳לא יחלמו מאסת משחי חלוקות •ז ולא נראה הלבנ׳ ביו' ל א1 שנצייר שנזרמןיוסל׳של אלול באחד מימי ג ליעד יו׳לא שאעי׳פכ חעכיין החודש ודוחים אזתו לחי ליא משוימצוה לקדש ע״פי הראיה• ולא נחוש אז לאלו • אז שנאחר שתעולס חוששץ לאלו אף מחן ש^אנראההלכנה כללי •.אפס כחקוס שאץשיךאדיו מעכרינין חשוס מצוה !to• הנה החלוקה הראשונה כטילס חסני שאיכ ככרכחצאשיזלחןאלזראש־ וסתזיכעצחסכתכו' כרישחמידנשסט שחעולס לא קרה אלז ראש׳וגס החלזקה שכיה כשילה מפני שא"? לא תירצלכלוסשעדייןקשה הלא אין צורן לשלוסיסעל חשדי אס לא שחל יויליכל נשמ1,שאפשו להסתפק שתא נחענו אלזל מפני מלא ראולז טאו י^עיןכודאי הלבנה כיו׳לייחשאיכ אם חל ל׳אליל כאסדמימי ג שלא יתעכר ן(זל מטעיאלו כמז שכתבו התז'»צמם־&ה דוחק לזחר שבאמת הא דקתני על תשרי מפני תקנות המועדות הוא מחן שחל יום ליככ׳ בשנת• יעוישהרי אחרינן במשנה על שני חדשיט מחללין . את השכח על תשרי וכויתפנישכהןהשלוחי׳ יוצאים לסוריאמשחע שאף כזחן שחל יו׳ל׳כשכח ייצאץהשלזקי'• לגולה • והפסהקושיא שהקשו על

לע: י קשה על לכריהס ג״כ ו ל ו •שס הוס׳לס מאי סימתא״ למושכשלא יענדו אלול •כדי שלא יהא חרי יןחיןחספק-יש לדקרה אףלמסקכיעלו; סזנ שלא לעיר אלול כדיישלא יעשן תרי יוחי חספקחתסמשזסאלו אפ£ר לחקןעיי החלשים האתריסלראות שלא-יחולתם^לאלולכאחלחימיאלו• זכזהכתכ דשי* כסנהלרץ(לףיג עיא) וז״ללהא חעיקרא חסלרינן •לירחי לסתוא כי היכא ללא לאיקלעי כאלו עלל 1כזה ימלטו כני הגול׳ תעשות שני יחיסחספק י התשזנהלההזספתסקשו כפ׳ לזלכזערכה(דףמג)!״ל וסימא לאיום עיכה שהוא זנרלחקלש בעלחא סיישיכן(יפייוחעכוין אלול כעכ1רז)1אהני לאורייתא(עיי שופר ולולי) לא חיישינן • וכוי על ועזלדמספק עכדייתוי יומי זכי מיקלע יויהראשון?כשנח אין השיסר כטללגחרי דתוקעץ כשני אע׳׳ג דני כאז עדים קודם מנחה לא עכדן כלי רק חד יומא מלח כחץ לאון עבדיתרי יומי עלל - ועתה אם נאמר לסדר החדשים כדישלא יקרהאלוניוסלשלאלול י לאימלטז עדייןחן אלוחפכישאסיוילישלאלזלתלבו' לא לדמוחלהלשכת חשים תקיעת שופר-שלפיהנחה הזאת חהשאכו חכיחיס שככי גולה לא יעשו שני יחייילא יצדק תירץ התו׳׳שנסוכה מלכ נצוד לחוש לתקיעת שופישהויחןהתור׳כיאס יקרהיויל׳נשביע״כנצרוך לעכו אלול • וישוב הסכק למקומו ייעכז כיימיי־ואיןלומינ׳גפ ככל אלו נעייןנקדשי הקילף שלא יזדמןאלו״ז־יזה לא להיות שע׳׳כ כצי ולדחות להער יזכ נ׳ויהי׳ נדחה ג' ימי'וזה לא יקכן לעול׳ללל בלק לעירוכיןשלא נוא!חכמיס לעבר אפי׳ שחונה קלשיםכשנה- כראיהא כעירוכין לק יהוא ללל חעכרין לצויךיאץ מקל&ין לצורך וסדחיהלאחריז ןלח״ר חקלשין לצ!רךולא מעכדיילא להקןיו׳ אישהל כילה שלשכת לא ללחזהז חשו׳ שיפר ונא לי1'!'ח:ו:'אלו ונמצא נלקה נ'ייזי׳1!ה לא יהכן-יכלייה לדעת הריולסשהכיח העעכהעקריי ללא אלו כלי לפגזיכחוללהאהתי כמו שכלנלל מה׳קלוש החזלי״וחשזיזה לוקא כלליו' ונקנע יוס למיינו כג'

עזשין

מסכת נצח משכיתכועות• הא׳ עגמיותזהל מקריית,׳ העצמיות היא התנועה השנתית אשר לס נגלגלס מקבזעה כת1נו חןהמעוב אל החזרח זגזחל 'אותו בלסס יום זרכיעיוססוככיי׳חלקז בל הגלגל ללס חלקיסוקראו לכל סלק מעלה• זחפנישגלגל סמזלזת סזפףעל גלגל השמש חכל צל ולואין לז חנועה עצחית ותנועת השמש חח׳ה קו החזלות אנו חעריכין תנועת גלגל השמש נערךהחזלויןיוסלול תנועתה הוא על דרךהמזלות• ןככיסן יוצאת חוא׳טלס זמקככת כל הגלגל ער סחנזרח ןחגעת ככלות השלה אל סנקוד׳אשויצאה חמנה * זבחלש גומלת חזל אהד שהז^לכ תלקייכ חן סגלגל• ואולם מסלו סחקויי אשר לה שזכרנו - הזאחס שגלגל סיומי מכריחכתכועהז זמסבנ עתו גלגל סשחש ככל יזם סכיהו הוא הלוך הארן כתוך ך״ד שעה פתזת סלק טין חןהשעיובאוהו חלק ל סגלגל היומי להשיבאתורנת חהשהללסשחש לפאת חזרת כסכזעהה העצמיית מ מוסכללי והקו החפריש בין קצי הגלגל שעל הארץ לקצי

שתחת הארןנקרצ כשסאופק-ןיתכצר חזה שככל ר״ח יכנוס סשחש לחזל . אחר וככיח של^הוא כרגעתח!לת היוסיחחיי׳א״כ שיעלה החול כהחל המס עם השמש מפני שהשמש כראש המזל ההוא • והכה סנכ גלגל היומי המ/לוח עםהשחש בתוךמעת לעת ובתוך זה הלל החמה לעצתה העלהאחת כקרוב והנה כיוס שני לחודש נמצא השחימעלה אחת בתול החזל כתחלת היזסזעולה עסהחזל נחצא החזל ההוא אינו עולה כתחל' היזם חראשז לא חפחות חלק לישהוא מעלה אחת כדי הל1ךסשח׳כלל•עלה אתת חןיסחזל סהיא כפי הלוך סשחש מן ככל יום וחס יפחוח י העצחי ככל יוסיזלזה מונו התו׳כאחרס שבניסן טלס עזלס כתחלת היזלסי׳אם יזדחן שיכלה חלש החתה נתתלת הי1ס)חראשז זשיהה שתי שעות עסקלק אחד],חשלשים?ל0ה?ה חיבות עם חלק אחד חל׳ שכחכו איכס לכוקיס לשזכה לשעות שלפניז ״ אמנם להם דכקןת לטלה עולה בתחלת סיוס שכתסלס-זרצוכס שטלס עולה בתקלת היום עס סלק אחד מלי המנה בזה שכחעת לעת הראשון עס ביזת שסתהילטלסלעלית כתחלת היום • עלז כחיך החעת לעת יסכמ כל המזלות ער שיחזור נ&ה וייעלה חלק אחל חל׳קולם שיתחיל החס השכיישכן הליך גלגל היו' כתיךללשעזח שלא חלקים כלליוכן ככל יזם ויום על שכחילשאייר יעלה תעלה האחרונה שבטלה קודיאזר היז'• ואחריו כתתלת היזם עולה ראש ש1ר׳זהקש עי) ככל החרשים •הגה כחית יאיר שס גזרס שתי שענת פחות חלק קיפ כשעה׳ הכה ניכא ולא ידע חה ניבא שלא ירע לתת סכה לחלק קיפ ההוא • מצד העצם כ״א מצל התקרה זנאחת שכן ה;א חקזייב לפי הלוך הגלגל היותי שלא חעלו׳כלדשעה כלל לס חלקי הגלגל זעידיחעליאחת שיעז׳תכועאהשמש מז׳אתר ירגיע למ6לך ל׳ מעלוח חהזתן ל׳ היןזל ש:ו׳חלק איחי״נ שבגלגל •ויגיע"לשחי שעות חלק י׳ מעליזעזיחלק אחל חייכ שכחעל׳*ושיעז'הלוךחעל'ה:'חלק ט״ן חןלשע' כקרוב-לכ חלק י״כ חהחעלה הא חהלך סלק לס תןהשעה שכןהי׳י״כ פעסט״נזכתזלאחרשהיאליחעלזת שוהה כישעות פחית חלקלפ־אחכ׳ אין כןגרסתהחויכי איןצורןלזה והנכון כאשרפירשסילתעל': דף יט עיכ רשיי לה הא איצטרך,אי משום ירקא אי משוס מחיא כללקמןיאין לתחיה איך יאומן שבשכיםהרמת כאלו שמיחזת עזרא על רכי שהוא קרוב לחחש חאות שכ? י לא כזלחן אלז ראש שהיצרכז לעמר אלזל כעכזר זה •התשיכה בזה שרלי זילסזכר בלעת הולבל כהשגזת כה׳ קלוש החזליש פיר שהשיג על הרחבים ביזהשכחןסכה לרקלתאלי זולתסטעסהנזכרכגחראשתזיחש ס ירקא• זהואז״ל סיכר שאץ ללחייה אלז שוס טעס אחר חלכל טעם הנזכר בגחוא • זהכה כגיגוא כסמוך משיק לירקא וחתיא לא היה אלאי לוקיןהתועלית* כגלל כני ככל רחכזל להי עלח׳יזכעמרם היו בכי ל זמפני שעקר הקניז זהישיכזת לא התחילי לנהוג כבכל על הזחן שידר! רכ!שמואל לבבל וזה היה כיחי רבי יהולההנשיא-כנזכר ביוחסין זכצחח דולילכןחפני זה לא היו תיששץכא״ילללז כטרסנשתכללהישוי-.כבכל• וזה מה שיאתרוכי' שמימזתעזראלא נמצא עדיין אלול מעוכר י זכזה יתרן לכמתשכתצאכגתואאומרים במנקות(ד׳צט)חליזלככע״ש נאכל נערב זהנפליכחי איכלין אותז חי• משמע שקוה פעם אחד שקל גע׳׳ש מראהו זהככליס וזה הכיא הוח״כס לראיהי זעזי ואיהתלאתר בגתיאמררייוסילא ככלי ס הי 11 מי! ריח ס׳ ל׳ ת 1׳׳לאחריסדפי״כ לאיל לפ׳ו״ע זנן איחילהס הפכיינאכ: לט׳1כו׳ע־ לי״א כיצל וכוישכי ייט של לה:אכל לי׳׳א בתשכ׳כעירוכין(דף ח) ההיא חתכיהן ולאי לחו אחרים הי׳תל^הכיאיןסוחתיןמד׳חש־זס-זלכהתןיכחנחמלףק)׳ מוכופ;מזס שאפש׳שיהיה לה כאחל כשכי־והיא נאות לרנריכו הללוהוא חפ:י שלא גה: עלייןפטעיליוקא ונזיובזה ראיה לכ להרח״נסיבחה שכתישאפל כיה בזתןהכית שיהזל אלוייהחפרשי'השיגו.ע.ליו ב£ומר'כיחע1לס היו לוחין^ף מחן הכיל. ־ יליתא לדכריכם כחייש וקרלי כעצחז כתככפ׳

התיל כשחט שכזיזן הראיה לא היי חיששין לארי! • שס תיספזת ליה תיחזת עזרא וכז׳על וכתיב כתי!כיוס עשרים. וארבעה לחולש נאספו בצום משמע לפי שאז היה מוצאי

מסכת נצח ישראל ראש השנה •לח כני כבל עדיין;כיו'הכאס נתעבר אלול או לא! י ואס יאמר שלשני יתיז* בלכי צא יכמזשו מריקי •1!ס ליתא דאת'לד,מש!פירקא;אימא י,כעי לחו לאורתא וכ! משמע דכלא״ה ננהג השעם רמשזם ירקא אף צפכי ימים לצופין־זכדילחרז נל זס1עקרססיגיא סזז איא מכלת׳ מעט כסקרתות יסודי העכור ואעתיק מ״ש המכס המופלג מהר״רינחזנעל ימולל בערי, חמישי ממאמר הרמעי כזמן עולם כעניין. סיד העכור י ל שהיו מקדשיןע״פי הראי׳סייניהגיןע״זהלרךיהכ״לשכא׳יי היז מחשכי׳ כורך שהאיצטגניניס מחשכים • כסיף כל יירש וקזדש(לעת אס^צל האפשר שתראה סלכנס החדשה מום לט כתחילה הלילה י ואם ראן מהוא אפשרי אז היו מהיגיןאזתריוסיצזנו יום לימנןג ריח יהי! מצ&יס כל יזס לילעלי התולש• ואס כאז עדי החזלש כיזם ל׳אז קבעו החילש כו בי:ס-וכאסלאז היה החולש שעכל מעזכר וקבעו לחמו׳ל״א * זהמנהג הזהכהג כלי וכמדינותהסחוכזסלא״יככלי שהיתכאפגרישיגיעו השלוחיסלשסלתקכזתסמועדזס •ואולסהמדינותסרחוקוסשהם' ככל וחל׳ וכזי אשר שם לא היו ימלין להגיע השלוחים אס מפני וסקס - אס מפני שמש הדרבים לרך אחי היה להם כקכיעת חלשיתיוחועליהםי הראי׳• רק ע״פי חשכןןשהיו מחשביןרגע ה־׳זלד של כל״הזלש ולא על וחזדש-ועיל חשל ר״ח תשרי ואם יצא כחשכונס החולד קזדס חצות הי׳פ אזהיועישיסר״סיזסססז איוה יזסשיהיה מימי השכלע׳ ועישיןיותוr o i p i יי* ראשון שללה • זחתחלתל־לז יתחילו לחמת ליום מפיר ןש״ע־ויעש! כל אחר קהמזעריס שני ימיי מספק• מין מיייהכ שלעולם וככל מקים וככל וחן עושין איהי ייס אחד מפנייסכמח נפשית י ואם משנו למולדתnt ומצא! א הז אחר חצית היוס־ והוא הנקרא חולד זקן אז היו מפני כן מסין ריה ההוא עד לתחרת יזס הסילד־ויסיה אז אלול

שעבד מלא מלייוס־זקוכעין אזהו כיוס לא ממני!מהחל לילו תתחילץלע ויעשו אותן כמו כן שני יחים מספק • זלא ;־לימנות ליולכ וסוכית י קשז כלל על לחיית אלז כזמן מזא• יק כל אתל מימי השבוע היהכשר לקביעות המועלים עלל • ובתי. עול שס שיים ה״ילל וי.זא י״ט ואשזן לבכי כבל היא קילס כיוס לייס סראיהלגכיא״י• עלשמפכי זה עשו ככי ככל שכי ימים כרי שיהא .י־טשכילככי ככל ממון ליוסהראיפ לבכי און ישראל - ומבואר עזל שם כ לכויו כפ׳ ששי מהחלק הלל * פטמיעולאהללשמלושלי' נתנו V לכס להיטכעס נניבכלזהסממו על לחיית אלו משום מתיא וירקא • הרצין כזה שבאש' ראו c וס המולל* י והוא יזכסקכיעהלכמ ככל הזאכאחדחימי אלו-לקז ייפ היאיה ל שאסריז-זהיה כעמר וה. כיז לוני ככל לכ ללחות יום לה שלהם שהיין ראוי להיות עיסי חשכונq ליו' שאחריי משים אליי ככלי שיהא המיל יוםי כניל וזהו ענייןאחר׳ככאןי״מר השני של בני בלל היא יז׳הואיילבני ל עזלא מעיןוכייעלל וכזה המןנל הסוגיא וכאן •ועניין המחלוק שיין מיל משוס מתיא• וכיןמיל חשים יוקא הוא ־ דללדמשז׳מתיא לא היו במ איי דוחי׳ייסהואיה שלהם יק כשראו שיוס החולד לכמ ככל הואי חשמללפני השכת באחד חיתי ליו מפכי שאז היה יו״&יכ לככי ככל על אז אחר השבת ־ ולמ״רמשוייוקא היו תוששץ־להפריר ייט משכה גס כן

׳ ימ־סרציפין • זכזה הדרך רוך ואש יוסף הלל והיינו שלא יהיו ג

עו£יןו3ר-ל(אי[3לעושין ובוילומין כז׳עישיןוכא׳לזחיןזכלעושין-זמה ןןאמלו נגלהסע׳מש1׳ירק/מתיס!אסכיףלטע׳סלל מה שכחרזלקכזע 1

fyt ולרחזה אלו ולא בהעך־זללז לא יתכןלעול׳לדחזת כ׳ימיירציפי׳

א כפי הסן חס הלליזעיכהזא טוכה לכני 3״ל4׳ימים רצזפיסדהי׳נז ל

j כליפמעבוין לול ןנמלםים מן אלו ועזשין שני ימיס אשר.לפיכך אין אנחממזששיןלשזפוזלילביוהכלעלנכון • ומה שנראהקשסמרלי

לסנהדרין הכיל אפרש כהגיעלשםאייה: ש& , גמרא אמר עולא ידעין חכרין ככלאי מיער א״ניויהכ שחל אתר הש כתימקשקמרזע לא חית תיכן י״ט ש*ל אסר השבת $ילבנייי\ ולחה לו לדפזק לישכהעניןכיולכלוק׳ וזה לקדיק נכזן ללע פ לעל חא1ר סנהכ שלפוס האי תימצא עיכ ציל דלא סיז תזששין להעויל י״ט משגת רק יז״הכ כלבל עיש זיש לישכ ניחא טפי לסלסלאיקחיסדחיסכשמליזיהככלילשרש עניין.הטונה שזכר *!לא על כל כני הגולה יח־ישאלכ יסיה לקצתסגריעזת׳ ווה שמכואר ש^חר שקלשז לל סחודיהיו השלזסים יזצאיס מיללגולהמידזשלים כנזכר כמשנה •1לא היו מחין כהלוכסלאאתהשנת זלאאתה״יט כנזכרכגמוא י!לאיתםשלאיכלז השלזחיפ להגיע כסזמח או כפסא ה־ועושיםשכיימיסמספקכמכואר• והנהאםקכעזסכילריהכיום למיליצאז השלוילניויליא וככל מקז׳שמגיעין ערב סזכות ננשףעושינ יום ליכלכל דהיינו יז׳הואשזןיזאסנצייר מקזםאחל אשר יכולין השלימי להגיע לשם בערנסימתבנשף• אם אלול פלמי מעוכל• כאשר נניח אלול מעובר לא יגיעו לשם מפני שאזי יוצאין מו׳ל״כ מןיוושליס־זנני אותז המקים עזשיןשכי ימים • ןלל שכגר זה •לכו סשל1חיס מזי א׳ של

סוכות אחרש*לונ מעזבו ויתוסף להם יויאחל כמהלך• כזהלאירוזיחו, כלום שאם יכואז העלים כיו׳סראשזןכנשףזיאמרו שכתעכראלולמה נצעמה אתו שחם הראןוןככל עשזיויו׳השכי מחזייביןלעשות עליין• לואה מזה שאין ענייןעכזו אלול טיכה כוללת לבכי ככלילתה שקצתם יווזיחזככמושקיוקיססילוקצתםכעשזתשמימים,׳ אפסאחיושנניח שסחקניבעמר סיחה תשוסיויהכלהפוילזאןהשכת מלפניו ושלאחריו • לק״מ זצסתרה סנוא סלל שהנסנוס.־ שממינ אסמל ויה כששה כשנת ויהי׳חיהכ כאחד בשבת ולחן אות! לשכת • הנה אדרבה ירזיחו השליחים כהלוכס יויאמר־שעיכפ לא ילמ מןילזשלי׳עלמ׳א׳שהןמיל״כאףאס לא צסעצראליל י גסשאםנתעכואלוליכולי׳'לילך*'גיזסעדסס:כית ואלו לא נהעבו לא היה לסם וק מהלך י״א יום שאד כלויסוכות• ואף 'לאוחסהיחוקיםכפלישיגיעוכעוב׳סזכזתכנשף' כלל6יןהפסל 3פמידלאילמ*וןסירזשלי׳עלמ׳א'• ואס פי לה בל. כשכת ואנו מענאןג״כ שלא יהא יו״הכ כששי כשכת־גס כזהיש\ופל;פלזךלשלוחי׳ אס כסעכר מאלו לא כתעכר• שאלי לא נתעכר היסיז״הכ נקבע כששה כשבה זהי) השלוחיס מססירין כזמן הלוכיייי׳וישהזאלהכ(יויהשכת • ועתה׳שכתעכר זחל יו״הכ כשבת לאיפ^ילז ליןתם אתל - זאס נכית שנתעל׳אלןל להפריד ייט משכיהנה אסחל ר״ה׳מוילודשינןאזתז ליזם ל כדי(הפרידו וגס סוכזתמסל-הנה'יוליד ההפסד כהליך מ״ללללנ לו להלס להעמיד כתתלה התקנה מפכימ״הכעדשהוקשה ע*ז והגרת

להעמילהתקנס מפני ייט זתפרשינין הטיביתא של כני ככל על קצתם אכל הוא פירש זר אצלי י גס אפללזמר כדי שלא יהיז שני ימים ומעין ולאעלכולםייכללהללמג״כעלפיסמסקנ׳שכמקיםשעיעזשלויי גיסן ולא תשרי עכר! תרי יזמי משז׳גזיר׳זלס במקו׳שמגיעין לפעמי' ולפעמים לא יוגיעקיתשוי כמי שהונח עיפי סברא סלל *•

עזם הוילה כין מלפניה לח ל״ג מלפניהלאפ קל לה ׳כוי• משמע שמה שאמרי י״ט שחל!כ־יאיכא כנייה! מנחם על ייט של לה ־ זקש־חאימעיליכהקכתס י ט איך ירעו בכי כבל כלה שנתעכו אליל באיי • וכילה ג״כ קשה הלא ידוע שיומזק ככל מיוושליסהיה גדול על שלא היו שלוחי תשיייכילין להגיע לשם • כי ככל היה מ) 1ירן ישראל כדעורק״עפישאגיכנזכרכיסודעולל•!בצמחדןל• זא״כלא נבין לפרש הגמרירכאןכלל איך יציייו המזכה הנזכית לכני נבל אחו שלא לסס לידע כחג סשיכית מתי נקבע השרי ולש כיו״הכזעיכ היו'מונים ליזם ל'וע!:ין שני יתי׳מספק- ואינם יודעים לכ אס כתעכר אלול ורע שת;שין כסיגיא זז על מה שא זר להכ שחל אש-י סשכת אילנמיסז לדימ׳יללחשוסיוקאזמיהלאאףלמ״למשזס ירקא נצטרך לעכו חפכישח:יי״הנאחוה:כ'יהי"הי"טלככ הפכת • ןנצטוך לעדו תשים ייקאוכספ ואש ייפףתיוךלו וכלת היו עושין שמ ׳מיסחמיד כגולה טייע ולכן אס חל יו״הכ אחר סשכס אין צייך לעכו משום לה דחה ליאסשניייטשללסיגיזמיוכויאוכזיזכא' * זמסשאיתו הלם אלכייט הסחזדלשכת זמ׳מנתס שאזי לוח״ן ר״ה להפריד! חשכת שלא יהי! ג׳ימים וציפין • ואיןדכריו נכונים ׳ דממינ אם הכין שאפשר הייה *יגיעייהשליקים לככי ככל בתומת לא תיוץכלוס:עדיין קשס הלא אף ללד חש:' יקא כצטיךליפייר סיכזס וש״ע משבת־ןאיךאמו יז״הכ שקל אהד כשבת איכא בנייהי • ואם לא היו יכזלין להגיע כסזכיס • א״כ לשי הלא כעל זה לא ידעו נ *לא יגיעו כלהכ-זאיך אמר כגמרא יזלכ ל

להיינזשלא יחילסזכיתולע אקרהשכת׳ ואילגרכללהסימת שכי ימים לבני בבל • אין החשש רמשים ירקא נוהג לכ לפי שהדין אצליני שהירק הנלקט עיי עלים כראשון חותר כשני ־ כלאיהא כביצה (ד'נד)[׳עיי"שפיו3רלי]משא״ככייטשיזלאקרה־כהכין חלפני!זי הירקות הנלקטים ע״י עלים בזה אס־וי0 מה • זמן מלאחריו ש כלמשמעשסמרלי!תוס׳ • זכלהלכלאייעיל התיקיןרכללה הוא שני ימים• זכזה מתירן סקישיאהנ״ל שהקשה בכפר ראש ייסף • לללד ״ש ס ירקא לא מעכריכן כדי שלא יקרה ייט א' בחסוי יכזה לא יוזיח! כל:ס אחי שי\ט תמיד שני יחים מס לי ייס ז׳ישב^או שנת ייוס א׳־אמנס אס חל י״טאתר סשכת מס ודא׳ יש תיעלת שדיחין אזסו ליזם למשום ירקא נסיכית ילע־ומה שכתכי התו לגמלפניה לאם חל לה • לא כייזט כזה שתנאי קכיעית לה הוצרך העכ י • אקר שכללה הוא שני יחי' • אתכס כקטו להשהזא לאלול הנדקה יעכיין י״ט הנזכר בגמרא כקמרעל סוכזתזשתיכיעצרתייגכלסי המינחהלל מזכחג״כ שלג חלפניהכלל אלא שכתויהכיאו ואיייזתו ברזיה ת! להכ ־ ונזה' יתירןה;לכל־זקגלזל - ע״פיהנתחיסיעהלל כמהשהניח שלכנל לא היו יזצאין השלוחים אפס שעל יסילזהקשכחה ראיהאנפרקזה >לןכא)לוי חיקלע לבבל כחיסר כתשרי אמר כסיס תכשילא וכי׳משמע שיצא מירושלים ביום ליאי״גיעלכנל ־ ואפשר לומר שזה סיס על צי הקרי וההורמן שבא לכבל • ועלז לא היו השלןקיס יוצאים חפני שימש הלרכיש אשדבעיוד והנחכעו סשליחיסלצאהזשמכ!עלכ; עלחשני! התזלהי«.וא1לס:לא"התמוס קצה על הגמרא הלל רכבל היה וסן׳ו

מאזד מאיי כתכזאו בגדולזת האון שזכו! כעלי הא גהפי״אה • ואי 4: היה

מסכת נצח ישראל ראש השנה קל!נות לכס מצולות «הם לכן כלו אותה w»w ההם צלי שיהיו להם לתימן כלל ג זאן-(ן1סרהליוי1ןכהחאחההר,1יםאיכ15עלדח«חקלש אושזנ/זצווקצווהקמכהלהםנזיה נר!ולי1דעכצ!חת המזלות י,כי צסל? איכס יק י׳יג ככמה חא1תן תכככים שהכירו התוכנים וכסמן 0ז וזהמלאישא״אשיהיועלדמותטלהאוסוטןממשי וזה מבואר כספל משפטי הלצמם וכן כתכ סומ״בםכס׳ג מל\קווי התויהו״ל וגלגל התשיעיומ׳העלז ל1שם *לשם הצולה שתואה מן הככמם שלמטה מסס והם סלה שור וכז׳ עלל וגנחה לק׳מ שלא אסרה התווה רקלוקא בציזו התמוכה שבוקיע ממש י משא״כמסשאכז מצייוי׳דמות אוי׳אינז למיון למול אריה ממש ככיל •י !חסשכתכתלסעילזאלי' עומד לבלו כתולש אב י הן לכדים שאין להם חציבות • סמסשנחצא בלצרי הקדמוצי׳אומויישמזל פלוני משמש כקולש פלוני הכובה שבאותן הק(דש.הזא הלון השחש כאותו סמזלי וכל שנויה שכעולס נתהדם עיסו תצ!עת השמש עיפי חצבו 3מזל1'כנזדע ליודעי מע^באצטגנינ^לכין אמר! שככל חולש משחשמזל אקד וכיונו על המולשהשחש חהלך כו:, ש0 עיכ *יכלה והא רכן גחליאל יחיל (;וה1וכז׳זי"ל מ׳־גמלבנה אץ סילוק כיון דאינה בולטת כוקיע.יש לדקדק קצק מה ככן שאיכה כולטא ברקיעישאחו שאינה שוקעת גיכ אחכם היא שוה לעוכ• הגלגל ופניה שכלפי הארןשזה עם קערוליח הגלגל לחה יאסי לעשיית דמות שוקע מאש צלג כי לאאםלז רק כעוש׳צורה לומ׳חחש לפי' החצכ אשר לאיזה צורה ברקיע ייהתסוכה חפני שהיא נראה לעין שקועה כרקיע ולא כפי שהיא על מקומההאמתי • ויוכן ע״פי יסודי חכמת הראית דע שנאכאד נחנ«ת הראיה שחוש הראית לא ישלים פ&לסז מבלתי אמצעוא דכי זו וכסילי במו סאויר והדומה לו נתון כין ס חוש' וסמוקש• ונמצאו לו כזה שני תנאיס v והוא שהעוקש לא יושג לעין על כחוקו תאמתי א& לא אהאייצעי ש!ה בעיבי1כץ העין זבץהחזחש אינו משהני' כחלקי החקוסיואילס אס הוא משתנה דהיינו שאותו האויר עדית שאצל האיש ה(א יותר עב חןהאןיצ שאצל החואש או כהפך לא יהיהניאה אזי האזחועלצמוחוזעלמקזסזהאמסי • ויהיה נראה יזתרגלול וייתר קיוככאשו הלכו העב בצד המוחש והנסיון מראה זה. חמיד כאיזה לבר המונח צמים שהוא פלאה לעין יוהר גלול ויותר קרוב מאשר הוא 5אמת: •י וספה זה כצזצי המיאש העוברים בקפצר וצדזיקק לרךהחייס כעכיהוכאשליזצאיםחןהחיסאלי.א!יר ..מהוא לקמן החים ויצאוrft למילות א?* הם משתכרים וצכפליס אן המים ואאותכי׳ מזה!מזה .m הראיה שגחיכז העץ נאהוק יותלגלןלחמס שהיא ראוי, •להיוס $ (כלאהללג הגשם יזחל>לזל ויושר קרוב.• ואס עד״מ המוח*צאזיר (החוש באים• מס אלרצה כצוצי המיואש כשיבוא! לצאס חן סאויו הקל אל מיסהקשההםמחקצציסןמגיעי׳אל העין ותהי׳ חפניכןז1יתהואיה קפצה ממה שהיא ראויה •זכחזיןש גואה וחוק;* בדבריי הכם נתבאר* הטיצ לקכמי הוי־איה צמזפתים מאין ספק בהם• והנה ידוע גיללסכמ* הטבע שהד? פכיפודוש הי׳ ה)א ישול האש והוא למעלה כקעוורית גלגל הלבנה(האויו ייזאיעכממצוזהזאאתת יסודהאש* וחסגישהאדם העומלבאון הריאה ?יוא יואהלרך יסודי האויו(האש יהאוירקווצ אל העין יואר ?!יש ל'.אש. יתאייצ ש^יס נואה בזולת מקומי החחחי. ז אמכם הואכראהיותו שקוע מחה שהוא באחת' י וזהסע^וסמך

לדברי התו* מאחרים צאמח ובצדק t סליק מפכח'ר״ה י

מסכת יומאב גחיאמווצאהילצך כ״ג כי8כ ללאו כדיון חליאמלחא דף ח ל צל אימת לתהומי חפישיכין ליי י אכל כהן השווף וכזיי צל איאא למתימי זכי׳ואעיג ולא הזי וכיעי ל דצדילן תלי׳זמ*כי.צ ו שלו כשצח!•יוציא הזא* נטילה שצי יחים י חקשין הלא צף אם ומעי פל1 קל כשבת הזאהי בטילה י(ס אקל חקרי כלש בלמו שאיאז לכתומיו בצבת ולא יפסיקו הזיויתמאלא יים אקר עלל.ח*כ כשוציעי ומעי פ שלו.מולא שכת * צחצא הזאהז בטלה ג' ימים להזאות לולישי ושכיעי תלויות זי כזו וצי ליתא לשלישית חאחת שכה אץ צורן לשגיעית והיה נהפך׳ זעם רביעי שלו הוהשלשה יחים• זכדי ליש כדברי ךש״י צריך שאזכור בזה מחלוקת הרמיכם יהרא״בל כעני; יחי הזאה הכה הרמ'כ0 צפיי״א חהיפרה כתכ ז*ל י׳י ש?ו)ס עליו כשלישי ולא הזזה עליו בשביעי ־ !שההכאה יחים סוכל ככל עת שירציאחי השביעי עלל יכהבהרא״צל ע״ז זיל א״א איעצן מגמלא י־זיזשץיליגילסמזכה שלישי זשציעי וסיכל אאר היאה עלל וצ״כ היח׳ב6 צפי! חלקרכן אכא שאם הזזה ביג וחל שביעי שלו ישיבת הזיןעליו מייא׳ש• 1א ש־׳יל• שלי עכיל׳ ואן* שכ כתג הוא״כל ז׳׳ל א״ייז שימש הוא זה שאס נא ׳ביעי;של• כשיח יכל גמסיי שאין חזין לעילם ילא ג׳ וזי שיהא הז׳ הה־שי לשלישי עלל!הנה צזע°W הרחיכסאיתיבהדיאבפסיקתאואטא! ביזסהשמעילומתבאס

הווה

היה לזי מגיע כעשרה t»m • ־ שס ע״כגחראאחררבכסמןכלספיקא לקמי׳שליל( זכ!*ארי"ירחי : חסרי קלא איה להו • וש״י דיה אוי ירחי וכדלטבת אשרו מק״כ

כסלו הלבנה ואס איתא דאשלו לשבט כצר יצא הקיל ולגיע א ליצן אף למקוםשל(ין שלואי ניסומגיעץ וכן באשריא^קסלו לאחוז(אבעיכ* יש להקשות הלא ע״כצריך להודותי זלוחרלקישית המקשה ולעבזלנמי» 1 t יצולין להגיע Sארכסר זכו׳ הוא דוקא על כני המקום שאין שלותי ׳ ואולם צמקום ששלוחי אלול מגיעיןכצרכטלהקשש לדלמא אסרוהו לאצ י כנ«כר במשצה(לף יק) על אלול מפני ריפ י״ ופי! לשיי שאם לא ילעו מתי התסיליאלול לא ידע! יזם ל׳ שלו • וא״כ איך יקוצל א ל השכל שהשלזסים הנשלחים כמצה ויוצאים תכף אחו שנקבע אזדש אלול לא יזכלו להגיע לבני או* המקום ישם לאותו המקים בעצמו יגיעיהקול הנולד ג״כ אן הזחן ההוא שהוא לח אלולי ייאייהאול מתפשט חתר חיש מהר חן השלוחים • ולל ששליחי אלול לא ילכו וק מפני לה ולאיילכז לק כל הולם >1!ל-זעל אלו המקומותהוסוקזת חתו חכלי הלוך אילש אחלז לא נצוס להם שיעשו סיכות ולא חכלו״שלופי אלול להגיע עליהם.* על בארמלחפני שבמשך חודש ומצי ולאי הגיע הקול אל( צתססו אכישאיצ אלשבלי או* החתים צמשכי׳אעלכאקרכני א״י לקצ!עע*פי הראיה (רצוני ולאע״פהחוללכלל שלכ לא היה חקש׳ ולעבדו כמי ארציסר כלל) מה יעשז המקומות הרקוקיא הללו אתר שיום התילל קולס ת« צלה אתו שלא שיגיעו להם שלומי אלול זכ׳ש יק1ל הכי נאח׳שיעש! ג' ימים חספק« ונלאה לישכ דקא למפרש ללי שהקול מגיע אף כמקים שאין השלואים-אץיהמצה שלא יגיעו השלוחים מחחת וקוק המקומות ההס אמנם צינתי מתחת שכוש.הדרכים, כנייסות(חפני *האיכם •השלוחים חצאיםלככיהחקוםההואואזתישאעפ׳כ אינםעישיןאונסל מפני שמלאי הגיעלהם הקול נתיך משך ל׳ יחים א( יותר * לומה לזה אמרו כלחוא צפ׳ אלז מציאות שנזמן שהיו הלוכיסעל. תיקונם כיו מהלכץ חן הייושלי&על קצה'לי בג׳ ימים(ללילות • וכזמן בית שצי &צשחכשזהררכים«במיסותהיההחהלךט׳ויחים • זסכראזולשצזשכ ובעל יסיל עי$ם כנזכר למעלה. •י אבל פלוצים יצרה הלמיצפ ל צמקומות הוקוקית באמת מן היוישלים מלווין וכ ליך׳ אחו היה להם גק&יעזא אלשיהם זהואעיפי מלל כלל והיועושין אמיסוושאסו

t לפגוע מים הואיה כלל בשם יס!ל עולם ל ולעכל נמי אמלא י יש לשאול אאר שיכאיקהעשיה ב ג ל ג דף כ על התשר צלכלימה לנו לעשות הנעוה שלא לצורך זה׳א.כ י התשובה כזה שיש חח בוסמצל אקל * והיא שאם יעשזעל אאלא ל החסוגסעלהחלא לא יצטרכו לעשיהןרהעלהאלשיםבלבלחפני שעקי המנה נה6 להודיע הקניעזת הנצוך למועלזת לבני בגזלה * ןאומו כמשנה(לף יח)על שש? חלשים השלוחין יוצאים ומיי והמשואוא עיכ כקגי כזמןהצית-שאזמו משקלקלו הכותי׳ התקינו שיהיו השלוחים יוצאים י וכאמל צמשצה הלל וכזמן שמא המקיש קיים היו השליקי6 «.גאי0 אףיעל איד • ויחחיימ מפכי כן להשיא «ש1אות על אלו.ציסן אייר תשויכסלז כלכל >והוא לפי ההנחה לכעכיל כין אחסר נין b«לאי משלכ אם על התסו בלבל קי! עושין לא יספיק סעשיה באלו החלשים בלבל שאף שהיי יזלעין ככל אתל חהם אס היא חלא או חסו לא לעו

מאץ •תחלו למנוחהק1לש אסרשלא ידעזקמעות הד1לששעצר.t ויצטרכו לעשות כשביל זה משיאות כמעט בכל חלשי השנה רף כר גחוא אשל בשמים מאעל לרכות כציים ומזלות • הב״ח כתנ ניילסי׳לא שישלאס!ו לצייוצ1ות אויה וכן כל שאר הלמותיתאשיהסנהאזלוקי ותחהעלהיאשוגיםשהתיהזה׳ והוא

וגלהגמוא לכאן י והט׳יוביייסי׳קלא הוכיחלחוחי לצייואיזה׳ לחזתזת לח!תיהמזלותמהא לאחרבפ׳הש׳לחו:ציירצורא רליכולג אףשהואלככתוך;החזל!ת י !באמתשאץוהראי^שחזללגיסאינ( גצירת יג אחל י רק כצ1רא שני לגיס זה על )ה כממאר כספר משפטי הככמ&יי לכן לא נאסר לעשות רא לוקא שנים זכ על זה לןמיא לארבע פ:ים להדיי הנזכר כגמרא אבל צורת לג אאל חותר לצייר כחו שאזהר לצייר צירה א־!חתארצעסניםשצחרכבה1:עקרהדץ שכאב הלח אץ לי שלש כלל • צ׳ י״צ הצורות שכחזלזתאיכסציפים נכראיסעל הגוויה ההם ־ רק הס כצכים נפרדים קכועים נגלגל המזלות ולהיות &אין לגלגל המזלות תנועה עצמיחיזלכל ככבי לכת שסם שלם חלכל יש להס אנועהעצחית י לכן סאצטגניניפ הקלחוכיסברצותם לעמול עלהל1ךככבילכת.אלקוגלגלהמזלותלי"כ חלקיםועמלו להסתכל צכל . חלק מחלקי וכלי להכיר אותן עד שבדרך זה יעריכו המכלו־של פצצי&הנמצים •• (יאתיידרוי׳פלגלגלרשחשהולובחלשחלקל מכאלק י״ב(הלינה גומרת גל הי״במזלוא כלח.יום י יק כילסיוהעלו מפני כן שת׳י, לטכצכים שבצל חלק וחלק כלי שיהיו ככרים להם ונרמז ito ממתק! קוים חככצ אל ככב ככל חלק ויואלחלק אלעל דמוא סל0 והשני כלמות שוו וכן כולם* מפני שלא מצאו כהל צורות הלח יותר

מסכת נצח ישראל יומא לט $זה נשכיעי מזה גשמינ׳ ובתשיעי וכיס כספרי.פ׳חק'איןלי אלא שביפ* י שהואאלכקין מאלפים זלת * באופן שיהיו האחומיןיחמיל מרובעי' כמו שנאתו ננוייתא הלל וחחוותרבע אתהתחימין • ואיןלתמיה גלז מכני שהתחזמין דרכלן 1 וי״ל להכי מיקק רכנן והגדרה שוו* לפאת גן״ב אינה אלא אסמכתא בעלמא ־ זזה מזכוא אליבא ללע לצ1מ אף להחזלקיס על פירש לה וכמי כן מהנים ז!י1ת כעיר אמיל אםהיא עג1לס1&סהיאכתקלס מותחין עליה פזם ׳ וכיוצא כזה-י ואעלכמקשיןהתוק׳ללת 0הלימזללסאה>גב שאחרשלקהז להם כפקק לאקתכהא ולאי שהוא לומה ממש לפי העניין פנזכל

- i ע צפסוק • וככל זה לי לה שבעה ומפנה ריש יכו׳ואינז שיה לחשרין שיסד הקליל ל - שם ו !כשלשים קנים קצב הריס 1אימ עילה ימי ו״ל לצפי אכר יסד הקלירכל׳קניסקצכ הריסושיעןד הקנה שש אמזתחרא וכל אמה מזדדתשליש כזרה ע״כ שלפי ז: הריכ ק*צ אמה • והמיל אלף הלה אמה • .הכה ההופעהכתכונלתשגורכין רוסזהזאמרס״ו אמהונןכ ר״ע מכרטמוה על משנה ואח ,׳ וללז שנעה ומחצה ריס עולין מכ והכהלאעלהקליר ל י ל לאלפים אמה כקירוב והוא לעס ר חלןנ-תיכזכוה • אכלאףיעל האגדות יז־ושלמיכיחשממלק׳ק 0\ האגדותיוושלמי ועיי'בפי׳ הפיוט זלי נראהלישכ דעההקליר • ע״פימהשכתכזהסויכאןדללת שהסחיסהייילאלפ־ס ולא אמה שנאחר שהשבעה!מחצה ריסהכזכרים כאןיאינכרק לסיי׳ן וסמנה עסאלגסזנס • ׳הנהללעההקליר שיזילהיאהחוס שכתנאמר שהריסהמנותבכאןכחשכתעסהאלכסזןכמוללת • וכאשונחפש אלכסזןמק״צ אמה שהוא הריס לדעת הקליד בחשמןכל! אמיהא בומעאתתא זתויקומשא כאלבסוכא •י ויגיע צק״צ אמה שיפ מומשים בעשה מהם אמוק כלז צא עיי אחיה נממבכ על ק״צ יעלה ריס אמותוהואוומהלחשכוןוליכמלתמיסכלל • והיא אלפים א.י.ה וכאתר שהקליד סובר שהאלפיס אחה הנזכריס כצל תקים כחשכה הס עם האלכסון מחר > ובלס י:צא מקרן העיר ניתמס.לזאלבק׳ן לאלפים - מסףעלסאלכסזן שהגיעז ל!מזשרכח! שמא ללסת לת כמ״ש לתעלה י לכן כזכר ככל חקויכעיחכין כאשר מלכי כתתוחין אלפים אחה לסוליע שאס י1צאכאלכ?!ן תעירשחושכ לואלכסין מאלפים « אמנם כאן כאן כמשנה זו שאינה חלבר חענייכי סליכיס כחאזמוןואמספוכיצדהיההמהלךנאיש המוליך השעיר המשתלת .וכז« אין צורךלהזכיו מעניין אלכסזןהעיו אחר שהילך האיש לא היה כאלכאון כלל וכל צרכו לא היה רק לצוק והוא כיושר * נחצא •לעתהקלירכענייכי התחוחין חזרככת תדעתלת ומדעת רכינז שחואל שזכר! התו' כאן « !לעקל הדי! ועחזכלעחרכיכושחואל שא© תהלך ביזוי אין לו רק אלפים ובאכבהין סעיר אלפיס(ות*ח אמה אכל לא חטעחיה רק חטעס ריח אחכם ת!מכ עקר קהשס חיל שהזא שהיא שנעה ומחצה ריסוק״צאחס בכל ריס • וחןכחקרחאין סכרע זאליכא לובנן לפליג! אר״ע קייחיכן זללירהז תתזחין חי יככן ור.לה1ל

t .לפאת כגב איני אלא אסמכתא כצ״ל • זזה ישוב כמן חאוד בלל דף עד אתאקואלוכדיקפיקא• ׳כעניין הסזיקוי)נפלהיחלנקת ביןהומיכס זהוש׳׳כא שלעחהרמ״כס כפ״עחהיסנמאת שכל סספיקות סס תלרככן שכן כתב ויל אכל כל הקפיקזת בין נטימאח זכז׳איןלהםאלאמליס * זהולכאחלקעליז !0 נר שכל הכסיקזת אסוויסמן התיוסובןלעתרשייכפיילייייסי; (ד?י"עכ)ןנפ׳האשה ובה • וקתיהפת מסתמא סוכרייכללי קלשתקו נכא ־ זילכה כהשוכת מקריי טאובי ממס מתזספח לכאן שהם סוכרים כהרמ״בס מוהקשו בלהאיצטיך מהאי לעשירי ולאי זמשער לבן זלא תירצו לשאני התם שגאי הרמים להתיר אין להקשות כהס א צטרך קרא ליית-יי הפיקא דאי לאו קרא כל הספיקות אסורים משלב בחלב 1הקלת י.ציהוכ דלחויזוא כלאו קרא כל הקפיקיה אכנלין * יאי מזה אין כאן הזכקה דעלפתקשי ל״ל קיא בעשיוי!כשער לבן וכיאצטוךלתעזטיספיק^ הלא קתיישתיחגליא יהיה לוחר לנס איך הואכמושכקשזההו'• לכן הוכותו להון הסברא להססיקית אינם שזיס בכל שעה י1א שהיה נראה להוכיח ממה שהקשו הסו' עול אחר זה מפי אל! מימין מאי לפריך על טזחט1ס ספיקא הוא אצטרך ימיולחקי ביש־כ הזכר ולא הייצי השתא • לכתם ה=יחקשי אצטרך קרא ומילפי שכללה כל קספיק׳ת אסורים מן תח«וי\1מס שהשיב הפלח על הראיה שהכיא מהו״יט מחה שכתבו התו'כחולין(לף כב<'ל גגי כוי לכ ליוחא מכס פיוכא וחיצעי׳ ן־ קרא . לובייספיקאקתמר למי כריה מי והשתא מללדלחאלעולס ספיקא היה ואיגעול לרמי* מכל חלמ לאסור ודאי מלבו ולח יספק • עכ׳ל ללנן לא ניחא לנתיילחו; המו שכתכ חהוי״ט משוידקשיא לה! 7 אליבא ני •יא דאהי קרא לאסור ודאי חלבו•!אי; חמש בדכויז כלל • להלא התו׳ לצז להון כחולין הקושיא שתקשין בכאן גיכנגאי״סבוא והוא 'לליכא

להקשות

S*MAfek ת״ל וחטאו:ת"ח וכ״ה בספוי זוט׳הכיאויהילקט פ׳חקח וז״ל *כלל הזאת!'תהא סימנה לג׳אח׳שזכ כשמעי אס לאד ז׳ישסזא סמוךלג׳ «וי ככר אתיו סא מס אני מקיים שמעי אפיי וחוק |מן סל עכ״ל * מכו הביא כל וה הכסף משכה כע״יא מס׳ פרה לישצ כעל הומ״בס • £לא שתמה שם על הדמלסלמה הניחגמ׳עוזכה דקמשיןדאמו הסס (לף:סב)!טזה סטהזו על הטמא כיו׳ הג׳וכחס הזי י ל״ל איצטיך סלא שלישי למעוטי שני שביעי למעוטי ששי לקא ממעט כימי טהוהאבלל לעכל כשלשי ובשמיני דקיאמסישןביתי^הוס 1פיל.למי קתיל-זזס י ן מבואו שהו׳לא כלעת סומ״כסיוהשיבשסןהכיימ^לנ״ל שגלסת ^מ״בס בהסיא;לקל(שיןסל"א שלישי למעוטי זהזיזא^עמ' כומעי זכשמינ׳ ש״ל קמילזכלפויש׳ טהזכת' זיל 1ל"גיכוכיעוונח׳1כ1'1אי גוסינןלהלענין הזאה כזמנסהואלגרסינןלהיזהיימ מה;לכסמיךפליגי ל״מיוריילל״ממצזה-והשתא אתר לאיצטוך הזאהכזמנה ממה ולו״י הזאה ממנה לא זהזה הטהו׳ זמ׳ללא כימא לאי! עכיל כוביעי ובסי שיל קמיל להזאס מחכה שסוא ג׳ ח׳ מציה לו״מ יליף מהכא לסזאה;בומכ? מצזס מיהז לענין שתהא הזאהמועלת נאמר ל^ף בשלישי זנק' שפיו למי זכססיא וספרי אלה סם תזוף לכוי סלמ לישכ כעל הומי׳בס י ולפיו תמאו עכ״פ ללכיעילמ״ל הזאה נזתכהמצותאיעכיל כגיזכח׳שילגליעבל משום ללמ"ל(הזאה כומנה מצזס איצטוך וסזס הסהוו וכוילאשמעיצן דהואס בזמכס מצוס זכ״מ מתוילבסאוך להמקשיכין•(ללו מייל הזאה כןתכה מצוה ומא ר״מ ס״ל למצות כג׳ מזי סמוך לטומאת! ויקל אף ג׳זז׳הבלתי סמזך לטמאה 1ה"ה.ג*וח׳ - י והלכך להיות גליעכל ל להךילונא לאחר הלכך ליג כיו׳ מפירוכו' הוא אליבא למ להזאה בזמנה מצזה כממאר ־ 'זלאיאסחלשכת צסמישי!כ!׳. לפרשתז מזין עליז בראשון ־!בשני לסמא כל אתל הוא שלישי וסזס ל ע הזאתו בו בזחנהאףאס־לא יהיהלוכנגלה הזאת ז׳ מהמתשבת הנה הזאתיאא' שהוא ל עןלה בחקזמה זעלפ שלישית בזמנהי ולכן כתכ רל׳ילאסלא הזילמעי שלו נשכ׳לנמצ׳ הזאתו היתה • בטלה שני ימים ולאי כסב לבטלה לימים לככר משכחת שחלי ל חמישי או ששי בשכת ואז אינס בסלה רק כיימים • וכימים שכתכ ו

• t סואלכלספחותזוסישוכנמןבלכרירליי דףכתעיכ אמלובקיים אכרי^סאמגו כל הפורס שנאמו עקב זגות׳סקשסהגאזן וכינו אלילמזרחי אפו שלא עמל מעצמועל כלהמצ!ש בזולתהצוזימלוע, הוחילבמצזתמילס שהיא המצזה היותו גלולה ןלאנמולעלשהגיעה&ז ס5!זיזיש לישבקזשיתו עיפי מה לאת׳נלכ:לעל1ס ממיןלמילה עכ*ו0 שסיא1פג)1לה לאוו צר פסא תשתי׳לוב אמו לכתיב, זאסה את כריתי תשאול לנ יהולא אמו דכתיכסתלל ימול ומסיק ׳עובי מהזל\כ"עססזל למזל ישראל עול ׳לל׳ע מילתיכשוס « סטעם שסתזרס הקסילס. שיסא סתל מצוס על המילה זאס לאו מילתו פסולה אכל לא הקפילס קהילה שיהא התל נמול זמאנלמל מן הפקוקים הנ״ל הנה כפי>סמזנח שעמל אבוהס אביט

מעצמז על כל לני התולותשסטיה זאמלז שאפי'לין עוב תכשילין ילע• זכ״ששילעהלין דת;לתעלוספסזלהוהואמישלאנצ&זהעלהת4לה׳ ולהחישעדייןלא הגיעה הצזוי לשוס אדם על סמילס לא היה ימל למזל מעצמז־כזולה הצויי חסני שרכ כעצתו האזמרקיייוכוהוא האוח׳שמילת עלוםפסילה• ואחרהצווינמולינמזלמעצמזכנזכרבמדלללרא «

זהואסעסנכזןכס״ר 4 דף סן תוסל נלה יכזלן עיי עירובי וסיוי״ל לסימבאכעלמא ה!א ־' מיל כמו בכל דזכהאד^ט אלסיס אעיג'דיהכיהליס אלנסץע״כ ׳ ישלסקשזתלפי׳לתלככלצדנוהנץלזאלכסוןאיך יפרש גמרא ערוכה דפרק כ צר מעכרי; לתני האם ת״ר השוכע את העיר עז&ה אותה כמין טכלאמוזבעסיחוזר זתלכעאת התחומין ועזשהא1הןכמיןט:לאמווכעת וכסהזאמודד!1א יאמל מאמצע הקוןאלפסאתה • מפמשהואמפהילאההזזיותאלאעמאטכלא ממכעי. • אלפים על אלפי'ומכוחה בקרן באלכסונס עיכ ואס נסוש אלפיס אמה ע0 האלכסון נמצא כשהוא מנית טבלא שלאלפיסעלס'1ל5ל הקרן שלשת אלפים שהוא אלפים ולה על י1פים(לת1הרי שהתח לפי3דלךאמהכפיהאלכס!ןשלאלפיסזלתאחה • ואיןנואסכלל ליתישדאלפיסכמנ^סשסהסאלפיםבצלתיאלכסזגם • לסאלקסמ וכשה א חולל אלפים . משמע לקאי על אלפים סנזכדי׳יבחחוםשבת כלת* ןעזלאךיאתרלאימלזדמאחצעהקוןחפני שחפסיליהז׳ "אי אוי׳ לתאמצעהקרן מפשיל שאף אה יחלל מאמצע הצלע מפסיל תית אחה יכ© עכין הטכלא הנזכו לא יתפוש כלל * זצריך לימד דאף ללתשסיכר דלכל צד מתנים לי אלכסון מאלפים • סובר לכ שאס יוצא תקון העיר נותנים לו כפי האלכקין של י התחוםהישר

מסכת נצח ישראל יומאשפייכז סוכליסווחי,!במצרלכוי הרלכס לזמר דגלי הפריק מלבדז הבאור הנאות קרא כממזר ולה לכל התורה. אמנם נא זו הדרןולא ז כדבויהרלכם . 'אבלהומיכםעקכרנחא^רתהיתהעמואשרעיכ יצאה לו הראיה דיז׳׳ל־ יוקסין על נכין ויסתלק מעליו מענות הרס כא וספרית זטרם אכאר,זה-אעיר על קזשי׳ אקר עצומה על הרמ״בסממה שיהיבי׳קגיאחר מכח ק!גי'רגר נזשא ממזרח הלל אשר ביםוב הקושיא ההיא אמא אל עצס תביאור ׳ הנה דעת כרמיכם כספר מנין המצזת אשרלזבשרשל • דכאשר נמצא כת1רהשתסזל אזהרה באיזה מיני* מפורשים אפס׳ שלאו אתל מלל , כ!לס,נאמר שלא יתחייב מלקות העוכר על אחר מהמינים אם לא שיעבור על כולן והמשל אשר לזה׳ שהןא לאו אחל ה5יא הרמכם אזמר נ לא יבוא עתזט ?מזאבי כקהל ה עולל עמון ומזאכ זלא יתחייב • מלקות רק אעמוני זמזאכי כיקר • זזה הואצלו סעיףמשרשי לא( שככללזת הנזכר בגמרא שאין לזקין כתל מנייהז• זהרחב״ן כתב בזה שאין שוס נפקזתאבדרזש הזה בעניין עחין ומואב עיש ואין זה מעניין כזינתיכז זללן קשה אין ה!מא הלמודים הכזכוי׳מדכתיבתחשהקהליולאמללאזסס בקללאיבא• ללחיחשיה לא כלל אותם כקל לא יבא ללא נימא לליכא מלקזס אס לא על ממזר ועמזכי-אז מואבי ביחד• להייכז עמזכיאז ומואבי שסוא ממזר לסי שרש הומלס הלל • ואולם מענה הקושיא בזאת מצאתיה ע״פי מה שכתכ הומיבס ג׳׳כ בספר הלל״שרש ל • והיא שדעתו שכל דבר סנלמל מיג מלות או נומי הוא מדרנצן • הוצק כזה שכאשר גזרוהקכמיסאו הסכימו על איזה עניין מדעתם סמכז אותו על איזה פסוק הנאות לכוני.ס־אסלא:שנאמ'עליהכלס.כפ«כ^שהןמן סאןוסיזמה המקום בלבד הנלמד לדמי מן סחזוה לא שיש בזה סמקיס סכוק על נן מן המקוי׳וק שאוחז הלבר,םנאמ'על«1שהזא;1ןהתורהבאהסקכלסעליז ונסמוך על הפסוק זה חורף ?יריו כקיצזו־זהזא וצוני הומלס מאויך 'כזהשסע״ע׳נאחר ללז לסדרשותלקמם׳קהליכהימןהסג״כ כדמות אסמכתות הלכך אזמר! מל לממזר בשתוקי זחל לשתוקי בישראל לא הוי רק אסמכתא. אקנס נפי ה תת אין הכועמן המקרא לחל לא יבא איצטוך דממזו בלבלאסזו בקהל • • זבלא״ה הרמי לרעת הומב״ס אסמכתא בעלמא זהס עמדו מדעתם עלהסכרז' ההם דל קהלי וסמכו אזתסעלילזכז'ונסתלקה הקזשיהלל-זאסד שהזא כןגסקזשיחבושכ״א גםקזשיתהפלא5כטילין1חנזטלין מעלדבויהרלבס וכזהזובןמס .שאחל דכא שם דבל הווה שחיקיכשולבא בקהל־מ״טלאיבאממזל• כקהל היממזלגזלאי הזא ללא יבא אבל ממזרמססקיבא־לכאזוהיקל ע"ז,הלא.נאמו'למעלה קי קהלי כתיכי קל לכהניס1כז׳ אייתו לסו חדי קהלי וכז הוי שספק ממזו נלמל מן, לא יבח הרביעי זאיךהכויק אזחו לבא מן לא יבא ממזר שהוא הראשון• אלא ה!א הרבו אשד דכוחי לחן הסברא נדע כיתר ספק מחזר 0 ן מםחעזת הכתוב ללא יכא דמשחע לוקא ודא? ולא סנןק זכןהדין בכל הספנות שח1סריס מן החורה־ולעיל מני' במאמר חמשה קהלי. כתיבי הזא קחך בעלמא ובזה הואר[ כל הספיקות • וראיה על דברי אלה היא מס שהרלבס הביא ראיה מן חאמוירבא דבי תזרס זנזיולא הביא מן גוןהברייקא דלעיל חביידאיל בה ג*כ ממזר ודאי הוא ולא יבא זכז':-.אלא מפני שחאמ׳ רבא חמאייותר דאינו כלמוד ההיתר מן יתור הכתוב רק מן הסתם לא נאסר רקהזדאי

זלא הספק זסזא נכון בלל:י לה שעינה אזהה מביאות אחרות וכויזיש מפרשיישבא ל דף ע״ח ו עליה שלא כלוכס וקשה לי לא״כ לעיל גבי ואם תענה אח גנזתי נמי נימא לאשנעי שלא יבא עליהן שלאכלוכן-הקשי ה״פושים מחה שפירש רלי כח מש על פסוק זישככ חזתה זיענה וז״ל וישכב אותו כורכה זיענישלא כדרכה׳הרי סותר- את ענחזיזאי לאו קישייאתויתיהא לאוקושייהי׳שרלי בקזמש כלפיוזשומה אלפי הקלוש שכןדרשובפ׳ וישלק וישכגאותכדרכיויענס שלא צלוליצהיוישזה קרוב יזהר אל כפשט פיירלי כןמ כןדרךרלי בחוחש לתזיאחר חדושייהקרוכייאל הפשטיאכל קשה דרלי בח!חש פיבפהוק ואם תענה אה בנוחי למנוע חהסהשחיש המטה וכאן סיזאם תענה אשלא נדרכה!קשה עליו מלכ כיי! שכיקשה הוא בעצמו איש חפרשיס לכאןיועזל לפי המדרש חלל דחשחיש אקרי עיכה־זישלישברעםהיזתדויענה דנתיבגמ דינה בראה יזהר לפרש אשלא כדרכליעלז אס תענה דיעקכ לא לפרש אשלא כדרל לפי מה דאחיכלד מיחזי, לאליעז׳בןקנינ׳א ומי בן נח שבא על אשתו שלא כלר' חייב מיתה •הלכך איא לוחו דאשבעיה לנן ליעקב אשלא כדרכה אחר .שכללהאסוולי!מיושב בזה המדושלכ• ומהשדקהולירעת הייא בגמושהוא מסכי פשםתיוץ אמי ק לובפפא• ולעת רב פפא בלב דק1לין(לף לג) ללילמילי דישראל שוי זלג!׳ אבויוהזא עיכ ס1כר כובא שלקה לכרי ר אליעור י.לל בסכו׳וו דאתו שלא כורל מיתו לישראל לה לעלזםדליכא מידי וכן׳ • ולרש הפסוק שהמא לס בהפך והא דליכ*

מודי

להקשזת איצטריך קוא זכזיאלא במקום שלא. אסל הפסונ רק מספק כמוגמתתלתהביס:נלפימה דסידשסמשאיכ נספקעשירילל לבא הכתוב להזמת דפטוו מודאי ולא מספק • והנה קתו' דחו הסברא הזו דא״כ איך מקשי במי איצטוךקואוכויכלנ ״• זחזח הסוסילתוץ בדוךאחו • ולפילעתהפלחעדיין\קשהמאיפויך ככזיאיצטרך זכו׳בימא דאתי קוא לאס1וזדאיחלמ1כו'1אין הקושיא הזז תלויה בסברת מהוייט • אכל התזיחזו! מהאי סבוא בחולין ־ •ועם המס שנסתיההיכחת מהוי״טכמיס אכל עדייןה!כסה שהוכחתי אני קיימת• זבאמת שלא נואה לזמ׳שיסיז התויסיבויישכל הספיקה מותויסי שלכ היו התו' טתכיןכן בפיוזשלחלקעל ל ו מן התווה דלא כ רש״יאחושושי׳כןכתבבפיוושכלל • זלעכייןמה שהקשיתי למעלה ייל דלא ניחא לסו להרןאפ׳אלו מוחין והכי מקשי איצטרך קוא לחע!טי- ספיקא אחר 6כל הספיקות אסורייחןהתזרהכשיטא שאסור להקריכ קרבן הספק דיש לומר דלתא כאחת לא איצטריך דולאי אימ יוצאןידי מבתו בקרבן הספק • אלא דלאדאסזר למעול בקרבן סהוא אחר

שהזקדשחספק • כתבקראדלא^ ומדי דכרי'בעכין הספיקזת זכור אזכיר משזב איזה קושיות 'המפלים על דברי הרמ"כ8 בעניין זה סכה מה שהקשה הרלבא על הרמ״בם אשם תלזי למ״ד לא בעימןחתיכפ חשכי חסינות היכא משכחת לי׳ככר מוצל הרמ״כס חאותה הקזשיא שככר העיד הרב כעלכסףמשכה שחצאבנזסחאותישבותכדבריהומ׳יבםשכחזב כהם שכל הספיקות אשו על ודאין כות ספיקן אס!ו!תמן ההווהזכלאשו ודאין בלאו ספיקןמותיין מן התורה• זמהי1תרו הרבה קושיות מעל לכרי הומיבס-והכה נספו פרי חרש הייקייכתפארמאוד איךמצא ראיה מכוקת וכוי הולבס • וחתמה על כל הקלמוניסאשר לא הוגיש! כוא-יתז• זואייחזחגחואדכאןזז׳ילשסאחושסעתייןהגמוא לכאן הכהלך בכדור דלל סכו זקצי שיעזימדובכן זס״הלכוי דכאתלוויסז כי הללי חיתכז בברייתא י זאמלא ברייתא קמשכי דהוי מדרבצןאלחא דלל ללל דכל ספק דאורייתא רוחיא רכזי רחמכאשריא עלילהכה לפי החונח דכסעק כיית אף הולבס תולה דאסור כספכה ראייתו זאת לקזשיי-זבאמתןשאיני וזאה מזה ואיהדכבו י« לזמר רשמיי מדלבכןקאי אחצישיעוובלכ־!לאאכוילאס1ומןהססק - ןאיןואיה כלל ממה דחיתנו כי הדלי כברייתא* הלא החז׳כתכו כעמוד זה לה כיון לחזיאתא וחצי שיעז׳מרלכנן א רעקר קרילכזי דאי לאו טעחא דכחןדתזי ל ואסחכנה אקרא ולש שייל דטי אסור מן הספק 1סצי שיעיר מדרבנן • ולש זתדע עזר דהא מאן דקאמר לכ מסתכרא נמי קה ללמעיקרא לאף ללי מי ספיקא הזי ולא קשיא לייאלא איצטריך קרא לאחוייל דאורייתא ספיקא כלזמר קמי׳שמיא גליא אכל לא קשיא להזלאי ל קרא לסי לל והלא כילה! ספקות אסזרות מן התורה עלל •• אפלא מזה המתכראיך לא שת לבז לדעת! שיש להקשות לל קרא למי . אחו שכל הספקות אסורות מןה.;ורה • מאן לימא ל־ה שאין הפשט כן כאמת וכי מפורש הלא קמיישמיא גל־א בג מרא דלמא קושיא הכי אזלא לאי ליל לברייתא מיצטויך קרא זנזיולל כלא כל הספיקות כלא׳׳ה אסורין מן ההזרה!ליל לקרא גבי כוי• זה לרעה! אכל לעי האמת כ״ל ריולחסתנר להקשות מסברא דקמיישמיא גליישהנ־יקזשייעל הלמזל מאלז להקשית לל קרא דכלאילצל הספיקזת אסירין שאין זז קשי׳על עצס הלמוד רק תצרן מן י *תקרה• ומהאי טעמ׳נתי וש'יאע״ג ראית לייעל הספיקות אס ו החור׳לא ניחא לי׳לפרש על איצטרך קוא וכו׳משזידבלאיה כל הספיקות אסזרין-אל.? תשזס דקתי שמייגלי• ותעלכפלה ראית פר״ח הכיל ויפה

עשז הקדתוניס שלא השגיחו בראיה!1 : ודע שהרמלסהביא ראיה על סברתו מסזגיא ללל ליוחסין דקאת׳ ובא דבר חורה שתוקי כשר וכז׳שכקמילא יכא ממזר ממזר ולאי הנא דלא יכא הא ספק מחזו יבא • זהוש״בא סקשה ארובה דוק מכיס להיפךמדאיצטרךקוילססי׳תמזימספק לק רכל שאר ספיקזיחסזוי׳מן התורה -זכחכ הרלכא שאפשר שהרלבס סוכר דגליקרא בממזר ולה לכלתורהמלה • והפריח הקשה כזה שניק־שיות לדעתהרלכס מהאט חחשה קהלי כתיבי(וש'י רחצי ו גר נישא מחזרת ל דאמדינןהחס ל לחיכהב מלה! פסולי קהל כהד לא יכא) חד לכהכיס וכ! אייתר להז תוי קהלו קל למשרי מחזר כשתוקי-וחד לחשרי שתזקי כישואל עיכ הגמרא ויקשה לדעס הרמ״כס מאןיאמי לן דהבי תרי לא יבא אתו לכורויהיתר הספיקות דלמאאדוכאבאי לסזוזתאיסד סספיקזת רותיא^דהנך תלתא לא יבא • ואם נאמו!דאףהומ״כס סובר דאף תסבוא כלא קוא הזה מחמוינין ככל סספיקות זע״כ קוא להתיוא אתי• אכתי תקשי ל״ל תו׳ קרא כהילהספיקית לסגיבלא יבאאיזדולזכי׳נלתוו לכל הסזיקויעלד ־ ולי כראישאלו היה'כזכת הוחל םלולזר דגלי קרא בממזר ולה לכל התורס כמו שסילין הרשב״א נעלו ודאי היז צזלקיס דברי

ישראל יומא מ האדסוכו׳עסשמחמיל ומקייםהלעי. הככבז מאוד ללורויוהיא לאח נה בחחש העילםעלל וזהאמרסכל המחלל שבת כאילו העיל עד ח*מקל המון שנראה כמכחישכתמש. ולכן מיתי" ?סקילה כעוכל עלום גזהחכחיש חלוש עוקר כל ההווה כנודע מלעת הומלס כלכותיא:ה אש־ כלל איקס מהמצות אשר כלל אנחם כחלק תיכג/כל ׳זאןלס הל הכלל הי״ג וסם חאכלות האסורות והוא בפי תיק מהחלק סלל כתכ ז״ל. ואכס צ ס תתכונן ל ל וכן הלם והנבילה קשים להתעכל ומזונם ל.ע ע כעוחק סטעחיסהלל־יחמן איך צלק! לכריהראלל שיותר טונ להלל השכתאף עיי אחייס שאחר שסותלה השכח למלה אין כין נזל כלל מסמתטעס סלל שאינו מעיל עלוה שקר אחר שלישה כשטל חולס משא״כ אכילת הנמלה שהמקכקתתירזאיןהזעלתנתה שהזלנחזלה

שהוא לכר טבעי כמ״ש לתעלה •לכן נלאה פסק כרלבד

סליק מסכת יומא מסכת סוכה

ךף קיט עיא גחרא אחר רבה אמיקר׳חעןילעו מיזתילם כי בסיכות הושבתי ומיעל ןיאחה אלכיולעזמיעלקשו׳ללא של0׳ בה עינא* יש לשאול מאין הוציא רבה סברא וו־ לעי ךיאתו׳לזקא הע ן סזלט ולא יושר זלא י:כ; לזמר שק ילעןעלי חהשקכלו שאלי היה הרבר חקובל לא היה כו מחליקה ולא היה ליהיליחולק כזה עכהחכמ•׳• התשובה כזה • שנאחר שרנה יסבור ג״כ שהכשר המנה רך אחות לא יהי׳אסלאשאירך ורוחב הסילל׳אמות - ויולה כספרא 11 לרב זירא כח״שהיזוילדעתלזיוא בד״האכללמעלה(יעיייכתהרש׳ח)!החיל יהייתשך הסוכה על ערך זה אל הגיכהיועל הצתהזאת אנכי, אשש• פרושי זכתסלה אבאר הטעם כדרך כלל ואל׳כ כפרט כמופת • לעשקעקר אצלינו שהכשר סוכס כרי שתתזיק ראשו ורוב! ושולקנויווולת זה כסיכה פסולה י ואולם חן סחורס כלי שהחזיק ראשו ורומ כלכל וחכמים חששו חןימשוך אחר שולסמ לכןסוצרכו שיהא גסשזלתמ נתיךהסיכה כמבואר בגמרא • והנה כסכאר כחכמס הראיה גם מסיק מנרה ככל יים שדבר הקרלאל העין נראה יוסר גדול ממה שהוא נראה בהיותו רחוק מןp היימבעיניהס • i העין• והוא עייל אמרו וכסי בעיכימ כחגבים. ומטעמזס השיכס הגבוה מוסר פסזלס מפט שססכן כקטן כעין החאה החשב בסוכה למטה ונרמס למטה שאין הסנך מחזיק ראשן וחכו חסמת קטנו י וסכחוכ אוחר למען ילעו לורותינםכי כסומת הושבסיעלך׳ אמה אלסיולעונו' הרצון שהיושבבסיכהיראהןילע איךןאשו וחבו מסוכך משא״כ אס הסוכה גביה הרבה נדמה בעיניו י קטן ואיכן סיכך אותו והוא אמרו משו' ללא שלסא בה עינא זהו הטעםי יסיייתכמת הראיה ויצא ל כלרךכלל • יהנהחז״ל עתלי ודקדקו ע לסם ממאוישדאשר יהיה ?נ,נך. מן האדן במכה ךיאת? וגולל הסכך לא על לא הסזכה כשירה • לפי שאזי ברמה לאלם הרואה מלחטה שהוא סוכך ראשז ורובו • אמנם כאשר ההיהגזכ ביותר חך' ניאיכסכן מלתטהבלתי מחזיק ראשו ורונו י ולכן הקונה פסולה • אמנסלא חששו כמקים ה׳ס על שיעור שולחנו אחר שכל עצמו אינו אלא תלרבנן מגוירהשמאימשיך אחרשזלחנזלתיך כיהווזסנוהג לוקאכסכה קטניושו&קמ כסוך הבית• אוכיזשבעלפתחכסוכה • וזהממירייאיל זאזלם שיעיר ראשו ומכו חלבו שולקכו כזכר בירישלמי לק לסילשהוא ששסטפחיס על ששה טפסים • גסנתבאו כחכחה הראיהשערכי המרחקים שויס לערכי החיקשיס• ביאור הדבר שאס עלמ ייכט איזה לכר חוחוין עשר אמ1ס ויראה להרוא׳שסוא לאחות כאשר יתרחק חן מן הרואה סרהקכפול והוא ך' אמה נראה על חצי גללי לסיינו על ל אמות בלבל • ותחיו כערךמרחק האי אל מרחק הכי כן ערך התרחיתי ולבר זה זכרו מהלי קנייא הגולל הראשון אל התרמות הגורל ?3' • י בקפו מעין חתום ומופת! תראה בקתר אשר יערת• למכרו - והמרחק הראשון והוא היוהרקווככחשככש צור גזול הרבר הנראה ־ מפני שפחות מזה השיע!ו אי אפשו לראותו כילז - הדצון בזה שא״א לראות שיע1ר אחה גודל עלתאכ לא שהיא רחוק מן העין שיעור גללו שהיא חמה ג״כ וכן שיעור ד׳ אחיה לרחוק ל חמות 1כפי:!ת מזה א׳׳א לדהות כולויזהעעס כזהשז״ה הראיה ההזה כמרכז העץ לא ההיה ייתר על ל שנישיןנצבה לרעת האחרונים יין המחקרים כמכרבאילס וללזגיול המוחש שכוי מיתר חלק ששית העמלה שיעיר נישלישינצכתשוהלחמ אלכסקהענולהכאשרבאותי בתופתכלקלעיימן • והוחהארחק שכין העין לה־זיחשהנוחילנןא״א לרא1'לכרג־1לד אחויכילי בסקירה אמחאבלא״רח-קליאמזת ־ וחןחרקץל׳אמותיאילך מהסיל סערך הלללהקשכזהקשעל זה • ותה שאינו נוגש סבלל הזה תמידבסש

בשיעןויס

מסכת : ינצח «ולי מזסכאתנס־גץלהלכה׳ועליו קשה שפיו אסאיתא דחפושיזיעכה

דריכה אשלא כלמה כן היה לו לפוש ואם תעכה ויעקב: באשרי פ!יו0 הנפזריס* כתב שנשאל הוא״בד בהולה כצויךלאכיל בשבת ויש לפנינו בשו נכלה ובעלחיהסהוראס כאחו שבאכילה! כבליה • או כשחם כשניל! כשבת י• וםשיב שתתו טוב לשת!ט כשביל! בשבת אע״פי שהוא עיי אחרים ואיסור סקילס תשיאכליכמלזת אפיישהזא ע׳׳י עצמו ע׳׳כ וככר נתעצמו החכמים לתת טעם לדין הזה כלאחד צפ^דעתז־זהלןנתןטעס,עיותפני שסלזלהשבתהזאכעתה אחת שס* א סשחיטה • תשלכ באכילת הנבילות שיש חיוב מלקות ככל כזית!כזית אס סיסמ מ ככל אחד • ואין הטעם סזס כמן בישוב הדין 0לל.מפני שהניח איסור כבילהקתזר מאיסור שבת שיש בו כרת וחיתת ללמקתת שיש כנבילה הרבה ל או וין ויח חייב שהובס לאוין מסל הס יזמו חחווין תאיסזר כרת אחד• וזה אינו אחתהלא נראה חוסכס ככל לס שהעשה דוחס סלא תעשה גויראיאמנס אינה רזתה הלח שיש בס בוק זמש״כ מיתת לד-הנס לת בל תי כות שנדהימפני העלאיכא תנא ללל דאין הפוש כץ היא אתת אז שתים אז הוביהנה מצאנו עשה לגילח מצזרע דוחס לית דהקסס זלית מזיו כמכו כפיי תנזיו!בלק ליהמזת ואיי הפוש אמוםעשה דוחה ל״ת אחת אז שחיסאז סרכה יעלו לאתלקההעשס סל״תשל כותהוישלאואחל שלבות תחזו מהובה: לאמין׳ שאין בהם כרת זהוא מבזאו בלס • וזה קתיוה לסכרס הלן לאולם מה שהקשה בספר לימת יון על הלן מגמרא ליומא (ל'פג)לאילתנא לסולטכל זתרומ׳מאכיליןאותז תמחה ־ ולמה א!נס מתקכיםהטבלויאכל עטהתחמה ויעבור על כזית אחד ללבד אשא״כ באמלתטכצ־שעזבר בכל כזית וכזית • ולא ילעתי תאין הוגלית לו כקושיא זז זאיך עשה עצמןכאלו למידע שתסיק',שס כגתרא

דפליגי בטבל דרככן !ן#כת באופן שמ אסור שנות על הפושה:1הלכך איכא מיד שתאביל־ן אףו קבלישסוא מדרבנן ולא תוןתה דרככן יען שאין כאן קל!ק לאזזיןזתלקזת הוב׳מפני שהכל מלובכן1עקו טעסהלן

שבאכילת הכבילסיתומהמלקזת כמפורש בלברי!:.ן מה פחית בעל הקפד הלל על עקל הדין של סראלד ואמר כ ן

שהזאכלמדמן הגמרא שם גבי מי י שנשכהונחש זקאמר חאכילין אותו ואינו צריך לעשר לברי רני לאכןשמעזןאזחו לא יאכל עלישיעשר ומיידי כשבתזסלכהכר׳ שמעשוץןפשבת ואין מתנים לו טבל אלמא לעלי ף לעכור על שבת משאלז נעכזר אקהאיסוו את ר-גס כזה לא דכר כלום כסיות שאין הכרוןדזתה לרא יה כלל שבגמרא איסזרכ שכת המכוהזא איסור שכזת להפרשת מעשרות!איסור הטבל הוא ל 'מדרבנן • ושניהם שןיס אפס ש«'ל שיש ייחל לאסיר טבל תדוככן תעל איקול שמת מפני למחלף כסבל לאזוייתא ־ משלכ בעקר הדיןהלל

,ששחיטה כשכח היא איסזר סקילה והנבילה כלאז : באמת בעהשאמוז שם כגמוא טבל ונכילס מאכיליןאזת! טבל יש מקום עיין כי קשה״לן מלוע בעמו על כבילה שהוא איסוו דאןוייתאיהלא העקר אצליכו שקטה אחת סוטות כל הנוי מן התירה• והיה מתו.טזכ לפווש תוזמה תן הטבל משאל! נאכל אותו במלות •ואין לומר;ולא מסכי התעשר המגיע ללזי אשוממנז מגיע חלול מעשו לכהן ז ־־.זא כמיתה לזר ג"כ וכדלא יספיק לייכזזלת תרזמת מעשר• דאיכ תקשי'ללל דלל חצישיעזימלוכנן(ל׳עד)להשלניהבליסהו1ת׳בפהו׳ פחות משיעור וסחזליןיאכל ב;הים ועל כל פכים לא יגיע לצירוף • לסדין אמשהה כיותר חכלי אכילת פרס כין אכילת החצי שעירים אינסמצגורפיס • וכפי המונח שיש כתרומת מעשישיעי׳איםזוה!׳ כזית יהתייכ מ פני כן שעלפ היה כל כתזת הטכל בהחלה לא פחזה חמאה זתיסשתרזחתמעשרהואחלקאיתמאה תהכל־:הכזיההזא כש׳עזר חצי ביצה כלאילכגמ'(לן< פ) ועיי״ש כהייל״ה ושעו! • ואם נניח שמזכרתפ כין חציןזית האי לקצי זית הכי אכילת לט זהים׳ לאכנל הכיל יגיע על זהוא אכילתכמה פרסשפרס אקלל׳כיציס כדאית׳ כעי וזמן פי שמיני זייל לתייוי כמקום שלא לתקן הסכל ויצוייו כשאין כאן כעלי! והדין בסיום שלי* מלעת כעלי'שאינה תרומה כלש הרמיכםוהוא ליחק • גס ייל לנבילה הנזכות בברייתא היא כבילה ללכנן להיינו נכילחעיף טהורכ •ותו לא קשה מלי • זיש ראיה קצת לזה שא׳מר ומיידי בנזכל לרככן ל בברייתא עכל וכנילהיכי׳טכלותממהזכו׳ ועיכ היא טילאקרלצונו שהטבל הנזכר עכ התרימיז כמ! הטבל הנזכר עם הננילהיזכטכל עם התרותימסיק בגתרא שהוא טכל לרכנןילה הסבל שעם הנמלה זע״כ

הכמלהלכהיאמלרבכן : ובעקר ?לין כיאה לתת טעם כמן לפסק הראלל • ע״פישכתכ הרחיבם כמ״כ חלקג' כתה! סמתלהחצית מלן • וכהי כענייןהשיח ז״ל בפ׳ח״ג לזהחלק ילל אמניענייןהשבת עניני מפורש' ואין צריך לביאור ככר מלע חס שמ מהמנוחה על שיהא שמע׳ חיי

מסכת נצח ישראל 0(70 ועליו־הכתוהאומראתלכולכזס (אזמל לא!ppp הכאילכגכזגהל ־ ואומר הוי,שחיסלמתזק חונלאזו חשך • ססחסהזאאומו ז ג ו . מה זאה עש1 לנז|בעלי סחכמה מי בקש זאה חילם ומוח חצרי ועיונימ צוגליחקיואסלאמכלשאת « זיחפמשאיןלהקיכה כעילחיוק חלק התעשיי י והחכמה נעיכיהס אן לחתו ועליכם הכתוכ א1מר לא ידע! ולא ימנו כחשיכה יתהלכו . חכסמסהיאאימו תה הקול הצאן הזה כאזני בכי האדם הדומים לבהמה הנועלים על ההלאץועז אם לא יבינו שהסכתיוהדת שני מאווזת הגדילים כמאזר כגדול ... היא החכמ׳נהחאור הקסן היא הדח* זכח! שהירק חקבל אזהה מן השמש המוציא כח א:ו הלכנה מן הנח אל העועל - כמוכן הדת מקבל אווה מן׳החכמ' י. יען שי!וזץ מתזמו לא יעציו כת שכלו מהביט בחכתה לכדה כמז שיחשכ! עימה אדם מלהביט נשמש • זמתהלת ה׳עליכן (מאהבתו אשר אסכאזהכ? כתן לכז חווה אמת אשר על ידה כקכל איר ה׳ כתיומכל להכלת ממנה כמז שמכל להביט כאוו הירח לא כן חלק העלוסכייחשש! כצסויםכענו אפילה מתכשיט החכמה ואיננה • זה!אדעת . קדחןניהפנמיס זנרזקרכ רכינז שםטוככהקוחתו בפילגש המדהיכןכתב הרלכאלל ושיט הלתזהסכת׳שני מאירות הגלולים יהלת חקכל אזרה מן החכמה כתו שיקכל הירח מן השייש י ואתה המעיין כינה נא בעומק זה המשל ואין להסכמה ע0 הלת דמיין נפלא להשמש עם סירס • .זסזא נאות לח&מוחז״לאומוייאוו שברא הקלה כיזם סואשין אדםצזפהמ מסוף עולם עלהופז • כיון שהסתכל.כרשעים אמילאין אלזואוייס להשתמש מעמד יגנזו מכיל

•במלוש י ולפרשו על אוו מחש מזצא כעהואזתלהכועללא יתכן שהתגללות האוראינז תועלת5ואיהעלמבשצילנ,יראהמסוךעולס עד סוסו אחו שנצזצז סעין אינם־ יכולים להציט מוחק גלול חסני שהמחיש יתקטן לכמוסנקעל שהוא נםסו.חן.העין כמ"ש(חכמיוי׳זכמ״ש למעלה-זלא מעיל ונ1ת האיוה׳ ועוד זכי כלוה זצחת עין הו יש כסמיטינ לכל וטוב כתגלית,י אמנם כוצהדכו אשר כהכהי למעלי והאור כנוי אל החלל שא$עזק*כח כאדם לעמוד עליי היה מ1הים ועדין מנביא-ללעת אשלייעץ כקצה האון ועניין צופה מנתם י על .הבטשכל^תלא חושית • זכאשר הסתכל נושעים רצונם שואה שכנייקהם 'כסומוסעמר׳לגעןזגינז' אדם לא יוכל לעתור כה. מחמתא לצדיקים לעתיד לגא.1א4«1ו«ך החומר זחלא'הארץ דעהכמיס לים מכסים וסיס:• אורהצכניכאיו^הלמסולא יסי׳אור*קרותוקפאין יררש רבותינובפאתיס שאור שהוא יקר י כעס*זיהי'קפוי,לעה״כ והוא כני חל הסכמי והן הן סרכויס אשר לכרכו ־ והניתנץששחז׳שחשbco! ־זיוחה-תה הכונההואשימ על כגיפים סחאיר ס שכוקיעי חהס אלהתכח׳יהדת־זאסתביט כעיןשכלך . חחצאיהשאלהזאת סז״ל . גסכןוהזאאוחוס פנימשה כפכיסמס . פכייהושיע כפני לככהשהמכהכזהשחשהרבינעעיסלהחחז מכחרמיןהאנשי עחדעל הסכמה עצחה לא כן יהזשיע שקבל תור׳ מחשיכדחזת הלכניהמקכלתאוימן-תשמשזמ'סרתככזללחעל׳יעל כ!נ'ז1נאמר כישמשזמגןי לצבאי ת שהלי. תכלית החכמ זמיזקכמת! דנו אחד

כנודע להעמיקיימסתר : וממצןיר ההקדמזת האל! כחצכספ*רג)רהה^גל׳הזאת • ושם קמה צוחז איל־החכמ' ושם מאורות ־שהיא הלבנ׳ נרמז אנהרתנלל• דעשעכיוותהתיויות כחלקותלשני חלקים* - .החלק אתל ה!א מיןהעכיוות אשל מן &לכ לחקום־והחלק סל-עכיוזת שני; פלפלחמרו • הלה בעכירות שמן איםלחקזס «!צת כעוכ^סיס ועות י • לעבור את פי>8^נחיד אמרי קדיש • גם כייעזיכ חיזר קייסלחצוכ לו ק כר ו'התא ויאשר שחה יקבר תכונותיו המומת וזכות השגת! * !ישיגמחירס תכזמדעות מללוח כנפשו זתשכת הקזמר ורוע בשגה ־ יען כי העבירוה האל! עצמיות לח־ז1קיהשגתו נחו שכיאר הרכ ההורס •י' ׳לכן גס!ת הקימר זלהכנעת שכל השכ כתשובה צוין כגופ־ם להכמע החוי״ו • החח אשר גדלו החטא • אמנם הענווה שנין א;כלחכיוי איני כי אס עמיהפיליסולס יליע ונזכר במיג חיג לפיכך השב מהם איני צייר רק שיפיס סמרו• הכה באמר השמש לוקה לח ז! על העכירות שכין אלם למקים ־ שכמי שיסבח הלקוי,כשמש היה מה שהירח סוכך אוח; וחינע אלרי מבני אלם כלל זגס ?יוק עצמו ח:!! ך עלז ו כן העניין כהעביריתהללשהלק נעדר כמו שנעיו אוו הירח גס השמש שהית ההכמ כחשכה חעיכי כני חלם שעיני החומר הגס שנ־ולס אשו הגמר בעשוה! העניו' מכסה כככעי ושעתזשמשהחנמה • וגאימרס מאוווש לוקיןשהיא הלבנהרמזז על העבירוה שכין אלם ליובירו שלמו שהלבנה נלקן כעציול כדלת השמש כן בעכירות האלו כחשך הלה אתר שעבר פיה כלנד כלל

ה?ס

ל לאמות מדופן ל ד נשיעוריס הקווכיס שנאשייככסה לראות דבר ג אמית ונרהיקהז ל׳אמות היה ראוי להיות נראה על אמס יהתיש -אילי ««סכ-םלזה--התש!לכזה בעבור שסווגל הרמיוןבדכוהנראה וכבר חקיין הדמיון כמות! זתכ•כת! והזיגל מ שזב אינו מוג־ש 0תקטג:תיו מרקור, כלזחןשחכירסממז!זלאנסרחקמוחקרכפההוגלוהדחון מבעה התיש נמכואר כטבעיות זסזאעיין לק טכעי * ^ ושיעורקיחת ארס כימני הוא כשיעור לאמות כנזכר כריש ככא כהוא שצריך להתרחקי סרצרים האלה יתכאר שאם גוכי} ל ע לאחות חפמ היזק ראיה • ! הסכךחן האין לאמות והוא לעל ל כרא׳להעומל כסיכה על שיעורו ה-זמתשהיאדאשותכלל • וכן ידמה לו כשהוא יזשכגסכן מחמת הסרגל כלל לי וכאשר תהי^הגזכהי״ב )חית ק האקשהזת סאונה מין העין העותר י כראה על לאתות•• וכאשר ירחק תןהעין י״ו אתה שהזא ךיחן האת כראה על אחה וכן כריחכ !עליין כלאה הסכך למטה כשיעוהחזקת לאשז-ומבז שהזחששל טפחיסיעלששס טפחים בצחצום • ואהתהיההשיכהיותרגבזסמךייפ־ההסכךנואהלחטה על פחיתמאמסוהיאפסולהכלל - והלכך כוע:ותהמגיעיתלס:ך כש־והאף למעלהחךימפנישסוף ס!ץנרא'למטהשה!אלזשכמסוכך ןלאתזסול אסלאיסמב הסכך למעלה ה1אא«יו שנדמה אזי להישכ

מלמטה שהוא תחת האויי י ואינו כס כה• זכזה נתפרשה הכדגיא על• כמן • ואין להקשות לפ־ו יתחייכ שגס לרבה כסיכה רגלוליחל' אמות שסיאכשירס אןילמעלהמ״ך זזהשקר שאחר! כגמרא כלזאןאזלאד לס כשירה האדאמורכחחלוקת כשאין כה אלא לאבל כיותר ל כ*אןכו׳לוא דאתו' משים צלוכזמשמע ללוכהאץ ביזהו'>5ל פסילה• שכיריתייץרלי זה במלות קצרות שכתכו״ל וחשוס שלנזא בה עינא לא יחלקם ומשום טפי פורתא לא שלםא עיכא ע״כ ופירושו לבשלמא ללל חשים צל שפיר יש לומר אס יגדל הסכך על ד׳ אמות אפי׳כלשסזאןישצלסבך כסיכה י חשאיכלמ״למשוס דלאשלטהכה עיצאאףאםיגללהס:ך ־!לד׳אחזתחעטעלייןאיכזנראה •למטה שככר נתנאו כי־איה שלתלקי הואיה החה כמוה חזגנל רצהל:מו כשגם שכל גשס כח>ק לכל כי תכלית ככת אמכם כראיה אינז כן שכנוכ הנסתר מן העין לג^וי • ולפ״ז אן» אם הסכך יגיע הגשם לקיש; ל מתרחלכשיעירכרגשעדיי; אינו נראה לחטהכלל מפניששיעוו הסיאנק^חת^ת^רחק כנזכר כספי מעיין תחוס יאולםאחוו אנ^כיזתר חדי להכשירה חשחע אפילו"כל שהוא יותר «

t י ל תה חכואר תדכרי ולשם על לונרים ו ס הממה לוקל זכו' עי נ ד דף כש .תיר כשמל ל המאורות ל-קים(פייהירח והנכניס) דע שעל דבר אהגדה זו ונצו כנו ספיקות רכזת!עציאזת • כי שנעכו חיפה האזחות והלעג השאננים-כאמרסאילאיפואחכמתנס •י כי גחהםסכיהמקריוה מפעולות בני הארס זבחיוותם על>חחייכ לקות השמש• שאמנם סבות הל־,ות כאמת היא מקרה דכקבהם ומקןייכ מנחה: זעוס- גרמים פשחיחיס יכסליהס־שכאשר יגיע הירח לראש התנין זהזא תקתהלקיתי בעתהת1ללהאמת׳ • י:יהאזהירקסכךבככפיזזמכשהאזרהשחש ממי ארס ויחש ח:ך בצהרים י וכאשר ימצא שם הירח כקצי הקודש והיא הנגיד האחתי • יהיה לק!ת כירח תפלי שאז* נכנס כהוך^צל ההיה |מןגזף,הארן'1אינויכ1ל צקכצאויהקחה • זכפניםההסנמצאים הלקו ם ל1קא ולא זולתם י זאיחריס כי יב^נ! דבריי. ס לעיני כל חי כי ימינו הלקוי מתי יהיה הכריזה ח;לש ובאיזה יוסונאיזהשעה יהיה ובכחסבשעה וכא־זי, מקים תלקה החמס זככמה תחלקי גודלי ילקה - וה:ל עייפי הדרכים הלל • ואפ אומי אחשך כי ואבליגה ואטיס אזני משאן* רגשהפועייאון חעל־גי׳על לבייהקלמוכיכי הקיושיס ולא אחוש אס יאמר! שקז״להיו נעדריםחכלחנחה • ומזו בלכד כפיהם על חו״ל > .חה אע:ס לאחינו כני כרית כן הלכל רגלם כפח הקושיא הזאת • זאסשושת־נעו בהגיונם יתעלה עשן כל שהיא כאפס • והאלד ם הקרה אלי פיריש נכי; כקות עיכיסלהאגדההזאת י ואחה המעיין שיתה לכך לדברי ועשה אזניך כארפבל לכל יעצרוכה הגלם פי עיכ-יהי'לן לנוי לעיניס להגיע עדע1חקכונת האגדההזאת זחייגיתז ־ דע!סתיו׳ לחלקת לשני אלקיס כחלק האפל נקרא >1כ־זה והיא חילק הנסי,ר(רצוני תכחא הקבלה) והחלק כל נקרא כווה (ה׳אהנגלה רהייליעשיות' החצזותונחלקו|:מ אלסכרעהםכזה ללי נייאית • אאדרשע־יכסיל ־׳ אחל חס • ואחל שאינו יזלע לשאול • אחלחצס v רשעמההזאאוחר^ההקליסהוהחשו אהסחולמוםי לכם פה צי קציכתכ׳ לפסחזבאי מבניה להעלית׳ עניהס עילות ו ו לעיין• והיהלזראכאף היתיקישמס שאין לחכמה מציאותכלל וארוכה הוא הזך הדת ולפי שאינו מאמין הנסתר כפל בעקל

מסכת נצח ישראל •זכה מא דף נד עיב רש׳׳י דייה!אס היתה שכה.מעוכרת חמשסלקסכר הלש העיבור לעולס חסר וכזי וכן פירש כריית פ״ק בייש הפרק וכסוף הפרק ובשכת פ׳ר׳עקיבא • ותימא שהוא כגר גמר׳ערזכס דעיחכין(דף ט ע"כ)דשס איתא להדיא דלאחריס חדש העינוי לעולם ל׳יוס דברייתא רקתכי אין עצרת חלה י1א ביוםהכף ואין ר״ה חלה אלא א1 כיוסהכף א! לאור עמרו־לא יתוקס אס לא כאחרים וכגון שהיהה השנה מעוכרת!עיבור שכה שלשיס ? דאוקי רכ משרשיא התם כן ואחר דל ירחא לכהדי ירחא דמשכחח לי׳מוס הכף ־ יפי' רש״י דל ירחא וכוי דכי היכא דעבדו שכס ואדר הראשזןתלאץ ביחד עכדיקכיסן ואייר חסירין ביחד דסא אחריכן אס היתההשכה מעוכות חמשה וכיון לעיבור שכה שלשיס.אי לא עכדיכין תרי חסירין הזו להי שיתא כין ר״ה לר״ה עכ״ל . וכאחת לפי סוגיאלעירוכץ צריך לומר דהאלקהכי ואם היתה השנה מעוברה תחשה קאי אר״ה בלבד לאלו מן עצרת לעצית יש ששה יחים ולא כפקא מידי מחה דעכדיכיןכיסן ואייר חסיריןדע״כעצרק חלה כיוס הכף כדאית' בברייתא שם ודיון דעכדיכין ניסן ואייר חסירין חלה עצרת כשבעה כסמן ואשתכח דכץ עצרת דאשתקד ׳שהיתי כששה כסיון ובין עצרת דהשחא ששה־ ימים • דמן ריח היון דאשתקד ובקר״חסיזן דהשתאהוא כשנה מעוברת חמשה ימים־ והוא מחק גדול לומר דכשכה חעזכרת חחשה קאי אר״ה בלבד אחר דתרוויהו תתנו ככרייחא • ועודקשה,דגס אוחתאין כין עצרת לעצרת אלא ד׳ימיסלאיתק . דזחכץ לח תשתכח רק גידהיימ כשנה שאחר החעזברת דכץ ר״ח סיזן י לריח סיוןאינו אלא ר׳ימיי-ואולס כין עצרת דשנה מעוכרח דהית׳כשכעה בסיון כנ״ל זכק עצרת לשנה פשוטה לאחריו שהיא בו׳כסיזן ג׳יחייבלכד• ואימת אלא דיימיםתשמע ג״כ שאין פחות חזה דחניה לייק כס״פ קמא לר״ה דלית להו לאקריס חקדשין לצורך י ופי}ר"ע תקשי מכי' 'לרבנן (לרייוסיללרכקלאהוהמןכיסןלניסןרק ב׳ימיסולריחסיג'• והכא דייק תני׳דלא חיישי אסריסלאד׳׳ו• , זככרכתכתיכחדזשייפרק ריע נגד גרסת חהרש״ל וחהר״ס דיותך נראה שלא לגתס מן עצרת לעצרת בהאי ברייתא יק אין בין דיה לר״ה לכדעיי״ש• ולעניין חה שהקשתי עלרש״ימהשפייכאןדחורשעיכורחסרצריך לזמר שהוא ע״פ סומא דריש פ׳׳ק דר״ה דס?יר'לס1גיא דהתסדע״כ דלאחריס חודש עיכו׳לעול׳ חסר דפריך התם שנה כלא רגליס היכא משכחת לי׳ותוקי לה כר׳שהעי' זאתרעצרתפעמים ממשה פעמים ששהפעתיס שכעה־ ואמר מאן תכא דפליגעליידרישמעיה אחרים דחכיא וכו ואס איתא דחודש עימר לאחרים שלשים תם לאחרים כמי משכחח ליישבה כלא רגלים כשנה מעוברת דעכדי שבט ואדר ראשון מלאים• ונגד זה ניסן אייר חסירי׳ ועצרת כיזם זיסיון זכשנה שעברה היו כיקן אייר מלאיסחחתת יומא לתלת שנין כמכר כעירומן(דף ט) ונמצא כמזם ה׳ סיזן כלתה השנה זעליין לא עכרו ג׳רגליס • וכל זה אימ שוה'לי לעכיפ אף למיל חדש העיכורכ״טתססכררצזחדשוצז שלשים יום כדאייתא כפ׳׳קלר״ה'. זעדייןקשהאחאילאמזקילהכאחרייולאכרישחעיה וכי ניחא דג׳ מחלוקות כרכר רבנן סברי חדש העיבור •לעולם מלאורשב״ג יסבור פ^ם מלא פעם חסר ואחרים יאחרו לעולם חסר זזה אץ נראה כלל וע״כ אין ראיה פיסיגיא דפ׳יק דר״ה דעדיפא משני התם כרישחעי' זלא איצטרךלדחוקילאויןיס כשנה מעוכרת זלא חש להאריך ככ׳׳ל ועול שהתוספת מחמת מחא דתלת שנץ או תלחץ שנין הוא חחתת שכתקכצז השעות ככל שנה חישעהתת״עו חלקים ומפכי זה לאיתקשיכא היוס הנוסף על תודש זולת הח1דש שבסוף השנה שאז נשלם הקבוץ ככדי יום אחד • ויהייאדר או אלול חלא אכל א״א שיהא אייר מלא חחתתז שעדיין

לא נשלם הקכק וחזרה התמייעל רש״י כחקןחה וצ״ע ככל זה:

סליקא לה מסכת סוכה

מסכת מגילה T אמר ר' יהושע כן לוי כרך וכל הסח׳ך לי וכ> I * הנראה עמו נידון ככרך• כתכקרחבייסמרא מה׳חגילה ז״ל וכרך זכל קסחוךלו ופל הנראה עמו אס חין מניהס יהי מחלפים ה׳׳ז ככרךעכ׳׳ל• הקשה הרכהחגיד-לפי דברי הרחכ״ס מה נין סמוך לנראה זלחה א״כ הזכיר! נראה כגחרא • לא הוה. להם^ כלכד והוא תיל רוחק • והיא קושיא גדולה מאוד ודחק n p p ^ ; ^ 'משוכהדכר-וכספרמקור חיים נתן טעם' לדעת הרח כייס חתה שכתבו חכמי הראיה שההכטה כעיר תרחיק לא ת!ש4על נכין חיותו תחרחק תילזזהחוכחג״כבתדרשיםשלנודאית' כדרש(כפ'!ירא) וירא את התקוס מרחוק מוחזק חיל •ותו איתא כפרקי ריאליעזר וירא את המקזםא המקום א שר תשם ואילך לא מרחוק הגיע צזפים • משמע דצופיס'ה,

ו ־ תי

הנה בחאמרהשמש לזקה.זכל נערה מאזראה שצעקה בעיר ושפיכה דם פמ אחיס • ומשככ זמר • זהספדת אכ כייר הנה השלשה עניינם חמאר

שהם חהעבירזת הגדולזת שכיןאדס לחכירז זרוע התמנה שבאדם גס הספדה אכי׳ד ישלוממאעס העכירות שמןאדכלמיזס שהוא יתל שהכל תלוי מ שאחר שלא יחושו כני הארס לכבוד האב״ד לא יקחז חזרה זחיסר והפזל'התורה ככללה • חכרו אלז העבירות הארכעה כפרט מפני שחלקי העכירות ארכעה זזכת עמרפ אחת חכל חלק • ואחרו חלקי העכירות ארכעה הוא ע״פ הקלמת הרחכ״ס כת״נ חלק ג' פיאחד ואובעיס * זז׳׳ל דע שגודל העונש וחוזק צערו זקטמתו וקלות סכלי. יהיה כבחינתיארכעה לבריס • האי גודל החטא - שהפעולות שיבואו מהם הפסד גרזל* והמעשים שספסלס מועט ענשס מועט • הכ'יר!כהחצא1 • שהרכר שהוא נתצא יותר ראוי שיחכע כעזנשחזק• אמנם כמס שיחצא מעט כמעט מן העונש עסחיעוטהחצאו מספיק במניעתו • הגי י• רוב ההסתה״כדכר • שהעמין שהאדם נסת כו יותר להיות החאיה ממאה אליז מאוד או לרוכ ההרגל מדוע שלא יתנע מחנו אלא על יראת דבר גדול•• ,הדי• קלות עשית המעשהההוא כהסהר בהעלם בעניץ שלא ירגיש מזולתו• כי מניעת זה איא אלא כיראה יעובש גדזל־מה נגד החלק סא׳והוא גודל החטא הוא שני אחיםשכשפך דתם כאחד שיבא תפעולה זו הפסד גדול ע״ד אומרם כל התאבד נפש אחת כאלו אכד העולס כולו ־• וכ׳יש כהריגת שני. אחים;־זהזא לכר אכזרימאוד-!זנגדהחל(קההכ'יישה1א.רוכ המצאוהןא משככ זמר שהיא יותרככמצא מחמת ,שא״א לעמיל •עליק כקל תחמה היחוד שתחיחלי'תמיד אין מכתין כמדע כארצות ישמעאלים• !נגד החלוקה השלישית שהוא רזבהסתה. התאוה הלאענייןנעיס המאורסהשהתאוה כה״מתר • (נגד החלוקה הד׳ שהןא״קלות עשית י החעשה כהסהר • הוא הספדת אכ״ד שהעבירה מ יכולה להיות בהסתר גמל מפני שהוא דכר קתסור שאפשי ללכ שיספיד כשפתי^ילטאך שמח-זאחר זה הזכירו

עוד ד׳עמרות היותר גדולות שכין אדם׳ לתממ•. יהסכזחכיפלסתר י ומעיל עמת שקר ותגדלי כהמהדקה• וקומי אלכזתטוכזת שהוא הגזרסהיזק לבכי ארס ג״כזאמרו פעליהס הלמה והוא תלת כאשר

מארחי לתעלה וכזה נשלם פי' האגלה לפי הסוג האפשרי • זןןכהעיא רש׳׳י-ל״ההתסלאיכאכרתאימאלאכריכאלמיכתכ" כיוס ההוא לאשמעינן לכטמאו הוי *!לסעוסק כמצוי סטזרמןהמצוהעכ׳׳ל• הכה לפיהמוכן מפיי הש ס לכאורה נראה לצריכא לקאחר קאי אקרא למום ההוא ולייתעץ ממיכיזם ההוא הוא דאיכסיכוליילעשוייכויזמוכח שכטמאזתוך ז׳5פסח>ללמדמממהעזסק כמציהפטורמןיהתצוה־ ומדקלקיןכזההלא אףמגזףהקרא דלא יוכלו לעשזתאת הפסח מוכח כמי ךצטמאז תוך ז׳לפסח דאל״כ כבר הין יכולי'לטהר כקושית התו'־ ותי1ס'הה!'א לא תוכח רק שהיה שמעי שלק בעיפ ומהנפקא חכי׳ יהיה שביעי שלהם באתה יום שיהי' מוכת

דהעוסק כתצוהפטזר-מןהמצזה י .. וחבירי המקשיכלקיליהרבכיהמופלגהחריף כחריפות שלאמפ ככוד תה!ר״ר אלעזרכ״ז מסטריא חתי הרכהמכיח לת״ק זאמשטהשיככזהדשפיר איצטדךלהאדחלסמעישלהסכע״פ לכולי זהלאמוכחהאדהעיסק וכוי מ שוס דה״אכדעח הספרי והוא שדעת הספרי פיכהעלוהך שאותם האכשיס כטמא למהיהס מתי מצזה כע״פ (הוא היה ראשון שלהם!כיון שעל מתיהסהקחגי׳ אליהס מומאדאץ הוכחה דעיסק כחצוה זבו׳ משוס דבלא״הלא היו יכולים לעשות הפסת מחחתשהיז אומים עלקרוכיהסזאזנן אין עושה פסק • ולא הפסידו כלוס כחס שטמאז עצמ© והלכךהוכרח להא דחל שמעי שלהס כע׳׳פ •

ובספר אשריעדתילחכרואאריךבדעחיכזה • וע*3י זה אחר תהר׳׳ר אלעזר הכיל לישכ דכרי הרמכ״ס כה' קרבן פסח שכתב שם ז״ל טמא מה שחל!׳שלו כע״סאע״פשטבל

זהחה עליז והרי הוא ראוי לאכול קדשיס לערב אין שנהטיןעליו אלא נדחהלפסח שכי זהראכ״ד תשיג עליו כזהוס״ל שאס טכל זהזזה שזחטץ זזומקין עליו • והא דכחיב זיקי האכשיס אשר היו טמאים לנפש אדם ילא יוכלו וגומר הייכז כלא טבל והזזה זמעשס כי סזססכיהוס ששחטו' "יקו עליהס קזדס טבילה כי היו סכזריס שיעלה להם זלא שאלז אלא לאחרזמןשחיטהזלכןכדסז ע״שכהשגזתכאויכות • והכהמןהסוגיא דכאןחזכח -כדברי הרמכ״ס והוא דאף טבילה והזאה לאמהכי לטמא מת שחל שמעי שלו כעיס * לאלת״ס מאי מוטח הש״ס דהעיהק במצוה פטורחןהתצזהוהייכוע״כלפישהכיחז אותן לטחא כתת אעיפ ששזכ לא יהיו יכילין לעשות פסח׳ זאלז לדברי הרחכ״ד מכ״ל דהעזסק כמצוה וכויהא אפייעיסק כמציה איכז פטור שפיר עבמ ללא מיחו מרס

לסמא לחת מצוה לפי שנאפשר להס לקייסשכיהם והיימ שיטכלז כע״פ. וללע״ככרעת הרמ״כם *

ישראל מגילה דלא לחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן לליתיילמי * והשתא י״ל לאפייאס איתא די״ט עשה ול״ת איצטרך קרא לאין שיופץ קלשים בי״ס להשתא דכתינ־קוא לזקץעל הלאו זה כמן יאהלרה קיא הרדי׳לאישורא קתא כתו שכתבו התו' כקמיךולףיכ) גבי השוחט עולת נדב• ועיין כקידושי לשבת'בשחעתא לאין ש׳רסץ קדשיי״מ״ט וכהא ת־יושכ במד-מה שלקלקחי למעלה כיון לאין מוכרת לומר דאיכא תנא דלאלל י׳׳טעשהול׳׳תלשפיר איצטרך קרא לאץשויפץ קדשי׳ מהיכאלללקי ירכאשידמשני י׳׳טעשהזל״תאין מנתז לומודסשתאלאאיצטרךקוא חך ובא לשנות אקזשיאדמקשי הלסללט איו שורפין קלפים כיום טוכואסאאמררבאשיללהאלאצריךקרא לכללה אין שורפץ כיון

די״טעשהזל״ה : דף יב היסס' דיה השוחט עולת נדבה • וא״ת הא אפיילהמודה דלקי לס׳׳ל לקמן נו״נ אין קריבין בייט געניגילל למה־כא אית לי׳וכי׳עד דהוי לאו הבא מכלל עשה •• •יש להקשות הלא מסיק כקוף לכדססחים(דףזנכ)אכלסיתצלי מבעוד יוס חייב ומדקדק הלק מדקתני צלי3ד1מי'דנא מה נא כלאי אן צלי כלחימלל מדכתי׳ואכלו את הכשר בלילה ההוא בלילה אץ מוס לא הא י לאו הנא מכלל עשה הוא וכל לאו הבא מכלל עשה אץ לוקין עניו • ותשני ליהודה תיא דתניא שור ושה וכוי עד כלא תעשה מטן תלמוד לומר וידבר ה׳ אל חשה לאמר ליחד על הפרשה מלה שהיא כלא תעשה וסי׳ רש׳׳י עבי פסח כמי כתיב כתחילת הפרשה )יאמר היאל משה זאל אהרן לאתר * והשתא ללז עדיין קשה קו&ית התזלדאף ללה לוקהשאע״ג דהא דאץלזנ קריכין בי״ט״נפקא לן מלכם והוה לאז הבא מכלל.עשסאפ״הלוקה כיון להאי קואללכם כתיב נמיבהאי פרשה דזיאמרלאל משה זאל אסון לאחר וככר אמרושכל הנאמר באותה פרשסכשגם היא לא! הבא מכלל עשהז הוא כלאו דלאמר שבתחילת הפרשה בא ללמד על כל הפושה מלה ל ע

. & *היאכלאז •דע שסרתלסכתכמ׳׳החלעירומןללאסור להקדיש תמימץ ו לבדק המתשגאתר ושור ושה שרוע(קליט כלבה אעשה אוחו מפיהשאזעהלתדוכדכהלכדק^בית ומי אותו אתה עושה כתה לברק המת זאין,אחה עושה תמימין ללה ולאי הבא תכלל עשס עפה הוא עלל-זכתבשםהכסף'משכ'ז׳׳לבלקדתמזרה(דףז)אתריקדעלכר אף בלא תעשהלגחיכ לאחר לא נאחר־כלגו זאיגי ייזרע למה השמיטו

. רמו עלל - , הנה גראה שלעת־סהמ״כסדהך סברא דלאמרליחר על כל הפרשהק כולה שהיא כלאו לאז ללע היא יקלר׳יהזל׳כלבל אכל מ משמע ליה לפליגי עלה וכן נראה גם כןיאחס שכתב בלק חס׳ קרבן פסח האזכל כזית צליממלי עבר על מצות עשה שנאיזאכלזיאת הכשר כלילה ההזא כלילה ולא כיוםולאןהכא חכללעשהיעשה זהיימללאכל יהודהשזכרנו• זהשתאניאאללהכי אמרסאמני לש היא י־ לאלו ללה אליבא ררכנןאינז לוקהילהוי לאו הבא מכלל עשה ןאיןלוקץעליו׳ ולה דהוי מצי למימר רייהזלהיא דאית ליילאו הבא מכלל עשה במקזס לכתיב כחש הפרש? לאתר ליקין עליז אלא ניחא ליי. למנקט לש דלל בהליא טפי וכמ״ש התוילמעלה • וכזה אזלא לה תמיהת הכסףמשנה ^ראס לו דהא דאמ' לאמרלןתד על כל הפרשה כולה שהיא כלאז ולע מידו כסעד שלפיכךתמהעלהרמלם מהשלא כתכ לב שהוא בל״ס־ וחימוש תזכח דע״כ לל לפלס דפליגז רבנן עלה והכי ח1כח כתוספת' דלק דתמזרהלאיתאסתס המקדיש תמיחן לע־קהכיתיזייכ כעשה ול״תדכרי רייהודה זחכחים איתרייאיכי חייב!!אמשוסאמד כלבד עללקהא דאמר להוא בלה • התיססתא • והשתא לל עיכ דחכחי׳ פליגי ל דלאמר הוי לאזולאי תודו דהוי כעשה רציני לאיהכא חכלל ולא ל עשה מדכתיב נדכה תעשה אזתו • אזהז אחה עזשה נדכהזמ' • זמיהז הא דמקשז התו׳הא אפיילסמוד׳דלקילסיללזנאיןקריסן בייט אע׳׳ג ראף הא דלל ללה לונ אץ קרימן מיטלא תתני כהדיא אכל תנאי הוא,דפליגי לקמן אליבא דלה איי לל ניזנ קריכין בי״ט אי ס״ל אין קריבץמ״ט• וכמו כן לרייהת־ה אליבא דלה לוקה• למין לקיילל הלכה לזנ אין קריכין כי״ט שפיר קשיא להזידטע• הוי צאןקמי ־ הא לתני הנא קמי׳ אליכאלהלכהא., חשלנ כא דר׳ יהודה ללל ללאמר הוי לאו כיוןדלא סוי לכ אליבא דהלכהא לא נפקא לן מידי אי

חוקי לה כלש דלל מתוך •ם כלהזדלחא בערוב והוצאה וקשה חדא דאמרינן בפסחים ע האופה מיי׳טלחיזלוכי׳ דע שכדעתרלי היא דעת הומיכם כלאתהיי״ט * וכעגץמס שהקשו י;ת1׳ עיי'במגעי שלמה;• זקנה ,הרלשאףהואהקשה לפיירלי מפא למסיק גשכח(דףכד)וכפהקי' (דף פל)לאין שדיפת קלש־ס לתה י״ט תש^דייט עשה יצית ןלפיזיל י .אמאילא הותר מנח מהוך • וכמגכי פלמס כתכ-עלקישית הרלששזה ככר תקן דלי נעצתז כפיאין צרין(דף כז)שכתכ שס לל תלה שנטמאת

איי

מסכת נצח 'היויכולין לדאות ירושלים עוד היה רחזקמיל מירושלים וכלזה איננו שוה לישכ^קזשיא הליל ־ ונתחזקה הקושיא על• הגמרא שזכרו כראה ככלה• ממך - י ולינ<אהלישבדעתהדמל0יישמפושיסלקדקזמה לאחר כגמרא יכל הנראה יעמו זלא אמר וכל הנראה ממנו • זכאמח שהוא דקדק נכזן • ואפשר שאץהמנה לומרשכל מה שנראה מןך נדי: ככרך אכי שהכונס בזה שכלעירשוואין אותה כאחת עם מר הכרך כראיה אחת לל שהעומד מחוץ לכיךואפשר לו לראות הכרך עם איזה עיר בסקירה אחת נדו; ככרך • וזהדעתקרמלס לכ• ודע שיש מחלוקת כין חכמי הראיה הקדמונים וכין האחרונים• שהקדמונים אתרו שזוית־הראיה הה וה בעין. אפשר ש תגיע לנצכת • זהאחרזנים אחרז שלא שתגיע אף כתכלית יגולה לא לשני'שלישי נצגת • הכה לפימסשכתגתיכשסמקורתייס שהראיה לאתהיה עלנכזן ביזסר ממרחק י1פי0אמהשהזאחיל• זכאשר נדמה ארם העומר מרחיק אלפים ירזאה נאחל הכרך זעיר הנה לפי דעת הקדמונים אפשר שיהי' בץ הכרך להעיר כחדח אלכסון החרחקשכינו למן הכרך והעיר והוא «1כסזן מאלפים-אקר שזוית הראיה נצכת כנ״ל אתנסלדעת האחרזני׳לא עתהייכיןהעירלהכרך לא כמרחק שכין הרואהילכיך מפני שהמרחק צלע חשכש׳שהוא יתר לשלישי נצכח מחלזקת זאת הזכירימהרי״ק באילה• וחם הר1אה עימד ממוצע כין העיר,לכרך יהי׳החרחק שחן הרזאז לכרך זכן חן הריאה להעיר וחן הכרך להעיר כולם שיים זא״ז ומרחק היזא׳מן העיר ממש אלפים כנ״ל • כן הכה כין הכרך להעיר • הנה כגמרא לברז אף לפי לעת הקדמונים • •ויש הפרש בין סח זך לנראה שסמוך הוא כרחוק אלפים ונראה כרקיק אלפיםולת שהוא אלכסין •אלפים־• והרע״בםנתבררל1 דעת האחרונים(מפני שהלמודיזת לא גשלמז כזמנם כנזכר במירה חלק אי) לכן פסק ישלא יהיה בין הכרך לעיר אף בנראס יותר מאלפים ־ 1ב:$ נתישכה דעת הרמ״כם על נכין•.

והוא תמאר ליודעיס בחנמת הראיות:

פליק מסכת מגילה

מסכת ביצה^ גחראסזףסוףי״טעשה ול״ת• ישלדקדק V n ^ T l י * למסדססיקאלי׳להלס דייטעשהזלתהכא וכלכ ד0כח(לף כה)משכי במי רב אשי אהא דפריךרליתי עשה דשךיפת קלשי׳זלדמי לת די׳׳ט ־ י׳׳ט עשה ול״ת זלה בפסחים(דן פד) ״ הא האיברייתאדכיחזקיילמייתיהלההתס לילפיניןאיןשורפין קלשיסל די״ט עשה ולת לאליה מ׳׳ט תדכתיכ עד בקר יחרא ודאי דלא ל קרא לל • והשתא רכ אשי לאיהז אמזרא וגס הלס דכאן איך פליגי אכרייתאלהחסבהאיסבראדי״טעשהולתיכלזמן רלא אשכקינין בהדיא תנא דפליג עלי׳ולל לי״ט ולת כמדע כסוגיית הלם • זתיהו זה יש לדחות ד׳לא לל כהא ברייתא דכל ברייתא דלא תאני כי רבתייא !ורב אזשעיא לא סמכינין עלה כדאתר בכתה דוכתייאלא שהתיס' כתכו בסנהררין(דף עט)דחאי דתנא בי חוקיה הוסכמו לחתני בי ר׳. קייא משוס דתזקייכגזשלריפייא הייועזד קשה הלא כריש תחורה(דף ד)חסיק הלס דר׳יעקיכלל נחי דקרא דוהנותרמתנו וגזמ׳איצטרךלחילףמני' אין שזיפין קלשיינלסיזמייתי ברייתא לתנא כי הזקיישזכרנו לתעלה • זהשהארייעקבע״כלללדייטלאהוירק לאוגרידא• ומאן תנא דפליג עלי׳ולל די״ט עשה ילת לנאייר דלל לוב אשי כוותי׳ • אע״ג

דכהא אי ילפיוץ אין שורפין קדשי׳ בי״ט מיתורא לעד בקר או מדיכתא י אחריתא שסיר חצי אחורא,למפל1ג עליירמ האי גווכא אשכחינן טלכא לתנאי מפי?! למלתא ממלא דוכתא זאת1ראי מפקז ליי חדזכתא אחריתי כלזמןלליכאבנייהולדינא• ועול יש לדקדק חחה לאחר ההם כסחורה אפלוגתא דל יהודה ור'יעקב דלו׳ יהולה המותיר נפקת אינו לוקה משוס דהוי ניתוק לעשה ולרייעקכ אינו לוקה תשו' דהוי לאי שאין מ תעשה • זמדקדק הלס ורייעקכ האי והנותר עד בקר תאי עבירט אמ׳קרא והכול כי׳ ומשני לכרתבן הענמותוהגידיןזהנזתר ומיעד ל ממנו עד בקר כא הכתיב ליתן בקר שני לשליפתו• והשתא לדידן לקילל לאו שאין בז מעשה אין לוקין עליו דהלכה כרייוהכן לגבי ריש לקיש ללל לאו שאין בו מעשת אין ליקי; עליו במכוה(לף טו)וכשנועו׳ זלפ הרמכ״ס כליית מל סנהדרין ללאו שאיןיכז מעשה אין לוקין • וקית״ל נמי לי״ט עשה ול״ת כראמר הש״ס כאן־זהשת׳הלרא קושיי הלס לתמורה לרוכתא האי והנותר חאי עכליכץבי׳ ללניתיקלא׳ איצמדך להוי לאו שאין כו מעשה גס ליכא לתימר לאיצטרך לאין שורפיןקלשים מ״טכלמשני בתמזרהלמז; לי״ט עשה!ל״ת לא תיצעוךקרא לאין שורפין קלשייבי״ט • ויש לישב ע״פ מה שכתבו התוספ׳ כשלהי לחולין (לףקתא^שםרי׳יכאלככ״תלאיכאעשהנלהלחז איןהעשה לוקה אותן עלו אי עבר יקיים העשה ועבר על הלאו אץלוקין עליז להא

מסכת נצח ישראל ביצה, 0ב למית התרזכע המזצעזא׳׳ה הוא הכהו וכיו. הואי הנגר.ומשכנו כתוך השלה אלכסון לד1חלקכועזל. בצלעות השרה א״בלג לשניו וכזה ו ומש׳ככו מין הקרן ל קווי לה ל -,חלקים שזיס על כקולות ל נתחלקה השלה לל חלקים וכל החלקים לומים. זה לזה במלה אתתג כמו שהיא ב ל והמופת ע״ז:משך קוי לח לטי מקבילים לקווי לא ו ה בצירההזאת הכהמשולש כלג דזמה למשולש כלל וכל ל חצי הריבע• וכמו כן מרובע תך״יג א״.ללט דומיס ולא חצי ה־׳רו-דע ג״כהנהכתו שהמשולש אלה ללו התה חצאי מוובע אי׳זלט

לדו׳יג• משולש אלה הצי מרובע אדלט יחשזלש דוי׳ג חמ תיובע י תלוו. ולא מהם רביע המרובע הגדול אדלג • ויתחייב תזה שמשולשכלדכלול׳אמהם רמעהמרוכעג״כ שלא מהסמשלים להמשולשיםהג־זליםאלכ דלגלחצי המרובע ׳הגדול• אמור מעתה שכל החלקי׳הארכעה שטחיהסשויםזלז כהדה אתת ויחולק כמו שנרשם

בציור זה : דף יר גמרא הלוח!ת ארכן ששה וכוי כמדרש סרשזעקב פסל לך שנילזחזת אכניס למה שנייוהקשה מדי משה לחה לחל תשא יש מדרש מדקדק י דקדק על הלוחות הראשונים כתו שבאמת פ כן אציחות דאשזנות •!״סייס הדרש כחי שמסיים בכאן• ־.ולבל ל יישוב נכון כדרך דחש דע שהדקדוק לתה שנים • י יש לפרשו ע בחינות- אז שהוא מדקדק כעצם מספר־ הלוחית לאיזה כירך היו עשרח הדברים ככהלים פעתייס בשתי'לוחית 'ולתייד שהיו כתובים עשלמזל עשר ׳ חזשנא_מר שאין הדקדוק ע״ז רק שהדקדוק הוא על הה שהיו כשתי חתיכית זלא הי׳ בחתיכה א'לכל ויהי׳ ליק אל גדזל כחזהשמסמח־ויכתככוכלמהשנכתב על השכים • והנה הדקדוקהא׳ לאיכהוג לאלפי מ״ד שהמ כתובים עשר 'מזל עשר זככר הי'.אפשר לדחות הדקדוק הלל • רקמפסיקפסללךיש הכרע על א׳ מהדקדוקים והוא ע׳׳פ תה דאיתא בירושלמי דשקליס ל וז״ל מצר היו הנוחות כהומם רבי חככיא כן גמליאל אותר לעל זה והיעילזה • רכנןאמריייעלזהיייעלזה וכויע־רביםימאי חומר ארבעים על זהוארבעיס על זה • וכתכע״ז תהלין יזבי״ב שייללללע שטח הלוח מצדו האי לא הי׳ מחזיק יותר מירד דברות בערך הכהכד על זה(לל על זה סומישננהבז הדברות ננ:ל ד ל שבלוחות•, (למלד ך׳ ככל א׳סוכר. שנכתבו משני עברי הלוחית לוח מצד א׳ בלבד • . ו יז׳׳דככלעכר• . אבל למאן דאמרת׳ככל א׳ אין. ללמן איך היו כתובים • וא׳׳לשכיכתמעלהעומשאםכן יתחייב שהיו בכל לוח ששים דברות כשיעור ששה שטחים שלכל מעוקב עלד • ולכן סנה לדרך אחר בציור תמונת הכתיבה ובאמת שלצ לכל דרכיו• שכבר יתכן לומר שנכתבו על העובי • אפס שאזרך ורוחב כל לוח היוששה טפחים!העובי שלשה כנז׳בגמיכאןזבירושלמי • 'אמורמעתה' שעל- העזכי הייאפשר לכתב רק ה׳דברזח בלבד מפני ששטח העובי שהוא ששה על שלשה הוא חצי שטח הרוחב שהו א ששה על ששה שהייעליז יידכוות - נמצא שבארבעה צדלי העובי נכתבו ךי׳לכחת ומשני צדדי שטחו גס כן ך׳ וכץ הכל הוא מ׳ דירות• והכה לסי הנחה י הזאת יתורץ הדקדוק דלתה שנים על הבקיבה השני'שזכרנו י שאחר שהביא הצורך ליכתכמ'בכל לוח ויהי׳ בשני לוחות לדברות אם נרצה להציגם על לוחא׳ארכוי״ב טפחים ורחבו שלשה מחזיק כשיעור הכילוקות נמצא שלא יחזיק כי אס שבעי׳דנרזת בלבד תפני שעל כל שטח הרוחב אפשר כיהן ך׳דברות. ובשכישטחי הרוחבמ׳כלל• אמכםבעביזת לא שיהיו ככל עובי האורך לא יז״דדכוות שהזא שטח אורך י״ב טפחים ברוחב שלשה ושיה לשטח ששה על ששה הרי ס' ובעובי הרוחב ככל ח' ה׳ הרי שבעים י זכפקד לכ מקום עשר דברות להשלים לפ׳ובזה כבר

•הגיע התועלת במה שהיו הלוקוה שכיס • ורע שאיתא במדרש פסל ילך לזמר שהלזחזת הפכיות לח היו המייל מס ולפיכך נאמר. פסל לך(זזה הובא במקור חיים כשם מדרש אחד ובל ברכת שח1אל)זעוד יש לרש במדרש תנחוחא פסל לך מאי פסל לך (לל מאי תיבת לך) אלא משל לאשה שזכתה ועמלו השישככי׳ זקרעז את כתובתה כלי שלא תדון כאשת חיש כך כשעשו ישראל את העגל היי ממלל מתירא שלא ידונו כעיכריס עמל זשבר הלוחות(שנאמר בהם לא יהי׳ לך)זיל! אמר פסל עלו לך,עיין בולי בחומש-וזה בואה שהתקשה נתכזק.לדקדק כמדרש במלה פסל לך למה שנים• י דאכו כלז יש לדהות הדקדוק ככל בחיכס הלל דמה שלא הי׳םניהס שחזכריס כאיי״ל מפכי שנתכוונו לכתוכ בהם לדברות זזה לא יתכן כלות א׳ אס לא במיעוט הכתב אז בעמה! ביזתר גלזל משניהם ביק־ • ומכח הכחיכיהלאץ לדקדק לכ שלא הי׳ .לו הכרע עדיין שהיזכתוניייוי׳ד ככל מכ1ר-ןא1לס מקרח לפסל לך יש

הכרע

אין ראזילכק וכזי ובהסקה אז לתת לכלבו וכז׳כייט אסור לאין מכערין קדשיםיכי״טדקי״לאיןשורפיןקלשיס מ״ט1לאתימאליקא שליפה משז״ס להבערה שלא לצזרך היא להא אין מדליקיןבשמן שריפה בי׳׳ט הבערה לצורך היא דהללקת נר כייס צורך אכילה זכו׳עד לגזירת הכהו׳ שאין קדשים טמאים מתבערי׳בי״ט לממני אחשכי׳להכערתןלכתיכ באשישרףהלכךמלאכההיאעללללי• מיסז איני מכין מנתז במה שכתב רתתנא אתשבי'להבערתן ומי אס רצונו לומר לכיזן דרקקכא צוה לשרפו ימה מצוה הויפמי מלאכה ודומה לסברא זז כתבו השזלבשבת(לף כד)לה'לפי שאין שורפץ בשם רי״כא עיי״ש • לכקשה ממהדאיתאברישמסכתאזאח(לףה)ר׳עקיבאא1מר אינו צרין(פי'דחין מעור תחי! כי״ט עצמו)סריהוא אומר כיוססוב הראשון תשביתו שאזר מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא תעשוומצינו להבערה

שהיא אכתלאכה!אמר בחן הכיאמר רכאלמתדלעתלזלח אין י מעיר חמן אלא שריסס יש מ הבערה וטיול מ לא אחרייתהיך שהמרה הבערה לנזרך הותרה נתי שלא לצזרך • משמע דאס איל דאמריק מתזךהוישרינןמהאיטעמאשריפתחילןמ״ט !אמאילאממא נמי רחמנא אקשניילהכערח סמץ לכתיב מום הראשון תשביתו כדאמרינין גבי שר;פת קלשים • ידזחק לזמר למזכהרלי על שום יתורמ דאתשבי נהבערהן ואפשר מלכתיכ באש ישרן-.!לא כתייסתס ישדף ל וכמי שמדקדק כלכ פיצו גכי שלמיידתפיק לעמן דכל הכשרפץפורפין אות׳ כיזם והייכןכמי מדכתיכ באש ישרף ולא ישוף סתסדאככןגבי

חילה שלאבזמנה^מאייתוגא איכא דאמדייכןבפ׳^ומילה מיל׳שלא־ מליבה אילה לוחה**"ש-ומדקדקהלס־מנלמ-ואיכא התםכילהו הנך שבויי'למשבי הלס הכמעלשריהת ק־שיס־ורכאשי מפיק משוסלמילה שלא בזמנה עשה וי?ס' עשהיזל^ז ואיךעשה דוחה עשה זלת • והשתא אמחילאכימאגכי^יל6'6לאכזמכה'«ותזךשה(סרה חמרה לצורך הותרה כתי שלא לציון ודוחק לזמר למ&שילל כמ״ד לא אמרינן טתזך.1;ז'גםא"לדללדלאאחריכן'«תזך:4כי חמרת יכאשרכאתס ק דעיזקרתלס בפ׳מה׳י״ט ללא אמרינן יוזיוך רק גכי הוצא' והנערה כלכל זכתה שמאד הרכ המגיל לעתו שם • דבלק דכתונות(רף ז) משמע ללל לרב אשי מחוך ומשמע כמי ללל מחוך גבי חבורה דאמרתכורה למרךהותר׳ סתם גציכעילת בתולהכי״ט דשרי דמחזך שהיתיי כמי שלא לצורך ואמר התם אלא מעתה מזתר לעשות מוג״רכייט מתוך שהיתר וצוילל עליך לק אפריאכללכלכסש״דבר השוה לכל כפתואלר תוהתסא״נרלאחא בריהדרבא ללבאשיאלא מעתה מדמן לו צבי בי״ט הואיל ואינו שוהלכלנפשלכ דאסורלחשחסי׳ • לל אנא דבר הצורך לכל נפש קאמינא צבי צריךלכל נפשיוהשתא מוכח דלל לרב אשי התוךגכי חבולה ומילה נמי כל עקר מלאכה שכה איכה רק מפויחבזרה כדמשמ׳בש:ת(דף קוי}זלע בכל זה וכעמן מ׳׳ש המגיני שלמה פראילכל מעיין דלאעלהיעללברלי לוחיראסשבי׳רחמנא דלהוי מלאכה אע״פ למותרכלמישלא לצורך • אכל מנתו מבואר שבא לומדשאע״פ שנהנה נעת השריפה וכל הכאה אוכל;כפש 3י?ט מותר אלה כאן כיזן שיש לכ

ת^ה כשריתת? גרע והוי^מלאכייבלש ההוישם ובשכת(לף כל<י• סליק מסכת כחלת׳

מסכת בבא׳ בתרא

? לחלקו כח׳חלקי׳עצלנלז הוא כמהרלל• אבל א׳׳צ לכל הטורח הזה לח ר א

^ ס ^ ^ ^ ^ ^

- ראזבן ז שמע!ן ב ג

כחילוק לחי כי אס יחזלק על ארבעה חלקים בלבל יצא לנ1 ג״כ ?כזן ותהיי החלוקה בשוס זיהי׳על הצורה הזאת הנה הטרה על

מסבת נצח ישראל בבא בתרא לא ייןכן זה הפירש שיהא מקזס האילן ()מה דלפימה שנתבאר בהנדסה יהי'.כל שיש כוקמטפקיש בהקיפו ג׳טפחיס זשביעיות כלש לפני זה - ולפ״זמה שמי כגמרא כל שיש ברחבי טפח יש בהקיפו שלשה סזאכחשבץ האמצעי כלתי לקלוק מפני שהשיק לא חשמהשכריאמהלא כשליתזת* • וכמוכןהוא ישבזןלכל אמתא כרימע זכו׳ככודע מן התוספת • זכתכאר גפ כן כמלקת • ונ״ז כתוק׳ לסוכה לשטח. העגול שוה ממש למרוכע אשר צלעו האחת חצי קו היקףהעגילה• יצלעו השמתחצי אלפקזן עגילה ונתבאר כהזס׳ לקוכהיהנ״ללחשבון מרוכע יהרעל עגול רמע הוא לפי היסוד לכל שיש ברחמטפח ים בהקיפו שלשה ואס כן כמו שזה החשמן לכל שיש כרחכו וכוי אינו מלוקלק כן החשבון דמרזכע יתר על העגול רכיע אינו מלוקלק וע״פ אלה המחית־אם כחשוב איל; לעולא אמה על אמה זתיהי׳היביקה כולה עגולה ש2יכסוכ׳ לג אמה זיהחיי ״ההקפה יהי׳ מאה ושלש 1ה׳ שביעיות • וכאשר נכה קצי הקוטר שהיאי״י יהצי עסיחציההיקף שהוא לב ושלשה תלקי ארבעה עשר יעלה לסן• שמונה וששי' ואחר וחצי.כקרוכ • וקשה על־ עולא ששיעורו גלול מן שיעור המשנה שהוא תת׳׳לג - ואין לא לק לקולא • וע״כ שאילן לעולא ל״כ אמה בין הכל ויפחות שיעורו מן שיעור המשנה - רק שסל,ס אמות שע״פחשבון הגק אחרו ללא לק כפלגא לאמקא ועיפ

השמן המלוקלק לח לק בפחות ׳. פרקהפפינה אחר רכה כר כר חנה אישתעו לי בחוהי ימא האי גלאדמטכעלכפינהאוכויבענץ האגדותהזרות היוצאות מהיקש השכלי הנמצאות כהלס* ככר נתעורר בהם עטרת תפארת החכמים ומרכמהשכל לההרמלם

ז״ל * . וכרוזא נפיק בחיל הקיצו והעירו שוכמעפל הסכלות: כנפול ־ תדדמזת האזלת על האנשים. אשריצאי לחשוב• שכל אגלוח שכש״ס נאמרות על פשוטיהן מבלתי •נתכוונו בהם בסול א( כעיון עמוק • זהואיז״ל גלהעפרהסכלות. מעיכי הצכשים האלה כמו שליופי כזה כאמרי נופת ־בהקלמהלפ' חלק כסנהדרין • וגס כתאתון הנככר מורה הסכוכיס ביאר הענק כיותר שלימות • והעיר על האגדות רכות והסיר חסוה הזרות מעל פניהם ער כי נתמלאו כתי הנפשות המעיינים אורה • ורכים מישבי אדמת עפר האולת הקיצו ועמלו על מאמריו הנצכדים• דש שלא הקיצו עדיין כי תרדמת האולת נפלהעליהס • לאין לכרימ עתה עם הכלתימאמץ תוכיות האגדות י אמנם לכרמו עסהמשכיל המאמין התוכיות • והנה יש לשאול ע׳׳ז ההנחה איזה שאלות •א׳עלןאיזה כוונה כוונו כלכרי העיון ללבוש אותו כלכרי האגלות הזרות • שנית שאםצן מלוע לא הזכירו בעלי ׳התלמוד. כעצמם מזה׳כלזס לכסות על זרות האגלותיהם• שלישית אסמרה כזה שהוא כן האין אם כן הותר לנו לפרש האגדות ולגלות מה שהעלימו הם כי ואמרו אלינו התירה מכקה ואתם׳ מגלים • תשובה לשאלה ראשונה • זה היה כעמר כ׳ סבות הא׳ הוא כעמר אהכס את החכמה אהבה גדולה אשר ע״כ לא רצז לשלחה לנפשה מבלי כסות ושלמה סן ייתעוללו כה הערלים ערלי לב הבלתי ראויסאליה* לכן הלמםוה מחלצות גסוה ובגדים צואיס,לבלתי יכירהו לל עוכרי י דרך כי כת מלן היא. זולתי כני אדם העומד1ם כחצרהמלך• והמהיכירוהויסורו בגדים הצואיימעלייויכואואליה• לפנים בחכקים היה זההענין נוהג מאוד לאמן חכמי ישראל כלכד כי אפילו בין חכמי האומות גם כן כמ״ש הרמלם כת״נ• על ספרי חכמה ^הס מלאים משלים וחילות ואפי' עמיט התכונה השתדלו גם כן להעלים י הלא נראה שכהכ אכרכ״ס־התוכן הראשון כזה הלםזן • הזהח בספינההתלזי׳באויר זקזזרת לפצים ולאחור כד׳מאות שנה * אשר נתכזוין כזה על גלגל המזלות שהוא הולךזשוכ למזרח ולמערב ככדי רימאזח שנה• זהדכרהזה לא הבע! האחרומם על ככדי, דימאותשנה אחר אכרמס הלל שעמדו ההודיים זהכזשייס על זהן • ראה איך היו מלומדים לכסות דבריהם• ואף אל תתמה י ענ ן על חז״ל שביותר היו צריך לכסות דבריהם שהסדבריאלליםמייס • כ׳ שלפעמים לקחו גם כן האגדה לחשל על איוה ענין עתזק • זהי' העיון העמוק נמשל לו ־ דמיון לדבר תגר אשר הביא מיני . אכניס טזכיס אשר מלבד חשיבות ובחירות גוף האבן • היה סתזח כו צזרה כחקיקה נפלאה בתזאר זכדקזת הציור • והתמנן ההגר הסזא שהמסתכל כהאכן הנז' לא יוכל לעמזד עד הזבן חשיבהו מחמת כ׳ קמת * י הא כזזהר האבן • מנע מהביט להגיע על חשיבות החקיקה • נ'מפני שהחקיקה דקה מאוד עד שלא ישלנט כו העץ כהכמהה כשלימות י ע׳׳כ הערים ההגר זסכיא

למות

הכרע ממ״כ אס נלרשהז על שלא הי׳הכס בלוחות השניות מוכרח מזה להראשזט׳היו כהיכים בנק המיוהסמ׳׳ך זעי׳כ שלא עו כתזמ׳לא מצד א׳זלאמכלציליהסזוהממאר(ועיץכחהרלא פיק למגילה) וקשה

ע*פ הכחינה הב׳הנ״ל למה שנים • זאס נלרשהז על המשל הכ׳׳ל מוכרה . שהיו יזיל ככל אסר שאל״כ למה שכר שניהם לאחר שלא׳שכרס רק. כלי טלאידזנו על עלזסהי׳די שישבר האחתשהיכדברזת הראשוני' והס מאנכי עד זכור זגי׳(1עיין כרש״י שיר השירי׳על פקוק שני שדייך) וע״כ שכלאהינכהוכי׳יו״ד לכרות ואם כן הוצרך ע׳׳כ לשכר שניהם ןכזה

נשל^הדריש הלל • כאותו עניין נתק גיכקזשייאישהקשהבעל מחבר נפתלי שבע רצון • והזח מה שנאמ׳כל1ח1ת הראשזנייזכזר וכשניזת שמזר הגם שחלזל דרשו שמזר וזכור כלבוד אח׳ נאמרו אינו מספיק להיתר קושייהנ״ל דעדייןיאמיכשניהס זכזר ושמור(מאץ הגיע הבחירה הזאת ליכתויכא׳מהסזכור ובכ׳שמור־ולכ ליישב זה כטוכ טעם ע״ס מה לאילבספרשכיליאמונהשישהפרשכץמלחזכירה לשמירה ממלת זכירה יאמר על זכרון סתמי והוא שיזכור איוה ענין כאשר יחן אל לכו להיות נזכר איזה דכר שהיה ונתעלס ממנו • זאזלס מלה שמירה יאמר על זכירה רצזפית כלתי הפסק כנתייס • ועתה כאשר באנו לסברא זז לכאורה יתגבר עלינו הדקדוק הנ״ל מאחר שכצסזו על השבת בזכירה לצזפית בבלתי הפסק בנתיים כמו שהוא עמן שתור שכדכריזת שניות • למה לא הגיע להם ההודעה כיז בדברות ׳ראשונות ג״כ • זהתשזכה בזה שאמרו כמדרש שאלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונז' לא היו ישראל לוחד^זמשכחין מפני שלא הי׳ שכחה ממהם • י זכזהיןכן על נכון שבדברות הראשונות לא הוצרכו כציווישתורמפמ שאיןההפרש אזי להם כץ זכירה לשמירה והזכירה יהי׳ כשמירה אחר שלאיהיושוכחין כלל משא׳׳ככדכרות שניות שנזלדהסשכחה ביניהםע״־כהייהצזוךלצזזח להם

על השמירה והוא זכירה רצותית כלתי שכחה כנתייס כלל •ו אץ עושין ס׳׳תתרכו יהל מהיקפוולא היקפו יזת׳מארכז• .שם ל הלאש נסתפק אם בחזך היקף י הספר נחשב עובי תעמול שכתזך הספר ג״כ ועמו צריך להיזת ההיקף שוה חל האורך• אז שאץ העמוד נחשוב עם הספיר • ומבלעדי העמוד צריך שיהייהיקף הספר שוהאלארכו• . והכריח ע״כ העמוד ג״כנחשוכ ככלל עובי ?ספר מלאמר בסמיך ספר עזרה מתחילתו לסופו הוא נגלל• ואם איתיתהיקף נחשכמלכדהעמוד עדיין קשה הלא עובי הספר בלבד היי ביט) שהוא 8ליש האורך שהוא ז״ט • זעם העמוד יותר מכי טפסייהי׳ ואץ־ יתיב כמקים כינו • וע״כ שהיא בכלל כתוך עזבי הספר • וע״ז אמר עוד שאעפ״כ מוכרח שצריך שיהייאיוה שיעור לעמוד תד^מרי כגמרא רב סובא כיזכ ד׳מאות ספר תורה ולא איחרמי לייאלא חד • ואס העמול היאבלתי שיעור הנא כקל הוא יכול לכווץ עובי הספר עיי העמוד שיעשמכרצומער שיהא נאות לכוונתו ויהא.עומעם הספר .כאורכוע יורה דיעהסי׳רע״כ זיל והעמוד * ׳ ועל סיוכתכהרמ״א בל ד ל ע שכתיך הספר י״א שמצטרף להיקף וכתכ המלא דללו צריך שיהי׳ איזה סיעורלהעמוד• זהנסלכולסלאמדעהשיעזרהלל־רקמכחקושי' הכריח שנמצא לו איזה שיעור זל״נ אחר שזכינו לדץשעזכי העאזד יש לו סיעורבאמר&לאמטעםהלאשהלל- כי אדרבא אזמר שאץ עזבי העמזר מצטרף ואעלכ יהי' הכל נכון • זכזהמתוח לנו זיתזרץ קושיא גדזלה מס דהתוס'הקשו כסס״ק דעירוכץ. על מה דקאמר כגמרא הכא אכתי חרי כתרי היכא יתיב סלא החשבון שכל שיש כרחכז טפח יש בהקיפו שלשה אינו מדוקדק לפי חכמי המידות רק פחות מעט רצוני אס ההיקף ששה יהי'עוביו פחות מעט חן לטפחיסכמ״ש חכמי המדזת זהרמלם כפייהמשניות בפרק קחאדעיחמן • וללו שפיר יתיב הלח נתיך רוח פמ טפחים • י ובאמת שאין כאן קזשיאדאף אס הספר כלבד בעוביו פחות מכי טפחים י״לשעםי זהלס ידעו שיעור עוני העמוד הוא עולה לעוני שניטפל' העמוד שהוא עולה לב׳טסי,י'מצותצמיס עסהספךכיצריך שיהא לו שיעור כלל י זללז מקשה שפיר הרי כתרי היכי יתיב ונסתלק קושיות התוספת בעירומן י ויצא לנו מזסלכ הוכחה שעובי הספר צריך שיהא כארכי מלבלעןכי העמוד כדעת הרמלס כלילת בהיפוך דעת הר״אש• גס יצא לנו ידוע שיעור עובי העמוד שיהי'ש לחלקי ך״א מטפח ויעלה לנו לפי החשמן חכמי המדזת שכל * מיסכו עפחיפ כהיקפושלשה טפחי'ושביעית י. ויהיה העמוד *עם

• iהספר כ׳ טסחי׳מצומצמיס זכזהנכזןהכל כס .ךף ך הזקפת כלה פשו להו ירכימ משזלס פי׳ דלעולא לא קשיכ מקזס האילן שהוא אמה • דע שלפי• האמת

ממכת נצח ישראל בבא בחרא מג העזלס הזה ליס זועף רב מצילה רתכ -ידים • והמקרים הרעיםס לכי״יךולהפסיד ולהרוס .מכצריהטכע ל ז ע המתוגשי׳ ובאים ל לימזלגלייס־זדמזהגןףהנגזףההזיה המורככשכאלס לאכיהשכלכ ים• זנשמתרזחחייסאשרכאףהאלסלמלת מנהיג הספינה זרכ הקובל • ולוא המנהיג אה הספינילהגיעהלמתוזתפציומשגיק עליי לבלתי ישטפוה הגלים גלי המקריים • זע״ז אמר וכיון כמ״שאישהעו לי נחותי ימא והוא כינוי על האנשים הפורש,'ליס הקקיחה לעמול על ט:ע המציאות • ואמה האי גלא למטבע לספיכתא הוא להיות שיסיל האולר הוא יותר הכרתי k קיום מין האנושי • ו׳1 העלרו כעמר שהחי שואף תמיל רות תאנתו וא״א להתקיים ולעמול מכלעלואפיישעהא'• ואס קלילה נשתנה האויר לרוע שנוי מועט מכלה תיכף חין האנושי בהגיעו חדרי בטנם• והוא בריש כל מרעיןזכתכז יודעי חןה״ה המקובלי'• שאלמלא השגחת ה׳כמין אדס ככל עת וככל שעה למזג ולפשר האדיר כנר הי׳ האויר מכלה מק האדם כרגע• זע״ז כיון החכם כאומרזהאיגלאדמטבע לספינתאזכז׳י ר״ל המקרה הרעה המפסלת אתי הגוף שהוא המזנה על יסול אויר שהיא הגל המטכע את הגוף והוא הספינ׳ • זכזזכתז שרזב המקדים הרעים המגיעי׳ לאדם היא מחמת אויר כמדע לחכמי הטבע י והנה ידוע שהקלק התחתון. מןהאוירהזא ממוזג מהיסודות ומעזרכ מניצוצי השמש והחלק העליון ממנו הזא אזיר פשוט כלתי עיחכ קראו אותו קלת חכמי הטכע אויר האיתי״רי ר*יט אויר ספירי זבהירי וע׳׳ז אמר החכם הנ׳׳ל שהאי גלאדמטכע לספינתא חיזורא כרישא זמחז לי׳ כאלזתא דחקיק כיה ייה וכוי אמר על צד המליצה שהשגחת ה׳ויכולתו חדה כו כאויר שהזא הגל זתכה אוהו כמקל ההשגחה על קדקד ההעדר הטמון כחיק! כמ״ש

למעליכשס המקזכליס:ר שס אמר רכה כר כר חנה אישתעז לי נ׳תותי-ימא כין עו גלא לגלאשי-פרסהזכי׳על סיף האגד׳ זז יזבן גס כן ע"פלרכינו_ הכיל * הנה נודע לחכמי המחקר שהרעזת המשיגות את הנמצאזת השפלזת יגיעו מכיצללי'• מצד חומר היהז״לי אפר׳אוהב צורה תלשה תמיל• ולא ישכע צורה מעולם • אשר המיל ילכש צורה חלפה ומפני כן יפשיט כהכרח הצור' היש*5 שעליו לכן ההעלר כרוך כעקכו תמילזהוא ההעררהעצמיי המשיג לגופי ההזיה ץ השט'מצל «כט המכבים אשר לפי. מסלול תנועתם זלפי מצבם זה לעומת .זה פועלי' כעזלס השפל שבוים הרבה כנולע לחכמי האיצטיגטנות• לא שסם פזעלי׳ כעולם השפל מצל כחירתס חלילה • ריק מצל הסק והטבע שהטביע בהם יוצר כראשית • ובתכארגסכן בלכדי חז״ל ־שארץ ישראל ה׳ אלהינו לורש אופה. תמיל כעצמו • זלא תעבור תחת שמו מושל מקרי החומר ולא יעלה עליה קול נוגש תחעות רעות הכוככיי-וכל פרטי ענייניהם ע*פ השגחת השי״ת לכח־זע״ז כוון החכם הנ״ל בין גלא לגלא רצונו בי ישני הפועלים הפועלים ההעלר שהוא ההיולז זהכככי' יש מקום מוצל מהם שהזא אחישח* שהוא כפי האמור כתעניישמןאמצע^שהוא יתשלייעל הקצה מהלךט׳׳ז ימי׳זהזא ק״ן פרסאו׳וכולז ג׳מאזת פרפה • זהזא אומרו שמן הגלים כשיעז׳שיפרסיהכצול מהסוכוונתו על א״י ואומרו כין ־:לא זכו' אינה כזונתו בכחינת מקומם רק ככקינת פעולתם • זאמר עוד זרזמאדגלאתלת מאהפרס׳הכוונהגסכןעלמ׳׳ש קצת המחקרים שקוטר הלבנה הזא ששית מקוטר האח • והוא לפי החשכון שית אלפי פרסי הזה עלמא אשר קזטר האח ב' אלפים בקרזכ זכן דעה התזכניים• ויגיע לקוטרהלבצה קרוכ לג׳מאזתפרקס• ומדע גסכןלתכמיהאיצטגנינותשהלכנ׳היא מן הכזככי^הפזעלי׳ רעות כעולם והיא פועלת חתר מכזלס מחמת שהיא יותר קרוכהאל^ארץ מכזלם • והוא אמרו זלומא לגלא וכזי זאמר זמנא חלא הזה אזליכין כאורחא ודלינןגלאעללקזילן מרכעתא למכמא זזטי ולמי זכו׳ הכוונה מה שפעם אחת מיוחס הולכים כדרך העולם ?רימה אותם המקרה הרעה והגיע להם צרות רמת ורעות מצד׳הכככ עד שעם היותו קטן. כמראית העין נדמה להס לפי גודל צרתם גמל כמכזר ארבעים גריזואלחרללאזהזאעל״מ ואי דלי לן טפי !בז׳ ר*ל אלמלי נתגכרה הצרי עליהם מעט קט סין נשרפץ מהבלים ר״ל שהיו כוכב, כהשפעתו׳ הרעה'מחזירים אל ההעדר • זרמי גלא קדא קלא לקכרתה אי איכא מירי ללא שטיפיתז איזיל קנא זאשטפי׳ וכוי פיק חזי גמרתא דחרך זכי' הוא שהוסיף עוד החכם הנ״ל להמתיק החשל הנ״ל כא׳יל! הגל האי ש?1ת מערכת הכוכבים כנ״לאמר אל הגל השני שהזא התומר שמא יש אחה דכי שלא נעדר תקמתי׳1יעלר הזא-וכאילו השינ

* .ה׳;;ער נ D - 3 •

דמותעץ או אבן פתוח בו תמונת הצזרסההיא בגסותהחקיקה • ומראה לבני אלם את הצזרה שעל כעז כתחילה על אשר יממ אותה ויציית תכונתה כדמיונם זמחמס זה תכלו גס כן להבין איך ־־ הצורה ההיא חקוקה.בא בן הטוכ על מקום קטן והכה החריתה ההיא נפלאה • זיכיטוג״כעלהאקהםזבזימנולעחזדמהשחרתעליו• ועאס הכן זה המשל מאוד והתבונן איך זההענין ממש נהיג כדברים עמוקים ודקים שא״א לעמוד עליהם מצד בהירות הנושא תשר להם גם מצדההבנה הדקה אשר צריך להם• היצרכז החכמים להראות עניינןסעיזן משזל לגכקומרלדכר גס עד אשר מתוכם'יעמול המשכיל וימיר תכונתו • זש״ה להכין משל ומליצה לברי קכמיס זחידותס• ונאחרעולכמלרש • למהדכריתורהלותיסלכארשהיו מימיה עמוקים זכו׳ מה עשת החכם הייקזשר קכל כקכל ינימא ננימא עד שהיידזלה מיס כך עניין הקכס ממשיל משלים עד שעומי על~,i בוריי׳ של הזרה הבט וראה איך המדרשהזה נאות לדברינו י בכל ומסףלכל זה שקשבו שהחכמהכעינה כמות שהיא מזקת לתלזשי השכל כי חשכשת שכלם ביזתר כמו שחיק הנופך הכהיר מאוד לחלוש הראות־ אשר עץ הרקוב נוח לוממנזמהוא מאיר כקזשך כלילה מעט כמו כן יזעיל מעט לקלזש הראזת כממאר כטכע • אשר מסניזהילמו קלושי הראי׳-שהעץ המורקב יותר קשוב וטזכ מן הנופך• הנה ההכס אס יעשה לנזפךמכסהעץ רקזכ יהיה יוצא ביה ידי פקח וחלוש הראות יחדיו שהפקח הראות יראה זוהר הנופך דרך 'נקמ הען הרקזב להחלוש הראןת לח יראה הנופך כלל ויהנה מן העץ הרקזככנ״ל• דזמקלזההעניןממשתלמשוהזיאת הסוד אמרים גסיסוזריכ והוא טזב לחכם זכערןחל שהחכם יביט דרך הלכריס ויעמול על תוכיזתס • והכסיל יסתפק בפשטי הלכרים זכסיפורם רטנה מן הסיפורים יהח עשיות ההפ יותר ממה שיהכה מן לכר עיוני • ודע שכפי אשר נראה כש״ס־היי היסודיס כי^הסםנחלקיס לכ׳חלקיס• אשרהתלקהא׳מהססיז הלמילי חכמים׳* צעזריםאשר תזרתם היתה אמונתם • והחלק הכי האנשים עיכלי האלחסייהס הנקראים עמי הארצות ביו נעלרי׳ מכל תזשי' תכלית ההעלר• ונעמד זה נאמרו אזי ענייק הנסתר על הללךהנ׳׳לכחושכם שהחכם יעמזל על תוכן העיק זסעם יערכלהם פשש המעשיםויספומס• מפני שלאהי׳ כזחנסצ״אאז חכסגאור אועס האח גמור.׳ומפניכןלאלצולגלות

כפני סמוךעס שיש תזכמת אל סאגלותפןיהיילכזז כפני• עם הארך 7יצאז מן הפשיט ואיל התוך לא הגיעו • ונזה הותר השאלה הכי • ואולם כלזרות האחרונים שאקרקכמי התלמול שנתמעטה הקכמה וגםכתמעטזהקסמים גםע*האכשיר! מעט׳ ושכוכולס כמעגו דומים אלו אל אלו על שנמצא מעט הכלל כין חכם לעס האת •כתיש הוא -סמניכושלא כמצאלא קכםגמזרולאעםהאתגמור׳ ולכן האנשים האלו אשריצאזמכללעסהאחזלכללחכס גמזרלא כאזהתחילו להיות בהיסאתהאגלזת•. צי נמצא בהם הבחנה מעט להמן שפשט האגדה רחוק וזר ועדיין לא הגיעו להכץ אותה על בורייה זאפשר היי שיגיע מזה שיהי׳ האנשים ההם מזים את דבלי

טתלחודאשר ע״כ החכמים הגמלים שבכל דמ־ ודור מזמן הגאונים׳. התת־לילפ״סס אלז דברים לע׳׳ה שהאגדזס ההם אינם מוכנים על פמטיהס• אפסשאיןראזילגלותןכפניכל־ ועדיין המזןהלזמדים הקסניס לא האמינו לדבריהם זה כיאמח הרוצה לשקר ירחיק ופו׳ אשרע״כ התעוררו החכמים הגדולים ההם לפרש קצת מן האגדות ?יישי׳יסיפו לקח להקיש על כל האגלוח • והרכה מן האגדות פירשו הגאונים כתו רבעו ניסיס ודמנו סעדי׳ גאון זרכ שמואל בן קפמ גאון • וזולתם מןהגאוניס כנודע למי שכקי כספרי הקלמוני׳• ואן על פי כן היו מהרים מלגלות שזם אגדס אס לא ע״פהכרח גחל• !כדרך זה הי! דזרכיס כל הקדמונים לפרוש קצת האגדות • ל " ע

ואקחן הכביד ה׳־ס הרמביס ז׳׳ל • גס המקובל האלהי האר״יזיל ה״ה הפליא ככתמז כפירוש מהאגדות הזחת זאלז זאל! דברי אלהי©

חיים• אשרהבהיק! זמ ניגה האגדות מסזף העולם יעל סופו אשר עד היום ילכו חכמים לאזרס היכ • ונספחו עליהם כל ?ייייעקכ• ובזה הותר השאלה הגי והותרו כל השאלות • ויצא מי מזה שניתן רש!ת לפרש קצת האגדזת זלא כולן ואף אני *גבה תלקי לפרש ב׳יאגדזת הראשונות מהאגחתשכפרקהזס•י איני גזז־ עס זה שפירושי הכרחי כפיחש >זז״ל כי אפשר 5*" כייימלדברי' עמיתים ונעלמים ממני אמנם כוונתי להראות שאפשר

לכרשלכ־־יהסמכלי דחק כלל • אמר רבה כר כר חנה אישתעו לי נחותי ימא מן גלא. לגלא וכזי- לע שמזשלי משלים הקלתזנים המשילו את

ישראל מסכת סנהדריןא איכא בכייה! לאמר שאואל• שיים ר ח J ג 'JJ } ל חצזף ל א ר ק נ ן אלא ש י * * סדנז דיניהם ללרב י י לדכאא־תליהלשמואללרב אתאכרל פ מה סנהדרין, • ל ל איקא ליתז1י'לשמואל • כתבהרחלם גן התורה שנאמ ל פחות משלשה • מותר לאתר ללון מ י שאין ל ל פ אן* ע

ל שיהיו שלשה• ושנים שלכ* כצדק תשפוט עמיתך..־ זמדכרי סופרים על י ל ן ע ץ דיניהם לי א

ם האלו! ל ת ר ל לברי ה ע ו ס מ ת ן כ ו א ו ה מ ה ל מ ל י מ כ ת ל הנה כן שניס שלנו אין ם כ והיא שאתר שחדחורייתא חד כשר למה אק י ס מ א ערוכה לכאן ־ ו י ג ל סו ו התה כג עודשלכרי ן • ו ליניהס ליתא י י ר למלאו ' ל ן רבא לרב אחא כרי׳ לרב חיקא ללרכא לל לאיכא כי•. ; י נןתלתא הוא לסבר ׳כרכי אמהזלשניס שלנו אין ליגיהס ד כעיל לרבי רא ליה לחלאורייתא חל כשר לא ל חשא״כ רכאחאלסכיא ליה כשמואל לשנים ר מ ץ ליניהם לין אכל ס :אכוסו לשנים שדנו א

ן • י שדנודיניהם ום אלוז״ל ואפשר ל ח ר והנה סכסףמשבהכתכלישבלכרי הן כ׳ לומרשכך מפרש וכיבו לדכא לאמר מדאורייתא כעי תלתא הא ולאי ליה לי׳ לשמואל • לרכ אחא אית ליי לשמואל כללחרן תלתא י נ י ע ייתא לח כ ו אפשר לקיים לכרי שמוחל• כיין לחדאזלא הז אכו רבי ינץלשמואל ו ןלקז ו • וכי ן י יהסד נ ם לי י בלעכדשני אי מלאורייתא חל כשר או לא חלתא לאסשילאפיירכי אכוהו ג פלין תלתא אלא י נ ן הוא לכעי ל כשר ומדרבנ מודה לחלאורייתא תי כלא ג לו כליעבל לא ס ן לתקנתייהז.למיתר ואפי לקלמוה רבנ

ל •.׳ ל תלתא עב ר ה י י ר ח ז א י נ א ל א • ל ל ש ר ל ישוב ע״ז כשם ה ו וכחכי ע פסח כרכ אחא מלקתני כברייתא ליני ממונות בשל6ה־ל ן אפילו יחילי וסבר הרבז ואס היי ומול מומחה לת בשלשה משלם יישכי קרנות כרכ אחא ז נ לברייתא הכי קתגי לימממון אפילו יתילי זכו׳ וליל זמלאורייתא אפילו יחיל שאינו חומתה לאםהאחראס^ק אחאי לא אקשימהאיכריחא ו י נ כ תו כפרשז ו ר י על יי י מל ג ן ץ ב ע מ ש י ר לריאכהו י׳׳ללאחר לך רבי.אבוס! אנא לאחר לך כ' ן לדכא אית ליי לשחואלוכזיאפשר לוחר לאפי י ק ר ע ס ף כ ר מ א ד א ה י וכא קאחר והנהמכזארלפל י ד קר ־ דשמואל אלאמעי ל לרצאחא לה אמאי לא ש ק : פ ל ע ה כ ה מ אלז הישזמס דחוקים י ד ש ש ץ י ע מנן א ליה דמדאזרייתא בעי ר ט ס א כפראי ו הז כרכאי ם ׳ ל מ ר ה ק ס פד קשה לדבריהם צריך עו מ כעצמז שם • ו ל שלשה וכמז שהקשה הן ד אין עירזה פרשות כתיב כאן דאס לא כ ל י ס פוסק כ ל ח ר ה ד ר ח ז לא ל ש ר ה כ ת כ ל זכמז ש יתאכעי שלשה כדאמר לעי י ר דמדאז דאי וה ליתא ז ו כ פרשיות• . רו ן עי תכא דאי ללעתהרחלםלס״לכהאיל שכיתת שאיןהשנמרי' צריפי' מ ' ס כפרק כ ל מ ר ה ק ס פ א י ד ה כ דב פרשות כתיבי י ר י ע דאחר ל כמאן ן ע״כ ל הודיה כמקצת זאם כנץ מכיישצריך הודאה לפי ־ דכתיכ כשומרים די א ז הו כי קי דמז כאןץשכן בעי-כמי שלשה מדאזוייתא כי ף הלזה-.- ז ס במקצת אאם כל קשה עו ך • ו ל כדמזכח סזגיא להבא־- וככרהרגיש כקושיא"זו ה להירןהרשלא למשמ׳מל4רינז דלר׳אחא דוקא דללדשניישדבו דיניהםל ליחיד״מזמסה לרבים ק אפילו יחידי • אבל לרבי ל ץ הוא ד דל הא דתני כ:רייחא אס ץ לא ל ל דשנים שדנזאיןדיניהם ד ל אכזהז דה לזמר ל ס ן אפילו יחידי • דהשתא ל״ל ל סד היה יחיד מזמחה לרכידחיקא יהי מי ימאי לאיכא כנייהז כין רכ אחא לדכא שנים שדכו דהו : סא מכייהוי ליה לנמר ר הדין קאמר עלי ק י ע מ ד ם ר פ ך ל צרי כיי כבריחא ס והיא דאיכא כנייהז יחיד מומחה לרבים לתנ ל ה לנז דן ן חפי יחידי • וכדתכי בכריתא י זלרבא אי דלרפ אחא דמ והיא שנין פתיתל וכין רבי ל ם לישוכ ה •יחידי • ג? א עריכה דפו י ג ז כשר קשה מסו יתא ח רי .אכוקו חודים ומדאוי זקן ממרא שחיכו חיי: ב ) דאמר הפס ג ז ף פ ד אלו הבחכקין (על שגגתו הסחת ־ ד שיזרה כדבר שיש זדונו כרתז אלא ער ואחר התס כץ מ ו ג י יפלא חחך ו כ ותפרש התס ברייתא• דמ המסו לאמו ר י תמוכות וכפלוגהא לשמואל ו נ י ן לדין ד דין חצוף ורבי ת די שמואל שכיס שדכו דיניהם דין אלא שנקראו מי כגק ל ן • ?פירש ד אכזקו אומה לדברי הכל אין דיניהם דייהמ לטאי וקידש א&ה ן שאתקז כי תרי תמוכא מהאי ו ז ג כן לשמואל מקזדשת לרכי אבזהז אינה. מקזדשא כאזתז ממוף לרבי מ א ל ל • והשתא לדעת כ ז דהוי קדשה כג אכנהו חמאי אינה מקולשת כיון למלאוריהא ש:־ם שדנין אינה מק1ד*ה ת לי 3י . ם הפקר ע ט מ ל ד ל ׳ ד ן י דיניהם ל

לרעי

מסכת בבא בתרא נצח החומר פזק תזיוהכחכ׳כזה ?נל מ״ש הטבעייישהחומר חצל עצמו יחשזק להת3שטעלבלי די לולי שהצרה׳• נותנת לזגמלזחדה ומלא אפיי מלח חוטאלהלא והוא רמז b הצורה האנושית שהיא קטנה חאול כערך

הסומר ועלז ה־א מעכבת התומר מלהתפשט עול ־ר מעשה כלא ולישהיז כאיי כספינה ומיעל מאיר שם- ל גלול ראיתי ביס • זכתבחהרלאז״ל אחרמאזר ולמ אמר אור גדול יש לפרש שדכי יהושע תשכ כלעת חכמי האומזת דאמרינן כפי מי שהיי טמא לדעת חכתי האוחזת שכיום חחה מהלכת למטה מן הרקיע זכלילה למטה מן הקרקע * זהייזה התעשה כלילה. - והיא שאמר שראה החמה כיס שהיא מהלכת חתה התהום • הנה חשב שלחכמי האותות עומק המיס בלתי תכלית (הארץ רקועה על החים• ולפיכך החמה מהלכת כלילה כתוך קמים • !זה דבר שוא ושקר זלא נמצא ליעהקזאת מן התוכניים האמתייס כלל •ואולם דעת האומות הנזכר בגמרא כל מי שמיטמא הוא כפי מה שנתפרסם כתכונה שיס!ל סמיםעסיס!להעפר.עושיס כלור א• והמיס, מכסה חצי הכלור הארציי!כל הבלנר ככללתלזי כמרכז הגלגל 1כל המים אינם אפייחלק

א׳מאלף חן יסזל העפר כחכזאר כספר גמרות ה׳לחהליק: דף קשו V א הוי לה בן הבן(י״ל לזרע משחיזרע כשר יש להקשות ע״ז מהא דאמר לעיל(לף קי) אימא היסא לאיכא כן נירש כן וכזי פיכא דאיכא כן וכת לא'האי לירות כולי׳ולא האי לירות בזלה אלאכי הדדזלירתז • !דחיאמיא׳׳כאיצטרך קרא לאשחזעינןל היכא דליכא אלא חד כרא דלירת לכול׳ נכסיה/• פייהרשלם דאי ל כן ובת כי הדדי ניכה! אמאי כתיב איש כי יח!ח וכן אץ לו זהעכרתם נחלתז לכתז ורק הכי איבעי למיכתב איש כי ימית זזרע אין לו ונתתם נחלה! לשאירו סקרוכאליו חשמע היכאדאיכאזרעיהייקאזכת הם יזרשזיכשוה • והשתא״לעי סכות התז' דכאן הא איצטוךלמיכתכ זבן אץלילאשמועינן דאיאיכאאפייכןפסול דהזאיזרשגס כן משא״כ משמעו׳זרע• י!יפלישבדהנההתו׳ בת«כדבןר זסדהא דילפינץ בן הבן מדכתיב אץ לו עיין עליו היינו משום למשמעו'כן הוא חקא בנים ולא כני כנים • משא״פ גבי כת כהן דכסיכ זרע אףכלא רבניה משמע כני כניס • והשתא אי הוי כתיב זרע גבי נחלה הזי מרכינין

כןפסזלמאיןלועיץעליזכיץדאזלאצרכיניןאיןלז לבכיככים •י למעיין עליז אפשר לרמת בן פסזל כמז כן הכן כלש התיספ' ביבמות (דף ככ)לה עיין עליו• זעת־ יש לומר דהכהזדאיקשה למה דלל• דהלסדכןזכתכיהמי ל?מ בנחלה הלא מקרא מל£ הוא כפי מסעי וכל כת יורשת נחלה ממטוח עני ישראל לאחד חמש פחת מטה אכי׳ תהיה לאשה וכיון שהחכהגכתוכ שהכת היורשת נח^תהיה לאשה ממשפיזת מטה אכי' משחע «יש אופן שאינה יורשת כחלהוסייכז ע״כ נישלהאחוכפי'רליכחזח15• זזזלת זהלאיצויירשלאתהי׳לכתחילין זכחלה מלי מזן שלכל אחדואחד הגיע חלק כחלה מלי.זלה לבנות לחה דס״ד דכןזבת כי הדדי כינהו כי לא יצוייר ג״כ שמכר אחד חלק! אז שזתן כמסכה דלעזלםגזף הקרקע א״א שתצא.מיד הבעלייזשזם קנין איכ! תל על ס?וקע כי אס על הפילות שעד היזכל כמפורש בקרא כפ׳ בהר • ולא שחפסוק הירושה לעולם• לאיל דמשכחת שהחרים.אחד מישראל חלקו שאז חלקז יזצא לכהטם דלא להחרי' כלחלקודאחריכןז ואיש כי יחרסמנכסיו ולא כל נכסיו ואמ׳שם דאףבדיעכד כעירוכין ל חינו מוחרם ולא נמצא חי שחילק כזה כגמ' שלנו וסיף כל סיף יש מקוםp לא יצזייר מטעם זה במקדיש נכסיו שיוצא לכהמיאחר היובל i לירושה זכלאיהא״א לפרש קרא דהסכת׳ כחלה כאופן זה שהקדיש יאחד חלקו ויצא לההניס אחר היוכל זאשתעינץ קרח שאותה הכת מותרת להלשא אף לזולת מטה אכי׳דסלא דבר זה דהסבת כחלה איכז כזהג אלא כדזר הזה כלאחר לקחן זכל כת יורשת כחלה לאמת כאחר ולא לבכיס והיינו דוקא לאותן שכח לארץ!נטלו חלק מארץ אבל ככיהס שירשו מאותם שחלקו אינו נוהג כהן דין הסכת נתלהולרישמלכתיכזההלכרלכרזה אינו נוהג אלא כלור זה • ואחריי בלכ דעירזכיןדלא התחילו לנהוג &ני שמטה ויוכל עד לאחר י״ד שכיס שככשו וחלקו • זכיון שכן לא יציייר כת כלתי יורשת זינת שנאמר שמילה אח ומלאי דבן קזדם ומאי מספקאליילרבפסא• אפסשאםאיתירזרע פסול אינו יורש י״ל דח שכחת לי׳ כת שאיכה יורשת אף אס כאמו שבן איכז קודם לבת • אך-שהבת זרע פסזל &אז מותרח להכשא ל־פסזל כמוה תשבט אחר כגון ממזרת למחזר אופצזעדכא דאין כאן תששילהסכת כסלה• ולפי הנחה זאת|חשבישפירלשנילדכעי לחיחרדכןזכתכיהדדי כינהו לא״כ-לא ליכתיכ אלא וזרע אין לו • ואם כאכ! לומרדאיצטרך לזרע פסול ליורש

א״כ בלא״ה מ׳כחמקראזכל כת יזרשתלכן קודם כמו שזכרנו־:

סליק* 50כת בבא כתרא

ישראל סנהדרין מד ולפי סברתזהנ׳׳ל ללא בעינן להאי סברא לפלגיכן נשארה .קושיה התז׳והזא הלביש שם קושיא זי בגלים אחריי• ובעקר הקושיא הפינ ז״ל אלא ללכ נסי למצד זה אמת דברתדגזרה הבהוב הוא לקרוב פסול להעיד ולכך א״א -שיעשה עצמו רשע אפי־ שיאחר שעבר על חייבי כריתויוכו׳מ״מ באותו העלות עצתו שנו עושה עצמורשע א״א־להאמימ כלל לא מצל שנעשה רשע שאז כל עדותיו להבא בעלים רק מצל שלאפי עלותו זה שהרשיע לפי לברי יתכן לומר שנעשה מעשה להרוג עי עצמו להא למכשרינץ שאר עלותו היינו תשים דמה שלכר על עצמו היו כלא היו שאינו עושה עצמירשעמצל הקזרכה שלועס עצל׳זכי!! כמו עלות קחכעלקמכושהוקכטל וחמל׳לחשא״כ באותה העשהי ליבות־ א״א לומר שהה שדבר לעמת ל עצמה אם לעשה מעשה ע עצמו רשע כעל שא״כ ע״כ בבטל מאמרו לכן הוכרחנו לומר עניין פלגיכן דיבורי' ודוק כי זה , עניין לק ושכלי עלל כהיותו מרגיש. בחולשת דבריו אשר ע״כ הזקס לומר שהוא עניין לק שכלו כלי שהבאים אחריו יתאמצו לפרש דבריו ליחס לויכוכות נכונות • וכל אחד יהכון 'להראות שהביןדכרשכלו • וכאמחשאץממש במריו כלל דתח׳ג לאנאחרבאותועדותעצחודתה,שהעיד עלעצמוכטלאף שהוא חקוייסאצלחבירז • ולפי דכתו-שאמר דאין סברא לומר דמ? שהעיד על עצמו יהיה בסל ותה שהעיד על חכיח יתקיים אס לא כסירה סלגיכין דבורי'• עדיין קשה על התו' בחהשכתחבטו לפרש עלגיכן דיכיריה לומר שהעיד שאדם י אחר רבע • או שרבע לאונקו ל״ל לדוחק הזה רק כשנאמר פלגינן דדכורי' כאמר מה שהעיד על עצמו כטל אף,שה1א אמת ומה שהעיד על אבירו התקיים • וכאמה שהקושיותהנ״למעיקרא ליה! -.דאיהוהמהמניניןלי״שכוארשע שיכ חין עדותו כשר ולא יועיל כזה לזמר שיהא עדותו כשר מחמת שאיכז נפסל לוחמת עצתו מטעם שהוא רשע או קר1כ מצד גזעית הכתוכ אף שהאמת כן י שהרי גרסינן בל שבוע ות העדזה 3 כין לדיין שיזדעבחבירז שהוא גזלן זק עד שיודעבחנירו שהוא גזלן שלא יצטרףעמזשכאמרמדברשקרתרחק • ופיירליזכל הרמלםלפיי דיין אחד זעד אחד • מכזאר מזה ל שהזא גיורם לפסוק סדק ע שאםהעדיזדע כחבית שהוא רשע והיה נראה לזמר שיהא כשרז שלא כעידו ץכx לעמת ל להעיד עמו חפט שאף הרשע עצמו עדי כזשכיעדים &ה1א רשע עלזמרכינן,מקראדמדבר שקרתרחק• שאסור לתבירז להעיל״עמיתלש לדיץ שמדע בוראי- שהעד רשע אעפ״י שלא הועד עדיין כלל על רשעו אעפ׳׳כ אסור ל! לדון על פיוי ל שנאחר חדבר שקר תרחק • . ולפ״ז איך ידונו הדיימס כאן ע עדותו של נרבע שאחר שבאו לחייכ הרובע ודאי שהעד רשע יאע״פי :5לא העידו עליו'שהוא רשע הרו הדיינים יולעהכבחד שהוא רשע שע׳׳זמחייכין לרובע סקילה • דאפי׳ אס הדיין כעצמו קלע שהעל רשע אסור לו לדון על פיו • והלכך מצרכינן לסברא לפלג יכן למרי׳ולזמר שהוא כאלו העיד שרכעו לחונקו כח׳׳ש התו׳ • ולפ״ל כעל. הקושיאהיהלו יותרלהקשות עלרכיוסף חאיטעחא ׳סליג״עלה דרבא אילאומשזסדלאק״ל סכראדפלגינן דבורי"

. ותו לא חידי : שם תז' בלה לרצזנו רשע אין לפרש שהוא פסול מחתת שונאו זכו זכתכחהרש״לז״לזחיחא דהאשונאכשר־ להעיד ע׳׳כזכתכ התרלאע״ז וז״ל ואץ כאן מקום תימאדודאי דאב; קיימא לן הכי להשוכא כשר להעיד כרבנן לפליגי ארבי יה1דה בפרק זה בירר מי׳מי לא פליג אדרכי עקיכא ־ דאחר לרכי יהודה פריך התם מיסתמא ל נתצא אחד מהם קרוב אז פסיל כל העדות כטל ולריי ששונא פסול החג צזהזא שונא להורג יציל עכ״ל • ואין כדבריו כלום דעדייןקשהחה מקשיםהתיסיטהכאדמשחעדרבעזלאנסזכשרלהעיד אחר דכאמת י השונא כשר להעיד שההלכה כרמן וסזגיח דרכ יוסף דהכא אתייפפיר אליבא דהלכתא זכרכנן: זעזד לפי דברי המרלא דיש לפרש-קזשיאדברבע יציל אליבא דרבי יהזדהמאי מקשזההיס' כאןזכמכזת מהא דאמר פלזכי רבעז לאנסו נאמן • זדחקז ליישב רמיירי שלש עלים אחרי׳זולתהברכעהלאטעסרכח משוס דסלגיכן דיבוריה ׳• ולילית ליה האי סכרא דפלגיכן דימריה כספ״ב. דיבמזת גב, הרגתיו ולדידייכרבע פסוללעדות • י ושפיר פריך נרכע יציל והייני

: י לר״ .

ג האסיף וכזי-וכדאמרינן מימות ־דף יג ע׳׳ארש׳׳י לה ל עזרא ואילך לא חצינו חלול מעזבר דלא איצטרך דמעיקרא סדרינין ;לידחי דסוהא. כי היכי דלא ליהלע .כאל"! • . הטעם. כזה שיותר «וב לעכר. חתל

מחדשי

מסכת נצח לר׳אפוהז מדאורייתא • דחבהפיסקיס לאללהאג סכראכמ״ש הטזו כלת סיי&לג גמ מקדש בגזל אסר יאוש גרידא • זאףקלמ בעצמ 1 נסתפק:קברא זי כלע לח סיילח.: ולב שאץ כאן שוס קושיא עלהרמלסכזס־ שהנה ידזע שהרמלם כתכ בקפר ממן המצות שרש כ'שכל דבר הנלמד באחת מי״ג מדות אז כרמי ומיעוט הן מדברי ס;פיים מלכד כמקום שביארו בגמרא שהוא מן התורה שאזהזאמןסתודה - י זאלזבמשךכפסקזשכלא מה׳אישותשכחכ &ס שקדושי שטר וביאס הן חן התורה זכקף מדברי סופרים ׳ • וכתב ע״ז הרב המגיד וכל האחחמם שחהשהרמלם קורא ד:רי סופרים איכותדרכנןמחשאבל הוא מכלל תורה שבעיפ והיא הנכה למשה מסיני • זלא נכתב כתורה זמ״מ דינם כדין תורה לגמרי • יכן הם כל המלות אן הרמים להרמלס • והנה מבואר שעירוב פושות להרמלם אף שהוא אמתי ומלמד ממנו לין תורה אלה כיון שאינו מפורש בתורה נקרא לכייקופריס • זלפ״ז נאחר לודאי לללהרמלם

כ ששנים שלנז אין ליניהס לץ • עירוב פרשות ולפיכך יתחייב ל 'והדיש ׳לכרת כך הואאע״פישאץבל' -פתוה חגי מ1הר לאחר ללון מן התיר•־. ר כת־ כ כצדק השפוט וגומי רצונו שלפייהכתוב &1רה

אל כאי דכי מפורש שאחד אינו דן דתשפזט תשמע אפי׳ יחיד • ומדברי סופרים • רצונו מצדדרשת חכמים שדרשועיחכפרשוה־על שיהיו גיזשמס שדנו חין דיניהם דין י ועתה המו ונכרתו כל הקושיות כזה על הרמלס תה שנתקשו כהס קדחאי וכהראי כלי שוכ פקפוק : דף יויר ילכ גמיאמ׳רב יוסףפלובי רכעני לאככןי וכוירכא אחייכו׳אחד בתשובת חזית יאייר׳סימן ך״ד הקשיכזה בשם חכם כמסשאמירבאהדסקרזכאצל עצמןדללהקדחה זז להורות שמצד הקזלבה כסיל להעיד על עצמז היפוק ליהמקרא היותר מבואר והיא !I השת רשע עד זאם אחת הדבר הרי רשע הוא ואיך יועיל עדותו לפסול עצמז • עיד הקשה שםגילס רלי אהא דרבא דלל דסלגיני; דימתה • הלאאץצודךלזהכיפסולקרזכ הואאפיימעיד נגד קרומ זלרע לו וילכ א־כז משוס דלא מהחנינין ליה רק גזירות הכה!כ הוא זאפייעמת משה על, אהרן פסזל • זא״כ מעתה לא צרכיכין לאס־זרי כדברירבא פלגיבן דמריה דככר אפשר לזמר דבכולי׳ חילתא מסתמק לי ורק מסבי שנשאר בכשרותו אחר שאץ כידו לעשות עצמו רשע י־ עלל ה כסהב׳׳ל • וכעלתשזבתליהלל השיב ז׳׳ל קזשיתךהראשונה לא יצאה מכח־שכלירק־מקרוע שלצוות וכזי כי לטעמך נימאאפכאיומס-תכריזתר לולור לנקיים׳ עדותן ממה צפשך אס אמת הוא הרי שרירוקיס מצל עצמז זאס שקר היא מהיכי

קיהי לפסול עלותו • משאיכ* עילותו מצל המעשה שהוא־ רשע לא קשהמידיאיך יעיל על־ עציו! ליש לזמר למלתרט על מעשהרשעולכן מפרסםיאעשיו זא פשר לקיים עלותו זלזמרלעתה שב ונכון להאמין לו י זמ״מ נשאר פסול עלות שהרי לא ילעיכץ ששב זלאהיהראוילהרוג חכירועללפטומימיליננהו איןממשכהס ־.־ דמי׳ש מתא איפכא ונקיים עדותן ממיכ• ללד יקשה כן על רב מסף במה שאומר לרצונו רשע הוא • ואף רכא לזלי שסזכר אדם קרוכ הותופלגינן דיבוריה לא היה חולק על רה יוסף בזה • זאמאינקיים עדותו מלכ י זנאחרדאם אמת הוא שגרבע הרי הזא שריר וקייס מצד עצמו ואס שקר הוא הרי חינו רשע ועדותו קייס •־ יע״כ צריך לומר שאף שבולע כברור ונתאחתשזה רבע ח״מ אין כמכח לדומ להריגה מאחר שאין כאן עדות רעל הרשע כמאן דליתי'למי ואיןי עד ־אחדחסייכיודעין ככתר • הלנ איך יעיד על עצמו ל דמן ע שהוא רשע שאף אס הוא ככדור רשע אעלכ כיון שאין כאןעדים כשתם להעיר על רשע לא בעשה רשע מצד ׳גזירת הכתוב דעדות רשעכמאן דלתי׳דמי תפמ שאץ כאמנות לרשע אףבחעידאחת • גס כמה שכתב די״ל דחתחרט עתה וכוי אין בז מחש • שאףאס ׳היינו יודעים ששב בכרוי איןעלזתו עלות כמה שראהכהיותורשע להזי החלתו בפקזל וסופו משיות לכסיל כלמ • זכמו שכתכ הראיש כלזם בורר וכלמזנח משחעתא לכתכ ילינו זה אכל אנוסים היינוב לכתימתיעור כשם שאעפי״כ כשאר פסול ל פסילי עלות היינו ו עלות על חמת מטעם שהוא רשע כן הלין שיהא פסזל עצמו

מטעם רשע •

,hy הקושיא השניה השיב ז״ל גס,זהטעות שלחלפרש כןכלס כלל שהרי גס בגמרא לכתובות לף י״ח איתא בשחעתא ררכא כשאומר אנוסים היינו זכו'ע״ש באריכות והמצית הלבר שתשאר קושית ההז' במה שהקשו כאן בלה ארס קויב מגמרא דחביסיס היינו ותירצו לשם הוא ללא אמרינן פלגינן דיבוריה לפי שהזא בחד גופא •

ישראל סנהדרין ידוכא דאיכ-שי טעו בעימרא דירחא כדאית׳ כפרק 3ן סורר(דף סט)י להנה שם כעמול שלפניו טזמ וגס אתוס׳ לפסחים אץ ראיה כלל • התו כלה אחל אומר וכז׳וז״ל וא׳׳ח ׳־יו לייקיכן בהט סהדי ונימא ללזקא אמרי (איך ככשר עלזתן מקפיקא זאע״ג ליליף מכאן בפיק סורר דרוכא דאורייתא • אעלכ מה נפסיד אס נדקדק כפס • וי״ל דשפיר דייקינן כיון דשיילינן באתה י!ם כשבוע ומכוונים ליום אתד עלל־הרי שיש לתלות הטעות כעדות אן׳ כלא מכווני ליו׳אימטעס דריכא דאינשי טעו כעיכזרא לירחא • רק כדי לדקדק בהם כיותר שייליני' להי כאיוהעלי הדכריס האלה תירצו התז׳אלכאמה שהקשו כיון דאתרו יום • ו בכמה כחודש ל״ל החקירה דאיזה יום ללמ לאחד א:מר בכ׳ואחד אומר בג׳ דאו שייליבן כאיזה יזם כדי לדקדק כהם כיותר כלש למ עלה שם זלא שכוונת ההז׳לזמרלבלאו שאלת אחה יום לא יתקיים עדותן דזה מונס קיים דחכא דאיכשי טעו כעיבזרא דירחא כלל • וכללה אין כראה 'לזמר שהחקירהדכמהבשכת היא לקיים העדות ולילי החקירה זאת כשטעז בעיכור הייהעדז׳כטל לאלרלמשמיככמ׳מקזמו׳שקחקיוה היא לכטל העדות ולהציל הכיליון• זמטעס זה דיני ממוסס אין צריך

דרישה וחקירה כדי שלא תצעזל הדלת כפני לזזק • ומה שדקדק המרש״א כפסחיס ממה שהקשו התו׳דמה נ״ת מחקירה דאיזהיוםדאףאם לא יכוונו לסיום הוו חוזוץוחגידץ-הקל הוא ז״ל הלא יכזל אחד מהם לומר שטעה בעיטרא • והכריח מזה דנא תליכן כטעות העיכזר בלא מכווני ליום אחד • אין וה כלאי לדאות דברי רש׳׳ל דכאמ׳ללעתז ודאי יש לתרץ קושית התז' כאיק יותר מרוות

. שאין צזרך כתירוצז,: י ל • והרי הרש״ל כתכ על ד דף מיא ע׳יכרש״יד׳׳העדרומ .אכלמכאןזאילךכגוןאחדאומר בעשרים ואחד אומר כעשרים ואחד זכו׳היכה מתקשיםכ מן האמת שהדממן העולם כלנרירש״י הללו על שהרחיק סןתיון ל היותר קרוב הוא אחד אומר ט״וןאמדאזמר ט״ז • ול״כ ישזכ|נכון מאזר כזה י דהכה עקר זחעעס היא שעד רובו של חודש דווקא טעו ולאחור הוא משום .&כמשךט״ו ימים ודאי שמע איךנקכע החודש כמ״שרלי כלה עד חכו ולכן ססקז קצת הפוסקים שג©

בזמן הזה הדין כן שאזר ט״ו ימים לא תלינן כטעזתהעיכזר • ואמכס יי הראיה יש לכו המצאה לצייר שתהא ל ממןחז״ל שהיו מ>1ל$1ימ ע לפעמים עדותןקיימת כטעות יוס אחל אחר רוט ־ של חודש ג׳׳כ עד אחל ועשרים יום כתולש י והוא עלימישהרמלסכלג מהיקילוש החודש וז״ל כיד שישכו כל יזם ל ולא כאו עדים והשכימו בנשף ועברו את החזלש ואחר דיאוהיימים כאזיעדי׳ רתוקים והעידו שראו אפ החודש אס עמדו העלים כעדותן • מקלשין אזתזוחזזרץומזבץ לאותו הקודש עיוס שלשים הואיל ונראה הירח מוס ליעלל * וללז יש פכים שיקויים עדזתןכטעותלאתד אף לאחר חכו של חודש דהייטשמדמן שנתעכר

החולש מחמת שלא באו עלזת כמי׳ לי ואחר איזה ימים כאז עלי החזדש־ז והוא ועמדו כעחתן זחזח הלד למנות מיום הל״• ואס אתל אזמר כט היודע שהוחסר ואחד אזמר כט׳יז שאינו יודע כחסיחןהחידש שעכר עדותןקייםמפנישלאעכוזעדייןוזנהימים מזמן שנזדעיו׳ ריפ .האמתי• ועלז אחד אומר כ"ך ואחד אומר כך״א עדותן כטל התיד • והיא מפני שהרמלס כתכ כפ׳י׳׳א מל ק׳׳ה שעדי החודש לח יקוכלו כי אס מאותןהמקומות שסבכ ירושלי' הבלתי רחוקים מןהיחשליסיזתר ממהלךששהימיס י ואילם לסשוככיס כיותר רחוק מזה השיעזר אץ מקכלץ מסס עדות החזדש מפני שבשהנה הראיה כירח כמקוחס ממה •שהיאיביחשלים • וללזאם אחד אומר מ״ט כחודש י והוא מפני שלאך זהיאידעכחסרזמ עדיין ידע בחסרון החודש שעבר והכ׳אזמר ל עדותם חיים • מפני שאפשר שבאו עדי החודש כששה ימים לחודש • ונמצא שלא עכרו עדיין מזמן םנזדע קביעת החזדש האמתי ועד מס ך'ו ימים והוא פחות מרובו של חולש • משא״כ אס אחד אזמר יותר מלך ולא ילע מחסרון החולש שעבר (אחד אומר בךי׳אשאזי ולאי ל העדות בטל שאף אס נניח שהיו העדים רחוקים מירושלים תכלית המרחק שהוא מהלך ׳׳ימים כלל • וצולע ההזלש האמתי כששה לחודשז מזמן ההודעה עד ך״ח בחודש ככר עכרו ט״זימיסזהוא יותר ל ע מחכו של חודש וכתוך איתן הימי׳ זדאי שמעעההקכיעה על האמת• לכןלמהרלי העניןלךוך״אשהוא תכלית מה שאפשר שיתקיים

העדות:

שם גמרא ?לב זכשפורא ידע וכוי ובתרי שיפורא לא אמר דטעי• יש לדקדק דעדיץ משכחת כאחד אזמר בחמשה יאחד אומר בג׳ שעלזתן קיים והיינו־ שחל • ראש חולש מס אחל כשבת ותקיעה דכשעת קביעת החזדשודאי לא

דפי

מסכת נצח מחישי החורף מותר מכסדרן משוסאד״ו זלאנטרינןעדהקיץלעט־ אחד מן החדשים ולתקן אלו • לפי שחדםי הקיץ י הס ספורים כדאיתא בספר יסיד עולס והטעם כדי ל כוון ילכ שהוא ילד בהשרי' מפני ליום שירד ־משה עם הלמות השמים כמ״ש רלינסלכדתעני שבזי כסי!ן והוא אזי יום לא לפסח עלה ונתעכב מ׳׳א חס עד שעלהכ כבקר והלכך ניחא טפי לדי ות חד ל שדת ונתעכב פ'יזס וירד מ מחדשי החורף מכסדרן מלדחות חד מחדשי הקיץ אם לא.במקום'

שלא לתקן ע״י חדש* החורף כמ״שכקמוך •דף יט) פריך כיץדנפקואאלזל אכ^ קשהדכפרקקמא דלה( למה בפקז אתשרי וכויעד מימות עזרא ואילך לא חצינו אלול מעזכר ומשני לא מצינז משום דלא איצטחך אבל איצטרך מעכרינן ופיוש רלי אבל איצטרך משוס ירקא זמתיא והכא קאמרד כעיכזר 1 דמש1ס אלו עכדינץ תקנה בחדשי התירן* ואין צורך עכ כי אתא עולא אל עכחהו לאלול ומסיק משום אלול ואמרינן התם ל

מתיא וירקא וכל זה לא יוכן לפי המונח שבכאן ויש לישבדאפשר לצייר . ג״כדמשוסחששת אד״ו נצטרך לעכר אלולדוקא ולא יתוקן בחדשי החורף • והיינו כגון שלפי ההדר שכחדשי החורף היה ראוי לה להיזת ביזם ל כשבת • וכמלכ! באדר לעכר השנה ועשו חדש העיבור משלשים יום דהכי לל לתיכא דמתכיתין דעל ששה חדשייהשליתיסייזצאייכר״השס *נלמזקי בגמרא התם דחודש העיכזר משלשים יום דוקא כדמוקי התם רב פפא • ונדחה לה לחסדי מחמת חודש העיכור• ומתקינן בגמרא ההם מאיימין על העדות על החודש הנראה בזמנו לעכת ואץ־מאיימין על.העדזת על החולש שלא נראה בזמנו לקדשו וכל הלכהדאפייאכיי מודה דכשאר חדשים כזזלתתשרי וניסן אין מקדשץ לצורך• ומצריכינן בשייל זה לעכר חד מחדשי קייט£ טפי מכסדרן לדחות לה על יום הייוהכה נרא׳שאע״פ שאמרו מאיימיןעל העדות על החולש שבראה מממ לעכרו-כמקזישנזכל לתקן בלתייאיוסשפייטפי וכלי ל זמן הקץ ממתימן שמא יזדמן אאחה חודש שראוי להיות חסר ע כסדרן שלא ימאו עדי החדש ויהיה אותו החודש מעזכר טפי על כסדרן ולא נצרך לאמם העדזת ואחר שעכרז כל החדשים וכאו עלי החודש ככל חדש חסר • אזי נצרך כהכרח לעכראלזל עליאיזסמםום אלושהואהחרש האחרון שכקיץ ומלבדו אץ עוד לתקן• וכהא מחא כמיימאילקאמר התם דמימות עזרא ואילך לאמצימ אלולמעוכר • ולפי פי׳רש״י פלה שם דקאמר משוס ירקא ומתיא מעברינץ לאלול הוי «ןשה לכאורה איך יתכן שבזמן הרב ההוא שמימי עזרא לא נזדמן לה כאפל מימי אלו ולפי מיש ניחא • וכלה כתבנו ישזכ אחר לזה והישוב

הזה שבכאן עקר: שם עיכתוסיבלהזליעכריהלסדרתימא מאי קושיאגכז׳עיץ

נחידזשימדשכת ישוב לקושיא •זו •

פרק היו בורקין'!Dי כלה כאיזה חיוכו׳ ואע״פי שאמרו כן וכל ל J ר ^ ' W י * בחודש אעלכ שזאלץ להסכאחה יום עלל כתכמהרללז״ל ואני אומר זכו׳ אם יאמרו העדים כלכחזדש היה המעשה ויבואו המזימים ויאמרו הלא כגיכחידש עמנו הייתם יכולין לזמרטעיכז כעיבורא זכו׳זחשוס הכי צריכץ למימר כאיזה יזם עלל • וכתב ע״ז המרלא ז״ל דכריו תמוהים הם דא״כ אמאי חזיב ככמה כחודש מן ז'חקירות כיון דלא אתז להזמה עליהם • כדאמריכן לקמן ככמה כשעה וכויזעוד נראה לומר לאין לנו לזמרדטעו כעיכזרא דירחי אלא בלעדיס שאחד אומר כל ואחד אזמר כג׳וכו׳אכל ככת אחת שאומרת כביאין אנו תזלין לזמר שטעז מעמרא דירחא זכו' זזה לל ברור זמזכיח מלש התויכלק דפסחיס וכזיעלל • אשתמיטתי׳ לה*רלא תיספתדפרק איזה כשך(דףעכ)ששס כהכו כפירוש הפך סכרתז־זכדכרי מהרש״ל• שתירצו שם על מה שהקשז מדזעכשטי מוקדם אין פסול גזף השטו מחמת העדות שהם ושע־יזהעידז שקר • וכתבז שמצד העדות אץ השטר כפסל פיכולץ לומר טעימכעימראדירחא וכגון שאינו כתוב בשטר ככמה כשכת •והנה כל הדקדוקים אשר דקדק על דכרי מהרלל יחולו לכאורה על דכרי התזיהלל- וכאמת שאין מקו׳ להלקדזקייהלל-דמ״ש דלכ ככמה כחודש אינו מן החקירות אחר שאץ-כאץלידי הזמה על״הםכמז ככמה כשעהיאין זה כלוסדכמה כחדש היא חקירה מזכרחישאלכ לא כזכל להכיא לידי הומה ע׳׳י איזה יום כשבת 8לא כדע לאיזה שבת כוונז-וכלא״ה יש לחמיה על הסרלא כמה שאמר דלא תליק כטעות שכיהם-מלוע לא כתלה טעות הציבור בשניהם אסר

ישראל סנהדרין .מה התולש או חסרונו כמו שהוא לולי • •וביעכזרולל בקביעתו ומניינו ילע - י זלל) יש לצייר בטעות שני ימים ל ל שיהא עמקן ד)זי© לזה פשוט לבתר שעת ראיית העלים אזלינן ולא בתר שעה אמירה . וכן מבואר מלשון הרמלס"שכתב בלה מהלכי עדזחז״ל אכל לאתררובשלקולם כגוןאח׳אוחרכט״זואח׳ אומרבנ1״1 אפילו כיזמעלוהכ ליום אלול עדותם בטלה ואלו כפרש עליוס האגלה

ע״כ שיאמראחל מהם שהיזם נעשה המעשה זלא יצזייר בזה לשון סמוי ליום אקד שכתב הרמלס • ואיך שיהיה ליפשר שאקל יאמר בכיויעען

י בכי ימים ויפורש כמו אחד חומר בטין בכתנ הרמלם • וכגון שהיה ר״ח בוי וכזי !האיזל טעה בשני ימים והיה קב1ר,שד'ח באי זככ׳ והנה כיום הלח האמת• שהוא שבת לא תקעו ביומ ההוא גלל י והעיד על מעשהשהיהבכיבשכתומאר״חהחמת• לפי דעתו והיה סמר שיתקעו עליין כיוס ההוא - ואמר שהיא כבי. כחודש והשני שלא טעה כלל ידע שהוא בלי כחולם• זללו אחד אומר כב׳ ואחד אומר כלי אפשר שעלותן קייס • משלכ כת׳ אזמר בג׳ ואחל אותר כה׳ שבזה ולאי עלזתןכטלפכגיכחולש שלפי לעת! שהות ג׳ כשבת - ולאי יולע שלח היה כשבה שאל״כ הץ תוקעי כחם ב׳ וזה ברור:: ע'א תוקפת ד״ה שריפה מחש היה ואיה הא אתרינן כפריהישן דך• כ מיש!] זאלצפן היז שינלחו.לפעח שני זאי שהפה תחש הזי לא נטמאו - הקשה חמרי המקשיב לקולי הרמי"המופלג החריף כחריפי' של קמת כמל מהולל י1עזר כן מ?טדח חת; הרכהממח לקהלתינ! מאי מקשז התיספ׳ הלא אף לדברי האומר שריפי; ממש היה מ״ת סכר שהכגלי' לא נשרפו כמסקנת הלק כאן להא לכתיב זתאכל איתס היינו למידרש לכגליהם לא נשרפו ־ וטון שכן אוק שהוציאו הנגדים מן המקדש ולאי שנטחאז כהס - •־ כלש הרמלכ כפייה חהל׳ טומאה מת זז״ל שס כלים שנטמאו כמת כין במגע כין כאהל הרי הן לנוגע כהן כנוגע בחת עצתז מה המת מטמ׳להכזגע מ בין אדס כץ כלים טימאת שבעה י אף הכלים שנטמא! כמת הס זהכליס או האדם שיגע בהם טמאים טומאה שבעה • שנאמר בחלל חרב וגזחר מפי השמוע׳למדו שהחרב כמת והיה לשאר כלים • כין כלי מתמת כין כלי שטף ובגדים עכ״ל הרילאףכגדיכשנגעז במת הריהןלהנוגעבהןכמתלצ1מא1

טומאה ז׳ ומין הוא שלח יכלז משאל זחלצפן לעשות פסח ראשון • זאע״ג שטומאה זו היא מה שאין הנזיר מגלח עליה כמ׳׳ש הומלס ואין נדחין לפסח שני לפי לעת הרמכ״ס(אך הואלל השיג עליז מה) זא״כ היויכזליסלעשזתפסח ראשזן אחר שטבלו והוזה עלילםמלפ שהיה שביעי שלהם די״ל דאין ה״נ שהרי התוקיעצחם העלזבפקחים(דף צכ) שאפשר שמשי1ו׳1צק עשזאז פסחראשוןלאחר שטבלו רק כשעה ששי1ו לא טכלז עדיץ • זאחר להם משה אט לא הטבל! היום תדחו לכסח שני ־ כילאהיתה כוונת משה לדחות אזתםחפקח רי)ש1ןרק אםלאיטבלז

זצ׳׳ע :

דף סג עיא גמרא אץ לזקין עיל לאז שככללזה דתניא חנין לאזכל חן הבהמה וכזי עד ת״ל לא תאכל על הדם • הנה הכמלם בספר מניןהמצות שרש כיכתכ שאףאם שתי הטעמים מפורשים כמקרא אך שאזהרה אחה כולל אותם כתו לאיכא עמןני ומואבי שאףזה היה לאז שככללו׳ואינו חייכרק על שתיהיכיחל וכת׳הרתכ״ןע״ודלדעתו אין ש:ס נפקותא כזה דבלח״ה לא יצזיי־ר איש אחד שיהי׳ עמוני ומואבי ורק כשכי אנשים זאז כללה אס זנתה אשה אחת משתיהס ודאי דחייבת שתיכדאף בעמוכי או מואבי לבד אם התרו כה על כל מאה חייכת שהים ע>! - זיאולס בגוף העכיןתשמע שאףהומלןמודה לסברתו זאה-וישלהקשות על הסברא הזאת מגמרא ערוכה דקדזשין(דף עב) דאמר התם דר׳יסי ליל לקהל גריס לא אקרי קהל • וקאמר דטעחי׳דרביייסי הוא להגישה קהלי כתיבי חד לכהכים זכז׳ על קהל גרים לא אקרי קהל • יפיו׳רלי כד״ה חד לכהכייז״ל מדהוה מצי למיכתכ לכולהו כחדא אזהרה יחד קהל. לא יבא ממויועמויוומואכיבקהל גסדזרעשירי זגוי־ולתי מישהומלס לא מוכח מילי לאי הוה כהוכבחדאאזהרהלא לאינו חייב עד גיהא מחזר ועמוני אומואבידזה יצזייר אף להדמלן שגר עמזכי כא על אי׳א והוליך חח זר זהה הולד עמזבי 1ממזרלהשלדכר\ב בממזר אזהרה ליזל חייב כממז׳לחול עיץבחילזשי ליומא לשם כתבתיםעל הרמלס ל״יןלפי שטה! • וכאן אזכיר תה שתירץ בזהחבירי המקשיב לקולי הייה התורכי הרבני המזפלג החריף לאמתה של תוריה כמד מ ה!לו לזב כער כן הרב המנוח חהיר״ר אריה ליכ שהיה אלדדקהלהינז • והוא ע״פי הייושלתי ליבמות דאיתא שם שכל ששים שנה הקלה ממא בולמוק לעולם ומכלה ממזיריהן של ישראל. והגאון כעל יפה תראה העלה כתיבזרו שלשיטת היחשלתי לא יצויירלור עשירי בממזר כי האיךנאמרבממזרדורעשירי

בג 83 היאך

מסבת נצח לקי שבת לע״כ לאהיהה כמקדש מללא מני לה בהדי מך הקיעז׳דחשיכ בעשנה דאין פזתהין כלפכ דהוכה • ואף שופר של לה שהוא חצ1ה נא דחי שכת רק כמקדיבלבד כמבואר כתזסיבפי־י״ט של ליה וכ״ש תקיע׳י זע״כודאייותרנראהלזמר דושאץבהחצוהכללרקסיתןבעלחא • לברזמשלחזדשידעכדילאוקמי הא דאחד אזמר בגי ואחד אומר לה ככל גזנא ןאףבשחללח בשבת.שלא היה שם ידיעה&יי השוסר-חשאלו נתלה הטעם כשופר לאז ע״ככוקיס הא לאחד אזיזר כ״ג זכו׳כשחל ר״ת כא-;ל מימי השמע ולא בשבת• ויש לישי לאפש׳להאי רחדא דבשיפזרא ידע הוא אליכח מ״ד כפ׳ בן סורר ומזרה(לף סט) ללא אזליק בתר חבא גריני בסשזת ויש מן הפוסקים שפקק: כן כמיש התאגי״ז בלק קיירל״א וכן נראה שהיא דעת הרמכ״ם כנראה מדבריו בלטו מהל׳איסורי ליאת ןעיכ ללילי' האדאחראומר כל ובל דמכשוילץ הוא כאופן שתיפח מתזך עלותן שטעו דכהאי יש לזמר דאפילו כלא! הבא תליכין בטעות העדים כיום אחד זלא כשני ימים לאז לא יועיל מה שמכוונים ליזם א׳ ממשמע בתז׳ד״ה שזה יזרע וכו׳כמ״ש כל זה הראיש כתשובה כלל מ״ה• ובאמה שזה נא יצזייר בהאגדת כע׳׳פ דאי חפוס דתכוזמ׳־• ליום אחד שיעיפ דז-ז לא ה:ה מוכח מגוף העדז׳גס הוה הזד ומגיד-^מ״ש התוס׳ כחן בלה שזה יידע ובפסחים אפס שעדיין יש קיני לצייר עניין מזכח חתוך עדזתן אף בהאגדה בע׳׳פ זהוא שבאו להעיד כאחד שחלל השבת

ואזי כטעות יום אהד עחתן כשר מלנישע״כיטעוכעיכורא שלשניהם י בשבת היה ולולי'שכשכה היה אץ כאן עדות כלל והזה מוכח מגוףי זגםלאמקרו חחרוחגיד מפני שעקר תה שכאן העלות שטעו • להעיר הוא על חופן שהיה זה'המעשה כםכתג^חקירה דכמה כחודש היתה א ׳.ר שחפרו שניהםישכשבת היה ?עעשה ״.וללז כלא׳׳ה ע״כ א׳׳א לאוקמי הא ראתדיאזתר כג׳וכו׳בחל לח נשכת צץ בחודש זה כץ בחודש שעבר שא׳׳כ א׳יא לוחו שמעידין בג׳ יזו כהי כחודש על חלזל שכת שהה׳ כחזדש וכיש הגי כחודש א׳א שיהיה כשכת ל&^החזנח שריח זה אז לח העבר היה בשנת וזה מכואר זהוא דזתק קצ><. .־ ויותר נראה לזמר דהא דקתני כשיפורא ידע־לאו רוק׳ בשמיעת השופרמדעשנקכע היז׳החודש לפיה במניעת השופר יודעג״כשע״כבשבת נקנעלח שלא״כהיס שומעקולהשופר שצלח• וללז אףאס היהלח בשבישלא תקעו בו אץ

לטעןת מ לפי שח״כ היה שומע השופר מיאזו&׳בשבית: ורע שבעל הוספה י״ט דקדק כמה ששלנה אחד אומר בלואחל אומר כ׳;משה •י זלא אמו אחד אזמר כבי(אחד אזמר בל. • ־ והשיב משרישמלתשלםה עס״סמשישויםכחווז־וסוא דבר מביא לידיגיחוךהנה למיילעדרובזשל חדש י״לידתמיאחדאמר ל״גגימי׳איילי דבעי למהני כןכשעזת כמו £נפיש והוא'להיות שעקר הכתיבה שעל ילה יבחנו העלו׳ שיעויסשעות על היוכהלא עיינטית הצל שככל שעהיהיימויהו למזרח אז למערב משתנה כלש רלי לה אחד אומר כחמשה ויכול להכץ ע״י הצל• וכן כגמרא בסמזך גזירה תשוסיוסהתעונןוהרצץכזהשלא ניכוכטיתהצל • זאמנם.הוהיזלעשאיןערךנטיתהצלמשעהלשעה שיה •ל הרצון כזה שהנטיה אשר ינטה הצל משעה הראשונה על היום עדשעההשמהעדהיזם • איני שיה לכטיהז משעהב׳עדשעהל אבלפחותהממנה • זכןכלעזדשהשחש מתקרב קל חצי היזם יהיה נשית הצל למזרח הילך זגדל זזה מוכן לחכמי הצללים וגס כחוש ממגץ הצבהצלמשעהשמה ומבואר בחכמי זי שיותר פחות יורגש ההבדל ש5 עד שעה רביעית . ממה שהרגש הבדל מצבו שבץ שעה שלישית לשעה חמישית והלכך מזן דללק אץאד»טועהרק פעה-1לר׳יהודה טועהל שעה אשמעינן דחפילז אחד אזמר בג׳ זאחד אומר כה׳שההבדל אשר כין

מצכהצל בשני זמיכיס האלו כתכלית גדלו אלהעלותו קיימת יקטליכץ ־ לתך שהעירו עליו • זלאאמראחראזמרכליואחלאותרמילפישכשש

כ כלחסיק בסמוך • חחהכיקרנתא קאיזאין נטית הצל נכר ל ואולם למאן דאמר כקמזךכשיפוראקליאחלחא י׳׳לנחי לליקא קתני אחד אזמר בגיימים יאחד אומר כה׳ ימים שאז דוקא עמתן בטל תשלכ אחל אזמר כל ואחל אזמר כל׳ שאז אפשר שתתקיי׳ עלית! ־ דהנה הי ן.וסרשלא והתיק׳ זהרא״ש והרכה מן הקדמוני׳•־ חולקייעלרלי כמה שפייכאן כת שנה כלה זה יודע־ז״ל זה שאמר כשניה יודע שהחזלש שעבר תנא היה זמם הראשון של חודש שהוא יזם של שלשים מחודש שעבר

היה • למשמע שמומן תמיד כלשון כמ אדצ< מייס לשל. יאש חילדלדעתס תמיד תתחיליןלתנות כלשון כני אדם מיום אישל לח אןשלחועדיס' מונים ח״ז׳ב׳ של לח זעייי׳ כילה מייתומ פר׳ א׳ מהל׳ עלזת יכר״ן חיקינס ייןוכלי כטור א״ע ס־׳קלו׳זלדעתכ יהיה לזה יודע

ח ימי שזה יודע במכין י*;י החידש מילת טעות הה חיני יורע ולכן כי ע כ

יתכן שטעה במבץ ימי התולש מזיאחל • ולא שיהי׳הטעות בחלה כעיכזר

מסכת נצח ישראל פסחים שני הם גרים אויכני גריסזהזמז לנעשה להעלים חגיי שגי. ויפסלו לבא בקהל ואי משוס לגם זרען יפסול לכהונה הלא פסילי וקיימי חצל שהם גרים • לא׳׳כ מאי חהרצו דלת כאץ לפסול אשתו - לעליין ?שהביכא שהעלים חללים לכלא״ה סזסלין בביאתן. • והעידו כאתל שהוא מצרי שני לכעשה להעלים מצריים שניים לכזה לא שייך הירן החזה' דת״מ כאין לפסול אשתו לכלא״ה חלל פיסל בביאתו כלחשמע כלי יזחהץ(דף >ק ועול ללי לאחר כפרק י׳ יוחסין(שם) ללל לגר נחי פיסל בביאת. לאחתרצזמילי • והנה יש לוחרדבזולת תירץ התייספת יש לדחויה סברתסלהיכא שהעילז כאחד שהוא מצרישכי שנעשה אותם למצריים שניים • לולאי אפיינאית לסברא ז! ונאמר שלפ עלזהם נעשייס מצרייהז שנאמרשאףיהיומוחריס במצריה שמש כליןחציי שמיס לא יתכן על ללין זוממיםכא להחמיר• עליהם ולקנסס זלא להקל עליה'להתירםכלברז •שלל האסיר להם קזלם י ועזל שאף הס לא באו כעלנלרק לאוסרו מי מצל שהעילו עלי! שהוא מצרי שני • זעלז לח הועילה עריהס להתירו כמצרית שניה לעלפ אסזר בה מצל עצמו לפי האחת • זגלסיכן כהערל) ל׳ר בניס ולא כנות (את צרי וחלומי קאין) לבדי לשמעון מיי (לףעז יסזדהאזתרהריהזאכניסאבריזלדזלהםהכהזבתלאן כלידה . ואמר עלה אחדל יוחק אי לאז לאחר לי הכתוב הלאן בלילה ואף:קיבותיהם אסוחת לא מצא ידיו ורגליו במה המדרש כיוןרהמי מר קהל גיי׳ אירי קהל מצרי שני במהיטסר ע״כ והשתא ללז ללי מצרי שני לא שישא כהיתר רק מצרית דוקא * הלכך כהסיא לפסול ע״פי עדותו לא אף כמצמת כלל ע׳׳כ איןסברא להסלז שיבטל מלז מאמו נגיסין(דיתלו) כמי שחציזעכדו זחציובןחזוץ שכופין אה רבו ועושק אותו בן חורץ אף על פי שעזבו בעשקדלעולס בהם תעכזדז • זהיינומטעסשא״אלו לישאאשהזלכטל אינו-יפול ללשכה יצרה כדאמרהשסיוהלכך לרייהודה כללה לק׳׳ת ורק דללש דאמרהתס לנקיטת הן חותרות זנדידיה מצח שני כעלמא יטהר כגיזרית ־ הלכך אפשר מפסול להעדיכ ויהיו מותרים כגיורזת י וכיוןדאליכאדלש קייתיניןלאקשהלכלמ״מ כאין לפסול זרעו מן הכהונה דכהדיא שמעיכץללש דאף גיוריה עצמה שכתגירה פחותה מכת שלש שנים דכשירילכהינה כלאחרי׳ביכמות(לס) ועין תירצו התזלשפיו דפיהל אשהז זלל למיד מצרי שני.אימפיסל דייל מאן ללל אעז פוסללל כל יהודה דקיהל גרים אקריקהל וכלזה אימ מספיק לאכתי לר' יוסי ללל קהל גדם אקרי קהל בקדושין(דף ע״ג) ושפיר שייכא קושיה התוספת מפסול להעלים • והתירן של תיספת דפוסל אשתו אינו כלומלרכי יוסי כחן דלל צחי ויצרי שמאימ קזסל בכיאהו כלל • ואף ללש קשה היכא שהעדים חללים והעידו כאחד שהואמצרי]שכילכפסול * לכסא לא שייך תירוץ ההיספת כיון דכלא״ה חלל פיסל בביאתו כדמשמע כפל ילד יזחסץ • ולולי לברי התוספת נראה דלעולס לא קשה ממצרי שני דמ׳׳מ שייך לזמר לכאין לפסול זרעו דגר פסול לדזן את ישראל עד שיהי' אכיי אז אתו חישראל כלאחרככמס לוכתא והאיכיון ללא ליס ככת ישראל ע״כ זרעו יהיה פקזל,לדוןע י ואץ לדקדק לפי לש חהא דאיתא כירושלמי פרק ודברי ההול ל האומר דלל ללשדמחזד אתר עשרה דורות מותר דלא גמר לעשימ עשירי מעחוני ובספרי פי׳תצא תשמע דאף רבי יהודה סכיר׳ליה כן כמו שהוכחתי כתידזשידיכמזת • זהשתאקשההיכאשמעידיןבאחדשסזא ממזר לזר עשירי לאין כאץ לפסיל זרעו דנפסול • דכהא לא יתכןל כרכי ייסי לכל שזרעו פקול תיחצינז די״לדלש !ומיהודה לא ל פיסל אלא כלק לאף מי שאין זרעו פסלל פוסל והלכך מחזר דור עשירנ כיון ללא לי׳ ככת מ״מפוסלאתאשתוזכעינילןלוילאלאשתז • ל ישראל ואף לא כממזרת ללאבא לין הזחה להקל כמ״ש למעלה וכהכרת שישא גיורייועדיץאיכא צל פסול בזרעו לאמרי׳כפימצות חליצה דלעני!

לייכי חליצה כעיכיןעל שיהא אכיז ואמי מישראל ׳.ו שלש *ריס הכליל משה וכוי על מחברון ללחם דף ט עיא גמרא ל זכז' • יש לשאול אקר שלשת ערי המקלט הי! כצנזיו בקו היושר חיהך כל ארן ישראל לחצאין והוא יורד מאמצע הצפון אל אמצע הלחם • • ואותי הקו נחלק עזד לארבעה חלקים שוים •כ שעיר המקלט האמצעית וסי' !כסיף כל חלק היהה עיר אתת יתחייב ל ב.ס!ףהחלקהלע1מדתכטיכוולימחש • וכמקומות הרכה כגמראי והיא קזהרלהמזנת שבכאן שחזפנ כאמרשירזשליסהיתסבטיכזר ל שכם לעיר מקלט אמצעית • גםיחשליסאינה געשה עיר החקלפ כמכוארכרמלם • התשובה ע״כ־ליתאלהאיכללאדירזשליס בטיבולי מן המזרח ההלך יום תחי. י חמש שמן ירושלים לירדן שהזא גמל ל לג דלה • ואספי ל כדאיייאכלקדייצס • וככר העירו הוי על זה גי כערך המרחק שמן הצפין לדרום כלבי שנאמר שירושלים באמצע ל

ולא לכ בערך המרחק שמן המזרח למערב:OS

היאך יהיה עשרה לזרות כששים שנה י אך ראיתי כשלשלת הקכלה שם ייבוא־ שדורות הדיושזט׳ הזכרים היו מולילין בכי שתוכה שנים והנקבות כת ששה שנים • ולזה יש סמך מסוגיא לפרק קסזרר ומז־הדףהטע״ל ולפי זה יתורץ קןש־ת כעל יפה יתראה הכ״ל לפי שדור עשירי הכאתר כחמזיראפשרלנייר כעשרה לורוח נקיכותזואחרזושמולידיןכנישש שמס• אן חס נאמר שאץ איסור כממד לחול כי אס כהמתו גם עמוןכ על היותה עמונית הא נמצא כשנאמר כנקיבה ממזרת אין איסור׳ ל ל*הא שאין שום חיסזר בנק«כהעמז*ת כמבואר בתלמזד עמ!ני זלא עמונית • יעתה היאןיתכןמאמר התלמוד הירושלמי כפי הוצעת הגאון שלא ימיי׳־ דור עשירי אך אני אומר שיצוייר העשר׳דורות נקימה זו אחר

זו זאסנרברינז שנטעה לזמר שאקאיסזיכמחזר לחוד כי אםבהיוהו עמון' י לא יציוייר בנקיבות כאשר כארתי ועתה להצעתי אץ כאן מקזס לטעזת

אף שאס יכליל אותן הכתוב בתר לא יבא ודוק:• כתב ומלם כלל מהלכי עכו״ס וחוקותיהם לל אין עזשין עירל ?כתכ ע׳׳ז כלת הנלחת כי אס ממאיזעל וזכו של שבט על לל פלוגתא דר׳יאשיה! זר׳יוכהן לק דסנהלריןזפסק כר׳ יהוכתףוטעמל משוס דכירישלחי פר׳ חלק איפלגו ר׳מאיר ור' יהודה כזה וליהודה כרבי יהו:ק עלל • ואמר תכירי המקשיכ לקוליהרבני המופלג והמופלא החריף לאמתה של תורה כמד מהול׳ר דו•; בער הלל• שנלא״ה הי־מלם על פי שטת! הזכרת לפסוק כרייהוכתן • •דהכהגוסיכןבלקדתכילתן כמה עושיןעיר הנדחה מעשרה זעד מאהדרייאשיהרייזכתןאומרממאה ער ועד רובו של שכע־פירליללכרייאשיהצריןשיהיילא פחות מעשר זלא יותר ממאה י ולדבריר׳יוגתן לא פחזת ממאה זלא יותר מרובו של שגט אין נעשין עיי הנדחה אלא נידזכין כיחידו'־ ותז איתי כספרי זוטא פי' מסעו שלש ערים תהיינה כסוויתן תהיו • לאחרשערי המקלט אין עזשיןאותה עיר הכדח׳-1מכאןלמדנהרחכ"סמה שפסקלכ שערי המקל אץ עושיןאותן עיר סנדחת ובחנם תמה עליו הראלד בדין זה מאין יצא לז להרמלס • ואיתאכמיכמכותדאיןעושיןעירמקלטאםלאכעיר שיש כה זקמם זכפי׳הרמלס ללזמהל׳רזצח ושמירת נפש• והיינו לל שלכ בלט מהליההס גבי עגלה עדזפה שאץ עולליןאלא ג כמו שכתב ל לד שללג והיינו נמי משוס דבעיכןזקני העיר ולה בערי לעיר שיש כה לג זזה פשוט • זת׳נן בריש מסכת זו כמה יהא ד של ל מקלט שצריך נמי ל בעיר ותהיה ראוי לסכהלרץתאה ועשרים רינחמיס אזמר מאתי׳זעשרים ועתה שנאנו לכל זה מזכח ממילא שלא יתכן לעת ל יאשיה והוא שיותר ממאה איןעזשיןאזתה עירהכלח-ללכ הא דאמיקרא דעיר מקלטאינהג ואז ע׳׳כ כעש׳עיר הנדל• היכא משכחת לי׳כיזןדע״כ יש כה לד של ל צריך שיהיה בה לא פחות.ממאה ועשרי׳לכל הדעות וכלא"? אינה נעשה עיר הנדמיזהלכךהרמלם לפי שתפס הספרי הלל להלכה הוכרת לפסוק כר׳יהונתןלאףיותר ממאה נעשי! עיר הצלחתי יעל רוכז של שבט והשתא

איצטיקרא לעיר מקלט אינ׳נעשה עיר הנלחת:

סליק מסכת סנהדרין מסכת מכות

^ תזספ׳לה לו זלא לזמגו זא״ת היכא שמעילץכאחל , י 3 ן I * שהוא תצרי שני וכזי עד וי׳׳ל דמ״מ כאץ לפסול ־ אשתי!בעינן לז זלא לאשת! • יש לדקדק הלא הא דפיסל אשתי הייני מן הכהונה וכדאחר בלפ אלמנה ללג(דףסח) כן תשע שנים ויזם אחד גר עמוני מצרי ואדומי וכוי שבא על כהנת לזית ישראלית פסלן• והיינו חן החתמה זמן הכהונה מאמר התם כסתזך • ולכ חעיקרא מאי קשי׳להז דהיכא דמעידץכאחד שהוא חצרי שני דאין באין לפקול זרעו למה אין כאין לפסול זרעו דלא יהא אלא גל וחנןכפ׳ד יוחסין (דף עז) כת חלל זכר פסולה חן הכהונה לעולס ליהודה ל אומר כת גרזכר כבת חלל זכר ר׳ אליעזר כן יעקב אומו ישראל שנשא

גיורית כתוכשירה לכהונה וגלשנשאישראליתכתזפסולהחןהכהונה •י הנה כן לר' יהודה כין ללא כן יעקב גר זרעי פסול לכהונה • זרק לרבי חקי בלחוד דאתר התם אף גר שנשא גיורית כתו כשירה לכהונה יתכן קושיה התולדהיכ׳דתעילץכאחד שהוא מצרי שני דתיןכאיןלסהול זרעו ובו׳ ומיהו לא חשכו לר׳ ייס;כלום והוא דמ״ת באין לפסול אשתו דהוי לג ל יוסי אית ליה דמצרי שני אינו פיסל כביאתו כדמשמע בלפ אלמנה לרי. זכז' פסלן (דיסט) דתכיא התם בן תשע שנים ויזם אחד גר עמוני שמ רייוסי אזחר כל שזרעו פסיל פיסל ואמר התס דמצרי שמ איכא כימיהז ללר' חקי מצרי שני אינו פוסל כביאתו הואיל ואין זרעו פסול • וכללה קשה על תירוץ פתוס' דאכתי לל יוסי קשה - ואולם אין לזמר כעל ישזב קושי ת התוק' להכי קשיא להז היכא 6העדי׳ שמעיין באחד שהזא מצרי

ת ם! ו כ מסכת נצח ישראל מ •וטרי הש״ס התם בהא דקשיא מתמתץ דקתבי אלז נעוות שיש להם קנס הבא על אחזתו ומי ועלהממזותמהא דהקהכחחליקהלוקץהכא על אחותו זכו׳ עלהממ^תוקיילצ דאין ל1קה ותשלם ואיכאההכ א1קמתייט1כח ואלתרבסוף הכוגיא אמו ליה רכ פפא לאמי לרכה יאחר חידוש הוא שחלשה התורה כקינת מתניתין כמאן מזקיכ לה אי למאיר קשיא בתו אי ר' נתזניא קשיא אחיהו אי ר׳ יצחק קשיא תחזירה עיי ללר״מ דזקא לחקוס מיתה ל״ל תשלומץ זנו' נקוניא דוקא ככרת ל׳׳ל תש ל ומין • ור׳יצתקל״ל מלקות כחייבי כריתות • והשתא ללע ח הרמכ״ם האי קשיא למי יצחק ממזרת הא ולאי דאינו'לוקה

כביאה לקוד : ול״נ ליפכקושיתהראלללזלאי שפיר קפיאלי׳לרכפפא ממזרח אע״ג מאמר דלעזלס אינז חייב מלקות עד שיקדש ויכעול להבהבסנהלרין (דףעג) כריך הגמרא אהא לאחר ההם חטא אלו חייבי כריתות והיינו שהרודף אחר עריה של חייכי כריתות ניתן להצילו בנפשו תמהכיתין דכיתוטת לאלו נערות שיש להם קנה הבא על החוהז יכי' י ואי כיתן להצילו כנפשו הרי מיתה זתשלנתץ מחד ואיכא י התם כמה אקוחתא • ורכ ספא אמר כמפוהא ולה עיי״ש סי'דשי׳י' • וכיאה חזה ללוב קפא חתוקתאכומ׳ -מסניהיןכחפוהה לזלאילא מוקיויכין מתמתץכתרי טעתא כל זתןשאפשר ות־כח כתי ת״ל ליעדיפא לאייןמי ממכיתין כתרי תנאי חלאיקחי בהרי טעמא והיאיכפ' המפקיד• ועיי בתותפ׳לקנהדריןשסלמה״רזלאוקמיהיכאלחתניתץ כמפותה • לרכספא • (לכייל דרישת למתניהץ וסזאהבאעל ממזרת זכו׳ מתוקס לרב פפא כמפותה • אע״גלתכי גיורה ללכאורה לא מהיקס כמפותה כיוןלע״כ קנס לוילה הוה לאין להאכ יאהחי הא תחלהזקמי הא לגיורית ככגון ללפוכ מסקנת התוססת לכנהלרין יש נמי ל שאתלה כשעת מאה שאיכה חוסלה זבחי שתירצו כתיסישם חאשה אחיו• אלא שמתא להשוס' להקשות מאשת אתיו ולא חגיג׳־יה משוס לתגי כחד כבאאחותזעסאשתאחיו • זאזקשהמזתר שנאחר לאחותו מיירי כמפותה ואשת אתיו כאנוהה • תיהז לפומ קושטא(לאי מראה לכולה .מהכיתץ מיידי כמפוהה כלל • יומה כקלושין(לףמ0 שקיל וטרי הלסכחסזתהדקראאימייריבפההלשם אישותאזלא • והכה לפי כלס*. המי' שכתוס' שם ההיה מסקנת הגמרא שם למיירי כפתה' לקם אישות וקלעתמלרי״ק שרש קלט ענףאיזכתבשס שכןלעתרש״יכ ותו כתכ המהרי״ק שם דלפי זה יהיה פרימפהה לחתמתץ להמפהס ל כוהן שלשה לכריס כמפותה לשם אישות דמסהמח ת>1ני׳ מיידי כגוונא

לתיירי קרא : והשתא מיושב קא למקשי רב פסא ככתזכזה לר׳יצקח מחזרה משום דלדידיהמתזקתאמתכיתין כמפותה כדמשיק כסנהדרין והיינו כמי כפיתה לשם אישות ןמקתמא מיירי מוי כפתה לשם אישזת ככ״ל זאז ודאי לחייכ מלקויאממזרת־דהוי כמי קדושין עס הכיאהדע״כ לא אמר הומלס שאין חייב מלקות אלא אביאה של זכות חשא״כ כמאה של קדושין דמודהדחייכ כמבוארמדכריז כפרק ט״ומהלכות איסורי

: ה א מ ואוצים סרכהמגיד זבעלמגדלעוז המאוילז ישוכתהשכתכ הרמלס עצמו לחכמי לזליל שהוקשילקפ ג׳׳כ מה שהוקשה להראלד כזה חייל זאת הקושיא ודאי ראוי לעיין כה הוכה חכמים נגדוליםככסהסשקשהלהסדברזה - ובשעה שכתבתי הספר עוזרת כדכרזסכמהימיםוהמקחא ראשונה הילדה שהכרתי תחלהשמקצהה מלכי ולא העתקתי׳ היא כתובה כפי סנראס מהלכה זו אליבא דר״י וכל כיאור דהאימשכהדסרק אלו כערות שכל המעל חייכי לאזין כהתראה לוקה זכו, עד וי״ל שלי חולק כדב׳זה זלל שכל מעל חייכי לאוין בהתרא׳ לוקהכאמיזאימהלכה • וי״ל׳שר״י ס״ל כסברא דממזרת כסברא דעילא באחותו • שהרי אחר עןלא שהמלקות דאחותו במגרת ולא ככערה כך ר'יצחק אפשר דלל הכי כממזרת * לפי שאיןאתה.ימל לחלק כקייכילאוין זכו׳ עד ואס חרצה תאמר שכך לללר'יצחק שכל המעל חייכילאוץ בלא קידושין לוקה כאביי ועל כל הנים לאז מדברי משא ומתן בפסוק הלכה כמז שביארנו ייראה לי שלין בדכריס אלו הפק עלל • זאין מדי לפרש דבריו כלל • 1לא ידעתי מס הא לתמר הלכך אי,בעיכא לאזקחי האי דר׳ יצחק אליבא דהלכתא שר׳ יצר,ק אוחר כממזרת כמו שאמר עזלא כאחותו אס לא שנאמר שטעזת כפל בספרים כמקום הזה ומי 1צ״ל הלכך אי כעיכא לאוקמי הא ללי אומר שלי אןמר כממזרת זכו', • וי0ס תמצית תירוצו כזה דמתיך חכא.׳מהן של גמרא לא כפסיק הלכה ־ לפי לבללההזינמיחצי לתיידליתוקי כתחזרתכעולח כאחותו!הלק לעלפמקשי ללי צריך ליי! ד דהוא כאס איתא דלית ליס דעולא כדרך משא ומתן של הלס שחנה משב כל

האופנים

ם שכס כמי שכיחיייחצחין • הקשה המהרש״א אתר שבשכם ע י שכלי שכיחירוצחין כמו כגלעד שבעבר'הירדן הדרא קושיא י

כ לרזכתא בלי תלת כעבר הירדן תלת • י והשיב שבשכם כא שמחי ל כמו כגלעד• והוא תירץ דחוק מאוד • ולפעלר אין צורך כדוחק זה • וזה שיצעיד להעיר ככאן על כ' דקדוקים • והוא כמה שהקשה ?אייי תלת כעכר הירדן תלת שהיהלהלס להקדים קישיאדמז־ש3א• גיסא למרחקי שהוא קושיא עצמית ללי יזהר מן הקושיא הכי מעבר הירדן כוי שמקשה מכת עבר הירדן • ועוד דמאי קישיא לי״ל דאורך עיר סירק היה ס' פי־הה כמו רוחכ א״י רק שברחנו היי פתוה הלי ולכן כיהן לשנישכטים • ובאמת שהרעת מכרעת כן לכאירה להוא לפי שהל הערים שנעבר הירדן היו מכוונת לגי הערים שכלי- יחם מיח אורך עברהיררןסחות מרוחב א״ינמצאשלאבסחלק עכר הירדן בקביעות הערים לחלהיכ שזיס • או שלי לא נחלק על נכון • וכיין שאורך עכר הירדן היה ג״כ ת׳ פרפה.הוצרכו להיות מ שלשה ערים כמו כחחכ

. י גם כן י שהוא לפיסה לה • והמשובה בזק דהנה עלפ קשה על ל לי הערים תצפון אל הדרוס• • ?כה אותם.הלרזס לצפון ולדתם שהיי כ ח״י לא יה־ה להם לערי המקלט יותר ממותק מאה פרמה • והדויסי יש להס מרחק אל הערים לא פחית משכי במזרח ח״י חז במערב ל מאזתפרההלסיהכלל סמזכחשלי ה'פרסה על ת'פרסה י ויקשה כזה לש מהאי גיסא דחקרכי!לש מהאי גיסא דדריזקי • וכאחת שהתירן כזה נקל מפני. שלא לתקן זה ולעשות בא׳פן חתר שאס כסדר הערים מהזית למעל{ יהיה לבכי צפון ולרום מרקק רב כמו שהוא עתה. לכל מזיח ומערב •- ועלזההאוקהקשה ?מקשה.כא״י תלת כעברש האי גיסא ל ד כ הירדן תלת ; ומה כלל כזה הקושיא השהית ל למקרכימ׳ • י זקוא שהיה לעמוד העךשעל מצב השזה כאופן היותר אפשרי .־ זהיהלקמעכא״י ארבע ערים מן הששה ובעבר י-רדן שתים זכה יהיה מלן על מצכ שזה דןלישהזא ת׳ פרסה על ת'פרקה כרחיק מן כל צד מאה פרסה וכעמידבכליצל שתייעויסכמו שהוא בצירה

הזאתשעירא׳רח1קהמאה פרסה מצלע• דרים כמו כן^עאה, פרסה מצלע מץ־ת^כן למאה פרסה מן צפון ומאה מן. מזרח -

זעיר למאה פלסה.מן- דרום ומאה מן המערכ וכןעיר די• מאה מן הצפון ומאה מן המערב• וכמובן

מן עיר לעיר ל פרסה והדר בימהפ אץ לז מעולם לבוס יותר ממרחקע הזה יהיו שתי-עריס בעכר הירדן כנקודת ס' ו' מאה פרסה • ועל ד מכמן בגל א׳ ל ויהיו כין הערים ר' פרסה ומן הצל? ים מכל צד מאה פרסה וכזה בהחלקו הגכולין בתכלית התיקון • ועל זה הלרך כהוגה קושיא העהרלא ללש בעבר הירלן תלת ם׳ וע׳׳ז השיב הלס בגלעל כפישירוצקץ . 1הכהגלעל הוא אמצע אירך עכר הירדן ורמות גלעל היא הימר כמקלט האמצעית זכהכרח היה צריכה שתהא שמעיר מקלט מפני הר־צפץ שלא יצרמ לנוס שיעור מאה פרסה ׳ זאחר שהוכח עיר מקלט אחת באמצע האזרך שלעכרהירלן מפני הרוצחים כנ״ל לא היה לילעברהירק שהיערימקלט חסמשלכ היה מצל אחד I עיר מקלט לסרסה והוכרחו א״כ לקבוע ע1' שתי ערי מקלט וכל אחת רחוקה מאה פרסה מרמזת גלעל שהיא את;עית ונשארו ללי רק שלשה ערים כלכלי מפני שלא בעמן אתר • ועדיין הקשה וקבעום על פני תחב ל הש״ק מיש מהאי גיסא למקרבי ומ״שמהאי גיסא למרחק;על הערים שכלי י !השיב כשכס׳במי שכיסי רוצחים • והלכך הביא ההכרח ליתןמרחק מהעיר האמצעית שהיא שכס לאחת מן הערים שמזה ומזהי להעיר הראשונה • זללז היו כעבר הירלן כמוהמרחק שמן קצה לכ ת׳ פרסה ־ לסכרת שכיקי שלשה ערים.לב לפרנס האורך שהוא לא לקבוע עיר מקלט רוצחייאיבה עכין להרמת כערי המקלט כמדינה ל

: ד ל כמקזס השכיח • ובזה נתפרשה הסזגיא על נכון כא משנהאלוהןתלזקץוכי׳מתזרתינת׳בהלישראל • דעת ל ׳ ע ף ד . הרמלםבפר' טין מהלכת איסירימאהזכפ'ייל מהלכת סנהדרין • . לכל חייכילאזוין שבאיסורי כיאה אינן חייכי' מלקות על שיקדשנינעזל • מלכדאלמנהללג שאזחייכעל הקרושיןג״כ לאחרשיכעול י והבסהיאלד השיג עליו כזה • יכתכזי׳לא׳׳א

לא ידעתי נשואץ מה צורך יהרי מציטעלהממזרתמשלםקנס • והקשו בגמרא על רכה קשיא ממזרת לרעה ל יצחק האין לוקה ומשלםל כוונתו מה רבכתומת(דף לה) ןשקיל אלמא כביאה לפזר׳ לוקה על

Q o V

Q o j_ שנa C

O 1* j

3 i o״-׳ '

מסכת נצח ישראל מכות דף סוע״א גמרא אלא אמר ובא כל ימיר בעתודוסתזרקאיוכן כי אהא רטן אמר רייוקק כנ ימיו כעמוד והחזר קאי • כתכ הרמלס כפ״א מהלכי נערה כהילה לל אף על פיי שנאמו כאומן לא ינכל לשלחה כיון שקדמו עשה שנאמר ולו ההיה לאשה הלז נתקו לעשה עלל הנה הכסף משנה המן מתוך לצרי הומלס ?11 שאינו הוסק לסלכההא דרכי חה:ן דכאןדאמד כל ל״ת שקדמו עשה לזקץ^ליו אכל ס״ל שבץ קמ5ו עשה וכץ ביתוק לעשה שאחריו כהחוייהו אין לוקין עליהס • שקכתכשםי־אתרשהעתיקפירלי כענץקדחיעשה לל ומסיק כגמרא להדר מה משום דקשיא ליה מלתנן אונס שגירש אס ישראל קואזכו' אמאי לח שקדמו עשה הוא עלל •• והרבה יש לסחפלא על הכסף משהה כזה וכי זז היא מבןקנא לגמרא הנח רכה אחר אלהיס לכתיבה והכיכא והא לקשיא לן אונס מסיקרכא ללא קשה מילילנ לכל ימיו בעמוד והחזר קאי והכי אמר רמן משוס רני יוחנן גופיה ו מסיקהש״ס כתמורה(דף ה) דאי לאז כלייתיזה״א דלקי אונס כשיגיש• זכי כשביל שרכה בר חנה הלו מה לא בפסק כן להלכה אחר שהש״ס ואמוראי כתראיס״ל הכי • וכנראה לכ מדעת התוסידפסחיס(דףצה) שהקשו אפיי רש״ישפי' ללא הוציאו חן הבשר הוי כיהזק לעסה והקשו ע״ז דהא לאו שקדמו עשה הוא ועתדז כקושיא זז בלי מענה • גס כן קשה לדעתו איך יהכן לזמר דלל להרמלס לאז שקדמו עשה אק לוקין עליולא״כ קשיא טמא לתכן הכאאל המקלשכומאללוקיןאףעלגב להא כתי הוי לאז שקלמזעשה הוא וכחי. שהקשו התיהפיכשמעהךלמ״ש רש״י דלל ס״ל לאז שקדתז עשה אץ לוקק עליה דא״כ לר״^טמא למתני' אמאי לקיוהרצז דלל יאמר דמתני׳מיירי כשמזהירין איזהו הכ"ל;לצאה ואינו תצא לאז לוקה משוס לא קייםקעשה שכה י• והלה להיות שהומלם היל דכלאז המחזק לעשה לא ליןי׳כל זמךשיש אפשרות לקיים העשה אס לאשילזעששזבא״א לו לקיים העשה. כגץשמההאנוסהוכטרס. שהחזיר׳ או שלק׳אסעל כני׳זמתיהאסקודיששלפהזלדדי׳אזה^ת לד אימ ׳מעלואיממוויי-וכמז שכתכ הומלס כהדיאבפישזכרנו וככמהיחבהי• והנה1לכחור׳נרחהשהרמכ״־ס היינו טעמידס״ל לאו שקלמו עפה איןלוקין ע^ומשוםדכגמראקאחרהמחאלמ״ד ביטלו ולא ביטלו אלא למאן דאמד קיימו ולא קיימומאי איכא למימר ומשני מידי הוא טעמא.אלא לרבי יוחנן הא אמר רבי יוחק לתנא תמ ביטלו חייב • - ופירש רש״י לקאי אמאי לקאמר כל ימיו כעמוד והמו קא; ?תשני מידי הוא טעמא וכוי * ואולסמ״לקיימוולאקיימיאיןהכינמידס״ללאושקדמועשהי בסמוך י ־ זלכ התוספתדלמ״ד קיימו ל אץ לוקץ עליו כן פירש ר לאו שקדמו עשה אין לזקין •י והלכך הרמלם לפי שפוסק כמאן דאמו קיימו כמז שכתב בפרק המכר זבפרק י״ח מהלכה סנהדרין •־ סכירא ליה נמי לאו שקלחו עשסאיןלזקץ־יעליו • ואולם כל דייקינןשפיר הך סברא ליחא כלל דפירש רשיי והוספת דכסמוך אמנם הוא נמשך לפי גרסתם' • דגרסויאמר רבי יוחנן.לתנא תכי ביטלו ולא ביטלו זדי* לקיש אחר קיימו ולא קיימו והשתא כמי גרסינן הניתאלמאןדאמר ביטלו ?מ׳ אלאלמ׳׳ד קיימו מאי איכא למימר זכפירש רש׳י והוספת • ואזל?< הרמצ״ם׳ עקב אחרת סיתה עמו שממה שפסק כמאן דאמר קיימו!דאילגויסכגיוסתהוי״ף והיא אמר ליה רבי' יוחנן תביקייתו ולא קיימו וריש לקיש סכירא ליה ביטלו זלא כיטלז מדאי הלכה כוייזחנן לגטו״ל זכמ״ש הלמלכ (שם) זלפיזהגרסינן במיהניחא ללל

קיימו זלא קיימו אלא מייד טעלז ולא ביטלו מאי איכא למימר • זיזשני מידי הוא טעמא זכו'והפי' כזה כתככעלהמאוררישפרקאלו הלויקיך• לקאיאמאילאמרלאלמילאויללאזדתקיחה דאמרמשזס דכתיכ עשה יהירי מגרע גרע זע׳׳ז מקשי המחא למ״ד קיימו זלא קיימו' לללידיה כמן שעבר הלאו ואינו מקיים העשה לזקהדלא בעינן ללקוי לומה ללאו לחסימה אכל למאן דאמר ביטלו ולא ביטלו כל היכא דמבטל העשה זליתי׳ למי לאזזיללאז לחסימה ולקי וכל היכא ללא מנטל ליה לא למי ללאו לחסימה ואינו לזקה לאלמא כל היכא ללא למי ללאו לחסימה כין ביתוק לעשה ובין קלחי צשה אין לקין • ולפ״ז הרמב׳׳ס להיותו גיוס כהרי״ף ודאי לסגיראליהלחו שקלמועשה לוקין • ובאמת לל שכן הזא לדעת הי־תלם יהא מקט כלשוני שקדמו י׳׳לשמ.פרש כפירש רש׳׳ילכאן לכלימיו אלא יוכל לשלחה קאי כלומר לאיהיההשלזתכלימיוזהשתאליכאעשהמטאריק עשה ללו תהיה

לאשה הקודם ואפ״הלא לקו דרחמנא רמי מתור לכל ימיו ולקושטא דמילתא־צקט

שקדמז עשה :

ה^זפמס -.ה״כ&ייל שמקשה נמי באס איתא דס״ל לרבי יצחק שאף על הבעולה לחול לוקסכאביי : וזהו מה שהתכ־בלאש דבמו • -

ן סמלינז ונפסיק הלכה ממשא ומתןשהרי ו אמרתי לא מיח תל?י5י עו עולאזרט יוחנן זכו׳ וגס חכמי המשנה קזלקין הרכה כדבר זה וי״ל שרי ־

יציק תולק בלברזס זלל שכל מעל וכוי פי' דמקשה אם איתא דלל לי*י כאביי וע״וכתי ללשר״י ס״לכעזלא וביאר דבריו שע״כ צריך לזמר שהתקשה כאלישכ כל האזפניס דחלכהנה י״לנמישרכי יצחק סזגרכעולאומה. קשיאליה ־ חהמהשכתבלכבסוףדכריוהלכך איכעינא לאוקתי הא דר״י זכו׳זמונתושאס באנו להוכיח מצד האקומתי הנה לנ יש לאוקמי דרי יצ ק כעזלא וכמו כן י״ל דלל לרבי יצחק כאביי ועלפלאו *משא ומהן נפסיק הלללי׳׳ל דהלס רוצה לאזקמי דלי בכל גוזנא - אף אס נאחר וסבו כאביי • אלא שלק לתה לופל זה טפי הוי ליה לתרץ בפשיטות דרבפפא מקשי לאמי לפי שיטתו דליל לאמי שבמאה לחוד חיוכ חלקות וכמו שכתכו התוספת ככתובות (שם) אחה שהקשואחא/לא מיקי דלי כעזלא ותירצו למקשה לאמי דלא ס״ל ללעולא • ואפשרלוחרשנך היא לב כוונת י\מלס שהואיל

שכמז קקשה אתאי לא מתרץלר״י סובר כעולא זצריךע׳׳כ ללא מחא ליה .ל הא לעולא לא חוקי נמיר׳ יצחק י לפי שאמי לא ל לומר כן לקברת ל כדהיה לביש לזחו דחקשה לאמי דלל נמי י שאינו לוקה על הבעולה לחיל • לא ניחא ליה לאזקמי לדכי יצחק ק • וההמיה הגלולה על הרב המגיל ועל החגמלעיז שהביאו לכרי הומלס ולא פירשו

לכויו כלל כי)לזלכייו פשוטי׳ חאול : והנה כהיוהי פס שוחד בעסק הלפוס הגיע לילי על שעה קלה ולאפ יזתרחימדו של הגאון. המפזדסס מ' יהושיע אלד דק״ק ל למיין והצצתי כו וראייתי כתויכשס חסן הגאוןהלל ישוב אקושית הואב״ד הנ״ל עלפי,מה דאיתא כפרק משאין(דףצז) דפליגזוכבןזרכייהזלה דרכי יהודהמוקילא יגלה כאכיקיז אכיזורככן חוקי ליה כשומרת יכם שלאמז ־ יפריך ותיפוק ליה משוס דודתו ותשני לעטר עליו כשני לאיי; - ותו כפרק החולץ (דף מט) איזה^ממזר רבי עקיבא• אזמר כל שאר כשר שהוא בלא יבוא שמעון סחמניאויור כל שחייטןעליוכרת•י דלא יגלה קאיאאניסת אביו דהוי חייט ל כ ל ל ע ל ואתרכגמוא ד לאזזץ וסמיך ליה לא יבא ממזר ושמעון ההאני סכר כרבנן דכשומרח

יכםשלאטוהכתוב מלבו להוא כרת • והבה ל יצתקלס״ל שחייבי־ כריתות איבן ככלל מלקות אוכעיס זלאיללא לל כרכקרמוקו לא יגלה לשומרת יכם של אכין דתיפוק ליה משום דודתו כקושיה הל־ס,(לדיליה ליכא לשנויי לעכור עליו כשנילאוין דמה־נפקאחביהבשמלאוץגיון' שאץ לוקין עליהם זכחז שכתמ התוקפת סברא זזיכפרק איזה נשך •ל וא׳׳כ לני? לליל ן»י יש ממזר מחייצי לאוין והלכך ע״כ כר׳ יהודה ל ולה דאץ קידושין תופסין בהם דהא בהא סליא כמ״ש התוסלכלפ אלו כערות והשתא שפיר קשה ממזרת ללי ללרידי׳ חייכעל הבעולה לחוד ללא יצזייר כה קדושין כלל זה חתציחדבריו כקיצור • ואץ זה מספיק בישוכ קושיא הלל - חדא מה שהניח למונח קייס דמאן דלל דלא יגלהל ע״כ יש ממזר מפייט לאיץ • זה ודאי ליתא קאי כחניסת אמו ל כלמזכח כריש יכחוח (דף ט) דקאתר לרבי יהודה משכחת לה צרת אח ו והיינו לאי עכר ונסיכ אנוסת אמו זע״כ לקלושין תזפסץ כה לרבי יהזלה ועיין בתוס׳ שם שכתבו לאף לר׳יהזדהיישילאזקתילאיבא ממזר בחייכו כריתות ווה מוכרח סכחסוגיא לקחם • ועוד לאף נאות לומר ללובי יהודה מלאי יש תחזר מחייבי לאוץ עדיין אפשר לזמר דמחייט לאוץדשאר הוא דהוי ממזר זלא מחייבי לאוץ גרידא כמו ממזר ולה לקדושין תופכךן ט וכדאיהא בהחול; שם ועוד כגוף סברתו מב״ל לומר ללר' יצחק ללל מלקזת כחייבי כריתות לה אם בטאה אחת עכר על לאו גרידא ועל כרת כמו שהוא שומרהיכם של אכיו שפטור במי אלאו גרידא דלמא אלה חייב מלקות אהאי לאו דאץ כו כרת ׳ לודאי רייצחקל האי ילפזתא־דכ־י רשעתו דמשוס רשעיאפה אתה מחייבו דאמר לא ל בריש ׳11 כלזקיןדלכ למה יצאלכרת בחתזת! לרייצקק מוןלכללה ליכא מלקוח ־ גם דיש לאוקתי כשהיה שוגג על איסור דכרת דאז חייב מלקזתעלהלאזדכזהודחיאץםכרא לפטרו ותדע דבריש כריתותל נמי ) משמע למאן ללל חייכי כריתות אינן ככלל חלקות ל ג לף ) עונשין חן הלין ולה בהפך כלמשמע במכוס ובכריתות פס * והנהל ואלה ראינו בריש ספרי ללל לרבי עונשין חן הלין וילככרייצחק ל הכי לא ס׳׳ל כרבי עקיבא ליש מחזר.מחייבי לאדן כלאיתאכיכמות

־ : נדף מה)

סליק מסכת מכות

מסכת נצח ישראל זבחים מז לכןצ״ל תני צללי ה־פבשהיזפמ־ח׳עלאחה^ ובאמצע הכבש היה פתוח כמין הלין (היה אויר רצפה מפסיק ־ וכלי לקיים הכשר בזריקה ומ״ש דלי להככש היה ל״כ היינן באמצע על תקזס הקלי! • ושם לא היה הקרקע יק לא אמות פחות טפח פחות משהו וכוי עלל וזה אימ מספיק לישוב • הקושיא שזכותי * שעליק קשה על הרמלם שנהב להליא נפיימשכה למלזת שהחוט הנמשך מו־אש המזבח מקצה הכבש אצל הקרנות על תכלית הכבש כרצפה היה ל״כאמהזאעחק לשינז. גס מס שהניח למוחלט התייר המפסיק בקככשלמזבת ־ ן ו מ מ היה יזתותאמה כלי שיהיה אגיר גוף קרקעית העזרה מפסיק ואינו כין רק היא רעת רכינו חיים שזכרו התול(דף פז) אכל לעת התו׳לשמעתן נראה שלא היה רק אויר מעט זכתכ ואהא לאמיאייר קרקע מפסיק זיל

קרקע לאנ לזזקא פהיה פורח אמה על יסוך ואמה על קונב • וזהכראה חחר תדע דלמ״ד שהיה יסוד כבנין מצדהלוזם (רף כד) צריך א״כ שהאויר המפסיק היה יותר משכי אחזת שיעיר אחה יסזד זאחה סיכב עד שיהא אויר רצפה מפסיק לזה וראי ליתא דלדידיילא משכתתכלל י אורךהבבש ליכאמיס זקשיא מתכיתין כמדותיוכספר תניס מאירות כתכ

״ל גגכרא קיא חזינא הכא תשוכתא לא חזינא דהא דאמריכן רפזרח 1 Vז אתה יסוד זכו׳וא״כ היה החזבח למטה עד היסוד ליאמל כשטח הקרקע ואותןשהיאמזתשסיההכבשפורק לאהיהבהס שפזעכלל ויגברו ללי אמהשפוע לכאמלעלל בתחילת ככודו אין ממש בתירוצו תדאד הוו מאי קושיא דלל דהככש דעלש קשה על המקשה שהקשה ל ןחשכ כילו משופע • שנית מה שכתב ועבדו לל׳ אמה שפיעלכ אמס אץ החשבון כן שלל אמהדגוכה טיאמה שהיההחזכחיגיע-לפי הכלל הלל האלכקזן ללא ועזר מעט זלאייזתר • מלכד שקבהתו במה שאומר שהיושתיאמזת^שאצל י המזבח כלתי שפזעחיןלזעקר כלל ואדרבה הרתלם כתב הפךזה וזיל בפייהמשנה מהות הכבש תדמה חוט נמשך מן הקרקע ותגיע עד אצל הקרנות והוא אורך לב אמה-הרי מבואר שכל האזוךשל כבש היה בשפוע מןהקרנות עד הרצפה והכל לכ אמה בלבד• ובעל תשובת תותיאירהוסיףעודלהפליאעל הרמלם במסיבחשנה למדותשהיההככש.תחזיקכאון למיד אמה ובאלכסון ל״כ שאין כך

החשבון לעי חכמי המרות י ואחר כל הלבריס האלה הזי יודע המעיין שאגן כאן תימא כלל לא כגמרא .ולא בכרמלס • ולא ידעתי מה החרדה הגדולה הזאת אשר תמו הגדולי'י\ל לקראת הקושיא.הלל• שאין כאן קזשיאכלל • לפי שעצם הכבש!היה כדתזת תל משופע מזצבקרצה וראשו מגינגעל קרמעהחזנת רצומ ראש המערכה כמכר ברתלם בפייהתשנהוגלכית הנחירה • זללז מלאי הדעת מתכת שכאשר ככזא לחשיכימחכ העזרה שנתשזב כמזתההולןתנמצא ששתן הצפון אל הדרזם ־ ןהעקזכהנמצא בתזך המרחק ההוא נחשוב למישור שלא יעלה עללכא07מעזלס שכ&שו יזגלל איזה שטה שכארן באתה מלס י שיוחשבעליקילורכסחיי זהוי־אןרךהעזרה נחשזככזלו בשפזג ההר- - זחלו באנז לקדר כהר •לכקשחשבזכזת הספונים בהל זלאי שהיה האזרך יותר מועט ממה שנחשב במשנה י זכמזכןניןשויכאורך תל הכבש למישור - והנה אמר? במסכת שנת (דף ק) שתל המתלקט יותר מארבע אמות ליו״ד טפחים • מת קרוי לה אפייגכוה מאה אמה להוי כארעא סמיבתא • מחמת לוכ השפיע ולש כתל שבכאן שהיה יותר משופע הרכה מערך ד' אמות שהוא ך״רעפיויס אל ירל.,טפחים מפנישאירךתכיכשלכיגובההתזכחט' • ולפיכןנתשכשפוע התלזרה - .ומלאי שלא לכ שהיסה העזרה שנעזרה בתוך רוחב הי מלוקטת כמלקוש נרהיטני באופן כלא יהא בש:ס מקום מתנה איזה גבשושית זהכל נחשכ בתיך השטח • ללו כתשנז הלל ה׳אמית רוחב כעזרת כעקוס הכיש ואפשר שכשאר מקומות העזרה לא היה הרוחכ קלה רק פחות ממנו זאעלכ שיעור הריחכ נאתר כמשנה על מקזס היותר ריחי בעזרה • וראיה ברורה לדברי תחש לתזש׳ו כלף קג) ז״ל בלה כל כבשי ח״לתימאעל תזבח הנחושת למ״ל גובהו עשה לא משכחת לכל היותר ט אם ןיאמה לתשעה אתה לחצר שלפני המשכן תחשים • אלמא לה אמות חצי החצר זה׳אמות מקום המזבח פש לי׳ ךיאתה על כותל לרוחי כי מסיהככש על הכותל לא משכחת לאמה י1א שני אמות זטפח זאצבע ישליש אצבע והיי לי׳הולך ע׳׳י הלחק>לל שהזא פחות מערן תל המתלקט עשרה מתוך ארבע שאמר( בשבת שמקרי עיי הלחק) וסנה לכאורה קשה הלא לך אמה שנשארו מן החצר היי הכלל הלל ל כיושרהקרי,עושסועקככשאשר למזבח• יהיה ע

ן״ב אמה בקרוב ויגיע לאמה ־;לאמות זביטפחיס ועול כ׳שלישי׳טפת• ־ ותז לא הזי הולך ע׳׳י הלחק שהזא מתלקט יוקר מארכע אמות לעשרה טפקיס שערך ד' אמות אל יויד טפקיס הוא ערך הכפל ודיעשיריות •

י ב גמרא הכתיםכסתמאכשרון מללאלימא מהאדתנןכל ע ה* ב הזבחים שנזבחז שלא לשמןזלא קחני שלא נזכחז לשמ׳גכי גט פמיזכי' עד אלא תיהא לשסששהדבריס הזכתנזבת-כתכ הרמלם בפיחשיהתשכה לל ותה שאמר שלא לשמן ראיהשאס שחט סתם, שהיא כשר כנ״ל זקשס הא בהדיא דחי הלס דליכא למילף דסהס כשר מלשון המשנה דתכי שנזבחו שלא לשמן• עלדיליףמתתניתיןדלשם ששה-לברים • ויש לי׳שב לעקר מה שלחה הש״ס דליכא למילף מלשנא למתניתץלא״כקשהגטגטנמי - דתבי כל הגט שנכתב שלא לשמה iipp ולא תני שלא נכתכ לשמה זסנהכקמץ מדקדק־ הלק. למלל לגט גט דסתמא פסול ימייתי ממשנה דכל הגט תהיה עזבר כשוק ודתי לייהלס ומייתי מיתר על כן כתב לגרש את אמתו ודחי לי׳וכז׳ עד דתסיק מהכותב טופסי גיטץ : וכתבו ההז׳דלמה לא תני בהאן קמייתא דהכו-תכטופסיגטיןיתרעלכןדע״כהוא יתר מכל מ למהאנפקא דקתמאפסזלותירצ! דמשוםדהךדאמר־ ללבלר דמקמי האיתוכמוהאדדייקינןמנייאיןכרייה ־ ־זהנהמבוארלפיהתקקנא דככל כבא וכבא דתהניחץ בא להודיע רבותא תתו עד שבככאאחרונה הודיענושסתםפסזלן זללוישלומרדשפיר מליףדסתם כשרמהא ללאקהכידלאנזכתולשמהדהזהרמתא טפיוהשתאחואין להקשות דא׳כ גבי גט כמי למה לא אמר שלא ככתב לשם דהוירבזתא טפי לאפי׳ onp פסול לכלאו הכי קתני כהדיא לסתם פסול והתנא דיבר נמשכה בדרך לא זז אף זז • והלכך אשמעיכן ברישא לכתכלהליא שלא לשתה

פ^ל ומוסיף והולך עד שאומר שאפייסתס פסול ׳ד היה נמצא הכבש ב אמה המ ל ב גמרא תכן התם המזבס ל ךף ל פזרחאמהיסזלואמהקוב־י יש במקום הזה קושיא אתת &עוווו עליה הרבה מן המתכרי' כעל מ׳כתהזבח זבשו״תחית יאיר ובעל פכים מאירות וזולתם הרכה • נסקושיאמכרח נדבוי המחברים הלל בפטם מתחלפים >ע0 שסכלסוכבעל קיטכ. אחד ואני ז אזכיר כלאזפטהקושיאיא׳איךעלהעלדעתהחקאס לזמר שמסזיקהמזבחל אמה כמזשקזא הכבש והמזבח כל אחד והכבש כקרקעת העזרה ל מלב אמס הלא הל׳׳באמותשל הכבשנסשבכשפיע והוא כאלו קן גמתחתואש המזבח עד הרצפה(כמ״שהרמלם במשנה דמדנת)1א1לספ • וכאשר ל נשטח העזרה בקרקע אימעהזיק וק פשזת מלב אמה עי כללי הנדסה והוא שהמרזבע ההזה ל לחפש מלתן השטת העזרה ע •ןןהאלמןזן איזתמשולששוה-לשכיקחרובעיס ההזזס. מכל אחל מהצלעות; (כמ״ש כעירוכין) מצאנו אותול׳א^קזלשלשיםמאמה זמעט־מתר. / שנחתאמתשהמתק לא יכול •להתעלסען הסברא לאמה יסול ואמהקוכככמו שבא כתיווצזלפי פעלפאכחמ צריכין לכסות אותן השתי אמות של יקול זהובב מן אוקי הכבש י אחי שבמשנה חשבו אורך הכבש מואש המעוכה שמשם התחיל הכבש לשפע והתלק שמן אורך הכבש שכנגל תיסיל והסזככיגלאי לא יתכן לזמו עליז שהזא ממלכשטחהעזרהאחרשהיסולוהקובבככר כיושכעס המזכחללב אמה ־ אלא שקשה אחדשכל השטח הישר שנגד הכבש בעזרה אימ לק ל׳אתהולשלשים כלל וכאשר .ינוכה ממכה ל'אמית יפיל יסזבכ • עארהככש מחזיק כשטח העזרה רק ך״ח אמה(לשלישים והמזכהא אמה ולשלישים יאיך חשט כמשנה שהוא לבאימה ואינו והכבש ל רק ס׳אמה לשלישי' • וסכה' כשז״ת חית יאיר סי׳קע״ג הביא הקושיא על התקשה כמו שזכרנובאיפן לא ותירץ שס בשם הכס אחד שהוא חמש תה שאמרו כגמרא אלכ אמררמיכר חמיכלבכשי כבשים וכוישוצהלומר-אלכסין שאני • והזא מעות כשגם הוא דתה תירץ זה

אכל לא תטעמי׳ • לפי שעייכ הכבש פורח לאחות כמי שמתק • ־זאףסכבשאימתתזיקכאעלאתהככ״ל • ובספר ברכתהזכחתיו־ן בזקשאתרו כמשנה כבש היה לדרומו שלמזבח־לכ אמה המוכה מתעל היטח הישר שבקרקע שככגד^פועה כבש ־ ואימנכוןשא־כ למהנחשבהכבש כמשנה ללב אמס־ שאחר שתשבו השטחהשוה נתק • וכשתי אמות מן אותו השטס הס היסוד והסובב אשר ככר כחשב לרוחב המזבח שאתר שלא דברו מאבכקין הכבש אץ ל״כ אמות יסוד זסזככעכין כלל חל הכבש שמת דלשון כמצא הכבש פורח אמה יסוד ואמה סובב איני משמע כן ולדבריו שהחשמן חזכח על השטח הישר שיאר! היה לו ל:מר דלחנייאמה יהוד ואמה קזככ ־ וברמן דץ נמצא כהרמלס דפירוש המשנה דממת דפוגס שלא כדברי; ושם איתאלהדיאששפוע הכבש היה ל״כ אמס• וכספר זית רעק הביא הקושיא שזכר הכרכת הוכתמה«פ' ויקרא וכתב ע׳׳ז ז״לזל״נ ללא כפשוטן שהרי כתבתי(דף הב) לכעו' שיהא אויר רצפה מפסיק נץהכבשלמזכת ׳ ולכהחזיסוףדףלזזז״ל שהריישאויר מפסוק יזחל מכלי אמה סיבב י זכגמרא א*רינן להיה פזרת על אמה סזיב

ב ־ ן כף 4* י

מסכת נצח •ישראל זבחים בריש יכמוח עשם לוחה לאי העשה מראיצטרך למיעט וממנא טבזלאבזאסלאימלוחהשכת מכלל לכעלמא לחיי • לחראשולא לאילפינן להוה עשה •השוה ככל מ' זלעזלס אימאלךלאץ חילוק בין ל״ח למקדש ־ לשאר ל״ת - וללאסכן ראשזללכיון לעשה שאינה שנה ככל לחי׳ לל״ת! כ•ש עשה השוה בכל • לזה לקלפי מה שהכריחו התוס'כנדר שסיללפי המסקנאללע מזקמינןראשז לכויר [מצורע לכ אף למאן למוקי ראשו ללאו להקפה • דין לקאמר לאי לאו הכי קיאי לראשו וזקנו אפילו לאו גרידא לא הוי •לעינן ע״״שתויל״המבע^א וכוי - והשתא איצסריךראשו ללמד דמירמצורע מוהר כתגלחת דאהיא עשה דמגורע ודיל ללאו ועשה לנזיר ־ ; דמזקגולא מצילמילף דדחיללאו דפאתזקנם ועשה דקדזשיייהיז' משזםדהזהלאז ועשה השוה ככל וכן אי לאו זקנו מנזיר לא ילפיניןדישבז כשאלה זכדמסיקהלס שם • זכדילישב זה צריבין אנחנו למ״ש הרמכ״ס כלז מה׳ כדרות ודעתו דליכא כקיר. מצורע לחו ועשה רק לאו גרילא והאדאמר בגמרא דבמיר איכא עשהול׳׳תככרישכתי זה כחדושידיבחות שהוא לפי מה דלד דרכ חקלא לימי חלזטד עזלין לי מן המנץ כנזירות מרובה אכל בתסקנא סליק רב חסלא כתיוכתא >עיץ בחידושי יבמות) והשתא ע״כ לא כא ועצם ללמד דכעלעא עשה אפילז אינה שזה״ככל לוחה ללא תעשהלאסכןראשזל׳׳ללאפי׳אי מוקמינןיאשו לנזיר מצורע לא

הזה רק לאו כלכל וילעינן לאת1 עשה למצורע זדחיילי׳: אך קשההאלש איתליהכפרין התכלת(לףצזג)!רנשיס פטורזת מציצית • וכיץלללעכלאים בציצית שרי כדמשמעמתזק׳לףמ) להסדץ ) וכן כתבו התום׳ כפ׳הסכלת ( לריש יכמות (דף ו בציצית• זצריךע׳׳כ לומר ליליףמסמזכין לגלילים וגומר וכלמול מזה לאףעשההאינה שזהככלדחי' ללא תעשה וס״ל במי בפסחים שם לנשים כפסח רש1ת • והשתאמלל לקלשים הנוגעים כחטאת ליעסזל כמותה ככל הקלשים כץ הנאכלים ככל אלם ובין הנאכלים לכהמסירבשלמא הנאכלי׳לכהמםשפיריילפימן לכי היכאדלאדתי' עשה לאכילת כשר ללא תעשה לשכירת עצם לה ללא לחיי עשה לאכילת כשר ללא תעשה דפפול לפי שהעשה אינה שזה ככל כמו העשה לאכילת פסח ובזה איכא למימר רגלי.קרא לאין עשהאף על• פי שאינה שוה ככל לוחה. לא תעשה שבמקלש . לכעלמאדחי׳ י . ,משא״ככקלשיס הנאכלים לכל אדם לעפה

לידה! הוה.שוס •בכל מללידלא דתיי ללא מעשה דפסזל • ויש לישב~להנה.התוספת הקשו כאן אהא דאמרניתיעשה וידחה לאו תעשה למאי קושיא ללמא גזירת הכתיכהיא י. ותירצו כזה להכי פריך אדילפינן כעלמ' לעשה לוחה לא תעשהV מכלאים בציצית אלרבא ניליף מהנא ללא 7 זמקק . לגלי קרא כקדשים גבי עצס דלא לחי׳ זילפינן קלשים מקדשים ולא קלשים-מחזלץ ־ ועול כתכז בזה להט פריך .מלל לאוקמי קראליקלשלהיות כמוה ללמא לאקאי רה אתאכל כחמור שכה לחול עיי׳ תוספות ליה אתל עצם • הנה לפי תיס התז׳ הראשון שזכרנו אין מקום לקזשייתינז •־ לע׳׳כ מוכח ללא ילפיכן כעלמא מיקלש לאין עשה מחה לא תעשה לאם כ[ ל״ל קרא לאחל עצם שיש כו מות כיון לאףכעלמאאץ עשה רוחה לא תעשה ־ ואף לתירוץ השני שזכרנו לק׳׳מללהיות לברייתא להכי כחטאות מיידי וכזה אחריכן שפיר יקרש להיות כמוה אף כשכגעז כה קדשים הנאכלים לכל אלס • שאחרשע״כ ילפינןמיקלש לתאכל כחמור שכה• זאם נגעו קלשים הנאכלים. לכל אלם כחטאת אינס נאכלים רק כלץ חטאת שאינו נאכל אלא לזכרי.כהונה־ לפיכך אם נגעוכתטאת פסילה ולאי שהם נפסלים לפי 'שעיכ לא לאכלס רק כלין חטאת מכח מיעוט ליקלש לקאי אתאכל כחמזר שבה והזה אכילתם נמי עשה האינה שזה ככל ישזכ לא לחי׳ לל״ת לכלשבקולשפסזל ־ ואףעלגכ לבסמוךיליף רשארקלשיסנמי מתקרשים כנלזעה כמו חטאת מזאת תורת העולה הנה כל הקלשי* הנזכרים ככתוב הם קלשי קלשיס כתז חטאת כמז שכתבו התזספזת-כסמוך זאינס נאכלים אלא לזכרי כהונה ושפיר פוסלים. כנגיעתם אף קלשיס הנאכלים לכל ארם כמ״ש ־' יאין להקשות לעלפמללאס נגעוקלשים הנאכלים לכל אלם כפסזלי׳כמותם. לנפסליס כמותם ולא נימא לאתי, עשה !לחיי ללא-תלגשס ללרבא אליכא לרכי שמעון יש לזמר לאץ לב אסר שכההקש לכסמוך אינס נזכרים רק קלשיקלשיס-זלאתימאלחויאקא לחינא אלא ולאי קא אמיבא • לרבא אליבא ללש ע״כ לל הכי • לרבא גופא אית לי׳ כפ׳ גיל סנשס (לףצט) לטעס כעיקר אינואסור מן הסווה pכקלשיס (אפילו כטעס גמור והיינו משום לגלי רחמנ$

כקסאת

וך״כאלט׳הואעח/הכסלזד׳תשיעותוהואןיותרכליספק וע״כיכחר וצלול שפשוט היה להתזישגם אותן החמשיס אתה שחושכין דזסכ סתצר הזא עסישפוע הכבש • אף שאלו הסרנו הכבש לא היס וזחב החצו זולת מיח־אמה • אעלכ נחשב שפ1ע הככש למשור בחזך השמן הרוחב• ןאף ש^סשל שבשאר מקומות לס היס הסט* רחב לכ •־ וכזה החשבון תשבו

כרזה־: העזרה : ואולס מה שהקשה כעל חוה יסיר על הרעבים טעה בהכנת לברי! י שלש הומלס שהכבש היה כשפזע ליד אמסימחזיקכאק ללל • סנס אוחרו תחזיק בארץ אין סכזיבה על השטת הישר שבקרקע שכנגד השפוע,כמו שהכין כעלחזתיאירשזס טעות גלול שודאי

הומלס היס יודע לחשוכ אלכסון ממבע כלי טעית׳ גם שלכהכבש • זהמזנס לא יהיו רק סיאמה כלבד שהמוכס ממקוםהמערכה עד תכליתו כצפון אימ רק למד אמה ׳ אבל כוונת הומלס שעכ המת שאמת שכל שפזעסככש נחשכ לשטח ישר כלש למעליעלז לא נחשב הככש מחזיק כאק למ״ל אמהילפי שיצאו מן הל׳כ אתזת הכבש אותן־הב׳אמז׳שכנגד היסודזהסזככימאמחשמהשאמרו בגמרא• וכזה כתכ הרמלם בחהר כיאור כלבית הנחירה לב וז״ל וככש היה כנוי לדרומו של מזבח אומל״באמסעלרמןכי׳׳ואמה והיה אוכל כארץ ללד אמה :מצד המזבח יפורח ממנו אמת על היס!ד זאמה על הסובכ והוא ממש כאשר כהכתי זלא הזכיר בכאן מלת שפוע כלל • וכל זהכוזרולא יכחיש אותו

שלם כעל עיון ישר: ין עיב גמ׳אתררכא אין עשהדזחה לת שבמקדש וכו׳עד ואמאי דף ל) דריש מדכתיכ ועצם ד מתי עשה וכזי • כפססים(דף ל לא תשכרו בז נפסס שני שאין לל סלא ככר נאמר ככל, חקת הפסח יעשז אותו ׳!א שבא ללמד דאין עשה מאכלו את הנשר דילל״ת דשבירח עצם • ויש להקשות אכתי היכאיליףמהכא דאין עשה דזסה ל״ת שבמקדש עד דמהאי טעמא אמחל( שיפסול כמותה • -, למ״ד כפססים (לף צא) נשים כפסס שני רשות והלכך אף אם מיעט הכתוב בפסח שני לאין עשה לאכילת כשר מחה הלאו דשבירת עצם ־ אין ללמוד ממנו לכשר קודש כשר שנגעכפקול •לפי רעשה לאכילת כשר פסס שני אינה שזהככל שאינה כנשים ודין הוא שאינהדוסה הלאו השוה בכל דהושתק המגע ט יקדש ואס פסולה יפקול איש לאשהלכל עזנשיס׳זאולס ע כמות* הוא לכר כולל כל הקדשי׳• כץ בחלק בעלים כץ נחלקכהנים ואמנם כחלק כעלים יש לכ עשה באכילתו כדמשמע ריש תמיד נשחט גבימחוסר כיפורים' דאמר דאתי עשה דאכילת קרישים ודחי׳ לעשה להשל*ה ׳/והעשה הזאת היא אף כנשיס (הזי עשה השוה ככל (זמנ׳׳ל ללאדסי, לל״ת ׳לכל שבקודש • ודומה לזה כתבו התו׳כריש יכמזת לדף ו) דמאן דיליף דעישה דזסה ל״ת בעלמא מראשו דגכי מצורע *רץלומידלל דציצית נוהג משים דאל״ה לא הזה ילפינן היתר כלאים בציצית מראשו נזשוס לעשה דציצזת אינה שזה ככל משלכ עשה דמצזרע - זלמ״ד נמי כפסתיס שם משי׳ בראשזן יןוכ וכשני רשות קשה כסא גופי׳ מנ״לדעשס דואכלילאדסי׳ ללאו דשטרת עצס כפהס ואשק דהא דכתיכועצם וגזמ' ליתווא בפסס שני ממאדדזקא כשני הוא דלא דתי׳ משזסדהזהעשסשאינס שזה בכל משלכ בפסח ואשק • ועוד יש לדקדק דוכא גזפי׳מפיק בפו׳כ׳דנזי־ (לף נח)?מינ1ת דלא תלמש שעטמגלילים זגוילדדשא דצמו זפשתיס פזסרותכיןיכחיניןזכזיולאלליתי עשה לציצית זלידחילת לכלאים • ואמו שם למאן לאית לייתכי סכו להא לעשה לוחה לא תעשה כעלמ׳ יליףמראשזלמצזרע • לאתיעשהרמצוועזלחיילל״תלהקפהואלע ללאו שאינו שזה ככל לנפקא לןמזקנזלגכיכהניס ־ תימהוענין ללאז השיה ככל ־ ולכ לרילייהא לקימ״ל לעשה לוחה לא תעשה היינן דוקא עשה השזה בכל דימה לעשה דמצזרעאבלעשה האינה שזה ככל לא דחי׳ ללא תעשה זאף ציצית לא הזה דזחין לכלאים לולי שלל דציצית נוהג כבשים כלל בשם החיל • והשתא לל קרא דלא אתי עשה דאכילת בשר פסח שני ודחייללא תעשה דשבירת עצם אחר שהעשה אינה שוה בכל ואף בעלמא אינה דוחה ללא תעשה ומהי תיתי ללילתיהכי • ואפשר לזמר לאף כזהיאמר דאא״עלעשה השוה ככל לאעה לוסס ללא תעשה שבמקלש להא אףכעלמא לא לחי׳תנזהז ענץ לעשה השוה ככל • ונזה מיושכנמי היןושיא ראשונהללמאן לאמר נשיס בראשון רשות ע״כ האי ועצם אתא להורות לאין עשה לאכילת בשר לוחה ללא תעשה כראשון לכלכשני לסזללא איצטריך י זמאןלאמר כואשון במי לשית מוקיכאלעלשאר לא תעשה שנמקלש • מיהי יש לרקלק לרנא מלל לילפינן מהנא לאץ עשה לנחה לא תעשה שכמקלש והשתא לא מוקמימן קרא לגופי׳ • ללמא אררבא בילףמכאן לכעלמא אתי עשה אפילו אינה שזה ככל • ׳ודחי' לא תעשה דמלאיצטרך למיעט רחמנא הכא מכלל לבעלתאדחי' • וכמולכעיהלסלמילף

ישראל זבחים מח דוחה ל״ת בחושים משום מחי כחילין • זכהא מיושב כתי הא שהקשי5ז בפ׳כיצד צילין • אהא שפירשנו שם דללש כן מנסיא משת׳ליימדכתי׳ זעצס וגותר כפקח ללתד דאחד עצם זכ1' 1הייכ1 'משוס יהשתא הוש עשהדאכילחבשרעשה דלפניהדיטרזאילסהלאזסוי לאחרהדימר ואין עשה שלפני המכור דוחה ל״ת שאחר הדכזר והקשיתי כחידושי שם דאס־ק. איך ילין תהכארכא אין עשה דוחה ל״ת שנתקדש • והשתא. לק״מדהנהכהא גופי׳ דאץ עשה שלפני הדיבור מחה ל״ת פליגו אמזואי כירושלמי הלבן יש לזמר דוכא סבירא ליה כלדדגס עשה דלפני הדבור דוחה ל״ת דאחרהדכזר והשתא מוכח שפיר מתה דלרכנן אין עשה דאכילת כשר דוחה ל״ת דשבירת עצם ש״מ דקדשיסשאני * והיינו מסברא דנפשי׳ וגם לש ק מנשיא אף דס׳׳ל כמ׳׳ד דאין עשה דלפני הדבור דוחה ל״ת דאחר הדבור מצי םכירג״כ דאין עשה דוחה

ל״ת שבמקדש כעלמא מסברא כמו לרכנן • שם גמ/אלא אין עשה דוחה ל״ת שבמקדש־ יש להקשות מזה אמה שכתבי התויבשלהי עיחכין(דן ו)גכי הכתנץ כאחת שנתערבו ככתכין כארכע • והקשו שסדאמאי לא אתי עשה דצתינת דמיסודחי. ל״ת דבל תוסיף ותירצו שם לאץ עשה דוחה.- ל״ת רק דוקא דומי' לכלאים בציצית שעשה היאז בזולת . עגין. פשיעת מה שאין בן כעירוב דמים שהעשה היה ע״י ענק פשיעה לאז אינה דוחה ללא תעשה והשתא עד דקשי׳ ליי להלק כאןאמאידאמריקדשלהיותכמזהאמאי-לא ^קשיאלי׳ לעיל(דףפ) אתתניתין דהנתכץ כאחת כיןושית התו' דעירוכץואי משום דהוי עשה הכא ע״י פשיעהוהיהיכול להתקיים כלא דחיית הלאוא״פ אףכאןלא קשה כ^םדהעשהכאג׳׳פע״י פשיעה והיינו הנגיעה כפסול והיה יכול להתקיים כלא לחיית הלאו • ולפ״ז גס תאי ד1חקא,דוכא לשנוי דאין עשה דוחה ל״ת שבמקדש הא אפילו אי סופ דחי עשה ל״ת שבמקל'ג ל^דחיכשזס מקוס דאףכאן העשה באה ע״י פשיעה(;דהיינו. ל כ נגיעה כפסול ואין עשהדפשיעה דוחה ללת • וישלישב דהנה המו' בריש יבמז׳כתכז(דף ה)דהא דילפינץ דעשה דוחה ל״ת כעלמ' מכלאי׳ כציצייהיינו לוק׳למ״ד דנדרי׳ ונדבות קריכין בי״טיזאזלס למ׳׳ד דנדריס וכדבות איןקריכץ ט״ט יליפינין עשה דזח׳ל״ת מדאיצטוך דכת׳קרא גכי. נותרפכפסת לאץ שריפתו דזחהלט מכללדכעלתא עשה דוחה ל״ת • והכס תה שכתבו התוס׳כעיר1מן דאץ עשה. דפשיעה דוחה ל׳׳ת היינו דוקא אס הא דילפיכ; כעלמא עשה דוחה ל״ת היא נלמד מבלאי׳כציצית זאמנםאיילפיכןמנזחולכאזרהישללמזדמשםלאף עשה לפשיעה לוחה ל״ת כמו נותר דאף הוא ע״יפשיעה דמותירכא-זגס אני קורא בו יכול להתקיים כלא£לחיית הלאו לאפשר להמתין. שריפתז על אחר י״ס ואי לאו למעסי׳קרא ה״א דלחי • ואולס לפי התסקנא גם מכותר אין יללמזל לעשה לפשיעה לוחה ל״ת והא דאיצטרך יךא דאץ שריפת נותר לוחה ל״ת לי״ס יש נותר לקרא אצטרך לכזתר שלא ע״י פשיעה ומשכחת במזח שבעצמות שלא לשכר העצם ולחלוץ המזח מהם לכהא לאדשריפתסדוחהי"ט*_אפס שאףכסא גופאכאמר דשכאעשה לאכילת כשר וידחה ל׳׳ת דשכירת עצם • לולי משוס דאין עשה דוחה ל׳׳השכתקלש •דאתרכאן •ובלשלמעלהנהשחא ללזיאילאזדאתו לכאהאיטעמאדאין עשה לזח ה ל״ת שבמקדש לאמצי לשנויי למשוס עשה לפשיעה הוא לאינז לוחה לאהא גופיי קשה לניליף מ כזתר ללחי לאל״כ ל״ל קרא לאין שריפת כותר לזחה י״ט • זלכן הוצרך לזמר דאין עשה לזחה ל״ת שכתקלש והשתא יצוייר נותר בזולת פשיעה • והלכך לולי הא לאין עשה לזחה ל״ת שכמקלש לא מצי לשנויי מכת מה שכתבו י התו׳לאין עשה לפשיעה לוח׳ל״ת והלכך אמתניתין לכל הנתנץ כמתנה אחת לק״מ לליתי עשה זכזילאין עשה לפשיעה וכויללאולתי לכלאיםמזת• אין שוס בציצית דאזלגדאכתילאכחתיכץ לסכרא לעצם שיש כ הזכחהמנזחרדאליכאדלא דקיימינן במשנה דסנתניןי׳ילדללכז״נ קויבץ ט״ט זסשתא לא מוכח מידי מנזתוזכלש התויביכתות • ובן מוכת בנזיר(דף מב) דאמר דו״א יליף עשה דוחה ל״ת מכלאים בציצית משמע דקים לי׳להלס|דלל ללא נו״כ קויכץ כייס דאלה איכ׳למילף נמימשריפתנזתר• זאולסהך ברייתא דיקדש דכיון דאתיא נמי.כלע כדאמו כפתחים (דף מה) זככר שמעינן ללע דס״ל נז״נ!אץ קייטן ט״ט כשכת(דף קיד)נלדיד׳1לאי ילפיק עשה דוחה ל״ת כעלמימשריפת נותר וכמ״ש התז׳כיבמזת זאי לאו סברא דאין עשה דזחה ל״ת שבמקדש להשתאאףעצס שיש כו מוח אסזר בשכיר׳לא יצוייר נותר בזולת פשיעה ולמדאףעשה דפשיעה דוחה ל״ת• זכהאכמי מיושב מה שהקשיתי לתעל׳וסזא דעדיץיילדכאן כנגיעה העשהדז״חהלתמשזידהויעשה השוה בכל• דאחרדקי״ל לאין עשה| דוחה ל״ת שבמקדש ואין עשה לאכילת בשר לזחהג״כלאזלשכירפ עצם אז-אץעשס לפשיעה לוחה ג״כ לשום לאו והלכך העשה.פע״י נגיעה לא לכי׳ללת כשום ענק •

לף קיג ע״כ

מסכת נצח בחטאלכל אשר.יגע בכשרה יקדש זדרמינץ יקלשלהיותכמזהשאם כשיו? יאכל כחתזר שכה ואם פסילה יפסול כמוהו כתכ וש״י שם להא לילפינין בפסחים ממשרת ליתן טעם כעיקר אינז לא אסמכתא לרכא זכןדעת הר׳׳ןכס׳המייוכןכתבוהתו׳לשיטתרש״יבפריבתראלעכ״וס (דף סז) וכתבו שם דלדעת ו״ת הזה טעם כעיקו תן התזוה אףבתזלץ והא דאתררכאלא נצרכה אלא לטעם כעיקר מקדשים אקור זכז׳ אזתרלתשצמך לגרוס לא נצרכה אלא להיתר מצטרף לאיסורידשייזכו׳ ועזד תירצו דנקט קדשים משוס דבזרזעכשלהדהזייקדשי דכ קאי זזה תירצו התז׳ גס כן כפרק גיד הנשה שם • מיהו התזידשתעתין נראהדסביראליהכלשישכתכויכסתוךלה איכא דנפקאזי׳להא

דאמדינן בפרק גיד השה לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דכקדשייאסיר. והכי שרי זלגמזר מני׳גלי רקתנא גני׳ חטאת כל-אשר יגעוגזימשעע דפשיטא ליידשאר קדשים ילפינן תאטאת היינו תהקישאדסכא עלל משמע מדכריה׳דמקאקדשי׳סוא דגממקליחן טעם כעיקרללא חזלין והשתא ללז לרבא דלא ילפינין חולין מקדשיסדגלי רחמנא גבי חטאת כל אשר יגע בכשרה יקדש דדוקא חטאת מקדש ככלזעה ולא חולץ * ע״כ לדידי׳אליכא דלש דלל דמיעט הכתזיקדשיס קלים מקדש קלשיס היא לעכץ מריקה זשטיפה לעי ל(לף.צז)כאמר לכי םיכא ללא ילפיכין סזלץ מקלשי׳להלללש לא ילכינץ.קלשיסקלים מחטאת •שאסר שאמ ממעטיםיקלשיםקלים נמעט אזתס מכל וכלזהלכך ללילי' קלשי׳קלים לא מקדשו ככלועהזמהקישאדכסמוך לא ילפיכץ רק קדשי קדשים י זדןקאאסכגעשזסלכרכחטאתאזזולתה מקלשי הקדשים. דכאקרץ אבל אסנגעזכקדשי׳קלי׳תזתריידלא ילפינץ מחטאת ובהא ניחא לש • &ט אלא אץ-עשפ מחה ל״ת שבמקדש • יש לדקדק לפ׳׳זלמהלי

קראכלק מכמות לעשה דציצית דחיללתדכלאיס ויליף מכי׳ עשה דזחה לת כעלמאמלףמהכא מלאיצטרן!עצם לא תשברו כו בפסח שמ ללמד דלאאתי׳ עשהלאכילתכשרזדתי ללח לכל שבמקדש וגזמרדאץ עשה לוחה ל״ת שכתקלמכלל דכעלמא ־ דתי זכלג הקשז התוס׳כריש יכתזת(דףס)לה כולהז משעטכזלכילף •מדאיצטרך לאסורשריפתקדשיםט״טמכלל דכעלתא דחי •.. וישלישכ להאי לרשא היא דזקא ללש כן מכסיא דיליף כפ׳כיצד צולץתיתורא דעצס לא סשכל! לאסל עצסשיש כו מוס וכוי. ־. ־ מי$ז רבנן פליגו עליה בהא כלאיחאכפימישסיה טמא(דף צה) ומזקי לועצס וגומי ללמד למצות עבגזפו^לילהו^צטרךקראדכלאיס בציצית מיהז ללש כן תנסיא אפשר דכאמת לא צריך. קרא כי היכא ללא איצטרך קרא למ״ל כדרים נלליס ובלבות אין קריכי׳כי״טכלש התולכיכתות שם •זאפשו דמזקי הסמיכות לציצית ללרשא לרכא לפי שני כזירין(לף נ״ס) ועול י״ל ללא מצי למילף מהכא לאף לכעלמ׳עשהלאלחילח הכא לא ללחי לאיל כמיל״תלבזתרלע״י איסזישטרתעצס־כאסמזסלילי נותר ולא לאתי עשה לאכילת כשרול״תלכזתר ולקי׳ללת לשכירת עצם • והא לאללס ואל תתתהשהרי יכא עשה זטיולא קאתר שהרי. יכא עשה זלת ' היינז לפי תה למסקיכן לאף עשה גרילא לזחה ל״ת ולא נפקא מילי

בהאלאיכאנמיל״ת • שס תזס׳ל״ה ואחל עצם זבו' על ומשני גלי קרא1גכי קלשי׳ כעצם שיש כו מוח ללבמהסמשמע לעקר שנוי לרכא הוא ממה לגלי קראכע^סשישכזמזחומני' שמעינץילקלשיםשאט • ולפ״זיהעקר חסר מן הספר ללמה לא זכרהלס לרשא ללש כןמנסיא כתז כפיכיצל צזלץ • זעזל קשה לתינח ללש כן תנהיא ללויש האי קרא לאחיעצס שיש מ,מוח וכוי • אלא לרכק למזקי לסאי קרא כפרי מי פהיהעתא (לףצה) שבמצות שבגזפזהכתזכ מלבר זהלרה קזשיתהש״ס להכא ללוכפא ללדילהו ליכא קרא לאין עשה לזתהל׳׳ת שכמקלש• -זלולי לכמהם ב״ל להא לאמר רבא אץ עשה לוחה ל״ת שכמקלש מסברא הוא לאמו כן להיות להנך קראי לילפינין תנייסולעשה מחה ל״ת בעלמא כחולץ כפיכז אמינא כמאילגלי גלי זלא ילפינק קלשים מנייסז-והביא יאיילסכותזמהכוייתא לתני זעצס לא חשכה אחל עצס שישבו מזח וכוי• לללכמהכלאץעשהלאכילתכשרלוחהלפלשכיותעצם •ל הכי ללא לישתמט תנא לאשמעינן הא • ולא לש כן מנקיא כלכל ל יעוד משנה שלימס כפיכיצד צזלין העצמזתזהגידין ישופז כששה עשו זחיקי',הת0ןבגמוא בעצמות שיש כהס מזח • וע״נ משוס דאץ עשה דוחה ^ת שבמקדש ואין ללקלק אם כן ללש ל״ל קרא לאחד עצם זכו' כיק לכלאו הכי מסברא איכא למימר דהקדשים .אין עשה דזחה לח• די״ללר״שיליףימהכא לכעלמאעשהדוחהלית דכלאז הכי צויד ע״כ לומר דמהכא יליף לש כן תנסיא דעשה דואה ל״תכעלמא כלש למעלה י ובזה מיזשכ כלמה שדקלקנו לתעלה מכח עשה שאיכהשוהככלדרכא לאכארק להכריחתמה דקילל דאין עשת לואכלנ לוחה ל״ת לשניות עצם למסכואאעוינן דאין ללמוד עשה

מסכת נצח ישראל זבחים לשעיר הנעשה כחזן י״ל שהיא נאמר לאחר המסקנא לכאן י אכל תה נעשה בברייתא השלימה מזכרת שם ׳לאומר אסעד שלא הגריל חייב על שניהם ראיתא שם ת״ר שני שעירי יו״הכד שלא הגריל עליהם חייב על,שטהס י. ועול קשה אחר אס ע ש^סיק כאן קולם זילזי זכו' זלעתו שגס קולס ויחי פטזו דלן אחר וידוי כלחד.מואל פתח וקולם זילזי מלה• עדיין קושיית המקשהבמקומה עומדת למה מפיק £כמשנה שעיר המשתלה יוואל פתח זלא תלייה דנהוי׳ תשמע שאן* קודם ,וידוי־ פסור כתןעם דכריהומלם ז שהזא אמתןכ״ש לאחרוילוי ־ !אבחנו נתרן ל כחדא תחתא • דהנה התיס' כתבו כאן כד״ה כאן קודם וידוי שאף פרת חטאת אימעט מלה זולת קדשי כדק המת שאינו ממועט תלייה זאצטויךאלפהחלקדשיכדקהכית גם למעט גגו של היכל ־ ואולם כפרק השוסס והמעלה(דף קז) מוכח דגגו של היכל תתעסינץ תואל פתח איהל תועד אתר זולת האל פתח הנדרש בכאן• ׳והוא מתה דקאמרשכאתררכאאס כן ככתוב קרא וכויאל פתח ־אוהל מועד ל״ל ואלו הוה האי דהכא האאצטייך למעט קלשי כדק הבית • וכן כתבו שם התזס׳בעצמם כלה׳ חלפתת ובאמת שזהו תימאבתומה שכתמ שאיצטריך לגגו של היכל גם שהם סותרי' דברי עצתם זאין זה מעניץ המבוקש רק יצא לנו דאל פתתהכזכר מרייסא לא איצסרך רק לקדש* כדקהמת• וגםווכעזנרכעלפיהמסקנא כאןכלמד מאלמשכן ה כמה שמזזכיר מישנה ־ ופרת חטאה אימעט מל״ה כמ״ש התו' ׳ ידע שגיסינץ בלק דתמ1רה(דף יג)0"ל הגמרא שם וקדשי כדק הכית לא איקרי קרבן זהתניא אז קרבן שומע אכי אפילו ־קדשי כדק הבית כעניין שנאחרזבקרכקרבן זכו׳אלתאאיקריקרכן* לאקשיא הא לש הא רכק ללש איקרי קרבן לרבנן לא איקריקרכן ע״כ מכזאר מזה שהברייתא הזאת דאו קרכןר״ש היא ־׳ ולפ״ז לרכנן דקדשי כדק הכיס

לא חקריקרכןע״כאלפחח לא בא למעט קרשי כדק הבית •כ פתח הקושי' איתא דליה להוציא גס פרח חטאת אימעט מלה וליל ל התיסיכאן • זכאמת שאין מברייתא ז^אחרזלש היא

ולאזרכבן • מזכרתמזהללרבקע^אלפתתכאלמעטפרתחטאת ושעיר אחר זידויזאולם קולס וימי מרכינץ מל״ה ולא ממעטינץ ליה מזאלפתח• ויפזרשכפי הגרסא שכלי *לפי הזכרים האלה:יוק הכל כאד היטב ויותרו כל הקזשילהלל • ויהיה הפשט בכאן שהמקסש שהקשה מברייתא דממיעט שעירהמשתלח מלה ולא מואל פתת 1עם היות שברייתא הזאת לש לא כיחא להלס לזמר הא ר"ש:סיא נמתניפין רבנן• י שעדיין קשה איך לומלי׳מזאל פחת למעט זכאןאומרעל קרא רעל פתח אוצי אלז ולא אוציא שעיר המשתלח׳ י זעיז השיב הש״ס כאן קודם הג1לה וכזי הרצון בזה דאמת דשפיר תמעטיכן שעיר המשתלח מאל פתח והא דקאמר אוציא זכויולא אוציא ׳שעיר המשחלת כזונה! אקודס הגרלה ללל ללשלאף קודם הבדלה פטור ומחטי: רבנן זלדידסו קודם הגרלה חילכ ורק אסר. הגרלהממעטו מואל פחת - ולפ״ז אץ להקשות מברייתא •ליזמא לתני עד שלא הגריל חייכ,על שתיהס די״ל ודרבנן היא זע״ז מקשי הלס לאחר הגרלה נמי איכא וידוי ועם היות שאכתי לא אסיק אלעתי' מסברא להואיל וראוי לשעיר הנעשה כחזן שאל״כ למה פוטר לש קולס הגרלה • עכ״ז לא היה יכולהלס לתרץ לאלרכה קורס הגרלה ממועט מאל פתח ללא חזי לכלום • משא״כ לאחר הגרלה יףי לוידוי כלל• שאחרשאליבא ללשקיימכץ • ולשאיתלי' כפיטרףכקלפידהגרל׳אינהמעככת־ ואס כן קזרס הגרלה ראוי לוידוי גם כן כמו אחרהגגלהדלאחסר מעשה• ותירן ע״ו רכתכיכאן קולס וידוי כאן לאחרוידגי פירש רש״י לממעט מה׳הוא ממעט לפני וילויגס כןומתניהץ לממעט תואל פתח ממעט לאחר וידוי ולפכי וידוי חייכ והייכו כרבנן ולא כלש וכזה הוהרוכלהקושיות הלל זהרתכ׳׳ס פסקכרככן דקזדם וידוי חייב ולאחר וידוי פטור • זכרייתא דיומא דקהכייאםיעד שלא הגריל וכו׳לאצרכיכיןלומר דלתאידמסיק בזבחים לוידזי הגרלה קרי ליה כמ״שסלמ רק שנאמר שע׳׳כר״ש היא • וכזהדכרי הרמלםצלקו

יסדיועם הסזגיא לזבחים זהש גזת הראלד כפלו שזול וממקום אשר בא לדחות דבריו כשתי ידים •

משם דרך כככ הצטדקותו כשמש כצהרים:

סליק מסכת זבחים

ב . י וימי או קרבןשומעאבי אפייקדפי בלק היית שנקראו דף >|יג ל קרבןוכלת־לזתלתת׳־ז א(הלת;עדלאה.יחזהראגי לפתח אוהל מיעד אזכיא אל! ולא אוציא שעירהמשתלחוכז׳כך היא •הגיסא הככוכ • זתהי' קושי•־* הגמ׳מה דמזשנה מפלק שעיר המשתלח מואלפתתובברייתא משמעדלאאיתעטמואלכהת • זע״ז מסיק ר' מני כא:• קי;׳ס וימי כאן לאחר וידויי • קז־ס יידוי לח איתעט רק מל*ה• ולאחר זילזיאימעט מואל־עסמ- ובספרים ישנים־־נמצא הגרסא ימל שאנימזציא שעיר המשתלח וכויזתה*••• הקושיא.על גוף הרץ מה שבמשנה ממעט שעיר המשתלח ובכריתא מרכה אוהז • ומתיז ע״ז כאן קולס וידוי כא; לאתי ויחי ויהיה הפי׳שבמשכה שפטרו להשיקטשע׳־ר המשתלח כחץ תזאכששתטזאנתז אחדוידיי זבריתא לחייב תיירי קורס וימי • ואולם מסזגיא דיומא פ' שני שעירי(דף סג)מזבח שהגרסא הנכינ׳ היא כמי שכתובה בספרים שלפנינו דמייתי התםהכייתא הזאתג״כ זמקשה עלה יהילהיציאהוא ורמיכהו ירצה לה׳ וכויעל תיכן ה׳לרטת שעיר המשתלס אמר רבא הבא מ*כיכא לקרא התם מעניכא דקרא הכא מעמנא זכו׳ התם ל!1 פחח לרמיהילהוציא י ודע שתרמלס כלי״ח מה׳»עשה קרבמש כתכ ששעירי. י1״*כ ששחטן בחץאס על שלא התודה עליהםחייכ כרת על שניהם הואיל זראוין לבא לפני הילויחיעלל- בראה לכאורה שהוא גורס גרסת ספרים הנשנים שלא כדת • וכבר השיגו הראלד זכתי על זה ז״ל א״א אני שזנה בברית׳על שלא'הגריל עליהםחייב על שניהם ופירש רכ חסרת הואיל זראויףלשעיר הנעשה באון משהגריל עליהם חייכ על של שם יפטור על של עזאזל • אלמא אפילו קזדם שהתודה כיזן שהגיילזעלה עליו הגורל לעזאזל פטזר עליו מכחזן אע״פי &עתיד להתולזת עליו שאין ראוי לבא לפתח אוהל מועל ויהא מיוחל לשם אלא שיהא ראוי לזריקה והקטרה וחיי ראשי ששמעתא לזבחים הטעתה! שלא ירד לפרשת ומצאה משובשת עלל הראלל•׳ הכההראללחשכ על הרמלם שהיי גויס כגירסת הספרים הישיביס שהוא יכול שאני מוציא וכזיזהביא ראי? תשמעתא ליזמא לגירסת ס״י איכה כמכה שלא חייכו קזלם הגרלה רק משזם שהזא ראוי עליץ לשחיט' וזריקה לשעיר המשתלח • זאמנס מה שהוא ראוי לןלוי איכז מקרידאוי • וכזה אתי שפיר מה למקשי כיומא קולה הגרלה למאי חזי ללא ניחא לי׳ להש״ס 5ותרלחזי להכיאויאלפתסאזהלמועללהגרלה• שאחרשממיעטימן קזלסוילזייכלמסיקכאןי אלמאשאינומקריראויאס לא שהוא ואניעמש'לזריקה (הקטרה ולה שאינו מקמ ראזימהשהוא מעותל לכא להגרלה לסוגיא ל*1מא נאמרה לפי המסקכא לכאן כמז שהוכיחו

החו׳כאן בלה כאן קולס הגרלה• והכסף משנה ברצותו להתכצל בעל הרמלס העתיק סיגיא לכאן כמו שהיא משובשת בפי גרסתליובזה הספיקלז לישב לעפ הימלס ולא שח לכז לחלוף הכיסאות • ועל מה שתק£הרא״כל מסוגיאליו׳מא כתכ ייל לפי מה למסיק כוכחים צרין* לשנויי. לתנא לוידויהגרלהקריעלל• ומכלמ״ש כתבארשאיןכזממשכהתכצלוח הלמ וחלילה לזמר על הרמלס שהטעה! גרסא משובשת • שזה עקר הלומת הרא׳׳כל• הכלל עולה שקשה על הרמלסכמה שפסק שחייכקודםוידזימסוגיאזכחי'שחסיקשגסקורם זילויפטור ועזר קשהמחמאלקאמרקזלס הגרלה למאי חזי ולחיק לרכתסלא לזמר שראוי לשעיר הכעשה כחוץ אלמא מה שה!א ראוילכא לפתחאזהל מועל להגרלה אינו חקרי ראוי וללא מקמ ראוי על שיהא ראוי לזריק׳ ולי. קולס וימי• ואייל לדעת הרמלס שאץ ראי׳משסלי״ל להגרלהא כ כתו ויחי תקרי ראוי טפי • והלכך קולס הגרלה ל לא ראוי ל דפטור משום דאף לוידוי לא ראוי עליין כל זמן שלא עלה עליז הגורל לעזאזל• אילאותשזםדחוילשעירהכעשהכחוץ אףבליהגרלה • לאסכן מהמקשהכאן אמאי דמשני כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה אחר הגרלה כמי איכא וידוי - ,-האאיכא לאזיקמי כהפך דקודם הגרלה קיל טפי שאיכז ראוי לכלום דהגרלה לא מקרי ראזי וגסליידזילא ראוי והלכך אימעטמזאל פתח זכו׳ ולאחר הגרלה דראיי לוידוי אמעט מלכ • דעל כרחך אכתי לא אסיק אדעתי׳ מסכרא לראוי לשעירהכעשהמכחוץ-מדבעילמפטרקודםהגרלה

המ״שהתיסל ־.

ואחר העיון נראה שאין שום קושיא קיימת על לכרי הרמ״כס ואדרבא דבריו מוכרחי׳ משתעתא דכאו • דהנת תוספי הקשו כלה כאן קודם ממה דאמרינן כפ/ל שעירים דקידם הגרלהיחייכ על שניהם זתירצו שהוא למקקנאדכאן- זישכזס תימא גדולה לאמת שעל מאמר וכ חסלא שאמר מפמ שראוי©

ישראל מנחות מטת כראשית; ואנכי יצאתי לחנות עליומחנה• והרמתי עליו ל ר מ כ ז מ גוענהזמעכה •כמושזכרתי •בקידושידעירוטן • זה;ס מצאתי'אויך יפר^ אזתרס בכאן יאי זריענ י -ביאשאללהילתו ז ליכאהגדהז התה במזךהיהכל תסתכלי' כה'לפי הנחתשטקת החרןשחס חמיבמזרח איךיסתכלז כה משכי חצלהמזרת־וחםהיא^מעייאקייסתכלן בה יושבי

מערכזחיךאמרז הכל מסתצל'י'לתיון)ולסעל דעת-כדוריייהאקפיחשו ־•• להיות שמבואר כתכונה שהאיץ תלויה במרכז הגלגל-והיא י א מ מלרק כיחס לג קטנהמאוד כערך הגלגל עד שאץ לה יחס־ אלהג המיכזחל קו המקיף העגולה י ואחר שהגלגל כדיי״ ועגול מכל צד לא יתואר מ מזרח זמער׳יק על זה האופן שממזיח עד חציו הוא נקראי כפירוש בפסחי' ל מדת ומחצת עד למערב כקרא תעירב ייזה כתבו דב ע"כ)להא5והבי קרהתא־1הית/ד1ת י1כ,סנדז׳בזהאסממזלדהייכו י ' י מתחלה מזרח עד תרכז הגלגל שמשס מתחיל המערב כנ״לרחזק טפי או משמים לארץ• רחוק טפי• זעלהשאלה הזאתעמהו שממזרח למערב רחיץ טפי תדע תמה כמזרח הכל מסתכלים זכו' הרצון בזה שכני ארס היושבי׳בערכז הגלגל שהיא כארץ ככלנה כלל תסתכל*" בשמש בהיותו

כקצסמזרחאז כקצסמערב ובזמן שהחמה באמצע הרקיע אין נכי־ה לאיהי'הדכרייהנזכיייכאןסוהרים ז 3 י האקשהזאמסתכלי׳כה* .

התמכהבהתחלזתי' •ר הלנוי׳האלה ראוי שכחקור בכל פרטי האגד׳יזו ומה שיש לדקדק ח א . כה ותשוב תינו כזה ראשונה - איך יאומן כי יסופר שאלכסנדר תלמיד אריסלזיראשיהפלס(פיס,$א ידע שמן המרכז חל המקיף שזה מכל צד תה שידוע למהנדס כן חתו • זמידזעא״כ שאל אס תנקזדת המזרח אל המרכז רחוק טפי מנקודת אמצע השמיס אל המרכזי • זיותר חמיה תזה איך זקני הנגב שגי בתשובתם לומר שתן המזרח למערב רחוק טפי • ועשו מופת מצד ההסתכלות; כשמש תה שהוא הטעאה יה והא דחתה במזרח הכל מסתכלים כסתשו׳דקאילהדיא• כדהסיים מי שגאשר השמש ל וצ־יכיןחנז לפוש עניין קחי להדיא שפירש רל שאיןההוים ל במזרק סהריס־יקתירז איותו מעיפי כני אדם אין נראה כ ץקשרוהשמש הגדולה לכשהזא כמי קס״זפעמיס פכלגיףהארץ •כ לא היזרואים נשמש כלל גלי הסריי־ואולם הפירש האמיתי ל ד ש ע ו ' ה לפ״ד שנתכוונו על האדים העבים העולים מן pfo תמיד והוא מם בתשניאילברהות ובהיות ל מ ר הקיטור הלק כמבואר כטבעיות ונזכר כ סש^שכתזדח נראה לרן האדים לפיכךהכל תסתכלייכה שהאידייכמסך תבדיל כץ עינינ ו הרזאו׳ובין הגיףהשמש ומחליש זוהר השמש בעינינו •ם אמנם כשהוא עומד באמצע השתים אין. האריס מעסיקים־לכ ג &המקוס שנצוצי השמש מגיע עליז מושר הנציצות מפזדיןהאידיס כמ'ש סתזסכיים־הסיפסג״כמס שהשמש בהיותו כמזרח אז במערב כרייה יזהר גדול הכמות ממה שהוא נראה כשהזא כאמצעהשמיס י מחחת שבירת הניצוצות שהאדם פועלים כשמש כמו שהאיספקלריאפוענת כגשתיס שהגשמים נראים דרך עליויותי גדולים ממה' שהם כיודעו נתחזקה המיס הלל שזקני הנגב אחר שלא ל לחכמי הראיה •י ועתה לי האריםהנ״ל:.־• היו לעשות להם מופה על ל ידעו הספה המגיע ע סהסך שמשמים לאדן רחוק טפי - בעבור שחמה כמזרח או בתערכ היא גדולת לעיני כני האדסיזל ממה שהיא כיאה כשהי£ כאמציהשמיס־לפי שכל עוד שיתקרב איזה דבר אל העץ יהיה כיאה יוחרקטןממה שהוא כראה כהיותו רחוק מן העין כמבואר כראיה גס אצל ה״׳ל מבואר זה י והנד, אחרההשתכלזתנואישדבויחכמיהנגנזלכויהחכמייהנזכריש מגמלא החולקים על זקני הנגב צדקו יחליז־זמר אמרחדא ומר אמר חדא זלא פליגי ׳ ואציע לזה שלשה הקרחות ה£אים,טכעיות והאחת הנדסיית • א' המזין תהומיים כאחד עמים זאזתריס שלאץ «״ל וגלגל השמש א מבלתי גלגליייזצאים התרכז רצוני שאי; מרכז ה ג״כיזצאהמרכז • וכעבורזההשמשלפעמיסאתקרכיוהראלהארן. ואזלס עדת הפצהופים ימאנו כזה זעשז מופתים לקוחים ס מלפעמי מן הטבע מזרים הביטול על תנועה שהיא יוצא מרכז נדבר זה זכרול י והתוכניים לא שתו לבם •L חלומותיהם פ כתייינ לך״ד מחי ה ל מ ר ה׳ פ הסעי זאלמזפתיהם תפני שאמתת עניין יו3א המרכז נתבאר נ מופתים למומים הנאמנים וצודקים יותרממופתייהטנעייק כמוסכם לכל ׳ וכזה העניין נתחזקה המחלוקת מאוד כץ כת הפלסופיס ובין התזכניים • כ זמפזרקס כתפזנה שהמקום שהגלגל יותר קרוב אל הארי; *הזא צל הילרום והמקום שהגלגל. כתכליתריתיק מן האדן הוא צד הצפון אשר תפני זסנקראלרזסכשםנגכמחתתהיבשויתהגלולותהנמצא שם • הןמחחתהחקרכזת השמש אליהם בזמן שהוא כלרזס שיגיע להס היבשות מחמת חתומות הגלולהןבהיותז כצפין שאז נמצא יבשות כדרום מחמת גורל הקרירות •הקדמה ג׳־כאשר יותתח כעגולה איזה קו אינ! עזבו על המרכז וחיתךאת הקו העובר על תרכז העגולה לב חלקי י

כלחי

־ כה ז

מסכת נצח'JJ3 בחוילה זחלכהזנה לא בעי ולתזהרי שחיטה ׳ . F n 2 i

י * דלא בעי כהזנה ובעי פ;יס דכתיב ושחט • אתי ההם משים־ בןהבקרלפכילעדשיהאבןהבקרלפכ־סללידשאנל הקשה כספר אוךיקרותיפ׳ ויקרי'אי־ יתכן לומר רמשים ל קבלה ע קבלה כעי שחיטה פנים הלא גתיערונה כלה״שופט והמעלה(דף קו)לכ למה יתחייב השוחט בחץ תש׳ס קבלה־ ו ו פטי ן סמקכל דמים בתו אחר שעל הקבלה עצמה פטור זה חירף קושיית! והחזיק אותה לחימרא גדולה ואותר שם שהציע הקושיא הזאת כפני כל גדילי הדור ולא מצאו

נועגהללכריו״' זתחמתסלחזהגדזלאשרלחצ-תה הקושיא הזאתכתפ׳׳ יעשה עצמו כאלו לא ידע מהגמרא ם י פ ו י תהעסכתהז לחקאו

!פאל טעם על פשוי מקבל כחון יותר מזזלסו מעבודות ונרחק לתת. טעם ע"! ללא צורך שכן איית׳ כגמרא שם המקבל בחוןחנ״ל דפטור זמסיכי;תיתי דלהייב וכזיעד להכי כתיב קרא דלאאתייזלתעול אלאי שתים ןשלש תיבות הנאזתיס לכוזבעו אשל ל שהוסיף בהעתקת דברי רת בדברי רש/ומפני ככולו לאאפרטס• ואחד כל השבח כ לא מ שהשכיתקושיתיזאהאכררלע'ץכלשתיאמזענ1ת• ולעי דבריו קשה עול מי הביאו לתיהפת-שהזכרח לומידםחיטיכעי תניםמדכתייושחט בן הבקר לפני לזרייקו תלת להיזהב׳אז ראיה שכך דרשו כפר׳כל הפסזלין הלא זיליקרי בי רב הוא ומקרא מלת איש אשר ישחט שזר אז נכש מקץ למקנה זאל פתח וגזמ"ונכרתה הכפש ההיא • וע1ד דבפ' כל הפסוליםי טהנייםלמקשה מסיק דטתא כשר לשחוט-בקרשים אכל סמיכהמנס ח״ש"סמיכה דכעי טהומם לכתיב לפני ה' וטמחאסזר ליכנס ל ק נעזרה שחינזה נמי כתיב לשני ל ואיך טמא כננס לשחוט זתתירץבסכץ ארוכה: לתהלי,קואללפ;יכ'שיהאכ; הכקר לפנים הלא י כללי! ילעכזזהלאלזכןיהבקראימבסכיםהזהשחזעי חץזתייכ עליז כרת־ •ם הפטם הנזכר שם וע״כהאמת הברור ששחזטי חת איט עניין אחל ע כגמרא וכתוספת כאן* כמו שחשב בעל הספל הלל רק כפי אשר אבאר • הנה התוספת הקשו בריש סר׳ כליסססולי׳(לףלאע״כ) בשם רטנו אפריע איך יתכן לומרשהטמא שוחט בקרשים'עם סמן ארזךכסלכ שתגיע ןארו הסכי ׳ תהי אסר שהטמא עומלכהרהמתמקאוס אחה י ותירןהלר אפריש הלל ש*ייך ל מהר המת לעזרה שהוא ק לומרששופטלרךגגיןיזעליזתשלא נתקלשו־ ותבן הבקר צריך שיהא נפנים כמקום המקודש מדכתיב לפני ה' • אבלהגגץ והעליות אינם-זב!ה לאוום לשחיטת זבח הדאית׳כמי כפי השוחט והתעלה(דף קולב;ד בפיכל הפסילין לקאתר שחיטה נחי כתיב לפני ה' זתישמ בסכין י מיץ כפרי השוחט י ק ס ארוכה 0iwVi^0׳-.־ ואולם לעניין שחוטי חזן מ והמעלה(דףקזע״כ)שאם שחטעלגגזשל היכל פטור אע״פ שאינו ראוי לשחיטת שוס w משוס ללא קרינין ביה ואל פתח אוהל מועלל ט ת י ל לא הניאו שהרי &מאו לרך פתח אוהל מועל/וכפיהרמלם נ הרבני׳/הנה מנים השכר־בגתרא היא פכים ממשלהיימ מקום הראוידי לכהונה לא כעי פנים * התו׳כאן אי1* אומרמי ק >שתינ1ס •הלכך ה׳ להרי שחיטה שצריכה פנים דהיינו בתוך ההיכל זלא י ע ?מי לא ב לעי כהונה(אולם חיוב לשחוטי חוץ אינז עניין לכאן שאינו מצד מצות שסיטהרקשסשיחטכסץהואעיאככתזכ בפסזקוע״ז הירצז דמשום קבלה געי פכים ממש• דממת קבלה צריך שיהא כפנים רק שמשזס

.מקבל כחזן חינו חייכ וכל זה פשוט וכיור * יף P וגיב אזילה שני ימיםטימס וכויעד ותשמע האס דאתיידלא כאחרים • ק״ק מהא מפייסות להז למידקדלא אתיאה ה דלידייי אין כין ל כאחרים דלאחרים לא משכחת שני ימיס של לה תתיר ידוע בני שינה לי״האלאד׳יחיםבלבד• . הקביעה של לה מזזל׳של־ז1ז.ל טן נראה ואין אנו צריכץ להמתין על עדי׳כלל ותמיד לק לעירמץ אחרים מנינא ל הירח מזיל!וכין לא נראה מזיל' כלאסר בע כמי מסיק ללרבנן ל ק ר פ כ ^לסא.>$ו?!דל"לעקלשץע"פהראי'ה ו >ששס בהיזן נתנה החזרה ולא היה כץ פסח לפסח רק ג׳ימיס ע״כ לית מילאתרייובללהקשה לומר שכל הנך משניות דתניכהועמין כימי'

טזבייועמין שלוחים' יסי׳דלא כאחרים זצ״ע:'

ת ו ח מ סליק פ&כת נ

מסכת תמיד פ׳ לא היו מפתקג וכז׳תןהשמי ג יו״ד דברים שאל י1כסכלר מוקרן אח זקמ הנ לאיץ רחוק ספי או ממזרח למערב" רסוק טסי וכזיעד תרעל • תכאןפפוכס להא ומרי׳ שרבו תימ ל חמה כמזרח הכל חקתכלץ ע צעלי התלמויהיו מטהיישהאקהיא שטוחית וקצוותיה נוגעות בגלגל • והגלגל הוא חצי כדור על למות אוהל והוא ,קמעוהכככים הולכים

ת חזלחו מ;למפרשי«' ל י «?גצמ'זעתמעעי׳דpעלי1*כמז שהוא דעת ה

מסכת נצח ישראל תמיר •צודאימפני שהחזקה לאורייתא• לסי סייא זז יקשה על וכ חהלא דליכ תסדא כשרץ הנך חיוהא דטרייףךכחסף זילכמטעםלאייכאספיקא טובאכמיישהחזספותמי^אדלא• לקשי׳עלהמיהאדטבל זעל׳חזקה דאורייתאלכ״עואן־ לקולאהולכץ בתרחזקהללעזביותרקשיעליו הלאהלסיהקשועלריבתקדא מהאדטכלזעלהאיפי׳בשכרעצמות.• וע״זמ&י הש״ס סתם סכץ לא איתרע והוא לפי פירש ההזילאיכא ס״ס בסמי! ותסיק הלכתא כרב חסלא כשכר עצמות •י הכהשרקכשכר" עצמית מטעם ס״ס(זק צתבהרלבא ג*כ הביאו הטורלד סי׳י״ח) אף במקיסחזקה י מהמה כחייה וכוי• זע״כליהא לאנוס! לחזקה הזיא מלאי •־ זהאדטריףןרכ יוסף זלא היתרחטעס ס״ס'משוס ללא הזה ס״ס גמור לספק שמא שלא כמקוס הפגימה שחטי הוא לא כריר צ׳׳כ ליזהר מ_אתבר.לבמקוס הפגימה שחט כשהזליךאז הניא והלכך מטה לאיסור יותר מהיתרי זלא שרינן רק דוקא כשבר עצמזת לאז לכי כספק האי לשתא כעצם כפגם נוטה לסיתר יותר• ולפי מ׳׳ש האגור כשם התוספת לכעינן ס״ס שיהא תתהפך! כללה. אין זה ס״ס דאחיר שנאמו שמא במקוס פגימה שקט שוב אין לומר כלזס • רק כשיבר עצמות לאז שרינן אף כ£*ס שאינו גמור מטעם שיש יזהר לתלות בעצמות מכעזר • ויש להביא ואלהלדברי רמ״א מתיזשבכתומת(דף ליד) מוכת לס^ק ספייא עלי״ף מרוב לילגבי' יוחסיןאמר ר׳יסזשיעלמקיל כספק ספיקיאפי׳כשמת כשאר איסורי לאורייתיזימחמיר כאל רזבא ולא שרי על לאיכא תרי לוכא כלאמויסתה והשתא לחזינןלרוכ מתיר אף כמקום חזקת איסור כלאמ׳ כריש חילץ באחיששחיו״לא ילעינץ לייאם יזלע הלמה שחיטה לשחיטתו 5שירס' משום לרוב מצויץ אלל שחיטה מומחין הן אע״ג לבהמה בחזקת איסור ?מימלת זכ׳׳ש למדני ס״ס במקויחזקה וכן נראה־מרכרי הרשלא שכתב כת שוב׳ הביאו הב״י כהימקוואי׳כאקוכשהוציאו כל המי׳שבתזכה וידוע שכפלו מן הכלינ* מן המי6 שכסם אל המקוה זנגכו אותה הטיכ ולא כשאר כה אלא שכשאר בה הקרקע לחטופחע״מלהטפיחזאתרכךל נתמלא מים היפסיול כעבור הטופח שהזאואן מיס שזאכיס• והשיב ל תשובה אינו ריאה בזה שוס פוסול זכז׳ועז׳למן הסתם לא בפלז שם ג! לומןמכליאיוכיון שכןהוה ס״ס!אפיי כראורייסא אזלי' לקולא.• הנהס אף כמקום חזקס והוא העמיד הטמא היתר המקזה מטעם ס

הטובל מ עלחזקתו • ומי! שהביא ראיה מפיבכל מערכין וזיל ואפי׳ בחזקת איסור דרבנן . . פליגיו בה למ זרמיוסי כשנטמא כטומאה]קלה ונוכל יספק במי טבל דר״מ מט?ר1רכי יז&י מטמאיוהלכה כלי׳• הנה לא די שאי(*j* ראייללכהו מזה'־ אלא שאלרכאיש ראיהמזהללעת רמ״א •הנה שכתב והלכה לר׳ייסי הוא צזעזת גלול והכלל לפימי פהזציאהז הטעזהוי לאיתיהחס ו״מ זרייזשי הלכה צרייוסי י• ואשתמטתי' מס שכתב רכ אלפס כקיק כל הכליס-,שהכלל הזה אינז נוהג וק כמקום שו״מ נזכרבפירזש וז״ל שם ואמררכצמסגאון'רסלכתא כר׳ ילולהלקיללמילי הלכה כלי ומסתבר" לן הלי מילי סיכא לפליגי בהליא אבל היכא ללכרי ר״ת אתם ולי הוא לפליג כסליא לא אמרייניןלמ ולן הלכה כלי אלא הלכא׳ כסתס ואילג לאפליגז כהליא כבר»תא עלל •י וכן אית׳כהליא כפוק קמא למ3ה(לף כ) גכי שבת סתם לן תנא כל שמעון • זהכונה כזהכ שרברי לש לשנים כסתם כמשנה זר׳ יהולא חולק כאותו התשנא ל *פיחשילאזהלכה כר׳שמעון כגל הכלל המכר כעירוכץ• ולכהתיס׳ בכתה לוכתא' • זלפ״ז צאן כטומאה קלה שוברי ר׳ מאיר נשנים במשני£ (כלבלמקוואות)בסתםולכוי'ו'יוסי כפירוש הלכהכלמ ובאמת שבן ־ פסק הומלס כלי דה מקוואות ולכ הכוטנולת להללבזה כלמ •

נס ־*לש שהניח לפשוט דספק לרבנן יזתרקל מלס לאורייתא אשר מזה רצה ללמול.לבסיס בתקזס חזקה איכו מועיל כמו בספק דרככן • .גס זה ליתא לא מבעיא ללעת הומלס שכל הספיקזת איכס אסזרי׳רק מלוככן(כמו שהארכתי בזה כמסכ׳יומא)שאז אץ מקום לומר שלס יותר סתור מספק לי׳ננן לאף לס הוא ספק מזלכקלפי שהספק הראשוןאיצו אשו׳רק תלרככן וכלעת הומלס פסקו רוב הפוסקי׳•כנזכר כתשובו׳י״א כןחייס שאלה לכ-ואפש׳לכ שולאי לרבנן חתזיטתי והראיס שזלאי לרבנן כעי כרכה וספק דאורייתילא כעי כרכה כצזכר בפלכמס מלהקיף וכטעם כעבור שאינו נאסר מלרבנן רק מחמת ספקלא שיין לומר וצמו(יעיי׳כזה כהומלם כהי״ט) הילכך יש לומר מה שגזרו רבנןס ודאי לא המיר על איזה דיבר מדאי הוא יותר חמור• ואס לא עלפ ל , יותר תספק דרבנן י ולכל הדעות ראיה שלס ייתו קל חן ספק דרבנן * זזה שאלו כלס פסק הוא״ש שמוח ו אף כדבר שיש לו מתירץ וכמעט כל האחרונים הסכימו מסיאלו כספק דרככן מסיק כגמרא בלק דמצס לאסורדאמר"רב אשי משוס להיהלכרשישלותתיריןזכללכרפי׳׳למ אפייבדרכנן לא בטול והילכתאמתיס להוא טזראי • וציון שכן כיין ?־חזינן דהלכה כלמ להתיי ספק דרבנן במקום חזקה לש שלקמותל

במקום חוקה והוא הצקה גדולהלדעירלא:׳

ועל

כלתי פייי׳כפילת חלקי הקו הא׳חתי׳לכפילתחלקי קו הלולביאור(אחוג' עג-ולתאב^ס על מרכז דיוקו .אלה עובר עלהמרכזד׳זקו לגכלתיעובו על המרכז וחושן קואלה פנקזרת לעל חציו נא^׳שכפילתלחכלג שזה לכלל׳לח כלאוהתופת ע״ז נקל נתבאר כאקלידז״ס• יזאנכיבמקויםאחר• ולהיות שלחקטןמלטזאולס לח גחל מלח שלח יזתרעל חמ אלכסון זלח כהכרח פחות מחצי האלכסון זלת

שוהללג מוכרח לכ שא״חקטןמלת - אומלג ,הדומהללתזזה מבואר כמ עט עניין י ועל הצורה הזאת ננית דמות גלגל השי(ש,היוצאל המרכז הנ׳׳ל • זיהיי׳דימרכז הגלגל זח' מרכז הארץ ־ ואינגד' דרוס ו נגד צפון• נתבארתזהגסכןשהלריכבלרוםונכחדאשיס נקירתאייהי׳ להסמזרח כנקודת כיזתערכככקולתיג'- ועיפסדבריםסאלס ?בוא אלהתרהספיקותהללהנתאלנסנדזר תוקדן כעמרהיזתו תלתל נקתני״בור התוכן הגדול כמכר ביוספץוגס תלמיד אריסנו׳ז ראשי6 הפלסופי' • אשר ע״כ לא ידע להכריע בעניין הנחת יוצאייהמר״כז ע מי האחת כליל עם ההיככייס או עס הפלסופי' כלל• זכעד זה שאל את זקני הכגכ אם משמיפ לאון וחזק טפי ומי' לדעת ע״פ תשובתם אם ישיבו לו ששניהם שוים ויהיו מכהישי׳לברי סתזכניי' או אם יאמרו שיש מקום אחד קרוב יותר אל המרכז ויודו ללברי התוכניייביזצא המרכ^כלל• וע״ז השיבו זקני הנגב ממזיח לתערכרחוקטפי והפריעו כדעת הה1"כניי'בקיום.יזצא המרכזי ואמרו כערך מצב מקומם שהוא בנגב שמן

מזרח למערירחזק טפי(יהי׳האמת״קכתו שהוא כציור שקו לג-שמקצה. המזרח עד מרכז הארץ ח׳שתשס מתחיל המערב כניל הוא יותר גלזל מקו לא כלש למעלה • ועשו מוסת ע״ז מצד הסתכלות כשמש שמפלי חכשהאקסהיא לא יעלו האדים מן האקלכיהמה מועטים שס כמבואר.בטבעיות עדישבשביל וה לא כלאה להם השתשיותרגדולה כהיזתה כמזרח תמה שהיא כחצי השמים. ויצא לסם התופת על למן מה שבזמן שהשמש כמ1להכל מסתכלי׳כה אחר שאין כחי כאדיסלעפכ זוהר הכציצות מחמת מעוטים זע״צ שהוא כעביר שאז השמש ייזתר יחזקה מן הארץ ממה שהיא רחוקה בהיותה כחצי השתים• אמנם החכמים שאאר זה המכריס כגמידברז על מזשכ העקרי שסזא כצנוון ועל הרקיע ככלל זלא על גלגל השמש כלבד לצן גזריז' שמן המרכז אל המקיף שזית מכל צל• זהלסהקשהע״זממהשאמרזאי׳גם כארצות סצפזן כחמה כזמן שהיא כמזרח זלא כזמן שהיא כחצי השמים\ (תירצישבארצוית הצפין יש סכס אחרת לזה יהםסאדיסזהזאאמרימשזסדלאקאי להדיא • זמס ממשכ הכל ולא יקשה עליממיס מן הפרסים שכתכזכה שכזה המליצה

מפולשת כלש הרמלם שלא כשלת! הלמזדייסעדיץ

סליק מםכת חמיר

מסכת חוליןך ע״כ יטריף רכיוםף עד תליסר חיותא • בתשומת ן ת > ך I משאתבכיתץ סייל״זהשיג עלרמ״אכמה שכתב בתורת תבואת שלס מזהר אף כמקיםתזקה •י ז1"ל המ״כ הלל אכל היכא לאתחזקה איקורא לא מסכי אפי׳כת' ספיקוילהיציא מחזקתי וכדיאתריכן התסכעיכרא דרכייסףדטריף עדתליסרחייתא זקאמרהתםכתאן כרכהזכא זאפי' בקמייסא- • - זאע״ג דאיכא התם כמה ספיקות ספין כקתיייתא איפגס זאלל כקתייתא שמא כע5ס המפרקת כפגמהואלל כעור שמא שחט שלא כנגד הפגימה כמז שנתמ התיספזת שם ואלה לא חסני מידי מאחר דאיתחזק איסור׳ וכויזכל ספקכשחיטל לא חשכינן ליה כספק איסז׳אלא כודאי איסויוכיוןדחזקיראוריילאץספק אוציא מדי חזקה ודאית זלל כאילו אץ כאן ספ׳כלל ואפי׳לקזלא אזלינן כהר חזקה עלל • הנה מה שהכניס כתוך הספיקזת ספק כעצם המפרקת נפגם )ספק כעור כפגם הוא טעית שכל תה שהיא נוטה יזתר לאיסור מלהיתר

אינו בכנס כגדיהספיקות וכבר כתכ הראש ז״ל בפרק הזה זהלכתא כרע הונא כשלא שבר בה עצמות דאתו כעוו נפגמה ולא תלינן כמפרקת כי אימ ח1תך ככח כתפוקת אלא לפעמים לאחר שחיטת סמנים והזרידץ מגע בסכין במפוקת עלל-אלא שיש עדייןספ׳שתא נפגם עתס ואלל ככו נסגס שחא לא שחט כנגד הפגימה • וכאמת שאין מזה הפגה כלל עלומ׳׳אזהמ״כסותו דכוי עצמו הנה הניח כמקום חזקה הזה החזקה

מסכת נצח ישראל חולין חללים חכשר והוא ג״כ לא לל רק כר׳אמהו • (באמה שק איתי כספרי פ׳ראה כהדיא ללש מיקי לה לפסולי המוקדשין ו;0"ש רש׳יי וקשה לתו' דפסתיס • והדבריהקשה כיותר היא ראיתי כספרי שם נהליאללש יליף במי מהאי הקישאץםמכשךוכאןללללש דדכ אינו מכשר זלע • דף לט עיב רש״י לשם יגייס שעשה הים ע״א מקשץ העולםחחע לא ציין רש׳׳י על לשים הריס יפירש שעשה הסר ע׳יא • ונראה לישכ עלי מה שהקשזהתוספזיע״פ רלי כמה שכתב שאץ ההר כעשה ע״א ממאי לאיתא כע׳׳א ע1כלי הסריס כסייף ותירצו מה שתירצו• אבל החולם מכת הקושיא הזאת פירש משכ׳דהשותטלשס ההסכשלא עשה ההר ע׳׳ז רק ששחט לשם רפואהואפ״ה שחיטתו אסורה כאכילה לאס עשה ההר ע״ן זבחי מתיס כמי סוס כלא כתכיוי לעכלם החמירו שיהא אסור כאכילה זכ״כ הרשלא לנא׳דקרי הרמכ״ס הניאו הלייכטור י״ל סי׳ל׳• מה אמת ללעת רשייי שאין ההר נעשה ע״א אף אם נתכוון לעבלוולכ מתכוון לעכלן איכן אסור אלא באכילה ובלא נתכוון לעבדי אפילו באכילהמותר • וסילכן א״אלפרשהמשכהכששמשן לשס רפואה • אלא שעלו יש לומר כהשוחט לשם סר<ס ג״כ׳בשחט לשס רפואה וכגון שעשה הה ר מתחלילעזכלז ראיתא בע״ז שאד ההר נעשה ע׳׳ז בעצמו והוה זכחי מתים אם נתכוון לעידו וכלא נתכוןןאקזר כאכילה כלל • זה יתכן בהרים וגבעות משא״כ בימים ובנהרות שא״א

לצייר שעשאן מתחלה לכן וצריך ע״כ לזמר למיידי 6עשה היכ ע״א דף •לא ע*אתוספ«׳להכמאןלאמלוכו׳מדקאמל1הבן •יש לדקדק אכתי כלץ שקיימו מעצמם כל המצית כחי שחיטה איך איתא כמדרש תקן אין יהנן אלא שכת ומשמ׳לכשיכת היה ועיכצו; יוסףלשחזט לנכרי ושחיטת נכרי נבילה • לי׳״ל להתו׳הקשו בלהאזלג(לף ק״ו) אמאי שיחט כשנת חייב הא הוה מקלקל ותירצו כשם רבינו תם להואיל והזה תייקין שהוא כשעת קלקול דהיינוכשעתשסיטהמוציאומידיאברמן החי משלכ בצריך לכלבו שאץ התיקון כא כשעת קלקול • והנה כשגם נאות שקיימו המצות ע״כ צריך שנודה שקיימו כאופן שהחמירו עליהם ולא כרכר שהוא להקל שאז ודאי שהחזיקו כדת, כני נח• ואמרינןכלנ דמסכתאזז(לף לג)דאחר שחיטה בעזרה מפרכסת אסורה לבני נח (מותרת לישראל • ולפ״ז אחר שהיה אסורה להס מפרכסת תצר עצם הרין מוצא שהשוחט• כשבת הוה מקלקל באופן שאין התיקין שהזאלהתיר

מאבר חן החי כא בשעת קלקול •זעוד ייל דהא דאיתא כמדרש אין והכן אלא שבת הכוונה שיו׳שאלז היה שבת זעם שיש מה אחה דקדוקים ע\רי

בילתאיךיישכם:כ איך נשאה שם עיב חכא כתה רחמ של סולס וכו׳-תקשץ העולם ל י האדן למלאכיישהם עולם ושליש עולם • וכבר נדפס'תיקי מק שהקשו המפרשים כמהדאמרכפיב ל ע״זיב־שס איזה וכנים ע לחג&ה ובתמיד לתן השתים לחמץ וממזרח למערב תוכן אחד להם שאין יתכן זה הלא הארןהיא נתינה בתרכו הגל^ל ומן מזרח למערב הזח שיעויאלכסון הגלגלישהזא ביפעמי׳כשיעזר שחן• השמי׳לאק שהוא מן המרכז אל המקיף • ותירצו שהאין תינה כמרכז הגלגל כמי שהיא לדעת. התוכניים איזה גלגלים • ונזה יתכן לומר שמן ה 1מיס לאון שיה לחן החזרת למערכ והוא נאמר על ״המקום הגמהשה!אכ5פיןשהזא עיקר הישזכ כמ״ש למעלה במסכת תמי־ ויובן כציזו הנזכר שם שמרכז הארץ לזממזרת למערב שהויא כגישזה לקי לה שהזא מ; השתים לאין• זללז אפשר שעמדו המלאכים במקיס הרחב נגד תרכז הגלגל שהיאג שיה לקי לה כקורה די-ותיוץ זה הוא טעות גדזל שלפי ההנחה שקז לא שאףהמקזס היזכר רחב שבגלגל שהוא שיעיר קו אלה יגדל רביע לג בכדי שיוכל להחזיק דימלאכי׳־שאמנס קז אלה לא יהיה יומי •על קו לא חמישית - • !החופת לפי מ״ש שס יהיה כפילת לח בלה ג ל מקו ל שוס לכפולת לת כדומה לו ח״ג ונניח עלמלגי״כאמזתזדולזהלזג יעשה לי אתית לפי המונח לה לכי״כ אמות הנה כפילת לח בל ׳יתחייב מזה שקו לח גיאמזת כדי שיתהיהמכפילתועסלן. .׳ואמהג כערך ה׳ אל,ד׳ ולפי.דבריהם שלג כ נמצא שערך אלה אל ל לג ערך ריאל ג ששה אלפים ואלהח׳ אלפים יהיה ערכו אל ל

שאינו אמת • ןךע שכמדרש דרשו על פסוק ומלאכי אלהיס עולים ויזמים שמלאכיל שסי! עמי עלו להס• והקשה י כאזללזזתזואלכ מלאכי ל לי ארבעה מלאכים אשר כל מלאך ב׳ אלפים הילח חיך החזיקה ל פרסאןת- 'ונראהלתרןזהרהנהמהשהתלאךכ׳ אלפים ערקה הוא נלמל תמה דצתיב זגויתו כתרשיש כנזכרכאן ותרשיש כ׳ אלפים פרסי • (הנה הושלא בפ׳הספיכה כתכ שהפוסאזת הנזכרי׳ כמיס אינם גדזלן׳ כתו הפרסאות שביבשה • אכל פוסה אחת שביבשה מחזקת ך׳פרסאותס תרשיש מפרסאותשנמדידתהמיסהנהללז נאמר שמה שאמרו ש לאלפים יה> יעל חקכ יסתישישתנעל עומקים.אונקיביסכמישרכ

סעדה

ס אףבתקוס ןעל תה שהביא ךילא ואיה מלס שבדרוסט'להתיר ל חזקה כמו גמ דריסה דאיכא ח*ןה דאכרמןכחיכתבז״ל ופגול הרב כמיקזמי מוכיח דמה ענייןספק דרוסה אצל חזקת איסור אבר מן החי זכייכשכיל שהבהמה בחייה כחזית איסור עומדח לא נוכל לומר ללאחיישינן לספק דריסה הא לאיכהאתליא עללודע ^סכראזז במחלוקת שנויה זלי כעל התגספו' ל״ל קכרא זו לומר שיש חזקת איסזר מןפקדרוסהאכללאמטעמיהכתושחשכהואסכראזולטעזת •י רק שהתזספותהקשוימבמותדף' לעיככמאי לחמו א6ה מ בחזקת היתר עומדת' וז״ל וא״ת דפנא תזקמיק אשה בחזקת היתר לשוק חנלהי כשע׳ שנולד הספק היתה עומדת בחזקת אייקיר שכעל׳עדיין חי ובלק לחולין אמימנן בהתה בחיה כתזקת איסור עומדת עד שמדע לך כמס נשחטה זכו׳ומישמע לןקא לעניץ רעותא דאהי אחר שחיטה הוא בחזקת וכו׳אבל; אס נולד הספק מחיים כגון ספקדרוסהלא משוס שכשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור • ותירצו כשם לי דהא דחיישינין התם' לשפקדחסה״משוסדשמחא * ואולם היא״א נמשך אקר דעת הלן שכתב בלק דחזליןבשס הלר יונס אהיאדאמר כגמרא שחטיוכמצא הגרגרת שמוטילמהא שמעינן לכל שאר הספיקות כגוןכשבר הגף ספק מתייס דאזלינן לחןמרא מטעם לנהמה בהייה כחזקתאיסיר עומדתט רהאי אימרתא דהוה משגרן כר עא וגם הביא והביא ראיה מפי לי דהסעס ראיה מספק לריסה דקי״ל לאסורה •סלה מבואר שלל תיק ל לספק דרוסה משים רשכיחא יאדרכא תלמה ספק לחסה לגרגרתה שנשמטה דכמ־ו דכגרגרת ודאי איכא חזקח איסורדבהמהבחיה ל כספק דריסה שאלכ איך הביא ר^יה משמיטת הגרגרת דחיכא חזקתא נכונים לכי אליבא ל איתור לשאר ספיקוח שנולדו מחיים •יודעת ו לסלכתא דהיינו כלן והריר יזנה וכין פסקוכל הפוסקים ויעל מ״כ לא ?ומש כלל זה •י ויש להביא ואיה לסברת ומ״א כמה שיכמשך אחו הלן והוא מחה דאמו כלא״ט(לף מ ע״כ) אחו עולא ישכ לו קק משט אין חוששץ שמא הבויא •י ופמךיעליימ״שמשחט' ונמצא הסמן פגומה • יאלזכאמ^לחלק בחזקת איסור בין ספק התלויכשחישהזבץספק הבלתי תלוי בשחיטה מאי מקשה משחט כסביןפגזמההלאישחלזק גדזל דכסכץ פגזמ6 יזיישיכן דאיכא חזקת איסור דבהמה בחייה שלזא הפקתלןיכשחיטה משא״ככישכלוקק הוא ספק מלתי!תלוי כחתימהז לתמיל כספק שנוצל בה ו^ן״כאןתזקת איסור דכהתה כחייה 1כז'• ל מפייס חיכא תזקת איסזר • י וחזה מבואר שאץ דכה דמ״א דחויין כמו

שחשב המ״כהלל :א ע״כ ,הזילה זילתדמקיצץוכז׳על ושמא סיללשמה התראה• י ף ו

זל״נ שאין כאן שתא דפלוגתא להתראת הפק היא צץ ׳ ל׳יזחכן וריש לקיש• וליכאמ״ולאשמי׳התראסרק לל אליבא ללי כדאית׳ בלק למכות ושמעו׳ וללל כללה אין ללמוד מסויג את הנפש לאזליקבתרחבא מפמ שלל אמו בלקידעלויסזיל כזאו זכחזיק טובה לאמתימ שאלמלא לא חטאו אלן לא באמ לעולם למימרא דאי לא הזס חטאו לא הזה מייתו ופריך הכתיב פ׳ כחלזת זסרשת ינמק (זאולם מלא תרצח לכתיב בעשרת הלכרות אין להקשות למיתה גונעייתהזא ללא הזה משלכ מיתה מקריית עיי כפירת הארס הוה • אכל מפרש׳נחלות 'ויכמץפריךשפירמשוסלכתיבבהונתת המורהעלימיתה טכעייית) ומשני על תנאיינאמיו ללז אין הוכחה מהורג הנלראיכילמימ׳באמת עתה פטרינן כל חצחמהאי טעמא ללמא טריפה הוה־והפסיק נאמר itf לא הזה חטאו מסכי שלא היה מייהו וכת! כן לא הוה ביניהם ע״כ

טריפה שעציץ טריפה הוא מה שאינו יכול להחיות י״ב חרשי - • דף ככ עיב תוילה אצטמך וכוי והשתא תנ״ל דלמילעולס ספיקא. הוה ואצטריך לרבויי ת:ל חלמ לאסור ודאי חלבו ולא מספק • קצת קשה יהא כפp אלזעוכרץ קאמרדר׳ יוחק לא דריש צל • ודקדקו התוישס מבוייחידכל חלב ותירצו.לעניין מלקות הוא דלא לריש כל אכל לעניין איסזרא דריש וללז כבר נוכל להון דפירושו אצצזויך קרא זכוישלא מיעט אזמס מודאי אלא מספק זאלה מקשי בפרי צתרא ליומא אצטריך קרא למעוטי ספיקא משזס דאלינא דרביא לאויקמי לודאי איסורדלכ יתחייב יוחנן מקשי התם זלרייוחנן ל

צ ולל יוחנן לא ררשינן מלקות מכל כלל וצ״ע • מלקות ל דף לה עיב תז׳לס למשרי דמן של פסולי המוקרשק ולרכי אכוהן דאמ׳כפ׳בלשעהדלא תאכלז משמע איסיוהנאה איצטרן למשוי כל דס והכא מקט פסולי המוקדשי׳משוס דחזקי' • יש להקשות מזה אמה שכתבו התויבפסחיס (לף ככ]) לה ירישמעזן ׳ אמהשהקשו&סלחזקי'דאתרלאיאכל מקאמשתעא^סור הנאה אמאי אסר ר׳שמעזן לגיד בהכאה• ותירצו כחיק אחד דלהנ דלש לל לתזקי׳ זלל כריאמהז • ואם כ; קפה אמאי לא משני כאן לאיצטון למשלי כללם כיון דאליכאדלש ק־ימיניןכאן דאיהוהןא דק׳יל דס

ישראל חולין תיפטר b!Dn לאו המהזקלעשה כיזןרכחצוה לילה בזמןשעזבר ללאדא לשרפו לאין שורפין קדשים בלילה כדאמכ בפי הערל(־לף עב) גב* ל שלמיסוע״יבתיס׳לכ לשבת(-לן* כד) וכפיהומלם פפ״יט חקיפקולו המוקלד. לאין שוס מתר כשרף בלילה •י וכיון ללא מצי ליךים, העשה כתוך כדי למר ליקה ללעסרלי הכיל ,־•׳ גםללדללא אץ לוקין על לאו זה משוס להוי לאו שאץ בו מעשה כרייעקכ להא בזבחים (לף כט)משמע ללל ללא לאי שאין בו מעשה לוקין עליי ראמר ההם ולא האי לא יחשב מאיי עביד ביה׳ מבעי לייכדרייכאי וכ^רכ מרי חתכי הכיאמרליכאימנץלמעשכבקדשיישהזח לוקהומיעדללכר׳ יהול6ל לר׳ אליעזר לא לאמ׳לאו שאין כו מעשה לוקק עמז־זהשתילרב מרי ל

שאץ מעש?לוקץעליוללא שבקינן מאי להדנץ לאיכא מאן ללל הכי לאוקתי לא מהי׳מלאוקמי בלרפא חלשה מה ללא אשכתיניןמאן ללל חכי וא״כ ללא אמאי אץ לןקץ על לאי מותר • ויצריך לומר לאף לרביל נמי יהוד׳דאמ׳כא הכתוילייתן עשהחחר לה לומר שאין לוקץ עליו ל דסשטיידק ריאתי לאשמעיק מצות שויפילא למתזקיורק מסוק יליףמתה לכתמירחמנא הכא לל למכתבהאי וכמחר וגומ׳בדוכתא אקרינא ומן הסמיכות לייק וכמ״ש סהוק׳בריש תת1רה(דף ל)והשתא י״ל דאתא קרא לאשמענץ כמאידסתכיידלהוילאזהניתוקלעשהאי שרפי תוך צלי לכור וכגון לעבר זשרפ׳בי״ט והתרו כו אלאן' מותר רלא לקי משו׳ניתר* ואלניג דאמרינן כלהערל לף עז)גמ מצרי שמכמה יטהר לר' יהולה מאי דסיתרא לס כתכ קרא לדי יהודה והא הוי נמי לאילהיתרא ראי עכר ושרףכייט לאימ לןק׳על לאי לנותימיהו כללהל״ק לכיוןלכלעתו לשורפו אינו עזברכלי׳כמ״ש הת1'בפססי'(לכט) י״ל ללל ללל קיימו ולא קיימי לא ק״ל כרייוחנן לאיהו אמר התם לאי לא כתב קרא ־ ומיהו לגירקתהרי״ףדגרס כמכות(דף טי) תני קיימו זלא' קיימו כרי יוחנן והשתא רבי יוחנן הוא ללל קיימו ולא קיימו י״ל להא לאמר ראי לא כתוב קרא היימ פשטי' לקרא אכל יהורא לקרא אתי שפיר ללאי וכמו שכתבי התויכיבמז׳שסיהאי סמיכות לוהמת׳כיתורא לקרא למי ועדיין קשה לר׳ אליעזר ללל למחצות הוי נותר ולא לקיים העשה תוך כל* לבזר ל*ץ שיופיןקדשי׳בליל׳אף אי עכר זשרף ולאי ללא נפטר מהלאו להד כלז לא קייסהמצי׳דכל דברשמצוהי כיז׳זעברועשה כליל׳אינו כשלי אסי'.ליעבל» כלמשמע כלב למגילה(לף כ) לתנן התם אץתליןr ולא טוכלין וכזי עד הבן וכולן שעשאן מפעלה עמזד השפר כשר משמע דנלי&אפי׳בדיעבד אינו כשר 1כפ'סערל(לף עכזעדמיקלמ שריפתקדשי׳כלילה למילה בלילה• וכן כירושלמי פ׳ כיצד מלץ יליף דמתר שלא כזממבשרף בליליממילה שלא ממנה למ?ל דממול סלילה• ?דוחק לזמר דרכ מרי דמחני אמר לינאי מנין ל«והשב בקדשי*• דלוקה • לאסנוכרילקישלמתמקיימוזלאקיימז.- זישלישכ ללליללד&ף על גב לאמר ריאליעזר אכילת "פסחי על חצופ מדאורייתא אפילו הכו אינו עוכר הלאו עד בקרכפשטיידקדא דכתי׳ לו) תותירו ממנו עד בקר וסיינולסישאימנעשהמסרלעניןשיהייכרשךיפה עדכקר כדאמל בברכות שם מזעד צאתך אתה שזרף ולהרעת סקלגזיברהי דבריו בחידושי לברכזתיזאזלסלתוסיאע״פעשמעשס מדבריהם לכאזרםללר' אליעזר קאי לאו דלא תזתירו אתתיר ער מצות פכתכז שם ז״ל כריה ל אליעזראזמר 1א'מ היכי מצי למיתר עד סצזה זסכתיכ לא תותירו ממנו עד כקד משמע דעל כקד מיהא מצי לאכלז ויש לומר למצי למימרדהכיקאחר לא תעשה דבר שיכא לידי נותר עד בקר שאס לא יהא נאכל עד חצית לא תוכל לאכלו ולא לשרפו כדאעויכין במס אהה שורפו(אי אתה שורפו כלילה זלכישאר עדבקועלל • כברp הופחתי-בחילזשי וברכות שאין כן מנת התוקפת אבלכונתס גס שאינו עובר רק מבקר ואילך ע״ש לכ י״ל לדבריה׳ דלל דקייתז דקהמ הפא היינו לאז כתוך כלי לבזר רק אפיי לאתר זמן ובלבל שיקיים העשה כשש*סיריןאותו הלל לקיים העשה וכמו שפי'דלי מוכית כתו שזכרנולתעלה• ואולםלפי׳רלילכאן צריך לזמר לללאאינו

עוכר הלסז על הבקר * שם תוסיכלה לא צריכא י ית^רןכהידלאלסי מיהואםעברעל אותו לאו אינו לוקהדהא לא לסי הייממשזסעשהאבל הלאו פתאן לליתא לעשה לסי לס • יש ללקלק הלא התוספ׳הומחו בקדושין' (דף לד) לה מעקה דעשה שעמה לאו אףהלאז אלים(ל* לחי ליה עשה לאללה הס כקא פסיק והכי אין מדליקין בשמן שריפה כמס טייכ והיינו, שמן תרומה שנטמאת דאע״ג דאיכא עשה בשריפה זז משו׳דייט הוי לס יעשה לא לסתמס תכא לומר לאשת שאינה חייבת כעשהדי״ס דהוי זמן גרמא שהיא מוהרתלהדליק כשמן שליפה כיוס טוב^ 1ה8תא לסברת רי״בא מהנאמר לקיושיתהתולעי •י וישלישב דהליכא אפשר שסיברכהרמלם' דלל דנשיס חייבות כעשה די״ט ושבת׳ שכן' במנין המצות מוכרי העשץדשכיתה בשבת וימייטוכי׳ • בסיאניקנ״ל

סל!מ

מסכת נצח סעדיסגתיןפמיתל > .אחר שהם מכרי׳ למדידות תיש יהיול' בפרסה אלזהןשמכשס ויהיוהלאנפ^ם פרסאות עושים מתהפרשאזת ביבשס ויתלו גיללהמלאךפמזכןעאה פרסה ויוכלו א״כלעמזל בלי שהיא לפרקה על תפוקה למלאכים * ולע״ז יש לפרש לש רוחבו קולס ח׳ אלפים פרסאות אפשר שסימנה על הפרסאות הקטנות והוא מקנים לדעת המדרשועס שהוא דזחק-־־־ואם לא קמה איך לומד זסממה וכתיב וגויחנכתרשישלפי ת״שהרשלחשהפרסאות המכריס ייס הס ז!לת

ספרסאזתהמ;רים כיבשה זכלזסלרךלרש:ף קטא רליד־סקיימו ולא קיימו ופויעד דלכךנתקולעשה לזמ׳. ן

אם ענית על אזהרה זו עשה זה והפטר לא קייס העש? י שבס ומעל דקימ״ל ה1ך כדי דבור כדביר ואולם במכות(דף סו) פירש ללי יקיימו היינו כשמזה־רץ אותי הלל לקיים העשה ומקיימו זלכ קלןכשסיש מפרשי׳־יולפייפככאן תמי׳ לי דא״כ למיד ק׳ימז ולא קיימו יאמריקיבלמילאו הניתוק לעשה אץ לוקין עליו הוא ^ רןקא כזמןלז ברייתא שקיים העשה בתנך כדי לבור מכי עבר הלאו ־ החיך יפוש נ עיוכה לכהמיך להני!הכותר תמנו עו מןו וגותיבא הכהוב ליתן עשה

אכר בא תעשה .לימו שאין• לוקין עליו״ לבוי וני יסזלה• וכתב וליי ל״ס י לא תותירו ז״ל ואס תזתירז באש תשרפו והשתי איך נתקזכלהוכ לעשה לפי סיכרת ולי.לניתוקלעשה הוה לזקא כשמקייס־העשהבפוךכלי דבור איזו שיעביר הלאו י כיוןדקימ״ל אין שוופץ ר,דשי'בי״ט(שכת דף לה)והלכך המיתיר בפסח איןיקייס העשהל כקברת הוילא דשריפס תוך כדי דמו ׳ זלכא/רה יש להשיבדולי ל שסב־א התזיבויש פקחי'( דף ה) לליל־ל תבעוהללא! יצאה אין הבערה אקזרה מ״ט כמן דאין שס מלאכסעליו ׳ ,ולפייזס צריך ע״כ לומרלהא דקיללאין שורפץקדשיםמ״ט לא אתי׳ כמידהכעוה ללאו יצאה ביון ללאו מלאכה היא • והשי.א יייל דליהודה ילל ינמי הבערה ללאו יצאה פרייותי לאמר הכי בשבת(לף ע )ולדידי׳ שודפין קדשים ט״ט כמו) דמהרו הלס לר׳יוסי V זכאמת שקצת ואי׳לזה מגמוא דשכת (דף ע התסאילפותא לחלוק יעאכותזקאמר התם ז״ל לפי שנאמר חלם הדברים דברים הדברים וכויעד יכול אס עשאן כולן בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת לל כחייש ובקציר תשמח ועדיין אני אזמר על כחרישה ועל הקצירה חייכשסים יעל כולן אינן חייב אלא אחת לל לא תבערוי הכע^ה ככלל|היתס זכו׳יר' חסי אמר הבערס.׳ ללאו יצאה 3wj י רל אהא ואמר עדיין אני אומר על החדישה זכו׳ וללזא״ת נילף .ממיהו משום דהוי שני כתוכין הבאים כאחד לכ דהוי כלל כעשה ופרט כלאו

והאזיהקשו על סיתיוון לכלל כע«ה וכו־גקיימו התירון להד שבי כתוכץי, והגה וייסולה ?שמעינן ליי בס׳ד׳תיהזס(דףסז)לשכי כהוכיןהבאץ כאחד שלמדץ והשתא לדידן׳ ידעיכן תלזק מלאכיה תבחויש וקציר זהי לא צרכינן.לא מבערו דג״כללאו יצאס י לאיל לאפיה לל לרייהזדה ללא תבער! לחלק יצאה 1א?צפריך כי היכא לנזקי בחריש זיכקציהלדושא דו׳ עקיבא והיא להוספת שמעי׳ אז לדרשא לר׳ישמעאל והוא לקצירתעזמר דדחי שבק וכמו שכתב ולי. שם • לודאי כל כמה לאפשר לאזקמי כחריש ובקציר לחלוק מלאכות מיקמינן לה זלא לדרשא. ללע ולי לאל׳׳כ מעיקרי קיכא בעי לאתוי מכתריש וקציר הא איצטרך לדושא דך״ע ולי י זכמהשנתמ התוסישם־דלא תיקעינן לס ללרשאי רק משים דחייתו י וטעיואדסאמלתאסואלפיססשכתבו ל ז ע ל ןע ור׳ישמעאל בדרשא דנחויש התייכמועד קטן(דף ג)אהא דסליגי ל וקציר ללע מיקי לה לענין תוספת שביעית אעיג דספסי׳ דקרא מייוי' בשבתקסייהמ ניחא ליי לטזציא הכתיב מפשטייולאיקמי בשביעית לאי כלישמעאלצףךלוחר דבאהכהיכ להקלזכמשמעות הכתובשבא להחמיר • ור'י,שחעתל עדיפא ליי לאוקתי בשבת דפשטיה דקוא מיידי בייואפיילהקלמלאוקחיכשכיעית דלאמייוימהולהחמיר• והשתא מן ללע זמן ללי אי מצינין לאוקמי קרא לחלוק מלאכית ומייוי כשבת

ולההמירכמזשיא כתשמעזתודאי דהכיעדיסאלכ״ע והשתא" כמי, לו׳יהזדס ולאי דמסתבריטפי לאזקמי כחריש וקציר לחלוק מלאכות ולא תכעחללאז מלהוציא הכתזיכ מפשטייאז ממשמעזתי׳מיהז סכרי. רילא גזיסא יש לפקפק כה כלש כיץלושילססחים • גס הא מלחא גופא והוא •ללדבריו מאן לאמר הבערה ללאו יצאה ש1רסין קדשי׳ בי״ט הוא לותק קצת ללא לש.עמתגא לומר שוופין קדשים בי׳יטיילומררבי יוקיהיא י וכמו שהקשה הש״ס בלק לפסחים(לף_יט) ללא לישתמינו הנא לזמר רביעי כתרומה־ ועזל קשהללא לאמוספ״ק. ובוכות (לף ט) לפסח הזי מתר• מחצות לילה • וללידי׳ אין יתכן האי ליקימ׳נלהמזתיר כפקח איינז ליקה זילמה אינו ליקה ללא להא לאינו לוקץעללאזזהפליגיר׳ יהזדהזר׳יעקכבפקחיס (דףפד) זיככמה דוכהא דלוייהידה אין ליקין משוס דהוי לאז המתוק לעשה וילרייעקי הוי טעחאמשזם דהוי לאו שאין בו מעשה ־ והשתא לריאליעזר לא

ישראל תמורה נא כללה שפילעצינץלמילף^ה מלא יקמ לאף על jhh שאעוש׳ה נכל.נשיה *נמהרות עליו • אינ לאידך גיסא ל״ל לא יקתז כילף מהמידה. «)הקשהיאף להאיכא לאמרי פס דקיחהאיצסרין דלא נילן מטומאה י מדאי אלו כתיב טימאה וקיהה'או טומאה והתורה ינפיק לחייה נשיה פלאן האימ,ש>ה כצל מתמזרה אז קיחה - !לא מטומאה דלקולא זלחזמרא לחומראחקשימןכדאחרכלת • תיהזזהלא קשה רקלמה

דגרסינץכאןאבלהכא לעזנש שאץ שוהבכלוכז׳משלכלפיהגי׳1ח לאו שילכו מעשה וכוימח׳ זהגירקא אשל י *הוא ל ל השנית שהביא ר

t ע בכפרים ל ע!מ טעמא דרכי הקשה בלחם משנה כפאימהיתמורה י מאי קשיא ליה להלסלנתא וראי לעמן מלקות שתלקה האשת אי ענדה תמירה כאמת לא צריך י קרא• ורקאיצטריך קיאלומל לתמוותן-המזדהדלאטח^ שהאשה אף שהיא מזזהרהשלאתמיר אץ התורשה תמורה כמו שהוא כממר לפי האמה כמז שכת3.הרמלס לפיא׳מהיתמורה והאריך שס ע״ע* ולי. נראה, לישב קושיתו .־ זזה לרש״י כתבכאן אהא דאמרלפי שהפרשה מלה כלשון זכר נאמרה ללליכתיכ לא יהליפמ דהיינו לשון זכר זלא כתיב תחליפנו דהז0 לשזןנקיכה עלל • והכה יש ללקלק לסיירש״י חיך מצילמכתע תחליפכז לאז משמע לוקא לשון נקיבה ולא זכר •ולולי פירזשי כיאה לי דהכי דייק אמאי כתב יקליפכו למשמע לשון זכר לחוד • לכתוב יחליש! דמשתע זכר ומשמע כמי נקיבה • ומדכתיכ ייזליעני ע״כ כא למעט נקיבה • רק ישעי! קשה דלמא להכי לא כתיב יחליפו דאז היי לשון רבים זה״א דצימר נחי עבדו תמורה משח״כ לשי׳ האמת • כמזדאיכא נמי חד תנא רמתעצ* ציבור מדכתיכ לא יחליפכז כלשון יחיד והזא בספרא פ׳ כהר וזיל כתרדיליף דאין קדשי כדק המת עזשץ תמזרכ - אזמא אני קדשי בדק הכית (לא אוציא של ציבור תיל לא יחלעט אוציא של ציבור ולא אוציא של שיחסי( ת״ל (לא ימיר • ריש אימר מעשר ככלל היה זכו׳זבי' הקורן אהרן דממעט ציבור ושיתפין משום דכתיב לא יתלפני ולא ימיר כלשון יחיד • מיהו לדילו לק״מ טון דאץ לב קימ״ל ;לצימר 1שיתפץ,«וזהדץ שלא יתירו כמו שכסג הרמבים כפ״א לה תמורה ורק ״שאם המירו אץ תמורתן סחזוה • זשפיריש לדקדקאמאילא כ׳־זינ לא יחליפוכלשיןדכים • זאזלסאסיפא דקראדפתיב ואס סמר ימיר והיה הוא יגוח׳וראי דאין לדקדק דלכתכ כלשון וכים כיין דובים שהמירו אין תמורתן תמזרה כמים הומלס שם • (לפי! יהיה כל עיקר הדקדוק מה שמחמתו לא למעט אשה הוא מדכתיכ לא יחליפמ ולא כתיב לא יסליפו זלא ימידז-יואלה כסילדקרימצי למיכל ואס סחיר ימיר בלשוןיחיד• דכבר אשכתץקרא דכתי׳בהאי לישנא כמו לא תקיפו פאת ראשיל זלא תשחית

פאת זקנן (ויקרא כא) זכו' ועוד ביוצא .כזה - . והלכך יש ללמזלמזה שינשים אץ מיזהוין שלא ימיו! • מיהו לענץ שאם המירה שסהא תתזותה תמזז־ה לית לן כומיעזטא כלל חמה לכל

הפישה בלשץ זכו נאמרה ומהי תיתי דלא הוי תמירה •והשתא כל עיקל ילפותאלמרכינץאשתהןאוקלענץ שתלקה זאהאמקשת שפיל מדוב יהודה אתו וכ כפיא • י •

ף ד עיא גמייהוי איכס דהר לאי יש להקשיימכאןאהא רתני׳בגמל ו דמכו'(בדף טל) תני תנא קת׳ לויי כל לת שבתור׳ שניתזק לעש׳קיים העשה שכה העזו מטל העשה שבה חייב לל וייוחנן מאי קא אמרת זכו׳תכי ביטלז ולא ביטלו(פיירלי ללעולם אינז חייב על שיבטל העשיכילייביסיל ע1למיה)כךהיא גרסירלי ותויזכל חכמי צרפתואילס גי׳תויף זהומלסוכל חכמי ספרד תני קיימוזלאקיימזזלל/ חייב לו׳יזחכן בלאו הטתוק לעשה אפייאםלא מטל העפה וק שלא לול לקיימת אז חייב מלקות זכמו שפסק י. הומלס !בפיית מ סנהדרין • ילפיגוסת הדיף קשה מאי מקשי כא: מאונס דע״כ צריכיןאמלהודיתלפי' התז׳דפאןלהיהרי אונסדהמפריך דכיון דמכל תעשוותיכס תרימו דלא איירי אלא כהקדמת תרומה למעשרואפ״ההוי ממק להקדמת דביכורים למעשר אלמאללדלאו שניתוק למקצתו ביתוק לכזלו לה דהכי י״ל באינם וניתוק לישואל הזי ניתיק לכסן • .זהנהיכל עקו הקושיא איכה אלא לוי יוחנן דאיהז הוא דלל לעיל(דף ג)דלא חשכיכןחימר תשוםדכדימוו עמדתעשה ־ זמשזסהאקשיאליהלםלס מקדים תרומה לביכורים כמי במכירו עמד מעשה• ושניר׳אכיןלמטעם ניתוק פטרינןמקדיס הלומה לביכורים ועל זה אזלא כל שקלא יטריא דקלס דכסיגיא זז ־ והשתא מאי קושיא דנהי להוי אונס מתיק לעשהאפיילגגי׳כק אלה חייה

* לא? בו 6

מסכת נצח קלטק״ס לא כתכ אצלם שאין הצפי׳ חי ימת בה כדרכו בכלימ צות עשה שאין הנשייסיימת כהן שכותב כצידן(זאל אין הנשי' חייבות בה ובמו שכתיב שרש ייד וזיל ובעת וכרי גם כן המצות אשר לא יתחייבו לנשים עשס!ל״ת אומר וזאת אץ הנשים חייבות בס • .גס ככלות מנץ העשץ חוור שנית לסרט העשין שאין סנשי' חייבות בה ואין אומר ואין דברים מסעשץ לשביתת שבת דינו־ ולפיו אץ התחלה כלל להוכחת התז' לקדושין משויפת טמא מ״ט כיון לאף הנשים איתטיהז בעשה לי״ט • ןא״ל על הומלס בהא גופי׳ מלל הא רעשה די״ט נשים חייבות כה׳ כיוןדהיאמצוה שהזמן גותא • לישלישבזהילפהררךשכת׳הריט״כא בחיל ושי קדושי: על שמעתא שזכרני • ששס הקשה הקושיא שהקש! התז׳ (שס)זהזא אמתי דאמר מעקה ואבירה ושלוח הקןהיא מצזתעשה שלא הזלג ובשים חיימת-לללטעמא לעשה שלא הזמ״גתיפוק ליה דככל חדאמנייהז איכא כתי לאז וכללה נשים חייבות ככל הלאוין • זכתכ ע") ז״ל זימנו הגדול היק דסני אע״ג דאיתנהז ל״ת אין העקר אלא 3עשה שנהם זלא אתי ל״ת אלא לקייזתי לעשה דכמעקה כתיב זכויזכן בשלוח הקןלא הקח האכלעצמךוק שלח תשלח וכיון דהעשה הוא ע?קר אלזהימשיספטווזתמהעשההיופטיוותמלאושיז שאין הלאו אלא קיום העשה שיו וגס זה נכון עלל • והנה לפי קברא ז! אף אנו נאמר דשב6 וייט העקר הוא הל״ת שעק׳התצויהיא המניעה שלא לעשו׳תלאכ' יונפתהיה העשה שכה קיום הלאו כמו שיאמר לא תעשה מלאכה אכלכ דנשייכיו! שהם חייבות כלאו לה דאף 8כתזן יהי לך • זיש לנו לדין ל

גס כעשהחייכזתזזהכדורללעת הומלס ־. בחתימת המסכתא אפרש מאמר אחד מכר כלי יל ןירא .כפסוק 'השמש יצא על הארן ולזט כא צעזוה כתב ז״ל ושמשא כד בפיק ארעא זעכרא יתימא והוא כסוף תלש שעין זלזס בא צוערה • . והוא מוקשה כלתי מוכן כלל • ולל לשרש שדעתו שהאיץ שטוסית ומגעת מכל צד ונוגעת כגלגל והואו כמדרש אזמר הרקיע שכוןעתחזיל לפי דעתילת כנזכר כל קווקקי שמע כמי אונקיניתאותזץ עיי״שזכך פיירלי בפסחים סימי שסיה טמא על שיתאאלפי פרסי הוהעלמא • וחן הידוע שים אןנקיימס לדעת חלל מקיף כלהאק כמבואר במדרש שזכות״*. וגם

*לוע מה שאמרו תזיל שרוחב הים הזאשלישרוסכ הארןזהזא אמרם: שליש ימיים י יוכן יסד הפייט כלשקלייס זה הים כשליש הוא יושב ־. ויתחייבשוזחכהיםמכלצל שתותוזחבהאק • זהנההלוך השמש אףללעתחז״ל מן'המזרח אל המערב כמבזאר כספו עשרה מאמתת וחילק על היירלי שכל מי שהיה טמא • וללו אחר שלוט יצא מסרום בעלות השחר והוא הזמן שהחמה מהלכת בעוביו של רקיע שהוא שעה קודם הכןכמ״ש היפה מראה כריש:לק לכרכות וכאשרי כא לצוער נאתר שיצא השתש על האק • משמע שכבר עברם נגד הים• והנה השיעורשמהלכתנגדסיסהיא זמןשתישעות שכזאשתזת קהליך שחהלכח כיזם שלם מניינו מ״כ שעות • נמצא שמעלות השחר עד שיצא השמש על הארץ גישעזת והוא אומרו כקזףגישעין• ויש לפרש אותו בפירוש אחר יהוא היותר קרוב לסשש-הנה כמדר׳פרש׳ וירא אמרז זיל מעלות השחר עד שיאור המזרח אלמהלך דימיליןומשיאיר המזרח על שתנז-החמיאדם מהלך ד' מילץוהנלראיהי כמרדכי שהושב מהלך ד׳מילץ לשעה וכן אית׳כמהריייק קייעיג ועיין כספו טל אווי׳ כתולדת מכעיו-ואיתיבומלס פיי מלהפלה שמשעישתנץהחמיעו םתזוזח על הארץ הוא כשיעוישע׳-זכזה מבואו שהתוגויהלל דעתי כדעת המדרש וללז חזשכמן עלות השהו זעדזויחת השמיעל האק שלש שעין זק״ל•

סליק מסכת חולק

מסכת תמורה^ גמרא טעמאלרביוחמנא לאשהזכזיעד£בל ז ל ת ןי ל י ך ״ הכא לעונש שאינו שוה בכל דתנןאין הצימר והשותפץ עישץ תמורה אשה נמי כי עבדפ תמזוה לא לקי קלל • וקשה הא מבמות (דף פד) פריך אהא דאמר לא יקתו מלמד שהאשה מוזהרת ע״י האיש • והא מהנא נפקא מדוב יהודה אמר רבא לח לאו השוה ככל נעקא.זכו' ע ד השוה הכתוב • (משני אי מהאי ל אכל לאו שאינו שוהככל לא• ופדיו והרי טומאה דלאזשאץ שזה «כל וטעתא דכתכ רחמנא כט אהרן ולא כנות אהרן הא ילאו הכי הוה אתיכא נשים חייבות מאי טעמא לאו משוס דרנ יהודה אמררכ לא לגמרינןמלאיקחו• והשתא ל״ל קרא כחמורה דאשה לקיא הא

מסכת נצח ישראל תמורה זאףנ׳יח«קלעשה«1מאאסאינומקייס!העשה שיוילויןהלהכילל לכאןהפיסמרא ליה וכבר הוכחתי בחידושי דבויכות לאפי׳דהוי לליגיפיולמהיגרעאונסלגבובהןשג/ףיהואולחישאיכו יכיללקייס מחלמחצוסואילךעלזאינו ע}בר! עלהלאו אלא מבקר:• ואילן העשהעודואהכיחייכזאזלסלגיירש׳ייזתייניחאללמשלקישהזאדק׳׳ל זכפשט הכתו׳ לא תותירו חממעדכקך• ולפי׳ן לכאורה יק ללון על קיימו ולא קיימו אכל ר׳יוקצן ס״ל ללעזלםפטירעל שיבטל העשה לאו מותר דלא הזי מתזקולוקץ עליו כאותה ששטצ(כמכ1ת(דף טי) גילי׳ והשתא אונס דגכי כהן שפיר הויימתוק לעשהדאע״גדלא אחר דכי יוסק כל לא• העשה שקלחו עשה לןקץעלמזפי׳רלי שם מצי מקיים לעשהפטולכיון לאינו *וכסל העשה כיליי • ועין מתק . דניתזקילעשה לאמיפטד מחלקית אלא כמקום שא׳׳א לקייסהעשה שאני כהניס וט׳פי׳ דכיון לאסורץ כגרושה לא הוי כיתוק כללידלא רק אחועמות הלאו אבלכמקוס שאפשר לקיימו קולס עכירת הלאו משכחת לי׳קיים עשה כלל לאעיג לכעלמא אינו חייב עדשיכסל לוקה אף אס קייס אותה לאחר שעבר סלאווללז אף עשה לשריפה העפה מלי׳ ה־ימלפי שאפרשעכועל הלאו נמצא אפשרית לקינס נויור אפשר לקיימהאחר חצות קולס שיעכיר על הלאו• לאין לערש העשה דאז סוי ניתוק משלכ כמקום שאחר עכירתהלאואץ מקוס ביןאסהעשה כתובה אחר הלאו או קולס הלאו דנלח לאפשר לקיום העשה לא הוי ניתוק כלל• ועיי׳חישהתזס׳ כאן-להכהטם : לקייםהעשהקולסהלאזלוקהככראהתלבדיהתזספ׳למכזת (דףיז) «D עיב תוס׳ד״ה לר׳יעקכ האי והמחר ממנו על כקרוגומ׳למאי להוהאאיכאהעכטתעכיטמ ואף עלגכ לאמריכןכריש פסחים אתיאואיתהאאיצטיןלמלהירז׳לץשריפה%ללמןהסמיכו׳ (דףג)גכינ1תרדשלמיסדכי1םאתהשוופו1איאתה שורפו כלילה קפויךלמאיהלכתאכתמהכא סחוךללאואילאולנתוקיאתאלכתכי׳ אץהכרח לומר דלה בנותר דפסחמשון כייס לןקא זככראס במקוסאחר • יש לסקשזת לפירושם דלכ לר׳יהילסמיגיסאלאף חתוס׳לפסחים(לףפג)שנתמאהאלאחרליתןכקרשכילשחיטתו• לדידי׳דאתאלנתוקילאוקלהאאףטולת הקמימייהיה ג״כ ניתוק כמן ללזלתהא ע׳כ גזירתהכתזכהזאדהאאפילז כלילה שמא חול לאז לגזל לחשביגין לי׳כשלהי תולץ וכממת (לף יו) לניתוק לעשה׳ אקורלשורפז וי״ל כיין לאסיר וכו׳והא לאסיר לשירעו כלילה אץ אימא מדכתיכזהשיכאתהגוילהאשרגזלאללגולאהויסמוךללאן. (אף .שכןמציכו כשלמים ונו׳ משמ׳ללולילחזיכץמתןהכתובכקרשביה׳א החו׳עצחןכתכילחעלהדאףהעשההכלתיסמזכה ללאו קריכן כי׳ למדף כלילה וראי׳ לזס מריש טילו״) לריש רמ אליעזר כן הזרקניס מחוק לעשה מלכל כמקום שאפשר לקיים העשה קולס ללאו שאז לא כערכאתהזוכח וככא השמש אתה אוכל ומועל צאתך אהה שורף היי כיתוק אי לא סמון • גם עקר פי׳סתז׳כזה דדקלוק הש׳׳ס הזא מחמת והייני לסכירא ליהנמי לפסח אימ נאכל רק עד חצות ואפייה ךמ קראי שם ואם איתא ל הסמיכות הוא דסזק דחס נפקא ׳לן מה אי כתוב והמתרוגי׳כמקוס אחר דאיכוכרשריפהרק כבקוממועל צאתך כפי׳ ו ולא:סמוך• !*י׳עללקשיאלי׳מן הסמיכוה תקשי לי׳חיתורא לעל בקר לללעאיןשוס כותר דקסתכש־ף כלילה ל׳׳לקרא דמועדצאתך־ • כיוןלאכתי לא ידעמלרשא לבא הכתוכליהןכקר שני לשריפתו למשט והשתא כמי לאליעזר כן עזריה ללא דריש האי דרשא דכערכוכו׳דדרישוכלאיתא כפיכ דשכת(דף כל) אתר חזקיה ר״א כן סוריןמס־כיון ללממ׳ יליף לה לפ^קכאכל על חצות כג״שלהזס השיא אליבא לרבי יעקב וכןתנא דכי תזקיהוכי׳והנזתר ממנו על כקד שאין ת״ל על כקר ומה הזה-כדאיתאשסאיכאלן למימר דאף אפשר •לשרפו כלילה • גם ת״ל על בקר כא הכתו׳ליתןכקי־ שט לשריפתו־והתמיה הגדולה לסי׳התו׳ אין לומ׳דאי׳א לקיים העשה קודם הלא^מטעס דאץ שורפץקלשי׳ כי׳׳ט נזההואשהזאצגד גמרא ערוכה דפי הערל (דףזעד) •דאיחאהתמ 'די׳ילכיזןדאפ״האםענרושרףתיסטימלאזדבותרמקריל-תישקדמתז אמררכאחלתאממניכחיכ כפסח(פי׳רלי אל תאכלו ממכויכא לא עשה• .ועולאףאםאיזאדמטעסזה הזי ניתק לעשה גמור תותיח אמנו והנותר ממ^ו) הד לגיפי׳וחז־לג״ש וחד למ״ד כא הכתוב כפקחראשזן דהוא י״ט לא|ס!י עדיץ טתוקבססח .•שט ־ אפס ליתןלךעשהאחרל׳׳תאיידילכתיכמתרכתיכנמי ממנזזלמ׳דליתן עהחוס'&המכסתזך(דףה) ד״האמרלןלזה הכלל דכלהיכא דיש לוכקוןשטל^פתו&יידילכתיכעדכקרכתממימממ־ואיןיהי'^ ה1כחה כקרא דהעשה קאי,כמי אחר הלאו אץ והלאו שקדמזעשה הגמר׳מה לדעת התז׳דכיץלמןלליזזכץלוייעקכ קרא דוהמתריליכא כמוכאוצסדדייקיקמכל ימיודקאי נמי אחר הלאו •וכאן גכימתור כי׳יתורא לק לר׳יעקכ הסמיכות בלבל מיתר וכשם של רייהןלה י״ל איילי ודכתיכ והנותר ממכו עד כק׳כאש תשרפו משמי גיכ שאמה פצא הלאו לכתי^זתרכתיכממנז-ה״האחאילאבאמריגיכלר׳יעקכ-והנסישלמ .שלא מתיר אס־ מתיר יהיה זה הבוחר כשףפס ככקריוהיימ אתו ליקלקקצתעולכלשץהכרייתאכמאמול׳יכזלישאמ׳לאתותירומממ' שעבר הלאו להט דייק תמנו ועד י כקר והשתאא לממנו ו תו י עדבקרוהנותוממנועדכקו וגזמו כאסכתוכ ליק עשה אחר לת דייק שפיו לישכאלרייהזלשמפט שהוקשה לו לכ לומר שאץ לוקץעליו ל״לשאמו כא הכתוב ליתן עשה אחד ל״ת לומד ועד בקו אמו לפיכך שמה כא הכתוכ ליתן עשה אחו לח וצונו לזמר וצו׳היה ליה למימר בפשיטות מתיקו לעשה דכי האילישנאלאמצינו דאלוהוה כתיכ והנותר באשישרפו עדיץלאהוימימןלי׳כביתוק ישוסטתקלעשה שבלס כמו בפסחים• גבי ניתוק למצורע לפי׳רלו לעשה והיינו בעשה שאחר הלאו משוידסוי לאו&קרמו עשה ובהא יתוואא כא ללמד שהעשה היא אתר הליתי־י (השתא ניחא האדפריך וו׳יעקכ ן ) וגיס לעיל אחי י״יאכין שאני התם ללאו שטתוק לעשה ק ד (דף ל לכתיב מכל מעשרזתיכ׳-ולא אמר שאט התסדכתיב מכל מעשרותיכם האיוהמהרמממעלכקר חאיעכיר זתהי׳ הקושיא על יתירדמממ «׳כא הכתוב וכוי- והנמן אצלי שפייהסזגי' הוא על -אופן שאבאר והלא עד בקר כיון דלל דכלתיה לא לקי משוס דהוי לאז שאין בו •מעש׳ומשט»4ל יהודה חהדראיתוראדקראדכתיכ זהנותרמחמ עד בקר באש דאיצטוךציתן בקו שני לשויפתז •והשתא נמירוחלןבפ׳גמר׳דיכמות י ישרפו ומצי למכת: והנותר כאשישרפו ומייתרמממוכדאחר הלש למ״לכאהכתוכ ליפן כשה אחר ל״ת איידי דכתיכ מתר כתיכ מתנו • כיבמ» (שס) גס מייתר עד בקר כדאמר הלס כשבת(שם) ןע׳ן ביאור זה דאיידי דנתיכ איסור נותר כתיכ ממנו דלהוי עשה אחר הלאו

ת ואימ לוקה • ולמיד כא הכתוכ לייתן כקר שט לשריפתו והיינו ל ס פ מפרש כא הכתזכ וכוי • דהנה תבן במשנה לערכי פסחים ה אחר חצזת מטמא הידי'(דףקך)גםכז?חיס הרק איזהו מקומן יעקבלללדבלאיהלאלקיתשוס להוי לאו שאץ כו

גמשגההפסת נאכל עד קצות• והיימכרבי אליעזר בן מעשה• איידי לכתיב עד בקר כתיב עזריסלסמרא ליה דפקת הזי מתר מחצות לילה זאילך זכמי דמפרש ממטוהייכו לומר שזה, הכותר

הלם(שם) וכתבו התוספת כסיף פרק כ׳ דמגילה(דף כא) זכזבחים לא ישרף עד בקר פס לכךהיא ההלכה ג״כיוכן דעת הסמ״ג-וממילא י לדאף ר׳ יהודה, שט *

ישתבח הטאזרני חיל• ׳ ויתרומם הסעשרני איל • ויתהדר משנכי וקרני • אשר ער הלום הביאני- וביטיגו אטצנ* י ולחתימת החגור הגיעני ־ וכעזרת אשר לו יאתה התהלה והדון •י אתחיל קונטרס׳אחרון :

קונטרס אחרון בצח ישראל מסכת כרמת נב (ק״ק• ודע שכלסאוצות האלו אשואממפחוים בהם מלס ה.מ נגדי ואינם מכ1ני׳כמ'עיכהשל,לי מחש!אריכות מעומת צפזכ׳ת של ל ימים והלילות יזכיחע/למישיהע מעט כמות הנמר לפיכך נראה לי טוב ויפה כשעושין לה שיזהמ שיעשו הכותל מ)וחי ומ׳שיסא מטהי מושלים ולק קצה נצר,ררונ*ית מזרחית יאזגעמוד חמץ נגד ל עללילת^־כרים האלוואחר הדין הזה צמשכזבעלטיז וכעל מ״א נא״חסי^״ל ואתרכקשת המחילה מצכולו אכאר שתצאההו כזההעכין טעות גלול׳ • כמה שגזר י ואחל שלא יאות ונכין להחזיר פכי! לצל *רימת השמש ממש אס לאאוהם הלריס טזערכ- א/ממש רצונו .^רחכןמןהיושוהעס ר1גובלישיהאמנססחדימתהנוטות ,לפאי! צפון והוא שראכן מן המשיה יותר ממחבא״י חךהמשוה יתחייב לכסות מעט& הרלזייזזה לאחקיה ולא תהי אתר כקשת עקרי אמקיח הרכריס עיפיעימקתחכמת האיגיופיאהרמממרידסהארןוההנרס' ואנסנו צכאר שהדויס במערב א"« ממש נתקיימ לחזור פניה׳ לצל צפזנייוא עיל תנאי אחר זולת התנאי ומזרחית * גס להלריסיכצסין איי כת שהכין כל*ל הלבוש שהוא סבר שהעכיןתלוי בננזיס הצינית כלכדאחנם

("*1"~*0חבר ראיתי להמג פה מאור •היזגלזת 64 י* התמורויאשר כשית אשר לאו כל'חכמי למד להכיכסזהסהמרכריסכסכמות ןתכינס וכשאר, סלקי חכמות הלמודים •גס כארתי איוו היא הדרןשינכצן בכין הארון של כיה' ככדי שתהיסהסשתסוי'.מכוונת מול ירושלים-זהוא מאמו נכנדיולןמאול וישלש בעמקי התכזנה זהלתילית*.אשר שגה כוהיהלמשוהנמשמםאחליו • כפי יעדח׳ כהקלמתי ככל* למלאזת•bt ןשוקתסחכירייהמקשיכיילקולי * (גדולי יוס זכי׳א שר שאלו מאתי דכר

t : הנני כא לפרש עד מקזס שיד חכמתי מגעת בעיה) - במשנ6 רשיכג אומר עד עלות סשסו. ״ כתב הרמ״כס בפ סמשכיזתז״ל עמזלהשסו הוא הא זר המצןבתאת מזרח קול׳ עלות השמש ככלי שעה וחומששעה מןהשעז׳ימאניוח וטעס זה קרנת שטח אזר השמש חןהקיטורייהעביילעולי׳מןהארןתמיד אשר די עלות׳ אסר ואמשיס חיל כתי שנתבאר כחכחההלחילים עלל מפני שוכים בסיסם להכיןדכרי הית״בס האל(• גס בכלי שלא יהיה יכריז נעלמים מלמס המעייכיססשלחים אחותי לפרשסחבלתי אחוש לאריכותמעג1

יףב'

ממזן אאההקלמזס מחכמת הלמזד>ח-ידזעכתכזצ'־שססב׳הגוומת. v האחת העצץתלויגםכמשך התרחק המדיני לצל מערב א*י• שאם יסייהרזח? לצד מעלב הרבה אן tffc תהיה אותה המרינס צפיכית עכיז העםתחשכנהמוכרחיילחזורפלייסלצדמזוחיי.צפיניה• יכדי לכוו הלין זהעלאחתאזאקדי5הקדיוח הלקוחיחמיכחתהתמנהןאנור דבלי כחוהתים לחוליים כתהשאץ ספק בהם כלל יאין דברי אלה עם הבלתי שלחים כאצחת הלתוד־ם ולש עס איתן שחין להם כלמודים ידיעה כלל אחצס דכרי.עס.החעחיקיס בהכחת סלחזריס •! יריע לכעצי התמצה םצמצא בכדור ששה מיני עמלים גדילים המכריס המיד כדברי התמנה {הם הטשיה • !האפי, ישר ״ ־ והכינק הראש • ־והאופק ניטה וחצי לס והכיהסשיה נחר(־ עס{האופק ישו על דית נצכת• ו5נ!כח בחתן ע0 אופק נוטה על זויח ננכת • יחציהיס נחתך סם החסיהגס ע^מפאעלזזיותנצכת • זא:לםהמשיה עם האופק הישר * . הזא להדרים י על טכוו סאתשאזיהמשזה עוכר צכא ואשם 1 (אופקסציןראאיפקישר • ואמנס הדרים מן החשיה ולצפון יהיה אופי!6 מטה מן אופק הישר והעגולה העובלה ככת לאש&גקראח עגולת?נכחוח־ה(־אזפקסעלוני־חכצכות:;: וחצי ציום היא העגולה הגלילה העזכרתמןהצפין אל הדרוס אשר צהגיע השמש שמה יה*׳חצי ?יוםלככיי אזצו האופק • והנה כהבאר צהציסה שכל האופקים הנזמים חן האופק ישו לצפין בלכד זלא מן הסזוח ולמערב יסי׳חצי י(ם אתל משתתף לכולם ׳ יכל האופקים נחתכים עם אזפק כישר כשתי נקזוות לווזרחית וחערכית רצזני כק$המזרחיכקצהחצנובכתקז'שהאיפקהישלהסא נחתןעסהמשוה שמהנחהכיס כל האופקים הנוטים עם כחשןהועס האופק • ישר וגס כל העגזלים הככקייס •בחתכים על אותן הנקילות עם החשיה ןעס האופק־ישיועם כל האופק ס המטיס • יהנהאיככלאןתס המדינות יהי'ל5ס אורך אחר • 'שאחכסאולך החמכה לציני חת שכאחל שאיזיזמוינה רחוקה מזילחה מהחרינית באורך ישזער עפ"1 קשת תצחשו? הנאחז כין חצי היןס של המדינההזאת יכין חצי היוצ של מליצה סמעיכית אי המזרחית לה • ורוהכ המדיני רצוני חה שנאחר שאין'חריכ' רחק׳ מן זילתה . מהמלינזת כרויכ ישוער חן קשת קצ־ הייס מאקז מןמדינ׳לחדיכיבסהוכה להנצסין • זהנה כל המדינות אשר לסם אורך אקד יהיילכס חצ׳ייוס אחד • ואולמ המדינית אשר להם רוחכ אתר יכייאעפ״כ לכל אסתנכחאחר.: וכפל אחד חצי י׳ס אחר אפס שכולן נחהכיס על נקודה אחת יבוא כמקום כקוטכים שלכל המדינות יי וידוע ג״כ שהכקזלה אשר יחתון עליי העגיל הנכחי לראש של איזו עיר. • עססמשוהיעסהאופקייבמזרס הוא אתצעהחורח לכני אותה העיר • -והנקיל׳ אשריחתון/עלי׳ הנוכחי של אותת העיר עם החשו׳ והאיפקים במערב ס1אאחצע המערב לבני א1תה העיר ששם ה0 נקןילת זריתיזסשחש ושקיעה ברגע תקיפת ניסן ותשרי זזה פשזטזיחע לתוכבייס ׳ והכי רצוני לבאר עתה שהדרים'במערב א״י מחש;־רציני שלהם ייחכ אתלמן ר.חש1ה עם אין ישראל • זולתשלסס האירך יותר פחוס מהאורך אשל ירושלים ישראל שאץ ספק שנקירת אמצע המורח אשי להם משוכה מן ירושלים לצד ירים ולבן צריך שיסומ פניהם כהשתחזיה.מול הצפון מעט • זיתכארבמזפתבציוההזאתנחזג עגזלתא׳כ׳ ג׳ל׳למזח עגולת משוה היוס• ויהיה נקירת זייין הק1טב הצפוני של סכיעה הימית וכקולת יו״ר מקום • ירישלים חיב״כ ורביעי זיר חצי הייס לתושבי ירישליס • זנזכחסר״ש אשרלהסחציעגילהכי״ויכקולחי׳אי׳צע המזדסכייימצע; הקערבויהייקשת ל״ישיעור רוחכירזשליםמן ממשי' ילצפ׳ןזהוא כפי אשל כ־תמ בעלי האי גרו פיאה ל״ביחעלזת •

ונניח

3מת סלילה היא הסחל ג׳כס השמש(העלמה מעיני יושכי תדל כהייתה מתחת לארז והיא אוי מתלעת כהקף חצי הגלגל השקיע מתאת לארץ אחת היותה חתצזעעת כיום ומקפת חצי הגלגל אשר מעל לארז י והקו המדומס-התפריש בין חניהכדןרמסלוליהלוךהיוחי וביןחציהכד1ו מסלול הלזךהליליי. נקיא בפי התוככיייכשסאיפקיותןהידיעות הכילגית כחכמת סמלאותיהיא סהאןל השמשיי יתצא על לפנים אשי שס האאל

ויןואובשס־אזו־לשר-ושיס הבייקואו כשם אוו־צכאל• וא!־ל6 האיזיהישי י ענימחמאו והוא באשו יגיי^נציציהשחשיים ויפגעו איוה:גש5 מקשיי שאזתןהגשם כשיוארו פניו נאחי שהוא מן הישר • ועמן אוי צכפל הזאלהין׳שנתנאיבטכעיזת שנציצי־ האור כמו בציצי השחש יזולהו מן הגיפיס המאיוים• הסוגשיס כגשם מקשיייכאזפן פלא יועלו לעמי ליךעןכמולצאת לעכיהשכי-ישאזינכפלייואוזרייםאלצדהמאיל * זאסכחזיוחס יפגשוכגישסכאמו• שאואזהגש5הזארמאודצכפל * (נצ1ציהכפילהי0יועל פנים סוכה אשי איך כא[*!קוחם וישלציצון הנפילה תנאי אזכדהז בסחוך • ודע עוד שעםסיות 6כל שוכליאיזלא ןזכלו לככיס המומס אזרהישי אם לא שגוףהשמפ צמןא מעלי־לאופק אוצע ומרגע שישקע השעיתסתהאופק יסחימהםהאווהשמש*י היאר עפכל וסאפשרשיהצועדיין אןהאזו הנכפליכל זחןשלאירחקהשתש מןסאופק מרחק רכ כחו ש6בארוה«א-־3עמר שהמציז השמשי* יפגושידיסיסעכים סעזלי׳תן הארץ והוא ההבל הלחסנראהע להתמיד צס מןהארןעזלסלמעל׳גזואשינוזיסזווויכפול ויגיע לעיצי יושבי,סארןי זסואלצוניכעלתהט5קלרא׳למכלחות אול זהו׳עמןל השחי * אפ? שלא תמשזן הפעולה הזאת וק בהיות ושחש קרינה לאופק זלא ז1לת. !סעל׳כזס יען־שכלל גמל אמח אב^י סחואיחישזויסהנפיל׳סזה זק לזזיס הכפיל׳ • ׳כיאור סוכר שהכצוצות׳ הגנפליס לא יגיע לעין כאשר ןחכפצ משטח מקמל אל גוף השתש שאזי כסי סיורים ביושר כדרך צפילתםןאינם מגיעם ערי העין • אמנם יבפלז אל העין כאשל ינאי הכצוצזת על שסח כלתי מקביל לשמש זמפניכןיגיעי עלייכעזקם ונמו כן הס נכפליס כעזקס 61פשר שלא יגביהו הרבס מן סאר| ויוכלז להגיע אל העין הונא׳ וכלכרשתהא הזויתההוה מכפלת סניציז עם השסח הכלתי מקמל אשונפיל' עליו הניצוץ דומה לווית ההיה מהניצוץ הנכפל עם השטח גיכ ולא זזלת זה והנה נודע בגאמ״חויא שגוף תשאש ייחרגדול הרבל,מן גיף כדור הארציי ויתחייב מ)ה שיהיו ניצוצי סשמש מוששין אח הכליר בע!קס לכן אפשר ייזכל כהיות כהיות השמש קרוב אל האופק שיוכל טצון השמשיככיפלבהאיריסלהכפל ולרדתעדיה אר|שאזי כופל כעןקס ככ״ל ואולם שיעיר המיחק הזא י״ח מעלזת רנזניאם ירחק השמש מן האיפק י״ח מעלית אןפחותאסשישייכפל מיצון ויראת לעכינו חאיר דתות היזכ והוא עחוד השחר כאשר כיאר החכם החפולג חקור ישיר יןנמא כספר גבירת היחררגה ל״ב • ולהיות שהגלגל ישליפ ?קפה אחת שליחה ככ״רםעה והוא ש״סחעלהיגיע א״כלשעהקת הליך טזיחעל׳ילשעה וחזחש שעה י״ח סעלייכך הס דברירכימ

הרמכ״ס יכתכארי דברי( ע״פ סכתת הלמודחח באיי מספיק;מי הי׳ עימרכח״ליכוזן את לבז ו א לר לתפלת השחר דףלעי ככגדא״י שכא' והתפללו אליידרל ארצס ־. .בלכיש התכלת סי׳צדסעי׳ג' אחו שהזכיר דץ זה כתכ עיי זיל זאנ1 שמחזירים פנינו למזרח אין בינותינו לגד זריחת השמש שזה חק למינים י1א לפי שחנו יזשבייבתעיל *לליוכשנקזול פנינו לחזותכתצינז מתפללים כנגד א״י ויוזשלים

קונטרס אחרון נצח ישראל מסכת ברכות״ י $ 5 9 * ם י 9 א כפייסצרשםבלזת הנקעי ו ה ה ל ע מ ל י ל ע ק כ ו ע מ ר

8 • (לכן אי: 3 9 ° ה נמצא בלוח הנוגעים * 9 ל ע מ ס שס1א ל ע ל ג מ וע ל״כ ג מ פ ל*ב עעלס דומה לקשת ג״י לסי ש י אפשושיסיה קשת ג* :ל״כ מעלס יהי׳א״כ כפי תנאי , ג י י ס 6 ׳ ואס י 3 4 8 6 • א י ה9 2 4 8 ך 6 י ע י ן * . כ ק נ 5 אל100000 כל ה 5 9 * ד 9 י ע כ ' ו י ע הI הוא יותר O O O O O fe 5 5 9 ° י 0*יו!!839°9 9 לפ ז ׳ צל & הלאית • י ע י ב ו ׳ ג ך ו 8 הזיכמעס ע 3 9 ° 9 * 62486 ן ו ע ׳ אמנ , י ךהחכ מעווגםהקפתג^פ 6 ׳ 2 4 8 ן • 6 ח ת ז ח פ י פ ׳ ׳ ג ת ש ק ע ג ו ג ה ש ס ו כ כ ב כ ל ו

J ב מעלה וזסשוציכז לבאר ל מ ן ט ת ק ו בהכן ר כאי״ונה שכמליטתצופת אשר רסנה מ י ן אל ע ו ו כ , דפיןן שמגו מעלה ורצוני י ן המערב י סמשוסמ״ב מעלות זאלהה מ• ־מת׳ וחיחצפו ואלמו י כענ יךהלופםלםסי ס נזסהמצכצו ג ש ר א נ לר שבצומת וכ״ג יתבאו כמופת כצורס סזאס ופהיס וקולת ג׳מקוס העי ו

י עגולה ע י נ ותכה ואל״כ ל׳ ל ז ג ע י ע י כ ג ר אל הו סהשז מןר וליה י א לאותת הע ב מ ה ן מוס הי י ׳ פו ן ן פתיכת קשתמאו לירושלים • «ז1יס לינ שתיהן גצכות ולהיות שאורן ה׳ימקיהנ י י ׳ ג ך ו י א ן ז ירושלים ל מעלס שכן נרשם אורךכ אי ׳ הי י א־ פי ו ו נהכאג ז י אי נל ל פ פ ק ו ה ל ע מ ו ל כ ״ ל ת ש קן בקע ו נ ועלה 1יל ק ל״ז ין ס כ ן ןעהשי ^כי י .קשת אי• ג ל ע ^ ל מ א ה ״ ל ע ג ו ן נ ר ע

ע איילפוא • ק והכס נ• 6 5 6 0 וכיןעהשלם • 6

1 0 0 0 0 ג הוא״> 0 , ל < ^ ! נ ו3 0 0 4 כ ° י וס|פל'ה פחות מליכ מעלה שאם כיהלי ״?יאנארמענ

9 0 0 ^ 0 1 6 2 4 8 עוך65606אל10000 שוס לערך 6 ' יסי מעל' ,וזסלא^תכןכייחתייכשיזלידו הכאחהקצו!׳ תספר לומה לי,כ$תאת ו כסער הערך• *אלו הן א מ א כ ס י כ ו בעס ע או ן י והמהכד י האמצעי ג<148^6כ1€0000;חלילמםפ62486006000 <והול1פס&־0 0 0 4 0 « . ר פ ס מ 6 * ב ף 6 0 ׳ 6 ה וצא מהכאת : ו ל«0פפפ ותרגלו י? יפהופמן המספרהנ 5 - והו 9 ° 7 ! 6 4 2 4 ליד«ספר ° ו שין ב מעלה ככלי שגס בקעו יסיס סח!ת מ ל ובהכרח שקשת ליה פחות חן ירושלייללהם וס שלבני צרפת:!שוכס ח סשיעויסנ'ל ואיכ אמצע סמזן־ןעולס ט כלפיהצפי ע והלר כצפת שווצילכויןיוזל יוושלי׳צוץךלנטות מע :נבקש' וסכה נ ו ססל ז לסצ&י ו ן ו ו נושא^גרצהליסל א מכללכרין רך: כחסר מ באז בו ן המעו רכה: מ ם כמה או ג חןקמשו« כמה,הי6 וס ג א ! ? ה מ ונקחקשהתשלוסהנשאר עדצ׳יככקשכקעיז כ ו רןסי אים 0גע ?שת חחכ המדינה ההיא ע קשת ל״כ מעלה ג ג ו נבקש נן ר ע נ נ ח » י ס . ע ג ו ג ך ל ן סעוכי׳לחצאחספר שיהבעו מ ש ח י ל ע זע ג ז פקע התשליס אל . כ?ע שלם ואם נתצא כמספר ההוא מסףעל נט ואס יהיה ע ע סנכזון אל שזרח כנטיהאל סדרום מ ל ל״כ מעלה נאל אמצע ן ךלמז צו דע שנ כ נ י ל ע ג ו המספר ההואסוה למספר נדע ככרור שנצרך לכוון המורח כשייזאס המספ ההואפחוימןמגע ליכ נט ל כצפון • .וכל הדברים הכיל נתכאר כיאלר שאין ע אל המזרח כנטיה ״י להכחיש! כשזססנים זהואמכוארלמעמיתים ש פ ספק בז והבלתי * כפכמה הלמודיס ביאור סב 1 לזכסזף האילם תמצא כל הלזחזת גס

כספרי&שר[כתנתי •ם רכ אחא יאמר כרקא תקיפה א גמרא סא* רעמי י ע ט ב ף ו ב • יזא לכררא זכו׳עד ומסתכ ק כעננא זמתכר גז י ר מל צדיקי יסור־ ב י אחא בר יעקב האלחיס שפחי שקר סדיברזח ע כר עי^סעתקכיכשם לחזיל ההעדר ע ן הסכמות הטבעיות • ועתהל רמזו. כמלות קצרות הזיוחסמטר ל ו אק־ י כואזיסתביננו מאי: דברי המחקרים סטכעיס • והנני הועם • ככ וסבתו ומהות המ־ק יס לחכמינו מקדים דהכחות חכמי הטבע למען דעת כל הארץ כי גז שנכספו הזיל נ אי ס אסר שו ויל היי עשר ילות כחני׳זת הטכע • בגיכ מהותו י אל׳ מ י חלהזריע ל ע אנ נ מ לדעת סיכת הרעש חדוע איכ אד מ ו ע ף נברא , ו ן המזליק ?חסר איננו ג ע שעצם הענ וסכתי • דד כמו שיסשכי הבלתי מדעי בחכחות • אבל הוא סתילד זסחסדש י מ אס כשתימיס זכסילהם ן סאלת? יעילה יימנו כא״צעת גרמי ד ח אמין ע * חוצות• (^יאחת־זןהכאיזצעההגלגלים י ; פ ל ע ו ט ח י ת ל ך פ ה נ זן אס היסזמת השלשה מ ו ע שחתמת מרוצת תנועתם הנפלאה חן אל ף סחו אמפכביס את האלמה להם מיס אויר אש ויעברו כלום כגו

עומקה

וכמת נקודת ט' דמוס דחדינהאחת מערבית לירושלים ולהרוחכ דומה לרוחב ירושלים • כמז שהוא עיר טוניש כמדינת כוברייאה שוופל

גם כן כמןהמשזס ל״כ מעלות כרוחב ירושלים י ^יי•

ואזפן ת5י היום שלה ג״ז וככחסראש אלה והוא נחתוך׳עס אופיןחציהוי' לירוכולי׳כנקזדחח-׳ולקיו׳ «אנוך טוניש כפי המל כאגרופיאס מיד מעלז* מן קצה המערכ ואורן ירושלים מן המערב ס״ז

t- חתי א״כ טזניש מערבית לירושלים ןאחצע האזר> אלהל1א0צ׳המערבא'• ויא תשולש גלטהכדירי המו5יעזויותט״ג שתיהן נצכותכלל א״כקשחגיה היטבל אחד רביעי א״כ זקש'לט׳ה:אכשיעז'זוית גלטיי\$׳יכחעל׳כללי ואולם קש׳דימ פתוה חל״ג מעל׳שאמניקלדליכולז

הנחמה־׳ל כ חעצז מזא רוחב ירושלי׳זלכהדר כעי׳טוביש אם יסונ)פצי1 ׳1 זריחת סשחש לנקודת ליל נקודת ללא יכוין פניו כגל ירושלים'שפזא כנקודת ילד אס אס לא שיצפין מעט הרי שהדר כמערכ איי צריךשימה

. סעטלפאתצסון• חסמהשרצונולכאר : ורצוני לבאר על ש אפשר ויכיל להיות גם'שאף העיר היותר 3פולו הדר שם אסכא למין אמי אל יו1שלי'יצסוך ל מירושלים׳ ע להטיח אל הצפין מעמו הזל דעת הלמש הלל ־'״.'. ויתכאו כמופת

נצולהזאת • כסוג חציעגזלה אילג׳דיז למוה חצי עגולת המשוה

שעל האק וסקזלזכ י הצפוני ׳ ק׳ ונקודת יו׳׳ל >כס ואש תישכיג ירושלים • וקשת ל וןצי היוס״לס© וקשתי ל״כ מעלה »יזב ל

יוושלי'• זחציהעגזל' *־ הייא נכפ בואש להם ונקודת סידמזת ־ עיו אחת וחכה מן התשוה מ׳מעלזת ׳זהיאעלמ עירטזלילו שכתלימת ?פלר אשר רחבה מ׳ מעלזת זהיאא״כ חתו צפונה מירושלים •

ומצאמ 4״כ שאירך מערב

ו בלל זאורך טיליידו לל מעלה ונבח הראש של ירושלים ל טלידי קשת הצי עגולה זש״כ זלאתצע החזרח 1 ז' אמצע המערכלהם ומכת חותך חצי הייס של כני ירושלים בנקירת פיוסצי היום לטזלילופ בהכרח פחות מן ק6ת ליישהוא לב חעלה •!לד והפס קשת ל ולפיכך נקודת לחדוים נקודת יו'ד1הלר בט׳ילילוצויןשיסיכ פניו מאמצע המזרח שמא נגד כקורת פגם לאל הצפון מעט צלי למין אל ירושלים בנקודה יזיד • והחופה עיז לסי ה שכמשיל^ללש המוצע זוי.ת לס שתיהן נצנ?ש • כלל . יקמסלב^בכלאסררביע « ןאזלסוויתבימתעלה כ־שיעירקשזלסהףוזבשמןהמשוס שהיא כפי החוצה מ׳תעלה י והנהנחכארכהמשז ששמי משולשים חהזים מחתיכת הקשתית הנבנים על תושנאא^ד־ כחז שהוא משזלש דלק

ש3כאן עם קשת ג־פשנתיכושצעררכקע לגאלכקעללכל.פ אל ניגע הכקע - . כןעיך י ניגע קשת העחוריס ל קשזלשיהמזלע״ז כאיתינספי הישילזת אשוסצרתיזככרמכר עבין זה כאילם אתנה צתופת צשתכשאישנפל טעזאבספרז (הנהו ל ג ו זאירו טולי״רייו״ר יזי׳איכ• קשת ל להי:תא-ך ירושלים לו מעלה שמא תשלום גיל לצ מעלישהנא ב לפי זה ל מעלה וקשת ל

קונטרס אחרון נצח ישראל מסכת כלאים נג {הגת יש להקמת כזהעל לנוי! קושיא עצומה ־. !הואשככו אפשרשיצויירבערוגה ששהעלששה • השעהמיציזרעננין י•

?סיס מזרע מחנה כחי כן כ• ל •מעסיס ויהיה עלגצזרה

הזאת : ׳והנון בחבורו - הגדול ״בפ״ל פהיכלאיסכתכוילאתר שכסכ.שז.ורעיןכערוגה שהיא ששה מיל י׳ תמשה מיכי זרעינין וז״לאכל יותר מחמשה מיכין לא יזיע אעיפי שתרחייו ביניהן לפי שמימן הרכה ,כעריגס סרי הוא כנטמען בערבוביא עכיל ילפי הדברים האלזלאקשסקישייתעוהניל -

אגל לפי ״ה שכתב כאן כסיווש! שנואה מדכות . שח1תו לזלוע הרכה מימס^מלאיכול ־ שכן תקשה הוא כעצמו-שאפשולזמע השעה ,שימש • והשיכ עיז שאין ס״נ רק לפי שאך א״א שיהיה הנזרע חתר פט' טפסים • והת&נה כ&ה להודיענו שאפשר לזרוע ה' תימן ויהיה הנזרע כ״ל ספחים צשאיסהקזשיא הנ׳לוהנאשככראסשר לזרוע ט' מינים ויהי׳ כנvעאעפ*ככ"דu«חיכ • גםאמהשכתכבסמוו כגדול שם • שאם היה לה גמל מ-תרלזחע כאיכה אפי׳ שמונה עשר מינים ־.נראה«זסשכמק1ס גמל לא סשש לערמנ>שבחווהערזגה ולפיכן מוהר לזרוע כחול העריגה יותר מחמשה מעיס והייני שש* והיה ייתר בלכדשיתן שיעור ההרחקה מולאהזכיר זז כאן כי/ו שהזכילשיעור המימן נערוגס כלתי גמל ׳ וככר כהכסהי״ווכפירוש הסשנסהטעםמסשאץ חוששץ לערכוכיא כמקוסגמל * והנה הרחיצה צייר התמונה כאן ביש לה גמל שאפשר לזרזעש^נהעשל *זיכיםויסיהסמועשלשיסטפחיםכלצד ־ ועיזקשהגיכהלא ככר אפשר שיצוייר כיש לה גביל לזרוע נתונה תשעה מינים זימה המרע ממנה שלשים וארנעס טפפיס • דהיינו השעה מימש ורועיפ ככילקפחיסכתיןהעחגס 'ועשר טפחים מעשר מיניםעלנגכזל

ויהיה על הצורה הזאסל ואיןלסשינ נוס ולומר פהטע' סאיא שיונחו הזרעייעל הצורות הללו מפני, שאזי לא נמצאכיןכ«פ׳ בזוזענקון זייזח החקושן מקולות א׳ לז1ית המסומן כנקודת ב' כי אס טפח וי,וא פחות משיעור הרחיןה שהוא טפח וחצי ולא דחי לראש חור

לפי שהוא בשורה צחת י ?5? מליל שסכרא ו! לחוקה ואין ליו עקר כלל׳ אלא שאדרבא נתבאר כטיל זה מדברי הרמ״בם עצתו • שמח כאזפן שצייר י״ח מיני! לר״י הוא עיכ גיכ שהעפח הזרוע שבגגולאימ רחוקמןזויח הזועבבאותה .השווםוקפסת . ןאיןלןמרדשאני הזרעים שכגמל שאינו צריך שיעור הרחקה לפי שגינה הגמל עולה לשיעז׳הרתקה וכסו שנתב הו״ש סברא ז! בפירושו כאן• שזה ע״ב ליחאמן שזורעין כתוכפ לרעס סות״נסישהנה פיכאןכיש לה גמל דאמרי ו1פחיס ואתר רבי ייג מינין • והראה הצייר שיהא סכזרע חמ:הל׳ יה;דספאפשרשירמהחיניס זלאיקסומדססזווע * חלישסחים והסמוהענין בפירושו • ואלי נאמי שגיבס הגמל עולסלשיעזר הרחקה ככר יתכן לרננן - שיהיהרזמעבייגמיכיס שלשיםזשכעה טסתיס יה־ינו י־כ על ׳:גכולזכעריגה עצתסנזרענה מלהחתין אסר ויהיה הזרוע כה ה' על ה' וחצי טפח פנוי מכל צ־ • ועם גובה

סגכול טסח [י׳הצס זהיא שיעזר הרחקה" לדעה הרח״בש ־ זכאמז שצ״ל שע״כ לדעת הרמבים אין /ובס הגמל כחיך שיעור קרקקה - זחה שמא בריש ראיה חמשצה ב׳ כגמל שהיס מכס טפח ונתמעט • ללהרח״כס נסקזתא אח־יכא איכא כגמל והוא כמי שכתבהתי׳׳ע לל*תן שלפי.שהגבול מקכן הראות ןיכןל לןביר הסכלל

ן א

עומקה!יתחלש שם לפילוח ערוב זהכזה ־ ואחר כן יתחילו להתנועע לשזככלאחלליקזמכפיהחזטבע בטנעסיסזדו'ב*יסיר המעיק *מכויסם לסזציאםמתקומתםישינזנהכרפכפבעם למקומותם - ונלוו אל היסולזח השלשפ בצאתם מן הארמי תלקי עפר מןהאלמ' ןה!א סאיר העשני הנראה עולה פעיל מן האח והוא בטבעו יבש .!אולם האיל העזלס מן הימים וכפרסמן ים האיקעוס הוא כטבעו לסמאולזרוכ ,סלקיימיעיסזמיעזטזעשארהיסזוותהשלשס • והנה יסור סאויר נסלק לג׳ חצקייי-החלק העליון וסוא הקווכליסזלאש וססלק התתחין החזתף את יסוד העפר •הםתמים ספלן העליון כעביר קרבו לישול אש וססלק החתתון מסמת כסהפכופ נצוצוס השמש המכים באון זחחריס נאזיר • והחלק היותר קר שמן האויר הוא חלק אמצעי והזא סנקרא אצל ההסקריס מים עליומש * כעבור שכאשר יגיע האיל אל סחלק ההוא יתהפמ /סלי\כמים שנו למים נפיעלזיורל סגשם ע״פסאלמסזכשיכלא הגשם יאמרד הענן שהיא האיל וישובו מלקייכלאתלאליסולו • (אעתתזפפלעסכתזכ בתורה .•' ופנוי נכתזבים'׳. ומשולש כלכלי תזיל • כפזככתזמ • ואידיעלה מן סאוץוהשקהזגומ׳הרישגזן מעגן שלי-מן ה*רן 5פיא שש כ1לל ליסודות 0א1בעפכנזלע לחכמי טבעי ־ ושנוי ככתוכיפ כצה עק !ילך כן תוריד שאול לא יעלי שהכונס בזת שכמושהענן יכצחלגמוי בי יחפוליזיסזלותיו זישזכו כל אהד למקומו כן האלם כש?מוש יחפרלו ארבעיסולזתיו ילאיעליעולנמפני ^שאיוב כסרכחתיית סמתימ במ״ש חזיל] זבדניי תזיל - אמרו בעהמןיזיא כעיכא מבלע כליעי שסטנ' כזה שהמיס אינם כפין כענן כמו ככלי יק שהם נבלעים !נתמקם מגיץהעק • ז$עוועזז.בחשכתסזכ׳שסכן האזכ׳יהי׳דזקא מןלכושגזזלומןסארן • זצתמסעם־כום לסתת ספזצ׳זכר לענני הנגזל?!הענן גלולז אן פאק* ןאשזגאלכזנסלצשונ׳להיזתשסענן )»ר5כ'חיתודוס'כאלכע*ה:פחלקפאששכתיןהענן ׳.כאשרירגיש! כיהחפיל סענןלהיזתזנהפןtהמיס-ימסיזמןה/יס-ייחתבצזזהאלזס כטבע כל לבר לספקכן יחד כבוגיש הההל וססיוצוני תלקי האשיהנ׳ל *אומס כחזן עזבי הענן זכאש׳השלימז תלקי סמי' לשזנ ז! מיס בפעל קנה האש הטעזן נחון העק אז כקול ועש גדול קולע עוכיהעק ןיוצאמשם ככפ וסואלציכי האש כיוצא סזא הליפ שאמלןאיס ומזה *מ^וסג״כסועס יען שחלקי האפיפעיעו קול גלול ־ צצאת0*עכורV ןיצא^בכא מלל - ל*ק>גמ4צאו>ל כעלשאטןהמלגא נעממ מויפ׳כעקזם׳יסוקכאשריהערבוסאפדצסץ אלמקוהזןחלגלולV משרמננ^ה י5אכהכ1פ מןלהקניןישמיעלפיקהגלזלה כאזידכן קול ס^עם יצוא גיכ כמו שכרז5 פלונן כשקעז כתוך סמים יוליד שאון רנכאויר כן ישמיעו. תלקי פאש נתון עי סע:ן והכי הכיק וסלע0 יתהווגע אחד נמס ש^מ וואייסכוק !־טוס ישמע סרעס הוא בעבור גו עסיפ צואות יפעל׳ גוולסזתןובוגעהוית הבוקצוא׳מילמשא״כ

:ש1שהשמעשפועל#מן.ל1קא1אימ.נשמע י תיכץ להזיפו כמבואר ׳

כטבעיות ׳ וה7סעליי( תכין אבני סרעס כי יתהע מן סלקי צעפר *;דצקיםזהכזפזוצאלנכתימןהענן בחמותסלקיהאשלכן ישקעו כעושקה6דמ׳או' זולה׳מןהגשס שיסגושואפשר שימזהזבעלי חייסבפגש! כסם כסו שיסית כדור העוסרי סגווש מן יקנה סשויפ' ואסוה1ליעאוחוכלן1התכיןמנחובאחאב^1על1 ברקא תקיפא !מירצומהבריךשסוא האפ י סמחסוסכענן קזוע גזיזא דכרואזמ סלקהקישחןהאזיי • וע״ז אוחר הש״ס מסחבר כוכ נ ר

אחאי לבריק כרקאואחי רעמא ואתי מטרא-מזנ'שאנן רואים •חנן׳ אחוהבוקייבאהועםוהמטר * והנאואי׳לקבזס הנ״ל

כסיהסנח1ת שזכינו 4

סליק מסכת כרכות

מסכת כלאיםכך! בת:זכה לערוגה גהססלת פי׳ סומ״כםיזויל וחס ל״ י :שסוציכי כמו כן שלא יאמי בערוגה שהיא וי על ו׳ זייעץ כתוהה תשעה זיע1ניןזהממאוכצ;והזולפיסכלמהשנזוע יומנה,כ1אט׳טפתיסכלבד ־ ועל הצ!וס שהקדמנו יהיה הנזרע *מכס כיד טכסי ס כמו שמאלמ במה שהקדמנו וממני' כן אמו ס' ולא לעכ״ל • עיי׳ כצזוהשציל שיהא כמועבהלדטפחיםוהסחתסה' 0 יניה • והיא הצורה סראש!נה שבפירושו • !גםהצווהשצייו שיהין £

מינים ותשעהטפחיס ווו־4ים והיא הצןוה האפחנה :

u w j njDa 7«קונטרס אחרון נ3ח ישר

r ג

ו א צ י י ה ״ כ ל ו ג ע ך ה י ת ס ב ל ו * >פל1 כ ל ל ג * ' ק גפני6 ז ! 6>ו

ן פ ג י ה ה כ א ז ר בצ1רה ה א ו ב ס מ ז ה ו צ ו ג ע ן ל ; ח . מ ס י נ פ ג ! ן ^ ו ק ״ ל כ מ :

כ ״ ע ג ל צ ך ל י י ש ן ה ! ה כ ל א ; ד ו ע י ש כ . ־ ה , ( 5 ר ח ן ה ק מ ^ ׳ ג ה ע ח נ ב א ז ה ש .

ן ^ כ ל א ס ה ל ע י ^ ו ח ו מ א ~ פ 3 ת > ! מ א ו * ט ׳ ב ס . ה נ ס ס ו ; כ < ל צ ל ו

׳ ג ה ל כ כ ״ א ו י ס י ו ר ק ק ח ו ח ׳ ר ל 1 ק ? ב א 1 ה ! צ ן פ ג ם ה ל ו א ו ה ת א ז י ׳ י ו צ ו י ק

ן 1ישאר1 כח1ך ר ל ק כ ה ויכן כ ל ז ג ע : ל f ח ג ח ״ ח . ת ו ל נ ק נ כ ״ ש ס י נ פ ג [

: . ן פ ג - ל ״ ־ ן י ה ל ו ג ע ה

ת ו ר ו ש ׳ ש ח ס , ם י א כ ה ל ז ג ע ס , ך ! ס « ב ס & . א ל ה נ & ו ״ ל ז ע ״ ע ז ס כ . ב ל צ א ,

ל : כ ו ל פ י ה ו מ ח א ״ ל ן כ ה ה י ה י ה ו מ ! א , א י י ר י ו ' א ס ד ס ל י ו ב ל כ

י נ פ ן מ י ס ל מ פ ו ן שס£1 נ י ל ה כ כ ש . , ן פ ג ך ה ב ל ה מ ל ו ג ע ך ה ו ק ם כ י נ פ ג ה .

ל ר ׳ ל ל ע & מ ת מ ך ל י י ש ן ה ו ס כ ל & ר ו ע י ש ; כ ל ו ג ע ז ה כ י מ ן ח י ו א א ו ו ה ש

: ר א ו ב ס מ ז ף א ל ו ו ע 1ה!א,קי״טאמה ו

ו נ י א . : . 0 י צ מ ל כ כ ע ח מ ל ^ מ ו צ י ל ע ה ש ן י . ה האן^ה י ג ר ב ה \ארור ה$ ל » ג ע ה ן ו ת נ ׳ י א צ ח כ ה ם י כ פ ג ה ס י א ס כ ר י כ כ ש ו . א

ק ש ה ל ו ג ע ל י ק ו י מ פ צ ו י ה י ן א ר ו ס א ל ו צ ס כ ש ^ ׳ ל ה ה ע ע ו ט ה נ נ ח ש ה צ מ :

ו א צ מ א י ל י ש פ י ע א ^ ס י נ פ ג ה י ' מ לכ ש ג ל ק מ ' 6 ׳ ת 5 ע . ע ! 0 כ ש . 1 ו מ א

י ר ב ל ד כ ע ה״להשי ־ כז ח י צ ן י א > ו ל " נ כ ס י נ פ ז ג ״ ל י ס י א ה כ ל ו ג ע ת ך י ת צ .

י ה מ<'ה 4פציס • כ ל ו ג ע , ק ן ו א צ ג ל פ ו י י ג י ל ה ע ע ז ט נ ס ג ג ל ש ^ א סר">1 שה ה א ה כ ־ י מ כ & ז ש ל ע ש ת א פ ו מ ג מ ע ל א ז ל י ש נ פ ה מ כ ו כ מ ו ל ו ע ל י ג ה .

'514.* • ג ט צ ע ג ל י ע ה * ו מ ^ כ ע ל ! ( ה ^ צ פ & מ * כ ] ד מ ע י ן ז ס צ ^ פ ע י . ל י נ ע

ק ר $ . ם < ק מ ש , ן פ ו א ר כ $ ד " foil מ ה ה . ל ע ע נ ט נ נ ש ר ס £ ש ל ' כ א ר ה ' ר י פ .

ק י ט ^ ר ש א כ ל ל כ ש א מ ו ו י י ר ו ם מ ׳ ט ו ל ן ו א . ׳ < ד צ ל כ מ . ת ו מ א ׳ ב א ו מ

t ק ״ י ל ת ע ו ב י ל ע ת ו ש ק ה . ל

ה פ ן ש י ן כ י א י ' ה ה ל ע ע י פ ל ב ס ש ר כ ת ה ד ו ב ש ע ר י ם פ ל מ ר \th)n ה

ר לןןיכן ו ע י ש מ כ מ א - ׳ ס ל א י ה ב נ ו צ י ח ה . ה ר ו ש ה ל ל ו ג ע ה .

׳ נ לה«1כסו לה כו * \ה1א^העג י א ה« נ ו צ ה התי ר ו ש ל ה ו ע ר כ י ס א ו ל פ י ס ו ה

ק ח ר ח ח א פ נ א ל ש ן מ ל ו צ ו א ע ר ל • ו ם י נ פ ה ג י מ . ה ג י ס ב ו ל פ י ה ! מ מ א

. לי. ו ל ה כ ו ח ס ה ה נ ז צ י ת ה ס ר י ש ה ן י ב ה ו ל ו ג ע * כ ן י ק מ ה ו ק ן ה מ ח ת ו מ א ׳ ד

ל ו ג ע כ ׳ י צ פ ו נ ם ה י צ פ ג ה ל כ א ו י ה ה י ר ו ש & ד ע ה ל ז ג ע ה י י ב י ק ר ו ס נ ת א ו מ א

ע ט ו נ ל ה י ם ו ^ א ל ה כ ו מ י פ ל ב ו ד ג ו ה ר ו ב ח ר ב ו א י ב כ ב ת ן כ כ ם ו י ר ו ס זה א

ה מ ת כ ו י ל כ ל ס ח א ז ״ ט ו י ת מ י ב ס ם ש י נ פ ג ן כ ש ח ד ק ח ה ו י ר צ מ ק ו ו י

ת ו ח א ׳ ר מ ר ת י ץ י צה ל ה חו ו י ן ש י ב ל ו ו ג ע י ה ת פ ן ש י ה ב י ס ש ב י י ר ו מ ׳ א י ר ב . ד

ע י ג ו ה ל א ל כ מ ע ח ה ן א י א ו ת ר ו ח ו פ ת א ו ח ע א ב ר ם א ה י נ י ס ב ל א צ א

ן פ ל ג ן כ י א ז י ה י ח ם א י ע ב ר ל א י ג ע כ ה ח ו ר י ל י א כ ז ו ה ל צ ו ז ־ ס ה ה ר ו ש ל

ו י ר ב ל ח ר א ט ש • מ ד ן י א ח ה סו מ א ׳ י ע כ ר ל הזה של א י ג ע ך ה י ת ; ב י פ א ש

ט ״ י ת ה ה לו י ו כ ו ח פ ה ה נ י צ י ס ה ה ר ו ש ד ה ם ע י א ר כ ש י י א נ י ס א ל ע ל ש

י נ פ ה ח ז מ י ( ג ס ש ע ט ' ה י כ • זסיא פ י ם ג כ ״ מ ר ' ה י ל פ ב ע י ש ה ה ל כ ר ה

* ם ה י נ ט ב ע ל ח י כ ה י ש נ פ ח י ה י ל ה ע ע ז ט ב ל ׳ ל ד ע ׳ ע ד ו ט ן נ י ו ב ע ט א י ' ש

ש ו י פ ה ז ס ג ם • ז י נ פ ז ג ״ ל ס י א כ ר ק י א ו כ י א ׳ ד ד ל ע ע ז ט נ ף א ש ו ח ד י ו

ר א ו ב א י ל ש כ י נ ס ג ׳ ז ל י י ׳ ל י ע ע י ט נ ש ב ד ק י י ש ח א ו ב נ ף א א ת ש ל י ת ל נ ב פ ט

ל ח ו ק ל ת י ד • י ד ב ל ן כ פ ג , ! י ם כ א ר מ י ס א א ל ל ל היה ש ע ע ו ט ס נ נ י ע ט ל

- ה ' ל ה ע ן א כ ' י ל ל י ל ד ע ס י ע ז ט ם נ י ח ר כ כ ו ר ס ש י : ת ז ל ' י ד ; פ ו ח ר ז נ ש

ה ר י ז ם ג י ש מ ר י ס א ל א ל ש י ז א ר ה י י י ה ׳ ה ל ע ב ף א צ ״ א ש * כ י ׳ ג ח י נ ש ו נ י א ש

' כ ד ה ם ש א ר פ ן ה י י א ר ז א ג ל י ק י כ א ש ל א ר ת ל מ ב ד ם י ק ל מ ב ר כ ק י ע ן ה נ ש

ה מתו׳יהא>3נז י ה ל ל ז ד כ צ ל ח ת • ן י נ ו ש ׳ ל ח א י כ י ש ל י ב ש ר ב ז ג א נ שהו

י ס י א ק ר י ה ר ש ק ע ו נ כ ח כ ה ו כ ח נ א ש א ו ה ה • ו מ ק ר ת י י ר כ ר י ה ז נ ש מ ב

. ! ל כ י ר ש ש פ א ם ש י נ פ ג ן כ י נ ט מ ר ס ו ל נ א ב ה • ו מ א / ט ו ת ל ו ס פ א ו ל י כ י כ ס

ק ר י ס ע0ןינ0יעת ה י פ ם נ י נ ל פ ת ' על א ת י ו ח ן א י ט ן ה ת י ן א י ת נ

ן י פ ג ל ן פ ג ן י נ ש ״ ס י ק ת ר י ל ה ב ז ת ל י מ א ל א ו י י ן ד פ ג כ ה מ ע ט י ט י ם כ א '

ת ל ז : ה י שהנח־ ה י א ו ל י כ ה ל י ז א ״ י ט ס ? א תת* ה־-לל ש או א י ל ז א ו

ז נ ח נ ־ י ה נ י ׳ ש ו ק ל צ א י ס ל י נ כ י ה : ש » ע ו ע ק נ ל י ס ; ש י נ ח בכל ע ג כ ו כ

רז ת-ס

א׳ף 3י1תר.מה'מינים • ולפיכן ציין גם כן שיי\ גובה הגבול טפת (לצן'צ'ע־בדברי.הרח*בסבזה :

9ימ רן דכלאים משנס ה׳ ז״ל הנוטע ירק ככרס אוהמקיימ! הרי זה מקדש ארבעים !חמשה גפנים איקתי כזמן שהי! בטועית .>לאל־כעןארבע'א(3נלסחשתמש • היו כטענות על שש;ששאועל שבע שצעיכרי זס מקדש ט״ן אמה לכל רוח עגולות י • ״ המשבה׳הזאת תיא קשה המאיר הדבסמאול * בי נמצא צה קושיא גלויס לכל מעיין אשרלאנוכל לנטזתמפציהימקזשחאל ־• ־:ןחגיזלי הקדתיציס כהימ״בסזהלא״בלוהרישכניאזרם כלאחדלדרכופכה •• ופירושיו מפירוש ז1לתו שצס י אתכספייושי הראיבד והריש נרפים גם נרפים •

על הק>שי!ת אינם מתפי׳וכפיהוחל״ס גיכיש מ ח| הדיסק והחלאה וחלבל הקושיא הגלזיהאשו השתדלו ן״ללכארה^.: נעירעזיקושיא אחת חל«ה וגלןלה ss• זכרוה היןדתונים והאחרונים •י י והיא'לא

חובשה ולא רככה בצרי מ־לושיהם \ וזנה היס1ל שהחשכה סזאת מכונה עליו הוא שהידק כצרם אקדש מ״ל אחה לכללות * באופן שאם כשער ^ק!ס הילק לחרכו וגעגל עליו עגולה שחצי אלצסונה ט*ו אתזתיזתהיהעג״ולאאשר אלכסזנה ל׳יכאמזת יסיהכל סגפנים הנחצאיםבאיך העגולה ;ההיא מקידשיס ^ ואחראשל הנסנו זה ליס! ר מוסד ועל זלהיאול כש51 להתמנן בפרטי מספר הגפנ-ס הנאסרים־ נחצאם כאיפני&שוניס .. כי ביכירס הנטוע ד׳על דירצינו ששורה אחת מחברתה ־ רחוקהל׳ אמות יהיו חספי י.גפניס הנופים כתיך העגולה מ״ה וכשיהיה צטוע היעל ה' יהיו מספר הגפנים ליו!כנטוע וי על ו' כ*ד גפנים - י ובנטועז'עלז׳ך״א גפנים ׳ אדלכנטוע "ח׳עלח׳איט' או&ר עלל רעל כאן לא פלוגיריא ור״ש ורבנןבכוטע על ח׳ח׳אס'חוארצנטיע על 5הכיא זרע לשם אם לאו אכל לאסור דיה אינו אוסר והנה 1׳ ד' יהיו מספר הגפנים ח״ה זזה מבואר א: תסנוכן בצירה •עגולה ל שאילבסזכה ל״ב אמהתמצאשכע שורות בלבד בתוך העגולה אצל סשאי שורות החיצינוסאינן כופלמז כ^יך סעגילהאבלהםמחששיסאת העגילהמ:ח!ןכימרחק לשורות החיצונות זי הס ל׳׳צ אמק כשיעור אלכסון העגילההלכך הגפנים שישירות החיצונות איצ&חקידשי6 >לל יי זכיוו כן גפן אתל שבקצהכלהשורה השביעית יפיל'מהוץ

ן י ס כ ל י , א י נ ח ס ל ו א 1 ש ת ו ו ת י ו א פ , ה מ א ו ז י ן ו ת כ ל א ה ה ל ע י - י נ ז ס כ ל א ק

ה ל ו ג ע . - * ־ ז ו ת ה מ ז ה ן ע ג ? ק ו כ ה כ ה י ה י ח נ ו ח ה י פ כ ס מ א ז ״ ז ל ה ל ז ג ע ה

ו ל א ש א י ו י ז ז ן ה א ם ש י נ פ ג ר ל׳ ה ו ס ת ש כ ת ז ז י ו מ ן ש פ : ל ה נ כ | ז ' הקש ע ו

ט י ס מ א ה » ר ! : ע ה נ ל ש ב ם ש י נ פ ג ר ס פ ס י מ ם כ י נ פ ה ג י ל מ ו ג ע ד ה ו ה ב

צ ר: ו צדך־לצי ר 1אץ, א ו ב ה מ ז ז

ע כ ש כ ־ ג ה ל ו ג ע ך ה ו ת צ ל ו פ י ש ת ז ז ה ע ע י ה ׳ ה ל ע ע ז ט נ & ב ל א ו

ה ת ' א א ל י ה ת ש ו ח ש א11רי'.מה' א ם ס ה ל י ש צ פ ת ח ז ר ! ש ! ה מ

ה ה מ ל ו ג ע ה ך י ח ו ב ל פ י א ה ( ז י ל ס כ ע ן ה מ ן העג«לה;ל*5 א י ס ל כ ס א נ מ א (

ה ר ו צ א כ ו ה .המו ש ם ־ י נ פ ׳ ג ן ג ר ל ק כ ה מ ל ו ג ע ן ה מ : ו א צ י י ש נ פ ס מ י « £

/ י / י

הh

J

זזה חפנישגסן ו׳ רחיק חמיכז ה' כשיעור ז״ה שהוא אלכסון היצוע מצלע ההיה ז״ט ותזלע ט״ה יאולםז׳יטיירלאחה זה׳׳ט ט״י איזס ויהיה ס1כסיןכפי;כללי ההנלסה אשר זכינו ?חסכת עירזבין עולה לי״ח אמה והוא'מקל תחת לעגינה וכלמודהזס בעצתו יתבאר כגפן ח׳ יכ״ש• מ' 0היא נופל הינס ראוק סהקף הדגולה * ומ ככל קין ויהיה הנשאיים

בתיךה עמלה מן סגפנים לז׳יכלכד: ואסנס כנטיעעלזי״ווי״ייהיהאפשר שיפלו בתוך הייגילס ששה שזרות שי-ןיחנס ל' אמה ויהיו תספר הגפכיס של

קונטרס אחרון נצח ישראל מסכת כדאים נר ־ יהיו ממינות כשלחא לרבאלכ־׳אלא לאכייקשיאיכויאחו לך אמי ולאו מי אינא ישל׳ג מותי ליי׳ביי!לאי תנאי לרנא מ׳ לימא הגאי • אמר לך רכא רשכ״ג האי אתא לאשחעיניןאתת נלאיס לאיצמ-םעכ״ל הגמרא־־מס רוכ הפוסקיפ׳ פסק! כרנא לאמה שאמרו בפימ היא אמה כת ששה • משוס דמנתא דיכא מתוקס לנ״ע ומצתא דאביי כתנאי• אנל סוככעל העיט ר 3סק כאביי לסהס אייה היא כת חמשה אס לא כמקום שאס נשער כאמה כה קלושה ההיה קגצא דאו משערינין כאמה כת ששה • זכ׳יל טעמו משוס'לס״ל דע״כ הגאי היא משים "דאיהא כתיקפתא ו׳׳מאוחכלאי׳ות שאחיו הכמיס בנלקיס נייח!לה:רס וקרחה הכרס יפסקיעריס ק כאמת כת החשה • ואלילוכאליכא קאןדס״ללחשער־נן נשוסחקזס כאמה כה חיישה זכיין דעיכחכאיא לאכא לאחרי ^שייכושנ״ג רק נ היא לא סמממןאשנו-יילחיק׳לשני ו דתנאי היא יפסק כאניי לאעיגלהלכתיכלרכאגנ־לאביי לכרמע״יל קג״ס הייני ליוקא היכא דפליג׳ י^כיסכדא לגפשייהו ולא היכא לפציג, כסכרא ררבוותא כנירע י וכן:ראה שהיא לעתסו״ש שכתב נפוק יי) רכליס תשנה ט'זיל בפ״־ק לעירוני! פליגז אמי ורנא לאמי א«ר אמת ס־בה ואחת חבוי נאמה נתממשה אמת כלאיככאמה כת ששה ירכא אמר אחד זה יאתר ז.׳ נאמה כת ששה אלא שהללו שזפקוח והללו עצמת ולכסיףחסיק לתנאי היא* נואהמסינודס׳ילל״״סלהנאי היא • 1;וס יצא ליוור משפס פירו: למשנה על נכין הנההאחית אשרה;כיר1 בקלושרציני שהירק מקרש ס־כיכי לן ודחיחאח!תכת ששה טפחיס שהוא לחותרא לא כן האמית הכזכרז׳,כמרחב השורות ז1 מלו ברן אמותע על ו ס בתחחשה • ומפני זה יבא על נכזןאוחרי נמשיה שאן* מ חמש תח1חקלש חיה גפניכ-־יפצי שלגפניםאשו 00 למעיה יצזרה שניהבגקולכיזייחינוחקיםחןה־לק כשעיואלכסיןמי״יד עלט״ווהוא כפי כללי ההנדסה י״ח אתה כקרזכ י שהסה^עיס ספחיסנעגזהיהס אמותכת.. ששהטפחים!. _«עלוי ט״ואמזס נחצא שהגפניםאשר ככקזדתויח' נסיך העגיל? והס תקודש־' • מלבל קלי גפנים שכלי קרנית שלא יפלו כחול המגילה כהכרח תפני שהם:וחקיס כשיעיו אלכהיוןשל ט״ו על ס״1!ה!א ך*כ אחה כקווכ זהחה מתון לכגילס כהכרת ־ אלא שיש עליי! לשאזל כזה זלימו הלא הנחנ! שהאחות הכזכוית כחוחק' השורות הסתאמזת כתחחשהטפחיסוהחוחק החשזעו הוא מאאית־כת!׳יתחייב א״כ שבנטיע על ל׳ד׳וקרש יותר

־מחייסגפנים־ לסי שהדי גפנים שכלי הזזחת י שסנחמם־ • יזנאיםא י"! אמה מאתת בת סחשה ׳ מחוץ לעי זלה אינם נרחקיס חן ה*רק ל כשנהעכסילאתזתכתוינחצאיאזתסכתוךהעגילה • התשזכהכזההנס עי,ר הטעס שהולמן ככימ לחותרא וחתמה זכ;אני חשעוייפעסבאמה כת ה' זפעס כאחה נת וי הוא מפני שאנל ל-סיפיךנ/כהס ככיליילהיית שכרם י£טועעל פסות מדיאחזח אימכוס לריש זעניין אינו כרס היא שמותר להדלותן ע״ג זרעים כנזכר כירושלמי וסתס מתמיסיל נמי הכי כנזכרכפרקה׳ תשכהשאחרכרסשחרכוכו׳!נטיעתכהלכהן זהיינז עלד׳כחישהר״ש !הכרט״נורא־ זלפ״ז ככרםהנטלע עלד׳ד׳לא יקדש יותר חת״הגפנים תחינ אסיהאמזת אשר זכרו יתכמיםהם אתות כת היהכה גסהירק לא יקדש סיימתיז כי אס ט״ז אחיגל אחה כת ה'־:אס האמות0$ כתוייהיהאיכהכום הכטזעעלדיד׳חאמייבת הוא הנטוע׳ תסלק התמייהשנית על פחות מד׳אח1'1איני יוקלש כל עיקר י יכז, שהקשינו וסזא לכנטוע על ויז׳ע״כ אינו תירש כיא ך״א גסיכחי כנטוע על זיזי • זה אינו לסנה כעל ויז׳הר' גפנים שבזויות אינכ נדחקים כיא על י״ב שהוא 1S אחה כקרוב וכשנהפסס לאתוה כת וילא יגיע לט״ז לכסוןשל ויכ״אחה־״אמכם כנטוע על זיזיהגפכים שכליהזזיוה נרחקיס כשיעןר אלכסין של י״ל על ייד שקם ךיאמה כקרוב 1אף כשנהפכס לאחו׳ כתוייעלן לי״ח אמיד|וסס נותליימחיז לעגזל׳ נהכרח ויסחיינ מיה' הםך"הגפןזהחק1דשכנסועעלז|ך"אגפן שהתקזדש כנט!עעלו

וכזה נתחוור׳ ונתלככ׳פי'המשנ׳על נמן כסיד:

סליק מסכת כלאימ

מסכת עירובין'א תו׳כדיה יהא אינא מפהז־זס׳תיתה דאיןהחשכזןמלוקדק לף יא עי לפי חכחי החדות וכיס תושקייללעס על חה הועכעז אדני התויהללו זת/ירה פנת החופת על דכריהם כי כןארקה המשכלים אשר בסיף י:ס!ף נפשס לעמוד על עקיר הדכויכיכוויס כי לאקיוש החופת נשיס חכ!וז!לה! כעלחחבו ישימה כישראל שי העירו לפרש ולא פירש.כי לא המא חופת עללכריו!נשאר הדנר חמיפק כבראשונה והנהיש בזה מ1סת לוקח מחכמה החדידהע״פי הדרן אשל

. דרכו

רואים שקצבו הגפנים המקודשים בנטוע על ד׳ד׳ת״ה נלכד זלא ייתר• ואצו נמתשמרק נט;ע באמצע המרחק שמן גכןילגפן נמצא שיפלו

כתיןל״כ א״הח־זשיש ^פ:יס-כי׳אפ:ר שיכנס׳ בתיך העגילה שחינה^ ו ג ע ה ה י ה ת ות שמא כיח אח? ו ס מן אלי ך ־ ח י שותת יכניהס שבעה מץ השירות כ׳ "אחיתלכלצד יכל השמינהשורח מהדשטת ה־אה יה ז ז י ה ל ! ג ע ל ז י ח ׳ י ' י ל 5 י : ש ו * ^ ל - כ ס ' : ה ג ' ג י כ - ^ ת י ג ע י ; ך ת יפלו" נ יתנאר נ׳־ורישלשניךואזהתחזה שהגפןש:נקודת תייסיל נתיך העגול׳כ ״ י ס ע ל צ ן ל י י ש ה ן י ס כ ל ע ר א י ג כהכרח עפנייש־רחק חן החירמ כ׳ כא ״ כ י ה ס ל כ ה ת כפי ה הי י ׳ ז אמו ח *ס״א-ששהי נ ו מ י ה פ כ י ה ו ל א ד י ב י י ס א ו י ס

, ^ אפס ח י כ ל ה כ ל ו ג ע א בתך ה מ י ה מ ן ס י.ית ־!עט חטי! ח ־ ס כ ל א ה

' ודאי שיפ ל מתון:עגולה תפני שצלע סיג ׳ור א״הייייעלס שהגפן ג בג׳קרזכ לי״ז ״מה זכ״ש הישנפל חח ןילעגיל׳ ייהחייכ.לפיו שיפחתוג׳ן תה שלא יכנס! בת ך העמלה ועדיין נשאויבתזך ר גפנים יכל קת ישי כלו ל תר שלעולסאיןהירק מקדש א העגילה ניב גפכים-וא״נ חה וי&ס תיק גפן.אף ננטועל׳עלילכנזכר כמשנה ואס נאתרישהחשנס ן מדברת לוקאנא!פן שהיהקנטועהכיכהגפןהאאצע^זכאחת שכן תשמע קצתמלשזן הירושלמי'ש^מר והזאשזרע כנגד האמצעיתט תלכד שזהענץ חשהבעצסרממע דזקא כזרוע סמכ י י ת ה כ ״ כמיש גע המרחק צ מ א מ מ^איכ כנטיע כ ל ח כ ה ל מ א י ו ״ ה3פ;'האמצע< אישו טח שאל״כ לא הוה שתp^ מתניתין י ר ט״י,לכל ר ס ו האמצעי' שעיכ איני א למדיענז שאפשרשמיןלשכנטי״עתעלל׳ד׳ניכ גפנים • אלאשכל״הןמטיע על ו'1' הנה כפי ההנחה שהנחנו שהחשנה רש העכי ז נ אץ

;תתרחכתחןהשזרית אתזתלכלצד-יעסכלזהדיהגפניסשכד׳ קרכית ייצאיס מחק לעגולסר אלכסון מרזבעי״ב עלי״כ כיסגפןשכיקרן נרחק חן החרכז כ^עו שהוא יי! אמה כקרוב נחצא נשארי' כתוך העגולה ך״א גפמס בלכד נאף זה מכיאר כשתמיר לפמ־ י.ל«רה ואחר שכנס׳עעל זיזייהיז י.גפני׳ החקודשיס ג״נ ו״א גפנים חדזע ח״כ כרישא כלל התנא בנטזע על ד׳ לזעלהישהוא תקדש מיס גפנים ילא כלל כמו כן המספר י גפנים!, וזיז׳ ננטיע על ו׳ז׳ועל ז׳ו׳שהוא מקרש ך״א גפנים ותה ראה לזכור מ׳ חיזאחהלכל רוח אתר שמנין הגפנים המקילשיםאחר מיו' כמזכז' ז' יקישיא זאת נהוגה לכל הכיר!שיס זלכל הדעות ומותר יהיה הספק הזה'לך יסיער על פייהרח״נס שכיאר כפיךיש שחנין הגפנים המקזלשים ק

נכחיעעלז׳ו׳הםך'ל זע״כיכיח כשקירק נטועכאחצע קחרמק האחצעי ועס כל זה כנטוע על ליל לא יקרש יותר חחיק עסשאפשר שיפלז כתוך

העגו!ה ניב גפנים כחה שביארתי למעלה: מתה המעיין שיתה לכך ללכרי י זהטהאזניך לאחרי • והחצא חרגיע לנפשך בישזכ ההפקזתהכזכוזהלחע:ה י גרסיכן 3וי^פ״־ן דעי׳מבין א-־ןראמי כתת ס!כה ואמת חכ!י;3אמת כת תמשה•

אתת כלאים באמס כתיששה • זבתכ רש׳יי זיל ורכ נחמן חדקאמר הכא ?שחס יהכצ גדולות שית דהכא חומרא יהנא חומרא. זחכיק דלאכיי מייוקא לאחת ס^צה־זאמת • ממי כאמת כת ממשה יאמת כלאים נאמתששה• אלא למן נסיכה • זכי! בכלאים כלהיכאלהיהאמתייייש־חומואתשערינין נאחת כת החשה והיכא לרזה אמת כת 1 ' 3

ששהלחזמראמשעייניןבאייתכתששה • ואיהאתיהתםרבא אייר .חשמי׳דוכ נחקןאחר זה ואחיזה באתת בת ששה אלא שהלל.׳ שוחקו׳והללו עןצכות מיתיני כל אמות שאמרו חכמים כ^עה כת פשס ובלבל שלא

ן י ב ו ר ת ע כ ס ל מ א ר ש ח י צ ן נ ו ר ח ס א ר ט נ ו ק

! טץ י ףכחי ל שצם הקי ע י מ ) ח פ ! ט י ח ו ן הויר״הכל שיש כ ף נ ך , ד ע*א)על דברי כתופי פ ק ) ף י כחוב כ?5ר שזית חיה יאיר כי המדידה • אבל חה שאני תי;קש' נ מ ע כ ס פ ן י ו א . י הללו וזיל אחו פחו כי לא הכנתי זשדעהי.קצויושכלי לל ׳בהמצאת ההויולא .. אביש מלול תכונפ־הלכר ולעמוד מל שוש . המבוכה זטעית העיון זה לבא ע ו ול ו ץ דחזתעג הוא בהמצאת חחיכההחזסיןידא״כ אביש משושה בקו

ק כעל ששה.צלעות שווה שלבוס והיטא מ ־מעוגל ו י א ז ז כ ו מ ה כ י כ סמצי מיעל חכי טפס כי פ . : י .הוכחת התזסייעלי״יפהישיש במשישיהזה ג: ש ! תחבולות הקיסין ו.>ז ע דיעהז ס ןא״צ לי י ולאי צרוף.חוט ?סיככ גד המרכז • קרי לפנינו ששה חשולשיס כז • ע ד המו ג קו מצל בקולה נב בצד קצר יהי׳ ק רוחב החהיהן חצי טפח •־- סדרן זה אצל זה כווחכ ון לכשתמצא ו ע מפת וסציעל ויחכ חצי טפח • אחו העי נ ו ו לפניך מן אס החתיך המזמין של השישה ;ה כחהוס י ן סהסצאיעול׳ כלל ו אי׳באמצע אחר כער ה־זוכז שאז אם תחתון אוהו ' י פנ י כלפ י ד קו נן ו כאסתחכ התפשטית , החוט יהייגס מקים התהך הצי טפח משאיי נתמעט הח&1ש'בחמצעי־,צלעלא יהי׳ כמקים החתך חצי עפת כן י פז ו ל ואין ווחב״טפח פההון על המו ו ג סהע י תו י נ ו נ ב דחג מאזט ע מ ן וויה המשיש׳ממש!כל שתתוחקמ^הק״ז׳! אמצע הצלע מ כקרס סוף מלאכת מחשכת החיש'אתו ן ג ד החובז ואס כ החתיך תשס ען שנחז!ר לחתיך לאמצען יכח ג״כ באתצע סשזטתן של הוטי צלע חשושסיג״כ איני קצי טפח וא״כאקושיוכחז קצדיס כצד חוזכיספ י וסב החוובעיחציטסח^לא יעלוכיקר ג ע לא יהיהו ב ו ר דמיון מ

ו אז חצי ט׳ על חצי טפח עכ״לבי דבריו כאשרנסבכיחעוץ סביב נקוד׳ אחת והיא עדימנקרות־א׳שלפניכועל הןןיכח ן טי והנ׳עשימהקף רחו מש:שה5!ה הצלעות כמי שהוא כצוי' .הזאתזהעתדנו אלכסון התשוש׳ל .שהי׳ במשל מקו כיס או גי״וטפס ע טפח• ואמר בעל הספ׳הג״ל שיהחיי׳ל שיחזק שטס סחשושיהזה גיחצי מ ע

ץ קלסמנקזמת כאשרנמשי ימעמיסהא׳ זהמתשנ • והוא י י קצי טא• . ״אל" אד״א^אן י ׳ אג בי י כמןשהסקו עעדהמרכז לני£!ה הצלעוז לתעיליבמסכתזאת מ נ נו א !באו וכפי אשר נתבאר.בהנדסהזכמו ; יהיז צלעי המשישסזומי׳לקצי אלכשומי/סנס א״כ ששה משולבים לפניןו תושבת כל אסדמסםסציטסתנקחשנימססשזלשיס זנשיס רהב כצד קצריסיוסציטיעלסציט׳ניהי^א״כ כלכמשישה ג׳חציט׳עלחציעד א' - ואס״כ ן זוית מקו כי י ח •״ועול כאשי נחתוך הקוטין תק פ טי חצי טפח זקוגעלקן בפשטי החוטין יקייאיכ .יןיובס כקו איה והוא.ל החויטין כמקום אי׳ה-ןנשיסהיהב בצל הקצו ו ששה טפחים ונחתוך עי נחתוך החזטיח״חעלא' ט׳ • ולו חציטעלחצי ׳ ןהכלג בי ׳ הי י ונסשוט אותןיהי^וחבן כאזיךקוח״אשהיאפחיס מהצי ט׳ייהייא״כוזההי?.כעיניוחמיה ל הצי ס' ע ' ע לגי קצי ס י ג כל המשושה איני חשס יכוכ&4 שיה הצלעוה ־העשוי י י י גלולה יומכזכהחזקה יכלמוח זה צק מאמצע הצלעעסהנקזדיהאמצעית ךאי ןשאס נחתו מהקפת.חיטי יהי׳ שטחו ל חצאי טפח על חציטיכדיכו ואלוי׳ כחתיך החיסין חקסך שכ.כמכ!כתי זאת לכמה כמכין מ ס נ תי ו ו ל אמציעתו יעלת י זיזה עיפיל המפל במבוכת זאת אשד ע״כ ולא כיסה ב!ר ממכתו זסנהפן אמרתי לפרש דברי תיספזיבאי היטב עדשלא יסתפק בלנריהס שוםדיעך שמה שרצ להוכיח ש או ח מ ס אבא אל עצם ה י ט • כנה ב ה ד אטפת • מכחהצטדפי המשולשיה עלסצי טי חצי י שישכחשושההזה ג

ת ך בצדקצר-כנ״לסוא טעי בשומסהאור (אדןכה מ1כס ההפך במופת • הנה ו מ גן הששה הנ״ל העתקתי שני משולשים חב גזיא המוצע . ע ב ו ר ועשיתי מהם מ רצוני לבארשאין במרובע הוה ינצי טפחל חצי טפח • 1זה לסי שכל אחד ע ,מקמשולשיס הואVID הצלעזהויסי׳ א״כ כל אסד הזיותיו בישנישי כצכת

ן מרובע הזה בעל וויזה כצביה כמ״ש למענה וכנה איכנהבאר שאי שאמנם זזיותבא׳הםרזזיתתזכלאחתדישלישינצבחחיוחז׳ג׳כלאס? צרה והיא לשלישי כצבת וי1ו היה החרובע הזה בעל זויות כצבת כי?ן בקמעט שטסו והחיפיז י י חדתז חצי ט יעל חצי ט״זעהה שהיא מעויזתנצני* ו נעאחד בעלז ןהזהחרו י י ז כאשר נר:זס סביב ההעז ע״ה ' הה ! . י צ : והוא בצורה הליל חרוכע דתו״ק י הנה המרובע בעלה פ פס! מ סוא פסות חטפת וזה לפי שקו ז״ט עכי ר א רחבו סצי טפח ו

"מהאלכסין

ל כר באקלימה והוא .דרך אריך וקשה לקוק ע ז ז בי הקלחזני׳ כנ לרכרקצו וקל והוא אפר המצאתי אבי ״ז לכ-המהלמדאחנסישבזהלרךיכי כקכת' הלמוליו י ה 1ב6 בספרי אריבת השמיסחלק איזהזא חיבר שחנן שאקלס שהי י ו י צ כ ל והתג!נה,והנהאמגה. לפכיךפה ולבאי הע נ ו ר מ הקדמות תקדמיה אי• באש,־.צלע חרוב! ישרייחהח הלאה חן הי ר שנרצה • ןשן הנקודה שיכלא הקי ההוא נמתזח 5נ ל איזה שיעו עוכע£נ1כחי לה צלע אשר משכנו אזתז זנדביק ס אל צלע ה»ו י י פ קוי ס י:המשלנמרזכע אב״גד החזצע ז בקצהי הא׳ והקו הכי בקצהו הב׳ ח חי א, . י א ב ל ה ע , ב י ו שמשכמצ״יע א נ י נ לפ

נקידת היומן - נקודת הימשכמד הנוכחי שכיי^י י אל צלע גג - הנה משזלש הג״ד ה״דהימצלע ז ג דה״ ההיה טשניקזי היד הוא בתשמרתז חצי המרובע י ג

גל. אביז ז.״ג זקזה״ז ככחי לקי־נ״לוזיג נכחי״לקו ת : נמסוח קוי הי פ ^ דו נ ר הנה ראי י מ ע הגליל ה כ ו י מ ה ל ה*א וכאשר נביט א שקו היד חולק אותו ל&כיחלקי׳שיזסזיהייא״ב משזלש הזיד חצי החרוכעבע האז״ג שקיה׳׳ג חולק אותו להצאין ומשולש ן במרו הכז״רוכחז כמ ח ל • ח פי נ ״רכאשו בעהבז ז ואחר שמשולש סז״ל חצי מרו סזיגהציו והזא ״ג יתחייב שהנשאר ממנ יג שהיא חציסרזבעהאז משילש הז

ד יהיה חצי א ד י משולש הג: ד זזהממא׳ ג ״ ע אנ ב ו ר מ הקלמסהכ׳הכה לפי-יט כי•ים כמו *יהשזקי ' מש!ל6יו לה״ יזשולשי T • א כ״ג : שבצורה •י וצלע איב שיהג וכן צלע דיה י לצלע כןיחב׳ ז ו ן לצלעה״ ס. שו

ז חזה יתחייב י כןצלעא״גמזהשוהלצלעד יתה׳סמהו ו שבזהשיהלז בהכרח לומ׳שמשזליאב״ג שזה למשולש לי\1 בכל זכל-חכהשטיבשניב׳שזס! וזה מבואבייעט הסתכלו' בשננפה פה" וצלעי א׳׳ב כיגשניסלצלעי לילה ונחקק בתוכה ו ג עג ל תכירו ועתה רציני לבאר',כאפר נחו משולש ע ה«שהשוההצ$עו׳כאזפןשכלצלעזצלע;^משושהיהי׳יתרלקשתשחזת

ו שצלע המשושה שוס למלה חציאלכהק עגולה ויתבאר מ א לה נ ו העג' חשולשזגילסצי הי כמופת נצורה הזאתהנהכפיהקקלמסא׳ יע אנז״ח ואמנם חשזלש ב ו ר ל זכן משול5 זאיכ חצי מ י בע זית ג ו מרי שהשנקיס שככל אתל מהם ס זא״ז בכלןכל מפנ י מ נ״ד בט״ר מ זא״ב ותר ששית העגולה ולצלע השלישי שבכל אחז יתר שלישית הס גזל' הס יד מיכל ליתש-־לשיכ חסני שהריבע אז״כח ג ע אבי נ י י ן יהיה מ י כ ומפנ כסל משולש!יבא וחדזבע זק*גד כהל משילשנוג׳יד היזמה למשולש ייא״כ אמנם המשושה כילו יכול ששה תהחשזלשיס האלי כי ניסתי חש לשיל שמשולש לגדול וכייר א ר נ ן נ ו מ כ ו ד ג ״ ב א ע . ב ו י ל מ ל ע י ט ג נ ״ ו א יזיכל של:ה מהמשולשי' חסני שנחסר! חן המשישה ־.ניבה יזש־לשל זא״בטאל משזלשייביד זתתי-:ז מן המרכז קייה״ב בי נ כאשר ו ד ״ ג ז ד י י כט ה i ה׳-יז מצאנו שלשה משולש זה״כ וה״ד בה״ד שוה זה אל זה מחש זכל־ זהסיקי׳ כל אחד מהם סוה . י .אחר שליש המשולש ויתיוייכ מפנד וחהקדמה 0*ב יתחייב ״ ג כשעשו לכל אחד סתשזלשי זא״כ כט״ד יכ שיהא צלעו ז״ה הלב שזיסלצלעי ןיא א״ב ואיל׳צלעי י״ה ה׳׳כ כל אחת י ג׳ חצי אלכקזןהעגילה והם שליסליהר ששית העגונה!א״כ הגשה חיהריפ כאורך ׳!נסוןעגזל־מוכס שקו המקןשהואינתר מהקזים ״ ו ג *יחדיסי

: פ ״ ג .פהתתיו ושאף הזא יותר מ

ח - נ ן י ב ו ר ת ע ב ס ל מ א ר ש . י

ם .. י ח ס ת פ כ ס מ

י עלמא וכוי ר רכא שית אלפי פרסי כו מ א מ W" !125׳$£ ג I • ? עיייפי׳רשיי כוה-מה ככר ביארתי כעירוביןך המתה והיא מכשללעהו הרמה £ שלפייוש״י זהנתתז כתכיכת הכ כרבי לי ו כעו ג שי י י ע נ ׳ ג פ ו י ל ככ ים ־ נוקבתכלגוכי הרקיע פעתי מציתים"• ילהייתשיעדהילפוש־כל מאמרי מ:'ה־השכינייס לפי *,טיוש״י עייפי עתק:ח יס-ימתי־תמנה . הגסזגה עתה שכלי בזולת פיס לכרי חו״ל"יעןשלנרי החנונה סמפ־רסס כעולב לחעןיהא-אחליה עהס נכניס על מועכיםלתזדייסתזקי י ר נ ל י כנינינו עתה רוב וכחעמ :י ו מ א ג אשר. כלתי כח כשיכ מצר לדחותן בש1כ כנ-ם.• זעקה אפרש מה יחתכגדים במושכל ראשון מאיד נ מ ת ק המדברי סרנה נ שמה הפיי וכי' לחכמת התמנה • וכדי לפרש המאחר הזה לשית אלפי 6נונו'היינילאיר־ונמושכתב דיעך.״ שמהשאמררבא שיתיא-יפי . אות נ,;ירא ל י ל רש״י גשם הי״מ - ומהשלתהרש״י הפייהזה-כאןמרז ז . ש־רי אין התמה מהלכת לאדמ של עילם רי,_תקפתע;*ל לטיל1 מבואר שארומי מכואביתכונ: שהליך החח? כא-ין ולא בהץף-ולגיאייהליאמרן שאקדים ארבעה.הקדמות ׳•הבוכיות • סקל0האיהיא מה בנהכתר י י צץ כלזריית ׳תלייה. כמרכז לגלגלים • אמנם האדמה ו בחופה שי אי אהד וכ-חיסחכס ם כ׳ ו ן ב ביחד עושי מי . י ד ס־ וי־יא יסיר העפר עםי

׳ חצי אתי שמן שכח . ייהי העמקים הגמלים שבאיןיללעחהקלחוניד • .זכו ישוב הארצי ־ וחצי.השטת כשני כולי ן מגילה לנ כדור באר:ש: ; חינו חי י חכיסיזכחיאינקיי״נזס • 1אףחלקהמג:ל. שלין הא׳ק״יתעלית ואינם ן תחשי? נצפין עז י;! ח כילו רק בחלק.הצפיכ* והיד ו א מ ע מ י ה / י י כ- &ו י חן המשוח לדרום לא חשבוהו הקדמונים ל)מה שנתנאל ג"כ ' לת־כניים ועיייכספר גטרנס היניזכו״יק (הקרמה גכ נעג;3גמל?לאך"ד אלף מי•!!ה י שמלתהקז המקיף כל. ר הארצי סנ' • זאילס שיעור המיל הנזכרת י ע ר ; ס כהקדמהז לסדר ז זכרו הרמי כתמנה קיא מ״ד אלתיסאמה כנו׳ כצור^אוץ שער ט' - הקדמה ג'ן השחש הנכפל כ? אילים העולים חן ז צ י נ א •שממתעחורהשחר מ׳ י י ע ל.• ולכרזה זכר הומ״כםבת^האידכרמת • ( ן תחי י א ה

ע כזא שפ משתתף להגלגל. ) ־ הקדמה דיששס רקי ו י יללבי בחמשי פיע . וגס להאו־ר הלסרצמיהאיו • .־ פירוש שהאידנקרא ג״כ בשכ רקיל תכלית עלית האלי׳ כתיש הומ״נס בףשנס ע הזה עזבי! ע **היה הרקית ה׳ למהר״יק ונספר תהריי אנרבנאל ו ר מ יא'לברכות ועיין בספר גז שזכיחי ח ת הרמ'5ם נ אר ו ע ע ושס בי -בפיכראשית על פסוק יהי רקיר זה לנ ע כתוך ה^יכ על האדר הלח • ו וכן פירש! הקדמונים יהי רקין ־ וזיל והרקיע עצמו מ י נ גזכר היטב במורה .פרק ל׳ מסלק שע ׳השמיס לבאר החיס נסהוה זכויער וחוק זה העני4כאמר1_ע"ס רקי •שהרקיע'כלתי.השמיס ־. ומפני זה השיתוף כשם:קראו ג״כ הפחיםע כמו שנתבאר עכ״ל וממי לוס כתב רכינו אברהם >א>/סיים-כשס רקיג מאחר 1 ש • וע״פ הלבוייס האלה נהו ׳ י ע עי רא כפס1ק יהי רקי אכן עזקעלחא • רצןניקיהא1רךשל הו סי -ובאה>־סאמו_שיתאאלפי פיד זה ג כנ ל טבור הארץ ל ו ,יבשה שחן המזרחאל התערכ העוכר עי • ולס־ חה שכתבנו כהקרתה כ' נתכאר מ ו האורךהוא הליך השמש מיכאלף פיהיהשיסכחנשבסכלחיל לכ׳ צלפים אמה שכלההקףהזאי ככורע • יתחייב חזה שחצי הסקף והוא אורך היבשה הוא 1' אלף פרסהע אלפי פרסה כונהו שעובי ק׳ סומכאלי מפרסי סש״ס וזה חכואר • וסיסס אלף; האלים שהוא הרקיע הס בכלי,הלוך הקמה כגר כם־ז הא ן יזשס עיכיו אינו נאחר על הכחית בעוביו רק על חהות הפעולה שלהם•ף 'וכונת1שנמשן,נ5הםהפע1להכהראותעחול'השחרבאמציעותו - א .בהיות.השמש רחוק חן מכשה כשיעור אלף פיסה שאם יהייהשמש תההמרא א ג ד ח ז ״ ע ר מ א ה יהייהשחרעולה ־ ו ס י האזפק' בכלי אלף פ' הוהעלחא היא גמרא - זקלאסברא • פירש לשית אלפיר לס כיי הא לאמר י אמנם סימכא דרקיע אלפי פרסה ־• היא ס:רא סן זכויהמנה מה ממארה שאס כדדי הלוך אדם ליתיל החמה יחנ י י י הילכה כגד שטחשש0י1פים פרסאות • יתקיינ:ומעלות השחר עד ה:ץד אלף פיפה־זכיא א״כ כעליה ג שהמהלך הזאןלמילק יהיההליךהחמה נ־ החת האופק - הכה יתולדה שהיציא ר:א אינה תחת ס י השקר אלף פטח שמעלית השחרעד . לא חצר הסילדה רק מצל ההקדמה זהוא חכ שי ״סנן ח סלן ה' מילין שזה אינו אתה • כתי'נגהקשו עליו יגמוא וזולתמ0ך שאר כקושיית הנמצאות זה משבים ככל דבריו ליסודי התפוצה •ון פ׳ כיצד ו כעירוכי יעפ״יתה שהעירותי עלי נן ן כגמרא לרכאי

ל״ל־ ״שי י עי

ע וכי׳ ע•*' ל ת ל מ י ס יינתן אזמר כל סיפזכ כולי תחת כככמחל ע עמ מובן שאלן היה? כונה התנא ככה היתה פירשו כלש'* והוא אי

לאיות!

ח צ . נ ן ו ר ח ס א ר ט נ ו ק

ז י.צ־ טפח זלפיז כמרוכ׳ ע ג א " ט מהאלכסץ ז^כ שהוא חצי טפח וכן קו : הזה הפיצוץ ילא ימצאו כיחצי ט׳על חצי טפח . והמעויין. הזה שהא חציור י ל חצי טפח ־ וזה מבואר ועתה אחזור אל ע לא יהי׳ג״כ חצי טפח ע הפירוש• כתכאר כתופתיס ששיעור למולי מהח-קלאי; תכלית •דכמכרכח״כ ח^קכ׳וכיסור ולא ימצא שיעור לא יקכלהחלזקה עין אשר נסבכ כהפ״נעכה י ע מ עזלם בהקדמה ־ -י לכן ע״כ שאותן הירסץ כעי אשר ק שיעיר מה כריח: יהי ל יש לכל אחד מ י העגולה מל הספר כנ״ל שזותן ע נרצה'לא יזיק אל המזפה[«לא כתו שהכין נם כת! שכת: שם י הח־טין הסדקים כ״כ עד שא״א לצייר לקים מז כאשר נתבינ; כה5לתהח:טק נראה י ז ] • הנה ל ל ; ל ״שזה טעית גן שתורו הפנימית שמכל ח^ט זתוט הוא חנככ שטח ייתר פחית חט ו חודו החיצון לפי שכחקיס חודו התיצץ ני^גיל השט־*. כפי רויזב מ׳ח אוהז נ והנה בתרצה כיו שני תודי הק;'ט שנין באירך אשי ע״כ כאשר מד ה־וזט באחצעי ן כל חוט וחוט ע ם מ י ל צריך שיחקמט אל צר פנ ו ג ע כל כז אשר גסלזישיע^־כרוחכזנתקחט ע והוא הי*חיין *הכיב המין קחס־ו :הכזהרצוני ששיעור הסבאיתיהח־ס הוא כאשר עי ג ו שנותי קטנה מכולן ל והיא הי י דבשג י יונח באותההעגולה הנשארת ען ויתפשטי שיהי' יחלאאיתהזלפ״ז יתחיייבישכאשריותתכי הח טיל שטח העגיל לפי • שנתפשט! •:קי;טין ן ע ישנ1ח ה־.1טין אי,נ ענדעיתכלקהט מי ה י וס־.ה י ל ג ע מכ אל -טח ה י ט י-־זוט הבלתי שי ז ב ל נ מ וקמט היא כמו משולש שוס השוק־ם להיות שהקמטייתכ מגתטהלהי י ושיעור מיי כ תושבת די1עדשכלהנכקז בצי רח' מצי ו ' : עו זך חורוהחיציןעלכל ר דףאו דףשעו רהעז עז אכשי סי מח־ ן כלהקחטי

אחר- חקקוטץמןכחיידהחיצין של היווט-־שאסריו זהמשל; בביכ סמוצעיס-שתילז. הפנימי P ילזהקאט ךי י מלקו איבהיה־ צרר י ד \־בנעשה ־לדזה לקו ג ע וכדרך הו? בכל הקזיס- הלכך

נקתך מקו חיכ כאלכסין • חכי צרמו כזה אקר התפשטות סחזטי; צריך : עדשישתוה חולוססניתיתלחומהחיצון של ׳..הקופאסרי1;כן צריך לעשותבכלקז זקיזנשליך־מה^שהתכנו1א1ן -שטת הנשאר לומ׳לשטסץת טפס(לרצי לעשוי י שתי ן ד י ל ן ללכרכניח שליקב- כ ו ( למי 1 3 ע צלדח^ו ט5קו>5סרךאלבעסח1ע־ן1יהי׳ח1טהעליז4ארכו ו מהם: עג^rv4) י צ ח ו ' ת פ ט י י ג ה - ט ו ח ו ^ ע מ ר ^ ו ג ^ ר א ^ ט ו ^ ו ר ץ ק ל * Q ע* מפח והנה"חזע• ־*זעליון הזצרך להתקמט בהנחתו ' רכי ג ^ מ ש ע י וט וחיל! ׳ ׳ רבעי טפח עדשיהא חזרו העליון והוא גכמניהו ג ל ג ו בעגכן ו וכןמוטכבי ה לתזסהבי שו ען י רנ כהחתיןשהיאקעכןריתיכ״ט- ו כ^לס־ - הוצריקלהתקמט• -כשיעירגירביעי-טפס, י קנה אחר פשוטן יהם ן^גדלשטח׳ בלחזטכסילגילהקחטי סקמטיס!פשוטהחזטי משבשים ש1ים ס:»ק^־גוסכ תישכה כזלן-ג׳רכעיבכ^כצשר^חתוך כ״א מסס כתזשבסז׳־ על6ני1ת נציית ונקח המשולשים זכינחס האריך כצד הקצר יהיי-מרוכע גובהו שתיניח טפח כגוב׳הסיט ורחב כתניחמ ע רו ב מ התושבת ואם יצטרפז כל המשולשיפ זיתרכעזץהי׳מהן מגיגהו שמינית טפח והנה כלאחד מהחיטין נוסף כארכו ז ו ו י נ גישמיכ וכאשר נסתיך-מממ ״ ג ת פ ט ה ז מ י ז ש י ג על הח־ט שאחריי מכל צד ״ באלכסון חשכיצזדיויחהווב׳חשולשים נצגי הזויות גזכה כל א'' י ה י ע מ ני;תט^גובהחוט ורוחנוגישמינותטיכעשהמשניה ר שחיניוח וסוילומילשטח הקסטין כשלך זה תכל רוחבי גישתיניות יגינהושתיל * -•וכן צריךלעשות כאמת לפי מ ע סוטיהי', השטח הנותר הוא שטח ה

יסביןשהחצאיהזאתמהגככלמיניהח^נוח. מישתיספו׳אח-כ- * וחזן התמונות אפס שכמריכע ש;ן. הזויות כחי המרובע והחשובה זולותן מכ י ש נקמט בהזויותבלנדואס׳׳כ..,-חיתכין חתני ג מ או בחש1ש' הל הת1ט?שאחרי(כנ"לזי.נוסר\הי'שיעורסשג1ח לפו ע באלכסון:שיעיר עו כל זה כאס שהחתיכישבחוטי! תהיי ביושר שא? כל אחר מהחזטין אשר סתתךברבוע ישרמשאיש אםכקסך החווכעאוסמשוש',באלכסוןז ן ־. זא:ח: י י לעל למזה רבוע חע: קחוךלקרן יהייס־-וטיןאחר החתיפ צריך שנ ׳.ה• ןכשיעור'הנ״ל זנחתיך א״כ מצד אהל מכל«u'w וחוט ״ ענ

ד שישחר חוד החציון יותיחשנחתון כצד השני כזה ע! מי של סנט שעלי י נ ד הן י שיה לחו נ של חוט הז

עאו י ו 1יהי' ״ שטת הנשאר.מחי ג^כלשחחהמרן הפרש הארכתי כזה ינתר מלאי • בכדי המשוש' א יא תיש : מ שיוכן לכל ארס כפי מה ש

ן י ב ו ר ת ע כ ס . מ ק י ל ס

ם י ה ס ^ ת ג ב ס ל מ א ר ש י

פקסכה שכתיבה דתית כ-ליר האת • יעגי׳לה הקטנה 6׳ דמזתיאיזה . ע;כ • כומ העומד מקולה כ'הכנכ א'עימד ככיןרא1£מת8 * זנממשנתוח׳ן עדלקצההי״רת והגיע עד לנקודת ד'זמה מרכז העין הרואה ל לפי שאין קימת האל»;:משבת לכל 0 כערך גודל ה*ץ- נוא׳שטוחיחלערךליי׳ילין ככינונהכחר בחכמות 1 p n s מידע-ובנה כראיה שנצני היקית הולמן. יעל קייס ישריס זיתהייכ הזז ש:ציצי עין ד׳ילכו ביושר ער לנקמת הייילא יראה הכככ אימתני טהכצלצוא אינם מגיעי'עדיו • זאחרשעניפ מאה הכככ אף נקצה התזרס • יתחי־כ כהכרח שקוטר הככבא׳מתזיקכל קשהא׳'3שהוא כשיעור ז״ר חצי קיטר האין ונרגש *1י מן העין • וכזה העניין יובן אם יתרחק לקצה הצפון אז הרררוס * ותמידעמין ריאההנככ - נתבאר מזה שכמוח רכככמתזיק לכל העתות שיער חמ אלכסון האר! • ולכן פוא נראה לנז ולפי שנרמה תמיד על דמיה נקילסכלגל מהמת גידל המרחק אין אממרגישיככבללמ ־ ואין אני יכולים לידע אס קצה הככב עומד נגד הראש ממש אי אס מרכז! עומד כגר

-הראש ממש • זכמוכן כאשר מאין איה על האופקלאניכ״ללהכחין־ • אס נראה מקצתו אזיותר ־ ילטכךיחין להיכיח רק שקוקיהמנכ כילו הוא עכ״ע בסי חצי קוטר הארץ * זיעלילשיעירכישוכמי׳ש • לפישמהקדמ׳הינהבארשכלשטחכדזר הארץ • דומה להשמת ההוה מכפילתאלכקון נקי ההקףשהלא שלשה כעמיסכהי1נס־ן * ייעלה לשלשהשטחיס כל אחד שיה לשטח ה־־־יה הכןלתהאלנסן הארצי זה כזה (וזה מבאר) יכשנחלזק ;?ל שטח אחד לל־יחלייכויהי׳ד׳ רבועים כל רמע כחצי אל לסין ה&ליץ אייך ויוחכ והיא חלק אחד מייכ שככדר האין והיא שיעוד תשכזרתז0טס הישיכ גס שיעיר הכככ שכפי אשר סוכאניעכ״פ יהי׳גמלכחצי אלכסון הארץ • ןזת דבר וזכואר מאוד

אחר העיון בו * ונתפרש על נמן חאמרר׳ כתן: שם' כלהישו;מלואימיושכאלאמןעגלהלעקוכ • יפי׳וש"« עגל: מזל ש:רזהחי' בד׳יה חעזלס הקשז מליו גס מאני לומר שעקרכ הימן עקרב לייב מזלות ; ולפני ?פרושים לא ידעני מהעניין אוחר״ בל הישיכ כיניהייוכטרס אפרש עצס ה־גניין אבאר ממת עגלה

ש־• ועקרב• דע שעגלה הוא התזלהצקרא אצל התכתיפ בנזת עי והיא יזליז צכביס על דחו׳עגלה זשסמןד״: נתיךהקוטניהצפינייומממ• הקוטוןאכאר בסחוך, • ועקרב הוא מזל עקרכ ־ כחשחעו ואבאר עזד איו? הקדמות תכוליות • רעשיגלגל^מ?מי0זהזכביםהחר-זמבל' יינלגלהחיצון ה1א'המץא י צדדיה ואנייזכרתיזה פעמים רבות י גלגלהיומיזהואמוליךעיחוכל ^לנליסהסגורים כתיכזומכריח0 חסת נךיד שעזת * יגלגל ה:ני אותם כת־עזתז •חק־ףאה הארץ מ לומאגלגלהחזליתהשניםעשר־ והשנים עשרי;תזלזתקכועג• בהמרת זה הגלגל רצזמ בעמלי- הגדולה החותכת מדור לביחצאץ'.־ זאולםעגילתפמ&תאימ חכווןתחחקו תניעה החמיתחמניהיא מטה מחכו חצי לצפיןיחצי לררוסזצשתי נקדויילכר 0אייתחבר עם קי תניע* היומית בראש טלה יביאימאזניייזמיגלגל היומי מסכי ע&ו כליחזלז' זכלצכא השחי׳סכיכהאחנח׳דיזעתלעח-זהוא נסחךבממ'מעל«ניפחזנות קוטמם (רצונו צירים) האחד בצפון והגי כדרום• ז;ע שכל הייכ חורמס ככל יום י״כ עגילים תדזחים סביב הארץ ננחיים לחשוהיר סשה[כצפק יששה כלרוסיוראש טלה ומאזני׳סיכייס התיל על קו המ זחנועההייחית * וכיו זכרתי לחעלהשנל משו: הוא נצפין יחשיה ומגיע עד סמלך־לקיטבאמנס חדרים החשוכ לא נמצא ישיב גיא י• עט זהסכ׳כזה יציאת ההרכז שלגלגל השמש ןלזקוכהגזב׳בצסוןזמי׳סהשפל י כדרום לפיכך אס השמש כצפון לא יוכל תישזב ׳ללתקייס כדרים וזפי.י . תוקף הקור חשמת רחוקה שמש מנכח רא3ס * !אס השמש כלר1ס לא יתקיים שחה הישזכ מפני גזדל ה״אוסחחחתכתקימתה^מש לננח ראשם־וזס ידוע כתכונהפילעתהקדל>י:י':!דע שששה היזזלע! שתן טלה על מאזנייהם מצפוןהמשוה-זהששה שחןיזאזנייעלטלכ תלרים למשיה•ישיכ תתבאר חזה פעג^ופ עקרכ׳מלחכ־דחשוס־ומייכי נליוס לא נחצ כבאלט • ואילם תחש עגילה המי-זנים אכ:ר שיי•^ ישיכ אעיפי שהוא מן המזלות הליוחייס מפני שנתבאר בהכינה ״לגלגל המזלות עצמי תניעה כמלה כלפי המזרח ל-עלהאחת כשנעים ירא- מאזנים היה המת ק> השיה אקר המי1ל ומאז על זח! התלי;*י נתמ!טט מזל מאזנים מן הלוום אל הצפין זנמצ i לפיכך עגולת מאזניםיצל הצפין* אמנם עמלת עקרב הוא כברור מריס ־ והנהכתיתיליועלהשקיטב. הצפיני הוא כמקים כעגלה כ;ז7ע להתיכנים • 1י\א קצי־ יצפיןיוכז? תכין שמשיב נגכלחןעגלהימן>!גילת עקרבמגל: כצעין ועקרב ביריס 1?ין אלו החזלית >תצא היסזכ מלו כי מעינה [:צהיי יא ימצא ישזכ חפניתןק״-זקור גס שיל הרי יתוגךנכלז ה-זטנככולע • ויין עקוכ׳ללרזה לא ימצא גיכ ישוב מסעם ינ״ל׳ יבזל הבין ח:הרו עגלה

כצפין ועקרב כלוום וכל משוב נזלו כין עגלה לע?וכ; י

«ס ע״כ

ח צ ן נ ו ר ח ס א ר ט נ ו ק

ף •׳השחש ׳ י ג ש ה כ י מ ת כ ר א ג ת נ ס נ ת * ש ה מ י ל כ י ל ע י י ו נ ה נ ל ז ן ע ת י י א ר

- , ס ע פ ה ע ב ש ס י ש ש ז ה ת < ; ע ל י ג י י י י צ ו ף א ? ג ל כ ה 0 נ ו יי״• ה ל ׳ ו ל ג

ת ו י ח ע ש ת ז \ ש ו ח ה י * א ר צ נ " ג י ח מ מ ? ז ל כ ל ע ן • ! ר פ ה ן מ כ ש י ל ש י

! ח א ר ז מ ס ל : צ ח . י ה כפי נ ת ש ל י י י ח נ כ ז ד ש ק ל ת ק כ c נ n t ?

ו ת ו א ק ב ר ז מ ה ה צ ק ת י ע י - ן שהתח>1 ק מ ז מ כ ״ ד ע כ נ ה • ז ב ר ע מ ל

ע ג ר ם נ צ א א י ה ) י ל א ע ה צ מ י א נ כ ש ש א ח ר כ ת נ ל מ ו ה ע מ צ ע ע ג ר

ז ח כ כ י ר ע ו י ה ד צ ק י נ כ י ח ל 1 ו ר ז ת ל ל ק ת כ מ ״ ע ג ג ר תי ה • 1כא; ת ו צ ח ה

ן י ק ן כ ס א ל ז ע מ ^ נ י ש א ח ר : נ ר כ 1 ע ו כ י א ש מ ש ה ש ש ! ח כ ת א ר נ ן כ

ח י ה ה נ ס ה ס • ז ו ר ד ל ה ז א נ י ש א ל ר ע ה מ ט ! נ א 1 ם ה כ ת ס א ו י » א י צ » כ ז

ה ו ש מ ה צ ע ס מ כ ז ש ה ל ם ל ו א ה • ו ו ש מ ה ן ו פ צ כ ס י מ ו ש ז כ ח נ צ & ר ז ב ע כ

ס י ח ע פ ה ל ח ח י ה ו ב ע ת ־ ש ש פ ס א ו ר ד ז ל ן א ו פ צ ת ל ו ל ע ד ח ד ל י ע נ מ מ ו

ם א ט • ו ע ר מ ו ד כ ת ה ו ו צ ' ב י ע ר ז ל ה ב ל ט י ס • 1!ה י1ל?ג ה ש א ח י כ נ

ס ז ש ת כ ו מ ל ל ו כ י א ו ״ א ׳ש ש , • חכ׳ ן ס כ י ח ש א ה ב ל צ כ כ ל ש ו ר ג ש ה מ ש ב

ר מ ו ע כ ה כ ה כ ו י א ו כ י נ י ן ע מ ו נ ם ה ל א ן ש פ ו ם א ו ש ר ב י י י צ א י ל ם ו י נ פ

ס ו ר ר ל י ן ו פ צ ו ל נ א ר ע ח ח או לקצה ה ר ז מ ך לקצה ה ל ס י ש א ח ! ח ש ח ת ר כ נ

ש ר פ י ל ר נ ו • ו נ ב ת כ ה ש ח ר מ א ו כ ה ח ז י ו ש א ח ר כ ו נ נ ד ו ו ע ת ז א א צ ח י »

ה מ ד ק ת * ה ז ח ד : ה ' ה ס מ ק א ש ך י ו . צ ן מ נ ל ע י ת י י א ״ ר י ן ת נ י ר ר מ א ח

ם י ב כ כ ה מ כ כ ל ס ע ו ח נ מ ד מ ו ע ד ח א כ כ כ ^ ת ת כ ו ש י ה ל ! כ ר מ א ש ׳ ! &

ה \ ע ב ש ב ^ מ כ כ ל ע א ל י • י נ י ח ש ל ס ג ל ג ם ב י ע י ב ק ם ס י מ י י ק

ס ש לי ש י ד ח ל א . כ ם כ ח ס א ת פ ב כ פ כ ש ו כ א ר ק א י ! ל ת מ אל כ י ל ב כ כ

ז ת כ ו ה כ י י ה ל א ס ש י - ג מ ק ו ד י צ ת י ! ש מ א כ ה שהז ן מ ו ל ה ע ר ו י י ח ר פ

כ כ כ ו ה כ כ ל ה ת ש פ ו מ ר ב א ג ת כ ר ב כ ת ש מ א ל ב ג ה נ י ה ת כ י ל כ כ ל כ ם ע ג

ם י מ י י ק ם ה י כ כ כ ל ה ם ע נ מ ה • א כ ו ץ ה ר א ן ה ס ח י : ט ס ק ל ז ה כ ג נ כ ו כ כ

ל ו ל א ג ו ם ה י ב כ כ כ ן ש ט ק ה ם ש י י נ כ ת ! ה ר מ ר א כ כ ן ש כ ת י

ו נ י ב א ו ש י ל ה כ ס ש ו י ק ח כ ׳ י נ ל ח ד ק ס ת ע ר ש ס ח י ב ה מ ד ק ח ־ ה ן ־ / ה , ף י ג כ

א ״ ם ו כ ח ו ה ר כ ; ז י י ז כ ד י • ו י צ י א ה ר י ד ל כ כ כ ח י י ד מ ח ק א נ ת ח ל ו ז

ת ו י א ש ר ה הלש ן י ו • נ ה ר ח ל ה ו ע ש ו ר י פ ! ל ת מ ל ק ה א כ ר ז ן ע כ א

ח י ש ש י צ כ ח ־ ש ׳ ה י ח • כ ח ו ע א ל ס ו ס ל ס י י כ י ע ר ש א ת י ל ו ר ו מ ג

א ד • ל ח ו ע ג ו ש י ה ד ח כ א כ כ ת ש ת ו ר מ א ש ׳ ג ה ח ל ק * פ ל ״ כ ע ץ ו א ?

ל ע ׳ ם י ז ח כ א כ מ כ כ נ ן ו י כ ב מ ו ש י ם ה ז י מ ר ש מ ו ס ל כ נ ת ה ד י מ ה ע ז ה ב צ ר

ן ה1א ו א ן ה מ כ ש ש ו י ח ח ה ט ^ ש ה נ ו כ ת ו כ * נ ת י נ ו כ ח ט ר ש א ר ת ז ע י ש

ם נ מ ס • א י נ ם פ י ש ב ב כ כ ר כ א ל ת י ע נ י א ז ו תי י קצי נ ש ע כ פ י ש מ ך ז י ר א

ם ו ק מ ה ה ט ר ש ו ע י ש ז כ ת ר ו ־ ש ת ק ב י ז ח ץ ח ר א ב ב ש ו ש י ח ה ט ש ו ש ה נ י כ

פ י ע א : • . ' ד ה ה ח ד ק כ י ה י ׳ ג ר א מ ח ה ז ז • י ח א ב כ כ ל מ י ר ש א

ח ־ ז ל ״ י ל ה ג ל א ג מ י ש נ י ח ש ה ל ג ל ג ז כ ר ח ב ס י י נ ל ת ו ת י י ר ו ל כ ת א ה ש

ה י ר ז ד כ ן י ל י מ י י ם ל ש ך ר ע ס ל ל ו ע ה ס י ק ל מ כ ת כ י ח ט ה ש ג כ י ש מ ק ע ו ה ״ כ ע

ם 1 ת ח ' ץ י ע י ר « פ ס ר כ כ ז נ ה " ז ר ב ^ ם • ו ו צ ע ה ה ל ד ו ס ג מ ח מ א מ ז

• ! ת ע י ד ל ה צ ר נ י ש א כ ר י ר כ ה ת מ י נ כ ג ז ט ש ש י ה ה מ ד ק ק • ה י י ר ה ח ל

ר ס ס ת . ה י ז הי צא ח ר ו ו ל כ כ ה כ ו ק ה ה ל י ג ע ו ה ק י כ ! ד כ ן ס י פ כ ל ל א פ כ נ

ר פ ס ב ו כ ז ה כ ז ר כ ל ר •־ ו ז ד כ ס ת מ ! נ כ ג ת ט ת ם ר מ ש ת ל ־ מ ל ז ז א ז ה

א ו ה | ר ז ד כ ה ל כ י ס ה ז ק ם כ מ י * א ת כ ה י אשר כ ר פ ס ק ה " י ר ה מ ל ׳ ה ן ת ו ר ! כ ג

ם י י כ ד ה פ י ע ר • ז 1 ד כ ס ן ז ס כ ל א כ ס י מ ע פ ? ש ל 5 ' ו כ 1 מ ח ר כ ש י ש ל כ ל 6 ז ח

מ כ כ ח י ל מ כ א כ כ ת ש י י כ ה ל י צ י א י ו ה ש ן ת נ י י י מ א ר מ א ב ת ו י האל ל סשטן י ע

י ר ה ע ש ל ז ת ״ ה ע ן א ר ׳ י ב ה י י ן ו א ב כ ש ו י ת ה י ח ט ר ש ו ע י ש ק כ י ז ח מ י ח ^ ל ג ל ג

ו ש א ח ר כ ד נ מ ו ע ד ה ח ב א כ כ ו כ י נ י ם ע ל ן א ת ם י א ז ש ת נ ׳ מ כו ס ז ד א

ס צ י ק נ י צ ה י צ ק ק ה ו ח ר ב מ ר ע מ ן ל ח א ר ז מ ס ל י ק ח ז ה ת י א ק מ ח ר ת י ! ש מ מ

' א ר נ י י ד ג נ כ ן י י ד ד ע ו כ ע כ כ ה ה א ר ה י ל ז כ י ל ע ־ ׳ נ ר ע ה מ צ ח או ק ר ז מ ה

י כ כ י ה י ק ל י ש ה ש ן ר ה חצי אלכסון א י ה י . !חן היא-יי ^ ק פ י א ד ס מ ו אלי! ע

ס לא שאי>] ^ ״ ק פ י א ? י י ת נ י ה נ כ ם ה ד ה א א ר א י ל ד ש ה ע א י ר ץ ה : ע י ב ז

ץ ר א י ה ב ו ז ע א ץ ש ו א ה ן ח ט ל ש ד ע ת ו ע ה א ל ל ו י ש מ ז י ץ ו א ן ה כ ו מ ד כ מ ו ע

ת א ז ה ה ר ו צ ר ק V*3 כ ת ו י ר כ ב ד ן ה י כ ק י ש ד כ ו . ו * ת י י א ו ר נ מ ק מ י פ פ י

המספגיולה הגלולהלמיפגלגלהמזלזפ • והככםס־ והעגולה

קונטרס אחרון נצח ישראל מסכת פסחיס נז לפי שזה£א יצוייר א0 לא להיושכים מייוס לעקדל • וזה לס יתכן מפני שתדחס לעיןיכ נעדר.היש1כ וכן לא נמצא עגלה כלרוס שגסמצפןהעגל׳ לאימיירישו3בני.אלם •י .והגורס לכ^זהכזא יציאת המרכז שלשחש • כנ״לוזהלאיצדקזזלתילפנמיישואל אשר לדעחסג^גל. השתפ קבוע ׳והרוס כצפזן והשפל כדרום זלאישוכס ממצבו לעילם אסר שהזאקמע •זהשיחש:מקפח סביבו־ הללן/נחצא תעידהתרחקותלשמקכהגיעולצפוזזהתקדכזתבהגיעל on.אינכם לדעת סכתי האזמת הסיכריםשהשמש כבח׳חסבכה הגלגל • אין השכל רואיולאהחוש מסכיסשישארהגלגלחחייעלחרכזאחד • 1אזלם יתמזטס כתכיעח השמש • ואלו היה כן היה כנר כת צא הרים כדרים והשפל כצפין-ויתחץכ שיהייהישןכבלרום לפעמיםונעדר מצפון •זיהי' עקרב נתוןכצסוןגםימצאישוב מצפוןהעגל ויהי׳עגל׳כדרויכי גסיצפון העגלילאנמצאישוגמפמגובההווס שסואמכיא ת׳קףהקור כנודע׳ ואמת־שקישיא גלזל׳היא על דכריסם-אמכס יש לתוצ׳כשכי פנים • או שיש לזמר"שהושם כת כמרכז הגלגל • ־ והואשוחראזתועלקשזיאתז. זמקטאתסיןסזכשזהמכלצדלכלתי יתקרככצדאחדאל התרכזייתר מנצד השני • או שיש ליתר שניתן כת י׳קיעמ -הגלגל ׳הם תחזיקי'א:תו לכל ימוט ממצבו • ושני אלו הסברות זכר הגאון מה״ררייסףקנדיא כספרמעיןחתוס •_. זאלאלושניס:ריחבתמ(ןרכאתא.כר־עקב בתירוצו • והוא אתרו כגמרא מתקין* - לה רכ אחא בר יעקב ורלמ>* ככיצוכא דוחיא״י/״נכצינירארדשא • קנה מצינאדרחיא הוא דמיון לסברא הראשוני י והוא שכמו שאפשרי לאחז כקצה האכן שנדחים לגלגל אוחו על מקומו לבלתי יתמיטטו מחצמ • והיא נעבור היית! קמע כמרכז כברזל • כמו כן אפשישהשמש מסבכהגילגלוהוא נשאיעל מקימי סחמיהכח הנתוןכמדכז כנ״ל-ואומרו א״נ נצ-0ר'דדשאגהכמן• להסנרא השנית-שכשם שהדלת חסיכ ציר׳ • והס סתימת יוצאים משתיקצוותיהקכ־עייכחירהחפהןלששיוכחור המשקוף לשעלי • ואם נאחז כקציהדלח חשוכעל צירה אא ואנה כל תחזט-כן אפשר שהגלגל .סובב על הכת הנתון כהקוטבים וי.ם סצירי׳׳זאחנכאומרו ונצחו חכתי .האומוילחנתיישראל־הנצוחהיהעפ״י היקשי'פליסופייאיןכאןתקזמם•

. נתבאר כספר המורה חלק אי־: שם ת*ר חכמי ישראל אוקרים כיום :החמי מהלכת וכזיעד אחר רבי ו^ראין דבריהם • אחה המעייןהראת לדעת אח אשר יערתי לבאר אמרי מזיל כאיפן שיהיז נאזתיס לדברי התכונה • ועם הי*ת שזה הל/אתר נואילכאור'רחוק מלרטהתמנייהקש ה • עכ׳׳ן אתרהעיזן נמצא לנו פירש מ מסכים אל התמני •זרעץשנמנאס קושיא אחת כללית על בכרי.יזז״ל •.׳ וזה כי נחכאר כתכונ' שעתותי היום זהלילילא יהיזחלים כשזסככליהארןיוככריחצא הרגע •שהוא יזם במקוםאחד. יהואלילהכמקוסאסר זלהפןוסכת זהכלזריתהארן זככר בארתי זה למעלת י.ואלוכדכריחו״ל מצאנואומוים • שלש משמורות הוה סליליואמו עזד מלאכיהשרת אומרים שירה כלילה וסשיסמזם • יאחרועודמההקב״העישהני"כ)שעוי. הלילה • ־ זהוב כאלו שמשמע שהלילהוא מיזסרכאחד ככל מקו0 ואלי לדברי תכמי התכזכ לא ימצא רגע שתקרא כשם ליל׳ בהחלט א! בשס יזם כהס!ט כי חחיהמה שהוא לילה לנכי החזית .הואיי6ל;כי-החערכ זכהפך• יכת־ן >״;יזה הניל כגלל אומרים בכאן ח״י סותרים כי!0 החת' מהלכת למט׳ חן הרקיע וכליל למעלי חן הוקיע אימתי קורין יי0 ואימתי קורין ציליןאמנס מאחר חכמי האזמזת מולן שהס מדברים בבחינת כל איפק >איפק שבעלות השחש על איזיאיפק הוא ייס זכליל' תסתר תחת האיפת זהוא ליל׳כעיך אוה! האיסק •וכאתת שקזש׳' גלולי האעל לכרי חז״ל־וסליל׳לשןםחכס להעצים עיניו מראות נסתיר׳אשר ימצא ללע'חז'ליזליש;'ובאת מפני הץישייהכ״ל אמיהחכיהמוענג מחיל מהר״ר שמואל אשכנז נעל יפה תואר שרבותינו זיל היו סיכרים שהארן היא שט:חית• ולפיכן יהייייס אתל לכל שוכני האי;וכן הלילי • אפס שלא היעיל כי הכניס רבריהס כספק יותר עצום • זלעה זרה וסוררה כיותר והיא שטחית הארן אשר מ1!ל'נחכאוחחש:ח־ש • והגאין מהר״ר חנקם עזרי'אמר כשפיו ספר י״זדחאמוות שרבותינו ז׳יצ מכוכתאחרסעלחציאחדמןהנרור ׳ ולסימ:הג א!י.י החצי בכלור דכריוככלמקוס י והמקוסההזאהיאאופקאיז^שואלואליומכיכחדת היוסזהליל'• והיא סברא נכזנ׳ • אחכםכמסשאי׳רשדכריעלאופק אלן נראילדעתייותרשדכרועל אופק היבשה ׳היא החצי הכדור המגול׳ שחןהאון כאש•* כארחי לחעלי־והוא אופק שוכני טנור האח־יהי'עקר׳ האק באמת לפי שהחצי השני כולזיתכוס׳ כמי אזכקינוס לדעיהקדתוני

וראי׳ כט 59

ב י ח״ר הגמיישר^ אומרים גלגל קיוע ומזלות חוזרים זכו' ל 0 ע עד£*נכממרא דדשא־ע״ש פיירש״יככל זה• ושפירזשו כזהאיןלו מציאות כלללפי התכונה זככיישימלפירושו כטזליסעמעיס מיסומת התכוכה־גס חמונתהגלגל אינה על דמות אופןעגילה שטחית בשום פצים •י וגם הלוך המזלות אינו כן כאשרפירש • וחלילה ליחס לרט תינו דעות זרות כאלו • ודע שהרימיכס כמ״נ השיכ על כיוצא בזה «הלמודיס צא נשלמו עדיין כזמנם • ובזסלאינזתלעתיכוכאןשאס ןאותלזישלא נשלסכומן , קדמוכי התנאים • כזמן האחרונים ודאי נשלס • הצא ידענו כי כימי כטלומיז״ס נשלחת חכמת החכזנה והוא היה כזמןרכימהקרזשכדאיתא כיסוד עולם ־ והרישטמירט כבר גשלמה החכמה זו זכיש כימי רכאפא כר יעקב "־ והס רצוכי רבי ורכ אחא נוכרים כאן כזה המאתריולע שכל המאמר יתפרש עפ״י התכזנה הנמנה כלי שיס פקפוק • ןלכיאורייאקדים אר כעה הקדמות חכוניזח• הקדמה א''-הגלגלי6והם הרקיעי׳הגעל צזרתהכדזר והם שמנה עשר קסעי׳ אלי בתוך אצו'« על לרך סרט(על.לרך כלל נמנים לשנעפ בדברי חיו״ל-זהוא אמרם כחגיגה שנעה יקיעי׳הן• והחזכנ״ם כללום בתשעה • והמה מלס כלורייס זכגללי בצלים זסעל זה •זסארןקכועה כמרכזפ • וכולם מקיפי׳אח הארץזפיכמס אותה מכל צל •הנה הגלגל סחיצזן £הוא גלגל היזמי ונקרא כדכרי סז״ל גלגל ערבות • מקיף הארץ כת:ך ך״ל שעה ומכריח עשו כל הגלגלים כסמעתז ־, ולבר זה זכרתי לתעלהיזלכל אימהגלגליס פכתזכזתנועסעצמיית מן המערב למזרח הפך תנ1עה הכוללת •לגלגלהיומי • זכשמונה הגלגליסשכתוכז הםשיעהלשבעהככמלכת,1השמימלסככטס •והם המזלות • זהם אצל האצטגנינים על מ״ח צירות ־ ואמרו עול התוכניים שיחלכד אלו הגלגלים הי״ח נמצאים עוד שןונ׳כרורים קטנים נקראים כשםגלגל הקפ׳ואינס סכיב הארן אמנם גלגלהקטן הבלתי מקיף קמע כגלג5 הגדול־המקיף • 'ו'גוףהבבכתיזוע->גלגל-הקפ׳• הקידמיכ'•• ששם מול כולל צכל ככב מש״כע׳כנכי לכת או דלתםל׳מתכככים זזה חמאר ־ הקדמ׳כ׳ • מה שנתבאר כחכזנ' •ש-דגלגל אשר השמיש קבע מ •י יוצא טמרבוהאp • ןהכונ׳שממרכז כאק עדקערויית גלגלהשמשין־המרלזח שזה •• אמנם יהיה רסוק מצד אחד יותר ממס שהואמצד • ממצא בעכזר זה השמש פעםמתךחק• מןזהארןתן מרחק רב ־ ופעם נוחקרגאליה - זהחקזס אשל&£ריהיההשמש כתכלית התרחק מןהשמש בתכלית קרוכז חן" האח הוא ׳פאק הזא כצפון • והמקום היות גלהדרזס;וזה1 היאהעגלסאש'ר)מפציפהשכימז קדמוני הפילסופ״ים שתהרוס התשוס צא ימצא שום ישוכ בני אדם מ אס, איזה חלקים בועטים והטעס מפני,התקרבות השמש אל הארץ השורף ימל ?אדמה ותולדות האח . אמכם עקור הישזב הוא כצפק כעבז1 שקשמש ופוקס מכבחראשםותשכפהמעט • ׳'וקצזתהישיככגכליסמעגלהזיעקרכ שהזא עגולת עקרב שבדרום וקזטכהצפזני כתיש לעיל י הקלתה הדי ^כח התניע את הגלגל נחזןכהנככ לרכרייהכל־ • . אפס שחכמי ?איתות חזשמס שהנככ ככחז מקיכ הגלגליאשר ה׳איבתזצי, סמכ

הארץ •ודבריז: נזכר כספר עשרה מאמחת• להגאוןמהר״רימנחס ־ לזריה-וכספר כאר הגולה להגאןן מהר׳ר לואי •י.וע״פי הקלמזת הלל אותר שאל תחשב שמה שנאמר בשם׳ חכמי ישראל גלגל קבוע שהוא קכיע חידד • י שלא עלה על דעתס 1ס מעוצם • רק שכתמעה הנמצאת להגצגלים כולם עיי הכרח גלגל היומי • אז ע״י ש;ם איזה חכוייעלדנירי הכל הגלגל חוזר ובתנועה המקריית לאנחלקוצלל • אפנס נחלקו כתמעה העצמית הנמצא לכל כככ • ד״ח גלגל השמש של! ל;ברי חכמי האותות תנועה עצמית כסמב פעם אחתסמב הארז פשס׳ה יום מלכד תנועה התקריית אשר ל! חפאת גלגל היותי ננ״לי־יאמרי סכמי ישראל שהתנזעה הזאת העצחיית יתהוה מן השמש ^מההחס־בת סביב לגנה וגומרת •אותינשס״סיזם' ־ וחכמי האימית יאתרו של/לגל עצמי שני תנועית הפגיות זו לזו האחת חקריית והשנית עצמית • וכזה תקיש ככל הגלגלים י אשרנמצא *!תחליקת ביניהם כתנועת! העצמיית והיאהתניעה סאחרונ׳ שלככב • ובאלית שאין מפאת התמנה זמיסתיהיוזע לנו שוס הכרע על אחר חסד׳נות • גס בהשקפ' ר^שזנ' נראים דברי ח״י מפני שקשה לצייר שיהי; לגלגל אחדכיתנועת הפכיות • זאמר ע־ז רבי שיש חשזנ׳לדברי אנמי האומות ירצה 5הכייח החלוק׳דגלגל קבוע על האופן שאמרנו ׳ ירייתו כזה שלכל שוכני חבל ויושמ הארץ תמיד • סימן קמע י^מליסירועיילאצההישוב חררוםזמצפיןעגליועקרכוכל הישיב כזלזנתנאביןשתיאלוהמזלזת • ומעילם לא נמצא עקרב מ[ הצפון

ישראל מסכת פסחים יפה תותר \ ואערכהזאתיצכסלנגד עיניו איךיפרשהמאמרהזה כולו על שטחית האין והרקיע כלמות £והל קבוע והחמה והלבנה וכל צבא השמים מתכזעעיס סביבו .« כאשד !יחס הלעההזאת ^לחפמיכובעליתלמוןי^מו שתראה לברי( כמאור Vb-j י • 1הני* "המאמרהזה מזלה כברור שלעתס היתה מסכמת להכאת התזכניס בכל וכל י ועפ״י לבריהס יתפרש באר היטבככר זכרתי למעלה שצלעת התוכנים גלגל השמש יוצא המרכז הרצון שאין הארז כאמציעשויןמש׳ • זמקוס הגזכס הוא נצפזן "ומקום השפל הוא בלתם • וכעבור זה עקר תישוכ כצפון • וגם זכרתי למעלה איךגלגל המזלות0־שהחציו לצפון.. ותציוללרוסלהייכומטלהעל מאזנים;כצפין • וממאזבים על טלה כלוום • והשמש מהלך ימת קו המזלות אינו זז ממנוי • והנה בימות החמה שאז הלוך השמש כששה התזלזת הצפוניות 1הוא. במכה של רקיע אשרע*כהעזלס;בולו ךושת רצינו צל הצפין ששם כל..הישוכ והמעינות 'צוננין והוא מפגי רח1ק|השמש מגוף התהום• לכימות הגשמים החמה מהלכת כשיפזלו םלרקיע במזלות הלרומייס • ואזי העולם כולו צונן מפני רשזק השמש מצפון העולם ומעיבזרירותחין מפמ התקרבות השמש V הארץ בלחם ומהממת התהום וכל זה וגס כל מס שזכרנו למעלילוע לבעלי

התכונה השצמיסכלמוליות:

סליק מסכת פםחיס

; מסכת ראש השנה* גמרא כאן בימות החסה כאן בימות הגשמי׳• עיי' ך 3 > פירש רש״י!הוא ב0שך אחר ה;חת1.בהלוךהחמה י ואבי כתבתי שפייוה בכנה על לעש גלגל קמע גם לפילעתרשיי• וככר הנלו כזה חכמי ישראל• ומנאנו לפרש בלח לברי סגמראזזיהו נאותים ללכרי התמנה • זכלי להבינך תירץ זה׳׳לם י 'פי׳נ״טחס׳קלוש החולש ת״ל אס תרצה -•אעתיק לך הבה מישיסרסי-יראהכירפ ניטה תחשו: זכו׳אם יהיה, על יקיז השוה או כקרוכ עמנו ככ או בגי מעלות יראה מכוון נגד6שנע • לילע לאיזה ר1ת,חרו.חות העו המערכותראהפגימתו')מכוובתכבגלהמזרחכש!ה ׳• ואםיהיס רת P מעל קי השוה ללחם העולם יראה בין מערב כעולם ובין לרומ» ותראה פג ימתו נ!טה מכנגל מזרת העילס כבגל צפון העולם • . ואם יהיה רפוק מעל קו השוה ולצפון העוילס יראה בץ מערכהעילס ובין צפוני• ־ זתראם.פגימתו נוטס מכבגל עזרת העולם כנגל״לרום העולם אלה הס לברי הרמיכם עפ״י כתכונה.־ ^בזהיהיהעיויש הגמר׳מבואר זהות שילוע שכימות החמה הלוךהשמש המזלות הצפלזיי׳• וכימות הגשמים כמזלותהלרומיס וכבר זכרתי זה פעמים רכזת • גס נתבאר כתכונה שלגלגל היות אין לו בטיה מן גלגל השמש כ״א ס׳ מעלות!ילועג״כשהירתכעתה^לל היא הסת השמש ממש • לכן כימות החמה שאזי השמש מצפון המ15ה • גס הירח מהחלש שמה לצלו ובראה על האופק במערב כנולע הנה הוא מצפ ן עגולת מכס ג״כ • מ5נישעגזלשהנכחנחזךעססמשוה1אסהאזפקיםהנ1טים עלנקילהאחת. במערב וכן כמזרסכנולע • לכן כשהירח קמוך לא1פק >ה1א תצפין החשוה היא ג״כ מצפון הבכח לכל שיכבי און זזה מבואר• זכןכשהיאכלחסיהמשוההזאנלרסהנכחגיכ• הלכך כזמן שסשחש בצפון והיא כימות החמה יתחייב שתהא פגימתה נוטס לדרוס׳ זכימימ הגשמים שהחמה בלרזס וגם שסמתלילהירש יתחייב שתהא פגימסו נוטס אל הצפון • כב״ל בלכרי הרמ׳׳כם ותהי? השאלהלהיבן' הוא בוטה על הפגימות כמו שפי ׳רש״י במשנה בל״מ

לאין היה ניטה: ואחר 'שיצא לבז פירש הגמרא עפ״יפירזש הומ״כס א׳׳א לי מבלתי שאבאר דבר* הרמ״נסהנ״ל חפני שראית הרכהמןהתוכנייס גס הסןרכיי' כמכו מאוד כהכנה דברי הרמ״כס הלל ולא מצא! נהם כל אנשי החיל ידיהם • והסגלמש ובעל עומק הלנה ות1קפ!סי"« זעמהס ר׳יהינתן-כעל חמר סשיעה בישראל • אפר למלם היה נראה שאין סכת נטיית הפגימה תלוי בעמילת הירח מלרו׳או מצפון המשזס* אמכם הוא תלוי בעתירת הירח לצפון או ללחם גלגל המזלות שהוא קוהלוךהשיזש־ יגס בזה הפך לברי הרמב״ס שאס היוחצפזכיחאז הפגימימטהלצפיי ־ ואש לרומית נלרוס •. זר׳יסונהןהכ״להחל?

פירושו

קונטרס אחרון נצח ןראי׳ללכרי הזא מפ שאמרו כמדרש כראשי*קזרקס>שמיסכמי אונקינוס הס אחוזים > מטאר מזה ־ששטח האח בגבל ממי אזבקימס • והאופק הזא שפת הים מםייב • וחציהשחים הנראים כלים כמי אעקינוש ינלמ׳למשהוא לכק עם הים כמו שנרא׳ כפל אזפק י י ועוד ראי׳תהשסשכוסמילסיןסלי״בשעתוכן הלילה • וסואאמוס״שלש שעות ראשונות הקכ׳׳ה משי זלןזכרזכן כעניכי סשיריתלקו הליל׳ לי׳יה שעות • - ונראה מכל זה שהיו חושכיס תמיר היום והלילה כ״א לי״כ מ־נה • וגם בעניין תשמן תקופות וסוללות חשכו כל יום לי״ב שענא כתמארבפ׳מישהוציאיהו • וכל זה לא יתכן רק אס נאמר שכונו ככל מקייאטכוי האחיושס היובוהליל׳שוים תמיל[ולרעתי זאת הסכיםיןצת בינ}ולעולס] משאיה בטבור א f נעבור ששם אפשר ש'יגיעהי:ם לי״ד שעות בנודע > זכטרם אשלים עקר הפירוש אזמר מלרש אחל אשר פשוטו תמוס מאל • .,והוא כסנת«חא.פ'לכרים • ז״ל כשהשמש שואע במערב רוחץ י ־ כמיאינקינוס ונרותיו נכבים כאדם'שמכבה את האש ימים. זככקר חוזר ומקבל אזר ומאיר מן המזרח • לא אלמשיהאמי •שישלןמוחכקדקלו שיחשוב שזה המדרש מוכן כת! שהוא פשוט. אמנם כעקבות דברי יכזאר כאר סיטכ זהזא מעיד עב אמתח פיוזשי הנס ככר כתכתי למעל׳ששס רקיע יאמר על ה־ןיל הלח העול' מן הארץ כנזכר כתזריהעתקתיו למעלה • וכבר נתבאר בטבעיות שעקיהאילים הלחים הס העזלים מיס האונקיכוק ומזהי ,ואולם האידים העולים מן החלק מהאירים מתהוה הגשם והשלג • •היבשה לא חלילו הגשם זולתי הריחות למיניהם • !אומר שדעת מזילשבהגיע השמש צהלזכז נכח אצי תשרור המכיסס במי אונקינזס שהוא הלילה ככללית ללעהס • רמי האילים העולים מןהיםימכסים השמש ותבלכליסאוח על שיגיע כחצי הכלזרהיכש1י מתחיל להאיר ש יז־ומפני זס קזראיןלהעת אשר יעמר השמש נכח חצי הכלור המימי בשם לילה החלטית • והעת אשר יעמר כחצי הכדור היכשיי יזם ; הכיל כששוקע השמש כחערכ החלט״ ככ״ל ועל זה כאחר כמל ר1תץבתיאו5קיניס!נרותיז מתככים על הכובה הנ״ל ורחהלרכיו!חכם איך היסי$ מאור כזה •'סעמין כהמשצהנצלקוסוא אמרו כאדם ה־כבה האשכתיסוהזא• הערהשלאנחשכ שעלראור השמש לגמרי. אפסשהכונהמכלחותהאש הכבוי במים שאין סכמה בו מצל העצם כי לכר יסילי לא יעלר > אמנם האש תשוב ותעלהי אנו חושבים שכעלר למעלה חל יסילז אפס בעבור שאיכו נראה עז לגמרי •־ בן העכיין כשמש בעוברו מזל ים האובקינוסכצי׳ל ־• ובזה העכיין כמן המחלוקות שבכאן״ והוא שחכמי ישרי! 'אומרים שטיס החמהמהלכתלמעהמןהרקיע • : אשרהכיכהיכזהצלסיום הכללי • והוא הקף -השמש כחלקהיכשהזמא הולכת אז למטה מן הרקיע הרציןבזה האיל הלח שאינופועל כאור השמש כיוס והשמש כראהלכ! . וכלמה שהוא למסה ־ מן האידי׳הכקרא״ריקיע מיל • וכלילה שהוא הקףהחצי הכדור המימי הנקרא לילה בסתם •י מהלכת למעלת מן הרקיעי.רצין כזה שהרקיע וסם האידים:מבדילים כץקאיץ וכין השמש • והשמש מהלך למעלה מהם • וחכמי האוחזת קזלקיס בזה כ* הס יחשמשאיןכח באיריס לבלבל אזר השמש !אדרבה השמש יתגבר עליהם ויפזרם כנודע כטכעיית ־ והסכס הממי את הלילה הוא מפני שמיס השמש מהלך למעלה מן הקרקע ןבלילהלמטה מן הקרקע ר״ל ביזם מהלכת כחצי הגלגל שעל הארץ

ובל1לה בחצי הג^גלשחתחס לארץ • זאס אמנם שגס חכמי ישראל תלז כסברא זו עכ׳׳ז יראו שיש עוד להזית הלילה סיבה. עצמזתית מלכד השבה החקריית אשר אמרו חכמי האוחזת • זזה הוא עקר המחלקית > והבההשיבר׳ כזהשנרא־ןיזתר דברי חכמי האימות • והביא ראיה עיז מה שבמס החעינית צוננין וכלילה רותחין ־. שהנה ללעת חכמי האומות הסבה מבוארת • והיא כעבור שבלילה יעמר השמש ככחהיסדחחתסאותוויוחמזכל המעינות תולדות היס אמנם לרעת חכמי.ישראל • אחר שגברו האידים לכסות אור הש־זש חייאגסכןככחהשחשלהחםהאזירשס • מ כא המאיר הוא במשך מןהשחשמסדטאחתעסכחהתחחם • זקיא לחיתז בייסילהאש •י כדעת קצתהטכעיים וכן דעת אכן עזרת כפ׳יכי תשא י וכשם שלאור נעדריכן יעדר

החמיחה ממנו : תניא רינתן איחר בימות התמה החמה' מהלכת נגינה של רקיע 1*ז׳על קיף המאמר > מי יגלה עפר מעיני נעל

ישראל מסכת הה נז פירש: מעצי שהיהפשזטכעיניוורייהוכחןנרמהלו שה*זרההואת מוטעת מפני שלא המן מ לכן הכ־א בספרו השועה ישראל כדברי !מפרש צווה *קמז־זדכלי רנימ עזנדיה בפרק י*ט כנוני•

וכחן לדברי הנ׳׳ל/

סליק מסכה ראש השנה מסכת סוכה

VI* 2 גמרא אמר רנה אמר קרא וס*כה מיה לצל ימי עלb7t ה מך׳ אמה אין ל ע מ " ל 1 כ < י 0ן׳ אייה ארס יישכ כצ$ ס

יושב כצל סוכה אלא נצל דפנות(>ש״י מהין שהנעמת גבוהות הצלעור שם נמאן אזלא הא לאחררכ מחלוקת כסוכה מפל זה על זה); *חין בה אלא דיאטות אכל כיותרשד׳אווות ד״הכשיוה • כמאן כוכהזכיוןדרוויחאאיכאצלסכץ • אפשר שיסתפק המשכיל זישאזל

על מהאלני המאמרים האל! הזטנעו כי נט קו על מדת כצל לקת׳ןלז קצבה לומר ער תה יבא • וכי למעלה מך'אמה נוכה ליכא צי סכך •וולתי צל דפנית וכתנאי שיהא ויחכ הסיכה ד׳ אמות ואס יזהר ימצא

צל סכך י• ג8 איך בנו יש!רי הרין על צל עוכר המשתנה ככל עת י וככל שעז שנמצא השמי ט לפי העת שנשנה וכפי השעה שמום וכפי המקום כצפון או כדרום >*ה בחורף יגרל הצל ממה שיייא כיח *כבוקר אזכערכיותרגמל ממס שהיא י בחצי הייס • ולתושבי צפין יותר גדיל חלסישכי הדרוס י •ועב״פכראהשכתותאורךהצלישוהעכ״ע לאזיך המציל אף כחצי היזם ימ\ץ ואיך גזיי על גיבה ךיאמהשלאן י י *היכנלויותרמדיאטותיה'!אכפי •הנראהנגדכחזש - והכה ? אף הוא כתעירר בקצת התמיהות שזכותי אך לא מצא מענה כלל, >וכלל •וכלי לפיש הלכה זאת על כמן אי אפשר מכלתי שאויך כמאור מהזסהצלואיךנעמזדעלמרי.) ככלזלוןוככל חקיםשנוצה ע״פי מופתים לקוחים מסכמת הרא:ה וההנדסה • וכםרס אוחיל לכאר אקרים שתי הקדמות הכרחיות לכחנוחינן • 6'אחר שעקר חצות קוכה הוא ל מען נזכיר יום צאתנו מארן מצוים זכר להסזמק אשר עשזלים ככיישואל בדרן לצל מיום ל&תליכןמחזוכ .־ לכןגם כמציה נהיגה על האופךהנאית להס אזי יעל הזמן אשר תועלתם כה צזיכיותר• ב׳ ־ לקנהיזתשמדתא׳־ךהצלאיכזעיחרעלןקצנאחר לפי ז־זן יזמן חהתקרכתתשמש זהתרחקיתימנכח הראש גםלעי חלקי היוס כנ״ל ואו לשער הצל מזמן סייתר חס כשנה ומשעה היותר חמה שמים כעביר שאזי סתזעלה;הכחצא כ<ל יזתיגרול-והיא השעה שכיום • כחיפהי־ם * 1ע*פי המרה אשר לאורך הצל כשעה ההיא בערך אידך עלגוד המציל חתכו קצבה למדת הגונה אשר יתכן ללפזי הסיכה• והכה חכחימ כעלי התלתולו״ל בקיו במחקרי חוימתס לעמול על מדת אורך הצל לפי ערך עתיד המציל בחצי היוס לפי הזמן אשר יצאו כני ישראל ממצרים ולפי החצב והיא המקום אשר שננו שחה נעח ההיא • ואולם בזתן ה;ה ידעמ שעשו נדרך מט״ז ניסן ועד ר״ח סיוון שבאי לפני הר תווכ;מבלו סחורת מ"מ שהם ««"? הדברות ונכלל! כהן כלכמ"ש ו שיי בסוף פ׳ משפטים ־ נהיתה כשחש אזי קווכ התוי״ג חצוו מראשחזלתאומייזה־הנטיתהמןסמשוהפחותל׳ן׳׳אמעלה כמבואר מלזחהכטוייאמכס המקום ש?.א הר ס!רכ להיות שהוא רחוק ממצייס מהלך ג ימים כחבזאר כי׳ קרא זכאכ״ע פ' שמזה אף א0 נניח המרחק כולו לצד צפון לא נמצא רחב! מן המסוה כי אם קווכ לצ״כ מעלות אחר שרןחכ הצרים הוא קרוב לל׳ מעלה כנזכר כאגויסיאה ויתבאר מפני כן שתכלית התקדמת השמש$לנכח ראשם אוי היה ככרי י״א תעלזת ישחזר אלז הכלליסואשוי לבאר מהות הצל • תהית הצל ?«t י להיות שנתכאו כטבעיות שמציצי המאיר המתהזים מל השמש או זולתז מן הגופים המאירי׳ ילכו על קוים ישרים •י זכאשר נצייר בזמחניכו עמוד מוצב ארצה בזולת נטייה • הכהמצזצי ההאוסד ע 9 י ו ש מוששיןאתגזףסעחולמכלצר ומצאיס ונמשכים בקויס י שמגיעיילארןאז על איזה גשם הנה כמקום שמנע גוף העמוד עבירת הנצזציתיהיה חישך ומאהצל ״• וימעט עניי; יקנאי לך מיצירה שבסמוךשכל עזל שגיף השמש והוא העגולה הקטנהשככ&ן יותיקרובה אל סעמ1ל יהיה הצל והוא גיד ינפר-גרול • ולהפך כל עול שגיף השמש

מתר

קונטרס אחרון נצח &יווש1 בזה עשרת חונים. ולאלי לו על שפירק כאן כימית,הפמה וכאן כימית הגש־ח־ס ׳ יחזה הקתהעל החדשים שחטבתןער תממזימות.הגשתיס עלהחרשיס שמן תמוזלטכת * אשואיןעין השכל רואה לפוש כן כלל בעמו שלא ימצא כגחוא בשום •מקום 0*על1 השמזסשל ימזת כתמה או ימות הגשמים על החלשים שפירש • ?מנם בכל מקום קוראץ ימות התמה להפרשים שמן ניסן עד תשרי וימות הגשמים להחלשיס שחןחשייעלמסן • כיאחוזנגמוא הבקע׳ כימות החת׳רה״י לטיחאיוכו ואמון עור פזרסין מחצלתג למרים מחותהחמהכפיכירה • וכן בימות התמה השמש מהלך י ג ו בגבה! של רקיע בפסחים כאשי פירשתי שם • 1ו!לת« הרכה וכולם עיכיתפרשו על התרשים שכתבתי • ואולם פירש וכוי הומיבם הוא כעימהשאןמרלך• נתכאל כהמון * שעניין הנגוד לא יאמר בהחלט $י אס בהצטרף • כיאור הדכו,שכאשו נאמו על איזה גשם שהואן לאיזה גשס זולתו • איןההזוא׳ •כו שכן היא מסו״כ מחמת 4 נ מ מצב הגשמים הסס • ־ מפני שלא רם אחאאפשר.שידמה הדבר נגד ^תהדברשנרמהלראש־ן • גסאותוהארסכעצחואםישכה חצבו אפשר שילמה לי נגיד אחר • ואולם הנגיד אשר להרזאה יאמר על שני מינים • כי הנה נתבאר כח;מת הראיה שכצזצי סראית ילכו על״קויםישייס- ויהיה לעי 1ה המין הא׳שכאשר: יעאולהאדסן הראוה פוגש שנילסבקו ישר כמו שהזא ן אקזרי שני גשמים ויהיה מצ• • א• • י • * • • נ ״ בגווה הןאת ויוכח שמרכז העין הר1אה . . .1 מל ואיוכ׳שמ מיני גשמים והמציץ עזכללכ׳ לוך אינאמר שב׳־; עומד ׳גגלא׳• הי«יןהב׳ שיורכזהע־ןממוצעביןשכיהסכאשרכדמהקז עוכר חגשסאל גשם יעבור על מרכז העין זסוא כצורה הזאת שעןבו

קו ישר מנקורת איל כקו ליב-לוךיויל העין גס בזה י א - ••• י. כ נאמר שא׳עזחל נגל ב' י• זע״פי הדברים האלה תנין לברי הרמיכס ואגייר לך העניין כלי שתכין כשלמות'הבה העגזלההזאת היא דמות

מזרת

כ מערכ

איזה אופיןמטה אז בלתי ניטה אין הפרש וקו א״כ למוח עגול הנוכח אזהמשוהסיןהשדש ג״כ כעניין כווכחימ •־ הנס לפ״ז מרכז כעין צ' •והירח נתון בתעדכ באופק כ׳ כן הזא בעת הראיה כמדע-ואחצע החזות איזהו!עוב ב׳ • הנה אם הירח עלנקזדח כיאין הפרש כין שהוא לדרום השמה או לצפון כי נדחה לעץכקז ישר עיבר על מרכז הירח זעלמוכז העין זמגיעלחזרס והיא קו א״כ מחש• ונרחהע״כ לסעין שקרן אחד מן הירח נתון חן אחצע החזוח שהיא נקודת אילצד לרום זהשמ נתןן לצל צפזן י נקודת א׳ כפי אשר ׳גמל אזתז הניצוץ א״כ ולכן נאמר שאזי הירח עומד כגל החזרת כ5:ה וצ!מ המרכז נגל אמצע החזרח והקרנות מזה וחזה • זאם הירח הוא כצפין והוא על צק!לת ליהכ; הניצין מן העין יעבור כיושר על המרכז הירח ויגיע לנק׳דסג' בחזרחבקוישרגה״ל • הנה נדחה לעין שיז־כז לימן הירחהזא עומר נגד פקודת גיזיהיה קרן י נזסהלחזר־/ לצד א' שמא אמצע המזרח וקרן טיכמשך ממנו לדו1ס זנשהירח כלריס על נקירתז' ידמה לעין היהמרכז של הירח נגד נקודת וי וקרן הימימ למזרח ׳השני פשזך מחנו ולצפו; • מפני שהיא משמאל קו והיז שהיא הגכלת הראיה • זמקנתבארן דירי הרמיכסעל נכון !ממארייסהאמח לחכיניס נקכחת הראיה כלי פקפוק כלל ונתבאר ג״כ שאין מצכהייחחדרןם כפזלית אז מצפונם מעלה ןחוריר כלל לעיין נטיית הפגימה ודעתפי הרמנ״ס רפוס יינציאה שצייר הגאין המופלג החכם חהר״ר ׳: 6

**ליה סעשו׳בזה המקום התמונה ה1א כאפר ציות׳ למעלה אפס שלא

קונטרס אחרון נצח ישראל מסכת סוכהת ו ח ד ק ה ה ת ו ו פ נ ה ן ה מ י כ י י ת ת י ה כ : ה ל י ב ה ה כ ל ה ר ה א כ כ ה ה ע ז

ל צ ה ש ע ׳ י ת 1 מ א ז ך ה כ ז ג ד ו ח ע א ' ו ה ר ה מ ח ם כ ז י י ה צ ח ב ו ש נ מ ד ק ה ש

ה ב י ס ה * ו ל ״ נ ח כ ו מ א י ד ת מ י ח ג פ י קו ל ז י ה לפ י ה י ט ו ע ת ח ו ח א י ד ת ת ו ח פ

ף אתר1 כ ל ה י ח ת ן מ כ ס ח וחיל צל ה ו מ ' א ס ד כ ו מ י ה פ ך כ כ ס א ה ו ה . ש

כ שקצת ״ ב א י י ח ת י ת ! א ז ה ה ר ו צ ה כ א ר ה מ ת ר א ש א ן כ פ ו ד ת צל ה ו ל כ כ

ג ״ ח ה י נ נ ס א ל כ רה א כשי י כ לקמו ך הק!כ׳ ו ו ת ס כ נ כ ד י ן צל חי מ

ד ' צל ל ן חן י א א ש צ מ ת י נ ו ח י א ל ג ל ״ ל ו ע ע״כ ק י ג י ה ז מ א י ך ר מ ת נ י

ר ת ו ה י כ ו ס ס ה א ״ ס ל ז א ת י י ו ו מ ׳ א ק ל ה ר נ י א ס כ׳ ש ך ה ו ת ם ב ו ל ?

ף א ס ר י ש ל ח״ל כתוךהסוכ׳והס1כה כ צ ת צ ק ן י י ד ע י ס נ נ י ת ו ח א ׳ ד מ

; * ז ס ל צ ב ב ש ו י ) ם ד ה א מ ' א ד ך ם ע ר מ ן א ב ו ה י ז כ ס • ו ח & י ך מ ס ל ע ח ל

ל ם ד ר מ ס א ת י ג ו נ פ א בצל ד ל ה א נ ו ל ס צ ב נ ש ו ם י ד ן א י א י ך ה מ ל ע מ ל

ן ז כ נ ן ל א ד׳הכל ע ל ת א ן כ י א ת כ ו ק י ל ח ם מ ר מ ס א ה ג כ י א צל ס כ י ת ל ו נ פ ד

ץ י ו ו י ת כ י ל ע מ ל ל כ א ־ ה י ד כ י ז ה ש ה י מ ה כ כ י ס ל ה ד ו ג ך ר י ע פ ה ל ב ו ג ד ה י מ ת ו

ס י ק ! ו ת א ה שלא י א ר י כ נ י א י ב ן ה ו ר י ת ם ה ל י א ס י ו א ש ש י ר ה ת כ ן י י ע • ו האי

£ כ ו ר י ע ק ד ל ו ב ש ק ה ס ח צ ע י ז ס ת הלא ס פ ז מ ה ן מ ׳ י ש י ס כ ש מ י ש י ו ק מ ו כ ת ל

• ש כ י י ה ל ס י י ק ר מ לא א -ז י ו י המד ח כ י ס ר כ ד ן ז מ כ ח ר ש כ י ל ש ב ל ד ל כ ל ה ע ־

ם • י ל ל צ ת ה מ כ י ח ת פ ז מ ש י ס ב ז א ל י א ן כ ה ס ד נ י ה ת פ ו ש מ י ח כ ה א ל ל ש

י ב ש ו י ת מ ו ל כ ת ס י ה ר ב ד ל כ כ ת ס ה ה ת ש א פ ל נ ע ם כ ן א י י ע מ ועתס ה

: י ל י צ א ה י ג ש י ה י א י כ ך ב ש פ נ ע ל י ג ר א מ צ מ ת ו

ו נ י נ י ע י ב ה נ ר ו ב ד ה ל י א ר ד ו כי ע ל ו י ע ל א מ ח ו ה ב ״ ד י ס ו ' ת י א דף כ

א שהכס ל : א ז ל פ ה ה ז ה ץ י י ח ה ל ע א ל פ ה ל ש ׳ י ס י כ ג ח י .׳ כ

י פ ב א ז א • ה ו ל י ש ס מ ן ק ט ק ר ת ח ר . ב ד ה ס א ר ק כ ו ח ר מ ם ה ה ח ב ס ה

ס י א כ ה י צ ו צ כ י י ה י ס ש ר י ש ג ח מ ה ן י ו ח ר ס ס י א ר ה ת מ כ ס ב ר א ב ת נ ס ש מ

ר ש א ק י ס י י ש ד י ע ל כ ם י ב ר ק ת מ י ן י ע ה ז כ ר ׳ מ ת כ י י ם ז י ש ו ע ן ו י ע ל ה א

סש ה החו ס הי ! א י ש ו ! ע ס ש ה מ ח ס ו צ ר ת ו י ת - י - ן - ן י ע כ ן י ש ו ע ־ ק י ׳ ע ;

ל כ ש י ח כ ש ף ג נ ן י כ ל ל ח ן ב י כ כ ו ש כ ל דיבר ; כ ג כ ה י צ ־ ה ז ק ר ב ד ה ו - ב י ר ק

£ ! א ר נ כ ק נ י ו א ר . ו ח £ ז י א מ ' ו צ ר ל ל ח ה \ כ • ׳ ף כוחהמוח1ק;קמן י ו ג ,

ה א ר נ ך כ ס כ ה ש נ ק ה ש ם פ כ כ ״ א א ־ , ה שהו ח ן מ ט ר ק ת ו ק י ו ח ר מ

ה ה לקנ כ . י ן ר שבי י י א ה ה א ר ש צ ח ן מ א כ י ה ס ש מ ה ח נ ט ה ק ט ח ל

ש ר פ ה ן י ר א י ) א ל ה ו ש ך כ ק ס ז 6 ר נ < ד י ח ת 1 א • ז ה ש י ה מ ן ח ט ק ה ט ח ל מ

ה • - ח״ל כפירוש כ י ס ־ ל ח ' ס י ע כ ס כפי{־1ש.כת0.נה י כ ״ מ ר ת ה ע ד ו

ה א ו כ ש ס מ ש ה י * ש ״ ס ר י 1 W 1 פ ^ כ M B 5 ה כ ו ס ל י ה א פ ש ח ת ב ו י כ ש ח ה

ר כחכחה א כ ס ג ל ש א ר ב י ת $ ה י ג ך » ו * ר ב ה ל כ י ד ר ג ת י א י ו ר ה ו ח ך ה ר ד

ת ח ח מ ז - י י ש ך כ ם י ש ר פ ח ש י ש . ד מ ע נ ס ו ל ח ר כ ו ' ה ; ״ ל ל ע ח י י א ר ה

ם מלא*ל0 -הסכך א ו ש ר ח א ך ו פ ה ו כ ש ר י ׳ח פ ת ר׳ ו י ש ו ם ״ ק ה ה ל ש ק ו ה ש

מלמטה '56 ל ו ו ^ ר ו ת ל ח צ ה ז ר א ג ^ ז א י ש כ פ ה מ ר י ש . כ ס י ז ר ש י ו א ה ו

ת ו ח פ ך כ ס ה ׳ ל ע מ ל . ח ז א ש ^ י ס פ ג א י כ ^ ש ה מ ח ה ׳ ס ל ע צ ץ ה י א ל ה ע

י ד כ ו י י ״ ר ש א ב א ב ז ה ז י ת ט ל ז ס ש כ ם י ט י ע ה ל ע כ ת ע ד ה ז ׳ • ז ר י ו א ה ן ח

ש י ר י פ - ז ת ^ א ר ה ה ח - א נ א פ ו מ כ ן פ ד ה ל א כ ה נ ש ד מ י ת ע ד ה ה ז ל ט ב ל

ה ר ו א י ה נ ו צ נ ך ש י ת א ו ב ס ר י ח ע י פ ת ר כ ר ז כ ר כ ו צ י ק ר כ א כ ו א י ר ב ד

ד מ ו ע ף ה ו ל ג ס כ י ש ש 1 ^ ס : ם .• , ז י ר ש י ' ס י : ל ק ם ע י כ ל ו ש ה מ ש ן ה ח ש

ל ח ז ע ף ה י ג י ה ה ח כ ר ה ה ל ז ל ר ג ת ז י שהשחש י נ פ מ ד ו ל צ כ ש מ מ ש ד ה ג נ

ד כ ע ח י י ק ח ר ה מ ד ש ז ע ל כ ו ה ז מ ז ה ז ן מ ו פ כ ל א ב ס ' י א כ ' ! י צ י צ ל ה ד ג נ כ

; צל י מ א ח הו ש' ו ו ד סשי ג ן צל כל לבר הנשסח נ : ל ם » י כ ר ק ה : ח ף ו ג ה ל

ן הצל כ ל ס • ו ט ש ; ף ה י ן ג ן ח ט ר r ק כ ה א ב ו ה ה ל ע מ י ל ת ר כ ז ך ש ז ס ה י נ

ה ח ה ה ן כ ' ו * ה * ל ע מ א ל ה שהו מ ן ח ט י ק ס ו א י י ך ה כ ס כ ם ש י נ ק ל ה ש

ו י ו א ק ך ו ה כ כ ק ו ע ן כ י ל ר ו י ש מ ש ה שכצזצ׳ ה ל ע ח ר ל י ו א ה ן ל מ ו ל ג כ ט ח ל מ

ק י ק * ז ת פ ו ח ה כ י א י י ה מ כ ח ל ע ל ו ה ויזה נ כ ו ק ה ך י ת : כ ט מ ן ל י ב ח ר ת מ ז

־ . ם נ י ב ה ו ל ״ ז ס ב י י ח י ה ה ״ כ כ י ד ל א ש ה י : א ש ח י ל ־ י י א י מ ׳ - ס ״ כ ד ה

ז . ן : ז נ ל ע כ כ ש י א ו ה ש ש ״ ^ ר ׳ כ י י ע ת י \ןשה ר י .קזשמתאש־ תי 1א1דו

ו חי ו י כחצ נ י כ ש ח ׳ י ג י ז • ו י ה י ר מ א ו ב נ י נ י ר ע י א ו י י ש י ד ק ל י ש £ ר י ו א ־

ת ו א ב נ י ה ן ג ח ש ו ח ש ' מ 1 א ; ־ י ה כ י ת נ ר ל ו א י ך י ד כ י ד ל ג ר ל י ר : א נ נ י

בשז י ו י י א נ ו ו ש א ר ה • י ה אי ב י ט ל י ח ה ע ש ע י ו ח • י א ל פ י נ ת ר ו ה י ב נ י א ר י

. מן ה הי ת א י ת ו ק ל ק ל ז י שך ו ס ח! כ ר • • יהי ד • ! ש ו צ ל י ת ש ו כ

• ל י ת ש ת ח ה ס ח ל י ז י ש ת י ך ש א נ ם פ ז ר ת ם י ת ש ה •

ו נ י ל ך ע י ו ־ ו ז נ כ ל ך מ ח ׳תנרן• ש ׳ י י

ן ו י נ ת א ק : א א ע נ מ י ׳ ה ־ ש ז ה

ה י ז ב ה ׳1 ת ר ב ש וירזח נ

ו ע ל מ א ע ה נ צ י ר

' ה י ז ו ח נ י י נ ע ; ו

ה ז ב א ת ה י1דיס ל כ ד נ ר ו כ ש כ נ ״ ה • ל ז ס ה ז י ז כ נ ל ח ו ך ה ה ה׳ ל ת ׳ ׳ א

וסליק קונטרס אהרון

ר א ו ב א מ ו ה ן ו ט ר ק ת ז ל י צ א ה הז ו ז י ג ו ק פ י ס ל י ז מ ע ה ן מ ן ו ^ ר ה מ

ד ו מ ע ן ה ה מ ז ס ה ל ׳ צ ת ה ד ל מ ד ע ז מ ע ך ל ר ו ד א צ ח ם ס י ל ל צ י ה מ כ ה ס נ ה ן

ו נ י נ ן צ ר ת ש י מ ה י י ו ש מ ן ה ז מ ב ח ר ע ז ד י ם ה י ל ק א ם ב ו י ע בחצי ה ו ד י ה

ת ו ל ע א מ ״ ב י ח ו ר ה ב מ ' א ! ך ה ב י ד ג ו מ ן ע ם מ ו י ל בחצי ה צ " ה ת ד ע מ ד י ל

ז [ י ז •י ו ר א ה ז כ ר מ י ה ת ד י ק נ ה י ה ת ן י־ ז ו פ צ ל ה ז ש מ ה ן ח ס י ק ד ד ״ ז י

ן ו ס כ ל י א י שחצ נ פ ת ה * מ ' א ח ך נ ו ח י ה פ ו כ ה ב ו ג ד ו ו ח ע א ה ו ג ה ל

ד י ח ע ה ל ב ו ש ג י כ ש ו מ ש ל ה ג ל ל ג ד י ך ג ר ע ה כ מ ז א ח ל כ ש ז ן כ ר א ה

ה ל ו ג ע ה ׳ ו ה ה ד ו ק נ ד כ ו ח ע ה ש א ר ך כ ר א ה ז כ ו ה ח ח ד נ כ ״ ע ר ש א

ף ו ת ג ו ח ה ד נ ט ק ה ת ל ו ג ע ה ם ; ו י י ט ה ן ח פ ו ת א י מ ן ד א כ ב ד לה ש ג ה

ל ״ צ כ ה י ט נ ה ת י ל כ א ת מ י ל ע ״א מ כ י ח ז ם י ו ק מ מ ב ״ ל ה ע י ה י ש י ו מ ש ה

ן ו י ס ה כ ש ן ש ח ז ת ה מ כ ם ההוא- • ו ו ק מ מ ה ב ל ש א ר ח ה כ נ ת ל ד ו ק ח נ י ה י ו

ת ו ל ע א מ ״ כ י י א ג י , ה א ת נ ש ס ק ב ה י י מ י א ל ת ז ש מ א ל ר ע י ז א ש ח ש ה ר ש א

ג ויזזיית ״ ת ל ש ו ק ה ל ח ז ד ק ה א • ז ל ת כ ו י י ר ו ו ע י ם וה!א ש י ק ד ד ״ ו י

י ל ע ב ר ל ש ם א י ע ג י ח מ ו ל י פ ״ ע ע ג ד י ג ״ ל ו ק א ז ה ש ל צ ה ה י ^ י ו ג ל ל

ס נ צ ת נ י ז ז ה ש י ע י ה ל ו ג ע ל ץ י ס ח מ ת ח נ ה ז ק ח נ ־ מ י כ א ו ה ! . ? י ס ד נ ה

ץ ז ח יי5א מ ו ך העג1ל*על?מרצז ס ו ח נ ה כ ק ״ ג ש ג ז ע ז ס ן כ ל א ה ס ע

• ' ע ג ו נ ם ש ז כ ל ־ ה ח מ ו ה ג א י ל ו ק ו ל א ר ק ה • ו א קו ל ו ה ז ש ת כ - ה ל ו ג ע ל

ת ש ק ת •־• ה ע 1 ד י ^ ר ח א ; ה ל ז ג ע ן ק ו ק כ ל ך א ר ע ו נ ת ע י ז ל * ת ע פ ו מ n כ r r i

ו צהק4 ק ל ח ה ו ל ו ג ע ף ה ק ל ה כ ך י י ע ג כ י ת ל ש א ק ו ה ם ו ו י ק ן ה י ז ב ח א נ ה

ל כ ו לו׳חית ל ע ב ק ס ו י ק ל ם ח י פ ל ה א א ח ן ל י ס כ ל א י ה חצ ה ו ל ע מ . ס ״ ש ל

ק ל ח ו מ ל ע ש ג ו נ ה ה הי ם י י ק ל ה ח ח ה כ ל ו ג ע ף ה ק ה מ ה ל ע ח ז ע ה מ

ח ו ל ! כ ה ו נ א צ & ־ מ י ח ד < ' ^ ס ו ל ע א מ ״ ע י ג י ה נ נ ה ו . • ם פ ל א ה א מ ה

ל פיחות צ ג ה ה קו ל י ק י ז ם א י ק ל ם ח י פ ל ' א ן ם ח י ק ל ׳ ח ח ג ו ק ס פ י ע ג ז נ ה

^ , ה ל י ג ע ה ן ז ן נ כ ל י א צ ח ח נ ו מ י ה פ א ל ו ה ג ש ״ ה ד ז ת ע מ ^ י ש ל ־ ק ס ל ח מ

א ו ה ? ׳ אמות•• : ד ת מ ! ח ג פ י י ה קו ד י ה י ה ח א י ך ד ׳ מ ע ה ז נ ח נ ה ש ר ח א ן

א צל ר ק ד נ ח ל א צ י ן י ח ־ מ ע ש י ר * ו ש א צל י ר ק נ ג ו ״ ד ה י מ ן ע ל מ צ ה

ה נ ץ • ה ר א ל ה ד בצב ע י י י ה ע ז י ל א כ ע צ ל נ ז ח ן ע ס מ מ ך יה א ה ו פ ה

ל צ ן ל ש ע ה י כ י ס ך ה כ ס ו ז י א ל ה י ע ל ז ח א ע ו ה ר ש ש ל י צ ה ש ע ה י ד י ש ן ה פ ו ד

ו י ת נ ן כ ת - ר י י צ נ ה הלז׳ל ו ר ז צ ק ה י ת ע נ ן ו פ ו ד ל ה ד ע ו מ ן ע י מ א כ מ סש1ן ש

ס י ל-

א דופ ז ס ו ה ״ ב ה צ ג ה ן ל פ ו ד ל ה ב ע צ ן כ כ ס ז*ס ה ק י א ל ה ב ע צ K v נ ^

ן ר ותנא היה ח פ י ג צל ה ״ ד ם י י ל ל ג ׳ ה י ל י י י ג ד מ ל : צי טז־׳ח ו ה נ נ ה

ר ו י צ ו שמא ב מ ן ז*ה כ כ פ ן ה ה מ ך זהוא הו י פ ג ומייל צל ה ן ל פ ו ד ה

סליק מסכת סוכה

מפתחות • נחז ^ ו ^ ר א ו מ ^ ב ^ ץ ^ ^ ה ־ מסיח ז 1 ו* ז^ו ל החצנימח ו א איה טקשן ש ו ו ן ה ע י י ע מ ל

\&יבןי6ית ?מ* 1VJWולא. p^m יזו? 6גיי •י יי6י8׳ל•• . . ץז ,$אר*ןישיות - י9ל5זל עמוק נענץה

י :דישל «ל?ילי31.5יא(רךח$ כןגרי pVtrty 0ו3ר*יןוהר-מ3י וי״אמתץ כע^סיעורכ"?־ יראי£1?גנ!דכלי הרייף [p־n״rrD)p.)03איילות לכלהיעימ׳ יי! ־hgn?wp א$ר4«־?ז ?ר,מ״ל.יללא 3קהר0"י) בעומרי רבעי מיל ־ ־ ־ יןוחחידד 3עק חספקא לן אל# יןושיא על הי/י׳יי&י כימי&הגוא י יי & י1$כ רחנ:1כיא׳חספיי]!דתית דברי הראני׳! והח־״יטi ?ענץ י ,ןזלא3ה,והלאכת^$?תיר? קושיית עלהת;׳>ישובמרלהק2^תא כעניןתךיש? וחצייה חייכ שיזי׳ 3

קזשיא *]ישיא

QIOIV א כ

I על ה?י'1ישיבה^פ^מ'למ׳׳ק7עכין?3־ל 1? י י4ל rwrfw איי 3?נ•ל?תלות «ל.?מילל? אכ י ־' .־3

. £ישיי . . . . . . . . , , ממטלתא כע3ץ ןה ־ כא״ ה9?רי3 {עני[ אץ g׳| ך״ה לר׳׳ B T J W .ופלפזלרמכ כענין ע$רתאס,נמשןאחלי.יש.חי׳תלקאיאולא גא י&וכגפלאעלמהשחקשיןכענין',אות! .הי.נס ,כט$ עשרה עטט p ״ י כאV קיסי1ת.נ.ל>ליקף&(כ ;?לא מאין, ^עגץ לר3כין tl חשיריןעכל י יי ?*ע-העלחיתיאירןי35.קושי י בעניוהתתלוקת אייו מלאכה היא שאץ.סייגין ע?!יה מייד? >2י| לשוכרןושית טל אורית כעק לא תיימ כיתכ אצי)?5 pen'משוס קושיא וישוב ?גל התי׳כע?ץ(ע$ה אתת ינ:גה. כב גןושיז'1י1»?ל׳מלןא! ארון בע;ין עילי 35!נ6במז.© שו^זשגותעל^ט״ו/יקיוס &לי?לין יהלמ6גלי1 *השב? מי .שקבל י . י בטיס &חסכה ־.א,קור לי*וד אלאטרן שיע$ה לי .מלאכה . ככ •ישנכדברירשי׳י בקהשמתקין ?עולם ככולל לאחר מיתת א כיו *4' \ש(כ.נטןב37רי הרח;"ם 3ענץ J׳ ,חלוילל0כן

י ־ ׳( י ב ו ר י ע

<J1q קשית החיש׳ כעגין כל שיש בייחדו ט?ח י?י ,כג .בהקיכיג׳ט׳ <i^* י יזכמתהחד,1־ל־, י " .ישיכאקושיאגיולה&על הרמ^ותונ)׳ ?עגיןאל תכט אל האי?.י'י,.יאל הילעונ׳ י י י •כי *שוב קוש־א נמלה כנליהרכ'אל?תבע;-_ן שתס יאח״כ .מחלוק׳כ3יאר הי3!3 עניןסתסואח״כ יזתלוקת י-שוב קושית היזהרש״א על יתזש׳ •י גל ז16כ הען וכיינפלא מאיד כ/נ-ן נויעה מדה - כל$ 1 : ת ע ת . ש יאר;פלא.יעירש !!מוין ע״כ התכונה כ ,להבא לר^ע את העיר י י ,כן ^לכ זבדי V י ותו' נעטן התקופות כדאיד ,כעכץ עלפיל(ישיב לכרי ?חיייהשגית. ?ל מות״קשת י ,כ; .עירהעשוי׳ יהירות יישוביי ופלפול אסן &ג9יןאץעשה דיתהי "־- י י י 3? " " *"י!ל?6יע' י

,ביאיר־יקהי יר$,יב>ננץלי) ת^חוט•^ הייזל£ ,תשת.וט מסח ועדיין החמזקץם י ״קי .קושיא אמיהךי״כא כון׳׳שללל׳ךהסנרהבלאג ל£ אסירה בי״נן. כו .קושיתייש^גיאיייי^נין-א^ד^מר^חי,שע*מכו ר .ם.(ה י>?נ ינג ל.פי ^אחל"א1חרב4

יתחמה^קרכתאקאי .?ו , ־יפיכנככר לדגמי ,דשי׳׳ זפלהיל 5כין >השנה על ,הנאין,לצ.ני.אש.כ;)י יהייאין מ'ש£יאל>כ1הב טגני

ft • עןגגיאומ י מהקיא .ביעגר-חחןסשו/כיW98?^l*^B CTSfewnw לילות J יאש?ית.

ין. קטנה^להקנס -.׳5ן מטא. יא בענ ישיב 3כין על קזשי? ^מהר מכר • י יב3vקושזיויגזיכ׳י^ליילרחבבענ־ןלומהי׳לאם׳.׳ Sגשנה.ביילה עלרנימ יהושע 3ענץקכס ®״ Pi1z\ , . .יבנין ?איבע*זאי?ויקגס עתינא י6יכקי5יע היוגייבי . בעחל בדין י3״א יישיק קיהיתו כעניןקרהן ?שנה •על ?חהר שכועס *כ W עלהמ^&׳יא-בעניןלרמייתיח׳לקגס ע ביאוי־^טן מ*ןןלמתןלמא בלרןחכמח הטכעf זהא&קילומ

ן י ש ו ד . ק י16כ הת!&' ילכמ הירושלמי!קושיא^ל מני׳כע״ןגזיתתןכעלדמת^ •י .*־' <

׳ • דגרי הר&׳יי יהרמכ׳׳ס וקושיא >י^ו היכחה ־ 3עניןהיה גנימ אלן והוא &!ה חחש מאות •

מיכחה י לסכריגכר״רי,־סןכענץע*ה שעמה לאו ^הלאיאלי* י < ?ונח? ללכדי ?רחב f יהי?׳״? בעני; C"P דבעאות חק ך׳.ל־?א כרזחירישיק׳ עיון י4׳סגישיכהיכל יישובקי>זיי|העולם 'וקושיא עלהרמכ

. ל2ול ארוןנ>עיןאי5שי'חללי.י]־ןבשת61ריכה'י.ג?3ה לשם אישות יל קושיא על מהר״1.סולן כעכץ ?יח 53- כשפרי* מ? 6ל5*ז. י5 תמיהן מכאר 5ט גענץבשוי כחל3אק1ר בה;אה יליו׳יישוכס כהייוכ?סזשארקדתזני׳ 3ל!&רחכ וקו ועמן^קב^ץכיפהיין אלא•?' ללר^ען זחיזי לאמין חכמו קד«ץ . ץ­ות • שהזחן ­' iiwpw בקישזא יייטינעגץ חX• רחאנשיסח״כזת^ י6יכלברי הרמכ׳׳סוהס^ השנות י,יאג'ר יחמי׳

w יזנהל1קהשתי־ «<.?י3המגי^ע»ין3/ 3א

ני3)ין. : ״6ו0 לבמ רשיי כענק איסתתי?ל ?'^'qinMc טי קושיחעלהתןסיבענץהנ״ל ־ •טוty 'קי5יא ?4ל רש׳׳׳ ר6יט ?1?י^ךנולרינן לה כרביש jp . יס ישו: דקדק המו׳כענ־ן 3דר שמרר בר 3יר׳»־ב v הניגרי וכייפי י5ה ובשוכח 3ע?ץ בבואהnj . . • לבבואה קושיא(פל5לחחודלכענץלא ינרשיאלס אםיגו

׳ש וטכימ ״ אא"3ין;א לכך מריה •כדברי הרמ יהי׳יושלמ׳ כשס הרכ;י החיסלנ, הקרין1',ק:.ורי1-אלע1ד?י׳ן.חןאמםנ1ן ע!של5ה י י5וכקושיחז3יארןברי1רש׳׳י??4ניןיחצפנכי ירח-ם ; ,.• טי

י&וכלגמהרקכי? .>ה5ג«ת?יא*כד ימח׳? 0י^^ייקישי^עלזעזןרי והדמבים^שוכס יי.

,כעצין vw\ ?הבעל-יוכזקהוןעון החים 3.נדקיןip את אשתו י « י ניארישפרי 5לאי.והיא איש יארא והרךלככ!ה שהוא

ברכיה 4מאלה \5?ידן נ^א? בלגלי מ־מב"9 ,PV יב^ גמה שהניח ־ ^ח¥ל1ת השקר

^ייי5ן&ע? 1חתש !?נהלילה ן4ל רש"׳ כ?גנין,ביה׳ טי קושיא-י6י3מתיק 1?19דד.וישיב לתוניס לגיורא ^ע?ין ןוד כפלג f ־ ללילא הוי op ״ ״ ט> ץ^כןכרי המנןנ׳ים ו.סעל ,ודא״׳במלה אללברינ '.שלעיל י גענין לאו ללא תסור .*.י1 ,קישיליוישיבי׳עמוק־-׳כעג־[ מיעלצאתןאתה,שורף ין ,?)ישיאעלהתי׳כעיניןכקחנאכ^עלחצו? י י •יוו׳)1?םח'׳.נ,כעכי1 ?נזכר ־יו .4י>;׳,ר,ןכר;י.ה

\שוכ הגון >נ?1ן מקושית העול 5?גנין %ועגר' .׳ת י >׳׳אכר0"ר •!1ליז• קושיח גלילה^לה^',ייש1כ^שק^נץולי) •חילכי״ט . י י ,׳ח >פי3..קו.שית התייכענין ׳"ט עשה יל״ת י׳ \מ

יפוגלבייהרמכ״פ כענין הנלמד כי״נ יזדומ אןף ••וכדברירש׳׳יכצמר חמותו'במורי צרתה יכי .יעמו ידעת הססיג ע״עדכרי ?Q"3JJ1 יקצ? קי1יא עלהרחב״ס • ג 3יאור;לכרי.הרחכים כחה שכתבדליכא מדר רק ל׳׳מ למודוישוב ׳•מה פה5עעליי הראביל ילחייע י5וכהכ*מ • עודבזהקושיאאחמי נתמיהגלולה1^56"3iוגלרפ״־מתוס׳מקוג׳׳ ערוכה דעימכין דנזיר וישוב הקושיא שהקשו התיס' ג ביאור וישובלברירשיי במישדלאימזיר הוי איני שיהכקלמה5"י/חהוW ^ליל' ה?כרש־9ו?ל?ולJ .ארוך קושיא על התו'נע3י1־דמית עשה די3!ס'ללימדן1ימ' <»ד op קושיא גדילה כעגין עשה לקדושים יהיו יי«ב?לוה- ל

ישובקושית איר יקרות כעניןע^ה ־5יל32',הדמר־ וסתירת לברי כ^להטפר הליל :. ן קישיא בעלן עפה יל״תיי515 זה מלקולוהערה עלקושיא גלולה *ל התן' • 0 5י)ר קושיות וכסגי .יפלטל אחןוישזן יןהג״ גיאורדכריהתו׳כע <מהקושיו׳ הצוןןחיש ב;?מכאהקדגתנ1׳׳נ 6ז?מ קתיס׳ י ה; חייניןלאווין לר"*

תמי4גמלה עלהלו' בע3ין:ו י מירושלחי?4חן י -כעייהיעה אקי אט^עאכיו ו ביאיר דברי רש״י3«ן היוגר^ע״יד 5לא ע5?>»סז ?*אגישנכ: מנשא ל5לי?׳ %!סיא 4^לסונגקי׳על.הק1׳^1»למי 3עבץ6*א הלא ?׳ה בעילחו • • ויל! אתך?עג ץ קא השיק ית3י ל"6 מובקי שיאמל אלממיוןהאיהס^ « קי5יא־?נל ?רמכ׳ס וישיגו ^ץתה.5קת3 הרין3*0

י J'^B לא־ יהא מנשיס ו זךשי/ישיבהבענץחמזרגוטר^שתאכץ \מ? <QJ כנויה קי ן י דנריהיימצ״ס מג

p עגן^ f S ׳1?י)ו5ומוד77ל3מיע׳בע5יןכק אא ן׳^דקישימ^*1לס ןק0יאהי0».?גןסמ־&»יןt א^לאג>ממי היכאמשכח> ׳ זו'שי^ד3י*קח1דל 3עקןאימחכי ,אינא כמריימ׳ • ז יצי ממקייס *י^9ל3ריהרמ^0רסוג^מגכץמיר.ממ^נועל

. י ל ן ן 5המיס- י.ן?ל13ל, .'ארון 3t לעתו ־ , אלצסיבמיש דמפולאעו מרש יישילול1'.ו3יאיד׳ עחוקי' בשתמפס 'ןי |צ5נלים י דמי רכה .קאחף אירוסין ?נ\הה־ אן '(מאין עושה ־ ...מb ניןהא^קור׳לכל יזצא׳ יריקו קישייוכיאיחחודד כ גךןף׳דשוכיעל הרמנ״םבמ״ש דכפ;־ 6ני'אי5יגר-ט קיים ?נ\־סא הישג? כי4נץ ר׳יהוד׳א«חר כל שקייכי4 *ל-ינד-תתכ״ד 5ייתימזהרש״א נעקיכמה כתיי ¥3ל? יכלוה ישונר 'לוהקושיאוי«וב ט יאור ירושלמי נפלא י'>?ו?ךכרי הימ'3עגץ אלמנה ל>/ אסור כין ?זן האירושין כין.תן יעןוואץ י־6וכ

ין יאחר לאביו ואליאחרלאקן ץד • י?י\ק שבת״נכע קי?ויאוי«ב׳:גענץבעולהשלא כ מיכה מלW- 3יאורדברי ?גחל־'.?עגי[בקרשניוללא3רש״י יסקי*& ^לגלהעל ר^״יי ^טן^נןי ?בא על •?ענייה - \ידי אלאולאיגרך׳ יהין? ה?זמב .תלאן א ן י ^ מ א * * )»;לה ^ל

שסעיד קושיא ?עניןהנ״ל ־ ישובככון על קוגדת המהלש״א .כ^נץ ,מחזר לאוןיו י \אוכ.«1?ש«ןקשין כמלר5'. מולמת •בעכיןכןחא? 3בןע׳ י •יא.!מ&ת,שלא-כרלמ1 ייא ?it כ •קמי׳ החהלש״א בעf!> ^ץ8י") ע^הכסף",מסכה ,כעניך ,יזס?׳

.בתומת •׳שןכ נכ1[,ו.פלשל,ר.ת: כעני! כל.היכא;דאיכא&מי! "זלקות' י י! ־" \א ימובמון ^להיןןשי/הגלולהשעל הרחב״ס 8עני1

י* י«וכ w ת«ינ*0דאכ״ר. על הימכ״סופימש על לנח הרימ״ס בתשובתי כעני! *ילקו׳לאיסורילא״ין תל3S9 מימש יישוכ לכלי הרמב׳׳םכענץ לאושקלמי p י וללאככימ י

זבחים *1*יכ קה שגרעין דמ־יהרמכיח תמלהייבע' ?*שנה,p דכל הזבחי' י ישו כ נכון!סתירת כל הישיבי׳על הקלשיא שתמהו בה מאוד הרכינלולי׳כעניןהמש ו.המזנח ס׳יכאתה-מ׳ ישוב קושיות הרכהיופלפול ארוך בענץ אקעשה לוח? ל״ת שבמקדש זץ עו׳שםקוש־ות רשמיי כענץהג״ל י קת קושיא גליל׳(ישוכ כתיימכח עניןעשה לפשיע׳ מת«ב קושיא גדולי.6ל יייאב״ל על הרמנ*ם כענץ י שעיר יל״הכששתטל גחון וללא ככ״ח מין

ת י ג ח מ יפמןושיא המתיוהימאיללפוס ריהמא חי. שהקשה N כאוריקחת כי1ניןשחיסתפני0 מט

קושיא על התל'כענץשני'י«!י׳ שלריה מש . י • _ תשיר י

כיאור לתכ יפיינפלא' וסתירת דברי היע״ת גאהנלה־ תוקלן יזע ה נ מ ל דיו״ל לכרי׳שאל א

חולין ש״ית וישיב לכרי ר״״א מייןיכלההפגיישהשיג כעלןחככמקום חזק?וכסוף' י *ושאת ברחין עליו כענת - שכנים, לכרי הרת׳׳א קט לו הוכחות »ום • נ חי ישוחטלשסי בעקי י לנרח^י פדישנ תמייעל התו׳וקושי׳ מהספרי כעני! ככשר לם נל סולם וישוב ם מ ח ת ן י 3 » ס מ ג מ נ » י * י י ^ נ קושיתיפ״ת«ה-ןחץ3׳> • פלפול אחךיישוכ קושימוימלות לענין קיימו ולא ק״י״ נ יש;בינייהרי״בא'זדגל*צ^''כס כעניןאין ע&* י דו^הל׳׳ת ועשה ״ 10 עירוש מאמר ת״י תמוה חאיל כפיררא נא

, י־ ־חמורה י קושיא($ול׳ו»נל3ירקאאתת כעניןשהאשהתיש^ מאייל' נאto כעכיי הזה ישיג י^שית לאס תשנה .- י ק ו ג י י נ קישיא גדילה על הלי״ןיוקומכ״ס כע!מ^ג .לעשה- - נאל המ&ציעיוי הנ״ליניאוד,דברי תתיהות עייליי* ע הגמרא נמלת פי׳התי׳כנמכטע^ •נא

- קונטרסיאחןון פיידכרי הרחילס כמשנה'ו|'לינרכות ע״פהתבונייז.ע: ־ י ־

c ויזכקתהראיה השני. נחלה על הלנוש &ני!*1נים 'אתריו כענץ קביעת הארןן נב׳׳י• עיפ'עזזקית התכונה וההנדסה מיאור איךזכיצדתהי׳הקגית׳להארוןעלנכין נכ n*s על הגמרא דמאי רעתיס ע״פגגומקמכמת הלמלדי• (3

־כ ־יאים קושיות גלולל׳עלסרמבים כציור תשנ׳דעחגי. ־ננ \שנכהקושיין הגמלה שכתרעשו עלי׳ כליקדמוניס ועול קושיא גדולה חדשה הקשה התחנר• במשנה י דכלאיםוישוכהכלבדרן נפלא u״

י עירובין. . ביילכריהתויכעניןכלשישנרחכי.טןחישכהקיט ל׳ט עייפי חכקתחדידה נל ציילכרי התל׳כענין הקפת התיטין חה • שתתה^ויל כעל חותיאירע״פ החכמה הליל - י כל

פסחים פיימאתרשית־אלפישני י.יי.עלחא עייפי ׳עומק התכונה י נ? עי)*ןאס׳י׳נתןי*1.ת׳כל הישוב תחת כככ א׳עומל נ? פיי^קיכילהישוכאינויוש׳אלא כץעגלה לעקרב מ

ר״ה ישיב התחי׳ הגלולה.והעצומה כלכרי הרמב״ם מה שתמזו גדילי «זפרשי'והוא כעני;נטיתקמיהלמ'a 'עייפי חכתת הראי•

סוכה ישיב תיד׳גלולה כתה שאמת >ל ך׳אחה אלם יזשנ כצל םוכהעיפ ח כחת התכונה והצלל־'" י >ן ?ישיאיתיזי׳ע4התג'(ק*וס. לצרי ?רמגיס נענין 0ז1א מלעיל יי

מפתחות'כ1»קחיחיתעזראזאילןלא!מי« «לזצ יפ1כתתי תעובר * י 'לול לו ל ישוב קלשית הגאון ק׳גכריאל בעני[ ה קושיא עלהתו'־ בעניןהניל לו כיאור גפלא כעני! ילעין חברין ככלאי •וי. טיכיתא עבלינין ל!r i •עלדישוכיחולל כענץהנ״ללקושיתהעול ישוב קושיא גחלה כענק הגיל ופלפיל ארון , לתת ל ניאורמימראדכלספיקאלקת׳' שדיני! . " >ירוש ענץי״ב תזלות ־וישוב תתייית הניח על הקלתונ־ס לת עי'כדכריהתו״כעניןילכניאינה בולטת ברקיע ־ לת

יומא ישויתחי׳העוליפענץינמציהזאהבטילה שגי יחי', לח ישלב קושית הת!רחי כענק קייס אברהס כל• התורה כולה . לט7 לט י ע 6 ^ ה ש ו נ י ^ י ת ש ו כ י ו ש י נ ע ' כ ] p : עי׳כיכרי 1 מיר׳נפל׳עלתמיירש״י על הקליד כשיעירהתיל לט ישוב קושיות כדברי הרתייבסוהשגית על פר״ח זפלכל ארוךנענין הספיקות י לטתי לט ימ׳תקייכדכרירש״י כעניףאס תעניאת מו פלפילכדכד הראניד נחילה הינדין לאכול כשבת וישוב 7ע7ד י מ

,סוכה קישיאגדולהוישוכנפלא בענק עד כ' אתה אדסח יודע שהיא משכ נסוכה י *יימלא על אהגלה לעל לדביי'הח^1רות לוקץ מ *שיו׳קישיויהעלל׳כשס הרגני החיפלז-החריןח׳^עו' כ״ןכענץלא י1;ל1 לעשו׳הפסתביוסההיא. תא קושיא גדולה על לש״י בענין אין בי! ר׳׳ה לה״ה וטי אלא לימים,. 'גיא

י מגילה . ישיכנכוןעלתחייגלזלהשעל הרמכ״סבענין בל הקרוב יכל הנראה מא

'ביעה . קושיות דשיכיכעכיןי״ט עשה(ל״ת מא • קושיי על התוירשזנה והשגה עלהכ״תכענץהשוקמ עולת ניכהני׳׳ט י. חא. ישוב לכרי רשיי וקושיא על המניני שלתה״בלני! • מתין־ שהותרה הונאהלצירךזט׳ מא

בבא בןזןאקח7 גיסא נהרא וחל גיסא צי1רק5רוכפלאכ^נ נגרא דלא כרשיי , מכ

ישוב מלרשיסתתוהיינענץ הלוחות ארכן ששה וישלב י קושית בעל נפתלי שבע רצון מכ. ביאר יץיחרהג כהקיפי יי*כקישיתהת1ס*' יללא כאש׳׳רי י תכ קושי^ גדולי. על רניני משולם כאילןדעולא מכ פירשעאגרהלרכהברכרחנא אישתעולי נחיתו יחא האי גלא למטבע לשפינתא מ13נ עויפי׳האנלה נין גלא לגלא ש' ,פרסה קג קושי׳כדכרי התו׳וישוכ כענין גן אין ל! עיקעלע ק

סנהדרין. ישובתמיהייגלילוישעלהרמ״נס והשגותעלהכימג נענץשניס שדנו מ פלטל וישוב קושית בעל תות יאיר כשמעת' רפלוני רכענילא;סי מד ישו׳ דברי רשייל יקושי׳על המהרש״א כעניזהנזכ' מד ישיב דברירש׳׳יכענץייתקופות מד ישוב נכי; על תתייהמהי״שא על הרש״ל ובפיסה עלל החהר׳׳שא ניננין חקירה לאי1הי!ס מ ישוב נכין על תתי׳הנדולהשמתחהי' היעלם כרכרי רש״׳ בפיילוט של חודש •מד פלפול נ*.ה י ישיצ'':קושיית כענין כשיפזראינענישוכקי ק י-ת׳ייט" י מה י קושיא על התו׳ כשס החריף המופלג ת׳אלעור' נ״ן כעטן שריפה חמש הוי. מה ישוב על ק1׳]י׳כש0הרכני היזופלג החריףסילוכ נער הואקשטכעגיןלא! פככללגת מהב הנ״ל כעגץ ו עיי שם ישוב לנרי הרחנ״ס כשס לד. מה ת ח ל עיר מ

מכות קושייתופלפול וישוכ־׳כתו׳כעק לו ולא לזרעו מה קושיאוישוככעניןמצכערי מקלט תה ישוב כתלאלקו*ית החהרש״א גענץ 1כ8 שכיחו y t f n 9

? י מי־וקלעשהכתהשכתגיללשעחיםליכ׳ מאישור כלל י י מ-קושיאאולה וביאר נפלא כמאמר עתי7 הקכ״הל*םיףעליתשלי'על מקיס־שהסוס קוחיצל כח י

/ ל ביאר דבלי רש״י זתתי׳גלולי. על התו׳כענין לא כ תשח ־ כת קושיא יישוכי. כעגין לא עולת חול כ־״ט כח ישוכנהלא וניאוריפהליברי הרמב״סיהשגה גדולה על רש*1 יהראב״ל כענק סכין שנמצא ביל .כת ישוב אקושיישכוייעק: וסתירת דבריי ופלשול כענין *ן״ש הריי תקליכ״יל דכשתלע״פ כשנת מביאין כחגיגהקע״ש • • כח ישוב תחולל וק1ש*ות>פלתול עמזקכשחעתא להיו ישראל מחצה טהורין ומחצה. טמאץ כתלמוד ככלי !ירושלמי כיז קישיויוביאורייוישוכייתחודלייבתוילשתעתיע״ל-כח ק ש1'גל1ל׳עלהת1'כשמעת'לנטלבטיתא'התה1׳כת ישוניינככלייויגתוקיםעלהקושיו' י.ר0ת העצותות הנופלים >נל הרתכ״ם כפסיך׳־טימאויהתהזס כח ישוב צכבל ותשיכח על קושיתהת״יט ופירייזטלתא פליאה מא!ל בשת־גתילאי[ שורפי[ קלשייכי״ט ל ישוכקזשיותגמלותןפלשל־ נכזן כדברי הרמב״ס בענין הימתד כשר פסח לחיל יישוב קושית התו׳ וביאר רתכ כענין לכח ולא ח לה שלא בזמנה - לא קושיא רשוב נאה כעני[ אתל עצם שיש בו הית יאח' יכו׳ ־ לא ביחש יכה ומחיזלוישוכלקריק־יכעגיןהנ״ל • לא

ישו׳קופי׳המהרש׳יאוכיא׳הפשע בעגיןהנ״ל ונסתעץ תזה קושיא ותמי' נמלה על התו׳בפי' עשהללכני הלכור ־ לא ישוב תחי׳התליכענץ כעילנא לעקר לעשה • לא 'קלשיא נחלה על הרמבים׳ בשס הרבני כתוכלג׳ אל^זרכ״ןמואמשט 3עניןהאומר ת ל מ החייף כ לעכמ צא וש rr עליני • לא ישיב נפלא לתמי׳ גלולה 8על הרחבים בפי תשנה׳ לב למי שהיה שמא • י עלפולנפלא וישיב קושית התהרשיא לשאר קושיות כעניןטקא ול׳יר • לכ קלפולוישיב השגתהרא״בל עלהרתב״פילשגה עלהכ״ת כעטוחיי׳כרתעלהראשוןוחיייינו׳ לפ ביאלרדכרי הרתכ׳ם לד&״יכענין שני תשלומין ידאשלן לנ ישוב קישת׳גחלו׳כלכרי הרסנים כעניןקןהחודיע*׳ לירושלים חיי היל וביאר ענק י״נ שעלת היום ופלפלו ועמלק לג י אי ישוכקזשית התלס' יתתי' על יונ1י1 כשמעתא לחן החלדיעי׳ לנ קושיא גדולה כדברי התליבשתעתא ה;'ל1ישיכל0רי ^רמכ״ם בענץ י״כ מיל תחים דאורייתא לד יןישיתגדוללת וישוב נפלא כרש״י ובהידושלתי בענין כ״ה לי ישוכדכרי הרמ״נס כשיעור הזמן שמן עלות השחרל הנן לל ע פית׳לכיאור נפלא כישוב לכריהנחרא והירושלמי בע:י[י.נ׳׳ל לד •קוש יא וישוב כענץ אחד עצם שיש כל pw לל ישוב לכרי הרמב׳־ס כתה שנראה מדעתו ללאו ללא יראה לא הלה ניתוק וקושיות^מיהלת על יש״י ותו' והשגות על ש״ותדמ־ שמואלוחהר׳׳רצבי אשמר וןלפיל אךןך לה ישי3 קושית כעל איר יקחת וביאר שמעתא לשולחן טל מקלש של פרקים הלה ליכלב קושיא גדול: כעכין הזה לה קתירת דברי כרית 8ל01 לישוב קלשיתו לפלפל ארוך בי^יןהנ׳׳ל לי יישוב קושיתהההר׳־׳שא עייפי התכילתא כעני; לא >ז1תירי מתני על בקר לי

ראש השגה י*כ קיולהעולם כענ־ןדלמימעשה לשכט קליס לי י1לג קושי׳העולס כענק מה חג התצגיטעיןלינ' לור י יש1כ מאולל כעני[ אלתל כל יר5ה ואין תאחר נ מלירצה לי ישוב לכרי התל׳ לרפיג בעגיןמלרת ומקישעץ להשנה *להתהר״שא לז ישלננפלא לגי׳הספ^ייאהשנראהמתלהשאלל לזי fa? יאיר»>י! י«ס 8חיל ץ תי׳למ־י התו׳ודתית ל «יי»>«ל« לי

דוח הטעות ר׳ע׳שורת • .

**ו ג כח 1)&לא'מרציל&מכי«י 'עול &ם* י :•

מן א jii לכקות לל לחסר תז א מג ל׳אתיתללכ׳אמוחןיH מה־ לאצילp׳ ז n מזי א נח יללכריולללללברמ : מז א ק לפירמ המשנה למכלפ לפוגם־לל בציחמהמשנילתחיג הזי א סג דה׳׳אכפשוטןלללהוא

פשזט חזי ג א תיילל ששני :׳• מז כ יג א״כ לל ח״כ לומר : תז נטי לזהללמה.• :: בתלות צ׳ל לתלזה ־ u תז ב 1 מז ב יז תשיבתאללהיוכתא:בכא לק״ללל ללתאס״ל: תזב כג לגובה ללכגוכס ; מז מזי ב כלו כמ״ק לל בת״ש 5־ תז נ לח ־ ההילך ללההלזך :ע מגלללליוגדר : ב ו מ מז ב כיב בעזרה צ׳׳ל העזו,ה י תז כ כל תמשלתוקפ׳לליתת״ש

ש5 ז״ל מיותר' מו נ נה עשהצ״לעשר : מח א כ כמוה! צ״ל כמוהו מכלל ׳ לבתולין זכו׳ י :

מח ג כ הכשכיםלל הישנים מח ל כת פהת צ״ל אל פתח : מח ל 0א רשיילל ר׳׳ש י; מט א מס לליליליללדללידלו: מש ב לח הקיכיללהיא הקיבה* מט ב ככ שאין לל שאינו : ה ב יטזהיתכןללרקזהיתכף

נא 1 לל ולכתיב לל לכתי' כב א נג עלי׳אקללעליהאקג >ב כ נח את ישי1 לל ירושלי׳: שם ירושלים לל לירושלים; צב ב מ1 ישראל מיותר : נכ ג ך וקשתלל קשת :: P מ ל 1 להס לל והם כג כ חל מהמעט לל (נתמעט ליתא : נג ג לל כיעור לל שיעוד .־־ נג ג מו ההוה חיותו־ : נג ל ךל עבירת הכרםשייךלשי^ שאפרייאהי תיבת כשיעור : נג ל מה לו שכיח לל לא שכיח: כל במה הוא הילל להוא ה כל ב נ א6כקון של י״כ אמהך לשורה שלפנייקולס תיבת על י י ש

נל ג לל תחשה לל תשושה ; שס בציור תס׳קזתנקוליזיעלל* כל ר p כמ״ש למעלה מיותר :ל חשבון שייךלשזרה כה ג מג ע8 שלפניו קולםתיכתחז״ל: נו א לא מצל לל מצל ל : נו אליי העגלה צ״ל העלה ־-

דעשורה­ ה שר׳׳לללשי׳? ו ס ל^ ל. לב ג מט יהנה צ״ל 1אן< :

לב ג ?ה ארית׳לל ארי׳ לכ ל טז לעקר צ״ל להעקר : לב ל לא מחמת צ״ל מחמתה :

לכ ל מז זהזא לל והא לב ל מט והשבת לל שכת :' ישם לג׳צ״ללאה״נג׳ : לג א צט וכתב רש״י ן׳׳ל רש׳׳י מילתר י לג 3 ה רחוקה צ״לרחוין גי לג כ י לחוקן צ״ל רחוק : לג ג א שהכחרקלל שהכיחק; לג ג vb מוכים לל נבוכים :ל יג לפגוכ צ׳׳ללפגוש : ג ל לג ל יו ומגיעה לל ותגיעי' : ללאיח כהולך צ״ל כהולך : לל ב כג להוכיחו להקשות לל להוכיח ולהקשות : לד כ לא ההולך לל על ההליך: ־נ חצי י׳׳גלל והחצי ו״ג: מ כ ד ל לל ב p>7 ,שהיתרה לל סה־זורה י לל ג חעלמ״פהליהיומיחנקוד׳ יילל ע ל*ת הלוךהיומי מנקוליב':־ לד ג לג לכקולהלל לנקודה כ׳־י לל ד מה ההר איא׳ היותר : לה א יז וסמוכין צ׳׳ל תסמזכין: לה־ א ית לבמ1 אתי׳לל לכמו כן

אתי׳ שם לאכילת ללראטלת בשר: לה א מ שנזכרו צ׳׳ל שזכר! :

לה בכג שאיןלל שש אין .־י ילהגל& ןאין ערךלל איןערן: לה ל כ כמו חמש צ׳ל ממש כמו: לי דלה זלפיז ללזלפיזג׳׳כ: לו ד מד חטא ובלא״הללסעא נר״א זבלא״ה : י ל* א קל והתקופה ללההיןופה: לז א סו ותהיה לליויהיו : >1ג לו ויגיע לשתי (יגיע ממתי •ג נח לפי׳׳כדאיתאללכלאית' ז ל ולפי״כ תמתי ז לת כ ל זה מיותר : לטל ה אחר לל אתת" ל מ גכק התה מיותר : מא א יא גדול לל גלו׳עונש׳גלול מאגיח מנןלשהלל תשושה : י 0ב ג ו והם צ״ל ה0 :

מב ג ת עובי צ״ל עוניו : מבלקכ בוזהר צ״ל שזוהר : מהד נה היושרצ׳׳ל הישר :

מה ל נז (היהצ״להיתה תו א תכ המהרשיא צ״ל המקש׳: ימ ב לא התי׳ צ״ל הי״מ :

מ> כ לג פריצי׳ל פי׳ מז ג תט כתותתזר צ״ל

מתזדת

רת לשו ך:ע־שורה ד׳ ע ל סא רק לאחר מיסתהכעל .כא כ מח] לסכללצ״ל יהכלל

כאכ?א אימווצ״ל אינו מ :ב לגצ׳׳לג׳׳כ נ ג א כ

כא לתא ?גהמבזא׳שכלצ׳ילרון שכל - : כאל קל וכזה ממחר : כב כ א ממאי מיותר : ככ ב כא כ״נצ־לנ״וג : בכ ג יי הפכח צ״ל הפסמ ,•ג כת בפסתי׳צ״לדכפקחי׳י ב כ כנ ל סא אניני צ־׳לאיפני ג כג ג מ1 ותלכד צ״למלבל : כג ל כ רוחות-צ״ל החקזת ;

כג לי־ז,ווסצ׳׳לובזה: *ר כ מ כתבצ״לתכיא ץ כל גםז להאתזרי׳צ״ללה^תזראי׳ כה א נ בכי צפון צ״ל לבגי>פון: • כה א כל וכליל הקשת צ״ל ובלילי הולך הקשת• : כה ב 1 לעתםצ״לללעתם :

כה נ יג כה כ י לה כ לז כה ג סו כה ל ה

במי

i שמחתי צ״ל להנחתו זלא ישוהלל לאישנה: מכי\רצ'׳ל מבהלל.־ את׳ששסצ״לשאתישס :ואין להקשות צ׳׳ל אין להקשות' -c ־ כה ל י וי״לצ״ללי״ל .ת ל״ל1־לאיןלהקשו׳ל״ל־ כהליג .י״לצ׳׳ללי״ל׳ ־ ג כה ל1 גס קושיות וכל׳ עד חצי מ ז מi י • שעה הכל מייתר

סר«»קי־ל1 צ״ל התחילזלצא׳* 4׳>מ >ת צי׳ל^מית : ד נ •כרכ יא דפיצ״לדכפ׳ . :ג שטעורציל שביער : כ כ ץ כ כ« ב כט מע&ו5*ל מעשה :•-כו־כ־מת אכחי צ״לאכתי :

׳ ג מו"«רפץצ׳׳לשירפין : ץ כ כז־-גםא שתבטל לל שמבטל: כין א.לן ודוויןא צ״לווהלוקא : כת א כ לבעיחטןצ״ל לכעירזכין כח א כד ר׳יתצ״לר׳׳חאלול :

כין כ לו ותכ׳״לצ״לומכי׳ . כט ב קב תתהצ״לתתו : שס• .אפסי צ״ל ^ססו : כט ב םג קושיא צ״לקושטא : כט ג לא תהיו צ״ל היו ^ כט ל כ תהצקה אל הצקה צ״ל תהקצה אל הקצה : ל א כ הי צ״ל היה פי׳ ז א יא לכעיפצ״לדעכ׳פ : כ bp ילעצי״ל ולע : ג כת כלל כ״ל כולל •: ג כט־לאפשרלל לאי אפשר:r ל יג באיס ליל בכיס לא א א ר׳עקיכאצ׳׳לר׳יעק׳: לא א לא ללמ״ל צ׳יללמ׳ל £ לאכמב כל ל״ל צ׳־ל הכלל לן-׳•.

ה נ ל ך ו ל א

מיותר י 'יולא כג אףגזףצ׳׳לאךגזף * מלא קג' והנהשמוכת צי׳ל לולי

י שמוכח מג כיוןשיאצ״לכגוןשבא׳ יולג יל .ואתאחיךצ״לואתאמך וולג כל לליבאצ״ל אליכא : יא א בו ללאהולךצ״לללוהלף׳׳ל שרשה׳ : יא א לן מרשjp כשלא לל לא : : א א י

יבל יג חייב צ״ל פטור :ג ללועתהל׳לצ״ללליעה «ג א « הלל :א לז בתי׳ללבבתיכת : ג יא ת לאתלללאק ישראל : ג י

יג ב מב ואי בשיעור לל ואי י כששיער : •

יג ב מג בדמי שוויו לל מדמי שוויו

ל כל אםלבשהללאםלכשר- ג י. יל כ יל משיכחללמשמ' : יל ג כד התילללל הכולל :ג לב לשתיעיכן לל דלא ר י

י • ם^עיק • ת־ ג לכ דקחשין לל׳ ךק ז־קלושין־^ 1 י .:: a ; ת ׳הרין לל הרין 6 ' יד י

ד ; ו ^ ל : l ה י - למוד לל ה > W ־ p Ptu כג היכי למי ללהיט למיc. 'זכו קז1_ןט ־ מיבמת ללמתיבמפ ג מו:כ.מי *להל>גמרה - *!ר * רללתי ׳ מ^׳ ׳ -דבי >כ?ו.»>זלן מוצאי י״טלל שכן מ$ימ :ימניארללמכזאר : «ז'כלה־; ח נמא כשריפהללבדשרי׳גה;* ?בערי* לל^נערת : י ^ גג ור״ל• מיותר׳ ניזכף לל ^ ג ^ י הכן ׳ : P ג מו'שכתובו לל שכתבו :: . א ג הזאלל ה ג ס י P כלז מעשה לל עשה ית זכענץ יצאה לל.»?אה ג ק י יכעכין •י :־ יי^ג׳ךה קלשי׳שריפתלל שריפי קלשיע ; יש א לא ב׳פניהלל ג׳פגים : יש ב ה אתר להיאסר : כ אנכ כש׳&״לבשס • :ב כ ולא הפחזילל וכל הפחות : כ ^•יסל׳־הללאלללהע״כללאי קה .רשות הרבים משא״כ ־ ? מנשה לל נעשה ר׳׳הר משא־כ :ג הי״אללהתו׳ : כ*אי כאכ ח פ׳תיותר ג 'fo כ יל ואילם הרב לל וכן הרב:יכיל ב׳מאמרלל כמאמר בי: י 5

>תהי התתלת המלאכה יו׳ ל׳ סיון תק״א צפ״י! ועמר כני מ1ע בחם שנאמר בו כ^סעמיס כי סוב יום ג' ך' חמח מאי שתא.־